(א)
וּבֹעַז עָלָה הַשַּׁעַר וַיֵּשֶׁב שָׁם, וְהִנֵּה הַגֹּאֵל עֹבֵר אֲשֶׁר דִּבֶּר בֹּעַז וַיֹּאמֶר סוּרָה שְׁבָה פֹּה פְּלֹנִי אַלְמֹנִי וַיָּסַר וַיֵּשֵׁב:
אמר ר' ברכיה כך דרשו שני גדולי עולם... ר' אליעזר אמר, בועז עשה את שלו, רות עשתה את שלה, ונעמי עשתה את שלה, אמר הקב"ה אף אני אעשה את שלי, מיד שיגר הקב"ה למלאך והוליך את טוב (הגואל) והעבירו משם, שנאמר:
[1]
וּבֹעַז
בהיותו שופט
[2]
עָלָה
אל
הַשַּׁעַר
-הסנהדרין
[3]
וַיֵּשֶׁב שָׁם,
וְהִנֵּה
בגלל שרות באה לחסות בצל השכינה מזלה גרם כי באותו זמן
[4]
הַגֹּאֵל עֹבֵר אֲשֶׁר
עליו
דִּבֶּר בֹּעַז
, ורבותינו אמרו אפילו אם היה הגואל בסוף העולם, הטיסו הקב"ה והביאו כדי שלא יהא אותו צדיק (בועז) יושב ומצטער,
[5]
וַיֹּאמֶר
לו בועז
סוּרָה
מדרכיך
[6]
לבוא לכאן
[7]
שְׁבָה פֹּה
עמי
פְּלֹנִי אַלְמֹנִי
[8]
, ולא נכתב שמו לפי שלא רצה לגאול,
[9]
וַיָּסַר
הגואל מדרכו
וַיֵּשֵׁב
עם בועז:
(ב)
וַיִּקַּח עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִזִּקְנֵי הָעִיר וַיֹּאמֶר שְׁבוּ פֹה וַיֵּשֵׁבוּ:
וַיִּקַּח
בועז
עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים
[10]
מִזִּקְנֵי הָעִיר וַיֹּאמֶר שְׁבוּ פֹה
עמי,
וַיֵּשֵׁבוּ:
(ג)
וַיֹּאמֶר לַגֹּאֵל, חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר לְאָחִינוּ לֶאֱלִימֶלֶךְ מָכְרָה נָעֳמִי הַשָּׁבָה מִשְּׂדֵה מוֹאָב:
וַיֹּאמֶר
בועז
לַגֹּאֵל,
חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר לְאָחִינוּ לֶאֱלִימֶלֶךְ
בה זכו נעמי ורות מכח כתובותיהן
[11]
מָכְרָה
-עומדת למכור
[12]
נָעֳמִי הַשָּׁבָה מִשְּׂדֵה מוֹאָב
מרוב עניותה
[13]
, ואנחנו קרובי בעלה ועלינו לגאול אותה:
[14]
(ד)
וַאֲנִי אָמַרְתִּי אֶגְלֶה אָזְנְךָ לֵאמֹר קְנֵה נֶגֶד הַיֹּשְׁבִים וְנֶגֶד זִקְנֵי עַמִּי אִם תִּגְאַל גְּאָל, וְאִם לֹא יִגְאַל הַגִּידָה לִּי וְאֵדְעָה (ואדע כִּי אֵין זוּלָתְךָ לִגְאוֹל וְאָנֹכִי אַחֲרֶיךָ, וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֶגְאָל:
וַאֲנִי
איני רוצה שתיפול נחלת אחינו ביד זרים, ואתה הקודם בגאולה
[15]
ולפיכך
אָמַרְתִּי
לעצמי
אֶגְלֶה אָזְנְךָ לֵאמֹר קְנֵה נֶגֶד
חכמי הסנהדרין
[16]
הַיֹּשְׁבִים וְנֶגֶד
עשרת
זִקְנֵי עַמִּי
אשר כינסתי,
אִם תִּגְאַל
-תרצה לגאול
[17]
גְּאָל,
וְאִם לֹא יִגְאַל
[18]
-תרצה לגאול
[19]
הַגִּידָה לִּי וְאֵדְעָה (ואדע
כתיב)
-ואני אדע
[20]
כִּי אֵין זוּלָתְךָ
קרוב
[21]
לִגְאוֹל וְאָנֹכִי
זה שאמור לגאול
אַחֲרֶיךָ,
וַיֹּאמֶר
לו הגואל
אָנֹכִי אֶגְאָל
, לפי שהיה סבור שרות תתן לו לגאול את הקרקע, אף על פי שלא יתחתן איתה:
[22]
(ה)
וַיֹּאמֶר בֹּעַז בְּיוֹם קְנוֹתְךָ הַשָּׂדֶה מִיַּד נָעֳמִי וּמֵאֵת רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה אֵשֶׁת הַמֵּת קָנִיתָ (קניתי לְהָקִים שֵׁם הַמֵּת עַל נַחֲלָתוֹ:
אז גלה לו בועז כי אי אפשר לגאול רק את החלק של נעמי,
[23]
וַיֹּאמֶר
לו
בֹּעַז בְּיוֹם קְנוֹתְךָ הַשָּׂדֶה
תצטרך לקנותה
מִיַּד נָעֳמִי וּמֵאֵת רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה
, ודע כי הדרך לגאול את הקרקע של רות היא, כי גם את רות
אֵשֶׁת הַמֵּת
(מחלון)
קָנִיתָ (קניתי
[24]
כתיב)
-תקנה בייבום
[25]
, כי היא אינה מתרצה אלא אם כן תישא אותה
[26]
, ונחלה זו ע"פ כללי דין הייבום תיקרא ע"ש אשת המת ולא על שמך
[27]
, וזאת כדי
לְהָקִים
את
שֵׁם הַמֵּת עַל נַחֲלָתוֹ:
(ו)
וַיֹּאמֶר הַגֹּאֵל לֹא אוּכַל–לִגְאָל (לגאול) לִי פֶּן אַשְׁחִית אֶת נַחֲלָתִי גְּאַל לְךָ אַתָּה אֶת גְּאֻלָּתִי, כִּי לֹא אוּכַל לִגְאֹל:
וַיֹּאמֶר
לו
הַגֹּאֵל
אם כך
לֹא אוּכַל–לִגְאָל (לגאול
כתיב
) לִי
את השדה ולשאת את רות
פֶּן אַשְׁחִית אֶת נַחֲלָתִי
-זרעי לתת בו פגם, בהיותה מואבית
[28]
, הנה נתתי לך רשות
[29]
גְּאַל לְךָ אַתָּה אֶת גְּאֻלָּתִי,
כִּי
אני
[30]
לֹא אוּכַל לִגְאֹל:
(ז)
וְזֹאת לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל עַל הַגְּאוּלָּה וְעַל הַתְּמוּרָה לְקַיֵּם כָּל דָּבָר שָׁלַף אִישׁ נַעֲלוֹ וְנָתַן לְרֵעֵהוּ, וְזֹאת הַתְּעוּדָה בְּיִשְׂרָאֵל:
והכתוב מבאר לנו את דיני הקניין,
[31]
וְזֹאת
וכך זה היה
[32]
לְפָנִים
-בימים הקדמונים
[33]
שעברו
[34]
בְּיִשְׂרָאֵל עַל הַגְּאוּלָּה
זו מכירה
[35]
וְעַל הַתְּמוּרָה
זו חליפין
[36]
, וכדי
לְקַיֵּם
בין איש לרעהו
[37]
כָּל דָּבָר
שבקניין, בדרך שלא יוכל לחזור בו,
[38]
שָׁלַף אִישׁ
את
נַעֲלוֹ וְנָתַן
אותה
לְרֵעֵהוּ,
וְזֹאת
היתה
הַתְּעוּדָה
-משפט העדות
[39]
בְּיִשְׂרָאֵל
שלאחר שמעמידים עדים שהקנה לו בקניין זה, לא היה אחרי הקניין שום תרעומת:
[40]
(ח)
וַיֹּאמֶר הַגֹּאֵל לְבֹעַז קְנֵה לָךְ וַיִּשְׁלֹף נַעֲלוֹ:
ולאחר שהרשה לו לגאול במקומו
[41]
וַיֹּאמֶר הַגֹּאֵל לְבֹעַז קְנֵה לָךְ
את זכותי לגאול ע"י שליפת נעל,
[42]
וַיִּשְׁלֹף
בועז
[43]
נַעֲלוֹ
ונתן אותה לגואל
[44]
וקנה ממנו את זכותו:
(ט)
וַיֹּאמֶר בֹּעַז לַזְּקֵנִים וְכָל הָעָם עֵדִים אַתֶּם הַיּוֹם כִּי קָנִיתִי אֶת כָּל אֲשֶׁר לֶאֱלִימֶלֶךְ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר לְכִלְיוֹן וּמַחְלוֹן מִיַּד נָעֳמִי:
ואז הזמין בועז את כולם לעדות,
[45]
וַיֹּאמֶר בֹּעַז לַ
עשרה הַ
זְּקֵנִים
אשר כינס
[46]
וְ
לְ
כָל הָעָם
-הסנהדרין
[47]
אשר ישבו שם:
[48]
עֵדִים אַתֶּם הַיּוֹם כִּי קָנִיתִי
בכסף שטר וחזקה
[49]
אֶת כָּל
הרכוש
אֲשֶׁר
היה שייך
לֶאֱלִימֶלֶךְ וְ
כן
אֵת כָּל
הרכוש
אֲשֶׁר
היה שייך לנעמי
[50]
וְ
לְכִלְיוֹן וּמַחְלוֹן
שלא היה להם בן
[51]
, את הכול קניתי
[52]
מִיַּד נָעֳמִי:
(י)
וְגַם אֶת רוּת הַמֹּאֲבִיָּה אֵשֶׁת מַחְלוֹן קָנִיתִי לִי לְאִשָּׁה לְהָקִים שֵׁם הַמֵּת עַל נַחֲלָתוֹ וְלֹא יִכָּרֵת שֵׁם הַמֵּת מֵעִם אֶחָיו וּמִשַּׁעַר מְקוֹמוֹ עֵדִים אַתֶּם הַיּוֹם:
וְגַם אֶת רוּת הַמֹּאֲבִיָּה אֵשֶׁת מַחְלוֹן קָנִיתִי לִי לְאִשָּׁה
בנישואין
[53]
לְהָקִים שֵׁם הַמֵּת עַל נַחֲלָתוֹ
, שמתוך שאשתו יוצאת ובאה בנחלה ומכנסת ומוציאה, אומרים זאת היתה אשת מחלון וכך שמו נזכר עליה
[54]
, ואם יהיה לה זרע, הוא יירש את הנחלה,
[55]
וְ
כך
לֹא יִכָּרֵת שֵׁם הַמֵּת מֵעִם אֶחָיו
בהיותי קרוב משפחה
[56]
וּמִשַּׁעַר מְקוֹמוֹ
בהיותו מתגורר בעיר בה התגורר מחלון
[57]
, ורצה בועז הצדיק לתת חלק וזכות למחלון קרובו בוולד הנוצר
[58]
, ואמר בועז לעשרת הזקנים ולסנהדרין
עֵדִים אַתֶּם הַיּוֹם
בקניין שלי, וקבע את הדבר לחוק:
[59]
(יא)
וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּשַּׁעַר וְהַזְּקֵנִים עֵדִים יִתֵּן יְהֹוָה אֶת הָאִשָּׁה הַבָּאָה אֶל בֵּיתֶךָ כְּרָחֵל וּכְלֵאָה אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וַעֲשֵׂה חַיִל בְּאֶפְרָתָה וּקְרָא שֵׁם בְּבֵית לָחֶם:
וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּשַּׁעַר
הם הסנהדרין
[60]
וְ
עשרת
הַזְּקֵנִים
אשר כינס בועז:
[61]
עֵדִים
אנחנו, ובירכו אותו בברכת חתנים
[62]
ואמרו לו:
יִתֵּן יְהֹוָה אֶת הָאִשָּׁה הַבָּאָה אֶל בֵּיתֶךָ
היא רות,
כְּרָחֵל וּכְלֵאָה
[63]
שאף הן באו מלבן הארמי
[64]
אֲשֶׁר
גייר יעקב אבינו, ולאחר שנשא אותן לנשים
בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל
אליו כולנו שייכים,
[65]
וַעֲשֵׂה חַיִל
בעושר
[66]
בְּאֶפְרָתָה וּקְרָא שֵׁם
שיוולד לך בן
[67]
ויגדל שמך
[68]
בְּבֵית לָחֶם
, כמו שעשה כלב באפרתה שהולידה לו את חור שהיה בכור אפרתה והיה אבי בית לחם:
[69]
(יב)
וִיהִי בֵיתְךָ כְּבֵית פֶּרֶץ אֲשֶׁר יָלְדָה תָמָר לִיהוּדָה מִן הַזֶּרַע אֲשֶׁר יִתֵּן יְהֹוָה לְךָ מִן הַנַּעֲרָה הַזֹּאת:
ובאשר לבנים אשר תוליד, למרות שהם בני יבמה ויקראו על שם המת (מחלון), בכל זאת גם בית פרץ שילדה תמר היה ע"י הייבום והוא מתייחס ליהודה, ועליו נתלה כל כבוד בית אביו,
[70]
וִיהִי בֵיתְךָ
גם כן
כְּבֵית פֶּרֶץ אֲשֶׁר יָלְדָה תָמָר לִיהוּדָה
שממנו יצאנו
[71]
אנחנו בני בית לחם, אשר אנו ראשי ישראל ושופטיהם
[72]
, וכך יהיה הבית שלך שישתכלל
[73]
מִן הַזֶּרַע אֲשֶׁר יִתֵּן יְהֹוָה לְךָ מִן הַנַּעֲרָה הַזֹּאת
(רות):
(יג)
וַיִּקַּח בֹּעַז אֶת רוּת וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַיִּתֵּן יְהֹוָה לָהּ הֵרָיוֹן וַתֵּלֶד בֵּן:
וַיִּקַּח בֹּעַז אֶת רוּת וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה
הגונה, אשת חיל לאיש גבור חיל
[74]
, ולאחר שהתחתן איתה
[75]
וַיָּבֹא אֵלֶיהָ
בועז
וַיִּתֵּן יְהֹוָה לָהּ הֵרָיוֹן
, ואע"פ שמבעלה הראשון מחלון שהיה בחור לא ילדה, כאן בהשגחתו יתברך הרתה תכף
[76]
וַתֵּלֶד בֵּן:
(יד)
וַתֹּאמַרְנָה הַנָּשִׁים אֶל נָעֳמִי בָּרוּךְ יְהֹוָה אֲשֶׁר לֹא הִשְׁבִּית לָךְ גֹּאֵל הַיּוֹם וְיִקָּרֵא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל:
וַתֹּאמַרְנָה הַנָּשִׁים
אשר אהבו את נעמי
[77]
אֶל נָעֳמִי
דברי ברכה
[78]
, וכך אמרו לה:
בָּרוּךְ יְהֹוָה אֲשֶׁר לֹא הִשְׁבִּית
-הפסיק
לָךְ גֹּאֵל הַיּוֹם
שיוקם שם המת על נחלתו,
[79]
וְיִקָּרֵא שְׁמוֹ
-ויהיה הבן שלך מהגדולים ומאנשי השם
[80]
בְּיִשְׂרָאֵל
, ויהי רצון שיתקיים בעולם, שיראה זרע ויאריך ימים:
[81]
(טו)
וְהָיָה לָךְ לְמֵשִׁיב נֶפֶשׁ, וּלְכַלְכֵּל אֶת שֵׂיבָתֵךְ כִּי כַלָּתֵךְ אֲשֶׁר אֲהֵבַתֶךְ יְלָדַתּוּ אֲשֶׁר הִיא טוֹבָה לָךְ מִשִּׁבְעָה בָּנִים:
וְהָיָה
-ויהיה
לָךְ
הבן של רות
[82]
לְמֵשִׁיב נֶפֶשׁ,
[83]
וּ
כמו כן הוא יוכל
[84]
לְכַלְכֵּל
-לפרנס
[85]
אֶת שֵׂיבָתֵךְ
-אותך בזקנותך
[86]
, ואל תחששי כיצד בן כלתך יפרנסך,
[87]
כִּי כַלָּתֵךְ
רות
אֲשֶׁר אֲהֵבַתֶךְ
היא
יְלָדַתּוּ
-ילדה אותו, וראית
אֲשֶׁר הִיא
היתה
טוֹבָה לָךְ
בזמן אלמנותייך
[88]
, ובן אהובתך זו ייטיב לך
[89]
יותר
[90]
מִשִּׁבְעָה בָּנִים:
(טז)
וַתִּקַּח נָעֳמִי אֶת הַיֶּלֶד וַתְּשִׁתֵהוּ בְחֵיקָהּ וַתְּהִי לוֹ לְאֹמֶנֶת:
וַתִּקַּח נָעֳמִי אֶת הַיֶּלֶד
אשר היה עבורה כמו בן ממש
[91]
וַתְּשִׁתֵהוּ
-והניחה אותו
[92]
בְחֵיקָהּ
באופן תמידי, וגם בלילה לא שכבה כדי לנמנמו והיה עוֹלָל טיפוחיה,
[93]
וַתְּהִי לוֹ לְאֹמֶנֶת
מרוב אהבתה אותו:
[94]
(יז)
וַתִּקְרֶאנָה לוֹ הַשְּׁכֵנוֹת שֵׁם לֵאמֹר יֻלַּד בֵּן לְנָעֳמִי וַתִּקְרֶאנָה שְׁמוֹ עוֹבֵד הוּא אֲבִי יִשַׁי אֲבִי דָוִד:
וַתִּקְרֶאנָה לוֹ הַשְּׁכֵנוֹת שֵׁם לֵאמֹר
-באומרן
יֻלַּד בֵּן לְנָעֳמִי
[95]
מפני שכלתה אשר אהבה אותה ילדה אותו,
[96]
וַתִּקְרֶאנָה
השכנות את
שְׁמוֹ עוֹבֵד
לומר זה יהיה עובד את נעמי ומכלכל את שיבתה
[97]
ובא להודיענו הכתוב, כי לפי שעזבה רות את עמה ואת אלוהיה ובאה לחסות בצל ה', שילם לה הקב"ה שיצאה ממנה מלכות דוד
[98]
, שכן עובד
הוּא אֲבִי יִשַׁי אֲבִי דָוִד:
(יח)
וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת פָּרֶץ פֶּרֶץ הוֹלִיד אֶת חֶצְרוֹן:
ולפי שייחס הכתוב את דוד על שמה של רות המואביה חזר הכתוב ויחסו ליהודה,
[99]
וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת פָּרֶץ
בן יהודה אשר ילדה תמר:
פֶּרֶץ הוֹלִיד אֶת חֶצְרוֹן:
(יט)
וְחֶצְרוֹן הוֹלִיד אֶת רָם וְרָם הוֹלִיד אֶת עַמִּינָדָב:
וְחֶצְרוֹן הוֹלִיד אֶת רָם וְרָם הוֹלִיד אֶת עַמִּינָדָב:
(כ)
וְעַמִּינָדָב הוֹלִיד אֶת נַחְשׁוֹן וְנַחְשׁוֹן הוֹלִיד אֶת שַׂלְמָה:
וְעַמִּינָדָב הוֹלִיד אֶת נַחְשׁוֹן
נשיא שבט יהודה,
[100]
וְנַחְשׁוֹן הוֹלִיד אֶת שַׂלְמָה
מבית לחם:
[101]
(כא)
וְשַׂלְמוֹן הוֹלִיד אֶת בֹּעַז וּבֹעַז הוֹלִיד אֶת עוֹבֵד:
וְשַׂלְמוֹן הוֹלִיד אֶת בֹּעַז
הוא השופט איבצן הצדיק, שבזכותו ניצלו ישראל מן הרעב ומן האויבים,
[102]
וּבֹעַז הוֹלִיד אֶת עוֹבֵד
שעבד את ה' בלב שלם:
[103]
(כב)
וְעֹבֵד הוֹלִיד אֶת יִשָׁי וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת דָּוִד:
וְעֹבֵד הוֹלִיד אֶת יִשָׁי
שלא חטא מימיו,
[104]
וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת דָּוִד
מלך ישראל:
[105]