(א)
וַתֹּאמֶר לָהּ נָעֳמִי חֲמוֹתָהּ בִּתִּי הֲלֹא אֲבַקֶּשׁ לָךְ מָנוֹחַ אֲשֶׁר יִיטַב לָךְ:
וַתֹּאמֶר לָהּ נָעֳמִי חֲמוֹתָהּ בִּתִּי הֲלֹא
עתה לאחר שעברו שלושה חודשי הבחנה, מוטלת עלי החובה למצוא לך בעל
[1]
, ולכן כעת
אֲבַקֶּשׁ לָךְ מָנוֹחַ
-בעל
[2]
שומר תורה ומצוות
[3]
אֲשֶׁר יִיטַב לָךְ
והוא בועז, שהוא אדם צדיק ולא יהא בז בך
[4]
, ולא תצטרכי עוד ללכת משדה לשדה, לפיכך תלי עיניך בבועז הזקן והטוב:
[5]
(ב)
וְעַתָּה הֲלֹא בֹעַז מֹדַעְתָּנוּ אֲשֶׁר הָיִית אֶת נַעֲרוֹתָיו הִנֵּה הוּא זֹרֶה אֶת גֹּרֶן הַשְּׂעֹרִים הַלָּיְלָה:
וְעַתָּה הֲלֹא בֹעַז מֹדַעְתָּנוּ
-קרובינו
אֲשֶׁר הָיִית אֶת
-עם
נַעֲרוֹתָיו הִנֵּה הוּא זֹרֶה אֶת
המוץ
[6]
בשדה שלפני
[7]
גֹּרֶן הַשְּׂעֹרִים הַלָּיְלָה
[8]
ותלכי לשם, ולמרות שמגונה לאישה לבקש איש בביתו בפני בני ביתו
[9]
, הלילה יאמרו שבאת לראות את הזרייה ואת הנערות חברותיך:
[10]
(ג)
וְרָחַצְתְּ וָסַכְתְּ וְשַׂמְתְּ שִׂמְלֹתַיִךְ (שמלתך עָלַיִךְ וְיָרַדְתְּ (וירדתי הַגֹּרֶן אַל תִּוָּדְעִי לָאִישׁ עַד כַּלֹּתוֹ לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת:
וְרָחַצְתְּ
מטינוף עבודה זרה שלך,
[11]
וָסַכְתְּ
בשמן שיש לו ריח טוב,
[12]
וְשַׂמְתְּ שִׂמְלֹתַיִךְ (שמלתך
כתיב)
-בגדי שבת
[13]
(ולא את הבגדים בהם את קוצרת)
[14]
עָלַיִךְ
-על כתפייך, ויהיו אתך ללבוש אותם בגורן שתתייפי בעיניו
[15]
ולא קודם שזה יביא אותך לידי חשד,
[16]
וְיָרַדְתְּ (וירדתי
[17]
כתיב)
לאחר מכן אל
הַגֹּרֶן
כאשר יתחילו הפועלים ללכת לביתם, ובועז ישב לאכול, אז תרדי בהיחבא אל הגורן עצמו באופן שמאותו רגע כולם יחשבו שהלכת לביתך
[18]
, וכן
אַל תִּוָּדְעִי לָאִישׁ
-לבועז
[19]
, שלא ידע שבאת, ותמתיני במסתור
[20]
עַד כַּלֹּתוֹ
-שיסיים בועז
לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת
שאז יהיה נוח יותר:
[21]
(ד)
וִיהִי בְשָׁכְבוֹ וְיָדַעַתְּ אֶת הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁכַּב שָׁם, וּבָאת וְגִלִּית מַרְגְּלֹתָיו וְשָׁכָבְתְּ (ושכבתי וְהוּא יַגִּיד לָךְ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשִׂין:
ובועז בודאי לא ישכב בשדה, אלא ישכב בגורן שהוא מוקף מחיצות
[22]
, ולכן
וִיהִי בְשָׁכְבוֹ
-כשישכב לישון,
וְיָדַעַתְּ
-בוודאי תדעי
[23]
אֶת הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁכַּב שָׁם,
וּבָאת וְגִלִּית
בענווה ובושה
[24]
את
מַרְגְּלֹתָיו
-רגליו
[25]
וְשָׁכָבְתְּ (ושכבתי
[26]
כתיב)
שם,
וְהוּא
כאשר יכיר בך
[27]
יַגִּיד לָךְ
בעצה הוגנת
[28]
אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשִׂין
אם יקח אותך לאשה או ישיאך לאיש אחר:
[29]
(ה)
וַתֹּאמֶר אֵלֶיהָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמְרִי אֵלַי אֶעֱשֶׂה:
וַתֹּאמֶר אֵלֶיהָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמְרִי אֵלַי אֶעֱשֶׂה
, כי טוב לי בעל זקן ואוהב מבעל צעיר דל וגאה
[30]
, ולמרות שאמרת לי לעשות ככל אשר בועז יגיד לי, בכל זאת לא אעשה דבר בלי לשאול בעצתך:
[31]
(ו)
וַתֵּרֶד הַגֹּרֶן, וַתַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוַּתָּה חֲמוֹתָהּ:
לאחר שגמרו כולם את מלאכתם והלכו לביתם
[32]
וַתֵּרֶד
-ירדה רות והתגנבה בסתר
[33]
אל
הַגֹּרֶן,
וַתַּעַשׂ
שם
[34]
כְּכֹל אֲשֶׁר צִוַּתָּה חֲמוֹתָהּ
לסוך וללבוש בגדי שבת:
[35]
(ז)
וַיֹּאכַל בֹּעַז וַיֵּשְׁתְּ וַיִּיטַב לִבּוֹ וַיָּבֹא לִשְׁכַּב בִּקְצֵה הָעֲרֵמָה וַתָּבֹא בַלָּט וַתְּגַל מַרְגְּלֹתָיו וַתִּשְׁכָּב:
וַיֹּאכַל בֹּעַז וַיֵּשְׁתְּ וַיִּיטַב לִבּוֹ
באכילת מיני מתיקה לפי שהמתיקה מרגלת את הלשון בתורה
[36]
, ועסק בתורה
[37]
, ולאחר מכן
וַיָּבֹא
בועז
לִשְׁכַּב
והציע משכבו ושכב
[38]
בִּקְצֵה הָעֲרֵמָה
של השעורים,
וַתָּבֹא
רות
בַלָּט
-בסתר
[39]
ובנחת
[40]
וַתְּגַל
-ותגלה
[41]
מַרְגְּלֹתָיו
[42]
וַתִּשְׁכָּב
-ונרדמה:
[43]
(ח)
וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַיֶּחֱרַד הָאִישׁ וַיִּלָּפֵת וְהִנֵּה אִשָּׁה שֹׁכֶבֶת מַרְגְּלֹתָיו:
וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה
[44]
בועז הבחין בה והיה סבור ששד הוא,
[45]
וַיֶּחֱרַד הָאִישׁ
וביקש לזעוק
[46]
וַיִּלָּפֵת
-והיא אחזתו ולפפתו בזרועותיה,
[47]
וְהִנֵּה
נתן בועז ידו על ראשה והבחין בועז כי לא מדובר בשד
[48]
אלא
אִשָּׁה
[49]
שֹׁכֶבֶת מַרְגְּלֹתָיו
-לצד רגליו:
[50]
(ט)
וַיֹּאמֶר מִי אָתּ וַתֹּאמֶר אָנֹכִי רוּת אֲמָתֶךָ וּפָרַשְׂתָּ כְנָפֶךָ עַל אֲמָתְךָ כִּי גֹאֵל אָתָּה:
וַיֹּאמֶר מִי אָתּ
ומה את רוצה בתי?
[51]
וַתֹּאמֶר אָנֹכִי רוּת אֲמָתֶךָ
ולא לשם זנות באתי לכאן, אלא להינשא לך,
[52]
וּפָרַשְׂתָּ כְנָפֶךָ
[53]
-כנף בגדך
[54]
עַל אֲמָתְךָ
לכסותי בטליתך, והוא לשון נישואין,
[55]
כִּי גֹאֵל אָתָּה
ע"פ דין ישראל
[56]
לגאול נחלת בעלי:
[57]
(י)
וַיֹּאמֶר בְּרוּכָה אַתְּ לַיהֹוָה בִּתִּי, הֵיטַבְתְּ חַסְדֵּךְ הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן לְבִלְתִּי לֶכֶת אַחֲרֵי הַבַּחוּרִים אִם דַּל וְאִם עָשִׁיר:
וַיֹּאמֶר
בועז שראה שמעשיה הם לשם שמים
[58]
בְּרוּכָה אַתְּ לַיהֹוָה בִּתִּי,
הֵיטַבְתְּ חַסְדֵּךְ הָאַחֲרוֹן
בזה שנתת עיניך בי שאני זקן כדי לגאול את השדה
[59]
, ורצית לתת שם לבעלך המת,
[60]
מִן
החסד
הָרִאשׁוֹן
אשר עשית עם חמותך
[61]
, בכך שכדי לתת שם לבעלך בחרת
לְבִלְתִּי
-שלא לָ
לֶכֶת אַחֲרֵי הַבַּחוּרִים
בין
אִם דַּל וְ
בין
אִם עָשִׁיר
למרות שכולם אוהבים אותך בעבור יופייך:
[62]
(יא)
וְעַתָּה בִּתִּי אַל תִּירְאִי כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמְרִי אֶעֱשֶׂה לָּךְ כִּי יוֹדֵעַ כָּל שַׁעַר עַמִּי כִּי אֵשֶׁת חַיִל אָתְּ:
ובגלל שלא היה בועז יכול לבוא עליה וליבמה תיכף עד שישאל את הגואל השני, חשש שתִּירַא שאינו רוצה ליבמה, על כן אמר לה:
[63]
וְעַתָּה בִּתִּי אַל תִּירְאִי
שאין בלבי לישא אותך
[64]
, אלא
כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמְרִי אֶעֱשֶׂה לָּךְ
, ואף לישא אותך אם יתברר שאני הגואל (ע"י שהגואל השני לא ירצה לגאול
[65]
), כי איני בוש בזה שאת גיורת, ואיני מתגנה בך, אלא מתכבד בך ומתעטר בך
[66]
, וגם אל תראי פן כשאתייעץ למחר עם אנשי העיר יניאוני מלייבם אותך ויאמרו לי שאין זה מכבודי לישא נערה מואביה,
[67]
כִּי יוֹדֵעַ כָּל שַׁעַר עַמִּי
-הסנהדרין
[68]
כִּי אֵשֶׁת חַיִל אָתְּ
ואשת חיל עטרת בעלה
[69]
וכלם יסכימו לייבום:
[70]
(יב)
וְעַתָּה כִּי אָמְנָם כִּי (אם) גֹאֵל אָנֹכִי וְגַם יֵשׁ גֹּאֵל קָרוֹב מִמֶּנִּי:
וְעַתָּה כִּי אָמְנָם
שזה אמת
[71]
כִּי (אם
[72]
כתיב
) גֹאֵל אָנֹכִי
כדברייך
[73]
, בכל זאת לא אוכל לייבם אותך עתה
[74]
וְ
זאת משום שבנוסף אלי
גַם יֵשׁ גֹּאֵל קָרוֹב מִמֶּנִּי
והוא קודם לי
[75]
, שהוא אח ואני בן אח:
[76]
(יג)
לִינִי הַלַּיְלָה וְהָיָה בַבֹּקֶר אִם יִגְאָלֵךְ טוֹב יִגְאָל וְאִם לֹא יַחְפֹּץ לְגָאֳלֵךְ וּגְאַלְתִּיךְ אָנֹכִי חַי יְהֹוָה שִׁכְבִי עַד הַבֹּקֶר:
לִינִי הַלַּיְלָה
בלא איש
[77]
, ואל תחזרי כעת לביתך מפני הבושה, ושלא יתעללו בך הנערים,
[78]
וְהָיָה בַבֹּקֶר אִם יִגְאָלֵךְ
הגואל
[79]
טוֹב
[80]
הוא לך שהוא
[81]
יִגְאָל
כי אדם חשוב הוא,
[82]
וְאִם לֹא יַחְפֹּץ לְגָאֳלֵךְ וּגְאַלְתִּיךְ אָנֹכִי
, אמרה לו רות: בדברים אתה מוציאני?! קפץ ונשבע לה שאינה מוציאה בדברים,
[83]
חַי יְהֹוָה
(לשון שבועה) כאשר אמרתי לך כן אעשה
[84]
, וכעת
שִׁכְבִי עַד הַבֹּקֶר:
(יד)
וַתִּשְׁכַּב מַרְגְּלוֹתָו עַד הַבֹּקֶר וַתָּקָם בְּטֶרֶם (בטרום) יַכִּיר אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ, וַיֹּאמֶר אַל יִוָּדַע כִּי בָאָה הָאִשָּׁה הַגֹּרֶן:
וַתִּשְׁכַּב
רות לְ
מַרְגְּלוֹתָו עַד הַבֹּקֶר וַתָּקָם
, ואז שלח אותה בועז לביתה
[85]
בְּטֶרֶם (בטרום
כתיב
) יַכִּיר אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ,
וַיֹּאמֶר
-כי אמר בועז בליבו
[86]
אַל יִוָּדַע
לאיש
כִּי בָאָה הָאִשָּׁה
הזו אל
הַגֹּרֶן
שאין הדבר מכבודי:
[87]
(טו)
וַיֹּאמֶר הָבִי הַמִּטְפַּחַת אֲשֶׁר עָלַיִךְ וְאֶחֳזִי בָהּ וַתֹּאחֶז בָּהּ וַיָּמָד שֵׁשׁ שְׂעֹרִים וַיָּשֶׁת עָלֶיהָ וַיָּבֹא הָעִיר:
וַיֹּאמֶר הָבִי
-הכיני
[88]
הַמִּטְפַּחַת
-הצעיף
[89]
אֲשֶׁר עָלַיִךְ וְאֶחֳזִי בָהּ
-בִּקְצוֹתֶיהָ,
[90]
וַתֹּאחֶז בָּהּ וַיָּמָד
-ומדד
שֵׁשׁ שְׂעֹרִים
בלבד
[91]
, כמות אוכל לארוחת שחרית לה ולנעמי,
[92]
וַיָּשֶׁת עָלֶיהָ
, ולאחר מכן
וַיָּבֹא
-בא בועז אל
הָעִיר
בית לחם:
[93]
(טז)
וַתָּבוֹא אֶל חֲמוֹתָהּ וַתֹּאמֶר מִי אַתְּ בִּתִּי? וַתַּגֶּד לָהּ אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה לָהּ הָאִישׁ:
וַתָּבוֹא
רות
אֶל חֲמוֹתָהּ
ונעמי לא זיהתה אותה
[94]
וַתֹּאמֶר
לה נעמי
מִי אַתְּ בִּתִּי?
[95]
וַתַּגֶּד לָהּ
אנכי רות אמתך
[96]
, וסיפרה לה
אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה לָהּ הָאִישׁ
בועז, שנשבע לה לטפל בגאולתה:
[97]
(יז)
וַתֹּאמֶר שֵׁשׁ הַשְּׂעֹרִים הָאֵלֶּה נָתַן לִי כִּי אָמַר אֵלַי אַל תָּבוֹאִי רֵיקָם אֶל חֲמוֹתֵךְ:
וַתֹּאמֶר
לה רות
שֵׁשׁ הַשְּׂעֹרִים הָאֵלֶּה נָתַן לִי
לא לשם קדושין
[98]
ולא בשבילי שכן הבטיח לדאוג לגאולתי
[99]
, אלא בשבילך נתן לי,
כִּי אָמַר אֵלַי
בועז
אַל תָּבוֹאִי רֵיקָם אֶל חֲמוֹתֵךְ:
(יח)
וַתֹּאמֶר שְׁבִי בִתִּי עַד אֲשֶׁר תֵּדְעִין אֵיךְ יִפֹּל דָּבָר, כִּי לֹא יִשְׁקֹט הָאִישׁ כִּי אִם כִּלָּה הַדָּבָר הַיּוֹם:
וַתֹּאמֶר
לה נעמי
שְׁבִי
והמתיני
[100]
בִתִּי עַד אֲשֶׁר תֵּדְעִין אֵיךְ יִפֹּל דָּבָר,
כִּי לֹא יִשְׁקֹט הָאִישׁ
אחר שנשבע לך לכלות הדבר בבוקר
[101]
כִּי אִם כִּלָּה
-יסיים האיש את
[102]
הַדָּבָר הַיּוֹם
, וזה שנתן לך מזון רק לסעודה אחת, הוא סימן שהיום ייגמר העניין
[103]
, ואכן כך היה:
[104]