/ שיר השירים פרק ו'

פסוקים

שיר השירים פרק ו'

(א) אָנָה הָלַךְ דּוֹדֵךְ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים, אָנָה פָּנָה דוֹדֵךְ וּנְבַקְשֶׁנּוּ עִמָּךְ: כאשר שמעו הנערות אמריה כי נעמו, אמרו לה, אם לא מצאת את דודך בעיר, אמרי נא [1] אָנָה -להיכן [2] הָלַךְ דּוֹדֵךְ את הַיָּפָה בַּנָּשִׁים, אָנָה -להיכן [3] פָּנָה דוֹדֵךְ , הגידי לנו היכן דרכו ללכת [4] וּנְבַקְשֶׁנּוּ -ונלך לחפש אותו [5] עִמָּךְ אם את מפחדת ללכת לשם לבדך: [6]
(ב) דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ לַעֲרוּגוֹת הַבֹּשֶׂם לִרְעוֹת בַּגַּנִּים וְלִלְקֹט שׁוֹשַׁנִּים: וכך היא השיבה להן [7] , דרכו של דודי ללכת בגנים, ובודאי [8] דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ לַעֲרוּגוֹת -אל בין ערוגות [9] הַבֹּשֶׂם לִרְעוֹת את צאנו [10] בַּגַּנִּים וְלִלְקֹט עבורי [11] שׁוֹשַׁנִּים משם [12] להביאם לי תשורה: [13]
(ג) אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי הָרֹעֶה בַּשּׁוֹשַׁנִּים: אֲנִי לְדוֹדִי וכל תשוקתי היא לו [14] ולא אתם לו, [15] וְדוֹדִי לִי שכל תשוקתו היא לי [16] , והוא זה [17] הָרֹעֶה את צאנו במרעה טוב [18] בַּשּׁוֹשַׁנִּים , להביא לי מהם תשורה: [19]
(ד) יָפָה אַתְּ רַעְיָתִי כְּתִרְצָה, נָאוָה כִּירוּשָׁלִָם אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת: וכאשר נשמע אל החשוק נועם דבריה והפלגת תשוקתה אליו, שלח אמריו לקלסה, וכך אמר [20] כשסיפר בשבח אהובתו, [21] יָפָה אַתְּ רַעְיָתִי כְּ מו העיר [22] תִרְצָה, נָאוָה -נאה ויפה [23] את כִּירוּשָׁלִָם הנאה מאד בסדר והנהגה, ולפי רוב חשיבותך ומעלתך את [24] אֲיֻמָּה -מטילה אימה על רוֹאַיִךְ [25] כַּנִּדְגָּלוֹת -כמחנות בעלי הדגלים [26] , המטילים אימה על רואיהם: [27]
(ה) הָסֵבִּי עֵינַיִךְ מִנֶּגְדִּי שֶׁהֵם הִרְהִיבֻנִי שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים שֶׁגָּלְשׁוּ מִן הַגִּלְעָד: והוסיף החשוק לומר לה בדרך חיבה, [28] הָסֵבִּי -החזירי לי את [29] עֵינַיִךְ שהם [30] מִנֶּגְדִּי -מוּסָרִים מנגד פני [31] , מפני שֶׁהֵם הִרְהִיבֻנִי -חזקו [32] ואמצו את לבבי להיות נמשך אחריך מאז שראיתי אותם, [33] שַׂעְרֵךְ -שער ראשך סרוק ומבהיק, [34] כְּ שֵׂעָר [35] עֵדֶר הָעִזִּים שֶׁגָּלְשׁוּ -אשר נמרטו ונסרקו בענפי הקוצים ברדתם ממקום מרעיתם [36] מִן הַגִּלְעָד -מהר הגלעד: [37]
(ו) שִׁנַּיִךְ כְּעֵדֶר הָרְחֵלִים שֶׁעָלוּ מִן הָרַחְצָה שֶׁכֻּלָּם מַתְאִימוֹת וְשַׁכֻּלָה אֵין בָּהֶם: שִׁנַּיִךְ לבנות במראה ומסודרות [38] כְּ מו עֵדֶר הָרְחֵלִים שֶׁעָלוּ -כשהם עולים [39] מִן הָרַחְצָה שמבהיקים בלובן צח, [40] שֶׁכֻּלָּם -שכל שינייך [41] מַתְאִימוֹת -שוות כמו שתאומים שווים, [42] וְשַׁכֻּלָה -וחסרון ופגם [43] אֵין בָּהֶם שלא נחסר אחד מהם ולא נפגם ולא נשתנה מראיהם: [44]
(ז) כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ: כְּפֶלַח הנבקע מן [45] הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ -גובה פנייך [46] , הסגלגל והאדום המעורב בלובן, היה מראה פנייך הנסתרים [47] מִבַּעַד -מבפנים [48] לְצַמָּתֵךְ: [49]
(ח) שִׁשִּׁים הֵמָּה מְּלָכוֹת וּשְׁמֹנִים פִּילַגְשִׁים וַעֲלָמוֹת אֵין מִסְפָּר: וכך הוסיף לומר החשוק [50] , אחת את בעולם ואין דומה לך [51] , כי הנה גם לשלמה המלך מתוך שבע מאות נשותיו, [52] שִׁשִּׁים הֵמָּה -יש שישים [53] מְּלָכוֹת מופלגות ביופי ובמידות חמודות, [54] וּ מתוך שלוש מאות פלגשיו יש [55] שְׁמֹנִים פִּילַגְשִׁים מופלגות, [56] וַעֲלָמוֹת -ונערות [57] מופלגות זולת הנשים והפילגשים רבות הן עד [58] אֵין מִסְפָּר , אולם רעייתי יפה ונאוה מכולן [59] , ומכולן אין אחת מיוחדת ויחידה כמו החשוקה שלי: [60]
(ט) אַחַת הִיא יוֹנָתִי תַמָּתִי אַחַת הִיא לְאִמָּהּ בָּרָה הִיא לְיוֹלַדְתָּהּ רָאוּהָ בָנוֹת וַיְאַשְּׁרוּהָ מְלָכוֹת וּפִילַגְשִׁים וַיְהַלְלוּהָ: אַחַת -יחידה ומיוחדת [61] הִיא יוֹנָתִי תַמָּתִי -רעייתי הדבוקה בי כיונה בבן זוגה ותמימה באהבתה אלי, [62] אַחַת -יחידה ומיוחדת [63] הִיא לְאִמָּהּ שֶׁשָּׂמָה בה כל מגמתה לפלס מעגל דרכיה בכל עוז, [64] בָּרָה -ברורה ונקיה [65] הִיא לְ אִמָּהּ יוֹלַדְתָּהּ , כי השתדלה לצחצחה ולמרקה בתמרוקי הנשים [66] , כאשר [67] רָאוּהָ בָנוֹת -העלמות בכשרון מעשיה ובהפלגת יופיה [68] וגדולתה, [69] וַיְאַשְּׁרוּהָ -היו מאשרות [70] ומשבחות אותה [71] , וכאשר ראוה מְלָכוֹת וּפִילַגְשִׁים -ופילגשי המלך [72] וַיְהַלְלוּהָ -היו מהללות אותה כאילו הודו בעצמן שהיא עלתה על כולן: [73]
(י) מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ שָׁחַר יָפָה כַלְּבָנָה בָּרָה כַּחַמָּה אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת: וכך היו מקלסין אותה [74] , ראו [75] מִי היא וכמה גדולה וחשובה [76] זֹאת הַנִּשְׁקָפָה -שהיתה בעבר נראית [77] כְּמוֹ זוהר כוכב [78] הַ שָׁחַר אשר הולך ומאיר מעט מעט [79] וכולם מצפים לראותו [80] , ולאחר זה נתעלתה עד שנעשתה [81] יָפָה כַלְּבָנָה , ואחר כך הוסיפה עוד ביופיה עד שנעשתה [82] בָּרָה -ברורה ונקיה [83] כַּחַמָּה , ולא כדרך שאר הנשים שנכחש יופיין כשהן מזדקנות [84] , והיא לפי רוב חשיבותה ומעלתה [85] אֲיֻמָּה -גיבורה [86] ומאיימת [87] כַּנִּדְגָּלוֹת -כמו דגלים ממחנות רבים המטילים אימה על רואיהם: [88]
(יא) אֶל גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי לִרְאוֹת בְּאִבֵּי הַנָּחַל, לִרְאוֹת הֲפָרְחָה הַגֶּפֶן, הֵנֵצוּ הָרִמֹּנִים: וממשיך החשוק לפייס את אהובתו כדי שתבוא ותטייל עימו בתוך הפרדס תחת עצי אגוז שריחם נודף [89] , וכך הוא אומר, כאשר נפרדתי מאהובתי לא הלכתי לחבק חיק נכריה, אלא געגועי היו עליה, וכדי להפיגם [90] אֶל גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי לטייל שם להריח את האילנות, [91] לִרְאוֹת ולהביט [92] בְּאִבֵּי -בצמחים [93] הגדלים בשפת [94] הַנָּחַל, לִרְאוֹת הֲפָרְחָה -האם פרחה [95] הַגֶּפֶן, הֵנֵצוּ -האם גדלו הַנִּצִּים [96] של עצי [97] הָרִמֹּנִים: [98]
(יב) לֹא יָדַעְתִּי נַפְשִׁי שָׂמַתְנִי מַרְכְּבוֹת עַמִּי נָדִיב: וחזרה החשוקה להתאונן ולומר הנה אז לא שמתי לב [99] וְ לֹא יָדַעְתִּי להזהר בכבוד החשוק לפתוח לו את הדלת מיד [100] , והנה נַפְשִׁי שָׂמַתְנִי -שמה אותי [101] מַרְכְּבוֹת -להיות מרכבות, להטעין עלי [102] עַמִּי [103] נָדִיב -נדיבי עם [104] , להיות משועבדת ונכנעת אליהם כדרך היושבת בודדה וגלמודה: [105]

הערות

1. מצודת דוד.
2. מצודת ציון.
3. שם.
4. מצודת דוד.
5. שם.
6. שם. והנמשל, כאילו יאמרו האומות לכנסת ישראל, אם הדבר כך, אמרי לנו היכן הוא אלוקייך, כלומר במה תשיבי אותו אלייך ובמה יתרצה ונעזור לך, ולא נוסיף להדיחך עוד מאחריו (מצודת דוד). ורש"י ביאר שאומות העולם מקנטרים את ישראל ואומרים להם למה אלוקיך השאיר אתך עזובה, וכשחזר והשרה רוחו על כורש ונתן רשות לבנות את הבית השני, באו הגויים ואמרו להם "אנה פנה דודך?" אם חוזר הוא אליך נבקשנו עמך כענין שנאמר (עזרא ד, א-ב) "וַיִּשְׁמְעוּ צָרֵי יְהוּדָה וּבִנְיָמִן כִּי בְנֵי הַגּוֹלָה בּוֹנִים הֵיכָל... וַיִּגְּשׁוּ אֶל זְרֻבָּבֶל... נִבְנֶה עִמָּכֶם כִּי כָכֶם נִדְרוֹשׁ לֵאלֹהֵיכֶם" וגו', ובאמת כוונתם היתה לרעה כדי להשבית את ישראל מן המלאכה. ובמדרש, אומות העולם אומרים לישראל אנה הלך דודך ממצרים לים לסיני? אנה פנה דודך? מה כנסת ישראל משיבה לאומות העולם, מה טיבכם שואלים עליו ואין לכם חלק בו, מאחר שנדבקתי בו יכולה אני לפרוש ממנו?! מאחר שנדבק בי יכול הוא לפרוש ממני?! (מדרש רבה). ועד דרשו, אנה הלך דודך, בשעה שנכנסו אוייבים למקדש היו מטיילים בו ארוכות וקצרות והיו אומרים לישראל היכן הוא אלהיכם?! (ילקוט שמעוני).
7. רש"י, מצודת דוד.
8. מצודת דוד.
9. שם.
10. רשב"ם.
11. מצודת דוד.
12. רשב"ם.
13. מצודת דוד. והנמשל, כנסת ישראל משיבה ואומרת, מעולם דרכו להשרות שכינתו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, להקשיב רינה של תורה ותפילה לקבלם ברצון, להיות שמורים אצלו לשלם מהם שכר טוב, וע"י עסק התורה והתפילה אפתה אותו לשוב אלי (מצודת דוד). ורש"י ביאר שכנסת ישראל משיבה לאומות המקנטרים אותה, הקב"ה ציווה עלינו לבנות את היכלו למען ישרה שם שכינתו, "לערוגות הבשם" מקום מקטר הקטורת, והוא ירד "לרעות בגנים" דהיינו אותם שלא עלו מן הגולה משרה הוא שכינתו עליהם בבתי כנסיות ובתי מדרשות, "וללקט שושנים" שומע ומקשיב להוגים בתורתו ללקוט זכיותיהן, לכותבם בספר זכרון לפניו. ובמדרש, משל למה הדבר דומה? למלך שהיה לו בן, והיה אותו הבן חביב עליו יותר, מה עשה המלך? נטע לו פרדס, בשעה שהיה הבן עושה רצונו היה מחזר בכל העולם כולו ורואה איזו נטיעה יפה בעולם ומביאה ונוטעה בתוך פרדסו, ובשעה שהיה מכעיסו היה מקצצם, כך בשעה שישראל עושים רצונו של מקום הקב"ה חוזר בכל העולם ורואה איזה צדיק בעובדי אלילים ומביאו ומדבקו לישראל כגון יתרו ורחב, ובשעה שמכעיסין אותו הוא מסלק את הצדיק שביניהם (מדרש רבה, ילקוט שמעוני).
14. מצודת דוד.
15. רש"י.
16. מצודת דוד.
17. שם.
18. רש"י.
19. מצודת דוד. והנמשל, כנסת ישראל אומרת, כמו שאני לא בחרתי באל נכר, כן הוא לא עזבני מכל וכל לבחור בעובדי גלולים, ואף עתה מקבל ברצון עסק התורה והתפילה, ושמורים הם אצלו להשיב לי עליהם גמול טוב (מצודת דוד). ורש"י ביאר שישראל משיבים לאומות, מה שאתם אומרים לבקשו עימנו ולבנות עמנו, אני לדודי ולא אתם לו, ולא תבנו עימנו כעניין שנאמר (עזרא ד, ג) "לֹא לָכֶם וָלָנוּ לִבְנוֹת בַּיִת לֵאלֹהֵינוּ...".
20. מצודת דוד.
21. רשב"ם.
22. והיא היתה עיר יפה מאד בבנינים נפלאים, ועד שלא נבנית שומרון היתה עיר מלוכה למלכי ישראל (מצודת דוד).
23. מצודת ציון.
24. מצודת דוד.
25. אבן עזרא, מצודת דוד.
26. אבן עזרא, מצודת ציון.
27. מצודת דוד. והנמשל, למרות שאת גולה וסורה, עם כל זה יפה את במעשים הגונים ובמדות ישרות (מצודת דוד). ורש"י ביאר שהקב"ה מקלס את כנסת ישראל באומרו, את יפה כשאת רצויה לי ומקיימת מצוותי, ונאוה את עכשיו כמו בראשונה בעת שהיית יושבת בירושלים, ואימה אטיל על הגויים שלא ילחמו נגדך להשביתך ממלאכת בניית הבית.
28. מצודת דוד.
29. מצודת ציון.
30. מצודת דוד.
31. מצודת דוד. ורש"י ביאר כבחור שארוסתו חביבה ועריבה עליו ועיניה נאות, ואומר לה הסבי עיניך מנגדי כי בראותי אותך לבי משתחץ ומתגאה עלי ורוחי גסה כי איני יכול להתאפק.
32. מצודת ציון. ורש"י ביאר הגיסו ליבי. ואבן עזרא ביאר הסירו כוחי וממשלתי.
33. מצודת דוד.
34. שם.
35. שם.
36. שם. וראה ביאור בפרק ד' פס' א'.
37. מצודת דוד. והנמשל, כאילו יאמר לחכמים עיני העדה שיביטו גם עתה ויסתכלו בתורה ויעסקו בה, וכאומר למרות שהם בגולה ואין עסק התורה מוסיף כח כל כך כמו העסק בארץ ישראל, מכל מקום הוא מוסיף, וְהַשֵּׂעָר הוא המשל על הנזירים המגדלים פרע שער ראשם כעדר העזים וכו', שהם סרוקות ושערותם ארוכות ותלויות כלפי מטה, וכאומר שלמרות שאין קרבן קרב בגולה להביא במלאות ימי נזירותם, מכל מקום חביבים הם לפני (מצודת דוד). ובמדרש, הקב"ה אומר לכנסת ישראל, "הסבי עיניך מנגדי" סבלי עול הגלות ואל תדחקי את הקץ שאני מתמלא עליכם רחמים רבים, ואם תחזרי בתשובה אגדיל עִמָּךְ נִסִּי (לקח טוב). ועוד דרשו, א"ר סימון משל למלך שכעס על מטרונה ודחפה והוציאה מפלטין לחוץ, הלכה וצמצמה פניה אחר העמוד, לכשעבר המלך אמר העבודה שאיני יכול לסבול, כך בשעה שבית דין גוזרים תעניות ויחידים מתענים אומר הקב"ה איני יכול לסבול, "שהם הרהיבוני" הם גרמו לי לפשוט ידי בעולמי, ובשעה שגוזרין ותינוקות מתענים אומר הקב"ה איני יכול לסבול, "שהם הרהיבוני" הם המליכוני עליהם ואמרו ה' ימלוך לעולם ועד, ובשעה שגורין וזקנים מתענין אומר הקב"ה איני יכול לסבול, "שהם הרהיבוני" הם קבלו מלכותי עליהם בסיני ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע (מדרש רבה).
38. רשב"ם, מצודת דוד.
39. מצודת דוד.
40. שם.
41. שם.
42. מצודת ציון.
43. שם.
44. מצודת דוד. והנמשל, שוטרי העדה הממונים להכרית ולהשחית את החייבים במשפט, הם נקיים מן העושק כעדר העולה מן הרחצה המנוקים מן הלכלוך, וישוו אלו לאלו, וכולם קדושים מנוקים מגזל ולא ימצא במי מהם נדנוד עושק (מצודת דוד). ורש"י ביאר, קצינים וגיבורים שבך כולם לטובה, וקדושים ישראל כמו שהרחל הזו כולה קדושה, צמרה לתכלת, בשרה לקרבן, קרניה לשופרות, שוקיה לחלילין, מעיה לכנורות, עורה לתוף, אבל האומות נמשלו לכלבים שאין מהם לקדושה כלום. ובמדרש, "שניך כעדר הרחלים" מה רחל זו צנועה כך היו ישראל צנועים וכשרים במלחמת מדין, "שעלו מן הרחצה" שמעלים הדבר על בוריו ומרחיצים עוונותיהם של ישראל, "שכולם מתאימות" יושבים זוגות זוגות ועוסקים בתורה, "ושכולה אין בהם" אין בהם עוברי עבירה (מדרש רבה, לקח טוב).
45. מצודת דוד.
46. רש"י בפרק ד' פס' ג'. והוא בין המצח והעין (אבן עזרא שם). ומצודת ציון ביאר שהוא גובה הפנים שמעל העיניים.
47. מצודת דוד.
48. מצודת ציון.
49. שם. והנמשל, שופטי העדה שהם פני הדור שהם ממולאים בכל חכמה ומדע כרימון המלאה בגרגרים, והם מסתירים את חכמתם בליבותם ואינם מתפארים בפני אנשים, ואע"פ שלמשרות שבגולה מתמנים שופטי ישראל על פי חוקי הממשלה, בכל זאת מי יערב ליבו לגשת להיות מן השופטים אם לא ימצאו בו כל אלה, ולא הזכיר כאן את שבח השפתיים (כמו שהזכיר בפ"ד פס' ג), כי הם מרמזים על הנביאים שהם אינם בגולה, ומסיבה זו גם לא הזכיר את שבח הדיבור המרמז על הלויים העומדים על הדוכן לדבר בשיר, כי בגולה אין דוכן ואין שיר, וכן לא הזכיר את שבח הצואר כי הוא מרמז על בית המקדש שנחרב, וכן לא הזכיר את שבח השדיים כי הם מרמזים על המלך והכהן גדול, ובגולה אין מלך ואין כהן גדול (מצודת דוד).
50. מצודת דוד.
51. אבן עזרא.
52. מצודת דוד.
53. שם.
54. שם.
55. שם.
56. שם.
57. מצודת ציון. ורשב"ם ביאר בתולות.
58. מצודת דוד.
59. רשב"ם.
60. אבן עזרא. והנמשל, זרעו של שם בן נח נחלק לשישים עממים, וכינה אותם בשם "מְלָכוֹת" מחמת היותם מזרע שם הנאהב מהמקום ברוך הוא, וגם שהתברך מפי נח אביו, וזרעו של יפת אחיו נחלק לשמונים עממים, וכינה אותם בשם "פילגשים" מחמת שלא היה נאהב למקום ברוך הוא כמו שם, אבל לא היה שנוא לפניו כמו חם, וזרעו של חם אחיהם נחלק אחר כך לעממים אין מספר, וכינה אותם בשם "עלמות" לבד, מחמת היותם מזרע חם השנוא למקום ברוך הוא וגם שנתקלל מפי נח אביו (מצודת דוד). ורש"י ביאר, "ששים המה מלכות" אברהם ויוצאי יריכו בני קטורה שש עשרה, ישמעאל ובניו שלוש עשרה, יצחק ובניו שלושה, בני יעקב שנים עשר, בני עשו שש עשרה, הרי שישים, "ושמנים פלגשים" נח ובניו עד אברהם, תולדות יוצאי התיבה שמונים תמצאם, וכשם שהמלכות שהם נשי המלך יתירות בגדולה על הפלגשים כך היו אברהם יוצאי יריכו חשובים גדולים ויתרים בחשיבות על הכל, "ועלמות אין מספר" למשפחות הרבה נחלקו כל אלה. ובמדרש, "ששים המה מלכות" אלו ששים מסכתיות של הלכות, "ושמונים פילגשים" אלו שמונים פרשיות שבתורת כהנים, "ועלמות אין מספר" אין קץ לתוספות (מדרש רבה).
61. מצודת דוד.
62. רש"י, מצודת דוד.
63. מצודת דוד.
64. שם.
65. מצודת ציון.
66. מצודת דוד.
67. שם.
68. שם.
69. רש"י.
70. מצודת דוד.
71. מצודת ציון.
72. מצודת דוד.
73. שם. והנמשל, כנסת ישראל היא המיוחדת שבכל העמים, כי מקור מחצבתה קודש הם האבות והאמהות, והם השרישו בליבה אהבת ה', וחכמי האומות כולם מפארים את ישראל ומודים בשבחם (מצודת דוד). ורש"י ביאר "אחת היא לאמה" הרבה מחלוקות בבתי מדרשות וכולם ליבם להבין את התורה על מכונה ואל אמיתתה, "ברה היא ליולדתה" יעקב ראה את מיטתו שלימה בלא פסול והודה וקילס למקום, "ראוה בנות" את ישראל בגדולתה, "ויאשרוה" שבחו אותה על בית המקדש שגבוה מכל הארצות. ובמדרש, "אחת" זה אברהם, שנאמר (יחזקאל לג, כד) "אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם", "אחת היא לאמה" זה יצחק שהיה יחיד לאמו, "ברה היא ליולדתה" זה יעקב אבינו שהיה ברור ליולדתו שהיה צדיק גמור, "ראוה בנות ויאשרוה" אלו השבטים, שנאמר (בראשית מה, טז) "וְהַקֹּל נִשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה", "מלכות ופלגשים ויהללוה" זה יוסף, שנאמר (בראשית מא, לח) "וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל עֲבָדָיו הֲנִמְצָא כָזֶה", אם אנו מהלכין מסוף העולם ועד סופו אין אנו מוצאין כזה (מדרש רבה).
74. רש"י בפס' ט'.
75. מצודת דוד.
76. שם.
77. שם.
78. שם.
79. רש"י.
80. רשב"ם.
81. מצודת דוד.
82. שם.
83. מצודת ציון פס' ט'.
84. מצודת דוד.
85. שם.
86. רש"י.
87. מצודת ציון.
88. מצודת דוד. והנמשל, כמה גדולה האומה ההיא (עם ישראל) שבכל פעם היא מוסיפה על עצמה סייגים וגדרים לעשות משמרת למשמרת התורה, ולפי רוב חשיבותה ומעלתה מטלת אימה על רואיה כאילו היתה המון עם רב מְלֻמְּדֵי מלחמה (מצודת דוד). ורש"י ביאר שכך היו ישראל בבית שני, בתחילה זרובבל היה פחת יהודה ולא מלך, ישראל היו משועבדים לפרס וליון, ואחר כך נצחום בית חשמונאי ונעשו מלכים, והדמיון הוא להקב"ה שחשק ובחר בכנסת ישראל מכל העמים, והם נתקנאו בם על אשר הפליא הקב"ה להם ניסיו וגבורות, ואומה מיוחדת היתה כנסת ישראל להקב"ה, ועל כן היללוה ואישרוה, ואמרו עליה מי היא זאת האומה אשר הגביר עליה חסדו?! ובמדרש, זו גאולת משיח, כדרך שהשחר יוצא ואפילה בורחת מפניו, כך האפילה בורחת על המלכיות כשיבוא המשיח. דבר אחר, "יפה כלבנה ברה כחמה" מה גלגל חמה והלבנה שהם באים בפרהסיא, כך כשתגלה מלכות המשיח תתגלה בפרהסיא לעולם (מדרש זוטא). ועוד דרשו, מה השחר הכל מחכים לו כך מלך המשיח כל ישראל מחכים לו, ומה השחר בא אחר האפילה כך ישועת ישראל באה אחר צרות הגלות (לקח טוב).
89. רשב"ם.
90. מצודת דוד.
91. שם.
92. שם.
93. מצודת ציון. ויש מרבותינו שאמרו שהוא שהוא הפרי המבוכר (אבן עזרא).
94. מצודת דוד.
95. שם.
96. שם.
97. רשב"ם.
98. והנמשל, הקב"ה אומר שאף כשהיתה כנסת ישראל בגולה לא בחרתי בעם אחר, אבל מצוי אני בבתי כנסיות ובבתי מדרשות לקבל ברצון עסק חידושי התורה ורינון התפילה (מצודת דוד). ורש"י ביאר שאמר הקב"ה, לאחר חורבן הבית הראשון "אל גינת אגוז ירדתי" באתי אל המקדש השני, "לראות באבי הנחל" מה לחלוחית מעשים טובים אראה בך, "הפרחה הגפן" האם תפריחי לפני תלמידים וסופרים ושונים, "הנצו הרמונים" מקיימי מצוות מלאי זכויות. ובמדרש, למה נמשלו ישראל לאגוז? מה אגוז זה אתה רואה אותו כולו עץ ואין ניכר מה בתוכו, פצעו, מוצאו מלא מגורות מגורות של אוכלין, כך ישראל צנועים וענוותנים ואין תלמידים שבהם ניכרים, ואין מתפארים להכריז על שבחם, בדקתו, אתה מוצא אותו מלא חכמה, ועוד מה אגוז זה נופל בטיט ואין מה שבתוכו נמאס, אף ישראל גולים לבין האומות ולוקים מלקויות הרבה ואין מעשיהם נמאסים (רש"י, וראה מדרש רבה בהרחבה).
99. מצודת דוד.
100. שם.
101. מצודת ציון.
102. מצודת דוד.
103. הכוונה "עם", היו"ד יתירה כמו "שוכני סנה" (דברים לג, טז), מצודת ציון.
104. ובנמשל הם הנדיבים מעמי הגויים, שעל כי ישראל לא הלכו בדרך ה' הם הצטרכו לאחר חורבן הבית לחסדי הגויים, וכאילו שבחרו ישראל לשבת בגולה תחת יד פרס ומדי, ספורנו. ובמדרש אל תקרא עַמי אלא עִמי, אמרה כנס"י עִמי מהלך נדיב חי העולמים (מדרש רבה).
105. מצודת דוד. והנמשל, כנסת ישראל מתאוננת לומר לא שמתי ליבי מאז לצאת מבבל כולנו יחד כאשר צווה ה', ונפשי עשתה לעצמה להיות משועבדת בגולה (מצודת דוד). ורש"י ביאר שכנסת ישראל מתאוננת, לא ידעתי להיזהר מן החטא שאעמוד בגדולתי ובכבודי, ונכשלתי בשנאת חינם ומחלוקת שגברו במלכי בית חשמונאי הורקנוס ואריסטובלוס, עד שהביא אחד מהם את מלך רומי וקיבל מידו המלוכה ונעשה לו עבד, ומאז נפשי שמתני להיות מִרְכֶבת להרכיב עלי נדיבות שאר אומות. ובמדרש, תני ר' חייא משל לבת מלכים שהיתה מלקטת בשלפים, נמצא המלך עובר והכיר שהיא בתו, שלח אוהבו נטלה והושיבה עמו בקרונין, והיו חברותיה תמהות עליה ואומרות, אתמול הייתה מלקטת בשלפים והיום יושבת בקרונין עם המלך, אמרה להם כשם שאתם תמהות עלי כך אני תמהה על עצמי, וקראת על עצמה לא ידעתי נפשי שמתני, כך כשהיו ישראל במצרים משועבדים בטיט ולבנים והיו מאוסים ובזויים בעיני המצריים, וכשנעשו בני חורין ונגאלו ונעשו סגנים על כל באי עולם, והיו אומות העולם תמהות ואומרות אתמול הייתם עובדים בטיט ולבנים והיום נעשיתם בני חורין וסגנים על כל העולם, והיו ישראל אומרים להם כשם שאתם תמהים עלינו כך אנו תמהים על עצמנו (מדרש רבה).

ניתן ליצור איתנו קשר
בטלפון 072-390-2392

או להשאיר פרטים בטופס ונחזור אליכם אי"ה