(א)
וַיְדַבֵּר שָׁאוּל אֶל יוֹנָתָן בְּנוֹ וְאֶל כָּל עֲבָדָיו לְהָמִית אֶת דָּוִד וִיהוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל חָפֵץ בְּדָוִד מְאֹד:
אחר שרצה שאול להרוג את דוד בחניתו כאילו בשוגג על ידי חרב פלשתים ולא עלתה בידו, ביקש להרגו בדעת על ידי שלוחיו,
[1]
וַיְדַבֵּר שָׁאוּל אֶל יוֹנָתָן בְּנוֹ
כשהוא מבקש להכניס בליבו קנאה לדוד,
[2]
וְ
כן דיבר
אֶל כָּל עֲבָדָיו לְהָמִית אֶת דָּוִד
, ושזה יהיה בהיותם מחרחרים ריב ביניהם, וימיתו אותו כשגגה היוצאת,
[3]
וִיהוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל
לא נכנסו דברי הקנאה לליבו
[4]
, כי היה
חָפֵץ בְּדָוִד מְאֹד
ורצה בהצלחתו ובטובתו
[5]
, ואף פעל להצילו מיד שאול אביו:
[6]
(ב)
וַיַּגֵּד יְהוֹנָתָן לְדָוִד לֵאמֹר מְבַקֵּשׁ שָׁאוּל אָבִי לַהֲמִיתֶךָ, וְעַתָּה הִשָּׁמֶר נָא בַבֹּקֶר וְיָשַׁבְתָּ בַסֵּתֶר וְנַחְבֵּאתָ:
וַיַּגֵּד יְהוֹנָתָן לְדָוִד לֵאמֹר
-ואמר לו,
מְבַקֵּשׁ שָׁאוּל אָבִי
תחבולות
[7]
לַהֲמִיתֶךָ,
וְעַתָּה הִשָּׁמֶר נָא בַבֹּקֶר
כי רוצה אבי להרוג אותך בעודך על מטתך כשאין עליך כלי נשק,
[8]
וְיָשַׁבְתָּ
-ותשב
בַסֵּתֶר
בשדה
[9]
, במקום שלא יִוָּדַע לאיש,
[10]
וְ
גם במקום ההוא
[11]
נַחְבֵּאתָ
-תשב במחבוא
[12]
מפני העוברים ושבים:
[13]
(ג)
וַאֲנִי אֵצֵא וְעָמַדְתִּי לְיַד אָבִי בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם וַאֲנִי אֲדַבֵּר בְּךָ אֶל אָבִי וְרָאִיתִי מָה וְהִגַּדְתִּי לָךְ:
וַאֲנִי אֵצֵא וְעָמַדְתִּי לְיַד אָבִי
בסמוך לו,
[14]
בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר אַתָּה
נחבא
[15]
שָׁם
, כי בשדה זו אבי רגיל לצאת תמיד,
[16]
וַאֲנִי אֲדַבֵּר בְּךָ
-בשבילך טובה
[17]
אֶל אָבִי וְרָאִיתִי מָה
בדעתו,
[18]
וְהִגַּדְתִּי
-ואגיד
לָךְ
כל מה שבדעתו אם טוב ואם רע:
[19]
(ד)
וַיְדַבֵּר יְהוֹנָתָן בְּדָוִד טוֹב אֶל שָׁאוּל אָבִיו וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַל יֶחֱטָא הַמֶּלֶךְ בְּעַבְדּוֹ בְדָוִד כִּי לוֹא חָטָא לָךְ וְכִי מַעֲשָׂיו טוֹב לְךָ מְאֹד:
וַיְדַבֵּר יְהוֹנָתָן בְּ
עד
דָוִד
דבר
[20]
טוֹב אֶל שָׁאוּל אָבִיו
ללמד עליו זכות,
[21]
וַיֹּאמֶר אֵלָיו
יהונתן
אַל יֶחֱטָא הַמֶּלֶךְ בְּעַבְדּוֹ בְדָוִד
להרוג אותו,
[22]
כִּי לוֹא
די שלא
[23]
חָטָא לָךְ
דוד, אלא שמועיל לך,
וְ
זאת
כִי מַעֲשָׂיו
שמנגנן לך
[24]
טוֹב לְךָ מְאֹד
, שבהיות עליך רוח ה' רעה יקח את הכינור וניגן בידו וטוב לך:
[25]
(ה)
וַיָּשֶׂם אֶת נַפְשׁוֹ בְכַפּוֹ וַיַּךְ אֶת הַפְּלִשְׁתִּי, וַיַּעַשׂ יְהֹוָה תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה לְכָל יִשְׂרָאֵל רָאִיתָ וַתִּשְׂמָח וְלָמָּה תֶחֱטָא בְּדָם נָקִי לְהָמִית אֶת דָּוִד חִנָּם?!:
ולא עוד, אלא אפילו בדבר שאין אומנותו בכך
[26]
וַיָּשֶׂם
-שם הוא
אֶת נַפְשׁוֹ בְכַפּוֹ
וסיכן עצמו,
[27]
וַיַּךְ
-והיכה
אֶת
גלית
[28]
הַפְּלִשְׁתִּי,
וַיַּעַשׂ יְהֹוָה תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה לְכָל יִשְׂרָאֵל
על ידו
[29]
, ואתה
רָאִיתָ וַתִּשְׂמָח
-ושמחת,
[30]
וְלָמָּה תֶחֱטָא בְּדָם נָקִי לְהָמִית אֶת דָּוִד חִנָּם?!:
(ו)
וַיִּשְׁמַע שָׁאוּל בְּקוֹל יְהוֹנָתָן וַיִּשָּׁבַע שָׁאוּל חַי יְהֹוָה אִם יוּמָת:
וַיִּשְׁמַע שָׁאוּל בְּקוֹל יְהוֹנָתָן
וקיבל את טענותיו,
[31]
וַיִּשָּׁבַע שָׁאוּל
שלא יצווה להרוג אותו ונשבע כך,
[32]
חַי יְהֹוָה אִם יוּמָת
דוד!:
(ז)
וַיִּקְרָא יְהוֹנָתָן לְדָוִד וַיַּגֶּד לוֹ יְהוֹנָתָן אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיָּבֵא יְהוֹנָתָן אֶת דָּוִד אֶל שָׁאוּל, וַיְהִי לְפָנָיו כְּאֶתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם:
וַיִּקְרָא יְהוֹנָתָן לְדָוִד
ממקום מחבואו
וַיַּגֶּד לוֹ יְהוֹנָתָן אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה
ואת אשר נשבע אביו שלא להורגו, ואז בטח ליבו של דוד,
[33]
וַיָּבֵא יְהוֹנָתָן אֶת דָּוִד אֶל שָׁאוּל,
וַיְהִי
-וחזר דוד להיות
לְפָנָיו כְּאֶתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם
-כבעבר, מגיע אליו מפעם לפעם:
[34]
(ח)
וַתּוֹסֶף הַמִּלְחָמָה לִהְיוֹת וַיֵּצֵא דָוִד וַיִּלָּחֶם בַּפְּלִשְׁתִּים, וַיַּךְ בָּהֶם מַכָּה גְדוֹלָה, וַיָּנֻסוּ מִפָּנָיו:
וַתּוֹסֶף הַמִּלְחָמָה
[35]
לִהְיוֹת
בין הפלשתים לישראל,
וַיֵּצֵא דָוִד וַיִּלָּחֶם בַּפְּלִשְׁתִּים,
וַיַּךְ
-והיכה
בָּהֶם מַכָּה גְדוֹלָה,
וַיָּנֻסוּ
-וברחו פלשתים
מִפָּנָיו:
(ט)
וַתְּהִי רוּחַ יְהֹוָה רָעָה אֶל שָׁאוּל, וְהוּא בְּבֵיתוֹ יוֹשֵׁב וַחֲנִיתוֹ בְּיָדוֹ, וְדָוִד מְנַגֵּן בְּיָד:
ושאול בראותו את הצלחת דוד עלתה בו שוב המחשבה שהיה ה' עם דוד להצליחו כדי שיירש את המלוכה ממנו,
[36]
וַתְּהִי רוּחַ יְהֹוָה רָעָה אֶל שָׁאוּל,
[37]
וְהוּא
שאול היה
בְּבֵיתוֹ יוֹשֵׁב וַחֲנִיתוֹ בְּיָדוֹ,
וְדָוִד
היה בבית שאול
מְנַגֵּן בְּיָד
, והרגיש דוד בשאול ונשמר ממנו:
[38]
(י)
וַיְבַקֵּשׁ שָׁאוּל לְהַכּוֹת בַּחֲנִית בְּדָוִד וּבַקִּיר וַיִּפְטַר מִפְּנֵי שָׁאוּל וַיַּךְ אֶת הַחֲנִית בַּקִּיר וְדָוִד נָס וַיִּמָּלֵט בַּלַּיְלָה הוּא:
ומתוך מחשבה זו חם ליבו של שאול
[39]
וַיְבַקֵּשׁ שָׁאוּל לְהַכּוֹת בַּחֲנִית
במתכוון
[40]
ובחוזקה עד שתנעץ החנית
[41]
בְּדָוִד וּ
לאחר שתעבור את גוף דוד תנעץ
[42]
בַקִּיר
, ודוד ראה זאת
[43]
, ובעת זריקת החנית
[44]
לאחר שהחנית כבר יצאה מיד שאול,
[45]
וַיִּפְטַר
-נשמט דוד
[46]
מִפְּנֵי שָׁאוּל
, ומרוב עוצמת הזריקה
וַיַּךְ
-תקע שאול
[47]
אֶת הַחֲנִית
וננעצה
[48]
בַּקִּיר
, ובנס גדול לא פגעה בדוד,
[49]
וְדָוִד נָס
-ברח
וַיִּמָּלֵט בַּלַּיְלָה הוּא
לביתו
[50]
, ושאול חשב שילך דוד לביתו לשכב עם אשתו:
[51]
(יא)
וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל מַלְאָכִים אֶל בֵּית דָּוִד לְשָׁמְרוֹ וְלַהֲמִיתוֹ בַּבֹּקֶר וַתַּגֵּד לְדָוִד מִיכַל אִשְׁתּוֹ לֵאמֹר אִם אֵינְךָ מְמַלֵּט אֶת נַפְשְׁךָ הַלַּיְלָה, מָחָר אַתָּה מוּמָת:
ושאול היה בוש להרוג את דוד לעיני העם על לא חמס בכפו
[52]
, וגם לא רצה להרוג אותו בפני בתו מיכל
[53]
, לכן פעל בתחבולה גדולה,
[54]
וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל מַלְאָכִים
-שליחים
אֶל בֵּית דָּוִד לְשָׁמְרוֹ
לבל יברח בלילה
[55]
, כדי שיוכל לדון אותו למחרת כדין מורד במלכות על אשר נפטר מהמלך ללא רשות, או שיעמוד נגד השומרים ויהיה דמו בראשו,
[56]
וְ
כך
לַהֲמִיתוֹ בַּבֹּקֶר
בדין ומשפט
[57]
או בתחבולה אחרת,
[58]
וַתַּגֵּד לְדָוִד מִיכַל אִשְׁתּוֹ
את המזימה
לֵאמֹר
-ואמרה לו
אִם אֵינְךָ מְמַלֵּט אֶת נַפְשְׁךָ
עוד
הַלַּיְלָה,
מָחָר אַתָּה מוּמָת
כי ימיתך אבי:
[59]
(יב)
וַתֹּרֶד מִיכַל אֶת דָּוִד בְּעַד הַחַלּוֹן וַיֵּלֶךְ וַיִּבְרַח וַיִּמָּלֵט:
וַתֹּרֶד מִיכַל אֶת דָּוִד בְּעַד
-דרך
[60]
הַחַלּוֹן
כי דרך הפתח לא יכול היה לצאת מפני השומרים
[61]
, והחלון היה מצד אחר שלא ראו אותו השומרים כשהורידה אותו מן החלון,
[62]
וַיֵּלֶךְ
דוד
וַיִּבְרַח
משם
וַיִּמָּלֵט:
[63]
(יג)
וַתִּקַּח מִיכַל אֶת הַתְּרָפִים וַתָּשֶׂם אֶל הַמִּטָּה, וְאֵת כְּבִיר הָעִזִּים שָׂמָה מְרַאֲשֹׁתָיו וַתְּכַס בַּבָּגֶד:
וכדי שלא יבינו שברח דוד וירדפו אחריו,
[64]
וַתִּקַּח
-לקחה
מִיכַל אֶת הַתְּרָפִים
העשויים בדמות גוף האדם,
[65]
וַתָּשֶׂם
-ושמה את התרפים
אֶל
-על
[66]
הַמִּטָּה,
וְאֵת כְּבִיר
-כר עשוי משֵׂעָר
[67]
הָעִזִּים שָׂמָה מְרַאֲשֹׁתָיו
-בצד הראש
[68]
, שידמה כשער ראש האדם
[69]
וַתְּכַס בַּבָּגֶד
את הראש ממעל, כאילו לשומרו מהקרירות:
[70]
(יד)
וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל מַלְאָכִים לָקַחַת אֶת דָּוִד וַתֹּאמֶר חֹלֶה הוּא:
וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל
בבוקר
[71]
מַלְאָכִים
-שליחים אחרים
[72]
לָקַחַת אֶת דָּוִד
כדי שימשיך להיות לפני המלך כמאז,
[73]
וַתֹּאמֶר
להם מיכל כי
חֹלֶה הוּא:
(טו)
וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל אֶת הַמַּלְאָכִים לִרְאוֹת אֶת דָּוִד לֵאמֹר הַעֲלוּ אֹתוֹ בַמִּטָּה אֵלַי לַהֲמִתוֹ:
וַיִּשְׁלַח
-וכאשר שלח
שָׁאוּל אֶת הַמַּלְאָכִים
-השליחים הללו
לִרְאוֹת
-לבקר
[74]
אֶת דָּוִד
, שלח אותם כי חשב שעושה עצמו כחולה לבל יבוא אליו,
[75]
לֵאמֹר
-ולכן אמר להם
[76]
הַעֲלוּ אֹתוֹ בַמִּטָּה אֵלַי
ותראו שאינו חולה, ומעתה שהתל בי הוא חייב מיתה, לכן העלו אותו
[77]
לַהֲמִתוֹ
לעיני העם:
[78]
(טז)
וַיָּבֹאוּ הַמַּלְאָכִים וְהִנֵּה הַתְּרָפִים אֶל הַמִּטָּה וּכְבִיר הָעִזִּים מְרַאֲשֹׁתָיו:
וַיָּבֹאוּ הַמַּלְאָכִים
-השליחים עם המיטה אצל שאול
[79]
וְהִנֵּה הַתְּרָפִים אֶל
-על
[80]
הַמִּטָּה וּכְבִיר
[81]
הָעִזִּים מְרַאֲשֹׁתָיו
-בצד הראש:
[82]
(יז)
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל מִיכַל לָמָּה כָּכָה רִמִּיתִנִי וַתְּשַׁלְּחִי אֶת אֹיְבִי וַיִּמָּלֵט וַתֹּאמֶר מִיכַל אֶל שָׁאוּל הוּא אָמַר אֵלַי שַׁלְּחִנִי לָמָה אֲמִיתֵךְ:
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל מִיכַל לָמָּה כָּכָה רִמִּיתִנִי
בתרפים שעל ידי זה היה לו זמן להימלט,
[83]
וַתְּשַׁלְּחִי אֶת אֹיְבִי
דרך החלון
[84]
, וכשהגיעו השליחים אמרת כי הוא חולה
[85]
וַיִּמָּלֵט
-למען ימלט בעוד אנחנו התמהמהנו, ולמה הרבית לרמות אותי כל כך?!
[86]
וַתֹּאמֶר מִיכַל אֶל שָׁאוּל
אתה מסרתני ביד לסטים אחד! הוא שלף חרבו עלי
[87]
וְ
הוּא אָמַר אֵלַי שַׁלְּחִנִי לָמָה אֲמִיתֵךְ
בעבור זה?! ואם כן אנוסה הייתי בדבר, וכדי שלא יחרה לך אמרתי חולה הוא להסתיר הדבר, ובהאריך הזמן תנוח החֵמה
[88]
, ועוד שהוא אמר לי לעשות את הרמאות עם התרפים ואיים כי אם לא אעשה זאת ימית אותי לעת מצוא, ויראתי מלשנות פקודתו:
[89]
(יח)
וְדָוִד בָּרַח וַיִּמָּלֵט וַיָּבֹא אֶל שְׁמוּאֵל הָרָמָתָה וַיַּגֶּד לוֹ אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ שָׁאוּל וַיֵּלֶךְ הוּא וּשְׁמוּאֵל וַיֵּשְׁבוּ בְּנָיוֹת (בנוית:
וְדָוִד בָּרַח וַיִּמָּלֵט
[90]
וַיָּבֹא אֶל שְׁמוּאֵל הָרָמָתָה
-אל הרמה,
וַיַּגֶּד לוֹ
דוד
[91]
אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ שָׁאוּל
וביקש לקבל ממנו ממנו עצה ותנחומים, ושיגיד לו ברוח נבואתו מה יעשה ואיך ימלט את נפשו, שכן האמין דוד כי מה' כל משפטו וכל מעשיו מושגחים,
[92]
וַיֵּלֶךְ הוּא וּשְׁמוּאֵל וַיֵּשְׁבוּ בְּנָיוֹת (בנוית
כתיב)
[93]
הוא מקום הנמצא ברמה שהוכן למושב בני הנביאים:
[94]
(יט)
וַיֻּגַּד לְשָׁאוּל לֵאמֹר הִנֵּה דָוִד בְּנָיוֹת (בנוית בָּרָמָה:
וַיֻּגַּד לְשָׁאוּל לֵאמֹר הִנֵּה דָוִד
נמצא
בְּנָיוֹת (בנוית
כתיב)
אשר
[95]
בָּרָמָה:
(כ)
וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל מַלְאָכִים לָקַחַת אֶת דָּוִד, וַיַּרְא אֶת לַהֲקַת הַנְּבִיאִים נִבְּאִים וּשְׁמוּאֵל עֹמֵד נִצָּב עֲלֵיהֶם וַתְּהִי עַל מַלְאֲכֵי שָׁאוּל רוּחַ אֱלֹהִים וַיִּתְנַבְּאוּ גַּם הֵמָּה:
וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל מַלְאָכִים
-שליחים
לָקַחַת אֶת דָּוִד,
וַיַּרְא
כל אחד מן השליחים
[96]
אֶת לַהֲקַת
-סיעת
[97]
הַנְּבִיאִים
כשהם
נִבְּאִים
-מתנבאים דברים עתידים
[98]
, שימלוך דוד על כל ישראל ושלא יתן האלקים לשאול להמיתו,
[99]
וּשְׁמוּאֵל
היה
עֹמֵד
על רגליו
[100]
נִצָּב עֲלֵיהֶם
להורותם מה יעשו
[101]
, ובאה עליהם שפע הנבואה באמצעותו,
[102]
וַתְּהִי עַל מַלְאֲכֵי
-שליחי
שָׁאוּל רוּחַ אֱלֹהִים
כי באמצעות כל הנביאים, באה שפע הנבואה גם על השליחים,
[103]
וַיִּתְנַבְּאוּ גַּם הֵמָּה
-הם שימלוך דוד
[104]
ולא חששו מעתה לדברי שאול
[105]
ולא חזרו אליו:
[106]
(כא)
וַיַּגִּדוּ לְשָׁאוּל וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֲחֵרִים, וַיִּתְנַבְּאוּ גַּם הֵמָּה וַיֹּסֶף שָׁאוּל וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים שְׁלִשִׁים וַיִּתְנַבְּאוּ גַּם הֵמָּה:
וַיַּגִּדוּ לְשָׁאוּל
את אשר ארע לשליחים,
וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים
-שליחים
אֲחֵרִים,
וַיִּתְנַבְּאוּ גַּם הֵמָּה
-הם, ולא הביאו את דוד לשאול,
וַיֹּסֶף שָׁאוּל וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים
-שליחים
שְׁלִשִׁים
-בפעם השלישית,
[107]
וַיִּתְנַבְּאוּ גַּם הֵמָּה
-הם, וגם הם לא הביאו את דוד לשאול:
(כב)
וַיֵּלֶךְ גַּם הוּא הָרָמָתָה וַיָּבֹא עַד בּוֹר הַגָּדוֹל אֲשֶׁר בַּשֶּׂכוּ וַיִּשְׁאַל וַיֹּאמֶר אֵיפֹה שְׁמוּאֵל וְדָוִד וַיֹּאמֶר הִנֵּה בְּנָיוֹת (בנוית בָּרָמָה:
וכראות שאול שכל עבדיו נטו לאהבת דוד,
[108]
וַיֵּלֶךְ גַּם הוּא הָרָמָתָה
-אל הרמה,
[109]
וַיָּבֹא עַד בּוֹר הַגָּדוֹל אֲשֶׁר בַּשֶּׂכוּ
-במקום בשם שֶׂכוּ,
[110]
וַיִּשְׁאַל
שָׁם למקום הימצאות שמואל ודוד,
וַיֹּאמֶר אֵיפֹה שְׁמוּאֵל וְדָוִד
נמצאים?
וַיֹּאמֶר
-וענה לו העונה
[111]
הִנֵּה
הם נמצאים
בְּנָיוֹת (בנוית
כתיב)
אשר
[112]
בָּרָמָה:
(כג)
וַיֵּלֶךְ שָׁם אֶל נָיוֹת (נוית בָּרָמָה וַתְּהִי עָלָיו גַּם הוּא רוּחַ אֱלֹהִים, וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וַיִּתְנַבֵּא עַד בֹּאוֹ בְּנָיוֹת (בנוית בָּרָמָה:
וַיֵּלֶךְ
שאול
שָׁם אֶל נָיוֹת (נוית
כתיב)
אשר
בָּרָמָה
, ומאז שכיון דרכו אל מקום שמואל כבר חל עליו השפע מרחוק
[113]
, ובעודו בדרך
[114]
וַתְּהִי עָלָיו גַּם
[115]
הוּא רוּחַ אֱלֹהִים,
וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וַיִּתְנַבֵּא
והיה מתבודד שתגיע אליו הנבואה לדעת מה יהיה בענין המלכות
[116]
וזאת
עַד בֹּאוֹ בְּנָיוֹת (בנוית
כתיב)
אשר
בָּרָמָה:
(כד)
וַיִּפְשַׁט גַּם הוּא בְּגָדָיו וַיִּתְנַבֵּא גַם הוּא לִפְנֵי שְׁמוּאֵל וַיִּפֹּל עָרֹם כָּל הַיּוֹם הַהוּא וְכָל הַלָּיְלָה עַל כֵּן יֹאמְרוּ הֲגַם שָׁאוּל בַּנְּבִיאִם:
וכיון ששרתה עליו רוח הקודש לא רצה שאול לעמוד בשררה ובגאווה,
[117]
וַיִּפְשַׁט
-והסיר
גַּם הוּא
[118]
בְּגָדָיו
-את בגדי המלכות, ולבש בגדי התלמידים,
[119]
וַיִּתְנַבֵּא גַם הוּא לִפְנֵי שְׁמוּאֵל
כאחד מתלמידיו,
[120]
וַיִּפֹּל עָרֹם
מבגדי מלכותו
[121]
כָּל הַיּוֹם הַהוּא וְכָל הַלָּיְלָה
, ושאלו "הגם שאול בנביאים?" שהגיע למעלת הנבואה הגמורה כנביאים היושבים שם בניות
[122]
, וְ
עַל כֵּן יֹאמְרוּ
-התחזק המשל לומר על כל הבא למעלה שלא הורגל בה
[123]
, "
הֲגַם שָׁאוּל בַּנְּבִיאִם
?", ובהיות שאול מתבודד ומתנבא בביטול החושים, ברח דוד משם והיה לו מקום וזמן להימלט, וילך אל יהונתן לספר לו את הדברים:
[124]