(א)
וַיִּבְרַח דָּוִד מִנָּיוֹת (מנוות בָּרָמָה וַיָּבֹא וַיֹּאמֶר לִפְנֵי יְהוֹנָתָן, מֶה עָשִׂיתִי מֶה עֲוֹנִי?! וּמֶה חַטָּאתִי לִפְנֵי אָבִיךָ כִּי מְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשִׁי?!:
ובעוד שהיה שאול מתנבא היה לדוד זמן לברוח,
[1]
וַיִּבְרַח דָּוִד מִנָּיוֹת (מנוות
כתיב)
אשר
[2]
בָּרָמָה וַיָּבֹא
לביתו
[3]
, ולהיותו בוטח באהבתו ובאמונתו של יהונתן, הלך דוד אליו,
[4]
וַיֹּאמֶר
דוד
לִפְנֵי יְהוֹנָתָן,
מֶה עָשִׂיתִי
-מה חטאתי בפני עצמי?
[5]
וּ
מֶה עֲוֹנִי?!
וּמֶה חַטָּאתִי לִפְנֵי אָבִיךָ
בחטא הנוגע למלכות
[6]
כִּי מְבַקֵּשׁ
אביך
אֶת נַפְשִׁי?!:
(ב)
וַיֹּאמֶר לוֹ חָלִילָה לֹא תָמוּת! הִנֵּה לֹא (לו) יַעֲשֶׂה (עשה) אָבִי דָּבָר גָּדוֹל אוֹ דָּבָר קָטֹן וְלֹא יִגְלֶה אֶת אָזְנִי וּמַדּוּעַ יַסְתִּיר אָבִי מִמֶּנִּי אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֵין זֹאת:
וַיֹּאמֶר לוֹ
יהונתן
חָלִילָה
לאבי לעבור על השבועה אשר נשבע לבל ימיתך,
[7]
לֹא תָמוּת!
[8]
ואמר לו כך יהונתן כי חשב שכל מה שעשה אביו לא היה בכוונה רעה, כי אם מרוח רעה הבאה עליו
[9]
, והוסיף יהונתן ראיה לדבריו
[10]
ואמר לדוד,
הִנֵּה לֹא (לו
כתיב
) יַעֲשֶׂה (עשה
כתיב
) אָבִי דָּבָר גָּדוֹל אוֹ דָּבָר קָטֹן וְלֹא
-מבלי
יִגְלֶה
-שיגלה
אֶת אָזְנִי
ויודיעני בדבר,
וּמַדּוּעַ
כעת
יַסְתִּיר אָבִי מִמֶּנִּי אֶת הַדָּבָר הַזֶּה
?! הרי דרכו לגלות לפני את מצפון ליבו,
[11]
אֵין
-לא יתכן כי
זֹאת
האמת
[12]
, ולא להרגך ציוה אבי אלא להפך, לשמרך שלא תברח מלפניו:
[13]
(ג)
וַיִּשָּׁבַע עוֹד דָּוִד וַיֹּאמֶר יָדֹעַ יָדַע אָבִיךָ כִּי מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, וַיֹּאמֶר אַל יֵדַע זֹאת יְהוֹנָתָן פֶּן יֵעָצֵב וְאוּלָם חַי יְהֹוָה וְחֵי נַפְשֶׁךָ כִּי כְפֶשַׂע בֵּינִי וּבֵין הַמָּוֶת:
וַיִּשָּׁבַע עוֹד דָּוִד וַיֹּאמֶר
נהפוך הוא, מה שלא הודיע לך אביך זה מפני שאינו מתיעץ ומסופק עוד, וגמר בליבו להרגני, ולכן העלים ממך את הדבר באשר
[14]
יָדֹעַ יָדַע אָבִיךָ כִּי מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ,
וַיֹּאמֶר
אביך בליבו
אַל יֵדַע זֹאת יְהוֹנָתָן
בני
פֶּן יֵעָצֵב
-יתעצב,
וְאוּלָם חַי יְהֹוָה וְחֵי נַפְשֶׁךָ כִּי כְפֶשַׂע
-כפסיעה
[15]
בֵּינִי וּבֵין הַמָּוֶת
! כי בפסיעה אחת נפטרתי מפני אביך וניצלתי מן המוות, כאשר הכה בחנית בקיר
[16]
, ויהיה איך שיהיה, אם בדעת אם מבלי דעת, מכל מקום אני תמיד בסכנה:
[17]
(ד)
וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן אֶל דָּוִד מַה תֹּאמַר נַפְשְׁךָ וְאֶעֱשֶׂה לָּךְ:
ויהונתן חשש בדבר אולי היתה האמת כדברי דוד,
[18]
וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן אֶל דָּוִד מַה תֹּאמַר נַפְשְׁךָ
[19]
וְאֶעֱשֶׂה לָּךְ
כדי שנדע מה באמת היתה כוונת אבי?:
[20]
(ה)
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל יְהוֹנָתָן הִנֵּה חֹדֶשׁ מָחָר וְאָנֹכִי יָשֹׁב אֵשֵׁב עִם הַמֶּלֶךְ לֶאֱכוֹל וְשִׁלַּחְתַּנִי וְנִסְתַּרְתִּי בַשָּׂדֶה עַד הָעֶרֶב הַשְּׁלִשִׁית:
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל יְהוֹנָתָן הִנֵּה
ראש
[21]
חֹדֶשׁ מָחָר
עת חידוש הלבנה
[22]
, ולהבדיל מאשר בימים האחרים
[23]
, ביום זה לא נמנע איש מאוכלי שולחן המלך לבוא לאכול לחם,
[24]
וְאָנֹכִי יָשֹׁב אֵשֵׁב
-דרכי לשבת
[25]
עִם הַמֶּלֶךְ לֶאֱכוֹל
בסמוך לו,
[26]
וְ
זאת העצה שאני מייעץ כדי לדעת את כוונות אביך לגבי,
[27]
שִׁלַּחְתַּנִי
-תשלחני עוד היום
[28]
וְנִסְתַּרְתִּי בַשָּׂדֶה עַד הָעֶרֶב הַשְּׁלִשִׁית
אחרי ראש חודש, ואי אפשר שלא ישאל עלי המלך כשלא יראני בשולחנו לפניו
[29]
, שאם לא ישאל עלי ביום הראשון ישאל ביום השני:
[30]
(ו)
אִם פָּקֹד יִפְקְדֵנִי אָבִיךָ וְאָמַרְתָּ נִשְׁאֹל נִשְׁאַל מִמֶּנִּי דָוִד לָרוּץ בֵּית לֶחֶם עִירוֹ, כִּי זֶבַח הַיָּמִים שָׁם לְכָל הַמִּשְׁפָּחָה:
אִם פָּקֹד יִפְקְדֵנִי
-יזכור אותי
[31]
אָבִיךָ
וישים לב בחסרוני
[32]
, וישאל עלי,
[33]
וְאָמַרְתָּ
-תאמר לו,
נִשְׁאֹל
-התבקש דוד על ידי משפחתו
[34]
, וְ
נִשְׁאַל
-וביקש רשות
[35]
מִמֶּנִּי דָוִד לָרוּץ
לְ
בֵּית לֶחֶם עִירוֹ,
כִּי זֶבַח הַיָּמִים
-השנתי
[36]
שָׁם לְכָל הַמִּשְׁפָּחָה
, כי רגילים הם בכל שנה ושנה להקבץ כל המשפחה ולזבוח שלמים ולשמוח ביחד
[37]
, ולא שאל רשות מן המלך עצמו כי היה צריך לרוץ לבית לחם במהירות:
[38]
(ז)
אִם כֹּה יֹאמַר טוֹב שָׁלוֹם לְעַבְדֶּךָ וְאִם חָרֹה יֶחֱרֶה לוֹ דַּע כִּי כָלְתָה הָרָעָה מֵעִמּוֹ:
אִם כֹּה
-כך
[39]
יֹאמַר
אביך,
טוֹב
עשית שנתת לו רשות ללכת
[40]
, סימן כי
שָׁלוֹם לְעַבְדֶּךָ
ואביך איננו רוצה להמיתני,
[41]
וְ
אולם
אִם חָרֹה יֶחֱרֶה לוֹ
לאביך,
דַּע כִּי כָלְתָה הָרָעָה
עלי
[42]
מֵעִמּוֹ
, וסוף דעתו להמיתני, ולזה הוא כועס, כי אינני לידו שיוכל להרגני:
[43]
(ח)
וְעָשִׂיתָ חֶסֶד עַל עַבְדֶּךָ כִּי בִּבְרִית יְהֹוָה הֵבֵאתָ אֶת עַבְדְּךָ עִמָּךְ, וְאִם יֶשׁ בִּי עָוֹן הֲמִיתֵנִי אַתָּה, וְעַד אָבִיךָ לָמָּה זֶּה תְבִיאֵנִי:
וְעָשִׂיתָ חֶסֶד עַל
-עם
[44]
עַבְדֶּךָ
לשלחני
[45]
ולגלות את אזני מה אמר שאול
[46]
, וראוי שתעשה לי את החסד הזה
[47]
כִּי בִּבְרִית יְהֹוָה הֵבֵאתָ אֶת עַבְדְּךָ עִמָּךְ,
וְאִם
לאחר הברית שעשינו מצאת כי
[48]
יֶשׁ בִּי עָוֹן
ובעבורו תרצה להפר את הברית,
[49]
הֲמִיתֵנִי אַתָּה,
וְעַד אָבִיךָ לָמָּה זֶּה תְבִיאֵנִי
? כי אם לא תגלה את אזני, אבוא שוב לפני אביך ונמצא שאתה גרמת להביאני לפניו
[50]
, והרגיש יהונתן בדברי דוד שהיה מסופק אם יגיד לו את כל האמת:
[51]
(ט)
וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן חָלִילָה לָּךְ כִּי אִם יָדֹעַ אֵדַע כִּי כָלְתָה הָרָעָה מֵעִם אָבִי לָבוֹא עָלֶיךָ, וְלֹא אֹתָהּ אַגִּיד לָךְ?!:
וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן
לדוד,
חָלִילָה לָּךְ
מעוון שבעבורו אפר את בריתנו
[52]
, וחלילה לך לחשוד אותי
[53]
ולחשוב מחשבה זו בלבך,
[54]
כִּי אִם יָדֹעַ אֵדַע כִּי כָלְתָה הָרָעָה מֵעִם אָבִי לָבוֹא עָלֶיךָ,
וְלֹא אֹתָהּ אַגִּיד לָךְ?!:
[55]
(י)
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל יְהוֹנָתָן מִי יַגִּיד לִי אוֹ מַה יַּעַנְךָ אָבִיךָ קָשָׁה:
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל יְהוֹנָתָן
, בַּמָּקוֹם שאסתתר בשדה
[56]
מִי יַגִּיד לִי
אם טובה יענך אביך
[57]
ואצטרך לבוא לפניו כדי לא להכעיסו,
[58]
אוֹ
אם
[59]
מַה
שֶׁ
יַּעַנְךָ אָבִיךָ
היא תשובה
[60]
קָשָׁה
להמיתני או לגרשני
[61]
ואצטרך להימלט ממנו?
[62]
שהרי לא תוכל להודיעני ע"י שליח פן יוודע הדבר:
[63]
(יא)
וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן אֶל דָּוִד לְכָה וְנֵצֵא הַשָּׂדֶה וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם הַשָּׂדֶה:
וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן אֶל דָּוִד לְכָה וְנֵצֵא
אל
הַשָּׂדֶה
ושם נדבר בצינעה
[64]
שלא ישמעו הדברים,
[65]
וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם
אל
הַשָּׂדֶה:
(יב)
וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן אֶל דָּוִד יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כִּי אֶחְקֹר אֶת אָבִי כָּעֵת מָחָר הַשְּׁלִשִׁית וְהִנֵּה טוֹב אֶל דָּוִד, וְלֹא אָז אֶשְׁלַח אֵלֶיךָ וְגָלִיתִי אֶת אָזְנֶךָ?!:
וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן אֶל דָּוִד
הריני נשבע
[66]
בשם
יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כִּי אֶחְקֹר אֶת אָבִי כָּעֵת
הזאת
[67]
מָחָר הַשְּׁלִשִׁית
-ביום השלישי מעכשיו דהיינו מחרתיים
[68]
, שהוא יום אחרי ראש חודש
[69]
, כי אמתין לפני שאחקור, אולי יזכירך אבי מעצמו לפני כן,
[70]
וְהִנֵּה
אם
[71]
טוֹב
המענה
[72]
אֶל דָּוִד,
וְ
כי
[73]
לֹא אָז אֶשְׁלַח אֵלֶיךָ
מיד שליח
[74]
וְגָלִיתִי אֶת אָזְנֶךָ?!
[75]
שהרי לאחר שיתברר שאבי רוצה בטובתך, לא יהיה ממה לחשוש שיתגלה הדבר:
[76]
(יג)
כֹּה יַעֲשֶׂה יְהֹוָה לִיהוֹנָתָן וְכֹה יֹסִיף כִּי יֵיטִב אֶל אָבִי אֶת הָרָעָה עָלֶיךָ וְגָלִיתִי אֶת אָזְנֶךָ וְשִׁלַּחְתִּיךָ וְהָלַכְתָּ לְשָׁלוֹם וִיהִי יְהֹוָה עִמָּךְ כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם אָבִי:
ואם לא כך יהיה הדבר, ויתברר שאבי רוצה ברעתך, אני נשבע
[77]
כֹּה יַעֲשֶׂה יְהֹוָה לִיהוֹנָתָן
לעזור לי היום
[78]
וְכֹה יֹסִיף
לעזור לי מעתה ועד עולם,
[79]
כִּי
אם
[80]
יֵיטִב אֶל אָבִי
להביא
[81]
אֶת הָרָעָה עָלֶיךָ
, על אף שקשה בעיני לבשרך רעה
[82]
, לא אסתיר זאת ממך
וְגָלִיתִי
אני בעצמי
[83]
אֶת אָזְנֶךָ וְשִׁלַּחְתִּיךָ
כי ההליכה מפה לטובה תחשב,
[84]
וְהָלַכְתָּ לְשָׁלוֹם
בלי פחד,
[85]
וִיהִי יְהֹוָה עִמָּךְ
וסוף הדבר יהיה כי מלוך תמלוך
[86]
, ותהיה לך הצלחה במלוכה
[87]
כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם אָבִי
שהצליח במלכות כשה' היה עימו:
[88]
(יד)
וְלֹא אִם עוֹדֶנִּי חָי וְלֹא תַעֲשֶׂה עִמָּדִי חֶסֶד יְהֹוָה וְלֹא אָמוּת:
וְלֹא
אבקש ממך דבר
[89]
אִם עוֹדֶנִּי
-אהיה עדיין
[90]
חָי
בעת שתמלוך,
[91]
וְ
גם
לֹא
אבקש
[92]
שֶׁ
תַעֲשֶׂה עִמָּדִי חֶסֶד
בעבור ברית
[93]
יְהֹוָה
אשר בינינו
[94]
, כי מובטחני שתקיים הברית מבלי שאלה ובקשה
[95]
ותעשה חסד עמדי
[96]
וְלֹא אָמוּת
על ידך
[97]
, שלא תזכור עלי שנאת אבי:
[98]
(טו)
וְלֹא תַכְרִת אֶת חַסְדְּךָ מֵעִם בֵּיתִי עַד עוֹלָם וְלֹא בְּהַכְרִת יְהֹוָה אֶת אֹיְבֵי דָוִד אִישׁ מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה:
וְ
אף לא אבקש
[99]
שֶׁ
לֹא תַכְרִת
למנוע
[100]
ולבטל
[101]
אֶת חַסְדְּךָ מֵעִם בֵּיתִי עַד עוֹלָם
אם אמות,
וְ
אף
לֹא
אבקש שתחמול על זרעי
[102]
בְּהַכְרִת
-בעת אשר יכרית
[103]
יְהֹוָה אֶת אֹיְבֵי דָוִד
ובית אבי בכללם,
[104]
אִישׁ מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה
, כי הברית כוללת את הכל, וידעתי כי שמור תשמור אותה:
[105]
(טז)
וַיִּכְרֹת יְהוֹנָתָן עִם בֵּית דָּוִד וּבִקֵּשׁ יְהֹוָה מִיַּד אֹיְבֵי דָוִד:
אחרי שבקש יהונתן מדוד שיכרות ברית עם ביתו,
[106]
וַיִּכְרֹת
גם
[107]
יְהוֹנָתָן
ברית
[108]
עִם בֵּית דָּוִד
לעשות חסד עם ביתו
[109]
, כל זמן היותו נרדף משאול,
[110]
וּבִקֵּשׁ
יהונתן כי
[111]
יְהֹוָה
יעזרהו
[112]
ויבקש דינו
[113]
מִיַּד אֹיְבֵי דָוִד
[114]
לשלם לו גמול, אם לא יקיים את הברית
[115]
, וימנע את החסד מביתו:
[116]
(יז)
וַיּוֹסֶף יְהוֹנָתָן לְהַשְׁבִּיעַ אֶת דָּוִד בְּאַהֲבָתוֹ אֹתוֹ כִּי אַהֲבַת נַפְשׁוֹ אֲהֵבוֹ:
וַיּוֹסֶף יְהוֹנָתָן לְהַשְׁבִּיעַ אֶת דָּוִד
בדרך שיהיה ברית שלום ביניהם
[117]
, ולא שחשש יהונתן שלא יקיים דוד את הברית, אלא עשה זאת,
[118]
בְּאַהֲבָתוֹ אֹתוֹ
-מצד חוזק אהבתו,
[119]
כִּי אַהֲבַת
-כמו שאהב את
נַפְשׁוֹ
כך
אֲהֵבוֹ
, ולא היתה עינו רעה על המלכות
[120]
, אלא היה יהונתן מתענג להזכיר כי מלוך ימלוך דוד ויהיה לאל ידו לעשות חסד:
[121]
(יח)
וַיֹּאמֶר לוֹ יְהוֹנָתָן מָחָר חֹדֶשׁ וְנִפְקַדְתָּ כִּי יִפָּקֵד מוֹשָׁבֶךָ:
ועתה חזר יהונתן להשיב על מה ששאלו דוד מי יגיד לו את דברי שאול
[122]
, והתחיל לפרט את הסימנים שיהיו ביניהם,
[123]
וַיֹּאמֶר לוֹ יְהוֹנָתָן מָחָר
ראש
[124]
חֹדֶשׁ
ודרך כל אוכלי שולחן המלך לבוא ביום מועד אל השולחן,
[125]
וְנִפְקַדְתָּ
-וְתִזָּכֵר
[126]
ע"י המלך
[127]
כִּי יִפָּקֵד
-יחסר
[128]
מוֹשָׁבֶךָ
והמלך ירגיש בחסרונך:
[129]
(יט)
וְשִׁלַּשְׁתָּ תֵּרֵד מְאֹד וּבָאתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר נִסְתַּרְתָּ שָּׁם בְּיוֹם הַמַּעֲשֶׂה וְיָשַׁבְתָּ אֵצֶל הָאֶבֶן הָאָזֶל:
וְשִׁלַּשְׁתָּ
-וביום השלישי
[130]
תֵּרֵד
בעמק
[131]
במקום סתר ותתחבא
[132]
מְאֹד
-הרבה,
[133]
וּבָאתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר נִסְתַּרְתָּ שָּׁם בְּיוֹם הַמַּעֲשֶׂה
והוא אותו יום שהיה מעשה השבועה שנשבע שאול ליהונתן שלא יומת דוד, כאשר נסתר דוד בשדה ויהונתן דיבר עליו טובה לשאול,
[134]
וְיָשַׁבְתָּ אֵצֶל
-ליד
הָאֶבֶן הָאָזֶל
-אבן הולכי הדרכים
[135]
, כי שם אמצא אותך:
[136]
(כ)
וַאֲנִי, שְׁלֹשֶׁת הַחִצִּים צִדָּה אוֹרֶה לְשַׁלַּח לִי לְמַטָּרָה:
וַאֲנִי,
שְׁלֹשֶׁת הַחִצִּים
[137]
צִדָּה
-לצד
[138]
האבן
[139]
אוֹרֶה
-אשליך,
[140]
לְשַׁלַּח לִי
שתהיה לי האבן
[141]
כאילו
[142]
לְמַטָּרָה
לחצים
[143]
, ואשלח את הנער להביא את החצים
[144]
, ומה שאגיד לו, יהיה לך לסימן לדעת אם אתה צריך לברוח:
[145]
(כא)
וְהִנֵּה אֶשְׁלַח אֶת הַנַּעַר לֵךְ מְצָא אֶת הַחִצִּים אִם אָמֹר אֹמַר לַנַּעַר, הִנֵּה הַחִצִּים מִמְּךָ וָהֵנָּה קָחֶנּוּ וָבֹאָה כִּי שָׁלוֹם לְךָ וְאֵין דָּבָר חַי יְהֹוָה:
וְהִנֵּה
זה הסימן אשר יהיה בידך
[146]
, כאשר
אֶשְׁלַח אֶת הַנַּעַר
שֶׁיֵּ
לֵךְ מְצָא
-למצוא
[147]
אֶת הַחִצִּים
להביאם אלי,
[148]
אִם אָמֹר אֹמַר לַנַּעַר,
הִנֵּה
[149]
הַחִצִּים מִמְּךָ וָהֵנָּה
-קרובים אלי ממך
[150]
, שהם מעבר זה לצד שקרוב לי,
[151]
קָחֶנּוּ
את הנער
[152]
וָבֹאָה
-ותבוא עמו
[153]
, כי זה יהיה לך סימן
כִּי שָׁלוֹם
יהיה
לְךָ וְאֵין דָּבָר
רע
[154]
בלב אבי ממה שחשבת
[155]
, ואני נשבע
[156]
חַי יְהֹוָה
שאם אתן לך את הסימן הזה זה יהיה משום שבוודאי שלום לך:
[157]
(כב)
וְאִם כֹּה אֹמַר לָעֶלֶם הִנֵּה הַחִצִּים מִמְּךָ וָהָלְאָה לֵךְ כִּי שִׁלַּחֲךָ יְהֹוָה:
וְאִם כֹּה אֹמַר לָעֶלֶם
-לנער,
[158]
הִנֵּה הַחִצִּים
רחוקים
[159]
מִמְּךָ וָהָלְאָה
, אתה דוד
[160]
לֵךְ
לדרכך וברח לך
[161]
כִּי שִׁלַּחֲךָ יְהֹוָה
שאומר לך לברוח ולהימלט
[162]
, ובכך מצילך מיד אבי
[163]
, כי כלתה הרעה עליך מעם אבי ולא עלתה בידו:
[164]
(כג)
וְהַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ אֲנִי וָאָתָּה הִנֵּה יְהֹוָה בֵּינִי וּבֵינְךָ עַד עוֹלָם:
וְ
אם תלך, זכור תזכור
[165]
את
הַדָּבָר
-הברית
[166]
אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ
-כרתנו יחד
[167]
אֲנִי וָאָתָּה
, ולמרות שאין בינינו עד
[168]
הִנֵּה יְהֹוָה
עֵד
[169]
בֵּינִי וּבֵינְךָ
לקיים את הברית
[170]
עַד עוֹלָם:
(כד)
וַיִּסָּתֵר דָּוִד בַּשָּׂדֶה וַיְהִי הַחֹדֶשׁ וַיֵּשֶׁב הַמֶּלֶךְ אֶל (על) הַלֶּחֶם לֶאֱכוֹל:
וַיִּסָּתֵר דָּוִד
בו ביום
[171]
בַּשָּׂדֶה
בה היה רגיל להסתתר,
[172]
וַיְהִי
ראש
הַחֹדֶשׁ
למחרת,
[173]
וַיֵּשֶׁב הַמֶּלֶךְ אֶל (על
[174]
כתיב
) הַלֶּחֶם
-הסעודה
[175]
לֶאֱכוֹל:
(כה)
וַיֵּשֶׁב הַמֶּלֶךְ עַל מוֹשָׁבוֹ כְּפַעַם בְּפַעַם, אֶל מוֹשַׁב הַקִּיר וַיָּקָם יְהוֹנָתָן וַיֵּשֶׁב אַבְנֵר מִצַּד שָׁאוּל וַיִּפָּקֵד מְקוֹם דָּוִד:
וַיֵּשֶׁב הַמֶּלֶךְ עַל מוֹשָׁבוֹ
המיוחד לו
[176]
כְּפַעַם בְּפַעַם,
אֶל מוֹשַׁב
בסוף השולחן, סמוך אל
[177]
הַקִּיר
בראש המיטה
[178]
, והיה דוד רגיל להסב בין שאול ליהונתן, ועכשיו שלא בא דוד,
[179]
וַיָּקָם יְהוֹנָתָן
ממקומו, כדי שלא להיות מסב צמוד לאביו,
[180]
וַיֵּשֶׁב אַבְנֵר מִצַּד
ליד
שָׁאוּל
במקומו של יהונתן, ויהונתן ישב במקומו של אבנר
[181]
, ועם השינויים הללו,
[182]
וַיִּפָּקֵד
-הורגש חסרון
[183]
מְקוֹם דָּוִד:
(כו)
וְלֹא דִבֶּר שָׁאוּל מְאוּמָה בַּיּוֹם הַהוּא כִּי אָמַר מִקְרֶה הוּא בִּלְתִּי טָהוֹר הוּא כִּי לֹא טָהוֹר:
וְלֹא דִבֶּר
-שאל
[184]
שָׁאוּל מְאוּמָה בַּיּוֹם הַהוּא
על היעדרותו של דוד,
[185]
כִּי אָמַר
בליבו,
[186]
מִקְרֶה הוּא
-שקרה לו מקרה
[187]
, שראה קרי
[188]
וּ
בִּלְתִּי טָהוֹר הוּא
, ועל כן לא בא
[189]
כִּי לֹא טָהוֹר
שעדיין לא טבל לקריו
[190]
, ואין מהראוי לאכול בשלחן המלך, הטמא והטהור יחדו:
[191]
(כז)
וַיְהִי מִמָּחֳרַת הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי וַיִּפָּקֵד מְקוֹם דָּוִד, וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל יְהוֹנָתָן בְּנוֹ מַדּוּעַ לֹא בָא בֶן יִשַׁי גַּם תְּמוֹל גַּם הַיּוֹם אֶל הַלָּחֶם:
וַיְהִי מִמָּחֳרַת
ראש
[192]
הַחֹדֶשׁ
מועד חידוש הלבנה
[193]
, ביום
[194]
הַשֵּׁנִי
לחודש,
[195]
וַיִּפָּקֵד
-היה נחסר
[196]
מְקוֹם דָּוִד,
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל יְהוֹנָתָן בְּנוֹ מַדּוּעַ לֹא בָא בֶן יִשַׁי
[197]
גַּם תְּמוֹל
-אתמול וְ
גַּם הַיּוֹם אֶל הַלָּחֶם
-הסעודה?:
[198]
(כח)
וַיַּעַן יְהוֹנָתָן אֶת שָׁאוּל, נִשְׁאֹל נִשְׁאַל דָּוִד מֵעִמָּדִי עַד בֵּית לָחֶם:
וַיַּעַן יְהוֹנָתָן אֶת שָׁאוּל,
נִשְׁאֹל
-התבקש דוד על ידי משפחתו
[199]
וְ
נִשְׁאַל
-וביקש רשות
[200]
דָּוִד מֵעִמָּדִי
ללכת
[201]
לשמוח עם משפחתו
[202]
עַד בֵּית לָחֶם
ולא הלך בלא רשות:
[203]
(כט)
וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי נָא כִּי זֶבַח מִשְׁפָּחָה לָנוּ בָּעִיר וְהוּא צִוָּה לִי אָחִי וְעַתָּה אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אִמָּלְטָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת אֶחָי עַל כֵּן לֹא בָא אֶל שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ:
וַיֹּאמֶר
אלי דוד
שַׁלְּחֵנִי נָא
-תן לי רשות ללכת,
[204]
כִּי זֶבַח מִשְׁפָּחָה לָנוּ בָּעִיר
כי בני משפחתי זובחים שם שלמים,
[205]
וְהוּא
אשר
צִוָּה לִי אָחִי
אליאב, גדול האחים, להיות איתם בזבח
[206]
, והוסיף דוד ואמר לי
וְעַתָּה אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אִמָּלְטָה
-אמהר
[207]
נָּא
ללכת, ואשמט בראש חודש
[208]
מעבודת המלך מעט,
[209]
וְאֶרְאֶה אֶת אֶחָי
בשמחת הזבח
[210]
ואשובה,
[211]
עַל כֵּן לֹא בָא
דוד
אֶל שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ
, ולא רק בשביל לאכול עם אחיו, אלא בגלל ציווי אחיו הגדול שחייב לכבדו ולשמוע בקולו:
[212]
(ל)
וַיִּחַר אַף שָׁאוּל בִּיהוֹנָתָן וַיֹּאמֶר לוֹ בֶּן נַעֲוַת הַמַּרְדּוּת הֲלוֹא יָדַעְתִּי כִּי בֹחֵר אַתָּה לְבֶן יִשַׁי לְבָשְׁתְּךָ וּלְבֹשֶׁת עֶרְוַת אִמֶּךָ:
וַיִּחַר אַף שָׁאוּל בִּיהוֹנָתָן וַיֹּאמֶר לוֹ בֶּן נַעֲוַת
-מעוות ועיקש
[213]
הַמַּרְדּוּת
-ומורד באביו אתה
[214]
, שהינך מורד במה שאני רוצה ואוהב מה שאני שונא,
[215]
הֲלוֹא יָדַעְתִּי
מאז
[216]
כִּי בֹחֵר אַתָּה לְבֶן
-בבן
[217]
יִשַׁי
להיות מולך על ישראל
[218]
, ודבר זה הוא
לְבָשְׁתְּךָ וּלְבֹשֶׁת עֶרְוַת
[219]
אִמֶּךָ
כי הלא יאמרו הבריות, אין דרכו של בן למרוד באביו כדי להמליך נכרי תחתיו
[220]
, אין זה כי אם זנתה אמו והוא אינו בנו של שאול:
[221]
(לא)
כִּי כָל הַיָּמִים אֲשֶׁר בֶּן יִשַׁי חַי עַל הָאֲדָמָה לֹא תִכּוֹן אַתָּה וּמַלְכוּתֶךָ, וְעַתָּה שְׁלַח וְקַח אֹתוֹ אֵלַי כִּי בֶן מָוֶת הוּא:
ואם לא היית בוחר בו שימלוך לא היית מצילו מידי
[222]
, ובאשר למלכותך שלך, דע כי אף אם תמלוך אחרי, לא תכון מלכותך על בסיס ויסוד חזק, כי ימרוד בך,
[223]
כִּי כָל הַיָּמִים אֲשֶׁר בֶּן יִשַׁי חַי עַל הָאֲדָמָה לֹא תִכּוֹן אַתָּה וּמַלְכוּתֶךָ,
וְעַתָּה
הואיל ואתה נתת לו רשות ללכת, עליך להשיבו
[224]
וזה לטובתך
[225]
, לכן
שְׁלַח וְקַח אֹתוֹ אֵלַי כִּי בֶן מָוֶת הוּא
ואמיתנו
[226]
, יען שהוא מורד במלכות
[227]
, ורואה אני כי הוא עתיד למלוך ולקחת את המלוכה ממך:
[228]
(לב)
וַיַּעַן יְהוֹנָתָן אֶת שָׁאוּל אָבִיו וַיֹּאמֶר אֵלָיו לָמָּה יוּמַת?! מֶה עָשָׂה:
וַיַּעַן יְהוֹנָתָן אֶת שָׁאוּל אָבִיו וַיֹּאמֶר אֵלָיו לָמָּה יוּמַת?!
מֶה עָשָׂה
מה פשע בזה שהלך לזבוח עם משפחתו?!
[229]
, ואם ה' המליכו, מה עשה הוא שיהיה בן מות?!:
[230]
(לג)
וַיָּטֶל שָׁאוּל אֶת הַחֲנִית עָלָיו לְהַכֹּתוֹ, וַיֵּדַע יְהוֹנָתָן כִּי כָלָה הִיא מֵעִם אָבִיו לְהָמִית אֶת דָּוִד:
וַיָּטֶל
-והשליך
[231]
שָׁאוּל אֶת הַחֲנִית עָלָיו
-על יהונתן
[232]
לְהַכֹּתוֹ,
וַיֵּדַע
-והבין אז
יְהוֹנָתָן כִּי כָלָה
-נגמרה
[233]
הִיא
דעתו
[234]
מֵעִם אָבִיו לְהָמִית אֶת דָּוִד
שכן הבין שאם בגלל דוד אביו רוצה להרגו אף שהוא אוהבו, על אחת כמה וכמה שירצה להרוג את דוד עצמו:
[235]
(לד)
וַיָּקָם יְהוֹנָתָן מֵעִם הַשֻּׁלְחָן בָּחֳרִי אָף וְלֹא אָכַל בְּיוֹם הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לֶחֶם, כִּי נֶעְצַב אֶל דָּוִד כִּי הִכְלִמוֹ אָבִיו:
וַיָּקָם יְהוֹנָתָן מֵעִם הַשֻּׁלְחָן בָּחֳרִי אָף וְלֹא אָכַל בְּיוֹם הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי
-ביום השני לחודש
[236]
לֶחֶם,
כִּי נֶעְצַב
יהונתן
אֶל
-בשביל
[237]
דָּוִד
בראותו כי כלתה אליו הרעה
[238]
, וכי יהיה חייב להיפרד ממנו
[239]
, וגם נעצב
[240]
כִּי הִכְלִמוֹ אָבִיו
בשביל דוד
[241]
שקרא לו "בן נעות המרדות", והטיל עליו את החנית:
[242]
(לה)
וַיְהִי בַבֹּקֶר וַיֵּצֵא יְהוֹנָתָן הַשָּׂדֶה לְמוֹעֵד דָּוִד וְנַעַר קָטֹן עִמּוֹ:
וַיְהִי בַבֹּקֶר
של יום השלישי להסתתרותו של דוד בשדה,
[243]
וַיֵּצֵא יְהוֹנָתָן
אל
הַשָּׂדֶה לְמוֹעֵד
שנקבע עם
[244]
דָּוִד
, ולא הלך יחידי שלא יחשדו אותו שהולך לגלות לדוד סוד אביו ויגידו לשאול,
[245]
וְ
לקח יהונתן
נַעַר קָטֹן עִמּוֹ
שלא ירגיש בדברים המרומזים שיגד לדוד, וגם הגדולים לא ירגשו בצאתו ובשובו כי יראו החצים, וְיֹאמְרוּ דרכו בכך ללמד ידיו לקרב:
[246]
(לו)
וַיֹּאמֶר לְנַעֲרוֹ רֻץ מְצָא נָא אֶת הַחִצִּים אֲשֶׁר אָנֹכִי מוֹרֶה הַנַּעַר רָץ וְהוּא יָרָה הַחֵצִי לְהַעֲבִרוֹ:
ויהונתן ביאר לנערו כי שם לו למטרה את האבן האזל,
[247]
וַיֹּאמֶר
יהונתן
לְנַעֲרוֹ רֻץ מְצָא נָא אֶת הַחִצִּים אֲשֶׁר אָנֹכִי מוֹרֶה
-יורה
[248]
, ואחרי שיהונתן ירה את החץ הראשון
[249]
הַנַּעַר רָץ
אחריו, ובעודו היה רץ
[250]
וְהוּא
יהונתן
[251]
יָרָה הַחֵצִי
-את החץ
[252]
השני
[253]
לְהַעֲבִרוֹ
אחרי הנער
[254]
, כדי שיוכל להגיד לנער "ממך והלאה" כפי שסיכם עם דוד:
[255]
(לז)
וַיָּבֹא הַנַּעַר עַד מְקוֹם הַחֵצִי אֲשֶׁר יָרָה יְהוֹנָתָן, וַיִּקְרָא יְהוֹנָתָן אַחֲרֵי הַנַּעַר וַיֹּאמֶר הֲלוֹא הַחֵצִי מִמְּךָ וָהָלְאָה:
וַיָּבֹא הַנַּעַר עַד מְקוֹם
שהגיע
הַחֵצִי
-החץ הראשון
[256]
אֲשֶׁר יָרָה יְהוֹנָתָן,
וַיִּקְרָא יְהוֹנָתָן אַחֲרֵי הַנַּעַר
בקול גדול
[257]
וַיֹּאמֶר
לו,
הֲלוֹא הַחֵצִי
-החץ השני
[258]
מִמְּךָ וָהָלְאָה:
(לח)
וַיִּקְרָא יְהוֹנָתָן אַחֲרֵי הַנַּעַר מְהֵרָה חוּשָׁה אַל תַּעֲמֹד וַיְלַקֵּט נַעַר יְהוֹנָתָן אֶת הַחִצִּים (החצי) וַיָּבֹא אֶל אֲדֹנָיו:
וַיִּקְרָא יְהוֹנָתָן אַחֲרֵי הַנַּעַר מְהֵרָה חוּשָׁה
-רוץ מהר אחר החץ השני,
[259]
אַל תַּעֲמֹד
[260]
במקום של החץ הראשון,
[261]
וַיְלַקֵּט נַעַר יְהוֹנָתָן אֶת
שני
[262]
הַחִצִּים (החצי
כתיב
) וַיָּבֹא אֶל
יהונתן
אֲדֹנָיו:
(לט)
וְהַנַּעַר לֹא יָדַע מְאוּמָה אַךְ יְהוֹנָתָן וְדָוִד יָדְעוּ אֶת הַדָּבָר:
וְהַנַּעַר לֹא יָדַע מְאוּמָה
מהסימן הנעשה ביריית החצים
[263]
ומהסימן שהיה בדבורו של יהונתן,
[264]
אַךְ יְהוֹנָתָן וְדָוִד יָדְעוּ אֶת הַדָּבָר:
(מ)
וַיִּתֵּן יְהוֹנָתָן אֶת כֵּלָיו אֶל הַנַּעַר אֲשֶׁר לוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ לֵךְ הָבֵיא הָעִיר:
וַיִּתֵּן יְהוֹנָתָן אֶת כֵּלָיו
-קשתו וחציו
[265]
אֶל הַנַּעַר אֲשֶׁר לוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ לֵךְ הָבֵיא
אותם אל
הָעִיר:
(מא)
הַנַּעַר בָּא וְדָוִד קָם מֵאֵצֶל הַנֶּגֶב וַיִּפֹּל לְאַפָּיו אַרְצָה, וַיִּשְׁתַּחוּ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, וַיִּשְּׁקוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וַיִּבְכּוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ עַד דָּוִד הִגְדִּיל:
הַנַּעַר בָּא
-הלך לבוא אל העיר
[266]
וְדָוִד קָם
ממחבואו שהיה
מֵאֵצֶל
-מהצד
[267]
הַנֶּגֶב
-הדרומי של האבן האזל
[268]
, כי כאשר שמע שיהונתן שלח את הנער אל העיר הבין כי יהונתן רוצה לדבר איתו ואין שם אדם אחר,
[269]
וַיִּפֹּל
דוד
[270]
לְאַפָּיו
-על פניו
[271]
אַרְצָה,
וַיִּשְׁתַּחוּ
דוד ליהונתן
שָׁלֹשׁ פְּעָמִים,
[272]
וַיִּשְּׁקוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וַיִּבְכּוּ אִישׁ אֶת
-עם
רֵעֵהוּ
כי היתה קשה להם הפרידה
[273]
עַד
אשר
דָּוִד הִגְדִּיל
-הרבה לבכות
[274]
בקול גדול ונתירא יהונתן שישמעו אותו, ושלח את דוד:
[275]
(מב)
וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן לְדָוִד לֵךְ לְשָׁלוֹם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְנוּ שְׁנֵינוּ אֲנַחְנוּ בְּשֵׁם יְהֹוָה לֵאמֹר יְהֹוָה יִהְיֶה בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעִי וּבֵין זַרְעֲךָ עַד עוֹלָם:
וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן לְדָוִד לֵךְ לְשָׁלוֹם
ושלא תחשוב שהפירוד יפגע באהבתינו
[276]
וזכור את
[277]
השבועה
[278]
אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְנוּ שְׁנֵינוּ אֲנַחְנוּ בְּשֵׁם יְהֹוָה לֵאמֹר
-ואמרנו
[279]
יְהֹוָה יִהְיֶה בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעִי וּבֵין זַרְעֲךָ עַד עוֹלָם: