(א)
וַיֵּלֶךְ דָּוִד מִשָּׁם וַיִּמָּלֵט אֶל מְעָרַת עֲדֻלָּם, וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו וְכָל בֵּית אָבִיו וַיֵּרְדוּ אֵלָיו שָׁמָּה:
וַיֵּלֶךְ דָּוִד מִשָּׁם
, מגת,
[1]
וַיִּמָּלֵט אֶל מְעָרַת עֲדֻלָּם,
וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו וְכָל בֵּית אָבִיו
כי ברח דוד, ופחדו לנפשם פן יתנקם בהם שאול
[2]
, כי לא מצליח הוא לפגוע בדוד
[3]
, ולכן
וַיֵּרְדוּ
-וברחו אחיו ובית אביו
[4]
אֵלָיו שָׁמָּה
במערת עֲדֻלָּם, להתחבא איתו:
[5]
(ב)
וַיִּתְקַבְּצוּ אֵלָיו כָּל אִישׁ מָצוֹק וְכָל אִישׁ אֲשֶׁר לוֹ נֹשֶׁא וְכָל אִישׁ מַר נֶפֶשׁ וַיְהִי עֲלֵיהֶם לְשָׂר וַיִּהְיוּ עִמּוֹ כְּאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ:
וַיִּתְקַבְּצוּ אֵלָיו כָּל אִישׁ מָצוֹק
-שהיה דחוק
[6]
בגלל מצוקה מאויביו
[7]
ולא יכול היה להישאר בעירו ובמקומו,
[8]
וְכָל אִישׁ אֲשֶׁר
היה
לוֹ נֹשֶׁא
-נושה, ולא יכול היה לפרוע את חובו,
[9]
וְכָל אִישׁ מַר נֶפֶשׁ
-עני ורש
[10]
, וכולם נתקבצו אליו שנתפרסם להם מטוב הצלחתו, מה שהביאם לקוות לטוב בהיותם בצילו,
[11]
וַיְהִי עֲלֵיהֶם
דוד
לְשָׂר
-למנהיג,
וַיִּהְיוּ עִמּוֹ כְּאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ:
(ג)
וַיֵּלֶךְ דָּוִד מִשָּׁם מִצְפֵּה מוֹאָב וַיֹּאמֶר אֶל מֶלֶךְ מוֹאָב, יֵצֵא נָא אָבִי וְאִמִּי אִתְּכֶם עַד אֲשֶׁר אֵדַע מַה יַּעֲשֶׂה לִּי אֱלֹהִים:
וַיֵּלֶךְ דָּוִד מִשָּׁם
אל
מִצְפֵּה מוֹאָב
כי היה ירא ששאול ירדוף אחריו
[12]
, וכיוון שבא דוד מזרעה של רות המואביה, סמך על מואב שלא יפגעו בו ובמשפחתו, והפקיד ביד המלך את בית אביו,
[13]
וַיֹּאמֶר אֶל מֶלֶךְ מוֹאָב,
יֵצֵא נָא אָבִי וְאִמִּי
[14]
מן המערה לשבת
[15]
אִתְּכֶם עַד אֲשֶׁר אֵדַע מַה יַּעֲשֶׂה לִּי אֱלֹהִים
ובאיזה מקום אמצא מנוח, כי אז ישבו עמדי:
[16]
(ד)
וַיַּנְחֵם אֶת פְּנֵי מֶלֶךְ מוֹאָב, וַיֵּשְׁבוּ עִמּוֹ כָּל יְמֵי הֱיוֹת דָּוִד בַּמְּצוּדָה:
וַיַּנְחֵם
-והנהיג דוד אותם והביאם
[17]
אֶת פְּנֵי
-לפני
[18]
מֶלֶךְ מוֹאָב,
וַיֵּשְׁבוּ עִמּוֹ כָּל יְמֵי הֱיוֹת דָּוִד בַּמְּצוּדָה
סמוך למואב
[19]
, וכל הימים שהיה דוד במצפה מואב קרוב למלך מואב, היה מלך מואב מתיירא לפשוט יד בהן:
[20]
(ה)
וַיֹּאמֶר גָּד הַנָּבִיא אֶל דָּוִד, לֹא תֵשֵׁב בַּמְּצוּדָה! לֵךְ וּבָאתָ לְּךָ אֶרֶץ יְהוּדָה וַיֵּלֶךְ דָּוִד וַיָּבֹא יַעַר חָרֶת:
וכיוון שידע גד ברוח הקודש שמלך מואב רוצה למסור את דוד ביד שאול,
[21]
וַיֹּאמֶר גָּד הַנָּבִיא
שהיה עם דוד
[22]
אֶל דָּוִד,
לֹא תֵשֵׁב בַּמְּצוּדָה!
לֵךְ וּבָאתָ לְּךָ
אל
אֶרֶץ יְהוּדָה
שם תהיה נשמר מן שאול,
[23]
וַיֵּלֶךְ דָּוִד וַיָּבֹא
אל מקום בשם
[24]
יַעַר חָרֶת:
(ו)
וַיִּשְׁמַע שָׁאוּל כִּי נוֹדַע דָּוִד וַאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ וְשָׁאוּל יוֹשֵׁב בַּגִּבְעָה תַּחַת הָאֶשֶׁל בָּרָמָה וַחֲנִיתוֹ בְיָדוֹ וְכָל עֲבָדָיו נִצָּבִים עָלָיו:
וַיִּשְׁמַע שָׁאוּל כִּי נוֹדַע
שֶׁ
דָּוִד וַאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ
עומדים בערי יהודה
[25]
, כי התבונן דוד להישמר ממנו,
[26]
וְשָׁאוּל
בעת ההיא היה
יוֹשֵׁב בַּגִּבְעָה תַּחַת
צל
[27]
עץ
[28]
הָאֶשֶׁל
אשר היה
בָּרָמָה
שהיתה בגבול בנימן,
[29]
וַחֲנִיתוֹ בְיָדוֹ וְכָל עֲבָדָיו נִצָּבִים עָלָיו
, ולפי שלא גילו לו עבדיו על כך שמתקבצים אל דוד אנשים, ולא גילו לו שאחיו ובית אביו של דוד הלכו אליו, התחיל להתרעם על כל עבדיו שלא היו מגלים את אזנו ומודיעים לו את הדברים:
[30]
(ז)
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לַעֲבָדָיו הַנִּצָּבִים עָלָיו שִׁמְעוּ נָא בְּנֵי יְמִינִי גַּם לְכֻלְּכֶם יִתֵּן בֶּן יִשַׁי שָׂדוֹת וּכְרָמִים לְכֻלְּכֶם יָשִׂים שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת:
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לַעֲבָדָיו הַנִּצָּבִים עָלָיו
אשר רובם היו מבני שבטו, שבט בנימין,
[31]
שִׁמְעוּ נָא בְּנֵי יְמִינִי
, אתם שהיה עליכם לחוש עלי שהינכם משבטי וממשפחתי
[32]
, אם שבט יהודה מחזיקים ביד דוד, זה משום שהם בהיותם משבטו ומשפחתו יקוו כי יתן להם משרה או נחלת שדה וכרם, לא כן אתם בני ימיני, כי גם אם תקוו לזאת
[33]
, ואתם מעלימים את ענייניו ממני, בחשבכם שיעשה עמכם חסד כאשר ימלוך
[34]
, וכי יתכן כי
[35]
גַּם לְכֻלְּכֶם יִתֵּן בֶּן יִשַׁי שָׂדוֹת וּכְרָמִים
?! וכי יתכן כי
לְכֻלְּכֶם
-את כולכם
[36]
יָשִׂים שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת
?! וכי מאין לו כל כך הרבה שדות, ומאין לו רבוי עם כל כך שיעשה את כולכם לשרים?!:
[37]
(ח)
כִּי קְשַׁרְתֶּם כֻּלְּכֶם עָלַי וְאֵין גֹּלֶה אֶת אָזְנִי בִּכְרָת בְּנִי עִם בֶּן יִשַׁי וְאֵין חֹלֶה מִכֶּם עָלַי וְגֹלֶה אֶת אָזְנִי כִּי הֵקִים בְּנִי אֶת עַבְדִּי עָלַי לְאֹרֵב כַּיּוֹם הַזֶּה:
כִּי קְשַׁרְתֶּם
מרד
[38]
כֻּלְּכֶם עָלַי
כאלו הבטיח טובה לכולכם,
[39]
וְאֵין גֹּלֶה
-מגלה
אֶת אָזְנִי בִּכְרָת בְּנִי עִם בֶּן יִשַׁי
[40]
ברית,
[41]
וְאֵין חֹלֶה
-מי שירגיש במכאובי
[42]
ויכאב לו
[43]
מִכֶּם עָלַי וְגֹלֶה
-ומגלה
אֶת אָזְנִי כִּי הֵקִים בְּנִי
[44]
אֶת עַבְדִּי עָלַי
, כי לו הייתם מגלים אזני מאז, הייתי נשמר שלא יבוא לכל זה
[45]
, להיות לי
לְאֹרֵב כַּיּוֹם הַזֶּה
שנראה בבירור שאורב עלי ומאסף אליו אנשים:
[46]
(ט)
וַיַּעַן דֹּאֵג הָאֲדֹמִי וְהוּא נִצָּב עַל עַבְדֵי שָׁאוּל וַיֹּאמַר רָאִיתִי אֶת בֶּן יִשַׁי בָּא נֹבֶה אֶל אֲחִימֶלֶךְ בֶּן אֲחִטוּב:
וַיַּעַן דֹּאֵג הָאֲדֹמִי וְהוּא
בעת שאמר להם שאול את הדברים האלה, היה
[47]
נִצָּב
-עומד סמוך
[48]
עַל עַבְדֵי
-לעבדי
[49]
שָׁאוּל
בהיותו ממונה עליהם,
[50]
וַיֹּאמַר
דֹּאֵג למלך, לא אכסה מאדוני דבר שאני
[51]
רָאִיתִי
, כי ראיתי
אֶת בֶּן יִשַׁי
[52]
בָּא
בהיותו לבד
[53]
נֹבֶה
-לנוב עיר הכהנים
[54]
אֶל אֲחִימֶלֶךְ בֶּן אֲחִטוּב
[55]
, ועשה אחימלך את דוד מלך בחייך, שאין נשאלין באורים ותומים אלא למלך וציבור:
[56]
(י)
וַיִּשְׁאַל לוֹ בַּיהֹוָה וְצֵידָה נָתַן לוֹ וְאֵת חֶרֶב גָּלְיָת הַפְּלִשְׁתִּי נֵָתַן לוֹ:
והוא עשה לו טכסיסי מלכות,
[57]
וַיִּשְׁאַל
-ושאל
לוֹ בַּיהֹוָה
-באורים ותומים,
[58]
וְצֵידָה
-ומזון
[59]
נָתַן לוֹ
אחימלך,
וְ
אף
אֵת חֶרֶב גָּלְיָת הַפְּלִשְׁתִּי נֵָתַן לוֹ:
[60]
(יא)
וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ לִקְרֹא אֶת אֲחִימֶלֶךְ בֶּן אֲחִיטוּב הַכֹּהֵן וְאֵת כָּל בֵּית אָבִיו הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר בְּנֹב, וַיָּבֹאוּ כֻלָּם אֶל הַמֶּלֶךְ:
וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ
שאול
לִקְרֹא
להביא אליו
אֶת אֲחִימֶלֶךְ בֶּן אֲחִיטוּב הַכֹּהֵן וְאֵת כָּל בֵּית אָבִיו הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר
היו
בְּנֹב,
וַיָּבֹאוּ כֻלָּם אֶל הַמֶּלֶךְ:
(יב)
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל שְׁמַע נָא בֶּן אֲחִיטוּב, וַיֹּאמֶר הִנְנִי אֲדֹנִי:
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל שְׁמַע נָא בֶּן אֲחִיטוּב,
[61]
וַיֹּאמֶר
אחימלך,
הִנְנִי אֲדֹנִי:
(יג)
וַיֹּאמֶר אֵלָו שָׁאוּל לָמָּה קְשַׁרְתֶּם עָלַי אַתָּה וּבֶן יִשָׁי בְּתִתְּךָ לוֹ לֶחֶם וְחֶרֶב וְשָׁאוֹל לוֹ בֵּאלֹהִים לָקוּם אֵלַי לְאֹרֵב כַּיּוֹם הַזֶּה:
וַיֹּאמֶר אֵלָו שָׁאוּל לָמָּה קְשַׁרְתֶּם עָלַי אַתָּה וּבֶן יִשָׁי בְּתִתְּךָ
-כאשר נתת
לוֹ לֶחֶם וְחֶרֶב וְ
גם
שָׁאוֹל
-שאלת
לוֹ בֵּאלֹהִים
-באורים ותומים
[62]
כפי ששואלים למלך
[63]
, ועשית זאת כדי להגיד לו את דרכו בה ילך בעודו בורח הוא ממני
[64]
, נראה כי עשית כל זאת
[65]
לָקוּם
-להקימו
אֵלַי
-עלי
לְאֹרֵב כַּיּוֹם הַזֶּה
שאסף אנשים להלחם בי:
[66]
(יד)
וַיַּעַן אֲחִימֶלֶךְ אֶת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמַר וּמִי בְכָל עֲבָדֶיךָ כְּדָוִד נֶאֱמָן?! וַחֲתַן הַמֶּלֶךְ וְסָר אֶל מִשְׁמַעְתֶּךָ וְנִכְבָּד בְּבֵיתֶךָ:
וַיַּעַן אֲחִימֶלֶךְ אֶת הַמֶּלֶךְ
שאול
וַיֹּאמַר
, לא במרד עשיתי זאת, כי חשבתי שהולך הוא בדבר המלך
[67]
, וכי היה לי להבין שאינו הולך בשליחותך?!
[68]
הרי מכל הבחינות לא הייתי אמור לחשוד בו, שמצד נאמנותו, הינו נאמן
[69]
וּמִי
-כי מי
[70]
בְכָל עֲבָדֶיךָ כְּדָוִד נֶאֱמָן?!
וַחֲתַן הַמֶּלֶךְ
הוא, כך שגם לא הייתי צריך לחשוש ממשפחות אויבות את המלוכה שהרי הוא ממשפחתך,
[71]
וְ
גם מצד פעולותיו
[72]
, הרי
סָר
הוא מאז
[73]
אֶל מִשְׁמַעְתֶּךָ
ונשמע לך, לכל אשר תצונו,
[74]
וְ
אף מצד רדיפת כבוד, הוא הרי
[75]
נִכְבָּד בְּבֵיתֶךָ
, ובאשר לדבריך כי נתתי לו לשאול באורים ותומים, ראוי הוא לשאול לו באלקים, כי הוא אב בית דין ומי שהציבור צריך לו:
[76]
(טו)
הַיּוֹם הַחִלֹּתִי לִשְׁאָל (לשאול) לוֹ בֵאלֹהִים חָלִילָה לִּי אַל יָשֵׂם הַמֶּלֶךְ בְּעַבְדּוֹ דָבָר בְּכָל בֵּית אָבִי, כִּי לֹא יָדַע עַבְדְּךָ בְּכָל זֹאת דָּבָר קָטֹן אוֹ גָדוֹל:
וכי
הַיּוֹם הַחִלֹּתִי
-התחלתי
לִשְׁאָל (לשאול
כתיב
) לוֹ בֵאלֹהִים
-באורים ותומים, שתחשדני בזה?!
[77]
הרי כמה פעמים שאלתי לו באורים ותומים בשליחותך על דבר מלחמות ישראל, כי הוא היה המוציא והמביא את ישראל
[78]
והוא איש שהציבור צריך לו,
[79]
חָלִילָה לִּי
לעשות זאת במרד ובמעל,
[80]
אַל יָשֵׂם הַמֶּלֶךְ בְּעַבְדּוֹ דָבָר
-אשמה, לא בי ולאּ
[81]
בְּכָל בֵּית אָבִי,
[82]
כִּי לֹא יָדַע עַבְדְּךָ בְּכָל זֹאת
במה שמרד דוד בך
[83]
דָּבָר קָטֹן אוֹ גָדוֹל:
(טז)
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ מוֹת תָּמוּת אֲחִימֶלֶךְ! אַתָּה וְכָל בֵּית אָבִיךָ!:
ושאול לא קיבל את תשובתו ולא הודה באמיתות דבריו,
[84]
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ
שאול,
מוֹת תָּמוּת אֲחִימֶלֶךְ!
אַתָּה וְכָל בֵּית אָבִיךָ!:
(יז)
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לָרָצִים הַנִּצָּבִים עָלָיו סֹבּוּ וְהָמִיתוּ כֹּהֲנֵי יְהֹוָה כִּי גַם יָדָם עִם דָּוִד, וְכִי יָדְעוּ כִּי בֹרֵחַ הוּא וְלֹא גָלוּ אֶת אָזְנִי (אזנו וְלֹא אָבוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ לִשְׁלֹחַ אֶת יָדָם לִפְגֹעַ בְּכֹהֲנֵי יְהֹוָה:
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לָרָצִים
לפני מרכבתו
[85]
הַנִּצָּבִים עָלָיו
-לידו לשמשו
[86]
, והיו אלה אבנר ועמשא,
[87]
סֹבּוּ
מפה ללכת להמיתם
[88]
וְהָמִיתוּ כֹּהֲנֵי יְהֹוָה כִּי גַם יָדָם
-עצתם
[89]
עִם דָּוִד,
וְ
אף אם לא היו באותה עצה, חייבים הם מיתה
[90]
כִי
לכל הפחות
[91]
יָדְעוּ כִּי בֹרֵחַ הוּא וְלֹא גָלוּ אֶת אָזְנִי (אזנו
כתיב),
וְלֹא אָבוּ
-רצו
[92]
עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ לִשְׁלֹחַ אֶת יָדָם לִפְגֹעַ
מכת מוות
[93]
בְּכֹהֲנֵי יְהֹוָה
כי הבינו שהדבר שקר:
[94]
(יח)
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְדוֹאֵג (לדויג) סֹב אַתָּה וּפְגַע בַּכֹּהֲנִים! וַיִּסֹּב דּוֹאֵג (דויג) הָאֲדֹמִי וַיִּפְגַּע הוּא בַּכֹּהֲנִים וַיָּמֶת בַּיּוֹם הַהוּא שְׁמֹנִים וַחֲמִשָּׁה אִישׁ נֹשֵׂא אֵפוֹד בָּד:
ולפי שמגלגלין חובה על ידי חייב,
[95]
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְדוֹאֵג (לדויג
[96]
כתיב
) סֹב אַתָּה
שלדבריך הם חייבים מיתה
[97]
וּפְגַע בַּכֹּהֲנִים!
וַיִּסֹּב דּוֹאֵג (דויג
כתיב
) הָאֲדֹמִי וַיִּפְגַּע הוּא בַּכֹּהֲנִים וַיָּמֶת בַּיּוֹם הַהוּא שְׁמֹנִים וַחֲמִשָּׁה אִישׁ
שכל אחד מהם
[98]
נֹשֵׂא אֵפוֹד בָּד
, הוא מלבוש מכובד, אשר לבשו אותו עובדי ה':
[99]
(יט)
וְאֵת נֹב עִיר הַכֹּהֲנִים הִכָּה לְפִי חֶרֶב, מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה, מֵעוֹלֵל וְעַד יוֹנֵק וְשׁוֹר וַחֲמוֹר וָשֶׂה לְפִי חָרֶב:
וְאֵת נֹב עִיר הַכֹּהֲנִים הִכָּה
שאול
לְפִי חֶרֶב,
מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה,
[100]
מֵעוֹלֵל וְעַד יוֹנֵק וְשׁוֹר וַחֲמוֹר וָשֶׂה לְפִי חָרֶב
למען ישמעו העם וייראו ולא יחזיקו את ידי דוד
[101]
, ובמידה ויבוא דוד ביניהם יתפשו אותו ואת אנשיו חיים ויביאום אל שאול, כדי שלא ימיתם שאול כאשר המית את אנשי נוב על אף היותם כהנים לה':
[102]
(כ)
וַיִּמָּלֵט בֵּן אֶחָד לַאֲחִימֶלֶךְ בֶּן אֲחִטוּב וּשְׁמוֹ אֶבְיָתָר, וַיִּבְרַח אַחֲרֵי דָוִד:
ומתוך הטבח וההמולה שהיתה
[103]
וַיִּמָּלֵט בֵּן אֶחָד לַאֲחִימֶלֶךְ בֶּן אֲחִטוּב וּשְׁמוֹ
היה
אֶבְיָתָר,
וַיִּבְרַח
משם אביתר והלך
אַחֲרֵי
-אל
[104]
דָוִד:
(כא)
וַיַּגֵּד אֶבְיָתָר לְדָוִד כִּי הָרַג שָׁאוּל אֵת כֹּהֲנֵי יְהֹוָה:
וַיַּגֵּד אֶבְיָתָר לְדָוִד כִּי הָרַג שָׁאוּל אֵת כֹּהֲנֵי יְהֹוָה
שבעיר נוב:
(כב)
וַיֹּאמֶר דָּוִד לְאֶבְיָתָר, יָדַעְתִּי בַּיּוֹם הַהוּא כִּי שָׁם דּוֹאֵג (דויג) הָאֲדֹמִי כִּי הַגֵּד יַגִּיד לְשָׁאוּל אָנֹכִי סַבֹּתִי בְּכָל נֶפֶשׁ בֵּית אָבִיךָ:
וַיֹּאמֶר דָּוִד לְאֶבְיָתָר,
יָדַעְתִּי בַּיּוֹם הַהוּא
בהיותי בנוב
[105]
עם אביך
[106]
כִּי שָׁם
נמצא
דּוֹאֵג (דויג
כתיב
) הָאֲדֹמִי
, וידעתי
כִּי הַגֵּד יַגִּיד
דואג
לְשָׁאוּל
את אשר ארע, כי ראוי הוא למעשה זה, והיה דוד נעצב ונסער מאד על הריגתם של אנשי נוב באומרו,
[107]
אָנֹכִי סַבֹּתִי
-הסיבה למוות
[108]
בְּכָל נֶפֶשׁ בֵּית אָבִיךָ
שעל ידי באה התקלה
[109]
ואני צריך כפרה:
[110]
(כג)
שְׁבָה אִתִּי אַל תִּירָא כִּי אֲשֶׁר יְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשִׁי יְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשֶׁךָ כִּי מִשְׁמֶרֶת אַתָּה עִמָּדִי:
שְׁבָה אִתִּי אַל תִּירָא
ואל תיפרד ממני,
[111]
כִּי
אני הוא המבוקש העיקרי ע"י שאול
[112]
, ועל אף שמי
אֲשֶׁר יְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשִׁי יְבַקֵּשׁ
גם
אֶת נַפְשֶׁךָ
, אבל אני בעיקר הסכנה ואתה הטפל, ואולם בעניין ההצלה אתה תהיה העיקר ואני אהיה הטפל,
[113]
כִּי מִשְׁמֶרֶת
-תהיה שמור
[114]
אַתָּה עִמָּדִי
, וה' ישמר אותך בראשונה בהיותך כהן ועובד עבודתו, ואגב ישמור גם אותי מצד היותי טפל לך, ואם כן אתה הטפל בסכנה והעיקר בהצלה ולכן אל תירא
[115]
, וכיון ששאול מבקש את נפש שנינו אל תיפרד ממני
[116]
, והיכן שאמלט אני תמלט אתה
[117]
, ואשמור אותך כמו שאשמור את עצמי
[118]
, ומי שיבקש את נפשך יהיה כאילו שביקש את נפשי:
[119]