(א)
וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וִיהוֹנָתָן בָּא הָעִיר:
לאחר שנפרד דוד מיהונתן
[1]
וַיָּקָם
דוד
[2]
וַיֵּלַךְ
אל נוב, לפי שהיה אז ארון האלקים שם, ורצה להתפלל שם ולהשתחוות לפני ה' ולשאול על עניניו קודם שילך,
[3]
וִיהוֹנָתָן בָּא
אל
הָעִיר:
(ב)
וַיָּבֹא דָוִד נֹבֶה אֶל אֲחִימֶלֶךְ הַכֹּהֵן, וַיֶּחֱרַד אֲחִימֶלֶךְ לִקְרַאת דָּוִד וַיֹּאמֶר לוֹ מַדּוּעַ אַתָּה לְבַדֶּךָ וְאִישׁ אֵין אִתָּךְ:
וַיָּבֹא דָוִד נֹבֶה
-אל נוב
[4]
אֶל אֲחִימֶלֶךְ הַכֹּהֵן,
וַיֶּחֱרַד
-ומיהר בחרדה
[5]
אֲחִימֶלֶךְ לִקְרַאת דָּוִד
ותמה על כי שר וגדול כדוד
[6]
שהיה גם חתן המלך הולך יחידי,
[7]
וַיֹּאמֶר לוֹ
אחימלך
מַדּוּעַ אַתָּה לְבַדֶּךָ וְאִישׁ אֵין אִתָּךְ
? הרי אין מהראוי לשר וגדול ללכת יחידי?:
[8]
(ג)
וַיֹּאמֶר דָּוִד לַאֲחִימֶלֶךְ הַכֹּהֵן, הַמֶּלֶךְ צִוַּנִי דָבָר וַיֹּאמֶר אֵלַי אִישׁ אַל יֵדַע מְאוּמָה אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁלֵחֲךָ וַאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ וְאֶת הַנְּעָרִים יוֹדַעְתִּי אֶל מְקוֹם פְּלֹנִי אַלְמוֹנִי:
וַיֹּאמֶר דָּוִד לַאֲחִימֶלֶךְ הַכֹּהֵן,
הַמֶּלֶךְ צִוַּנִי דָבָר וַיֹּאמֶר אֵלַי
המלך
אִישׁ אַל יֵדַע מְאוּמָה אֶת
-על
[9]
הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁלֵחֲךָ
מה הוא
[10]
, ולא על כי שלחתיך
[11]
וַ
אפילו על המקום
[12]
אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ
ללכת לשם אל תודיע לאיש,
[13]
וְ
לכן
אֶת הַנְּעָרִים
המשרתים שלי
[14]
יוֹדַעְתִּי
-הודעתי והטרחתי אותם ללכת לפני
[15]
אֶל מְקוֹם פְּלֹנִי אַלְמוֹנִי
-נסתר ומכוסה
[16]
, ושמה ימתינו עד בואי:
[17]
(ד)
וְעַתָּה מַה יֵּשׁ תַּחַת יָדְךָ חֲמִשָּׁה לֶחֶם תְּנָה בְיָדִי אוֹ הַנִּמְצָא:
וְעַתָּה
הואיל ומהלכי הוא בסוד ואין אפשרות שיביאו לי לחם
[18]
, וממתינים לי באותו מקום חמישה נערים,
[19]
מַה יֵּשׁ תַּחַת יָדְךָ
-ברשותך
[20]
, מהלחם
[21]
? אם יש לך
חֲמִשָּׁה
[22]
לֶחֶם תְּנָה
אותם
בְיָדִי
לצורך הנערים,
[23]
אוֹ
אם אין תחת ידך חמישה לחמים תן לי את הלחם
[24]
הַנִּמְצָא
בידך
[25]
, אפילו שנים או שלושה:
[26]
(ה)
וַיַּעַן הַכֹּהֵן אֶת דָּוִד וַיֹּאמֶר אֵין לֶחֶם חֹל אֶל תַּחַת יָדִי כִּי אִם לֶחֶם קֹדֶשׁ יֵשׁ אִם נִשְׁמְרוּ הַנְּעָרִים אַךְ מֵאִשָּׁה:
וַיַּעַן
אחימלך
הַכֹּהֵן אֶת דָּוִד וַיֹּאמֶר
לו,
אֵין לֶחֶם חֹל
-חולין
[27]
אֶל תַּחַת יָדִי כִּי אִם לֶחֶם קֹדֶשׁ
הוא לחם הפנים
[28]
יֵשׁ
לי, ובקושי אני מאכילו לזרים, אך אי אפשר שאאכילנו לטמאים
[29]
, ואוכל לתת לך אותו ע"י הדחק
[30]
אִם נִשְׁמְרוּ
אותם
הַנְּעָרִים
שאמרת כי הנחתם במקום פלוני,
[31]
אַךְ
-רק
מֵאִשָּׁה
-מטומאת אישה:
[32]
(ו)
וַיַּעַן דָּוִד אֶת הַכֹּהֵן וַיֹּאמֶר לוֹ כִּי אִם אִשָּׁה עֲצֻרָה לָנוּ כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם בְּצֵאתִי וַיִּהְיוּ כְלֵי הַנְּעָרִים קֹדֶשׁ וְהוּא דֶּרֶךְ חֹל וְאַף כִּי הַיּוֹם יִקְדַּשׁ בַּכֶּלִי:
וַיַּעַן דָּוִד אֶת
אחימלך
הַכֹּהֵן וַיֹּאמֶר לוֹ
, אל תחשוב שאין אנחנו נשמרים מאישה, לא כן היא
[33]
כִּי אִם אִשָּׁה עֲצֻרָה
-מנועה
[34]
לָנוּ כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם
-זה שלושה ימים
[35]
בְּ
זמן
[36]
צֵאתִי
, וגם אין חשש מטומאת כלים כי
[37]
וַיִּהְיוּ כְלֵי הַנְּעָרִים קֹדֶשׁ
-טהורים,
[38]
וְ
הלחם, משנסתלק מעל השולחן והקטירו הבזיכין, קרוב
[39]
הוּא דֶּרֶךְ חֹל
-להיות חולין,
[40]
וְאַף
-ואפילו
כִּי
-אם
הַיּוֹם יִקְדַּשׁ
-היתה תחילת קדושתו
[41]
בַּכֶּלִי
והיה בו מעילה, הייתי לוקחו בכל זאת, כי אני בסכנה
[42]
, ואיני רשאי לְהֵרָאוֹת לשום אדם אני ונעריי במצוות המלך, ואין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש:
[43]
(ז)
וַיִּתֶּן לוֹ הַכֹּהֵן קֹדֶשׁ כִּי לֹא הָיָה שָׁם לֶחֶם כִּי אִם לֶחֶם הַפָּנִים הַמּוּסָרִים מִלִּפְנֵי יְהֹוָה לָשׂוּם לֶחֶם חֹם בְּיוֹם הִלָּקְחוֹ:
וַיִּתֶּן לוֹ
אחימלך
[44]
הַכֹּהֵן
לחם
קֹדֶשׁ
, הוא לחם הפנים,
[45]
כִּי לֹא הָיָה שָׁם לֶחֶם
אחר
[46]
כִּי אִם לֶחֶם הַפָּנִים
, הם הלחמים
הַמּוּסָרִים
-שהסירו
[47]
מן השולחנות
[48]
מִלִּפְנֵי יְהֹוָה
, כדי
לָשׂוּם
-לשים במקומם
[49]
לֶחֶם חֹם
-חם
[50]
בְּיוֹם
השבת, שהוא יום
[51]
הִלָּקְחוֹ
של הלחם הישן
[52]
, באופן שיהיו בשולחן תמיד שתי מערכות לחם הפנים:
[53]
(ח)
וְשָׁם אִישׁ מֵעַבְדֵי שָׁאוּל בַּיּוֹם הַהוּא נֶעְצָר לִפְנֵי יְהֹוָה וּשְׁמוֹ דֹּאֵג הָאֲדֹמִי אַבִּיר הָרֹעִים אֲשֶׁר לְשָׁאוּל:
וְשָׁם
היה
אִישׁ מֵעַבְדֵי שָׁאוּל בַּיּוֹם הַהוּא
, שבא לזבוח עם אנשים אחרים, ולאחר שהם הלכו לדרכם,
[54]
נֶעְצָר
-התעכב הוא
[55]
לִפְנֵי יְהֹוָה
באוהל מועד, לעסוק בתורה
[56]
ולהתבודד בעבודת ה',
[57]
וּשְׁמוֹ
של האיש היה
דֹּאֵג
[58]
הָאֲדֹמִי
שהיה גר באדום, אבל היה ישראלי מלידה
[59]
, הוא היה
אַבִּיר הָרֹעִים
-גדול הממונים
[60]
אֲשֶׁר לְשָׁאוּל
, והוא שמע את דבריהם, כי אחימלך לא נשמר ממנו, שלא ידע אחימלך שדוד בורח משאול:
[61]
(ט)
וַיֹּאמֶר דָּוִד לַאֲחִימֶלֶךְ, וְאִין יֶשׁ פֹּה תַחַת יָדְךָ חֲנִית אוֹ חָרֶב כִּי גַם חַרְבִּי וְגַם כֵּלַי לֹא לָקַחְתִּי בְיָדִי, כִּי הָיָה דְבַר הַמֶּלֶךְ נָחוּץ:
וַיֹּאמֶר דָּוִד לַאֲחִימֶלֶךְ,
וְאִין יֶשׁ
-האם אין
[62]
פֹּה תַחַת יָדְךָ
-ברשותך
[63]
חֲנִית אוֹ חָרֶב
לתת לי?
כִּי גַם חַרְבִּי וְגַם כֵּלַי לֹא לָקַחְתִּי בְיָדִי,
כִּי הָיָה דְבַר הַמֶּלֶךְ
אלי
נָחוּץ
-בבהילות
[64]
, ובעבור המהירות לא לקחתי עימי דבר:
[65]
(י)
וַיֹּאמֶר הַכֹּהֵן חֶרֶב גָּלְיָת הַפְּלִשְׁתִּי אֲשֶׁר הִכִּיתָ בְּעֵמֶק הָאֵלָה הִנֵּה הִיא לוּטָה בַשִּׂמְלָה אַחֲרֵי הָאֵפוֹד אִם אֹתָהּ תִּקַּח לְךָ, קָח כִּי אֵין אַחֶרֶת זוּלָתָהּ בָּזֶה וַיֹּאמֶר דָּוִד אֵין כָּמוֹהָ תְּנֶנָּה לִּי:
וַיֹּאמֶר
אחימלך
הַכֹּהֵן
לדוד,
חֶרֶב גָּלְיָת הַפְּלִשְׁתִּי אֲשֶׁר הִכִּיתָ בְּעֵמֶק הָאֵלָה הִנֵּה הִיא לוּטָה
-כרוכה ועטופה
[66]
בַשִּׂמְלָה
-בבגד
[67]
אַחֲרֵי הָאֵפוֹד
והחושן,
[68]
אִם אֹתָהּ תִּקַּח
-תרצה לקחת
[69]
לְךָ,
קָח
-אותה,
[70]
כִּי אֵין אַחֶרֶת זוּלָתָהּ
-חוץ ממנה
[71]
בָּזֶה
-במקום הזה,
[72]
וַיֹּאמֶר דָּוִד
לאחימלך
אֵין כָּמוֹהָ
! טובה היא לי מכל החרבות,
[73]
תְּנֶנָּה לִּי
אותה:
(יא)
וַיָּקָם דָּוִד וַיִּבְרַח בַּיּוֹם הַהוּא מִפְּנֵי שָׁאוּל, וַיָּבֹא אֶל אָכִישׁ מֶלֶךְ גַּת:
וַיָּקָם דָּוִד וַיִּבְרַח בַּיּוֹם הַהוּא
מגבול ארץ ישראל
[74]
מִפְּנֵי שָׁאוּל,
וַיָּבֹא אֶל אָכִישׁ מֶלֶךְ גַּת
ממלכי הפלשתים:
[75]
(יב)
וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי אָכִישׁ אֵלָיו, הֲלוֹא זֶה דָוִד מֶלֶךְ הָאָרֶץ, הֲלוֹא לָזֶה יַעֲנוּ בַמְּחֹלוֹת לֵאמֹר הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָו וְדָוִד בְּרִבְבֹתָו:
וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי אָכִישׁ אֵלָיו,
הֲלוֹא זֶה דָוִד
שבהיותו נלחם עבור ישראל חשוב הוא בעיניהם
[76]
כְּ
מֶלֶךְ הָאָרֶץ,
[77]
הֲלוֹא לָ
איש הַ
זֶה יַעֲנוּ
-שיבחו
[78]
בַמְּחֹלוֹת
-בכלי זמר
[79]
לֵאמֹר
-ואמרו, "
הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָו וְדָוִד בְּרִבְבֹתָו
", וזה מורה על היותו מעולה ממלכם שאול:
[80]
(יג)
וַיָּשֶׂם דָּוִד אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בִּלְבָבוֹ וַיִּרָא מְאֹד מִפְּנֵי אָכִישׁ מֶלֶךְ גַּת:
ובשומעו את דבריהם,
[81]
וַיָּשֶׂם דָּוִד אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בִּלְבָבוֹ וַיִּרָא
-ופחד
מְאֹד מִפְּנֵי אָכִישׁ מֶלֶךְ גַּת
שלא יהרגהו כי הוא הרג את גלית גיבורם וכמה מהם:
[82]
(יד)
וַיְשַׁנּוֹ אֶת טַעְמוֹ בְּעֵינֵיהֶם וַיִּתְהֹלֵל בְּיָדָם וַיְתָו עַל דַּלְתוֹת הַשַּׁעַר וַיּוֹרֶד רִירוֹ אֶל זְקָנוֹ:
ולכן עשה דוד תחבולה להנצל משם,
[83]
וַיְשַׁנּוֹ
-ושינה הוא
[84]
אֶת טַעְמוֹ
-דבריו
[85]
ודעתו
[86]
בְּעֵינֵיהֶם
-לפניהם, כדי שיתנכר להם ולא יחשבו עליו שהוא דוד, או כדי להראות עצמו שוטה בעיניהם ולא יחושו עליו ויגרשוהו מהיכל המלך,
[87]
וַיִּתְהֹלֵל
-ונשתטה
[88]
, ובעוד שהיה
[89]
בְּיָדָם
, והיו סובבים אותו ומביטים עליו, היה עושה מעשה הוללות,
[90]
וַיְתָו
-ויכתוב
[91]
עַל דַּלְתוֹת הַשַּׁעַר
דברי שטות,
[92]
וַיּוֹרֶד רִירוֹ
-את הרוק שלו
[93]
אֶל זְקָנוֹ
, וכל זה עשה למען שיחשבו שהוא אינו דוד:
[94]
(טו)
וַיֹּאמֶר אָכִישׁ אֶל עֲבָדָיו, הִנֵּה תִרְאוּ אִישׁ מִשְׁתַּגֵּעַ לָמָּה תָּבִיאוּ אֹתוֹ אֵלָי?!:
ובראותו זאת, גער אכיש בעבדיו
[95]
וַיֹּאמֶר אָכִישׁ אֶל עֲבָדָיו,
הִנֵּה תִרְאוּ אִישׁ מִשְׁתַּגֵּעַ
! ודוד הלא הוא משכיל, אם כן אין זה דוד
[96]
, ואם כן
לָמָּה תָּבִיאוּ אֹתוֹ אֵלָי?!:
(טז)
חֲסַר מְשֻׁגָּעִים אָנִי כִּי הֲבֵאתֶם אֶת זֶה לְהִשְׁתַּגֵּעַ עָלָי הֲזֶה יָבוֹא אֶל בֵּיתִי:
וכי
[97]
חֲסַר מְשֻׁגָּעִים אָנִי
ואני צריך אותם
[98]
כִּי הֲבֵאתֶם אֶת זֶה לְהִשְׁתַּגֵּעַ עָלָי
?! ואם תאמרו שלא אתם הבאתם אותו אלי
[99]
, האם האיש
הֲזֶה יָבוֹא
בעצמו
[100]
אֶל בֵּיתִי
?! וכי ראוי שיניחוהו לבוא?!
[101]
ואז מצא דוד עילה ללכת משם כי גרשוהו
[102]
, ובתחבולה זאת נמלט דוד מיד אכיש מלך גת:
[103]