(א)
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁב שָׁאוּל מֵאַחֲרֵי פְּלִשְׁתִּים, וַיַּגִּדוּ לוֹ לֵאמֹר, הִנֵּה דָוִד בְּמִדְבַּר עֵין גֶּדִי:
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁב
-חזר
שָׁאוּל מֵאַחֲרֵי
-לאחר שהיכה
[1]
בַּ
פְּלִשְׁתִּים,
וַיַּגִּדוּ לוֹ לֵאמֹר,
הִנֵּה דָוִד
יושב
בְּמִדְבַּר עֵין גֶּדִי:
(ב)
וַיִּקַּח שָׁאוּל שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ בָּחוּר מִכָּל יִשְׂרָאֵל וַיֵּלֶךְ לְבַקֵּשׁ אֶת דָּוִד וַאֲנָשָׁיו עַל פְּנֵי צוּרֵי הַיְּעֵלִים:
וַיִּקַּח שָׁאוּל שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ בָּחוּר מִכָּל יִשְׂרָאֵל
שכל אחד מהם היה נבחר,
[2]
וַיֵּלֶךְ
שאול
לְבַקֵּשׁ
-לחפש
אֶת דָּוִד וַאֲנָשָׁיו עַל פְּנֵי
-ראש
[3]
צוּרֵי
-סלעי
[4]
הַיְּעֵלִים
הגבוהים, עליהם היעלים שוכנים
[5]
ומקוננים:
[6]
(ג)
וַיָּבֹא אֶל גִּדְרוֹת הַצֹּאן עַל הַדֶּרֶךְ, וְשָׁם מְעָרָה וַיָּבֹא שָׁאוּל לְהָסֵךְ אֶת רַגְלָיו וְדָוִד וַאֲנָשָׁיו בְּיַרְכְּתֵי הַמְּעָרָה יֹשְׁבִים:
ובהיותו הולך לדרכו,
[7]
וַיָּבֹא
שאול
אֶל גִּדְרוֹת
-דיר שֶׁ
הַצֹּאן
רובצים בו
[8]
אשר היה
עַל הַדֶּרֶךְ,
וְשָׁם
היתה
מְעָרָה
גדולה מאוד,
[9]
וַיָּבֹא שָׁאוּל
לתוך המערה
[10]
לְהָסֵךְ אֶת רַגְלָיו
-להפנות לנקבים גדולים,
[11]
וְדָוִד וַאֲנָשָׁיו
היו
בְּיַרְכְּתֵי
-בסוף
[12]
הַמְּעָרָה יֹשְׁבִים
ומתחבאים שם מפני שאול
[13]
, שידעו ששם לא יחפש שאול אחרי דוד:
[14]
(ד)
וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי דָוִד אֵלָיו, הִנֵּה הַיּוֹם אֲשֶׁר אָמַר יְהֹוָה אֵלֶיךָ הִנֵּה אָנֹכִי נֹתֵן אֶת אֹיִבְךָ (איביך) בְּיָדֶךָ וְעָשִׂיתָ לּוֹ כַּאֲשֶׁר יִטַב בְּעֵינֶיךָ וַיָּקָם דָּוִד וַיִּכְרֹת אֶת כְּנַף הַמְּעִיל אֲשֶׁר לְשָׁאוּל בַּלָּט:
וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי דָוִד אֵלָיו,
הִנֵּה
הגיע
הַיּוֹם אֲשֶׁר אָמַר יְהֹוָה אֵלֶיךָ
ע"י נביאיו
[15]
"
הִנֵּה אָנֹכִי נֹתֵן אֶת אֹיִבְךָ (איביך
[16]
כתיב
) בְּיָדֶךָ
",
וְ
עכשיו שהאל יתברך זימן אותו עד אליך
[17]
עָשִׂיתָ
-תעשה
לּוֹ כַּאֲשֶׁר יִטַב בְּעֵינֶיךָ
להורגו או לייסרו,
[18]
וַיָּקָם דָּוִד
ממקום מחבואו,
וַיִּכְרֹת אֶת כְּנַף
-שיפולי
[19]
הַמְּעִיל אֲשֶׁר לְשָׁאוּל בַּלָּט
-בחשאי
[20]
שלא ירגיש:
[21]
(ה)
וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וַיַּךְ לֵב דָּוִד אֹתוֹ עַל אֲשֶׁר כָּרַת אֶת כָּנָף אֲשֶׁר לְשָׁאוּל:
וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן
, מרוב חסידותו ויושר לבבו של דוד,
[22]
וַיַּךְ
-היכה
לֵב דָּוִד אֹתוֹ
שהתחרט והיה ליבו מפעמו
[23]
עַל אֲשֶׁר
גרם לביזיונו של המלך
[24]
כאשר
כָּרַת אֶת כָּנָף
המעיל
[25]
אֲשֶׁר לְשָׁאוּל
, כי על אף ששאול היה רודפו, חשב דוד שכן יש לו לירוא ממנו
[26]
שעדיין מלכותו של שאול לא הסתיימה:
[27]
(ו)
וַיֹּאמֶר לַאֲנָשָׁיו חָלִילָה לִּי מֵיהֹוָה אִם אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לַאדֹנִי לִמְשִׁיחַ יְהֹוָה, לִשְׁלֹחַ יָדִי בּוֹ כִּי מְשִׁיחַ יְהֹוָה הוּא:
ואנשיו חשבו כי להורגו הלך אליו ובראותם כי בא וכנפו בידו אמרו לו למה לא הרגת אותו?
[28]
וַיֹּאמֶר לַאֲנָשָׁיו
שביקשו שיהרוג את שאול
[29]
חָלִילָה לִּי מֵיהֹוָה אִם אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לַאדֹנִי
שאול,
לִמְשִׁיחַ יְהֹוָה,
[30]
לִשְׁלֹחַ יָדִי בּוֹ כִּי
בחנתי וידעתי שעדיין
[31]
מְשִׁיחַ יְהֹוָה הוּא
ושמן שעל ראשו לא יצא מקדושתו
[32]
, והתורה הזהירה על משיח ה':
[33]
(ז)
וַיְשַׁסַּע דָּוִד אֶת אֲנָשָׁיו בַּדְּבָרִים וְלֹא נְתָנָם לָקוּם אֶל שָׁאוּל וְשָׁאוּל קָם מֵהַמְּעָרָה, וַיֵּלֶךְ בַּדָּרֶךְ:
ואנשי דוד עשו אגודה אחת להמית את שאול
[34]
, וברוב חסידותו ישרותו ובטחונו בה' שימליכהו כדברי הנביא מבלי שיצטרך הוא לפגוע בשאול,
[35]
וַיְשַׁסַּע
-פייס
[36]
דָּוִד אֶת אֲנָשָׁיו בַּדְּבָרִים
-בדברים טובים
[37]
, והפריד ביניהם שלא יתאגדו,
[38]
וְ
כך
לֹא נְתָנָם
דוד
לָקוּם אֶל שָׁאוּל
לפגוע בו, ולמרות שהיה עדיף שידבר דוד עם שאול בפתח המערה, כיון שהיה ירא דוד מאנשיו שיהרגו אותו, המתין עד שיהיה שאול רחוק מהם,
[39]
וְ
אז,
שָׁאוּל קָם מֵהַמְּעָרָה,
וַיֵּלֶךְ
שאול
בַּדָּרֶךְ
-באותה הדרך אל גדרות הצאן:
[40]
(ח)
וַיָּקָם דָּוִד אַחֲרֵי כֵן וַיֵּצֵא מֵהַמְּעָרָה (מן המערה וַיִּקְרָא אַחֲרֵי שָׁאוּל לֵאמֹר אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ! וַיַּבֵּט שָׁאוּל אַחֲרָיו, וַיִּקֹּד דָּוִד אַפַּיִם אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ:
וַיָּקָם דָּוִד אַחֲרֵי כֵן
-אחרי שיצא שאול מהמערה והלך כברת ארץ,
[41]
וַיֵּצֵא
דוד
מֵהַמְּעָרָה (מן המערה
כתיב)
הוא ואנשיו,
[42]
וַיִּקְרָא אַחֲרֵי שָׁאוּל
בקול רם
[43]
לֵאמֹר
-ואמר לו,
אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ!
וַיַּבֵּט שָׁאוּל אַחֲרָיו,
וַיִּקֹּד
-וכפף קודקודו
[44]
דָּוִד אַפַּיִם
-כשפניו
[45]
לכיוון
אַרְצָה
-הארץ,
וַיִּשְׁתָּחוּ
-והשתחווה דוד לפני שאול:
[46]
(ט)
וַיֹּאמֶר דָּוִד לְשָׁאוּל, לָמָּה תִשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי אָדָם לֵאמֹר הִנֵּה דָוִד מְבַקֵּשׁ רָעָתֶךָ:
וַיֹּאמֶר דָּוִד לְשָׁאוּל,
לָמָּה תִשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי אָדָם
רכיל מחרחר ריב
[47]
, הוא דואג
[48]
לֵאמֹר
-האומר לך
הִנֵּה דָוִד מְבַקֵּשׁ רָעָתֶךָ
-להרע לך?!:
[49]
(י)
הִנֵּה הַיּוֹם הַזֶּה רָאוּ עֵינֶיךָ אֵת אֲשֶׁר נְתָנְךָ יְהֹוָה הַיּוֹם בְּיָדִי בַּמְּעָרָה, וְאָמַר לַהֲרָגֲךָ, וַתָּחָס עָלֶיךָ וָאֹמַר לֹא אֶשְׁלַח יָדִי בַּאדֹנִי כִּי מְשִׁיחַ יְהֹוָה הוּא:
הִנֵּה הַיּוֹם הַזֶּה רָאוּ עֵינֶיךָ אֵת אֲשֶׁר נְתָנְךָ יְהֹוָה הַיּוֹם בְּיָדִי בַּמְּעָרָה,
וְאָמַר
כל אחד מֵאֲנָשַׁי
[50]
לַהֲרָגֲךָ,
וַתָּחָס עָלֶיךָ
נפשי,
[51]
וָאֹמַר לֹא אֶשְׁלַח יָדִי בַּאדֹנִי
אף שלפי הדין מותר לי לעשות זאת,
[52]
כִּי מְשִׁיחַ יְהֹוָה הוּא
, וניסיון גדול זה בא שתדע ותכיר את האמת:
[53]
(יא)
וְאָבִי רְאֵה גַּם רְאֵה אֶת כְּנַף מְעִילְךָ בְּיָדִי כִּי בְּכָרְתִי אֶת כְּנַף מְעִילְךָ וְלֹא הֲרַגְתִּיךָ! דַּע וּרְאֵה כִּי אֵין בְּיָדִי רָעָה וָפֶשַׁע וְלֹא חָטָאתִי לָךְ וְאַתָּה צֹדֶה אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ:
וְאָבִי
-ואדוני המלך,
[54]
רְאֵה
-תן ליבך על הדבר
[55]
וראה צדקתי ויושר לבבי שלא הרגתיך,
[56]
גַּם רְאֵה
את העדות לדברי
[57]
בראיה ברורה ומוחשית,
[58]
אֶת כְּנַף מְעִילְךָ בְּיָדִי
ולא הרגתיך
[59]
, ומזה תראה שהאמת איתי,
[60]
כִּי בְּכָרְתִי
-בעת אשר כָּרַתִּי
אֶת כְּנַף מְעִילְךָ
הייתי קרוב אליך והיתה חרב חותכת בידי ולא נפל עלי פחד,
[61]
וְ
למרות זאת
לֹא הֲרַגְתִּיךָ!
דַּע וּרְאֵה כִּי אֵין בְּיָדִי רָעָה וָפֶשַׁע וְלֹא חָטָאתִי לָךְ
מעולם לבקש את רעתך,
[62]
וְאַתָּה
מנגד
צֹדֶה
-אורב
[63]
אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ
על אף שאני חף מפשע
[64]
ואין זה כי אם עול וחמס גדול:
[65]
(יב)
יִשְׁפֹּט יְהֹוָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וּנְקָמַנִי יְהֹוָה מִמֶּךָּ וְיָדִי לֹא תִהְיֶה בָּךְ:
ומאחר ואין שופט אחר בינינו,
[66]
יִשְׁפֹּט יְהֹוָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ,
וּנְקָמַנִי
-וינקום נקמתי
[67]
יְהֹוָה מִמֶּךָּ
בעצמו
[68]
או ע"י אחר,
[69]
וְ
אולם
יָדִי לֹא תִהְיֶה בָּךְ:
(יג)
כַּאֲשֶׁר יֹאמַר מְשַׁל הַקַּדְמֹנִי מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶשַׁע וְיָדִי לֹא תִהְיֶה בָּךְ:
כַּאֲשֶׁר יֹאמַר מְשַׁל הַקַּדְמֹנִי
-המשל הקדום
[70]
"
מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶשַׁע
", שכל דבר תקלה וְרֶשַׁע בא על ידי רשעים, וכך תומת אתה בידי רשעים
[71]
כמוך!
[72]
וְ
אולם
יָדִי לֹא תִהְיֶה בָּךְ
, בין אם תענש על ידי שמים או בין אם תענש בידי אדם:
[73]
(יד)
אַחֲרֵי מִי יָצָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל?! אַחֲרֵי מִי אַתָּה רֹדֵף?! אַחֲרֵי כֶּלֶב מֵת! אַחֲרֵי פַּרְעֹשׁ אֶחָד:
וגם אם היה בידי עוון ופשע, לא היה ראוי למעלתך שתרדוף אחרי לקטנותי, אלא היה די שתשלח שליחים להעניש אותי כראוי, אבל שתצא אתה בעצמך?!,
[74]
אַחֲרֵי מִי יָצָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל?!
אַחֲרֵי מִי אַתָּה רֹדֵף?!
אַחֲרֵי כֶּלֶב מֵת!
[75]
אַחֲרֵי פַּרְעֹשׁ
[76]
אֶחָד
הקופץ ממקום למקום!:
[77]
(טו)
וְהָיָה יְהֹוָה לְדַיָּן וְשָׁפַט בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וְיֵרֶא וְיָרֵב אֶת רִיבִי וְיִשְׁפְּטֵנִי מִיָּדֶךָ:
וְהָיָה
-ויהיה
יְהֹוָה לְדַיָּן וְשָׁפַט
[78]
-וישפוט
בֵּינִי וּבֵינֶךָ,
וְיֵרֶא
-וגלוי לפניו
[79]
מי צודק,
וְיָרֵב אֶת רִיבִי
שהוא יהיה הטוען והרב בעדי,
[80]
וְיִשְׁפְּטֵנִי
-ויתבע את עלבוני
[81]
מִיָּדֶךָ
כפי שורת הדין:
[82]
(טז)
וַיְהִי כְּכַלּוֹת דָּוִד לְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל שָׁאוּל וַיֹּאמֶר שָׁאוּל, הֲקֹלְךָ זֶה בְּנִי דָוִד? וַיִּשָּׂא שָׁאוּל קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ:
וַיְהִי כְּכַלּוֹת דָּוִד לְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל שָׁאוּל
וכאשר ראה שאול את כנף מעילו,
[83]
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל,
הֲקֹלְךָ זֶה בְּנִי
[84]
דָוִד?
וַיִּשָּׂא שָׁאוּל קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ
בכי גדול:
[85]
(יז)
וַיֹּאמֶר אֶל דָּוִד צַדִּיק אַתָּה מִמֶּנִּי, כִּי אַתָּה גְּמַלְתַּנִי הַטּוֹבָה וַאֲנִי גְּמַלְתִּיךָ הָרָעָה:
וַיֹּאמֶר
שאול
אֶל דָּוִד צַדִּיק אַתָּה מִמֶּנִּי,
כִּי אַתָּה גְּמַלְתַּנִי הַטּוֹבָה
בהריגת גלית הפלשתי ומלחמת פלשתים,
[86]
וַאֲנִי
לעומת זאת
גְּמַלְתִּיךָ הָרָעָה
שהתעוררתי מספר פעמים להורגך:
[87]
(יח)
וְאַתָּה (ואת) הִגַּדְתָּ הַיּוֹם אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתָה אִתִּי טוֹבָה אֵת אֲשֶׁר סִגְּרַנִי יְהֹוָה בְּיָדְךָ וְלֹא הֲרַגְתָּנִי:
וְאַתָּה (ואת
כתיב
) הִגַּדְתָּ הַיּוֹם
לכולם בראיה ברורה
[88]
אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתָה אִתִּי טוֹבָה
, ופרסמת לרבים מעשה טוב שעשית
[89]
, ופרסמת
אֵת אֲשֶׁר סִגְּרַנִי
-מסרני
[90]
יְהֹוָה בְּיָדְךָ וְלֹא הֲרַגְתָּנִי
הגם שמצד הדין היית רשאי להרגני, וזה יעשה פרי וזכות לדור דורים, כי מעתה ילמדו ממעשיך:
[91]
(יט)
וְכִי יִמְצָא אִישׁ אֶת אֹיְבוֹ וְשִׁלְּחוֹ בְּדֶרֶךְ טוֹבָה וַיהֹוָה יְשַׁלֶּמְךָ טוֹבָה תַּחַת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתָה לִי:
וְכִי
נעשה מעולם כדבר הזה
[92]
שֶׁ
יִמְצָא אִישׁ אֶת אֹיְבוֹ וְשִׁלְּחוֹ בְּדֶרֶךְ טוֹבָה
כאשר אתה עשית לי?!
[93]
דע כי לא לחינם עשית זאת,
[94]
וַיהֹוָה יְשַׁלֶּמְךָ טוֹבָה תַּחַת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתָה לִי
חסד לפנים משורת הדין
[95]
, ושכר יהיה לך מאת האל
[96]
, וכל פעם שיעשה איש מעשה טוב כזה, תקבל אתה שכר מחדש על היום הזה, שהיית אתה המתחיל והמלמד טוב לרבים:
[97]
(כ)
וְעַתָּה הִנֵּה יָדַעְתִּי כִּי מָלֹךְ תִּמְלוֹךְ וְקָמָה בְּיָדְךָ מַמְלֶכֶת יִשְׂרָאֵל:
וְעַתָּה
שרואה אני שהקב"ה מצילך מידי
[98]
, ורואה אני הצלחתך,
[99]
הִנֵּה יָדַעְתִּי כִּי מָלֹךְ תִּמְלוֹךְ
ואני ארד מטה,
[100]
וְ
ידעתי
קָמָה
-שתתקיים
[101]
בְּיָדְךָ
ובידי בניך
[102]
מַמְלֶכֶת יִשְׂרָאֵל
בעבור כשרון מעשיך
[103]
שהינך שולט ביצרך כראוי למלך:
[104]
(כא)
וְעַתָּה הִשָּׁבְעָה לִּי בַּיהֹוָה אִם תַּכְרִית אֶת זַרְעִי אַחֲרָי וְאִם תַּשְׁמִיד אֶת שְׁמִי מִבֵּית אָבִי:
וְעַתָּה
מאחר ולא תשאר המלכות לבָּנַי, לפחות אבקש שלא תמית את זרעי כמו שעושים המלכים לכל זרע המלכים הקודמים אליהם
[105]
, ולכן
הִשָּׁבְעָה לִּי בַּיהֹוָה אִם
-שלא
[106]
תַּכְרִית אֶת זַרְעִי אַחֲרָי וְאִם
-ולא
[107]
תַּשְׁמִיד
-תכלה
[108]
אֶת שְׁמִי מִבֵּית אָבִי
, שאם תעשה כן כי אז יהיה עליך עונש שבועה:
[109]
(כב)
וַיִּשָּׁבַע דָּוִד לְשָׁאוּל וַיֵּלֶךְ שָׁאוּל אֶל בֵּיתוֹ וְדָוִד וַאֲנָשָׁיו עָלוּ עַל הַמְּצוּדָה:
וַיִּשָּׁבַע דָּוִד לְשָׁאוּל
בדבר,
[110]
וַיֵּלֶךְ שָׁאוּל אֶל בֵּיתוֹ וְדָוִד וַאֲנָשָׁיו עָלוּ עַל
-אל
[111]
הַמְּצוּדָה
, ונשבע דוד כי היה יודע שימלוך, ובטח על מעשיו הטובים שכן יעשה ה':