(א)
וַיָּבֹאוּ הַזִּפִים אֶל שָׁאוּל הַגִּבְעָתָה לֵאמֹר הֲלוֹא דָוִד מִסְתַּתֵּר בְּגִבְעַת הַחֲכִילָה עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן:
וַיָּבֹאוּ
עוד פעם
[1]
הַזִּפִים אֶל שָׁאוּל הַגִּבְעָתָה
-בגבעת שאול, לגלות את אוזנו
[2]
לֵאמֹר
-ואמרו לו,
הֲלוֹא דָוִד מִסְתַּתֵּר בְּגִבְעַת הַחֲכִילָה
אשר
עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן
-המדבר הגדול:
[3]
(ב)
וַיָּקָם שָׁאוּל, וַיֵּרֶד אֶל מִדְבַּר זִיף וְאִתּוֹ שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ בְּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל לְבַקֵּשׁ אֶת דָּוִד בְּמִדְבַּר זִיף:
וַיָּקָם שָׁאוּל,
וַיֵּרֶד אֶל מִדְבַּר זִיף וְאִתּוֹ שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ בְּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל
-שנבחרו על ידו
[4]
, כדי
לְבַקֵּשׁ
-לחפש
אֶת דָּוִד בְּמִדְבַּר זִיף
שם היתה גבעת החכילה בה הסתתר דוד:
[5]
(ג)
וַיִּחַן שָׁאוּל בְּגִבְעַת הַחֲכִילָה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן עַל הַדָּרֶךְ וְדָוִד יֹשֵׁב בַּמִּדְבָּר, וַיַּרְא כִּי בָא שָׁאוּל אַחֲרָיו הַמִּדְבָּרָה:
וַיִּחַן שָׁאוּל בְּגִבְעַת הַחֲכִילָה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן
-המדבר הגדול,
[6]
עַל הַדָּרֶךְ
שהובילה למדבר זיף,
וְדָוִד
היה אז
יֹשֵׁב בַּמִּדְבָּר,
וַיַּרְא
-והיה נראה לדוד
[7]
כִּי בָא שָׁאוּל אַחֲרָיו הַמִּדְבָּרָה
-אל המדבר, אך לא היה בטוח בדבר
[8]
, שהיה רחוק מן הדרך בה היה שאול, והצופים שראו שמחנה בא לקראתם לא ידעו בבירור האם זה מחנה שאול:
[9]
(ד)
וַיִּשְׁלַח דָּוִד מְרַגְּלִים וַיֵּדַע כִּי בָא שָׁאוּל אֶל נָכוֹן:
וַיִּשְׁלַח דָּוִד מְרַגְּלִים וַיֵּדַע
בבירור
[10]
כִּי בָא שָׁאוּל
וגם ידע
[11]
אֶל נָכוֹן
-בבירור מקום חנייתו לפרטי פרטים:
[12]
(ה)
וַיָּקָם דָּוִד וַיָּבֹא אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר חָנָה שָׁם שָׁאוּל, וַיַּרְא דָּוִד אֶת הַמָּקוֹם אֲשֶׁר שָׁכַב שָׁם שָׁאוּל וְאַבְנֵר בֶּן נֵר שַׂר צְבָאוֹ, וְשָׁאוּל שֹׁכֵב בַּמַּעְגָּל וְהָעָם חֹנִים סְבִיבֹתָו:
וַיָּקָם דָּוִד
, וכדי לרגל
[13]
וַיָּבֹא
-בא
אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר חָנָה שָׁם שָׁאוּל,
וַיַּרְא דָּוִד אֶת הַמָּקוֹם אֲשֶׁר שָׁכַב
-שכבו
שָׁם
בנפרד מן העם
[14]
שָׁאוּל וְאַבְנֵר בֶּן נֵר שַׂר צְבָאוֹ,
וְשָׁאוּל
היה
שֹׁכֵב בַּמַּעְגָּל
-במחנה
[15]
, כאשר גיבוריו הקיפו אותו מסביב
[16]
כדי לראות שאיש לא בא עליהם
[17]
ולשמור על שאול כשהיה ישן בשדה
[18]
, ושאול כבר שכב
[19]
וְ
אולם
הָעָם
לא שכבו עדיין אלא היו
[20]
חֹנִים סְבִיבֹתָו
-מסביב לשאול
[21]
, מקצתם שוכבים ומקצתם הולכים ויושבים:
[22]
(ו)
וַיַּעַן דָּוִד וַיֹּאמֶר אֶל אֲחִימֶלֶךְ הַחִתִּי וְאֶל אֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה אֲחִי יוֹאָב לֵאמֹר מִי יֵרֵד אִתִּי אֶל שָׁאוּל אֶל הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמֶר אֲבִישַׁי אֲנִי אֵרֵד עִמָּךְ!:
ובשובו אל מחנהו
[23]
וַיַּעַן דָּוִד וַיֹּאמֶר אֶל אֲחִימֶלֶךְ הַחִתִּי
[24]
וְאֶל אֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה אֲחִי יוֹאָב לֵאמֹר
-וכך אמר להם,
מִי יֵרֵד
משניכם
[25]
אִתִּי אֶל שָׁאוּל אֶל הַמַּחֲנֶה
הלילה?
[26]
וַיֹּאמֶר אֲבִישַׁי
ראשון,
[27]
אֲנִי אֵרֵד עִמָּךְ!:
(ז)
וַיָּבֹא דָוִד וַאֲבִישַׁי אֶל הָעָם לַיְלָה וְהִנֵּה שָׁאוּל שֹׁכֵב יָשֵׁן בַּמַּעְגָּל וַחֲנִיתוֹ מְעוּכָה בָאָרֶץ, מְרַאֲשֹׁתָו וְאַבְנֵר וְהָעָם שֹׁכְבִים סְבִיבֹתָו:
וַיָּבֹא דָוִד וַאֲבִישַׁי אֶל הָעָם
בַּ
לַיְלָה
, ומרוב גבורתם עברו בתוך כל המחנה והגיעו עד המקום שבו היה שאול,
[28]
וְהִנֵּה שָׁאוּל שֹׁכֵב יָשֵׁן בַּמַּעְגָּל
-בתוך המעגל שיצרו חייליו סביבו,
וַחֲנִיתוֹ מְעוּכָה
-נעוצה
[29]
ותקועה
[30]
בָאָרֶץ,
מְרַאֲשֹׁתָו
-סמוך לראשו,
[31]
וְאַבְנֵר וְהָעָם
היו
שֹׁכְבִים
[32]
סְבִיבֹתָו
, ואבישי חשב כי דוד רוצה להרוג את שאול:
[33]
(ח)
וַיֹּאמֶר אֲבִישַׁי אֶל דָּוִד, סִגַּר אֱלֹהִים הַיּוֹם אֶת אוֹיִבְךָ בְּיָדֶךָ וְעַתָּה אַכֶּנּוּ נָא בַּחֲנִית וּבָאָרֶץ פַּעַם אַחַת וְלֹא אֶשְׁנֶה לוֹ:
וַיֹּאמֶר אֲבִישַׁי אֶל דָּוִד,
סִגַּר
-מסר
[34]
אֱלֹהִים הַיּוֹם אֶת אוֹיִבְךָ
שאול
בְּיָדֶךָ
, ובוודאי בהשגחת ה' שישנים כולם,
[35]
וְעַתָּה אַכֶּנּוּ נָא
-הרשה נא לי להרוג אותו
בַּחֲנִית
, ואל תפחד שיקיץ על ידי המכה ויצעק, כי אמיתהו בפעם הראשונה
[36]
, כי אכה אותו מכה כ"כ גדולה
[37]
עד שמהמכה הזו תנעץ החנית בו
[38]
וּבָאָרֶץ
תחתיו,
[39]
פַּעַם אַחַת
אכה אותו
וְלֹא
אהיה צריך
[40]
אֶשְׁנֶה
-לשנות
[41]
לוֹ
פעם שניה, כי באותה מכה אמיתנו:
[42]
(ט)
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אֲבִישַׁי אַל תַּשְׁחִיתֵהוּ כִּי מִי שָׁלַח יָדוֹ בִּמְשִׁיחַ יְהֹוָה וְנִקָּה:
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אֲבִישַׁי
, אף על פי שהוא רודף ומותר להרגו,
[43]
אַל תַּשְׁחִיתֵהוּ
לא במיתה ואף לא במכה,
[44]
כִּי מִי שָׁלַח יָדוֹ בִּמְשִׁיחַ יְהֹוָה וְנִקָּה
-ויהיה נקי מעונש
[45]
על אותו עָוֹן?!:
[46]
(י)
וַיֹּאמֶר דָּוִד חַי יְהֹוָה כִּי אִם יְהֹוָה יִגָּפֶנּוּ אוֹ יוֹמוֹ יָבוֹא וָמֵת אוֹ בַמִּלְחָמָה יֵרֵד וְנִסְפָּה:
וַיֹּאמֶר דָּוִד
בשבועה
[47]
לאבישי שלא יהרוג את שאול
[48]
, וכך אמר
חַי יְהֹוָה
שלא יאריך שאול עוד ימים רבים,
[49]
כִּי אִם יְהֹוָה יִגָּפֶנּוּ
בלא יומו
[50]
, שיקרב ה' ע"י חולי את מיתתו,
[51]
אוֹ יוֹמוֹ
-זמן מיתתו
[52]
יָבוֹא
מהר
[53]
וָמֵת
-וימות במיתה טבעית,
[54]
אוֹ בַמִּלְחָמָה יֵרֵד וְנִסְפָּה
-ומת
[55]
טרם יומו:
[56]
(יא)
חָלִילָה לִּי מֵיהֹוָה מִשְּׁלֹחַ יָדִי בִּמְשִׁיחַ יְהֹוָה וְעַתָּה קַח נָא אֶת הַחֲנִית אֲשֶׁר מְרַאֲשֹׁתָיו (מראשתו וְאֶת צַפַּחַת הַמַּיִם, וְנֵלֲכָה לָּנוּ:
ועל אף שגם אני כמותו משיח ה',
[57]
חָלִילָה לִּי מֵיהֹוָה מִשְּׁלֹחַ
-מלשלוח
יָדִי בִּמְשִׁיחַ יְהֹוָה
, וכל שכן שיהיה בלתי ראוי לך אבישי,
[58]
וְעַתָּה
יש הצלה אחרת,
[59]
קַח נָא אֶת הַחֲנִית אֲשֶׁר מְרַאֲשֹׁתָיו (מראשתו
כתיב)
-סמוכה לראשו
[60]
וְאֶת צַפַּחַת
-צלוחית
[61]
הַמַּיִם,
וְנֵלֲכָה לָּנוּ
מפה:
(יב)
וַיִּקַּח דָּוִד אֶת הַחֲנִית וְאֶת צַפַּחַת הַמַּיִם מֵרַאֲשֹׁתֵי שָׁאוּל, וַיֵּלְכוּ לָהֶם וְאֵין רֹאֶה וְאֵין יוֹדֵעַ וְאֵין מֵקִיץ כִּי כֻלָּם יְשֵׁנִים, כִּי תַּרְדֵּמַת יְהֹוָה נָפְלָה עֲלֵיהֶם:
ולאחר שאמר לאבישי לקחת את החנית וצפחת המים, התחרט דוד על כך שאמר לאבישי להתקרב לשאול כי חשש שמא לא יוכל לכבוש את יצרו ויכנו, לפיכך
[62]
וַיִּקַּח
-לקח
דָּוִד
בעצמו
[63]
אֶת הַחֲנִית וְאֶת צַפַּחַת הַמַּיִם מֵרַאֲשֹׁתֵי
-שהיו בסמוך לראשו של
שָׁאוּל,
וַיֵּלְכוּ לָהֶם
הוא ואבישי,
וְאֵין
-ולא היה בכל המחנה אדם ער אשר
[64]
רֹאֶה
-רואה,
וְאֵין
-ולא היה מי
יוֹדֵעַ
-שהרגיש בבואם,
[65]
וְאֵין
-ולא היה
מֵקִיץ
-מי שהקיץ מהרעש,
[66]
כִּי כֻלָּם
היו
יְשֵׁנִים,
כִּי תַּרְדֵּמַת
-שינה עמוקה
[67]
מאת
[68]
יְהֹוָה נָפְלָה עֲלֵיהֶם
שלא בדרך הטבע:
[69]
(יג)
וַיַּעֲבֹר דָּוִד הָעֵבֶר וַיַּעֲמֹד עַל רֹאשׁ הָהָר מֵרָחֹק רַב הַמָּקוֹם בֵּינֵיהֶם:
וַיַּעֲבֹר דָּוִד הָעֵבֶר
-מעבר המים שהיה שם,
[70]
וַיַּעֲמֹד עַל רֹאשׁ הָהָר
להשמיע קולו
[71]
מֵרָחֹק
, כי
רַב
-גדול היה
הַמָּקוֹם
אשר היה
בֵּינֵיהֶם
, שמרוב פחדו שירדפו אחריו ברח דוד רחוק:
[72]
(יד)
וַיִּקְרָא דָוִד אֶל הָעָם וְאֶל אַבְנֵר בֶּן נֵר לֵאמֹר הֲלוֹא תַעֲנֶה אַבְנֵר! וַיַּעַן אַבְנֵר וַיֹּאמֶר מִי אַתָּה קָרָאתָ אֶל הַמֶּלֶךְ:
וַיִּקְרָא דָוִד אֶל הָעָם וְאֶל אַבְנֵר בֶּן נֵר
וכיון שקרא להם כמה פעמים ולא ענו לו
[73]
, הוסיף וקרא לאבנר בשמו
[74]
לֵאמֹר
-ואמר לו,
הֲלוֹא
מדוע לא
[75]
תַעֲנֶה אַבְנֵר!
[76]
וַיַּעַן אַבְנֵר וַיֹּאמֶר מִי אַתָּה
שהעזת
[77]
קָרָאתָ
-לקרוא ולזעוק
[78]
אֶל
המקום אשר
[79]
הַמֶּלֶךְ
ישן בו?!
[80]
ולא חששת להקיצו משנתו?!:
[81]
(טו)
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אַבְנֵר הֲלוֹא אִישׁ אַתָּה, וּמִי כָמוֹךָ בְּיִשְׂרָאֵל וְלָמָּה לֹא שָׁמַרְתָּ אֶל אֲדֹנֶיךָ הַמֶּלֶךְ כִּי בָא אַחַד הָעָם לְהַשְׁחִית אֶת הַמֶּלֶךְ אֲדֹנֶיךָ?:
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אַבְנֵר הֲלוֹא אִישׁ
גדול וחשוב
[82]
אַתָּה,
וּמִי כָמוֹךָ בְּיִשְׂרָאֵל
בחשיבותו?! ולפי גודל המעלה כך תגדל האשמה
[83]
, ועליך מוטל תפקיד שמירת המלך,
[84]
וְלָמָּה
אם כן
לֹא שָׁמַרְתָּ אֶל
-על
[85]
אֲדֹנֶיךָ הַמֶּלֶךְ כִּי בָא
-פן יבוא
[86]
אַחַד הָעָם
[87]
לְהַשְׁחִית אֶת הַמֶּלֶךְ אֲדֹנֶיךָ?:
[88]
(טז)
לֹא טוֹב הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתָ חַי יְהֹוָה כִּי בְנֵי מָוֶת אַתֶּם אֲשֶׁר לֹא שְׁמַרְתֶּם עַל אֲדֹנֵיכֶם עַל מְשִׁיחַ יְהֹוָה, וְעַתָּה רְאֵה אֵי חֲנִית הַמֶּלֶךְ וְאֶת צַפַּחַת הַמַּיִם אֲשֶׁר מְרַאֲשֹׁתָו:
לֹא טוֹב הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתָ
לישון כל הלילה מבלי לשים שומרים על המחנה,
[89]
חַי יְהֹוָה כִּי בְנֵי מָוֶת
-חייבי מיתה
[90]
אַתֶּם אֲשֶׁר לֹא שְׁמַרְתֶּם עַל אֲדֹנֵיכֶם עַל מְשִׁיחַ יְהֹוָה,
וְעַתָּה
אם תאמר ששמרתם,
[91]
רְאֵה אֵי
-היכן
[92]
חֲנִית הַמֶּלֶךְ וְאֶת
-עם
[93]
צַפַּחַת הַמַּיִם אֲשֶׁר
היו
[94]
מְרַאֲשֹׁתָו
?! מי לקחם?!
[95]
אין זה אלא כי לא היה שם שומר, ושהיה המלך בסכנה גדולה:
[96]
(יז)
וַיַּכֵּר שָׁאוּל אֶת קוֹל דָּוִד, וַיֹּאמֶר הֲקוֹלְךָ זֶה בְּנִי דָוִד? וַיֹּאמֶר דָּוִד קוֹלִי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ:
ולהבדיל מאבנר,
[97]
וַיַּכֵּר
-הכיר
שָׁאוּל אֶת קוֹל דָּוִד,
וַיֹּאמֶר
שאול
הֲקוֹלְךָ זֶה בְּנִי
[98]
דָוִד?
וַיֹּאמֶר דָּוִד
, אכן
קוֹלִי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ:
(יח)
וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה אֲדֹנִי רֹדֵף אַחֲרֵי עַבְדּוֹ כִּי מֶה עָשִׂיתִי וּמַה בְּיָדִי רָעָה:
וַיֹּאמֶר
דוד לשאול,
לָמָּה זֶּה אֲדֹנִי רֹדֵף אַחֲרֵי עַבְדּוֹ
, הרי עבד מצטרף עם האדון וראוי שיעבדהו ולא שהאדון ירדוף אחריו להשמידו, כל שכן אם אין בידו של העבד חטא ורעה,
[99]
כִּי מֶה עָשִׂיתִי
נגד מלכותך?!
[100]
וּמַה בְּיָדִי רָעָה
בשאר הענינים?!:
[101]
(יט)
וְעַתָּה יִשְׁמַע נָא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֵת דִּבְרֵי עַבְדּוֹ, אִם יְהֹוָה הֱסִיתְךָ בִי יָרַח מִנְחָה וְאִם בְּנֵי הָאָדָם אֲרוּרִים הֵם לִפְנֵי יְהֹוָה, כִּי גֵרְשׁוּנִי הַיּוֹם מֵהִסְתַּפֵּחַ בְּנַחֲלַת יְהֹוָה לֵאמֹר לֵךְ עֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים:
וְעַתָּה יִשְׁמַע נָא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֵת דִּבְרֵי עַבְדּוֹ,
אִם
אתה חושב
[102]
שֶׁ
יְהֹוָה הֱסִיתְךָ
[103]
בִי
להרע לי
[104]
ולשנוא אותי
[105]
, הנה הדבר בא אלי מצד עונש שה' רוצה להענישיני
[106]
, ואהיה חייב להביא מנחה ולעשות ריח ניחוח
[107]
, ואעשה זאת, ויהי רצון
[108]
יָרַח
-שיריח אותה ה'
[109]
ותתקבל
מִנְחָה
-מנחתי לריח ניחוח
[110]
, וירצה בה לכפר עווני ולהסיר שנאתך ממני,
[111]
וְ
אולם
אִם בְּנֵי הָאָדָם
הם אלה אשר הסיתו אותך עלי
[112]
שלא כדין,
[113]
אֲרוּרִים הֵם
בני האדם האלו
[114]
לִפְנֵי יְהֹוָה,
כִּי גֵרְשׁוּנִי
מארץ ישראל
[115]
הַיּוֹם
, ומנעו ממני
מֵהִסְתַּפֵּחַ
-מלהיות דבוק
[116]
בְּנַחֲלַת יְהֹוָה
[117]
, שכן עד עכשיו חשבתי שכאשר ראה המלך שנמסר בידי במערה ולא הרגתיו, יחדול עוד מלדלוק אחרי, אבל כעת שלמרות כל זה עדיין אתה ממשיך לרדוף אחרי, בעל כרחי ארחיק נדוד מארץ ישראל
[118]
, וזה כאילו
לֵאמֹר
-אמרו לי
לֵךְ עֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים
[119]
כי מגרשים אותי מבין ישראל ללכת לבין הפלשתים:
[120]
(כ)
וְעַתָּה אַל יִפֹּל דָּמִי אַרְצָה מִנֶּגֶד פְּנֵי יְהֹוָה כִּי יָצָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְבַקֵּשׁ אֶת פַּרְעֹשׁ אֶחָד כַּאֲשֶׁר יִרְדֹּף הַקֹּרֵא בֶּהָרִים:
וְעַתָּה אַל יִפֹּל דָּמִי אַרְצָה מִנֶּגֶד פְּנֵי יְהֹוָה
שיעמוד דמי נגד ה' תמיד לנקום נקמתי כאילו נשפך דמי, שכן בכל יום אני בסכנת דמי,
[121]
כִּי יָצָא
שאול
מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל
להתמיד ולהתענג
[122]
לְבַקֵּשׁ
-לחפש
אֶת
-אחר
פַּרְעֹשׁ אֶחָד
-כינה קטנה אחת
[123]
הקופצת ממקום למקום,
[124]
כַּאֲשֶׁר
-באותו אופן שֶׁ
יִרְדֹּף
הרודף לתפוש
[125]
את
הַקֹּרֵא
הוא עוף אשר יתענגו המלכים לרדוף אחריו ולצודו
[126]
בֶּהָרִים
, וכך אתה רודף אחרי:
[127]
(כא)
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל חָטָאתִי, שׁוּב בְּנִי דָוִד כִּי לֹא אָרַע לְךָ עוֹד תַּחַת אֲשֶׁר יָקְרָה נַפְשִׁי בְּעֵינֶיךָ הַיּוֹם הַזֶּה הִנֵּה הִסְכַּלְתִּי וָאֶשְׁגֶּה הַרְבֵּה מְאֹד:
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל חָטָאתִי,
שׁוּב
-חזור לביתי
[128]
בְּנִי דָוִד
ואל תצא מהארץ,
[129]
כִּי לֹא אָרַע
-אעשה
[130]
לְךָ עוֹד
רעה
[131]
תַּחַת אֲשֶׁר
-בעבור כי
[132]
יָקְרָה נַפְשִׁי בְּעֵינֶיךָ הַיּוֹם הַזֶּה
שלא הרגתני בחנית,
[133]
הִנֵּה הִסְכַּלְתִּי
-עשיתי מעשה טפשות
[134]
במה שאני רודפך, למרות שראיתי שה' עמך,
[135]
וָאֶשְׁגֶּה הַרְבֵּה מְאֹד
-ואף הרביתי לשגות
[136]
שלא זכרתי מה שגמלתני טוב בנופלי בידך בהיותי במערה:
[137]
(כב)
וַיַּעַן דָּוִד וַיֹּאמֶר, הִנֵּה חֲנִית (החנית) הַמֶּלֶךְ, וְיַעֲבֹר אֶחָד מֵהַנְּעָרִים וְיִקָּחֶהָ:
והנה דוד למרות כל הדברים האלה לא רצה לשוב לפני שאול ולא בטח בדבריו,
[138]
וַיַּעַן דָּוִד וַיֹּאמֶר,
הִנֵּה חֲנִית (החנית
כתיב
) הַמֶּלֶךְ,
וְיַעֲבֹר
-שיבוא
אֶחָד מֵהַנְּעָרִים
משרתי המלך
וְיִקָּחֶהָ
ויחזירה לו:
[139]
(כג)
וַיהֹוָה יָשִׁיב לָאִישׁ אֶת צִדְקָתוֹ וְאֶת אֱמֻנָתוֹ אֲשֶׁר נְתָנְךָ יְהֹוָה הַיּוֹם בְּיָד וְלֹא אָבִיתִי לִשְׁלֹחַ יָדִי בִּמְשִׁיחַ יְהֹוָה:
וידעתי כי אתה לא תגמלני כמעשי, אבל האל יתברך הוא יהיה הגומל האמיתי,
[140]
וַיהֹוָה יָשִׁיב לָאִישׁ
-לכל צדיק וצדיק,
[141]
אֶת צִדְקָתוֹ וְאֶת אֱמֻנָתוֹ
, שיזמין לפניו שנית שיעשה הצדקה הזאת, כמו פה
[142]
אֲשֶׁר נְתָנְךָ יְהֹוָה הַיּוֹם
שוב
[143]
בְּיָד
-בידי,
[144]
וְלֹא אָבִיתִי
-רציתי
[145]
לִשְׁלֹחַ יָדִי בִּמְשִׁיחַ יְהֹוָה:
(כד)
וְהִנֵּה כַּאֲשֶׁר גָּדְלָה נַפְשְׁךָ הַיּוֹם הַזֶּה בְּעֵינָי כֵּן תִּגְדַּל נַפְשִׁי בְּעֵינֵי יְהֹוָה וְיַצִּלֵנִי מִכָּל צָרָה:
וְהִנֵּה כַּאֲשֶׁר
-כפי שֶׁ
גָּדְלָה
-יָקְרָה
[146]
נַפְשְׁךָ הַיּוֹם הַזֶּה בְּעֵינָי
שנראה בעיני דבר מאוד חמור לשלוח ידי בך,
[147]
כֵּן
-כך
תִּגְדַּל נַפְשִׁי בְּעֵינֵי יְהֹוָה
הנאמן לשלם מידה כנגד מידה,
[148]
וְיַצִּלֵנִי מִכָּל צָרָה
כפי שהצלתיך מכל רע ומידי אבישי שרצה להרגך:
[149]
(כה)
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל דָּוִד בָּרוּךְ אַתָּה בְּנִי דָוִד גַּם עָשֹׂה תַעֲשֶׂה וְגַם יָכֹל תּוּכָל וַיֵּלֶךְ דָּוִד לְדַרְכּוֹ וְשָׁאוּל שָׁב לִמְקוֹמוֹ:
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל דָּוִד
, רואה אני כי
[150]
בָּרוּךְ אַתָּה בְּנִי דָוִד
, וְ
גַּם עָשֹׂה תַעֲשֶׂה
מעשים נפלאים
[151]
ותמלוך על ישראל,
[152]
וְגַם יָכֹל תּוּכָל
-תצליח,
[153]
וַיֵּלֶךְ דָּוִד לְדַרְכּוֹ וְשָׁאוּל שָׁב לִמְקוֹמוֹ: