(א)
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר זָקֵן שְׁמוּאֵל וַיָּשֶׂם אֶת בָּנָיו שֹׁפְטִים לְיִשְׂרָאֵל:
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר זָקֵן שְׁמוּאֵל
ולא יכול היה להמשיך לסבוב בערי ישראל,
[1]
וַיָּשֶׂם אֶת בָּנָיו שֹׁפְטִים לְיִשְׂרָאֵל
כדי שיתהלך כל אחד מהם בחלק מן הארץ לעשות משפט:
[2]
(ב)
וַיְהִי שֶׁם בְּנוֹ הַבְּכוֹר יוֹאֵל וְשֵׁם מִשְׁנֵהוּ אֲבִיָּה שֹׁפְטִים בִּבְאֵר שָׁבַע:
וַיְהִי שֶׁם בְּנוֹ הַבְּכוֹר יוֹאֵל וְשֵׁם מִשְׁנֵהוּ
-השני לו
[3]
אֲבִיָּה
, והם הועמדו להיות
[4]
שֹׁפְטִים
, ולא די שלא הלכו בדרך אביהם שסבב בארץ
[5]
, אלא ישבו שניהם בקצה הארץ
[6]
בִּבְאֵר שָׁבַע:
[7]
(ג)
וְלֹא הָלְכוּ בָנָיו בִּדְרָכָו וַיִּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע וַיִּקְחוּ שֹׁחַד וַיַּטּוּ מִשְׁפָּט:
וְלֹא הָלְכוּ בָנָיו בִּדְרָכָו
של שמואל אביהם,
וַיִּטּוּ
-וְהִטּוּ עצמם
[8]
אַחֲרֵי הַבָּצַע
-חמדת הממון
[9]
, ובגלל זה
[10]
וַיִּקְחוּ
-לקחו
שֹׁחַד וַיַּטּוּ
-וְהִטּוּ
מִשְׁפָּט
כי עבירה גוררת עבירה:
[11]
(ד)
וַיִּתְקַבְּצוּ כֹּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיָּבֹאוּ אֶל שְׁמוּאֵל הָרָמָתָה:
וַיִּתְקַבְּצוּ כֹּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיָּבֹאוּ אֶל שְׁמוּאֵל הָרָמָתָה
-לרמה, מקום מגוריו:
[12]
(ה)
וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הִנֵּה אַתָּה זָקַנְתָּ וּבָנֶיךָ לֹא הָלְכוּ בִּדְרָכֶיךָ עַתָּה שִׂימָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם:
וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הִנֵּה אַתָּה זָקַנְתָּ
ותש כחך
[13]
ואין אתה יכול לשפטינו כמו שעשית עד היום,
[14]
וּבָנֶיךָ
ששמת לנו שופטים
[15]
לֹא הָלְכוּ בִּדְרָכֶיךָ
, לכן
עַתָּה שִׂימָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ
, ונהיה
[16]
כְּכָל הַגּוֹיִם
שמלכם הוא השופט:
[17]
(ו)
וַיֵּרַע הַדָּבָר בְּעֵינֵי שְׁמוּאֵל כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ תְּנָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ וַיִּתְפַּלֵּל שְׁמוּאֵל אֶל יְהֹוָה:
וַיֵּרַע הַדָּבָר בְּעֵינֵי שְׁמוּאֵל כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ תְּנָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ
כי המשפט מסור לשופטים לדון על פי התורה, ולא למלך לדון על פי דעתו
[18]
, ועוד שאמרו "ככל הגוים",
[19]
וַיִּתְפַּלֵּל שְׁמוּאֵל אֶל יְהֹוָה
שתבוא אליו הנבואה בעניין זה לדעת מה להשיב להם:
[20]
(ז)
וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל שְׁמוּאֵל, שְׁמַע בְּקוֹל הָעָם לְכֹל אֲשֶׁר יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ כִּי לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ, כִּי אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם:
וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל שְׁמוּאֵל,
שְׁמַע בְּקוֹל הָעָם לְכֹל אֲשֶׁר יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ
גם בעניין המשפט שיהיה מסור ביד המלך,
[21]
כִּי לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ,
[22]
כִּי אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם
שאני הייתי מקים להם כל פעם שופט שהיה מושיעם כאשר היו שבים אלי, ועכשיו סילקו בטחונם מעלי ורוצים שימלוך עליהם מלך קבוע ככל הגויים
[23]
, ובזה רוצים הם לפרוק מעליהם משפטי התורה ומלכות שמיים
[24]
, כי לא חפצו במשפטי התורה:
[25]
(ח)
כְּכָל הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר עָשׂוּ מִיּוֹם הַעֲלֹתִי אֹתָם מִמִּצְרַיִם וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה, וַיַּעַזְבֻנִי וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים, כֵּן הֵמָּה עֹשִׂים גַּם לָךְ:
ואין זה דבר חדש אצלם, כי
[26]
כְּכָל הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר עָשׂוּ מִיּוֹם הַעֲלֹתִי אֹתָם מִמִּצְרַיִם וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה,
וַיַּעַזְבֻנִי וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים,
כֵּן הֵמָּה עֹשִׂים גַּם לָךְ
במה שאמרו לך שימה לנו מלך לשפטנו, למאוס במשפט התורה ולבחור במשפט המלך:
[27]
(ט)
וְעַתָּה שְׁמַע בְּקוֹלָם אַךְ כִּי הָעֵד תָּעִיד בָּהֶם וְהִגַּדְתָּ לָהֶם מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיהֶם:
וְעַתָּה
אף
[28]
שְׁמַע
-שתשמע
[29]
בְּקוֹלָם
[30]
להמליך להם מלך,
[31]
אַךְ כִּי
-הנה
[32]
הָעֵד תָּעִיד
-הַתְרֵה
[33]
בָּהֶם
מה שיקרה באחריתם,
[34]
וְהִגַּדְתָּ לָהֶם מִשְׁפַּט
-חוקי הנהגת
[35]
הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיהֶם
שהוא יקבע לעצמו כפי רצונו שלא כדין
[36]
, וְיֵדְעוּ שמלכות זו קשה להם, ולכן הסבר להם כי לא טוב שלא יהיה המלך נכנע למשפט התורה:
[37]
(י)
וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֵת כָּל דִּבְרֵי יְהֹוָה אֶל הָעָם הַשֹּׁאֲלִים מֵאִתּוֹ מֶלֶךְ:
וַיֹּאמֶר
-והודיע
[38]
שְׁמוּאֵל אֵת כָּל דִּבְרֵי יְהֹוָה
שידע מחשבותם שמאסו בהשגחה העליונה,
[39]
אֶל הָעָם הַשֹּׁאֲלִים מֵאִתּוֹ מֶלֶךְ:
(יא)
וַיֹּאמֶר זֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיכֶם אֶת בְּנֵיכֶם יִקָּח וְשָׂם לוֹ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ וּבְפָרָשָׁיו וְרָצוּ לִפְנֵי מֶרְכַּבְתּוֹ:
וַיֹּאמֶר
שמואל
זֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ
[40]
אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיכֶם
, הוא יעשה את העולה על רוחו מבלי לפנות אל משפט התורה
[41]
, ובמקום לקבוע נימוסים טובים בהם תחיו, יעשה לכם את ההיפך,
[42]
אֶת בְּנֵיכֶם יִקָּח
בחוזקה,
[43]
וְשָׂם
-וישים
לוֹ בְּ
מוליכי
[44]
מֶרְכַּבְתּוֹ וּבְפָרָשָׁיו
-וברוכבי הסוסים,
[45]
וְרָצוּ
-ולרוץ רַגְלִי
[46]
לִפְנֵי מֶרְכַּבְתּוֹ:
[47]
(יב)
וְלָשׂוּם לוֹ שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְלַחֲרֹשׁ חֲרִישׁוֹ וְלִקְצֹר קְצִירוֹ וְלַעֲשׂוֹת כְּלֵי מִלְחַמְתּוֹ וּכְלֵי רִכְבּוֹ:
וְ
כן יקח מבניכם
[48]
לָשׂוּם
-לשים
לוֹ
אותם
שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים
, ולמרות הכבוד שבדבר, הנכבדים שבכם יברחו מהשררה, וימאסו בעול המשא אשר ימנע מהם לעסוק בצרכיהם הפרטיים, אך בגלל אימת המלכות יהיו חייבים להמשיך בתפקידם אשר יוטל עליהם,
[49]
וְ
כן יקח מבניכם
לַחֲרֹשׁ חֲרִישׁוֹ וְלִקְצֹר קְצִירוֹ
של המלך,
[50]
וְ
כן יקח מבניכם לעשות אותם אומנים ונפחים ונגרים
[51]
כדי
לַעֲשׂוֹת כְּלֵי מִלְחַמְתּוֹ וּכְלֵי רִכְבּוֹ:
(יג)
וְאֶת בְּנוֹתֵיכֶם יִקָּח לְרַקָּחוֹת וּלְטַבָּחוֹת וּלְאֹפוֹת:
וְאֶת בְּנוֹתֵיכֶם
לא יקח לשום שררה, אלא למעשה שפחות
[52]
יִקָּח
אותן,
לְרַקָּחוֹת
-לרקוח מרקחת הבשמים
[53]
לתמרוקי נשיו,
[54]
וּלְטַבָּחוֹת
-לבישול,
[55]
וּלְאֹפוֹת
-לאפיית הלחם:
[56]
(יד)
וְאֶת שְׂדוֹתֵיכֶם וְאֶת כַּרְמֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם הַטּוֹבִים יִקָּח וְנָתַן לַעֲבָדָיו:
וְאֶת שְׂדוֹתֵיכֶם וְאֶת כַּרְמֵיכֶם וְ
פרדסי
[57]
זֵיתֵיכֶם הַטּוֹבִים יִקָּח
בעושק וגזל גדול,
[58]
וְנָתַן
-ויתן אותם
לַעֲבָדָיו:
[59]
(טו)
וְזַרְעֵיכֶם וְכַרְמֵיכֶם יַעְשֹׂר וְנָתַן לְסָרִיסָיו וְלַעֲבָדָיו:
וְ
לאחר שיקח את שדותיכם הטובים, גם מהשדות והכרמים שישאיר לכם
[60]
, את
זַרְעֵיכֶם וְכַרְמֵיכֶם יַעְשֹׂר
-יקח מהם מעשר
[61]
, וזה יותר קשה, שֶׁיִּדָּמֶה בזה ללויים ולעניים ויעשה שולחנו כשולחן גבוה,
[62]
וְנָתַן
-ויתן את מה שלקח מכם
לְסָרִיסָיו
-לשריו ומשרתיו
[63]
וְלַעֲבָדָיו:
(טז)
וְאֶת עַבְדֵיכֶם וְאֶת שִׁפְחוֹתֵיכֶם וְאֶת בַּחוּרֵיכֶם הַטּוֹבִים וְאֶת חֲמוֹרֵיכֶם יִקָּח, וְעָשָׂה לִמְלַאכְתּוֹ:
וְאֶת עַבְדֵיכֶם וְאֶת שִׁפְחוֹתֵיכֶם וְאֶת בַּחוּרֵיכֶם הַטּוֹבִים
במראה
[64]
וְאֶת חֲמוֹרֵיכֶם יִקָּח,
וְעָשָׂה
-ויעשה עמהם את הצריך לו
[65]
לִמְלַאכְתּוֹ
, ואתם לא תוכלו לעשות למלאכתכם
[66]
, ואף שיש לו עבדים הם לא יעשו מלאכה כי יהיו נכבדים, אלא יקח את בניכם ועבדיכם:
[67]
(יז)
צֹאנְכֶם יַעְשֹׂר וְאַתֶּם תִּהְיוּ לוֹ לַעֲבָדִים:
את
צֹאנְכֶם
[68]
יַעְשֹׂר
בשבילו כדי לְהִתְעַשֵּׁר,
[69]
וְ
חוץ מזה
[70]
, גם
[71]
אַתֶּם תִּהְיוּ לוֹ לַעֲבָדִים
בגופכם
[72]
, ולא תהיו בני חורין מלעבוד עבודתו:
[73]
(יח)
וּזְעַקְתֶּם בַּיּוֹם הַהוּא מִלִּפְנֵי מַלְכְּכֶם אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם לָכֶם וְלֹא יַעֲנֶה יְהֹוָה אֶתְכֶם בַּיּוֹם הַהוּא:
וכיון שלא תוכלו לפרוק עולו כי יִרְדֶּה בכם מלככם על ידי עבדיו וצבאיו,
[74]
וּזְעַקְתֶּם בַּיּוֹם הַהוּא
לה'
[75]
מִלִּפְנֵי מַלְכְּכֶם אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם לָכֶם
מרוב שיכביד עליכם,
[76]
וְ
אולם, למרות שקרוב ה' לכל קוראיו,
[77]
לֹא יַעֲנֶה יְהֹוָה אֶתְכֶם בַּיּוֹם הַהוּא
לפי שאתם בחרתם במלך
[78]
, וכבר התרה בכם ולא שמעתם:
[79]
(יט)
וַיְמָאֲנוּ הָעָם לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל שְׁמוּאֵל וַיֹּאמְרוּ לֹּא כִּי אִם מֶלֶךְ יִהְיֶה עָלֵינוּ:
וַיְמָאֲנוּ
-ולא רצו
[80]
הָעָם לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל שְׁמוּאֵל
אשר היה ממאס להם דבר המלך השופט לפי דעתו,
[81]
וַיֹּאמְרוּ
-וענו לו,
[82]
לֹּא
נשמע אליך,
[83]
כִּי אִם מֶלֶךְ יִהְיֶה עָלֵינוּ:
(כ)
וְהָיִינוּ גַם אֲנַחְנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם וּשְׁפָטָנוּ מַלְכֵּנוּ וְיָצָא לְפָנֵינוּ וְנִלְחַם אֶת מִלְחֲמֹתֵנוּ:
ואף אם נהיה נעשקים ע"י המלך,
[84]
וְהָיִינוּ
-נהיה
גַם אֲנַחְנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם
ולא פחות מהם,
[85]
וּ
מזה תבוא גם התועלת
[86]
כי
שְׁפָטָנוּ
-ישפוט בינינו
[87]
מַלְכֵּנוּ וְיָצָא
-וְיֵצֵא
לְפָנֵינוּ וְנִלְחַם
-ויילחם
אֶת מִלְחֲמֹתֵנוּ
, ואם כן תגבר התועלת הכללית מול ההיזק הפרטי:
[88]
(כא)
וַיִּשְׁמַע שְׁמוּאֵל אֵת כָּל דִּבְרֵי הָעָם וַיְדַבְּרֵם בְּאָזְנֵי יְהֹוָה:
וַיִּשְׁמַע שְׁמוּאֵל אֵת כָּל דִּבְרֵי הָעָם
[89]
, ובתפילתו שהתפלל לה' שיענהו בדבר המלוכה,
[90]
וַיְדַבְּרֵם
-סידר דבריהם
[91]
בְּאָזְנֵי יְהֹוָה
לפניו:
[92]
(כב)
וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל שְׁמוּאֵל שְׁמַע בְּקוֹלָם וְהִמְלַכְתָּ לָהֶם מֶלֶךְ, וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל לְכוּ אִישׁ לְעִירוֹ:
וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל שְׁמוּאֵל
הבן ושמע דבריהם שתולים הכל בידך
[93]
, לכן
שְׁמַע בְּקוֹלָם וְ
תגיד להם
[94]
כי
הִמְלַכְתָּ
-אתה תמליך
[95]
לָהֶם מֶלֶךְ,
וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל
, אתם
[96]
לְכוּ
עתה
[97]
אִישׁ לְעִירוֹ
, ואנכי אעשה כדבריכם:
[98]