(א)
וַיְהִי לִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה לְעֵת צֵאת הַמְּלָאכִים וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶת יוֹאָב וְאֶת עֲבָדָיו עִמּוֹ וְאֶת כָּל יִשְׂרָאֵל וַיַּשְׁחִתוּ אֶת בְּנֵי עַמּוֹן וַיָּצֻרוּ עַל רַבָּה וְדָוִד יוֹשֵׁב בִּירוּשָׁלִָם:
וַיְהִי לִתְשׁוּבַת
-לסוף
[1]
הַשָּׁנָה
, כאשר השמש שבה
[2]
אל אותה הנקודה בה היתה בשנה הקודמת,
[3]
לְעֵת
-כאשר
צֵאת
-יצאו
הַמְּלָאכִים
[4]
להילחם בישראל כדי לעזור לבני עמון,
[5]
וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶת יוֹאָב
שר צבאו
וְאֶת עֲבָדָיו עִמּוֹ וְאֶת כָּל יִשְׂרָאֵל וַיַּשְׁחִתוּ
ישראל
אֶת
נחלות
[6]
בְּנֵי עַמּוֹן וַיָּצֻרוּ
-ועשו מצור
[7]
עַל
העיר הגדולה
[8]
רַבָּה
היא העיר "רבת בני עמון",
[9]
וְדָוִד
היה
יוֹשֵׁב בִּירוּשָׁלִָם
והיה עוסק בתפילות להצלחת חילותיו;
[10]
(ב)
וַיְהִי לְעֵת הָעֶרֶב וַיָּקָם דָּוִד מֵעַל מִשְׁכָּבוֹ וַיִּתְהַלֵּךְ עַל גַּג בֵּית הַמֶּלֶךְ וַיַּרְא אִשָּׁה רֹחֶצֶת מֵעַל הַגָּג וְהָאִשָּׁה טוֹבַת מַרְאֶה מְאֹד:
מובא בגמרא
[11]
: אמר רב יהודה אמר רב, לעולם אל יביא אדם עצמו לידי נסיון, שהרי דוד מלך ישראל הביא עצמו לידי נסיון ונכשל, אמר דוד לפניו, רבש"ע מפני מה אומרים אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב ואין אומרים אלהי דוד? אמר לו הקב"ה הם נתנסו על ידי ואילו אתה לא התנסית על ידי, אמר לפניו, רבש"ע בחנני ונסני שנאמר (תהלים כו, ב) "בחנני ה' ונסני וגו'", אמר לו הקב"ה אנסה אותך ואעשה עמך דבר שלא עשיתי עם האבות, שלהם לא הודעתי מראש שאנסה אותם, ואילו לך אני מודיע שאנסה אותך בדבר ערווה, מיד החל הניסיון שנאמר
וַיְהִי לְעֵת הָעֶרֶב וַיָּקָם דָּוִד מֵעַל מִשְׁכָּבוֹ
ממשכב הצהריים
[12]
, שכן היה עוסק כל לילה בשירות ותשבחות,
[13]
וַיִּתְהַלֵּךְ עַל גַּג בֵּית הַמֶּלֶךְ
ובאותו זמן היתה בת שבע חופפת ראשה מתחת לגיגית שהסתירה אותה מעיני האנשים, בא השטן ונדמה לדוד כציפור, ירה דוד חץ לעברו ואולם החץ פגע בגיגית ושבר אותה, ונתגלתה בת שבע
[14]
וַיַּרְא
דוד
אִשָּׁה רֹחֶצֶת
למטה בביתה
[15]
, והבחין בה כאמור כאשר היה הולך
[16]
מֵעַל הַגָּג
שבבית המלך,
[17]
וְ
ראה דוד כי
הָאִשָּׁה
כשרה
[18]
וְ
טוֹבַת מַרְאֶה מְאֹד
בדומה לדוד שהיה טוב רואי, ובת זוג מתאימה היא לדוד
[19]
, ופנויה היתה שכבר נתגרשה;
[20]
(ג)
וַיִּשְׁלַח דָּוִד וַיִּדְרֹשׁ לָאִשָּׁה וַיֹּאמֶר הֲלוֹא זֹאת בַּת שֶׁבַע בַּת אֱלִיעָם אֵשֶׁת אוּרִיָּה הַחִתִּי:
וַיִּשְׁלַח דָּוִד
שליח
[21]
וַיִּדְרֹשׁ
-לדרוש ולשאול לאנשי ביתה
[22]
לָאִשָּׁה
-על האישה, מי היא
[23]
, אם היא בת שבע בת אליעם,
[24]
וַיֹּאמֶר
לו השליח
[25]
הֲלוֹא זֹאת בַּת שֶׁבַע בַּת אֱלִיעָם
אשר אתה עשית אותה
[26]
אֵשֶׁת אוּרִיָּה הַחִתִּי
, הוא האיש מבני חת שהתגייר
[27]
כשנתת לו אותה לאישה
[28]
, וכעת בהיותו במלחמה עם אנשי יואב, גרושה היא, ופנויה;
[29]
(ד)
וַיִּשְׁלַח דָּוִד מַלְאָכִים וַיִּקָּחֶהָ וַתָּבוֹא אֵלָיו וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ, וְהִיא מִתְקַדֶּשֶׁת מִטֻּמְאָתָהּ וַתָּשָׁב אֶל בֵּיתָהּ:
וַיִּשְׁלַח דָּוִד מַלְאָכִים וַיִּקָּחֶהָ וַתָּבוֹא אֵלָיו וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ,
וְ
היא היתה טהורה
[30]
שכן כאשר היא היתה רוחצת (כשראה אותה דוד מהגג)
[31]
הִיא
היתה
מִתְקַדֶּשֶׁת
-טובלת עצמה
[32]
ומיטהרת
[33]
מִטֻּמְאָתָהּ
-מנדתה
[34]
, ולאחר מכן, כדי להעלים את העניין
[35]
וַתָּשָׁב
-חזרה בת שבע
אֶל בֵּיתָהּ;
(ה)
וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתִּשְׁלַח וַתַּגֵּד לְדָוִד וַתֹּאמֶר הָרָה אָנֹכִי:
וַתַּהַר הָאִשָּׁה
שחדל להיות לה אורח כנשים
[36]
וַתִּשְׁלַח וַתַּגֵּד לְדָוִד וַתֹּאמֶר
ברמז
[37]
הָרָה אָנֹכִי
ממך;
[38]
(ו)
וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶל יוֹאָב שְׁלַח אֵלַי אֶת אוּרִיָּה הַחִתִּי וַיִּשְׁלַח יוֹאָב אֶת אוּרִיָּה אֶל דָּוִד:
וַיִּשְׁלַח דָּוִד
שליח
אֶל יוֹאָב
שהיה באותה עת בשדה המלחמה על רבת בני עמון, עם אוריה החתי:
[39]
שְׁלַח אֵלַי
לירושלים
אֶת אוּרִיָּה הַחִתִּי
שהיה מתכוין שישכב עם אשתו
[40]
ויהא סבור שממנו היא מעוברת
[41]
, שאחר שדוד ידע האמת שהוא בנו, רצה לשמור זאת בליבו לעת מצוא, וכשיגדל הילד יגלה שהוא בן המלך,
[42]
וַיִּשְׁלַח יוֹאָב אֶת אוּרִיָּה אֶל דָּוִד
לירושלים;
(ז)
וַיָּבֹא אוּרִיָּה אֵלָיו וַיִּשְׁאַל דָּוִד לִשְׁלוֹם יוֹאָב וְלִשְׁלוֹם הָעָם וְלִשְׁלוֹם הַמִּלְחָמָה:
וַיָּבֹא אוּרִיָּה אֵלָיו
לירושלים
וַיִּשְׁאַל דָּוִד
את אוריה
לִשְׁלוֹם יוֹאָב וְלִשְׁלוֹם הָעָם וְלִשְׁלוֹם
אנשי
[43]
הַמִּלְחָמָה
הגיבורים;
[44]
(ח)
וַיֹּאמֶר דָּוִד לְאוּרִיָּה רֵד לְבֵיתְךָ וּרְחַץ רַגְלֶיךָ וַיֵּצֵא אוּרִיָּה מִבֵּית הַמֶּלֶךְ וַתֵּצֵא אַחֲרָיו מַשְׂאַת הַמֶּלֶךְ:
וַיֹּאמֶר דָּוִד לְאוּרִיָּה רֵד לְבֵיתְךָ וּרְחַץ רַגְלֶיךָ
-ופקוד את אשתך,
[45]
וַיֵּצֵא אוּרִיָּה מִבֵּית הַמֶּלֶךְ וַתֵּצֵא אַחֲרָיו מַשְׂאַת
-סעודה משולחן
[46]
הַמֶּלֶךְ
למען ייטב לבו ויפקוד את אשתו;
[47]
(ט)
וַיִּשְׁכַּב אוּרִיָּה פֶּתַח בֵּית הַמֶּלֶךְ אֵת כָּל עַבְדֵי אֲדֹנָיו וְלֹא יָרַד אֶל בֵּיתוֹ:
וַיִּשְׁכַּב אוּרִיָּה
מול
[48]
פֶּתַח בֵּית הַמֶּלֶךְ אֵת
-עם
[49]
כָּל עַבְדֵי אֲדֹנָיו
דוד, השומרים על מיטת המלך כמנהג המלכים
[50]
וְ
אפילו
[51]
לֹא יָרַד אֶל בֵּיתוֹ
, והיה בכך ביזיון גדול למלך שלא שמע אוריה לדבריו, ועבדי המלך הרגישו בזה
[52]
ותמהו על כך;
[53]
(י)
וַיַּגִּדוּ לְדָוִד לֵאמֹר לֹא יָרַד אוּרִיָּה אֶל בֵּיתוֹ וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אוּרִיָּה הֲלוֹא מִדֶּרֶךְ אַתָּה בָא מַדּוּעַ לֹא יָרַדְתָּ אֶל בֵּיתֶךָ:
וַיַּגִּדוּ לְדָוִד לֵאמֹר לֹא יָרַד אוּרִיָּה אֶל בֵּיתוֹ
כפי שציוות,
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אוּרִיָּה הֲלוֹא מִדֶּרֶךְ אַתָּה בָא
ואם כן אתה עייף ויגע
[54]
מַדּוּעַ
אם כן
לֹא יָרַדְתָּ אֶל בֵּיתֶךָ
לפקוד את אשתך כפי שחייב אדם לעשות בשעה שבא מן הדרך? ודוד לא רצה להודיע לו שחרה אפו על שעבר על פקודתו כי חשש אולי נודע לאוריה המעשה, ורצה דוד המלך לחקור על זה במסיח לפי תומו;
[55]
(יא)
וַיֹּאמֶר אוּרִיָּה אֶל דָּוִד הָאָרוֹן וְיִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה יֹשְׁבִים בַּסֻּכּוֹת וַאדֹנִי יוֹאָב וְעַבְדֵי אֲדֹנִי עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה חֹנִים וַאֲנִי אָבוֹא אֶל בֵּיתִי לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׁכַּב עִם אִשְׁתִּי חַיֶּךָ וְחֵי נַפְשֶׁךָ אִם אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה:
וַיֹּאמֶר אוּרִיָּה אֶל דָּוִד
המלך,
הָאָרוֹן
איתו יצאים למלחמה ובו שברי הלוחות
[56]
וְיִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה יֹשְׁבִים בַּסֻּכּוֹת
במקום המלחמה,
[57]
וַאדֹנִי יוֹאָב
[58]
וְ
שאר
[59]
עַבְדֵי אֲדֹנִי
המלך
עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה חֹנִים
כשהם נתונים לקור וחום
[60]
וַאֲנִי אָבוֹא אֶל בֵּיתִי לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְ
לאחר מכן אגרר
[61]
לִשְׁכַּב עִם אִשְׁתִּי
?! הריני נשבע
[62]
חַיֶּךָ
-בחיי גופך
[63]
בעולם הזה
[64]
וְחֵי
-ובחיי
[65]
נַפְשֶׁךָ
בעולם הבא
[66]
אִם אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה;
(יב)
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אוּרִיָּה שֵׁב בָּזֶה גַּם הַיּוֹם וּמָחָר אֲשַׁלְּחֶךָּ וַיֵּשֶׁב אוּרִיָּה בִירוּשָׁלִַם בַּיּוֹם הַהוּא וּמִמָּחֳרָת:
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אוּרִיָּה שֵׁב בָּזֶה
-במקום הזה
[67]
גַּם הַיּוֹם וּמָחָר אֲשַׁלְּחֶךָּ
בחזרה למערכה עם יואב, ודוד חשב כי כאשר יאכל לפניו, אז ייטיב לבו ביין, ויפקוד את אשתו,
[68]
וַיֵּשֶׁב אוּרִיָּה בִירוּשָׁלִַם בַּיּוֹם הַהוּא וּמִמָּחֳרָת
עד אשר שילחו דוד;
[69]
(יג)
וַיִּקְרָא לוֹ דָוִד וַיֹּאכַל לְפָנָיו וַיֵּשְׁתְּ וַיְשַׁכְּרֵהוּ וַיֵּצֵא בָעֶרֶב לִשְׁכַּב בְּמִשְׁכָּבוֹ עִם עַבְדֵי אֲדֹנָיו וְאֶל בֵּיתוֹ לֹא יָרָד:
וַיִּקְרָא לוֹ דָוִד וַיֹּאכַל
אוריה
לְפָנָיו וַיֵּשְׁתְּ וַיְשַׁכְּרֵהוּ
דוד
וַיֵּצֵא
אוריה
בָעֶרֶב לִשְׁכַּב בְּמִשְׁכָּבוֹ
-באותו מקום שם שכב ערב לפני
[70]
עִם עַבְדֵי אֲדֹנָיו
דוד
וְ
אולם
אֶל בֵּיתוֹ לֹא יָרָד
וכשדוד ראה שכל זה לא הועיל;
(יד)
וַיְהִי בַבֹּקֶר וַיִּכְתֹּב דָּוִד סֵפֶר אֶל יוֹאָב וַיִּשְׁלַח בְּיַד אוּרִיָּה:
וַיְהִי בַבֹּקֶר וַיִּכְתֹּב דָּוִד סֵפֶר
-איגרת
[71]
אֶל יוֹאָב וַיִּשְׁלַח
אותה
בְּיַד אוּרִיָּה
שחזר למערכה, ואוריה לא פתח את האיגרת והיה נאמן בשליחותו;
[72]
(טו)
וַיִּכְתֹּב בַּסֵּפֶר לֵאמֹר הָבוּ אֶת אוּרִיָּה אֶל מוּל פְּנֵי הַמִּלְחָמָה הַחֲזָקָה וְשַׁבְתֶּם מֵאַחֲרָיו וְנִכָּה וָמֵת:
וַיִּכְתֹּב
דוד
בַּסֵּפֶר
-באיגרת
לֵאמֹר הָבוּ
הזמינו ותנו
[73]
אֶת אוּרִיָּה אֶל מוּל פְּנֵי הַמִּלְחָמָה הַחֲזָקָה
לפני המקום שלוחמים בו בחזקה ובגבורה
[74]
וְשַׁבְתֶּם מֵאַחֲרָיו
והניחוהו שם בכובד המלחמה, שלא תעזרוהו
[75]
שהיה חייב מיתה
[76]
וְנִכָּה
-ויוכה
וָמֵת
-וימות;
[77]
(טז)
וַיְהִי בִּשְׁמוֹר יוֹאָב אֶל הָעִיר וַיִּתֵּן אֶת אוּרִיָּה אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יָדַע כִּי אַנְשֵׁי חַיִל שָׁם:
ובפועל אוריה נהרג מעצמו בדרך מלחמה,
[78]
וַיְהִי בִּשְׁמוֹר
-כאשר צר
[79]
יוֹאָב
וחייליו
אֶל
-את
[80]
הָעִיר
רבת בני עמון, ושמר שלא יצאו ויכנסו האויבים,
[81]
וַיִּתֵּן
יואב
אֶת אוּרִיָּה אֶל
מול
הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יָדַע כִּי אַנְשֵׁי חַיִל
מבני עמון
[82]
שָׁם
בפנים, והצבתו של אוריה שם לא היתה לפלא, כי בעת מצור במקום שיש גבורים מבפנים, מעמיד חיל הצרים גבורים מבחוץ, ואוריה היה בין שלושים ושבעה הגיבורים אשר היו לדוד;
[83]
(יז)
וַיֵּצְאוּ אַנְשֵׁי הָעִיר וַיִּלָּחֲמוּ אֶת יוֹאָב וַיִּפֹּל מִן הָעָם מֵעַבְדֵי דָוִד וַיָּמָת גַּם אוּרִיָּה הַחִתִּי:
וַיֵּצְאוּ אַנְשֵׁי הָעִיר
רבת בני עמון כדרכם פעם בפעם
[84]
וַיִּלָּחֲמוּ אֶת
-נגד
יוֹאָב וַיִּפֹּל
-ונפלו
מִן הָעָם מֵעַבְדֵי דָוִד
הגיבורים
[85]
וַיָּמָת
בקרב זה
גַּם אוּרִיָּה הַחִתִּי;
[86]
(יח)
וַיִּשְׁלַח יוֹאָב וַיַּגֵּד לְדָוִד אֶת כָּל דִּבְרֵי הַמִּלְחָמָה:
וַיִּשְׁלַח יוֹאָב
שליח
[87]
וַיַּגֵּד
-להגיד
לְדָוִד אֶת כָּל דִּבְרֵי
-מה שקרה באותה
הַמִּלְחָמָה;
(יט)
וַיְצַו אֶת הַמַּלְאָךְ לֵאמֹר כְּכַלּוֹתְךָ אֵת כָּל דִּבְרֵי הַמִּלְחָמָה לְדַבֵּר אֶל הַמֶּלֶךְ:
וַיְצַו
יואב
אֶת הַמַּלְאָךְ
-השליח
לֵאמֹר כְּכַלּוֹתְךָ
לספר
אֵת כָּל דִּבְרֵי הַמִּלְחָמָה לְדַבֵּר
-שתגיד
אֶל הַמֶּלֶךְ;
(כ)
וְהָיָה אִם תַּעֲלֶה חֲמַת הַמֶּלֶךְ וְאָמַר לְךָ מַדּוּעַ נִגַּשְׁתֶּם אֶל הָעִיר לְהִלָּחֵם הֲלוֹא יְדַעְתֶּם אֵת אֲשֶׁר יֹרוּ מֵעַל הַחוֹמָה:
וְהָיָה אִם תַּעֲלֶה חֲמַת הַמֶּלֶךְ וְאָמַר לְךָ מַדּוּעַ נִגַּשְׁתֶּם
להתקדם מאד
[88]
אֶל הָעִיר לְהִלָּחֵם הֲלוֹא יְדַעְתֶּם אֵת
המרחק הרב של החצים
[89]
אֲשֶׁר יֹרוּ
-ישליכו
[90]
האויבים
מֵעַל הַחוֹמָה
ובקלות ימיתו את הנגשים אל העיר;
[91]
(כא)
מִי הִכָּה אֶת אֲבִימֶלֶךְ בֶּן יְרֻבֶּשֶׁת הֲלוֹא אִשָּׁה הִשְׁלִיכָה עָלָיו פֶּלַח רֶכֶב מֵעַל הַחוֹמָה וַיָּמָת בְּתֵבֵץ לָמָּה נִגַּשְׁתֶּם אֶל הַחוֹמָה?! וְאָמַרְתָּ גַּם עַבְדְּךָ אוּרִיָּה הַחִתִּי מֵת:
מִי הִכָּה אֶת אֲבִימֶלֶךְ בֶּן יְרֻבֶּשֶׁת
-ירובעל
[92]
(הוא גדעון
[93]
) שלא היה בישראל גבור כמותו?
[94]
הֲלוֹא אִשָּׁה הִשְׁלִיכָה עָלָיו פֶּלַח רֶכֶב
-האבן העליונה מהרחיים
[95]
מֵעַל הַחוֹמָה
והרגה אותו,
וַיָּמָת בְּ
מקום ששמו
[96]
תֵבֵץ
ואם כן נקל מאוד להרוג את כל הקרב אל החומה
[97]
, ו
לָמָּה נִגַּשְׁתֶּם אֶל הַחוֹמָה?!
וְאָמַרְתָּ
לדוד המלך כדי לשכך את חמתו, מן השמיים נהיה הדבר הזה, כי הנה
[98]
גַּם עַבְדְּךָ אוּרִיָּה הַחִתִּי
שהיה איש מלחמה מנעוריו וידע בכל זה, עם כל זה לא שת לבו לזאת ונלחם
[99]
בראש הגיבורים שהלכו אחריו
[100]
וּ
מֵת
במערכה, וכוונתו של יואב היתה להודיע שעשה מה שציווה לו בדבר אוריה, ורצה להסתיר הדבר בפני השליח;
[101]
(כב)
וַיֵּלֶךְ הַמַּלְאָךְ וַיָּבֹא וַיַּגֵּד לְדָוִד אֵת כָּל אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ יוֹאָב:
וַיֵּלֶךְ הַמַּלְאָךְ
-השליח
[102]
וַיָּבֹא וַיַּגֵּד לְדָוִד אֵת כָּל אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ יוֹאָב
לספר למלך, ואולם לא עשה כמצוות יואב אלא אמר את כל הדברים יחד על המלחמה ומיתת אוריה;
[103]
(כג)
וַיֹּאמֶר הַמַּלְאָךְ אֶל דָּוִד כִּי גָבְרוּ עָלֵינוּ הָאֲנָשִׁים וַיֵּצְאוּ אֵלֵינוּ הַשָּׂדֶה וַנִּהְיֶה עֲלֵיהֶם עַד פֶּתַח הַשָּׁעַר:
וַיֹּאמֶר הַמַּלְאָךְ אֶל דָּוִד כִּי גָבְרוּ עָלֵינוּ הָאֲנָשִׁים וַיֵּצְאוּ אֵלֵינוּ הַשָּׂדֶה
ולאחר מכן
[104]
מקנאת ה',
[105]
וַנִּהְיֶה
אנחנו
עֲלֵיהֶם
מתגברים
[106]
, ודחקנו אותם עד שברחו ובאנו עליהם,
[107]
עַד פֶּתַח הַשָּׁעַר
ומתוך רתיחת הניצחון התקרבנו יותר מן הראוי;
[108]
(כד)
וַיֹּראוּ הַמּוֹרִאים אֶל עֲבָדֶךָ מֵעַל הַחוֹמָה, וַיָּמוּתוּ מֵעַבְדֵי הַמֶּלֶךְ וְגַם עַבְדְּךָ אוּרִיָּה הַחִתִּי מֵת:
וכאשר התקרבנו אל החומה
[109]
וַיֹּראוּ
-יָרוּ
הַמּוֹרִאים
-הקשתים
[110]
חצים
אֶל
-על
עֲבָדֶךָ
, כאשר הקשתים היו
מֵעַל הַחוֹמָה,
וַיָּמוּתוּ
במערכה
מֵעַבְדֵי הַמֶּלֶךְ
, והשליח אשר חשב שכדאי לומר למלך על מיתת אוריה כדי שלא תעלה חמתו
[111]
, אמר למלך
וְגַם עַבְדְּךָ אוּרִיָּה הַחִתִּי
מנהיג הגיבורים
[112]
מֵת
במערכה זו;
(כה)
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הַמַּלְאָךְ כֹּה תֹאמַר אֶל יוֹאָב אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה כִּי כָזֹה וְכָזֶה תֹּאכַל הֶחָרֶב הַחֲזֵק מִלְחַמְתְּךָ אֶל הָעִיר וְהָרְסָהּ וְחַזְּקֵהוּ:
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הַמַּלְאָךְ
-השליח
כֹּה תֹאמַר אֶל יוֹאָב אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ
להכניס מורך בלב
[113]
אֶת
-בעבור
[114]
הַדָּבָר הַזֶּה
, כי באשר למה שעשית, אין דבר רע בלקצר את המצור ולגשת להילחם בחומת האויב, ובכך לקצר את המלחמה ולמנוע הרוגים
[115]
, ובאשר להרוגים עצמם גם אל ירע בעיניך
כִּי כָזֹה וְכָזֶה
מספר כזה של הרוגים
[116]
תֹּאכַל הֶחָרֶב
במלחמה, ודרך המלחמה היא שאף מן המנצחים נופלים הרבה,
[117]
הַחֲזֵק מִלְחַמְתְּךָ אֶל הָעִיר וְהָרְסָהּ
-ושבור ונתץ אותה
[118]
, ולאחר שסיים את דברי השליחות ליואב אמר דוד המלך לשליח
[119]
וְ
אתה
חַזְּקֵהוּ
ליואב בדברי תנחומין, שלא ירך לבו
[120]
ושימשיך במלחמה להרוס את העיר
[121]
כי אני יודע שביכולתו לעשות זאת
[122]
שה' ינקום את נקמתם;
[123]
(כו)
וַתִּשְׁמַע אֵשֶׁת אוּרִיָּה כִּי מֵת אוּרִיָּה אִישָׁהּ וַתִּסְפֹּד עַל בַּעְלָהּ:
וַתִּשְׁמַע
בת-שבע
אֵשֶׁת אוּרִיָּה כִּי מֵת אוּרִיָּה
שחשבו העם שעדיין הוא
[124]
אִישָׁהּ
-בעלה,
וַתִּסְפֹּד
בת-שבע מספד גרושה,
[125]
עַל
אוריה אשר היה בעבר
[126]
בַּעְלָהּ;
(כז)
וַיַּעֲבֹר הָאֵבֶל וַיִּשְׁלַח דָּוִד וַיַּאַסְפָהּ אֶל בֵּיתוֹ וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ בֵּן וַיֵּרַע הַדָּבָר אֲשֶׁר עָשָׂה דָוִד בְּעֵינֵי יְהֹוָה:
וַיַּעֲבֹר הָאֵבֶל וַיִּשְׁלַח דָּוִד וַיַּאַסְפָהּ אֶל בֵּיתוֹ
והיה נדמה כחונן אשת הגיבור הנספה במלחמה
[127]
וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה
בכתובה וקידושין,
[128]
וַתֵּלֶד לוֹ בֵּן
באופן שהיה נראה שנתעברה עתה,
[129]
וַיֵּרַע הַדָּבָר אֲשֶׁר עָשָׂה דָוִד בְּעֵינֵי יְהֹוָה
בלבד, כי לא ידע איש בדבר רק ה' היודע תעלומות, והגם שלא חטא לא באשת איש ולא במיתת אוריה וכו', והגם שלא היה נענש ע"ז בדיני אדם, היה הדבר רע בעיני ה' המדקדק עם הצדיקים כחוט השערה;
[130]