(א)
וַיְהִי מֵאַחֲרֵי כֵן וַיַּעַשׂ לוֹ אַבְשָׁלוֹם מֶרְכָּבָה וְסֻסִים, וַחֲמִשִּׁים אִישׁ רָצִים לְפָנָיו:
כעת המקרא עובר לספר את ההכנות שהכין אבשלום למרד.
[1]
וַיְהִי מֵאַחֲרֵי כֵן
אחרי שמחל לו אביו על עוונו
[2]
ונישק אותו, גבה ליבו של אבשלום
[3]
והתחיל לנהוג בטכסיסי מלכות,
[4]
וַיַּעַשׂ
-ואסף
[5]
לוֹ אַבְשָׁלוֹם מֶרְכָּבָה
לרכיבה
[6]
וְסֻסִים,
וַחֲמִשִּׁים אִישׁ
כולם נטולי טחול וחקוקי כפות רגלים,
[7]
רָצִים
ברגל
[8]
לְפָנָיו;
(ב)
וְהִשְׁכִּים אַבְשָׁלוֹם וְעָמַד עַל יַד דֶּרֶךְ הַשָּׁעַר וַיְהִי כָּל הָאִישׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה לּוֹ רִיב לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ לַמִּשְׁפָּט, וַיִּקְרָא אַבְשָׁלוֹם אֵלָיו וַיֹּאמֶר אֵי מִזֶּה עִיר אַתָּה? וַיֹּאמֶר מֵאַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל עַבְדֶּךָ:
וְהִשְׁכִּים
-והיה נוהג
אַבְשָׁלוֹם
להשכים כל בוקר
[9]
וְעָמַד
-ולעמוד
עַל יַד
-במקום שהיה
[10]
בְּ
דֶּרֶךְ הַשָּׁעַר
שבו היו עוברים כדי להגיע אל שער המלך
[11]
, שם היו המשפטים מתנהלים,
[12]
וַיְהִי כָּל הָאִישׁ
-איש
אֲשֶׁר יִהְיֶה
-היה
לּוֹ רִיב
-משפט
[13]
שבגינו רצה
[14]
לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ לַמִּשְׁפָּט,
וַיִּקְרָא
-היה פונה
אַבְשָׁלוֹם אֵלָיו וַיֹּאמֶר
-והיה אומר לו בדרך חיבה:
[15]
אֵי מִזֶּה
-מאיזה
[16]
עִיר אַתָּה?
וַיֹּאמֶר
-והיה אותו האיש עונה לו
מֵאַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל
משבט פלוני
[17]
עַבְדֶּךָ;
[18]
(ג)
וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְשָׁלוֹם רְאֵה דְבָרֶךָ טוֹבִים וּנְכֹחִים וְשֹׁמֵעַ אֵין לְךָ מֵאֵת הַמֶּלֶךְ:
וכשהיה האיש מספר לו את דבר המשפט שלשמו הגיע אל המלך,
[19]
וַיֹּאמֶר
היה אומר
אֵלָיו אַבְשָׁלוֹם רְאֵה דְבָרֶךָ טוֹבִים וּנְכֹחִים
-וצודקים
[20]
והדין עמך,
[21]
וְ
אולם
שֹׁמֵעַ אֵין לְךָ מֵאֵת הַמֶּלֶךְ
שאין שם איש חכם להבין את טענותיך
[22]
, וזה לאשמת המלך כי עליו מוטל דבר המשפט;
[23]
(ד)
וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם מִי יְשִׂמֵנִי שֹׁפֵט בָּאָרֶץ וְעָלַי יָבוֹא כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה לּוֹ רִיב וּמִשְׁפָּט וְהִצְדַּקְתִּיו:
וַיֹּאמֶר
-והיה אומר
אַבְשָׁלוֹם מִי יְשִׂמֵנִי שֹׁפֵט בָּאָרֶץ
תחת אבי דוד
[24]
, שאינני מתאווה לכתר ולמלכות אלא אני רק רוצה להיות שופט כדי שאוכל לעשות משפט צדק
[25]
וְעָלַי
-ואלי
[26]
יָבוֹא כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה לּוֹ רִיב וּמִשְׁפָּט וְהִצְדַּקְתִּיו
-ואעשה לו משפט צדק
[27]
בעצמי ולא באמצעות שליחים, ואחקור ואדרוש כיאה לשופט עד שאוציא את משפטו לאור;
[28]
(ה)
וְהָיָה בִּקְרָב אִישׁ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לוֹ וְשָׁלַח אֶת יָדוֹ וְהֶחֱזִיק לוֹ וְנָשַׁק לוֹ:
וְהָיָה בִּקְרָב
-כאשר התקרב
[29]
אִישׁ
מסוים
לְהִשְׁתַּחֲוֹת לוֹ וְשָׁלַח
אבשלום
אֶת יָדוֹ וְהֶחֱזִיק לוֹ
-בו
[30]
שיקום
[31]
וְנָשַׁק לוֹ
לומר איני גדול ממך
[32]
, ובכזבים אלו גנב את לב כל ישראל, מאת המלך דוד לקחת אותם אליו;
[33]
(ו)
וַיַּעַשׂ אַבְשָׁלוֹם כַּדָּבָר הַזֶּה לְכָל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָבֹאוּ לַמִּשְׁפָּט אֶל הַמֶּלֶךְ וַיְגַנֵּב אַבְשָׁלוֹם אֶת לֵב אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל:
וַיַּעַשׂ אַבְשָׁלוֹם כַּדָּבָר הַזֶּה לְכָל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָבֹאוּ
-היו באים
לַמִּשְׁפָּט אֶל הַמֶּלֶךְ וַיְגַנֵּב
-וכך משך אליו
[34]
אַבְשָׁלוֹם
בחלקלקות אמריו
[35]
ובכזביו
[36]
אֶת לֵב אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל;
[37]
(ז)
וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים שָׁנָה וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם אֶל הַמֶּלֶךְ אֵלֲכָה נָּא וַאֲשַׁלֵּם אֶת נִדְרִי אֲשֶׁר נָדַרְתִּי לַיהֹוָה בְּחֶבְרוֹן:
וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים שָׁנָה
מאז שביקשו ישראל מלך משמואל
[38]
, נתגלגל דבר המרד והשפלה במלכות,
[39]
וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם אֶל הַמֶּלֶךְ
דוד
אֵלֲכָה נָּא
לחברון
[40]
וַאֲשַׁלֵּם אֶת נִדְרִי אֲשֶׁר נָדַרְתִּי לַיהֹוָה
בהיותי בגשור
[41]
, ואקריב קרבן
בְּחֶבְרוֹן
[42]
בבמת ציבור אשר היתה מותרת אז
[43]
, ובחר אבשלום בעיר חברון לפי שהיה בדעתו למרוד ולמלוך, ולפיכך בחר את המקום שהוקם בו אביו למלך
[44]
והיתה עיר ואם בישראל, ולהיותה מקודם עיר ממלכה חשב שכאשר ימליכוהו שם בני העיר ימליכוהו גם כל ישראל;
[45]
(ח)
כִּי נֵדֶר נָדַר עַבְדְּךָ בְּשִׁבְתִּי בִגְשׁוּר בַּאֲרָם לֵאמֹר אִם יָשׁוֹב (ישיב) יְשִׁיבֵנִי יְהֹוָה יְרוּשָׁלִַם וְעָבַדְתִּי אֶת יְהֹוָה:
כִּי נֵדֶר נָדַר עַבְדְּךָ בְּשִׁבְתִּי בִגְשׁוּר בַּאֲרָם לֵאמֹר אִם יָשׁוֹב (ישיב
כתיב
) יְשִׁיבֵנִי יְהֹוָה
אל
יְרוּשָׁלִַם
ואשב בה
[46]
וְעָבַדְתִּי אֶת יְהֹוָה
לזבוח לו זבחים;
[47]
(ט)
וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ לֵךְ בְּשָׁלוֹם וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ חֶבְרוֹנָה:
וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ לֵךְ בְּשָׁלוֹם
ושלא תהיה הליכתך כמו ההליכה שהלכת לגזוז את הצאן והרגת את אמנון,
[48]
וַיָּקָם
אבשלום
וַיֵּלֶךְ חֶבְרוֹנָה
-לחברון;
(י)
וַיִּשְׁלַח אַבְשָׁלוֹם מְרַגְּלִים בְּכָל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת קוֹל הַשֹּׁפָר וַאֲמַרְתֶּם מָלַךְ אַבְשָׁלוֹם בְּחֶבְרוֹן:
ולפני שהלך לחברון
[49]
וַיִּשְׁלַח
-שלח
אַבְשָׁלוֹם מְרַגְּלִים בְּכָל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל
לחקור את דעת העם
[50]
, וכאשר ימצאו אנשים שדעתם נוטה לאבשלום יגלו להם את הסוד שמרד אבשלום,
[51]
לֵאמֹר
-ואמר להם שיצוו על הקושרים לשמור את הדבר בסוד, ו
כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת קוֹל הַשֹּׁפָר
שיתקעו בהמלכתי
[52]
וַאֲמַרְתֶּם מָלַךְ אַבְשָׁלוֹם בְּחֶבְרוֹן
ותפרסמו זאת
[53]
, ותרגיעו את העם כי קול השופר אינו מבשר דבר רע אלא על כי מלך אבשלום בא קול השופר
[54]
, וכן תשמעו מה בפיהם;
[55]
(יא)
וְאֶת אַבְשָׁלוֹם הָלְכוּ מָאתַיִם אִישׁ מִירוּשָׁלִַם קְרֻאִים וְהֹלְכִים לְתֻמָּם וְלֹא יָדְעוּ כָּל דָּבָר:
וְאֶת
-ועם
[56]
אַבְשָׁלוֹם הָלְכוּ מָאתַיִם אִישׁ מִירוּשָׁלִַם קְרֻאִים
-שהוזמנו
[57]
ונקראו ללכת עימו לחברון להקריב קרבן,
[58]
וְהֹלְכִים
-והיו הולכים עימו
לְתֻמָּם
-בתום לבבם
[59]
וְלֹא יָדְעוּ כָּל דָּבָר
מכוונתו של אבשלום;
[60]
(יב)
וַיִּשְׁלַח אַבְשָׁלוֹם אֶת אֲחִיתֹפֶל הַגִּילֹנִי יוֹעֵץ דָּוִד מֵעִירוֹ מִגִּלֹה בְּזָבְחוֹ אֶת הַזְּבָחִים וַיְהִי הַקֶּשֶׁר אַמִּץ וְהָעָם הוֹלֵךְ וָרָב אֶת אַבְשָׁלוֹם:
וַיִּשְׁלַח אַבְשָׁלוֹם
להביא
[61]
אֶת אֲחִיתֹפֶל הַגִּילֹנִי יוֹעֵץ דָּוִד מֵעִירוֹ מִגִּלֹה
, ועשה זאת
בְּ
עֵת
זָבְחוֹ
בחברון
אֶת הַזְּבָחִים
שאמר לאביו שנדר
[62]
, כי פחד לדבר עימו בירושלם פן יגלה הדבר לדוד אביו,
[63]
וַיְהִי הַקֶּשֶׁר
-קשר המרד
[64]
אַמִּץ
-חזק
[65]
וְהָעָם הוֹלֵךְ
בכל עת
[66]
וָרָב
-ומתרבה
[67]
אֶת
-עִם
אַבְשָׁלוֹם;
(יג)
וַיָּבֹא הַמַּגִּיד אֶל דָּוִד לֵאמֹר הָיָה לֶב אִישׁ יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי אַבְשָׁלוֹם:
ובאופן זה נבנה כל המרד הזה עד תומו בסוד גדול, ורק כאשר תקעו בשופר ונודע לכולם שכל ישראל בקשר המרד
[68]
, רק אז
וַיָּבֹא הַמַּגִּיד
[69]
אֶל דָּוִד לֵאמֹר
מלך אבשלום
[70]
הָיָה
-ופנה
[71]
לֶב אִישׁ
-לב אנשי
יִשְׂרָאֵל
וגם אחיתופל
[72]
אַחֲרֵי אַבְשָׁלוֹם;
(יד)
וַיֹּאמֶר דָּוִד לְכָל עֲבָדָיו אֲשֶׁר אִתּוֹ בִירוּשָׁלִַם קוּמוּ וְנִבְרָחָה, כִּי לֹא תִהְיֶה לָּנוּ פְלֵיטָה מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם מַהֲרוּ לָלֶכֶת פֶּן יְמַהֵר וְהִשִּׂגָנוּ וְהִדִּיחַ עָלֵינוּ אֶת הָרָעָה וְהִכָּה הָעִיר לְפִי חָרֶב:
וַיֹּאמֶר דָּוִד לְכָל עֲבָדָיו אֲשֶׁר אִתּוֹ בִירוּשָׁלִַם קוּמוּ וְנִבְרָחָה,
כִּי
אם לא נהיה בעיר לא יבוא אל העיר, כי אם יבוא אבשלום אל העיר וימצא אותנו בעיר
[73]
לֹא תִהְיֶה לָּנוּ פְלֵיטָה
-הצלה
[74]
מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם
כי רב העם אשר איתו, ואי אפשר להנצל מפניו במעוז העיר
[75]
, לכן
מַהֲרוּ
-נמהר אנחנו
[76]
לָלֶכֶת פֶּן יְמַהֵר וְהִשִּׂגָנוּ
כשנהיה בתוך העיר
[77]
וְ
בגללנו
הִדִּיחַ
-יביא בחוזק ובתוקף
[78]
עָלֵינוּ
-על כל בני העיר
[79]
אֶת הָרָעָה וְהִכָּה
-ויכה את
הָעִיר
כולה
לְפִי חָרֶב;
(טו)
וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֶל הַמֶּלֶךְ כְּכֹל אֲשֶׁר יִבְחַר אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ הִנֵּה עֲבָדֶיךָ:
וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֶל הַמֶּלֶךְ כְּכֹל אֲשֶׁר יִבְחַר אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ
לעשות
הִנֵּה עֲבָדֶיךָ
אנחנו ואליך נשמע;
[80]
(טז)
וַיֵּצֵא הַמֶּלֶךְ וְכָל בֵּיתוֹ בְּרַגְלָיו וַיַּעֲזֹב הַמֶּלֶךְ אֵת עֶשֶׂר נָשִׁים פִּלַגְשִׁים לִשְׁמֹר הַבָּיִת:
וַיֵּצֵא הַמֶּלֶךְ
מביתו
[81]
וְ
עימו
כָל בֵּיתוֹ
-נשותיו
[82]
, והלך
בְּרַגְלָיו
ולא רכב על סוסים כדי שלא יתפרסם לכתו, כי בראות העם את דוד הולך ברגל לא יחשבו שזה המלך,
[83]
וַיַּעֲזֹב
-והשאיר
הַמֶּלֶךְ אֵת עֶשֶׂר נָשִׁים פִּלַגְשִׁים
נשואות בקידושין
[84]
לִשְׁמֹר
על
הַבָּיִת;
(יז)
וַיֵּצֵא הַמֶּלֶךְ וְכָל הָעָם בְּרַגְלָיו וַיַּעַמְדוּ בֵּית הַמֶּרְחָק:
וַיֵּצֵא הַמֶּלֶךְ וְכָל הָעָם בְּרַגְלָיו
אשר עימו
[85]
, מן העיר
[86]
וַיַּעַמְדוּ
כדי להתקבץ
[87]
בְּ
בֵּית הַמֶּרְחָק
-בבית המרוחק ביותר מהבתים שעמדו מחוץ לחומת ירושלים
[88]
, ושם נידו את אבשלום;
[89]
(יח)
וְכָל עֲבָדָיו עֹבְרִים עַל יָדוֹ וְכָל הַכְּרֵתִי וְכָל הַפְּלֵתִי וְכָל הַגִּתִּים שֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ אֲשֶׁר בָּאוּ בְרַגְלוֹ מִגַּת עֹבְרִים עַל פְּנֵי הַמֶּלֶךְ:
וְכָל עֲבָדָיו עֹבְרִים עַל יָדוֹ
-סמוך למקום מעמדו
[90]
, כאשר הוא עומד מצד אחד לפקד כל עובר אם ילך עמו אם לאו
[91]
, והם עוברים לפניו,
[92]
וְ
עברו שם
כָל הַכְּרֵתִי
-הקשתים
[93]
וְכָל הַפְּלֵתִי
-הקלעים
[94]
גיבורי דוד
[95]
וְ
כן
כָל הַגִּתִּים
-האנשים שהתגוררו בגת בעוד שהיה דוד שם
[96]
בבורחו משאול
[97]
, שהם היו בסה"כ
שֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ
מגת
[98]
אֲשֶׁר בָּאוּ בְרַגְלוֹ
-עִמּוֹ
[99]
ובעבורו
[100]
מִגַּת
להיות מבני חילו, כאשר אִתַּי הַגִּתִּי פקד עליהם
[101]
, וכולם
עֹבְרִים עַל פְּנֵי
-לפני
[102]
הַמֶּלֶךְ;
(יט)
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל אִתַּי הַגִּתִּי לָמָּה תֵלֵךְ גַּם אַתָּה אִתָּנוּ? שׁוּב וְשֵׁב עִם הַמֶּלֶךְ כִּי נָכְרִי אַתָּה וְגַם גֹּלֶה אַתָּה לִמְקוֹמֶךָ:
וַיֹּאמֶר
דוד
הַמֶּלֶךְ אֶל אִתַּי הַגִּתִּי
-מעיר גת
לָמָּה תֵלֵךְ גַּם אַתָּה אִתָּנוּ?
שׁוּב וְשֵׁב עִם
אבשלום
[103]
שרצו ישראל להמליכו
[104]
וכעת הוא
[105]
הַמֶּלֶךְ
, ואין לך לחשוש מאבשלום
[106]
כִּי נָכְרִי אַתָּה
ואינך נמנה עם עבדי ולא ישים לב אליך
[107]
, ועוד שאנחנו בורחים ללא צידה ומזון, ומתוך שאתה נכרי לא תמצא מי שירחם עליך,
[108]
וְגַם
אם
גֹּלֶה אַתָּה
-יגלה אותך מירושלים, או שלא תרצה לשבת עם אבשלום
[109]
, אזי
לִמְקוֹמֶךָ
לעיר גת חזור, ותהיה גולה שמה לשבת בה כמאז
[110]
, כי לא טוב לכתך עמי, שהרי;
[111]
(כ)
תְּמוֹל בּוֹאֶךָ וְהַיּוֹם אֲנִיעֲךָ (אנועך) עִמָּנוּ לָלֶכֶת וַאֲנִי הוֹלֵךְ עַל אֲשֶׁר אֲנִי הוֹלֵךְ שׁוּב וְהָשֵׁב אֶת אַחֶיךָ עִמָּךְ חֶסֶד וֶאֱמֶת:
רק
תְּמוֹל
-לאחרונה
בּוֹאֶךָ
-באת מגת
[112]
לירושלים ואתה עייף ויגע
[113]
וְהַיּוֹם אֲנִיעֲךָ (אנועך
כתיב
) עִמָּנוּ לָלֶכֶת
נע ונד?! וכי הולך אני למקום ידוע שתלך גם אתה עמדי?! הלא אין לי מקום ידוע אליו אני הולך
[114]
שאוכל להושיבך שם ולהמלט,
[115]
וַאֲנִי הוֹלֵךְ עַל
-אל
[116]
אֲשֶׁר אֲנִי הוֹלֵךְ
למקום שאיני יודע
[117]
כאשר מטרתי אינה להגיע למקום מסוים אלא לברוח
[118]
, לכן
שׁוּב וְהָשֵׁב אֶת אַחֶיךָ
-רעיך
[119]
הגתים
[120]
עִמָּךְ
, והנה כוונתך הטובה חשובה בעיני
[121]
לְ
חֶסֶד וֶאֱמֶת
[122]
ואני יודע כי ליבך טוב עמי;
[123]
(כא)
וַיַּעַן אִתַּי אֶת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמַר חַי יְהֹוָה וְחֵי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ כִּי (אִם) בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יִהְיֶה שָּׁם אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אִם לְמָוֶת אִם לְחַיִּים כִּי שָׁם יִהְיֶה עַבְדֶּךָ:
וַיַּעַן אִתַּי אֶת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמַר
בשבועה
[124]
חַי יְהֹוָה וְחֵי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ כִּי (אִם
[125]
כתיב
) בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יִהְיֶה שָּׁם אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אִם לְמָוֶת אִם לְחַיִּים כִּי שָׁם יִהְיֶה עַבְדֶּךָ
כי אין ראוי לאוהב לעזוב את אהובו בעת צרה;
[126]
(כב)
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אִתַּי לֵךְ וַעֲבֹר וַיַּעֲבֹר אִתַּי הַגִּתִּי וְכָל אֲנָשָׁיו וְכָל הַטַּף אֲשֶׁר אִתּוֹ:
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אִתַּי
מאחר ואינך רוצה להיפרד ממני
[127]
לֵךְ וַעֲבֹר
עם עבדי ויתר העם
[128]
, ואולם תלך בראשונה כי האחרונים יהיו יותר בסכנה כי אבשלום עלול להשיג אותם ראשונים,
[129]
וַיַּעֲבֹר אִתַּי הַגִּתִּי וְכָל אֲנָשָׁיו וְכָל הַטַּף אֲשֶׁר אִתּוֹ;
(כג)
וְכָל הָאָרֶץ בּוֹכִים קוֹל גָּדוֹל וְכָל הָעָם עֹבְרִים וְהַמֶּלֶךְ עֹבֵר בְּנַחַל קִדְרוֹן וְכָל הָעָם עֹבְרִים עַל פְּנֵי דֶרֶךְ אֶת הַמִּדְבָּר:
וְכָל
אנשי
[130]
הָאָרֶץ
אשר עבר בה דוד
[131]
היו
בּוֹכִים
בְּ
קוֹל גָּדוֹל
בראותם את דוד המלך עובר דרך ארצם במצוקה,
[132]
וְכָל הָעָם
אשר היו עם דוד
[133]
עֹבְרִים
והולכים לכיוון המדבר כאשר היו חולפים על פני המלך והוא עומד,
[134]
וְ
אחר כך
הַמֶּלֶךְ עֹבֵר בְּנַחַל קִדְרוֹן
, הוא עבר בדרך הזו
וְכָל הָעָם
אשר היה איתו
עֹבְרִים
-עברו בדרך אחרת
[135]
עַל פְּנֵי
-לרוחב
[136]
הַ
דֶרֶךְ
לשום פניהם
[137]
אֶת
-אל
[138]
הַמִּדְבָּר;
(כד)
וְהִנֵּה גַם צָדוֹק וְכָל הַלְוִיִּם אִתּוֹ נֹשְׂאִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית הָאֱלֹהִים וַיַּצִּקוּ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיַּעַל אֶבְיָתָר עַד תֹּם כָּל הָעָם לַעֲבוֹר מִן הָעִיר:
וְהִנֵּה גַם צָדוֹק
הכהן גדול ואביתר הכהן
[139]
וְכָל הַלְוִיִּם אִתּוֹ נֹשְׂאִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית הָאֱלֹהִים
לצד בו היה דוד כי רצה לשאתו עמו,
[140]
וַיַּצִּקוּ
-והעמידו
[141]
אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים
במקום מבצר גבוה להניחו עליו
[142]
והעם היו עוברים,
[143]
וַיַּעַל
-ועלה
אֶבְיָתָר
על הבימה הזו ועמד שם לפני הארון למשמרת לכבוד
[144]
, וכך עמד ארון האלהים
[145]
עַד תֹּם
-שסיימו
כָּל הָעָם לַעֲבוֹר
-לצאת
מִן הָעִיר
ירושלים, ובאותו היום נסתלק אביתר מן הכהונה, ששאל באורים ותומים ולא נענה, וצדוק נענה ונכנס תחתיו;
[146]
(כה)
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְצָדוֹק הָשֵׁב אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים הָעִיר אִם אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֵי יְהֹוָה וֶהֱשִׁבַנִי וְהִרְאַנִי אֹתוֹ וְאֶת נָוֵהוּ:
והארון הזה היה ארון ברית ה' אשר היו בו הלוחות ושברי הלוחות
[147]
, והכהנים האלה הביאוהו עמהם בחשבם שזכותו תגן על המלך דוד, אולם דוד המלך חשש לכבודו של הארון, וגם ירא פן יענישהו אלוקים עליו כמו שעשה בימי עלי שהביאו ישראל את ארון ברית ה' למלחמה בלי שנצטוו ונענשו עליו
[148]
, ולכן
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְצָדוֹק
הכהן
הָשֵׁב אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים
אל
הָעִיר
ירושלים,
אִם אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֵי יְהֹוָה וֶהֱשִׁבַנִי
אל אהבתו ויחפוץ בי
[149]
וישיב אותי לירושלים,
[150]
וְהִרְאַנִי אֹתוֹ
-את הארון
וְאֶת נָוֵהוּ
מקדשו
[151]
, הוא הבית אשר היה שם הארון
[152]
, כי ממה נפשך, אם אמצא חן בעיני ה' הלא ישיבני לירושלים למקום הארון, ואם אינו חפץ בי איך אכריח את רצונו להוביל הארון עמי, הלא ה' הטוב בעיניו יעשה ומי יעשה נגד רצונו;
[153]
(כו)
וְאִם כֹּה יֹאמַר לֹא חָפַצְתִּי בָּךְ הִנְנִי יַעֲשֶׂה לִּי כַּאֲשֶׁר טוֹב בְּעֵינָיו:
וְאִם כֹּה יֹאמַר
ה'
לֹא חָפַצְתִּי בָּךְ
עוד מעתה
[154]
הִנְנִי
מוכן לקבל באהבה
[155]
את אשר
יַעֲשֶׂה לִּי כַּאֲשֶׁר טוֹב בְּעֵינָיו
ולקבל גזרותיו באהבה;
[156]
(כז)
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל צָדוֹק הַכֹּהֵן הֲרוֹאֶה אַתָּה שֻׁבָה הָעִיר בְּשָׁלוֹם וַאֲחִימַעַץ בִּנְךָ וִיהוֹנָתָן בֶּן אֶבְיָתָר שְׁנֵי בְנֵיכֶם אִתְּכֶם:
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל צָדוֹק הַכֹּהֵן הֲרוֹאֶה
-אם רואה
[157]
אַתָּה
שעצתי שתשוב אל ירושלים נכונה,
[158]
שֻׁבָה
אל
הָעִיר בְּשָׁלוֹם
כדי שתראה מה קורה שם ותודיעני,
וַאֲחִימַעַץ בִּנְךָ וִיהוֹנָתָן בֶּן אֶבְיָתָר שְׁנֵי בְנֵיכֶם
החכמים
[159]
יהיו
אִתְּכֶם
-מוכנים עמכם
[160]
, ותוכלו לשלחם אלי להודיעני מה שתשמעו מבית המלך אבשלום, ולפי מה שתודיעוני אדע אם ואיך להימלט;
[161]
(כח)
רְאוּ אָנֹכִי מִתְמַהְמֵהַּ בְּעַרְבוֹת (בעברות) הַמִּדְבָּר עַד בּוֹא דָבָר מֵעִמָּכֶם לְהַגִּיד לִי:
רְאוּ אָנֹכִי מִתְמַהְמֵהַּ
-מתעכב
[162]
בְּעַרְבוֹת (בעברות
כתיב
) הַמִּדְבָּר
בעבר נחל קדרון
[163]
עַד בּוֹא דָבָר
-ידיעה ברורה
[164]
מֵעִמָּכֶם
ע"י ילדיכם אחימעץ ויהונתן
לְהַגִּיד לִי
מה כוונת אבשלום ומה יעשה בירושלים;
[165]
(כט)
וַיָּשֶׁב צָדוֹק וְאֶבְיָתָר אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים יְרוּשָׁלִָם וַיֵּשְׁבוּ שָׁם:
וַיָּשֶׁב
-והחזירו
צָדוֹק וְאֶבְיָתָר אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים
אל
יְרוּשָׁלִָם וַיֵּשְׁבוּ שָׁם
כדבר המלך;
[166]
(ל)
וְדָוִד עֹלֶה בְמַעֲלֵה הַזֵּיתִים עֹלֶה וּבוֹכֶה וְרֹאשׁ לוֹ חָפוּי וְהוּא הֹלֵךְ יָחֵף וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ חָפוּ אִישׁ רֹאשׁוֹ וְעָלוּ עָלֹה וּבָכֹה:
וְ
אחרי שנפרד מארון האלהים
[167]
דָוִד
הגיע להר הזתים
[168]
שליד מקום בית המקדש
[169]
, והיה
עֹלֶה בְמַעֲלֵה
הר
[170]
הַזֵּיתִים
להשתחוות לה' משם
[171]
והיה דוד
עֹלֶה וּבוֹכֶה
על שנפרד מעיר האלהים
[172]
וְרֹאשׁ לוֹ חָפוּי
-מכוסה בבגד
[173]
כדרך האבלים,
[174]
וְהוּא
היה
הֹלֵךְ יָחֵף וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ חָפוּ
-כיסו
אִישׁ
את
רֹאשׁוֹ וְעָלוּ עָלֹה
במעלה ההר
וּבָכֹה
-כשהם בוכים;
[175]
(לא)
וְדָוִד הִגִּיד לֵאמֹר, אֲחִיתֹפֶל בַּקֹּשְׁרִים עִם אַבְשָׁלוֹם וַיֹּאמֶר דָּוִד, סַכֶּל נָא אֶת עֲצַת אֲחִיתֹפֶל, יְהֹוָה:
ודוד שם לב שלא בא אחיתופל עימו והבין שהוא עם אבשלום, ויגד דוד זאת לעבדיו,
[176]
וְדָוִד
-וּלְדָוִד
[177]
הִגִּיד
המגיד
[178]
לֵאמֹר,
אֲחִיתֹפֶל בַּקֹּשְׁרִים
-בין אגודת המורדים
[179]
עִם אַבְשָׁלוֹם
ודוד פחד ממנו מאד, כי היתה עצתו טובה כאילו אדם שואל דבר מאת האלקים
[180]
, וגם היה יודע ענייניו וסודותיו של דוד המלך,
[181]
וַיֹּאמֶר דָּוִד,
סַכֶּל
-קלקל
[182]
נָא אֶת עֲצַת אֲחִיתֹפֶל,
יְהֹוָה
, לבל ייעץ לאבשלום בחכמה, ואם יעץ לו עצה טובה, תן בלב אבשלום לחשוב שעצת אחיתופל אשר ייעץ לו אינה טובה;
[183]
(לב)
וַיְהִי דָוִד בָּא עַד הָרֹאשׁ אֲשֶׁר יִשְׁתַּחֲוֶה שָׁם לֵאלֹהִים וְהִנֵּה לִקְרָאתוֹ חוּשַׁי הָאַרְכִּי קָרוּעַ כֻּתָּנְתּוֹ וַאֲדָמָה עַל רֹאשׁוֹ:
וַיְהִי
כאשר
דָוִד בָּא
-הגיע
עַד הָרֹאשׁ
-לראש הר הזיתים
[184]
אֲשֶׁר
היה רגיל
יִשְׁתַּחֲוֶה
-להשתחוות
שָׁם לֵאלֹהִים
כשהיה בא לירושלים, כי היה רואה משם את האהל שהארון בתוכו,
[185]
וְהִנֵּה
בא
לִקְרָאתוֹ חוּשַׁי הָאַרְכִּי
[186]
שמפני שהיה מיצר בצרת דוד היה
[187]
קָרוּעַ כֻּתָּנְתּוֹ
-לבוש בגדים קרועים
וַאֲדָמָה עַל רֹאשׁוֹ
כאיש עצב ומתאבל, והיתה כוונתו ללכת עם דוד אל אשר ילך;
[188]
(לג)
וַיֹּאמֶר לוֹ דָּוִד אִם עָבַרְתָּ אִתִּי וְהָיִתָ עָלַי לְמַשָּׂא:
וַיֹּאמֶר לוֹ דָּוִד אִם עָבַרְתָּ
-תעבור
אִתִּי וְהָיִתָ
-תהיה
עָלַי לְמַשָּׂא
לטורח, כי רבים אשר עתה עמי לצער ולדאגה
[189]
, אולם מן העיר תועילני בעצתך;
[190]
(לד)
וְאִם הָעִיר תָּשׁוּב וְאָמַרְתָּ לְאַבְשָׁלוֹם עַבְדְּךָ אֲנִי הַמֶּלֶךְ אֶהְיֶה עֶבֶד אָבִיךָ וַאֲנִי מֵאָז, וְעַתָּה וַאֲנִי עַבְדֶּךָ וְהֵפַרְתָּה לִי אֵת עֲצַת אֲחִיתֹפֶל:
וְאִם
-אך כאשר אל
הָעִיר תָּשׁוּב וְאָמַרְתָּ לְאַבְשָׁלוֹם
כדברים האלה, מהיום
[191]
עַבְדְּךָ אֲנִי הַמֶּלֶךְ אֶהְיֶה
, וכמו
[192]
שֶׁ
עֶבֶד אָבִיךָ וַאֲנִי
-אני הייתי
[193]
מֵאָז,
וְעַתָּה
-עתה
[194]
וַאֲנִי
-אני אהיה
[195]
עַבְדֶּךָ
, בדיבורך זה תבוא לי תועלת רבה, כי על פי הדברים האלה יבטח בך, ותהיה גם אתה מאנשי עצתו
[196]
וְהֵפַרְתָּה לִי אֵת עֲצַת אֲחִיתֹפֶל
אשר ייעץ לאבשלום נגדי;
(לה)
וַהֲלוֹא עִמְּךָ שָׁם צָדוֹק וְאֶבְיָתָר הַכֹּהֲנִים וְהָיָה כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר תִּשְׁמַע מִבֵּית הַמֶּלֶךְ תַּגִּיד לְצָדוֹק וּלְאֶבְיָתָר הַכֹּהֲנִים:
וַהֲלוֹא עִמְּךָ
יהיו
שָׁם
בירושלים עם אבשלום
צָדוֹק וְאֶבְיָתָר הַכֹּהֲנִים
אשר אחד בפה אחד בלב ידברו עם אבשלום, ולא תהיה היחיד לגנוב את ליבו,
[197]
וְהָיָה כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר תִּשְׁמַע מִבֵּית הַמֶּלֶךְ
אבשלום
[198]
תַּגִּיד לְצָדוֹק וּלְאֶבְיָתָר הַכֹּהֲנִים
, וע"י שישלחו אלי את בניהם יוודע לי כל דבר;
[199]
(לו)
הִנֵּה שָׁם עִמָּם שְׁנֵי בְנֵיהֶם אֲחִימַעַץ לְצָדוֹק וִיהוֹנָתָן לְאֶבְיָתָר וּשְׁלַחְתֶּם בְּיָדָם אֵלַי כָּל דָּבָר אֲשֶׁר תִּשְׁמָעוּ:
הִנֵּה שָׁם
יהיו
עִמָּם שְׁנֵי בְנֵיהֶם אֲחִימַעַץ לְצָדוֹק
-בנו של צדוק
וִיהוֹנָתָן לְאֶבְיָתָר
-בנו של אביתר
וּשְׁלַחְתֶּם בְּיָדָם אֵלַי כָּל דָּבָר אֲשֶׁר תִּשְׁמָעוּ
ממחנה אבשלום;
(לז)
וַיָּבֹא חוּשַׁי רֵעֶה דָוִד הָעִיר וְאַבְשָׁלֹם יָבֹא יְרוּשָׁלִָם:
וַיָּבֹא חוּשַׁי רֵעֶה
-אוהבו וריעו
[200]
של
דָוִד
אל
הָעִיר
ירושלים,
וְ
באותה שעה
[201]
אַבְשָׁלֹם יָבֹא
-נכנס
[202]
אל
יְרוּשָׁלִָם;