(א)
ולמרות שדוד נמנע מלצאת אחרי אבשלום, הנה עם כל זה וַיֵּדַע -ידע יוֹאָב בֶּן צְרֻיָה שהכיר מתוך דבריו של המלך כִּי לֵב הַמֶּלֶךְ עַל אַבְשָׁלוֹם לנטור לו עדיין איבה, ולכן לא ערב ליבו לבקש בעצמו בעד אבשלום, ולשם כך הוצרך לתחבולה:
ולמרות שדוד נמנע מלצאת אחרי אבשלום, הנה עם כל זה
[1]
וַיֵּדַע -ידע יוֹאָב בֶּן צְרֻיָה שהכיר מתוך דבריו של המלך
[2]
כִּי לֵב הַמֶּלֶךְ עַל אַבְשָׁלוֹם לנטור לו עדיין איבה
[3]
, ולכן לא ערב ליבו לבקש בעצמו בעד אבשלום, ולשם כך הוצרך לתחבולה;
[4]
(ב)
וַיִּשְׁלַח יוֹאָב שליחים לעיר תְּקוֹעָה וַיִּקַּח מִשָּׁם ולא מירושלים שלא יכיר אותה המלך, אִשָּׁה חֲכָמָה אשר יודעת לסדר דבריה בחכמה ובשכל, וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ יואב הִתְאַבְּלִי נָא -עשי עצמך כאבלה וְלִבְשִׁי נָא בִגְדֵי אֵבֶל וְאַל תָּסוּכִי -תמשחי שֶׁמֶן, וְהָיִית -ועשי עצמך כְּאִשָּׁה אשר זֶה יָמִים רַבִּים מִתְאַבֶּלֶת עַל מֵת שלמדה לשונה לומר קינות, וכוונתו של יואב היתה למען יכמרו רחמי המלך עליה לצדקה במשפטה, ובחר יואב בתחבולה הזאת מפני שידע כי דוד המלך אבי יתומים ודיין אלמנות יחמול עליה:
וַיִּשְׁלַח יוֹאָב שליחים לעיר תְּקוֹעָה
[5]
וַיִּקַּח מִשָּׁם ולא מירושלים שלא יכיר אותה המלך
[6]
, אִשָּׁה חֲכָמָה אשר יודעת לסדר דבריה בחכמה ובשכל
[7]
, וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ יואב הִתְאַבְּלִי נָא -עשי עצמך כאבלה
[8]
וְלִבְשִׁי נָא בִגְדֵי אֵבֶל וְאַל תָּסוּכִי -תמשחי
[9]
שֶׁמֶן, וְהָיִית -ועשי עצמך
[10]
כְּאִשָּׁה אשר זֶה יָמִים רַבִּים מִתְאַבֶּלֶת עַל מֵת שלמדה לשונה לומר קינות, וכוונתו של יואב היתה למען יכמרו רחמי המלך עליה לצדקה במשפטה
[11]
, ובחר יואב בתחבולה הזאת מפני שידע כי דוד המלך אבי יתומים ודיין אלמנות יחמול עליה;
[12]
(ג)
וּבָאת -ותבואי אֶל הַמֶּלֶךְ וְדִבַּרְתְּ אֵלָיו סיפור כַּדָּבָר הדומה למקרה הַזֶּה של אבשלום ואמנון, ושיחשוב המלך כי הוא סיפור נכון, וַיָּשֶׂם יוֹאָב אֶת הַדְּבָרִים -דברי המשל בְּפִיהָ כמו גם את פרטי הדברים, כי יואב שיער מה ישיב לה המלך בצורה כללית, והיה בטוח עוד בחכמתה שאף היא תשיב אמריה בהשכל על כל דברי המלך, ואכן כך היה באמת:
וּבָאת -ותבואי אֶל הַמֶּלֶךְ וְדִבַּרְתְּ אֵלָיו סיפור כַּדָּבָר הדומה למקרה
[13]
הַזֶּה של אבשלום ואמנון, ושיחשוב המלך כי הוא סיפור נכון
[14]
, וַיָּשֶׂם יוֹאָב אֶת הַדְּבָרִים -דברי המשל
[15]
בְּפִיהָ כמו גם את פרטי הדברים, כי יואב שיער מה ישיב לה המלך
[16]
בצורה כללית
[17]
, והיה בטוח עוד בחכמתה שאף היא תשיב אמריה בהשכל על כל דברי המלך, ואכן כך היה באמת;
[18]
(ד)
והאישה הגיעה למלך, וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הַתְּקֹעִית אֶל הַמֶּלֶךְ דברי ברכה כדרך שמברכים את המלכים כגון "יחי המלך", לאחר מכן וַתִּפֹּל עַל אַפֶּיהָ אַרְצָה וַתִּשְׁתָּחוּ -והשתחוותה למלך, וַתֹּאמֶר הוֹשִׁעָה הַמֶּלֶךְ, ובקשתי היא לך דווקא ולא לשופטי הארץ או לסנהדרין:
והאישה הגיעה למלך
[19]
, וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הַתְּקֹעִית אֶל הַמֶּלֶךְ דברי ברכה כדרך שמברכים את המלכים כגון "יחי המלך"
[20]
, לאחר מכן וַתִּפֹּל עַל אַפֶּיהָ אַרְצָה וַתִּשְׁתָּחוּ -והשתחוותה למלך, וַתֹּאמֶר הוֹשִׁעָה הַמֶּלֶךְ, ובקשתי היא לך דווקא ולא לשופטי הארץ או לסנהדרין;
[21]
(ה)
וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ מַה לָּךְ -מדוע את מגיעה ולא בעלך או בניך? הרי אין דרך נשים לבוא למשפט?! וַתֹּאמֶר אֲבָל -באמת אִשָּׁה אַלְמָנָה אָנִי וַיָּמָת אִישִׁי -בעלי, ואם היה בעלי חי לא היה קורה לי מה שקרה, ובעקבות מה שהולך לקרות זה נראה בעיני כאילו עכשיו בעלי מת:
וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ מַה לָּךְ -מדוע את מגיעה ולא בעלך או בניך? הרי אין דרך נשים לבוא למשפט?!
[22]
וַתֹּאמֶר אֲבָל -באמת
[23]
אִשָּׁה אַלְמָנָה אָנִי וַיָּמָת אִישִׁי -בעלי
[24]
, ואם היה בעלי חי לא היה קורה לי מה שקרה
[25]
, ובעקבות מה שהולך לקרות זה נראה בעיני כאילו עכשיו בעלי מת;
[26]
(ו)
וּלְשִׁפְחָתְךָ שְׁנֵי בָנִים וַיִּנָּצוּ -ויריבו שְׁנֵיהֶם בַּשָּׂדֶה וְאֵין מַצִּיל בֵּינֵיהֶם להציל המוכה מיד מכהו, וַיַּכּוֹ -ויכה הָאֶחָד אֶת הָאֶחָד -השני וַיָּמֶת אֹתוֹ:
וּלְשִׁפְחָתְךָ שְׁנֵי בָנִים וַיִּנָּצוּ -ויריבו
[27]
שְׁנֵיהֶם בַּשָּׂדֶה וְאֵין מַצִּיל בֵּינֵיהֶם להציל המוכה מיד מכהו
[28]
, וַיַּכּוֹ -ויכה
[29]
הָאֶחָד אֶת הָאֶחָד -השני
[30]
וַיָּמֶת אֹתוֹ;
(ז)
וְהִנֵּה קָמָה כָל הַמִּשְׁפָּחָה עַל שִׁפְחָתֶךָ וַיֹּאמְרוּ תְּנִי אֶת מַכֵּה אָחִיו וּנְמִתֵהוּ בְּנֶפֶשׁ -בעבור נפש אָחִיו אֲשֶׁר הָרָג וְנַשְׁמִידָה כך גַּם אֶת הַיּוֹרֵשׁ, וכמו שהשמיד הוא את אחיו מורישו כן נשמיד גם אותו שהוא היורש את אחיו, אבל כל כוונתם היא לירש את בני, וְכִבּוּ -ויכבו בזה אֶת גַּחַלְתִּי -מעט האורה אֲשֶׁר נִשְׁאָרָה מאירה לי, כי אישי מת, ואחיו איננו, והוא לבדו נשאר, ואם גם אותו ימיתו לא ישאר מאומה לְבִלְתִּי שִׂים (שום כתיב) -לבל יושם לְאִישִׁי -לבעלי שֵׁם וּשְׁאֵרִית בן עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה שהם ירשו נחלת בעלי:
וְהִנֵּה קָמָה כָל הַמִּשְׁפָּחָה עַל שִׁפְחָתֶךָ וַיֹּאמְרוּ תְּנִי אֶת מַכֵּה אָחִיו וּנְמִתֵהוּ בְּנֶפֶשׁ -בעבור נפש
[31]
אָחִיו אֲשֶׁר הָרָג וְנַשְׁמִידָה כך גַּם אֶת הַיּוֹרֵשׁ, וכמו שהשמיד הוא את אחיו מורישו כן נשמיד גם אותו
[32]
שהוא היורש את אחיו
[33]
, אבל כל כוונתם היא לירש את בני
[34]
, וְכִבּוּ -ויכבו בזה אֶת גַּחַלְתִּי -מעט האורה
[35]
אֲשֶׁר נִשְׁאָרָה מאירה לי
[36]
, כי אישי מת, ואחיו איננו, והוא לבדו נשאר, ואם גם אותו ימיתו לא ישאר מאומה
[37]
לְבִלְתִּי שִׂים (שום כתיב) -לבל יושם
[38]
לְאִישִׁי -לבעלי שֵׁם וּשְׁאֵרִית בן עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה שהם ירשו נחלת בעלי;
[39]
(ח)
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל הָאִשָּׁה לְכִי לְבֵיתֵךְ וַאֲנִי אֲצַוֶּה את מי מאנשי לדרוש ולחקור בדבר, ואם האמת איתך אצווה את בני המשפחה עָלָיִךְ -שלא יגעו בבנך, שלא היו שם עדים והתראה ולכן אינו דין שימות, ואולם אם יתברר כי ראוי להמיתו מדין המלכות, תצטרכי לגלות מקומו ולמסור את נכסיו למלך:
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל הָאִשָּׁה לְכִי לְבֵיתֵךְ וַאֲנִי אֲצַוֶּה את מי מאנשי לדרוש ולחקור בדבר, ואם האמת איתך
[40]
אצווה את בני המשפחה
[41]
עָלָיִךְ -שלא יגעו בבנך
[42]
, שלא היו שם עדים והתראה ולכן אינו דין שימות
[43]
, ואולם אם יתברר כי ראוי להמיתו מדין המלכות, תצטרכי לגלות מקומו ולמסור את נכסיו למלך;
[44]
(ט)
וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הַתְּקוֹעִית אֶל הַמֶּלֶךְ יאמין לי שהאמת איתי, ואם יוודע לאחר מכן שלא כן הוא, אזי עָלַי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ יהיה הֶעָוֹן וְעַל בֵּית אָבִי על שהטעיתי את המלך וְבמקרה זה הַמֶּלֶךְ בעצמו וְכִסְאוֹ ומלכותו יהיה נָקִי מעון זה, ואני מבקשת כי תאמין לי בלי לדון, כי אין לך חובה לדון בזה מדין המלכות ומפני תקנת העולם, כי מי ילמד ממעשיו להרוג את אחיו?! אם כן המלך וכסאו נקי, כי לא עליך לפקח על זה מדין המלכות וכסא המשפט:
וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הַתְּקוֹעִית אֶל הַמֶּלֶךְ יאמין לי שהאמת איתי, ואם יוודע לאחר מכן שלא כן הוא
[45]
, אזי עָלַי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ יהיה הֶעָוֹן וְעַל בֵּית אָבִי על שהטעיתי את המלך
[46]
וְבמקרה זה הַמֶּלֶךְ בעצמו וְכִסְאוֹ ומלכותו
[47]
יהיה נָקִי מעון זה, ואני מבקשת כי תאמין לי בלי לדון
[48]
, כי אין לך חובה לדון בזה מדין המלכות ומפני תקנת העולם, כי מי ילמד ממעשיו להרוג את אחיו?! אם כן המלך וכסאו נקי, כי לא עליך לפקח על זה מדין המלכות וכסא המשפט;
[49]
(י)
אז התרצה דוד המלך לבקשתה שלא יחקור עליו כלל, וַיֹּאמֶר לה הַמֶּלֶךְ על כי ראה שדבריה כנים, הַמְדַבֵּר -כל מי שמדבר אֵלַיִךְ מבני משפחתך בעניין זה ויבקש כי תביאי לו את בנך כדי שימיתו וַהֲבֵאתוֹ -תביאי אותו אֵלַי ע"י אחד מהנערים שלי, ואזהירו וְלֹא -שלא יֹסִיף עוֹד לָגַעַת בָּךְ ולכופך למסור את בנך:
אז התרצה דוד המלך לבקשתה שלא יחקור עליו כלל
[50]
, וַיֹּאמֶר לה הַמֶּלֶךְ על כי ראה שדבריה כנים
[51]
, הַמְדַבֵּר -כל מי שמדבר
[52]
אֵלַיִךְ מבני משפחתך
[53]
בעניין זה ויבקש כי תביאי לו את בנך כדי שימיתו
[54]
וַהֲבֵאתוֹ -תביאי אותו
[55]
אֵלַי ע"י אחד מהנערים שלי
[56]
, ואזהירו וְלֹא -שלא יֹסִיף עוֹד לָגַעַת בָּךְ ולכופך למסור את בנך;
[57]
(יא)
אז הוסיפה לבקש גם שיזהיר שלא ימיתוהו גואלי הדם על אף שיש להם רשות על זה מדין תורה, וגם עשתה עצמה כאילו חששה שכאשר יבוא גואל הדם לפני המלך לפי רוב גדלו ישא לו המלך פנים ולא ירחם עוד על בנה, וַתֹּאמֶר לו האישה יִזְכָּר נָא הַמֶּלֶךְ אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בשבועה שלא יומת בני מֵהַרְבַּת (מהרבית כתיב) גֹּאֵל הַדָּם -מגואלי הדם הרבים שמבקשים לְשַׁחֵת את נפש בני, ואם ישבע המלך שלא יומת, ישמעו הגואלים כולם את השבועה וייראו שלא יגעו בו וְלֹא יַשְׁמִידוּ אֶת בְּנִי, וַיֹּאמֶר המלך בשבועה חַי יְהֹוָה אִם יִפֹּל מִשַּׂעֲרַת בְּנֵךְ אָרְצָה ולא ייעשה לו מאומה רע:
אז הוסיפה לבקש גם שיזהיר שלא ימיתוהו גואלי הדם על אף שיש להם רשות על זה מדין תורה
[58]
, וגם עשתה עצמה כאילו חששה שכאשר יבוא גואל הדם לפני המלך לפי רוב גדלו ישא לו המלך פנים ולא ירחם עוד על בנה
[59]
, וַתֹּאמֶר לו האישה יִזְכָּר נָא הַמֶּלֶךְ אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בשבועה שלא יומת בני
[60]
מֵהַרְבַּת (מהרבית כתיב) גֹּאֵל הַדָּם -מגואלי הדם הרבים
[61]
שמבקשים לְשַׁחֵת את נפש בני
[62]
, ואם ישבע המלך שלא יומת, ישמעו הגואלים כולם את השבועה וייראו שלא יגעו בו
[63]
וְלֹא יַשְׁמִידוּ אֶת בְּנִי, וַיֹּאמֶר המלך בשבועה
[64]
חַי יְהֹוָה אִם יִפֹּל מִשַּׂעֲרַת בְּנֵךְ אָרְצָה ולא ייעשה לו מאומה רע;
[65]
(יב)
ואחרי שנתן לה מה ששאלה ממנו רצתה לגלות לו קצת הדברים ברמיזה כדי שיבין כי על דבר אבשלום באה, והואיל ועברה לדבר על דבר חדש ביקשה רשות דיבור מאת המלך, וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה תְּדַבֶּר נָא שִׁפְחָתְךָ אֶל אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ דָּבָר, וַיֹּאמֶר המלך דַּבֵּרִי:
ואחרי שנתן לה מה ששאלה ממנו רצתה לגלות לו קצת הדברים ברמיזה כדי שיבין כי על דבר אבשלום באה
[66]
, והואיל ועברה לדבר על דבר חדש ביקשה רשות דיבור מאת המלך
[67]
, וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה תְּדַבֶּר נָא שִׁפְחָתְךָ אֶל אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ דָּבָר, וַיֹּאמֶר המלך דַּבֵּרִי;
(יג)
וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה וְלָמָּה -ואיך חָשַׁבְתָּה -עלתה על דעתך כָּזֹאת להאמין לדברי, ואיך חשדת עַל בני משפחתי עַם אֱלֹהִים שיתאכזרו על הבן שלי להרגו מבלי עדים והתראה, בניגוד לטבע וליושר? היה לך להשכיל אמיתת הענין שלמשל נאמרו הדברים כנגד אבשלום שהרג את אחיו, וקמה עליו כל המשפחה להכותו וכיבו את גחלתך אשר נשארה, אבל מעתה שחרצת דינו של מכה אחיו שלא יהרגוהו, יזהר המלך שלא יחזור בו, בטענה שדבריו נאמרו משגגה וּלמעשה מה שהמלך דיבר בעניין שלי, זה נראה כאילו מִדַּבֵּר -מדבר על עצמו הַמֶּלֶךְ הַדָּבָר הַזֶּה, וְיֵרָאֶה המלך כְּאָשֵׁם לְבִלְתִּי -שלא הָשִׁיב הַמֶּלֶךְ אֶת נִדְּחוֹ הוא אבשלום, ואם יבקש להמיתו על דבר אמנון יעשה הפוך ממה שפסק את הדין במקרה שלי, ואתה תעשה דבר שלא כדין?!:
וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה וְלָמָּה -ואיך חָשַׁבְתָּה -עלתה על דעתך
[68]
כָּזֹאת להאמין לדברי, ואיך חשדת
[69]
עַל בני משפחתי
[70]
עַם אֱלֹהִים שיתאכזרו על הבן שלי להרגו מבלי עדים והתראה
[71]
, בניגוד לטבע וליושר?
[72]
היה לך להשכיל אמיתת הענין שלמשל נאמרו הדברים
[73]
כנגד אבשלום שהרג את אחיו, וקמה עליו כל המשפחה להכותו וכיבו את גחלתך אשר נשארה, אבל מעתה שחרצת דינו של מכה אחיו שלא יהרגוהו, יזהר המלך שלא יחזור בו
[74]
, בטענה שדבריו נאמרו משגגה
[75]
וּלמעשה מה שהמלך דיבר בעניין שלי, זה נראה כאילו מִדַּבֵּר -מדבר על עצמו
[76]
הַמֶּלֶךְ הַדָּבָר הַזֶּה, וְיֵרָאֶה המלך
[77]
כְּאָשֵׁם לְבִלְתִּי -שלא הָשִׁיב הַמֶּלֶךְ אֶת נִדְּחוֹ הוא אבשלום, ואם יבקש להמיתו על דבר אמנון יעשה הפוך ממה שפסק את הדין במקרה שלי
[78]
, ואתה תעשה דבר שלא כדין?!;
[79]
(יד)
ומה בצע לך בהריגת אבשלום, הרי דינו מסור לשמים וסופו למות ולקבל את עונשו, כִּי בסוף מוֹת נָמוּת כולנו ודיינו באותו עונש, ולהבדיל מגזלן שכאשר ישיב הגזילה חוזרת היא לבעליה, כאן לא תוחזר נפש הנרצח עם שפיכת דם הרוצח, וְכַמַּיִם הַנִּגָּרִים -הנוזלים אַרְצָה אֲשֶׁר לֹא יֵאָסֵפוּ אחרי שנבלעו בעפר הארץ, כן נפשות בני אדם לא יאספו עוד אל הגוף מדרך הטבע אלא במעשה נס בתחיית המתים, וְלֹא יִשָּׂא אֱלֹהִים פנים לשום נֶפֶשׁ, ושלם ישלם לאיש כמפעלו, וְלגבי אמנון יש לדעת כי לטובת האדם חָשַׁב הקב"ה מַחֲשָׁבוֹת גמול בזה העולם לְבִלְתִּי -כדי שלא יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח, ואם כן בהשגחה היתה מיתת אמנון לכפר העוון אשר חטא, ואבשלום היה שליח ההשגחה ואין להאשימו כל כך, בהיות כי לא התרו בו והתורה פטרתו, והואיל ואין אדם יכול לבטוח בחייו, ואם לא עכשיו אימתי תשיב את בנך? ויש למלך לחשוב מחשבות לבלתי ידח ממנו הנדח ותאסף את בנך אליך קודם מותך:
ומה בצע לך בהריגת אבשלום, הרי דינו מסור לשמים וסופו למות ולקבל את עונשו
[80]
, כִּי בסוף מוֹת נָמוּת כולנו
[81]
ודיינו באותו עונש
[82]
, ולהבדיל מגזלן שכאשר ישיב הגזילה חוזרת היא לבעליה, כאן לא תוחזר נפש הנרצח עם שפיכת דם הרוצח
[83]
, וְכַמַּיִם הַנִּגָּרִים -הנוזלים
[84]
אַרְצָה אֲשֶׁר לֹא יֵאָסֵפוּ אחרי שנבלעו בעפר הארץ
[85]
, כן נפשות בני אדם לא יאספו עוד אל הגוף מדרך הטבע אלא במעשה נס בתחיית המתים
[86]
, וְלֹא יִשָּׂא אֱלֹהִים פנים לשום
[87]
נֶפֶשׁ, ושלם ישלם לאיש כמפעלו
[88]
, וְלגבי אמנון יש לדעת כי לטובת האדם
[89]
חָשַׁב הקב"ה מַחֲשָׁבוֹת גמול בזה העולם
[90]
לְבִלְתִּי -כדי שלא יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח, ואם כן בהשגחה היתה מיתת אמנון לכפר העוון אשר חטא, ואבשלום היה שליח ההשגחה ואין להאשימו כל כך, בהיות כי לא התרו בו והתורה פטרתו
[91]
, והואיל ואין אדם יכול לבטוח בחייו, ואם לא עכשיו אימתי תשיב את בנך? ויש למלך לחשוב מחשבות לבלתי ידח ממנו הנדח ותאסף את בנך אליך קודם מותך;
[92]
(טו)
וְעַתָּה הטעם אֲשֶׁר בָּאתִי לְדַבֵּר אֶל הַמֶּלֶךְ אֲדֹנִי אֶת הַדָּבָר הַזֶּה בדרך משל, ולא דיברתי איתו ישירות כִּי יֵרְאֻנִי -הפחידוני הָעָם -בני עירי מלבקש את אדוני על בנו, פן יכעוס עלי שאני מעיזה לייעץ למלך, וַתֹּאמֶר -על כן אמרה שִׁפְחָתְךָ אֲדַבְּרָה נָּא אֶל הַמֶּלֶךְ כענין זה במשל, אוּלַי כך יַעֲשֶׂה הַמֶּלֶךְ אֶת דְּבַר אֲמָתוֹ שתסכים על ידי שלא יהרגו את בני הנשאר, ואחר כך אגלה לך על בנך ולא תשוב מדברך שדברת לי:
וְעַתָּה הטעם אֲשֶׁר בָּאתִי לְדַבֵּר אֶל הַמֶּלֶךְ אֲדֹנִי אֶת הַדָּבָר הַזֶּה בדרך משל
[93]
, ולא דיברתי איתו ישירות
[94]
כִּי יֵרְאֻנִי -הפחידוני
[95]
הָעָם -בני עירי
[96]
מלבקש את אדוני על בנו, פן יכעוס עלי
[97]
שאני מעיזה לייעץ למלך
[98]
, וַתֹּאמֶר -על כן אמרה שִׁפְחָתְךָ אֲדַבְּרָה נָּא אֶל הַמֶּלֶךְ כענין זה
[99]
במשל, אוּלַי כך יַעֲשֶׂה הַמֶּלֶךְ אֶת דְּבַר אֲמָתוֹ שתסכים על ידי שלא יהרגו את בני הנשאר, ואחר כך אגלה לך על בנך ולא תשוב מדברך שדברת לי;
[100]
(טז)
וסיפרתי לך את סיפורי כִּי אמרתי שכאשר יִשְׁמַע הַמֶּלֶךְ אותי יוציא את משפטי לזכות לְהַצִּיל אֶת אֲמָתוֹ מִכַּף הָאִישׁ גואל הדם, המבקש לְהַשְׁמִיד אֹתִי וְלהשמיד אף אֶת בְּנִי יַחַד איתי, ולמעשה להשמידינו יחד ולנשל אותנו מִנַּחֲלַת אֱלֹהִים -מהנחלה שניתנה לנו מן השמים, כדי שהם ירשו אותה:
וסיפרתי לך את סיפורי
[101]
כִּי אמרתי שכאשר
[102]
יִשְׁמַע הַמֶּלֶךְ אותי יוציא את משפטי לזכות
[103]
לְהַצִּיל אֶת אֲמָתוֹ מִכַּף הָאִישׁ גואל הדם
[104]
, המבקש
[105]
לְהַשְׁמִיד אֹתִי
[106]
וְלהשמיד אף אֶת בְּנִי יַחַד איתי, ולמעשה להשמידינו יחד
[107]
ולנשל אותנו מִנַּחֲלַת אֱלֹהִים -מהנחלה שניתנה לנו מן השמים, כדי שהם ירשו אותה;
[108]
(יז)
וַתֹּאמֶר שִׁפְחָתְךָ בליבה יִהְיֶה נָּא דְּבַר אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ לִמְנוּחָה לבנו, שהמקרים דומים, וכמו שהציל את בני כך יניח לבנו, וידעתי שלא יתחלפו מעשיך למאמריך, ולא יחזירך הכעס והשנאה מדבריך הטובים והישרים אשר דברת עד כה, כִּי כְּמַלְאַךְ הָאֱלֹהִים שאין בו התחלפות מצד עצמו כֵּן אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ שנפשו משכילה לִשְׁמֹעַ ולהבין מהו הַטּוֹב וְמהו הָרָע ולשפוט בהתאם, וכן ישכיל אם כן שההתחלפות רעה היא, ולכן לא ישנה המלך מדיבורו הטוב להחליפו במעשה רע, והוסיפה בסיום דבריה כדרך הנפטרים וַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ יְהִי עִמָּךְ:
וַתֹּאמֶר שִׁפְחָתְךָ בליבה
[109]
יִהְיֶה נָּא דְּבַר אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ לִמְנוּחָה לבנו
[110]
, שהמקרים דומים, וכמו שהציל את בני כך יניח לבנו, וידעתי שלא יתחלפו מעשיך למאמריך, ולא יחזירך הכעס והשנאה מדבריך הטובים והישרים אשר דברת עד כה
[111]
, כִּי כְּמַלְאַךְ הָאֱלֹהִים שאין בו התחלפות מצד עצמו
[112]
כֵּן אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ שנפשו משכילה
[113]
לִשְׁמֹעַ ולהבין
[114]
מהו הַטּוֹב וְמהו הָרָע ולשפוט בהתאם
[115]
, וכן ישכיל אם כן שההתחלפות רעה היא, ולכן לא ישנה המלך מדיבורו הטוב להחליפו במעשה רע, והוסיפה בסיום דבריה כדרך הנפטרים
[116]
וַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ יְהִי עִמָּךְ;
[117]
(יח)
כאשר ראה המלך שהאשה דיברה איתו בדברי חכמה, הבין שלא נפלה בזה היא מעצמה כי מה לה לבוא להתחנן על אבשלום ואין לה עמו דבר? וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר אֶל הָאִשָּׁה אַל נָא תְכַחֲדִי -תעלימי מִמֶּנִּי אמיתת הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁאֵל -אשאל אֹתָךְ, וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה יְדַבֶּר נָא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ:
כאשר ראה המלך שהאשה דיברה איתו בדברי חכמה, הבין שלא נפלה בזה היא מעצמה כי מה לה לבוא להתחנן על אבשלום ואין לה עמו דבר?
[118]
וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר אֶל הָאִשָּׁה אַל נָא תְכַחֲדִי -תעלימי
[119]
מִמֶּנִּי אמיתת
[120]
הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁאֵל -אשאל
[121]
אֹתָךְ, וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה יְדַבֶּר נָא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ;
(יט)
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אשר הבין שהאשה לא עשתה זאת מעצמה, הֲיַד -האם יד יוֹאָב אִתָּךְ בְּכָל זֹאת וכוח חכמתו עם כל דבריך? וַתַּעַן הָאִשָּׁה וַתֹּאמֶר בשבועה חֵי נַפְשְׁךָ אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אִם אִשׁ -האם אפשר לְהֵמִין -לנטות ימינה וּלְהַשְׂמִיל -ולהטות שמאלה מִכֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ?! כִּי אכן עַבְדְּךָ יוֹאָב הוּא צִוָּנִי ללכת אל אדוני וְהוּא שָׂם בְּפִי שִׁפְחָתְךָ אֵת כָּל הַדְּבָרִים דברי המשל הָאֵלֶּה:
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אשר הבין שהאשה לא עשתה זאת מעצמה
[122]
, הֲיַד -האם יד יוֹאָב אִתָּךְ בְּכָל זֹאת וכוח חכמתו עם כל דבריך?
[123]
וַתַּעַן הָאִשָּׁה וַתֹּאמֶר בשבועה חֵי נַפְשְׁךָ אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אִם אִשׁ -האם אפשר
[124]
לְהֵמִין -לנטות ימינה
[125]
וּלְהַשְׂמִיל -ולהטות שמאלה
[126]
מִכֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ?! כִּי אכן עַבְדְּךָ יוֹאָב הוּא צִוָּנִי ללכת אל אדוני
[127]
וְהוּא שָׂם בְּפִי שִׁפְחָתְךָ אֵת כָּל הַדְּבָרִים דברי המשל
[128]
הָאֵלֶּה;
(כ)
ומה ששלח אותי יואב ולא הלך בעצמו, הוא עשה זאת לְבַעֲבוּר סַבֵּב -גלגל אֶת פְּנֵי הַדָּבָר עד שיצא דבר בנו של המלך לאור, לכן עָשָׂה עַבְדְּךָ יוֹאָב אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לשלחני במקומו, וַאדֹנִי חָכָם כְּחָכְמַת מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים לָדַעַת אֶת כָּל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ והבנת כי מאת יואב היה הדבר, והמלך שמח מכך, ואולם לא רצה לתת תשובת העניין וסליחת אבשלום ישירות אל האשה:
ומה ששלח אותי יואב ולא הלך בעצמו
[129]
, הוא עשה זאת לְבַעֲבוּר סַבֵּב -גלגל
[130]
אֶת פְּנֵי הַדָּבָר עד שיצא דבר בנו של המלך לאור
[131]
, לכן עָשָׂה עַבְדְּךָ יוֹאָב אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לשלחני במקומו
[132]
, וַאדֹנִי חָכָם כְּחָכְמַת מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים לָדַעַת אֶת כָּל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ והבנת כי מאת יואב היה הדבר
[133]
, והמלך שמח מכך, ואולם לא רצה לתת תשובת העניין וסליחת אבשלום ישירות אל האשה;
[134]
(כא)
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל יוֹאָב הִנֵּה נָא עָשִׂיתִי אֶת הַדָּבָר הַזֶּה במצוותך לשמוע לדברי האשה המדברת אלי, ובעבורך כיפרתי על חטאת אבשלום, וְכיוון שאתה עשית וסידרת כל זה בפי האשה לֵךְ אתה הָשֵׁב אֶת הַנַּעַר אֶת אַבְשָׁלוֹם כי המתחיל במצווה אומרים לו גמור:
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל יוֹאָב הִנֵּה נָא עָשִׂיתִי
[135]
אֶת הַדָּבָר הַזֶּה במצוותך לשמוע לדברי האשה המדברת אלי
[136]
, ובעבורך כיפרתי על חטאת אבשלום
[137]
, וְכיוון שאתה עשית וסידרת כל זה בפי האשה
[138]
לֵךְ אתה הָשֵׁב אֶת הַנַּעַר אֶת אַבְשָׁלוֹם כי המתחיל במצווה אומרים לו גמור;
[139]
(כב)
וַיִּפֹּל יוֹאָב אֶל -על פָּנָיו אַרְצָה וַיִּשְׁתַּחוּ ארצה על החסד הגדול שעשה המלך על ידו להשיב את אבשלום, וַיְבָרֶךְ אֶת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר יוֹאָב הַיּוֹם יָדַע עַבְדְּךָ כִּי מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר עָשָׂה הַמֶּלֶךְ אֶת דְּבַר עַבְדֶּךָ (עבדו כתיב) להשיב את אבשלום:
וַיִּפֹּל יוֹאָב אֶל -על
[140]
פָּנָיו אַרְצָה וַיִּשְׁתַּחוּ ארצה על החסד הגדול שעשה המלך על ידו להשיב את אבשלום
[141]
, וַיְבָרֶךְ אֶת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר יוֹאָב הַיּוֹם יָדַע עַבְדְּךָ כִּי מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר עָשָׂה הַמֶּלֶךְ אֶת דְּבַר עַבְדֶּךָ (עבדו כתיב) להשיב את אבשלום;
(כג)
וַיָּקָם יוֹאָב וַיֵּלֶךְ גְּשׁוּרָה -לגשור וַיָּבֵא אֶת אַבְשָׁלוֹם אל יְרוּשָׁלִָם:
וַיָּקָם יוֹאָב וַיֵּלֶךְ גְּשׁוּרָה -לגשור וַיָּבֵא אֶת אַבְשָׁלוֹם אל
[142]
יְרוּשָׁלִָם;
(כד)
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ בגלל חטאתו אשר חטא יִסֹּב אֶל בֵּיתוֹ ולא יכנס דרך הרחוב כדרך בני המלך בבואם מארץ אחרת בתוף וכנור בשמחה ושירים, רק יסוב אל ביתו בדרך עקיפה, וּבנוסף גם את פָנַי לֹא יִרְאֶה, וַיִּסֹּב אַבְשָׁלוֹם אֶל בֵּיתוֹ וּפְנֵי הַמֶּלֶךְ לֹא רָאָה:
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ בגלל חטאתו אשר חטא
[143]
יִסֹּב אֶל בֵּיתוֹ ולא יכנס דרך הרחוב כדרך בני המלך בבואם מארץ אחרת בתוף וכנור בשמחה ושירים, רק יסוב אל ביתו בדרך עקיפה
[144]
, וּבנוסף גם את
[145]
פָנַי לֹא יִרְאֶה, וַיִּסֹּב אַבְשָׁלוֹם אֶל בֵּיתוֹ וּפְנֵי הַמֶּלֶךְ לֹא רָאָה;
(כה)
וכעת המקרא התחיל לספר את הסיבות שהביאו את אבשלום למרוד באביו, וּכְאַבְשָׁלוֹם לֹא הָיָה אִישׁ יָפֶה בְּכָל יִשְׂרָאֵל אשר היה ראוי לְהַלֵּל מְאֹד וּמִכַּף רַגְלוֹ וְעַד קָדְקֳדוֹ לֹא הָיָה בוֹ מוּם ומשכך ראה את עצמו הגון למלכות מצד שלמות יופיו:
וכעת המקרא התחיל לספר את הסיבות שהביאו את אבשלום למרוד באביו
[146]
, וּכְאַבְשָׁלוֹם לֹא הָיָה אִישׁ יָפֶה בְּכָל יִשְׂרָאֵל אשר היה ראוי
[147]
לְהַלֵּל מְאֹד וּמִכַּף רַגְלוֹ וְעַד קָדְקֳדוֹ לֹא הָיָה בוֹ מוּם ומשכך ראה את עצמו הגון למלכות מצד שלמות יופיו;
[148]
(כו)
והיה אבשלום נזיר עולם, וּבְגַלְּחוֹ אֶת רֹאשׁוֹ וְהָיָה העת הזאת מִקֵּץ יָמִים לַיָּמִים -משנה לשנה אֲשֶׁר יְגַלֵּחַ -היה מגלח את שערות ראשו כִּי כָבֵד היה השיער עָלָיו, וְגִלְּחוֹ וְשָׁקַל אֶת שְׂעַר רֹאשׁוֹ והיו במשקל מָאתַיִם שְׁקָלִים בְּאֶבֶן -במשקל הַמֶּלֶךְ, לפי שהיה נותן משקלם כסף או זהב לבית המקדש או לעניים, או שעשה זאת לראות הפלגת ריבוי שערו:
והיה אבשלום נזיר עולם
[149]
, וּבְגַלְּחוֹ אֶת רֹאשׁוֹ וְהָיָה העת הזאת
[150]
מִקֵּץ יָמִים לַיָּמִים -משנה לשנה
[151]
אֲשֶׁר יְגַלֵּחַ -היה מגלח את שערות ראשו
[152]
כִּי כָבֵד היה השיער עָלָיו, וְגִלְּחוֹ וְשָׁקַל אֶת שְׂעַר רֹאשׁוֹ והיו במשקל
[153]
מָאתַיִם שְׁקָלִים בְּאֶבֶן -במשקל
[154]
הַמֶּלֶךְ, לפי שהיה נותן משקלם כסף או זהב לבית המקדש או לעניים, או שעשה זאת לראות הפלגת ריבוי שערו;
[155]
(כז)
וַיִּוָּלְדוּ לְאַבְשָׁלוֹם שְׁלוֹשָׁה בָנִים וּבַת אַחַת וּשְׁמָהּ תָּמָר הִיא הָיְתָה אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה וכולם מתו בעת ההיא:
וַיִּוָּלְדוּ לְאַבְשָׁלוֹם שְׁלוֹשָׁה בָנִים וּבַת אַחַת וּשְׁמָהּ תָּמָר הִיא הָיְתָה אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה
[156]
וכולם מתו בעת ההיא;
[157]
(כח)
וַיֵּשֶׁב אַבְשָׁלוֹם בִּירוּשָׁלִַם שְׁנָתַיִם יָמִים וּפְנֵי הַמֶּלֶךְ לֹא רָאָה, ולא בא המלך לבקרו לא בלידת הילדים ולא במיתתם על אף שבד"כ הנכדים חביבים יותר מהילדים, וזה עורר אותו שנית אל המרד שראה את שנאת אביו המלך עליו, והבין שאביו דוד לא ימליך אותו אחריו:
וַיֵּשֶׁב אַבְשָׁלוֹם בִּירוּשָׁלִַם שְׁנָתַיִם יָמִים וּפְנֵי הַמֶּלֶךְ לֹא רָאָה, ולא בא המלך לבקרו לא בלידת הילדים ולא במיתתם על אף שבד"כ הנכדים חביבים יותר מהילדים
[158]
, וזה עורר אותו שנית אל המרד שראה את שנאת אביו המלך עליו, והבין שאביו דוד לא ימליך אותו אחריו;
[159]
(כט)
וַיִּשְׁלַח אַבְשָׁלוֹם שליחים אֶל יוֹאָב שיגידו לו שאבשלום מבקש לִשְׁלֹחַ אֹתוֹ אֶל הַמֶּלֶךְ כדי לבקש שיסכים לראותו, וְלֹא אָבָה -רצה יואב לָבוֹא אֵלָיו -לאבשלום וכל שכן אל המלך, וַיִּשְׁלַח אבשלום עוֹד פעם שֵׁנִית -שניה לקרוא לו אליו וְלֹא אָבָה -הסכים יואב לָבוֹא, לפי שיואב היה נאמן לאדונו דוד, וכאשר ראה שדוד לא רוצה לראות את אבשלום סירב גם הוא לראותו, ובזה הרגיש אבשלום כי יואב יודע שהוא דבר נמנע שיראה פני המלך ולא יוכל לפעול מגודל שנאתו אותו:
וַיִּשְׁלַח אַבְשָׁלוֹם שליחים אֶל יוֹאָב שיגידו לו שאבשלום מבקש לִשְׁלֹחַ אֹתוֹ אֶל הַמֶּלֶךְ כדי לבקש שיסכים לראותו
[160]
, וְלֹא אָבָה -רצה יואב לָבוֹא אֵלָיו -לאבשלום וכל שכן אל המלך
[161]
, וַיִּשְׁלַח אבשלום עוֹד פעם שֵׁנִית -שניה לקרוא לו אליו וְלֹא אָבָה -הסכים יואב לָבוֹא, לפי שיואב היה נאמן לאדונו דוד, וכאשר ראה שדוד לא רוצה לראות את אבשלום סירב גם הוא לראותו
[162]
, ובזה הרגיש אבשלום כי יואב יודע שהוא דבר נמנע שיראה פני המלך ולא יוכל לפעול מגודל שנאתו אותו;
[163]
(ל)
ואבשלום חשב כי יואב הרע לו שהוציאו מגשור שם היה לפני כן, וַיֹּאמֶר אבשלום אֶל עֲבָדָיו רְאוּ -הסתכלו לדעת את חֶלְקַת -אחוזת שדה יוֹאָב אשר אֶל יָדִי -סמוכה למקום שדותי, במקום שאני יכול להזיק וְלוֹ שָׁם שְׂעֹרִים, לְכוּ וְהַצִּיתוּהָ (והוצתיה כתיב) -והבעירו אותה בָאֵשׁ, וַיַּצִּתוּ עַבְדֵי אַבְשָׁלוֹם אֶת הַחֶלְקָה בָּאֵשׁ:
ואבשלום חשב כי יואב הרע לו שהוציאו מגשור שם היה לפני כן
[164]
, וַיֹּאמֶר אבשלום אֶל עֲבָדָיו רְאוּ -הסתכלו לדעת
[165]
את חֶלְקַת -אחוזת שדה
[166]
יוֹאָב אשר אֶל יָדִי -סמוכה למקום שדותי
[167]
, במקום שאני יכול להזיק
[168]
וְלוֹ שָׁם שְׂעֹרִים, לְכוּ וְהַצִּיתוּהָ (והוצתיה כתיב) -והבעירו אותה
[169]
בָאֵשׁ, וַיַּצִּתוּ עַבְדֵי אַבְשָׁלוֹם אֶת הַחֶלְקָה בָּאֵשׁ;
(לא)
וַיָּקָם יוֹאָב וַיָּבֹא אֶל אַבְשָׁלוֹם בסוד הַבָּיְתָה וַיֹּאמֶר אֵלָיו לָמָּה הִצִּיתוּ עֲבָדֶךָ אֶת הַחֶלְקָה אֲשֶׁר לִי בָּאֵשׁ?! ועיקר התרעומת היתה על כי עשה זאת דרך עבדיו שזה היה ביזיון ליואב:
וַיָּקָם יוֹאָב וַיָּבֹא אֶל אַבְשָׁלוֹם בסוד
[170]
הַבָּיְתָה וַיֹּאמֶר אֵלָיו לָמָּה הִצִּיתוּ עֲבָדֶךָ אֶת הַחֶלְקָה אֲשֶׁר לִי בָּאֵשׁ?! ועיקר התרעומת היתה על כי עשה זאת דרך עבדיו שזה היה ביזיון ליואב;
[171]
(לב)
וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם אֶל יוֹאָב הִנֵּה שָׁלַחְתִּי אֵלֶיךָ לֵאמֹר בֹּא הֵנָּה ולא באת אלי, וצויתי להצית את החלקה, בכדי שתבוא הנה וְאֶשְׁלְחָה -ואשלח אֹתְךָ אֶל הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר לו בשמי לָמָּה בָּאתִי מִגְּשׁוּר?! מה תועלת בביאתי אם אינני רואה פני המלך?! אם כן הרעות לי במה שהבאתני לירושלים, טוֹב לִי עֹד אֲנִי שָׁם בגשור כי שם הייתי רואה את פני המלך אבי אימי, ועוד שבעודני שם היה כל אדם מתיירא לפשוט יד בי שהיו סבורין שהמלך אוהבני, אבל עכשיו שרואים שאני כאן אצל אבא ואינו מניחני לראות את פניו, כל אחד ואחד סבור לומר שאבא מבקש להמיתני והיה כל מוצאי יהרגני, וְעַתָּה הנני מודיע כי אֶרְאֶה את פְּנֵי הַמֶּלֶךְ ואסביר על מה הרגתי את אמנון, כי לא לחינם הרגתי אותו, כי הוא עינה את תמר אחותי וביזה אותה בתכלית הביזיון, וְאִם אף על פי כן יֶשׁ -ימצא בִּי המלך עָוֹן ולא יקבל את טענותיי וֶהֱמִתָנִי -ויהרוג אותי המלך, אקבל עלי את המיתה:
וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם אֶל יוֹאָב הִנֵּה שָׁלַחְתִּי אֵלֶיךָ לֵאמֹר בֹּא הֵנָּה ולא באת אלי, וצויתי להצית את החלקה, בכדי שתבוא הנה
[172]
וְאֶשְׁלְחָה -ואשלח אֹתְךָ אֶל הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר לו בשמי לָמָּה בָּאתִי מִגְּשׁוּר?! מה תועלת בביאתי אם אינני רואה פני המלך?!
[173]
אם כן הרעות לי במה שהבאתני לירושלים
[174]
, טוֹב לִי עֹד אֲנִי שָׁם בגשור כי שם הייתי רואה את פני המלך אבי אימי
[175]
, ועוד שבעודני שם היה כל אדם מתיירא לפשוט יד בי שהיו סבורין שהמלך אוהבני, אבל עכשיו שרואים שאני כאן אצל אבא ואינו מניחני לראות את פניו, כל אחד ואחד סבור לומר שאבא מבקש להמיתני והיה כל מוצאי יהרגני
[176]
, וְעַתָּה הנני מודיע כי
[177]
אֶרְאֶה את פְּנֵי הַמֶּלֶךְ ואסביר על מה הרגתי את אמנון
[178]
, כי לא לחינם הרגתי אותו, כי הוא עינה את תמר אחותי וביזה אותה בתכלית הביזיון
[179]
, וְאִם אף על פי כן יֶשׁ -ימצא בִּי המלך עָוֹן ולא יקבל את טענותיי
[180]
וֶהֱמִתָנִי -ויהרוג אותי המלך
[181]
, אקבל עלי את המיתה;
[182]
(לג)
ואז יואב הלך להודיע את הדבר למלך, וַיָּבֹא יוֹאָב אֶל הַמֶּלֶךְ וַיַּגֶּד לוֹ את הדברים וַיִּקְרָא המלך דוד אֶל אַבְשָׁלוֹם וַיָּבֹא אבשלום אֶל הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁתַּחוּ לוֹ עַל אַפָּיו אַרְצָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וַיִּשַּׁק הַמֶּלֶךְ לְאַבְשָׁלוֹם ביד או בכתף, ולא נשק אותו בפה כראוי לבן הבכור המולך תחתיו רק נשק לו בגופו, וגם בזה הראה שלא ימליכהו, ואולם משם והלאה חמל עליו כאשר יחמול איש על בנו העובד אותו:
ואז יואב הלך להודיע את הדבר למלך
[183]
, וַיָּבֹא יוֹאָב אֶל הַמֶּלֶךְ וַיַּגֶּד לוֹ את הדברים וַיִּקְרָא המלך דוד אֶל אַבְשָׁלוֹם וַיָּבֹא אבשלום אֶל הַמֶּלֶךְ וַיִּשְׁתַּחוּ לוֹ עַל אַפָּיו אַרְצָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וַיִּשַּׁק הַמֶּלֶךְ לְאַבְשָׁלוֹם ביד או בכתף, ולא נשק אותו בפה כראוי לבן הבכור המולך תחתיו רק נשק לו בגופו, וגם בזה הראה שלא ימליכהו
[184]
, ואולם משם והלאה חמל עליו כאשר יחמול איש על בנו העובד אותו;
[185]