(א)
וַיֹּאמֶר אֲחִיתֹפֶל אֶל אַבְשָׁלֹם אֶבְחֲרָה נָּא שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף אִישׁ וְאָקוּמָה וְאֶרְדְּפָה אַחֲרֵי דָוִד הַלָּיְלָה:
לאחר שקיים אבשלום את התנאי של אחיתופל ובא על פילגשי אביו, כעת אחיתופל מגלה לו את העצה שתוביל אותו בתכלית הביטחון להריגת דוד
[1]
, ועשה זאת מבלי שנמלך קודם בחושי הארכי מאחר שמגמתו היתה להרוג את דוד, וידע שחושי לא יסכים לעצה זו.
[2]
וַיֹּאמֶר אֲחִיתֹפֶל אֶל אַבְשָׁלֹם אֶבְחֲרָה נָּא
כעת
[3]
שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף אִישׁ
, אלף מכל שבט ושבט
[4]
, שכן אם אקבץ כעת את כל ישראל יקח הדבר זמן רב ובינתיים ימלט דוד על נפשו,
[5]
וְאָקוּמָה
אני
[6]
וְאֶרְדְּפָה אַחֲרֵי דָוִד הַלָּיְלָה
בעודו עיף ויגע;
[7]
(ב)
וְאָבוֹא עָלָיו וְהוּא יָגֵעַ וּרְפֵה יָדַיִם וְהַחֲרַדְתִּי אֹתוֹ וְנָס כָּל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וְהִכֵּיתִי אֶת הַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ:
וְאָבוֹא עָלָיו
בלילה
[8]
פתאום
[9]
וְהוּא
יהיה
יָגֵעַ וּרְפֵה יָדַיִם
במורך לב ויאוש
[10]
, כי זה היום נטרד מן המלוכה ועדיין לא לקח עצה מה לעשות
[11]
, והוא ואנשיו דואגים בצום ובכי ומספד ולא יהיה להם חוזק להילחם,
[12]
וְהַחֲרַדְתִּי
-ואחריד
אֹתוֹ
כפי שמחרידים ציפור
[13]
, מפני שאבוא עליו פתאום ובלילה,
[14]
וְנָס
-וינוס
כָּל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ
לכל עבר ולא ישארו עם המלך ללחום בעבורו,
[15]
וְ
אז,
הִכֵּיתִי
-אהרוג
[16]
אֶת הַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ
מבלי שאצטרך להמית מישהו מאנשיו, כי ינוסו ואינם
[17]
, ומטעם זה צריך גם כן שלא תרדוף אותו אתה, שאין ראוי שהבן יהרוג את אביו, רק אני אהרגנו בהיותי גואל הדם של אוריה החִתִּי חתני;
[18]
(ג)
וְאָשִׁיבָה כָל הָעָם אֵלֶיךָ, כְּשׁוּב הַכֹּל הָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה מְבַקֵּשׁ כָּל הָעָם יִהְיֶה שָׁלוֹם:
וְאָשִׁיבָה
-ואז אשיב בנקל
[19]
את
כָל הָעָם
שהיה עם אביך
[20]
אֵלֶיךָ,
כְּשׁוּב
-כמו ששבו אליך
[21]
הַכֹּל
-כל המון ישראל וקבלו אותך למלך, ולא יפקד מהם כי אם
[22]
הָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה מְבַקֵּשׁ
הוא דוד אביך
[23]
, כי הוא לבדו יומת
[24]
, אבל לְ
כָּל הָעָם
שעמו
[25]
יִהְיֶה שָׁלוֹם
ולא יפקד מהם איש
[26]
ויהיה שלום בין המחנות
[27]
, ולאחר מות אביך ישובו כולם אליך כמו ששבו העם אל אביך אחרי מלכות שאול;
[28]
(ד)
וַיִּישַׁר הַדָּבָר בְּעֵינֵי אַבְשָׁלֹם וּבְעֵינֵי כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל:
וַיִּישַׁר
-והוטב
[29]
הַדָּבָר בְּעֵינֵי אַבְשָׁלֹם וּבְעֵינֵי כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל
, זקני אשמאי
[30]
, והסכימו לעצה בחושבם כי זה העונש המגיע לדוד מאת ה' עבור הריגת אוריה החתי
[31]
, ובאמת היה דבר זה רע בעיניהם להרוג את המלך, רק שמצאו שהיא עצה נכונה הגם שהדבר בעצמו לא הוטב בעיניהם, ולכן אמר אבשלום קרא לחושי הארכי שידע שחושי יתאמץ להפר דבר זה, וישמע מה הוא מייעץ להשיג את המלוכה בדרך אחרת שלא יצטרכו לרצוח את המלך;
[32]
(ה)
וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם קְרָא נָא גַּם לְחוּשַׁי הָאַרְכִּי וְנִשְׁמְעָה מַה בְּפִיו גַּם הוּא:
וכיוון שדעתו של אבשלום לא היתה נוחה מעצת אחיתופל
[33]
וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם קְרָא נָא גַּם לְחוּשַׁי הָאַרְכִּי
למרות שהוא רְעֵה דוד וחשוד בעיני
[34]
וְנִשְׁמְעָה מַה בְּפִיו
לייעץ
גַּם הוּא;
(ו)
וַיָּבֹא חוּשַׁי אֶל אַבְשָׁלוֹם, וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם אֵלָיו לֵאמֹר כַּדָּבָר הַזֶּה דִּבֶּר אֲחִיתֹפֶל הֲנַעֲשֶׂה אֶת דְּבָרוֹ אִם אַיִן אַתָּה דַבֵּר:
וַיָּבֹא חוּשַׁי אֶל אַבְשָׁלוֹם,
וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם אֵלָיו לֵאמֹר כַּדָּבָר הַזֶּה דִּבֶּר אֲחִיתֹפֶל
להרוג את המלך שבכך אזכה למלכות מכל העם, ולמרות שהעצה בפני עצמה נכונה
[35]
הֲנַעֲשֶׂה
-האם נעשה לדעתך
אֶת דְּבָרוֹ
להרוג את המלך
אִם אַיִן
-אם לאו?
[36]
ואם אינך מסכים לדרך זו,
אַתָּה דַבֵּר
ותן עצה אחרת כיצד אוכל להגיע למלוכה מבלי להרוג את המלך;
[37]
(ז)
וַיֹּאמֶר חוּשַׁי אֶל אַבְשָׁלוֹם לֹא טוֹבָה הָעֵצָה אֲשֶׁר יָעַץ אֲחִיתֹפֶל בַּפַּעַם הַזֹּאת:
וַיֹּאמֶר חוּשַׁי אֶל אַבְשָׁלוֹם
למרות שכמו יתר עצותיו
[38]
, עצתו של אחיתופל בדבר הפילגשים היתה טובה
[39]
, כעת
לֹא טוֹבָה הָעֵצָה אֲשֶׁר יָעַץ אֲחִיתֹפֶל בַּפַּעַם הַזֹּאת
כי כל דבריו מיוסדים על היות דוד ואנשיו רפי ידיים נחלשים, ושבלילה הם ישנו לבטח בבוא עליהם צרה וצוקה, ואין הדבר כן;
[40]
(ח)
וַיֹּאמֶר חוּשַׁי אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת אָבִיךָ וְאֶת אֲנָשָׁיו כִּי גִבֹּרִים הֵמָּה וּמָרֵי נֶפֶשׁ הֵמָּה כְּדֹב שַׁכּוּל בַּשָּׂדֶה וְאָבִיךָ אִישׁ מִלְחָמָה וְלֹא יָלִין אֶת הָעָם:
וַיֹּאמֶר חוּשַׁי
הנה עצת אחיתופל בנויה על שני יסודות, שעבדי דוד הם עתה מדוכאים ורפויי ידיים, ושדוד שוכב לבטח בין גדודיו באין פחד, ובשניהם לא השכיל אחיתופל, שכן המציאות היא הפוכה
[41]
, שהרי
אַתָּה יָדַעְתָּ
-מכיר
אֶת אָבִיךָ וְאֶת אֲנָשָׁיו כִּי גִבֹּרִים הֵמָּה
ואינם חרדים מהמיית מלחמה אפילו שהיא פתאום ובלילה,
[42]
וּמָרֵי נֶפֶשׁ הֵמָּה
-הם כעת
כְּדֹב שַׁכּוּל בַּשָּׂדֶה
שהרגו לו את גוריו והוא נלחם אפילו מול מאה אנשים,
[43]
וְאָבִיךָ אִישׁ מִלְחָמָה וְלֹא יָלִין אֶת
-עִם
[44]
הָעָם
כי הוא יודע ענייני מלחמה וטכסיסיה ודרכי המארב, ובטוח הוא שתרדוף הלילה לבוא עליו, ולפיכך הוא לא ילין עם שאר העם
[45]
אלא יתחבא באחת הפחתים ולא ידע אדם מקומו, אם כן מה שאמר אחיתופל אינו נכון ועצתו בטלה;
[46]
(ט)
הִנֵּה עַתָּה הוּא נֶחְבָּא בְּאַחַת הַפְּחָתִים אוֹ בְּאַחַד הַמְּקוֹמֹת וְהָיָה כִּנְפֹל בָּהֶם - בַּתְּחִלָּה וְשָׁמַע הַשֹּׁמֵעַ וְאָמַר הָיְתָה מַגֵּפָה בָּעָם אֲשֶׁר אַחֲרֵי אַבְשָׁלֹם:
הִנֵּה עַתָּה
בהיות הלילה
[47]
הוּא נֶחְבָּא
לבדו
[48]
בְּאַחַת הַפְּחָתִים
-הבורות
[49]
או החפירות
[50]
אוֹ בְּאַחַד הַמְּקוֹמֹת
שיוכל להחבא שם
[51]
, ואם כן כשתבא על מחנה העם אשר אתו, הוא לא יהיה שם שתהרגנו,
[52]
וְהָיָה כִּנְפֹל בָּהֶם -
בחיילך
בַּתְּחִלָּה
-בתחילת הקרב במלחמה הראשונה שלך,
[53]
וְשָׁמַע הַשֹּׁמֵעַ
מכל ישראל הבאים להתחבר אליך
[54]
וְאָמַר הָיְתָה מַגֵּפָה
-מכת חרב
[55]
בָּעָם אֲשֶׁר אַחֲרֵי אַבְשָׁלֹם
, ונראה אם כן שה' עזבם למקרה
[56]
, ורפו ידי כל העם מלבוא עוד אחריך;
[57]
(י)
וְהוּא גַם בֶּן חַיִל אֲשֶׁר לִבּוֹ כְּלֵב הָאַרְיֵה הִמֵּס יִמָּס כִּי יֹדֵעַ כָּל יִשְׂרָאֵל כִּי גִבּוֹר אָבִיךָ וּבְנֵי חַיִל אֲשֶׁר אִתּו, ֹ:
וְהוּא
אותו שומע
[58]
גַם
אם יהיה
בֶּן חַיִל אֲשֶׁר לִבּוֹ כְּלֵב הָאַרְיֵה
, כשישמע שהיתה מכת חרב במחנך
[59]
הִמֵּס יִמָּס
בפחד ורעדה, ולא יתקשר עוד אליך, כי יאמר כבר התחיל ליפול אבשלום ונענש על אביו ולא יצליח במרדו,
[60]
כִּי יֹדֵעַ כָּל יִשְׂרָאֵל כִּי גִבּוֹר אָבִיךָ וּבְנֵי חַיִל אֲשֶׁר אִתּו,
ֹ
ואם הדבר נעזב למקרה, בוודאי יתגברו אנשי דוד וירפו ידיהם של אנשי אבשלום ולא יאבו לרדת אתך עוד למלחמה;
[61]
(יא)
כִּי יָעַצְתִּי הֵאָסֹף יֵאָסֵף עָלֶיךָ כָל יִשְׂרָאֵל מִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל הַיָּם לָרֹב, וּפָנֶיךָ הֹלְכִים בַּקְרָב:
כִּי יָעַצְתִּי
-זאת עצתי,
[62]
הֵאָסֹף יֵאָסֵף עָלֶיךָ כָל יִשְׂרָאֵל מִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל הַיָּם לָרֹב,
וּפָנֶיךָ
-ואתה בעצמך
[63]
הֹלְכִים
-תלך בראש כולם
[64]
בַּקְרָב
-במלחמה
[65]
, ואז כולם יפעלו גבורות למצוא חן בעיניך;
[66]
(יב)
וּבָאנוּ אֵלָיו בְּאַחַד (באחת) הַמְּקוֹמֹת אֲשֶׁר נִמְצָא שָׁם וְנַחְנוּ עָלָיו כַּאֲשֶׁר יִפֹּל הַטַּל עַל הָאֲדָמָה וְלֹא נוֹתַר בּוֹ וּבְכָל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ גַּם אֶחָד:
וּבָאנוּ אֵלָיו בְּאַחַד (באחת
כתיב
) הַמְּקוֹמֹת אֲשֶׁר נִמְצָא שָׁם וְנַחְנוּ
-ונחנה
[67]
עָלָיו כַּאֲשֶׁר יִפֹּל הַטַּל עַל הָאֲדָמָה
שמכסה אותה כולה, כן נחנה עליו
[68]
מבלי להשאיר מקום ריק, ובודאי נמצא אותו,
[69]
וְלֹא נוֹתַר
-יוותר
[70]
בּוֹ וּבְכָל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ גַּם
אפילו
אֶחָד
מפני שנהרוג את כולם, וכך גם אם יתחפש דוד לחייל מן השורה הוא ייהרג עם כולם;
[71]
(יג)
וְאִם אֶל עִיר יֵאָסֵף וְהִשִּׂיאוּ כָל יִשְׂרָאֵל אֶל הָעִיר הַהִיא חֲבָלִים וְסָחַבְנוּ אֹתוֹ עַד הַנַּחַל עַד אֲשֶׁר לֹא נִמְצָא שָׁם גַּם צְרוֹר:
וְאִם
יש חשש פן בהתאחר הדבר עד שיתקבצו כל ישראל
[72]
, ימלט דוד על נפשו ו
אֶל עִיר
מבצר עומדת בהר
יֵאָסֵף
-יכנס
[73]
, ויתחזק במעוז העיר, הנה עם כל זה לא יוכל להימלט, כי הלא ברוב העם אשר אתנו, הכח בנו
[74]
וְהִשִּׂיאוּ
-ויגביהו
[75]
כָל יִשְׂרָאֵל אֶל הָעִיר הַהִיא חֲבָלִים
לגוררה מן ההר עד הנחל
[76]
, ואף אם ייסתר בתוך מגדל עוז שבעיר
[77]
וְסָחַבְנוּ
-נגרור
[78]
אֹתוֹ
[79]
עַד הַנַּחַל
שבעמק
[80]
, עם כל העיר
עַד אֲשֶׁר לֹא נִמְצָא
-יישאר
[81]
שָׁם
בתוך העיר
גַּם צְרוֹר
-אבן עפר
[82]
אחת, ואמר בדרך גוזמא והפלגה, ולבל ירגיש בערמתו המתיק דבריו, אולם עצם כוונתו היתה למען יתאחר הדבר עד שיתקבצו כולם ובתוך כך יודיע לדוד להימלט על נפשו, וכך עשה באמת;
[83]
(יד)
וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם וְכָל אִישׁ יִשְׂרָאֵל טוֹבָה עֲצַת חוּשַׁי הָאַרְכִּי מֵעֲצַת אֲחִיתֹפֶל וַיהֹוָה צִוָּה לְהָפֵר אֶת עֲצַת אֲחִיתֹפֶל הַטּוֹבָה לְבַעֲבוּר הָבִיא יְהֹוָה אֶל אַבְשָׁלוֹם אֶת הָרָעָה:
וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם וְכָל אִישׁ
-אנשי
[84]
יִשְׂרָאֵל טוֹבָה עֲצַת חוּשַׁי הָאַרְכִּי מֵעֲצַת אֲחִיתֹפֶל
, ולא מפני שעצת חושי היתה באמת טובה מעצת אחיתופל, כי באמת עצת אחיתופל היתה הדרך האמתית להגעת תכלית אבשלום
[85]
, ואם היו מקיימים אותה היו מצליחים
[86]
, אולם מאת ה' היתה זאת,
[87]
וַיהֹוָה
-כי ה'
צִוָּה
-גזר
[88]
לְהָפֵר
-לבטל
[89]
אֶת עֲצַת אֲחִיתֹפֶל
אשר היתה העצה
הַטּוֹבָה
לאבשלום,
[90]
לְבַעֲבוּר
-כדי
הָבִיא
-שיביא
יְהֹוָה אֶל אַבְשָׁלוֹם אֶת הָרָעָה;
(טו)
וַיֹּאמֶר חוּשַׁי אֶל צָדוֹק וְאֶל אֶבְיָתָר הַכֹּהֲנִים כָּזֹאת וְכָזֹאת יָעַץ אֲחִיתֹפֶל אֶת אַבְשָׁלֹם וְאֵת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְכָזֹאת וְכָזֹאת יָעַצְתִּי אָנִי:
וחושי חשש אולי אבשלום בתחבולה אמר שישרה עצתו בעיניו, ובפועל יטה לעצת אחיתפל, ולכן הודיע לצדוק ולאביתר הכהנים את שתי העצות,
[91]
וַיֹּאמֶר חוּשַׁי אֶל צָדוֹק וְאֶל אֶבְיָתָר הַכֹּהֲנִים כָּזֹאת וְכָזֹאת יָעַץ אֲחִיתֹפֶל אֶת אַבְשָׁלֹם וְאֵת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְכָזֹאת וְכָזֹאת יָעַצְתִּי אָנִי;
(טז)
וְעַתָּה שִׁלְחוּ מְהֵרָה וְהַגִּידוּ לְדָוִד לֵאמֹר אַל תָּלֶן הַלַּיְלָה בְּעַרְבוֹת הַמִּדְבָּר וְגַם עָבוֹר תַּעֲבוֹר פֶּן יְבֻלַּע לַמֶּלֶךְ וּלְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ:
וְעַתָּה שִׁלְחוּ מְהֵרָה
לפניכם את יהונתן ואחימעץ בניכם שמחוץ לעיר
[92]
וְהַגִּידוּ
על ידיהם
[93]
לְדָוִד לֵאמֹר אַל תָּלֶן הַלַּיְלָה
בתוך העם
[94]
בְּעַרְבוֹת הַמִּדְבָּר
פן יעשה אבשלום כעצת אחיתופל ויבוא הלילה עליכם, ובערמה אמרו שעצתי ישרה, כדי שלא אודיע לך להימלט הלילה,
[95]
וְגַם עָבוֹר תַּעֲבוֹר
את הירדן
[96]
פֶּן יְבֻלַּע
-יהיה אסון השחתה
[97]
לַמֶּלֶךְ וּלְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ
כאשר ירדפו אחריו הלילה;
[98]
(יז)
וִיהוֹנָתָן וַאֲחִימַעַץ עֹמְדִים בְּעֵין רֹגֵל, וְהָלְכָה הַשִּׁפְחָה וְהִגִּידָה לָהֶם וְהֵם יֵלְכוּ וְהִגִּידוּ לַמֶּלֶךְ דָּוִד כִּי לֹא יוּכְלוּ לְהֵרָאוֹת לָבוֹא הָעִירָה:
וִיהוֹנָתָן וַאֲחִימַעַץ
היו
עֹמְדִים בְּעֵין רֹגֵל,
[99]
וְהָלְכָה הַשִּׁפְחָה
שהיתה בבית צדוק בירושלים
[100]
וְהִגִּידָה לָהֶם
את הדברים שדיבר חושי
[101]
וְהֵם
-כדי שהם
[102]
יֵלְכוּ וְהִגִּידוּ
-ויגידו
[103]
לַמֶּלֶךְ דָּוִד
את הדברים, ופעלו כך
כִּי לֹא יוּכְלוּ
-יכלו יהונתן ואחימעץ
[104]
לְהֵרָאוֹת לָבוֹא הָעִירָה
פן ירגישו בהם;
[105]
(יח)
וַיַּרְא אֹתָם נַעַר וַיַּגֵּד לְאַבְשָׁלֹם וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם מְהֵרָה וַיָּבֹאוּ אֶל בֵּית אִישׁ בְּבַחוּרִים וְלוֹ בְאֵר בַּחֲצֵרוֹ, וַיֵּרְדוּ שָׁם:
וַיַּרְא אֹתָם נַעַר
בעין רוגל
[106]
וַיַּגֵּד לְאַבְשָׁלֹם
אשר שלח אנשים אחריהם
[107]
, ובגלל שהם הרגישו כי הבחין בהם הנער
[108]
וַיֵּלְכוּ
-לכן הלכו
שְׁנֵיהֶם
בִּ
מְהֵרָה וַיָּבֹאוּ אֶל בֵּית אִישׁ בְּבַחוּרִים
שהיה אוהבם
[109]
וְלוֹ
היתה
בְאֵר בַּחֲצֵרוֹ,
וַיֵּרְדוּ
יהונתן ואחימעץ
שָׁם
, והיה בזה עין ה' אל יראיו שהבחינו בנער ושאצל אותו האיש היתה באר;
[110]
(יט)
וַתִּקַּח הָאִשָּׁה וַתִּפְרֹשׂ אֶת הַמָּסָךְ עַל פְּנֵי הַבְּאֵר וַתִּשְׁטַח עָלָיו הָרִפוֹת וְלֹא נוֹדַע דָּבָר:
וַתִּקַּח הָאִשָּׁה
-אשת האיש
[111]
וַתִּפְרֹשׂ אֶת הַמָּסָךְ
-הוילון
[112]
עַל פְּנֵי
-פי
[113]
הַבְּאֵר וַתִּשְׁטַח
-וּפָרְשָׂה
[114]
עָלָיו
-על המסך
[115]
הָרִפוֹת
-חטים כתושות
[116]
במכתש ששוטחין אותן לייבשן,
[117]
וְלֹא נוֹדַע
-היה ניכר
[118]
דָּבָר
אודות הבאר אשר היה מתחת למסך;
[119]
(כ)
וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי אַבְשָׁלוֹם אֶל הָאִשָּׁה הַבַּיְתָה וַיֹּאמְרוּ אַיֵּה אֲחִימַעַץ וִיהוֹנָתָן? וַתֹּאמֶר לָהֶם הָאִשָּׁה עָבְרוּ מִיכַל הַמָּיִם וַיְבַקְשׁוּ וְלֹא מָצָאוּ וַיָּשֻׁבוּ יְרוּשָׁלִָם:
וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי אַבְשָׁלוֹם אֶל הָאִשָּׁה הַבַּיְתָה
כי הוגד להם שיהונתן ואחימעץ הלכו לביתה
[120]
וַיֹּאמְרוּ אַיֵּה אֲחִימַעַץ וִיהוֹנָתָן?
וַתֹּאמֶר לָהֶם הָאִשָּׁה עָבְרוּ
את
[121]
מִיכַל
-פלג
[122]
הַמָּיִם
של נהר הירדן,
[123]
וַיְבַקְשׁוּ
-וחיפשו בבית האישה וגם עברו את הירדן
[124]
וְלֹא מָצָאוּ
אותם
וַיָּשֻׁבוּ
אל
יְרוּשָׁלִָם;
(כא)
וַיְהִי אַחֲרֵי לֶכְתָּם וַיַּעֲלוּ מֵהַבְּאֵר וַיֵּלְכוּ וַיַּגִּדוּ לַמֶּלֶךְ דָּוִד וַיֹּאמְרוּ אֶל דָּוִד קוּמוּ וְעִבְרוּ מְהֵרָה אֶת הַמַּיִם כִּי כָכָה יָעַץ עֲלֵיכֶם אֲחִיתֹפֶל:
וַיְהִי אַחֲרֵי לֶכְתָּם וַיַּעֲלוּ
יהונתן ואחימעץ
מֵהַבְּאֵר
שם התחבאו
וַיֵּלְכוּ
למחנה דוד
וַיַּגִּדוּ
-להגיד
לַמֶּלֶךְ דָּוִד
את דברי חושי,
וַיֹּאמְרוּ אֶל דָּוִד קוּמוּ וְעִבְרוּ מְהֵרָה אֶת הַמַּיִם
של נהר הירדן
[125]
כִּי כָכָה יָעַץ עֲלֵיכֶם
-נגדכם
אֲחִיתֹפֶל
שיעלה עוד הלילה להילחם נגדכם;
(כב)
וַיָּקָם דָּוִד וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן עַד אוֹר הַבֹּקֶר, עַד אַחַד לֹא נֶעְדָּר אֲשֶׁר לֹא עָבַר אֶת הַיַּרְדֵּן:
וַיָּקָם דָּוִד וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן
בלילה, וְ
עַד אוֹר הַבֹּקֶר,
עַד אַחַד
-אפילו אחד
[126]
לֹא נֶעְדָּר
-היה חסר
[127]
, כך שלא היה מי מאנשי דוד
אֲשֶׁר לֹא עָבַר אֶת הַיַּרְדֵּן;
(כג)
וַאֲחִיתֹפֶל רָאָה כִּי לֹא נֶעֶשְׂתָה עֲצָתוֹ וַיַּחֲבֹשׁ אֶת הַחֲמוֹר וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל בֵּיתוֹ אֶל עִירוֹ וַיְצַו אֶל בֵּיתוֹ וַיֵּחָנַק וַיָּמָת וַיִּקָּבֵר בְּקֶבֶר אָבִיו:
וַאֲחִיתֹפֶל רָאָה כִּי לֹא נֶעֶשְׂתָה עֲצָתוֹ
וידע כי עצת חושי היתה רעה, והבין כי מאת השם היא, ונתיירא מפני דוד
[128]
, כי ידע שאבשלום וכל אשר לו יפלו ביד דוד
[129]
ושישוב דוד למלכותו ואז יהרגנו ויקח את נכסיו כדין הרוגי מלכות שנכסיהם למלך, לכן בחר להרוג את עצמו כדי שלא ילכו נכסיו למלך אלא ליורשיו, וכן כדי שיוכל להיקבר בקברי אבותיו,
[130]
וַיַּחֲבֹשׁ
-ואז חגר אחיתופל באוכף
[131]
אֶת הַחֲמוֹר וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל בֵּיתוֹ אֶל
אשר בְּ
עִירוֹ
[132]
וַיְצַו
-ועשה צוואה
[133]
אֶל
אנשי
בֵּיתוֹ וַיֵּחָנַק
-והרג עצמו בחנק, להציל נכסיו ליורשיו,
[134]
וַיָּמָת וַיִּקָּבֵר בְּקֶבֶר אָבִיו
ולא כן אם היה המלך הורגו;
[135]
(כד)
וְדָוִד בָּא מַחֲנָיְמָה וְאַבְשָׁלֹם עָבַר אֶת הַיַּרְדֵּן הוּא וְכָל אִישׁ יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ:
וְדָוִד בָּא מַחֲנָיְמָה
-לעיר מחניים שבארץ הגלעד
[136]
וְאַבְשָׁלֹם עָבַר אֶת הַיַּרְדֵּן הוּא וְכָל אִישׁ
-אנשי
יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ;
(כה)
וְאֶת עֲמָשָׂא שָׂם אַבְשָׁלֹם תַּחַת יוֹאָב עַל הַצָּבָא, וַעֲמָשָׂא בֶן אִישׁ וּשְׁמוֹ יִתְרָא הַיִּשְׂרְאֵלִי אֲשֶׁר בָּא אֶל אֲבִיגַל בַּת נָחָשׁ אֲחוֹת צְרוּיָה אֵם יוֹאָב:
וְאֶת עֲמָשָׂא שָׂם אַבְשָׁלֹם תַּחַת
-במקום
יוֹאָב
לשר
[137]
עַל הַצָּבָא,
וַעֲמָשָׂא
היה
בֶן אִישׁ
אדם גדול
[138]
וחשוב
[139]
וּשְׁמוֹ יִתְרָא הַיִּשְׂרְאֵלִי
[140]
אֲשֶׁר בָּא
[141]
אֶל אֲבִיגַל בַּת נָחָשׁ
(הוא ישי אבי דוד)
[142]
אֲחוֹת צְרוּיָה אֵם יוֹאָב;
(כו)
וַיִּחַן יִשְׂרָאֵל וְאַבְשָׁלֹם אֶרֶץ הַגִּלְעָד:
וַיִּחַן יִשְׂרָאֵל וְאַבְשָׁלֹם
בְּ
אֶרֶץ
[143]
הַגִּלְעָד;
(כז)
וַיְהִי כְּבוֹא דָוִד מַחֲנָיְמָה - וְשֹׁבִי בֶן נָחָשׁ מֵרַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן, וּמָכִיר בֶּן עַמִּיאֵל מִלֹּא דְבָר, וּבַרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי מֵרֹגְלִים:
והנה עד עתה לא מצא דוד תומך וסועד, ועתה אחרי שבא אבשלום אל פלגשי אביו התעוררו רבים לתמוך בדוד,
[144]
וַיְהִי כְּבוֹא דָוִד מַחֲנָיְמָה -
לעיר מחניים
וְשֹׁבִי בֶן נָחָשׁ
(הוא חנון בן נחש)
[145]
מֵרַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן,
וּמָכִיר בֶּן עַמִּיאֵל מִ
העיר שנקראה
[146]
לֹּא דְבָר,
וּבַרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי מֵ
העיר
[147]
רֹגְלִים
, שלחו והגישו לדוד כל אחד ממקומו;
[148]
(כח)
מִשְׁכָּב - וְסַפּוֹת - וּכְלִי יוֹצֵר - וְחִטִּים וּשְׂעֹרִים וְקֶמַח וְקָלִי - וּפוֹל וַעֲדָשִׁים וְקָלִי -:
מִשְׁכָּב -
מצעים,
[149]
וְסַפּוֹת -
כלי תשמיש
[150]
הצריכים לבית העשויים ממתכת לבשל בהם הבשר,
[151]
וּכְלִי יוֹצֵר -
כלי חרס,
[152]
וְחִטִּים וּשְׂעֹרִים וְקֶמַח וְקָלִי -
קמח משבלים צלויות
[153]
עשויות מתבואה,
[154]
וּפוֹל וַעֲדָשִׁים
הם מיני קטניות,
[155]
וְקָלִי -
וקמח משבלים צלויות
[156]
עשויות מקטניות;
[157]
(כט)
וּדְבַשׁ וְחֶמְאָה וְצֹאן וּשְׁפוֹת - בָּקָר, הִגִּישׁוּ לְדָוִד וְלָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ לֶאֱכוֹל, כִּי אָמְרוּ הָעָם רָעֵב וְעָיֵף וְצָמֵא בַּמִּדְבָּר:
וּדְבַשׁ וְחֶמְאָה וְצֹאן וּשְׁפוֹת -
וגבינות העשויות מחלב
[158]
הַ
בָּקָר,
הִגִּישׁוּ
שלושת הצדיקים האלו
[159]
לְדָוִד וְלָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ לֶאֱכוֹל,
כִּי אָמְרוּ הָעָם רָעֵב וְעָיֵף וְצָמֵא
וצריך לקדמם במזונות, כי לא הוציאו עמם אספקה מירושלים כי בחפזון יצאו וברחו
[160]
, וכעת הינם
בַּמִּדְבָּר
ללא כל אספקה עייפים ויגעים מטורח הדרך;
[161]