(א)
וַיִּפְקֹד דָּוִד אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיָּשֶׂם עֲלֵיהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת:
המקרא מספר שדוד המלך ערך וסידר את אנשיו למלחמה,
[1]
וַיִּפְקֹד
-ומנה
[2]
דָּוִד אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ
לדעת את מספרם,
[3]
וַיָּשֶׂם עֲלֵיהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת
כדי שיהיה סידור המלחמה באופן ראוי;
[4]
(ב)
וַיְשַׁלַּח דָּוִד אֶת הָעָם הַשְּׁלִשִׁית בְּיַד יוֹאָב, וְהַשְּׁלִשִׁית בְּיַד אֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה אֲחִי יוֹאָב, וְהַשְּׁלִשִׁת בְּיַד אִתַּי הַגִּתִּי וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל הָעָם יָצֹא אֵצֵא גַּם אֲנִי עִמָּכֶם:
וַיְשַׁלַּח דָּוִד אֶת הָעָם
למלחמה באופן הבא, הוא שם עליהם שלושה ראשים,
[5]
הַשְּׁלִשִׁית
-שליש אחד
[6]
בְּיַד יוֹאָב,
וְהַשְּׁלִשִׁית
-ושליש אחד
בְּיַד אֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה אֲחִי יוֹאָב,
וְהַשְּׁלִשִׁת
-ושליש אחד
בְּיַד אִתַּי הַגִּתִּי
, ורצה דוד ללכת גם הוא איתם,
[7]
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ
דוד
אֶל הָעָם יָצֹא אֵצֵא גַּם אֲנִי עִמָּכֶם
כאחד האנשים ולא כמלך או שר צבא;
[8]
(ג)
וַיֹּאמֶר הָעָם לֹא תֵצֵא כִּי אִם נֹס נָנוּס לֹא יָשִׂימוּ אֵלֵינוּ לֵב וְאִם יָמֻתוּ חֶצְיֵנוּ לֹא יָשִׂימוּ אֵלֵינוּ לֵב כִּי עַתָּה כָמֹנוּ עֲשָׂרָה אֲלָפִים וְעַתָּה טוֹב כִּי תִהְיֶה לָּנוּ מֵעִיר לַעְזוֹר (לעזיר:
אך העם עיכב את דוד מלצאת עימו,
[9]
וַיֹּאמֶר הָעָם
לדוד
לֹא תֵצֵא
עימנו, כי אם תלך עמנו נהיה בסכנה גדולה, כי כדי לתפשך יתחזקו אנשי אבשלום נגדנו, ועתה אם לא תלך עמנו הם לא יתחזקו ולא ישיתו לב אלינו
[10]
כִּי אִם נֹס נָנוּס
-נברח
[11]
לֹא יָשִׂימוּ אֵלֵינוּ לֵב
ולא ירדפו אחרינו
[12]
, שלא יהיה בזה דבר חשוב בעיניהם להתגבר ולהתהלל, מאחר שאין אתה במלחמה,
[13]
וְ
גם
[14]
אִם יָמֻתוּ חֶצְיֵנוּ
במלחמה
לֹא יָשִׂימוּ אֵלֵינוּ לֵב
להתהלל בניצחון
[15]
כִּי
במלחמה אשר אנחנו
[16]
עַתָּה
בה, אשר היא בעבור המלוכה, אף אם היה
[17]
כָמֹנוּ עֲשָׂרָה אֲלָפִים
איש
[18]
בורחים או מתים לפניהם
[19]
לא יחושו עלינו כשאינך בינינו, ולזה מוטב שאתה לא תלך,
[20]
וְעַתָּה טוֹב כִּי תִהְיֶה לָּנוּ מֵעִיר
-מתוך העיר
[21]
לַעְזוֹר (לעזיר
כתיב)
-לעזר, אם בתפילה אם בעצה;
[22]
(ד)
וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר יִיטַב בְּעֵינֵיכֶם אֶעֱשֶׂה, וַיַּעֲמֹד הַמֶּלֶךְ אֶל יַד הַשַּׁעַר וְכָל הָעָם יָצְאוּ לְמֵאוֹת וְלַאֲלָפִים:
ודוד נתרצה בדבר
[23]
וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם
דוד
הַמֶּלֶךְ,
אֲשֶׁר יִיטַב בְּעֵינֵיכֶם אֶעֱשֶׂה,
וַיַּעֲמֹד הַמֶּלֶךְ
בתפילה
[24]
אֶל יַד
מקום הישיבה
[25]
הַשַּׁעַר
-בשער העיר מחניים,
[26]
וְכָל הָעָם יָצְאוּ
לפניו
[27]
לְ
קבוצות של
מֵאוֹת
, -מאה מאה לבד,
[28]
וְ
קבוצות
לַאֲלָפִים
של אלפים;
[29]
(ה)
וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת יוֹאָב וְאֶת אֲבִישַׁי וְאֶת אִתַּי לֵאמֹר לְאַט לִי לַנַּעַר לְאַבְשָׁלוֹם וְכָל הָעָם שָׁמְעוּ בְּצַוֹּת הַמֶּלֶךְ אֶת כָּל הַשָּׂרִים עַל דְּבַר אַבְשָׁלוֹם:
וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת יוֹאָב וְאֶת אֲבִישַׁי וְאֶת אִתַּי לֵאמֹר לְאַט
-התנהגו בנחת
[30]
לִי
-למעני
[31]
לַנַּעַר לְאַבְשָׁלוֹם
, שאם יִקָּרֵא לפניכם במלחמה חמלו עליו
[32]
, ובעבורי אל תהרגוהו שלא אראה ברעתו
[33]
, אלא תתפשו אותו חי,
[34]
וְכָל הָעָם שָׁמְעוּ בְּצַוֹּת הַמֶּלֶךְ אֶת כָּל הַשָּׂרִים
-שרי המאות ושרי האלפים
[35]
עַל דְּבַר אַבְשָׁלוֹם
, ואע"פ שציוה את הראשים שהם יואב ואבישי ואתי, ציווה גם כן שרי האלפים ושרי המאות לפיכך שמעו כל העם;
[36]
(ו)
וַיֵּצֵא הָעָם הַשָּׂדֶה לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל וַתְּהִי הַמִּלְחָמָה בְּיַעַר אֶפְרָיִם:
וַיֵּצֵא הָעָם
אשר היה עם דוד באומץ ליבם
[37]
אל
הַשָּׂדֶה לִקְרַאת
אנשי
יִשְׂרָאֵל
שהיו במחנה אבשלום, ונכנס באנשי אבשלום מורך לב לצאת לקראת אנשי דוד,
[38]
וַתְּהִי הַמִּלְחָמָה בְּיַעַר אֶפְרָיִם
אשר בנחלת שבט גד;
[39]
(ז)
וַיִּנָּגְפוּ שָׁם עַם יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי עַבְדֵי דָוִד, וַתְּהִי שָׁם הַמַּגֵּפָה גְדוֹלָה בַּיּוֹם הַהוּא, עֶשְׂרִים אָלֶף:
ותכף בתחילת המלחמה
[40]
וַיִּנָּגְפוּ
-נפלו בקרב
שָׁם עַם יִשְׂרָאֵל
שהיו במחנה אבשלום
לִפְנֵי עַבְדֵי דָוִד,
וַתְּהִי שָׁם הַמַּגֵּפָה
-נפילת החיילים
גְדוֹלָה בַּיּוֹם הַהוּא,
עֶשְׂרִים אָלֶף
חיילים! וזה היה כעונש על שמרדו בדוד שהיה מלך עפ"י ה', וכל שכן על כך שתמכו בבנו המורד בו;
[41]
(ח)
()וַתְּהִי שָׁם הַמִּלְחָמָה נָפֹצֶת (נפצות עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וַיֶּרֶב הַיַּעַר לֶאֱכֹל בָּעָם מֵאֲשֶׁר אָכְלָה הַחֶרֶב בַּיּוֹם הַהוּא:
ומפני נפילת ישראל ביד עבדי דוד, נפל מורך בלבבם והתחילו להתפזר אנשי אבשלום לכל כיוון,
[42]
()וַתְּהִי שָׁם הַמִּלְחָמָה נָפֹצֶת (נפצות
[43]
כתיב)
-מפוזרת
[44]
עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ
אשר היו עליה
[45]
, ומרוב פחדם נכנסו ליער,
[46]
וַיֶּרֶב
-וְהִרְבָּה
[47]
הַיַּעַר לֶאֱכֹל
-להרוג
בָּעָם
-באנשי אבשלום ע"י החיות הרעות שהיו בו
[48]
, יותר
מֵאֲשֶׁר אָכְלָה
-הרגה
הַחֶרֶב בַּיּוֹם הַהוּא;
(ט)
וַיִּקָּרֵא אַבְשָׁלוֹם לִפְנֵי עַבְדֵי דָוִד וְאַבְשָׁלוֹם רֹכֵב עַל הַפֶּרֶד וַיָּבֹא הַפֶּרֶד תַּחַת שׂוֹבֶךְ הָאֵלָה הַגְּדוֹלָה וַיֶּחֱזַק רֹאשׁוֹ בָאֵלָה וַיֻּתַּן בֵּין הַשָּׁמַיִם וּבֵין הָאָרֶץ, וְהַפֶּרֶד אֲשֶׁר תַּחְתָּיו עָבָר:
והנה סבב השי"ת שמפני שהתפזרו כל חיילי אבשלום
[49]
וַיִּקָּרֵא
-הזדמן במקרה
[50]
אַבְשָׁלוֹם
לבדו
[51]
לִפְנֵי עַבְדֵי דָוִד
וקראו אחריו לתופסו,
[52]
וְאַבְשָׁלוֹם רֹכֵב
-רכב
עַל הַפֶּרֶד
כדי לברוח
[53]
, ותוך כדי מנוסתו
וַיָּבֹא הַפֶּרֶד תַּחַת שׂוֹבֶךְ
-ענף עץ
[54]
הָאֵלָה הַגְּדוֹלָה
שהיתה שם, ומרוב ההסתבכות עם מרוצת הפרד
[55]
, כיוון ששערו היה מרובה
[56]
וַיֶּחֱזַק
-נסתבך שער
[57]
רֹאשׁוֹ בָאֵלָה
-בעץ האלה
[58]
וַיֻּתַּן
אבשלום תלוי
בֵּין הַשָּׁמַיִם וּבֵין הָאָרֶץ,
[59]
וְהַפֶּרֶד אֲשֶׁר תַּחְתָּיו
שהיה רוכב עליו
עָבָר
-המשיך בדהירתו;
(י)
וַיַּרְא אִישׁ אֶחָד וַיַּגֵּד לְיוֹאָב וַיֹּאמֶר הִנֵּה רָאִיתִי אֶת אַבְשָׁלֹם תָּלוּי בָּאֵלָה:
וַיַּרְא אִישׁ אֶחָד
מעבדי דוד אשר נזדמנו שם
[60]
את אבשלום תלוי
וַיַּגֵּד לְיוֹאָב וַיֹּאמֶר הִנֵּה רָאִיתִי אֶת אַבְשָׁלֹם תָּלוּי בָּאֵלָה;
(יא)
וַיֹּאמֶר יוֹאָב לָאִישׁ הַמַּגִּיד לוֹ וְהִנֵּה רָאִיתָ וּמַדּוּעַ לֹא הִכִּיתוֹ שָׁם אָרְצָה?! וְעָלַי לָתֶת לְךָ עֲשָׂרָה כֶסֶף וַחֲגֹרָה אֶחָת:
וַיֹּאמֶר יוֹאָב לָאִישׁ הַמַּגִּיד לוֹ וְהִנֵּה רָאִיתָ
מה התועלת שלי בראיה שלך?
[61]
וּמַדּוּעַ לֹא הִכִּיתוֹ
-הרגת אותו
שָׁם אָרְצָה?!
וְ
היה לך לדעת, כי אם היית הורג אותו
[62]
היה
עָלַי לָתֶת לְךָ
תחת מעשה גבורתך
[63]
עֲשָׂרָה
סלעי
[64]
כֶסֶף
כפרס מידי שנה בשנה
[65]
וַחֲגֹרָה אֶחָת
כסינר החשובים והקרובים למלכות;
[66]
(יב)
וַיֹּאמֶר הָאִישׁ אֶל יוֹאָב וְלוּא (ולא אָנֹכִי שֹׁקֵל עַל כַּפַּי אֶלֶף כֶּסֶף לֹא אֶשְׁלַח יָדִי אֶל בֶּן הַמֶּלֶךְ כִּי בְאָזְנֵינוּ צִוָּה הַמֶּלֶךְ אֹתְךָ וְאֶת אֲבִישַׁי וְאֶת אִתַּי לֵאמֹר שִׁמְרוּ מִי בַּנַּעַר בְּאַבְשָׁלוֹם:
וַיֹּאמֶר הָאִישׁ אֶל יוֹאָב וְלוּא (ולא
[67]
כתיב)
-לא בלבד שלא תתחייב לתת לי עשרה כסף, אלא שאף אם
[68]
אָנֹכִי שֹׁקֵל
-היו שוקלים לי
[69]
עַל כַּפַּי
במזומן
[70]
אֶלֶף כֶּסֶף לֹא אֶשְׁלַח
-הייתי שולח
יָדִי אֶל בֶּן הַמֶּלֶךְ
, גם בגלל היותו בן מלך
[71]
, וגם
כִּי בְאָזְנֵינוּ צִוָּה הַמֶּלֶךְ אֹתְךָ וְאֶת אֲבִישַׁי וְאֶת אִתַּי לֵאמֹר שִׁמְרוּ
כל מי שיבוא לידו
[72]
מִי
יגע
[73]
בַּנַּעַר בְּאַבְשָׁלוֹם
וכל מי שיבוא לידיו ישמרנו
[74]
שלא יהרגו אותו;
[75]
(יג)
אוֹ עָשִׂיתִי בְנַפְשִׁי (בנפשו שֶׁקֶר, וְכָל דָּבָר לֹא יִכָּחֵד מִן הַמֶּלֶךְ וְאַתָּה תִּתְיַצֵּב מִנֶּגֶד:
אוֹ
-ואף אם
[76]
הייתי מעלים את הדבר לבל יוודע
[77]
שהרגתי אותו,
[78]
עָשִׂיתִי
-הייתי חוטא
[79]
בְנַפְשִׁי (בנפשו
[80]
כתיב)
לעשות
[81]
שֶׁקֶר,
וְ
עוד
[82]
הרי
כָל דָּבָר לֹא יִכָּחֵד
-יהיה נעלם
[83]
מִן הַמֶּלֶךְ
, ואז כשהיה נודע למלך הדבר לא היית מושיע אותי ממנו,
[84]
וְאַתָּה
-והיית
תִּתְיַצֵּב
-מתייצב
מִנֶּגֶד
-מרחוק
[85]
מבלי להציל אותי מידו;
[86]
(יד)
וַיֹּאמֶר יוֹאָב לֹא כֵן אֹחִילָה לְפָנֶיךָ וַיִּקַּח שְׁלֹשָׁה שְׁבָטִים בְּכַפּוֹ, וַיִּתְקָעֵם בְּלֵב אַבְשָׁלוֹם עוֹדֶנּוּ חַי בְּלֵב הָאֵלָה:
וַיֹּאמֶר יוֹאָב לֹא כֵן
-לא טוב ונכון
[87]
אֹחִילָה
-שאבקש עוד
[88]
לְפָנֶיךָ
, אני אלך
[89]
ואכהו שיהיה החטא עלי,
[90]
וַיִּקַּח
יואב
שְׁלֹשָׁה שְׁבָטִים
-שרביטים
[91]
ולהב בראשיהם,
[92]
בְּכַפּוֹ,
וַיִּתְקָעֵם
-ותחב אותם
[93]
בְּלֵב אַבְשָׁלוֹם
עד שעברו בגופו ויצאו ונתקעו בלב האלה
[94]
, ולמרות שתקע בו את שלשת השבטים
[95]
עוֹדֶנּוּ
היה עוד אבשלום
חַי
כשהוא תלוי
[96]
בְּלֵב
-באמצע
[97]
הָאֵלָה;
(טו)
וַיָּסֹבּוּ עֲשָׂרָה נְעָרִים נֹשְׂאֵי כְּלֵי יוֹאָב וַיַּכּוּ אֶת אַבְשָׁלוֹם וַיְמִיתֻהוּ:
וַיָּסֹבּוּ
-ועמדו סביבו
[98]
עֲשָׂרָה נְעָרִים נֹשְׂאֵי כְּלֵי
זיינו של
[99]
יוֹאָב
להכותו,
[100]
וַיַּכּוּ אֶת אַבְשָׁלוֹם וַיְמִיתֻהוּ;
[101]
(טז)
וַיִּתְקַע יוֹאָב בַּשֹּׁפָר וַיָּשָׁב הָעָם מִרְדֹף אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל כִּי חָשַׂךְ יוֹאָב אֶת הָעָם:
וַיִּתְקַע יוֹאָב בַּשֹּׁפָר
לסימן שיפסיקו מלרדוף אחרי חיילי אבשלום
[102]
, שכן לא היה רצונו להשחיתם, ונתפייס בנפול אבשלום בידיהם,
[103]
וַיָּשָׁב
-והפסיק
הָעָם מִרְדֹף
-מלרדוף
אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל כִּי חָשַׂךְ
-מנע
[104]
יוֹאָב אֶת הָעָם
שהיה איתו מלהמשיך לרדוף אחריהם, ואין ספק שלא היו רוצים לחזור אם לא שהשיבם ומנעם יואב מלרדוף עוד;
[105]
(יז)
וַיִּקְחוּ אֶת אַבְשָׁלוֹם וַיַּשְׁלִיכוּ אֹתוֹ בַיַּעַר אֶל הַפַּחַת הַגָּדוֹל וַיַּצִּבוּ עָלָיו גַּל אֲבָנִים גָּדוֹל מְאֹד וְכָל יִשְׂרָאֵל נָסוּ אִישׁ לְאֹהָלָיו (לאהלו:
וַיִּקְחוּ אֶת אַבְשָׁלוֹם וַיַּשְׁלִיכוּ אֹתוֹ בַיַּעַר אֶל הַפַּחַת הַגָּדוֹל
-חפירה גדולה שהיתה ביער
[106]
וַיַּצִּבוּ עָלָיו גַּל
-תל גדול של
[107]
אֲבָנִים
והתל הזה היה
גָּדוֹל מְאֹד
שכן מילאו את הבור הגדול באבנים על אבשלום, ועוד מעל הארץ הציבו את הגל הגדול,
[108]
וְכָל יִשְׂרָאֵל
אשר היו עם אבשלום
[109]
בראותם כי מת גבורם
[110]
נָסוּ
כל
אִישׁ לְאֹהָלָיו (לאהלו
[111]
כתיב);
(יח)
וְאַבְשָׁלֹם לָקַח וַיַּצֶּב לוֹ בְחַיָּיו (בחיו) אֶת מַצֶּבֶת אֲשֶׁר בְּעֵמֶק הַמֶּלֶךְ, כִּי אָמַר אֵין לִי בֵן בַּעֲבוּר הַזְכִּיר שְׁמִי, וַיִּקְרָא לַמַּצֶּבֶת עַל שְׁמוֹ, וַיִּקָּרֵא לָהּ יַד אַבְשָׁלֹם עַד הַיּוֹם הַזֶּה:
וְאַבְשָׁלֹם לָקַח
עצה לעצמו להזכיר את שמו,
[112]
וַיַּצֶּב לוֹ
עוד
בְחַיָּיו (בחיו
[113]
כתיב
) אֶת מַצֶּבֶת
-בנין גבוה
[114]
וחשוב
[115]
אֲשֶׁר
היה
בְּעֵמֶק הַמֶּלֶךְ,
כִּי אָמַר
אבשלום, כיוון שכל בני מתו
[116]
אֵין לִי בֵן
ממלא מקומי שיהיה חשוב כמותי
[117]
בַּעֲבוּר
שיוכל
הַזְכִּיר
-להזכיר את
שְׁמִי,
וַיִּקְרָא לַמַּצֶּבֶת עַל שְׁמוֹ,
וַיִּקָּרֵא לָהּ יַד
-מקום
[118]
אַבְשָׁלֹם עַד הַיּוֹם הַזֶּה
, ולאחר מכן הוציאו את עצמותיו מן הבור הגדול וקברו אותם שם;
[119]
(יט)
וַאֲחִימַעַץ בֶּן צָדוֹק אָמַר אָרוּצָה נָּא וַאֲבַשְּׂרָה אֶת הַמֶּלֶךְ כִּי שְׁפָטוֹ יְהֹוָה מִיַּד אֹיְבָיו:
וַאֲחִימַעַץ בֶּן צָדוֹק אָמַר
ליואב
[120]
אָרוּצָה נָּא
במהירות
[121]
וַאֲבַשְּׂרָה אֶת הַמֶּלֶךְ כִּי שְׁפָטוֹ
-עשה משפטו
[122]
יְהֹוָה מִיַּד אֹיְבָיו
לנקום מהם את נקמתו;
[123]
(כ)
וַיֹּאמֶר לוֹ יוֹאָב לֹא אִישׁ בְּשֹׂרָה אַתָּה הַיּוֹם הַזֶּה, וּבִשַּׂרְתָּ בְּיוֹם אַחֵר וְהַיּוֹם הַזֶּה לֹא תְבַשֵּׂר כִּי עַל (כֵּן בֶּן הַמֶּלֶךְ מֵת:
וַיֹּאמֶר לוֹ יוֹאָב לֹא אִישׁ
טוב כמוך
[124]
שהינו כהן
[125]
ראוי שיבשר
בְּשֹׂרָה
שאינה משמחת את שומעה
[126]
, ולכן לא ראוי כי לך כי
אַתָּה
תבשר בשורה כזאת
[127]
הַיּוֹם הַזֶּה,
וּבִשַּׂרְתָּ
-ואתה תבשר בשורה טובה אחרת
בְּיוֹם אַחֵר
כאשר תזדמן בשורת תשועה אחרת
[128]
, וכאשר יקרה דבר טוב שישמח בו המלך, אז אשלח הבשורה בפיך,
[129]
וְ
אולם
הַיּוֹם הַזֶּה לֹא תְבַשֵּׂר כִּי
הבשורה הזו תהיה
[130]
עַל (כֵּן
קרי ולא כתיב)
[131]
אשר
בֶּן הַמֶּלֶךְ מֵת
-הומת, ולא תחשב לך לבשורה טובה
[132]
ושלמה בעיני המלך
[133]
, אלא בשורה רעה;
[134]
(כא)
וַיֹּאמֶר יוֹאָב לַכּוּשִׁי לֵךְ הַגֵּד לַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר רָאִיתָה וַיִּשְׁתַּחוּ כוּשִׁי לְיוֹאָב וַיָּרֹץ:
וַיֹּאמֶר יוֹאָב לַכּוּשִׁי
מבני כוש היה ונתגייר
[135]
לֵךְ הַגֵּד לַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר רָאִיתָה
בנצחון המלחמה, וממיתת אבשלום
[136]
, וכיצד נתלה אבשלום בשערותיו ומאת ה' היתה זאת שייהרג,
[137]
וַיִּשְׁתַּחוּ כוּשִׁי לְיוֹאָב
בחושבו שעשה עמו חסד לשלחו בבשורה
[138]
וַיָּרֹץ
מיד ללכת לדוד;
[139]
(כב)
וַיֹּסֶף עוֹד אֲחִימַעַץ בֶּן צָדוֹק וַיֹּאמֶר אֶל יוֹאָב וִיהִי מָה אָרֻצָה נָּא גַם אָנִי אַחֲרֵי הַכּוּשִׁי, וַיֹּאמֶר יוֹאָב לָמָּה זֶּה אַתָּה רָץ בְּנִי וּלְכָה אֵין בְּשׂוֹרָה מֹצֵאת:
וַיֹּסֶף עוֹד אֲחִימַעַץ בֶּן צָדוֹק וַיֹּאמֶר אֶל יוֹאָב
אף אם לא אשמחו במיתת אבשלום, מכל מקום בנצחון המלחמה הלא ישמח
[140]
, לכן
וִיהִי מָה
-יהיה מה שיהיה
[141]
אָרֻצָה נָּא גַם אָנִי אַחֲרֵי הַכּוּשִׁי,
וַיֹּאמֶר יוֹאָב
לאחימעץ,
לָמָּה זֶּה אַתָּה רָץ
-תעמול לרוץ
[142]
בְּנִי
, הואיל
וּלְכָה
-ולך
אֵין
מתת שכר
[143]
בְּשׂוֹרָה מֹצֵאת
-מצויה היום
[144]
, שהרי אין שמועה זו ראויה להיקרא בשורה טובה אצל דוד בגלל מות אבשלום
[145]
, ואף אם יתן המלך מתנה עבור הבשורה הטובה של נצחון במלחמה, הלא לכושי יתננה, כי כבר רץ הוא ויבוא אליו ראשון;
[146]
(כג)
וִיהִי מָה אָרוּץ וַיֹּאמֶר לוֹ רוּץ, וַיָּרָץ אֲחִימַעַץ דֶּרֶךְ הַכִּכָּר וַיַּעֲבֹר אֶת הַכּוּשִׁי:
והשיב לו אחימעץ:
וִיהִי מָה
-ומה בכך אם אין לי שכר
[147]
, יהיה מה שיהיה, על כל פנים
[148]
אָרוּץ
ואקדים את הכושי, ואבשר לדוד רק את הטוב שבנצחון המלחמה, מבלי להזכיר את מיתת אבשלום,
[149]
וַיֹּאמֶר לוֹ
יואב
רוּץ,
וַיָּרָץ אֲחִימַעַץ דֶּרֶךְ הַכִּכָּר
-כיכר הירדן
[150]
שהיתה דרך קצרה יותר,
[151]
וַיַּעֲבֹר
-ואכן הקדים
[152]
אֶת הַכּוּשִׁי;
(כד)
וְדָוִד יוֹשֵׁב בֵּין שְׁנֵי הַשְּׁעָרִים וַיֵּלֶךְ הַצֹּפֶה אֶל גַּג הַשַּׁעַר אֶל הַחוֹמָה וַיִּשָּׂא אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אִישׁ רָץ לְבַדּוֹ:
והעיר בה ישב דוד היתה מוקפת משתי חומות, אחת פנימית ואחת חיצונית, והיו השערים של החומות אחת מול השניה
[153]
וְדָוִד
היה
יוֹשֵׁב בֵּין שְׁנֵי הַשְּׁעָרִים
הללו,
[154]
וַיֵּלֶךְ הַצֹּפֶה
במקרה
[155]
אֶל גַּג הַשַּׁעַר אֶל הַחוֹמָה
אשר מעל השער
[156]
וַיִּשָּׂא אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אִישׁ רָץ לְבַדּוֹ;
(כה)
וַיִּקְרָא הַצֹּפֶה וַיַּגֵּד לַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אִם לְבַדּוֹ בְּשׂוֹרָה בְּפִיו וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְקָרֵב:
וַיִּקְרָא הַצֹּפֶה וַיַּגֵּד לַמֶּלֶךְ
שהוא רואה איש אחד רץ לקראתם
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אִם לְבַדּוֹ
בא, שלא כדרך הבורחים מן המלחמה
[157]
בְּשׂוֹרָה בְּפִיו
, שכן אם הבאים היו רבים, אולי היו נרדפים ובורחים מהמלחמה, אבל בהיותו רץ לבדו נראה שבא לבשר דבר חדש,
[158]
וַיֵּלֶךְ
אחימעץ
הָלוֹךְ וְקָרֵב
-ומתקרב למקום בו נמצא המלך;
(כו)
וַיַּרְא הַצֹּפֶה אִישׁ אַחֵר רָץ וַיִּקְרָא הַצֹּפֶה אֶל הַשֹּׁעֵר וַיֹּאמֶר הִנֵּה אִישׁ רָץ לְבַדּוֹ וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ גַּם זֶה מְבַשֵּׂר:
וַיַּרְא הַצֹּפֶה אִישׁ אַחֵר רָץ וַיִּקְרָא הַצֹּפֶה אֶל הַשֹּׁעֵר
-שומר השער
[159]
וַיֹּאמֶר הִנֵּה
עוד
[160]
אִישׁ רָץ לְבַדּוֹ
, וכשמוע את דבר הצופה
[161]
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ גַּם זֶה מְבַשֵּׂר
הואיל וגם הוא בא לבדו;
[162]
(כז)
וַיֹּאמֶר הַצֹּפֶה אֲנִי רֹאֶה אֶת מְרוּצַת הָרִאשׁוֹן כִּמְרֻצַת אֲחִימַעַץ בֶּן צָדוֹק, וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אִישׁ טוֹב זֶה וְאֶל בְּשׂוֹרָה טוֹבָה יָבוֹא:
וַיֹּאמֶר הַצֹּפֶה אֲנִי רֹאֶה אֶת
הנהגת
[163]
מְרוּצַת הָרִאשׁוֹן כִּמְרֻצַת
-כריצתו של
[164]
אֲחִימַעַץ בֶּן צָדוֹק,
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אִישׁ טוֹב זֶה
ושלם, ולא יברח איש כמוהו מהמלחמה,
[165]
וְאֶל בְּשׂוֹרָה טוֹבָה יָבוֹא
כי איש טוב נוטה טבעו לחשוק לבשר טוב;
[166]
(כח)
וַיִּקְרָא אֲחִימַעַץ וַיֹּאמֶר אֶל הַמֶּלֶךְ שָׁלוֹם, וַיִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ לְאַפָּיו אָרְצָה, וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר סִגַּר אֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר נָשְׂאוּ אֶת יָדָם בַּאדֹנִי הַמֶּלֶךְ:
וַיִּקְרָא אֲחִימַעַץ וַיֹּאמֶר אֶל הַמֶּלֶךְ שָׁלוֹם,
וַיִּשְׁתַּחוּ
-והשתחווה אחימעץ
לַמֶּלֶךְ לְאַפָּיו אָרְצָה,
וַיֹּאמֶר
אחימעץ
בָּרוּךְ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר סִגַּר
-מסר
[167]
ביד יואב ואנשיו
[168]
אֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר נָשְׂאוּ אֶת יָדָם
למרוד
[169]
בַּאדֹנִי הַמֶּלֶךְ;
(כט)
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ שָׁלוֹם לַנַּעַר לְאַבְשָׁלוֹם וַיֹּאמֶר אֲחִימַעַץ רָאִיתִי הֶהָמוֹן הַגָּדוֹל לִשְׁלֹחַ אֶת עֶבֶד הַמֶּלֶךְ יוֹאָב וְאֶת עַבְדֶּךָ וְלֹא יָדַעְתִּי מָה:
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ
האם
[170]
שָׁלוֹם לַנַּעַר לְאַבְשָׁלוֹם
? האם הוא מהאנשים אשר נסגרו?
[171]
והנה לא רצה אחימעץ לגלות למלך על מיתת אבשלום פן יתעצב מן הבשורה הרעה,
[172]
וַיֹּאמֶר אֲחִימַעַץ
למלך:
רָאִיתִי הֶהָמוֹן הַגָּדוֹל
-העם הרב
[173]
הומים ונעים במלחמה
[174]
, שמתקבצים כולם
[175]
לִשְׁלֹחַ
אליך
אֶת עֶבֶד הַמֶּלֶךְ
הכושי
[176]
ע"י
יוֹאָב וְ
כן לשלוח
אֶת עַבְדֶּךָ
-אותי
[177]
, ולזה מהרתי אני לרוץ להקדימו ולבשר לך, ולא נמסר לי כל פרטי הדברים
[178]
וְלֹא יָדַעְתִּי מָה
נעשה בבנך, אבל הכושי כן יודע
[179]
, כי לולא זאת לא היה יואב שולח גם אותו אליך;
[180]
(ל)
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ סֹב הִתְיַצֵּב כֹּה וַיִּסֹּב וַיַּעֲמֹד:
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ סֹב
-פנה לצד אחר
[181]
וְ
הִתְיַצֵּב כֹּה
-הנה
[182]
עד בוא הכושי ונשמע מה בפיו,
[183]
וַיִּסֹּב
אחימעץ
וַיַּעֲמֹד;
(לא)
וְהִנֵּה הַכּוּשִׁי בָּא וַיֹּאמֶר הַכּוּשִׁי יִתְבַּשֵּׂר אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ כִּי שְׁפָטְךָ יְהֹוָה הַיּוֹם מִיַּד כָּל הַקָּמִים עָלֶיךָ:
וְהִנֵּה הַכּוּשִׁי בָּא
אל מחנה דוד,
וַיֹּאמֶר הַכּוּשִׁי
למלך
יִתְבַּשֵּׂר אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ כִּי שְׁפָטְךָ יְהֹוָה הַיּוֹם
ולקח עבורך נקמה
[184]
מִיַּד כָּל הַקָּמִים עָלֶיךָ;
(לב)
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל הַכּוּשִׁי הֲשָׁלוֹם לַנַּעַר לְאַבְשָׁלוֹם? וַיֹּאמֶר הַכּוּשִׁי יִהְיוּ כַנַּעַר אֹיְבֵי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ וְכֹל אֲשֶׁר קָמוּ עָלֶיךָ לְרָעָה:
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל הַכּוּשִׁי הֲשָׁלוֹם
-הייתכן ששלום
[185]
לַנַּעַר לְאַבְשָׁלוֹם?
וַיֹּאמֶר הַכּוּשִׁי
הלואי
[186]
יִהְיוּ כַנַּעַר
-שימותו כמוהו
[187]
כל
אֹיְבֵי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ וְכֹל אֲשֶׁר קָמוּ עָלֶיךָ לְרָעָה;