(א)
וְאֵלֶּה דִּבְרֵי דָוִד הָאַחֲרֹנִים נְאֻם דָּוִד בֶּן יִשַׁי וּנְאֻם הַגֶּבֶר הֻקַם עָל מְשִׁיחַ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וּנְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל:
וְאֵלֶּה דִּבְרֵי
נבואת
[1]
דָוִד הָאַחֲרֹנִים
אשר אמר אחרי שסידר את ספר תהלותיו לעת זקנותו
[2]
, ומשם ואילך לא דיבר עוד ברוח הקודש
[3]
, וכך אמר,
נְאֻם
-אלו דברי
[4]
דָּוִד בֶּן יִשַׁי
אשר דברתי עוד לפני שהייתי מלך אלא רק דוד בן ישי רועה צאן בשפל המדרגה,
[5]
וּ
כמו כן וללא שינוי זהו אותו
[6]
נְאֻם
אשר אני נואם בהיותי
הַגֶּבֶר
-האיש אשר
[7]
הֻקַם
למעלה
[8]
למלוך
עָל
ישראל, להיות
[9]
מְשִׁיחַ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וּ
להיות בזכות השפע האלוקי
[10]
נְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל
, שכל מה ששרים בבית המקדש אינם אלא שירי דוד וזמירותיו
[11]
, וכל ישראל אומרים תהילים
[12]
, ואף לאחר כל הגדולה הזאת לא השתנתה דעתי ממה שהיתה אז;
[13]
(ב)
רוּחַ יְהֹוָה דִּבֶּר בִּי וּמִלָּתוֹ עַל לְשׁוֹנִי:
הדבר אשר אדבר מאז ועד עתה, לא מחכמה באה לי כי אם
[14]
רוּחַ יְהֹוָה דִּבֶּר בִּי
בנבואה
[15]
, שהשרה ה' בי רוח קדשו
[16]
שהיתה מלווה אותי,
[17]
וּמִלָּתוֹ
-ודיבורו של ה' היה
[18]
עַל לְשׁוֹנִי
כאשר חיברתי את הזמירות
[19]
, ולכן כל זמירותי
[20]
וספר התהלים נאמרו ברוח הקודש
[21]
, הן עניין השיר עצמו והן המילים;
[22]
(ג)
אָמַר אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לִי דִבֶּר צוּר יִשְׂרָאֵל מוֹשֵׁל בָּאָדָם צַדִּיק מוֹשֵׁל יִרְאַת אֱלֹהִים:
אָמַר
דוד,
[23]
אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל
אמר דבר בעבורי,
[24]
לִי
-בשבילי
דִבֶּר צוּר יִשְׂרָאֵל
לשמואל הנביא שאהיה
[25]
מוֹשֵׁל בָּאָדָם
-בישראל
[26]
, ובלבד שאהיה
[27]
צַדִּיק
[28]
ואהיה
מוֹשֵׁל
עם
[29]
יִרְאַת אֱלֹהִים;
(ד)
וּכְאוֹר בֹּקֶר יִזְרַח שָׁמֶשׁ בֹּקֶר לֹא עָבוֹת מִנֹּגַהּ מִמָּטָר דֶּשֶׁא מֵאָרֶץ:
והבטיחני ה' שתלך גדולתי הלוך וגדל,
[30]
וּכְאוֹר
הַ
בֹּקֶר יִזְרַח
-כשזורחת
[31]
הַ
שָׁמֶשׁ
והאור מתחיל להאיר ומתחזק והולך
[32]
כך תהיה גדולתי, והיא נמשלת לאור של
בֹּקֶר
שהוא אינו אפל
[33]
והוא לְ
לֹא עָבוֹת
-עננים
[34]
, כך תהיה מלכותי ברורה שאין בה עכירות
[35]
, אור אשר לא יחשיך
[36]
מִנֹּגַהּ
-מההארה שלו
[37]
כמו שמחשיך אור בוקר שיש בו עננים ומטר, האור שלי לא יחשיך
[38]
מִמָּטָר
-בגלל מטר אשר אינו מועיל אלא עבור
[39]
דֶּשֶׁא
-חציר
[40]
להצמיח אותו
[41]
מֵאָרֶץ;
(ה)
כִּי לֹא כֵן בֵּיתִי עִם אֵל כִּי בְרִית עוֹלָם שָׂם לִי עֲרוּכָה בַכֹּל וּשְׁמֻרָה כִּי כָל יִשְׁעִי וְכָל חֵפֶץ כִּי לֹא יַצְמִיחַ:
כִּי
-אבל
[42]
לֹא כֵן בֵּיתִי עִם אֵל
, שאינו בוקר עבות
[43]
אלא מאיר בכל עת ובכל זמן
[44]
, ולא כמו שנהג ה' עם שאול שמיד כשחטא הסיר את מלכותו,
[45]
כִּי בְרִית עוֹלָם שָׂם לִי
, שמאיר לי בכל עת
[46]
, והתורה
[47]
עֲרוּכָה בַכֹּל
-בכל ביתי,
[48]
וּשְׁמֻרָה
לי המלוכה ולזרעי מדור לדור,
[49]
כִּי כָל יִשְׁעִי וְכָל חֵפֶץ
-צרכי מוכנים לפני מאת ה',
[50]
כִּי לֹא יַצְמִיחַ
מלך אחר במקומי, כי ברית עולם שם לביתי להיות מלכותי קיימת, והברית ערוכה בפי כל הנביאים;
[51]
(ו)
וּבְלִיַּעַל כְּקוֹץ מֻנָד כֻּלָּהַם כִּי לֹא בְיָד יִקָּחוּ:
וּבְלִיַּעַל
-אבל בית הרשעים
[52]
כירבעם וחבריו
[53]
, כולם יהיו
כְּקוֹץ מֻנָד
-שמנידים אותו
[54]
ברגלי אדם ממקום למקום בדרך הילוכם
[55]
, כך יהיו
כֻּלָּהַם
-כולם,
[56]
כִּי לֹא בְיָד יִקָּחוּ
-ילקחו, שאי אפשר לקחתו ביד לסלקו מן הדרך אל מקום מיוחד בגלל החדודים הבולטים בו, ולזה בעל כרחו הוא מונח ברגלי אדם ומנידים אותו ממקום למקום, ולא יונח זמן רב במקום אחד, וכך לא יעמוד בית בליעל לזמן רב;
[57]
(ז)
וְאִישׁ יִגַּע בָּהֶם יִמָּלֵא בַרְזֶל וְעֵץ חֲנִית, וּבָאֵשׁ שָׂרוֹף יִשָּׂרְפוּ בַּשָּׁבֶת:
וְ
אולם בית הבליעל לא תהיה דומה לקוץ הזה אשר לא תגע בו יד איש
[58]
, כי
אִישׁ יִגַּע בָּהֶם
לרעה, בחרב ובחנית, והגוף של כל אחד מהם
[59]
יִמָּלֵא
-יהיה מלא מִ
בַרְזֶל
החניתות,
[60]
וְ
גם
עֵץ
הנצב תבוא בו אחר להב
[61]
הַ
חֲנִית,
וּבָאֵשׁ שָׂרוֹף יִשָּׂרְפוּ בַּשָּׁבֶת
[62]
-בבוא זמן ביטולם
[63]
, וכן היה בבית ירבעם ואחאב והדומים להם;
[64]
(ח)
אֵלֶּה שְׁמוֹת הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר לְדָוִד יֹשֵׁב בַּשֶּׁבֶת תַּחְכְּמֹנִי רֹאשׁ הַשָּׁלִשִׁי הוּא עֲדִינוֹ הָעֶצְנִי (העצנו עַל שְׁמֹנֶה מֵאוֹת חָלָל בְּפַעַם אֶחָת (אחד:
אֵלֶּה שְׁמוֹת הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר
היו סביב
[65]
לְדָוִד
כאשר הזקין ותש כחו, להגן עליו שלא יבוא מישהו ויכנו נפש
[66]
, הוא דוד
[67]
אשר היה
יֹשֵׁב בַּשֶּׁבֶת
סנהדרין,
[68]
תַּחְכְּמֹנִי
-חכם מכולם
[69]
רֹאשׁ
היה
הַשָּׁלִשִׁי
-בשלושה דברים, בְּנוֹי בחכמה ובגבורה,
[70]
הוּא עֲדִינוֹ הָעֶצְנִי (העצנו
כתיב)
, שכשעוסק בתורה היה מעדן
[71]
עצמו כתולעת, וכשיוצא למלחמה היה קשה כעץ
[72]
והיה מתגבר
עַל
אויביו והורג
שְׁמֹנֶה מֵאוֹת חָלָל
-חללים
בְּפַעַם אֶחָת (אחד
כתיב);
(ט)
וְאַחֲרָיו (ואחרו אֶלְעָזָר בֶּן דֹּדוֹ (דדי בֶּן אֲחֹחִי בִּשְׁלֹשָׁה הַגִּבֹּרִים (גברים עִם דָּוִד בְּחָרְפָם בַּפְּלִשְׁתִּים נֶאֶסְפוּ שָׁם לַמִּלְחָמָה וַיַּעֲלוּ אִישׁ יִשְׂרָאֵל:
וְאַחֲרָיו (ואחרו
כתיב)
-ואחרי עדינו העצני, היה
אֶלְעָזָר בֶּן דֹּדוֹ (דדי
כתיב)
כך היה שמו,
[73]
בֶּן
ממשפחת
[74]
אֲחֹחִי
, והוא במלחמה זו
[75]
היה המעולה
[76]
בִּשְׁלֹשָׁה
-מבין שלושת
הַגִּבֹּרִים (גברים
כתיב)
אשר היו
עִם דָּוִד
, וזה אירע כאשר ברחו אנשי ישראל מפני פלשתים, והוא לא הפנה עורף אלא עמד בפניהם
[77]
, ותקעו הגיבורים כף להילחם בהם ולנצחם,
[78]
בְּחָרְפָם
-וחירפו נפשם למות במלחמתם
[79]
בַּפְּלִשְׁתִּים
, ומלחמה זו ארעה כאשר
נֶאֶסְפוּ שָׁם
פלישתים
לַמִּלְחָמָה
נגד ישראל,
וַיַּעֲלוּ
-והלכו
אִישׁ
-אנשי
יִשְׂרָאֵל
משם, ורק הגיבורים ירדו להילחם, ואלעזר בן דדו התגבר במלחמה זאת יותר משני הגיבורים האחרים;
[80]
(י)
הוּא קָם וַיַּךְ בַּפְּלִשְׁתִּים עַד כִּי יָגְעָה יָדוֹ וַתִּדְבַּק יָדוֹ אֶל הַחֶרֶב וַיַּעַשׂ יְהֹוָה תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה בַּיּוֹם הַהוּא, וְהָעָם יָשֻׁבוּ אַחֲרָיו אַךְ לְפַשֵּׁט:
הוּא קָם וַיַּךְ
-והיכה
בַּפְּלִשְׁתִּים עַד כִּי יָגְעָה
-התעייפה
[81]
יָדוֹ
מרוב התנועה וההכאות שהיכה בפלשתים בתקיפות
[82]
, וכל כך היתה תנועתו חזקה עד שאצבעותיו נשארו סגורות על החרב,
[83]
וַתִּדְבַּק
-ודבקה
[84]
יָדוֹ אֶל הַחֶרֶב
מחמת שסר מהאצבעות הכח, או מפני דם החללים שהיה אחוז בין ידו לחרבו ונקרש,
[85]
וַיַּעַשׂ יְהֹוָה תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה
לישראל
בַּיּוֹם הַהוּא,
וְ
בראותם את גבורת אלעזר בן דדו,
[86]
הָעָם
אשר ברח
[87]
יָשֻׁבוּ
-שבו
[88]
אַחֲרָיו
, ולא שהיו צריכים לעזור לו להכות בפלשתים
[89]
, אלא
אַךְ
-רק
לְפַשֵּׁט
להסיר את מלבוש
[90]
החללים שהיה מכה אלעזר
[91]
, שהיה הוא הולך והורג והם מפשיטים אחריו את החללים;
[92]
(יא)
וְאַחֲרָיו שַׁמָּא בֶן אָגֵא הָרָרִי וַיֵּאָסְפוּ פְלִשְׁתִּים לַחַיָּה וַתְּהִי שָׁם חֶלְקַת הַשָּׂדֶה מְלֵאָה עֲדָשִׁים וְהָעָם נָס מִפְּנֵי פְלִשְׁתִּים:
וְאַחֲרָיו
-אחרי אלעזר בן דדו, היה במעלה בגיבורים
[93]
שַׁמָּא בֶן אָגֵא
, אשר היה
הָרָרִי
-מן ההר
[94]
, ומעשה גבורתו המתואר היה כאשר
וַיֵּאָסְפוּ
-נאספו
פְלִשְׁתִּים
במקום ששמו אפס דמים,
[95]
לַחַיָּה
-ונאספו לִגְדוּד כחיות השדה,
[96]
וַתְּהִי שָׁם חֶלְקַת
-אחוזת
[97]
הַשָּׂדֶה
של ישראל
[98]
אשר היתה
מְלֵאָה עֲדָשִׁים
[99]
, וביקשו פלשתים לגזול את ישראל ולקצור להם את השדה, ולא יכלו אנשי ישראל להצילה מידם,
[100]
וְהָעָם נָס מִפְּנֵי פְלִשְׁתִּים;
(יב)
וַיִּתְיַצֵּב בְּתוֹךְ הַחֶלְקָה, וַיַּצִּילֶהָ וַיַּךְ אֶת פְּלִשְׁתִּים, וַיַּעַשׂ יְהֹוָה תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה:
וַיִּתְיַצֵּב
שַׁמָּא בֶּן-אָגֵא
בְּתוֹךְ הַחֶלְקָה,
וַיַּצִּילֶהָ
מיד פלישתים שלא ישרפו אותה
[101]
, והחזיר אותה לבעליה,
[102]
וַיַּךְ
-הוא היכה
אֶת
הַ
פְּלִשְׁתִּים,
וַיַּעַשׂ יְהֹוָה תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה
בישראל;
[103]
(יג)
וַיֵּרְדוּ שְׁלֹשָׁה (שלשים מֵהַשְּׁלֹשִׁים רֹאשׁ וַיָּבֹאוּ אֶל קָצִיר אֶל דָּוִד אֶל מְעָרַת עֲדֻלָּם וְחַיַּת פְּלִשְׁתִּים חֹנָה בְּעֵמֶק רְפָאִים:
מלבד שלושת הגבורים הנ"ל, היו עוד שלשה גיבורים אחרים שעשו גבורה עצומה בעת הקציר כאשר נפלו פלשתים להשחית את הקציר של ישראל,
[104]
וַיֵּרְדוּ שְׁלֹשָׁה (שלשים
כתיב)
הגדולים והגיבורים שֶׁבַּשָּׁלִישִׁים אשר היו
[105]
מֵ
ראשי
[106]
הַשְּׁלֹשִׁים
גיבורי דוד
[107]
אשר עמדו בְּ
רֹאשׁ
המחנות,
[108]
וַיָּבֹאוּ אֶל
-בעת
[109]
הַ
קָצִיר אֶל דָּוִד אֶל מְעָרַת עֲדֻלָּם
בה היה דוד כאשר ברח משאול,
[110]
וְחַיַּת
-ועדת
[111]
פְּלִשְׁתִּים
היתה
חֹנָה בְּעֵמֶק רְפָאִים
, שהיו הפלשתים באים להשחית את התבואות כדי להרעיב את ישראל;
[112]
(יד)
וְדָוִד אָז בַּמְּצוּדָה וּמַצַּב פְּלִשְׁתִּים אָז בֵּית לָחֶם:
וְדָוִד אָז
היה
בַּמְּצוּדָה
שבמערת עדולם
[113]
, ומחנה פלשתים היה חונה בעמק רפאים,
[114]
וּמַצַּב
-ונציב
[115]
פְּלִשְׁתִּים
הוא הפקיד הממונה
[116]
, היה
אָז
בְּ
בֵּית לָחֶם
, משום שנשלח לשם ע"י מחנה הפלשתים שחנה בעמק רפאים;
[117]
(טו)
וַיִּתְאַוֶּה דָוִד וַיֹּאמַר מִי יַשְׁקֵנִי מַיִם מִבֹּאר בֵּית לֶחֶם אֲשֶׁר בַּשָּׁעַר?!:
וַיִּתְאַוֶּה דָוִד
למים מבור בית לחם, שכן בהיותו גר שם בעבר היה רגיל לשתות מהמים ההם
[118]
שהיו יקרים וטובים
[119]
, ובהיות מזג האוויר חם
[120]
וַיֹּאמַר
כמשאלה,
[121]
מִי
יתן וְיִמָּצֵא מישהו אשר
[122]
יַשְׁקֵנִי
מֵהַ
מַיִם
הקרים והערבים
[123]
מִבֹּאר בֵּית לֶחֶם אֲשֶׁר בַּשָּׁעַר?!;
[124]
(טז)
וַיִּבְקְעוּ שְׁלֹשֶׁת הַגִּבֹּרִים בְּמַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים וַיִּשְׁאֲבוּ מַיִם מִבֹּאר בֵּית לֶחֶם אֲשֶׁר בַּשַּׁעַר, וַיִּשְׂאוּ וַיָּבִאוּ אֶל דָּוִד וְלֹא אָבָה לִשְׁתּוֹתָם וַיַּסֵּךְ אֹתָם לַיהֹוָה:
וכאשר שמעו הגיבורים שהתאווה דוד למים, הלכו מעצמם לעשות נחת רוח לדוד,
[125]
וַיִּבְקְעוּ שְׁלֹשֶׁת הַגִּבֹּרִים בְּמַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים
לעשות בו דרך לעצמם,
[126]
וַיִּשְׁאֲבוּ מַיִם מִבֹּאר בֵּית לֶחֶם אֲשֶׁר בַּשַּׁעַר,
וַיִּשְׂאוּ
את המים
וַיָּבִאוּ
אותם
אֶל דָּוִד
, ובמעשה זה עשו גבורה עצומה בלכתם דרך המחנה בעזוז מלחמה ובשאיבת המים ביד חזקה, ואף בחזרתם עשו מעשה גבורה להילחם בעוד המים בידם,
[127]
וְ
אולם
לֹא אָבָה
-הסכים דוד
לִשְׁתּוֹתָם
, שהיה חושב בנפשו אילו שתה אותם כאילו שתה את דמם, כי בנפשותם הביאום,
[128]
וַיַּסֵּךְ
-ושפך
[129]
אֹתָם
דוד על הארץ
[130]
לַיהֹוָה
-לשם ה';
[131]
(יז)
וַיֹּאמֶר חָלִילָה לִּי יְהֹוָה מֵעֲשֹׂתִי זֹאת הֲדַם הָאֲנָשִׁים הַהֹלְכִים בְּנַפְשׁוֹתָם?! וְלֹא אָבָה לִשְׁתּוֹתָם אֵלֶּה עָשׂוּ שְׁלֹשֶׁת הַגִּבֹּרִים:
וַיֹּאמֶר חָלִילָה לִּי יְהֹוָה
-מה'
[132]
מֵעֲשֹׂתִי
-מלעשות
זֹאת
! וכי
[133]
אשתה את
[134]
הֲדַם
של
הָאֲנָשִׁים הַהֹלְכִים בְּ
סכנת
[135]
נַפְשׁוֹתָם?!
[136]
וְ
לכן
לֹא אָבָה
-הסכים דוד
לִשְׁתּוֹתָם
, מעשי גבורות
אֵלֶּה עָשׂוּ שְׁלֹשֶׁת הַגִּבֹּרִים
עליהם יפרט כעת הכתוב;
[137]
(יח)
וַאֲבִישַׁי אֲחִי יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה הוּא רֹאשׁ הַשְּׁלֹשָׁה (השלשי וְהוּא עוֹרֵר אֶת חֲנִיתוֹ עַל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת חָלָל וְלוֹ שֵׁם בַּשְּׁלֹשָׁה:
כעת מפרט את שמותם של שלושת הגיבורים שבקעו במחנה פלשתים להביא מים לדוד,
וַאֲבִישַׁי אֲחִי יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה הוּא
היה
רֹאשׁ
ושר
[138]
על
הַשְּׁלֹשָׁה (השלשי
כתיב)
הגיבורים (השניים) שבקעו להביא את המים לדוד,
[139]
וְהוּא עוֹרֵר אֶת חֲנִיתוֹ עַל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת חָלָל
בפעם אחת,
[140]
וְלוֹ שֵׁם
בגיבורים הללו
[141]
, ואף
בַּשְּׁלֹשָׁה
הגיבורים הראשונים עֲדִינוֹ הָעֶצְנִי, אֶלְעָזָר בֶּן-דֹּדוֹ, וְשַׁמָּא בֶּן- אָגֵא, מצד זה שעורר את חניתו על שלש מאות חלל כמו עדינו העצני;
[142]
(יט)
מִן הַשְּׁלֹשָׁה הֲכִי נִכְבָּד וַיְהִי לָהֶם לְשָׂר, וְעַד הַשְּׁלֹשָׁה לֹא בָא:
מִן הַשְּׁלֹשָׁה
הגיבורים (השניים) ששאבו מים לדוד
[143]
הוא היה
הֲכִי נִכְבָּד
-מכובד שבהם
[144]
, שעורר חניתו על שלש מאות חלל,
[145]
וַיְהִי לָהֶם לְשָׂר,
וְ
אולם
[146]
עַד הַשְּׁלֹשָׁה
הגיבורים הראשונים עֲדִינוֹ הָעֶצְנִי, אֶלְעָזָר בֶּן-דֹּדוֹ, וְשַׁמָּא בֶּן-אָגֵא
לֹא בָא
-הגיע
[147]
לגבורתם;
[148]
(כ)
וּבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע בֶּן אִישׁ חַיִל (חי רַב פְּעָלִים מִקַּבְצְאֵל הוּא הִכָּה אֵת שְׁנֵי אֲרִאֵל מוֹאָב, וְהוּא יָרַד וְהִכָּה אֶת הָאֲרִי (האריה) בְּתוֹךְ הַבֹּאר בְּיוֹם הַשָּׁלֶג:
וּבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע
היה הגיבור השני
[149]
, ומעלת גבורתו באה לו מאבותיו
[150]
, שהיה אביו
בֶּן אִישׁ חַיִל (חי
כתיב)
[151]
-גיבור חיל
[152]
, מזורז
[153]
וירא מן החטא
[154]
, ובניהו היה
רַב
-גדול
[155]
פְּעָלִים
-במעשים טובים
[156]
ופעל הרבה גבורות
[157]
, הוא היה
מִ
עיר
[158]
קַּבְצְאֵל
אשר בנחלת יהודה
[159]
, וריבה וקיבץ פעלים לתורה,
[160]
הוּא הִכָּה אֵת שְׁנֵי אֲרִאֵל
-גיבורי
[161]
מוֹאָב,
וְ
כן
הוּא יָרַד
אל הבור
וְהִכָּה אֶת הָאֲרִי (האריה
כתיב
) בְּתוֹךְ הַבֹּאר
על אף שהמקום דחוק להתחזק בו
[162]
, ומרוב גבורתו
[163]
עשה זאת
בְּיוֹם הַשָּׁלֶג
בזמן הקור, שמטבע האדם להמנע בזמן זה מפעולות
[164]
, הן בגלל שהאדם מצונן וחלש והן בגלל שהארי מתגבר בקור
[165]
, ועם כל זאת נתגבר עליו והכהו נפש;
[166]
(כא)
וְהוּא הִכָּה אֶת אִישׁ מִצְרִי אִישׁ (אשר מַרְאֶה וּבְיַד הַמִּצְרִי חֲנִית, וַיֵּרֶד אֵלָיו בַּשָּׁבֶט וַיִּגְזֹל אֶת הַחֲנִית מִיַּד הַמִּצְרִי וַיַּהַרְגֵהוּ בַּחֲנִיתוֹ:
וְהוּא הִכָּה אֶת אִישׁ מִצְרִי
גבה קומה
[167]
ומשונה במראהו
[168]
אשר היה נורא מאוד,
[169]
אִישׁ (אשר
כתיב)
בעל
מַרְאֶה
-פרצוף גדול
[170]
כגיבור
[171]
המטיל אימה,
[172]
וּבְיַד הַמִּצְרִי
הזה היתה
חֲנִית,
וַיֵּרֶד אֵלָיו
בניהו
בַּשָּׁבֶט
-בשרביט
[173]
אחד קטן בלבד,
וַיִּגְזֹל
-ולקח
[174]
בכוח גבורתו
[175]
אֶת הַחֲנִית מִיַּד הַמִּצְרִי וַיַּהַרְגֵהוּ
בניהו
בַּחֲנִיתוֹ
של המצרי, ולמרות שבניהו היה כהן, היה הורג את אויבי השם ולא היה זה אצלו טומאה, כמו שמצינו בפנחס;
[176]
(כב)
אֵלֶּה עָשָׂה בְּנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע, וְלוֹ שֵׁם בִּשְׁלֹשָׁה הַגִּבֹּרִים:
גבורות
[177]
אֵלֶּה עָשָׂה בְּנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע,
וְ
היה
לוֹ שֵׁם בִּשְׁלֹשָׁה הַגִּבֹּרִים
השניים אשר שאבו את המים לדוד
[178]
, שעם כל גבורתם החשיבו גם אותו לגיבור
[179]
, וכשם שהיה להם שם גבורה כך היה גם לבניהו שם גבורה
[180]
, אבל שלשת הגבורים הראשונים לא החשיבו אותו למאומה לגודל הגבורה שהיתה בהם;
[181]
(כג)
מִן הַשְּׁלֹשִׁים נִכְבָּד וְאֶל הַשְּׁלֹשָׁה לֹא בָא וַיְשִׂמֵהוּ דָוִד אֶל מִשְׁמַעְתּוֹ:
מִן הַשְּׁלֹשִׁים
הגיבורים אשר יפורטו בהמשך, היה בניהו
[182]
נִכְבָּד
מכל אחד ואחד בגבורה
[183]
, ואף היה ראש לסנהדרין
[184]
, ולכן לא נמנה עמהם,
[185]
וְ
אולם
אֶל
גבורת
[186]
הַשְּׁלֹשָׁה
הגיבורים הראשונים: עֲדִינוֹ הָעֶצְנִי, אֶלְעָזָר בֶּן-דֹּדוֹ, וְשַׁמָּא בֶּן- אָגֵא
[187]
לֹא בָא
-הגיע
[188]
ולכך אף עמהם לא נמנה,
[189]
וַיְשִׂמֵהוּ דָוִד אֶל מִשְׁמַעְתּוֹ
-להיות עמו, לשמוע ולעשות כל אשר יצוה
[190]
, ומינהו ראש על השלושים הגיבורים;
[191]
(כד)
עֲשָׂהאֵל אֲחִי יוֹאָב בַּשְּׁלֹשִׁים אֶלְחָנָן בֶּן דֹּדוֹ בֵּית לָחֶם:
והגיבור השלישי היה
[192]
עֲשָׂהאֵל אֲחִי יוֹאָב
ועל אף שהיה נכבד קצת מן השלשים, מכל מקום לא גדלה מאוד מעלתו עליהם, כמו החמישה הגיבורים הראשונים (עדינו-אלעזר-שמא-אבישי-בניהו)
[193]
, ולכן נמנה
[194]
בַּשְּׁלֹשִׁים
הגיבורים, ואלו הם:
אֶלְחָנָן בֶּן דֹּדוֹ
כך היה שמו של אביו, דודו
[195]
מ
בֵּית
[196]
לָחֶם;
(כה)
שַׁמָּה הַחֲרֹדִי אֱלִיקָא הַחֲרֹדִי:
שַׁמָּה הַחֲרֹדִי
ממקום ששמו חרוד,
[197]
אֱלִיקָא הַחֲרֹדִי
-מחרוד;
[198]
(כו)
חֶלֶץ הַפַּלְטִי עִירָא בֶן עִקֵּשׁ הַתְּקוֹעִי:
חֶלֶץ הַפַּלְטִי
-מִפֶּלֶט,
[199]
עִירָא בֶן עִקֵּשׁ הַתְּקוֹעִי
-מתקוע;
[200]
(כז)
אֲבִיעֶזֶר הָעַנְּתֹתִי מְבֻנַּי הַחֻשָׁתִי:
אֲבִיעֶזֶר הָעַנְּתֹתִי
-מענתות,
[201]
מְבֻנַּי הַחֻשָׁתִי
-מִחֻשָׁת;
[202]
(כח)
צַלְמוֹן הָאֲחֹחִי מַהְרַי הַנְּטֹפָתִי:
צַלְמוֹן הָאֲחֹחִי
-מִאֲחֹחַ,
[203]
מַהְרַי הַנְּטֹפָתִי
-מִנְטוֹפֶת;
[204]
(כט)
חֵלֶב בֶּן בַּעֲנָה הַנְּטֹפָתִי אִתַּי בֶּן רִיבַי מִגִּבְעַת בְּנֵי בִנְיָמִן:
חֵלֶב בֶּן בַּעֲנָה הַנְּטֹפָתִי
-מִנְטוֹפֶת,
[205]
אִתַּי בֶּן רִיבַי מִגִּבְעַת בְּנֵי בִנְיָמִן;
(ל)
בְּנָיָהוּ פִּרְעָתֹנִי הִדַּי מִנַּחֲלֵי גָעַשׁ:
בְּנָיָהוּ פִּרְעָתֹנִי
-מִפִּרָעָתוֹן,
[206]
הִדַּי מִנַּחֲלֵי גָעַשׁ;
(לא)
אֲבִי עַלְבוֹן הָעַרְבָתִי עַזְמָוֶת הַבַּרְחֻמִי:
אֲבִי עַלְבוֹן הָעַרְבָתִי
-מערבת,
[207]
עַזְמָוֶת הַבַּרְחֻמִי
-מִבַּרְחֻם;
[208]
(לב)
אֶלְיַחְבָּא הַשַּׁעַלְבֹנִי בְּנֵי יָשֵׁן יְהוֹנָתָן:
אֶלְיַחְבָּא הַשַּׁעַלְבֹנִי
-משעלבון,
[209]
בְּנֵי
-בנו של
[210]
יָשֵׁן
ששמו
יְהוֹנָתָן;
(לג)
שַׁמָּה הַהֲרָרִי אֲחִיאָם בֶּן שָׁרָר הָארָרִי:
שַׁמָּה הַהֲרָרִי
-מהר הרר,
[211]
אֲחִיאָם בֶּן שָׁרָר הָארָרִי
-מן ההר הגבוה;
[212]
(לד)
אֱלִיפֶלֶט בֶּן אֲחַסְבַּי בֶּן הַמַּעֲכָתִי, אֱלִיעָם בֶּן אֲחִיתֹפֶל הַגִּלֹנִי:
אֱלִיפֶלֶט בֶּן אֲחַסְבַּי בֶּן הַמַּעֲכָתִי,
אֱלִיעָם בֶּן אֲחִיתֹפֶל הַגִּלֹנִי
-מהעיר גִּילֹה;
[213]
(לה)
חֶצְרַי (חצרו) הַכַּרְמְלִי פַּעֲרַי הָאַרְבִּי:
חֶצְרַי (חצרו
כתיב
) הַכַּרְמְלִי
-מכרמלא,
[214]
פַּעֲרַי הָאַרְבִּי
-מארב;
[215]
(לו)
יִגְאָל בֶּן נָתָן מִצֹּבָה, בָּנִי הַגָּדִי:
יִגְאָל בֶּן נָתָן מִצֹּבָה,
בָּנִי הַגָּדִי
-משבט גד;
[216]
(לז)
צֶלֶק הָעַמֹּנִי נַחְרַי הַבְּאֵרֹתִי נֹשֵׂא (נשאי) כְּלֵי יוֹאָב בֶּן צְרֻיָה:
צֶלֶק הָעַמֹּנִי
-מבני עמון,
[217]
נַחְרַי הַבְּאֵרֹתִי
-מבארות
[218]
, והוא היה
נֹשֵׂא (נשאי
כתיב
) כְּלֵי
מלחמתו של
[219]
יוֹאָב בֶּן צְרֻיָה;
(לח)
עִירָא הַיִּתְרִי גָּרֵב הַיִּתְרִי:
עִירָא הַיִּתְרִי
-מִיֶתֶר,
[220]
גָּרֵב הַיִּתְרִי
-מִיֶתֶר;
[221]
(לט)
אוּרִיָּה הַחִתִּי כֹּל שְׁלֹשִׁים וְשִׁבְעָה:
אוּרִיָּה הַחִתִּי
, מספר
כֹּל
הגיבורים
[222]
היה
שְׁלֹשִׁים וְשִׁבְעָה
, לפי הפירוט הזה
[223]
: השלושים שמנויים כאן, שלושת הגיבורים ששאבו את המים (אבישי-בניהו-עשהאל) ושלושת הגיבורים הראשונים (עדינו-אלעזר-שמא), ויואב שלא הוצרך להימנות כי היה שר צבא
[224]
החשוב מאוד מכולם
[225]
, ובסך-הכל שלושים ושבעה, והיו גבורי דוד כמוהו בכל השלמויות, ונחה על כולם רוח ה', רוח חכמה ותבונה, רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת ה';
[226]