(א)
וַיֹּסֶף אַף יְהֹוָה לַחֲרוֹת בְּיִשְׂרָאֵל וַיָּסֶת אֶת דָּוִד בָּהֶם לֵאמֹר לֵךְ מְנֵה אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֶת יְהוּדָה:
מלבד מה שחרה אפו של הקב"ה בדבר הגבעונים עליו נענשו ברעב שלש שנים,
[1]
וַיֹּסֶף
-הוסיף
אַף יְהֹוָה לַחֲרוֹת בְּיִשְׂרָאֵל
[2]
, וברשות הקב"ה
[3]
וַיָּסֶת
-הסית
[4]
וגירה
[5]
השטן
[6]
אֶת דָּוִד בָּהֶם
בישראל, כאשר הסתה זו היתה בדבר הרע להם
[7]
, ושם בלב דוד
[8]
לֵאמֹר
-שיאמר לאחד משריו
[9]
לֵךְ מְנֵה אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֶת יְהוּדָה
בניגוד לציווי התורה שלא למנות את ישראל שלא לצורך
[10]
, ואף כשמונים לצורך, ציוותה התורה שבפקוד אותם יתנו איש כופר נפשו על ידי הבאת מחצית השקל, ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם
[11]
, ולא שמר ה' את דוד מטעות זו
[12]
, שסבר דוד כי ציווי זה היה לדור המדבר ולא ציווי לדורות:
[13]
(ב)
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל יוֹאָב שַׂר הַחַיִל אֲשֶׁר אִתּוֹ, שׁוּט נָא בְּכָל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל מִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע, וּפִקְדוּ אֶת הָעָם וְיָדַעְתִּי אֵת מִסְפַּר הָעָם:
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל יוֹאָב שַׂר הַחַיִל
-הצבא
[14]
אֲשֶׁר אִתּוֹ,
שׁוּט נָא
-תשוטט אנה ואנה
[15]
בְּכָל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל
אתה ושרי החיל אשר תחתיך
[16]
מִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע,
וּפִקְדוּ
-ותספרו
[17]
אֶת הָעָם
אתה ואנשיך,
[18]
וְיָדַעְתִּי
-וכך אדע
אֵת מִסְפַּר הָעָם
, ותכלית כוונתו של דוד היתה לספור כל איש מבני החיל ולכתבו בספר דברי הימים אשר למלך, למען לא יחסר בעת קרב, וכן לספור גם את מי שהיה מתחת לגיל עשרים ולדעת שנותיהם, כדי שכאשר יגיעו לגיל עשרים יעמדו בצבא:
[19]
(ג)
וַיֹּאמֶר יוֹאָב אֶל הַמֶּלֶךְ וְיוֹסֵף יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֶל הָעָם כָּהֵם וְכָהֵם מֵאָה פְעָמִים וְעֵינֵי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ רֹאוֹת וַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ לָמָּה חָפֵץ בַּדָּבָר הַזֶּה:
וַיֹּאמֶר יוֹאָב אֶל הַמֶּלֶךְ
מי יתן
[20]
וְיוֹסֵף
עוד
[21]
יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֶל הָעָם כָּהֵם
-כמו שהם עכשיו,
[22]
וְ
עוד יוסף
[23]
כָהֵם
-כמספר אשר יהיו אחר ההוספה הראשונה, ועוד יתכפלו ויחזרו ויתכפלו עד
[24]
מֵאָה פְעָמִים
, ושחשבון זה יעלה עד שתחדל לספור כי אין מספר
[25]
, ושבימיך יקרה דבר זה
[26]
וְ
שֶׁ
עֵינֵי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ רֹאוֹת
-יראו ברכה זו,
[27]
וַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ
הואיל ואין צורך למנותם
[28]
לָמָּה
אדוני המלך
חָפֵץ בַּדָּבָר הַזֶּה
? מוטב שלא למנותם כי אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין:
[29]
(ד)
וַיֶּחֱזַק דְּבַר הַמֶּלֶךְ אֶל יוֹאָב וְעַל שָׂרֵי הֶחָיִל וַיֵּצֵא יוֹאָב וְשָׂרֵי הַחַיִל לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ לִפְקֹד אֶת הָעָם אֶת יִשְׂרָאֵל:
וַיֶּחֱזַק דְּבַר הַמֶּלֶךְ אֶל יוֹאָב וְעַל שָׂרֵי הֶחָיִל
, התחזקו דברי המלך על דברי יואב
[30]
, אמר לו דוד, האם אתה מלך ואני שר הצבא או אני מלך ואתה שר הצבא?
[31]
, וכיוון שאני מלך ואתה שר צבא, אין דין שיבטלו דברי ויעמדו דבריך
[32]
, כיוון שראה כן
וַיֵּצֵא
-הוכרח לצאת
[33]
יוֹאָב וְשָׂרֵי הַחַיִל לִפְנֵי
-מלפני
[34]
הַמֶּלֶךְ לִפְקֹד
-לספור
אֶת הָעָם אֶת יִשְׂרָאֵל:
[35]
(ה)
וַיַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן, וַיַּחֲנוּ בַעֲרוֹעֵר יְמִין הָעִיר אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַנַּחַל הַגָּד וְאֶל יַעְזֵר:
והתחילו למנות את ישראל מעבר לירדן,
[36]
וַיַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן,
וַיַּחֲנוּ בַעֲרוֹעֵר
-מחוץ לערוער בצד
[37]
יְמִין
של
הָעִיר אֲשֶׁר
היה
בְּתוֹךְ הַנַּחַל הַ
שייך לנחלת שבט
[38]
גָּד
, והתחיל בבני גד לפי שהם גבורים וקשים, אמר, הלוואי וילחמו בי ויעכבו על ידי,
[39]
וְ
משם הלכו
[40]
אֶל יַעְזֵר:
(ו)
וַיָּבֹאוּ הַגִּלְעָדָה וְאֶל אֶרֶץ תַּחְתִּים חָדְשִׁי וַיָּבֹאוּ דָּנָה יַּעַן, וְסָבִיב אֶל צִידוֹן:
וַיָּבֹאוּ הַגִּלְעָדָה
-אל הגלעד
וְאֶל אֶרֶץ תַּחְתִּים חָדְשִׁי
-מקום ישוב חדש
[41]
שאוכלוסיהן מועטין, שחשב יואב אולי בינתיים יתחרט דוד וישלח אליו שליח שיחזור בו,
[42]
וַיָּבֹאוּ דָּנָה
-לבני דן למקום הנקרא
יַּעַן,
[43]
וְ
משם
[44]
סָבִיב
-סובב עצמו והלך
[45]
אֶל צִידוֹן:
(ז)
וַיָּבֹאוּ מִבְצַר צֹר וְכָל עָרֵי הַחִוִּי וְהַכְּנַעֲנִי וַיֵּצְאוּ אֶל נֶגֶב יְהוּדָה בְּאֵר שָׁבַע:
וַיָּבֹאוּ
אל
מִבְצַר צֹר
שנקרא כך על היותו בצור גבוה,
[46]
וְ
כן באו אל
כָל עָרֵי
-הערים שהיו יושבים בהם
[47]
הַחִוִּי וְהַכְּנַעֲנִי
עִם ישראל, שלא גירשום בני ישראל, והיו משלמים לישראל מס,
[48]
וַיֵּצְאוּ
משם והלכו
אֶל
דרום
[49]
נֶגֶב יְהוּדָה
אל
[50]
בְּאֵר שָׁבַע:
(ח)
וַיָּשֻׁטוּ בְּכָל הָאָרֶץ, וַיָּבֹאוּ מִקְצֵה תִשְׁעָה חֳדָשִׁים וְעֶשְׂרִים יוֹם יְרוּשָׁלִָם:
וַיָּשֻׁטוּ
-והלכו אנה ואנה
[51]
בְּכָל הָאָרֶץ,
וַיָּבֹאוּ מִקְצֵה
-לאחר
תִשְׁעָה חֳדָשִׁים וְעֶשְׂרִים יוֹם
חזרה אל
יְרוּשָׁלִָם:
[52]
(ט)
וַיִּתֵּן יוֹאָב אֶת מִסְפַּר מִפְקַד הָעָם אֶל הַמֶּלֶךְ, וַתְּהִי יִשְׂרָאֵל שְׁמֹנֶה מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ חַיִל שֹׁלֵף חֶרֶב, וְאִישׁ יְהוּדָה חֲמֵשׁ מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ:
וַיִּתֵּן יוֹאָב אֶת מִסְפַּר מִפְקַד הָעָם
[53]
אֶל הַמֶּלֶךְ,
וַתְּהִי
עדת
[54]
יִשְׂרָאֵל שְׁמֹנֶה מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ חַיִל שֹׁלֵף חֶרֶב
[55]
, וְאִישׁ
-ואנשי
יְהוּדָה
היו
חֲמֵשׁ מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ:
[56]
(י)
וַיַּךְ לֵב דָּוִד אֹתוֹ אַחֲרֵי כֵן סָפַר אֶת הָעָם וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל יְהֹוָה, חָטָאתִי מְאֹד אֲשֶׁר עָשִׂיתִי וְעַתָּה יְהֹוָה, הַעֲבֶר נָא אֶת עֲוֹן עַבְדְּךָ כִּי נִסְכַּלְתִּי מְאֹד:
וַיַּךְ
-והומה וחרד היה
[57]
לֵב דָּוִד
, והיכה
[58]
אֹתוֹ
ליבו
[59]
אַחֲרֵי כֵן
על כך שֶׁ
סָפַר אֶת הָעָם
, וחשש דוד שמפני העוון שעשה יקרהו עונש בזה לו ולישראל
[60]
, ונתחרט וביקש רחמים מה' שיעביר עוונו,
[61]
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל יְהֹוָה,
חָטָאתִי מְאֹד אֲשֶׁר עָשִׂיתִי
שגרמתי שתהיה סיבה שיבוא נגף על ישראל,
[62]
וְעַתָּה יְהֹוָה,
הַעֲבֶר נָא אֶת עֲוֹן עַבְדְּךָ
ושלא יינגפו ישראל,
[63]
כִּי
אני עשיתי
נִסְכַּלְתִּי
-סכלות גדולה בשכלי
[64]
מְאֹד
למנותם בלא כופר נפש, ומה פשעו הם שימותו במגפה?!:
[65]
(יא)
וַיָּקָם דָּוִד בַּבֹּקֶר, וּדְבַר יְהֹוָה הָיָה אֶל גָּד הַנָּבִיא חֹזֵה דָוִד לֵאמֹר:
ומתוך דאגה, לב דוד לא שכב באותו לילה,
[66]
וַיָּקָם דָּוִד בַּבֹּקֶר,
וּ
מיד
[67]
דְבַר יְהֹוָה הָיָה אֶל גָּד הַנָּבִיא
הנקרא
חֹזֵה דָוִד
מפני שכל נבואותיו היו רק לדוד,
[68]
לֵאמֹר
-וכך אמר לו ה' לומר לדוד:
(יב)
הָלוֹךְ וְדִבַּרְתָּ אֶל דָּוִד, כֹּה אָמַר יְהֹוָה שָׁלֹשׁ אָנֹכִי נוֹטֵל עָלֶיךָ בְּחַר לְךָ אַחַת מֵהֶם, וְאֶעֱשֶׂה לָּךְ:
הָלוֹךְ וְדִבַּרְתָּ אֶל דָּוִד,
[69]
כֹּה אָמַר יְהֹוָה
, על מעשיך התחייבת להענש
[70]
בְּ
שָׁלֹשׁ
עונשים, רעב וחרב ודבר
[71]
, גזרות
[72]
אלו
אָנֹכִי נוֹטֵל
-מטיל
[73]
עָלֶיךָ
-על ישראל
[74]
, אולם ע"י שתבחר אתה את עונשך כמקבל עליו את הייסורים באהבה, יהיה די באחת מהם
[75]
, לכן
בְּחַר לְךָ אַחַת מֵ
שלוש
[76]
הגזרות
[77]
הַ
הֶם,
וְ
רק עונש זה
אֶעֱשֶׂה לָּךְ:
(יג)
וַיָּבֹא גָד אֶל דָּוִד, וַיַּגֶּד לוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ הֲתָבוֹא לְךָ שֶׁבַע שָׁנִים רָעָב בְּאַרְצֶךָ אִם שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים נֻסְךָ לִפְנֵי צָרֶיךָ וְהוּא רֹדְפֶךָ? וְאִם הֱיוֹת שְׁלֹשֶׁת יָמִים דֶּבֶר בְּאַרְצֶךָ? עַתָּה, דַּע וּרְאֵה מָה אָשִׁיב שֹׁלְחִי דָּבָר:
וַיָּבֹא גָד
הנביא
אֶל דָּוִד,
וַיַּגֶּד לוֹ
תחילה את עצת ה' שיקבל את הדין ברצון ואהבה
[78]
כדי שיקבל עונש אחד בלבד, ולאחר מכן נתן לו לבחור עונש מתוך שלושה עונשים,
וַיֹּאמֶר לוֹ הֲ
אם
[79]
תרצה שבמקום הנגף המעותד לבוא בעבור המניין בלי כופר,
[80]
תָבוֹא לְךָ
על ישראל גזרה של
שֶׁבַע
[81]
שָׁנִים
של
רָעָב בְּאַרְצֶךָ
? או ה
אִם
תרצה
[82]
שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים נֻסְךָ
-שתהיה נס ובורח
[83]
לִפְנֵי צָרֶיךָ
-אויביך, שלא יהיה לך תקומה מפניהם כדי שיכירו כי מאת האל הוא
[84]
וְהוּא רֹדְפֶךָ?
[85]
וְאִם
תרצה
הֱיוֹת
שיהיה
שְׁלֹשֶׁת יָמִים
של
דֶּבֶר בְּאַרְצֶךָ?
עַתָּה,
דַּע וּרְאֵה
בראיית הלב ובהבנתה
[86]
מָה אָשִׁיב
לְ
שֹׁלְחִי
הוא הקב"ה
דָּבָר
כתשובה, מבין שלושת העונשים האלו:
(יד)
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל גָּד צַר לִי מְאֹד נִפְּלָה נָּא בְיַד יְהֹוָה כִּי רַבִּים רַחֲמָיו (רחמו וּבְיַד אָדָם אַל אֶפֹּלָה:
אמר דוד, אם אני בוחר לנוס מן האויב יאמרו ישראל הוא בוטח בגיבוריו ומוסר אותנו להריגה! ואם אני בוחר את הרעב יאמרו ישראל הוא בוטח בעושרו! אבחר דֶּבֶר שהכל שוין בו,
[87]
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל גָּד צַר לִי מְאֹד
הלא הקטנה שבהם קשה מאד!
[88]
ועם כל זאת
[89]
נִפְּלָה נָּא בְיַד יְהֹוָה
זו הַדֶּבֶר,
[90]
כִּי רַבִּים רַחֲמָיו
של הקב"ה
(רחמו
כתיב)
ורחם ירחם,
[91]
וּבְיַד אָדָם אַל אֶפֹּלָה
לא במלחמה ולא ברעב, כי גם ברעב אף על פי שהוא ביד ה' יצטרכו לבני אדם והם לא ירחמו
[92]
, לכן אבחר דֶּבֶר שהוא ביד ה' בלבד:
[93]
(טו)
וַיִּתֵּן יְהֹוָה דֶּבֶר בְּיִשְׂרָאֵל מֵהַבֹּקֶר וְעַד עֵת מוֹעֵד וַיָּמָת מִן הָעָם מִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע שִׁבְעִים אֶלֶף אִישׁ:
וַיִּתֵּן יְהֹוָה דֶּבֶר בְּיִשְׂרָאֵל מֵ
עת
[94]
הַבֹּקֶר
שבאה הנבואה אל גד
[95]
וְעַד עֵת
-אותו
מוֹעֵד
למחרתו,
[96]
וַיָּמָת מִן הָעָם מִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע שִׁבְעִים אֶלֶף אִישׁ
והיו אלה האנשים אשר חטאו בדבר שבע בן בכרי:
[97]
(טז)
וַיִּשְׁלַח יָדוֹ הַמַּלְאָךְ יְרוּשָׁלִַם לְשַׁחֲתָהּ וַיִּנָּחֶם יְהֹוָה אֶל הָרָעָה, וַיֹּאמֶר לַמַּלְאָךְ הַמַּשְׁחִית בָּעָם, רַב עַתָּה הֶרֶף יָדֶךָ וּמַלְאַךְ יְהֹוָה הָיָה עִם גֹּרֶן הָאֲרַוְנָה (האורנה) הַיְבֻסִי:
וַיִּשְׁלַח יָדוֹ הַמַּלְאָךְ
המשחית בעם
[98]
אל
יְרוּשָׁלִַם
כדי
לְשַׁחֲתָהּ
-לשחת את האנשים שבה,
[99]
וַיִּנָּחֶם
-והתחרט כביכול
[100]
יְהֹוָה אֶל
-על
הָרָעָה,
וַיֹּאמֶר
בציווי
[101]
לַמַּלְאָךְ הַמַּשְׁחִית בָּעָם,
רַב
-די
[102]
עַתָּה
במה שמתו
[103]
, וְ
הֶרֶף
-תַּרְפֶּה
[104]
יָדֶךָ
מלהשחית עוד בצורה כזאת,
[105]
וּמַלְאַךְ יְהֹוָה הָיָה עִם
-עומד סמוך
[106]
לְ
גֹּרֶן
של גר תושב
[107]
הָאֲרַוְנָה
-אֲרַוְנָה
[108]
(האורנה
כתיב
) הַיְבֻסִי
שהיה שר מצודת ציון ששמה יבוסי:
[109]
(יז)
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל יְהֹוָה בִּרְאֹתוֹ אֶת הַמַּלְאָךְ הַמַּכֶּה בָעָם וַיֹּאמֶר הִנֵּה אָנֹכִי חָטָאתִי וְאָנֹכִי הֶעֱוֵיתִי וְאֵלֶּה הַצֹּאן מֶה עָשׂוּ?! תְּהִי נָא יָדְךָ בִּי וּבְבֵית אָבִי:
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל יְהֹוָה בִּרְאֹתוֹ אֶת הַמַּלְאָךְ הַמַּכֶּה בָעָם
ולא בו,
[110]
וַיֹּאמֶר הִנֵּה אָנֹכִי חָטָאתִי וְאָנֹכִי הֶעֱוֵיתִי
בעוון
[111]
זה, ואני הסיבה במגיפה הזאת,
[112]
וְאֵלֶּה הַצֹּאן
-בני העם
[113]
מֶה עָשׂוּ?!
תְּהִי נָא
מכת
[114]
יָדְךָ
, זו הַדֶּבֶר
[115]
בִּי וּבְבֵית אָבִי:
(יח)
וַיָּבֹא גָד אֶל דָּוִד בַּיּוֹם הַהוּא וַיֹּאמֶר לוֹ עֲלֵה הָקֵם לַיהֹוָה מִזְבֵּחַ בְּגֹרֶן אֲרַוְנָה (ארניה) הַיְבֻסִי:
וַיָּבֹא גָד אֶל דָּוִד בַּיּוֹם הַהוּא וַיֹּאמֶר לוֹ
בדבר ה',
[116]
עֲלֵה
להר המוריה
[117]
וְ
הָקֵם לַיהֹוָה מִזְבֵּחַ
שם
בְּגֹרֶן אֲרַוְנָה (ארניה
כתיב
) הַיְבֻסִי:
(יט)
וַיַּעַל דָּוִד כִּדְבַר גָּד כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה:
וַיַּעַל דָּוִד
אל הגורן אשר עמד בהר
[118]
כִּדְבַר גָּד כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה:
(כ)
וַיַּשְׁקֵף אֲרַוְנָה וַיַּרְא אֶת הַמֶּלֶךְ וְאֶת עֲבָדָיו עֹבְרִים עָלָיו וַיֵּצֵא אֲרַוְנָה וַיִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ אַפָּיו אָרְצָה:
וארונה היה מתחבא מפני המלאך שראה,
[119]
וַיַּשְׁקֵף אֲרַוְנָה
בעד החלון
[120]
וַיַּרְא אֶת הַמֶּלֶךְ
דוד
וְאֶת עֲבָדָיו עֹבְרִים עָלָיו
-סמוך לו,
[121]
וַיֵּצֵא אֲרַוְנָה וַיִּשְׁתַּחוּ
-והשתחווה
לַמֶּלֶךְ
על
[122]
אַפָּיו
-פניו
[123]
אָרְצָה:
(כא)
וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה מַדּוּעַ בָּא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֶל עַבְדּוֹ וַיֹּאמֶר דָּוִד לִקְנוֹת מֵעִמְּךָ אֶת הַגֹּרֶן לִבְנוֹת מִזְבֵּחַ לַיהֹוָה, וְתֵעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל הָעָם:
וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה מַדּוּעַ בָּא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֶל עַבְדּוֹ
? היה לך לשלוח לקרוא לי
[124]
, שהקטן הולך אצל הגדול ואין הגדול הולך אצל הקטן,
[125]
וַיֹּאמֶר דָּוִד
לארונה, באתי הנה לכבוד המקום ברוך הוא
[126]
לִקְנוֹת מֵעִמְּךָ אֶת הַגֹּרֶן
הגדול
[127]
לִבְנוֹת
שם
מִזְבֵּחַ לַיהֹוָה,
וְתֵעָצַר
-כדי שתעצר
[128]
הַמַּגֵּפָה מֵעַל הָעָם:
(כב)
וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה אֶל דָּוִד, יִקַּח וְיַעַל אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב בְּעֵינָו, רְאֵה הַבָּקָר לָעֹלָה, וְהַמֹּרִגִּים וּכְלֵי הַבָּקָר לָעֵצִים:
וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה
ברוחו הנדיבה
[129]
אֶל דָּוִד,
יִקַּח
אדוני המלך את הגורן למזבח
[130]
וְיַעַל
-ויעלה עליו
[131]
אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ
מִשֶּׁלִּי את
[132]
הַטּוֹב בְּעֵינָו,
רְאֵה
נתתי
[133]
את
הַבָּקָר
שלי
לָעֹלָה,
וְהַמֹּרִגִּים
-והמחרשות
[134]
וּ
שאר
[135]
כְלֵי הַבָּקָר
יהיו
[136]
לָעֵצִים
להבעיר האש על המזבח
[137]
, וגם את החטים למנחה:
[138]
(כג)
הַכֹּל נָתַן אֲרַוְנָה הַמֶּלֶךְ לַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה אֶל הַמֶּלֶךְ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ יִרְצֶךָ:
הַכֹּל נָתַן
-נדב
[139]
אֲרַוְנָה הַמֶּלֶךְ
שר היבוסי
[140]
לַמֶּלֶךְ
דוד, אבל לא רצה דוד לקבל במתנה,
[141]
וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה אֶל הַמֶּלֶךְ
למרות שאני נותן מידי, הזכות והצדקה יחשב לך ולא לי
[142]
, ולכן
יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ יִרְצֶךָ
-יקבל את קרבנך ברצון
[143]
שתעצר המגפה:
[144]
(כד)
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל אֲרַוְנָה לֹא כִּי קָנוֹ אֶקְנֶה מֵאוֹתְךָ בִּמְחִיר וְלֹא אַעֲלֶה לַיהֹוָה אֱלֹהַי עֹלוֹת חִנָּם, וַיִּקֶן דָּוִד אֶת הַגֹּרֶן וְאֶת הַבָּקָר בְּכֶסֶף שְׁקָלִים חֲמִשִּׁים:
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל אֲרַוְנָה לֹא
אקבלם במתנת חנם
[145]
כִּי קָנוֹ אֶקְנֶה
בכסף דמי שווים
[146]
מֵאוֹתְךָ
-ממך
[147]
בִּמְחִיר
ערכם,
[148]
וְלֹא אַעֲלֶה לַיהֹוָה אֱלֹהַי עֹלוֹת
שניתנות לי
[149]
חִנָּם,
וַיִּקֶן
-וקנה
דָּוִד אֶת הַגֹּרֶן
בו היה המזבח
[150]
וְאֶת הַבָּקָר בְּכֶסֶף שְׁקָלִים חֲמִשִּׁים
-חמישים שקלי כסף, ואח"כ כשראה שירדה שם האש ונבחר המקום לבית הבחירה
[151]
, קנה את כל השדה סביב הגורן, ובעבורם נתן עוד שש מאות שקלי זהב:
[152]
(כה)
וַיִּבֶן שָׁם דָּוִד מִזְבֵּחַ לַיהֹוָה וַיַּעַל עֹלוֹת וּשְׁלָמִים וַיֵּעָתֵר יְהֹוָה לָאָרֶץ וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל יִשְׂרָאֵל:
וַיִּבֶן שָׁם דָּוִד מִזְבֵּחַ לַיהֹוָה וַיַּעַל עֹלוֹת וּשְׁלָמִים
שעדיין לא נאסרו הבמות עד שנבנה בית המקדש
[153]
, ויקרא אל ה' ויענהו באש מן השמים על מזבח העולה, ויאמר ה' למלאך והשיב חרבו אל נְדָנָהּ,
[154]
וַיֵּעָתֵר
-ונתרצה
[155]
יְהֹוָה לָאָרֶץ
-לאנשי הארץ
[156]
וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה
מכל וכל
[157]
מֵעַל יִשְׂרָאֵל
שקיבל ה' את תפילתם:
[158]