(א)
וַיֵּלֶךְ שִׁמְשׁוֹן עַזָּתָה וַיַּרְא שָׁם אִשָּׁה זוֹנָה וַיָּבֹא אֵלֶיהָ:
לאחר ששמשון היכה בפלשתים, לא פחד לבוא בעיר גדולה מוקפת חומה דלתיים ובריח,
[1]
וַיֵּלֶךְ שִׁמְשׁוֹן עַזָּתָה
-אל עזה,
וַיַּרְא שָׁם אִשָּׁה זוֹנָה
-פונדקית המוכרת מזון,
[2]
וַיָּבֹא אֵלֶיהָ
לביתה לישאנה לאחר גיורה
[3]
וללון שם
[4]
, כי היה נמשך אחרי תאוותו:
[5]
(ב)
לַעַזָּתִים לֵאמֹר בָּא שִׁמְשׁוֹן הֵנָּה, וַיָּסֹבּוּ וַיֶּאֶרְבוּ לוֹ כָל הַלַּיְלָה בְּשַׁעַר הָעִיר וַיִּתְחָרְשׁוּ כָל הַלַּיְלָה לֵאמֹר עַד אוֹר הַבֹּקֶר וַהֲרְגְנֻהוּ:
לַעַזָּתִים
-לאנשי עזה
[6]
לֵאמֹר
-נאמר,
[7]
בָּא שִׁמְשׁוֹן הֵנָּה,
וַיָּסֹבּוּ
-וסבבו פלשתים בעיר לבקשו, כי לא ידעו לאיזה בית נכנס,
[8]
וַיֶּאֶרְבוּ לוֹ כָל הַלַּיְלָה בְּשַׁעַר הָעִיר
להורגו בבואו לצאת מן השער,
[9]
וַיִּתְחָרְשׁוּ
-והתייעצו בסוד
[10]
ובשקט
[11]
כָל הַלַּיְלָה
ועשו עצמם כאילו אינם יודעים ממנו, שלא יישמר מהם
[12]
, וחשבו איך להמיתו
[13]
, וסגרו את שער העיר
[14]
לֵאמֹר
-ואמרו, נמתין
[15]
עַד אוֹר הַבֹּקֶר
בבואו לצאת דרך השער,
[16]
וַהֲרְגְנֻהוּ
-ואז נהרוג אותו:
[17]
(ג)
וַיִּשְׁכַּב שִׁמְשׁוֹן עַד חֲצִי הַלַּיְלָה, וַיָּקָם בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַיֶּאֱחֹז בְּדַלְתוֹת שַׁעַר הָעִיר וּבִשְׁתֵּי הַמְּזוּזוֹת וַיִּסָּעֵם עִם הַבְּרִיחַ וַיָּשֶׂם עַל כְּתֵפָיו, וַיַּעֲלֵם אֶל רֹאשׁ הָהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי חֶבְרוֹן:
וַיִּשְׁכַּב
-וישן
[18]
שִׁמְשׁוֹן עַד חֲצִי הַלַּיְלָה,
וַיָּקָם בַּחֲצִי הַלַּיְלָה
והלך אל שער העיר ומצא את דלתות העיר נעולות,
[19]
וַיֶּאֱחֹז
שמשון
בְּדַלְתוֹת שַׁעַר הָעִיר וּבִשְׁתֵּי הַמְּזוּזוֹת
-המשקופים,
[20]
וַיִּסָּעֵם
-ועקרם ממקומם
[21]
, וסחבם עימו בקלות
[22]
עִם הַבְּרִיחַ
הנועל את הדלתות,
[23]
וַיָּשֶׂם
אותם
עַל כְּתֵפָיו,
[24]
וַיַּעֲלֵם
-והעלה אותם
אֶל רֹאשׁ הָהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי חֶבְרוֹן
המרוחק מרחק רב מעזה
[25]
, וזה מורה עד כמה גדולה היתה גבורתו:
[26]
(ד)
וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וַיֶּאֱהַב אִשָּׁה בְּנַחַל שֹׂרֵק, וּשְׁמָהּ דְּלִילָה:
וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן
, והיות ועבירה גוררת עבירה
[27]
וַיֶּאֱהַב
שמשון
אִשָּׁה
מבנות פלשתים
[28]
שהתגוררה
בְּנַחַל שֹׂרֵק,
וּשְׁמָהּ
היה
דְּלִילָה
[29]
, ולאחר שגיירה שמשון לקחה לו לאשה:
[30]
(ה)
וַיַּעֲלוּ אֵלֶיהָ סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים, וַיֹּאמְרוּ לָהּ פַּתִּי אוֹתוֹ וּרְאִי בַּמֶּה כֹּחוֹ גָדוֹל וּבַמֶּה נוּכַל לוֹ וַאֲסַרְנוּהוּ לְעַנּוֹתוֹ וַאֲנַחְנוּ נִתַּן לָךְ אִישׁ אֶלֶף וּמֵאָה כָּסֶף:
וַיַּעֲלוּ אֵלֶיהָ סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים,
וַיֹּאמְרוּ לָהּ פַּתִּי
-תפתי
[31]
אוֹתוֹ
וְהַרְבִּי עמו בדברים
[32]
עד שיאמר לך מהיכן כוחו, ואל תאמיני במה שיגיד לך
[33]
וּרְאִי
-עד שתראי בנסיון שדבריו אמת
[34]
ותביני
בַּמֶּה
-בעבור מה
[35]
כֹּחוֹ גָדוֹל
כל כך
[36]
וּבַמֶּה
יותש כוחו
[37]
שֶׁ
נוּכַל לוֹ
, ותקראי לנו רק כשתדעי זאת בבירור
[38]
, ומחששם שלא תרצה לעשות כזאת רעה לשמשון להמיתו אמרו לה,
[39]
וַ
אֲנַחְנוּ לא נהרוג אותו רק
אֲסַרְנוּהוּ
-נאסור אותו
[40]
כדי
לְעַנּוֹתוֹ
-בעינויים,
[41]
וַאֲנַחְנוּ
סרני פלשתים ונכבדי הארץ אשר לא ישובו דברינו אחור
[42]
נִתַּן לָךְ
כל
אִישׁ
מאיתנו
[43]
אֶלֶף וּמֵאָה
שקלי
[44]
כָּסֶף:
(ו)
וַתֹּאמֶר דְּלִילָה אֶל שִׁמְשׁוֹן הַגִּידָה נָּא לִי בַּמֶּה כֹּחֲךָ גָדוֹל וּבַמֶּה תֵאָסֵר לְעַנּוֹתֶךָ:
ועשתה דלילה במרמה להיראות כאוהבת שלו,
[45]
וַתֹּאמֶר דְּלִילָה אֶל שִׁמְשׁוֹן
, הראה לי גם אתה חיבתך אלי וגלה לי את מצפוני לבך,
[46]
הַגִּידָה נָּא לִי בַּמֶּה כֹּחֲךָ גָדוֹל וּבַמֶּה
-ובאיזה דבר אשר אם
[47]
תֵאָסֵר
-יקשרו אותך בו
[48]
, יוכלו
לְעַנּוֹתֶךָ
מבלי שתוכל להשתחרר?
[49]
ולא שאלה כמבקשת לאסרו, אלא כמי שרוצה שיראה לה את אהבתו אליה, ומשכך אף הוא המשיך כמצחק באשתו:
[50]
(ז)
וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ שִׁמְשׁוֹן, אִם יַאַסְרֻנִי בְּשִׁבְעָה יְתָרִים לַחִים אֲשֶׁר לֹא חֹרָבוּ וְחָלִיתִי וְהָיִיתִי כְּאַחַד הָאָדָם:
וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ שִׁמְשׁוֹן,
אִם יַאַסְרֻנִי
-יקשרו אותי
[51]
בְּשִׁבְעָה יְתָרִים
-חבלים דקים
[52]
לַחִים אֲשֶׁר לֹא חֹרָבוּ
-התייבשו,
[53]
וְחָלִיתִי
-אזי אהיה חלוש,
[54]
וְהָיִיתִי
-ואהפוך להיות
כְּאַחַד
-כשאר כל בני
[55]
הָאָדָם:
[56]
(ח)
וַיַּעֲלוּ לָהּ סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים שִׁבְעָה יְתָרִים לַחִים אֲשֶׁר לֹא חֹרָבוּ וַתַּאַסְרֵהוּ בָּהֶם:
והיא חששה שאולי הוא לא דובר אמת, לכן לא הביאה עימה פלשתים לאסור אותו, כך שאם אכן לא ידבר אמת ולא ייחלש כאחד האדם לא יחשוש בעתיד ממנה בראותו פלשתים, וימשיך לגלות לה את ליבו,
[57]
וַיַּעֲלוּ לָהּ סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים שִׁבְעָה יְתָרִים
-חבלים דקים
[58]
לַחִים אֲשֶׁר לֹא חֹרָבוּ
-התייבשו,
[59]
וַתַּאַסְרֵהוּ
-וקשרה אותו
[60]
בָּהֶם
לבחון אם אמת הדבר:
[61]
(ט)
וְהָאֹרֵב יֹשֵׁב לָהּ בַּחֶדֶר וַתֹּאמֶר אֵלָיו פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ שִׁמְשׁוֹן וַיְנַתֵּק אֶת הַיְתָרִים כַּאֲשֶׁר יִנָּתֵק פְּתִיל הַנְּעֹרֶת בַּהֲרִיחוֹ אֵשׁ, וְלֹא נוֹדַע כֹּחוֹ:
ושמו פלשתים מארב של אנשים
[62]
לשמשון, שאם דלילה תראה שאמת הדבר יקחו אותו,
[63]
וְהָאֹרֵב
היה
יֹשֵׁב
מוכן
[64]
לָהּ בַּחֶדֶר
הפנימי,
[65]
וַתֹּאמֶר אֵלָיו
"
פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ שִׁמְשׁוֹן
!",
[66]
וַיְנַתֵּק
-וקרע שמשון מעליו
[67]
אֶת הַיְתָרִים
-החבלים
כַּאֲשֶׁר
-באותו אופן
יִנָּתֵק
-שיתנתק
פְּתִיל
[68]
של
הַנְּעֹרֶת
-פסולת הפשתן
[69]
בַּהֲרִיחוֹ
-כאשר קרוב הוא
[70]
לְ
אֵשׁ,
וְלֹא נוֹדַע כֹּחוֹ
של שמשון בזה
[71]
כי לא היה אפילו צריך להתחזק לקרוע אותם:
[72]
(י)
וַתֹּאמֶר דְּלִילָה אֶל שִׁמְשׁוֹן, הִנֵּה הֵתַלְתָּ בִּי, וַתְּדַבֵּר אֵלַי כְּזָבִים, עַתָּה הַגִּידָה נָּא לִי בַּמֶּה תֵּאָסֵר:
וַתֹּאמֶר דְּלִילָה אֶל שִׁמְשׁוֹן,
הִנֵּה
לא עשיתי זאת כי אם לנסותך לדעת האם אתה אוהב אותי, ואתה
[73]
הֵתַלְתָּ
-לעגת ושיחקת
[74]
בִּי,
וַתְּדַבֵּר אֵלַי כְּזָבִים,
עַתָּה הַגִּידָה נָּא לִי
אמיתת הדבר,
[75]
בַּמֶּה
-באיזה דבר אשר אם
תֵּאָסֵר
-יקשרו אותך בו, יוכלו לענותך מבלי שתוכל להשתחרר?:
[76]
(יא)
וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אִם אָסוֹר יַאַסְרוּנִי בַּעֲבֹתִים חֲדָשִׁים אֲשֶׁר לֹא נַעֲשָׂה בָהֶם מְלָאכָה, וְחָלִיתִי וְהָיִיתִי כְּאַחַד הָאָדָם:
וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ
שמשון, לא שיקרתי כי אמת אמרתי לך בראשונה במה שאמרתי בשבעה יתרים לחים, רק שכחתי לספר לך תנאי נוסף, והוא שיהיו היתרים הללו חדשים ושיהיו קלועים שלושה, לכן
[77]
אִם אָסוֹר יַאַסְרוּנִי
-יקשרו אותי
[78]
בַּעֲבֹתִים
-בחבלים גסים
[79]
חֲדָשִׁים אֲשֶׁר לֹא נַעֲשָׂה בָהֶם מְלָאכָה,
וְחָלִיתִי
-אזי אהיה חלוש
וְהָיִיתִי
-ואהפוך להיות
כְּאַחַד
-כשאר כל בני
[80]
הָאָדָם:
(יב)
וַתִּקַּח דְּלִילָה עֲבֹתִים חֲדָשִׁים, וַתַּאַסְרֵהוּ בָהֶם, וַתֹּאמֶר אֵלָיו פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ שִׁמְשׁוֹן וְהָאֹרֵב יֹשֵׁב בֶּחָדֶר וַיְנַתְּקֵם מֵעַל זְרֹעֹתָיו כַּחוּט:
לאחר ימים רבים
[81]
וַתִּקַּח
-לקחה
דְּלִילָה
בעצמה
[82]
שבעה
[83]
עֲבֹתִים
-חבלים עבים
[84]
חֲדָשִׁים,
וַתַּאַסְרֵהוּ
-וקשרה אותו
[85]
בָהֶם,
וַתֹּאמֶר אֵלָיו
"
פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ שִׁמְשׁוֹן
!",
וְהָאֹרֵב
גם כאן
[86]
היה
יֹשֵׁב בֶּחָדֶר
הפנימי,
וַיְנַתְּקֵם
שמשון
מֵעַל זְרֹעֹתָיו כַּחוּט
שהאדם יְנַתְּקוֹ במעט כח:
[87]
(יג)
וַתֹּאמֶר דְּלִילָה אֶל שִׁמְשׁוֹן עַד הֵנָּה הֵתַלְתָּ בִּי וַתְּדַבֵּר אֵלַי כְּזָבִים הַגִּידָה לִּי בַּמֶּה תֵּאָסֵר וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אִם תַּאַרְגִי אֶת שֶׁבַע מַחְלְפוֹת רֹאשִׁי עִם הַמַּסָּכֶת:
וַתֹּאמֶר דְּלִילָה אֶל שִׁמְשׁוֹן
, בתחילה תֵּרַצְתָּ דבריך, אבל עתה נודע שהתלת בי פעמיים
[88]
, ואם רצית להתל בי בדרך שחוק
[89]
, הנה
עַד הֵנָּה הֵתַלְתָּ בִּי
ועשית את שלך,
[90]
וַתְּדַבֵּר אֵלַי כְּזָבִים
, אבל עתה
[91]
הַגִּידָה לִּי
את האמת ואל תוסיף התל בי
[92]
, כי עכשיו בגלל ששיקרת לי אתעקש שעל כרחך תגיד לי
[93]
בַּמֶּה
-באיזה דבר אשר אם
תֵּאָסֵר
-יקשרו אותך בו, יוכלו לענותך מבלי שתוכל להשתחרר?
[94]
, ובפעם זו התחיל שמשון להתקרב לאמת בהזכירו את שערות ראשו,
[95]
וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ
שמשון,
אִם תַּאַרְגִי
[96]
אֶת שֶׁבַע מַחְלְפוֹת
-תלתלי
[97]
רֹאשִׁי עִם הַמַּסָּכֶת
-השתי המסודר לאריגה
[98]
, ותתקעי היתד ויעמוד בחוזקה שלא יוכל לזוז
[99]
, אז יותש כחי ובכל דבר אשר תאסריני, לא אוכל להתנתק
[100]
, והיא עשתה כן:
[101]
(יד)
וַתִּתְקַע בַּיָּתֵד וַתֹּאמֶר אֵלָיו פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ שִׁמְשׁוֹן וַיִּיקַץ מִשְּׁנָתוֹ וַיִּסַּע אֶת הַיְתַד הָאֶרֶג וְאֶת הַמַּסָּכֶת:
ואחר שארגה תלתלי ראשו אשר חשבה שבזה יותש כחו, ביקשה לנסות הדבר,
[102]
וַתִּתְקַע
-ונעצה בחוזק רב
[103]
בַּיָּתֵד
את תלתלי ראשו כשהם ארוגים עם המסכת, לראות אם יוכל לשמטם
[104]
, והפעם לא היה האורב יושב בחדר, כי אחר שכזבה פעמיים לא שמו לב לדבריה,
[105]
וַתֹּאמֶר אֵלָיו
"
פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ שִׁמְשׁוֹן
!",
וַיִּיקַץ
-והתעורר
[106]
שמשון
מִשְּׁנָתוֹ
[107]
וכשבא לשמוט שער ראשו
[108]
וַיִּסַּע
-עקר ממקומו
[109]
אֶת הַיְתַד
-יְתַד
[110]
הָאֶרֶג
[111]
וְאֶת הַמַּסָּכֶת
-השתי הכרוך בו אשר היה ארוג עם שער ראשו:
[112]
(טו)
וַתֹּאמֶר אֵלָיו, אֵיךְ תֹּאמַר אֲהַבְתִּיךְ וְלִבְּךָ אֵין אִתִּי זֶה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים הֵתַלְתָּ בִּי וְלֹא הִגַּדְתָּ לִּי בַּמֶּה כֹּחֲךָ גָדוֹל:
ואז דלילה בכתה עליו
[113]
וַתֹּאמֶר אֵלָיו,
אֵיךְ תֹּאמַר אֲהַבְתִּיךְ וְלִבְּךָ אֵין אִתִּי
?! אין זאת כי אם אהבתך מן השפה ולחוץ ולא בלב שלם
[114]
, ולראיה
זֶה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים הֵתַלְתָּ בִּי וְלֹא הִגַּדְתָּ לִּי בַּמֶּה כֹּחֲךָ גָדוֹל
[115]
, ושמשון האמין לה וחשב שעשתה כל זאת כדי לבחון האם הוא אוהב אותה:
[116]
(טז)
וַיְהִי כִּי הֵצִיקָה לּוֹ בִדְבָרֶיהָ כָּל הַיָּמִים וַתְּאַלְצֵהוּ וַתִּקְצַר נַפְשׁוֹ לָמוּת:
וַיְהִי כִּי הֵצִיקָה
[117]
לּוֹ בִדְבָרֶיהָ
ובבכייתה
[118]
כָּל הַיָּמִים
-יום יום,
[119]
וַתְּאַלְצֵהוּ
-ודחקה בו,
[120]
וַתִּקְצַר נַפְשׁוֹ
של שמשון, ולא היתה דעתו רחבה עליו, עד כי היה קרוב
[121]
לָמוּת
, ולא הסכים לגלות לה סודו כי אם לפי שקצרו ימיו למות, ולכן היה מאת האלהים שיגיד כל לבבו אליה שתהיה זאת סיבת מיתתו:
[122]
(יז)
וַיַּגֶּד לָהּ אֶת כָּל לִבּוֹ, וַיֹּאמֶר לָהּ מוֹרָה לֹא עָלָה עַל רֹאשִׁי כִּי נְזִיר אֱלֹהִים אֲנִי מִבֶּטֶן אִמִּי, אִם גֻּלַּחְתִּי וְסָר מִמֶּנִּי כֹחִי וְחָלִיתִי וְהָיִיתִי כְּכָל הָאָדָם:
וַיַּגֶּד לָהּ
שמשון
אֶת כָּל
צפוני
[123]
לִבּוֹ,
וַיֹּאמֶר לָהּ מוֹרָה
-תער
[124]
לֹא עָלָה עַל רֹאשִׁי כִּי נְזִיר אֱלֹהִים אֲנִי מִבֶּטֶן אִמִּי,
אִם
-כאשר
[125]
גֻּלַּחְתִּי
-אתגלח
[126]
וְסָר
-יסור
[127]
מִמֶּנִּי כֹחִי
הרב,
[128]
וְחָלִיתִי
-ואז אהיה חלוש
[129]
וְהָיִיתִי
-ואהפוך להיות
כְּכָל
-כשאר כל בני
[130]
הָאָדָם
החלשים:
[131]
(יח)
וַתֵּרֶא דְּלִילָה כִּי הִגִּיד לָהּ אֶת כָּל לִבּוֹ וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְסַרְנֵי פְלִשְׁתִּים לֵאמֹר עֲלוּ הַפַּעַם כִּי הִגִּיד לִי (לה) אֶת כָּל לִבּוֹ, וְעָלוּ אֵלֶיהָ סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים, וַיַּעֲלוּ הַכֶּסֶף בְּיָדָם:
וכיון שניכרין דברי אמת,
[132]
וַתֵּרֶא
-ראתה
דְּלִילָה כִּי
הפעם
הִגִּיד לָהּ
שמשון
אֶת כָּל
צפוני
לִבּוֹ
, והכירה אותה המרשעת בדבריו שאמת אמר לה, כי אכן ראתה אותו נוהג בנזירות,
[133]
וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְסַרְנֵי פְלִשְׁתִּים לֵאמֹר
להם,
עֲלוּ הַפַּעַם
והביאו לי שכרי
[134]
כִּי הִגִּיד לִי (לה
[135]
כתיב
) אֶת כָּל
צפוני
לִבּוֹ,
וְ
שלא כמו בפעם הקודמת
[136]
, עכשיו
עָלוּ אֵלֶיהָ סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים,
וַיַּעֲלוּ
את
הַכֶּסֶף
שהבטיחו לה כשכר
[137]
בְּיָדָם:
(יט)
וַתְּיַשְּׁנֵהוּ עַל בִּרְכֶּיהָ, וַתִּקְרָא לָאִישׁ וַתְּגַלַּח אֶת שֶׁבַע מַחְלְפוֹת רֹאשׁוֹ וַתָּחֶל לְעַנּוֹתוֹ וַיָּסַר כֹּחוֹ מֵעָלָיו:
וַתְּיַשְּׁנֵהוּ
-הרדימה אותו
[138]
עַל בִּרְכֶּיהָ,
וַתִּקְרָא לָאִישׁ
המגלח
[139]
שליחם של סרני פלשתים,
[140]
וַתְּגַלַּח
-וציוותה עליו לגלח
[141]
אֶת שֶׁבַע מַחְלְפוֹת
-תלתלי
[142]
רֹאשׁוֹ
, ובמעשה זה
[143]
וַתָּחֶל
-התחילה
[144]
לְעַנּוֹתוֹ
, כי בזה סר כוחו להיות מעונה ביד פלשתים
[145]
, ועוד באותו רגע הרגיש שמשון בעצמו שהוא מְעֻנֶּה וחלוש,
[146]
וַיָּסַר כֹּחוֹ מֵעָלָיו:
(כ)
וַתֹּאמֶר פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ שִׁמְשׁוֹן וַיִּקַץ מִשְּׁנָתוֹ, וַיֹּאמֶר אֵצֵא כְּפַעַם בְּפַעַם וְאִנָּעֵר וְהוּא לֹא יָדַע כִּי יְהוָה סָר מֵעָלָיו:
וַתֹּאמֶר
דלילה "
פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ שִׁמְשׁוֹן
!",
וַיִּקַץ
שמשון
מִשְּׁנָתוֹ,
וַיֹּאמֶר
-וחשב לומר, גם עכשיו
[147]
אֵצֵא כְּפַעַם בְּפַעַם
-כמו בפעמים הקודמות,
[148]
וְאִנָּעֵר
-ואתחזק להתעורר בגבורה,
[149]
וְהוּא לֹא יָדַע כִּי
בהיגלח שיער ראשו
[150]
יְהוָה סָר מֵעָלָיו
וסרה ממנו ההשגחה האלהית וסר כוחו
[151]
, ולכן לא ברח מפניהם:
[152]
(כא)
וַיֹּאחֲזוּהוּ פְלִשְׁתִּים, וַיְנַקְּרוּ אֶת עֵינָיו, וַיּוֹרִידוּ אוֹתוֹ עַזָּתָה וַיַּאַסְרוּהוּ בַּנְחֻשְׁתַּיִם וַיְהִי טוֹחֵן בְּבֵית הָאֲסוּרִים (האסירים:
וַיֹּאחֲזוּהוּ
-ואחזו אותו
פְלִשְׁתִּים,
וַיְנַקְּרוּ
-וניקבו
[153]
אֶת עֵינָיו,
וַיּוֹרִידוּ אוֹתוֹ עַזָּתָה
-אל עזה מקום תחילת קלקולו,
[154]
וַיַּאַסְרוּהוּ
-ואסרו אותו פלשתים
בַּנְחֻשְׁתַּיִם
-בשלשלאות נחושת,
[155]
וַיְהִי טוֹחֵן
בְּרֵחָיִם של יד, שהיא מלאכה כבדה ובזויה,
[156]
בְּבֵית הָאֲסוּרִים (האסירים
[157]
כתיב):
(כב)
וַיָּחֶל שְׂעַר רֹאשׁוֹ לְצַמֵּחַ כַּאֲשֶׁר גֻּלָּח (כג) וְסַרְנֵי פְלִשְׁתִּים נֶאֱסְפוּ לִזְבֹּחַ זֶבַח גָּדוֹל לְדָגוֹן אֱלֹהֵיהֶם וּלְשִׂמְחָה וַיֹּאמְרוּ נָתַן אֱלֹהֵינוּ בְּיָדֵנוּ אֵת שִׁמְשׁוֹן אוֹיְבֵנוּ:
וַיָּחֶל
-והתחיל
[158]
שְׂעַר רֹאשׁוֹ
של שמשון
לְצַמֵּחַ
-לצמוח
[159]
במהירות שלא כדרך הטבע, שכן צמח
[160]
כַּאֲשֶׁר
-מיד לאחר
[161]
שֶׁ
גֻּלָּח
, וצמח לו שערו כמספר שבעת התלתלים אשר גילחו לו
[162]
, וחשב שמשון שזו סיבת השבת כוחו אליו בעזר האלהים:
[163]
(כג)
והנה סרני פלשתים חשבו לתת תודה לאלהיהם על אשר נפל בידם שמשון אויבם ומחריב ארצם,
[164]
וְ
לכן
סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים נֶאֱסְפוּ לִזְבֹּחַ זֶבַח גָּדוֹל לְדָגוֹן אֱלֹהֵיהֶם
בחשבם שהעבודה הזרה שלהם היא זו אשר מסרה את שמשון בידם,
[165]
וּלְשִׂמְחָה
-וכדי לשמוח נאספו ברוב עם,
[166]
וַיֹּאמְרוּ
בשמחתם, בעת זבחם לעבודה זרה,
[167]
נָתַן אֱלֹהֵינוּ
דגון
בְּיָדֵנוּ אֵת שִׁמְשׁוֹן אוֹיְבֵנוּ:
(כד)
וַיִּרְאוּ אֹתוֹ הָעָם וַיְהַלְלוּ אֶת אֱלֹהֵיהֶם, כִּי אָמְרוּ נָתַן אֱלֹהֵינוּ בְיָדֵנוּ אֶת אוֹיְבֵנוּ וְאֵת מַחֲרִיב אַרְצֵנוּ וַאֲשֶׁר הִרְבָּה אֶת חֲלָלֵינוּ:
וַיִּרְאוּ אֹתוֹ הָעָם
מרחוק, כשהוא בבית האסורים,
[168]
וַיְהַלְלוּ
-ושבחו
[169]
אֶת אֱלֹהֵיהֶם,
כִּי אָמְרוּ נָתַן אֱלֹהֵינוּ
דגון
בְיָדֵנוּ אֶת אוֹיְבֵנוּ וְאֵת מַחֲרִיב אַרְצֵנוּ
אשר הבעיר שדותינו
[170]
וַאֲשֶׁר הִרְבָּה אֶת חֲלָלֵינוּ
-החללים שלנו:
[171]
(כה)
וַיְהִי כְּטוֹב (כי טוב) לִבָּם וַיֹּאמְרוּ קִרְאוּ לְשִׁמְשׁוֹן וִישַׂחֶק לָנוּ וַיִּקְרְאוּ לְשִׁמְשׁוֹן מִבֵּית הָאֲסוּרִים (האסירים וַיְצַחֵק לִפְנֵיהֶם וַיַּעֲמִידוּ אוֹתוֹ בֵּין הָעַמּוּדִים:
וַיְהִי כְּטוֹב (כי טוב
כתיב
) לִבָּם
של הסרנים
[172]
באכילה ושתיה,
[173]
וַיֹּאמְרוּ קִרְאוּ לְשִׁמְשׁוֹן וִישַׂחֶק לָנוּ
-וִישַׂמֵּחַ אותנו בסיפור גבורותיו וכדומה
[174]
וְיִשְׂמַח גם הוא,
[175]
וַיִּקְרְאוּ לְשִׁמְשׁוֹן מִבֵּית הָאֲסוּרִים (האסירים
כתיב),
וַיְצַחֵק
-וְשָׂמַח
[176]
לִפְנֵיהֶם
כדרך המשמח
[177]
, אך הוא בעצמו לא שָׂמַח עמהם
[178]
אלא לעג לפניהם,
[179]
וַיַּעֲמִידוּ אוֹתוֹ בֵּין הָעַמּוּדִים
עליהם היה נשען הבית:
[180]
(כו)
וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן אֶל הַנַּעַר הַמַּחֲזִיק בְּיָדוֹ הַנִּיחָה אוֹתִי וַהֲמִשֵׁנִי (והימשני אֶת הָעַמֻּדִים אֲשֶׁר הַבַּיִת נָכוֹן עֲלֵיהֶם, וְאֶשָּׁעֵן עֲלֵיהֶם:
וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן
בערמה
[181]
אֶל הַנַּעַר הַמַּחֲזִיק
-אשר היה אוחז
[182]
בְּיָדוֹ
להוליכו
[183]
, למה תצטער להחזיק אותי?,
[184]
הַנִּיחָה אוֹתִי
-הרף ידך ממני
[185]
וַהֲמִשֵׁנִי (והימשני
כתיב)
בכדי שאוכל למשש בידי
[186]
אֶת הָעַמֻּדִים אֲשֶׁר הַבַּיִת נָכוֹן
-נשען
[187]
עֲלֵיהֶם,
וְאֶשָּׁעֵן עֲלֵיהֶם:
[188]
(כז)
וְהַבַּיִת מָלֵא הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְשָׁמָּה כֹּל סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים, וְעַל הַגָּג כִּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ וְאִשָּׁה הָרֹאִים בִּשְׂחוֹק שִׁמְשׁוֹן:
וְהַבַּיִת
אליו הביאו את שמשון היה
מָלֵא
-הומה אדם, כאשר בתוכו היו
הָאֲנָשִׁים
החשובים
[189]
וְהַנָּשִׁים
החשובות
[190]
של הפלשתים,
וְשָׁמָּה
היו
כֹּל סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים,
וְ
עַם רב היו שם, כאשר רק
עַל
שפת
[191]
הַגָּג
של הבית היו
כִּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ
-גברים
[192]
וְאִשָּׁה
-ונשים,
[193]
הָרֹאִים
-אשר היו רואים
בִּשְׂחוֹק
-במעשי השחוק של
שִׁמְשׁוֹן:
(כח)
וַיִּקְרָא שִׁמְשׁוֹן אֶל יְהוָה וַיֹּאמַר, אֲדֹנָי יֱהוִֹה, זָכְרֵנִי נָא וְחַזְּקֵנִי נָא אַךְ הַפַּעַם הַזֶּה הָאֱלֹהִים, וְאִנָּקְמָה נְקַם אַחַת מִשְּׁתֵי עֵינַי מִפְּלִשְׁתִּים:
וַיִּקְרָא
-והתפלל
[194]
שִׁמְשׁוֹן אֶל יְהוָה וַיֹּאמַר,
אֲדֹנָי יֱהוִֹה,
זָכְרֵנִי נָא
[195]
וְחַזְּקֵנִי נָא אַךְ
-רק
הַפַּעַם הַזֶּה
-הזאת, אתה
[196]
הָאֱלֹהִים,
וְאִנָּקְמָה
-ואנקום
נְקַם
-נקמה
אַחַת מִשְּׁתֵי
[197]
עֵינַי מִפְּלִשְׁתִּים
על אשר ניקרו לי אותן
[198]
, ושמע הקב"ה לקולו, ובחר שמשון למות עם פלשתים כדי שינקם מהם:
[199]
(כט)
וַיִּלְפֹּת שִׁמְשׁוֹן אֶת שְׁנֵי עַמּוּדֵי הַתָּוֶךְ אֲשֶׁר הַבַּיִת נָכוֹן עֲלֵיהֶם, וַיִּסָּמֵךְ עֲלֵיהֶם אֶחָד בִּימִינוֹ וְאֶחָד בִּשְׂמֹאלוֹ:
וַיִּלְפֹּת
-ואחז
[200]
שִׁמְשׁוֹן
בחוזקה
[201]
אֶת שְׁנֵי עַמּוּדֵי הַתָּוֶךְ
-המרכז
[202]
אֲשֶׁר הַבַּיִת
היה
נָכוֹן
-נשען
[203]
עֲלֵיהֶם,
וַיִּסָּמֵךְ
-ונסמך
עֲלֵיהֶם
שמשון בכל כוחו
[204]
, כאשר עמוד
[205]
אֶחָד
אחז
[206]
בִּימִינוֹ וְ
עמוד
אֶחָד
אחז
בִּשְׂמֹאלוֹ
, ועיקם והיטה אותם:
[207]
(ל)
וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן, תָּמוֹת נַפְשִׁי עִם פְּלִשְׁתִּים וַיֵּט בְּכֹחַ וַיִּפֹּל הַבַּיִת עַל הַסְּרָנִים וְעַל כָּל הָעָם אֲשֶׁר בּוֹ וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים אֲשֶׁר הֵמִית בְּמוֹתוֹ רַבִּים מֵאֲשֶׁר הֵמִית בְּחַיָּיו:
וכל כך היה חפץ במיתתם
[208]
, על כן
וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן,
תָּמוֹת נַפְשִׁי
-מוכן אני להיהרג
[209]
עִם פְּלִשְׁתִּים
ובלבד שאהרוג בהם על חילולם את שם ה',
[210]
וַיֵּט
-והיטה
בְּכֹחַ
[211]
את העמודים
[212]
וַיִּפֹּל הַבַּיִת עַל הַסְּרָנִים וְעַל כָּל הָעָם אֲשֶׁר בּוֹ
, ואף שמשון מת שם,
וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים אֲשֶׁר הֵמִית
שמשון
בְּמוֹתוֹ רַבִּים
-מרובים במספר
[213]
מֵאֲשֶׁר הֵמִית בְּחַיָּיו:
(לא)
וַיֵּרְדוּ אֶחָיו וְכָל בֵּית אָבִיהוּ וַיִּשְׂאוּ אֹתוֹ, וַיַּעֲלוּ וַיִּקְבְּרוּ אוֹתוֹ בֵּין צָרְעָה וּבֵין אֶשְׁתָּאֹל בְּקֶבֶר מָנוֹחַ אָבִיו, וְהוּא שָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל עֶשְׂרִים שָׁנָה:
ובדרך נס מצאו אותו ישראל בתוך ההרוגים,
[214]
וַיֵּרְדוּ אֶחָיו
[215]
וְכָל בֵּית אָבִיהוּ
-אביו,
[216]
וַיִּשְׂאוּ אֹתוֹ,
וַיַּעֲלוּ וַיִּקְבְּרוּ אוֹתוֹ בֵּין צָרְעָה וּבֵין אֶשְׁתָּאֹל בְּקֶבֶר מָנוֹחַ אָבִיו,
וְהוּא שָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל עֶשְׂרִים שָׁנָה:
[217]