/ שופטים פרק טז'

פסוקים

שופטים פרק טז'

(א) וַיֵּלֶךְ שִׁמְשׁוֹן עַזָּתָה וַיַּרְא שָׁם אִשָּׁה זוֹנָה וַיָּבֹא אֵלֶיהָ: לאחר ששמשון היכה בפלשתים, לא פחד לבוא בעיר גדולה מוקפת חומה דלתיים ובריח, [1] וַיֵּלֶךְ שִׁמְשׁוֹן עַזָּתָה -אל עזה, וַיַּרְא שָׁם אִשָּׁה זוֹנָה -פונדקית המוכרת מזון, [2] וַיָּבֹא אֵלֶיהָ לביתה לישאנה לאחר גיורה [3] וללון שם [4] , כי היה נמשך אחרי תאוותו: [5]
(ב) לַעַזָּתִים לֵאמֹר בָּא שִׁמְשׁוֹן הֵנָּה, וַיָּסֹבּוּ וַיֶּאֶרְבוּ לוֹ כָל הַלַּיְלָה בְּשַׁעַר הָעִיר וַיִּתְחָרְשׁוּ כָל הַלַּיְלָה לֵאמֹר עַד אוֹר הַבֹּקֶר וַהֲרְגְנֻהוּ: לַעַזָּתִים -לאנשי עזה [6] לֵאמֹר -נאמר, [7] בָּא שִׁמְשׁוֹן הֵנָּה, וַיָּסֹבּוּ -וסבבו פלשתים בעיר לבקשו, כי לא ידעו לאיזה בית נכנס, [8] וַיֶּאֶרְבוּ לוֹ כָל הַלַּיְלָה בְּשַׁעַר הָעִיר להורגו בבואו לצאת מן השער, [9] וַיִּתְחָרְשׁוּ -והתייעצו בסוד [10] ובשקט [11] כָל הַלַּיְלָה ועשו עצמם כאילו אינם יודעים ממנו, שלא יישמר מהם [12] , וחשבו איך להמיתו [13] , וסגרו את שער העיר [14] לֵאמֹר -ואמרו, נמתין [15] עַד אוֹר הַבֹּקֶר בבואו לצאת דרך השער, [16] וַהֲרְגְנֻהוּ -ואז נהרוג אותו: [17]
(ג) וַיִּשְׁכַּב שִׁמְשׁוֹן עַד חֲצִי הַלַּיְלָה, וַיָּקָם בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַיֶּאֱחֹז בְּדַלְתוֹת שַׁעַר הָעִיר וּבִשְׁתֵּי הַמְּזוּזוֹת וַיִּסָּעֵם עִם הַבְּרִיחַ וַיָּשֶׂם עַל כְּתֵפָיו, וַיַּעֲלֵם אֶל רֹאשׁ הָהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי חֶבְרוֹן: וַיִּשְׁכַּב -וישן [18] שִׁמְשׁוֹן עַד חֲצִי הַלַּיְלָה, וַיָּקָם בַּחֲצִי הַלַּיְלָה והלך אל שער העיר ומצא את דלתות העיר נעולות, [19] וַיֶּאֱחֹז שמשון בְּדַלְתוֹת שַׁעַר הָעִיר וּבִשְׁתֵּי הַמְּזוּזוֹת -המשקופים, [20] וַיִּסָּעֵם -ועקרם ממקומם [21] , וסחבם עימו בקלות [22] עִם הַבְּרִיחַ הנועל את הדלתות, [23] וַיָּשֶׂם אותם עַל כְּתֵפָיו, [24] וַיַּעֲלֵם -והעלה אותם אֶל רֹאשׁ הָהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי חֶבְרוֹן המרוחק מרחק רב מעזה [25] , וזה מורה עד כמה גדולה היתה גבורתו: [26]
(ד) וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וַיֶּאֱהַב אִשָּׁה בְּנַחַל שֹׂרֵק, וּשְׁמָהּ דְּלִילָה: וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן , והיות ועבירה גוררת עבירה [27] וַיֶּאֱהַב שמשון אִשָּׁה מבנות פלשתים [28] שהתגוררה בְּנַחַל שֹׂרֵק, וּשְׁמָהּ היה דְּלִילָה [29] , ולאחר שגיירה שמשון לקחה לו לאשה: [30]
(ה) וַיַּעֲלוּ אֵלֶיהָ סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים, וַיֹּאמְרוּ לָהּ פַּתִּי אוֹתוֹ וּרְאִי בַּמֶּה כֹּחוֹ גָדוֹל וּבַמֶּה נוּכַל לוֹ וַאֲסַרְנוּהוּ לְעַנּוֹתוֹ וַאֲנַחְנוּ נִתַּן לָךְ אִישׁ אֶלֶף וּמֵאָה כָּסֶף: וַיַּעֲלוּ אֵלֶיהָ סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים, וַיֹּאמְרוּ לָהּ פַּתִּי -תפתי [31] אוֹתוֹ וְהַרְבִּי עמו בדברים [32] עד שיאמר לך מהיכן כוחו, ואל תאמיני במה שיגיד לך [33] וּרְאִי -עד שתראי בנסיון שדבריו אמת [34] ותביני בַּמֶּה -בעבור מה [35] כֹּחוֹ גָדוֹל כל כך [36] וּבַמֶּה יותש כוחו [37] שֶׁ נוּכַל לוֹ , ותקראי לנו רק כשתדעי זאת בבירור [38] , ומחששם שלא תרצה לעשות כזאת רעה לשמשון להמיתו אמרו לה, [39] וַ אֲנַחְנוּ לא נהרוג אותו רק אֲסַרְנוּהוּ -נאסור אותו [40] כדי לְעַנּוֹתוֹ -בעינויים, [41] וַאֲנַחְנוּ סרני פלשתים ונכבדי הארץ אשר לא ישובו דברינו אחור [42] נִתַּן לָךְ כל אִישׁ מאיתנו [43] אֶלֶף וּמֵאָה שקלי [44] כָּסֶף:
(ו) וַתֹּאמֶר דְּלִילָה אֶל שִׁמְשׁוֹן הַגִּידָה נָּא לִי בַּמֶּה כֹּחֲךָ גָדוֹל וּבַמֶּה תֵאָסֵר לְעַנּוֹתֶךָ: ועשתה דלילה במרמה להיראות כאוהבת שלו, [45] וַתֹּאמֶר דְּלִילָה אֶל שִׁמְשׁוֹן , הראה לי גם אתה חיבתך אלי וגלה לי את מצפוני לבך, [46] הַגִּידָה נָּא לִי בַּמֶּה כֹּחֲךָ גָדוֹל וּבַמֶּה -ובאיזה דבר אשר אם [47] תֵאָסֵר -יקשרו אותך בו [48] , יוכלו לְעַנּוֹתֶךָ מבלי שתוכל להשתחרר? [49] ולא שאלה כמבקשת לאסרו, אלא כמי שרוצה שיראה לה את אהבתו אליה, ומשכך אף הוא המשיך כמצחק באשתו: [50]
(ז) וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ שִׁמְשׁוֹן, אִם יַאַסְרֻנִי בְּשִׁבְעָה יְתָרִים לַחִים אֲשֶׁר לֹא חֹרָבוּ וְחָלִיתִי וְהָיִיתִי כְּאַחַד הָאָדָם: וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ שִׁמְשׁוֹן, אִם יַאַסְרֻנִי -יקשרו אותי [51] בְּשִׁבְעָה יְתָרִים -חבלים דקים [52] לַחִים אֲשֶׁר לֹא חֹרָבוּ -התייבשו, [53] וְחָלִיתִי -אזי אהיה חלוש, [54] וְהָיִיתִי -ואהפוך להיות כְּאַחַד -כשאר כל בני [55] הָאָדָם: [56]
(ח) וַיַּעֲלוּ לָהּ סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים שִׁבְעָה יְתָרִים לַחִים אֲשֶׁר לֹא חֹרָבוּ וַתַּאַסְרֵהוּ בָּהֶם: והיא חששה שאולי הוא לא דובר אמת, לכן לא הביאה עימה פלשתים לאסור אותו, כך שאם אכן לא ידבר אמת ולא ייחלש כאחד האדם לא יחשוש בעתיד ממנה בראותו פלשתים, וימשיך לגלות לה את ליבו, [57] וַיַּעֲלוּ לָהּ סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים שִׁבְעָה יְתָרִים -חבלים דקים [58] לַחִים אֲשֶׁר לֹא חֹרָבוּ -התייבשו, [59] וַתַּאַסְרֵהוּ -וקשרה אותו [60] בָּהֶם לבחון אם אמת הדבר: [61]
(ט) וְהָאֹרֵב יֹשֵׁב לָהּ בַּחֶדֶר וַתֹּאמֶר אֵלָיו פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ שִׁמְשׁוֹן וַיְנַתֵּק אֶת הַיְתָרִים כַּאֲשֶׁר יִנָּתֵק פְּתִיל הַנְּעֹרֶת בַּהֲרִיחוֹ אֵשׁ, וְלֹא נוֹדַע כֹּחוֹ: ושמו פלשתים מארב של אנשים [62] לשמשון, שאם דלילה תראה שאמת הדבר יקחו אותו, [63] וְהָאֹרֵב היה יֹשֵׁב מוכן [64] לָהּ בַּחֶדֶר הפנימי, [65] וַתֹּאמֶר אֵלָיו " פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ שִׁמְשׁוֹן !", [66] וַיְנַתֵּק -וקרע שמשון מעליו [67] אֶת הַיְתָרִים -החבלים כַּאֲשֶׁר -באותו אופן יִנָּתֵק -שיתנתק פְּתִיל [68] של הַנְּעֹרֶת -פסולת הפשתן [69] בַּהֲרִיחוֹ -כאשר קרוב הוא [70] לְ אֵשׁ, וְלֹא נוֹדַע כֹּחוֹ של שמשון בזה [71] כי לא היה אפילו צריך להתחזק לקרוע אותם: [72]
(י) וַתֹּאמֶר דְּלִילָה אֶל שִׁמְשׁוֹן, הִנֵּה הֵתַלְתָּ בִּי, וַתְּדַבֵּר אֵלַי כְּזָבִים, עַתָּה הַגִּידָה נָּא לִי בַּמֶּה תֵּאָסֵר: וַתֹּאמֶר דְּלִילָה אֶל שִׁמְשׁוֹן, הִנֵּה לא עשיתי זאת כי אם לנסותך לדעת האם אתה אוהב אותי, ואתה [73] הֵתַלְתָּ -לעגת ושיחקת [74] בִּי, וַתְּדַבֵּר אֵלַי כְּזָבִים, עַתָּה הַגִּידָה נָּא לִי אמיתת הדבר, [75] בַּמֶּה -באיזה דבר אשר אם תֵּאָסֵר -יקשרו אותך בו, יוכלו לענותך מבלי שתוכל להשתחרר?: [76]
(יא) וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אִם אָסוֹר יַאַסְרוּנִי בַּעֲבֹתִים חֲדָשִׁים אֲשֶׁר לֹא נַעֲשָׂה בָהֶם מְלָאכָה, וְחָלִיתִי וְהָיִיתִי כְּאַחַד הָאָדָם: וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ שמשון, לא שיקרתי כי אמת אמרתי לך בראשונה במה שאמרתי בשבעה יתרים לחים, רק שכחתי לספר לך תנאי נוסף, והוא שיהיו היתרים הללו חדשים ושיהיו קלועים שלושה, לכן [77] אִם אָסוֹר יַאַסְרוּנִי -יקשרו אותי [78] בַּעֲבֹתִים -בחבלים גסים [79] חֲדָשִׁים אֲשֶׁר לֹא נַעֲשָׂה בָהֶם מְלָאכָה, וְחָלִיתִי -אזי אהיה חלוש וְהָיִיתִי -ואהפוך להיות כְּאַחַד -כשאר כל בני [80] הָאָדָם:
(יב) וַתִּקַּח דְּלִילָה עֲבֹתִים חֲדָשִׁים, וַתַּאַסְרֵהוּ בָהֶם, וַתֹּאמֶר אֵלָיו פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ שִׁמְשׁוֹן וְהָאֹרֵב יֹשֵׁב בֶּחָדֶר וַיְנַתְּקֵם מֵעַל זְרֹעֹתָיו כַּחוּט: לאחר ימים רבים [81] וַתִּקַּח -לקחה דְּלִילָה בעצמה [82] שבעה [83] עֲבֹתִים -חבלים עבים [84] חֲדָשִׁים, וַתַּאַסְרֵהוּ -וקשרה אותו [85] בָהֶם, וַתֹּאמֶר אֵלָיו " פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ שִׁמְשׁוֹן !", וְהָאֹרֵב גם כאן [86] היה יֹשֵׁב בֶּחָדֶר הפנימי, וַיְנַתְּקֵם שמשון מֵעַל זְרֹעֹתָיו כַּחוּט שהאדם יְנַתְּקוֹ במעט כח: [87]
(יג) וַתֹּאמֶר דְּלִילָה אֶל שִׁמְשׁוֹן עַד הֵנָּה הֵתַלְתָּ בִּי וַתְּדַבֵּר אֵלַי כְּזָבִים הַגִּידָה לִּי בַּמֶּה תֵּאָסֵר וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אִם תַּאַרְגִי אֶת שֶׁבַע מַחְלְפוֹת רֹאשִׁי עִם הַמַּסָּכֶת: וַתֹּאמֶר דְּלִילָה אֶל שִׁמְשׁוֹן , בתחילה תֵּרַצְתָּ דבריך, אבל עתה נודע שהתלת בי פעמיים [88] , ואם רצית להתל בי בדרך שחוק [89] , הנה עַד הֵנָּה הֵתַלְתָּ בִּי ועשית את שלך, [90] וַתְּדַבֵּר אֵלַי כְּזָבִים , אבל עתה [91] הַגִּידָה לִּי את האמת ואל תוסיף התל בי [92] , כי עכשיו בגלל ששיקרת לי אתעקש שעל כרחך תגיד לי [93] בַּמֶּה -באיזה דבר אשר אם תֵּאָסֵר -יקשרו אותך בו, יוכלו לענותך מבלי שתוכל להשתחרר? [94] , ובפעם זו התחיל שמשון להתקרב לאמת בהזכירו את שערות ראשו, [95] וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ שמשון, אִם תַּאַרְגִי [96] אֶת שֶׁבַע מַחְלְפוֹת -תלתלי [97] רֹאשִׁי עִם הַמַּסָּכֶת -השתי המסודר לאריגה [98] , ותתקעי היתד ויעמוד בחוזקה שלא יוכל לזוז [99] , אז יותש כחי ובכל דבר אשר תאסריני, לא אוכל להתנתק [100] , והיא עשתה כן: [101]
(יד) וַתִּתְקַע בַּיָּתֵד וַתֹּאמֶר אֵלָיו פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ שִׁמְשׁוֹן וַיִּיקַץ מִשְּׁנָתוֹ וַיִּסַּע אֶת הַיְתַד הָאֶרֶג וְאֶת הַמַּסָּכֶת: ואחר שארגה תלתלי ראשו אשר חשבה שבזה יותש כחו, ביקשה לנסות הדבר, [102] וַתִּתְקַע -ונעצה בחוזק רב [103] בַּיָּתֵד את תלתלי ראשו כשהם ארוגים עם המסכת, לראות אם יוכל לשמטם [104] , והפעם לא היה האורב יושב בחדר, כי אחר שכזבה פעמיים לא שמו לב לדבריה, [105] וַתֹּאמֶר אֵלָיו " פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ שִׁמְשׁוֹן !", וַיִּיקַץ -והתעורר [106] שמשון מִשְּׁנָתוֹ [107] וכשבא לשמוט שער ראשו [108] וַיִּסַּע -עקר ממקומו [109] אֶת הַיְתַד -יְתַד [110] הָאֶרֶג [111] וְאֶת הַמַּסָּכֶת -השתי הכרוך בו אשר היה ארוג עם שער ראשו: [112]
(טו) וַתֹּאמֶר אֵלָיו, אֵיךְ תֹּאמַר אֲהַבְתִּיךְ וְלִבְּךָ אֵין אִתִּי זֶה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים הֵתַלְתָּ בִּי וְלֹא הִגַּדְתָּ לִּי בַּמֶּה כֹּחֲךָ גָדוֹל: ואז דלילה בכתה עליו [113] וַתֹּאמֶר אֵלָיו, אֵיךְ תֹּאמַר אֲהַבְתִּיךְ וְלִבְּךָ אֵין אִתִּי ?! אין זאת כי אם אהבתך מן השפה ולחוץ ולא בלב שלם [114] , ולראיה זֶה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים הֵתַלְתָּ בִּי וְלֹא הִגַּדְתָּ לִּי בַּמֶּה כֹּחֲךָ גָדוֹל [115] , ושמשון האמין לה וחשב שעשתה כל זאת כדי לבחון האם הוא אוהב אותה: [116]
(טז) וַיְהִי כִּי הֵצִיקָה לּוֹ בִדְבָרֶיהָ כָּל הַיָּמִים וַתְּאַלְצֵהוּ וַתִּקְצַר נַפְשׁוֹ לָמוּת: וַיְהִי כִּי הֵצִיקָה [117] לּוֹ בִדְבָרֶיהָ ובבכייתה [118] כָּל הַיָּמִים -יום יום, [119] וַתְּאַלְצֵהוּ -ודחקה בו, [120] וַתִּקְצַר נַפְשׁוֹ של שמשון, ולא היתה דעתו רחבה עליו, עד כי היה קרוב [121] לָמוּת , ולא הסכים לגלות לה סודו כי אם לפי שקצרו ימיו למות, ולכן היה מאת האלהים שיגיד כל לבבו אליה שתהיה זאת סיבת מיתתו: [122]
(יז) וַיַּגֶּד לָהּ אֶת כָּל לִבּוֹ, וַיֹּאמֶר לָהּ מוֹרָה לֹא עָלָה עַל רֹאשִׁי כִּי נְזִיר אֱלֹהִים אֲנִי מִבֶּטֶן אִמִּי, אִם גֻּלַּחְתִּי וְסָר מִמֶּנִּי כֹחִי וְחָלִיתִי וְהָיִיתִי כְּכָל הָאָדָם: וַיַּגֶּד לָהּ שמשון אֶת כָּל צפוני [123] לִבּוֹ, וַיֹּאמֶר לָהּ מוֹרָה -תער [124] לֹא עָלָה עַל רֹאשִׁי כִּי נְזִיר אֱלֹהִים אֲנִי מִבֶּטֶן אִמִּי, אִם -כאשר [125] גֻּלַּחְתִּי -אתגלח [126] וְסָר -יסור [127] מִמֶּנִּי כֹחִי הרב, [128] וְחָלִיתִי -ואז אהיה חלוש [129] וְהָיִיתִי -ואהפוך להיות כְּכָל -כשאר כל בני [130] הָאָדָם החלשים: [131]
(יח) וַתֵּרֶא דְּלִילָה כִּי הִגִּיד לָהּ אֶת כָּל לִבּוֹ וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְסַרְנֵי פְלִשְׁתִּים לֵאמֹר עֲלוּ הַפַּעַם כִּי הִגִּיד לִי (לה) אֶת כָּל לִבּוֹ, וְעָלוּ אֵלֶיהָ סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים, וַיַּעֲלוּ הַכֶּסֶף בְּיָדָם: וכיון שניכרין דברי אמת, [132] וַתֵּרֶא -ראתה דְּלִילָה כִּי הפעם הִגִּיד לָהּ שמשון אֶת כָּל צפוני לִבּוֹ , והכירה אותה המרשעת בדבריו שאמת אמר לה, כי אכן ראתה אותו נוהג בנזירות, [133] וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְסַרְנֵי פְלִשְׁתִּים לֵאמֹר להם, עֲלוּ הַפַּעַם והביאו לי שכרי [134] כִּי הִגִּיד לִי (לה [135] כתיב ) אֶת כָּל צפוני לִבּוֹ, וְ שלא כמו בפעם הקודמת [136] , עכשיו עָלוּ אֵלֶיהָ סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים, וַיַּעֲלוּ את הַכֶּסֶף שהבטיחו לה כשכר [137] בְּיָדָם:
(יט) וַתְּיַשְּׁנֵהוּ עַל בִּרְכֶּיהָ, וַתִּקְרָא לָאִישׁ וַתְּגַלַּח אֶת שֶׁבַע מַחְלְפוֹת רֹאשׁוֹ וַתָּחֶל לְעַנּוֹתוֹ וַיָּסַר כֹּחוֹ מֵעָלָיו: וַתְּיַשְּׁנֵהוּ -הרדימה אותו [138] עַל בִּרְכֶּיהָ, וַתִּקְרָא לָאִישׁ המגלח [139] שליחם של סרני פלשתים, [140] וַתְּגַלַּח -וציוותה עליו לגלח [141] אֶת שֶׁבַע מַחְלְפוֹת -תלתלי [142] רֹאשׁוֹ , ובמעשה זה [143] וַתָּחֶל -התחילה [144] לְעַנּוֹתוֹ , כי בזה סר כוחו להיות מעונה ביד פלשתים [145] , ועוד באותו רגע הרגיש שמשון בעצמו שהוא מְעֻנֶּה וחלוש, [146] וַיָּסַר כֹּחוֹ מֵעָלָיו:
(כ) וַתֹּאמֶר פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ שִׁמְשׁוֹן וַיִּקַץ מִשְּׁנָתוֹ, וַיֹּאמֶר אֵצֵא כְּפַעַם בְּפַעַם וְאִנָּעֵר וְהוּא לֹא יָדַע כִּי יְהוָה סָר מֵעָלָיו: וַתֹּאמֶר דלילה " פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ שִׁמְשׁוֹן !", וַיִּקַץ שמשון מִשְּׁנָתוֹ, וַיֹּאמֶר -וחשב לומר, גם עכשיו [147] אֵצֵא כְּפַעַם בְּפַעַם -כמו בפעמים הקודמות, [148] וְאִנָּעֵר -ואתחזק להתעורר בגבורה, [149] וְהוּא לֹא יָדַע כִּי בהיגלח שיער ראשו [150] יְהוָה סָר מֵעָלָיו וסרה ממנו ההשגחה האלהית וסר כוחו [151] , ולכן לא ברח מפניהם: [152]
(כא) וַיֹּאחֲזוּהוּ פְלִשְׁתִּים, וַיְנַקְּרוּ אֶת עֵינָיו, וַיּוֹרִידוּ אוֹתוֹ עַזָּתָה וַיַּאַסְרוּהוּ בַּנְחֻשְׁתַּיִם וַיְהִי טוֹחֵן בְּבֵית הָאֲסוּרִים (האסירים: וַיֹּאחֲזוּהוּ -ואחזו אותו פְלִשְׁתִּים, וַיְנַקְּרוּ -וניקבו [153] אֶת עֵינָיו, וַיּוֹרִידוּ אוֹתוֹ עַזָּתָה -אל עזה מקום תחילת קלקולו, [154] וַיַּאַסְרוּהוּ -ואסרו אותו פלשתים בַּנְחֻשְׁתַּיִם -בשלשלאות נחושת, [155] וַיְהִי טוֹחֵן בְּרֵחָיִם של יד, שהיא מלאכה כבדה ובזויה, [156] בְּבֵית הָאֲסוּרִים (האסירים [157] כתיב):
(כב) וַיָּחֶל שְׂעַר רֹאשׁוֹ לְצַמֵּחַ כַּאֲשֶׁר גֻּלָּח (כג) וְסַרְנֵי פְלִשְׁתִּים נֶאֱסְפוּ לִזְבֹּחַ זֶבַח גָּדוֹל לְדָגוֹן אֱלֹהֵיהֶם וּלְשִׂמְחָה וַיֹּאמְרוּ נָתַן אֱלֹהֵינוּ בְּיָדֵנוּ אֵת שִׁמְשׁוֹן אוֹיְבֵנוּ: וַיָּחֶל -והתחיל [158] שְׂעַר רֹאשׁוֹ של שמשון לְצַמֵּחַ -לצמוח [159] במהירות שלא כדרך הטבע, שכן צמח [160] כַּאֲשֶׁר -מיד לאחר [161] שֶׁ גֻּלָּח , וצמח לו שערו כמספר שבעת התלתלים אשר גילחו לו [162] , וחשב שמשון שזו סיבת השבת כוחו אליו בעזר האלהים: [163] (כג) והנה סרני פלשתים חשבו לתת תודה לאלהיהם על אשר נפל בידם שמשון אויבם ומחריב ארצם, [164] וְ לכן סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים נֶאֱסְפוּ לִזְבֹּחַ זֶבַח גָּדוֹל לְדָגוֹן אֱלֹהֵיהֶם בחשבם שהעבודה הזרה שלהם היא זו אשר מסרה את שמשון בידם, [165] וּלְשִׂמְחָה -וכדי לשמוח נאספו ברוב עם, [166] וַיֹּאמְרוּ בשמחתם, בעת זבחם לעבודה זרה, [167] נָתַן אֱלֹהֵינוּ דגון בְּיָדֵנוּ אֵת שִׁמְשׁוֹן אוֹיְבֵנוּ:
(כד) וַיִּרְאוּ אֹתוֹ הָעָם וַיְהַלְלוּ אֶת אֱלֹהֵיהֶם, כִּי אָמְרוּ נָתַן אֱלֹהֵינוּ בְיָדֵנוּ אֶת אוֹיְבֵנוּ וְאֵת מַחֲרִיב אַרְצֵנוּ וַאֲשֶׁר הִרְבָּה אֶת חֲלָלֵינוּ: וַיִּרְאוּ אֹתוֹ הָעָם מרחוק, כשהוא בבית האסורים, [168] וַיְהַלְלוּ -ושבחו [169] אֶת אֱלֹהֵיהֶם, כִּי אָמְרוּ נָתַן אֱלֹהֵינוּ דגון בְיָדֵנוּ אֶת אוֹיְבֵנוּ וְאֵת מַחֲרִיב אַרְצֵנוּ אשר הבעיר שדותינו [170] וַאֲשֶׁר הִרְבָּה אֶת חֲלָלֵינוּ -החללים שלנו: [171]
(כה) וַיְהִי כְּטוֹב (כי טוב) לִבָּם וַיֹּאמְרוּ קִרְאוּ לְשִׁמְשׁוֹן וִישַׂחֶק לָנוּ וַיִּקְרְאוּ לְשִׁמְשׁוֹן מִבֵּית הָאֲסוּרִים (האסירים וַיְצַחֵק לִפְנֵיהֶם וַיַּעֲמִידוּ אוֹתוֹ בֵּין הָעַמּוּדִים: וַיְהִי כְּטוֹב (כי טוב כתיב ) לִבָּם של הסרנים [172] באכילה ושתיה, [173] וַיֹּאמְרוּ קִרְאוּ לְשִׁמְשׁוֹן וִישַׂחֶק לָנוּ -וִישַׂמֵּחַ אותנו בסיפור גבורותיו וכדומה [174] וְיִשְׂמַח גם הוא, [175] וַיִּקְרְאוּ לְשִׁמְשׁוֹן מִבֵּית הָאֲסוּרִים (האסירים כתיב), וַיְצַחֵק -וְשָׂמַח [176] לִפְנֵיהֶם כדרך המשמח [177] , אך הוא בעצמו לא שָׂמַח עמהם [178] אלא לעג לפניהם, [179] וַיַּעֲמִידוּ אוֹתוֹ בֵּין הָעַמּוּדִים עליהם היה נשען הבית: [180]
(כו) וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן אֶל הַנַּעַר הַמַּחֲזִיק בְּיָדוֹ הַנִּיחָה אוֹתִי וַהֲמִשֵׁנִי (והימשני אֶת הָעַמֻּדִים אֲשֶׁר הַבַּיִת נָכוֹן עֲלֵיהֶם, וְאֶשָּׁעֵן עֲלֵיהֶם: וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן בערמה [181] אֶל הַנַּעַר הַמַּחֲזִיק -אשר היה אוחז [182] בְּיָדוֹ להוליכו [183] , למה תצטער להחזיק אותי?, [184] הַנִּיחָה אוֹתִי -הרף ידך ממני [185] וַהֲמִשֵׁנִי (והימשני כתיב) בכדי שאוכל למשש בידי [186] אֶת הָעַמֻּדִים אֲשֶׁר הַבַּיִת נָכוֹן -נשען [187] עֲלֵיהֶם, וְאֶשָּׁעֵן עֲלֵיהֶם: [188]
(כז) וְהַבַּיִת מָלֵא הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְשָׁמָּה כֹּל סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים, וְעַל הַגָּג כִּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ וְאִשָּׁה הָרֹאִים בִּשְׂחוֹק שִׁמְשׁוֹן: וְהַבַּיִת אליו הביאו את שמשון היה מָלֵא -הומה אדם, כאשר בתוכו היו הָאֲנָשִׁים החשובים [189] וְהַנָּשִׁים החשובות [190] של הפלשתים, וְשָׁמָּה היו כֹּל סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים, וְ עַם רב היו שם, כאשר רק עַל שפת [191] הַגָּג של הבית היו כִּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ -גברים [192] וְאִשָּׁה -ונשים, [193] הָרֹאִים -אשר היו רואים בִּשְׂחוֹק -במעשי השחוק של שִׁמְשׁוֹן:
(כח) וַיִּקְרָא שִׁמְשׁוֹן אֶל יְהוָה וַיֹּאמַר, אֲדֹנָי יֱהוִֹה, זָכְרֵנִי נָא וְחַזְּקֵנִי נָא אַךְ הַפַּעַם הַזֶּה הָאֱלֹהִים, וְאִנָּקְמָה נְקַם אַחַת מִשְּׁתֵי עֵינַי מִפְּלִשְׁתִּים: וַיִּקְרָא -והתפלל [194] שִׁמְשׁוֹן אֶל יְהוָה וַיֹּאמַר, אֲדֹנָי יֱהוִֹה, זָכְרֵנִי נָא [195] וְחַזְּקֵנִי נָא אַךְ -רק הַפַּעַם הַזֶּה -הזאת, אתה [196] הָאֱלֹהִים, וְאִנָּקְמָה -ואנקום נְקַם -נקמה אַחַת מִשְּׁתֵי [197] עֵינַי מִפְּלִשְׁתִּים על אשר ניקרו לי אותן [198] , ושמע הקב"ה לקולו, ובחר שמשון למות עם פלשתים כדי שינקם מהם: [199]
(כט) וַיִּלְפֹּת שִׁמְשׁוֹן אֶת שְׁנֵי עַמּוּדֵי הַתָּוֶךְ אֲשֶׁר הַבַּיִת נָכוֹן עֲלֵיהֶם, וַיִּסָּמֵךְ עֲלֵיהֶם אֶחָד בִּימִינוֹ וְאֶחָד בִּשְׂמֹאלוֹ: וַיִּלְפֹּת -ואחז [200] שִׁמְשׁוֹן בחוזקה [201] אֶת שְׁנֵי עַמּוּדֵי הַתָּוֶךְ -המרכז [202] אֲשֶׁר הַבַּיִת היה נָכוֹן -נשען [203] עֲלֵיהֶם, וַיִּסָּמֵךְ -ונסמך עֲלֵיהֶם שמשון בכל כוחו [204] , כאשר עמוד [205] אֶחָד אחז [206] בִּימִינוֹ וְ עמוד אֶחָד אחז בִּשְׂמֹאלוֹ , ועיקם והיטה אותם: [207]
(ל) וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן, תָּמוֹת נַפְשִׁי עִם פְּלִשְׁתִּים וַיֵּט בְּכֹחַ וַיִּפֹּל הַבַּיִת עַל הַסְּרָנִים וְעַל כָּל הָעָם אֲשֶׁר בּוֹ וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים אֲשֶׁר הֵמִית בְּמוֹתוֹ רַבִּים מֵאֲשֶׁר הֵמִית בְּחַיָּיו: וכל כך היה חפץ במיתתם [208] , על כן וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן, תָּמוֹת נַפְשִׁי -מוכן אני להיהרג [209] עִם פְּלִשְׁתִּים ובלבד שאהרוג בהם על חילולם את שם ה', [210] וַיֵּט -והיטה בְּכֹחַ [211] את העמודים [212] וַיִּפֹּל הַבַּיִת עַל הַסְּרָנִים וְעַל כָּל הָעָם אֲשֶׁר בּוֹ , ואף שמשון מת שם, וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים אֲשֶׁר הֵמִית שמשון בְּמוֹתוֹ רַבִּים -מרובים במספר [213] מֵאֲשֶׁר הֵמִית בְּחַיָּיו:
(לא) וַיֵּרְדוּ אֶחָיו וְכָל בֵּית אָבִיהוּ וַיִּשְׂאוּ אֹתוֹ, וַיַּעֲלוּ וַיִּקְבְּרוּ אוֹתוֹ בֵּין צָרְעָה וּבֵין אֶשְׁתָּאֹל בְּקֶבֶר מָנוֹחַ אָבִיו, וְהוּא שָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל עֶשְׂרִים שָׁנָה: ובדרך נס מצאו אותו ישראל בתוך ההרוגים, [214] וַיֵּרְדוּ אֶחָיו [215] וְכָל בֵּית אָבִיהוּ -אביו, [216] וַיִּשְׂאוּ אֹתוֹ, וַיַּעֲלוּ וַיִּקְבְּרוּ אוֹתוֹ בֵּין צָרְעָה וּבֵין אֶשְׁתָּאֹל בְּקֶבֶר מָנוֹחַ אָבִיו, וְהוּא שָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל עֶשְׂרִים שָׁנָה: [217]

הערות

1. מלבי"ם.
2. תרגום יונתן, רד"ק, רלב"ג. ויש מרבותינו שביארו כפשוטו, כך משמע ממלבי"ם ואברבנאל. וראה כלי יקר המבאר באריכות כי כל כוונתו של שמשון היתה להתגרות בעזתים ולא חלילה לפנות לזנות.
3. תרגום יונתן, מלבי"ם. ראה רד"ק לעיל בפרק יג פס' ד' המרחיב שם בעניין צדקות שמשון.
4. רלב"ג.
5. אברבנאל. וראה רד"ק לעיל בפרק יג פס' ד' המבאר כי תחילה היתה כוונתו לטובה לבקש תואנה מפלשתים, ואחר כך גברה עליו התאווה בראותו אותה וישרה בעיניו והפסיד כוונתו האלהית, ולא נאמר עליו שעשה רע בעיני ה', והיה הבורא יתעלה מצליחו בכל אשר יפנה, וכן אמר הכתוב כי מה' היא, כלומר לקיחתו אשה מבנות פלשתים מה' היתה ורצון האל יתברך היה בזה, כי בודאי היה מגייר אותן ומשיבן אל דת ישראל.
6. תרגום יונתן, רש"י, רד"ק, רי"ד, מצודת דוד.
7. שם. מלבי"ם ביאר ששמשון הוציא את הקול מבלי לגלות שהוא שמשון בעצמו.
8. מצודת דוד.
9. מצודת דוד.
10. רי"ד.
11. רש"י, אברבנאל, מצודת ציון. עשו עצמם כחרשים כדי ששמשון לא יישמר מהם (רד"ק).
12. רד"ק, מצודת דוד.
13. מצודת דוד.
14. רלב"ג.
15. מצודת דוד.
16. מצודת דוד.
17. מצודת דוד.
18. מרוב בטחונו בה' ישן שמשון ולא נדדה שינה מעיניו (כלי יקר).
19. אברבנאל, מצודת דוד.
20. מצודת ציון.
21. רש"י, מצודת ציון.
22. מלבי"ם.
23. מצודת דוד.
24. ובמדרש, תניא א"ר שמעון החסיד, בין כתפיו של שמשון ששים אמה היה שנאמר "וישכב שמשון עד חצי הלילה ויקם בתוך הלילה ויאחז בדלתות שער העיר ובשתי המזוזות ויסעם עם הבריח וישם על כתפיו ויעלם אל ההר אשר על פני חברון", ותנא אין דלתות העיר פחותות מששים אמה (ילקוט שמעוני). וראה בבן יהוידע סוטה י: ד"ה "אמר ר' שמעון החסיד" המבאר כי, כמו כל דברי האגדה הטומנים בחובם סודות, אין דבר זה כפשוטו שבין כתפיו היה רוחב ששים אמה, אלא הכוונה שבין כתפיו היה בו כח חזק לסבול עליו משא דבר שהוא רחב ששים אמה.
25. מהלך של כמעט יום (כלי יקר).
26. רלב"ג, אברבנאל, כלי יקר.
27. מלבי"ם.
28. רלב"ג, אברבנאל.
29. ובמדרש, היה ר' מאיר אומר, אלמלי לא נקרא שמה דלילה היתה ראויה שתקרא דלילה, שדלדלה את כחו דלדלה את לבו דלדלה את מעשיו, דלדלה את כחו דכתיב (להלן פס' יט) "ויסר כחו מעליו", דלדלה את לבו שנאמר (להלן בפס' יח) "ותרא דלילה כי הגיד לה את כל לבו", דלדלה את מעשיו דכתיב (להלן פס' כ) "והוא לא ידע כי ה' סר מעליו" (סוטה ט:, ילקוט שמעוני).
30. רלב"ג. ויש מרבותינו שביארו כי לא גיירה (כלי יקר, מלבי"ם).
31. מצודת ציון.
32. מצודת ציון.
33. מצודת דוד.
34. מצודת דוד.
35. מצודת דוד.
36. מצודת דוד.
37. מצודת דוד.
38. ואמרו לה זאת כי ידעו ששמשון יהתל בה כפי שאכן היה (כלי יקר). מלבי"ם מבאר שהם ביקשו שני דברים, א' שתראה מה הסיבה שבעבורה כחו גדול, כי חשבו שאינו כטבע רק ע"י איזה סגולה, ואז יוכלו להתחכם כנגדו להסיר הסיבה, ב' גם אם כוחו גדול בטבע, שתשאל אותו באיזה אופן יאסר, כי יש מי שכוחו בידיו ולא ברגליו ויאסר ברגליו או במקום אחר מן הגוף שאינו חזק שם.
39. כלי יקר.
40. מצודת ציון. ואכן כך עשו שלא הרגו אותו אלא ניקרו את עיניו (כלי יקר, מלבי"ם).
41. מצודת ציון.
42. כלי יקר.
43. אברבנאל, מצודת דוד.
44. אברבנאל.
45. אברבנאל.
46. מצודת דוד.
47. מצודת דוד.
48. תרגום יונתן.
49. מצודת דוד.
50. אברבנאל.
51. תרגום יונתן.
52. רש"י, ר"י קרא.
53. מצודת ציון.
54. תרגום יונתן, רד"ק, מצודת ציון.
55. מצודת דוד.
56. והוא השיב לה רק במה יאסר ולא השיב במה כוחו גדול, כאילו אינו יודע סיבה לזה כי הוא בטבע (מלבי"ם).
57. אברבנאל.
58. רש"י, ר"י קרא בפס' ז'.
59. מצודת ציון בפס' ז'.
60. תרגום יונתן.
61. מצודת דוד.
62. מעם לועז.
63. מצודת דוד.
64. מצודת דוד.
65. מעם לועז.
66. ואמרה כך בכדי שיתחזק לנתק היתרים, ואם ינתקם תאמר שלנסותו עשתה, ואם לא יוכל לנתקם הרי האורב מוכן (מצודת דוד).
67. מצודת ציון.
68. חוט כפול ושזור (מצודת ציון).
69. מצודת ציון.
70. רד"ק, מצודת דוד. וכאשר אמר "בהריחו" דיבר הכתוב על דרך הרחבה והפלגה (מצודת ציון).
71. ר"י קרא. כלי יקר ביאר לא נודע עדיין מה סוד כוחו הגדול של שמשון.
72. רש"י, אברבנאל, מצודת דוד.
73. אברבנאל.
74. מצודת ציון.
75. מצודת דוד, מלבי"ם.
76. ראה הערות לעיל בפס' ה'.
77. אברבנאל, מלבי"ם.
78. תרגום יונתן.
79. רש"י, והעבותים קלועים משלשה חבלים חזקים (רד"ק, מלבי"ם).
80. ראה ביאורים לעיל בפסוק ז'.
81. מעם לועז.
82. ולא ביקשה מפלשתים שיביאו לה שהתביישה על הפעם הקודמת בה דבריה לא התקיימו (כלי יקר).
83. אברבנאל.
84. ר"י קרא, וכן ראה ביאורים לעיל בפס' יא.
85. תרגום יונתן.
86. מעם לועז.
87. ואולם לא בקלות גדולה כראשונים (מלבי"ם). כלי יקר מבאר שכך היה משום שליבו של שמשון נטה אחרי אשתו.
88. מלבי"ם.
89. מצודת דוד.
90. מצודת דוד.
91. מצודת דוד.
92. מצודת דוד.
93. אברבנאל.
94. ראה הערות לעיל בפס' ה'.
95. אברבנאל.
96. מלשון אריגה (מצודת ציון).
97. כי נזיר היה וגידל שער ראשו (מצודת דוד).
98. מצודת דוד.
99. רד"ק.
100. מצודת דוד.
101. רד"ק.
102. מצודת דוד.
103. מצודת ציון.
104. מצודת דוד.
105. מלבי"ם.
106. מצודת ציון.
107. כי מה שאסרתו בתחילה ביתרים ובעבותים, עשתה כשהיה נעור, אולם לארוג תלתלי הראש לא היה מניח לה אם היה נעור, שהרי הנזיר אסור אפילו לסרוק ראשו פן יתלוש השער (נזיר מב.), ולזה ארגה כשהוא ישן (מצודת דוד).
108. מצודת דוד.
109. מצודת ציון.
110. רד"ק.
111. והארג הוא שם הכלי שמקפל האורג הבגד לפניו בארגו (רד"ק). והוא עץ עגול שלפני האורג יכרוך עליו בגלגולו את חוטי השתי המסודר לאחר האריגה, ובמשנה (כלים כא, א) נקרא כובד התחתון (מצודת ציון).
112. מצודת דוד.
113. אברבנאל.
114. מצודת דוד.
115. ומאחר שכבר כיזב לה ג' פעמים, שבה לבקש את השאלה הראשונה במה כוחו גדול, שלא יכלה עוד לבקש במה יאסר, שהבינה כי אם תוסיף לשאול במה יאסר, יבין שמשון כי שרי פלשתים עמה בקושרים, לכן ביקשה ממנו לדעת רק במה כוחו גדול, כאילו תרצה לדעת טבעו ותכונתו ולא לדעת במה יאסר (מלבי"ם).
116. אברבנאל.
117. מלשון צוקה וצרה (מצודת ציון).
118. אברבנאל.
119. מצודת דוד. הדברים האלה אשר עשתה לו לדעת כוחו לא היו ביום אחד, אלא היתה שואלת ממנו יום אחד ואחר יומיים היתה עוד חוקרת אותו ומציקה אותו בדבריה (רד"ק בפס' ה').
120. תרגום יונתן, רש"י, ר"י קרא. ואמרו רז"ל שהיתה שומטת עצמה מתחתיו בשעת גמר תשמיש (סוטה ט:, מצודת דוד). וא"ר יוחנן הוא קצרה נפשו למות אבל היא לא קצרה נפשה, שהיתה עושה צרכיה ממקום אחר (ילקוט שמעוני, כלי יקר).
121. מצודת דוד.
122. אברבנאל.
123. מצודת דוד.
124. מצודת ציון.
125. מצודת דוד.
126. מצודת דוד.
127. מצודת דוד.
128. מצודת דוד.
129. תרגום יונתן.
130. מצודת דוד לעיל בפסוק ז'. מלבי"ם מבאר ששמשון נשמר מלדבר שקר, ולכן בפעמים הקודמות אמר לה "והייתי כאחד האדם" היינו כאדם המיוחד בגבורה, אבל בפעם הזאת אמר "והייתי ככל האדם".
131. מלבי"ם.
132. סוטה ט:, רש"י, מצודת דוד.
133. מצודת דוד. רד"ק ביאר עוד סיבה שדלילה הבינה, והיא ששמשון אמר לה "וסר ממני כחי" ולא אמר כן בשלוש הפעמים הקודמות אלא "וחליתי" כלומר יחלוש כוחי מחוזק היתרים, אך בפעם הזאת אמר וסר ממני כוחי. ועוד במדרש, מהיכן ידעה? אמרו רז"ל יודעת היתה אותה הרשעה באותו הצדיק שלא היה מוציא שם שמים לבטלה וכיון שאמר "נזיר אלהים אני" ידעה שהגיד לה את כל לבו (ילקוט שמעוני, רד"ק, אברבנאל).
134. מצודת דוד.
135. הכתיב "לה" הוא דברי השליח שאמר לסרני פלשתים, והקרי "לי" הם דבריה שציוותה לשליח (רד"ק).
136. מלבי"ם.
137. מצודת דוד.
138. מצודת ציון. כי כך היתה עושה בכל הפעמים הקודמות שאסרה אותו, היתה מרדימה אותו תחילה כדי שלא יבעט בְּאָסְרָהּ אותו (רד"ק). וראה לעיל בהערות לפסוק יד, שלדעת המצודת דוד כשאסרה אותו ביתרים ובעבותים [בשתי הפעמים הראשונות] היה נעור ולא הוצרכה להרדימו.
139. רד"ק, אברבנאל, מצודת דוד.
140. רש"י.
141. רד"ק, מצודת דוד. ויתכן כי היא לקחה את המספריים ממנו וגילחה את שמשון בעצמה (רד"ק).
142. מצודת דוד לעיל בפס' יג.
143. ר"י קרא.
144. מצודת ציון.
145. מצודת דוד.
146. רד"ק.
147. מצודת דוד.
148. מצודת דוד.
149. רד"ק, מצודת דוד, מצודת ציון.
150. מצודת דוד.
151. אברבנאל. והלא הגיד לה כל ליבו שכאשר יגלח יסור כוחו ממנו, ואם כן היאך אמר והוא לא ידע? אלא ששכח בשנתו מה שאמר לה, וחשב שתהיה זאת הפעם כפעמים האחרות, ולא נזכר שסר כוחו מעליו שעדיין לא נעור משנתו לגמרי, או ניתן לפרש שידע שסר ממנו כוחו אבל לא ידע כי ה' סר מעליו, כי חשב שאף על פי שסר ממנו כוחו, יעזרהו האל בפעם הזאת שלא יפול ביד פלשתים (רד"ק).
152. מצודת דוד.
153. מצודת ציון.
154. רש"י, אברבנאל.
155. תרגום יונתן, רד"ק, מצודת ציון.
156. רש"י, מצודת דוד. ובמדרש א"ר יוחנן אין טוחן אלא לשון עבירה, שנאמר (איוב לא, י) "תִּטְחַן לְאַחֵר אִשְׁתִּי וְעָלֶיהָ יִכְרְעוּן אֲחֵרִין", מלמד שכל אחד הביא לו אשתו לבית האסורים כדי שתתעבר ממנו (סוטה י., ילקוט שמעוני). רד"ק לא מבאר לפי מדרש זה, שהרי סר כוחו של שמשון ומה תועלת היתה להם בזה?! ולכן מבאר רד"ק את הפסוק לפי פשוטו, שמנהג הארצות ההם בזמן ההוא להיות ריחיים בבית האסורים, להיות מתפרנסים מהטחינה האסורים שהיו בנחושתיים ולא היתה להם מלאכה אחרת להתפרנס שם אלא בטחינה בריחיים.
157. כלי יקר מבאר ע"פ המדרש האמור לעיל, ולחיזוק ביאורו מביא את ההבדל בין הכתיב (האסירים) לקרי (האסורים), ומפרש לפי הקרי "בית האסורים", האסורים לו, ואין בית אלא אשה, דהיינו שבעל את האסורים לו.
158. מצודת ציון.
159. מצודת ציון.
160. מלבי"ם.
161. מלבי"ם.
162. מצודת דוד.
163. רד"ק. אברבנאל מבאר כי אין ראוי שנחשוב שהיה כח שמשון בשערות ראשו בדרך טבעי, אלא היה כוחו דבר ניסי בעוד שישמור נזירותו, וכאשר הלך אחרי עיניו וגילה סודו לשוכבת חיקו, ולא זכר שהיתה ממשפחת אויביו, נענש שסר ה' מעליו, והודו נהפך עליו למשחית, וכאשר צמח שיער ראשו, לא אמר הכתוב ששב כוחו אליו (כי לפי האמת לא שב הכח עם השער) אבל קרה אחרי צמיחתו שהוליכוהו לשחק בו בבית אלהיהם, והוא עשה תשובה מחטאו ושב אל ה' בכל לבבו ובכל נפשו וקראהו מצרתו, ומפני זה ענהו וחיזק את ידיו, ועשה מה שעשה בכח האל, לא מהשיער.
164. רלב"ג.
165. מצודת דוד.
166. מצודת דוד, מלבי"ם.
167. מצודת דוד.
168. מצודת דוד.
169. מצודת ציון.
170. כמו שכתוב (לעיל פרק טו פס' ה) "ויבער מקמה ועד כרם זית" (ר"י קרא).
171. רד"ק. כמו שנאמר (לעיל פרק טו פס' טז) "בלחי החמור הכיתי אלף איש" (ר"י קרא). כלי יקר מבאר כי יש הבדל בין דברי הסרנים שכדי לא לפגוע בדגון אלהיהם אמרו רק "את אויבנו" (לעיל בפס' כג) לבין דלת העם אשר אמרו "אויבנו ואת מחריב ארצנו ואשר הרבה את חללינו" ובכך למעשה זלזלו באלוה שלהם דגון שלא יכול היה להגן עליהם.
172. ראה כלי יקר המבאר כי לגבי הסרנים הולכים לפי הקרי, "כטוב" דהיינו לא טוב ממש, ולדלת העם הולכים לפי הכתיב "כי טוב" שטב ליבם ממש.
173. מצודת דוד.
174. מצודת דוד.
175. מלבי"ם.
176. מצודת דוד.
177. מצודת דוד.
178. מלבי"ם מדייק זאת משינוי הלשון, הפלשתים קראו לשמשון כדי שישחק להם, שחוק היינו שגם השוחק יש לו שמחה, ואילו שמשון צחק לפניהם, צחוק היינו שמשמח אחרים אך הוא אינו שמח עמהם.
179. כלי יקר.
180. רש"י, אברבנאל.
181. כלי יקר.
182. מצודת ציון.
183. מפני שניקרו עיניו היה מישהו מחזיק בידו והוליכו הדרך אשר ילך בה (מצודת דוד).
184. כלי יקר.
185. מצודת דוד. ר"י קרא ביאר הנחה אותי, דהיינו תוליך אותי.
186. לע"ז רש"י, מצודת דוד.
187. מצודת ציון.
188. ושמשון אשר התכוון להפיל את הבית, ביקש מהנער שיוביל אותו לעמודים התומכים בטענה שהם חזקים ולא יישברו אם יִשָּׁעֵן עליהם (כלי יקר).
189. כלי יקר.
190. כלי יקר.
191. ומאחורי שפת הגג היו עם לרוב שלא ניתן לספור (ב"ר פר' ויחי פ' צ"ח, כלי יקר).
192. תרגום יונתן.
193. כלי יקר מבאר שיתכן והיו שלושת אלפים זוגות.
194. אברבנאל.
195. ובמדרש, אמר רבי אחא, אמר לפניו, רבש"ע תהא זכור לי אותה ברכה שברכני אבא ויתן לך האלהים, יתן לך אלהותא, אימתי? לכשיצטרך לה. זכרני וחזקני, אמר רב, אמר שמשון לפני הקב"ה זכור לי שתים ועשרים שנה ששפטתי את ישראל ולא אמרתי לאחד מהם העבר לי מקל ממקום למקום (רש"י, ילקוט שמעוני).
196. מצודת דוד.
197. ר"י קרא ביאר מיובש עיני כמו "וְנִשְּׁתוּ מַיִם מֵהַיָּם וְנָהָר יֶחֱרַב וְיָבֵשׁ" (ישעיהו יט, ה). רי"ד ביאר "מחפירת עיני". ובמדרש, אמר רבי אחא אמר לפניו רבש"ע תן שכר עיני אחת בעוה"ז ושכר עיני אחת תהא מתוקנת לי לעולם הבא (רש"י, ילקוט שמעוני, רד"ק).
198. מצודת דוד.
199. רלב"ג.
200. רש"י, מצודת ציון.
201. רי"ד.
202. מצודת ציון.
203. מצודת ציון לעיל בפס' כו.
204. מלבי"ם.
205. מצודת דוד.
206. מצודת דוד.
207. ר"י קרא, רד"ק ואברבנאל (בביאורם את המילה "וַיִּלְפֹּת").
208. מצודת דוד.
209. מצודת דוד. והשתמש במילה "נפשי" דהיינו ששמשון אמר, אע"פ שכאשר אני גורם למיתתי אני מתחייב בנפשי [שתהיה אחריתי עם פלשתים] כדי להרוג בהם אני מוכן (כלי יקר).
210. כך נראה לענ"ד מביאור כלי יקר.
211. ולא כתוב בכוחו, ללמד שמאת ה' היתה זאת (כלי יקר).
212. מצודת דוד.
213. מצודת דוד.
214. שיעקב אבינו ביקש עליו רחמים באומרו בברכת דן (בראשית מט, יז) "וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ אָחוֹר", דהיינו שיחזרו הדברים לאחור ותהיה חיתת אלוקים על פלשתים ולא יתעללו בו ויתנו לאחיו לאחר שימצאו אותו לקבור אותו בקבר אביו (כלי יקר).
215. למרות שהיתה אמו אשת מנוח עקרה בראשונה, אחרי שפתח האלהים את רחמה וילדה את שמשון הולידה גם כן בנים אחרים (אברבנאל).
216. כלי יקר מבאר כי נאמר "אביהו" ולא אביו, לרמוז על ברכתו של יעקב אבינו, כאמור בהערות לעיל בפס' זה.
217. כבר נאמר לעיל (פרק טו פסוק כ') "וישפוט את ישראל בימי פלשתים עשרים שנה", וחזר וכתבו לומר שמשך הזמן שישב במאסר ובארץ פלשתים עלה בחשבון העשרים (רלב"ג, מצודת דוד). ובמדרש (ירושלמי סוטה יז:), כתוב אחד אומר וישפוט את ישראל עשרים שנה וכתוב אחד אומר והוא שפט את ישראל עשרים שנה, א"ר אחא מלמד שהיו פלשתים יראים ממנו כ' שנה אחר מותו (ילקוט שמעוני, רד"ק, אברבנאל).

ניתן ליצור איתנו קשר
בטלפון 072-390-2392

או להשאיר פרטים בטופס ונחזור אליכם אי"ה