(א)
וַיְהִי אִישׁ מֵהַר אֶפְרָיִם וּשְׁמוֹ מִיכָיְהוּ:
לאחר סיפורם של שופטי ישראל, המקרא מביא את סיפורם של פסל מיכה וסיפור בני דן ופילגש בגבעה אשר היו בימי כושן רשעתיים קודם הנהגת עתניאל בן קנז
[1]
, ובזמן הזה
וַיְהִי
-היה
אִישׁ מֵהַר אֶפְרָיִם וּשְׁמוֹ
היה
מִיכָיְהוּ:
[2]
(ב)
וַיֹּאמֶר לְאִמּוֹ, אֶלֶף וּמֵאָה הַכֶּסֶף אֲשֶׁר לֻקַּח לָךְ וְאַתְּ (ואתי) אָלִית וְגַם אָמַרְתְּ בְּאָזְנַי הִנֵּה הַכֶּסֶף אִתִּי אֲנִי לְקַחְתִּיו, וַתֹּאמֶר אִמּוֹ בָּרוּךְ בְּנִי לַיהֹוָה:
וַיֹּאמֶר
מיכה
לְאִמּוֹ,
אֶלֶף וּמֵאָה
סלעי
[3]
הַכֶּסֶף אֲשֶׁר לֻקַּח לָךְ
-נלקחו ממך בגנבה,
[4]
וְאַתְּ (ואתי
כתיב
) אָלִית
-קללת
[5]
את הגנב
[6]
וְגַם אָמַרְתְּ
את הקללה
[7]
בְּאָזְנַי
כאילו חשדת בי
[8]
ואמרת 'ארור האיש אשר לקח ממני אם אינו מודה בו',
[9]
הִנֵּה
אני מודה
[10]
ומוכרח לומר לך כי
[11]
הַכֶּסֶף אִתִּי
כפי שאמרת,
[12]
אֲנִי לְקַחְתִּיו,
וַתֹּאמֶר אִמּוֹ בָּרוּךְ בְּנִי לַיהֹוָה
, יצאת מכלל ארור לכלל ברוך
[13]
, והקללות שקללתי לא יחולו עליך, והואיל והודית בדבר גם ברוך תהיה:
[14]
(ג)
וַיָּשֶׁב אֶת אֶלֶף וּמֵאָה הַכֶּסֶף לְאִמּוֹ, וַתֹּאמֶר אִמּוֹ הַקְדֵּשׁ הִקְדַּשְׁתִּי אֶת הַכֶּסֶף לַיהֹוָה מִיָּדִי לִבְנִי לַעֲשׂוֹת פֶּסֶל וּמַסֵּכָה וְעַתָּה אֲשִׁיבֶנּוּ לָךְ:
ותיכף
[15]
וַיָּשֶׁב
-השיב מיכה
[16]
אֶת אֶלֶף וּמֵאָה
סלעי
[17]
הַכֶּסֶף לְאִמּוֹ,
וַתֹּאמֶר
לו
אִמּוֹ
, עוד בהיותו גנוב
[18]
הַקְדֵּשׁ הִקְדַּשְׁתִּי אֶת הַכֶּסֶף לַיהֹוָה
במידה וְיִמָּצֵא הגנב, לתת אותו
[19]
מִיָּדִי לִבְנִי לַעֲשׂוֹת
ממנו דמות
[20]
פֶּסֶל וּמַסֵּכָה
[21]
להיות אמצעי לעבודת ה',
[22]
וְעַתָּה
הואיל ונמצא הכסף
[23]
אֲשִׁיבֶנּוּ
-אשיב אותו
לָךְ
משום שאתה תהיה הגזבר לעשות את הפסל
[24]
, ונתנה את הכסף לבנה
[25]
, ואולם לא רצה בנה מיכה להשתדל בו, לעשות את הפסל והמסכה:
[26]
(ד)
וַיָּשֶׁב אֶת הַכֶּסֶף לְאִמּוֹ וַתִּקַּח אִמּוֹ מָאתַיִם כֶּסֶף וַתִּתְּנֵהוּ לַצּוֹרֵף וַיַּעֲשֵׂהוּ פֶּסֶל וּמַסֵּכָה, וַיְהִי בְּבֵית מִיכָיְהוּ:
וַיָּשֶׁב
-והשיב מיכה פעם נוספת
[27]
אֶת הַכֶּסֶף לְאִמּוֹ
כאומר, הואיל ויצאה הגניבה מתחת ידי לא אשוב עוד לקחתה
[28]
, ולא הסכים מיכה להיות גזבר לעבודה זרה,
[29]
וַתִּקַּח אִמּוֹ מָאתַיִם
סלעי
[30]
כֶּסֶף וַתִּתְּנֵהוּ
-ונתנה אותם
לַצּוֹרֵף
כשכר מלאכתו, ובתשע מאות סלעי הכסף הנותרים ביקשה שיעשה את הפסל והמסכה,
[31]
וַיַּעֲשֵׂהוּ
-ואכן עשה מהם הצורף
[32]
פֶּסֶל וּמַסֵּכָה,
וַיְהִי
הפסל
[33]
בְּבֵית מִיכָיְהוּ
כאחד מבין כליו ולא החשיבו אלוה
[34]
, ואולם למרות שלא עבדו, עדיין עבר על דבר ה' במה שהיה הפסל בביתו:
[35]
(ה)
וְהָאִישׁ מִיכָה לוֹ בֵּית אֱלֹהִים וַיַּעַשׂ אֵפוֹד וּתְרָפִים וַיְמַלֵּא אֶת יַד אַחַד מִבָּנָיו וַיְהִי לוֹ לְכֹהֵן:
וכיון שעבירה גוררת עבירה, ירד מיכה מדחי אל דחי,
[36]
וְהָאִישׁ מִיכָה
עשה
[37]
לוֹ בֵּית אֱלֹהִים
-עבודה זרה
[38]
, לשם עבודת הפסל, ולאחר מכן
[39]
וַיַּעַשׂ אֵפוֹד
עשוי כדמות האפוד שבמקדש,
[40]
וּתְרָפִים
-דמויות
[41]
לקסמים וכישוף
[42]
, אותם שילם מכיסו, ולאחר מכן
[43]
וַיְמַלֵּא אֶת יַד
-מינה את
[44]
אַחַד מִבָּנָיו
וחינך אותו לכהן לפניו ולעשות עבודת הדמות,
[45]
וַיְהִי לוֹ
הבן הזה
לְכֹהֵן
להקריב קרבנותיו
[46]
לעבודת נכר:
[47]
(ו)
בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה:
בַּיָּמִים הָהֵם
בימי כושן רשעתיים קודם הנהגת עתניאל בן קנז,
[48]
אֵין
-לא היה
מֶלֶךְ
ושופט
[49]
בְּיִשְׂרָאֵל
ולכן לא היה מי שימחה ביד מיכה
[50]
, וכל
אִישׁ
בישראל, את
הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה
-היה עושה, כי במקום שאין מוראה של מלכות אין יראת אלהים ואין חסד ומשפט:
[51]
(ז)
וַיְהִי נַעַר מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה מִמִּשְׁפַּחַת יְהוּדָה וְהוּא לֵוִי וְהוּא גָר שָׁם:
וַיְהִי נַעַר מִבֵּית לֶחֶם
שבנחלת
[52]
יְהוּדָה
, והיה נער זה
מִמִּשְׁפַּחַת יְהוּדָה
מצד אמו,
[53]
וְ
מצד אביו היה
הוּא לֵוִי
בהיות אביו משבט לוי,
[54]
וְ
היות ולא היתה לו נחלה מצד אביו שכן היה לוי,
[55]
הוּא גָר שָׁם
בבית לחם שבנחלת יהודה:
[56]
(ח)
וַיֵּלֶךְ הָאִישׁ מֵהָעִיר מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה לָגוּר בַּאֲשֶׁר יִמְצָא וַיָּבֹא הַר אֶפְרַיִם עַד בֵּית מִיכָה לַעֲשׂוֹת דַּרְכּוֹ:
ולא מצא שם את פרנסתו,
[57]
וַיֵּלֶךְ הָאִישׁ מֵהָעִיר
בה ישב,
מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה
והלך מעיר לעיר לבקש מקום מחיה
[58]
ומוכן היה
לָגוּר בַּאֲשֶׁר
-היכן אשר
יִמְצָא
מקום נאות וכשר להחיות נפשו
[59]
, ובדרכו
וַיָּבֹא
-בא אל
הַר אֶפְרַיִם
והגיע
עַד בֵּית מִיכָה
, ובהיות בית מיכה פתוח לאורחים
[60]
, הלך לשם
לַעֲשׂוֹת דַּרְכּוֹ
כדי ללון שם כאורח
[61]
ולאחר מכן להמשיך בדרכו:
[62]
(ט)
וַיֹּאמֶר לוֹ מִיכָה, מֵאַיִן תָּבוֹא וַיֹּאמֶר אֵלָיו לֵוִי אָנֹכִי מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה, וְאָנֹכִי הֹלֵךְ לָגוּר בַּאֲשֶׁר אֶמְצָא:
ובחושבו כי לַאורח יש מקום מגורים קבוע
[63]
וַיֹּאמֶר לוֹ מִיכָה,
מֵאַיִן תָּבוֹא
-אתה בא?
וַיֹּאמֶר אֵלָיו
, אין לי מקום מגורים קבוע,
[64]
לֵוִי אָנֹכִי מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה,
וְאָנֹכִי הֹלֵךְ לָגוּר בַּ
מקום
אֲשֶׁר אֶמְצָא
שם את פרנסתי
[65]
, ומוכן אני ללמוד ולהורות:
[66]
(י)
וַיֹּאמֶר לוֹ מִיכָה שְׁבָה עִמָּדִי וֶהְיֵה לִי לְאָב וּלְכֹהֵן וְאָנֹכִי אֶתֶּן לְךָ עֲשֶׂרֶת כֶּסֶף לַיָּמִים וְעֵרֶךְ בְּגָדִים וּמִחְיָתֶךָ וַיֵּלֶךְ הַלֵּוִי:
וַיֹּאמֶר לוֹ מִיכָה
, מאחר ואתה נע ונד ואין לך עסק ומחיה,
[67]
שְׁבָה עִמָּדִי וֶהְיֵה לִי לְאָב
-למורה ולמלמד
[68]
וּלְכֹהֵן
לשאול לי עתידות באמצעות התרפים,
[69]
וְאָנֹכִי אֶתֶּן לְךָ
כשכר
עֲשֶׂרֶת
סלעי
[70]
כֶּסֶף לַיָּמִים
-לשנה,
[71]
וְעֵרֶךְ
-ומערכת
[72]
בְּגָדִים
הנצרכת לך
[73]
לפי כבודך
[74]
וכבוד תפקידך ככהן,
[75]
וּמִחְיָתֶךָ
-ומזונותיך
[76]
גם אתן לך,
וַיֵּלֶךְ הַלֵּוִי
אחר דברי מיכה ועצתו
[77]
ונתרצה לישב עמו:
[78]
(יא)
וַיּוֹאֶל הַלֵּוִי לָשֶׁבֶת אֶת הָאִישׁ וַיְהִי הַנַּעַר לוֹ כְּאַחַד מִבָּנָיו:
וַיּוֹאֶל
-והתרצה
[79]
הַלֵּוִי לָשֶׁבֶת
[80]
אֶת
-עם
[81]
הָאִישׁ
מיכה,
וַיְהִי הַנַּעַר לוֹ כְּאַחַד מִבָּנָיו
שהרי מינהו מיכה לכהן במקום בנו
[82]
, וכאחד מבניו היה אוכל על שולחנו של מיכה, ואח"כ ע"י שישב בבית הרשע נגרר אחריו:
[83]
(יב)
וַיְמַלֵּא מִיכָה אֶת יַד הַלֵּוִי, וַיְהִי לוֹ הַנַּעַר לְכֹהֵן וַיְהִי בְּבֵית מִיכָה:
וַיְמַלֵּא
-ומינה
[84]
מִיכָה אֶת יַד
הנער
הַלֵּוִי,
וַיְהִי לוֹ הַנַּעַר לְכֹהֵן
בעבודת הפסל,
[85]
וַיְהִי
-ונהיה הנער
בְּבֵית מִיכָה
תושב קבוע, ומיכה נתן על כך שבח לפסל:
[86]
(יג)
וַיֹּאמֶר מִיכָה עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יֵיטִיב יְהֹוָה לִי כִּי הָיָה לִי הַלֵּוִי לְכֹהֵן:
וַיֹּאמֶר מִיכָה
בעוד בני היה לכהן, היה זה שלא כדת, כי הכהן ראוי להיות מבני לוי, אבל
[87]
עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יֵיטִיב יְהֹוָה לִי
[88]
כִּי הָיָה לִי הַלֵּוִי לְכֹהֵן
, וסימן טוב הוא לי שנזדמן לי כהן משבט הכהנים:
[89]