(א)
בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל, וּבַיָּמִים הָהֵם שֵׁבֶט הַדָּנִי מְבַקֶּשׁ לוֹ נַחֲלָה לָשֶׁבֶת כִּי לֹא נָפְלָה לּוֹ עַד הַיּוֹם הַהוּא בְּתוֹךְ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל בְּנַחֲלָה:
בַּיָּמִים הָהֵם
בטרם ימי עתניאל בן קנז,
[1]
אֵין
-לא היה
מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל,
[2]
וּבַיָּמִים הָהֵם שֵׁבֶט הַדָּנִי
-דן
מְבַקֶּשׁ
-חיפש
לוֹ נַחֲלָה
מרווחת ודשנה
[3]
לָשֶׁבֶת
בה,
כִּי לֹא נָפְלָה לּוֹ עַד הַיּוֹם הַהוּא
[4]
ירושה ראויה ומספקת
[5]
בְּתוֹךְ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל בְּנַחֲלָה
, כי יהושע חילק את הארץ ואולם עדיין העיירות היו של אֱמֹרִיִּים:
[6]
(ב)
וַיִּשְׁלְחוּ בְנֵי דָן מִמִּשְׁפַּחְתָּם חֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים מִקְצוֹתָם אֲנָשִׁים בְּנֵי חַיִל מִצָּרְעָה וּמֵאֶשְׁתָּאֹל לְרַגֵּל אֶת הָאָרֶץ וּלְחָקְרָהּ וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם לְכוּ חִקְרוּ אֶת הָאָרֶץ וַיָּבֹאוּ הַר אֶפְרַיִם עַד בֵּית מִיכָה, וַיָּלִינוּ שָׁם:
וַיִּשְׁלְחוּ בְנֵי דָן מִמִּשְׁפַּחְתָּם חֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים
אחד מכל משפחה,
[7]
מִקְצוֹתָם
-מהקצינים שבהם,
[8]
אֲנָשִׁים בְּנֵי חַיִל
וגיבורים
[9]
מִצָּרְעָה וּמֵאֶשְׁתָּאֹל
אשר בנחלת יהודה
[10]
כדי
לְרַגֵּל אֶת הָאָרֶץ
לַיִשׁ
[11]
, לראות כיצד לכובשה
[12]
וּלְחָקְרָהּ
אם טובה היא,
[13]
וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם
בני דן,
לְכוּ חִקְרוּ אֶת הָאָרֶץ
, והלכו האנשים
וַיָּבֹאוּ
אל
הַר אֶפְרַיִם עַד
סמוך
[14]
לְ
בֵּית מִיכָה,
וַיָּלִינוּ שָׁם:
(ג)
הֵמָּה עִם בֵּית מִיכָה וְהֵמָּה הִכִּירוּ אֶת קוֹל הַנַּעַר הַלֵּוִי וַיָּסוּרוּ שָׁם וַיֹּאמְרוּ לוֹ מִי הֱבִיאֲךָ הֲלֹם וּמָה אַתָּה עֹשֶׂה בָּזֶה וּמַה לְּךָ פֹה:
הֵמָּה
-וכשהם היו
[15]
עִם
-סמוך
[16]
לְ
בֵּית מִיכָה וְהֵמָּה
-והנה הם
הִכִּירוּ אֶת קוֹל הַנַּעַר הַלֵּוִי
[17]
שהיה מדבר עם מישהו
[18]
או משורר לפסל,
[19]
וַיָּסוּרוּ שָׁם
אל הבית,
[20]
וַיֹּאמְרוּ לוֹ מִי הֱבִיאֲךָ
מביתך
[21]
הֲלֹם
-לפה?
[22]
האם יש לך כאן מכר?
[23]
וּמָה אַתָּה עֹשֶׂה בָּזֶה
-ואצל מי אתה ומה מלאכתך?
[24]
האם יש לך אומנות מסויימת הנצרכת כאן
[25]
? שהרי הלויים אמורים לשרת רק לפני ארון ה',
[26]
וּמַה לְּךָ פֹה
-ומה הניתן לך בשכרך?:
[27]
(ד)
וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, כָּזֹה וְכָזֶה עָשָׂה לִי מִיכָה וַיִּשְׂכְּרֵנִי וָאֱהִי לוֹ לְכֹהֵן:
וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם,
כָּזֹה וְכָזֶה
-כך וכך
עָשָׂה לִי מִיכָה
וסיפר להם את כל המאורע
[28]
ואת סיפור מהלכו עד שבא לבית מיכה ובאיזה אופן הסיתו שישאר אצלו, ועל עניין שאלת שכרו אמר להם,
[29]
וַיִּשְׂכְּרֵנִי
מיכה בכך וכך,
[30]
וָאֱהִי לוֹ לְכֹהֵן
לשמש לפני הפסל:
[31]
(ה)
וַיֹּאמְרוּ לוֹ שְׁאַל נָא בֵאלֹהִים וְנֵדְעָה הֲתַצְלִחַ דַּרְכֵּנוּ אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ הֹלְכִים עָלֶיהָ:
ובטעות מחשבתם שיש בו ממש להוריד על עצמו כוחות עליונים ולהגיד עתידות
[32]
ע"י התרפים,
[33]
וַיֹּאמְרוּ לוֹ
אנשי דן,
שְׁאַל נָא בֵאלֹהִים
[34]
וְנֵדְעָה הֲתַצְלִחַ
-האם תצליח
דַּרְכֵּנוּ אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ הֹלְכִים עָלֶיהָ
אל לַיִשׁ לכובשה:
[35]
(ו)
וַיֹּאמֶר לָהֶם הַכֹּהֵן, לְכוּ לְשָׁלוֹם נֹכַח יְהֹוָה דַּרְכְּכֶם אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ:
ולאחר ששאל כבקשתם
[36]
וַיֹּאמֶר לָהֶם הַכֹּהֵן,
לְכוּ לְשָׁלוֹם
ותצליחו בדַּרְכְּכֶם
[37]
, ותכלית ההילוך היא
[38]
נֹכַח
-מול
[39]
יְהֹוָה
שישגיח ויצליח
[40]
דַּרְכְּכֶם אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ
ותגיעו למטרת חפצכם
[41]
כי ה' יסייע בידכם:
[42]
(ז)
וַיֵּלְכוּ חֲמֵשֶׁת הָאֲנָשִׁים וַיָּבֹאוּ לָיְשָׁה וַיִּרְאוּ אֶת הָעָם אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ יוֹשֶׁבֶת לָבֶטַח כְּמִשְׁפַּט צִדֹנִים שֹׁקֵט וּבֹטֵחַ וְאֵין מַכְלִים דָּבָר בָּאָרֶץ יוֹרֵשׁ עֶצֶר וּרְחֹקִים הֵמָּה מִצִּידֹנִים וְדָבָר אֵין לָהֶם עִם אָדָם:
וַיֵּלְכוּ חֲמֵשֶׁת הָאֲנָשִׁים
המרגלים,
[43]
וַיָּבֹאוּ לָיְשָׁה
-אל העיר לַיִשׁ,
[44]
וַיִּרְאוּ אֶת הָעָם אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ
, והנה הממלכה
[45]
יוֹשֶׁבֶת לָבֶטַח
-במנוחה
[46]
ואינם נשמרים ממלחמה
[47]
, ומתנהגים
כְּמִשְׁפַּט
-כמו שהתנהגו הַ
צִדֹנִים
[48]
, והעם אשר בְּלַיִשׁ היה יושב
שֹׁקֵט וּבֹטֵחַ
ולא היו שומרים בשער העיר,
[49]
וְ
עוד,
אֵין מַכְלִים
-מי שיכלים
[50]
את חבירו
[51]
דָּבָר
-אפילו בדיבור
[52]
בָּאָרֶץ
הזו, שכן מרוב עושרם אין אחד מהם צריך לחבירו שיחזירנו ריקם ויכלימנו
[53]
, ואין להם שכנים שיזיקום ויכלימום בשום דבר, ואין להם כלי זיין
[54]
, ואין בהם מלך ולא
[55]
יוֹרֵשׁ עֶצֶר
מלוכה,
[56]
וּ
כמו כן, הבינו המרגלים שאין להתיירא מפני בעלי בריתם שיבואו לעזרה, כי
[57]
רְחֹקִים הֵמָּה
-הם
מִצִּידֹנִים
ולא יוכלו לעוזרם,
[58]
וְדָבָר
כריתת ברית
[59]
אֵין לָהֶם עִם
שום
[60]
אָדָם
שיבואו לעזרתם לעת הצורך:
[61]
(ח)
וַיָּבֹאוּ אֶל אֲחֵיהֶם צָרְעָה וְאֶשְׁתָּאֹל, וַיֹּאמְרוּ לָהֶם אֲחֵיהֶם, מָה אַתֶּם:
וַיָּבֹאוּ
המרגלים
אֶל אֲחֵיהֶם
, אל
[62]
צָרְעָה וְאֶשְׁתָּאֹל,
וַיֹּאמְרוּ לָהֶם אֲחֵיהֶם,
מָה אַתֶּם
אומרים, ומה בשורה בפיכם?
[63]
מה ראיתם
[64]
ומה מצאתם במקום שנפל לנו גורלנו, איך העם שם, האם חזק הוא או רָפֶה?:
[65]
(ט)
וַיֹּאמְרוּ קוּמָה וְנַעֲלֶה עֲלֵיהֶם כִּי רָאִינוּ אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה טוֹבָה מְאֹד, וְאַתֶּם מַחְשִׁים אַל תֵּעָצְלוּ לָלֶכֶת לָבֹא לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ:
וַיֹּאמְרוּ
להם המרגלים,
קוּמָה וְנַעֲלֶה עֲלֵיהֶם
ואין צורך לשלוח עוד מרגלים שנית,
[66]
כִּי רָאִינוּ אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה טוֹבָה מְאֹד,
וְאַתֶּם מַחְשִׁים
-מתעצלים
[67]
ושותקים
[68]
שלא יקדים אתכם שבט אחר ויקח את לַיִשׁ,
[69]
אַל תֵּעָצְלוּ
-תתרשלו
[70]
מִ
לָלֶכֶת
לשם, כי לא תצטרכו ללחום רק
[71]
לָבֹא לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ:
(י)
כְּבֹאֲכֶם תָּבֹאוּ אֶל עַם בֹּטֵחַ וְהָאָרֶץ רַחֲבַת יָדַיִם כִּי נְתָנָהּ אֱלֹהִים בְּיֶדְכֶם מָקוֹם אֲשֶׁר אֵין שָׁם מַחְסוֹר כָּל דָּבָר אֲשֶׁר בָּאָרֶץ:
כי אם תלכו לשם מיד לפני שיוודע להם ויכינו את עצמם,
[72]
כְּבֹאֲכֶם
-כאשר תבואו לשם,
[73]
תָּבֹאוּ אֶל עַם בֹּטֵחַ
שלא ילחם בכם,
[74]
וְהָאָרֶץ רַחֲבַת יָדַיִם
-מקום רחב שיוכל להחזיק את כולכם
[75]
כִּי
-כאשר
[76]
נְתָנָהּ
-יתן
[77]
אֱלֹהִים
אותה
[78]
בְּיֶדְכֶם
, וגם מצד איכותה היא טובה, שכן היא
[79]
מָקוֹם אֲשֶׁר אֵין שָׁם מַחְסוֹר
, ולמרות שאינה מארץ ישראל הטובה
[80]
, תמצאו שם
[81]
כָּל דָּבָר אֲשֶׁר
נמצא
[82]
בָּאָרֶץ
-בארץ ישראל
[83]
ובעולם:
[84]
(יא)
וַיִּסְעוּ מִשָּׁם מִמִּשְׁפַּחַת הַדָּנִי מִצָּרְעָה וּמֵאֶשְׁתָּאֹל, שֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ חָגוּר כְּלֵי מִלְחָמָה:
ובבוטחם על דברי השלוחים,
[85]
וַיִּסְעוּ מִשָּׁם מִמִּשְׁפַּחַת הַדָּנִי
-משבט דן,
מִצָּרְעָה וּמֵאֶשְׁתָּאֹל,
שֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ
-אנשים, בלב אחד,
[86]
חָגוּר
-חגורים
[87]
כְּלֵי מִלְחָמָה
, מוכנים להילחם ללא פחד:
[88]
(יב)
וַיַּעֲלוּ וַיַּחֲנוּ בְּקִרְיַת יְעָרִים בִּיהוּדָה עַל כֵּן קָרְאוּ לַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנֵה דָן עַד הַיּוֹם הַזֶּה, הִנֵּה אַחֲרֵי קִרְיַת יְעָרִים:
וַיַּעֲלוּ וַיַּחֲנוּ
הם ומקניהם וטפם
[89]
בְּ
סמוך
[90]
לְ
קִרְיַת יְעָרִים
אשר
בִּיהוּדָה
-בנחלת יהודה, שם הכינו צידה לדרך הרבה, והמחנה לא נכנס לעיר,
[91]
עַל כֵּן קָרְאוּ לַמָּקוֹם
החניה
[92]
הַהוּא
"
מַחֲנֵה דָן
" וכך הוא נקרא
עַד הַיּוֹם
בו נכתב הספר
[93]
הַזֶּה,
הִנֵּה
-הלא הוא
אַחֲרֵי קִרְיַת יְעָרִים
בין צרעה ואשתאול שהיו בנחלת יהודה:
[94]
(יג)
וַיַּעַבְרוּ מִשָּׁם הַר אֶפְרָיִם, וַיָּבֹאוּ עַד בֵּית מִיכָה:
וַיַּעַבְרוּ מִשָּׁם
אל
[95]
הַר אֶפְרָיִם,
וַיָּבֹאוּ עַד בֵּית מִיכָה:
(יד)
וַיַּעֲנוּ חֲמֵשֶׁת הָאֲנָשִׁים הַהֹלְכִים לְרַגֵּל אֶת הָאָרֶץ לַיִשׁ, וַיֹּאמְרוּ אֶל אֲחֵיהֶם, הַיְדַעְתֶּם כִּי יֵשׁ בַּבָּתִּים הָאֵלֶּה אֵפוֹד וּתְרָפִים וּפֶסֶל וּמַסֵּכָה? וְעַתָּה דְּעוּ מַה תַּעֲשׂוּ:
וַיַּעֲנוּ
-והתחילו לדבר
[96]
חֲמֵשֶׁת הָאֲנָשִׁים הַהֹלְכִים
אשר הלכו מקודם
[97]
לְרַגֵּל אֶת הָאָרֶץ לַיִשׁ,
וַיֹּאמְרוּ אֶל אֲחֵיהֶם,
הַיְדַעְתֶּם
-האם ידעתם
כִּי יֵשׁ בַּבָּתִּים הָאֵלֶּה
[98]
אֵפוֹד וּתְרָפִים וּפֶסֶל וּמַסֵּכָה?
וְעַתָּה דְּעוּ מַה תַּעֲשׂוּ
והכינו עצמכם לקחת אותם
[99]
בגזלה:
[100]
(טו)
וַיָּסוּרוּ שָׁמָּה וַיָּבֹאוּ אֶל בֵּית הַנַּעַר הַלֵּוִי בֵּית מִיכָה, וַיִּשְׁאֲלוּ לוֹ לְשָׁלוֹם:
וכך עשו,
וַיָּסוּרוּ
המרגלים
[101]
שָׁמָּה
לבית מיכה,
[102]
וַיָּבֹאוּ אֶל בֵּית הַנַּעַר הַלֵּוִי
שם התבודד בעבודת הפסל וכיהן לו
[103]
, בית אשר היה
[104]
בְּ
בֵּית מִיכָה,
וַיִּשְׁאֲלוּ לוֹ
לנער הלוי
לְשָׁלוֹם
, בשמם ובשם שש מאות האנשים שהם כולם מבני דן ומכירים אותו:
[105]
(טז)
וְשֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ חֲגוּרִים כְּלֵי מִלְחַמְתָּם נִצָּבִים פֶּתַח הַשָּׁעַר אֲשֶׁר מִבְּנֵי דָן:
וְשֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ
-האנשים כשהם
[106]
חֲגוּרִים כְּלֵי מִלְחַמְתָּם
היו
נִצָּבִים פֶּתַח הַשָּׁעַר
של העיר
[107]
להשגיח
[108]
, והם היו אותם הלוחמים
[109]
אֲשֶׁר
היו
מִבְּנֵי
שבט
דָן:
(יז)
וַיַּעֲלוּ חֲמֵשֶׁת הָאֲנָשִׁים הַהֹלְכִים לְרַגֵּל אֶת הָאָרֶץ בָּאוּ שָׁמָּה לָקְחוּ אֶת הַפֶּסֶל וְאֶת הָאֵפוֹד וְאֶת הַתְּרָפִים וְאֶת הַמַּסֵּכָה, וְהַכֹּהֵן נִצָּב פֶּתַח הַשַּׁעַר וְשֵׁשׁ מֵאוֹת הָאִישׁ הֶחָגוּר כְּלֵי הַמִּלְחָמָה:
ובעוד שהוא הלך לשער העיר לראותם,
[110]
וַיַּעֲלוּ חֲמֵשֶׁת הָאֲנָשִׁים הַהֹלְכִים
-אשר הלכו מקודם
לְרַגֵּל אֶת הָאָרֶץ
, וּ
בָּאוּ
[111]
שָׁמָּה
לבית הלוי
[112]
שהיה בבית מיכה
[113]
, וְ
לָקְחוּ
משם
[114]
אֶת הַפֶּסֶל וְאֶת הָאֵפוֹד וְאֶת הַתְּרָפִים וְאֶת הַמַּסֵּכָה,
וְ
הנער
[115]
הַכֹּהֵן
היה
נִצָּב פֶּתַח הַשַּׁעַר וְשֵׁשׁ מֵאוֹת
-עם שש מאות
[116]
הָאִישׁ
-האנשים משבט דן
הֶחָגוּר
-אשר היו חגורים בִּ
כְּלֵי הַמִּלְחָמָה
, ובתוך כך הרגיש הכהן ושב לביתו, ובשעה ששב הכהן כבר יצאו הם מבית הלוי ששם היה הפסל, דרך בית מיכה:
[117]
(יח)
וְאֵלֶּה בָּאוּ בֵּית מִיכָה, וַיִּקְחוּ אֶת פֶּסֶל הָאֵפוֹד וְאֶת הַתְּרָפִים וְאֶת הַמַּסֵּכָה וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הַכֹּהֵן מָה אַתֶּם עֹשִׂים:
וְאֵלֶּה
כבר לא היו בבית הכהן אלא
[118]
בָּאוּ
להוציא את הגזילה שלהם דרך
[119]
בֵּית מִיכָה,
וַיִּקְחוּ אֶת
הַ
פֶּסֶל
עם
הָאֵפוֹד
שלו,
[120]
וְאֶת הַתְּרָפִים וְאֶת הַמַּסֵּכָה
, וכאשר ראה הכהן את האנשים שהיו באים מביתו עם הפסל והתרפים לפתח שער העיר אשר היה שם,
[121]
וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הַכֹּהֵן
אשר נבהל,
[122]
מָה אַתֶּם עֹשִׂים
?! למה תקחו אותם?!:
[123]
(יט)
וַיֹּאמְרוּ לוֹ הַחֲרֵשׁ שִׂים יָדְךָ עַל פִּיךָ וְלֵךְ עִמָּנוּ וֶהְיֵה לָנוּ לְאָב וּלְכֹהֵן, הֲטוֹב הֱיוֹתְךָ כֹהֵן לְבֵית אִישׁ אֶחָד אוֹ הֱיוֹתְךָ כֹהֵן לְשֵׁבֶט וּלְמִשְׁפָּחָה בְּיִשְׂרָאֵל?!:
וַיֹּאמְרוּ לוֹ הַחֲרֵשׁ
-שתוק!
[124]
אל תצעק במה שנוגע למיכה, וגם בעניין מה שנוגע לך
[125]
שִׂים יָדְךָ עַל פִּיךָ
לסותמו לבל ישמע קולך
[126]
וְלֵךְ עִמָּנוּ
כי תרוויח בזה,
[127]
וֶהְיֵה לָנוּ לְאָב
-למורה ולמלמד
[128]
וּלְכֹהֵן,
הֲטוֹב
-וכי טוב
[129]
הֱיוֹתְךָ כֹהֵן לְבֵית אִישׁ אֶחָד אוֹ הֱיוֹתְךָ כֹהֵן לְשֵׁבֶט וּלְמִשְׁפָּחָה
[130]
בְּיִשְׂרָאֵל?!:
(כ)
וַיִּיטַב לֵב הַכֹּהֵן וַיִּקַּח אֶת הָאֵפוֹד וְאֶת הַתְּרָפִים וְאֶת הַפָּסֶל וַיָּבֹא בְּקֶרֶב הָעָם:
וַיִּיטַב לֵב הַכֹּהֵן
בדבריהם,
[131]
וַיִּקַּח
מידם
[132]
אֶת הָאֵפוֹד וְאֶת הַתְּרָפִים וְאֶת הַפָּסֶל
לשאת אותם בעצמו,
[133]
וַיָּבֹא בְּקֶרֶב הָעָם
ללכת באשר ילכו:
[134]
(כא)
וַיִּפְנוּ וַיֵּלֵכוּ וַיָּשִׂימוּ אֶת הַטַּף וְאֶת הַמִּקְנֶה וְאֶת הַכְּבוּדָּה לִפְנֵיהֶם:
וַיִּפְנוּ
מן המקום ההוא,
[135]
וַיֵּלֵכוּ
לדרכם,
[136]
וַיָּשִׂימוּ אֶת הַטַּף
[137]
וְאֶת הַמִּקְנֶה וְאֶת הַכְּבוּדָּה
-המטלטלין
[138]
שהביאו עמהם מביתם
[139]
לִפְנֵיהֶם
, בחשבם פן ירדפו בני העיר אחריהם, ובעודם נלחמים יוכלו הטף והשאר להמשיך ללכת לדרכם:
[140]
(כב)
הֵמָּה הִרְחִיקוּ מִבֵּית מִיכָה, וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בַּבָּתִּים אֲשֶׁר עִם בֵּית מִיכָה נִזְעֲקוּ וַיַּדְבִּיקוּ אֶת בְּנֵי דָן:
הֵמָּה
-וכשהם
הִרְחִיקוּ
-היו רחוקים
[141]
מִבֵּית מִיכָה,
וְ
הנה
הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בַּבָּתִּים אֲשֶׁר עִם
-היו סמוכים
[142]
לְ
בֵּית מִיכָה נִזְעֲקוּ
-נקבצו בזעקת המקבץ
[143]
, ונאספו
[144]
ורדפו אחריהם,
וַיַּדְבִּיקוּ
-והשיגו
[145]
בזריזותם
[146]
אֶת בְּנֵי דָן:
(כג)
וַיִּקְרְאוּ אֶל בְּנֵי דָן, וַיַּסֵּבּוּ פְּנֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ לְמִיכָה, מַה לְּךָ כִּי נִזְעָקְתָּ:
וַיִּקְרְאוּ
[147]
אֶל בְּנֵי דָן,
וַיַּסֵּבּוּ
-והפכו בני דן
[148]
פְּנֵיהֶם
אל הקוראים אליהם
[149]
ואל מיכה,
[150]
וַיֹּאמְרוּ לְמִיכָה,
מַה
נחסר
[151]
לְּךָ כִּי נִזְעָקְתָּ
-נאספת לרדוף?:
[152]
(כד)
וַיֹּאמֶר אֶת אֱלֹהַי אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְקַחְתֶּם, וְאֶת הַכֹּהֵן וַתֵּלְכוּ וּמַה לִּי עוֹד וּמַה זֶּה תֹּאמְרוּ אֵלַי מַה לָּךְ?!:
וַיֹּאמֶר
להם מיכה,
אֶת אֱלֹהַי
הם הפסל והמסכה
[153]
אֲשֶׁר עָשִׂיתִי
ואני עובדם כמה שנים
[154]
לְקַחְתֶּם,
וְאֶת הַכֹּהֵן
שהיה לי גם כן לקחתם
וַתֵּלְכוּ
, ולפחות אם לא הייתם לוקחים אותו הייתי עושה פסל אחר!,
[155]
וּמַה
נשאר
[156]
לִּי עוֹד
בבית אשר לא לקחתם?!
[157]
וּמַה זֶּה
-ואם כן איך
[158]
תֹּאמְרוּ אֵלַי מַה לָּךְ?!:
(כה)
וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו בְּנֵי דָן, אַל תַּשְׁמַע קוֹלְךָ עִמָּנוּ פֶּן יִפְגְּעוּ בָכֶם אֲנָשִׁים מָרֵי נֶפֶשׁ וְאָסַפְתָּה נַפְשְׁךָ וְנֶפֶשׁ בֵּיתֶךָ:
וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו בְּנֵי דָן,
אַל תַּשְׁמַע קוֹלְךָ
בהיותך
[159]
עִמָּנוּ פֶּן יִפְגְּעוּ בָכֶם
בחרב
[160]
אֲנָשִׁים
מסיעתנו שהם
[161]
מָרֵי נֶפֶשׁ
-כעסנים,
[162]
וְאָסַפְתָּה נַפְשְׁךָ
-ואתה תהיה הגורם למיתתך
[163]
וְנֶפֶשׁ בֵּיתֶךָ
-ולמיתת הבאים עמך:
[164]
(כו)
וַיֵּלְכוּ בְנֵי דָן לְדַרְכָּם, וַיַּרְא מִיכָה כִּי חֲזָקִים הֵמָּה מִמֶּנּוּ, וַיִּפֶן וַיָּשָׁב אֶל בֵּיתוֹ:
ומרוב חוזקם ואבירות ליבם, לא חששו אנשי דן כלל ממיכה ואנשיו, ואפילו לא נעצרו,
[165]
וַיֵּלְכוּ
-והמשיכו ללכת
בְנֵי דָן לְדַרְכָּם,
וַיַּרְא מִיכָה כִּי חֲזָקִים הֵמָּה
-הם
מִמֶּנּוּ,
[166]
וַיִּפֶן
מיכה
וַיָּשָׁב אֶל בֵּיתוֹ
אבל וחפוי ראש:
[167]
(כז)
וְהֵמָּה לָקְחוּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה מִיכָה וְאֶת הַכֹּהֵן אֲשֶׁר הָיָה לוֹ, וַיָּבֹאוּ עַל לַיִשׁ, עַל עַם שֹׁקֵט וּבֹטֵחַ וַיַּכּוּ אוֹתָם לְפִי חָרֶב, וְאֶת הָעִיר שָׂרְפוּ בָאֵשׁ:
וְהֵמָּה לָקְחוּ
[168]
איתם
אֵת
העבודה זרה
אֲשֶׁר עָשָׂה מִיכָה
[169]
וְ
לקחו גם
אֶת הַכֹּהֵן אֲשֶׁר הָיָה לוֹ,
וַיָּבֹאוּ עַל
העיר
לַיִשׁ,
[170]
עַל עַם שֹׁקֵט וּבֹטֵחַ
שלא היו נשמרים מן המלחמה,
[171]
וַיַּכּוּ אוֹתָם לְפִי חָרֶב,
וְאֶת הָעִיר שָׂרְפוּ בָאֵשׁ
כי לא יכלו לה כי אם על ידי השריפה, ולולא זאת לא שרפוה, כי הלא נתיישבו בה:
[172]
(כח)
וְאֵין מַצִּיל כִּי רְחוֹקָה הִיא מִצִּידוֹן וְדָבָר אֵין לָהֶם עִם אָדָם וְהִיא בָּעֵמֶק אֲשֶׁר לְבֵית רְחוֹב וַיִּבְנוּ אֶת הָעִיר וַיֵּשְׁבוּ בָהּ:
וְאֵין
-ולא היה לאנשי לַיִשׁ
[173]
מַצִּיל
, לא מצד אנשי העיר צידון,
[174]
כִּי רְחוֹקָה הִיא
העיר לַיִשׁ
מִצִּידוֹן
ועד ששמעו בצידון על המלחמה, כבר כבשוה בני דן,
[175]
וְ
לא היה לאנשי לַיִשׁ מציל גם מצד שכניהם, כי
[176]
דָבָר
-כריתת ברית
[177]
אֵין
-לא היה
לָהֶם עִם
שום
[178]
אָדָם
שיבואו לעזרתם לעת הצורך,
[179]
וְ
גם מצד המקום עצמו לא היה קשה לכבוש את העיר לַיִשׁ כי
[180]
הִיא
היתה
בָּעֵמֶק אֲשֶׁר
היה סמוך
[181]
לְבֵית רְחוֹב
, והעמק הוא מקום שנוח לכיבוש,
[182]
וַיִּבְנוּ
בני דן
אֶת הָעִיר
כי שרפוה במלחמה,
[183]
וַיֵּשְׁבוּ בָהּ:
(כט)
וַיִּקְרְאוּ שֵׁם הָעִיר דָּן בְּשֵׁם דָּן אֲבִיהֶם אֲשֶׁר יוּלַּד לְיִשְׂרָאֵל וְאוּלָם לַיִשׁ שֵׁם הָעִיר לָרִאשֹׁנָה:
וַיִּקְרְאוּ שֵׁם הָעִיר
"
דָּן
",
בְּשֵׁם
-על שם
[184]
דָּן אֲבִיהֶם אֲשֶׁר יוּלַּד
-נולד
לְיִשְׂרָאֵל
-ליעקב אבינו,
[185]
וְאוּלָם
, "
לַיִשׁ
" היה
שֵׁם הָעִיר לָרִאשֹׁנָה
-בהתחלה, טרם שקראוה בשם דן:
[186]
(ל)
וַיָּקִימוּ לָהֶם בְּנֵי דָן אֶת הַפָּסֶל וִיהוֹנָתָן בֶּן גֵּרְשֹׁם בֶּן מְנַשֶּׁה הוּא וּבָנָיו הָיוּ כֹהֲנִים לְשֵׁבֶט הַדָּנִי עַד יוֹם גְּלוֹת הָאָרֶץ:
וַיָּקִימוּ לָהֶם בְּנֵי דָן אֶת הַפָּסֶל
להיות לעבודה זרה ולעובדו,
[187]
וִיהוֹנָתָן בֶּן גֵּרְשֹׁם בֶּן מְנַשֶּׁה
[188]
הוא הלוי הנזכר,
[189]
הוּא וּבָנָיו הָיוּ כֹהֲנִים לְשֵׁבֶט הַדָּנִי
-דן
עַד יוֹם גְּלוֹת
-בו גלה הארון מן
[190]
הָאָרֶץ
בימי עלי:
[191]
(לא)
וַיָּשִׂימוּ לָהֶם אֶת פֶּסֶל מִיכָה אֲשֶׁר עָשָׂה כָּל יְמֵי הֱיוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים בְּשִׁלֹה:
וַיָּשִׂימוּ לָהֶם אֶת פֶּסֶל מִיכָה אֲשֶׁר עָשָׂה
, לאלוה ולעבדו
[192]
וזאת
כָּל יְמֵי הֱיוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים בְּשִׁלֹה
, אולם אחר שגלה הארון משילה בימי עלי ועמד שמואל לשופט, ביערו מן הארץ:
[193]