/ יהושע פרק יא'

פסוקים

יהושע פרק יא'

(א) וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ יָבִין מֶלֶךְ חָצוֹר וַיִּשְׁלַח אֶל יוֹבָב מֶלֶךְ מָדוֹן וְאֶל מֶלֶךְ שִׁמְרוֹן וְאֶל מֶלֶךְ אַכְשָׁף: וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ -וכאשר שמע יָבִין מֶלֶךְ חָצוֹר על כיבוש יהושע את חמשת המלכים ועל כיבוש הערים שבאיזור הדרומי של הארץ, החליט להתקבץ עם מלכים אחרים כדי שישראל לא יפלו על כל אחד ואחד בנפרד, ותכנן לבוא בפתאומיות על ישראל בעוד הם נחים במחניהם שבגלגל, [1] וַיִּשְׁלַח יבין שליחים אֶל יוֹבָב מֶלֶךְ מָדוֹן וְאֶל מֶלֶךְ שִׁמְרוֹן וְאֶל מֶלֶךְ אַכְשָׁף:
(ב) וְאֶל הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מִצְּפוֹן בָּהָר וּבָעֲרָבָה - נֶגֶב כִּנְרוֹת, וּבַשְּׁפֵלָה - וּבְנָפוֹת - דּוֹר, מִיָּם: וְ שלח יבין שליחים גם אֶל הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מִצְּפוֹן -מִצָּפוֹן שישבו [5] בָּהָר וּבָעֲרָבָה - ובמישור, [6] נֶגֶב -בדרומושל מקום בשם [7] כִּנְרוֹת, וּבַשְּׁפֵלָה - [8] ובעמק [9] וּבְנָפוֹת - ובמחוזות של [10] דּוֹר, מִיָּם -בצפון מערב הארץ: [11]
(ג) הַכְּנַעֲנִי מִמִּזְרָח וּמִיָּם וְהָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי וְהַיְבוּסִי בָּהָר וְהַחִוִּי תַּחַת חֶרְמוֹןבְּאֶרֶץ הַמִּצְפָּה: מלכים אשר מלכו על הַכְּנַעֲנִי מִ צפון [12] מִּזְרָח הארץ וּמִיָּם -וממערב, [13] וְ כןעל הָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי וְהַיְבוּסִי אשר ישבו בָּהָר בין מזרח למערב, [14] וְ כןעל הַחִוִּי אשר ישב בעמק [15] תַּחַת הר [16] חֶרְמוֹןבְּאֶרֶץ הַמִּצְפָּה: [17]
(ד) וַיֵּצְאוּ הֵם וְכָל מַחֲנֵיהֶם עִמָּם, עַם רָב כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם לָרֹב, וְסוּס וָרֶכֶב רַב - מְאֹד,: וכיון שלא ערב לבם עוד ללכת יחידים כמו הקודמים, [18] וַיֵּצְאוּ הֵם וְכָל מַחֲנֵיהֶם עִמָּם, עַם רָב כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם לָרֹב, וְ היה עמם סוּס -סוסים וָרֶכֶב -ומרכבות [19] רַב - רבות מְאֹד, דבר שלא היו לקודמים, כי אלה רצו ללחום נגד ישראל על שדה המערכה: [20]
(ה) וַיִּוָּעֲדוּ - כֹּל הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה, וַיָּבֹאוּ וַיַּחֲנוּ יַחְדָּו אֶל - מֵי מֵרוֹם לְהִלָּחֵם עִם יִשְׂרָאֵל: ולאחר שקבעו מועד לקיבוצם, [22] וַיִּוָּעֲדוּ - נאספו ונועדו [23] כֹּל הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה, וַיָּבֹאוּ וַיַּחֲנוּ יַחְדָּו אֶל - על [24] מֵי מֵרוֹם כדי לְהִלָּחֵם עִם -נגד [25] יִשְׂרָאֵל:
(ו) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ, אַל תִּירָא מִפְּנֵיהֶם כִּי מָחָר כָּעֵת הַזֹּאת אָנֹכִי נֹתֵן אֶת כֻּלָּם חֲלָלִים - לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת סוּסֵיהֶם תְּעַקֵּר וְאֶת מַרְכְּבֹתֵיהֶם תִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ: ומפני ריבוי מרכבות סוסי האויב הוצרך הקב"ה לאמץ את לב ישראל, [26] וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ, אַל תִּירָא מִפְּנֵיהֶם וּמֵהֲמוֹנָם [27] כִּי מָחָר כָּעֵת הַזֹּאת -באותו זמן [28] אָנֹכִי נֹתֵן אֶת כֻּלָּם חֲלָלִים - הרוגים [29] לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל , וציווה אותו הקב"ה ואמר לו, [30] אֶת סוּסֵיהֶם תְּעַקֵּר -שתכרות רגליהם, [31] וְאֶת מַרְכְּבֹתֵיהֶם תִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ וזאת עוד לפני שתהרוג את בעליהן: [32]
(ז) וַיָּבֹא יְהוֹשֻׁעַ וְכָל עַם הַמִּלְחָמָה עִמּוֹ עֲלֵיהֶם עַל מֵי מֵרוֹם פִּתְאֹם וַיִּפְּלוּ בָּהֶם: וַיָּבֹא יְהוֹשֻׁעַ וְכָל עַם הַמִּלְחָמָה עִמּוֹ עֲלֵיהֶם עַל מֵי מֵרוֹם , ובאו עליהם פִּתְאֹם -בפתאומיות [33] וַיִּפְּלוּ ישראל בָּהֶם:
(ח) וַיִּתְּנֵם יְהֹוָה בְּיַד יִשְׂרָאֵל, וַיַּכּוּם וַיִּרְדְּפוּם עַד צִידוֹן רַבָּה וְעַד מִשְׂרְפוֹת מַיִם וְעַד בִּקְעַת מִצְפֶּה מִזְרָחָה וַיַּכֻּם עַד בִּלְתִּי הִשְׁאִיר לָהֶם שָׂרִיד: וַיִּתְּנֵם יְהֹוָה בְּיַד יִשְׂרָאֵל, וַיַּכּוּם -והיכו אותם ישראל, וַיִּרְדְּפוּם -ורדפו אחריהם עַד צִידוֹן רַבָּה -הגדולה [34] וְעַד מִשְׂרְפוֹת מַיִם הוא המקום בו היו עושים מלח, [35] וְעַד בִּקְעַת מִצְפֶּה מִזְרָחָה -לצד מזרח, וַיַּכֻּם -והיכו בהם עַד בִּלְתִּי -שלא [36] הִשְׁאִיר לָהֶם שָׂרִיד -ניצול: [37]
(ט) וַיַּעַשׂ לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ יְהֹוָה, אֶת סוּסֵיהֶם עִקֵּר וְאֶת מַרְכְּבֹתֵיהֶם שָׂרַף בָּאֵשׁ: וַיַּעַשׂ לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ כַּאֲשֶׁר אָמַר -ציווה [38] לוֹ יְהֹוָה, אֶת סוּסֵיהֶם עִקֵּר שכרת רגליהם, [39] וְאֶת מַרְכְּבֹתֵיהֶם שָׂרַף בָּאֵשׁ:
(י) וַיָּשָׁב יְהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא וַיִּלְכֹּד אֶת חָצוֹר, וְאֶת מַלְכָּהּ הִכָּה בֶחָרֶב כִּי חָצוֹר לְפָנִים הִיא רֹאשׁ כָּל הַמַּמְלָכוֹת הָאֵלֶּה: וַיָּשָׁב -וחזר [40] יְהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא ממרדפו אחר האויבים כדי ללכוד עריהם וארצותיהם, [41] וַיִּלְכֹּד יהושע אֶת חָצוֹר, וְאֶת מַלְכָּהּ יבין, ראש המעוררים [42] הִכָּה -הרג [43] בֶחָרֶב לאחר שכבש את ארצו לעיניו,והתחיל יהושע בחצור [44] כִּי חָצוֹר לְפָנִים -בימים הקדמונים [46] הִיא היתה רֹאשׁ כָּל הַמַּמְלָכוֹת הָאֵלֶּה:
(יא) וַיַּכּוּ אֶת כָּל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר בָּהּ לְפִי חֶרֶב הַחֲרֵם לֹא נוֹתַר כָּל נְשָׁמָה, וְאֶת חָצוֹר שָׂרַף בָּאֵשׁ: וַיַּכּוּ -והיכו ישראל אֶת כָּל הַנֶּפֶשׁ -הנפשות אֲשֶׁר היו בָּהּ לְפִי חֶרֶב -בחוד החרב, [47] הַחֲרֵם -וגמרו להשמידם, [48] לֹא נוֹתַר בעיר [49] כָּל נְשָׁמָה, וְאֶת העיר חָצוֹר שָׂרַף יהושע בָּאֵשׁ: [50]
(יב) וְאֶת כָּל עָרֵי הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה וְאֶת כָּל מַלְכֵיהֶם לָכַד יְהוֹשֻׁעַ וַיַּכֵּם לְפִי חֶרֶב הֶחֱרִים אוֹתָם, כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד יְהֹוָה: וְאֶת כָּל עָרֵי הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה וְאֶת כָּל מַלְכֵיהֶם לָכַד יְהוֹשֻׁעַ במשך שבע שנות הכיבוש, [51] וַיַּכֵּם -והיכה אותם לְפִי חֶרֶב -בחוד החרב, [52] הֶחֱרִים -וגמר להשמיד [53] אוֹתָם, ועשה כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד יְהֹוָה: [54]
(יג) רַק כָּל הֶעָרִים הָעֹמְדוֹת עַל תִּלָּם לֹא שְׂרָפָם יִשְׂרָאֵל, זוּלָתִי אֶת חָצוֹר לְבַדָּהּ שָׂרַף יְהוֹשֻׁעַ: רַק כָּל הֶעָרִים הָעֹמְדוֹת עַל תִּלָּם -גובהם וחוזקתם שלא נפלו חומותיהם בעת הכיבוש [55] לֹא שְׂרָפָם יִשְׂרָאֵל, זוּלָתִי -חוץ מאשר אֶת חָצוֹר לְבַדָּהּ [58] שֶׁ שָׂרַף יְהוֹשֻׁעַ לפי שהיתה עיר בצורה וראש הממלכות אשר אספה את כולם נגד ישראל: [59]
(יד) וְכֹל שְׁלַל הֶעָרִים הָאֵלֶּה וְהַבְּהֵמָה בָּזְזוּ לָהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, רַק אֶת כָּל הָאָדָם הִכּוּ לְפִי חֶרֶב עַד הִשְׁמִדָם אוֹתָם, לֹא הִשְׁאִירוּ כָּל נְשָׁמָה: וְכֹל שְׁלַל הֶעָרִים הָאֵלֶּה וְהַבְּהֵמָה בָּזְזוּ לָהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, רַק אֶת כָּל הָאָדָם -האנשים הִכּוּ -הרגו לְפִי חֶרֶב -בחוד החרב [61] עַד הִשְׁמִדָם -אשר השמידו אוֹתָם, לֹא הִשְׁאִירוּ מהם כָּל נְשָׁמָה:
(טו) כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת מֹשֶׁה עַבְדּוֹ כֵּן צִוָּה מֹשֶׁה אֶת יְהוֹשֻׁעַ, וְכֵן עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ לֹא הֵסִיר דָּבָר מִכֹּל אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת מֹשֶׁה: כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת מֹשֶׁה עַבְדּוֹ שלא להחיות בהן כל נשמה, [62] כֵּן צִוָּה מֹשֶׁה אֶת יְהוֹשֻׁעַ, וְכֵן עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ [63] שלא השאיר כל נשמה; [64] לֹא הֵסִיר -ביטליהושע [65] דָּבָר מִכֹּל אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת מֹשֶׁה: [66]
(טז) וַיִּקַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל הָאָרֶץ הַזֹּאת הָהָר וְאֶת כָּל הַנֶּגֶב וְאֵת כָּל אֶרֶץ הַגֹּשֶׁן וְאֶת הַשְּׁפֵלָה וְאֶת הָעֲרָבָה וְאֶת הַר יִשְׂרָאֵל וּשְׁפֵלָתֹה: ולא לקח יהושע רק את ערי המלכים האלה שנקבצו להלחם בו אלא [67] וַיִּקַּח -לקח יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל שאר [68] הָאָרֶץ הַזֹּאת , ולקח את הָהָר וְאֶת כָּל הַנֶּגֶב -אזור הדרום של הארץ, [69] וְאֵת כָּל אֶרֶץ הַגֹּשֶׁן שבנחלת יהודה, [70] וְאֶת הַשְּׁפֵלָה וְאֶת הָעֲרָבָה וְאֶת הַר יִשְׂרָאֵל וּשְׁפֵלָתֹה [71] -העמק שבמורד ההר, ואת העמים שהיו שם השמיד, ואת השלל בזזו להם: [72]
(יז) מִן הָהָר הֶחָלָק - הָעוֹלֶה שֵׂעִיר וְעַד בַּעַל - גָּד בְּבִקְעַת הַלְּבָנוֹן תַּחַת הַר חֶרְמוֹן, וְאֵת כָּל מַלְכֵיהֶם לָכַד וַיַּכֵּם - וַיְמִיתֵם: וכן כבש יהושע את הארץ מִן הָהָר הֶחָלָק - המחולק לשניים,הוא ההר [73] הָעוֹלֶה עד [75] שֵׂעִיר בדרום מזרח הארץ, [76] וְעַד בַּעַל - מישור [77] גָּד בצפון מזרח הארץ אשר [78] בְּבִקְעַת הַלְּבָנוֹן תַּחַת -למרגלות [79] הַר חֶרְמוֹן, וְאֵת כָּל מַלְכֵיהֶם של מקומות אלו לָכַד -כבש יהושע, [80] וַיַּכֵּם - והיכה אותם וַיְמִיתֵם -והרגם: [81]
(יח) יָמִים רַבִּים עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה מִלְחָמָה,: ובמשך יָמִים רַבִּים עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ אֶת -עם כָּל הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה שהיו מלכי הארץ, [82] מִלְחָמָה, [83] והתמיד בה עד שכבש הכל: [84]
(יט) לֹא הָיְתָה עִיר אֲשֶׁר הִשְׁלִימָה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בִּלְתִּי הַחִוִּי יֹשְׁבֵי גִבְעוֹן אֶת הַכֹּל לָקְחוּ בַמִּלְחָמָה: ומאת ה' היתה זאת שלא נלחם עם יתר מלכי הארץ הפרטיים מיד עם נצחונו את הכלל, כי אז היו מבקשים שלום, וישראל היו צריכים לקבלם, ואולם כעת שנלחמו ימים רבים, הכבידו הגויים את ליבם ולא השלימו; [86] לֹא הָיְתָה עִיר אֲשֶׁר הִשְׁלִימָה -רצתה להשלים [88] אֶל -עם [89] בְּנֵי יִשְׂרָאֵל למרות שראו את השמד והכליה העצומה של הגויים שנוצחו, [90] בִּלְתִּי -למעט בני הַחִוִּי יֹשְׁבֵי גִבְעוֹן שהשלימו בעורמה;וכיון שלא השלימו יתר יושבי הארץ, [91] אֶת הַכֹּל לָקְחוּ ישראל בַמִּלְחָמָה:
(כ) כִּי מֵאֵת יְהֹוָה הָיְתָה לְחַזֵּק אֶת לִבָּם לִקְרַאת הַמִּלְחָמָה אֶת - יִשְׂרָאֵל, לְמַעַן הַחֲרִימָם לְבִלְתִּי הֱיוֹת לָהֶם תְּחִנָּה כִּי לְמַעַן הַשְׁמִידָם - כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת מֹשֶׁה: וחיזוק ליבם של הגויים הללו לא בא מאיתם, [93] כִּי מֵאֵת יְהֹוָה הָיְתָה זאת לְחַזֵּק אֶת לִבָּם לִקְרַאת הַמִּלְחָמָה אֶת - עִם [94] יִשְׂרָאֵל, וזאת לְמַעַן הַחֲרִימָם שתיגמר השמדתם יען נתמלאה סאתם ורצה ה' להענישם [95] לְבִלְתִּי הֱיוֹת לָהֶם -שלא תהיה להם תְּחִנָּה -חנינה ורחמים מישראל, [97] כִּי לא היו ראויים לחנינה מאת ה', וכך חיזק הקב"ה את ליבם [99] לְמַעַן הַשְׁמִידָם - יושמדו ע"י ישראל, [101] כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת מֹשֶׁה [102] , ולא ישארו בארץ פן יחטיאו את ישראל: [103]
(כא) וַיָּבֹא יְהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא וַיַּכְרֵת אֶת הָעֲנָקִים מִן הָהָר, מִן חֶבְרוֹן, מִן דְּבִר, מִן עֲנָב וּמִכֹּל הַר יְהוּדָה, וּמִכֹּל הַר יִשְׂרָאֵל עִם - עָרֵיהֶם הֶחֱרִימָם יְהוֹשֻׁעַ: וַיָּבֹא יְהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא בשבע שנות הכיבוש, [104] וַיַּכְרֵת -והכרית אֶת הָעֲנָקִים הם בני אדם גבוהי הקומה [105] מִן הָהָר, מִן חֶבְרוֹן, מִן דְּבִר, מִן עֲנָב וּמִכֹּל הַר יְהוּדָה, וּמִכֹּל הַר יִשְׂרָאֵל [106] הוא הר אפרים, [108] עִם - ולמרות היותם בתוך [109] עָרֵיהֶם הבצורות [110] הֶחֱרִימָם -גמר להשמידם [111] יְהוֹשֻׁעַ על אף גבורתם: [112]
(כב) לֹא נוֹתַר עֲנָקִים בְּאֶרֶץ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, רַק בְּעַזָּה בְּגַת וּבְאַשְׁדּוֹד נִשְׁאָרוּ: לֹא נוֹתַר אפילו אחד מן הָ [113] עֲנָקִים בְּאֶרֶץ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, רַק בְּעַזָּה בְּגַת וּבְאַשְׁדּוֹד נִשְׁאָרוּ כי לא לחמו ישראל עמם כלל, ונשארו עד שלכדם אחרי כן שבט יהודה אחרי מות יהושע: [114]
(כג) וַיִּקַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל הָאָרֶץ כְּכֹל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה, וַיִּתְּנָהּ - יְהוֹשֻׁעַ לְנַחֲלָה לְיִשְׂרָאֵל כְּמַחְלְקֹתָם לְשִׁבְטֵיהֶם וְהָאָרֶץ שָׁקְטָה מִמִּלְחָמָה: וַיִּקַּח -וכבש [117] יְהוֹשֻׁעַ בשבע שנות הכיבוש [118] אֶת כָּל הָאָרֶץ כְּכֹל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה, וַיִּתְּנָהּ - נתן אותה יְהוֹשֻׁעַ לְנַחֲלָה לְיִשְׂרָאֵל במשך שבע שנות חלוקת הארץ [119] כְּמַחְלְקֹתָם -לפי חלוקתם המתוארת בהמשך, וחילק את הארץ [120] לְשִׁבְטֵיהֶם לכל שבט ושבט חלק לבד, [121] וְ לאחר כיבוש וחלוקת הארץ, [122] הָאָרֶץ שָׁקְטָה נחה [123] מִמִּלְחָמָה כי לא היו נלחמים עם ישראל, ואף ישראל לא היו נלחמים עימם למרות שעדיין נשאר לרשת הרבה מן הארץ: [124]

הערות

1. אברבנאל, מלבי"ם, ועל כי לא החיו כל נשמה ועל הבזיון שעשו למלכים בדריסת הרגל על צואריהם (חומת אנך).
2. מלבי"ם.
3. רלב"ג.
4. כלי יקר.
5. רד"ק, מלבי"ם. כי בצד דרום כבר נכבשו (מלבי"ם).
6. מצודת ציון.
7. מצודת ציון.
8. הוא דְּרוֹם גִּינוֹסָר (רש"י, וכך יונתן תרגם). והיא ארץ שמנה מאד, ורבותינו ז"ל הפליגו בסיפור שבח פירותיהם, ונאמר "כִּנְרוֹת" בלשון רבים כי היו שם מקומות רבים וכולם היו שמנים וטובים (רד"ק).
9. מצודת ציון בפרק י' פס' מ.
10. לעז רש"י, ר"י קרא, רד"ק, מצודת ציון.
11. רש"י.
12. מלבי"ם.
13. מלבי"ם.
14. מלבי"ם.
15. מלבי"ם.
16. מצודת דוד.
17. רד"ק, מצודת דוד. ויתכן שישראל הם אלו שהיו במצפה ולשם הגיעו הגויים להילחם עליהם, כי היו ישראל רגילים להתאסף במצפה בעת שהיו צריכים למלחמה או לדבר גדול, ונראה שהיה שם מזבח ומקום תפילה (רד"ק).
18. מלבי"ם.
19. תרגום יונתן.
20. אברבנאל, מלבי"ם.
21. מלבי"ם.
22. מלבי"ם.
23. מצודת ציון, ומלבי"ם ביאר שקבעו זמן ומועד לקיבוץ המלכים.
24. תרגום יונתן, מלבי"ם.
25. ראה מלבי"ם לעיל י, כט.
26. אברבנאל. החיד"א מבאר בחומת אנך שיתכן וכאשר ראה יהושע עם רב נגדם חשב שיצטרך ניסים גדולים מאוד לנצחם וחשש שהחטא יעכב, לכך אמר לו ה' "אַל תִּירָא".
27. רלב"ג.
28. תרגום יונתן.
29. תרגום יונתן.
30. רלב"ג, אברבנאל.
31. שהם עיקר והיסוד לבהמה, ומשמעות "תְּעַקֵּר" היא תסיר את העיקר (מצודת ציון). וציווה לעקור סוסיהם ולשרוף מרכבותיהם כדי שלא יקחום ישראל ויבטחו בהם בענין המלחמות, ושלא יאמרו שכוחם ועוצם ידם עשה להם את החיל, אלא שיהיה מבטחם בהש"י ויתבאר להם כי הוא ניצח את הגויים האלה ולא הם, וכבר נצטווה המלך (דברים יז, טז) "רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים" (רד"ק, רלב"ג, אברבנאל, מלבי"ם).
32. כלי יקר.
33. תרגום יונתן. כלי יקר ביאר כי יתכן לפרש את המילה "פִּתְאֹם" באופן שיהושע והעם הגיעו לשם במקרה וגילו ששם נאספו המלכים להילחם נגד ישראל, ונלחמו בהם.
34. תרגום יונתן. ונראה שהיתה צידון אחרת קטנה ממנה (רד"ק).
35. רי"ד. ויונתן תרגם "חַרְצֵי יַמָא" והם המלחיות שעושין חריצין ומושכין עליהם מים מלוחים ונשרפים בשמש ונעשים מלח (רש"י, ר"י קרא, רד"ק, מצודת דוד).
36. תרגום יונתן.
37. תרגום יונתן.
38. רד"ק.
39. ראה ביאור בפס' ו' לעיל. רד"ק ביאר כי ציווה לו כך במלחמה זו דווקא, כי במלחמות האחרות לא היו בהם סוסים ומרכבות כי לא היה צורך בהם, להבדיל ממלחמה זו אשר היתה מערכה בה נלחמו עַם רב נגד ישראל, וישראל בלא רכב וסוס נצחום והפילום חללים כי לה' התשועה; וציווה הקב"ה לאבד את הסוסים והמרכבות, ולא רצה האל יתברך שיבוזו ישראל להם את הסוסים והמרכבות כדי שלא יבטחו בהם, לפיכך ציווה יהושע לעקר את הסוסים ולשרוף המרכבות, ושאר הבהמות לא ציווה לעקור, ולא ציווה להמית את הסוסים כי לא היה דבר שאסור בהנאה אלא לעקור אותם, והעיקור הוא לנשר פרסות הבהמה מן הארכובה ולמטה ולא תמות הבהמה מזה אלא שלא תוכל ללכת למקום מרעה, ואם תמצא מרעה במקומה תחיה.
40. תרגום יונתן.
41. אברבנאל.
42. כלי יקר. ויש דעה אחרת בכלי יקר והיא שהיה זה מלך אחר שמינו תחת יבין, שכן יבין יצא מן העיר למלחמה.
43. תרגום יונתן.
44. כלי יקר.
45. מצודת דוד.
46. מצודת ציון.
47. מצודת ציון לעיל ו, כא.
48. תרגום יונתן.
49. מלבי"ם מבאר ש"לא נותר" פירושו שאף בלא כוונה לא נותר כל נשמה, כי לא היה מי שהצליח לברוח ולהינצל.
50. והנה שרף את חצור לבדה לפי שמלך חצור הוא זה אשר התחיל במלחמה הזאת, והוא קיבץ וקרא לכל המלכים להילחם עם ישראל, ומפני זה היה מן הראוי שתישרף עיר ממלכתו לבל יעשה עוד מלך כמוהו, ואם ירצה לעשות, יפחדו אנשי עירו ממה שקרה לחצור וימחו בידו (אברבנאל).
51. זבחים קיח:, מלבי"ם וראה להלן בפס' יח.
52. מצודת ציון לעיל ו, כא.
53. תרגום יונתן.
54. שנאמר (דברים כ, טז) "רַק מֵעָרֵי הָעַמִּים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה".
55. מצודת ציון.
56. תרגום יונתן, רד"ק.
57. רש"י, מצודת דוד.
58. למעט שללה שלא נשרף (כלי יקר).
59. וכיון שהיתה ראש הממלכות שרפוה כדי שיפחדו הנשארים, ובדרש אמרו (ב"ר פא, ד) כי משה מסר לו שישרוף חצור ועל פיו עשה יהושע ששרף את חצור, וכן אמרו שם, ר' אליעזר אומר בׇּמְסֹּרָה שרפה, הקב"ה אמר למשה ומשה אמר ליהושע, ועוד אמרו שם, ביקשו לרדוף ולא הניחם הקב"ה, והיכן נתכנסו? בחצור, לפיכך שרפה, וזה אחד משלשה מקומות שנתכנסו אומות העולם לעשות מלחמה עם בני יעקב ולא הניחם הקב"ה (רש"י, רד"ק, ילקוט שמעוני). כלי יקר ביאר כי המקרא עצמו תואם את המדרש שכן בתחילת הפסוק מדובר על כי ישראל לא שרפו ובסוף הפסוק שיהושע שרף, והוא מבאר שחצור נשרפה בגלל שיהושע היה המצווה בעניין זה.
60. אברבנאל בפס' יא.
61. מצודת ציון לעיל ו, כא.
62. ר"י קרא.
63. שנאמר (דברים לא, ה) "וּנְתָנָם יְהֹוָה לִפְנֵיכֶם וַעֲשִׂיתֶם לָהֶם כְּכׇל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶתְכֶם" (ר"י קרא).
64. ר"י קרא.
65. תרגום יונתן. ובאותו לשון שהזהירו הקב"ה בתחילת הספר (לעיל א, ז) "רַק חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוְּךָ מֹשֶׁה עַבְדִּי אַל תָּסוּר מִמֶּנּוּ יָמִין וּשְׂמֹאול", באותו לשון מעיד עליו הכתוב שעשה הכל כמו שנצטווה, דכתיב "לֹא הֵסִיר דָּבָר מִכֹּל אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת מֹשֶׁה" (ר"י קרא). ובמדרש, אפילו דברים שלא שמע מרבו הסכימה דעתו כמה שנאמר למשה (ילקוט שמעוני, מלבי"ם).
66. ואע"פ שאם היה הכיבוש ע"י משה היה יותר נסיי ממה שהיה ע"י יהושע, מ"מ לא נשתנה דבר ממצוות הכיבוש והחילוק (מלבי"ם).
67. אברבנאל.
68. אברבנאל.
69. תרגום יונתן.
70. ואין זה גושן של מצרים, ובדרש אמרו כי היתה גושן של ארץ מצרים והיא נבלעת בתוך ערי ישראל, ובזכות שהלך יהודה בשליחות אביו להורות לפניו זכה שיהיה לחלקו ארץ גושן שהיא טובה (רד"ק).
71. אשר ישב בו ישראל אבינו, ונקרא על שמו (מצודת דוד).
72. אברבנאל.
73. תרגום יונתן. ויש מפרשים כמו "וְאָנֹכִי אִישׁ חָלָק" (בראשית כז, יא) כלומר שלא היו בהר אילנות (רד"ק).
74. מצודת דוד.
75. מצודת דוד.
76. רש"י.
77. רש"י, רד"ק, מצודת ציון.
78. ולא הספיק לכבוש בחייו את כל המצר עד צפון (רש"י).
79. תרגום יונתן.
80. תרגום יונתן.
81. תרגום יונתן.
82. אברבנאל.
83. וזה אינו סותר למה שנאמר למעלה (י, מב) "וְאֵת כָּל הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה וְאֶת אַרְצָם לָכַד יְהוֹשֻׁעַ פַּעַם אֶחָת", כי שם מדובר בחמשת המלכים שבאו על גבעון, שביום עמידת השמש נשמדו כולם ומיד לכד יהושע את עריהם ואת ארצם בפעם אחת קודם ששב הגלגלה ששם היה המחנה, ועתה הכתוב מספר שעם המלכים האחרים האלה בהר ובנגב ובכל ארץ גושן, השפלה והערבה והר ישראל וגו', התמיד יהושע לעשות מלחמה ימים רבים עד שלקח הכל (אברבנאל, מלבי"ם).
84. אברבנאל.
85. רד"ק. ויש בו דרש שנענש יהושע על שנתעצל במלחמת המלכים כמו שנאמר "יָמִים רַבִּים", שהרי אמר לו הקב"ה (לעיל א, ה) "כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עִם מֹשֶׁה אֶהְיֶה עִמָּךְ" ולמה חסרו משנותיו עשר שנים?! אלא אמר יהושע אם אני מנחיל את הארץ במהרה לישראל ועושה להם את המלחמות מיד אמות, אמר הקב"ה לא כך עשה משה רבך כשאמרתי לו (במדבר לא, ב) "נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ" מיד (במדבר לא, ג) "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל הָעָם לֵאמֹר הֵחָלְצוּ", ואתה עלה בלבך כך?! הנני מחסר משנותיך, ועך כך נאמר (משלי יט, כא) "רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ וַעֲצַת יְהוָה הִיא תָקוּם" (רש"י, רד"ק).
86. אם היו מקבלים עליהם מס ועבדות ושבע מצוות בני נח כמצוות התורה (דברים כ, י) "וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם", וע"י שנלחם ימים רבים הכבידו את ליבם ולא השלימו (רלב"ג, מלבי"ם, וכן ראה אברבנאל בפס' כ).
87. מלבי"ם.
88. אברבנאל.
89. תרגום יונתן, אברבנאל.
90. אברבנאל.
91. רלב"ג.
92. מלבי"ם.
93. מלבי"ם.
94. תרגום יונתן.
95. תרגום יונתן.
96. מלבי"ם.
97. רד"ק, מצודת ציון.
98. מצודת דוד.
99. מלבי"ם.
100. מצודת דוד.
101. מלבי"ם.
102. שנאמר (דברים כ, טז) "לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה" (מלבי"ם).
103. מלבי"ם. כמו שנאמר (שמות כג, לג) "פֶּן יַחֲטִיאוּ אֹתְךָ לִי כִּי תַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵיהֶם כִּי יִהְיֶה לְךָ לְמוֹקֵשׁ" (רד"ק).
104. מלבי"ם.
105. מצודת ציון.
106. ואף כי כלב הוריש את הענקים מחברון, ועתניאל בן קנז לכד את דביר, ייחס הדבר אל יהושע, לפי שבימיו הוריש, וכל ניצחון המלחמה יחשב אל המושל על הצבא (רלב"ג, אברבנאל, מצודת דוד). ומה שמצינו בספר שופטים שיהודה הכרית את הענקים אחר מות יהושע, מדובר על הענקים שנשארו בעזה ובשאר הערים (אברבנאל). ומה שנאמר שם כי כלב הורישם, כי לפי שנתן לו יהושע את חברון על פי ה' נקראת המלחמה על שמו ועל שם שבטו שהוא שבט יהודה והם השתדלו יותר במלחמה ההיא (רד"ק).
107. ונקרא כן על שם סופו כי קודם שלקחו אותו לא היה נקרא כן (רד"ק).
108. ר"י קרא.
109. כלי יקר.
110. כלי יקר.
111. תרגום יונתן.
112. אברבנאל.
113. כלי יקר.
114. ויהיו לנסות בם את ישראל כמו שכתוב (שופטים ג, ג-ד) "וַיִּהְיוּ לְנַסּוֹת בָּם אֶת יִשְׂרָאֵל לָדַעַת הֲיִשְׁמְעוּ אֶת מִצְוֺת יְהֹוָה אֲשֶׁר צִוָּה אֶת אֲבוֹתָם בְּיַד מֹשֶׁה" (מלבי"ם).
115. רד"ק.
116. אברבנאל סיכם כך את העניין, חברון ודביר בימי יהושע נלכדו, והם מכלל הערים שלכד כמו שמובא כאן, ולמרות שנכתב כי נלכדו ע"י כלב כך היה המעשה, יהושע בהיותו במלחמה נתקרב לחברון, ובא אליו כלב ונגשו עמו בני יהודה (כי הוא היה נשיאם) וביקשו מיהושע שיתן לו הר חברון (חברון ועריו), ויהושע נתן לו את הר חברון, וכלב עם בני יהודה (שהיו תחת נשיאותו) השתדלו ללכוד את חברון ולכדו והורישו את הענקים שהיו שם, ומשם עלו לדביר הסמוכה, ואמר כלב שמי שילכוד את דביר יתן לו את עכסה בתו לאשה, ולא היה זה עתניאל בן קנז לבדו שלכד את העיר, אלא שהוא נכנס אליה הראשון בזמן שכל ישראל נלחמו בה, ואם כן באותו זמן נלכדו חברון ודביר, ולכן שם נזכרו בכלל המלחמות, כי היה אותו מקום מיוחד לזכירת הערים שלכד ישראל, וכולם יוחסו ליהושע ולישראל כי להם בכלל ראוי שייוחסו המלחמות כולם. ואמנם איך קרה ענין כלב עם יהושע, ואיך נתן לו את חברון, ואיך קרה לכלב עם עתניאל, הנה כל אלו לא הוזכרו כאן, כי היה זה מכלל החלוקה והנחלה שלא מכלל המלחמות, ולכן כאשר ציוה האל יתברך ליהושע לחלוק הארץ, הזכיר תחילה את החלוקה שכבר עשה משה בחייו, ואחריו הזכיר איך נתן את חברון לכלב, ונזכרו שם הדברים בכלל לזכרון כל הערים שלכד יהושע בחייו, ולכן יוחסו אליו ולישראל, ואחר כך בהזכרת החלוקות הזכיר את עניין כלב, כמו שהזכיר את עניין ראובן וגד וחצי מנשה; הנה התבאר מזה שחברון ודביר בימי יהושע נלכדו, ושחברון בשעת המלחמה ניתנה לכלב, ואין סתירה בסיפורים, כי בזיכרון המלחמות יזכיר את כלל הערים שלכדו ישראל ויהושע פקידם וגירוש הענקים, ואח"כ בשעת החלוקה הזכיר הכתוב איך נעשו הדברים בפרט.
117. אברבנאל.
118. מלבי"ם.
119. מלבי"ם.
120. מצודת דוד.
121. מצודת דוד.
122. מלבי"ם.
123. מצודת ציון.
124. רד"ק, רלב"ג. כשזקן יהושע אמר לו האל יתברך שיזרז את ישראל לכבוש הארץ הנשארת ואמר ליהושע שיחלק אותה בחייו, והתחיל בשני השבטים שהם יהודה ויוסף כי נאמר לו ברוח הקדש שאלו ינחלו תחילה כי הם ראשי ישראל ואלה יעמדו על גבולי ארץ ישראל יהודה מדרום ויוסף מצפון והשבעה שבטים ביניהם (רד"ק). והכתוב מבאר את הסיבה למה עזב יהושע את הכיבוש ולקח את החלוקה, ואמר שהיה זה מפני שהארץ שקטה ממלחמה, בגלל האומות שלא התעוררו עוד להאסף ולהלחם עם ישראל, בראותם כי נפלו גבוריהם ומלכיהם לפניהם ואין תקומה בכל המלחמות שעשו, וגם כן שקטה ממלחמה מפני שבני ישראל התעצלו ממנה ולא רצו עוד לכבוש, ורצה בעבור זה יהושע שתתחלק הארץ ביניהם, ואחר שהקדים להגיד שאין עוד זכר מלחמה בספר הזה, עשה סיום וסיכום למספר המלכים אשר כבשו, ואחריו התחיל בסיפור חלוקת הארץ, (אברבנאל).

ניתן ליצור איתנו קשר
בטלפון 072-390-2392

או להשאיר פרטים בטופס ונחזור אליכם אי"ה