/ יהושע פרק יג'

פסוקים

יהושע פרק יג'

(א) וִיהוֹשֻׁעַ זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֵלָיו, אַתָּה זָקַנְתָּה, בָּאתָ בַיָּמִים וְהָאָרֶץ נִשְׁאֲרָה הַרְבֵּה מְאֹד לְרִשְׁתָּהּ: וִיהוֹשֻׁעַ זָקֵן היה בגופו, [1] בָּא בַּיָּמִים -ומלאו ימיו, [2] וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֵלָיו, אַתָּה זָקַנְתָּה, בָּאתָ בַיָּמִים ותש כוחך, [3] וְ ביחס למה שהבטחתי לאברהם לירש את הארץ, [4] הָאָרֶץ עדיין נִשְׁאֲרָה לא כבושה במלואה כאשר נותר [5] הַרְבֵּה מְאֹד לְרִשְׁתָּהּ -לרשת ממנה, ומצד זקנתך לא תוכל אתה לכבוש הכל בחייך: [6]
(ב) זֹאת הָאָרֶץ הַנִּשְׁאָרֶת כָּל גְּלִילוֹת הַפְּלִשְׁתִּים וְכָל הַגְּשׁוּרִי: זֹאת הָאָרֶץ הַנִּשְׁאָרֶת לכיבוש, כָּל גְּלִילוֹת -מחוזות [8] הַפְּלִשְׁתִּים יושבי חוף הים התיכון, [9] וְ גם כָל ארץ הַגְּשׁוּרִי:
(ג) מִן הַשִּׁיחוֹר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מִצְרַיִם וְעַד גְּבוּל עֶקְרוֹן צָפוֹנָה, לַכְּנַעֲנִי תֵּחָשֵׁב חֲמֵשֶׁת סַרְנֵי - פְלִשְׁתִּים, הָעַזָּתִי וְהָאַשְׁדּוֹדִי הָאֶשְׁקְלוֹנִי הַגִּתִּי וְהָעֶקְרוֹנִי וְהָעַוִּים: בדרום, מה שנותר לכיבוש היא הארץ אשר [10] מִן נהר [11] הַשִּׁיחוֹר הוא נהר הנילוס [12] אֲשֶׁר מתהלך עַל פְּנֵי מִצְרַיִם וְעַד גְּבוּל עֶקְרוֹן צָפוֹנָה, לַכְּנַעֲנִי תֵּחָשֵׁב ארץ זו אשר הבטחתי לאברהם,וקצה גבולה הוא מקום מושבם של [13] חֲמֵשֶׁת סַרְנֵי - [15] שרי [16] פְלִשְׁתִּים, הָעַזָּתִי וְהָאַשְׁדּוֹדִי הָאֶשְׁקְלוֹנִי הַגִּתִּי וְהָעֶקְרוֹנִי היא עקרון אשר על הים, המתפשטת לצד צפון יותר מן האחרים, [17] וְ עוד יש לכבוש את ארץ [18] הָעַוִּים שלא היו מהאומה הפלשתית, ונשארו גם הם בארץ: [19]
(ד) מִתֵּימָן כָּל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי, וּמְעָרָה אֲשֶׁר לַצִּידֹנִים, עַד אֲפֵקָה עַד גְּבוּל הָאֱמֹרִי: מִתֵּימָן -מדרום לצפון בצד המערבי, נשארה לכיבוש [21] כָּל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי, וּ כמו כן נשארלכיבוש מְעָרָה אֲשֶׁר שייכת [24] לַצִּידֹנִים, עַד אֲפֵקָה -לאפק, [25] עַד גְּבוּל הָאֱמֹרִי בצפון: [26]
(ה) וְהָאָרֶץ הַגִּבְלִי וְכָל הַלְּבָנוֹן מִזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ - מִבַּעַל גָּד תַּחַת הַר חֶרְמוֹן עַד לְבוֹא חֲמָת: וְהָאָרֶץ אשר נותרה לכיבוש מהצד הצפוני, מן המזרח למערב היא ארץ [27] הַגִּבְלִי וְ כן נותר לכבוש בצפון את [29] כָל הַלְּבָנוֹן מִזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ - בצד המזרחי, [30] מִבַּעַל גָּד תַּחַת -למרגלות [31] הַר חֶרְמוֹן עַד לְבוֹא חֲמָת שהיא בצפון מערב: [32]
(ו) כָּל יֹשְׁבֵי הָהָר, מִן הַלְּבָנוֹן עַד מִשְׂרְפֹת מַיִם כָּל צִידֹנִים, אָנֹכִי אוֹרִישֵׁם מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַק הַפִּלֶהָ - לְיִשְׂרָאֵל בְּנַחֲלָה כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ: כָּל יֹשְׁבֵי הָהָר, מִן הַלְּבָנוֹן עַד מִשְׂרְפֹת מַיִם הוא המקום בו היו עושים מלח, [33] כָּל הַ צִידֹנִים, אָנֹכִי אוֹרִישֵׁם -אגרשםאחרי מותך [34] מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל והם ילחמו באויביהם בלתך, [36] רַק הַפִּלֶהָ - הטל [37] לְיִשְׂרָאֵל גורלות [38] בְּנַחֲלָה כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ [39] ע"י משה, והטל גורלות גם על מה שכבשו וגם על מה שלא כבשו עדיין, וכל שבט יכבוש לאחר מכן את חלקו שעלה לו בגורלו: [40]
(ז) וְעַתָּה, חַלֵּק אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת בְּנַחֲלָה לְתִשְׁעַת הַשְּׁבָטִים וַחֲצִי הַשֵּׁבֶט הַמְנַשֶּׁה: וְעַתָּה, חַלֵּק אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת כולה בין הנכבשת ובין הבלתי נכבשת, [42] בְּנַחֲלָה לְתִשְׁעַת הַשְּׁבָטִים וַחֲצִי הַשֵּׁבֶט -שבט [43] הַמְנַשֶּׁה הנוחלים, ולאחר מכן, הטל הגורל לדעת איזה חלק למי, באופן שאחרי זה כל אחד יכבוש את החלק אשר נפל בחלקו: [44]
(ח) עִמּוֹ הָראוּבֵנִי וְהַגָּדִי לָקְחוּ נַחֲלָתָם אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם מֹשֶׁה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה, כַּאֲשֶׁר נָתַן לָהֶם מֹשֶׁה עֶבֶד יְהֹוָה: ואין צריך לחלוק בעבר הזה של הירדן חבל ארץ עבור מחציתו האחרת של שבט מנשה, כי כבר לקח נחלתו מעבר לירדן והתרצה ממנה, [47] עִמּוֹ -עם חציו השני של שבט מנשה, [48] הָראוּבֵנִי -שבט ראובן וְהַגָּדִי -ושבט גד, אשר אף הם לָקְחוּ את נַחֲלָתָם אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם מֹשֶׁה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה, וקיבלו כולם את נחלם כַּאֲשֶׁר -לפי החלוקה אשר [49] נָתַן לָהֶם מֹשֶׁה עֶבֶד יְהֹוָה:
(ט) מֵעֲרוֹעֵר אֲשֶׁר עַל שְׂפַת נַחַל אַרְנוֹן וְהָעִיר אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַנַּחַל וְכָל הַמִּישֹׁרמֵידְבָא עַד דִּיבוֹן: וגבול נחלת שניים וחצי השבטים מעבר הירדן היה [50] מֵעֲרוֹעֵר אֲשֶׁר נמצא עַל שְׂפַת נַחַל אַרְנוֹן וְ גם הָעִיר אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַנַּחַל שהיתה מוקפת על ידו, [51] וְכָל הַמִּישֹׁרמֵידְבָא [52] שבצפון עַד דִּיבוֹן שבדרום:
(י) וְכֹל עָרֵי סִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר מָלַךְ בְּחֶשְׁבּוֹן עַד גְּבוּל בְּנֵי עַמּוֹן: וְ כן ניתנו להם כֹל עָרֵי סִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר מָלַךְ בְּ עיר חֶשְׁבּוֹן עַד גְּבוּל בְּנֵי עַמּוֹן צפון מזרחית לים כנרת:
(יא) וְהַגִּלְעָד וּגְבוּל הַגְּשׁוּרִי וְהַמַּעֲכָתִי וְכֹל הַר חֶרְמוֹן וְכָל הַבָּשָׁן עַד סַלְכָה: וְ כן ניתנה להם ארץ [53] הַגִּלְעָד וּ כמו כן אזור גְבוּל הַגְּשׁוּרִי וְהַמַּעֲכָתִי וְכֹל הַר חֶרְמוֹן וְכָל חבל ארץ הַבָּשָׁן עַד סַלְכָה בגבולו המזרחי של הבשן:
(יב) כָּל מַמְלְכוּת עוֹג בַּבָּשָׁן, אֲשֶׁר מָלַךְ בְּעַשְׁתָּרוֹת וּבְאֶדְרֶעִי הוּא נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים - וַיַּכֵּם מֹשֶׁה וַיֹּרִשֵׁם: וכן ניתן להם כָּל מַמְלְכוּת עוֹג בַּבָּשָׁן, הוא עוג אֲשֶׁר מָלַךְ בְּעַשְׁתָּרוֹת וּבְאֶדְרֶעִי במזרחה של ממשלת סיחון, כאשר אדרעי היתה עיר ממלכתו, [54] הוּא נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים - מהרפאים הנותרים שהרג כדרלעומר והמלכים אשר אתו, [55] וַיַּכֵּם -והיכהאותם מֹשֶׁה וַיֹּרִשֵׁם -וגירש אותם: [56]
(יג) וְלֹא הוֹרִישׁוּ - בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַגְּשׁוּרִי וְאֶת הַמַּעֲכָתִי, וַיֵּשֶׁב גְּשׁוּר וּמַעֲכָת בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַזֶּה: וְלֹא הוֹרִישׁוּ - גירשו [57] בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַגְּשׁוּרִי וְאֶת הַמַּעֲכָתִי, וַיֵּשֶׁב גְּשׁוּר וּמַעֲכָת בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם בו נכתב הספר הַזֶּה: [58]
(יד) רַק לְשֵׁבֶט הַלֵּוִי לֹא נָתַן נַחֲלָה אִשֵּׁי יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל - הוּא נַחֲלָתוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לוֹ: רַק לְשֵׁבֶט הַלֵּוִי לֹא נָתַן משה [59] נַחֲלָה ולא הבדיל להם ערים מכל שבטי ראובן וגד וחצי המנשה בארצות שהנחיל להם, [60] אִשֵּׁי יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל - כי קדשי המזבח הניתן ללויים לאחר שקרבו מתיריו על האש [61] הוּא נַחֲלָתוֹ של שבט לוי, שמשולחנו של גבוה הם זכו, [62] כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לוֹ הקב"ה למשה: [63]
(טו) וַיִּתֵּן מֹשֶׁה לְמַטֵּה בְנֵי רְאוּבֵן לְמִשְׁפְּחֹתָם: וַיִּתֵּן מֹשֶׁה לְמַטֵּה בְנֵי רְאוּבֵן נחלה, וחילק אותה [64] לְמִשְׁפְּחֹתָם של השבט, ולא נתן להם שיחלקו לעצמם את נחלתם אלא הוא עצמו חילק לכל משפחה את חלקה: [65]
(טז) וַיְהִי - לָהֶם הַגְּבוּל מֵעֲרוֹעֵר אֲשֶׁר עַל שְׂפַת נַחַל אַרְנוֹן וְהָעִיר אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַנַּחַל וְכָל הַמִּישֹׁר עַל מֵידְבָא: וַיְהִי - והיה לָהֶם למטה ראובן הַגְּבוּל של נחלתם,בדרום מֵעֲרוֹעֵר אֲשֶׁר עַל שְׂפַת נַחַל אַרְנוֹן וְ כן הָעִיר אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַנַּחַל שהיתה מוקפת על ידו, [66] וְכָל הַמִּישֹׁר עַל -עד [67] מֵידְבָא שבצפון: [68]
(יז) חֶשְׁבּוֹן וְכָל עָרֶיהָ אֲשֶׁר בַּמִּישֹׁר דִּיבוֹן וּבָמוֹת בַּעַל וּבֵית בַּעַל מְעוֹן: חֶשְׁבּוֹן וְכָל עָרֶיהָ אֲשֶׁר בַּמִּישֹׁר , והן ערי דִּיבוֹן וּבָמוֹת בַּעַל וּבֵית בַּעַל מְעוֹן:
(יח) וְיַהְצָה וּקְדֵמֹת וּמֵפָעַת: וְ הערים יַהְצָה וּקְדֵמֹת וּמֵפָעַת:
(יט) וְקִרְיָתַיִם וְשִׂבְמָה וְצֶרֶת הַשַּׁחַר בְּהַר הָעֵמֶק: וְקִרְיָתַיִם וְשִׂבְמָה וְצֶרֶת הַשַּׁחַר אשר בְּהַר שבתוך [69] הָעֵמֶק:
(כ) וּבֵית פְּעוֹר וְאַשְׁדּוֹת הַפִּסְגָּה וּבֵית הַיְשִׁמוֹת: וּ כמו כן נתן משה למטה ראובן את בֵית פְּעוֹר וְאַשְׁדּוֹת הַפִּסְגָּה וּבֵית הַיְשִׁמוֹת:
(כא) וְכֹל עָרֵי הַמִּישֹׁר וְכָל מַמְלְכוּת סִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר מָלַךְ בְּחֶשְׁבּוֹן אֲשֶׁר הִכָּה מֹשֶׁהאֹתוֹ וְאֶת נְשִׂיאֵי מִדְיָן, אֶת אֱוִי וְאֶת רֶקֶם וְאֶת צוּר וְאֶת חוּר וְאֶת רֶבַע נְסִיכֵי סִיחוֹן - יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ: וְ כן נתן להם משה את כֹל עָרֵי הַמִּישֹׁר וְכָל מַמְלְכוּת סִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר מָלַךְ בְּחֶשְׁבּוֹן אֲשֶׁר הִכָּה מֹשֶׁהאֹתוֹ וְאֶת חמשת נְשִׂיאֵי מִדְיָן, אֶת אֱוִי וְאֶת רֶקֶם וְאֶת צוּר וְאֶת חוּר וְאֶת רֶבַע אלו נְסִיכֵי סִיחוֹן - בעלי השררה [70] יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ -מתושבי ארץ סיחון: [71]
(כב) וְאֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הַקּוֹסֵם הָרְגוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּחֶרֶב אֶל חַלְלֵיהֶם,: וְאֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הַקּוֹסֵם [72] אשר היה שם [73] הָרְגוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּחֶרֶב אֶל -עם שאר [74] חַלְלֵיהֶם, ולא היה יכולבלעם להציל את עצמו בקסמיו: [76]
(כג) וַיְהִי גְּבוּל - בְּנֵי רְאוּבֵן הַיַּרְדֵּן וּגְבוּל זֹאת נַחֲלַת בְּנֵי רְאוּבֵן לְמִשְׁפְּחֹתָם, הֶעָרִים וְחַצְרֵיהֶן: וַיְהִי -והיה גְּבוּל - גבולו המערבי של בְּנֵי רְאוּבֵן הַיַּרְדֵּן עצמו [77] וּגְבוּל -וגבולו של הירדן, דהיינו הערים מהארץ הסמוכות לירדן בצידו המזרחי, [78] זֹאת נַחֲלַת בְּנֵי רְאוּבֵן אשר נחלקה להם לְ פי מִשְׁפְּחֹתָם, לכל משפחה חלק נפרד,וניתנו להם כל [81] הֶעָרִים המוקפות חומה, [82] וְחַצְרֵיהֶן -העיירות הפרוזות סביב ערי החומה שהיו בתוך גבול נחלתם: [83]
(כד) וַיִּתֵּן מֹשֶׁה לְמַטֵּה גָד לִבְנֵי גָד לְמִשְׁפְּחֹתָם,: וַיִּתֵּן מֹשֶׁה לְמַטֵּה גָד נחלה בעבר הירדן כפי שביקשו,וחילק להם [84] לִבְנֵי גָד את נחלתם לְ פי מִשְׁפְּחֹתָם, לכל משפחה חלק נפרד: [85]
(כה) וַיְהִי לָהֶם הַגְּבוּל יַעְזֵר וְכָל עָרֵי הַגִּלְעָד, וַחֲצִי אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן עַד עֲרוֹעֵר, אֲשֶׁר עַל פְּנֵי רַבָּה: וַיְהִי לָהֶם הַגְּבוּל לבני גד, העיר יַעְזֵר וְכָל עָרֵי הַגִּלְעָד, וַחֲצִי אֶרֶץ שכבשו ישראל מארץ [86] בְּנֵי עַמּוֹן ומסיחון [87] עַד עֲרוֹעֵר, היא ערוער אֲשֶׁר היתה עַל פְּנֵי -סמוכה לעיר רַבָּה -רבת בני עמון:
(כו) וּמֵחֶשְׁבּוֹן עַד רָמַת הַמִּצְפֶּה וּבְטֹנִים וּמִמַּחֲנַיִם עַד גְּבוּל לִדְבִר: וּ בַדָּרוֹם גבולו היה מֵחֶשְׁבּוֹן במזרח עַד רָמַת הַמִּצְפֶּה וּבְטֹנִים במערב, וּ בַצָּפוֹן גבולו היה, מִמַּחֲנַיִם במזרח עַד גְּבוּל מקום בשם לִדְבִר במערב:
(כז) וּבָעֵמֶק בֵּית הָרָם וּבֵית נִמְרָה וְסֻכּוֹת וְצָפוֹן יֶתֶר מַמְלְכוּת סִיחוֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן הַיַּרְדֵּן וּגְבֻל - עַד קְצֵה יָם כִּנֶּרֶת עֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה: וּבָעֵמֶק כללה נחלתו של שבט גד את בֵּית הָרָם וּבֵית נִמְרָה וְסֻכּוֹת וְצָפוֹן וכן את יֶתֶר מַמְלְכוּת סִיחוֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן שלא נפלו בחלקו של שבט ראובןעד הַיַּרְדֵּן וּגְבֻל - והערים הסמוכות אליו, [88] עַד קְצֵה -קצהו הדרומי של יָם כִּנֶּרֶת אשרמֵ עֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה:
(כח) זֹאת נַחֲלַת בְּנֵי גָד לְמִשְׁפְּחֹתָם הֶעָרִים וְחַצְרֵיהֶם: זֹאת נַחֲלַת בְּנֵי גָד אשר נחלקה להם לְ פי מִשְׁפְּחֹתָם לכל משפחה חלק נפרד,וניתנו להם כל [89] הֶעָרִים המוקפות חומה [90] וְחַצְרֵיהֶם -והערים הפרוזות מסביב להן שהיו בתוך גבול נחלתם: [91]
(כט) וַיִּתֵּן מֹשֶׁה לַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה, וַיְהִי לַחֲצִי מַטֵּה בְנֵי מְנַשֶּׁה לְמִשְׁפְּחוֹתָם: וַיִּתֵּן מֹשֶׁה נחלהמעבר לירדן לַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה, וַיְהִי לַחֲצִי מַטֵּה בְנֵי מְנַשֶּׁה נחלה לְ פי מִשְׁפְּחוֹתָם -לכל משפחה חלק נפרד: [93]
(ל) וַיְהִי גְבוּלָם מִמַּחֲנַיִם כָּל הַבָּשָׁן כָּל מַמְלְכוּת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן וְכָל חַוֹּת יָאִיר אֲשֶׁר בַּבָּשָׁן שִׁשִּׁים עִיר: וַיְהִי גְבוּלָם [94] של חצי שבט המנשה, מִמַּחֲנַיִם אשר היה דרום מערב נחלתם על הגבול הצפון מזרחי של נחלת שבט גד, ונמשכה נחלתם לאורך כָּל ארץ הַבָּשָׁן על כָּל מַמְלְכוּת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן וְכָל חַוֹּת -כפרי [95] יָאִיר אֲשֶׁר בַּבָּשָׁן , סך הכל שִׁשִּׁים עִיר -ערים:
(לא) וַחֲצִי הַגִּלְעָד וְעַשְׁתָּרוֹת וְאֶדְרֶעִי עָרֵי מַמְלְכוּת עוֹג בַּבָּשָׁן לִבְנֵי מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה, לַחֲצִי בְנֵי מָכִיר לְמִשְׁפְּחוֹתָם: וַחֲצִי הַגִּלְעָד הצפוני וְעַשְׁתָּרוֹת וְאֶדְרֶעִי עָרֵי מַמְלְכוּת עוֹג בַּבָּשָׁן נתן משה לִבְנֵי מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה, ולא לכולם כי אם [96] לַחֲצִי בְנֵי מָכִיר כי החצי האחר – והם בני גלעד ששה בתי אבות – לקחו נחלתם בארץ כנען, ונתן להם משה נחלתם [97] לְ פי מִשְׁפְּחוֹתָם לכל משפחה חלק נפרד: [98]
(לב) אֵלֶּה אֲשֶׁר נִחַל מֹשֶׁה בְּעַרְבוֹת מוֹאָב מֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרִיחוֹ מִזְרָחָה,: אֵלֶּה השבטים [99] אֲשֶׁר נִחַל -הנחילם [100] מֹשֶׁה מעבר לירדן, כאשר היו ישראל בְּעַרְבוֹת -במישור [101] מוֹאָב הנמצא מֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרִיחוֹ מִזְרָחָה, ממזרח לנהר הירדן, מול יריחו:
(לג) וּלְשֵׁבֶט הַלֵּוִי לֹא נָתַן מֹשֶׁה נַחֲלָה יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוּא נַחֲלָתָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם: וּלְשֵׁבֶט הַלֵּוִי לֹא נָתַן מֹשֶׁה נַחֲלָה עפ"י גורל בעת חלוקת הארץ כמו שלקחו יתר השבטים, והסיבה היא משום שמותר אשי [102] יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הם מתנות הכהונה והלויה, [105] הוּא נַחֲלָתָם של שבט הלוי [106] כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם ה' שירימו כל שבט קודש מחלקו לשבט הלוי, ולעתיד לבוא כשיבוא משיח צדקנו, יקבלו הלויים נחלה משלהם: [107]

הערות

1. ראה מצודת דוד המבאר כי "זקן" הוא עניין המוחש הנראה באדם, מלובן השער והקמטת הפנים.
2. מצודת דוד.
3. הזכיר המקרא כי כשהיה יהושע זקן בשנותיו ובגופו היה חלש, לא יוכל עוד לצאת ולבוא, ולא היה ככלב שהיה זקן במספר שנותיו ולא היה בא בימים כפי כוח גופו, כמו שאמר (להלן יד, יא) "כְּכֹחִי אָז וּכְכֹחִי עָתָּה לַמִּלְחָמָה וְלָצֵאת וְלָבוֹא", ומפני זה אמר האל יתברך ליהושע "אַתָּה זָקַנְתָּה בָּאתָ בַיָּמִים" (אברבנאל). מצודת דוד ביאר בא בזמנו לפי הימים. כלי יקר ביאר "אתה זקנת" שגרמת לכך ע"י שהתעכבת בכיבוש וראה בעניין זה ביאור בפרק יא פס' יח.
4. רש"י.
5. רש"י. ואמרו חז"ל כי יהושע נתעצל בכיבוש הארץ בחשבו שלא ימות כל זמן שלא כבש את הכל, ולכן אמר "נשארה" בכונה, שזה ההבדל בין נשאר ובין נותר (מלבי"ם).
6. רלב"ג.
7. מצודת דוד, ובכל זאת ציווה ה' שיחלק אותה לישראל כאילו כבשוה כולה (רלב"ג).
8. רד"ק (בביאורו השני), מצודת ציון. ויש מרבותינו שביארו "איזורי גבול" (רש"י בלע"ז, רד"ק בביאורו הראשון).
9. ר"י קרא.
10. מלבי"ם.
11. מצודת ציון.
12. ולמדנו כאן שלא כבש יהושע בחייו כל מצר הדרומי אלא ממדבר צין, הוא "הָהָר הֶחָלָק הָעֹלֶה שֵׂעִירָה" (לעיל יב, ז), עד הנילוס הוא תחום עזה האמור לעיל (י, מא) "מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ וְעַד עַזָּה" (רש"י, רד"ק).
13. רש"י.
14. רד"ק.
15. ואף שמנה הכתוב ששה, אמר ר' יונתן החשובים חמשה היו, והעוים אינם מן החמשה חשובים, ועוד יש לפרש חמשת סרני פלשתים העזתי והאשדודי האשקלוני הגתי והעקרוני הם חמשה, ועוד נשאר לכבוש את ארץ העוים שאינם מן הפלשתים (רש"י, רד"ק).
16. רד"ק.
17. רש"י.
18. רש"י.
19. רש"י, רי"ד, מצודת דוד. וכאן ראה דברי רבותינו בחולין ס:, אשר פירשו כי העוים מתימן באו, ולמה נקרא שמן עוים? שעיותו את מקומן, ד"א עוים שאיוו לאלהות הרבה, ד"א עוים שכל הרואה אותם אוחזתו עוית (ר"י קרא).
20. מלבי"ם.
21. תרגום יונתן (רד"ק).
22. רש"י, מלבי"ם.
23. רד"ק.
24. תרגום יונתן.
25. תרגום יונתן.
26. רש"י.
27. מלבי"ם.
28. רד"ק, רי"ד.
29. רש"י.
30. רש"י.
31. תרגום יונתן.
32. רש"י, מלבי"ם.
33. ראה ביאור לעיל פרק יא פס' ח'.
34. מצודת דוד.
35. רש"י, אברבנאל, מצודת דוד.
36. אברבנאל.
37. מצודת דוד.
38. מצודת דוד.
39. מלבי"ם מקשה מדוע לעיל בפרק יב פס' ז' אמר "ויתנה יהושע לשבטי ישראל ירושה", ופה אמר נחלה? ומבאר שההבדל בין ירושה לנחלה, שירושה מציין העברת הרשות, שיוצא מרשות זה לרשות אחר, ונחלה מציין מה שמנחיל בני בנים. ולכן למעלה שדיבר על מה שכבש אמר שנתנה ירושה, כי אז הועברה מרשות הכנעני לרשות ישראל, אבל כאן שעדיין לא כבש את המקומות הללו, לא יכול לקרוא בשם ירושה, ולכן אמר הפילה בנחלה, שהודיע לכל אחד את נחלתו.
40. כמו שכתוב (דברים לא, ז) "כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתָם לָתֵת לָהֶם וְאַתָּה תַּנְחִילֶנָּה אוֹתָם" (ר"י קרא). וכמו שכתוב (דברים ג, כח) "וְצַו אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְחַזְּקֵהוּ וְאַמְּצֵהוּ כִּי הוּא יַעֲבֹר לִפְנֵי הָעָם הַזֶּה וְהוּא יַנְחִיל אוֹתָם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּרְאֶה", מצודת דוד. ומלבי"ם ביאר שהציווי היה לעיל (א, ו) שנאמר "חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תַּנְחִיל אֶת הָעָם הַזֶּה אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבוֹתָם לָתֵת לָהֶם".
41. רש"י, מצודת דוד.
42. אברבנאל.
43. רי"ד.
44. ויש לך חצי שבט אחד שהוא חצי שבט מנשה ועמו שני מטות שלמים שאין אתה צריך לחלק להם נחלה שכבר לקחו נחלתם אשר נתן להם משה בעבר הירדן (ר"י קרא).
45. מצודת דוד.
46. וגם יהיה בזה עוד תועלת, שבהיות המלחמה על האויבים מכל עבר ומכל צד וכל שבט ילחם בארצו, לא יוכלו העמים להתקבץ להילחם בבני ישראל, כמו שעשו בימי יהושע, וכל אחד מהם ישתדל במלחמה המיוחדת אליו (ר"י קרא).
47. רש"י, מצודת דוד, מלבי"ם. ובמדרש היות ומנשה הלך לבנימין בעניין הגביע וגרם לשבטים הקדושים שיקרעו בגדיהם לכך נחלק שבטו (כלי יקר). וראה עוד בילקוט מעם לועז שהיות ויאיר בן מנשה ומכיר בן מנשה מסרו את נפשם בכיבוש חלקים מעבר הירדן המזרחי לכך זכו שבט מנשה בחלק זה מעבר הירדן המזרחי.
48. רי"ד, מלבי"ם. ואמר עמו אף על פי שלא זכרו, לפי שזכר החצי האחר אמר עמו כאילו זכרו (רד"ק, אברבנאל).
49. מלבי"ם.
50. רש"י.
51. כלי יקר בפרק יב פס' ב.
52. מקום ישר ושוה (מצודת ציון).
53. תרגום יונתן.
54. ראה ביאור בפרק י"ב פס' ד'.
55. כמו שנאמר (בראשית יד, ה) "וַיַּכּוּ אֶת רְפָאִים בְּעַשְׁתְּרֹת קַרְנַיִם וְאֶת הַזּוּזִים בְּהָם וְאֵת הָאֵימִים בְּשָׁוֵה קִרְיָתָיִם" (רש"י וראה ביאור בפרק יב פס' ד).
56. מצודת ציון.
57. מצודת ציון פס' יב לעיל.
58. ראה ביאור בשמואל-א' ה, ה. אברבנאל ביאר שהקדים יהושע שני פסוקים האלה להגיד שקרה לו בכל הדברים מה שקרה למשה רבו, אם בענין המלחמה, שכמו שקרה למשה במלחמתו של סיחון ועוג שלא הוריש את כל האויבים ונשארו שמה הגשורי והמעכתי, ועם כל זה לא נמנע מלחלק הארץ לאותם השבטים, ככה יהושע, עם היות שלא סיים להוריש את האויבים ונשארה חלק גדול מהארץ לרשתה, לא נמנע אף הוא מפני זה מלחלק את הארץ בין השבטים. והזכיר עוד שגם כן בענין החלוקה עשה כמו שעשה משה רבו, וזה כי עם היות שהלויים היו עתידים להיות להם ערים לשבת מכל חלקי השבטים, וגם מראובן וגד ומנשה, הנה משה לא הבדיל להם ערים כלל מחלקי השבטים ההם אשר מעבר הירדן.
59. אברבנאל.
60. אברבנאל.
61. מצודת דוד.
62. כלי יקר. וראה את ביאורו של אברבנאל ולפיו כל עוד הארון לא קיבל מקום קבוע גם הם לא קיבלו את ערי הלויים.
63. מצודת דוד.
64. מצודת דוד.
65. מצודת דוד. והיתה חלוקה זו על פי דעתו של הקב"ה (כלי יקר).
66. כלי יקר בפרק יב פס' ב'.
67. תרגום יונתן.
68. ואין כאן כפילות, כי כאן הזכירם המקרא מפאת החלוקה והנחלה, ולעיל בפס' ט' נזכרו בסיפור המלכים, וראה יהושע כאן להזכיר איך נתחלקה אותה הארץ בימי משה, לפי שהיה עתיד להזכיר חלקי שאר השבטים בארץ, חשב לחבר כל הנחלות והזכיר אותם יחד שבטי ישראל, ולכן זכר בהתחלה את הארצות שכבש משה בכלל ואיך חלקה לאותם השבטים והמשיך אחריה גם כן חלוקת שאר השבטים (אברבנאל).
69. מצודת דוד. ורי"ד ביאר ההר הסמוך לעמק.
70. מצודת ציון.
71. מצודת דוד. ואלה חמשת מלכי מדין היו נסיכי סיחון, כי תחת ממשלת סיחון היתה מדין בימים ההם (רד"ק).
72. להודיע כי לא נביא היה אלא קוסם, ונבואתו היתה לשעה או לכבוד ישראל בא אליו מלאך ה' לדבר הנבואות ההם (רד"ק).
73. ויש לשאול איך היה שם בלעם והלא כתיב (במדבר כד, כה) "וַיָּקָם בִּלְעָם וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב לִמְקֹמוֹ", אלא שחזר שם לבקש שכרו על העצה שנתן למואב ולמדין להוציא בנותיהם היפות שיזנו ישראל עמהם, וכשראה שנתקיימה עצתו הלך למואב ולמדין לבקש שכרו מהם (רד"ק). אברבנאל ביאר שמצאוהו דרך מקרה של השגחת ה'.
74. ר"י קרא, רד"ק.
75. רד"ק, מצודת דוד.
76. מצודת דוד. ויש בו דרש (סנהדרין ק"ו, במ"ר פר' כ"ב רפ"ג) שהיו מלכי מדין עושים כשפים עם בלעם ובורחים מפני חרב ישראל ופורחין באויר כיון שהראה להם פנחס את הציץ נפלו על חלליהם, ועוד אמרו (ספרי פר' מטות כז עמ' קז) על חלליהם שעשו לו ארבע מיתות בית דין, ועוד אמרו כי פנחס הרגו (רד"ק, אברבנאל).
77. אברבנאל.
78. תרגום יונתן.
79. אברבנאל.
80. תרגום יונתן, מצודת דוד.
81. מצודת דוד.
82. כך משמע ממצודת ציון.
83. מצודת ציון.
84. ראה ביאורו של כלי יקר המבאר כי בני גד הם אלה שהתחילו לבקש נחלה בעבר הירדן.
85. מצודת דוד בפס' כ"ג.
86. מצודת דוד.
87. מצודת דוד.
88. תרגום יונתן, רש"י, רד"ק.
89. מצודת דוד בפס' כ"ג.
90. רש"י.
91. רש"י.
92. מצודת ציון בפס' כ"ג.
93. מצודת דוד בפס' כ"ג.
94. כלי יקר ביאר את שינוי הלשון בשבט חצי מנשה "ויהי גבולם" דהיינו שהוא כבר שלהם, והוא מסביר כי להם, להבדיל משבט גד וראובן, הארץ מעבר לירדן ניתנה במתנה גמורה ללא תנאי שילחמו לעזרת אחיהם בכיבוש הארץ.
95. תרגום יונתן, מצודת ציון.
96. מצודת דוד.
97. רד"ק.
98. מצודת דוד בפס' כ"ג.
99. אברבנאל, מצודת דוד.
100. אברבנאל, מצודת דוד.
101. תרגום יונתן.
102. מלבי"ם.
103. אברבנאל.
104. מצודת דוד.
105. תרגום יונתן, מלבי"ם.
106. אברבנאל ביאר שנחלתם היא כמו ארון ה', ולכן לא ניתנו להם הערים בעוד שהיה הארון הולך ונוסע מבלי יישוב, ועוד ביאר כי הנחלה הוא הדבר המיוחד באדם להנחילו לבניו לאלף דור, וערי הלויים היו ערים לשבת בהן בלבד, ועם היות שהלויים ישבו בהן לא יכלו להנחילם ולא למכרם כי אינם נחלתם. וגם כאן חזר שוב לפרט את נחלתם, ומלבי"ם מקשה מדוע לעיל (פסוק יד) אמר "אשי ה' הוא נחלתו", וכאן אמר "ה' הוא נחלתו"? ומבאר שיש שתי בחינות, א' שלא יקבלו חלק מיוחד עפ"י גורל בעת חלוקת הארץ כמו שקיבלו שאר השבטים, ועל זה אמר (דברים יח, א) "לֹא יִהְיֶה לַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כָּל שֵׁבֶט לֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם יִשְׂרָאֵל", והטעם כי תחת חלקם בארץ יתנו להם ישראל אשי ה' שהם מתנות כהונה ולויה, והבחינה הב' שהגם שנתנו להם ערים לשבת ומגרשיהם, וזה היה להם נחלה שהנחילום לבניהם, בכל זאת לא יהיה לו נחלה זו בקרב אחיו, דהיינו שלא יקחו ויפרישו הערים בעת החלוקה, למשל שתכף כאשר יפול גורל השבט ויחלקו לגברים יפרישו ערי הלויים שמאותו שבט, אלא רק אחרי גמר חלוקת כל השבטים נתנו להם בני ישראל מנחלתם כמ"ש (לקמן כא), וביאר הטעם כי ה' הוא נחלתו, ויהיה זה כתרומת ה' שירימו כל שבט קדש מחלקו, ולכן לעיל שהזכיר את כבוש משה לפני החלוקה הפרטית של בני ראובן ובני גד אמר שלא חלק לשבט לוי כשבט בפני עצמו, וביאר הטעם הראשון אשי ה' הוא נחלתו, וכאן אחר שהזכיר את החלוקה הפרטית אמר שגם אח"כ לא נתן משה נחלה לשבט לוי, ולא הפריש את ערי הלויים בחייו מצד שה' הוא נחלתו.
107. מלבי"ם.
108. ילקוט מעם לועז.

ניתן ליצור איתנו קשר
בטלפון 072-390-2392

או להשאיר פרטים בטופס ונחזור אליכם אי"ה