/ יהושע פרק יד'

פסוקים

יהושע פרק יד'

(א) וְאֵלֶּה אֲשֶׁר נָחֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ כְּנָעַן, אֲשֶׁר נִחֲלוּ אוֹתָם אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְרָאשֵׁי אֲבוֹת הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: וְאֵלֶּה הערים [1] אֲשֶׁר נָחֲלוּ תשעה וחצי שבטי [2] בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ כְּנָעַן, אֲשֶׁר נִחֲלוּ -הנחילו [3] אוֹתָם אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן ע"פ האורים ותומים [4] וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְרָאשֵׁי אֲבוֹת הַמַּטּוֹת -השבטים,ע"פ הגורל אשר היה מאמת את האורים ותומים, והנחילו את הארץ כפי שהנחיל משה לשניים וחצי השבטים מעבר לירדן, רק שאלה הונחלו [5] לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל ע"פ גורל: [8]
(ב) בְּגוֹרַל נַחֲלָתָם כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה בְּיַד מֹשֶׁה לְתִשְׁעַת הַמַּטּוֹת וַחֲצִי הַמַּטֶּה: בְּגוֹרַל ניתנה להם [9] נַחֲלָתָם של תשעה וחצי השבטים [10] כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה בְּיַד -על יד מֹשֶׁה [11] לחלק את הארץ בגורל לשבטי ישראל,וחולקה הארץ בגורל [12] לְתִשְׁעַת הַמַּטּוֹת וַחֲצִי הַמַּטֶּה , ולא לכל שנים עשר השבטים: [13]
(ג) כִּי נָתַן מֹשֶׁה נַחֲלַת שְׁנֵי הַמַּטּוֹת וַחֲצִי הַמַּטֶּה מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וְלַלְוִיִּם - לֹא נָתַן נַחֲלָה בְּתוֹכָם: כִּי נָתַן מֹשֶׁה נַחֲלַת שְׁנֵי הַמַּטּוֹת הראובני והגדי, וַחֲצִי הַמַּטֶּה המנשי, מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן מזרחה, וְלַלְוִיִּם - ולשבט הלוי לֹא נָתַן נַחֲלָה בְּתוֹכָם , ולא נשארו אם כן ראויים לנחלה כי אם שמונת המטות וחצי, ואולם הוכרח יהושע לחלק נחלה לתשעה וחצי מטות: [14]
(ד) כִּי הָיוּ בְנֵי יוֹסֵף שְׁנֵי מַטּוֹת מְנַשֶּׁה וְאֶפְרָיִם, וְלֹא נָתְנוּ חֵלֶק לַלְוִיִּם בָּאָרֶץ כִּי אִם עָרִים לָשֶׁבֶת וּמִגְרְשֵׁיהֶם לְמִקְנֵיהֶם וּלְקִנְיָנָם: כִּי הָיוּ בְנֵי יוֹסֵף מחולקים לִ [15] שְׁנֵי מַטּוֹת -שבטים,שבט [16] מְנַשֶּׁה וְ שבט אֶפְרָיִם, וְ בפועל הוצרך יהושע לחלק את הארץ רק לתשעה וחצי שבטים, כי שבטי מנשה ואפרים היו במקום שבט לוי בחלוקה, שכן [17] לֹא נָתְנוּ לא משה מעבר לירדן ולא יהושע בארץ [19] חֵלֶק לַלְוִיִּם בָּאָרֶץ כִּי אִם עָרִים לָשֶׁבֶת -לדור בהם [21] וּמִגְרְשֵׁיהֶם הם הבנינים הסמוכים לעיר מחוץ לחומה, [22] לְמִקְנֵיהֶם -לבהמות הגסות [23] וּלְקִנְיָנָם -ובהמותם הדקות: [24]
(ה) כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּחְלְקוּ אֶת הָאָרֶץ: כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת מֹשֶׁה שלא לתת נחלה ללויים [25] כֵּן -כך עָשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּחְלְקוּ אֶת הָאָרֶץ [26] ביניהם ולא נתנו ממנה ללויים: [27]
(ו) וַיִּגְּשׁוּ בְנֵי יְהוּדָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בַּגִּלְגָּל וַיֹּאמֶר אֵלָיו כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי, אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים עַל אֹדוֹתַי וְעַל אֹדוֹתֶיךָ בְּקָדֵשׁ בַּרְנֵעַ: וַיִּגְּשׁוּ בְנֵי יְהוּדָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בַּגִּלְגָּל שם היה המשכן ויהושע, וניגשו בני יהודה לעזור לכלב בשאלת בקשתו כי נשיא היה עליהם, [28] וַיֹּאמֶר אֵלָיו כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי, אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים עַל אֹדוֹתַי וְעַל אֹדוֹתֶיךָ בְּקָדֵשׁ בַּרְנֵעַ שנחיה ונבוא אל הארץ ולא נמות במדבר: [31]
(ז) בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה אָנֹכִי בִּשְׁלֹחַ מֹשֶׁה עֶבֶד יְהֹוָה אֹתִי מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ לְרַגֵּל אֶת הָאָרֶץ, וָאָשֵׁב אֹתוֹ דָּבָר כַּאֲשֶׁר עִם לְבָבִי,: בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה אָנֹכִי הייתי בִּשְׁלֹחַ -כאשר שלח מֹשֶׁה עֶבֶד יְהֹוָה אֹתִי ואת שאר המרגלים מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ כדי לְרַגֵּל אֶת הָאָרֶץ, וָאָשֵׁב אֹתוֹ דָּבָר -והשבתי לו תשובה אודות שליחותינו כַּאֲשֶׁר היה עִם לְבָבִי, כי בפי הייתי בעצה אחת עם יתר המרגלים, כי פחדתי מהם, ובבואי לפני משה הכחשתי אותם: [32]
(ח) וְאַחַי אֲשֶׁר עָלוּ עִמִּי הִמְסִיו אֶת לֵב הָעָם, וְאָנֹכִי מִלֵּאתִי אַחֲרֵי יְהֹוָה אֱלֹהָי: וְאַחַי המרגלים [33] אֲשֶׁר עָלוּ עִמִּי הִמְסִיו -המיסו כולם [34] אֶת לֵב הָעָם, וְאָנֹכִי למרות שאַחַי המסו את לבב העם, [36] מִלֵּאתִי -השלמתי להחזיק [37] אַחֲרֵי יְהֹוָה אֱלֹהָי ועמדתי כנגד הסתותיהם ולא יראתי מהעם וקדשתי את השם בפרהסיא: [38]
(ט) וַיִּשָּׁבַע מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר - אִם לֹא הָאָרֶץ אֲשֶׁר דָּרְכָה - רַגְלְךָ בָּהּ לְךָ תִהְיֶה לְנַחֲלָה וּלְבָנֶיךָ עַד עוֹלָם, כִּי מִלֵּאתָ אַחֲרֵי יְהֹוָה אֱלֹהָי: וַיִּשָּׁבַע מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר - וכך אמר, אִם לֹא הָאָרֶץ אֲשֶׁר דָּרְכָה - [40] צעדה [41] רַגְלְךָ בָּהּ היא חברון, [42] לְךָ תִהְיֶה לְנַחֲלָה וּלְבָנֶיךָ עַד עוֹלָם, וזאת כִּי מִלֵּאתָ -השלמת להחזיק [43] אַחֲרֵי יְהֹוָה אֱלֹהָי , וכדי שלא ישיבהו יהושע שחברון היא עיר חזקה והענקים יושבים שם ובגלל שעדיין לא נכבשה אינה ראויה אליו בהיותו זקן, אמר לו כלב: [44]
(י) וְעַתָּה הִנֵּה הֶחֱיָה יְהֹוָה אוֹתִי כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר זֶה אַרְבָּעִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה מֵאָז דִּבֶּר יְהֹוָה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֶל מֹשֶׁה אֲשֶׁר הָלַךְ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר וְעַתָּה הִנֵּה אָנֹכִי הַיּוֹם בֶּן חָמֵשׁ וּשְׁמוֹנִים שָׁנָה: שני יעודים הובטחו לי, הראשון לא להיות מִמְּתֵי המדבר, והשני לירש את חברון; [45] וְעַתָּה הִנֵּה הֶחֱיָה יְהֹוָה אוֹתִי כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר שלא להמיתני במדבר וכך קוים היעוד הראשון, ובאשר ליעוד השני, [46] זֶה אַרְבָּעִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה [48] עברו מֵאָז דִּבֶּר יְהֹוָה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֶל מֹשֶׁה שאנחל את חברון, ומאז התקופה הזו עברו שלושים ושמונה שנים [49] אֲשֶׁר הָלַךְ בהן עַם [51] יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר , הן השנים שנוספו לעם בעוון המרגלים, [52] וְעַתָּה הִנֵּה אָנֹכִי הַיּוֹם בֶּן חָמֵשׁ וּשְׁמוֹנִים שָׁנָה , והאריך לי ימים הקב"ה בחיים טובים ובריאים כאילו לא הלכתי במדבר ולא היתה לי יגיעת הדרך: [53]
(יא) עוֹדֶנִּי הַיּוֹם חָזָק כַּאֲשֶׁר בְּיוֹם שְׁלֹחַ אוֹתִי מֹשֶׁה כְּכֹחִי אָז וּכְכֹחִי עָתָּה לַמִּלְחָמָה וְלָצֵאת וְלָבוֹא: עוֹדֶנִּי הַיּוֹם בלב אביר לא יחת מפני כל, וגם בכוח הגוף, הנני [54] חָזָק כַּאֲשֶׁר בְּיוֹם שְׁלֹחַ -ששלח אוֹתִי מֹשֶׁה לרגל את הארץ, [55] כְּכֹחִי -כמו הכח שהיה בי [56] אָז וּכְכֹחִי -כך כוחי [57] עָתָּה לַמִּלְחָמָה להילחם בעצמי [58] וְ גםבעניין אמיצות הלב וביטחון בה', גם כעת בכוחי [59] לָצֵאת וְלָבוֹא לפני העם להורותם תכסיסי המלחמה, ולא נחלש כוחי בזקנתי מפני המלחמות אשר עשיתי בבחרותי: [60]
(יב) וְעַתָּה תְּנָה לִּי אֶת הָהָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה בַּיּוֹם הַהוּא כִּי אַתָּה שָׁמַעְתָּ בַיּוֹם הַהוּא כִּי עֲנָקִים שָׁם וְעָרִים גְּדֹלוֹת בְּצֻרוֹת אוּלַי יְהֹוָה אוֹתִי וְהוֹרַשְׁתִּים - כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה: וְעַתָּה תְּנָה לִּי אֶת הָהָר הַזֶּה הר חברון [62] אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה בַּיּוֹם הַהוּא בו הלכנו לתור את הארץ, [63] כִּי אַתָּה שָׁמַעְתָּ בַיּוֹם הַהוּא כִּי עֲנָקִים שָׁם ומי יעצור כח להלחם בם?! ואפילו המרגלים פחדו ללכת לשם! [64] וְעָרִים גְּדֹלוֹת בְּצֻרוֹת -חזקותיש בהר חברון, [66] אוּלַי יהיה [68] יְהֹוָה אוֹתִי -עִמִּי לכובשם [69] וְהוֹרַשְׁתִּים - ואגרש אותם, כי לכך החיה אותי ה' וחיזק כוחי, כדי שאורישם [71] כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה לתת לי את: [73]
(יג) וַיְבָרְכֵהוּ יְהוֹשֻׁעַ וַיִּתֵּן אֶת חֶבְרוֹן לְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה לְנַחֲלָה: וַיְבָרְכֵהוּ יְהוֹשֻׁעַ על דבריו הטובים ושיצליח בהלחמו בם ושלא תשלוט בו עין רעה, [74] וַיִּתֵּן יהושע אֶת שדה העיר וחצריה של [77] חֶבְרוֹן לְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה לְנַחֲלָה:
(יד) עַל כֵּן הָיְתָה חֶבְרוֹן לְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי לְנַחֲלָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה יַעַן אֲשֶׁר מִלֵּא אַחֲרֵי יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: עַל כֵּן הָיְתָה חֶבְרוֹן לְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי לְנַחֲלָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה , וזאת יַעַן -בעבור [78] אֲשֶׁר מִלֵּא אַחֲרֵי יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל [79] , וזו היתה הסיבה שביקשה כלב, כדי שיעמוד שמו לעולם ושצדקתו לא תִּשָּׁכַח מפי זרעו: [80]
(טו) וְשֵׁם חֶבְרוֹן לְפָנִים קִרְיַת אַרְבַּע הָאָדָם הַגָּדוֹל בָּעֲנָקִים הוּא וְהָאָרֶץ שָׁקְטָה מִמִּלְחָמָה: וְשֵׁם חֶבְרוֹן לְפָנִים -בעבר היה [81] קִרְיַת אַרְבַּע לפי שישב בה [82] הָאָדָם הַגָּדוֹל בָּעֲנָקִים [83] שנקרא ארבע [84] הוּא אביהן של אחימן שֵׁשַׁיוְתַלְמַי [85] וְ לאחר שכבשו סביבותם, נכבש האמורי ולא נאספו עוד למלחמה עליהם, וְ [86] הָאָרֶץ שָׁקְטָה מִמִּלְחָמָה , ולכך התחילו לעסוק בחלוקת הארץ: [87]

הערות

1. מצודת דוד.
2. אברבנאל.
3. רש"י.
4. כלי יקר. ויש מרבותינו שביארו כי הוא הוזכר לפני יהושע מפני כבוד הכהונה (אברבנאל).
5. מצודת ציון.
6. כלי יקר.
7. אברבנאל.
8. ואפרים ומנשה נחשבו לשבט אחד [-שבט יוסף] לקיים מה שנאמר (בראשית מח, ה) "אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי" (אברבנאל, כלי יקר). וכיצד היה? כך התלמוד מתאר (בבא בתרא קכב.) אלעזר מלובש באורים ותומים, יהושע וכל ישראל עומדים לפניו והיה מכוון ברוח הקודש ואומר, אם זבולון עולה תחום עכו עולה לו, טרף בקלפי שבטים ועלה בידו זבולון, טרף בקלפי תחומין ועלה בידו עכו וכו', יוצא כי נחלו את חלקם בגזרת ה' ולאחר מכן באורים ותומים ושלישית בקלפי, ויש אומרים דרך רביעית של הפקר בית דין הם "ראשי האבות" המוזכרים, כלי יקר. מלבי"ם מבאר (כדעת הראב"ד) שהגורל היה כך: כתבו את שמות המחוזות ושמות השבטים ונתנו אותם בקלפי, והמחוז שעלה בידו שם היה חלקו, ולפי מה שהיה השבט מרובה או מועט נתנו לו באותו מחוז חלק גדול או קטן, כי הגורל היה קובע רק את התחומים ובתוך אותו התחום יהושע היה קובע כמה חלקים לתת לכל שבט לפי גודלו.
9. מצודת דוד.
10. ואולם נחלתם של כלב ויהושע לא חולקה ע"פ גורל אלא ע"פ ה' לקחוה (כלי יקר).
11. במדבר כו, נה "אַךְ בְּגוֹרָל יֵחָלֵק אֶת הָאָרֶץ לִשְׁמוֹת מַטּוֹת אֲבֹתָם יִנְחָלוּ" (מלבי"ם).
12. רמב"ן במדבר כו, נה.
13. מלבי"ם.
14. ר"י קרא, מצודת דוד.
15. מצודת דוד.
16. תרגום יונתן.
17. רד"ק, מצודת דוד, שכן שבט יוסף קיבל שני שבטים, אפרים ומנשה, ולכן יש לחלוקה שלושה עשר שבטים, פחות השניים וחצי שירשו מעבר הירדן נותרו עשרה שבטים וחצי, ולמעט שבט לוי, תשעה וחצי שבטים.
18. רש"י.
19. מצודת דוד.
20. מלבי"ם.
21. ולא להיות שלהם לגמרי (מצודת דוד). שבט לוי לא קיבל חלק ונחלה בארץ ישראל, כמו שנאמר (במדבר יח, כד) "בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יִנְחֲלוּ נַחֲלָה", אך עם ישראל נצטווה לתת ללויים ולכהנים ערים לשבת בהן, כמו שנאמר (במדבר לה, ב) "צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָתְנוּ לַלְוִיִּם מִנַּחֲלַת אֲחֻזָּתָם עָרִים לָשָׁבֶת", סך הכל ניתנו ללויים ארבעים ושמונה ערים, כאשר כל אחד מהשבטים העניק בין שלוש לשש ערים מנחלתו, ערי הלויים חולקו בין בני גרשון קהת ומררי, בני גרשון קיבלו שלוש עשרה ערים, בני מררי עשר, בני קהת עשר והכהנים שלוש עשרה - ראה מפה בסוף הספר.
22. ונקראו כך כי הם כאילו נגרשו מהעיר (מצודת ציון).
23. תרגום יונתן, רד"ק, מצודת ציון.
24. תרגום יונתן, רד"ק, מצודת ציון.
25. מצודת דוד.
26. ועשו זאת לשם קיום ציווי ה' ולא מתוך תועלת שלא לחלק לשבט לוי נחלה שבכך תגדל נחלתם (כלי יקר).
27. מצודת דוד. וגם ביתר הפרטים חלקו כמצות התורה כמו למשל "לָרַב תַּרְבֶּה נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט נַחֲלָתוֹ" (במדבר כו, נד) וכדומה (מלבי"ם).
28. רלב"ג.
29. אברבנאל, מצודת דוד.
30. רלב"ג, אברבנאל.
31. מצודת דוד. ולא אמר זאת במפורש כדי שלא לבאר עונש המתים במדבר לכבוד בניהם (אברבנאל). ומלבי"ם ביאר כי כלב הוכיח מדברי הקב"ה שכוונתו היתה שהוא יירש את חברון, שכן תחילה אמר הקב"ה (במדבר יד, כב-כד) "כִּי כָל הָאֲנָשִׁים הָרֹאִים אֶת כְּבֹדִי וכו' אִם יִרְאוּ אֶת הָאָרֶץ וכו' וְעַבְדִּי כָלֵב עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ וַיְמַלֵּא אַחֲרָי וַהֲבִיאֹתִיו אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בָּא שָׁמָּה וְזַרְעוֹ יוֹרִשֶׁנָּה" דהיינו שרצה לומר שלא ימות במדבר ושזרעו יירשו חלקם עם יתר שבטים, ואח"כ אמר (שם ל) "אִם אַתֶּם תָּבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לְשַׁכֵּן אֶתְכֶם בָּהּ כִּי אִם כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן", וכיון שכבר אמר ה' שכלב ויהושע יכנסו לארץ, בהכרח שהכוונה באמירתו "וַהֲבִיאֹתִיו אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בָּא שָׁמָּה" שיביאהו אל הארץ אשר בא שמה שהיא חברון וזרעו יירשו את חברון, ולכן הזכיר כלב ליהושע מה שדיבר ה' עליו ועל יהושע כדי להוכיח שמה שדיבר תחילה עליו היה כדי לתת לו את חברון.
32. במדבר רבה פר' ט"ז, רש"י, רד"ק, מצודת דוד. וזהו שנאמר (במדבר יד, כד) "וְעַבְדִּי כָלֵב עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ וַיְמַלֵּא אַחֲרָי וַהֲבִיאֹתִיו אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בָּא שָׁמָּה וְזַרְעוֹ יוֹרִשֶׁנָּה", שאמר להם אחת בפה ואחת בלב (רש"י). ובדרך הדרש לפי שהתחיל לדבר כדבריהם כשאמר (במדבר יג, ל) "וַיַּהַס כָּלֵב" התחיל ואמר וכי זו בלבד עשה לנו בן עמרם?! והם חשבו כי מסייע היה להם ושתקו (רד"ק). ואברבנאל ביאר לפי פשוטו של מקרא שכלב אמר למשה בסתר שכל דברי המרגלים היו אמת, כי הענקים היו בארץ והערים בצורות גדולות וגבוהות בשמים ועז העם, ועם היותו בדעתו ובמחשבתו שכן הוא, הנה בפיו ובשפתיו מילא אחרי ה', ואמר (במדבר יד, ח) "אִם חָפֵץ בָּנוּ יְהֹוָה וְהֵבִיא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת וּנְתָנָהּ לָנוּ אֶרֶץ אֲשֶׁר הִוא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ".
33. מצודת דוד.
34. מצודת ציון. וראה רד"ק ומלבי"ם שהיו"ד נוספה כי הוא כך בלשון ארמי. ורד"ק הביא ביאור בשם אחיו רבי משה שכל אחד מהמרגלים המיס את לב העם.
35. מצודת דוד.
36. אברבנאל.
37. מצודת דוד.
38. מלבי"ם.
39. אברבנאל.
40. הוא ענין לשון שבועה, כאילו אמר אם לא יהיה הדבר הזה אזי יהיה עונשו כך וכך (מצודת דוד).
41. מצודת ציון.
42. שנאמר (במדבר יג, כב) "וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן" ולא אמר "ויבאו" לפי שהמרגלים האחרים היו יראים לבוא שם מפני הענקים, כמו שאמר (שם) "וְשָׁם אֲחִימַן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי יְלִידֵי הָעֲנָק", כלומר אף על פי שהיו שם אלה הענקים הגדולים בא לשם כלב, לפיכך אמר לו משה שתהיה לו חברון לנחלה, והגם שלא נזכר זה בספר התורה, ידוע כי אמת היה אחר שאמר כלב ויהושע הודה לו, וכן כתוב (שופטים א, כ) "וַיִּתְּנוּ לְכָלֵב אֶת חֶבְרוֹן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה" (סוטה לד:, ר"י קרא, רד"ק, מצודת דוד).
43. מצודת דוד פס' ח'.
44. אברבנאל, ר"י קרא ומצודת דוד בפס' יא.
45. אברבנאל.
46. שנאמר (במדבר יד, כד) "וַהֲבִיאֹתִיו אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בָּא שָׁמָּה וְזַרְעוֹ יוֹרִשֶׁנָּה" (רד"ק).
47. אברבנאל.
48. למדנו ששהו בכיבוש הארץ שבע שנים, שהרי בשנה השנית שלח משה מרגלים, נשארו שלושים ושמונה שהלכו במדבר, ושבע שכיבשו, הרי ארבעים וחמש, רש"י (ר"י קרא, רד"ק, וכן ראה ערכין יג., וזבחים קיח:)
49. כי במצות האל אמר משה לכלב שתהיה לו חברון לנחלה (רד"ק).
50. רד"ק.
51. מצודת דוד.
52. רד"ק.
53. כלי יקר.
54. מלבי"ם.
55. אברבנאל.
56. מצודת דוד.
57. רד"ק.
58. מצודת דוד.
59. כלי יקר.
60. מצודת דוד.
61. אברבנאל.
62. מצודת דוד.
63. מצודת דוד.
64. מצודת דוד. כמו שאמרו המרגלים (במדבר יג, כח) "אֶפֶס כִּי עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד וְגַם יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם" (ר"י קרא).
65. אברבנאל.
66. מצודת ציון.
67. רי"ד.
68. מצודת דוד.
69. רד"ק, מצודת ציון.
70. מצודת דוד.
71. מצודת ציון.
72. מלבי"ם.
73. מצודת דוד. שנאמר (במדבר יד, כד) "וְזַרְעוֹ יוֹרִשֶׁנָּה" (אברבנאל, מלבי"ם). וכלב ביקש את חברון בגלל שתי סיבות, האחת מפני שהיו בה ענקים והיותה עיר מבצר כמו שאמרו המרגלים, וזה כדי לאמת מה שהוא מילא אחרי ה' (במדבר יד, ח) "אִם חָפֵץ בָּנוּ יְהֹוָה וְהֵבִיא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת וּנְתָנָהּ לָנוּ", והשנית כדי שישאר זכר שהוא מילא אחרי ה' ושלכן ניתנה לו העיר שכל המרגלים יראו מלבוא אליה והוא לבדו דרך בה (אברבנאל).
74. אברבנאל.
75. מצודת דוד.
76. וכיון שהתפאר כלב בכוחו, ברכו יהושע שיתקיים בו מה שנאמר בפסוק (ישעיה מ, לא) "וְקוֹיֵ יְהֹוָה יַחֲלִיפוּ כֹחַ יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים יָרוּצוּ וְלֹא יִיגָעוּ יֵלְכוּ וְלֹא יִיעָפוּ" (כלי יקר).
77. כי העיר עצמה היתה עיר מקלט כמו שנאמר (להלן כא, יג) "וְלִבְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן נָתְנוּ אֶת עִיר מִקְלַט הָרֹצֵחַ אֶת חֶבְרוֹן וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ" (רד"ק, מצודת דוד).
78. מצודת ציון.
79. ולא באה לו חברון בחלקו וגורלו בתוך בני משפחתו ושבטו (אברבנאל, מצודת דוד).
80. אברבנאל. ועל אף שקיבל את פירות שכרו בעולם הזה, הקרן נשארה שלמה לעולם הבא (כלי יקר).
81. תרגום יונתן.
82. ר"י קרא.
83. וגם למול ענקים היה נחשב לגדול וגבה הקומה (מצודת דוד). ובמדרש אמרו, "האדם הגדול בענקים" זה אברהם אבינו שנתנסה בעשר נסיונות (ר"י קרא).
84. רש"י, רד"ק. או על שם האב ושלשה בנים ענקים (רש"י).
85. במדבר יג, כב, רש"י. ובמדרש (בראשית רבה נ"ח), מפני שנקברו בה ארבעה צדיקים, אדם הראשון ואברהם ויצחק ויעקב, לפיכך נקראת קרית ארבע (ר"י קרא). ובילקוט שמעוני "קרית ארבע" שדרו בה ארבעה צדיקים, ענר אשכול וממרא ואברהם, ושמלו בה ארבעה צדיקים ענר ואשכול וממרא ואברהם, ושנקברו בה ארבע אמהות חוה שרה רבקה לאה, ושנקברו בה ארבעה אבות אדם אברהם יצחק ויעקב, ועל שם בעליה שהם ארבעה, ענק אחד ושלושת בניו, אמר רבי עזריה שמשם יצא אברהם ורדף אחר ארבעה מלכים, ושהיתה ליהודה ואח"כ לכלב ואח"כ לכהנים ואח"כ ללויים, ושהיא מארבעה מקומות מגונים שבא"י שאדמתה אדמת טרשים (ראה רש"י בבראשית רבה נח, ד), ואילו הם? רבי יצחק אמר דור, ונפת דור, ותמנת סרח, וחברון; ורבנן אמרין דנה, וקרית סנה, ותמנת סרח, וחברון.
86. רש"י. ורד"ק ביאר כי התעצלו בני ישראל להוריש את הנשארים.
87. רש"י, אברבנאל.

ניתן ליצור איתנו קשר
בטלפון 072-390-2392

או להשאיר פרטים בטופס ונחזור אליכם אי"ה