(א)
וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מִן הַשִּׁטִּים שְׁנַיִם אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים חֶרֶשׁ לֵאמֹר לְכוּ רְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְאֶת יְרִיחוֹ וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ לְבֵּית אִשָּׁה זוֹנָה וּשְׁמָהּ רָחָב, וַיִּשְׁכְּבוּ שָׁמָּה:
וַיִּשְׁלַח
[1]
יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מִן הַשִּׁטִּים
שהיה בגבול הארץ
[2]
שְׁנַיִם
-שני
אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים
, וְיִרְאוּ את ערוות הארץ מהיכן נוח לכובשה
[3]
חֶרֶשׁ
-אשר נצטוו ללכת בשתיקה ולהתנהג כחרשים
[4]
לֵאמֹר
-וכך אמר להם יהושע
[5]
לְכוּ רְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְאֶת יְרִיחוֹ
שהיא הכי קשה לכיבוש לפי שהיא יושבת על הגבול
[6]
וַיֵּלְכוּ
המרגלים,
וַיָּבֹאוּ
לְבֵּית אִשָּׁה זוֹנָה
[7]
וּשְׁמָהּ רָחָב, וַיִּשְׁכְּבוּ
המרגלים
שָׁמָּה:
[8]
(ב)
וַיֵּאָמַר לְמֶלֶךְ יְרִיחוֹ לֵאמֹר, הִנֵּה אֲנָשִׁים בָּאוּ הֵנָּה הַלַּיְלָה מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַחְפֹּר אֶת הָאָרֶץ:
והיות וביתה היה מקום אליו הגיעו אנשים
[9]
, נודע על דבר ביאתם
[10]
, וכיוון שבאו בלילה שלא כדרך עוברי דרך, הבינו כי הם מרגלים מישראל
[11]
וַיֵּאָמַר
-ונאמר
לְמֶלֶךְ יְרִיחוֹ לֵאמֹר, הִנֵּה אֲנָשִׁים בָּאוּ הֵנָּה
לעיר הזאת
[12]
הַלַּיְלָה מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל
כדי
לַחְפֹּר
-לרגל
[13]
אֶת הָאָרֶץ:
(ג)
וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ יְרִיחוֹ אֶל רָחָב לֵאמֹר הוֹצִיאִי הָאֲנָשִׁים הַבָּאִים אֵלַיִךְ אֲשֶׁר בָּאוּ לְבֵיתֵךְ כִּי לַחְפֹּר אֶת כָּל הָאָרֶץ בָּאוּ,:
וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ יְרִיחוֹ
שליחים
[14]
אֶל רָחָב לֵאמֹר
לה,
הוֹצִיאִי
את
הָאֲנָשִׁים הַבָּאִים
-אשר באו לביתך, בין אם יגידו לך שבאו
[15]
אֵלַיִךְ
לדבר עבירה, ובין אם יגידו לך
[16]
אֲשֶׁר בָּאוּ לְבֵיתֵךְ
להתארח, אל תאמיני לדבריהם
[17]
כִּי
האמת היא שלא לזה ולא לזה באו, אלא
[18]
לַחְפֹּר
-לרגל
[19]
אֶת כָּל הָאָרֶץ בָּאוּ,
ואל תרחמי עליהם בחושבך שבאו בצל קורתך, כי הם מבקשים להרוג אותך ואת כל אנשי העיר:
[20]
(ד)
וַתִּקַּח הָאִשָּׁה אֶת שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים, וַתִּצְפְּנוֹ וַתֹּאמֶר כֵּן בָּאוּ אֵלַי הָאֲנָשִׁים וְלֹא יָדַעְתִּי מֵאַיִן הֵמָּה:
וטרם באו אליה שליחי המלך, הרגישה רחב שנודע הדבר
[21]
וַתִּקַּח הָאִשָּׁה אֶת שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים,
וכיוון שיותר קל להסתיר אחד אחד, לקחה כל אחד בנפרד
[22]
וַתִּצְפְּנוֹ
-והסתירה כל אחד ואחד בפני עצמו
[23]
וַתֹּאמֶר
רחב לשליחים
כֵּן
-אכן כדבריכם
[24]
בָּאוּ אֵלַי הָאֲנָשִׁים
עליהם שאלתם
[25]
ומיד בבואם חקרו כדרך מרגלים
[26]
וְלֹא יָדַעְתִּי
בעת בואם
[27]
מֵאַיִן
-מאיזה מקום
[28]
הֵמָּה
-הם, וגם לא סיפרו לי מאין באו:
[29]
(ה)
וַיְהִי הַשַּׁעַר לִסְגּוֹר בַּחֹשֶׁךְ וְהָאֲנָשִׁים יָצָאוּ לֹא יָדַעְתִּי אָנָה הָלְכוּ הָאֲנָשִׁים רִדְפוּ מַהֵר אַחֲרֵיהֶם כִּי תַשִּׂיגוּם:
והמשיכה רחב בדבריה לשליחים ואמרה להם,
וַיְהִי
כש
הַשַּׁעַר
עמד
[30]
לִסְגּוֹר
-להיסגר
[31]
בַּחֹשֶׁךְ
-כאשר החשיך היום
[32]
וְהָאֲנָשִׁים
הללו
יָצָאוּ
בחושך ואפילה ולא הוליכו אבוקה בידיהם, כי נסו ונמלטו
[33]
לֹא יָדַעְתִּי אָנָה
-לאיזה מקום
[34]
הָלְכוּ הָאֲנָשִׁים
, וכפי שהעלימו את המקום שמשם באו, כך העלימו את המקום שאליו הלכו, וכל אלו סימנים מובהקים שהם מרגלים, ולכן
[35]
רִדְפוּ מַהֵר אַחֲרֵיהֶם
ואל תתעצלו
[36]
כִּי תַשִּׂיגוּם
-תשיגו אותם, כיוון שלא הספיקו עדיין להתרחק הרבה
[37]
היות ולא מזמן יצאו:
[38]
(ו)
וְהִיא הֶעֱלָתַם הַגָּגָה - וַתִּטְמְנֵם - בְּפִשְׁתֵּי הָעֵץ הָעֲרֻכוֹת לָהּ עַל הַגָּג:
וְהִיא
, לאחר שעל ידי חכמתה פטרה את השלוחים מביתה, מחשש פן ישובו לבקשם שנית
[39]
הֶעֱלָתַם
-העלתה אותם
הַגָּגָה -
אל הגג,
וַתִּטְמְנֵם -
והטמינה אותם
בְּפִשְׁתֵּי הָעֵץ
שהם עדיין בתוך גבעוליהם
[40]
והם הקנים של פשתן
[41]
הָעֲרֻכוֹת
-אשר היו ערוכות וסדורות
[42]
לָהּ עַל הַגָּג
לייבוש
[43]
, והטמינה את המרגלים שם כדי שלא ירגישו שיש מישהו טמון שם:
[44]
(ז)
וְהָאֲנָשִׁים רָדְפוּ אַחֲרֵיהֶם דֶּרֶךְ הַיַּרְדֵּן, עַל הַמַּעְבְּרוֹת וְהַשַּׁעַר סָגָרוּ אַחֲרֵי כַּאֲשֶׁר יָצְאוּ הָרֹדְפִים אַחֲרֵיהֶם:
וְהָאֲנָשִׁים
שהיו סבורים שהמרגלים חזרו לאחוריהם אל ערבות מואב
[45]
רָדְפוּ אַחֲרֵיהֶם דֶּרֶךְ הַיַּרְדֵּן, עַל
-עד
[46]
הַמַּעְבְּרוֹת
-מקום מעבר הירדן
[47]
וְ
את
הַשַּׁעַר סָגָרוּ
השוערים
[48]
אַחֲרֵי כַּאֲשֶׁר
-אשר
[49]
יָצְאוּ הָרֹדְפִים אַחֲרֵיהֶם
שכן רצו לחפש אותם עוד בעיר וסגרו את השער
[50]
כדי שאם עדיין לא יצאו המרגלים מן העיר לא יוכלו לצאת משם:
[51]
(ח)
וְהֵמָּה טֶרֶם יִשְׁכָּבוּן וְהִיא עָלְתָה עֲלֵיהֶם עַל הַגָּג:
וְהֵמָּה טֶרֶם יִשְׁכָּבוּן
-עדיין לא ישנו
[52]
וְהִיא
-רחב
עָלְתָה עֲלֵיהֶם
-אליהם
[53]
עַל הַגָּג
שם היו טמונים תחת הפשתים, להסיר המכסה ולדבר עמם:
[54]
(ט)
וַתֹּאמֶר אֶל הָאֲנָשִׁים יָדַעְתִּי כִּי נָתַן יְהוָה לָכֶם אֶת הָאָרֶץ, וְכִי נָפְלָה אֵימַתְכֶם עָלֵינוּ וְכִי נָמֹגוּ - כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם,:
וַתֹּאמֶר
רחב
אֶל הָאֲנָשִׁים
המרגלים,
יָדַעְתִּי כִּי נָתַן יְהוָה לָכֶם אֶת הָאָרֶץ, וְכִי נָפְלָה אֵימַתְכֶם עָלֵינוּ
מפני גדולתכם ורוממותכם
[55]
וְכִי נָמֹגוּ -
נמסו
[56]
כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם,
לפי שיודעים שישראל לא יכבשו את הארץ וישאירו אותם למס ועבדום, אלא יחרימום ולא יחיו כל נשמה:
[57]
(י)
כִּי שָׁמַעְנוּ אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ - יְהוָה אֶת מֵי יַם סוּף מִפְּנֵיכֶם בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם וַאֲשֶׁר - עֲשִׂיתֶם לִשְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן לְסִיחֹן וּלְעוֹג אֲשֶׁר הֶחֱרַמְתֶּם אוֹתָם:
כִּי שָׁמַעְנוּ אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ -
ייבש
[58]
יְהוָה אֶת מֵי יַם סוּף מִפְּנֵיכֶם בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם
, והאל העושה עמכם כפלא הזה אין ספק שיתן לכם את הארץ
[59]
וַאֲשֶׁר -
וכן שמענו את אשר
עֲשִׂיתֶם לִשְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן לְסִיחֹן וּלְעוֹג אֲשֶׁר הֶחֱרַמְתֶּם
[60]
אוֹתָם
ולא החייתם כל נשמה:
[61]
(יא)
וַנִּשְׁמַע וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ, וְלֹא קָמָה - עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ מִפְּנֵיכֶם כִּי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת,:
וַנִּשְׁמַע
אז על כך
[62]
וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ, וְ
כעת ששמענו כי קרבתם אל גבולנו, במקום להתחזק למלחמה נגדכם
[63]
לֹא קָמָה -
נשארה
[64]
עוֹד רוּחַ
[65]
בְּאִישׁ מִפְּנֵיכֶם
[66]
, ואולם לא בגללכם אנו יראים, אלא
[67]
משום שיודעים אנו
[68]
כִּי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת,
והיכולת בידו לגבור על כולם
[69]
, ומי אם כן ילחם וינצח את האלהים האדירים האלה?!:
[70]
(יב)
וְעַתָּה הִשָּׁבְעוּ נָא לִי בַּיהוָה - כִּי עָשִׂיתִי עִמָּכֶם חָסֶד וַעֲשִׂיתֶם גַּם אַתֶּם עִם בֵּית אָבִי חֶסֶד וּנְתַתֶּם לִי אוֹת אֱמֶת:
וְעַתָּה
הואיל והדבר ברור
[71]
כי אחר שתעברו את הירדן לא תְּחַיּוּ כל נשמה
[72]
הִשָּׁבְעוּ נָא לִי
שבועה חמורה
[73]
בַּיהוָה -
בשם המפורש
[74]
, בטרם תעברו את הירדן
[75]
לחוס עלי ועל משפחתי,
כִּי עָשִׂיתִי עִמָּכֶם חָסֶד
שכן עדיין לא עשיתם לי אתם שום טובה, ולכן מה שסייעתי לכם הינו בגדר חסד
[76]
וַעֲשִׂיתֶם
-ותעשו
גַּם אַתֶּם עִם בֵּית אָבִי חֶסֶד
מבלי הקדמת טובה מהם
[77]
וּנְתַתֶּם
-ותתנו
לִי אוֹת אֱמֶת
-סימן אמיתי
[78]
אותו אעשה
[79]
שכאשר יראו אותו ישראל בבואם לכאן יבינו ממנו לא לשלוח בנו יד
[80]
, ותקיימו הבטחתכם:
[81]
(יג)
וְהַחֲיִתֶם אֶת אָבִי וְאֶת אִמִּי וְאֶת אַחַי וְאֶת אַחְיוֹתַי (אחותי וְאֵת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם וְהִצַּלְתֶּם אֶת נַפְשֹׁתֵינוּ מִמָּוֶת:
וְהַחֲיִתֶם אֶת אָבִי וְאֶת אִמִּי וְאֶת אַחַי וְאֶת אַחְיוֹתַי (אחותי
כתיב)
וְאֵת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם
ולא תהרגו אותם
[82]
וְ
גם
[83]
הִצַּלְתֶּם
-שתצילו
[84]
אֶת נַפְשֹׁתֵינוּ מִמָּוֶת
ותגנו עלינו שלא נהרג ע"י אחרים:
[85]
(יד)
וַיֹּאמְרוּ לָהּ הָאֲנָשִׁים, נַפְשֵׁנוּ תַחְתֵּיכֶם לָמוּת, אִם לֹא תַגִּידוּ אֶת דְּבָרֵנוּ זֶה, וְהָיָה בְּתֵת יְהוָה לָנוּ אֶת הָאָרֶץ, וְעָשִׂינוּ עִמָּךְ חֶסֶד וֶאֱמֶת:
והם השיבו לה ששאלה מעט, כי הם יעשו הרבה יותר ממה ששאלה
[86]
וַיֹּאמְרוּ לָהּ הָאֲנָשִׁים,
אם מישהו ירצה לשלוח בכם יד אזי בכדי להציל אתכם
[87]
, את
נַפְשֵׁנוּ
אנו נמסור
[88]
תַחְתֵּיכֶם
-במקומכם
לָמוּת, אִם
-וזאת בתנאי
[89]
שֶׁ
לֹא תַגִּידוּ
את ובית אביך
[90]
אֶת דְּבָרֵנוּ זֶה,
הוא האות שנמסור לך כפי שביקשת, כי אם תגלי את האות הרבה אנשים יעשו אותו כדי להציל את עצמם
[91]
, ואנחנו נטעה בעניין
[92]
ואם אכן תשמרי את הסוד הזה
וְהָיָה בְּתֵת
-כאשר יתן
[93]
יְהוָה לָנוּ אֶת הָאָרֶץ, וְעָשִׂינוּ
-נעשה
[94]
עִמָּךְ חֶסֶד
שניתן לכם מתנות רבות וכבוד
[95]
וֶאֱמֶת
-שנחיה אתכם
[96]
מבלי לבקש גמול:
[97]
(טו)
וַתּוֹרִדֵם - בַּחֶבֶל בְּעַד - הַחַלּוֹן כִּי בֵיתָהּ בְּקִיר הַחוֹמָה וּבַחוֹמָה הִיא יוֹשָׁבֶת:
וכיוון ששערי העיר נסגרו
[98]
ולא יכלו המרגלים לצאת משם,
וַתּוֹרִדֵם -
הורידה אותם רחב
בַּחֶבֶל בְּעַד -
דרך
הַחַלּוֹן
של ביתה
[99]
כִּי בֵיתָהּ
היה
בְּקִיר
-בכותל
[100]
הַחוֹמָה
באופן שפני החלון היו אל מחוץ לחומה
[101]
, וכך יכלו המרגלים לצאת מן העיר אפילו ששערי העיר נסגרו
[102]
וּבַחוֹמָה
עצמה
[103]
הִיא יוֹשָׁבֶת
-התגוררה
[104]
בקביעות:
[105]
(טז)
וַתֹּאמֶר לָהֶם הָהָרָה לֵּכוּ, פֶּן יִפְגְּעוּ בָכֶם הָרֹדְפִים וְנַחְבֵּתֶם - שָׁמָּה שְׁלֹשֶׁת יָמִים עַד שׁוֹב הָרֹדְפִים, וְאַחַר תֵּלְכוּ לְדַרְכְּכֶם:
וַתֹּאמֶר לָהֶם
רחב,
הָהָרָה
-אל ההר
לֵּכוּ, פֶּן
-שמא
[106]
כאשר תלכו עתה לדרכיכם
[107]
יִפְגְּעוּ
-יפגשו
[108]
בָכֶם הָרֹדְפִים
בשובם
[109]
וְנַחְבֵּתֶם -
ותתחבאו
[110]
שָׁמָּה
בהר
[111]
שְׁלֹשֶׁת יָמִים עַד שׁוֹב
-שישובו
[112]
הָרֹדְפִים,
כי מיריחו ועד הירדן מהלך יום אחד או מעט יותר, ובין הליכתם ושובם וחיפוש בכל הדרך יעברו שלושה ימים
[113]
וְאַחַר
שלושה ימים
תֵּלְכוּ
בדרך הישרה
[114]
לְדַרְכְּכֶם
לשלום בלי ספק:
[115]
(יז)
וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָ הָאֲנָשִׁים, נְקִיִּם אֲנַחְנוּ מִשְּׁבֻעָתֵךְ הַזֶּה אֲשֶׁר הִשְׁבַּעְתָּנוּ:
וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָ הָאֲנָשִׁים,
רוצים להיות
[116]
נְקִיִּם
[117]
אֲנַחְנוּ מִשְּׁבֻעָתֵךְ הַזֶּה
-הזאת
אֲשֶׁר הִשְׁבַּעְתָּנוּ
[118]
שלא תהיה לנו למכשול
[119]
, וכיוון ששבועתנו היא על תנאי שתקיימי את האות שניתן לך
[120]
, אנחנו צריכים לסדר את העניין באופן שלא ניכשל בעוון ביטול שבועה, והנה אנחנו נותנים לך אות אמת, ונפרש את הדבר היטב:
[121]
(יח)
הִנֵּה אֲנַחְנוּ בָאִים בָּאָרֶץ, אֶת תִּקְוַת חוּט הַשָּׁנִי הַזֶּה, תִּקְשְׁרִי בַּחַלּוֹן אֲשֶׁר הוֹרַדְתֵּנוּ בוֹ וְאֶת אָבִיךְ וְאֶת אִמֵּךְ וְאֶת אַחַיִךְ וְאֵת כָּל בֵּית אָבִיךְ תַּאַסְפִי אֵלַיִךְ הַבָּיְתָה:
הִנֵּה אֲנַחְנוּ בָאִים בָּאָרֶץ,
ובעת שנבוא
[122]
אֶת תִּקְוַת
-החבל
[123]
חוּט
-העשוי מחוטי
[124]
הַשָּׁנִי
בצבע אדום
[125]
הַזֶּה,
הוא החבל אשר הורדת אותנו בו
[126]
תִּקְשְׁרִי בַּחַלּוֹן אֲשֶׁר הוֹרַדְתֵּנוּ בוֹ
-דרכו, וזה יהיה לנו לאות וסימן
[127]
כי מי שיהיה בתוך בית זה לא נפגע בו,
וְאֶת אָבִיךְ וְאֶת אִמֵּךְ וְאֶת אַחַיִךְ וְאֵת כָּל בֵּית אָבִיךְ תַּאַסְפִי
-תכניסי
[128]
אֵלַיִךְ הַבָּיְתָה
וכך תצילי אותם:
[129]
(יט)
וְהָיָה כֹּל אֲשֶׁר יֵצֵא מִדַּלְתֵי בֵיתֵךְ הַחוּצָה, דָּמוֹ - בְרֹאשׁוֹ וַאֲנַחְנוּ נְקִיִּם וְכֹל אֲשֶׁר יִהְיֶה אִתָּךְ בַּבַּיִת, דָּמוֹ בְרֹאשֵׁנוּ אִם יָד תִּהְיֶה בּוֹ:
וְהָיָה כֹּל אֲשֶׁר
-מי שֶׁ
יֵצֵא מִדַּלְתֵי בֵיתֵךְ הַחוּצָה, דָּמוֹ -
עוון הריגתו יהיה
[130]
בְרֹאשׁוֹ
על עצמו, כי הוא פשע בנפשו
[131]
שלא שמר עצמו
[132]
וגרם למיתתו
[133]
וַאֲנַחְנוּ
נהיה
נְקִיִּם
משבועתך, כי אי אפשר היה לשומרו מן המיתה
[134]
וְכֹל אֲשֶׁר
-מי שֶׁ
יִהְיֶה אִתָּךְ בַּבַּיִת, דָּמוֹ
-עוון הריגתו יהיה
[135]
בְרֹאשֵׁנוּ
-עלינו
[136]
אִם יָד
איש
[137]
תִּהְיֶה בּוֹ
להורגו:
(כ)
וְאִם תַּגִּידִי אֶת דְּבָרֵנוּ זֶה וְהָיִינוּ - נְקִיִּם מִשְּׁבֻעָתֵךְ אֲשֶׁר הִשְׁבַּעְתָּנוּ:
וְ
אולם
אִם תַּגִּידִי
-תגלי
אֶת דְּבָרֵנוּ
-הסימן והאות
[138]
הַ
זֶה
שנתנו לך, באופן שימלטו שאר יושבי העיר בביתך
[139]
, או באופן שהרבה יעשו סימן כזה בביתם לקשור חוט בחלונם כדי להציל עצמם
[140]
וְהָיִינוּ -
ונהיה אז
נְקִיִּם מִשְּׁבֻעָתֵךְ אֲשֶׁר הִשְׁבַּעְתָּנוּ:
(כא)
וַתֹּאמֶר כְּדִבְרֵיכֶם כֶּן הוּא וַתְּשַׁלְּחֵם וַיֵּלֵכוּ וַתִּקְשֹׁר אֶת תִּקְוַת הַשָּׁנִי בַּחַלּוֹן:
וַתֹּאמֶר
להם רחב,
כְּדִבְרֵיכֶם כֶּן הוּא
-זאת הדרך הנכונה
[141]
וַתְּשַׁלְּחֵם
באומרה להם לכו לשלום
[142]
וַיֵּלֵכוּ
המרגלים אל ההר כפי שהיא הציעה
[143]
וַתִּקְשֹׁר
[144]
-קשרה רחב
אֶת תִּקְוַת
-חבל
[145]
הַשָּׁנִי בַּחַלּוֹן
כפי שציוו אותה המרגלים:
[146]
(כב)
וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ הָהָרָה וַיֵּשְׁבוּ שָׁם שְׁלֹשֶׁת - יָמִים, עַד שָׁבוּ הָרֹדְפִים וַיְבַקְשׁוּ הָרֹדְפִים בְּכָל הַדֶּרֶךְ וְלֹא מָצָאוּ:
וַיֵּלְכוּ
משם המרגלים,
וַיָּבֹאוּ הָהָרָה
-אל ההר,
וַיֵּשְׁבוּ שָׁם
בהר
שְׁלֹשֶׁת -
שלושה
יָמִים, עַד
שֶׁ
שָׁבוּ הָרֹדְפִים
מחיפושם אחריהם,
וַיְבַקְשׁוּ
-וחיפשו היטב
[147]
הָרֹדְפִים בְּכָל הַדֶּרֶךְ
ולא התעצלו בדבר
[148]
וְ
אולם
לֹא מָצָאוּ
את המרגלים, כי מאת ה' היתה זאת להצילם:
[149]
(כג)
וַיָּשֻׁבוּ - שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים וַיֵּרְדוּ מֵהָהָר, וַיַּעַבְרוּ וַיָּבֹאוּ אֶל יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, וַיְסַפְּרוּ לוֹ אֵת כָּל הַמֹּצְאוֹת אוֹתָם:
ולאחר שלושת הימים בהם התחבאו, יצאו המרגלים ממחבואם
[150]
וַיָּשֻׁבוּ -
וחזרו
שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים
לדרכם
[151]
וַיֵּרְדוּ מֵהָהָר, וַיַּעַבְרוּ
את הירדן
[152]
וַיָּבֹאוּ אֶל יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, וַיְסַפְּרוּ לוֹ אֵת כָּל הַמֹּצְאוֹת אוֹתָם
-מה שקרה להם
[153]
ומה שנדרו לרחב:
[154]
(כד)
וַיֹּאמְרוּ אֶל יְהוֹשֻׁעַ כִּי נָתַן יְהוָה בְּיָדֵנוּ אֶת כָּל הָאָרֶץ וְגַם נָמֹגוּ כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפָּנֵינוּ:
וכאשר סיימו לספר את אשר ארע להם
[155]
וַיֹּאמְרוּ
המרגלים
אֶל יְהוֹשֻׁעַ
[156]
, ממה שראינו איך ניצלנו בדרך נס
[157]
, אין זאת אלא כי מאת ה' היתה זאת
[158]
ותכלית הדבר הוא
[159]
כִּי נָתַן יְהוָה בְּיָדֵנוּ אֶת כָּל הָאָרֶץ
[160]
וְגַם
ידענו זאת מאשר שמענו מרחב
[161]
שֶׁ
נָמֹגוּ כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפָּנֵינוּ:
[162]