/ יהושע פרק כד'

פסוקים

יהושע פרק כד'

(א) וַיֶּאֶסֹף יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁכֶמָה וַיִּקְרָא לְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וּלְרָאשָׁיו וּלְשֹׁפְטָיו וּלְשֹׁטְרָיו וַיִּתְיַצְּבוּ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים: כיון שהעם לא ענה ליהושע על דברי התוכחה שאמר להם, לא נתקררה דעתו, וראה להוכיחם פעם שניה כדי לשאול מהם שאלות, באופן שמפאת ההכרח יצטרכו להשיבו כאשר עם לבבם ויעשו עליו חיזוק וברית וקיום גדול, ויהיו נזהרים לשמור את התורה, [1] וַיֶּאֶסֹף יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁכֶמָה -אל שכם, וַיִּקְרָא לְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל הם הסנהדרין, [4] וּלְרָאשָׁיו הם הנשיאים, [5] וּלְשֹׁפְטָיו וּלְשֹׁטְרָיו שבכל עיר, כדי שיעמדו הם במקום כל העם, [6] וַיִּתְיַצְּבוּ לִפְנֵי ארון [8] הָאֱלֹהִים אשר הביאו לשכם כדי לכרות לפניו את הברית: [9]
(ב) וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל כָּל הָעָם, כֹּה אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם תֶּרַח אֲבִי אַבְרָהָם וַאֲבִי נָחוֹר וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים: והזכיר יהושע את החסדים שעשה ה' עמהם, והראשון מהם הוא שהבדיל אבותיהם מהטועים, [10] וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל כָּל הָעָם, כֹּה אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, בְּעֵבֶר הַנָּהָר פְּרָת [12] יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם -לפני ימים רבים, [13] תֶּרַח היה [14] אֲבִי אַבְרָהָם וַאֲבִי נָחוֹר ושניהם, תרח האב ונחור בנו, עבדו עבודה זרה, ומאד נשתקעו באמונות כוזבות כאנשי הארץ ההיא, [15] וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים: [17]
(ג) וָאֶקַּח - אֶת אֲבִיכֶם אֶת אַבְרָהָם מֵעֵבֶר הַנָּהָר וָאוֹלֵךְ - אוֹתוֹ בְּכָל אֶרֶץ כְּנָעַן וָאַרְבֶּה (וארב אֶת זַרְעוֹ, וָאֶתֶּן לוֹ אֶת יִצְחָק: ולמרות היות אבותיכם עובדי עבודה זרה, [18] וָאֶקַּח - לקחתי בחסדי [19] אֶת אֲבִיכֶם אֶת אַבְרָהָם מאותו מקום [20] מֵעֵבֶר הַנָּהָר שלא יהיה נמשך אחר דעתם הכוזבת, וכמו שבעל גן כאשר יראה נטע נעים נטוע במקום לא טוב יקחהו ממקומו וישתלהו במקום אחר ראוי, כך אני עשיתי [21] וָאוֹלֵךְ - והולכתי [23] אוֹתוֹ בְּכָל אֶרֶץ כְּנָעַן על כי היא ארץ קדושה וראויה להשראת שכינה, ובכל המקומות שבארץ באה אליו הנבואה, [24] וָאַרְבֶּה (וארב [26] כתיב) אֶת זַרְעוֹ, וָאֶתֶּן לוֹ אֶת יִצְחָק כאשר הבטחתיו: [27]
(ד) וָאֶתֵּן לְיִצְחָק אֶת יַעֲקֹב וְאֶת עֵשָׂו, וָאֶתֵּן לְעֵשָׂו אֶת הַר שֵׂעִיר לָרֶשֶׁת אוֹתוֹ וְיַעֲקֹב וּבָנָיו יָרְדוּ מִצְרָיִם: וָאֶתֵּן לְיִצְחָק אֶת יַעֲקֹב וְאֶת עֵשָׂו, וָאֶתֵּן [28] מיד [29] לְעֵשָׂו אֶת הַר שֵׂעִיר הטמא [30] לָרֶשֶׁת אוֹתוֹ כדי שֶׁיִפְנֶה מפני יעקב אחיו, [31] וְיַעֲקֹב וּבָנָיו יָרְדוּ לְ מִצְרָיִם היות שהם נחשבים לזרע, ושם יזדככו ומשם ילמדו אמונת ה', ויקבלו את התורה ע"י הרועים הנאמנים: [32]
(ה) וָאֶשְׁלַח - אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן, וָאֶגֹּף - אֶת מִצְרַיִם כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּקִרְבּוֹ, וְאַחַר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם: וָאֶשְׁלַח - ושלחתי [36] אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן, וָאֶגֹּף - והכיתי במכות רבות [37] אֶת מִצְרַיִם הן על ידי משה ואהרון והן בעצמי,בנפלאות ואותות ומופתים, [39] כַּאֲשֶׁר ידוע לכם, וראיתם את אותותי אשר [42] עָשִׂיתִי בְּקִרְבּוֹ, וְאַחַר כל הנפלאות כאשר ידעתם והכרתם את כוחי, [45] הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם: [46]
(ו) וָאוֹצִיא אֶת אֲבוֹתֵיכֶם מִמִּצְרַיִם וַתָּבֹאוּ הַיָּמָּה וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵי אֲבוֹתֵיכֶם בְּרֶכֶב וּבְפָרָשִׁים יַם סוּף: וָאוֹצִיא אֶת אֲבוֹתֵיכֶם מִמִּצְרַיִם , ורציתי להוסיף עוד ניסים עד שלא תסתפקו ביכולתי והשגחתי כלל, וקריעת ים סוף היתה סיבה מאיתי שתנקמו מאויבכם, [47] וַתָּבֹאוּ הַיָּמָּה -אל הים, [49] וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵי אֲבוֹתֵיכֶם בְּרֶכֶב -במרכבות [50] וּבְפָרָשִׁים אל תוך [51] יַם סוּף:
(ז) וַיִּצְעֲקוּ אֶל יְהֹוָה, וַיָּשֶׂם מַאֲפֵל בֵּינֵיכֶם וּבֵין הַמִּצְרִים וַיָּבֵא עָלָיו - אֶת הַיָּם, וַיְכַסֵּהוּ - וַתִּרְאֶינָה עֵינֵיכֶם אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּמִצְרָיִם וַתֵּשְׁבוּ בַמִּדְבָּר יָמִים רַבִּים: וַיִּצְעֲקוּ העם אֶל יְהֹוָה, וכדי להטעות את המצרים [53] וַיָּשֶׂם ה' מַאֲפֵל -חושך ואפלה [54] בֵּינֵיכֶם וּבֵין הַמִּצְרִים , ולכם היה אור בעוד שלהם היה חושך, והחושך הזה גרם להם שלא לראות ולהמשיך לרדוף אחריכם בתוך הים, [56] וַיָּבֵא -והביא הקב"ה עָלָיו - על פרעה ועל כל יחיד ויחיד שבהם [58] אֶת הַיָּם, וַיְכַסֵּהוּ - וכיסה אותו הים, [60] וַתִּרְאֶינָה עֵינֵיכֶם אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּמִצְרָיִם [61] ובכל זאת עדיין לא האמנתם בי אמונה שלמה, ועל ידי כן, [62] וַתֵּשְׁבוּ -ישבתם בַמִּדְבָּר יָמִים רַבִּים , והוצרכתי להניעכם ארבעים שנה במדבר כדי לנקותכם מטומאת מצרים, ועם כל זאת סיפקתי לכם שם את כל צורככם במשך ארבעים שנה: [63]
(ח) וָאָבִיא (ואבאה אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ הָאֱמֹרִי הַיּוֹשֵׁב בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וַיִּלָּחֲמוּ אִתְּכֶם וָאֶתֵּן - אוֹתָם בְּיֶדְכֶם וַתִּירְשׁוּ - אֶת אַרְצָם וָאַשְׁמִידֵם מִפְּנֵיכֶם: ועם כל העיכוב במדבר, התכלית היתה טובה, [65] וָאָבִיא (ואבאה כתיב)-והבאתי אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ הָאֱמֹרִי הַיּוֹשֵׁב בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן המזרחי, והיא ארץ סיחון ועוג שני מלכי האמורי, [66] וַיִּלָּחֲמוּ אִתְּכֶם בחזקה, ועם כל זה בא העזר האלהי, [67] וָאֶתֵּן - ונתתי אוֹתָם בְּיֶדְכֶם וַתִּירְשׁוּ - וירשתם אֶת אַרְצָם בנחלה, [68] וָאַשְׁמִידֵם מִפְּנֵיכֶם בדברים שהם למעלה מן הטבע: [69]
(ט) וַיָּקָם בָּלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ מוֹאָב וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל, וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא לְבִלְעָם בֶּן בְּעוֹר לְקַלֵּל אֶתְכֶם: וַיָּקָם בָּלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ מוֹאָב וַיִּלָּחֶם -ורצה להילחם [70] בְּיִשְׂרָאֵל, וַיִּשְׁלַח שליחים וַיִּקְרָא -וקרא לְבִלְעָם בֶּן בְּעוֹר לְקַלֵּל אֶתְכֶם , ולא הועילו לו כל ההתחכמות וההשתדלות שעשה: [71]
(י) וְלֹא אָבִיתִי לִשְׁמֹעַ לְבִלְעָם וַיְבָרֶךְ בָּרוֹךְ אֶתְכֶם וָאַצִּל אֶתְכֶם מִיָּדוֹ: וְלֹא אָבִיתִי -רציתי [72] לִשְׁמֹעַ לְבִלְעָם להספיק בידו לקלל כפי מחשבתו, ועוד [73] וַיְבָרֶךְ בָּרוֹךְ -שברך [74] אֶתְכֶם בברכה, [75] וָאַצִּל בכך [76] אֶתְכֶם מִיָּדוֹ של בלק, שערך מלחמה על ידי פיו של בלעם: [77]
(יא) וַתַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן וַתָּבֹאוּ אֶל יְרִיחוֹ, וַיִּלָּחֲמוּ בָכֶם בַּעֲלֵי יְרִיחוֹ הָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי, וָאֶתֵּן אוֹתָם בְּיֶדְכֶם: ולאחר מכן [78] וַתַּעַבְרוּ בנס [79] אֶת הַיַּרְדֵּן כשהוא יבש, [80] וַתָּבֹאוּ בנס [81] אֶל יְרִיחוֹ, וַיִּלָּחֲמוּ בָכֶם בַּעֲלֵי -אֲדוֹנֵי [82] יְרִיחוֹ הם [83] הָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי, וָאֶתֵּן אוֹתָם בְּיֶדְכֶם:
(יב) וָאֶשְׁלַח - לִפְנֵיכֶם אֶת הַצִּרְעָה וַתְּגָרֶשׁ אוֹתָם מִפְּנֵיכֶם שְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי, לֹא בְחַרְבְּךָ וְלֹא בְקַשְׁתֶּךָ: וחידשתי לכם צורת מלחמה של מזיקים בנוסף למלחמת החרב, [84] וָאֶשְׁלַח - ושלחתי [85] לִפְנֵיכֶם אֶת הַצִּרְעָה [86] אשר הטילה בהם ארס ולא יכלו להילחם, [87] וַתְּגָרֶשׁ אוֹתָם -את מלכי כנען [88] מִפְּנֵיכֶם וכן את [89] שְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי, לֹא בְחַרְבְּךָ וְלֹא בְקַשְׁתֶּךָ היכית אותם, כי לולא עזרת האל יתברך, בדרך הטבע לא הייתם יכולים לעמוד כנגדם: [90]
(יג) וָאֶתֵּן - לָכֶם אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא יָגַעְתָּ בָּהּ וְעָרִים אֲשֶׁר לֹא בְנִיתֶם, וַתֵּשְׁבוּ בָּהֶם, כְּרָמִים וְזֵיתִים אֲשֶׁר לֹא נְטַעְתֶּם אַתֶּם אֹכְלִים: וָאֶתֵּן - ונתתי [92] לָכֶם אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא יָגַעְתָּ בָּהּ לכובשה, ואפילו לא יחידים מכם, [93] וְ נתתי לכם עָרִים אֲשֶׁר לֹא בְנִיתֶם, וַתֵּשְׁבוּ -והתיישבתם [94] בָּהֶם, כְּרָמִים וְזֵיתִים אֲשֶׁר לֹא נְטַעְתֶּם אַתֶּם אֹכְלִים את פירותיהם: [95]
(יד) וְעַתָּה יְראוּ אֶת יְהֹוָה וְעִבְדוּ אֹתוֹ בְּתָמִים וּבֶאֱמֶת וְהָסִירוּ אֶת אֱלֹהִים אֲשֶׁר עָבְדוּ אֲבוֹתֵיכֶם בְּעֵבֶר הַנָּהָר וּבְמִצְרַיִם, וְעִבְדוּ אֶת יְהֹוָה: וְעַתָּה הואיל והקב"ה הִרְבָּה להיטיב עמכם, [96] יְראוּ בעבור זה [97] אֶת יְהֹוָה יראת הרוממות ולא יראת העונש, [98] וְעִבְדוּ אֹתוֹ בְּ לֵב [99] תָמִים ללא שום שיתוף, [100] וּבֶאֱמֶת שלא על מנת לקבל פרס, [101] וְהָסִירוּ מליבכם מכל וכל מחשבת עבודה זרה, והסירו [102] אֶת אֱלֹהִים -אלהי הכסף ואלהי הזהב שלקחו בערים אשר כבשו ובמצרים, הם האלילים [103] אֲשֶׁר להם עָבְדוּ אֲבוֹתֵיכֶם בְּעֵבֶר הַנָּהָר וּבְמִצְרַיִם, וְ אתם עִבְדוּ אֶת יְהֹוָה לבדו: [104]
(טו) וְאִם רַע בְּעֵינֵיכֶם לַעֲבֹד אֶת יְהֹוָה בַּחֲרוּ לָכֶם הַיּוֹם אֶת מִי תַעֲבֹדוּן אִם אֶת אֱלֹהִים אֲשֶׁר עָבְדוּ אֲבוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר מֵעֵבֶר (בעבר הַנָּהָר וְאִם אֶת אֱלֹהֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בְּאַרְצָם וְאָנֹכִי וּבֵיתִי נַעֲבֹד אֶת יְהֹוָה: וְאִם רַע בְּעֵינֵיכֶם ואין אתם חפצים [105] לַעֲבֹד אֶת יְהֹוָה לבדו, דעו כי אין מציאות כזו לעבוד את ה' בשיתוף, לכן [106] בַּחֲרוּ לָכֶם הַיּוֹם ללא אונס [107] אֶת מִי תַעֲבֹדוּן -תעבדו מעתה, [108] אִם אֶת אֱלֹהִים -האלילים [110] אֲשֶׁר עָבְדוּ אֲבוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר מֵעֵבֶר (בעבר כתיב) הַנָּהָר מצד המשכיות מעשה אבותיכם, [111] וְאִם אֶת אֱלֹהֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בְּאַרְצָם [112] מצד השפעת מקום מגוריכם,אך דעו לכם, שגם אם תבחרו את עבודת האלילים, אין אני וביתי בוחרים לנו אלא באלהותו של אברהם, [113] וְאָנֹכִי וּבֵיתִי נַעֲבֹד אֶת יְהֹוָה ולא נהיה נמשכים אחריכם: [116]
(טז) וַיַּעַן - הָעָם וַיֹּאמֶר, חָלִילָה לָּנוּ מֵעֲזֹב אֶת יְהֹוָה לַעֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים: ומפני ראותם הטובות והנפלאות שחננם ה' יתברך, [117] וַיַּעַן - ענה כל [118] הָעָם וַיֹּאמֶר, חָלִילָה לָּנוּ מֵעֲזֹב אֶת יְהֹוָה וללכת לַעֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים:
(יז) כִּי יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ הוּא הַמַּעֲלֶה - אֹתָנוּ וְאֶת אֲבוֹתֵינוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים, וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְעֵינֵינוּ אֶת הָאֹתוֹת הַגְּדֹלוֹת הָאֵלֶּה וַיִּשְׁמְרֵנוּ בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלַכְנוּ בָהּ וּבְכֹל הָעַמִּים אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בְּקִרְבָּם: כִּי יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ הוּא זה אשר בכבודו [119] הַמַּעֲלֶה - העלה [120] אֹתָנוּ וְאֶת אֲבוֹתֵינוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים, וַאֲשֶׁר [121] והוא זה אשר עָשָׂה לְעֵינֵינוּ אֶת הָאֹתוֹת הַגְּדֹלוֹת הָאֵלֶּה שראינו בירדן וביריחו ובעמידת השמש בגבעון, והכרנו את יכולתו וכוחו לשדד המערכות, [123] וַיִּשְׁמְרֵנוּ בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלַכְנוּ בָהּ וּבְכֹל הָעַמִּים אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בְּקִרְבָּם , ושמר אותנו, בין בסיפוק צרכנו במדבר, ובין במלחמת העמים, כאשר ישמור איש את בנו, ולמה נעזוב מקור מים חיים?!: [125]
(יח) וַיְגָרֶשׁ יְהֹוָה אֶת כָּל הָעַמִּים וְאֶת הָאֱמֹרִי יֹשֵׁב הָאָרֶץ מִפָּנֵינוּ גַּם אֲנַחְנוּ נַעֲבֹד אֶת יְהֹוָה כִּי הוּא אֱלֹהֵינוּ: וַיְגָרֶשׁ יְהֹוָה אֶת כָּל הָעַמִּים וְאֶת הָאֱמֹרִי יֹשֵׁב הָאָרֶץ מִפָּנֵינוּ ונתן לנו את ארצם, ולא הועילו להם אליליהם!, [126] גַּם אֲנַחְנוּ כמוך וכביתך [128] נַעֲבֹד -נתמיד לעבוד [129] אֶת יְהֹוָה כִּי הוּא אֱלֹהֵינוּ , שאם לא כן גם אותנו תקיא הארץ: [130]
(יט) וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל הָעָם לֹא תוּכְלוּ לַעֲבֹד אֶת יְהֹוָה כִּי אֱלֹהִים קְדֹשִׁים הוּא אֵל קַנּוֹא הוּא לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם וּלְחַטֹּאותֵיכֶם: וכדי להרבות ולגלות עוד רצונם, ולהחזיקם בברית, [131] וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל הָעָם לֹא תוּכְלוּ לַעֲבֹד אֶת יְהֹוָה בקלות, ובוודאי לא בשיתוף, [132] כִּי אֱלֹהִים קְדֹשִׁים הוּא -קדוש בכל מיני קדושות, ומאד קשה להיות נזהר בעבודתו, [133] אֵל קַנּוֹא הוּא -מתנקם ליפרע מעוברי רצונו, ולאכמו שאר האלילים אשר אין בהן ממש, הוא [135] לֹא יִשָּׂא -לא ימחול [138] לְפִשְׁעֲכֶם וּלְחַטֹּאותֵיכֶם אף על פי שתעבדו אותו, אם תהיה עבודתכם בשיתוף: [139]
(כ) כִּי - תַעַזְבוּ אֶת יְהֹוָה וַעֲבַדְתֶּם - אֱלֹהֵי נֵכָר, וְשָׁב וְהֵרַע - לָכֶם וְכִלָּה - אֶתְכֶם אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֵיטִיב לָכֶם: ואם תעבדו את ה' בשיתוף, בהכרח שעם הזמן תעזבו את ה', [140] כִּי - וכאשר [141] תַעַזְבוּ אֶת יְהֹוָה וַעֲבַדְתֶּם - ותעבדו [142] אֱלֹהֵי נֵכָר, וְשָׁב -ישוב ה' [143] וְהֵרַע - וירע [144] לָכֶם וְכִלָּה - ויכלה [145] אֶתְכֶם אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֵיטִיב -שֶׁהֵטִיב לָכֶם ותהיה אם כן הרעה כפולה: [146]
(כא) וַיֹּאמֶר הָעָם אֶל יְהוֹשֻׁעַ, לֹא כִּי אֶת יְהֹוָה נַעֲבֹד: וַיֹּאמֶר הָעָם אֶל יְהוֹשֻׁעַ, לֹא נעזוב אותו, [147] כִּי אֶת יְהֹוָה לבדו [148] נַעֲבֹד ולא בעבור שכר ועונש אלאמצד עצמו, ונעבוד אותוכל הימים, ונהיה נזהרים בעבודתו: [149]
(כב) וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל הָעָם, עֵדִים אַתֶּם בָּכֶם כִּי אַתֶּם בְּחַרְתֶּם לָכֶם אֶת יְהֹוָה לַעֲבֹד אוֹתוֹ וַיֹּאמְרוּ, עֵדִים: וראה יהושע שעתידים לערער בימי יחזקאל ולומר נהיה כגויים, לפיכך [151] וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל הָעָם, עֵדִים הֱיוּ [152] אַתֶּם בָּכֶם -בעצמכם על [153] כִּי אַתֶּם בְּחַרְתֶּם לָכֶם אֶת יְהֹוָה לבדו,וְ [154] לַעֲבֹד אוֹתוֹ שלא בעבור תועלת עצמכם, [155] וַיֹּאמְרוּ, עֵדִים נהיה בעצמינו: [156]
(כג) וְעַתָּה הָסִירוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּקִרְבְּכֶם וְהַטּוּ אֶת לְבַבְכֶם אֶל יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: והמשיך יהושע ואמר, [157] וְעַתָּה לאחר שקיבלתם לעבוד את ה' מצד רוממותו, [158] הָסִירוּ תכף ומיד [159] אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּקִרְבְּכֶם -בליבכם, דהיינו כל מחשבת עבודה זרה או מחשבה נפסדת אחרת שתביאכם לחטוא, [160] וְהַטּוּ אֶת לְבַבְכֶם אֶל יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לבדו: [162]
(כד) וַיֹּאמְרוּ הָעָם אֶל יְהוֹשֻׁעַ אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ נַעֲבֹד וּבְקוֹלוֹ נִשְׁמָע: וַיֹּאמְרוּ הָעָם אֶל יְהוֹשֻׁעַ , אין בנו דעה נפסדת, [163] אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ נַעֲבֹד כל הימים, ובלא שיתוף, [164] וּבְקוֹלוֹ נִשְׁמָע בלא תקות שכר ועונש, רק לשמוע כל אשר יצוה מצד שהוא מצות האל, ונהיה עדים בעצמינו על אשר קיבלנו לעבוד ה' ולשמוע בקולו: [166]
(כה) וַיִּכְרֹת - יְהוֹשֻׁעַ בְּרִית לָעָם בַּיּוֹם הַהוּא וַיָּשֶׂם - לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט בִּשְׁכֶם,: וכדי שלא יהיו ישראל כופרים בה' לעולם, [168] וַיִּכְרֹת - כרת יְהוֹשֻׁעַ בְּרִית לָעָם בַּיּוֹם הַהוּא לקבל את עבודת ה' מאהבה, [169] וַיָּשֶׂם - וסידר [170] לוֹ לעם [171] חֹק -את חוקי התורה [172] וּמִשְׁפָּט -ומשפטיה [173] בִּשְׁכֶם, וקיבלו ישראל עליהם את החוקים והמשפטים: [174]
(כו) וַיִּכְתֹּב יְהוֹשֻׁעַ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּסֵפֶר תּוֹרַת אֱלֹהִים וַיִּקַּח אֶבֶן גְּדוֹלָה וַיְקִימֶהָ - שָּׁם תַּחַת הָאַלָּה אֲשֶׁר בְּמִקְדַּשׁ יְהֹוָה: וַיִּכְתֹּב יְהוֹשֻׁעַ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אשר דיבר עם ישראל בשכם, והניחם [175] בְּ ארון העדות, בו היה מונח [176] סֵפֶר תּוֹרַת אֱלֹהִים היא התורה, [177] וַיִּקַּח יהושע אֶבֶן גְּדוֹלָה חלולה שתהיה ארגז וארון לספרו, [178] וַיְקִימֶהָ - והקים את האבן שָּׁם תַּחַת הָאַלָּה -מזוזת הפתח [179] אֲשֶׁר היתה בְּמִקְדַּשׁ יְהֹוָה , הוא הבית אשר היה שם הארון בשכם: [180]
(כז) וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל כָּל הָעָם, הִנֵּה הָאֶבֶן הַזֹּאת תִּהְיֶה בָּנוּ לְעֵדָה, כִּי הִיא שָׁמְעָה אֵת כָּל אִמְרֵי יְהֹוָה אֲשֶׁר דִּבֶּר עִמָּנוּ וְהָיְתָה בָכֶם לְעֵדָה פֶּן תְּכַחֲשׁוּן בֵּאלֹהֵיכֶם: וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל כָּל הָעָם, הִנֵּה הָאֶבֶן הַזֹּאת עם הספר אשר בתוכה [181] תִּהְיֶה בָּנוּ לְעֵדָה, כִּי הִיא שָׁמְעָה אֵת כָּל אִמְרֵי יְהֹוָה אֲשֶׁר דִּבֶּר עִמָּנוּ [182] הם הדברים אשר דיברתי לכם בשליחותו של מקום, [183] וְהָיְתָה בָכֶם לְעֵדָה פֶּן תְּכַחֲשׁוּן בֵּאלֹהֵיכֶם , כי מי שמזמין עֵד לא יוכל לכחש בפניו: [184]
(כח) וַיְשַׁלַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת הָעָם אִישׁ לְנַחֲלָתוֹ,: ולאחר שאמר להם יהושע את כל הדברים האלה, [185] וַיְשַׁלַּח -שלח יְהוֹשֻׁעַ אֶת הָעָם , כל אִישׁ לְנַחֲלָתוֹ, והלכו כולם לנחלתם, כי הארץ כבר נחלקה ביניהם: [186]
(כט) וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיָּמָת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן עֶבֶד יְהֹוָה בֶּן מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים: מפסוק זה ואילך נכתב הספר ע"י אלעזר הכהן ובנו פינחס, [187] וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיָּמָת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן עֶבֶד יְהֹוָה [188] והוא בֶּן מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים: [189]
(ל) וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בִּגְבוּל נַחֲלָתוֹ בְּתִמְנַת סֶרַח אֲשֶׁר בְּהַר אֶפְרָיִם, מִצְּפוֹן לְהַר גָּעַשׁ: וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ ישראל בִּגְבוּל נַחֲלָתוֹ בְּתִמְנַת סֶרַח אֲשֶׁר בְּהַר אֶפְרָיִם, מִצְּפוֹן לְהַר גָּעַשׁ: [190]
(לא) וַיַּעֲבֹד יִשְׂרָאֵל אֶת יְהֹוָה כֹּל יְמֵי יְהוֹשֻׁעַ וְכֹל יְמֵי הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר הֶאֱרִיכוּ יָמִים - אַחֲרֵי יְהוֹשֻׁעַ וַאֲשֶׁר יָדְעוּ אֵת כָּל מַעֲשֵׂה יְהֹוָה אֲשֶׁר עָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל,: וַיַּעֲבֹד יִשְׂרָאֵל אֶת יְהֹוָה כֹּל יְמֵי יְהוֹשֻׁעַ וְכֹל יְמֵי הַזְּקֵנִים יוצאי מצרים [192] אֲשֶׁר הֶאֱרִיכוּ יָמִים - כילו ימיהם בטוב [193] אַחֲרֵי מות יְהוֹשֻׁעַ וַאֲשֶׁר יָדְעוּ [194] וראו בעיניהם [195] אֵת כָּל מַעֲשֵׂה יְהֹוָה אֲשֶׁר עָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל, ולפי שישראל כיבדו את הזקנים, ואלה הזקנים בהכירם את הניסים שנעשו לישראל היו מישרים לפניהם את הדרך, לפיכך הלכו העם בימיהם בדרך ה': [196]
(לב) וְאֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר הֶעֱלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם קָבְרוּ בִשְׁכֶם בְּחֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה יַעֲקֹב מֵאֵת בְּנֵי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה קְשִׂיטָה וַיִּהְיוּ לִבְנֵי יוֹסֵף לְנַחֲלָה: וְאֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר הֶעֱלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם קָבְרוּ בִשְׁכֶם [198] לפי שהיה שכם בחלק אפרים, ולכבוד יוסף קברוהו בנחלה הראשונה אשר היתה ליעקב אבינו בארץ ישראל, וקברו אותו [199] בְּחֶלְקַת -באחוזת [200] הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה יַעֲקֹב מֵאֵת בְּנֵי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה קְשִׂיטָה -מעות, [201] וַיִּהְיוּ -וכיון שהיו שדות החלקה הללו [202] לִבְנֵי יוֹסֵף לְנַחֲלָה , לכן קברו שם את יוסף אביהם: [203]
(לג) וְאֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן מֵת וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בְּגִבְעַת פִּינְחָס בְּנוֹ אֲשֶׁר נִתַּן לוֹ בְּהַר אֶפְרָיִם: וְאֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן מֵת [204] , והצטער העם הרבה במיתתו [205] וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בְּגִבְעַת פִּינְחָס בְּנוֹ אֲשֶׁר נִתַּן לוֹ בְּהַר אֶפְרָיִם [206] במתנה מאת בני ישראל, למרות שלא נִתָּן נחלה לשבט הלוי, והטעם שקבר פנחס את אביו אלעזר בהר אפרים, משום שהיה מקום זה מלא קדושה ומסוגל לרוח הקודש: [207]

הערות

1. ראה פרק כג לעיל, שם הוכיח יהושע את העם לשמור את כל הכתוב בתורת משה וללכת בדרכי ה'.
2. אברבנאל. כלי יקר ביאר כי אספם פעמיים, בפעם הראשונה לקיים את מצות ירושת הארץ ופעם נוספת על קיום התורה והמצוות.
3. רד"ק, רלב"ג.
4. רלב"ג פרק כג, ב.
5. שם.
6. מלבי"ם פרק כג, ב.
7. מצודת דוד.
8. מצודת דוד.
9. רד"ק, אברבנאל, מצודת דוד. וראה יהושע לעשות זאת בשכם משום ששם נתעכב אברהם אבינו תחילה כשנכנס לארץ כמו שכתוב (בראשית יב, ו) "וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם", ועוד כי שם נעשה נס גדול ליעקב אבינו ורצה יהושע שיזכרו אותו וידבקו בה' לבדו (רד"ק). ועוד כי תחילת הנחלה אשר היתה ליעקב בארץ ישראל, בשכם היתה, שקנה חלקת השדה מיד בני חמור אבי שכם, ושם בשכם אמר להם יהושע (להלן בפס' כג) "הָסִירוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּקִרְבְּכֶם" כמו שאמר יעקב לבניו (בראשית לה, ב) "הָסִרוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּתֹכְכֶם" (רד"ק, אברבנאל). כלי יקר ביאר כי הביאם לשם להיות המקום בקרבת עירו תמנת סרח וכן כי שם היה הר גריזים והר עיבל בהם בא הציווי האלוהי בתורה, ולעשות חיזוק לתורה הביאם לשם.
10. רלב"ג, מצודת דוד.
11. אברבנאל.
12. תרגום יונתן.
13. ר"י קרא.
14. מצודת דוד.
15. מצודת דוד.
16. מצודת דוד.
17. מלבי"ם ביאר את האמור כאן ע"פ המובא בכוזרי, שמאדם עד אברהם היתה הסגולה והענין האלוקי רק ביחידים, והיו היחידים כלב ופרי ויתר בני אדם כקליפות, ומעת זרח שמש צדקו של אברהם רצה ה' שיחול הענין האלוקי על רבים, שהם השבטים, ואחריהם שבעים נפש, ואחריהם אומה שלמה אשר פנים בפנים דבר ה' עמהם, וע"י כך הוצרכו האבות ובניהם לכמה צרופים ונסיונות שיזדככו השמרים ויסירו הקליפות ויהיה הכל לב ופרי ושמן מובחר; וכאן אמר להם, הנה אבותיכם לא היו ראויים אל הענין האלוקי, לא מצד מקומם, כי "בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם", והמקום הראוי הוא רק ארץ ישראל, לא מצד ייחוסם ומחצבם כי "תֶּרַח אֲבִי אַבְרָהָם וַאֲבִי נָחוֹר", והיה אברהם מוקף בחוחים בין מצדו מנחור ובין מראשו מתרח, ולא מצד הכנתם כי "וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים".
18. אברבנאל.
19. מצודת דוד.
20. אברבנאל.
21. מצודת דוד.
22. מלבי"ם.
23. תרגום יונתן.
24. אברבנאל, מצודת דוד, מלבי"ם.
25. רלב"ג.
26. כתוב "וארב" וקרי "וארבה" ושניהם שווים בדרך הדקדוק (רד"ק). ויש בו דרש כי הכתוב הוא לשון ריב ומסה, כלומר הרבה נסיונות נסיתיו ועמד בכולם (ירושלמי פסחים פ"י ה"ה, רש"י, רד"ק).
27. מצודת דוד. ולא זכר את ישמעאל כי בן אמה היה, ועוד שנאמר עליו (בראשית כא, י) "וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ" (רד"ק). רלב"ג ביאר כי הזכיר את יצחק על כי ביצחק לבדו יקרא לו זרע, כמו שכתוב (בראשית כא, יב) "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע". אברבנאל ביאר כי הזכיר רק את הנולדים בנס שאמותיהם היו עקרות.
28. ולטובה יחשב ליעקב שהיה עם עשיו בכרס אחד, כי עשיו שאב כל הזוהמה, ויעקב יצא נקי (מצודת דוד, מלבי"ם). והוצרך להזכיר את עשיו לומר שנתן לו את הר שעיר ירושה ונמנעו ישראל מלהלחם עימו (רלב"ג).
29. דהיינו, מיד נתתי לו חלקו ושלא ישתעבד במצרים להיות נחשב מזרע יצחק להתקיים בו "כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ" (בראשית טו, יג) ולאחר מכן "וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה" (בראשית טו, טז, מצודת דוד).
30. כלי יקר.
31. ר"י קרא.
32. ועליהם יאמר "כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ" (בראשית טו, יג) ובהם יתקיים "וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה" (בראשית טו, טז, מצודת דוד).
33. שמצרים היתה כור הברזל לזכך חומרם ע"י קושי השעבוד, ובזה הוכנו שיהיו עם ה' שמעתה לא תשרה השכינה על יחידים אלא על המונים רבים, ולא לפרקים אלא בתמידות (מלבי"ם).
34. אברבנאל.
35. כלי יקר בביאורו את אברבנאל.
36. תרגום יונתן.
37. מצודת ציון.
38. רד"ק.
39. מצודת דוד.
40. במכת בכורות (כלי יקר).
41. מלבי"ם.
42. מצודת דוד.
43. אברבנאל.
44. ר"י קרא.
45. מלבי"ם.
46. וכל זה היה מהחסד כשהורידם למצרים, שקנו מהשלימות מעמידתם ויציאתם משם, כמו שנאמר (שמות ג, יב) "בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה" (אברבנאל).
47. כמו שכתוב (שמות יד, לא) "וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַיִם וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת ה' וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ" (מלבי"ם).
48. כמו שכתוב (תהלים נח, יא) "יִשְׂמַח צַדִּיק כִּי חָזָה נָקָם" (אברבנאל).
49. דיבר כלפי אותם זקנים שעברו את ים סוף והיו עדיין בחיים (רד"ק).
50. תרגום יונתן.
51. תרגום יונתן.
52. ראה שמות יד, כג שם נאמר "וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם וַיָּבֹאוּ אַחֲרֵיהֶם כֹּל סוּס פַּרְעֹה רִכְבּוֹ וּפָרָשָׁיו אֶל תּוֹךְ הַיָּם".
53. כלי יקר, מצודת דוד.
54. כמו שכתוב (שמות יד, כ) "וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ" (מצודת דוד).
55. מצודת ציון.
56. אברבנאל, מלבי"ם.
57. אברבנאל, מצודת דוד.
58. רד"ק.
59. שאם היה היחיד בורח כדי לא להיכנס לים, גל של ים היה רודף אחריו וקולטו (מדרש תהלים יח, יז, רש"י, רד"ק). ומצודת דוד ביאר שהכונה למצרים שרדפו אחריהם שבגלל החושך לא ראו שבני ישראל הולכים ביבשה בתוך הים, ונכנסו אחריהם וטבעו.
60. תרגום יונתן.
61. ודיבר כנגד אותם זקנים שהיו עדיין בחיים (רד"ק בפס' ו').
62. מלבי"ם.
63. מלבי"ם. ומפאת כבוד ישראל לא הזכיר את חטאתם במדבר (אברבנאל).
64. כלי יקר.
65. אברבנאל.
66. רלב"ג.
67. אברבנאל.
68. אברבנאל.
69. מלבי"ם. וכלי יקר ביאר כי זה היה ע"י הצרעה האמורה בפס' י"ב להלן.
70. אברבנאל. ובאמת לא ראינו בתורה שנלחם בלק עם ישראל, גם יפתח אמר (שופטים יא, כה) "אִם נִלְחֹם נִלְחַם בָּם?!" אלא הפירוש הוא כי המלחמה שעשה היא ששלח את בלעם לקלל אתכם, והראה מתוך מעשיו כי אילו היה יכול להלחם אתכם היה נלחם, כמו שכתוב (במדבר כב, ו) "אוּלַי אוּכַל נַכֶּה בּוֹ וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ" והחשיב הכתוב את המחשבה למעשה (רד"ק, מצודת דוד, מלבי"ם). כלי יקר ביאר שהמלחמה היתה בכך שהפר את הברית שהיתה בין יעקב ללבן (בראשית לא) בכך שקרא לבלעם שיפר את בריתו עם ישראל, ולכן כתוב "וילחם בישראל" ולא בבני ישראל.
71. אברבנאל.
72. מצודת ציון.
73. מצודת דוד.
74. מצודת דוד.
75. מצודת דוד. אברבנאל ביאר כי לכאורה היה יותר קל שיהפוך הקב"ה את הקללה לברכה, אולם כיון שנענשו ישראל מאוחר יותר במגפה על דבר פעור, לא רצה הקב"ה שיחשבו הגויים וישראל כי בגלל קללת בלעם קרה הדבר, וגם רצה שיברך אותם לפי שברכתו גם כן תפחיד את העמים ותיפול עליהם אימתה ופחד בשמעם ברכותיו ומה שניבא על ישראל.
76. מלבי"ם.
77. מצודת דוד. כלי יקר ביאר כי גם מברכותיו של בלעם שהיו לתכלית הרע הצילנו ה'.
78. רלב"ג.
79. מלבי"ם.
80. אברבנאל.
81. אברבנאל, מלבי"ם.
82. מצודת ציון. ויונתן תרגם יושבי יריחו.
83. רלב"ג. שכן כל מלכי הגויים ההם היו אדונים ביריחו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (תנחומא משפטים יז) שכל אחד היה לו חלק מה ביריחו לגודל חביבותה, וכולם נתקבצו להילחם בישראל ונפלו בידם (רש"י, ר"י קרא, רלב"ג, מצודת דוד). רד"ק ביאר שהיו מאנשי יריחו שיצאו לאסוף את מלכי כנען כדי להילחם נגד בני ישראל, ועד שהם חזרו חזרה ליריחו, בני ישראל הצליחו לכבוש את העיר, ואותם האנשים היו עם המלכים שנתקבצו אחר כן להילחם נגד יהושע. כלי יקר ביאר את הפסוק כפשוטו דהיינו בעלי יריחו ממש הם שנלחמו, ובגלל היותה יריחו המנעול של כל הארץ ומסוגרת, כל העמים המוזכרים נחשבים "בעלי יריחו" כי היא היתה המנעול שלהם. מלבי"ם ביאר כי הכוונה למלחמה שהייתה נגד מלכי כנען בעקבות כיבוש יריחו, והגרגשי לאחר שנאסף למלחמה, התיירא מלהילחם עם ישראל ופנה והלך לו לאפריקי.
84. רלב"ג.
85. תרגום יונתן.
86. ואמרו רז"ל (סוטה לו:) שהוא מין שרץ עוף, שהטילה בהם ארס (מצודת ציון). אמרו רבותינו ששתי צרעות היו, אחת בימי משה ואחת בימי יהושע, והיתה הצרעה מסמאה עיניהם ולא היו יכולים להילחם נגד ישראל והיו ישראל הורגים אותם (רד"ק). אברבנאל ביאר כי הצרעה היא השמועה ששמעו ממה שעשו ישראל לסיחון ועוג, כי כאשר שמעו זאת פחדו מאוד.
87. מצודת דוד.
88. כלי יקר.
89. רד"ק.
90. רד"ק.
91. מצודת דוד.
92. תרגום יונתן.
93. כך ביאר כלי יקר, ולמד זאת בגלל לשון יחיד "יגעת" ולא "יגעתם".
94. תרגום יונתן.
95. מצודת דוד. ונכתב בלשון הווה לרמוז להם כי לפי שנטעום הגויים מאז, הותר להם לאכול מיד ולא נאסר להם מדין ערלה (כלי יקר).
96. מצודת דוד.
97. אברבנאל.
98. מלבי"ם.
99. רי"ד.
100. כלי יקר.
101. כלי יקר, מלבי"ם.
102. מצודת דוד.
103. רד"ק.
104. מלבי"ם.
105. אברבנאל.
106. מלבי"ם.
107. שעד עכשיו היה כופה אתכם לקבל אלהותו, שכאשר עמדתם בסיני ניצבתם בתחתית ההר, ואם לא הייתם מקבלים אלהותו היה מפיל עליכם את ההר, וכן בירדן אם לא קיבלתם אלהותו היו המים שוטפים אתכם, אבל עכשיו אין אונס, שלא יהא לכם מחר פתחון פה לומר אנוסים היינו ועל כורחינו קבלנו אלהותו (ר"י קרא).
108. תרגום יונתן.
109. כלי יקר.
110. אברבנאל.
111. אברבנאל, מלבי"ם.
112. וכאן רמז להם יהושע שהאלילים שלהם אפילו לא הועילו לשמור להם על ארצם שכן "אתם יושבים בארצם" (כלי יקר).
113. אברבנאל.
114. כך משמע ממצודת דוד.
115. ר"י קרא.
116. מצודת דוד. ולא אמר להם דברים אלה כדי שיבחרו אם לסור מאחרי ה', כי הרי כבר נקשרו בזה כל הדורות במעמד הר סיני, אלא להוסיף להם הרחקה מעבודה זרה ולחזקם ולקיים בליבם את הדבר (אברבנאל). ויהושע לא הוכיח את ישראל אלא סמוך למיתתו, ומפני ארבעה דברים אין מוכיחים את האדם אלא סמוך למיתה, כדי שלא יהא מוכיחו וחוזר ומוכיחו, ושלא יהא חברו רואהו ומתבייש ממנו, ושלא יהא בליבו עליו, ושלא יהיו המוכיחים מתוכחים, שהתוכחה מביאה לידי שלום. וכן אתה מוצא באברהם (בראשית כא, כה) "וְהוֹכִחַ אַבְרָהָם אֶת אֲבִימֶלֶךְ", וביצחק (בראשית כו, כז) "מַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלָי וְאַתֶּם שְׂנֵאתֶם אֹתִי", וכן אתה מוצא ביעקב (בראשית מט, א) "וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו"... וכן אתה מוצא במשה (דברים א, ג) "וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה בְּעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ", וכן אתה מוצא בשמואל שנאמר (שמואל-א יב, ג) "הִנְנִי עֲנוּ בִי נֶגֶד יְהֹוָה וְנֶגֶד מְשִׁיחוֹ", וכן אתה מוצא בדוד שלא הוכיח את שלמה אלא סמוך למיתה שנאמר (מלכים-א ב, א) "וַיִּקְרְבוּ יְמֵי דָוִד לָמוּת וַיְצַו אֶת שְׁלֹמֹה בְנוֹ לֵאמֹר" (ילקוט שמעוני).
117. רלב"ג.
118. ולא נתנו מקום לזקנים ולא לראשים שופטים ושוטרים להשיב לדברי יהושע, אלא הם כולם בערבוביא השיבוהו (אברבנאל).
119. כלי יקר.
120. כלי יקר.
121. ואמרו "אותנו" על דעת מה שאמרו חז"ל (פסחים קטז:) חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים (אברבנאל).
122. ובזה קנה אותנו קנין הגוף להיות לו לעבדים, כי עבדים היינו במצרים והפודה עבד מבית רבו קנה אותו לעצמו, וזה טעם שנזכר בטעמי רוב המצוות יציאת מצרים, כי על ידי כך נשתעבדו אל האדון אשר הוציאם מבית עבדים (מלבי"ם).
123. אברבנאל.
124. מלבי"ם.
125. מלבי"ם.
126. אברבנאל.
127. מלבי"ם.
128. אברבנאל, מצודת דוד.
129. כלי יקר.
130. כמו שכתוב (ויקרא יח, כא) "וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם" (מלבי"ם).
131. ר"י קרא, רלב"ג, אברבנאל. כי כוונת יהושע היתה שיגלו מצפוני ליבם באר היטב, ולקשרם במוסרי הברית, ואמר דברים אלו להטעותם, שיחשבו כאילו הברירה בידם לבחור מי שירצו הם, ולדעת מה ישיבו (מצודת דוד).
132. כלי יקר.
133. ילקוט שמעוני, מצודת דוד. ורש"י ביאר "אלוהים" ולא "אלוה" בביאור דקדוקי, והוא שברוב המקומות נקרא כל לשון רבנות בלשון רבים.
134. מצודת דוד.
135. מצודת ציון.
136. מצודת דוד.
137. ר"י קרא.
138. מצודת ציון.
139. כלי יקר. ואמר כל זה לפי שישראל היו יודעים ששניהם הפך האמת, כי עבודת האל יתברך קלה מאד, והוא יתברך נושא עוון ופשע, וכדי שישראל לא יאמרו אנחנו לא נחטא ולכן אין לנו צורך בכפרה, אמר יהושע שאינו כן, כי הוא ידע שעתידים הם לחטוא ויעזבו את ה' והוא יענישם (אברבנאל).
140. כלי יקר.
141. מצודת דוד.
142. תרגום יונתן.
143. תרגום יונתן.
144. תרגום יונתן.
145. תרגום יונתן.
146. כי האדם הרגיל בטובה, כפול צערו ממי שלא ראה בטובה מעולם (מצודת דוד).
147. מצודת דוד.
148. כלי יקר.
149. מלבי"ם.
150. מצודת דוד.
151. כפי שאמרו (יחזקאל כ, לב) "נִהְיֶה כַגּוֹיִם כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲרָצוֹת לְשָׁרֵת עֵץ וָאָבֶן", לפיכך הכביד עליהם עכשיו, ולכך הושב להם בימי יחזקאל (יחזקאל כ, לב-לג) "וְהָעֹלָה עַל רוּחֲכֶם הָיוֹ לֹא תִהְיֶה... חַי אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה אִם לֹא בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה אֶמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם" שכבר קיבלתם בימי יהושע, ולא תאמרו מה שקיבלנו עלינו בימי משה, כדי ליכנס לארץ עשינו, הרי בימי יהושע כבר נכנסתם וקיבלתם (רש"י).
152. מצודת דוד.
153. רד"ק, מצודת דוד. ויש מפרשים עדים אתם בכם הנשמה והגוף (רד"ק).
154. כלי יקר.
155. מלבי"ם.
156. מצודת דוד.
157. כיון שלפני כן לא הניחו העם ליהושע לגמור את דבריו והשיבוהו מיד "עדים", לכן גמר כעת את דבריו (מצודת דוד).
158. מלבי"ם.
159. כלי יקר.
160. מלבי"ם.
161. אברבנאל.
162. מלבי"ם.
163. אברבנאל.
164. אברבנאל.
165. מלבי"ם.
166. מלבי"ם.
167. מצודת דוד.
168. ר"י קרא.
169. מצודת דוד.
170. מצודת דוד.
171. רש"י, רד"ק. ובפירושו השני כתב רד"ק כי יתכן והכוונה שיהושע סידר לעצמו את החוקים והמשפטים של התורה.
172. מצודת דוד.
173. רש"י, ר"י קרא, רד"ק, אברבנאל, מצודת דוד. מלבי"ם ביאר כי הכוונה שתיקן להם יהושע תקנות וחוקים לפי צורך הארץ כמובא בדברי חז"ל (ברכות מח:, עירובין יז.).
174. רש"י, ר"י קרא, רד"ק.
175. מצודת דוד, וכך משמע מתרגום יונתן. ומלבי"ם ביאר שכתב בנוסף את ספרו (ספר יהושע) וחיבר אותו עם ספר תורת אלהים להיות מכלל כתבי הקדש. ובתלמוד (מכות יא.) מובא כי בעניין זה נחלקו אמוראים, אחד אמר שכתב שמונה פסוקים, מ"וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה" (דברים לד, ה) עד "לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל" (דברים לד, יב) שכן היה ספר התורה חסר, והשלימו יהושע, ואחד אמר שכתב בספרו את פרשת ערי מקלט כמו שהיתה כתובה בספר התורה (רש"י, ר"י קרא).
176. מצודת דוד.
177. תרגום יונתן, מצודת דוד.
178. מלבי"ם.
179. תרגום יונתן, רש"י, ר"י קרא, רד"ק. מצודת ציון ביאר שהוא שם אילן, וכוונתו לדברי המדרש (מובא ברש"י, ר"י קרא וברד"ק על אף שחולק עליו) ולפיו היא האלה שטמן תחתיה יעקב אלהי הנכר כמו שכתוב (בראשית לה, ד) "וַיִּטְמֹן אֹתָם יַעֲקֹב תַּחַת הָאֵלָה אֲשֶׁר עִם שְׁכֶם".
180. וקראו "מקדש" לקדושת הארון שהביאוהו שם לאותה שעה (רש"י, רד"ק, מצודת דוד). ומלבי"ם ביאר שמשכם הביאו את האבן לשילה.
181. מלבי"ם.
182. והוא על דרך (דברים לב, א) "וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי" (רד"ק, אברבנאל). ויונתן בתרגומו המשיל את עדות האבן לעדות לוחות הברית.
183. רש"י. כי כל הדברים האלה בנבואה נאמרו, ולא מליבי, והם דברי ה' אשר דיבר עמנו בהר סיני (רד"ק, מצודת דוד). ור"י קרא ביאר כאילו שמעה האבן את דברי ה' וכאילו תספר את העדות לדורות, שמתוך שישאלו דורות הבאים מה טיבה של אבן זאת? והלא כתיב (דברים טז, כב) "וְלֹא תָקִים לְךָ מַצֵּבָה אֲשֶׁר שָׂנֵא יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ", ומשיבים להם להיות לעדות הוקמה, ומתוך שמזכירין על ידה העדות נעשית כאילו שמעה העדות וכאילו מספרת אותה לדורות.
184. מלבי"ם.
185. אברבנאל.
186. אברבנאל.
187. מפס' זה ואילך נכתב ע"י אלעזר, והפסוק האחרון המדבר על פטירת אלעזר, נכתב ע"י בנו פינחס (מעם לועז).
188. וקראוהו "עבד ה'" לכבודו שהשווהו בזה למשה רבו שנקרא כן בשעת מותו (אברבנאל).
189. וכתבו חז"ל שהיה ראוי לחיות עוד עשר שנים, אלא לפי שנתעצל במלחמות בחושבו שתהיה זו סיבה לאריכות ימיו, קוצרו שנותיו בעשר שנים, שהיה ראוי לחיות מאה ועשרים שנים כמו רבו משה כדכתיב (לעיל א, ה) "כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עִם מֹשֶׁה אֶהְיֶה עִמָּךְ" (כלי יקר).
190. ובמקום אחר (שופטים ב, ט) הוא אומר "תמנת חרס", ושניהם אחד, כמו כבש וכשב (רד"ק, רי"ד). ורבותינו דרשו בו, מהם אמרו (בראשית רבתי כה, יא) סרח שמה ולמה קראה חרס? בשביל שנקבר שם יהושע שהעמיד חמה לישראל, והחמה תקרא "חרס" כמו שכתוב (איוב ט, ז) "הָאֹמֵר לַחֶרֶס וְלֹא יִזְרָח", והעמידו תמונת החמה על קברו של יהושע לומר, זהו שהעמיד החמה, וכל העובר עליה אומר חבל על זה שעשה דבר גדול כזה ומת, ויש מרבותינו שדרשו (בבא בתרא קכב:) חרס שמה ולמה נקרא שמה סרח? שהיו פירותיה מסריחין מרוב שומנן (רש"י, רד"ק).
191. ורבותינו דרשו (מדרש שמואל כג) רבי ברכיה ורבי סימון בשם ר' יהושע בן לוי, חזרנו על המקרא ולא מצאנו מקום ששמו הר געש, אלא מה הוא הר געש? על ידי שנתרשלו ישראל בו ולא הספידוהו כראוי [שהיו עסוקים במלאכתם בישוב הארץ] רצה הקב"ה להגעיש עליהם ההר, וגעש ההר ביום קבורתו (שבת קה:, רד"ק). ובילקוט שמעוני כך מובא המדרש, א"ר יהודה אמר רב כל המתעצל בהספדו של חכם ראוי לקברו בחייו שנאמר... מאי הר געש? מלמד שגעש עליהם ההר להרגם, אמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן כל המתעצל בהספדו של חכם אינו מאריך ימים, מידה כנגד מידה, איתיביה [-הקשה] ר' חייא בר אבא לר' יוחנן, והרי כתוב שהאריכו ימים כדכתיב "וַיַּעֲבֹד יִשְׂרָאֵל אֶת יְהֹוָה כֹּל יְמֵי יְהוֹשֻׁעַ וְכֹל יְמֵי הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר הֶאֱרִיכוּ יָמִים"?!, אמר לו ימים האריכו שנים לא האריכו, וראה גם שבת קה, ב.
192. רלב"ג.
193. שבת קה:, וימים האריכו אך לא שנים (רש"י, וראה ביאור המדרש בפס' ל'). ולמעשה נפטרו הזקנים עד כלות עשרים ושמונה שנה מיום שעמד יהושע להנהיג את העם בכניסתם לארץ שהוא גם זמן פטירתו של יהושע, כך כתוב בסדר עולם (סדר עולם רבה יב, מצודת דוד).
194. ראה ביאור המדרש בפס' ל'.
195. אברבנאל, מצודת דוד.
196. כמו שכתוב (דברים לב, ז) "שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ" (כלי יקר).
197. אברבנאל, כלי יקר, מצודת דוד.
198. ואע"פ שכתוב (שמות יג, יט) "וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ" הכוונה כי הוא הזהיר את בני ישראל להעלותם (רד"ק). ובדרש כל המתחיל במצוה ואחר גומרה נקראת על שם האחרון, ממי אתה למד? ממשה דכתיב (שמות יג, יט) "וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ", נסתלק משה במדבר ולא נכנס לארץ, והכניסו ישראל עצמותיו לארץ וקברו אותם ונתלית המצוה בהם דכתיב "אֲשֶׁר הֶעֱלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם" אשר העלה משה לא כתוב כאן אלא אשר העלו (רד"ק, מצודת דוד).
199. רד"ק. ועוד ביארו כי ממה שאמר יעקב (בראשית מח, כב) "וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ" רמז לו שיקבר שם בשכם (רד"ק, אברבנאל). ועל דרך הדרש אמרו (סוטה יג:), משכם גנבוהו ולשכם החזירוהו (רש"י, רד"ק, אברבנאל).
200. מצודת ציון.
201. מצודת ציון, וראה רש"י בבראשית לג, יט. ויש מרבותינו שביארו (בבראשית) מאה קשיטה מאה כבשים.
202. מצודת דוד.
203. מצודת דוד. וניתן לפרש כי בני יוסף החזיקו בעצמות הצדיק, והיו אצלם לנחלה, והיה חשוב בעיניהם כנחלה יקרה שזכו שיקבר הצדיק בחלקם, שצדקת יוסף עומדת להם לעד לעולם (אברבנאל, כלי יקר, מצודת דוד בפירושו השני). וכן השתדלו שגם אלעזר יקבר בחלקם, וכשמת אלעזר, החרימו את גבעת פנחס לשדה החרם, שדינו ששייך לכהן שבאותו משמר, ונפל השדה בחלק פנחס כדי שיקבור שם את אלעזר, והיה קבר יוסף וקבר אלעזר בחלק בני יוסף בהר אפרים (מלבי"ם).
204. ולא נכתב "וימת" כיון שלא האריך שנים בשל ההתעצלות בהספדו של יהושע (כלי יקר).
205. כלי יקר.
206. ולקחו העם מוסר ולמדו לקח מההתעצלות בהספדו של יהושע, וטיפלו בקבורת אלעזר (כלי יקר).
207. מצודת דוד. ולפי שלא ניתנה במתנה על פי ציווי ה' לא נזכר שמה, ומתנה זו בהיותה מתנת רבים לא חוזרת לבעליה ביובל, כך שהצדיק נשאר קבור בנחלתו (רד"ק). ועל כי היה לפנחס גבעה לנחלה בישראל על אף היותו משבט לוי שלא קיבלו נחלה, רַבּוּ דרשות רבותינו, רש"י ביאר על דעת חז"ל שאמרו (בבא בתרא קיא:) כי פנחס ירש את הגבעה מאשתו. רד"ק הוסיף אפשרות נוספת, ששדה זו נפלה לפנחס על ידי שהפכו שדה זו לחרם. רלב"ג שאל וביאר כך, איך אלעזר יכול היה להיקבר בחלקת בנו פנחס, מאיפה היתה לפנחס חלקה? ועל כך הוא עונה כי מייד לאחר שמת אלעזר, היה יורשו פנחס, וירש הוא את חלקת אביו אלעזר, חלקה שנקראה לאחר מות אלעזר על שם פנחס היורש, ולכן כשנקבר אלעזר, כבר נקבר ב"גבעת פנחס", שכבר ירש את הגבעה. מלבי"ם ביאר (ראה בביאור בפס' לב) כי שבט יוסף רצה שאלעזר ייקבר בגבול נחלתו, ולכן החרימו את הנחלה לצורך זה. ובאשר לשאלה מדוע האב אלעזר נקבר בנחלת בנו פנחס, אברבנאל ביאר כי ניתן לומר שהיה אלעזר חולה מאד, ושהוליכו פנחס בנו עימו לשרתו בעירו, ולפי שמת שמה נקבר שמה.
208. מעם לועז.

ניתן ליצור איתנו קשר
בטלפון 072-390-2392

או להשאיר פרטים בטופס ונחזור אליכם אי"ה