/ יהושע פרק ד'

פסוקים

יהושע פרק ד'

(א) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר תַּמּוּ כָל הַגּוֹי לַעֲבוֹר אֶת הַיַּרְדֵּן, וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר: וַיְהִי כַּאֲשֶׁר תַּמּוּ -סיימו [1] כָל הַגּוֹי -ישראל [2] לַעֲבוֹר אֶת הַיַּרְדֵּן, וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר לבני ישראל:
(ב) קְחוּ לָכֶם מִן הָעָם שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד מִשָּׁבֶט: קְחוּ לָכֶם מִן הָעָם שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים [3] אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד מִ כל שָּׁבֶט:
(ג) וְצַוּוּ אוֹתָם לֵאמֹר, שְׂאוּ לָכֶם מִזֶּה מִתּוֹךְ הַיַּרְדֵּן, מִמַּצַּב רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים הָכִין שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים, וְהַעֲבַרְתֶּם אוֹתָם עִמָּכֶם וְהִנַּחְתֶּם אוֹתָם בַּמָּלוֹן אֲשֶׁר תָּלִינוּ בוֹ הַלָּיְלָה: וְצַוּוּ אוֹתָם [4] לֵאמֹר, שְׂאוּ -קחו לָכֶם מִזֶּה המקום [5] מִתּוֹךְ הַיַּרְדֵּן, מִ מקום [6] מַּצַּב -שניצבים [7] רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים [8] הָכִין -והכינו שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים, וְהַעֲבַרְתֶּם -ותעבירו אוֹתָם עִמָּכֶם להר עיבל לבנות שם מזבח ולכתוב עליהם את התורה [9] , ולאחר מכן, פרקו את מזבח האבנים, וקחו אתכם את האבנים מהם בניתם את המזבח, אל הגלגל [10] וְהִנַּחְתֶּם -והניחו אוֹתָם בַּמָּלוֹן -במקום לינתכם אֲשֶׁר תָּלִינוּ בוֹ באותו הַלָּיְלָה: [11]
(ד) וַיִּקְרָא יְהוֹשֻׁעַ אֶל שְׁנֵים הֶעָשָׂר אִישׁ אֲשֶׁר הֵכִין מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד מִשָּׁבֶט: ויהושע עבר באחרונה את הירדן והעביר את כל העם לפניו כדי שיהיו בטוחים יותר כשנשאר אחריהם שהמים יעמדו נד אחד עד שיעבור הוא, ולאחר שעברו כולם [12] וַיִּקְרָא יְהוֹשֻׁעַ אֶל שְׁנֵים הֶעָשָׂר אִישׁ -האנשים אֲשֶׁר הֵכִין מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל לעמוד קרוב לארון [13] אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד מִ כל שָּׁבֶט:
(ה) וַיֹּאמֶר לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ, עִבְרוּ לִפְנֵי אֲרוֹן יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֶל תּוֹךְ הַיַּרְדֵּן וְהָרִימוּ לָכֶם אִישׁ אֶבֶן אַחַת עַל שִׁכְמוֹ לְמִסְפַּר שִׁבְטֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל: וַיֹּאמֶר לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ, עִבְרוּ לִפְנֵי אֲרוֹן יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֶל תּוֹךְ הַיַּרְדֵּן [14] שם הוא נמצא [15] וְהָרִימוּ -והגביהו [16] לָכֶם בדבר ה' [17] כל אִישׁ מכם [18] אֶבֶן אַחַת ממקום בו ניצבו רגלי הכהנים [19] , וישא את האבן עַל שִׁכְמוֹ [20] , וכל איש יקח אבן אחת כנגד השבט שלו [21] , וכך יהיו שתים עשרה אבנים [22] בדומה לְמִסְפַּר שִׁבְטֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל: [23]
(ו) לְמַעַן תִּהְיֶה זֹאת אוֹת בְּקִרְבְּכֶם, כִּי יִשְׁאָלוּן בְּנֵיכֶם מָחָר לֵאמֹר מָה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה לָכֶם: והוסיף יהושע לבאר תכלית לקיחת האבנים ואמר [24] לְמַעַן תִּהְיֶה זֹאת אוֹת -סימן לזכרון [25] בְּקִרְבְּכֶם, כִּי יִשְׁאָלוּן בְּנֵיכֶם מָחָר -לאחר זמן [26] לֵאמֹר -ויאמרו לכם, מָה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה לָכֶם אשר נשאתם על שִׁכְמְכֶם כנגד כל שבט ושבט? ודאי דבר גדול הוא!: [27]
(ז) וַאֲמַרְתֶּם לָהֶם, אֲשֶׁר נִכְרְתוּ מֵימֵי הַיַּרְדֵּן מִפְּנֵי אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה בְּעָבְרוֹ בַּיַּרְדֵּן נִכְרְתוּ מֵי הַיַּרְדֵּן, וְהָיוּ הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה לְזִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַד עוֹלָם: וַאֲמַרְתֶּם לָהֶם, אנו צריכים לאות [28] אֲשֶׁר ממנו נדע כי [29] נִכְרְתוּ מֵימֵי הַיַּרְדֵּן לא היה זה מפנינו, אלא רק [30] מִפְּנֵי אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה ובכוחו, והראיה, כי [31] בְּעָבְרוֹ של הארון בַּיַּרְדֵּן נִכְרְתוּ מֵי הַיַּרְדֵּן, וזה אות כי מפני הארון היה הנס, וחוץ ממה שיהיו בדור הזה לאות [32] וְהָיוּ -יהיו הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה שבגלגל [33] לְזִכָּרוֹן זה [34] לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַד עוֹלָם לדורות הבאים שלא ראו את הנס: [35]
(ח) וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוֹשֻׁעַ, וַיִּשְׂאוּ שְׁתֵּי עֶשְׂרֵה אֲבָנִים מִתּוֹךְ הַיַּרְדֵּן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ לְמִסְפַּר שִׁבְטֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲבִרוּם עִמָּם אֶל הַמָּלוֹן וַיַּנִּחוּם שָׁם: וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר צִוָּה עליהם יְהוֹשֻׁעַ, וַיִּשְׂאוּ שְׁתֵּי -שתים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים מִתּוֹךְ הַיַּרְדֵּן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ [36] לְמִסְפַּר -כנגד מספר שִׁבְטֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל , כשכל איש נשא אבן אחת על שכמו [37] ולאחר שהביאום להר עיבל לבנות שם מזבח ולכתוב עליהם את התורה, פרקו את מזבח האבנים [38] וַיַּעֲבִרוּם -והעבירו את האבנים מהם בנו את המזבח עִמָּם אל הגלגל, אֶל הַמָּלוֹן -מקום לינתם, וַיַּנִּחוּם -והניחו אותם שָׁם:
(ט) וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים הֵקִים יְהוֹשֻׁעַ בְּתוֹךְ הַיַּרְדֵּן, תַּחַת מַצַּב רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן הַבְּרִית, וַיִּהְיוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה: וּ לאחר שלקחו שנים עשר האנשים את שתים עשרה האבנים, ושמטו את האבנים מתחת רגלי הכהנים [39] שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים אחרות [40] הֵקִים בעצמו [41] יְהוֹשֻׁעַ , זו למעלה מזו [42] בְּתוֹךְ הַיַּרְדֵּן, ע"פ מצות ה' [43] וזאת תַּחַת -סמוך למקום [44] מַצַּב -בו ניצבו רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן הַבְּרִית, וַיִּהְיוּ שָׁם האבנים עַד הַיּוֹם הַזֶּה -עד עולם [45] , לאות שבאותו מקום עמד ארון הברית אדון כל הארץ, באופן שכל העובר באותו נהר ידע את הנס שנעשה שם: [46]
(י) וְהַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן עֹמְדִים בְּתוֹךְ הַיַּרְדֵּן עַד תֹּם כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת יְהוֹשֻׁעַ לְדַבֵּר אֶל הָעָם כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיְמַהֲרוּ הָעָם וַיַּעֲבֹרוּ: וְהַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן נשארו [47] עֹמְדִים בְּתוֹךְ הַיַּרְדֵּן [48] עַד תֹּם -שסיים יהושע לדבר אל העם בעודם בירדן את [49] כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת יְהוֹשֻׁעַ לְדַבֵּר אֶל הָעָם ולומר להם כי הם עוברים את הירדן על מנת להוריש את יושבי הארץ [50] כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה אֶת יְהוֹשֻׁעַ להוריש את יושבי הארץ [51] וַיְמַהֲרוּ הָעָם לעבור בעבור כבוד הארון שעמד עד עָבְרָם [52] וַיַּעֲבֹרוּ העם את נהר הירדן:
(יא) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר תַּם כָּל הָעָם לַעֲבוֹר וַיַּעֲבֹר אֲרוֹן יְהוָה וְהַכֹּהֲנִים לִפְנֵי הָעָם: וַיְהִי כַּאֲשֶׁר תַּם -סיים [53] כָּל הָעָם לַעֲבוֹר את נהר הירדן, המתינו העם על שפת הירדן המערבית [54] וַיַּעֲבֹר -עד שעבר [55] אֲרוֹן יְהוָה וְהַכֹּהֲנִים מהגדה המזרחית שם עמדו, אל הגדה המערבית [56] , כדי ללכת [57] לִפְנֵי הָעָם [58] , להראותם את הדרך במקום עמוד הענן [59] , ואולם לא עברו הכהנים כדרך שעברו כל העם אלא כפי שיסופר בהמשך: [60]
(יב) וַיַּעַבְרוּ בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה חֲמֻשִׁים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה: מכיון שעד עתה היו בני ראובן ובני גד נוסעים כסדר הדגלים, מעתה התחילו לעבור לפני העם בראשם; וַיַּעַבְרוּ בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה חֲמֻשִׁים -מזויינים [61] לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה: [62]
(יג) כְּאַרְבָּעִים אֶלֶף חֲלוּצֵי הַצָּבָא עָבְרוּ לִפְנֵי יְהוָה לַמִּלְחָמָה, אֶל עַרְבוֹת יְרִיחוֹ: כְּאַרְבָּעִים אֶלֶף חֲלוּצֵי -מזוייני [63] הַצָּבָא משבטי ראובן גד וחצי מנשה, עָבְרוּ לִפְנֵי עַם יְהוָה [64] לַמִּלְחָמָה, אֶל עַרְבוֹת -מישור [65] יְרִיחוֹ:
(יד) בַּיּוֹם הַהוּא גִּדַּל יְהוָה אֶת יְהוֹשֻׁעַ בְּעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל וַיִּרְאוּ אֹתוֹ כַּאֲשֶׁר יָרְאוּ אֶת מֹשֶׁה כָּל יְמֵי חַיָּיו: בַּיּוֹם הַהוּא של בקיעת הירדן, גִּדַּל -רומם [66] יְהוָה אֶת יְהוֹשֻׁעַ בְּעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל , שכן בקע את הירדן לפניו כמו שבקע את הים לפני משה [67] , וראו ישראל שעיקר הנס היה בשביל יהושע [68] וַיִּרְאוּ אֹתוֹ -וְיָרְאוּ ממנו [69] כַּאֲשֶׁר -כפי שֶׁ יָרְאוּ אֶת מֹשֶׁה -ממשה [70] כָּל יְמֵי חַיָּיו של יהושע: [71]
(טו) וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר: עתה חוזר הכתוב לספר כיצד עברו הכהנים עם הארון את הירדן [72] וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר -וכך אמר לו:
(טז) צַוֵּה אֶת הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן הָעֵדוּת, וְיַעֲלוּ מִן הַיַּרְדֵּן: צַוֵּה אֶת הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן הָעֵדוּת, וְיַעֲלוּ מִן הַיַּרְדֵּן המערבי אל היבשה: [73]
(יז) וַיְצַו יְהוֹשֻׁעַ אֶת הַכֹּהֲנִים לֵאמֹר עֲלוּ מִן הַיַּרְדֵּן: וַיְצַו יְהוֹשֻׁעַ אֶת הַכֹּהֲנִים לֵאמֹר -ואמר להם, עֲלוּ מִן הַיַּרְדֵּן אל היבשה:
(יח) וַיְהִי כַּעֲלוֹת (בעלות הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה מִתּוֹךְ הַיַּרְדֵּן, נִתְּקוּ כַּפּוֹת רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים אֶל הֶחָרָבָה וַיָּשֻׁבוּ מֵי הַיַּרְדֵּן לִמְקוֹמָם וַיֵּלְכוּ כִתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם עַל כָּל גְּדוֹתָיו: וַיְהִי כַּעֲלוֹת (בעלות כתיב) -כאשר עלו [74] הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה מִתּוֹךְ הַיַּרְדֵּן, נִתְּקוּ -נעתקו וסרו ממקומם [75] כַּפּוֹת רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים אֶל הֶחָרָבָה ותכף לאחר מכן [76] וַיָּשֻׁבוּ -חזרו מֵי הַיַּרְדֵּן לִמְקוֹמָם [77] וַיֵּלְכוּ -וחזרו המים לזרום [78] כִתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם -כבעבר [79] עַל כָּל גְּדוֹתָיו של נהר הירדן, נמצאו הכהנים והארון בגדה המזרחית וישראל בגדה המערבית והנחל ביניהם זורם, ונעשה נס ונשא הארון את נושאיו, ועבר לצידו המערבי של הירדן [80] להיות בראש העם: [81]
(יט) וְהָעָם עָלוּ מִן הַיַּרְדֵּן בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיַּחֲנוּ בַּגִּלְגָּל בִּקְצֵה מִזְרַח יְרִיחוֹ: וְהָעָם עָלוּ מִן הַיַּרְדֵּן בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוא חודש ניסן [82] וַיַּחֲנוּ בַּגִּלְגָּל [83] בִּקְצֵה מִזְרַח יְרִיחוֹ:
(כ) וְאֵת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר לָקְחוּ מִן הַיַּרְדֵּן, הֵקִים יְהוֹשֻׁעַ בַּגִּלְגָּל: וְאֵת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר לָקְחוּ הנציגים של השבטים [84] מִן הַיַּרְדֵּן, הֵקִים -העמיד בו ביום [85] יְהוֹשֻׁעַ בַּגִּלְגָּל [86] זו על זו בגובה, והרים אותם למצבה [87] כדמות מגדל וציון גדול: [88]
(כא) וַיֹּאמֶר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, אֲשֶׁר יִשְׁאָלוּן בְּנֵיכֶם מָחָר אֶת אֲבוֹתָם לֵאמֹר מָה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה?: וַיֹּאמֶר יהושע אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, כַּ אֲשֶׁר יִשְׁאָלוּן בְּנֵיכֶם הקטנים של היום ואלה אשר יִוָּלְדוּ [89] מָחָר -בעתיד אֶת אֲבוֹתָם לֵאמֹר מָה הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה?:
(כב) וְהוֹדַעְתֶּם אֶת בְּנֵיכֶם לֵאמֹר בַּיַּבָּשָׁה עָבַר יִשְׂרָאֵל אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה: וְהוֹדַעְתֶּם באמצעות זכרון זה [90] אֶת בְּנֵיכֶם לֵאמֹר -ותאמרו להם, בַּיַּבָּשָׁה -במקום יבש, עָבַר עם יִשְׂרָאֵל אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה: [91]
(כג) אֲשֶׁר הוֹבִישׁ יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֶת מֵי הַיַּרְדֵּן מִפְּנֵיכֶם עַד עָבְרְכֶם כַּאֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם לְיַם סוּף אֲשֶׁר הוֹבִישׁ מִפָּנֵינוּ עַד עָבְרֵנוּ: כַּ אֲשֶׁר הוֹבִישׁ -יִבֵּשׁ [92] יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֶת מֵי הַיַּרְדֵּן מִפְּנֵיכֶם באי הארץ [93] עַד עָבְרְכֶם -אשר עברתם אותו, כַּאֲשֶׁר -כפי שֶׁ עָשָׂה יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם לְיַם סוּף אֲשֶׁר הוֹבִישׁ -יִבֵּשׁ [94] אותו מִפָּנֵינוּ יוצאי מצרים ודור המדבר [95] עַד עָבְרֵנוּ -אשר עברנו אותו, ושניהם היו בדרך פלא: [96]
(כד) לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ אֶת יַד יְהוָה כִּי חֲזָקָה הִיא, לְמַעַן יְרָאתֶם אֶת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם כָּל הַיָּמִים: ושניהם היו [97] לְמַעַן דַּעַת -יכירו [98] כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ גם אלה שלא ראו את קריעת ים סוף [99] אֶת יַד יְהוָה כִּי חֲזָקָה הִיא, ויפחדו [100] וּ לְמַעַן [101] יְרָאתֶם -תהיו יראים [102] אֶת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם כָּל הַיָּמִים בידיעת האמת ובהשרשת אמיתת אמונתו: [103]

הערות

1. תרגום יונתן. רד"ק מבאר כי ציווי זה היה קודם למעברם של ישראל את הירדן, שציווה הקב"ה ליהושע לקחת אחרי מעבר הירדן את אותם האנשים לצורך לקיחת האבנים, כפי שיבואר בפסוקים הבאים.
2. ואפילו בשביל חוטבי עציהם ושואבי מימיהם התעכב הארון בירדן לבל ישובו המים (חומת אנך בשם מהר"ם אלשיך).
3. מלבי"ם מבאר שהיו אלו שנים עשר אנשים אחרים ולא אותם אלה שעליהם הצטווה קודם לכן בפרק ג'. ולדעת רש"י הם אותם הנזכרים לעיל שציווה אותם להיות נכונים.
4. ציווה להם לחזור אל קצה הירדן אחר שיצאו ממנו (מצודת דוד, ונראה שלשיטתו הם אנשים אחרים וכביאור המלבי"ם בהערה הקודמת). וכדי לפרסם זה המופת ציווה לי"ב איש אשר הכין מבני ישראל שירימו להם איש אבן אחת על שכמו למען יהיה זה אות בקרבם להזכירם ענין זה המופת (רלב"ג).
5. שיראו להם את המקום באצבע שמשם יקחום שיהיו בו ב' תנאים, א' מתוך הירדן ולא מהצד שאצל השפה, ב' ממצב רגלי הכהנים, ר"ל מתחת רגליהם (מלבי"ם).
6. מצודת דוד.
7. מצודת דוד.
8. המפרשים אמרו שלקחום מסביב מצב רגליהם, ולי נראה שאינו כן אלא שממצב רגליהם לקחום, שהיו הכהנים נושאים רגליהם והאנשים לוקחים מהם האבנים (אברבנאל).
9. כמצוות משה (דברים כז, ב) "וַהֲקֵמֹתָ לְךָ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת" וכו' (רש"י).
10. רש"י.
11. ובו ביום באו להר עיבל ובנו מהן מזבח והעלו עולות וזבחים ואכלו ושתו, וקיפלו האבנים ובאו ולנו בגלגל, כמו ששנויה במסכת סוטה (לו.), והעמידו את האבנים בגלגל לזכרון (רש"י).
12. רד"ק בפס' הבא.
13. מצודת דוד. וכן משמע מהמלבי"ם שהם אותם אנשים שיהושע ציווה מעצמו (לעיל בפרק ג') שיהיו עדים על הנס, ואינם שנים עשר האנשים (כאן בפס' ב') שה' ציווה אותו לקחת. (אמנם כבר הבאנו בפס' ב' שלדעת רש"י השנים עשר אנשים שבפרק זה הם אותם שנים עשר האנשים לעיל בפרק ג').
14. אמר להם שיכנסו עתה שוב לירדן, כי כבר יצאו ממנו (מצודת דוד). כיון שהם כבר עברו את הירדן היה צריך יהושע לומר להם שיעברו לצד השני בו עמד הארון (מלבי"ם).
15. רד"ק.
16. מצודת ציון.
17. מלבי"ם.
18. אברבנאל.
19. מלבי"ם.
20. ואמר "איש אבן אחת על שכמו", כדי לרמוז שיהיו אבנים גדולות ולא קטנות שיוליכום בידיהם (אברבנאל).
21. אברבנאל.
22. מלבי"ם.
23. שכל שבט הוא עניין בפני עצמו (מלבי"ם).
24. אברבנאל, מלבי"ם.
25. מצודת דוד. מלבי"ם מבאר ש"אות" הוא סימן לאותו דור, ו"זיכרון" הוא סימן לדורות הבאים, שהרי אותו דור אינם צריכים זיכרון מה היה, אלא רק אות לכך שהנס היה מאת ה'.
26. מצודת דוד. ומלבי"ם מבאר שהכוונה לבניכם שהם באותו הדור שישאלו מדוע עשיתם לכם זיכרון.
27. כלי יקר.
28. מלבי"ם.
29. מלבי"ם.
30. מלבי"ם.
31. מלבי"ם.
32. מלבי"ם.
33. רש"י.
34. רש"י.
35. מלבי"ם.
36. כיון שהיה שינוי בין הלשון שציוה ה' אל יהושע ובין מה שציוה יהושע אל העם, כי בדברי ה' לא נזכר בבירור שישא כל איש אבן אחת, ובדברי יהושע לא נזכר שיעבירום עמם אל המלון, לכן אמר שעשו "כאשר ציוה יהושע וישאו שתי עשרה אבנים", ר"ל שנשאום באופן שציוה יהושע איש אבן אחת על שכמו, וכן עשו "כאשר דבר ה' אל יהושע וכו' ויעבירום עמם אל המלון" (מלבי"ם).
37. מלבי"ם.
38. ראה ביאור בפסוק ג' לעיל.
39. מלבי"ם.
40. סוטה לה:, רש"י, מצודת דוד.
41. אברבנאל.
42. אברבנאל.
43. ואף על פי שלא ראינו שציווהו האל על אלה האבנים, ידענו כי במצות האל יתברך עשה (רד"ק).
44. רד"ק, מצודת ציון. ולא יתכן לפרש תחת רגליהם ממש, שהרי לא זזו משם עד שנעשה כל מה שהיה להם לעשות כמו שכתוב "עד תם כל הדבר" (רד"ק).
45. כי כל קורא הפסוק הזה בזמנו אומר עד היום הזה, והוא כלל גדול בדברי הנביאים (מצודת דוד). ויש מבארים כי "עד היום הזה" הכוונה עד למועד כתיבת ספר זה (רשב"ם בראשית יט, לז. וראה ביאורנו בשמואל-א' ה, ה).
46. אברבנאל.
47. מלבי"ם.
48. ראה לעיל פרק ג' פס' ח' שנחלקו המפרשים האם עמדו הכהנים בצידו המערבי או המזרחי.
49. סוטה לד., רש"י. ורד"ק מבאר, "עד תם כל הדבר" הקמת האבנים בירדן והעברת האבנים האחרות אל המלון.
50. ואמר להם אם אתם עושין כן מוטב, ואם לאו באין מים ושוטפין אותיכם, מאי אותיכם? אותי ואתכם (סוטה לד., רש"י, מצודת דוד).
51. שנאמר (במדבר לג, נב) "וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם" (מצודת דוד). ורד"ק מבאר שמדבר על הציווי להקים את האבנים שנאמר (דברים כז, ב) "וְהָיָה בַּיּוֹם אֲשֶׁר תַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן... וַהֲקֵמֹתָ לְךָ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת" וכו'
52. מצודת דוד. ורד"ק מבאר מיהרו להקים את האבנים ואח"כ לעבור.
53. תרגום יונתן.
54. רד"ק.
55. רד"ק.
56. מלבי"ם. ורבותינו פירשו (סוטה לה.) כי עלו מן הירדן אל השפה המזרחית כדי שיחזרו המים למקומם לפני שיעבור הארון כדי להראות להם גודל נס, ונמצאו הארון והכהנים מצד אחד [מזרח] וישראל מצד אחר [מערב] והירדן מלא ביניהם, ונשא הארון את נושאיו ועבר (מעם לועז).
57. מצודת דוד.
58. מצודת דוד. ורש"י ורד"ק (בפי' השני) מבארים לעיני העם.
59. רי"ד.
60. להלן בפס' יח.
61. מצודת ציון לעיל א, יד. ורד"ק (שם) מבאר חלוצים. מלבי"ם מבאר שנקראו "חֲמֻשִׁים" מצד שהיה דרכם להתחלק לגדודים של חמישים איש ושר חמישים בראשם, ונקראו "חלוצים" על שנחלצו מיתר אחיהם ללכת למלחמה
62. שנאמר (דברים ג, יח) "חֲלוּצִים תַּעַבְרוּ לִפְנֵי אֲחֵיכֶם" (מלבי"ם).
63. מצודת ציון.
64. תרגום יונתן. מצודת דוד מבאר בשליחותו של ה'. ומלבי"ם מבאר לשם ה', כי גם זה היה מן התנאי שהתנה עמהם משה בפרשת מטות, שיעברו "לפני ה'", דהיינו לשמו, ולא כבוטחים על גבורתם (מלבי"ם).
65. תרגום יונתן.
66. ראה כלי יקר המבאר כי נאמר "גִּדַּל" ולא "גִּדֵּל", להראות שבזה גם התקדש שמו של הקב"ה (על דרך דקדוקית זו רואים גם במגילת אסתר "גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ", שגם שם, להבדיל, התגדל שם ה' בזכות המן).
67. רד"ק.
68. מלבי"ם.
69. תרגום יונתן.
70. תרגום יונתן.
71. וניתן גם לבאר כל ימי חייו של משה (כלי יקר).
72. ובא המקרא לתאר את מה שהוזכר בפס' יא' לעיל (רד"ק). אברבנאל מבאר שלאור העובדה כי הכהנים הצטוו לעמוד כבואם עד קצה הירדן (פרק ג פס' ח), בא הכתוב לבאר לנו כי הם לא עברו אותו אלא רק לאחר שקיבלו ציווי מפורש מאת ה' לעשות כן.
73. מלבי"ם. רש"י מבאר כי היו בצד המזרחי והצטוו לחזור אחורה אל היבשה, שהרי לא נאמר "ויעברו" אלא "ויעלו", כלומר שיעלו מן השפה שהיו עומדין אצלה, ולא יתכן לומר שהיו עומדין בשפת הירדן המערבית, שהרי נאמר לעיל (ג, טו) שנטבלו רגלי הכהנים בקצה המים, ושם (בפס' יז) נאמר שעמדו הכהנים וכל ישראל עוברים.
74. רד"ק.
75. מצודת ציון.
76. מלבי"ם.
77. לשיטת רש"י שהכהנים חזרו אחורה ליבשה, נמצא הארון והכהנים מכאן, וישראל מכאן, נשא הארון את נושאיו ועבר.
78. מלבי"ם.
79. והיה זה נס נוסף שהמים ירדו לזרום בהדרגה ולא בשיטפון (רד"ק, מלבי"ם).
80. סוטה לה., ועל עניין זה נענש עוזא כשאחז בארון (שמואל-ב' ו, ז), כי הארון את נושאיו הוא נושא, את עצמו לא כל שכן?! (רש"י).
81. רש"י בפס' טז.
82. מלבי"ם מבאר כי הכתובים האריכו בביאור מקום וזמן הנס וכל פרטיו, להוציא מלב המכחישים אשר יאמרו שהיה עת חורב (יבוש) המים, או שיגידו כי ידע יהושע לכוון עת עליית המים ונפילתם, לכן מודיע הזמן שהיה הנס בעשרה בחודש ניסן שאז דרך הירדן להיות מלא, והמקום הניכר עוד היום ע"י האבנים, ששם לא יתייבשו המים לעולם ולא יעלו ולא יפלו עם עליית וירידת הירח (בגאות ושפל), וגם הוכיח זאת מצד המשך הנס שהיה ברגע מצומצם "כְּנוֹחַ כַּפּוֹת רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים" (ג, יג לעיל), ונפסק ברגע זה ממש, ולא יוכלו המכחישים לומר שכיון יהושע לעת ששהו הכהנים בירדן, שכן נאמר "וַיְמַהֲרוּ הָעָם וַיַּעֲבֹרוּ" (לעיל פס' י), הרי שהקדימו העם לעבור ובכל זאת נתכוון הכל ברגע מצומצם, ומזה ידעו כי יד ה' עשתה זאת.
83. והוא המלון אשר ציווה ה' (לעיל בפס' ג) להניח שם האבנים, ואמרו רז"ל (סוטה לו.) כי יותר משישים מיל היא הדרך שהלכו באותו היום מן הירדן ועד הגלגל, וע"י נס הלכו את הדרך ההיא אנשים ונשים וטף באותו יום (רד"ק).
84. לעיל פס' א-ב.
85. רד"ק בפס' יט לעיל.
86. הוא המלון אשר לנו בו הלילה (רש"י).
87. מלבי"ם.
88. אברבנאל.
89. רד"ק. וכלי יקר ביאר "בניכם" דהיינו בני בניכם שנחשבים לבניכם.
90. מלבי"ם.
91. ובדרש אמרו (ב"ר פר' עו פ"ה ע"ד) ביבשה עבר ישראל, ישראל סבא, שנאמר (בראשית לב, י) "כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה" (אברבנאל).
92. תרגום יונתן
93. רד"ק. ולא מפני הכהנים והארון, שהארון נשא את נושאיו (כלי יקר).
94. תרגום יונתן
95. רד"ק. ואמר "מפנינו" שגם הוא היה מיוצאי מצרים (אברבנאל, מלבי"ם).
96. מלבי"ם.
97. מלבי"ם
98. מלבי"ם.
99. מלבי"ם.
100. ויתקיים בהם הפסוק (שמות טו, יד) "שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן חִיל אָחַז יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת" (אברבנאל).
101. מצודת דוד.
102. רש"י, רד"ק.
103. אברבנאל.

ניתן ליצור איתנו קשר
בטלפון 072-390-2392

או להשאיר פרטים בטופס ונחזור אליכם אי"ה