יהושע

/ יהושע פרק ח'

לרכישת הספר
פסוקים

יהושע פרק ח'

ביאור משולב
פסוקים בלבד
(א) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ, אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת קַח עִמְּךָ אֵת כָּל עַם הַמִּלְחָמָה - וְקוּם עֲלֵה הָעָי רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת מֶלֶךְ הָעַי וְאֶת עַמּוֹ וְאֶת עִירוֹ וְאֶת אַרְצוֹ: לאחר מעשה עכן והריגתו, שבה ההשגחה האלהית על ישראל, ולפי שטבע בני האדם לפחד לחזור למקום שהיה בו סכנה, שכן נפלו שם לפני כן מישראל, פחדו העם להילחם שוב עם העי, [1] וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ, אַל תִּירָא -אל תפחד [4] וְאַל תֵּחָת -ואל תישבר מלהילחםעם הָעָי, [5] קַח עִמְּךָ אֵת כָּל עַם הַמִּלְחָמָה - הלוחמים, [7] וְקוּם וְ עֲלֵה אל הָעָי להילחם בהם, [8] רְאֵה בנבואה כי כבר [9] נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת מֶלֶךְ הָעַי וְאֶת עַמּוֹ וְאֶת עִירוֹ וְאֶת אַרְצוֹ: [10]
(ב) וְעָשִׂיתָ לָעַי וּלְמַלְכָּהּ כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ לִירִיחוֹ וּלְמַלְכָּהּ רַק שְׁלָלָהּ וּבְהֶמְתָּהּ - תָּבֹזּוּ לָכֶם שִׂים לְךָ אֹרֵב לָעִיר מֵאַחֲרֶיהָ: וְעָשִׂיתָ לָעַי וּלְמַלְכָּהּ כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ לִירִיחוֹ וּלְמַלְכָּהּ לשרוף את העיר ולהרוג את כולם לפי חרב, [11] רַק שכאן במלחמה זו שְׁלָלָהּ של העיר לא יהיה לאוצר ה' כמו ביריחו, [12] וּבְהֶמְתָּהּ - ובהמותיה, לא יהיו לחרם כפי שהיה ביריחו, אלא [13] תָּבֹזּוּ לָכֶם את כל השלל, כי הכיבוש לא יהיה כולו בדרך נס כמו שהיתה נפילת חומת יריחו שלכן הוקדש שם השלל, אלא הוא יהיה על ידי תחבולת מלחמה, ולכן [14] שִׂים לְךָ אֹרֵב -מארב [16] לָעִיר מֵאַחֲרֶיהָ ולא מן הצד ממנו תבואו, כי מפני חוזקה ותוקפה של העיר לא תהיה קלה להיכבש וצריך לעשות תחבולה: [17]
(ג) וַיָּקָם יְהוֹשֻׁעַ וְכָל עַם הַמִּלְחָמָה - לַעֲלוֹת הָעָי, וַיִּבְחַר יְהוֹשֻׁעַ שְׁלֹשִׁים אֶלֶף אִישׁ גִּבּוֹרֵי הַחַיִל וַיִּשְׁלָחֵם לָיְלָה: וַיָּקָם יְהוֹשֻׁעַ כפי שציווהו ה', הוא [19] וְכָל עַם הַמִּלְחָמָה - הלוחמים,כאשר הוא בראשםוזאת כדי [20] לַעֲלוֹת אל הָעָי, וַיִּבְחַר יְהוֹשֻׁעַ שְׁלֹשִׁים אֶלֶף אִישׁ -אנשים גִּבּוֹרֵי הַחַיִל לשימם למארב כפי ציווי ה', [22] וַיִּשְׁלָחֵם יהושעבַּ לָיְלָה לארוב, מבלי ידיעת העם, יומיים לפני יום הכיבוש כדי שיספיקו להגיע לעיר בדרך עוקפת מבלי שירגישו בהם אנשי העי: [24]
(ד) וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר - רְאוּ אַתֶּם אֹרְבִים לָעִיר מֵאַחֲרֵי הָעִיר, אַל תַּרְחִיקוּ מִן הָעִיר מְאֹד וִהְיִיתֶם כֻּלְּכֶם נְכֹנִים-: וַיְצַו אֹתָם יהושע לֵאמֹר - וכך אמר להם, רְאוּ אַתֶּם אֹרְבִים לָעִיר עצמה כאשר מקום מארבכם הוא [26] מֵאַחֲרֵי הָעִיר, עמדו על משמרתכם וְ [27] אַל תַּרְחִיקוּ מִן הָעִיר מְאֹד -הרבה, וִהְיִיתֶם -ותהיו [28] כֻּלְּכֶם נְכֹנִים- מזומנים ללכת מהר בעת הצורך: [29]
(ה) וַאֲנִי וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתִּי נִקְרַב אֶל הָעִיר וְהָיָה כִּי יֵצְאוּ לִקְרָאתֵנוּ כַּאֲשֶׁר - בָּרִאשֹׁנָה וְנַסְנוּ לִפְנֵיהֶם: וַאֲנִי וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתִּי נִקְרַב -נתקרב [31] אֶל הָעִיר עי, וְהָיָה כִּי -כאשר [32] יֵצְאוּ אנשי העי לִקְרָאתֵנוּ פנים מול פנים [33] כַּאֲשֶׁר - כפישיצאו בָּרִאשֹׁנָה -בפעם הראשונה, [34] וְנַסְנוּ -ננוס ונברח [35] לִפְנֵיהֶם בכדי להטעותם: [36]
(ו) וְיָצְאוּ אַחֲרֵינוּ עַד הַתִּיקֵנוּ אוֹתָם מִן הָעִיר כִּי יֹאמְרוּ נָסִים לְפָנֵינוּ כַּאֲשֶׁר - בָּרִאשֹׁנָה וְנַסְנוּ לִפְנֵיהֶם: וְיָצְאוּ -וְיֵצְאוּ אז אנשי העי לרדוף [37] אַחֲרֵינוּ עַד שברודפם אחרינו [38] הַתִּיקֵנוּ -ננתק [39] אוֹתָם מִן הָעִיר , והם ירדפו אחרינו כִּי לא יבינו את תכסיס המלחמה ויתלו את מנוסתינו בחושבם שאנו בורחים מהפחדמהם, וְ [40] יֹאמְרוּ אנשי העי, נָסִים ישראל לְפָנֵינוּ כַּאֲשֶׁר - כפי שנסו [41] בָּרִאשֹׁנָה -במלחמה הראשונה, [42] וְ אנחנו נַסְנוּ -נוסיף לנוס עוד [43] לִפְנֵיהֶם להרחיקם מן העיר אל המדבר, כדי שתהיה לאורב שהות להצית את העיר, שכיון שאנשיה עסוקים במרדף אחרינו תישאר העיר פרוצה מבלי יושב: [44]
(ז) וְאַתֶּם תָּקֻמוּ מֵהָאוֹרֵב וְהוֹרַשְׁתֶּם - אֶת הָעִיר וּנְתָנָהּ - יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם בְּיֶדְכֶם: וְאַתֶּם בעוד שאנו נסים [47] תָּקֻמוּ מֵהָאוֹרֵב -ממקום המארב [48] וְהוֹרַשְׁתֶּם - ותגרשוותכלו [49] אֶת תושבי [50] הָעִיר שנשארו בה, [51] וּנְתָנָהּ - ויתן [52] יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם את העיר [53] בְּיֶדְכֶם:
(ח) וְהָיָה כְּתָפְשְׂכֶם - אֶת הָעִיר, תַּצִּיתוּ אֶת הָעִיר בָּאֵשׁ כִּדְבַר יְהֹוָה תַּעֲשׂוּ רְאוּ צִוִּיתִי אֶתְכֶם: והמשיך יהושע לצוות את אנשי המארב וכך אמר להם, [54] וְהָיָה כְּתָפְשְׂכֶם - כשתתחילו לתפוש [55] אֶת הָעִיר, תַּצִּיתוּ -תבעירו מיד [56] אֶת הָעִיר בָּאֵשׁ כִּדְבַר יְהֹוָה שֶׁצִּוָּנוּ לשָרפה, שכן אמר לנו לעשות להעי כאשר עשינו ליריחו, וכך [58] תַּעֲשׂוּ ותשרפו את העיר, ואולם לא תשרפוה מתוך נקמה אלא לשם קיום מצוות ה',ואל תחשבו קודם שריפת העיר להציל את שלל העיר שהתיר ה' לבוז, [61] רְאוּ -הזהרו ואל תמרו פי כמו עכן, כי [63] צִוִּיתִי אֶתְכֶם לשרוף את העיר קודם, וזו כוונת ה', והיו זריזים בדבר: [65]
(ט) וַיִּשְׁלָחֵם יְהוֹשֻׁעַ וַיֵּלְכוּ אֶל הַמַּאְרָב, וַיֵּשְׁבוּ בֵּין בֵּית אֵל וּבֵין הָעַי, מִיָּם לָעָי וַיָּלֶן יְהוֹשֻׁעַ בַּלַּיְלָה הַהוּא בְּתוֹךְ הָעָם -: וַיִּשְׁלָחֵם -ושלח אותם [67] יְהוֹשֻׁעַ וַיֵּלְכוּ אֶל הַמַּאְרָב, וַיֵּשְׁבוּ האורבים בֵּין בֵּית אֵל וּבֵין הָעַי, מִיָּם -ממערב [68] לָעָי , וחשב יהושע שהעם יפחדו הפעם לצאת למלחמה, לכן כדי לחזקם ולזרזם, [69] וַיָּלֶן -לָן יְהוֹשֻׁעַ בַּלַּיְלָה הַהוּא בְּתוֹךְ הָעָם - באמצע המחנה להיות מוכן בהשכמת הבוקר לזרזם להשכים ולערוך את המלחמה: [70]
(י) וַיַּשְׁכֵּם יְהוֹשֻׁעַ בַּבֹּקֶר, וַיִּפְקֹד - אֶת הָעָם וַיַּעַל הוּא וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הָעָם הָעָי: וַיַּשְׁכֵּם יְהוֹשֻׁעַ בַּבֹּקֶר, וַיִּפְקֹד - והשגיח ובדק [73] אֶת מוכנות [74] הָעָם למלחמה, וכדי שלא ירך לבבם של ישראל, [75] וַיַּעַל הוּא וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הָעָם אל הָעָי , כאשר הוא בראש העם: [77]
(יא) וְכָל הָעָם - הַמִּלְחָמָה - אֲשֶׁר אִתּוֹ, עָלוּ וַיִּגְּשׁוּ וַיָּבֹאוּ נֶגֶד הָעִיר, וַיַּחֲנוּ מִצְּפוֹן לָעַי, וְהַגַּי - בֵּינָו וּבֵין הָעָי: וְכָל הָעָם - עם [78] הַמִּלְחָמָה - הלוחמים [79] אֲשֶׁר אִתּוֹ, עָלוּ וַיִּגְּשׁוּ -והתקרבולשם כשהם מחוזקים וסומכים על בוראם, [80] וַיָּבֹאוּ בחוזק ותוקף רב [82] נֶגֶד -ממול [83] הָעִיר, וַיַּחֲנוּ מִצְּפוֹן לָעַי, שכן שער העיר היה בצפונה של העיר, [84] וְהַגַּי - והעמק [85] בֵּינָו -היה בין מחנה ישראל [86] וּבֵין הָעָי , וישראל גברו כאריות לערוך מלחמה: [87]
(יב) וַיִּקַּח כַּחֲמֵשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ וַיָּשֶׂם אוֹתָם אֹרֵב בֵּין בֵּית אֵל וּבֵין הָעַי, מִיָּם לָעִיר: וַיִּקַּח יהושע כַּחֲמֵשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ נוספים, [88] וַיָּשֶׂם אוֹתָם כְּ אֹרֵב נוסף יותר קרוב אל העיר, והעמיד את המארב הזה [89] בֵּין בֵּית אֵל וּבֵין הָעַי, מִיָּם -ממערב [90] לָעִיר:
(יג) וַיָּשִׂימוּ הָעָם אֶת כָּל הַמַּחֲנֶה אֲשֶׁר מִצְּפוֹן לָעִיר וְאֶת עֲקֵבוֹ מִיָּם לָעִיר, וַיֵּלֶךְ יְהוֹשֻׁעַ בַּלַּיְלָה הַהוּא בְּתוֹךְ הָעֵמֶק: וַיָּשִׂימוּ -והכינו [91] הָעָם אֶת כָּל הַמַּחֲנֶה אֲשֶׁר היה מִצְּפוֹן לָעִיר להילחםסמוך לחומה, [92] וְ כן הכינו [94] אֶת עֲקֵבוֹ -מארבו של המחנה שמנה את חמשת האלפים האורבים אשר היו [95] מִיָּם -ממערב [97] לָעִיר, וַיֵּלֶךְ יְהוֹשֻׁעַ [98] ואחרים עמו [99] בַּלַּיְלָה הַהוּא בְּתוֹךְ הָעֵמֶק כדי להתקרב אל העיר: [100]
(יד) וַיְהִי כִּרְאוֹת מֶלֶךְ הָעַי וַיְמַהֲרוּ וַיַּשְׁכִּימוּ, וַיֵּצְאוּ אַנְשֵׁי הָעִיר לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל לַמִּלְחָמָה, הוּא וְכָל עַמּוֹ, לַמּוֹעֵד לִפְנֵי הָעֲרָבָה וְהוּא לֹא יָדַע כִּי אֹרֵב לוֹ מֵאַחֲרֵי הָעִיר: וַיְהִי כִּרְאוֹת -וכאשר ראה [101] מֶלֶךְ הָעַי שבאו ישראל והתקרבו והלכו בעמק,חשב להתחכם כנגדםולא להמתין כמו בפעם הקודמת שישראל יתקרבו אליהם, כי בפעם הקודמת היכום בעמק וחשבו שגם עתה יכום שמה, [102] וַיְמַהֲרוּ וַיַּשְׁכִּימוּ, וַיֵּצְאוּ אַנְשֵׁי הָעִיר לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל לַמִּלְחָמָה, הוּא מלך העי וְכָל עַמּוֹ, יצאו לַמּוֹעֵד -לזמן שנקבע [105] לִפְנֵי הָעֲרָבָה הוא מישור יריחו, המקום בו נועדו שם במלחמתם הראשונה נגד ישראל, [107] וְהוּא מלך העי, הגם שראה את האורב שהיה לפני העיר ונשמר מפניו לנטות לצד מזרח, [109] לֹא יָדַע כִּי אֹרֵב לוֹ מֵאַחֲרֵי הָעִיר מארב של שלושים אלף חיילים: [110]
(טו) וַיִּנָּגְעוּ יְהוֹשֻׁעַ וְכָל יִשְׂרָאֵל לִפְנֵיהֶם, וַיָּנֻסוּ דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר: וַיִּנָּגְעוּ -והראו עצמם כאילו היו ניגפים [111] יְהוֹשֻׁעַ וְכָל יִשְׂרָאֵל לִפְנֵיהֶם, וַיָּנֻסוּ ישראל דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר [113] של בית אָוֶן, שהיה בין יריחו ובין בית אל נגד העי בצד הצפוני, וכאשר ראום האויבים כי נסים הם, נתקבצו כולם לרודפם, באופן שנעתקו מהעיר ולא נשאר בה איש: [114]
(טז) וַיִּזָּעֲקוּ כָּל הָעָם אֲשֶׁר בָּעַי (בעיר לִרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם- וַיִּרְדְּפוּ אַחֲרֵי יְהוֹשֻׁעַ וַיִּנָּתְקוּ מִן הָעִיר: וַיִּזָּעֲקוּ -ונתקבצו ע"י זעקת המאסף [117] כָּל הָעָם אֲשֶׁר בָּעַי (בעיר כתיב)גם אלה שנשארו לשמור על העיר, וגם אנשי בית אל, שכן מפני גודל מחנה ישראל נאספו כולם [118] לִרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם- אחרי מחנה ישראל, [121] וַיִּרְדְּפוּ אַחֲרֵי יְהוֹשֻׁעַ וַיִּנָּתְקוּ -והתנתקו מִן הָעִיר בהשאירם אותה פתוחה: [122]
(יז) וְלֹא נִשְׁאַר אִישׁ בָּעַי וּבֵית אֵל אֲשֶׁר לֹא יָצְאוּ אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּעַזְבוּ אֶת הָעִיר פְּתוּחָה, וַיִּרְדְּפוּ אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל: וְלֹא נִשְׁאַר שום אִישׁ בָּעַי וּבֵית אֵל אֲשֶׁר לֹא יָצְאוּ לרדוף אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּעַזְבוּ אנשי העי אֶת הָעִיר פְּתוּחָה, וַיִּרְדְּפוּ אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל:
(יח) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ, נְטֵה - בַּכִּידוֹן אֲשֶׁר בְּיָדְךָ אֶל הָעַי כִּי בְיָדְךָ אֶתְּנֶנָּה וַיֵּט - יְהוֹשֻׁעַ בַּכִּידוֹן אֲשֶׁר בְּיָדוֹ אֶל הָעִיר: וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ, נְטֵה - הרם [123] בַּכִּידוֹן -ברומח [124] אֲשֶׁר בְּיָדְךָ אֶל -כלפי [125] הָעַי לסמן לאורב לצאת מן המארב, [126] כִּי בְיָדְךָ אֶתְּנֶנָּה -אתן את העיר, וַיֵּט - והרים [127] יְהוֹשֻׁעַ בַּכִּידוֹן אֲשֶׁר בְּיָדוֹ אֶל כלפי [128] הָעִיר:
(יט) וְהָאוֹרֵב קָם מְהֵרָה - מִמְּקוֹמוֹ, וַיָּרוּצוּ כִּנְטוֹת יָדוֹ, וַיָּבֹאוּ הָעִיר וַיִּלְכְּדוּהָ - וַיְמַהֲרוּ וַיַּצִּיתוּ אֶת הָעִיר בָּאֵשׁ: וְהָאוֹרֵב קָם מְהֵרָה - במהירות מִמְּקוֹמוֹ, וַיָּרוּצוּ שני המארבים, כל אחד ממקומו [129] כִּנְטוֹת -כאשר הרים יהושע את [130] יָדוֹ, וַיָּבֹאוּ אל הָעִיר -העי, וַיִּלְכְּדוּהָ - וכבשו אותה, [131] וַיְמַהֲרוּ וַיַּצִּיתוּ אֶת הָעִיר -העי [132] בָּאֵשׁ:
(כ) וַיִּפְנוּ אַנְשֵׁי הָעַי אַחֲרֵיהֶם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה עָלָה עֲשַׁן הָעִיר הַשָּׁמַיְמָה וְלֹא הָיָה בָהֶם יָדַיִם לָנוּס הֵנָּה וָהֵנָּה - וְהָעָם הַנָּס הַמִּדְבָּר, נֶהְפַּךְ אֶל הָרוֹדֵף: וַיִּפְנוּ אַנְשֵׁי הָעַי אַחֲרֵיהֶם -לאחור, [133] וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה עָלָה עֲשַׁן מֵ הָעִיר הַשָּׁמַיְמָה , והבינו כי נשרפה העיר עם נשיהם ובניהם וטפם אשר נשארו שם, [134] וְלֹא הָיָה בָהֶם יָדַיִם -כח [135] לָנוּס הֵנָּה וָהֵנָּה - ללכת לכיוון האורב למלחמהאו לחזור לכיוון העיר הנשרפת,ועמדו נבהלים מבלי לדעת מה לעשות, [136] וְהָעָם הוא עם ישראל [138] הַנָּס -אשר עשה את עצמו כאילו הוא נגוע ונס אל [139] הַמִּדְבָּר, נֶהְפַּךְ -הפך פניולהילחם [140] אֶל מול אנשי העי שהיו [142] הָרוֹדֵף , וכעת הפכו ישראל להיות הם הרודפים להכות בהם: [143]
(כא) וִיהוֹשֻׁעַ וְכָל יִשְׂרָאֵל רָאוּ כִּי לָכַד - הָאֹרֵב אֶת הָעִיר וְכִי עָלָה עֲשַׁן הָעִיר, וַיָּשֻׁבוּ וַיַּכּוּ אֶת אַנְשֵׁי הָעָי: וִיהוֹשֻׁעַ וְכָל יִשְׂרָאֵל כיוון שֶׁ רָאוּ כִּי לָכַד - כבש [145] הָאֹרֵב אֶת הָעִיר וְכִי עָלָה עֲשַׁן מן הָעִיר, וַיָּשֻׁבוּ -הפכו פניהם כלפי אנשי העיר שהיו רודפים אותם, [146] וַיַּכּוּ -והרגו אֶת אַנְשֵׁי הָעָי הגיבורים: [147]
(כב) וְאֵלֶּה יָצְאוּ מִן הָעִיר לִקְרָאתָם וַיִּהְיוּ לְיִשְׂרָאֵל בַּתָּוֶךְ אֵלֶּה מִזֶּה וְאֵלֶּה מִזֶּה וַיַּכּוּ אוֹתָם עַד בִּלְתִּי הִשְׁאִיר לוֹ - שָׂרִיד וּפָלִיט -: וְאֵלֶּה אנשי האורב לאחר שהציתו את העיר, [148] יָצְאוּ מִן הָעִיר לִקְרָאתָם -לקראת אנשי העי, [150] וַיִּהְיוּ אנשי העי [151] לְיִשְׂרָאֵל בַּתָּוֶךְ -באמצע, [152] אֵלֶּה אנשי המארב [153] מִ צד זֶּה וְאֵלֶּה כל ישראל ויהושע [154] מִ צד זֶּה באופן שלא נמלט מהם איש, [155] וַיַּכּוּ אוֹתָם ישראל עַד בִּלְתִּי הִשְׁאִיר לוֹ - עד שלא נשאר להעי [156] שָׂרִיד -שארית [157] וּפָלִיט - ופליטה: [158]
(כג) וְאֶת מֶלֶךְ הָעַי תָּפְשׂוּ חָי וַיַּקְרִבוּ אֹתוֹ אֶל יְהוֹשֻׁעַ: וְאֶת מֶלֶךְ הָעַי תָּפְשׂוּ חָי שמרוב חלישותם לא הגנו אנשי העי אף על מלכם, [159] וַיַּקְרִבוּ -והביאו [160] אֹתוֹ ישראל אֶל יְהוֹשֻׁעַ לראות מה יעשה בו, והיתה תשועה גדולה שנלכדה העיר ונתפש המלך ולא נשאר מהעם כל נשמה: [161]
(כד) וַיְהִי כְּכַלּוֹת יִשְׂרָאֵל לַהֲרֹג אֶת כָּל יֹשְׁבֵי הָעַי בַּשָּׂדֶה בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר רְדָפוּם בּוֹ וַיִּפְּלוּ - כֻלָּם לְפִי חֶרֶב עַד תֻּמָּם וַיָּשֻׁבוּ - כָל יִשְׂרָאֵל הָעַי, וַיַּכּוּ אֹתָהּ לְפִי חָרֶב: וַיְהִי כְּכַלּוֹת -כאשר סיימו [163] יִשְׂרָאֵל לַהֲרֹג אֶת כָּל יֹשְׁבֵי הָעַי אשר היו בַּשָּׂדֶה בַּמִּדְבָּר [164] , הוא המדבר אֲשֶׁר רְדָפוּם -רדפו את ישראל בּוֹ בהתחלה אנשי העי, [165] וַיִּפְּלוּ - ונהרגו [166] כֻלָּם לְפִי חֶרֶב עַד תֻּמָּם -שלא נותרו מהם, [167] וַיָּשֻׁבוּ - וחזרו [168] כָל יִשְׂרָאֵל אל הָעַי, וַיַּכּוּ אֹתָהּ -את אוכלוסיית העיר שלא נשרפה עדיין, הנשים והטף והזקנים [169] לְפִי חָרֶב:
(כה) וַיְהִי כָל הַנֹּפְלִים בַּיּוֹם הַהוּא מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה, שְׁנֵים עָשָׂר אָלֶף כֹּל אַנְשֵׁי הָעָי,: וַיְהִי מספר כָל הַנֹּפְלִים -ההרוגים [172] בַּיּוֹם הַהוּא מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה, שְׁנֵים עָשָׂר אָלֶף כֹּל אַנְשֵׁי הָעָי, ועל אף היותם גיבורים נתנם ה' יתברך חלושים ונופלים לפני ישראל: [173]
(כו) וִיהוֹשֻׁעַ, לֹא הֵשִׁיב יָדוֹ אֲשֶׁר נָטָה בַּכִּידוֹן - עַד אֲשֶׁר הֶחֱרִים אֵת כָּל יֹשְׁבֵי הָעָי: וִיהוֹשֻׁעַ, אף על פי שֶׁכְּשַׂר צבא לא היתה מוטלת עליו חובת הלחימה עצמה, [174] לֹא הֵשִׁיב -החזיר את [175] יָדוֹ אֲשֶׁר נָטָה -הרים [176] בַּכִּידוֹן - בעת נטיית הכידון,ולא פסק מלהילחם ולהכות ולהרוג באויב, [177] עַד אֲשֶׁר הֶחֱרִים -השמיד [178] אֵת כָּל יֹשְׁבֵי הָעָי: [179]
(כז) רַק הַבְּהֵמָה וּשְׁלַל הָעִיר הַהִיא בָּזְזוּ לָהֶם יִשְׂרָאֵל כִּדְבַר יְהֹוָה אֲשֶׁר צִוָּה אֶת יְהוֹשֻׁעַ: רַק הַבְּהֵמָה -את הבהמות וּשְׁלַל הָעִיר הַהִיא בָּזְזוּ לָהֶם יִשְׂרָאֵל ולא מתוך תאווה אלא [180] כִּדְבַר יְהֹוָה אֲשֶׁר צִוָּה אֶת יְהוֹשֻׁעַ: [181]
(כח) וַיִּשְׂרֹף יְהוֹשֻׁעַ אֶת הָעָי וַיְשִׂימֶהָ - תֵּל עוֹלָם שְׁמָמָה עַד הַיּוֹםהַזֶּה: וַיִּשְׂרֹף יְהוֹשֻׁעַ בעצמו [182] אֶת הָעָי וַיְשִׂימֶהָ - ועשה אותה [183] תֵּל חרב לְ [184] עוֹלָם , ונותר מקום שְׁמָמָה עַד הַיּוֹםהַזֶּה [185] , ועשה כן כדילקיים את ציווי ה': [186]
(כט) וְאֶת מֶלֶךְ הָעַי תָּלָה עַל הָעֵץ עַד עֵת הָעָרֶב וּכְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ צִוָּה יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּרִידוּ אֶת נִבְלָתוֹ מִן הָעֵץ וַיַּשְׁלִיכוּ אוֹתָהּ אֶל פֶּתַח שַׁעַר הָעִיר, וַיָּקִימוּ - עָלָיו - גַּל אֲבָנִים גָּדוֹל עַד הַיּוֹם הַזֶּה: וְאֶת מֶלֶךְ הָעַי תָּלָה יהושע עַל הָעֵץ והשאיר אותו תלוי עַד עֵת הָעָרֶב כדי שישמחו ישראל, ושיפחדו הגויים בראותם את מלך העי תלוי, [187] וּכְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ -לעת ערב, צִוָּה יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּרִידוּ אֶת נִבְלָתוֹ מִן הָעֵץ כמו שהזהירה התורה על כל הנתלים בארץ ישראל שלא להלין נבלתם תלויה על העץ, [188] וַיַּשְׁלִיכוּ -והשליכו אוֹתָהּ אֶל פֶּתַח שַׁעַר הָעִיר, וכדי לפרסם שנקבר שם מלך העיר ויפחדו כל האומות להילחם עם ישראל [189] וַיָּקִימוּ - הקימו עָלָיו - על מקום הַגְּוִיָּה בפתח שער העיר [191] גַּל אֲבָנִים גָּדוֹל לזיכרון, וגל זה עומד [192] עַד הַיּוֹם הַזֶּה: [193]
(ל) אָז, יִבְנֶה - יְהוֹשֻׁעַ מִזְבֵּחַ לַיהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר עֵיבָל: וכעת עובר המקרא לספר על בניית המזבח בהר עיבל, אָז, כשעברוישראל את הירדן, [194] יִבְנֶה - בנה [195] יְהוֹשֻׁעַ מִזְבֵּחַ לַיהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר עֵיבָל: [196]
(לא) כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד יְהֹוָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה מִזְבַּח אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת אֲשֶׁר לֹא הֵנִיף עֲלֵיהֶן בַּרְזֶל, וַיַּעֲלוּ עָלָיו עֹלוֹת לַיהֹוָה, וַיִּזְבְּחוּ שְׁלָמִים: וְשָׂד את אבניו בַּשִּׂיד [197] כַּאֲשֶׁר -כמו שֶׁ [198] צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד יְהֹוָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, [199] ובנה אותו מאבנים שלמות אשר לא הניף עליהן ברזל כפי הדין, [200] כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה [201] שיש לבנות מִזְבַּח מְ אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת אֲשֶׁר לֹא הֵנִיף עֲלֵיהֶן בַּרְזֶל, וַיַּעֲלוּ עָלָיו ישראל עֹלוֹת לַיהֹוָה, וַיִּזְבְּחוּ -וזבחו שם [202] שְׁלָמִים:
(לב) וַיִּכְתָּב שָׁם עַל הָאֲבָנִים אֵת מִשְׁנֵה תּוֹרַת מֹשֶׁה, אֲשֶׁר כָּתַב לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: וַיִּכְתָּב שָׁם יהושע עַל הָאֲבָנִים שנטלו ישראל מן הירדן [203] אֵת מִשְׁנֵה תּוֹרַת מֹשֶׁה, הוא ספר דברים [204] אֲשֶׁר כָּתַב משה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
(לג) וְכָל יִשְׂרָאֵל וּזְקֵנָיו וְשֹׁטְרִים וְשֹׁפְטָיו עֹמְדִים מִזֶּה וּמִזֶּה לָאָרוֹן נֶגֶד הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית יְהֹוָה כַּגֵּר כָּאֶזְרָח חֶצְיוֹ אֶל מוּל הַר גְּרִזִים וְהַחֶצְיוֹ אֶל מוּל הַר עֵיבָל כַּאֲשֶׁר - צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד יְהֹוָה לְבָרֵךְ אֶת הָעָם - יִשְׂרָאֵל בָּרִאשֹׁנָה: וְכָל יִשְׂרָאֵל וּזְקֵנָיו וְשֹׁטְרִים -ושוטריו [205] וְשֹׁפְטָיו היו עֹמְדִים מִ צד זֶּה וּמִ צד זֶּה לָאָרוֹן הברית, נֶגֶד הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם -בני לויאשר היו [206] נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית יְהֹוָה ואשר עמדו למטה עם הארון באמצע, כאשר הכהנים מקיפים את הארון והלויים מקיפים את הכהנים,ואמרו את הברכה והקללה, וכל העם עמד שם, [207] כַּגֵּר כָּאֶזְרָח הישראלי מלידה, כולם עמדו שם, וכך היה סדר עמידתם; [209] חֶצְיוֹ של העם שהם ששה שבטים, עמדו [210] אֶל מוּל הַר גְּרִזִים במורד הר עיבל, [212] וְהַחֶצְיוֹ -והחצי השני, ששת השבטים האחרים, עמדו [213] אֶל מוּל הַר עֵיבָל במורד הר גריזים,ועשואת סדר הברכות והקללות [215] כַּאֲשֶׁר - כפי האופן שֶׁ צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד יְהֹוָה , והוא לְבָרֵךְ אֶת הָעָם - עם [216] יִשְׂרָאֵל בָּרִאשֹׁנָה -בתחילה, ובכך להקדים ברכות לקללות: [217]
(לד) וְאַחֲרֵי כֵן, קָרָא אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה, כְּכָל הַכָּתוּב בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה:לה לֹא הָיָה דָבָרמִכֹּל אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה אֲשֶׁר לֹא קָרָא יְהוֹשֻׁעַ נֶגֶד - כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל, וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְהַגֵּר הַהֹלֵךְ בְּקִרְבָּם: וְאַחֲרֵי כֵן, קָרָא [218] יהושע בעצמו [219] אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה, כְּכָל הַכָּתוּב בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה:לה לֹא הָיָה דָבָרמִכֹּל אֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה אֲשֶׁר לֹא קָרָא יְהוֹשֻׁעַ נֶגֶד - [220] לפני [222] כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל, וְ לפני הַנָּשִׁים וְהַטַּף וְ לפני הַגֵּר -הגרים [223] הַהֹלֵךְ -אשר הלכו [224] בְּקִרְבָּם , שהיו מתגיירים מן האומות בכל מסעיהם של ישראל מפני הנפלאות אשר היו שומעים ורואים: [225]

הערות

1. רלב"ג.
2. מצודת דוד, אברבנאל.
3. מצודת דוד.
4. תרגום יונתן.
5. תרגום יונתן.
6. אברבנאל.
7. תרגום יונתן. וציווה הקב"ה לעשות את כל ההכנות והתחבולות האלו להטעות את הגויים כדי שיחשבו שכל ניצחונם הוא בעבור רוב העם והתחבולות, ולא יד ה' עשתה זאת, ועל ידי זה יאספו כולם יחד להיות גם הם עם רב ולהמתיק עצה ותחבולות ברוב יועצים, ובזה יהיה טובה לישראל כי יכו את כולם כאחד מבלי שיצטרכו ללכת מעיר לעיר להכות בהם (מצודת דוד). רלב"ג מבאר כי הקב"ה ציוה שיעשו מלחמה בתחבולות עם אנשי העי כיון שכבר היה אפשר להחרימם באופן טבעי ללא עשיית מופת, וזאת משום שאנשי העי [לאחר שהיכו בפעם הראשונה את ישראל] יֵצְאוּ מהעיר בביטחון לרדוף אחרי בני ישראל, וכך יוכלו ישראל להכותם ללא נס, וכך ציווה הקב"ה כדי שלא יעשה מופת ללא צורך.
8. כלי יקר.
9. חומת אנך.
10. "נתתי בידך את מלך העי ואת עמו" תחילה, כי הם יצאו מן העיר, ואח"כ תכבוש "את עירו ואת ארצו" ע"י האורב (מלבי"ם).
11. רד"ק.
12. רד"ק.
13. מלבי"ם.
14. רש"י, רד"ק.
15. מלבי"ם.
16. מצודת ציון.
17. מצודת דוד.
18. ולפי שישראל נפלו לפני העי והיה להם מהם קלון וחרפה, רצה הקב"ה שתיכבש בדרך המלחמה, כדי לכבד את העם ולהגדיל מעלתם, ושיעשה באופן שהעיר תילכד והעם אשר בקרבה יומת מבלי להשאיר לה שריד, וינקום ה' חרפת דם עבדיו השפוך והרג עמו (אברבנאל).
19. לעיל בפס' א' "וְקוּם עֲלֵה הָעָי" (מלבי"ם).
20. תרגום יונתן.
21. מלבי"ם.
22. אברבנאל.
23. שציווהו (לעיל בפס' ב) "שִׂים לְךָ אֹרֵב לָעִיר מֵאַחֲרֶיהָ" (מלבי"ם).
24. כלי יקר.
25. מלבי"ם, וראה מלבי"ם בפס' ט.
26. ראה להלן הערה בסוף הפס' את ביאור המלבי"ם שארבו לעיר ולא לאנשיה.
27. כלי יקר.
28. תרגום יונתן.
29. רש"י כ"י, ר"י קרא.
30. מצודת דוד. מלבי"ם מבאר שיש ג' מיני אורבים, א' אורב לאנשי העיר ליפול עליהם פתאום כשיצאו משער העיר, והאורב הזה צריך לעמוד לפני העיר בצד שבו השער להיות מוכן ליוצאים מן השער, ב' אורב בשדה לאנשי העיר שיצאו ממנה, והוא צריך להתרחק מן העיר מאד שלא ישובו הנעשקים ויודיעו בעיר וישמרו מפניו, ג' אורב על שניהם יחדיו, ובזה יעמדו האורבים בכמה מקומות, האורבים בשדה נכונים לארוב, והקרובים יעמדו על הפרק להסגיר הפליטים לבד. והנה בכל ג' אופנים אלה אינם אורבים על העיר עצמה אלא על אנשי העיר, אך כאן ציוה אותם יהושע לארוב על העיר ולא על אנשיה, ולכן אמר להם שיארבו מאחרי העיר, ושלא ירחיקו מן העיר מאד, ושכל האורבים יהיו במקום אחד.
31. תרגום יונתן.
32. תרגום יונתן.
33. כלי יקר.
34. ויהושע ידע שיצאו אנשי העי כי מאחר שבפעם הראשונה יצאו וניצחו את ישראל, כל שכן שיצאו עתה (מלבי"ם).
35. מצודת ציון.
36. מצודת דוד.
37. מצודת דוד.
38. רד"ק.
39. רד"ק, מצודת ציון. ורש"י ביאר לשון תיק, שנוציאם מתיק העיר.
40. מצודת דוד, מלבי"ם.
41. מצודת דוד.
42. מצודת דוד.
43. מצודת דוד.
44. מצודת דוד.
45. מלבי"ם.
46. אברבנאל.
47. ע"י שתראו את סימן הכידון [כמובא להלן פסוק יח] (מלבי"ם).
48. רד"ק, מצודת דוד.
49. רד"ק.
50. כלי יקר.
51. מצודת דוד.
52. תרגום יונתן.
53. כלי יקר.
54. אברבנאל.
55. כלי יקר.
56. מצודת ציון.
57. כלי יקר.
58. מצודת דוד.
59. לעיל בפס' ב'.
60. שהרי אמר לו (לעיל פס' ב) "כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ לִירִיחוֹ", ואת יריחו שרפו באש (רד"ק).
61. כלי יקר.
62. מלבי"ם.
63. מצודת דוד.
64. אברבנאל.
65. מלבי"ם.
66. רד"ק.
67. תרגום יונתן.
68. מצודת ציון.
69. וגם לשמור מה שצוהו ה' (לעיל בפס' א) "קַח עִמְּךָ אֵת כָּל עַם הַמִּלְחָמָה", שתמיד יתחבר עם העם במלחמותיו ולא יפרד מהם (אברבנאל).
70. רד"ק.
71. רש"י.
72. רד"ק.
73. מצודת ציון.
74. רד"ק, מצודת דוד.
75. מצודת דוד.
76. אברבנאל.
77. כמו שאמר לו ה' (דברים ג, כח) "כִּי הוּא יַעֲבֹר לִפְנֵי הָעָם הַזֶּה", אם הוא עובר לפניהם עוברים, ואם לאו אין עוברים (רש"י).
78. רד"ק.
79. תרגום יונתן.
80. תרגום יונתן.
81. כלי יקר.
82. אברבנאל.
83. תרגום יונתן.
84. מלבי"ם.
85. מצודת ציון.
86. מלבי"ם.
87. כלי יקר.
88. חומת אנך. ורלב"ג מבאר כי חמשת אלפים אלו נלקחו מתוך השלושים אלף שנבחרו להיות האורב.
89. רש"י, רד"ק, מצודת דוד. כלומר אורב אחר אורב קרוב לעיר מחבירו (רש"י). מלבי"ם מבאר כי היה הבדל גדול בין אורב זה ובין האורב הראשון, האורב הראשון עמד בצד דרום-מערב רחוק מן העיר, והיה נחבא מבני העיר ואילו אורב זה עמד ליד המחנה שעמד מצפון לעיר, רק שנמשך לצד מערב, עד שעמד המחנה בצד צפון עם האורב שיצא מצידה לצד מערב כמין ד' הפוכה, לכן קרא לאורב הזה בפסוק שאח"כ בשם 'עקבו', המעקב הוא המסבב, שתכלית המעקב הזה היה לסבב את האויב משתי צדדיו כדרך המלחמה, ואורב זה לא נחבא כלל כי אנשי העיר ראוהו כי היה ליד המחנה קרוב לעיר.
90. תרגום יונתן.
91. מצודת ציון.
92. מצודת דוד.
93. רש"י.
94. מצודת דוד.
95. רש"י, רד"ק, מצודת ציון. ומלבי"ם בפס' קודם מבאר שהוא מלשון סיבוב, וראה את דבריו בהערה שם.
96. מלבי"ם.
97. תרגום יונתן.
98. מלבי"ם (לשיטתו בפס' קודם) מבאר שנמצא שעמדו המחנות בשתי שורות, שורה בצפון ושורה יוצאת אצלה מחמשת אלפים איש בצד מערב, ומצד צפון נראה כמו ד' הפוכה, וזה היה בגלוי לפני אנשי העי.
99. רד"ק.
100. מצודת דוד. רד"ק מבאר שהלך לוודא את עירנות שומרי המחנה, פן יצאו פתאום עליהם אנשי העי להכותם. מלבי"ם מבאר שיהושע ואנשיו הלכו בלילה בתוך העמק, ולמרות שביום חנו לפני העמק, בלילה התחילו יהושע ואנשיו ללכת בתוך העמק שהיה בין המחנה ובין העי כדי שיראו אנשי העי שמתקרבים אל העיר. ובמדרש אמרו רבותינו (מגילה ג., סנהדרין מד:, עירובין סג:) שלן בעומקה של הלכה (רש"י).
101. תרגום יונתן.
102. מלבי"ם.
103. אברבנאל.
104. מלבי"ם.
105. מצודת ציון.
106. תרגום יונתן. רש"י מבאר שהוא הזמן אשר קבעו יחדיו יום לפני על פי ניחושיהם. רד"ק מבאר הזמן שהמלך שלהם קבע שיהיו מוכנים למלחמה. ומצודת דוד מבאר הזמן שיצאו למלחמה הראשונה. ומלבי"ם מבאר לזמן שיהושע קבע עם האורב שביום השלישי בשעה פלונית ישים על העיר, למען יהיו מוכנים אז, ובמועד הזה נשקה המלחמה.
107. רד"ק. כי אחר שמחנה ישראל עמדו כמין ג"ם [-אות 'גמא' ביוונית הדומה לאות 'ד' הפוכה] בצד צפון ומערב, לא היה אפשר להם להתקרב לצד ההוא לבל יהיו מוקפים משתי רוחות, והוכרחו לנטות אל הקרן המגביל כנגדו לצד המזרח, ויהושע הבין כי בהכרח יתייצבו שם, ושם ילכדם בחכמתו (מלבי"ם).
108. רי"ד. ובכך חיזקו ליבם לניצחון וחשבו שכמו שניצחו אז ינצחו עתה (רלב"ג).
109. מלבי"ם.
110. מלבי"ם.
111. רש"י, רד"ק, מצודת דוד.
112. .רש"י. כלומר מוכים ונחלשים (מצודת דוד). ור"י קרא מבאר לשון "נגע" כאדם ההופך עורף לנוס והרודף משיגו במקצת ומכהו.
113. מקום מרעה הבהמות יקרא מדבר בין סמוך לעיר בין רחוק מן העיר (רד"ק).
114. הוא המדבר הנזכר לקמן יח, יב (מלבי"ם).
115. מלבי"ם.
116. אברבנאל.
117. רד"ק, מצודת דוד.
118. כתיב "בעיר" וקרי "בעי", כי הכתיב מורה שנזעקו כל הנשארים בעיר לרדוף אחריהם, והקרי מורה אשר בעי וגבולה כמו שכתוב אח"כ "ולא נשאר איש בעי ובבית אל" (רד"ק).
119. מלבי"ם.
120. אברבנאל.
121. וזה היה תכלית ציווי ה' ליהושע לקחת את כל העם עימו למלחמה כמו שנאמר (לעיל בפס' א) "קַח עִמְּךָ אֵת כָּל עַם הַמִּלְחָמָה" (אברבנאל).
122. מלבי"ם.
123. תרגום יונתן.
124. לעז רש"י, רד"ק, מצודת ציון. אברבנאל מבאר כי בחנית של יהושע היה דגל כמו שיש לרבים מהלוחמים וה' ציוהו שיטה בכידון אשר בידו ויעשה סימן לאורב ויעש כן.
125. ר"י קרא.
126. רש"י, מצודת דוד.
127. תרגום יונתן.
128. ר"י קרא.
129. אברבנאל.
130. תרגום יונתן.
131. תרגום יונתן.
132. כלי יקר מבאר כי כל מארב הצית עיר אחרת, מארב אחד הצית את העי ומארב השני את בית אל.
133. כלי יקר.
134. אברבנאל.
135. רש"י, רד"ק בפי' השני. ויש מפרשים כי "ידים" פירושו מקום, כמו "יד אבשלום" (רד"ק בפי' הראשון, מצודת ציון).
136. כלי יקר.
137. מלבי"ם.
138. רש"י, רד"ק.
139. אברבנאל.
140. ר"י קרא.
141. רש"י.
142. רד"ק, מצודת דוד.
143. אברבנאל.
144. מלבי"ם.
145. תרגום יונתן.
146. ר"י קרא.
147. כלי יקר.
148. רש"י, מצודת דוד.
149. רש"י.
150. שרצו לנוס אל העיר (מלבי"ם).
151. ר"י קרא.
152. מצודת ציון.
153. ר"י קרא.
154. ר"י קרא.
155. אברבנאל. נמצא שעתה היו מוקפים מכל ארבע רוחותם, כי מחנה יהושע הקיף אותם מצד צפון ומצד מערב כמין ג"ם [-אות גמא ביוונית הדומה לאות "ד" הפוכה], והאורב בא כנגדם מצד דרום, וצד מזרח הפתוח היה נגד יריחו שכבר היה תחת ממשלת ישראל, ובזה תראה חכמת יהושע כי זה היסוד בתכסיסי מלחמה להקיף את האויב מכל עבריו (מלבי"ם).
156. תרגום יונתן.
157. מצודת ציון.
158. גם הוא עניין שארית (מצודת ציון).
159. כלי יקר.
160. תרגום יונתן.
161. כלי יקר.
162. אברבנאל.
163. תרגום יונתן.
164. השדה כולל מקום זריעה ומקום מרעה הבהמות, לפיכך פירש במדבר אשר רדפום בו דהיינו מקום מרעה הבהמות (רד"ק, וראה לעיל בפס' ט"ו).
165. כלי יקר.
166. תרגום יונתן.
167. תרגום יונתן.
168. תרגום יונתן.
169. אברבנאל.
170. מצודת דוד.
171. אברבנאל.
172. תרגום יונתן.
173. כלי יקר.
174. אברבנאל בפס' כד.
175. תרגום יונתן. כלי יקר מבאר כי זכות המצווה של נטיית הכידון עמדה לו שלא החזיר ידו עד שסיים להשמיד את האויב.
176. תרגום יונתן.
177. אברבנאל.
178. תרגום יונתן.
179. אברבנאל מבאר כי החרימו את העי כדי שכל שאר המלכים ישמעו וְיִרָאוּ ולא יוסיפו לעצור כח נגד ישראל, וכדי שֶׁתִּזָּכֵר ההשגחה האלוהית ציוה שתהיה העיר חרם, שיזכרו מה שקרה לישראל על חטאתם ולא יוסיפו לחטוא, ולזכר גבורתם ציוה שיבזזו את השלל, ולא קילל את מי שיבנה אותה כמו ביריחו, כי לא היתה כל כך ראויה להבנות כיריחו.
180. כלי יקר.
181. שנאמר (לעיל בפס' ב) "רַק שְׁלָלָהּ וּבְהֶמְתָּהּ תָּבֹזּוּ לָכֶם".
182. ולמד מרבו משה רבינו עליו השלום שכשהיו עסוקים ישראל בביזה לקח את עצמות יוסף בעצמו (כלי יקר).
183. תרגום יונתן.
184. תרגום יונתן.
185. כלומר עד היום בו נכתב הספר (רשב"ם בראשית יט, לז). ויש מבארים לעולם (מצודת דוד לעיל ד, ט).
186. כמו שנאמר (לעיל פס' ב) "וְעָשִׂיתָ לָעַי וּלְמַלְכָּהּ כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ לִירִיחוֹ וּלְמַלְכָּהּ" (ר"י קרא).
187. אברבנאל.
188. רד"ק. שנאמר (דברים כא, כג) "לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא כִּי קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי וְלֹא תְטַמֵּא אֶת אַדְמָתְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה" (רד"ק, רלב"ג). ולדעת אברבנאל אין הציווי חל על מי שאינו מבני ישראל, ובכל זאת יהושע קבר אותו כדי שלא יטמא את הארץ, כי המת שאינו נקבר מטמא את הארץ, להיות גוף האדם בהיותו חי יותר שווה מכל שאר הבעלי חיים, ובמותו יצא מהשווי יותר מהרה מהם, ולזה יבאיש האיש המת במהרה יותר מאשר יבאישו בעלי החיים האחרים, וכן לעתיד בגוג ומגוג נאמר (יחזקאל לט, יב) "וּקְבָרוּם בֵּית יִשְׂרָאֵל לְמַעַן טַהֵר אֶת הָאָרֶץ" (אברבנאל).
189. אברבנאל
190. רלב"ג.
191. אברבנאל.
192. כלי יקר.
193. ראה ביאור בהערה בסוף הפס' הקודם.
194. ואין מוקדם ומאוחר בתורה, וכן אמרו רבותינו ז"ל (סוטה לב. לשיטת ר' יהודה) בו ביום עברו את הירדן ובאו להר גריזים ולהר עיבל והביאו את האבנים וְשָׂדוּ אוֹתָם בַּשִּׂיד וכתבו עליהם את כל דברי התורה ובנו מזבח והעלו עולות ושלמים ואכלו ושתו ושמחו וברכו וקלסו וקיפלו את האבנים וְלַנּוּ (רש"י, רד"ק). וראה את קושיותיו של אברבנאל על ביאור זה ואת תשובותיו של כלי יקר בעניין. מלבי"ם מבאר (כדעת ר' שילא בסנהדרין מד.) כי מעשה זה אירע אחרי מלחמת העי, וביאר כי יהושע הצטווה ציווי כפול, הראשון להקים את האבנים מיד בעוברו את הירדן וכך עשה, ולאחר מכן לָשׂוּד אוֹתָם בַּשִּׂיד וכך עשה כעת לאחר מלחמת העי.
195. ר"י קרא. ובמדרש תניא רבי אומר, מכאן רמז לתחיית המתים מן התורה, בנה לא נאמר אלא יבנה, כיוצא בדבר אתה אומר אז ישיר, שר לא נאמר אלא ישיר, מכאן תשובה לאומרים אין תחיית המתים מן התורה (ילקוט שמעוני).
196. ראה בפרק ד' לעיל (מלבי"ם).
197. אברבנאל, מלבי"ם.
198. תרגום יונתן.
199. שנאמר (דברים כז, ד) "וְהָיָה בְּעָבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן תָּקִימוּ אֶת הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם בְּהַר עֵיבָל וְשַׂדְתָּ אוֹתָם בַּשִּׂיד".
200. אברבנאל.
201. שנאמר (דברים כז, ה-ו) "וּבָנִיתָ שָּׁם מִזְבֵּחַ לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ מִזְבַּח אֲבָנִים לֹא תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה אֶת מִזְבַּח יְהוָה אֱלֹהֶיךָ".
202. אברבנאל.
203. רש"י.
204. והוא נקרא "משנה תורה" כי נאמר בו שנית מה שנאמר בארבעת הספרים שלפניו (מצודת דוד). וכתב רבינו סעדיה ז"ל כי כתבו בהם מספר המצוות כמו שהן כתובות בהלכות ובאזהרות, וכך ביאר והביא רד"ק. רלב"ג מבאר שכתב על האבנים את הברכות והקללות שבהם הוא בירך וקילל את ישראל בהר עיבל. ואברבנאל מבאר כי כתב את עשרת הדברות שכתב משה בפרשת ואתחנן. והרמב"ן (דברים כז, ח) מבאר שהכוונה היא לכל התורה כולה. ועוד נחלקו רבותינו ז"ל, מהם אמרו על גבי האבנים כתבו ואחר כך שָׂדוּ אוֹתָם בַּשִּׂיד, ומהם אמרו שמתחילה שָׂדוּ אוֹתָם בַּשִּׂיד וכתבו את התורה על גבי השיד, ויש מי שאמר כי בשבעים לשון כתבו את אותם דברי התורה כמו שנאמר בתורה (דברים כז, ח) "וְכָתַבְתָּ עַל הָאֲבָנִים אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בַּאֵר הֵיטֵב" כדי שיבינו אותם כל עם ולשון שיראו אותם (רד"ק).
205. תרגום יונתן.
206. מצודת דוד.
207. רד"ק.
208. רד"ק, מצודת דוד.
209. מצודת ציון.
210. מצודת דוד. ואלו הם, שמעון ולוי ויהודה ויששכר ויוסף ובנימין (רד"ק). ומה שאמרו שהלויים היו למטה היינו זקני כהונה ולויה שהיו ליד הארון, ושאר שבט לוי היו למעלה (רד"ק).
211. מצודת דוד.
212. ולא עמדו בראש ההר (רד"ק).
213. ואלו הם, ראובן גד ואשר וזבולון דן ונפתלי, ומה שאמר "והחציו" דרשו רבותינו ז"ל שהה"א בא למעט שמעטים היו במספר החצי של הר עיבל מהחצי של הר גריזים, ואע"פ שחלק מבני לוי היו למטה, מפני שהיה יוסף עמהם(רד"ק).
214. מצודת דוד.
215. רד"ק.
216. רי"ד.
217. שבתחילה פתחו ואמרו "ברוך האיש אשר לא יעשה פסל" וכו', ואחרי זה אמרו "ארור האיש" וכו' (רש"י). וכך עשו בכל הארורים (מצודת דוד). וכך גם הסדר בתורה שנאמר (דברים יא, כט) "וְנָתַתָּה אֶת הַבְּרָכָה עַל הַר גְּרִזִים וְאֶת הַקְּלָלָה עַל הַר עֵיבָל", (דברים כח, א) "וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע" תחילה ואחר כך (דברים כח, טו) "וְהָיָה אִם לֹא תִשְׁמַע". ובפותחם בברכות הפכו הלויים פניהם כלפי הר גריזים, ופתחו ואמרו ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה וגו' ואלו ואלו עונין אמן, הפכו פניהם כלפי הר עיבל ופתחו בקללה ארור האיש אשר יעשה פסל וגו' ואלו ואלו עונין אמן עד שגומרין כסדר הזה ברכות וקללות (רד"ק). כלי יקר מבאר כי כאשר הפכו הלויים פניהם אל הר גריזים לברך, ישראל שהיו בהר עיבל אף הם הפכו פניהם להר גריזים ועונים יחדיו אמן, וכן להיפך. מלבי"ם מבאר כדעת אבן עזרא שאמרו ששת השבטים שבהר גריזים את הברכות וששת השבטים שבהר עיבל את הקללות, והלויים שעמדו למטה אמרו רק את הארורים. רד"ק מביא כי נחלקו רבותינו ז"ל היכן היו הר גריזים והר עיבל, לדעת רבי יהודה זהו הר גריזים והר עיבל שבין הכותיים, ור' אליעזר אומר ב' גבשושיות עשו, לאחד קראו הר גריזים ולאחד קראו הר עיבל.
218. אחרי הברכות והקללות (רד"ק). ויתכן שיהושע המתין בין קריאת הלויים לבין קריאתו כדי שלא לעבור על "בל תוסיף" (כלי יקר).
219. מצודת דוד.
220. והם פרשת "וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ" וכו' "וְהָיָה אִם לֹא תִשְׁמַע בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ" האמורות בפרשת כי תבוא (דברים כח) והדומים להם (רד"ק, מצודת דוד)
221. מן הברכה והקללה (מצודת דוד). רד"ק מבאר שאחרי שקראו הלוים את הברכה והקללה פתח יהושע וקרא באוזניהם את כל המצוות, בין מצוות עשה ובין מצוות לא תעשה. כלי יקר מבאר כי קרא להם אף את המצוות הקשורות לגויים ולקבלתם בעם ישראל מבלי לחשוש לגרים שהיו בקרבם.
222. תרגום יונתן.
223. תרגום יונתן.
224. תרגום יונתן.
225. רד"ק.

ניתן ליצור איתנו קשר
בטלפון 072-390-2392

או להשאיר פרטים בטופס ונחזור אליכם אי"ה