(א)
דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ בֶּן חִלְקִיָּהוּ מִן הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִן:
אלה
[1]
דִּבְרֵי
נבואות
[2]
יִרְמְיָהוּ
[3]
בֶּן חִלְקִיָּהוּ
[4]
מִן הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר
ישבו
[5]
בַּעֲנָתוֹת בְּאֶרֶץ
-שבנחלת
[6]
בִּנְיָמִן:
[7]
(ב)
אֲשֶׁר הָיָה דְבַר יְהֹוָה אֵלָיו בִּימֵי יֹאשִׁיָּהוּ בֶן אָמוֹן מֶלֶךְ יְהוּדָה, בִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְמָלְכוֹ:
אֲשֶׁר הָיָה
תחילת
[8]
דְבַר יְהֹוָה אֵלָיו בִּימֵי יֹאשִׁיָּהוּ בֶן אָמוֹן מֶלֶךְ יְהוּדָה,
[9]
בִּ
שְׁנַת
שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְמָלְכוֹ:
[10]
(ג)
וַיְהִי בִּימֵי יְהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה עַד תֹּם עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְצִדְקִיָּהוּ בֶן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה, עַד גְּלוֹת יְרוּשָׁלִַם בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי:
וַיְהִי
-והיה מתנבא כל ימי יאשיהו הנותרים
[11]
, וגם
[12]
בִּימֵי יְהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה
[13]
, והתמידה נבואתו
[14]
עַד תֹּם
-כלות
[15]
עַשְׁתֵּי
-אחת
[16]
עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְצִדְקִיָּהוּ בֶן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה,
[17]
עַד
אותה השנה של
[18]
גְּלוֹת יְרוּשָׁלִַם בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי
לאותה שנה, הוא חודש אב
[19]
, שאז נתקיימו כל נבואותיו:
[20]
(ד)
וַיְהִי דְבַר יְהֹוָה אֵלַי לֵאמֹר:
ואלו דברי ירמיה שאמר לישראל;
[21]
וַיְהִי דְבַר יְהֹוָה אֵלַי לֵאמֹר:
(ה)
בְּטֶרֶם אֶצָּרְךָ (אצורך בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ וּבְטֶרֶם תֵּצֵא מֵרֶחֶם הִקְדַּשְׁתִּיךָ נָבִיא לַגּוֹיִם נְתַתִּיךָ:
בְּטֶרֶם
-כשעדיין לא
[22]
אֶצָּרְךָ (אצורך
כתיב)
-יצרתי אותך
[23]
בַבֶּטֶן
אמך,
[24]
יְדַעְתִּיךָ
-הכרתי בך שתהיה הגון ומוכן לנבואה,
[25]
וּבְטֶרֶם תֵּצֵא מֵרֶחֶם
אמך
הִקְדַּשְׁתִּיךָ
[26]
לנבואה
[27]
בכך
[28]
שֶׁ
נָבִיא לַגּוֹיִם נְתַתִּיךָ
-מיניתי אותך
[29]
, כי על כולם תנבא:
[30]
(ו)
וָאֹמַר אֲהָהּ אֲדֹנָי יְהוִֹה, הִנֵּה לֹא יָדַעְתִּי דַּבֵּר כִּי נַעַר אָנֹכִי:
וָאֹמַר
-ואמרתי
[31]
אֲהָהּ
-אוי לי
[32]
אֲדֹנָי יְהוִֹה,
הִנֵּה לֹא יָדַעְתִּי דַּבֵּר
-לסדר דברי הנבואה בצחות הלשון
[33]
כִּי
עדיין
[34]
נַעַר
-רך בשנים
[35]
אָנֹכִי
[36]
ולא הורגלתי בזה
[37]
, ובעודי נער איך אוכל להוכיח את העם?!:
[38]
(ז)
וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֵלַי אַל תֹּאמַר נַעַר אָנֹכִי, כִּי עַל כָּל אֲשֶׁר אֶשְׁלָחֲךָ תֵּלֵךְ, וְאֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוְּךָ תְּדַבֵּר:
וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֵלַי
, אל תְּמָאֵן לשליחותי בעבור הנערות
[39]
, כי אין איש בארץ שיכיר בך שאתה נער לא כפי מעשיך ולא כפי דיבוריך, ולכן
[40]
אַל תֹּאמַר נַעַר אָנֹכִי,
כִּי עַל
-אל
[41]
כָּל
הדברים
[42]
אֲשֶׁר אֶשְׁלָחֲךָ
אל האומות
[43]
תֵּלֵךְ,
[44]
וְאֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוְּךָ
לישראל
[45]
תְּדַבֵּר
[46]
, ואני אשים דְּבָרָי בפיך:
[47]
(ח)
אַל תִּירָא מִפְּנֵיהֶם כִּי אִתְּךָ אֲנִי לְהַצִּלֶךָ נְאֻם יְהֹוָה:
ונגד מה שאתה ירא שיהרגוך
[48]
אַל תִּירָא מִפְּנֵיהֶם
-מפני מי אשר אשלחך אליהם,
[49]
כִּי אִתְּךָ אֲנִי לְהַצִּלֶךָ
מיד הבאים להרע לך,
[50]
נְאֻם
-אמר
[51]
יְהֹוָה:
(ט)
וַיִּשְׁלַח יְהֹוָה אֶת יָדוֹ וַיַּגַּע עַל פִּי, וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֵלַי, הִנֵּה נָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיךָ:
אז בנבואה נראה כאילו
[52]
וַיִּשְׁלַח
-הושיט
[53]
יְהֹוָה
[54]
אֶת יָדוֹ וַיַּגַּע
-ונגע
[55]
עַל פִּי,
וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֵלַי,
הִנֵּה
בזה שנגעתי בידי בפיך
[56]
נָתַתִּי דְבָרַי
-דברי הנבואה
[57]
בְּפִיךָ:
(י)
רְאֵה הִפְקַדְתִּיךָ הַיּוֹם הַזֶּה עַל הַגּוֹיִם וְעַל הַמַּמְלָכוֹת לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ וּלְהַאֲבִיד וְלַהֲרוֹס לִבְנוֹת וְלִנְטוֹעַ:
ולכן, אע"פ שאתה נער,
[58]
רְאֵה
והסתכל!
[59]
הִפְקַדְתִּיךָ
-מניתי אותך
[60]
הַיּוֹם הַזֶּה עַל הַגּוֹיִם וְעַל הַמַּמְלָכוֹת
לנבאות עליהם כפי מה שאצווה לך
[61]
, לטוב ולרע
[62]
, לנבאות עליהם חורבן והשקט כפי מה שאצווה לך
[63]
; בנבואות חורבן
לִנְתוֹשׁ
[64]
וְלִנְתוֹץ
[65]
וּלְהַאֲבִיד וְלַהֲרוֹס
את החוטאים
[66]
, ובנבואות השקט
[67]
לִבְנוֹת וְלִנְטוֹעַ
את השבים מפשעם:
[68]
(יא)
וַיְהִי דְבַר יְהֹוָה אֵלַי לֵאמֹר, מָה אַתָּה רֹאֶה יִרְמְיָהוּ? וָאֹמַר מַקֵּל שָׁקֵד אֲנִי רֹאֶה:
ומתאר הנביא את מראה הנבואה הראשון שלו באומרו,
[69]
וַיְהִי דְבַר יְהֹוָה אֵלַי לֵאמֹר,
מָה אַתָּה רֹאֶה
במראה הנבואה
[70]
יִרְמְיָהוּ?
וָאֹמַר מַקֵּל
[71]
שָׁקֵד
-מאילן שגדלים בו שקדים
[72]
אֲנִי רֹאֶה:
[73]
(יב)
וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֵלַי, הֵיטַבְתָּ לִרְאוֹת כִּי שֹׁקֵד אֲנִי עַל דְּבָרִי לַעֲשֹׂתוֹ:
וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֵלַי,
הֵיטַבְתָּ לִרְאוֹת
שראית דבר ראוי לפי הזמן,
[74]
כִּי
כמו שהשקד הזה ממהר להוציא פרחיו קודם לכל האילנות, כך
[75]
שֹׁקֵד
-ממהר
[76]
אֲנִי עַל דְּבָרִי
להחריב את ירושלים,
[77]
לַעֲשֹׂתוֹ:
[78]
(יג)
וַיְהִי דְבַר יְהֹוָה אֵלַי שֵׁנִית לֵאמֹר, מָה אַתָּה רֹאֶה וָאֹמַר סִיר נָפוּחַ אֲנִי רֹאֶה, וּפָנָיו מִפְּנֵי צָפוֹנָה:
וַיְהִי דְבַר יְהֹוָה אֵלַי שֵׁנִית
בעניין זה
[79]
לֵאמֹר,
[80]
מָה אַתָּה רֹאֶה
במראה הנבואה?
[81]
וָאֹמַר סִיר
[82]
נָפוּחַ
-רותח
[83]
ומבעבע
[84]
אֲנִי רֹאֶה,
וּפָנָיו
-ופני הרתיחה שלו
[85]
מִפְּנֵי
-פונים
[86]
צָפוֹנָה
שֶׁשָּׁם האש:
[87]
(יד)
וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֵלָי מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה עַל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ:
וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֵלָי
, הנמשל הוא כי
[88]
מִצָּפוֹן
היא בבל
[89]
תִּפָּתַח
[90]
הָרָעָה
[91]
עַל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ:
[92]
(טו)
כִּי הִנְנִי קֹרֵא לְכָל מִשְׁפְּחוֹת מַמְלְכוֹת צָפוֹנָה נְאֻם יְהֹוָה, וּבָאוּ וְנָתְנוּ אִישׁ כִּסְאוֹ פֶּתַח שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִַם, וְעַל כָּל חוֹמֹתֶיהָ סָבִיב, וְעַל כָּל עָרֵי יְהוּדָה:
ומבאר איך תִּפָּתַח הרעה מצפון באומרו,
[93]
כִּי הִנְנִי קֹרֵא
[94]
לְכָל מִשְׁפְּחוֹת מַמְלְכוֹת צָפוֹנָה
[95]
לבוא על ירושלים
[96]
לשחתה
[97]
נְאֻם
-אמר
[98]
יְהֹוָה,
וּבָאוּ
-ויבואו
[99]
וְנָתְנוּ
-ויתנו
[100]
אִישׁ
-כל אחד
[101]
כִּסְאוֹ
מול
[102]
פֶּתַח
-פתחי
[103]
שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִַם,
וְעַל כָּל חוֹמֹתֶיהָ
לצור עליה
[104]
מִ
סָבִיב,
וְ
כן לָצוּר
[105]
עַל כָּל עָרֵי יְהוּדָה:
(טז)
וְדִבַּרְתִּי מִשְׁפָּטַי אוֹתָם עַל כָּל רָעָתָם אֲשֶׁר עֲזָבוּנִי וַיְקַטְּרוּ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים, וַיִּשְׁתַּחֲווּ לְמַעֲשֵׂי יְדֵיהֶם:
וְדִבַּרְתִּי
-אז
[106]
אתווכח עימם, עם יהודה
[107]
, ואדבר
[108]
מִשְׁפָּטַי אוֹתָם
-עמהם
[109]
עַל כָּל רָעָתָם אֲשֶׁר עֲזָבוּנִי
כאשר עזבו את עבודת בית המקדש
[110]
וַיְקַטְּרוּ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים,
וַיִּשְׁתַּחֲווּ לְמַעֲשֵׂי יְדֵיהֶם
שעשו בעצמם ויודעים שאין בו ממש:
[111]
(יז)
וְאַתָּה תֶּאְזֹר מָתְנֶיךָ וְקַמְתָּ וְדִבַּרְתָּ אֲלֵיהֶם אֵת כָּל אֲשֶׁר אָנֹכִי אֲצַוֶּךָּ אַל תֵּחַת מִפְּנֵיהֶם פֶּן אֲחִתְּךָ לִפְנֵיהֶם:
וְאַתָּה
, אחרי שידעת הרעה העתידה לבוא מצפון ושלא תאחר, ראוי שאע"פ שאתה נער
[112]
תֶּאְזֹר מָתְנֶיךָ
[113]
כאיש חיל
[114]
ללכת בזריזות,
[115]
וְקַמְתָּ
ללכת אליהם ולא תדלג דבר מדברי,
[116]
וְדִבַּרְתָּ אֲלֵיהֶם אֵת כָּל אֲשֶׁר אָנֹכִי אֲצַוֶּךָּ
מבלי להפיל דבר, וגם
[117]
אַל תֵּחַת
-תפחד
[118]
מִפְּנֵיהֶם
מלומר להם את כל דברי
[119]
ולהחניף להם,
[120]
פֶּן אֲחִתְּךָ
וְאַפִּילְךָ
[121]
לִפְנֵיהֶם
, כי כשתפחד אשבור אותך לפניהם ויוכלו להזיקך, לכן אל תפחד ובטח עלי ואז לא יוכלו לך:
[122]
(יח)
וַאֲנִי הִנֵּה נְתַתִּיךָ הַיּוֹם לְעִיר מִבְצָר וּלְעַמּוּד בַּרְזֶל וּלְחֹמוֹת נְחֹשֶׁת עַל כָּל הָאָרֶץ לְמַלְכֵי יְהוּדָה לְשָׂרֶיהָ לְכֹהֲנֶיהָ, וּלְעַם הָאָרֶץ:
וַאֲנִי הִנֵּה נְתַתִּיךָ
-נתתי כח בידך
[123]
הַיּוֹם
להיות חזק, בדומה
[124]
לְעִיר מִבְצָר
[125]
וּלְעַמּוּד בַּרְזֶל וּלְחֹמוֹת נְחֹשֶׁת
להתגבר
[126]
עַל כָּל הָאָרֶץ
, ומפרש,
[127]
לְמַלְכֵי
-כנגד מלכי
[128]
יְהוּדָה
, ולא לבד כנגד מלכיהם שֶׁמִּגַּאֲוָתָם רובם שונאים מוסר, כי גם תהיה כך
[129]
לְשָׂרֶיהָ
וגם
לְכֹהֲנֶיהָ,
[130]
וּלְעַם הָאָרֶץ
[131]
, שלא יוכלו לך:
[132]
(יט)
וְנִלְחֲמוּ אֵלֶיךָ וְלֹא יוּכְלוּ לָךְ, כִּי אִתְּךָ אֲנִי נְאֻם יְהֹוָה לְהַצִּילֶךָ:
וְ
כולם
[133]
נִלְחֲמוּ
-ילחמו
[134]
אֵלֶיךָ
-עימך
[135]
ולא תמצא עזר משום אדם,
[136]
וְ
אף על פי כן
[137]
כיון שבטחת בי
[138]
לֹא יוּכְלוּ לָךְ,
כִּי אִתְּךָ אֲנִי נְאֻם
-אמר
[139]
יְהֹוָה לְהַצִּילֶךָ
מידם:
[140]