(א)
וַיְהִי דְבַר יְהֹוָה אֵלַי לֵאמֹר:
אחרי שציוה ה' יתברך את ירמיהו שילך מבלי להתמהמה בשליחותו ולא יִמָּנַע מפני נערותו, והודיעו מהיכן תבוא הרעה, ראה ה' יתברך שהנביא חושש איך ילך להינבא כשתחילת נבואתו היא רעה, לכן ראה הקב"ה שטוב יותר יהיה אם יִנָּבֵא נבואה ראשונה טובה ואחריה יגיד הרעות כרצון ה'
[1]
, לפיכך הקדים הקב"ה נבואת הקדמה
[2]
, להודיע כי בכל העונשים והייסורים שיביא ה' על עמו, עדיין אהבתו אליהם, ולא שכח בריתו מימי קדם
[3]
, ועל נבואה זו סיפר הנביא באומרו,
וַיְהִי דְבַר יְהֹוָה אֵלַי לֵאמֹר:
(ב)
הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְהֹוָה זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר, בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה:
הָלֹךְ
-לך
[4]
וְקָרָאתָ
-ותתנבא
[5]
בְאָזְנֵי
יושבי
[6]
יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר
-וכך תאמר,
כֹּה
-כך
[7]
אָמַר יְהֹוָה
, אף על פי שאני מביא עליך רעה בעבור מעשיך הרעים לא אַכַלֶה אותך, וגם אעניש את המריעים לך, כי
[8]
זָכַרְתִּי
-זוכר אני
[9]
לָךְ
את הַ
חֶסֶד
אשר עשיתי עמך בימי
[10]
נְעוּרַיִךְ
[11]
בעת שבחרתי אותך לי לעם כי מצאת חן בעיני
[12]
, וזוכר אני לך
אַהֲבַת
- האהבה שהיתה לי עלייך בעת
[13]
כְּלוּלֹתָיִךְ
[14]
, וזכורה לְפָנַי האמונה שהאמנת בי בעת
[15]
לֶכְתֵּךְ
-שהלכת
[16]
אַחֲרַי
[17]
בַּמִּדְבָּר,
בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה
ואין בה מה לאכול:
[18]
(ג)
קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַיהוָה רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה כָּל אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ רָעָה תָּבֹא אֲלֵיהֶם, נְאֻם יְהֹוָה:
ולכן
[19]
, כמו תרומה שהיא
[20]
קֹדֶשׁ
שלא יאכלנו זר, כך נחשב עַם
[21]
יִשְׂרָאֵל לַיהוָה
; כמו ראשית קציר לפני העומר שאסור באכילה והאוכלו מתחייב, כך ישראל נחשבים
[22]
רֵאשִׁית
-המיטב
[23]
תְּבוּאָתֹה
-שבתבואות
[24]
, אשר
כָּל אֹכְלָיו
-הגוזלים את ישראל ומכלים אותם
[25]
יֶאְשָׁמוּ
-יש עליהם אשם,
[26]
רָעָה תָּבֹא אֲלֵיהֶם,
[27]
נְאֻם
-זהו מאמר
[28]
יְהֹוָה:
(ד)
שִׁמְעוּ דְבַר יְהֹוָה בֵּית יַעֲקֹב וְכָל מִשְׁפְּחוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל:
ולאחר שהודיע שה' זוכר ולא שכח את אהבת הכלולות, מוכיחם הנביא מדוע שכחוהו המה ואבותם באומרו,
[29]
שִׁמְעוּ דְבַר יְהֹוָה
[30]
בֵּית יַעֲקֹב וְכָל מִשְׁפְּחוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל:
[31]
(ה)
כֹּה אָמַר יְהֹוָה, מַה מָּצְאוּ אֲבוֹתֵיכֶם בִּי עָוֶל כִּי רָחֲקוּ מֵעָלָי וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי הַהֶבֶל וַיֶּהְבָּלוּ:
כֹּה
-כך
[32]
אָמַר יְהֹוָה,
מַה מָּצְאוּ אֲבוֹתֵיכֶם
[33]
בִּי עָוֶל
-דבר עַוְלָה
[34]
כִּי
-אשר בעבורו
[35]
מהרגע שנכנסו לארץ
[36]
רָחֲקוּ מֵעָלָי
בכפיות טובה?!
[37]
וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי הַהֶבֶל
[38]
ובעבור זה
[39]
וַיֶּהְבָּלוּ
-נעשו גם המה הבל מבלי ממש:
[40]
(ו)
וְלֹא אָמְרוּ אַיֵּה יְהֹוָה הַמַּעֲלֶה אֹתָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, הַמּוֹלִיךְ אֹתָנוּ בַּמִּדְבָּר, בְּאֶרֶץ עֲרָבָה וְשׁוּחָה, בְּאֶרֶץ צִיָּה וְצַלְמָוֶת, בְּאֶרֶץ לֹא עָבַר בָּהּ אִישׁ וְלֹא יָשַׁב אָדָם שָׁם:
ומלבד מה שלא הבחינו בין הטוב והרע, לא נתנו דעתם על חסרון התועלת ועל ההיזק שימשך להם עתה
[41]
, ולא נתנו על דעתם לאמר איך נעבוד אלהים אחרים?!,
[42]
וְלֹא
חזרו מדרכם
[43]
אָמְרוּ
-לומר
[44]
אַיֵּה יְהֹוָה
[45]
כי נלך אחרי אלהים אחרים?!
[46]
הרי הוא ה'
הַמַּעֲלֶה
-אשר העלה
[47]
אֹתָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם,
הַמּוֹלִיךְ
-אשר הוליך
[48]
אֹתָנוּ בַּמִּדְבָּר,
[49]
בְּאֶרֶץ עֲרָבָה
[50]
וְשׁוּחָה,
[51]
בְּאֶרֶץ צִיָּה
[52]
וְצַלְמָוֶת,
[53]
בְּאֶרֶץ
אשר
לֹא עָבַר בָּהּ אִישׁ וְלֹא יָשַׁב אָדָם שָׁם
בקביעות
[54]
, איך השלכנו אותו אחרי גוינו ולא פנינו אליו?!:
[55]
(ז)
וָאָבִיא אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ הַכַּרְמֶל לֶאֱכֹל פִּרְיָהּ וְטוּבָהּ, וַתָּבֹאוּ וַתְּטַמְּאוּ אֶת אַרְצִי וְנַחֲלָתִי שַׂמְתֶּם לְתוֹעֵבָה:
ואחרי שהזכיר חטא אבותיהם יוצאי מצרים מזכיר חטא בניהם, באומרו,
[56]
וָאָבִיא
-והלא הבאתי
[57]
אֶתְכֶם
משם
[58]
אֶל אֶרֶץ הַכַּרְמֶל
[59]
לֶאֱכֹל פִּרְיָהּ וְטוּבָהּ,
וַתָּבֹאוּ וַתְּטַמְּאוּ אֶת אַרְצִי
[60]
במה שעבדתם בה לעכו"ם,
[61]
וְנַחֲלָתִי
הלא היא ארץ ישראל
[62]
שַׂמְתֶּם לְתוֹעֵבָה
שעבדתם בה אלהים אחרים:
[63]
(ח)
הַכֹּהֲנִים לֹא אָמְרוּ אַיֵּה יְהֹוָה וְתֹפְשֵׂי הַתּוֹרָה לֹא יְדָעוּנִי וְהָרֹעִים פָּשְׁעוּ בִי, וְהַנְּבִאִים נִבְּאוּ בַבַּעַל וְאַחֲרֵי לֹא יוֹעִלוּ הָלָכוּ:
הַכֹּהֲנִים
אשר עליהם להורות דרכי ה'
[64]
לֹא אָמְרוּ
-הזהירו את העם לומר
[65]
אַיֵּה יְהֹוָה
למה תעזבו אותו
[66]
ותעבדו לזולתו?!
[67]
וְתֹפְשֵׂי הַתּוֹרָה
הם הסנהדרין
[68]
לֹא יְדָעוּנִי
-רצו לדעת ולהכיר גודל רוממותי,
[69]
וְהָרֹעִים
המה מלכי ישראל
[70]
ושריהם
[71]
פָּשְׁעוּ
-מרדו
[72]
בִי,
וְהַנְּבִאִים
נביאי השקר
[73]
נִבְּאוּ בַבַּעַל
-בשם הבעל,
[74]
וְאַחֲרֵי
דברים
[75]
אשר
לֹא יוֹעִלוּ
[76]
הָלָכוּ:
(ט)
לָכֵן עֹד אָרִיב אִתְּכֶם נְאֻם יְהֹוָה, וְאֶת בְּנֵי בְנֵיכֶם אָרִיב:
לָכֵן
, מלבד מה שהוכחתי את אבותיכם על רשעתם, הנה
[77]
טרם אביא עליכם רעה
[78]
עֹד אָרִיב
-אדבר דברי ריב ותוכחה
[79]
אִתְּכֶם
על ידי נְבִיאַי
[80]
נְאֻם
-אמר
[81]
יְהֹוָה,
[82]
וְ
ידעתי שגם
[83]
אֶת בְּנֵי בְנֵיכֶם אָרִיב
כי האשמה הזאת תלך מהאבות לבנים דור אחר דור:
[84]
(י)
כִּי עִבְרוּ אִיֵּי כִתִּיִּים וּרְאוּ וְקֵדָר שִׁלְחוּ וְהִתְבּוֹנְנוּ מְאֹד, וּרְאוּ הֵן הָיְתָה כָּזֹאת:
כִּי עִבְרוּ
[85]
לְ
אִיֵּי כִתִּיִּים וּרְאוּ
משפט מנהגם,
[86]
וְקֵדָר
[87]
שִׁלְחוּ
מלאכים
[88]
לראות מנהגם
[89]
וְהִתְבּוֹנְנוּ מְאֹד,
[90]
וּרְאוּ
מעשה העכו"ם ההם,
[91]
הֵן
-וכי באמת
[92]
הָיְתָה כָּזֹאת
תועבה ביניהם?!:
[93]
(יא)
הַהֵימִיר גּוֹי אֱלֹהִים וְהֵמָּה לֹא אֱלֹהִים וְעַמִּי הֵמִיר כְּבוֹדוֹ בְּלוֹא יוֹעִיל:
הַ
אם
[94]
הֵימִיר
-החליף
[95]
גּוֹי
מהם
[96]
אֱלֹהִים
-אלהיו באחר?!
[97]
וְ
אף כי אלהיהם
[98]
הֵמָּה לֹא אֱלֹהִים
, עם כל זאת, כיוון שהחזיקו בהם לא החליפום
[99]
וכל אחד דבק בעבודה זרה שלו,
[100]
וְעַמִּי הֵמִיר
-החליף
[101]
כְּבוֹדוֹ
-כבודי
[102]
בְּ
עבודה זרה, דבר אשר
[103]
לוֹא יוֹעִיל:
[104]
(יב)
שֹׁמּוּ שָׁמַיִם עַל זֹאת!, וְשַׂעֲרוּ חָרְבוּ מְאֹד נְאֻם יְהֹוָה:
שֹׁמּוּ
-תהיו שממה
[105]
שָׁמַיִם
והתפלאו
[106]
עַל זֹאת!,
[107]
וְשַׂעֲרוּ
-וסערו!,
[108]
חָרְבוּ מְאֹד
-וחורבן גדול ראוי שיבוא בעולם,
[109]
נְאֻם
-אמר
[110]
יְהֹוָה:
(יג)
כִּי שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשָׂה עַמִּי אֹתִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים לַחְצֹב לָהֶם בֹּארוֹת בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים אֲשֶׁר לֹא יָכִלוּ הַמָּיִם:
כִּי שְׁתַּיִם רָעוֹת
[111]
עָשָׂה עַמִּי
, הרעה ראשונה היא
[112]
שֶׁ
אֹתִי עָזְבוּ
שאני
[113]
מְקוֹר
-כמעיין הנובע
[114]
מַיִם חַיִּים
[115]
אשר לא יכזבו מימיו
[116]
, והרעה השניה היא
[117]
שעשו זאת כדי
[118]
לַחְצֹב
-לחפור
[119]
לָהֶם
-לעצמם
[120]
בֹּארוֹת בֹּארֹת
[121]
נִשְׁבָּרִים אֲשֶׁר לֹא יָכִלוּ
-יחזיקו את
[122]
הַמָּיִם
אשר נתנו בהם:
[123]
(יד)
הַעֶבֶד יִשְׂרָאֵל אִם יְלִיד בַּיִת הוּא מַדּוּעַ הָיָה לָבַז?!:
וכי כמו
[124]
הַעֶבֶד
מקנת כסף, הוא
[125]
יִשְׂרָאֵל
?! או הַ
אִם
כמו
[126]
יְלִיד בַּיִת הוּא
שנולד מן השפחה שיש לו לאדם בביתו
[127]
שמפני פחיתותם לא ישגיח האדון עליהם?!
[128]
מַדּוּעַ
אם כן
[129]
הָיָה
ישראל
לָבַז?!:
[130]
(טו)
עָלָיו יִשְׁאֲגוּ כְפִרִים נָתְנוּ קוֹלָם וַיָּשִׁיתוּ אַרְצוֹ לְשַׁמָּה עָרָיו נִצְּתוּ (נצתה מִבְּלִי יֹשֵׁב:
עָלָיו
-על ישראל
[131]
יִשְׁאֲגוּ
-שואגים
[132]
כְפִרִים
[133]
לאיים עליו,
[134]
נָתְנוּ קוֹלָם
עליו,
[135]
וַיָּשִׁיתוּ
-וישימו
[136]
אַרְצוֹ לְשַׁמָּה
-לשממה,
[137]
עָרָיו נִצְּתוּ (נצתה
כתיב)
-נעשו שממה
[138]
מִבְּלִי יֹשֵׁב
בהם:
[139]
(טז)
גַּם בְּנֵי נֹף וְתַחְפַּנְחֵס (ותחפנס יִרְעוּךְ קָדְקֹד:
גַּם בְּנֵי נֹף וְתַחְפַּנְחֵס (ותחפנס
כתיב)
מארץ מצרים
[140]
, אשר אתה בוטח בהם ומבקש את עזרתם
[141]
, אפילו הם
[142]
יִרְעוּךְ
-ישברו
[143]
את הַ
קָדְקֹד
[144]
שלך:
[145]
(יז)
הֲלוֹא זֹאת תַּעֲשֶׂה לָּךְ עָזְבֵךְ אֶת יְהֹוָה אֱלֹהַיִךְ בְּעֵת מוֹלִכֵךְ בַּדָּרֶךְ:
הֲלוֹא
את הרעה ואת הפורענות
[146]
הַ
זֹאת תַּעֲשֶׂה
-תגרום
[147]
לָּךְ
האשמה והעוון על
[148]
עָזְבֵךְ אֶת יְהֹוָה אֱלֹהַיִךְ
, ולא הלכת אחריו
[149]
בְּעֵת מוֹלִכֵךְ
-שהיה מוליך אותך
[150]
בַּדָּרֶךְ
הישרה
[151]
, ואת נטית מעליה ועזבת את ה' ללכת אחרי אלהים אחרים:
[152]
(יח)
וְעַתָּה מַה לָּךְ לְדֶרֶךְ מִצְרַיִם לִשְׁתּוֹת מֵי שִׁחוֹר וּמַה לָּךְ לְדֶרֶךְ אַשּׁוּר לִשְׁתּוֹת מֵי נָהָר:
וְעַתָּה
[153]
, הואיל והכל בהשגחה
[154]
, למה תעזבי אותי ותבטחי על מצרים?!
[155]
מַה
-למה
[156]
לָּךְ
ללכת
[157]
לְדֶרֶךְ מִצְרַיִם לִשְׁתּוֹת מֵי שִׁחוֹר
-הנילוס
[158]
שם הוטבעו הזכרים שלכם?!
[159]
וּמַה
-ולמה
[160]
לָּךְ
ללכת
[161]
לְדֶרֶךְ אַשּׁוּר לִשְׁתּוֹת מֵי נָהָר
פרת?!:
[162]
(יט)
תְּיַסְּרֵךְ רָעָתֵךְ, וּמְשֻׁבוֹתַיִךְ תּוֹכִחֻךְ וּדְעִי וּרְאִי כִּי רַע וָמָר עָזְבֵךְ אֶת יְהֹוָה אֱלֹהָיִךְ וְלֹא פַחְדָּתִי אֵלַיִךְ נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה צְבָאוֹת:
הסוף יהיה כי
[163]
תְּיַסְּרֵךְ
-תביא עליך ייסורין
[164]
רָעָתֵךְ,
[165]
וּמְשֻׁבוֹתַיִךְ
[166]
שאת מורדת בי
[167]
תּוֹכִחֻךְ
במכאוב,
[168]
וּדְעִי וּרְאִי כִּי רַע וָמָר עָזְבֵךְ אֶת יְהֹוָה אֱלֹהָיִךְ וְלֹא
היה
[169]
פַחְדָּתִי
-הפחד שלי
[170]
אֵלַיִךְ
בליבך לירא אותי,
[171]
נְאֻם
-אמר
[172]
אֲדֹנָי יְהוִה צְבָאוֹת:
(כ)
כִּי מֵעוֹלָם שָׁבַרְתִּי עֻלֵּךְ נִתַּקְתִּי מוֹסְרוֹתַיִךְ וַתֹּאמְרִי לֹא אֶעֱבוֹר (אעבוד כִּי עַל כָּל גִּבְעָה גְּבֹהָה וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן אַתְּ צֹעָה זֹנָה:
כִּי
הלא
[173]
מֵעוֹלָם
-מימות עולם הייתי לך לעזרה, אני
[174]
שָׁבַרְתִּי עֻלֵּךְ
-את העול אשר הכבידו עליך האומות,
[175]
נִתַּקְתִּי
-הסרתי
[176]
מעל צווארך את
[177]
מוֹסְרוֹתַיִךְ
-קשרי רצועות עוֹלַם,
[178]
וַתֹּאמְרִי
-ואז אמרת
[179]
לֹא אֶעֱבוֹר (אעבוד
כתיב)
[180]
עוד על דבר ה'
[181]
, והנה לא קיימת דברייך
[182]
, ולא שמרת הבטחתך,
[183]
כִּי
-אלא
[184]
עַל כָּל גִּבְעָה גְּבֹהָה וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן
[185]
אַתְּ צֹעָה
-מִטַּלְטֶלֶת ונוסעת ממקום למקום
[186]
כמו
[187]
זֹנָה:
(כא)
וְאָנֹכִי נְטַעְתִּיךְ שׂוֹרֵק כֻּלֹּה זֶרַע אֱמֶת וְאֵיךְ נֶהְפַּכְתְּ לִי סוּרֵי הַגֶּפֶן נָכְרִיָּה:
וְאָנֹכִי
מתחילה
[188]
נְטַעְתִּיךְ שׂוֹרֵק
-מענפי גפן משובח,
[189]
כֻּלֹּה זֶרַע אֱמֶת
הלא הם אברהם יצחק ויעקב, ואם כן ראויה היית להיות כמותם,
[190]
וְאֵיךְ נֶהְפַּכְתְּ לִי
-למולי להיות
[191]
סוּרֵי
-הענפים הרעים שמזיקין ושכורתים מן
[192]
הַגֶּפֶן נָכְרִיָּה
-הזרה
[193]
הצומחת ביערות
[194]
שפירותיה באושים:
[195]
(כב)
כִּי אִם תְּכַבְּסִי בַּנֶּתֶר, וְתַרְבִּי לָךְ בֹּרִית נִכְתָּם עֲוֹנֵךְ לְפָנַי, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה:
כִּי
אפילו
[196]
אִם תְּכַבְּסִי
-תצחצחי עצמך
[197]
בַּנֶּתֶר,
[198]
וְתַרְבִּי לָךְ בֹּרִית
-סבון
[199]
להעביר ממנו הכתם
[200]
, הנה לא תועילי בזה כי
[201]
נִכְתָּם
-כמו כתם נראה
[202]
עֲוֹנֵךְ
[203]
לְפָנַי,
[204]
נְאֻם
-אמר
[205]
אֲדֹנָי יְהוִה:
(כג)
אֵיךְ תֹּאמְרִי לֹא נִטְמֵאתִי אַחֲרֵי הַבְּעָלִים לֹא הָלַכְתִּי רְאִי דַרְכֵּךְ בַּגַּיְא דְּעִי מֶה עָשִׂית בִּכְרָה קַלָּה מְשָׂרֶכֶת דְּרָכֶיהָ:
כל כך עוונך מגולה שאם רצית להכחישו
[206]
אֵיךְ תֹּאמְרִי
-תכחישי לומר
[207]
לֹא נִטְמֵאתִי
עתה בעכו"ם, ומעולם
[208]
אַחֲרֵי הַבְּעָלִים לֹא הָלַכְתִּי
, איך תוכלי לומר כן?! הלא
[209]
רְאִי דַרְכֵּךְ בַּגַּיְא
מול בית פעור
[210]
שם עבדת לבעל,
[211]
דְּעִי
-ודעי
[212]
מֶה עָשִׂית
היום הזה, ותשכילי שאותו העוון אשר התחלת שם הוא עמך עד היום הזה
[213]
, שהנה גם כן בארצך את כמו
[214]
בִּכְרָה
-גמלה נקבה בחורה
[215]
הַ
קַלָּה
לרוץ
[216]
אשר
מְשָׂרֶכֶת
-קושרת
[217]
דְּרָכֶיהָ
-דרכי נערותה בליבה
[218]
, עד שכל ימיה תתמיד במנהג ההוא לרדוף ולרוץ בכל עת, כך את כאשר התחלת בעבודת בעל פעור נדבקת בעבודת הבעלים עד היום הזה ולא עזבתם:
[219]
(כד)
פֶּרֶה לִמֻּד מִדְבָּר בְּאַוַּת (נפשו) נַפְשָׁהּ שָׁאֲפָה רוּחַ תַּאֲנָתָהּ מִי יְשִׁיבֶנָּה כָּל מְבַקְשֶׁיהָ לֹא יִיעָפוּ בְּחָדְשָׁהּ יִמְצָאוּנְהָ:
הרי את
[220]
פֶּרֶה
-כַּפֶּרֶא הזה
[221]
לִמֻּד
-הלמוד והרגיל
[222]
להיות
[223]
בַּ
מִדְבָּר
אשר
[224]
בְּאַוַּת (נפשו
כתיב
) נַפְשָׁהּ
-ברצונה
[225]
שָׁאֲפָה רוּחַ
שהרי אין מי שמכריחהּ לרוץ ולרדוף
[226]
, ובכל פעם תרוץ ותחזור במרוצה למקומה כאילו
[227]
תַּאֲנָתָהּ
-דַּאֲגָתָהּ היא על
[228]
מִי יְשִׁיבֶנָּה
למקומה,
[229]
כָּל מְבַקְשֶׁיהָ
לתופשה
[230]
לֹא יִיעָפוּ
-יתייגעו
[231]
לרדוף אחריה, כי
[232]
בְּחָדְשָׁהּ
-בחודש שתשלים הריונה
[233]
יִמְצָאוּנְהָ
בקלות כי אז היא כבֵדה ואינה יכולה לרוץ:
[234]
(כה)
מִנְעִי רַגְלֵךְ מִיָּחֵף וּגְרוֹנֵךְ (וגורנך) מִצִּמְאָה וַתֹּאמְרִי נוֹאָשׁ לוֹא כִּי אָהַבְתִּי זָרִים וְאַחֲרֵיהֶם אֵלֵךְ:
נְבִיאַי אומרים לך
[235]
, מנעי עצמך מעבודה זרה, ובכך
[236]
מִנְעִי רַגְלֵךְ מִיָּחֵף
-מללכת יחפה
[237]
בגולה,
[238]
וּ
מנעי
[239]
גְרוֹנֵךְ (וגורנך
כתיב
) מִצִּמְאָה
- מצמא למים,
[240]
וַתֹּאמְרִי
על דברי הנביאים
[241]
נוֹאָשׁ
-מתייאשת אני מעבודת ה'
[242]
לוֹא
-ולא אשוב אליו
[243]
כִּי אָהַבְתִּי זָרִים
[244]
שאני רואה שהם מצליחים,
[245]
וְאַחֲרֵיהֶם אֵלֵךְ
לעבוד אותם:
[246]
(כו)
כְּבֹשֶׁת גַּנָּב כִּי יִמָּצֵא כֵּן הֹבִישׁוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל הֵמָּה מַלְכֵיהֶם, שָׂרֵיהֶם, וְכֹהֲנֵיהֶם וּנְבִיאֵיהֶם:
כְּבֹשֶׁת
-כמרבית בושת
[247]
הַ
גַּנָּב כִּי
-כאשר
[248]
יִמָּצֵא
שהוא גנב אחרי שהיה מוחזק לנאמן,
[249]
כֵּן הֹבִישׁוּ
-תרבה בושת
[250]
בֵּית יִשְׂרָאֵל
בעיני העכו"ם על כי היו מוחזקים לעובדי ה' ונמצאו עובדי כוכבים ככל העמים,
[251]
הֵמָּה
[252]
וכן
[253]
מַלְכֵיהֶם,
שָׂרֵיהֶם,
וְכֹהֲנֵיהֶם
כהני הבעל,
[254]
וּנְבִיאֵיהֶם
נביאי הבעל:
[255]
(כז)
אֹמְרִים לָעֵץ אָבִי אַתָּה, וְלָאֶבֶן אַתְּ יְלִדְתָּנוּ (ילדתני כִּי פָנוּ אֵלַי עֹרֶף וְלֹא פָנִים, וּבְעֵת רָעָתָם יֹאמְרוּ, קוּמָה וְהוֹשִׁיעֵנוּ:
על אשר
[256]
אֹמְרִים לָעֵץ
-לפסל שהוא עשוי מעץ
[257]
אָבִי אַתָּה,
[258]
וְלָאֶבֶן
-ולצלם מאבן יאמרו
[259]
אַתְּ
-אתה
[260]
יְלִדְתָּנוּ
[261]
(ילדתני
כתיב)
, ואינם שומעים לִדְבָרַי
[262]
כִּי פָנוּ אֵלַי עֹרֶף וְלֹא פָנִים,
[263]
וּבְעֵת
שתבוא עליהם
[264]
רָעָתָם
ורואים כי אין אלהיהם מושיע אותם
[265]
, יתפללו אלי
[266]
וְ
יֹאמְרוּ,
[267]
קוּמָה וְהוֹשִׁיעֵנוּ
מן הרעה:
[268]
(כח)
וְאַיֵּה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לָּךְ יָקוּמוּ אִם יוֹשִׁיעוּךָ בְּעֵת רָעָתֶךָ כִּי מִסְפַּר עָרֶיךָ הָיוּ אֱלֹהֶיךָ יְהוּדָה:
וְ
הנה כשתקרא אלי בעת רעתך
[269]
אשיב לך,
[270]
אַיֵּה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לָּךְ
עץ ואבן כסף וזהב?!
[271]
יָקוּמוּ
נא ותראה
[272]
אִם יוֹשִׁיעוּךָ בְּעֵת
שבאה עליך
[273]
רָעָתֶךָ
[274]
, קרא נא אליהם לתשועה
[275]
הרי רבים המה,
[276]
כִּי
הלא כפי
[277]
מִסְפַּר עָרֶיךָ
כך
הָיוּ אֱלֹהֶיךָ
רבים
[278]
, שבכל עיר יש לך אלוה
[279]
, בית
[280]
יְהוּדָה
! ולמרות זאת, לא יִמָּצֵא אף אחד מהם שיוכל להושיעך:
[281]
(כט)
לָמָּה תָרִיבוּ אֵלָי כֻּלְּכֶם פְּשַׁעְתֶּם בִּי נְאֻם יְהֹוָה:
וכשיבוא האויב עליכם,
[282]
לָמָּה תָרִיבוּ
-תתרעמו
[283]
אֵלָי
-למולי על שאין אני מציל אתכם מן הרעה הבאה
[284]
, ואתם אומרים "למה עזבנו ה' ויתננו ביד אויבינו?!"
[285]
, הלא
[286]
כֻּלְּכֶם
[287]
פְּשַׁעְתֶּם בִּי
ואיני מחוייב להושיעכם
[288]
נְאֻם
-אמר
[289]
יְהֹוָה:
(ל)
לַשָּׁוְא הִכֵּיתִי אֶת בְּנֵיכֶם מוּסָר לֹא לָקָחוּ אָכְלָה חַרְבְּכֶם נְבִיאֵיכֶם כְּאַרְיֵה מַשְׁחִית:
לַשָּׁוְא
-לחינם
[290]
הִכֵּיתִי אֶת בְּנֵיכֶם
[291]
כיוון שעם כל זה
[292]
מוּסָר לֹא לָקָחוּ
האבות
[293]
, כי
[294]
אָכְלָה
-הרגה
[295]
חַרְבְּכֶם
את
נְבִיאֵיכֶם
[296]
כְּאַרְיֵה
הַ
מַשְׁחִית
בני אדם:
[297]
(לא)
הַדּוֹר! אַתֶּם רְאוּ דְבַר יְהֹוָה הֲמִדְבָּר הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל אִם אֶרֶץ מַאְפֵּלְיָה מַדּוּעַ אָמְרוּ עַמִּי רַדְנוּ לוֹא נָבוֹא עוֹד אֵלֶיךָ:
בני
[298]
הַדּוֹר!
אַתֶּם רְאוּ
בהבנת הלב את
[299]
דְבַר
-מצוות
[300]
יְהֹוָה
אשר יש גמול עליהם
[301]
האם יש בהם עמל וטורח ומעמסה
[302]
, וכי עד הנה האם כמו
[303]
הֲמִדְבָּר הָיִיתִי
אני
[304]
לְיִשְׂרָאֵל
[305]
הַ
אִם
כמו
אֶרֶץ מַאְפֵּלְיָה
-חשוכה
[306]
שלא ימצא האדם שם כל צרכו הייתי לישראל?!
[307]
אם כן
[308]
מַדּוּעַ אָמְרוּ עַמִּי
כבר
[309]
רַדְנוּ
-נבדלנו ממך
[310]
, וְ
לוֹא נָבוֹא
-נוכל לעלות
[311]
עוֹד אֵלֶיךָ
אל הר ה', אל שמי קדשו, יען שירדנו מאוד והתרחקנו מן ה' ומן הרוחניות והקדושה:
[312]
(לב)
הֲתִשְׁכַּח בְּתוּלָה עֶדְיָהּ כַּלָּה קִשֻּׁרֶיהָ?! וְעַמִּי שְׁכֵחוּנִי יָמִים אֵין מִסְפָּר:
הֲתִשְׁכַּח
- וכי הדרך היא שתשכח
[313]
בְּתוּלָה
לשים
[314]
עֶדְיָהּ
- תַּכְשִׁיטָהּ
[315]
עליה להתקשט בו?! וכי תשכח
[316]
כַּלָּה
לשים את
[317]
קִשֻּׁרֶיהָ?!
[318]
הלא אין דרך האדם לשכוח דבר הנצרך לו ביותר,
[319]
וְ
אולם
[320]
עַמִּי שְׁכֵחוּנִי
-שכחו אותי
[321]
, ולא זמן מועט שכחו אותי אלא
[322]
יָמִים
רבים
[323]
אֵין מִסְפָּר
[324]
, למרות שזהו עיקר חייהם על האדמה:
[325]
(לג)
מַה תֵּיטִבִי דַּרְכֵּךְ לְבַקֵּשׁ אַהֲבָה?! לָכֵן גַּם אֶת הָרָעוֹת לִמַּדְתְּ (למדתי) אֶת דְּרָכָיִךְ:
מַה תֵּיטִבִי
-תתקני
[326]
דַּרְכֵּךְ
-מנהגך
[327]
ותקשטי עצמך לקראת נואפיך
[328]
לְבַקֵּשׁ אַהֲבָה?!
לָכֵן
-באמת
[329]
גַּם
-אפילו
[330]
אֶת הָרָעוֹת
- הדרך הרעה והמקולקלת שבכל הדרכים
[331]
לִמַּדְתְּ (למדתי
[332]
כתיב
) אֶת דְּרָכָיִךְ
-עצמך:
[333]
(לד)
גַּם בִּכְנָפַיִךְ נִמְצְאוּ דַּם נַפְשׁוֹת אֶבְיוֹנִים נְקִיִּים לֹא בַמַּחְתֶּרֶת מְצָאתִים כִּי עַל כָּל אֵלֶּה:
גַּם בִּכְנָפַיִךְ
-בכנפי בגדיך
[334]
נִמְצְאוּ דַּם נַפְשׁוֹת אֶבְיוֹנִים נְקִיִּים
מעוון מיתה ולחינם הרגת אותם,
[335]
לֹא בַמַּחְתֶּרֶת
-במקום נסתר
[336]
מְצָאתִים
-מצאתי את הנפשות האלה שהרגת
[337]
, כי אם בגלוי,
[338]
כִּי עַל כָּל אֵלֶּה
-כנפי בגדייך מצאתי אותם
[339]
, על כל התועבות הנזכרות שעשית הוספת לעשות גם את זאת
[340]
, ולכך אני מוכיחך:
[341]
(לה)
וַתֹּאמְרִי כִּי נִקֵּיתִי אַךְ שָׁב אַפּוֹ מִמֶּנִּי הִנְנִי נִשְׁפָּט אוֹתָךְ עַל אָמְרֵךְ" לֹא חָטָאתִי:
אחרי עשותך את כל אלה
[342]
וַתֹּאמְרִי
-את אומרת
[343]
בליבך
[344]
כִּי נִקֵּיתִי
מעוון
[345]
, ואין האמת עם הנביאים האומרים שחרה בי אף ה'
[346]
אַךְ
-אלא
שָׁב אַפּוֹ מִמֶּנִּי
ולא ירע לי עוד
[347]
, ובזה עוונך כפול, ועל זה
[348]
הִנְנִי נִשְׁפָּט
-בא במשפט
[349]
אוֹתָךְ
-איתך
[350]
, מלבד על עצם העוון גם
[351]
עַל אָמְרֵךְ"
לֹא חָטָאתִי
", ואוסיף לך עוד עונש על כך:
[352]
(לו)
מַה תֵּזְלִי מְאֹד לְשַׁנּוֹת אֶת דַּרְכֵּךְ גַּם מִמִּצְרַיִם תֵּבוֹשִׁי כַּאֲשֶׁר בֹּשְׁתְּ מֵאַשּׁוּר:
מַה תֵּזְלִי
-למה תלכי
[353]
מְאֹד
-הרבה
[354]
לְשַׁנּוֹת אֶת דַּרְכֵּךְ
מדרכי אבותיך הטובים
[355]
לעזוב אותי ולבקש עזרה פעם מאשור ופעם ממצרים
[356]
, אני מבטיחך כי
[357]
גַּם מִמִּצְרַיִם
שאת יורדת לשם לעזרה
[358]
תֵּבוֹשִׁי כַּאֲשֶׁר בֹּשְׁתְּ מֵאַשּׁוּר
[359]
, כי גם הם לא די שלא יעזרו לך אלא עוד יזיקוך:
[360]
(לז)
גַּם מֵאֵת זֶה תֵּצְאִי וְיָדַיִךְ עַל רֹאשֵׁךְ כִּי מָאַס יְהוָֹה בְּמִבְטַחַיִךְ וְלֹא תַצְלִיחִי לָהֶם:
כמו שיצאת בדאגה וביללה מאת מלך אשור,
[361]
גַּם מֵאֵת זֶה
[362]
תֵּצְאִי
בדאגה
[363]
ובחרטה על כי הלכת אליהם,
[364]
וְיָדַיִךְ
יהיו מונחות
[365]
עַל רֹאשֵׁךְ
כדרך המקונן
[366]
, וזה יען
[367]
כִּי מָאַס
-דבר שנאוי ונמאס בעיני
[368]
יְהוָֹה בְּמִבְטַחַיִךְ
-מה שאת בוטחת בעזרת המצרים,
[369]
וְ
לכן
[370]
, מאחר שהם נגד רצון ה'
[371]
לֹא תַצְלִיחִי
-תהיה לך הצלחה
[372]
לָהֶם
-למצוא חן בעיניהם להיות לך לעזר מול הקמים עליך:
[373]