/ ירמיהו פרק כד'

פסוקים

ירמיהו פרק כד'

(א) הִרְאַנִי֮ יְהֹוָ֗ה וְהִנֵּ֗ה שְׁנֵי֙ דּוּדָאֵ֣י תְאֵנִ֔ים מוּעָדִ֕ים לִפְנֵ֖י הֵיכַ֣ל יְהֹוָ֗ה אַחֲרֵ֣י הַגְל֣וֹת נְבוּכַדְרֶאצַּ֣ר מֶֽלֶךְ בָּבֶ֡ל אֶת יְכָנְיָ֣הוּ בֶן יְהוֹיָקִ֣ים מֶֽלֶךְ יְהוּדָה֩ וְאֶת שָׂרֵ֨י יְהוּדָ֜ה וְאֶת הֶחָרָ֤שׁ וְאֶת הַמַּסְגֵּר֙ מִיר֣וּשָׁלִַ֔ם וַיְבִאֵ֖ם בָּבֶֽל: היות והראה ה' לירמיהו בנבואתו את גלות בני יהודה העתידה לבוא עליהם, הראה לו גם את מה שיהיה עמהם אחרי שילכו בגולה, וכך אמר הנביא, [1] הִרְאַנִי֮ יְהֹוָ֗ה במראה הנבואה [2] וְהִנֵּ֗ה שְׁנֵי֙ דּוּדָאֵ֣י -סלים [3] מלאים [4] ב תְאֵנִ֔ים מוּעָדִ֕ים -מוכנים [5] ומזומנים לאכילה [6] לִפְנֵ֖י הֵיכַ֣ל יְהֹוָ֗ה , את זה ראיתי [7] אַחֲרֵ֣י הַגְל֣וֹת -שהגלה [8] נְבוּכַדְרֶאצַּ֣ר מֶֽלֶךְ בָּבֶ֡ל אֶת יְכָנְיָ֣הוּ בֶן יְהוֹיָקִ֣ים מֶֽלֶךְ יְהוּדָה֩ וְאֶת שָׂרֵ֨י יְהוּדָ֜ה וְאֶת הֶחָרָ֤שׁ וְאֶת הַמַּסְגֵּר֙ [9] מִיר֣וּשָׁלִַ֔ם וַיְבִאֵ֖ם -והביא אותם [10] לְ בָּבֶֽל:
(ב) הַדּ֣וּד אֶחָ֗ד תְּאֵנִים֙ טֹב֣וֹת מְאֹ֔ד כִּתְאֵנֵ֖י הַבַּכֻּר֑וֹת וְהַדּ֣וּד אֶחָ֗ד תְּאֵנִים֙ רָע֣וֹת מְאֹ֔ד אֲשֶׁ֥ר לֹא תֵֽאָכַ֖לְנָה מֵרֹֽעַ: הַדּ֣וּד הָ אֶחָ֗ד [11] היה מלא [12] תְּאֵנִים֙ טֹב֣וֹת מְאֹ֔ד כִּתְאֵנֵ֖י הַבַּכֻּר֑וֹת -המבושלות כל צרכן, [13] וְהַדּ֣וּד אֶחָ֗ד -השני היה [14] מִ תְּאֵנִים֙ רָע֣וֹת מְאֹ֔ד אֲשֶׁ֥ר לֹא תֵֽאָכַ֖לְנָה מֵרֹֽעַ -מחמת רעתן: [15]
(ג) וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֗ה אֵלַ֗י, " מָֽה אַתָּ֤ה רֹאֶה֙ יִרְמְיָ֔הוּ?" וָאֹמַ֖ר, תְּאֵנִ֑ים הַתְּאֵנִ֤ים הַטֹּבוֹת֙ טֹב֣וֹת מְאֹ֔ד, וְהָֽרָעוֹת֙ רָע֣וֹת מְאֹ֔ד אֲשֶׁ֥ר לֹא תֵאָכַ֖לְנָה מֵרֹֽעַ: וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֗ה אֵלַ֗י, " מָֽה אַתָּ֤ה רֹאֶה֙ יִרְמְיָ֔הוּ?" וָאֹמַ֖ר, תְּאֵנִ֑ים אני רואה, [16] הַתְּאֵנִ֤ים הַטֹּבוֹת֙ המה [17] טֹב֣וֹת מְאֹ֔ד, וְ התאנים הָֽרָעוֹת֙ המה [18] רָע֣וֹת מְאֹ֔ד [19] אֲשֶׁ֥ר לֹא תֵאָכַ֖לְנָה מֵרֹֽעַ -מחמת רעתן: [20]
(ד) וַיְהִ֥י דְבַר יְהֹוָ֗ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר: וַיְהִ֥י דְבַר יְהֹוָ֗ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר -לומר [21] לישראל: [22]
(ה) כֹּֽה אָמַ֤ר יְהֹוָ֗ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל, כַּתְּאֵנִ֥ים הַטֹּב֖וֹת הָאֵ֑לֶּה כֵּֽן אַכִּ֞יר אֶת גָּל֣וּת יְהוּדָ֗ה אֲשֶׁ֨ר שִׁלַּ֜חְתִּי מִן הַמָּק֥וֹם הַזֶּ֛ה אֶ֥רֶץ כַּשְׂדִּ֖ים, לְטוֹבָֽה: כֹּֽה -כך [23] אָמַ֤ר יְהֹוָ֗ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל, כַּתְּאֵנִ֥ים הַטֹּב֖וֹת הָאֵ֑לֶּה שהמה חביבות ובני אדם מתקרבים אליהן [24] כֵּֽן -כך [25] אַכִּ֞יר אֶת גָּל֣וּת יְהוּדָ֗ה [26] אֲשֶׁ֨ר שִׁלַּ֜חְתִּי [27] מִן הַמָּק֥וֹם הַזֶּ֛ה אל [28] אֶ֥רֶץ כַּשְׂדִּ֖ים, לְטוֹבָֽה אכיר אותה: [29]
(ו) וְשַׂמְתִּ֨י עֵינִ֤י עֲלֵיהֶם֙ לְטוֹבָ֔ה וַהֲשִׁבֹתִ֖ים עַל הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את וּבְנִיתִים֙ וְלֹ֣א אֶהֱרֹ֔ס, וּנְטַעְתִּ֖ים וְלֹ֥א אֶתּֽוֹשׁ: וְשַׂמְתִּ֨י עֵינִ֤י -ואשגיח [30] עֲלֵיהֶם֙ לְטוֹבָ֔ה לשומרם בגולה, [31] וַהֲשִׁבֹתִ֖ים -ואשיב אותם [32] עַל -אל [33] הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את לירושלים [34] לבנות בית שני, [35] וּבְנִיתִים֙ -ואז [36] אבנה אותם [37] במלכות [38] וְלֹ֣א אֶהֱרֹ֔ס, וּנְטַעְתִּ֖ים -וְאֶטַּע אותם בישוב הארץ [39] וְלֹ֥א אֶתּֽוֹשׁ -אַגְלֶה אותם [40] , ולא תהיה עוד סיבה לחורבן וגלות, הואיל: [41]
(ז) וְנָתַתִּי֩ לָהֶ֨ם לֵ֜ב לָדַ֣עַת אֹתִ֗י כִּ֚י אֲנִ֣י יְהֹוָ֗ה, וְהָיוּ לִ֣י לְעָ֔ם וְאָ֣נֹכִ֔י אֶהְיֶ֥ה לָהֶ֖ם לֵאלֹהִ֑ים כִּֽי יָשֻׁ֥בוּ אֵלַ֖י בְּכָל לִבָּֽם: וְנָתַתִּי֩ -ואתן [42] לָהֶ֨ם לֵ֜ב מבין [43] לָדַ֣עַת אֹתִ֗י [44] כִּ֚י -שֶׁ אֲנִ֣י יְהֹוָ֗ה, וְהָיוּ -ויהיו [45] לִ֣י לְעָ֔ם להאמין בי ולקבל עול מוראי, [46] וְאָ֣נֹכִ֔י אֶהְיֶ֥ה לָהֶ֖ם לֵאלֹהִ֑ים להיות בעזרתם, [47] כִּֽי על ידי הגלות [48] יָשֻׁ֥בוּ אֵלַ֖י בְּכָל לִבָּֽם: [49]
(ח) וְכַתְּאֵנִים֙ הָֽרָע֔וֹת אֲשֶׁ֥ר לֹא תֵאָכַ֖לְנָה מֵרֹ֑עַ, כִּי כֹ֣ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה, כֵּ֣ן אֶ֠תֵּן אֶת צִדְקִיָּ֨הוּ מֶֽלֶךְ יְהוּדָ֤ה וְאֶת שָׂרָיו֙ וְאֵ֣ת שְׁאֵרִ֣ית יְרוּשָׁלִַ֗ם הַנִּשְׁאָרִים֙ בָּאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את וְהַיֹּשְׁבִ֖ים בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: וְכַתְּאֵנִים֙ הָֽרָע֔וֹת השנואות והמרוחקות מבני אדם [50] אֲשֶׁ֥ר לֹא תֵאָכַ֖לְנָה מֵרֹ֑עַ, כִּי כֹ֣ה -כך [51] אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה, כֵּ֣ן -באופן הזה [52] , להיות שנוא ומרוחק [53] אֶ֠תֵּן אֶת צִדְקִיָּ֨הוּ מֶֽלֶךְ יְהוּדָ֤ה וְאֶת שָׂרָיו֙ וְאֵ֣ת שְׁאֵרִ֣ית יְרוּשָׁלִַ֗ם הַנִּשְׁאָרִים֙ -שנשארו [54] בָּאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את וְ את [55] הַיֹּשְׁבִ֖ים בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם שהלכו עם יוחנן בן קרח למצרים ונתיישבו שמה שלא כמצות ה': [56]
(ט) וּנְתַתִּים֙ לְזַעֲוָ֣ה (לזועה לְרָעָ֔ה לְכֹ֖ל מַמְלְכ֣וֹת הָאָ֑רֶץ לְחֶרְפָּ֤ה וּלְמָשָׁל֙ לִשְׁנִינָ֣ה וְלִקְלָלָ֔ה בְּכָל הַמְּקֹמ֖וֹת אֲשֶֽׁר אַדִּיחֵ֥ם שָֽׁם: וּנְתַתִּים֙ -ואמסור אותם להיות [57] לְזַעֲוָ֣ה [58] (לזועה [59] כתיב) וּ לְרָעָ֔ה [60] לְכֹ֖ל מַמְלְכ֣וֹת הָאָ֑רֶץ [61] , וּ לְחֶרְפָּ֤ה וּלְמָשָׁל֙ [62] וּ לִשְׁנִינָ֣ה [63] וְלִקְלָלָ֔ה [64] בְּכָל הַמְּקֹמ֖וֹת אֲשֶֽׁר אַדִּיחֵ֥ם שָֽׁם: [65]
(י) וְשִׁלַּ֣חְתִּי בָ֔ם אֶת הַחֶ֖רֶב אֶת הָרָעָ֣ב וְאֶת הַדָּ֑בֶר עַד תֻּמָּם֙ מֵעַ֣ל הָאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר נָתַ֥תִּי לָהֶ֖ם וְלַאֲבוֹתֵיהֶֽם: וְשִׁלַּ֣חְתִּי בָ֔ם אֶת הַחֶ֖רֶב אֶת הָרָעָ֣ב וְאֶת הַדָּ֑בֶר עַד תֻּמָּם֙ -אשר יכלו [66] מֵעַ֣ל הָאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר נָתַ֥תִּי לָהֶ֖ם וְלַאֲבוֹתֵיהֶֽם: [67]

הערות

1. אברבנאל.
2. רד"ק, מצודת דוד.
3. ר"י קרא, רד"ק. ורש"י ביאר קדרות.
4. מצודת דוד. אברבנאל ביאר כי הדוּד האחד היה רומז אל יכניה ואל שרי יהודה והחרש והמסגר יועצים וחכמי ירושלים שהלכו עמו, והדוּד האחר היה רומז לצדקיהו ושריו ושארית העם, וגילה בזה שעם היות יכניה ושריו וחכמיו בבבל גולים, וצדקיהו ושריו ועמו נשארים בירושלים אשר שם בית ה' וארון האלהים, שלא היו מפני זה צדקיהו ועבדיו ועמו יותר קרובים אל השם ולא יהיו מפני שנשארו בירושלים ניצולים מהגלות יותר מן יכניה ואשר הלכו עמו בבלה, אין הדבר כן, כי שניהם ראה מועדים לפני היכל השם, ולכן אמר אחריו אחרי הגלות נבוכדנצר מלך בבל את יכניהו בן יהויקים וגומר ויביאם בבלה, כי גם אחרי היותם שמה ראה שני הדודאים הרומזים לשני המלכים מועדים לפני היכל ה' לתת בהם משפט מה יהיה בהם, וזכר שלא נדונו כפי מקומות מושבותיהם עתה אלא כפי מעשיהם.
5. רש"י, רד"ק.
6. רד"ק, מצודת דוד. כאלו באו מהביכורים והונפו והונחו שמה (אברבנאל). המשיל את גלות ירושלים והנשארים לביכורים על שם הכתוב (לעיל ב, ג) "קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה' רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה", ולכן אמר "הראני ה' שני דודאי תאנים", כאילו הם ביכורים, להורות גם כן על חזרת הגלות לירושלים במקום ביכורים כי הם ראשית תבואתו, אלא שדוּד אחד טוב ומקובל והשני בלתי מקובל (כמבואר בפס' הבא), ואמר "מועדים לפני ה'" כמו"ש (דברים כו, ד) "וְהִנִּיחוֹ לִפְנֵי מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ" (חומת אנך).
7. מצודת דוד.
8. תרגום יונתן.
9. הם אומנים ושומרי השערים אשר סגרו אותם בעיתם, וכן תרגם יונתן (מצודת דוד). רש"י מבאר כי היו אלה תלמידי חכמים שגלו עם יכניה, "החרש" מלשון חֵרֵשׁ "והמסגר" מלשון סוגר, כלומר חכמים גדולים בתורה שכשהיה אחד מהם מדבר הכל שותקים, מסגר שהיו סוגרים ואין פותח. רד"ק מבאר כי יועצים וחכמים היו.
10. תרגום יונתן.
11. כך היה ראוי לכתוב, "הדוד האחד" וכתב "הדוד אחד" כי רצה לומר שכל דוד היה מיוחד בפני עצמו לפי הנמשל, זה בבבל וזה בירושלים, כאמור להלן בפרק (מלבי"ם).
12. מצודת דוד.
13. מצודת ציון. שבישלו כל צרכן בתחילת ביכורי תאנים שהם חביבות על מוצאיהם בראשיתם (רש"י, רד"ק). מלבי"ם מבאר כי התאנה אם לא לוקטין אותה תיכף כשנתבכרה היא מותלעת מהשמש, ועל זה המשיל את גלות יהויכין שנלקטו תחילה מארץ ישראל לתאני הבכורות שנלקטו ראשונה.
14. אברבנאל.
15. מצודת דוד. ובמדרש, תאנים הטובות אלו צדיקים גמורים, תאנים הרעות אלו רשעים גמורים, ושמא תאמר אבד סברם ובטל סיכוים? תלמוד לומר (שיר השירים ז, יד) "הַדּוּדָאִים נָתְנוּ רֵיחַ", אלו ואלו עתידין שיתנו ריח (עירובין כא., ילקוט שמעוני).
16. אברבנאל.
17. מצודת דוד.
18. מצודת דוד.
19. מלבי"ם מבאר טובות ורעות מצד עצמן ולא בהשוואה לדבר אחר, ורצה לומר עוד, שהטובות נתווספו בטוב ונעשו "טובות מאד" על ידי שנלקטו תיכף כמו שכתוב "כתאני הבכורות", והרעות נתווספו ברוע על ידי שלא נלקטו עד שהן נעשו "רעות מאד" עד אשר לא תאכלנה מרוע.
20. מצודת דוד בפס' קודם.
21. תרגום יונתן.
22. רד"ק יהושע א, א.
23. תרגום יונתן.
24. מצודת דוד.
25. תרגום יונתן.
26. רצונו לומר, אף שנעשו זרים ממני כי הרחקתים מעל גבולי, הנה עתה אכיר אותם ואתקרב אליהם (מצודת דוד).
27. שהגליתי כבר את יכניה וגלותו (רש"י).
28. מצודת דוד.
29. רש"י, מצודת דוד. מלבי"ם ביאר לטובה שילחתי אותם ולטובה אכיר אותם.
30. מצודת דוד.
31. מצודת דוד.
32. תרגום יונתן.
33. תרגום יונתן.
34. ר"י קרא.
35. ר"י קרא. בימי כורש (מלבי"ם).
36. מלבי"ם.
37. תרגום יונתן.
38. מלבי"ם.
39. מלבי"ם.
40. מלבי"ם. רש"י ומצודת ציון ביארו לשון עקירה.
41. מלבי"ם. מצודת דוד מבאר כי רצה לומר הואיל וכבר עברה עליהם הצרה לא יקוו עוד מעתה להריסה אלא לבניין בשובם לירושלים בבית השני, ולא כמו הנשארים בירושלים שמקוים להריסה הואיל ועדיין לא עברה עליהם הצרה ולא קבלו הגמול. אברבנאל מבאר כי אין עניין הפסוק שהשבים לבית שני לא ילכו עוד בגלות אחרת, אלא על אמר אותם שבבבל שכבר עברה עליהם הצרה שהיתה עתידה לעבור ומעתה לא יקוו עוד להריסה ונתישה אלא לבניין ונטיעה בשובם לירושלים לבית שני, וגם רמז בזה ליהויכין שיצא מהמאסר ויכבדהו מלך בבל.
42. מצודת דוד.
43. מצודת דוד.
44. כי שם בבבל יתחכמו בחכמת התורה, ששם נעשה התלמוד הבבלי, ועליו אמר ונתתי להם לב לדעת וגו' (אברבנאל).
45. תרגום יונתן.
46. מצודת דוד.
47. מצודת דוד.
48. מלבי"ם.
49. ר"י קרא מבאר שמדבר על דניאל וחביריו ועזרא, שאתה מוצא בספרים שלהם שהתוודו על עוונם. חומת אנך ביאר כי ישובו בכל ליבם לאחר שקיבלו שוב את התורה בימי אחשורוש, וכי בנבואה הזו שאמר (לעיל בפס' ו) "ושמתי עיני עליהם לטובה והשיבותים" וכו', רמז שיושיעם הקב"ה מצרת המן וְתוּפַר עצתו ולא תאונה אליהם רעה.
50. מצודת דוד.
51. תרגום יונתן.
52. תרגום יונתן.
53. מצודת דוד.
54. מצודת דוד.
55. תרגום יונתן.
56. רד"ק, מצודת דוד. וראה בהרחבה לקמן פרק מ'.
57. מצודת דוד.
58. הוא עניין רעד ורתת (מצודת ציון).
59. כתיב "לזועה" וקרי "לזעוה" והעניין אחד כמו כבש וכשב (רד"ק).
60. אברבנאל.
61. רוצה לומר, אמסרם לכל ממלכות הארץ להיותם לזעוה ולרעה, כי כולם יחרידו וְיָרֵעוּ להם (מצודת דוד). רש"י מבאר שישמעו הרעה הבאה עליהם ויזועו.
62. שיביאו משל מהפורענויות הבאה עליהם (מצודת דוד).
63. שישננו וידברו הכל בפורענותם (רש"י) כלומר שיתמידו לספר מהצרות הבאות עליהם (מצודת דוד).
64. כי המקלל יתלה הקללה בהם לומר תהיה כהיהודים האומללים (מצודת דוד).
65. ר"ל בכל המקומות אשר אדיח אותם שם יהיו לחרפה כי כולם יחרפו אותם.
66. מצודת דוד.
67. ויכלה אותם החרב הרעב והדבר בכל מקום שיהיו בו, גם צדקיהו ימות בנפש מרה בתוך המאסר, והסיבה היתה לפי שהקב"ה גזר שכל ממלכות האדמה יִכָּבְשׁוּ לפני נבוכדנצר, ולכן היה ירמיהו בשם ה' יועץ ודורש אל היהודים וגם לשאר ממלכות שיעבדו את מלך בבל, ומפני שיכניהו ושריו וחכמיו שמעו בדבר ה' ויצאו אליו ונכנסו בידו, דיבר ה' עליהם טוב והיו כתאנים הטובות, אבל צדקיהו ועמו שעם כל דברי הנביא ועצתו לא נכבשו תחת נבוכדנצר ולא שמעו בקול ה' להשתעבד אליו היו כתאנים הרעות, כי רעה תבוא עליהם, כי הנה לא יצא צדקיהו מהמאסר ולא יצא מושל מזרעו, ולכן חיבר אליו היושבים בארץ מצרים לפי שהלכו שמה שלא ברשות גבוה וההיפך מרצונו ובעוברם על מִצְוָתוֹ (אברבנאל).

ניתן ליצור איתנו קשר
בטלפון 072-390-2392

או להשאיר פרטים בטופס ונחזור אליכם אי"ה