(א)
הוֹי רֹעִים מְאַבְּדִים וּמְפִצִים אֶת צֹאן מַרְעִיתִי נְאֻם יְהֹוָ֗ה:
לאחר שניבא ירמיהו על שַׁלֻּם, על יהויקים בני יאשיהו, על יהויכין בן יהויקים כפי רשעתם, וכל אחד מהם בפרשה בפני עצמה, מדבר כעת על כולם ועל יתר מלכי ישראל ומלכי יהודה החוטאים בנפשותם, ועליהם אומר באופן כללי,
[1]
הוֹי
-אוי
[2]
מלכי ישראל ומלכי יהודה,
[3]
רֹעִים
[4]
אשר במעשיהם
[5]
מְאַבְּדִים וּמְפִצִים אֶת צֹאן מַרְעִיתִי
[6]
בגלות בארצות אויביהם,
[7]
נְאֻם
-כך אמר
[8]
יְהֹוָ֗ה
, ולפי שמלכי ישראל ומלכי יהודה במלכותם סיבבו בפשעיהם גלות לעם שלהם, אמר כנגדם:
[9]
(ב)
לָכֵן כֹּה אָמַר יְהֹוָ֗ה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עַל הָרֹעִים הָרֹעִים אֶת עַמִּי, אַתֶּם הֲפִצֹתֶם אֶת צֹאנִי וַתַּדִּחוּם וְלֹא פְקַדְתֶּם אֹתָם הִנְנִי פֹקֵד עֲלֵיכֶם אֶת רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם נְאֻם יְהֹוָ֗ה:
לָכֵן כֹּה
-כך
[10]
אָמַר יְהֹוָ֗ה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עַל הָרֹעִים הָרֹעִים אֶת עַמִּי,
אַתֶּם
בעוונותיכם
[11]
הֲפִצֹתֶם
-פיזרתם
[12]
אֶת צֹאנִי
בין העכו"ם
[13]
וַתַּדִּחוּם
-והדחתם אותם ממקומם
[14]
אל ארצות האויב,
[15]
וְלֹא פְקַדְתֶּם
-השגחתם לשמור
[16]
אֹתָם
להיישירם בדרך הישרה
[17]
, לכן
[18]
כעונש על כך
[19]
הִנְנִי פֹקֵד
[20]
עֲלֵיכֶם אֶת רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם
-מעשיכם להשיב עליהם גמול,
[21]
נְאֻם
-כך אמר
[22]
יְהֹוָ֗ה:
[23]
(ג)
וַאֲנִי אֲקַבֵּץ אֶת שְׁאֵרִית צֹאנִי מִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּי אֹתָם שָׁם, וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְהֶן עַל נְוֵהֶן וּפָרוּ וְרָבוּ:
וַאֲנִי
בחסדי
[24]
אֲקַבֵּץ אֶת שְׁאֵרִית צֹאנִי מִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּי אֹתָם שָׁם,
[25]
וַהֲשִׁבֹתִי
-ואשיב
[26]
אֶתְהֶן
-אותם
[27]
עַל
-אל
[28]
נְוֵהֶן
-מקומם,
[29]
וּפָרוּ
-ויפרו
[30]
וְרָבוּ
-וירבו
[31]
שמה
[32]
, וכך בדרך נס תתמלא הארץ; ולפי שימים רבים יהיו בני ישראל בגלותם ללא מלך וללא שַׂר אמר:
[33]
(ד)
וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיהֶם רֹעִים וְרָעוּם וְלֹא יִירְאוּ עוֹד וְלֹא יֵחַתּוּ וְלֹא יִפָּקֵדוּ נְאֻם יְהֹוָ֗ה:
וַהֲקִמֹתִי
-ואני אקים
[34]
עֲלֵיהֶם
-להם
[35]
רֹעִים
כְּשֵׁרִים
[36]
וְרָעוּם
-והם ירעו אותם להנהיגם בדרך הישרה,
[37]
וְ
לכן
[38]
לֹא יִירְאוּ
-יפחדו
[39]
עוֹד
מן העכו"ם
[40]
וְלֹא יֵחַתּוּ
-ישברו
[41]
וְלֹא יִפָּקֵדוּ
-יהיו נחסרים
[42]
נְאֻם
-אמר
[43]
יְהֹוָ֗ה:
(ה)
הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יְהֹוָ֗ה וַהֲקִמֹתִי לְדָוִד צֶמַח צַדִּיק וּמָלַךְ מֶלֶךְ וְהִשְׂכִּיל וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ:
הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם
-אמר
[44]
יְהֹוָ֗ה וַהֲקִמֹתִי
-ואקים
[45]
לְדָוִד
מזרעו
[46]
צֶמַח צַדִּיק
הוא מלך המשיח,
[47]
וּמָלַךְ מֶלֶךְ
- וימלוך על ישראל
[48]
וְהִשְׂכִּיל
-ויצליח,
[49]
וְעָשָׂה
-ויעשה
[50]
מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ:
(ו)
בְּיָמָיו תִּוָּשַׁע יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל יִשְׁכֹּן לָבֶטַח וְזֶה שְּׁמוֹ אֲשֶׁר יִקְרְאוֹ יְהֹוָ֗ה צִדְקֵנוּ:
בְּיָמָיו
של המשיח
[51]
תִּוָּשַׁע
גם
[52]
יְהוּדָה וְ
גם
[53]
יִשְׂרָאֵל יִשְׁכֹּן לָבֶטַח
בארצו,
[54]
וְזֶה שְּׁמוֹ
של המשיח
[55]
אֲשֶׁר יִקְרְאוֹ
-יקראו אותו ישראל
[56]
יְהֹוָ֗ה צִדְקֵנוּ
שיצדיק אותנו ה' בימיו:
[57]
(ז)
לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יְהֹוָ֗ה, וְלֹא יֹאמְרוּ עוֹד חַי יְהֹוָ֗ה אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:
לָכֵן
, מרוב שהגאולה האחרונה תהיה גדולה ועצומה,
[58]
הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם
-אמר
[59]
יְהֹוָ֗ה,
וְלֹא יֹאמְרוּ עוֹד
הנשבעים
[60]
חַי יְהֹוָ֗ה אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:
[61]
(ח)
כִּי אִם חַי יְהֹוָ֗ה אֲשֶׁר הֶעֱלָה וַאֲשֶׁר הֵבִיא אֶת זֶרַע בֵּית יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹנָה, וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים שָׁם, וְיָשְׁבוּ עַל אַדְמָתָם:
כִּי אִם
-אז יאמרו בשבועתם,
[62]
חַי יְהֹוָ֗ה אֲשֶׁר הֶעֱלָה וַאֲשֶׁר הֵבִיא
[63]
אֶת זֶרַע בֵּית יִשְׂרָאֵל
[64]
מֵאֶרֶץ צָפוֹנָה,
[65]
וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים
-הדחתי אותם
[66]
שָׁם,
וְיָשְׁבוּ
-והמה יושבים
[67]
עַל אַדְמָתָם:
[68]
(ט)
לַנְּבִאִים נִשְׁבַּר לִבִּי בְקִרְבִּי רָחֲפוּ כָּל עַצְמוֹתַי הָיִיתִי כְּאִישׁ שִׁכּוֹר וּכְגֶבֶר עֲבָרוֹ יָיִן מִפְּנֵי יְהֹוָ֗ה וּמִפְּנֵי דִּבְרֵי קָדְשׁוֹ:
ולפי שהיה ירמיהו מנבא על חורבן ירושלים ומלכי יהודה ואגב נבואתו זו הוצרך לפרט על העתיד, חזר לְעִנְיָנוֹ על נביאי השקר שהיו מתעים את העם בשקרותם בְּאָמְרוֹ,
[69]
לַנְּבִאִים
-לדברי הנביאים האומרים שלום יהיה לכם
[70]
נִשְׁבַּר לִבִּי בְקִרְבִּי
מפני הפורענות שאני רואה,
[71]
רָחֲפוּ
-רעדו
[72]
כָּל עַצְמוֹתַי
מרוב החרדה,
[73]
הָיִיתִי
מבולבל בצער
[74]
כְּאִישׁ שִׁכּוֹר וּכְגֶבֶר עֲבָרוֹ
-אשר גבר עליו
[75]
הַ
יָיִן
ובילבל את מוחו
[76]
, כל הצער הזה עלי
[77]
מִפְּנֵי יְהֹוָ֗ה
שהיה מְחֻלָּל על ידי הנביאים האלה
[78]
וּמִפְּנֵי דִּבְרֵי קָדְשׁוֹ
אשר מְחֻלָּלִים על פיהם:
[79]
(י)
כִּי מְנָאֲפִים מָלְאָה הָאָרֶץ כִּי מִפְּנֵי אָלָה אָבְלָה הָאָרֶץ, יָבְשׁוּ נְאוֹת מִדְבָּר, וַתְּהִי מְרוּצָתָם רָעָה וּגְבוּרָתָם לֹא כֵן:
ואיך יוכלו ליפות מהם מעשיהם?!
[80]
כִּי
הנה
[81]
מְנָאֲפִים מָלְאָה הָאָרֶץ
[82]
, ועוד איך יוכלו נביאי השקר להטעותם כי לא תבוא עליהם רעה?! והנה הם רואים בעיניהם
[83]
כִּי מִפְּנֵי אָלָה
-שבועת שקר
[84]
אָבְלָה
-נשחתה
[85]
הָאָרֶץ,
יָבְשׁוּ נְאוֹת מִדְבָּר,
[86]
וַתְּהִי מְרוּצָתָם
שהם רצים לעשות בזריזות רק
[87]
לְ
רָעָה
ולא לטובה,
[88]
וּגְבוּרָתָם לֹא כֵן
-איננה על דבר נכון ואמת:
[89]
(יא)
כִּי גַם נָבִיא גַם כֹּהֵן חָנֵפוּ גַּם בְּבֵיתִי מָצָאתִי רָעָתָם נְאֻם יְהֹוָ֗ה:
ואין מי שיורה להם את הדרך הטובה,
[90]
כִּי גַם נָבִיא גַם כֹּהֵן
[91]
שהכל למדים מהם
[92]
חָנֵפוּ
-מחניפים לבני אדם ואינם אומרים האמת
[93]
, ולא שהם עצמם יפחדו מה' השוכן איתם בבית הנבחר כי
[94]
גַּם בְּבֵיתִי
-בבית המקדש
[95]
מָצָאתִי רָעָתָם
[96]
נְאֻם
-אמר
[97]
יְהֹוָ֗ה:
(יב)
לָכֵן יִהְיֶה דַרְכָּם לָהֶם כַּחֲלַקְלַקּוֹת בָּאֲפֵלָה, יִדַּחוּ וְנָפְלוּ בָהּ כִּי אָבִיא עֲלֵיהֶם רָעָה שְׁנַת פְּקֻדָּתָם נְאֻם יְהֹוָ֗ה:
לָכֵן יִהְיֶה דַרְכָּם לָהֶם
אפילו ביום
[98]
כַּחֲלַקְלַקּוֹת
-כמו דרכים חלקלקות
[99]
בָּאֲפֵלָה,
[100]
יִדַּחוּ
-יהיו נדחים ממקומם
[101]
וְנָפְלוּ
-ויפלו
[102]
בָהּ
[103]
, ולפי שהיה זה כולו משל ביאר הנמשל באמרו
[104]
, המכשול יהיה להם
[105]
כִּי אָבִיא עֲלֵיהֶם רָעָה
בהגיע
[106]
שְׁנַת פְּקֻדָּתָם
[107]
לשלם עליהם גמול,
[108]
נְאֻם
-אמר
[109]
יְהֹוָ֗ה:
(יג)
וּבִנְבִיאֵי שֹׁמְרוֹן רָאִיתִי תִפְלָה הִנַּבְּאוּ בַבַּעַל וַיַּתְעוּ אֶת עַמִּי אֶת יִשְׂרָאֵל:
ומתאר הנביא כי נביאי השקר שהיו בירושלים היו גרועים מנביאי השקר שהיו בשומרון באומרו,
[110]
וּבִנְבִיאֵי שֹׁמְרוֹן
קודם שגלו
[111]
רָאִיתִי תִפְלָה
-דבר גרוע מבלי טעם,
[112]
הִנַּבְּאוּ
-התנבאו
[113]
בַבַּעַל
-בשם הבעל
[114]
וַיַּתְעוּ
-והתעו
[115]
אֶת עַמִּי אֶת יִשְׂרָאֵל
ללכת בדרך רעה
[116]
, אולם הם לא חטאו בזדון ובמרמה:
[117]
(יד)
וּבִנְבִאֵי יְרוּשָׁלִַם רָאִיתִי שַׁעֲרוּרָה נָאוֹף וְהָלֹךְ בַּשֶּׁקֶר וְחִזְּקוּ יְדֵי מְרֵעִים לְבִלְתִּי שָׁבוּ אִישׁ מֵרָעָתוֹ; הָיוּ לִי כֻלָּם כִּסְדֹם וְיֹשְׁבֶיהָ כַּעֲמֹרָה:
וּבִנְבִאֵי
-אבל בנביאי
[118]
יְרוּשָׁלִַם
למרות שלא התנבאו בבעל
[119]
רָאִיתִי
-אני רואה עתה
[120]
שַׁעֲרוּרָה
-דבר מגונה
[121]
רֶשע ולכלוך,
[122]
נָאוֹף
-שהם שטופים בניאוף
[123]
וְהָלֹךְ
-והולכים
[124]
בַּשֶּׁקֶר
-בדרך השקר
[125]
, ולא מתוך טעות, אלא יודעים כי היא דרך השקר ולמרות זאת, כדי למלאות תאוות ליבם הולכים בדרך זו,
[126]
וְחִזְּקוּ
-ומחזקים
[127]
יְדֵי מְרֵעִים
-רשעים
[128]
לְבִלְתִּי
-שלא
[129]
שָׁבוּ
-ישובו
[130]
אִישׁ מֵרָעָתוֹ;
[131]
הָיוּ לִי כֻלָּם
-כל בני יהודה
[132]
כִּסְדֹם
-כאנשי סדום,
[133]
וְיֹשְׁבֶיהָ
של ירושלים
[134]
כַּעֲמֹרָה:
[135]
(טו)
לָכֵן כֹּה אָמַר יְהֹוָ֗ה צְבָאוֹת עַל הַנְּבִאִים הִנְנִי מַאֲכִיל אוֹתָם לַעֲנָה וְהִשְׁקִתִים מֵי רֹאשׁ כִּי מֵאֵת נְבִיאֵי יְרוּשָׁלִַם יָצְאָה חֲנֻפָּה לְכָל הָאָרֶץ:
לָכֵן כֹּה
-כך
[136]
אָמַר יְהֹוָ֗ה צְבָאוֹת עַל הַנְּבִאִים
-נביאי השקר,
[137]
הִנְנִי מַאֲכִיל אוֹתָם לַעֲנָה
[138]
וְהִשְׁקִתִים
-ואשקה אותם
[139]
מֵי
סחיטת
[140]
רֹאשׁ
[141]
ויקבלו עונשם,
[142]
כִּי מֵאֵת נְבִיאֵי יְרוּשָׁלִַם יָצְאָה חֲנֻפָּה
[143]
לְכָל הָאָרֶץ
-יושבי ארץ יהודה:
[144]
(טז)
כֹּה אָמַר יְהֹוָ֗ה צְבָאוֹת, אַל תִּשְׁמְעוּ עַל דִּבְרֵי הַנְּבִאִים הַנִּבְּאִים לָכֶם מַהְבִּלִים הֵמָּה אֶתְכֶם חֲזוֹן לִבָּם יְדַבֵּרוּ לֹא מִפִּי יְהֹוָ֗ה:
וחזר לדבר אל העם ולהזהירם באומרו,
[145]
כֹּה
-כך
[146]
אָמַר יְהֹוָ֗ה צְבָאוֹת,
[147]
אַל תִּשְׁמְעוּ עַל
-אל
[148]
דִּבְרֵי הַנְּבִאִים הַנִּבְּאִים
-המתנבאים
[149]
לָכֶם
, כי
[150]
מַהְבִּלִים
[151]
הֵמָּה אֶתְכֶם
, ומה שאומרים בשם ה' הוא שקר, כי
[152]
חֲזוֹן לִבָּם יְדַבֵּרוּ
ולא ראוהו בנבואה, אלא בודים אותו מליבם
[153]
ו
לֹא מִפִּי יְהֹוָ֗ה:
[154]
(יז)
אֹמְרִים אָמוֹר לִמְנַאֲצַי דִּבֶּר יְהֹוָ֗ה שָׁלוֹם יִהְיֶה לָכֶם, וְכֹל הֹלֵךְ בִּשְׁרִרוּת לִבּוֹ אָמְרוּ לֹא תָבוֹא עֲלֵיכֶם רָעָה:
אֹמְרִים אָמוֹר
[155]
לִמְנַאֲצַי
[156]
-הרשעים המבזים אותי,
[157]
דִּבֶּר יְהֹוָ֗ה
כי
שָׁלוֹם יִהְיֶה לָכֶם,
וְכֹל
-ולכל אשר
[158]
הֹלֵךְ בִּשְׁרִרוּת לִבּוֹ
[159]
אָמְרוּ
-היו אומרים
[160]
לֹא תָבוֹא עֲלֵיכֶם רָעָה:
(יח)
כִּי מִי עָמַד בְּסוֹד יְהֹוָ֗ה וְיֵרֶא וְיִשְׁמַע אֶת דְּבָרוֹ?! מִי הִקְשִׁיב דְּבָרוֹ (דברי) וַיִּשְׁמָע:
ונתן הנביא טעם למה לא ישמעו את דבריהם באומרו,
[161]
כִּי מִי
מאלה
[162]
עָמַד בְּסוֹד יְהֹוָ֗ה
לקבל נבואה?!
[163]
ואיך יאמרו כי דיבר ה' איתם?!
[164]
וְיֵרֶא
-ומי מהם ראה מראות הנבואה?!
[165]
וְיִשְׁמַע
-ומי מהם שמע
[166]
אֶת דְּבָרוֹ?!
[167]
מִי
שֶׁ
הִקְשִׁיב
אל
דְּבָרוֹ
[168]
(דברי
כתיב
) וַיִּשְׁמָע
-וקיבל את דבר ה'
[169]
הוא זה השומע הנבואה, ולא הרשעים האלה:
[170]
(יט)
הִנֵּה סַעֲרַת יְהֹוָ֗ה חֵמָה יָצְאָה וְסַעַר מִתְחוֹלֵל עַל רֹאשׁ רְשָׁעִים יָחוּל:
וממשיך הנביא ואומר, וכי תאמר בלבבך, אם הם נביאי שקר רשעים במעשיהם למה לא ימיתם הקב"ה בעד חטאתם?! דע לך
[171]
שֶׁ
הִנֵּה
רואה אני כי
[172]
סַעֲרַת יְהֹוָ֗ה
בְּ
חֵמָה יָצְאָה
-תצא,
[173]
וְסַעַר מִתְחוֹלֵל
-מלא חלחלה ורעד
[174]
עַל רֹאשׁ
הַ
רְשָׁעִים
האלה
[175]
יָחוּל
-ישכון:
[176]
(כ)
לֹא יָשׁוּב אַף יְהֹוָ֗ה עַד עֲשֹׂתוֹ וְעַד הֲקִימוֹ מְזִמּוֹת לִבּוֹ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים תִּתְבּוֹנְנוּ בָהּ בִּינָה:
ואל תחשבו שישוב ה' מחרון אפו, כי
[177]
לֹא יָשׁוּב
מהם חרון
[178]
אַף יְהֹוָ֗ה עַד עֲשֹׂתוֹ
-שיעשה
[179]
וְעַד הֲקִימוֹ
-שיקיים
[180]
מְזִמּוֹת
-מחשבות
[181]
לִבּוֹ
להינקם בהם
[182]
, ואם יתמהמה הנה
[183]
בְּאַחֲרִית הַיָּמִים
[184]
תִּתְבּוֹנְנוּ בָהּ
[185]
בִּינָה
-התבוננות שלא שב ה' מחרון אפו, אף שהתארך הזמן:
[186]
(כא)
לֹא שָׁלַחְתִּי אֶת הַנְּבִאִים וְהֵם רָצוּ לֹא דִבַּרְתִּי אֲלֵיהֶם וְהֵם נִבָּאוּ:
ונגד מה שאמרו למנאצי ה' שה' דיבר שלום, ושיש איתם על זה נבואה מאת ה', אומר הנביא בשם ה',
[187]
לֹא שָׁלַחְתִּי אֶת הַנְּבִאִים
האלה, נביאי השקר,
[188]
וְהֵם רָצוּ
במהירות רבה
[189]
לומר לעם דברים אשר בדו מליבם בשמי
[190]
, ולא רק שלא שלחתי אותם בשליחות אל העם, כי גם
[191]
לֹא דִבַּרְתִּי אֲלֵיהֶם
כלל,
[192]
וְהֵם נִבָּאוּ
מִלִּבָּם:
[193]
(כב)
וְאִם עָמְדוּ בְּסוֹדִי וְיַשְׁמִעוּ דְבָרַי אֶת עַמִּי וִישִׁבוּם מִדַּרְכָּם הָרָע וּמֵרֹעַ מַעַלְלֵיהֶם:
וְאִם
הוא כמו שהם אומרים
[194]
שֶׁ
עָמְדוּ בְּסוֹדִי
ודבר הנבואה באה להם מאיתי,
[195]
וְיַשְׁמִעוּ
-היה ראוי שישמיעו
דְבָרַי
אשר דיברתי בתורתי
אֶת עַמִּי וִישִׁבוּם
-כדי להשיבם
[196]
מִדַּרְכָּם הָרָע וּמֵרֹעַ מַעַלְלֵיהֶם
, ולא להטעותם
[197]
לחזק ידי מרעים
[198]
ולהכשילם עוד בעבירות
[199]
כמו שהם עושים:
[200]
(כג)
הַאֱלֹהֵי מִקָּרֹב אָנִי?! נְאֻם יְהֹוָ֗ה, וְלֹא אֱלֹהֵי מֵרָחֹק:
ולפי שהיה בכוונת הנביא להוכיח את נביאי השקר, הקדים לומר בשם ה',
[201]
הַאֱלֹהֵי
-האם אלהים שרואה ושופט רק
[202]
מִקָּרֹב אָנִי?!
נְאֻם
-אמר
[203]
יְהֹוָ֗ה,
וְ
האם אני
לֹא אֱלֹהֵי
-אלהים שרואה ושופט גם את התחתונים הנמצאים
[204]
מֵרָחֹק
ממכון שבתי?!
[205]
וכי יש אצלי רחוק וקרוב?! והלא שכינתי נמצאת בכל מקום:
[206]
(כד)
אִם יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶנּוּ נְאֻם יְהֹוָ֗ה, הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא נְאֻם יְהֹוָ֗ה:
הלא אף
[207]
אִם יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים
-במקום הסתר,
[208]
וַאֲנִי
-וכי אני
[209]
לֹא אֶרְאֶנּוּ
-אראה אותו?!
[210]
נְאֻם
-אמר
[211]
יְהֹוָ֗ה,
הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא
-ממלא
[212]
נְאֻם
-אמר
[213]
יְהֹוָ֗ה
, אם כן במקום שנסתר, שם אני
[214]
ואין מקום ריק מכבודי והשגחתי, ואין נעלם ונסתר ממני:
[215]
(כה)
שָׁמַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר אָמְרוּ הַנְּבִאִים הַנִּבְּאִים בִּשְׁמִי שֶׁקֶר לֵאמֹר חָלַמְתִּי חָלָמְתִּי:
והואיל ואין נסתר ממני, לכן
[216]
שָׁמַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר אָמְרוּ הַנְּבִאִים
-נביאי השקר
[217]
הַנִּבְּאִים
-המנבאים
[218]
בִּשְׁמִי שֶׁקֶר לֵאמֹר
-שאומרים כל היום
[219]
בהתפארות
[220]
חָלַמְתִּי
חלום נבואי!
[221]
חָלָמְתִּי
חלום נבואי!
[222]
, ומחזיקים חלומותיהם הפשוטים והדמיוניים כחלומות נבואיים:
[223]
(כו)
עַד מָתַי הֲיֵשׁ בְּלֵב הַנְּבִאִים נִבְּאֵי הַשָּׁקֶר?! וּנְבִיאֵי תַּרְמִת לִבָּם:
עַד מָתַי
הטעות והשטות הזו?!
[224]
עד מתי ינבאו שקר
[225]
ויחליפו חלום בנבואה?!
[226]
הֲיֵשׁ
-וכי יש
[227]
בְּלֵב
-בליבם
[228]
מה שבפיהם
[229]
הַנְּבִאִים
הללו?!
[230]
נִבְּאֵי
-נביאי
[231]
הַשָּׁקֶר?!
וּנְבִיאֵי
-והרי הם מנבאים מתוך
[232]
תַּרְמִת לִבָּם
, כי הם יודעים שאין ערך לחלום הדמיוני
[233]
ומאחר שהם יודעים שאין בהם נבואת אמת, מה תועלת באומרם שהם נביאים?!:
[234]
(כז)
הַחֹשְׁבִים לְהַשְׁכִּיחַ אֶת עַמִּי שְׁמִי בַּחֲלוֹמֹתָם אֲשֶׁר יְסַפְּרוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ כַּאֲשֶׁר שָׁכְחוּ אֲבוֹתָם אֶת שְׁמִי בַּבָּעַל:
אין זה אלא כי
[235]
הם נביאי שקר
הַחֹשְׁבִים לְהַשְׁכִּיחַ אֶת עַמִּי שְׁמִי
[236]
בַּחֲלוֹמֹתָם
-על ידי חלומותיהם
[237]
אֲשֶׁר יְסַפְּרוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ
בהתמדה,
[238]
כַּאֲשֶׁר
-כפי
[239]
שֶׁ
שָׁכְחוּ אֲבוֹתָם אֶת שְׁמִי בַּבָּעַל
-בהתמדת עבודת הבעל:
[240]
(כח)
הַנָּבִיא אֲשֶׁר אִתּוֹ חֲלוֹם יְסַפֵּר חֲלוֹם וַאֲשֶׁר דְּבָרִי אִתּוֹ יְדַבֵּר דְּבָרִי אֱמֶת מַה לַתֶּבֶן אֶת הַבָּר?! נְאֻם יְהֹוָ֗ה:
מן הראוי היה כי
[241]
הַנָּבִיא אֲשֶׁר אִתּוֹ חֲלוֹם
פשוט ודמיוני
[242]
יְסַפֵּר
אותו בדרך סיפור
[243]
חֲלוֹם
בעלמא,
[244]
וַאֲשֶׁר
-ומי אשר
[245]
דְּבָרִי
-אדבר
[246]
אִתּוֹ
בחלום, הוא
[247]
יְדַבֵּר
[248]
דְּבָרִי אֱמֶת
-ויאמת אותו,
[249]
מַה לַתֶּבֶן
לדמות אותו
[250]
אֶת
-עִם
[251]
הַבָּר?!
[252]
נְאֻם
-אמר
[253]
יְהֹוָ֗ה:
[254]
(כט)
הֲלוֹא כֹה דְבָרִי, כָּאֵשׁ נְאֻם יְהֹוָ֗ה, וּכְפַטִּישׁ יְפֹצֵץ סָלַע:
לא היה להם לטעות ולדמות חלומות לומר שהם נבואה, כי דבר הנבואה כשבא בפי הנביא בגבורה הוא בא, כי
[255]
הֲלוֹא כֹה
-כך
דְבָרִי,
[256]
כָּאֵשׁ
הבוערת
[257]
נְאֻם
-אמר
[258]
יְהֹוָ֗ה,
[259]
וּכְפַטִּישׁ
אשר
יְפֹצֵץ סָלַע
שהוא דבר המורגש מאד, וכך הוא החלום הנבואי
[260]
, לא יעמוד דבר לפני דברי לבטלו, כי את אשר דברתי אעשה ולא יפול דבר:
[261]
(ל)
לָכֵן הִנְנִי עַל הַנְּבִאִים נְאֻם יְהֹוָ֗ה מְגַנְּבֵי דְבָרַי אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ:
ושלושה סוגי נביאי שקר היו, אלה ששמעו דברי נביאי ה' והגידו אותם באומרם שאליהם נאמרו, אלה שהיו בודים דברים מליבם ואומרים שהם דבר ה', ואלה החולמים שהזכיר שהיו מספרים חלומותיהם הדמיוניים והכוזבים בשם נבואה אמיתית
[262]
, ועל כולם דיבר הנביא, על המין הראשון אמר,
[263]
לָכֵן הִנְנִי עַל הַנְּבִאִים
האלה ולהענישם
[264]
ולכלותם
[265]
נְאֻם
-אמר
[266]
יְהֹוָ֗ה
, אלה אשר
מְגַנְּבֵי
-גונבים
[267]
דְבָרַי אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ:
[268]
(לא)
הִנְנִי עַל הַנְּבִיאִם נְאֻם יְהֹוָ֗ה הַלֹּקְחִים לְשׁוֹנָם וַיִּנְאֲמוּ נְאֻם:
ועל הסוג השני אמר,
[269]
הִנְנִי
מוכן להביא פורענות
[270]
עַל הַנְּבִיאִם
האלה להענישם ולכלותם
[271]
נְאֻם
-אמר
[272]
יְהֹוָ֗ה
, אלה
הַלֹּקְחִים
-המרגילים
[273]
לְשׁוֹנָם
לומר שקריהם,
[274]
וַיִּנְאֲמוּ נְאֻם
כנביאי האמת:
[275]
(לב)
הִנְנִי עַל נִבְּאֵי חֲלֹמוֹת שֶׁקֶר נְאֻם יְהֹוָ֗ה, וַיְסַפְּרוּם וַיַּתְעוּ אֶת עַמִּי בְּשִׁקְרֵיהֶם וּבְפַחֲזוּתָם וְאָנֹכִי לֹא שְׁלַחְתִּים וְלֹא צִוִּיתִים וְהוֹעֵיל לֹא יוֹעִילוּ לָעָם הַזֶּה נְאֻם יְהֹוָ֗ה:
ועל הסוג השלישי אמר,
[276]
הִנְנִי
מוכן להביא פורענות
[277]
עַל נִבְּאֵי
-המנבאים
[278]
חֲלֹמוֹת שֶׁקֶר
[279]
נְאֻם
-אמר
[280]
יְהֹוָ֗ה,
וַיְסַפְּרוּם
-מתמידים הם לספר את חלומותיהם השקריים כאילו היו דבר של ממש,
[281]
וַיַּתְעוּ
-והמה מתעים
[282]
אֶת עַמִּי בְּשִׁקְרֵיהֶם
[283]
וּבְפַחֲזוּתָם
-ובקלות דעתם,
[284]
וְ
הלא
[285]
אָנֹכִי
מעולם
[286]
לֹא שְׁלַחְתִּים
-שלחתי אף אחת מכיתות נביאי השקר הללו,
[287]
וְלֹא צִוִּיתִים
-ציוותי אותם שום ציווי,
[288]
וְהוֹעֵיל לֹא יוֹעִילוּ
מעולם
[289]
לָעָם הַזֶּה
בשום דבר,
[290]
נְאֻם
-אמר
[291]
יְהֹוָ֗ה:
(לג)
וְכִי יִשְׁאָלְךָ הָעָם הַזֶּה אוֹ הַנָּבִיא אוֹ כֹהֵן לֵאמֹר מַה מַשָּׂא יְהֹוָ֗ה וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם אֶת מַה מַשָּׂא וְנָטַשְׁתִּי אֶתְכֶם נְאֻם יְהֹוָ֗ה:
ואמר הקב"ה לירמיהו,
[292]
וְכִי יִשְׁאָלְךָ הָעָם הַזֶּה אוֹ הַנָּבִיא
-נביא השקר,
[293]
אוֹ כֹהֵן
הבעל
[294]
לֵאמֹר
-וְיֹאמַר לך בדרך לעג,
[295]
מַה מַשָּׂא
-נבואת
[296]
יְהֹוָ֗ה
? אף אתה הקהה את שיניהם
[297]
וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם
-ותשיב להם,
[298]
אֶת מַה מַשָּׂא
-אתם עליו למשא!
[299]
וְנָטַשְׁתִּי אֶתְכֶם
[300]
מעל פני,
[301]
נְאֻם
-אמר
[302]
יְהֹוָ֗ה:
(לד)
וְהַנָּבִיא וְהַכֹּהֵן וְהָעָם אֲשֶׁר יֹאמַר מַשָּׂא יְהֹוָ֗ה", וּפָקַדְתִּי עַל הָאִישׁ הַהוּא וְעַל בֵּיתוֹ:
וְהַנָּבִיא וְהַכֹּהֵן וְהָעָם
[303]
אֲשֶׁר יֹאמַר
-יקרא את דבר ה'"
[304]
מַשָּׂא יְהֹוָ֗ה",
[305]
וּפָקַדְתִּי
-אזכור להשיב
[306]
עַל הָאִישׁ הַהוּא וְעַל בֵּיתוֹ
גמול העוון:
[307]
(לה)
כֹּה תֹאמְרוּ אִישׁ עַל רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶל אָחִיו מֶה עָנָה יְהֹוָ֗ה?" וּמַה דִּבֶּר יְהֹוָ֗ה?":
ואם תרצו לשאול את דבר ה' לא תאמרו "משא" אלא
[308]
כֹּה
-כך
[309]
תֹאמְרוּ אִישׁ עַל
-אל
[310]
רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶל אָחִיו
, אם תשאלו על המענה
[311]
תאמרו"
[312]
מֶה עָנָה יְהֹוָ֗ה?"
וּ
במידה ותשאלו על מה שמדבר
[313]
תאמרו"
[314]
מַה דִּבֶּר יְהֹוָ֗ה?":
(לו)
וּמַשָּׂא יְהֹוָ֗ה" לֹא תִזְכְּרוּ עוֹד כִּי הַמַּשָּׂא יִהְיֶה לְאִישׁ דְּבָרוֹ וַהֲפַכְתֶּם אֶת דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים יְהֹוָ֗ה צְבָאוֹת אֱלֹהֵינוּ:
וּ
לשון"
[315]
מַשָּׂא יְהֹוָ֗ה"
לֹא תִזְכְּרוּ
תזכירו
עוֹד
לעשות מדברי הנביא משא ומליצה,
[316]
כִּי הַמַּשָּׂא יִהְיֶה לְאִישׁ דְּבָרוֹ
-בדבר שיכבד עליו ולא לדבר ה' שהוא ערב ומתוק לשומעיו והוא לא משא וכבדות,
[317]
וַהֲפַכְתֶּם
-אבל אתם הופכים
[318]
אֶת דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים יְהֹוָ֗ה צְבָאוֹת
[319]
אֱלֹהֵינוּ:
[320]
(לז)
כֹּה תֹאמַר אֶל הַנָּבִיא מֶה עָנָךְ יְהֹוָ֗ה וּמַה דִּבֶּר יְהֹוָ֗ה?":
וכשאתם באים לשאול דְבָרַי מאת הנביא
[321]
לא תאמרו מה היה "משא ה'?"
[322]
אלא,
כֹּה
-כך
[323]
תֹאמַר
-תאמרו
[324]
אֶל הַנָּבִיא
בלשון הזו, "
[325]
מֶה עָנָךְ
-ענה לך
[326]
יְהֹוָ֗ה
על שאלתנו?"
[327]
וּ
במקרים בהם לא שאלתם שאלה אך בכל זאת תרצו לדעת את דבר ה' על העתיד, תאמרו"
[328]
מַה דִּבֶּר
אליך
יְהֹוָ֗ה?":
(לח)
וְאִם מַשָּׂא יְהֹוָ֗ה" תֹּאמֵרוּ, לָכֵן כֹּה אָמַר יְהֹוָ֗ה יַעַן אֲמָרְכֶם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה" מַשָּׂא יְהֹוָ֗ה" וָאֶשְׁלַח אֲלֵיכֶם לֵאמֹר לֹא תֹאמְרוּ מַשָּׂא יְהֹוָ֗ה:
וְאִם
אחרי כל האזהרות, שוב"
[329]
מַשָּׂא יְהֹוָ֗ה"
תֹּאמֵרוּ,
לָכֵן
-על זה
[330]
כֹּה
-כך
[331]
אָמַר יְהֹוָ֗ה
, הגם שבזה אינכם משנים את דברי הנביא, בכל זאת תענשו
[332]
יַעַן אֲמָרְכֶם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה"
מַשָּׂא יְהֹוָ֗ה"
וָאֶשְׁלַח
-ואפילו ששלחתי
[333]
אֲלֵיכֶם לֵאמֹר לֹא תֹאמְרוּ
לשון"
[334]
מַשָּׂא יְהֹוָ֗ה
", ועם כל זה לא שמעתם:
[335]
(לט)
לָכֵן הִנְנִי וְנָשִׁיתִי אֶתְכֶם נָשֹׁא וְנָטַשְׁתִּי אֶתְכֶם וְאֶת הָעִיר אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם וְלַאֲבוֹתֵיכֶם מֵעַל פָּנָי:
לָכֵן הִנְנִי
מוכן לשלם גמול העוון,
[336]
וְ
על העוון הזה בלבד
[337]
נָשִׁיתִי
-אסיר
[338]
אֶתְכֶם נָשֹׁא
-לבל תהיו עלי למשא,
[339]
וְנָטַשְׁתִּי
-ואעזוב
[340]
אֶתְכֶם וְאֶת הָעִיר אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם וְלַאֲבוֹתֵיכֶם
[341]
ותהיה מסורה ביד הכשדים
[342]
, ותגלו
[343]
מֵעַל פָּנָי:
[344]
(מ)
וְנָתַתִּי עֲלֵיכֶם חֶרְפַּת עוֹלָם וּכְלִמּוּת עוֹלָם אֲשֶׁר לֹא תִשָּׁכֵחַ:
וְ
כך כפי שהתכוונתם לתת חרפה אל דברי הנבואה,
[345]
נָתַתִּי
-אתן
[346]
עֲלֵיכֶם חֶרְפַּת עוֹלָם
[347]
בגלותכם ביד הכשדים,
[348]
וּכְלִמּוּת עוֹלָם
-ולזמן מרובה תזכר הכלימה שתהיה לכם בעת שתלכו שבי לפני צר
[349]
אֲשֶׁר לֹא תִשָּׁכֵחַ
מרוב היותה מרובה וגדולה:
[350]