/ ירמיהו פרק כה'

פסוקים

ירמיהו פרק כה'

(א) הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה עַל יִרְמְיָהוּ עַל כָּל עַם יְהוּדָה, בַּשָּׁנָה הָרְבִעִית לִיהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה, הִיא הַשָּׁנָה הָרִאשֹׁנִית לִנְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל: בפרק זה מובא הַדָּבָר -מראה הנבואה [1] אֲשֶׁר הָיָה עַל -אל [2] יִרְמְיָהוּ עַל כָּל עַם יְהוּדָה, [3] בַּשָּׁנָה הָרְבִעִית לִיהוֹיָקִים -למלכות יהויקים [4] בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה, הִיא הַשָּׁנָה הָרִאשֹׁנִית -הראשונה [5] לִנְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל [6] , שנה שנחתם גזר דינם שיגלו ושישתו את כוס החֵמה; וקודם גזר הדין אמר הקב"ה לנביא להוכיחם אולי ישובו ולא יחתם גזר דינם: [7]
(ב) אֲשֶׁר דִּבֶּר יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא עַל כָּל עַם יְהוּדָה וְאֶל כָּל יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלַם, לֵאמֹר: וזהו הדבר אֲשֶׁר דִּבֶּר יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא עַל כָּל עַם יְהוּדָה וְאֶל כָּל יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלַם, [8] לֵאמֹר -וכך אמר: [9]
(ג) מִן שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְיֹאשִׁיָּהוּ בֶן אָמוֹן מֶלֶךְ יְהוּדָה וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה, זֶה שָׁלֹשׁ וְעֶשְׂרִים שָׁנָה הָיָה דְבַר יְהֹוָה אֵלָי וָאֲדַבֵּר אֲלֵיכֶם אַשְׁכֵּים וְדַבֵּר וְלֹא שְׁמַעְתֶּם: מִן -מאז [10] שנת הַ שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְ מלכות [11] יֹאשִׁיָּהוּ בֶן אָמוֹן מֶלֶךְ יְהוּדָה וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה, זֶה שָׁלֹשׁ וְעֶשְׂרִים שָׁנָה [12] אשר הָיָה דְבַר יְהֹוָה אֵלָי בנבואה להזהירכם לשוב מדרך הרעה, [13] וָאֲדַבֵּר -ואני דיברתי [14] אֲלֵיכֶם את דבר הנבואה [15] , ולא פעם אחת בלבד אלא [16] אַשְׁכֵּים -הייתי משכים [17] וְדַבֵּר -ומדבר תמיד, [18] וְ אולם אתם [19] לֹא שְׁמַעְתֶּם:
(ד) וְשָׁלַח יְהֹוָה אֲלֵיכֶם אֶת כָּל עֲבָדָיו הַנְּבִאִים הַשְׁכֵּם וְשָׁלֹחַ, וְלֹא שְׁמַעְתֶּם וְלֹא הִטִּיתֶם אֶת אָזְנְכֶם לִשְׁמֹעַ: וְ עוד [20] שָׁלַח יְהֹוָה אֲלֵיכֶם אֶת כָּל עֲבָדָיו הַנְּבִאִים ולא בפעם אחת, אלא [21] הַשְׁכֵּם וְשָׁלֹחַ, [22] וְ אולם אתם [23] לֹא שְׁמַעְתֶּם לקבל את הדברים, [24] וְ גם [25] לֹא הִטִּיתֶם כלל [26] אֶת אָזְנְכֶם לִשְׁמֹעַ:
(ה) לֵאמֹר, שׁוּבוּ נָא אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וּמֵרֹעַ מַעַלְלֵיכֶם, וּשְׁבוּ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה לָכֶם וְלַאֲבוֹתֵיכֶם לְמִן עוֹלָם וְעַד עוֹלָם: והלא כל הנבואות היו לטובתכם [27] לֵאמֹר, שׁוּבוּ נָא -עתה [28] אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וּמֵרֹעַ מַעַלְלֵיכֶם, [29] וּ בעבור זה [30] תֵּ שְׁבוּ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה לָכֶם וְלַאֲבוֹתֵיכֶם לְמִן עוֹלָם [31] וְעַד עוֹלָם: [32]
(ו) וְאַל תֵּלְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לְעָבְדָם וּלְהִשְׁתַּחֲוֹת לָהֶם, וְלֹא תַכְעִיסוּ אוֹתִי בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם, וְלֹא אָרַע לָכֶם: וְ גם אם לא תשובו מיתר העבירות, על כל פנים [33] אַל תֵּלְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לְעָבְדָם וּלְהִשְׁתַּחֲוֹת לָהֶם, וְלֹא תַכְעִיסוּ אוֹתִי באלילים העשויים [34] בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם, וְ כך תרוויחו, כי למרות שלא אשוב להיטיב אתכם [35] , לפחות לֹא אָרַע -אעשה רעה [36] לָכֶם: [37]
(ז) וְלֹא שְׁמַעְתֶּם אֵלַי נְאֻם יְהֹוָה לְמַעַן הַכְעִיסֵנִי (הכעסוני) בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם לְרַע לָכֶם: וְ למרות שהדבר היה לטובתכם, [38] לֹא שְׁמַעְתֶּם אֵלַי נְאֻם -אמר [39] יְהֹוָה , ולא היה זה אלא [40] לְמַעַן הַכְעִיסֵנִי (הכעסוני כתיב [41] ) בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם , וההכעסה תהיה באמת [42] לְרַע לָכֶם: [43]
(ח) לָכֵן כֹּה אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת, יַעַן אֲשֶׁר לֹא שְׁמַעְתֶּם אֶת דְּבָרָי: ומאחר שלא שבתם, [44] לָכֵן כֹּה -כך [45] אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת, [46] יַעַן -בעבור [47] אֲשֶׁר לֹא שְׁמַעְתֶּם אֶת דְּבָרָי: [48]
(ט) הִנְנִי שֹׁלֵחַ וְלָקַחְתִּי אֶת כָּל מִשְׁפְּחוֹת צָפוֹן נְאֻם יְהֹוָה, וְאֶל נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל עַבְדִּי, וַהֲבִאֹתִים עַל הָאָרֶץ הַזֹּאת וְעַל יֹשְׁבֶיהָ וְעַל כָּל הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה סָבִיב וְהַחֲרַמְתִּים, וְשַׂמְתִּים לְשַׁמָּה וְלִשְׁרֵקָה וּלְחָרְבוֹת עוֹלָם: הִנְנִי שֹׁלֵחַ בכם משלחת מלאכי רעים, [49] וְלָקַחְתִּי אֶת כָּל מִשְׁפְּחוֹת -ממלכות [50] צָפוֹן [51] נְאֻם -אמר [52] יְהֹוָה, וְ אשלח אותם [53] אֶל נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל עַבְדִּי, [54] וַהֲבִאֹתִים -ואביא אותם [55] עַל הָאָרֶץ הַזֹּאת וְעַל יֹשְׁבֶיהָ וְעַל כָּל הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה סָבִיב -היושבים סביבות ארץ ישראל, [56] וְהַחֲרַמְתִּים, [57] וְשַׂמְתִּים -ואשים אותם [58] לְשַׁמָּה [59] וְלִשְׁרֵקָה [60] וּלְחָרְבוֹת -ולחורבה [61] עוֹלָם -שתשאר זמן רב: [62]
(י) וְהַאֲבַדְתִּי מֵהֶם קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה, קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה, קוֹל רֵחַיִם, וְאוֹר נֵר: וְהַאֲבַדְתִּי -וְאַאֲבִיד [63] מֵהֶם קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה, קוֹל שמחת [64] חָתָן וְקוֹל שמחת [65] כַּלָּה, קוֹל רֵחַיִם, [66] וְאוֹר נֵר [67] , כי שממה לגמרי תהיה הארץ: [68]
(יא) וְהָיְתָה כָּל הָאָרֶץ הַזֹּאת לְחָרְבָּה, לְשַׁמָּה, וְעָבְדוּ הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֶת מֶלֶךְ בָּבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה: וְהָיְתָה -ותהיה [69] כָּל הָאָרֶץ הַזֹּאת לְחָרְבָּה, [70] לְשַׁמָּה, [71] וְעָבְדוּ הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה [72] אֶת מֶלֶךְ בָּבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה:
(יב) וְהָיָה כִמְלֹאות שִׁבְעִים שָׁנָה אֶפְקֹד עַל מֶלֶךְ בָּבֶל וְעַל הַגּוֹי הַהוּא נְאֻם יְהֹוָה אֶת עֲוֹנָם, וְעַל אֶרֶץ כַּשְׂדִּים, וְשַׂמְתִּי אֹתוֹ לְשִׁמְמוֹת עוֹלָם: וְהָיָה כִמְלֹאות שִׁבְעִים שָׁנָה [73] אֶפְקֹד -אזכור [74] עַל מֶלֶךְ בָּבֶל וְעַל הַגּוֹי הַהוּא [75] נְאֻם -אמר [76] יְהֹוָה אֶת עֲוֹנָם, [77] וְ כך גם עַל אֶרֶץ כַּשְׂדִּים, [78] וְשַׂמְתִּי -ואשים [79] אֹתוֹ -את הגוי ההוא לְשִׁמְמוֹת -לשממת [80] עוֹלָם:
(יג) וְהֵבֵאתִי (והבאותי עַל הָאָרֶץ הַהִיא אֶת כָּל דְּבָרַי אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עָלֶיהָ, אֵת כָּל הַכָּתוּב בַּסֵּפֶר הַזֶּה אֲשֶׁר נִבָּא יִרְמְיָהוּ עַל כָּל הַגּוֹיִם: וְהֵבֵאתִי (והבאותי כתיב) -ואביא [81] עַל הָאָרֶץ הַהִיא [82] אֶת כָּל דְּבָרַי אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עָלֶיהָ, אֵת -וכן אביא עליה את [83] כָּל הַכָּתוּב בַּסֵּפֶר -בסוף הספר [84] הַזֶּה אֲשֶׁר נִבָּא יִרְמְיָהוּ עַל כָּל יתר [85] הַגּוֹיִם: [86]
(יד) כִּי עָבְדוּ בָם גַּם הֵמָּה גּוֹיִם רַבִּים וּמְלָכִים גְּדוֹלִים וְשִׁלַּמְתִּי לָהֶם כְּפָעֳלָם וּכְמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם: כִּי עָבְדוּ -יעבדו [87] בָם [88] גַּם הֵמָּה [89] גּוֹיִם רַבִּים [90] וּמְלָכִים גְּדוֹלִים , וישיבו להם על כל הרעות שעשו להם, [91] וְשִׁלַּמְתִּי -ואשלם [92] לָהֶם [93] בזה [94] כְּפָעֳלָם וּכְמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם: [95]
(טו) כִּי כֹה אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֵלַי, קַח אֶת כּוֹס הַיַּיִן הַחֵמָה הַזֹּאת מִיָּדִי, וְהִשְׁקִיתָה אֹתוֹ אֶת כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁלֵחַ אוֹתְךָ אֲלֵיהֶם: ולפי שניבא ירמיהו על כל הגויים אשר יחריב נבוכדנצר, הראהו הקב"ה במראה הנבואה מי הם, והראהו בנבואות כאילו היה מצווה אותו שיקח כוס יין, והוא אומרו, [96] כִּי כֹה -כך [97] אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֵלַי, קַח אֶת כּוֹס הַיַּיִן , כוס [98] הַחֵמָה הַזֹּאת [99] מִיָּדִי, וְהִשְׁקִיתָה -ותשקה [100] אֹתוֹ אֶת כָּל הַגּוֹיִם [101] אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁלֵחַ אוֹתְךָ אֲלֵיהֶם: [102]
(טז) וְשָׁתוּ וְהִתְגֹּעֲשׁוּ וְהִתְהֹלָלוּ מִפְּנֵי הַחֶרֶב אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁלֵחַ בֵּינֹתָם: וְשָׁתוּ -וישתו, [103] וְהִתְגֹּעֲשׁוּ -וישתגעו [104] וְהִתְהֹלָלוּ -וישתטו [105] מִפְּנֵי -מאימת [106] הַחֶרֶב אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁלֵחַ בֵּינֹתָם -ביניהם: [107]
(יז) וָאֶקַּח אֶת הַכּוֹס מִיַּד יְהֹוָה, וָאַשְׁקֶה אֶת כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר שְׁלָחַנִי יְהֹוָה אֲלֵיהֶם: ומתאר הנביא את המשך מראה הנבואה באומרו, [108] וָאֶקַּח אֶת הַכּוֹס מִיַּד יְהֹוָה, וָאַשְׁקֶה אֶת כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר שְׁלָחַנִי יְהֹוָה אֲלֵיהֶם: [109]
(יח) אֶת יְרוּשָׁלִַם וְאֶת עָרֵי יְהוּדָה, וְאֶת מְלָכֶיהָ, אֶת שָׂרֶיהָ, לָתֵת אֹתָם לְחָרְבָּה, לְשַׁמָּה, לִשְׁרֵקָה, וְלִקְלָלָה כַּיּוֹם הַזֶּה: אֶת יְרוּשָׁלִַם וְאֶת עָרֵי יְהוּדָה, [110] וְאֶת מְלָכֶיהָ, [111] אֶת שָׂרֶיהָ, לָתֵת אֹתָם לְחָרְבָּה, לְשַׁמָּה, [112] לִשְׁרֵקָה, [113] וְלִקְלָלָה כַּיּוֹם בו נכתב הספר הַזֶּה: [114]
(יט) אֶת פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וְאֶת עֲבָדָיו וְאֶת שָׂרָיו וְאֶת כָּל עַמּוֹ: אֶת פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם [115] וְאֶת עֲבָדָיו וְאֶת שָׂרָיו וְאֶת כָּל עַמּוֹ:
(כ) וְאֵת כָּל הָעֶרֶב, וְאֵת כָּל מַלְכֵי אֶרֶץ הָעוּץ, וְאֵת כָּל מַלְכֵי אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, וְאֶת אַשְׁקְלוֹן וְאֶת עַזָּה וְאֶת עֶקְרוֹן וְאֵת שְׁאֵרִית אַשְׁדּוֹד: וְ אחריו [116] אֵת כָּל הָעֶרֶב, [117] וְאֵת כָּל מַלְכֵי אֶרֶץ הָעוּץ, וְאֵת כָּל מַלְכֵי אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, וְאֶת אַשְׁקְלוֹן וְאֶת עַזָּה וְאֶת עֶקְרוֹן וְאֵת שְׁאֵרִית אַשְׁדּוֹד: [118]
(כא) אֶת אֱדוֹם וְאֶת מוֹאָב וְאֶת בְּנֵי עַמּוֹן: אֶת אֱדוֹם וְאֶת מוֹאָב וְאֶת בְּנֵי עַמּוֹן:
(כב) וְאֵת כָּל מַלְכֵי צֹר, וְאֵת כָּל מַלְכֵי צִידוֹן, וְאֵת מַלְכֵי הָאִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיָּם: וְאֵת כָּל מַלְכֵי צֹר, וְאֵת כָּל מַלְכֵי צִידוֹן, [119] וְאֵת מַלְכֵי הָאִי -האיים [120] אֲשֶׁר בְּעֵבֶר -בפאת [121] הַיָּם:
(כג) וְאֶת דְּדָן וְאֶת תֵּימָא וְאֶת בּוּז וְאֵת כָּל קְצוּצֵי פֵאָה: וְאֶת דְּדָן וְאֶת תֵּימָא וְאֶת בּוּז וְאֵת כָּל קְצוּצֵי -השוכנים בקצוות [122] פֵאָה -בקצה העולם: [123]
(כד) וְאֵת כָּל מַלְכֵי עֲרָב וְאֵת כָּל מַלְכֵי הָעֶרֶב הַשֹּׁכְנִים בַּמִּדְבָּר: וְאֵת כָּל מַלְכֵי עֲרָב -הערביים השוכנים בישוב, [124] וְאֵת כָּל מַלְכֵי הָעֶרֶב -הערביים [125] הַשֹּׁכְנִים בַּמִּדְבָּר: [126]
(כה) וְאֵת כָּל מַלְכֵי זִמְרִי, וְאֵת כָּל מַלְכֵי עֵילָם, וְאֵת כָּל מַלְכֵי מָדָי: וְאֵת כָּל מַלְכֵי זִמְרִי, [127] וְאֵת כָּל מַלְכֵי עֵילָם, וְאֵת כָּל מַלְכֵי מָדָי:
(כו) וְאֵת כָּל מַלְכֵי הַצָּפוֹן הַקְּרֹבִים וְהָרְחֹקִים אִישׁ אֶל אָחִיו וְאֵת כָּל הַמַּמְלְכוֹת הָאָרֶץ אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, וּמֶלֶךְ שֵׁשַׁךְ יִשְׁתֶּה אַחֲרֵיהֶם: וְאֵת כָּל מַלְכֵי הַצָּפוֹן הַקְּרֹבִים וְהָרְחֹקִים אִישׁ אֶל [128] אָחִיו ישתו את כוס החמה, [129] וְאֵת כָּל הַמַּמְלְכוֹת -ממלכות [130] הָאָרֶץ [131] אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, וּמֶלֶךְ שֵׁשַׁךְ [132] יִשְׁתֶּה אַחֲרֵיהֶם: [133]
(כז) וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, כֹּה אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ וּקְיוּ וְנִפְלוּ וְלֹא תָקוּמוּ מִפְּנֵי הַחֶרֶב אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁלֵחַ בֵּינֵיכֶם: וְאָמַרְתָּ -ותאמר [134] אֲלֵיהֶם, כֹּה -כך [135] אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, שְׁתוּ יין החֵמה [136] וְשִׁכְרוּ -ותהיו שיכורים, [137] וּקְיוּ -ותקיאו [138] וְנִפְלוּ -ותִּפְּלוּ לארץ [139] וְלֹא תָקוּמוּ [140] מִפְּנֵי הַחֶרֶב [141] אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁלֵחַ בֵּינֵיכֶם: [142]
(כח) וְהָיָה כִּי יְמָאֲנוּ לָקַחַת הַכּוֹס מִיָּדְךָ לִשְׁתּוֹת וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, כֹּה אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת, שָׁתוֹ תִשְׁתּוּ: וְהָיָה כִּי -אם [143] יְמָאֲנוּ לָקַחַת הַכּוֹס מִיָּדְךָ לִשְׁתּוֹת [144] וְאָמַרְתָּ -תאמר [145] אֲלֵיהֶם, כֹּה -כך [146] אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת, שָׁתוֹ תִשְׁתּוּ בעל כרחכם: [147]
(כט) כִּי הִנֵּה בָעִיר אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלֶיהָ אָנֹכִי מֵחֵל לְהָרַע וְאַתֶּם הִנָּקֵה תִנָּקוּ לֹא תִנָּקוּ! כִּי חֶרֶב אֲנִי קֹרֵא עַל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ נְאֻם יְהֹוָה צְבָאוֹת: כִּי הִנֵּה בָעִיר ירושלים [148] אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלֶיהָ [149] אָנֹכִי מֵחֵל -מתחיל [150] לְהָרַע -להביא הרעה [151] ומזלו של נבוכדנצר ישלוט עליהם, [152] וְאַתֶּם הִנָּקֵה תִנָּקוּ [153] מהרעה?! [154] לֹא תִנָּקוּ! [155] כִּי חֶרֶב אֲנִי קֹרֵא עַל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ נְאֻם -אמר [156] יְהֹוָה צְבָאוֹת:
(ל) וְאַתָּה תִּנָּבֵא אֲלֵיהֶם אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, יְהֹוָה מִמָּרוֹם יִשְׁאָג, וּמִמְּעוֹן קָדְשׁוֹ יִתֵּן קוֹלוֹ, שָׁאֹג יִשְׁאַג עַל נָוֵהוּ הֵידָד", כְּדֹרְכִים יַעֲנֶה אֶל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ: וְאַתָּה תִּנָּבֵא אֲלֵיהֶם אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְאָמַרְתָּ -ותאמר [157] אֲלֵיהֶם, יְהֹוָה מִמָּרוֹם יִשְׁאָג, וּמִמְּעוֹן קָדְשׁוֹ יִתֵּן קוֹלוֹ, [158] שָׁאֹג יִשְׁאַג עַל נָוֵהוּ -חורבן ביתו" [159] הֵידָד", [160] כְּדֹרְכִים -כדורכי הענבים [161] יַעֲנֶה -ירים קולו [162] אֶל -על [163] כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ לגזור עליהם חורבן ואבדון: [164]
(לא) בָּא שָׁאוֹן עַד קְצֵה הָאָרֶץ כִּי רִיב לַיהוָה בַּגּוֹיִם נִשְׁפָּט הוּא לְכָל בָּשָׂר הָרְשָׁעִים נְתָנָם לַחֶרֶב, נְאֻם יְהֹוָה: בָּא קול [165] שָׁאוֹן ה' [166] עַד קְצֵה הָאָרֶץ [167] כִּי רִיב לַיהוָה בַּגּוֹיִם -עם כל הגויים, [168] נִשְׁפָּט -יתווכח [169] הוּא לְכָל -עם כל [170] בָּשָׂר , והויכוח יהיה אשר את [171] הָרְשָׁעִים נְתָנָם -יתן הקב"ה [172] לַחֶרֶב, [173] נְאֻם -כך אמר [174] יְהֹוָה:
(לב) כֹּה אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת, הִנֵּה רָעָה יֹצֵאת מִגּוֹי אֶל גּוֹי וְסַעַר גָּדוֹל יֵעוֹר מִיַּרְכְּתֵי אָרֶץ: כֹּה -כך [175] אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת, הִנֵּה רָעָה [176] יֹצֵאת -תצא [177] מִגּוֹי אֶל גּוֹי שאני מסכסך זה בזה, [178] וְסַעַר [179] גָּדוֹל יֵעוֹר -יתעורר [180] מִיַּרְכְּתֵי -מסוף [181] הָ אָרֶץ: [182]
(לג) וְהָיוּ חַלְלֵי יְהֹוָה בַּיּוֹם הַהוּא מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד קְצֵה הָאָרֶץ לֹא יִסָּפְדוּ וְלֹא יֵאָסְפוּ וְלֹא יִקָּבֵרוּ לְדֹמֶן עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה יִהְיוּ: וְהָיוּ -ויהיו [183] חַלְלֵי יְהֹוָה [184] בַּיּוֹם הַהוּא מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד קְצֵה הָאָרֶץ , ויהיו כה רבים עד אשר [185] לֹא יִסָּפְדוּ וְלֹא יֵאָסְפוּ במקום מיוחד [186] וְלֹא יִקָּבֵרוּ [187] , אלא [188] לְדֹמֶן -כמו הזבל [189] עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה יִהְיוּ מונחים: [190]
(לד) הֵילִילוּ הָרֹעִים וְזַעֲקוּ, וְהִתְפַּלְּשׁוּ אַדִּירֵי הַצֹּאן, כִּי מָלְאוּ יְמֵיכֶם לִטְבוֹחַ וּתְפוֹצוֹתִיכֶם וּנְפַלְתֶּם כִּכְלִי חֶמְדָּה: למלכי יהודה ושריו יאמר, [191] הֵילִילוּ -תיללו [192] אתם [193] הָרֹעִים -מנהיגי העם [194] וְזַעֲקוּ, וְהִתְפַּלְּשׁוּ -והתגלגלו בעפר [195] אתם [196] אַדִּירֵי הַצֹּאן, [197] כִּי מָלְאוּ -נשלמו [198] יְמֵיכֶם לִטְבוֹחַ -להביא מקצתכם לטביחה, [199] וּ למקצתכם [200] בא זמן [201] תְפוֹצוֹתִיכֶם -להיות נפוצים בגולה, [202] וּנְפַלְתֶּם -ותפלו [203] כִּכְלִי חֶמְדָּה: [204]
(לה) וְאָבַד מָנוֹס מִן הָרֹעִים, וּפְלֵיטָה מֵאַדִּירֵי הַצֹּאן: וְ אל תחשבו להינצל מהרעה [205] , כי לא תוכלו לברוח מהאויב, שכן [206] בעת הטבח [207] אָבַד -יֹאבַד [208] מָנוֹס [209] מִן הָרֹעִים, וּפְלֵיטָה [210] תֹּאבַד [211] מֵאַדִּירֵי הַצֹּאן: [212]
(לו) קוֹל צַעֲקַת הָרֹעִים וִילְלַת אַדִּירֵי הַצֹּאן, כִּי שֹׁדֵד יְהֹוָה אֶת מַרְעִיתָם: ומקונן הנביא ואומר [213] , הנה נשמע [214] קוֹל צַעֲקַת הָרֹעִים וִילְלַת אַדִּירֵי הַצֹּאן, כִּי שֹׁדֵד יְהֹוָה [215] אֶת מקום [216] מַרְעִיתָם: [217]
(לז) וְנָדַמּוּ נְאוֹת הַשָּׁלוֹם מִפְּנֵי חֲרוֹן אַף יְהֹוָה: וְנָדַמּוּ -וְיֵחָרְבוּ וְיִכָּרְתוּ [218] נְאוֹת [219] הַשָּׁלוֹם [220] מִפְּנֵי חֲרוֹן אַף יְהֹוָה שיחרה בהם: [221]
(לח) עָזַב כַּכְּפִיר סֻכּוֹ כִּי הָיְתָה אַרְצָם לְשַׁמָּה מִפְּנֵי חֲרוֹן הַיּוֹנָה וּמִפְּנֵי חֲרוֹן אַפּוֹ: עָזַב -כל מדור יהיה נעזב מבעליו ולא יזכר בו [222] כַּכְּפִיר -כמו הכפיר שאינו זוכר את [223] סֻכּוֹ -סוכתו אחרי שֶׁעֲזָבָהּ, [224] כִּי הָיְתָה אַרְצָם לְשַׁמָּה מִפְּנֵי חֲרוֹן חרב [225] הַיּוֹנָה [226] -האויב המאנה ואונס אותם, [227] וּמִפְּנֵי חֲרוֹן אַפּוֹ של הקב"ה באה החרב, ולא במקרה באה: [228]

הערות

1. תרגום יונתן.
2. רד"ק, מצודת דוד.
3. ממה שעשו ברשעתם וממה שיקרה להם בעונשם (מלבי"ם).
4. מצודת דוד.
5. מלבי"ם.
6. רד"ק מבאר כי למרות שבספר דניאל (א, א) כתוב שבשנה השלישית למלכות יהויקים בא נבוכדנצר מלך בבל לירושלים, אין הכוונה שנבוכדנצר כבש את ירושלים בשנה זו, אלא הכוונה שנבוכדנצר התחיל למלוך בשנה השלישית של יהויקים (שהמליכו פרעה נְכֹה, ראה מלכים-ב' כג, לד) והטיל מצור על ירושלים, ובשנה הרביעית למלכותו של יהויקים, בתחילת השנה, כבש נבוכדנצר את העיר עצמה ונתן ה' בידו את יהויקים, והיא שנה ראשונה לנבוכדנצר, ובתחילת שנה זו ראה ירמיהו את הנבואה הזאת ולכן יחסה לשנה הרביעית למלכות יהויקים שהיא השנה הראשונה למלכות נבוכדנצר.
7. רש"י.
8. מלבי"ם מבאר שהנביא ישב בירושלים ודיבר אל יושבי ירושלים, ואילו ליהודה דיבר עליהם ולא אליהם (כי לא היו שם), ולכן אמר "על כל עם יהודה" ו"אל יושבי ירושלים". ורד"ק מבאר ש"על כל עם יהודה" הכוונה אל עם יהודה, דהיינו עם יהודה מן הערים האחרות שבאו לירושלים, ודברי ירמיהו אליהם ואל יושבי ירושלים.
9. ביאורי הגר"א יהושע א, א.
10. תרגום יונתן.
11. מצודת דוד.
12. תשע עשרה שנה בימי יאשיהו, כי יאשיהו מלך שלושים ואחת שנים, הוצא מהם שתים עשרה שנה עד שירמיהו החל לנבא, נשארו תשע עשרה שנה, ונבואה זו היתה בשנת ארבע של יהויקים בנו, הרי עשרים ושלש שנים (רש"י, רד"ק, מצודת דוד).
13. אברבנאל.
14. מצודת דוד.
15. מצודת דוד.
16. מצודת דוד.
17. רש"י. והוא עניין זירוז (מצודת ציון). וכאילו אומר השכם כי אותיות אהו"י מתחלפות ונכתבה האל"ף במקום ה"א (רד"ק).
18. רש"י. רוצה לומר אני הייתי זריז לומר לכם את דבר הנבואה (מצודת דוד).
19. מצודת דוד.
20. מצודת דוד.
21. מלבי"ם.
22. בזריזות רבה (מצודת דוד).
23. מצודת דוד.
24. מלבי"ם.
25. מלבי"ם.
26. מלבי"ם.
27. מצודת דוד.
28. מצודת דוד.
29. ואמר זה כנגד שפיכות הדמים וגלוי עריות והעושק והגזל שהיה ביניהם (אברבנאל).
30. מצודת דוד.
31. מעת הנתינה (מצודת דוד).
32. מתנה לנצח נצחים (אברבנאל).
33. מלבי"ם בפס' קודם.
34. מצודת דוד.
35. אחר שלא תשובו מיתר העבירות (מלבי"ם).
36. מצודת דוד.
37. ותהיו תחת הטבע, מה שלא כן אם תעבדו עבודה זרה שאז אָרַע לכם בהשגחה (מלבי"ם).
38. מצודת דוד.
39. תרגום יונתן.
40. מצודת דוד.
41. הכתיב "למען הכעיסוני" רוצה לומר לא שמעו אלי והכעיסוני, והקרי "למען הַכְעִיסֵנִי" דהיינו לא עבדו לעכו"ם להנאה אלא כדי להכעיס אותי (רד"ק).
42. מצודת דוד.
43. מלבי"ם מבאר הכעסתם אותי גם בזה שבגלל מעשה ידיכם הוצרכתי להרע לכם, כי אין ה' חפץ להרע לבריותיו, וכשגרמתם שארע לכם בזה עצמו הכעסתם אותי כי זה נגד רצוני.
44. ר"י קרא.
45. תרגום יונתן.
46. ה' נקרא בשם "צבאות" כי הוא אלוה על צבאות של מעלה ועל צבאות של מטה (רד"ק ישעיהו א, ט).
47. מצודת ציון.
48. כלומר, איני חושש לפסיליכם כי הבל המה ומה לי שתעבדום או לא, אבל בעבור שלא שמעתם את דברי והוא המרד באמת, לכן (בפס' הבא) "הנני שולח" וכו' (אברבנאל).
49. אברבנאל.
50. רד"ק.
51. דהיינו אעיר את לבבות הגויים מפאת צפון (מצודת דוד).
52. תרגום יונתן.
53. רד"ק בביאורו הראשון, מלבי"ם. רד"ק בביאורו השני מבאר "אל" לשון "את", דהיינו אקח גם את נבוכדנצר.
54. רוצה לומר שהוא עושה שליחותי בדבר זה (מצודת דוד).
55. תרגום יונתן.
56. רד"ק בביאורו הראשון, מצודת דוד. בביאורו השני רד"ק מבאר על הגויים שעתיד להזכירם בסמוך (בפס' טו) בפרשת כוס יין החֵמה. מלבי"ם מבאר שע"י שיעניש הקב"ה את ישראל יעניש גם את כל הגויים, שאין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל, והגם שהמערכה היתה מחייבת אז שנבוכדנצר ימשול על העולם ויחריב ממלכות, בעת שישראל זכאים יבטל הקב"ה את המערכה והיה משפיל את נבוכדנצר וממילא גם האומות היו ניצלים, אבל כיוון שלא שמעו ישראל, תתקיים הוראת המערכת על כל הגויים.
57. הוא עניין הרג ואבדון (מצודת ציון).
58. מצודת דוד.
59. הוא עניין תמהון (מצודת ציון).
60. עניין השמעת קול בקיבוץ שפתיים, ונעשה על דבר חשוב שנחרב (מצודת ציון).
61. מצודת דוד.
62. מצודת דוד. שגם אם תתיישב הארץ ישארו הערים והבתים חרבים (מלבי"ם).
63. תרגום יונתן.
64. מצודת דוד.
65. מצודת דוד.
66. רש"י מבאר כי קול רחיים הוא סימן לסעודת ברית מילה על שם שטוחנין ושׁוֹחֲקִין לה סממנין לרפואה. רד"ק מבאר קול רחיים שטוחנין תבלין לסעודת שמחה. מצודת דוד מבאר שמגודל הרעה לא ימצאו תבואה לטחון ברחיים.
67. רש"י ורד"ק מבארים כי אור נר הוא סימן למשתה. מצודת דוד מבאר כי מחסרון השמן ישבו באפלה. חומת אנך מבאר כי זה עונש בארבעה חושים, חוש השמע שלא ישמעו קול ששון וקול שמחה, חוש המישוש קול חתן וקול כלה, ובחוש הטעם קול רחיים, וקול נר הוא חוש הראיה.
68. מלבי"ם.
69. תרגום יונתן.
70. כלומר חוץ ממה שתהיה חרבה עם כל העמים, תהיה היא חרבה ושממה במיוחד, כי היא תמרוד בנבוכדנצר ויתר העמים לא ימרודו, כי הגויים יעבדו את בבל שבעים שנה (מלבי"ם).
71. ראה ביאור פס' ט'.
72. היושבים סביבות ארץ ישראל (מצודת דוד).
73. כשימלאו שבעים שנה, ולכך אמר "כמלאות" כי שנים מלאות היו, והחשבון הוא כך, נבוכדנצר מלך מ"ה שנים, אויל מרודך בנו מלך כ"ג שנים, ובלשצר נכדו מלך ב' שנים, הרי שבעים (רד"ק).
74. מצודת ציון.
75. ועַמו של מלך בבל (אברבנאל).
76. תרגום יונתן.
77. מה שהחריבו ארצות (מלבי"ם).
78. מלבי"ם מבאר ש"מלך בבל" הוא נבוכדנצר, ו"הגוי ההוא" זה העם שבעיר הבירה שבבבל, ו"ארץ כשדים" זה שאר ארץ בבל.
79. תרגום יונתן.
80. רד"ק.
81. תרגום יונתן.
82. היא בבל (רש"י).
83. מלבי"ם.
84. רש"י, מצודת דוד.
85. אברבנאל.
86. שהם יבואו ויחריבו את בבל עד היסוד (מצודת דוד).
87. רש"י, רד"ק, מצודת דוד.
88. בבני בבל (רש"י, מצודת דוד).
89. כלומר כמו שהם עבדו בכל הגויים, כן יעבדו בהם גויים רבים (רד"ק, מצודת דוד).
90. כל הגויים שעד עתה בבל הרעה להם (מלבי"ם). רש"י ורד"ק מבארים מדי ופרס.
91. מלבי"ם.
92. תרגום יונתן.
93. לבני בבל (מצודת דוד).
94. מלבי"ם.
95. שיקבלו בחזרה את הרע עצמו שפעלו לאחרים (מלבי"ם).
96. אברבנאל.
97. תרגום יונתן.
98. מלבי"ם. רד"ק ביאר כוס היין, ואיזה יין? יין החמה.
99. והיא נבואת הפורענות (רש"י). והמשיל את חמת ה' וגזרת הפורעניות ליין המבלבל את המוח (מצודת דוד).
100. תרגום יונתן. והכל היה במראה הנבואה (רד"ק). והינבא להם שלא תשוב עוד הפורענות בשום תשובה (רש"י).
101. רצה לומר התנבא עליהם (מצודת דוד).
102. ובמדרש, אריב"ל מהיכן קבעו חכמים ארבע כוסות בלילי פסח? כנגד ארבע כוסות של כוס התרעלה שהקב"ה משקה את עובדי האלילים, שנאמר "כֹה אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל... קַח אֶת כּוֹס הַיַּיִן הַחֵמָה הַזֹּאת מִיָּדִי", ונאמר (לקמן נא, ז) "כּוֹס זָהָב בָּבֶל בְּיַד יְהֹוָה", וכן (תהלים עה, ט) "כִּי כוֹס בְּיַד יְהֹוָה וְיַיִן חָמַר", וכן (שם יא, ו) "יַמְטֵר עַל רְשָׁעִים פַּחִים אֵשׁ וְגָפְרִית וְרוּחַ זִלְעָפוֹת מְנָת כּוֹסָם", וכנגדן משקה הקב"ה לישראל ארבע כוסות של ישועות לעתיד לבוא, שנאמר (שם טז, ה) "יְהֹוָה מְנָת חֶלְקִי וְכוֹסִי", וכן (שם כג, ה) "דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה", וכן (שם קטז, יג) "כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא", כוס ישועה אין כתיב [-לא כתוב] כאן אלא כוס ישועות, אחד לימות המשיח ואחד לימות גוג ומגוג, ר' הונא... כנגד ארבע לשונות גאולה שנאמר במצרים והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי, ר' שמואל בר נחמני אמר כנגד ארבע כוסות שנאמרו ביוסף (בראשית מ, יא) "וְכוֹס פַּרְעֹה בְּיָדִי" וגו' (ילקוט שמעוני).
103. תרגום יונתן.
104. רש"י.
105. רש"י, מצודת דוד. מלבי"ם מבאר כי הוא בלבול השכל.
106. מצודת דוד.
107. מצודת ציון. כי תהיה חרב גוי בגוי ואיש ברעהו (מלבי"ם).
108. רד"ק.
109. רצונו לומר קיבלתי את הנבואה ונבאתי להם (מצודת דוד).
110. הזכיר ראשונה את ירושלים וערי יהודה לפי שאותם החריב נבוכדנצר תחילה (מצודת דוד), כי כל אלה הגויים לקו על ידי נבוכדנצר, ושנה ראשונה שמלך והיא השנה הרביעית ליהויקים בא על ירושלים (רד"ק), ורק לאחר מכן נחרבה מצרים (מלבי"ם).
111. יהויקים יהויכין וצדקיהו (רד"ק). מצודת דוד מבאר כי למרות שלא היה אלא מלך אחד, אמר "מלכיה" כי גם בני המלך נקראו בשם מלכים.
112. ראה ביאור בפס' ט' לעיל.
113. ראה ביאור בפס' ט לעיל.
114. כי ירמיהו כתב את ספרו אחר החורבן, ולזה אמר כיום הזה שהמה חרבים (רש"י, מצודת דוד).
115. כי הנה אחר חורבן ירושלים מיד החריב נבוכדנצר את מצרים (אברבנאל).
116. אברבנאל.
117. הוא עם המקובץ מעמים רבים (רד"ק, מצודת דוד). ויונתן תרגם "סוּמְכְוָתָא" והוא לשון ערבוביא (רד"ק). רש"י ביאר כי "סוּמְכְוָתָא" הוא לשון ערבות, שערב להם פרעה לעזור להם. וידמה שאין ביניהם מלך ולזה אמר ואת כל הערב ולא הזכיר בו מלך (אברבנאל).
118. ואמר את אשקלון ואת עקרון למרות היותם מארץ פלשתים, לפי שהיו אשקלון ועזה ועקרון מלכויות בפני עצמן, ושאר ארץ פלשתים היו בה מלכים אחרים, ולא הזכיר את גת כי גת היתה לישראל שלקח אותה דוד מיד פלשתים (אברבנאל). ולפי שאשדוד נחרבה מקצתה קודם בוא נבוכדנצר עליה לכן אמר שארית אשדוד (רד"ק, מצודת דוד). ר"י קרא מבאר כי נחרבה ע"י עוזיהו כשנלחם בהם.
119. ואמר בצור ובצידון "מַלְכֵי" בלשון רבים למרות שכל אחת מהן היתה עיר אחת ומלך אחד בלבד היה מולך בתוכה, משום שבני המלכים נקראים אף הם מלכים, וכמו שכתוב (תהלים ב, ב) "יִתְיַצְּבוּ מַלְכֵי אֶרֶץ וְרוֹזְנִים נוֹסְדוּ יָחַד", ונראה שהיו בצור וצידון רבים מזרע המלוכה ומלכי האיים (אברבנאל).
120. מצודת דוד.
121. מצודת דוד.
122. מצודת דוד.
123. מצודת דוד. רש"י מבאר המוקצים בקצה אותה הרוח. ומלבי"ם מבאר יתר בני ישמעאל ובני קטורה שקצצו ערלת בשרם.
124. ר"י קרא.
125. ר"י קרא.
126. אברבנאל מבאר כי מלכי הערב הם הערביים ממשפחת ישמעאל השוכנים במדבר, ואינם הערב שהזכיר לעיל בפס' כ' כי הם היו עַם בלי מלך והיו שוכנים בערים, ואלה היו אחרים שוכנים במדבר. מצודת דוד מבאר כי מלכי ערב הם אומה כלשהי, ומלכי הערב הם הערביים.
127. אפשר כי זמרי הוא זמרן מבני קטורה (רד"ק).
128. דהיינו זה אחר זה (מצודת ציון).
129. דהיינו כולם ילקו זה אחר זה (מצודת דוד).
130. רד"ק.
131. ובמה שכתב "הארץ" כלל גם את הים שהוא בכל כדור הארץ, ולכן אמר "אשר על פני האדמה" (מלבי"ם).
132. הוא בבל באלפא ביתא דא"ת ב"ש (רש"י, רד"ק, מצודת דוד).
133. רצה לומר הוא ילקה אחר כולם בסוף (מצודת דוד).
134. תרגום יונתן.
135. תרגום יונתן.
136. מצודת דוד.
137. מצודת דוד.
138. רש"י, רד"ק, מצודת ציון. כי כן דרך השיכור להקיא (רד"ק).
139. מצודת דוד.
140. כדרך השותה יין הרבה (מצודת דוד). ורד"ק מבאר שדרך השיכור אחרי שיקיא ישוב מעט לדעתו ויקום, אבל להם אמר "ונפלו ולא תקומו".
141. דהיינו התגר של המלחמה (רש"י).
142. רוצה לומר קבלו עליכם עול השעבוד והצער מפני חרב האויב (מצודת דוד). אברבנאל מבאר "שתו ושכרו וקיו ונפלו ולא תקומו" לפי שהשכרות יתחלף ברוב ובמעט, ויש שכור שישתה ולא ישתכר, ויש שישתכר אבל לא יקיא, כי הקיבה שלו תסבול כל היין ההוא, ויש שיכור שיקיא אבל לא יקום מקומתו ארצה, ויש מהשיכורים שאף שיפלו יהיה בהם כח שיקומו מעצמם, ולכן אמר כנגד הגויים ההם כל אותם הגדולים "שתו ושכרו וקיו ונפלו ולא תקומו", והנמשל בכל זה הוא אומרו "מפני החרב אשר אני שולח ביניכם" והוא חרב בבל שלא ישאר בכם כח מפניו. מלבי"ם מבאר עת יקיא ייעף ויפול, כך בעת שירצו לפרוק עול בבל ולהקיאו יחריבם לגמרי, וזה יהיה מפני שישלח בם חרב עם בעם.
143. מצודת דוד.
144. להינצל מן הפורעניות (מצודת דוד).
145. תרגום יונתן.
146. תרגום יונתן.
147. מצודת דוד. והוא משל לגויים ההם שיתעצמו להנצל מיד מלך בבל, והנביא ישלח לומר אליהם שאל ישעו בדברי שקר כי באמת שָׁתוֹ ישתו מכוס החמה הזה, ויהיו נכבשים תחת מלך בבל (אברבנאל).
148. אברבנאל.
149. דהיינו שתקרא עיר ה' (מצודת דוד).
150. רש"י, מצודת דוד.
151. מצודת דוד.
152. מלבי"ם.
153. דהיינו תהיו נקיים (מצודת דוד). תרגום יונתן מפרש, ואתם מדמים להנקות? תדעו שלא תִּנָּקוּ!
154. מצודת דוד.
155. רוצה לומר ירושלים שהיתה מיוחדת להנהגתו והשגחתו, ה' מתחיל להרע והוא שלא יצילה מרעת המערכה השמימיית בהיותם חלק ה', ויחלל אותם בהסתירו פניו מהם כדי שיקבלו רעות המערכה, וכל שכן שראוי זה בשאר האומות שהם נכנעים למערכה שאין להם אופן להנצל ממנה (אברבנאל). מלבי"ם מבאר כי אמר "אשר אנכי מחל להרע", כי לפעמים מכרית ה' גוים כדי שישראל יקחו מוסר, ואז יתחיל להרע אל הגויים בתחילה ויש תקווה שאם ישובו ישראל בתשובה תבוטל הגזרה, לא כן עתה שתחילת ההרעה היתה בישראל, ואם כן לא באה הרעה על דעה זה שתבוטל הגזרה ואיך תינקו אתם?!
156. תרגום יונתן.
157. תרגום יונתן.
158. וכפל הדבר במילים שונות (מצודת דוד).
159. דהיינו מתאבל על חורבן הבית (רש"י). ורצה לומר הוא קרא גזירת חורבן על ירושלים (מצודת דוד). רד"ק ביאר כי הוא על דרך משל כאילו הקב"ה ישאג וירים קולו ויבאו הגויים לקולו להחריב נוהו והוא בית המקדש. ובמדרש, ר"א אומר שלש משמרות הוי הלילה, ועל כל משמרה ומשמרה הקב"ה יושב ובוכה ואומר אוי לי שהחרבתי את ביתי ושרפתי היכלי והגליתי את בני בין אומות העולם (ילקוט שמעוני).
160. לשון הוי שצועקין עושי מלאכה כבדה בקול רם לזרז זה את זה להתחזק, ודורכי גתות רגילין בה (רש"י). ומילה זו מיוחדת לקריאת דורכי היין בגת לזרז עצמם (מצודת ציון).
161. הם הצועדים ופוסעים על הענבים להוציא היין (מצודת ציון).
162. מצודת ציון.
163. מצודת דוד.
164. מצודת דוד.
165. מצודת דוד.
166. מצודת דוד.
167. רצונו לומר הגזירה היא על כולם (מצודת דוד).
168. מלבי"ם.
169. מצודת דוד. רש"י ביאר מתווכח בדין. כאילו נכנס במשפט עמהם שיענישם על רעתם ונתנם ביד מלך בבל (רד"ק).
170. מצודת דוד.
171. מצודת דוד.
172. מצודת דוד.
173. כי בזה מודיע להם פשעם, ותחשב לוויכוח, כמו שנאמר (ישעיהו סו, טז) "כִּי בָאֵשׁ יְהֹוָה נִשְׁפָּט" (מצודת דוד).
174. תרגום יונתן.
175. תרגום יונתן.
176. הרג ואבדון (מצודת דוד).
177. מצודת דוד.
178. רש"י. והוא הרג ואבדון אשר יצאו מעם בבל אל כל עם ועם (מצודת דוד).
179. דהיינו רוח סערה (מצודת ציון). כלומר המיית מלחמה (מצודת דוד).
180. מצודת ציון.
181. רש"י, מצודת ציון.
182. דהיינו מבבל (מצודת דוד). רד"ק מבאר כי אפשר שפרשה זו שייכת לעניין שלפני כן, והפירוש של האמור להלן (בפס' לח) "עָזַב כַּכְּפִיר סֻכּוֹ" יהיה על חורבן בית ראשון ע"י נבוכדנצר, או שזו נבואה עתידה, והוא הפירוש הנכון לדעת רד"ק, ו"עָזַב כַּכְּפִיר סֻכּוֹ" מדבר על חורבן בית שני. ולדעת אברבנאל העניין הוא על חורבן בית ראשון.
183. תרגום יונתן.
184. הנהרגים בגזירת המקום (מצודת דוד).
185. מצודת דוד.
186. מצודת דוד.
187. שכן בשל ריבויים לא יספיקו לעשות זאת (מצודת דוד).
188. מצודת דוד.
189. מצודת דוד.
190. מצודת דוד. אברבנאל מבאר כי זה נאמר על ישראל ובהם נתקיים הדבר, ולא ביתר הגויים שכבש נבוכדנצר.
191. מצודת דוד.
192. רש"י, מצודת דוד.
193. מצודת דוד.
194. מצודת דוד.
195. רש"י. או באפר (רד"ק), דרך צער ואבלות (מצודת דוד). ותרגום יונתן מבאר ותחפפו ראשיכם באפר.
196. מצודת דוד.
197. רוצה לומר אתם הגיבורים שבעם (מצודת דוד). רד"ק מבאר כי הרועים ואדירי הצאן הם מלכי הארץ. אברבנאל מבאר כי אדירי הצאן הם הסנהדרין השופטים והשוטרים שבעם. מלבי"ם מבאר כי הרועים הם המלכים ואדירי הצאן הם השרים.
198. מצודת ציון.
199. מצודת דוד. רד"ק מבאר שיהיו טובחים איש את רעהו.
200. מצודת דוד.
201. מצודת דוד.
202. מצודת דוד.
203. תרגום יונתן.
204. אתם שהייתם ככלי חמדה בשלוותכם, עתה תיפלו ותשברו (רד"ק). ורצונו לומר לא תהיה נפילתכם ככלי בזוי הנופל בארץ שאין היזק בנפילתו, אלא היזק רב וקלון מתמיד יהיה לכם בנפילה ההיא, ככלי חמדה הנופל לארץ שההיזק רב במה שנפחת בנפילה (מצודת דוד). מלבי"ם מבאר כי כלי זכוכית יקרה בעודה שלימה היא חמודה, ובעת שתשבר אין השברים ראויים לכלום, כן אחר שתשברו ותפוצו לחתיכות דקות בגולה לא תחשבו למאומה.
205. אברבנאל.
206. מצודת דוד.
207. מלבי"ם.
208. תרגום יונתן.
209. הוא עניין בריחה (מצודת ציון). כלומר שלא יוכלו לברוח (מצודת דוד).
210. דהיינו שארית (מצודת ציון).
211. מצודת דוד.
212. המה הגיבורים (מצודת דוד), וראה ביאור בפס' קודם.
213. אברבנאל.
214. מצודת דוד.
215. ר"ל מה' באה השדידה בגזירה (מצודת דוד).
216. מצודת דוד.
217. והוא משל על ירושלים (מצודת דוד). רד"ק מבאר כי צאן מרעיתם הם הגויים שהם מלכיהם ורועיהם. ומלבי"ם מבאר כי הרועים והשרים ישאגו בקול שה' שודד את מרעיתם, כדי שיכירו כולם שהוא עונש השגחי מאת ה'.
218. רש"י, רד"ק, מצודת ציון.
219. הם מקומות המרעה (רד"ק). מצודת ציון מבאר לשון מדור.
220. דהיינו מקומות המרעה שהיו רועים בשלום והוא משל על עריהם ומדינותם (רד"ק).
221. מצודת דוד.
222. מצודת דוד.
223. מצודת דוד.
224. מצודת דוד. יונתן תרגם גלה המלך מעירו. רד"ק מבאר כמו שהכפיר עוזב את סכו מפני שאינו מוצא שם טרפו, כך עזב האל יתברך את בית המקדש מפני שלא מצא שם רצונו, וכיון שעזבו והסתיר פניו ממנו נחרב הבית, ועל כי נאמר "כי היתה ארצם לשמה" מבאר רד"ק שטרם חורבן הבית היתה ארצם לשמה ועם כל זה מוסר לא לקחו. אברבנאל מבאר את הפסוק על הקב"ה, ולפי ביאורו אומר הנביא אל תבטחו בדברי נביאיכם שאומרים "היכל ה' היכל ה'" (לעיל פרק ז), כי הנה יהיה ה' כמו הכפיר מהאריות שכאשר יעזוב סֻכּוֹ לא יזכרם.
225. רד"ק.
226. מלשון אונאה (רש"י, מצודת ציון).
227. לקחת ההון (מצודת דוד). ובאומרו "חרון חרב היונה" רצה לומר חרב האויב האונסת אותם כמו שכתוב (יחזקאל מה, ח) "וְלֹא יוֹנוּ עוֹד נְשִׂיאַי אֶת עַמִּי" (רד"ק).
228. רד"ק, מצודת דוד.

ניתן ליצור איתנו קשר
בטלפון 072-390-2392

או להשאיר פרטים בטופס ונחזור אליכם אי"ה