/ ירמיהו פרק לד'

פסוקים

ירמיהו פרק לד'

(א) הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְהֹוָה, וּנְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וְכָל חֵילוֹ וְכָל מַמְלְכוֹת אֶרֶץ מֶמְשֶׁלֶת יָדוֹ וְכָל הָעַמִּים נִלְחָמִים עַל יְרוּשָׁלַם וְעַל כָּל עָרֶיהָ לֵאמֹר: עתה יספר הנביא נבואה אחרת שהגיעה לו בזמן שהיו נבוכדנצר וכל חילו נלחמים על ירושלים במצור [1] , וכך אמר, [2] הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְהֹוָה, וּנְבוּכַדְרֶאצַּר -ונבוכדנצר [3] מֶלֶךְ בָּבֶל וְכָל חֵילוֹ וְכָל מַמְלְכוֹת אֶרֶץ שהיו תחת [4] מֶמְשֶׁלֶת יָדוֹ וְכָל הָעַמִּים שבאו לעזרתו [5] נִלְחָמִים עַל יְרוּשָׁלַם וְעַל כָּל עָרֶיהָ [6] , וכך בעת ההיא היה דבר ה' אל ירמיהו לֵאמֹר: [7]
(ב) כֹּה אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הָלֹךְ וְאָמַרְתָּ אֶל צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וְאָמַרְתָּ אֵלָיו, כֹּה אָמַר יְהֹוָה, הִנְנִי נֹתֵן אֶת הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד מֶלֶךְ בָּבֶל וּשְׂרָפָהּ בָּאֵשׁ: כֹּה -כך [8] אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הָלֹךְ -לך [9] וְאָמַרְתָּ -ותאמר [10] אֶל צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וְאָמַרְתָּ -ותאמר [11] אֵלָיו, [12] כֹּה -כך [13] אָמַר יְהֹוָה, הִנְנִי נֹתֵן אֶת הָעִיר הַזֹּאת [14] בְּיַד מֶלֶךְ בָּבֶל וּשְׂרָפָהּ בָּאֵשׁ:
(ג) וְאַתָּה לֹא תִמָּלֵט מִיָּדוֹ כִּי תָּפֹשׂ תִּתָּפֵשׂ וּבְיָדוֹ תִּנָּתֵן, וְעֵינֶיךָ אֶת עֵינֵי מֶלֶךְ בָּבֶל תִּרְאֶינָה, וּפִיהוּ אֶת פִּיךָ יְדַבֵּר, וּבָבֶל תָּבוֹא: וְאַתָּה לֹא תִמָּלֵט מִיָּדוֹ כִּי תָּפֹשׂ תִּתָּפֵשׂ , ולא ימיתו אותך התופשים [15] וּבְיָדוֹ של מלך בבל תִּנָּתֵן, וְעֵינֶיךָ אֶת עֵינֵי מֶלֶךְ בָּבֶל תִּרְאֶינָה, [16] וּפִיהוּ של מלך בבל [17] אֶת פִּיךָ יְדַבֵּר, וּבָבֶל -ולבבל [18] תָּבוֹא -תּוּבַל: [19]
(ד) אַךְ שְׁמַע דְּבַר יְהֹוָה צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה כֹּה אָמַר יְהֹוָה עָלֶיךָ לֹא תָמוּת בֶּחָרֶב: אַךְ שְׁמַע דְּבַר יְהֹוָה צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה ובזה תתנחם, [20] כֹּה -כך [21] אָמַר יְהֹוָה עָלֶיךָ , אף על פי שֶׁתִּגְלֶה [22] לֹא תָמוּת בֶּחָרֶב [23] כי גם נבוכדנצר לא ימיתך: [24]
(ה) בְּשָׁלוֹם תָּמוּת וּכְמִשְׂרְפוֹת אֲבוֹתֶיךָ הַמְּלָכִים הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ, כֵּן יִשְׂרְפוּ לָךְ וְהוֹי אָדוֹן יִסְפְּדוּ לָךְ, כִּי דָבָר אֲנִי דִבַּרְתִּי נְאֻם יְהֹוָה: בְּשָׁלוֹם תָּמוּת מחמת חולי כשאר בני אדם [25] , ולא תמות בחרב, [26] וּכְמִשְׂרְפוֹת -וכמו ששרפו במשרפות מיטתם וכלי תשמישם של [27] אֲבוֹתֶיךָ הַמְּלָכִים הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ, [28] כֵּן יִשְׂרְפוּ לָךְ -עליך, [29] וְ יאמרו" [30] הוֹי הוי על מיתת [31] הָ אָדוֹן " כאשר [32] יִסְפְּדוּ לָךְ, כִּי דָבָר זה [33] אֲנִי דִבַּרְתִּי אותו, לפיכך תדע שיתקיים [34] נְאֻם -אמר [35] יְהֹוָה:
(ו) וַיְדַבֵּר יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא אֶל צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בִּירוּשָׁלִָם: וַיְדַבֵּר יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא אֶל צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בִּירוּשָׁלִָם:
(ז) וְחֵיל מֶלֶךְ בָּבֶל נִלְחָמִים עַל יְרוּשָׁלִַם וְעַל כָּל עָרֵי יְהוּדָה הַנּוֹתָרוֹת אֶל לָכִישׁ וְאֶל עֲזֵקָה, כִּי הֵנָּה נִשְׁאֲרוּ בְּעָרֵי יְהוּדָה עָרֵי מִבְצָר: וְחֵיל מֶלֶךְ בָּבֶל נִלְחָמִים עַל יְרוּשָׁלִַם וְעַל כָּל עָרֵי יְהוּדָה הַנּוֹתָרוֹת -שלא כבש עדיין, [36] אֶל -על [37] לָכִישׁ וְאֶל -ועל [38] עֲזֵקָה, כִּי הֵנָּה -הן [39] נִשְׁאֲרוּ בְּעָרֵי יְהוּדָה עָרֵי מִבְצָר שטרם כבש: [40]
(ח) הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְהֹוָה אַחֲרֵי כְּרֹת הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ בְּרִית אֶת כָּל הָעָם אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִַם לִקְרֹא לָהֶם דְּרוֹר: הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְהֹוָה אַחֲרֵי כְּרֹת הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ בְּרִית אֶת -עם [41] כָּל הָעָם אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִַם לִקְרֹא לָהֶם -לעבדים ולשפחות [42] דְּרוֹר [43] , כאשר ברית זו היתה: [44]
(ט) לְשַׁלַּח אִישׁ אֶת עַבְדּוֹ, וְאִישׁ אֶת שִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִי וְהָעִבְרִיָּה חָפְשִׁים לְבִלְתִּי עֲבָד בָּם בִּיהוּדִי אָחִיהוּ אִישׁ: לְשַׁלַּח כל [45] אִישׁ אֶת עַבְדּוֹ, וְ לשלח כל אִישׁ אֶת שִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִי וְהָעִבְרִיָּה חָפְשִׁים לְבִלְתִּי עֲבָד בָּם בִּיהוּדִי אָחִיהוּ -אחיו [46] , כך ששום [47] אִישׁ לא יעבוד עוד ביהודי אחיו אחר שעבדו שש שנים וכמשפט התורה: [48]
(י) וַיִּשְׁמְעוּ כָל הַשָּׂרִים וְכָל הָעָם אֲשֶׁר בָּאוּ בַבְּרִית לְשַׁלַּח אִישׁ אֶת עַבְדּוֹ וְאִישׁ אֶת שִׁפְחָתוֹ חָפְשִׁים לְבִלְתִּי עֲבָד בָּם עוֹד, וַיִּשְׁמְעוּ וַיְשַׁלֵּחוּ: וַיִּשְׁמְעוּ -וקיבלו על עצמם לשלוח [49] כָל הַשָּׂרִים וְכָל הָעָם אֲשֶׁר בָּאוּ בַבְּרִית לְשַׁלַּח אִישׁ אֶת עַבְדּוֹ וְאִישׁ אֶת שִׁפְחָתוֹ חָפְשִׁים לְבִלְתִּי עֲבָד בָּם עוֹד, וַיִּשְׁמְעוּ [50] וַיְשַׁלֵּחוּ -ושלחו אותם: [51]
(יא) וַיָּשׁוּבוּ אַחֲרֵי כֵן וַיָּשִׁבוּ אֶת הָעֲבָדִים וְאֶת הַשְּׁפָחוֹת אֲשֶׁר שִׁלְּחוּ חָפְשִׁים, וַיִּכְבְּשׁוּם (ויכבישום לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת: וַיָּשׁוּבוּ -והתחרטו [52] אַחֲרֵי כֵן וַיָּשִׁבוּ -והחזירו [53] אֶת הָעֲבָדִים וְאֶת הַשְּׁפָחוֹת אֲשֶׁר שִׁלְּחוּ חָפְשִׁים, וַיִּכְבְּשׁוּם (ויכבישום כתיב) [54] -ותפשו בהם בחוזקה להיות להם [55] לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת כאשר היו בראשונה: [56]
(יב) וַיְהִי דְבַר יְהֹוָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְהֹוָה לֵאמֹר: וַיְהִי דְבַר יְהֹוָה אֶל יִרְמְיָהוּ על המעשה הזה [57] מֵאֵת יְהֹוָה לֵאמֹר:
(יג) כֹּה אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אָנֹכִי כָּרַתִּי בְרִית אֶת אֲבוֹתֵיכֶם, בְּיוֹם הוֹצִאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים, לֵאמֹר: כֹּה -כך [58] אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אָנֹכִי כָּרַתִּי בְרִית במעמד הר סיני [59] אֶת -עם [60] אֲבוֹתֵיכֶם, בְּיוֹם -בעת [61] הוֹצִאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים, [62] לֵאמֹר:
(יד) מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תְּשַׁלְּחוּ אִישׁ אֶת אָחִיו הָעִבְרִי אֲשֶׁר יִמָּכֵר לְךָ, וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים וְשִׁלַּחְתּוֹ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ, וְלֹא שָׁמְעוּ אֲבוֹתֵיכֶם אֵלַי, וְלֹא הִטּוּ אֶת אָזְנָם: מִקֵּץ -בתחילת [63] שֶׁבַע שָׁנִים לימי עבדותו, [64] תְּשַׁלְּחוּ אִישׁ אֶת אָחִיו הָעִבְרִי אֲשֶׁר יִמָּכֵר לְךָ, וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים וְשִׁלַּחְתּוֹ -ותשלח אותו לאחר מכן [65] חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ, וְלֹא שָׁמְעוּ אֲבוֹתֵיכֶם אֵלַי, [66] וְלֹא הִטּוּ אֶת אָזְנָם לנביאים המוכיחים אותם על זה [67] , וחיללו את המצוה ההיא: [68]
(טו) וַתָּשֻׁבוּ אַתֶּם הַיּוֹם, וַתַּעֲשׂוּ אֶת הַיָּשָׁר בְּעֵינַי לִקְרֹא דְרוֹר אִישׁ לְרֵעֵהוּ וַתִּכְרְתוּ בְרִית לְפָנַי בַּבַּיִת אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו: וברצותכם לתקן את חטא אבותיכם, [69] וַתָּשֻׁבוּ -שבתם [70] אַתֶּם בתשובה [71] הַיּוֹם, וַתַּעֲשׂוּ אֶת הַיָּשָׁר בְּעֵינַי לִקְרֹא דְרוֹר אִישׁ לְרֵעֵהוּ -לעבדו העברי, [72] וַתִּכְרְתוּ על זה [73] בְרִית לְפָנַי בַּבַּיִת אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו: [74]
(טז) וַתָּשֻׁבוּ וַתְּחַלְּלוּ אֶת שְׁמִי וַתָּשִׁבוּ אִישׁ אֶת עַבְדּוֹ וְאִישׁ אֶת שִׁפְחָתוֹ אֲשֶׁר שִׁלַּחְתֶּם חָפְשִׁים לְנַפְשָׁם, וַתִּכְבְּשׁוּ אֹתָם לִהְיוֹת לָכֶם לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת: וַתָּשֻׁבוּ -ועתה שבתם [75] וַתְּחַלְּלוּ -וחללתם [76] אֶת שְׁמִי בעוברכם על שבועת הברית [77] אשר נשבעתם לפני, [78] וַתָּשִׁבוּ -וחזרתם לקחת [79] אִישׁ אֶת עַבְדּוֹ וְאִישׁ אֶת שִׁפְחָתוֹ אֲשֶׁר כבר [80] שִׁלַּחְתֶּם חָפְשִׁים לְנַפְשָׁם, [81] וַתִּכְבְּשׁוּ -ובחוזקה תפשתם [82] אֹתָם לִהְיוֹת לָכֶם לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת: [83]
(יז) לָכֵן כֹּה אָמַר יְהֹוָה, אַתֶּם לֹא שְׁמַעְתֶּם אֵלַי לִקְרֹא דְרוֹר אִישׁ לְאָחִיו וְאִישׁ לְרֵעֵהוּ, הִנְנִי קֹרֵא לָכֶם דְּרוֹר נְאֻם יְהֹוָה אֶל הַחֶרֶב אֶל הַדֶּבֶר וְאֶל הָרָעָב וְנָתַתִּי אֶתְכֶם לְזַעֲוָה (לזועה) לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ: לָכֵן כֹּה -כך [84] אָמַר יְהֹוָה, אַתֶּם לֹא שְׁמַעְתֶּם אֵלַי לִקְרֹא דְרוֹר [85] אִישׁ לְאָחִיו וְאִישׁ לְרֵעֵהוּ, [86] הִנְנִי קֹרֵא לָכֶם דְּרוֹר [87] נְאֻם -אמר [88] יְהֹוָה אֶל הַחֶרֶב אֶל הַדֶּבֶר וְאֶל הָרָעָב כי כולם ישלטו בכם ולא יהיה לכם אדון שימנע אתכם מידיהם, [89] וְנָתַתִּי -ואתן [90] אֶתְכֶם לְזַעֲוָה [91] (לזועה [92] כתיב ) לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ: [93]
(יח) וְנָתַתִּי אֶת הָאֲנָשִׁים הָעֹבְרִים אֶת בְּרִתִי אֲשֶׁר לֹא הֵקִימוּ אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרְתוּ לְפָנָי הָעֵגֶל אֲשֶׁר כָּרְתוּ לִשְׁנַיִם וַיַּעַבְרוּ בֵּין בְּתָרָיו: וְ על עברכם על השבועה והברית אשר עשיתם על זה, יהיה עונש אחר, והוא כי [94] נָתַתִּי -אתן [95] אֶת הָאֲנָשִׁים הָעֹבְרִים -המבטלים [96] אֶת בְּרִתִי אֲשֶׁר לֹא הֵקִימוּ -קיימו [97] אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרְתוּ לְפָנָי [98] , כאשר הברית היתה ע"י [99] הָעֵגֶל אֲשֶׁר כָּרְתוּ לִשְׁנַיִם ולקיום הברית [100] וַיַּעַבְרוּ -עברו [101] בֵּין בְּתָרָיו -חלקיו: [102]
(יט) שָׂרֵי יְהוּדָה, וְשָׂרֵי יְרוּשָׁלִַם, הַסָּרִסִים, וְהַכֹּהֲנִים, וְכֹל עַם הָאָרֶץ הָעֹבְרִים בֵּין בִּתְרֵי הָעֵגֶל: הלא הם [103] שָׂרֵי יְהוּדָה, [104] וְשָׂרֵי יְרוּשָׁלִַם, הַסָּרִסִים, [105] וְהַכֹּהֲנִים, וְכֹל עַם הָאָרֶץ הָעֹבְרִים בֵּין בִּתְרֵי הָעֵגֶל: [106]
(כ) וְנָתַתִּי אוֹתָם בְּיַד אֹיְבֵיהֶם וּבְיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם וְהָיְתָה נִבְלָתָם לְמַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ: וְנָתַתִּי -ואמסור [107] אוֹתָם בְּיַד אֹיְבֵיהֶם וּבְיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם , ועל כי ירבו המתים מאוד, לא יקברו אותם [108] וְהָיְתָה -ותהיה [109] נִבְלָתָם לְמַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת -ולחית [110] הָאָרֶץ:
(כא) וְאֶת צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה, וְאֶת שָׂרָיו אֶתֵּן בְּיַד אֹיְבֵיהֶם וּבְיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם, וּבְיַד חֵיל מֶלֶךְ בָּבֶל הָעֹלִים מֵעֲלֵיכֶם: וְאֶת צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה, [111] וְאֶת שָׂרָיו אֶתֵּן בְּיַד אֹיְבֵיהֶם וּבְיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם, [112] וּבְיַד חֵיל מֶלֶךְ בָּבֶל הָעֹלִים -אשר הסתלקו [113] מֵעֲלֵיכֶם בשומעם שבאו מצרים לעזור לכם: [114]
(כב) הִנְנִי מְצַוֶּה נְאֻם יְהֹוָה וַהֲשִׁבֹתִים אֶל הָעִיר הַזֹּאת וְנִלְחֲמוּ עָלֶיהָ וּלְכָדוּהָ וּשְׂרָפֻהָ בָאֵשׁ, וְאֶת עָרֵי יְהוּדָה אֶתֵּן שְׁמָמָה מֵאֵין יֹשֵׁב: הִנְנִי -הנה אני [115] מְצַוֶּה -מעיר את ליבם [116] נְאֻם -אמר [117] יְהֹוָה , ושב חיל פרעה לארצו והכשדים ישובו עליכם [118] וַהֲשִׁבֹתִים -ואשיב [119] אֶל הָעִיר הַזֹּאת את חיל מלך בבל [120] וְנִלְחֲמוּ עָלֶיהָ וּלְכָדוּהָ וּשְׂרָפֻהָ בָאֵשׁ, וְאֶת עָרֵי יְהוּדָה אֶתֵּן שְׁמָמָה מֵאֵין -מבלי [121] יֹשֵׁב:

הערות

1. אמנם המשבצות זהב הביא שוודאי שנבואה זו נאמרה לפני פרק לב, שבנבואה זו עדין לא היה בחצר המטרה, ומחמת נבואה זו הניחוהו במאסר.
2. אברבנאל.
3. ובמדרש, אמר רבי אלעזר, נבוכדרצר כתיב, שעצרם במדבר והרגם (ילקוט שמעוני לקמן רמז של"ג).
4. מלבי"ם.
5. כי גם מעמים אחרים באו לעזרתו (מצודת דוד), ואף עמים שלא היו תחת ידו השתתפו עימו במצור על ירושלים משנאת ישראל (מלבי"ם).
6. כלומר הערים הסמוכות לה (מצודת דוד).
7. תיבת "לאמר" שייכת לתחילת הפסוק, כלומר הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת ה' לאמר (מצודת דוד).
8. תרגום יונתן.
9. תרגום יונתן.
10. תרגום יונתן.
11. תרגום יונתן.
12. כלומר אליו לבדו שלא יהיה שם עוד מישהו (מצודת דוד). אמנם ראוי לעיין בזה למה אמר ב' פעמים "ואמרת", כי הנה אמר "הלוך ואמרת אל צדקיהו מלך יהודה" וחזר לומר שנית "ואמרת אליו", ועוד יש לעיין מה היה הצורך בייעוד הרע הזה שציוהו שיאמר לצדקיהו והלא כבר ניבא זה עצמו פעם או פעמים אחרות וכמו שכתוב למעלה בזאת הפרשה, ועל זה עצמו שניבא ירמיהו הושם בבית כלא בחצר המטרה כמו שנזכר שם, ומה צורך בזה ההישנות, האם להחניף את צדקיהו שמשרפות אבותיו ישרפו לו והוי אדון יספדו לו? הנה כל זה בהיותו לאחרי מותו כאפס ותוהו נחשבו לו! אבל עניין הנבואה הזאת היא, שבראשונה ירמיהו ניבא זה עצמו על צדקיהו, ובעבור שהיה אומר אותו בפרסום לכל אדם והיה מרפה ידי הנלחמים, וכמו שנזכר בסוף דבריו כי תלחמו את כשדים לא תצליחו שבזה היה מרפה ידיהם מהמלחמה כמו שאמרו השרים למלך, לכן ציוה המלך לשום אותו במשמר בחצר המטרה כדי שלא ידבר לשום אדם נבואותיו, ועתה באה אליו הנבואה והזהירו ה' שיאמר אותה לצדקיהו, והוסיף לומר "ואמרת אליו" להזהיר אותו שלא ידבר הייעוד הרע הזה לשום אדם אחר אלא רק לצדקיהו המלך לבדו, וזה טעם ההישנות "ואמרת אליו" כי אליו בלבד תהיה האמירה הזאת ולא לאדם אחר, והיה התועלת בהודעה הזאת או להסיר מלב צדקיהו שהיה ירמיהו מנבא עליו רעות מלבו ומשנאתו אותו ולא מפי ה', כיון שאחרי שהיה במאסר לא ניבא דבר רע, ולכן ציוהו ה' בהיותו שם שינבא זה וידע צדקיהו כי דבר ה' ושאין הנביא כובש נבואתו, ואו להעיר את לב צדקיהו שיצא אל הכשדים ויכנע אליהם שאם היה עושה כן לא היה נבוכדנצר שוחט את בניו לעיניו ולא מנקר את עיניו, ולכן ציוה ה' לנביא שינבא זה לצדקיהו בסתר ושלא ידע אדם דבר מזה, ואו למצא חן בעיניו בתיתו בשורות טובות שעם היות שיובל לבבל בגולה הנה לא ימיתהו נבוכדנצר בחרב כי היה ירא צדקיהו מזה מאד (אברבנאל). ומלבי"ם מבאר שציוהו שיאמר זאת בנבואה אל העם וגם שיאמר כן אל צדקיהו בעצמו, ור"ל תאמר פעם אחר פעם להודיע לכל.
13. תרגום יונתן.
14. היא ירושלים (אברבנאל).
15. מצודת דוד.
16. כאן רמז הקב"ה לצדקיהו שנבוכדנצר יעוור את עיניו, ולכן רק אותו הוא יראה, אבל אח"כ כבר לא יראה (משבצות זהב).
17. מצודת דוד.
18. תרגום יונתן.
19. תרגום יונתן.
20. רד"ק.
21. תרגום יונתן.
22. רד"ק.
23. רצה לומר, הפורענות הזאת היא בעוון הדור, ובעוונם תתפש גם אתה [כי צדקיהו היה צדיק], ובשל צדקתך אמר ה' שלא תמות בחרב, שהמת בחרב המלך אין מספידים עליו, אבל אתה (בפס' הבא) "בשלום תמות" ולכן "ישרפו לך וכו' ויספדו לך" (מלבי"ם).
24. מצודת דוד.
25. אברבנאל. שכל ימי נבוכדנצר לא יצאו אסיריו מאסיריהם, וכשמת נבוכדנצר יצא צדקיה מבית האסורים ולמחרת מת וקברוהו בכבוד (רש"י). ורבותינו ז"ל אמרו (מועד קטן כח:) מהו בשלום? שמת נבוכדנצר בימיו (רד"ק). וכאילו הודיעו שהוא יראה את מיתתו של נבוכדנצר ויהיה ליבו בשלום מבלי פחד ממנו מה שלא היה כן בהיותו חי (אברבנאל). ובמדרש, אמר לו רבא לרבה בר מרי כתיב בצדקיהו "בשלום תמות", והא כתיב "ואת עיני צדקיהו עור"?! אמר לו, הכי אמר ר' יוחנן, שמת נבוכדנאצר בימיו. כתוב אחד אומר (לקמן נב, לא) "וַיְהִי בִשְׁלֹשִׁים וָשֶׁבַע שָׁנָה לְגָלוּת יְהוֹיָכִן מֶלֶךְ יְהוּדָה בִּשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ", וכתוב אחד אומר (מלכים-ב' כה, כז) "בְּעֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ"? בכ"ה מת שטנו נבוכדנאצר, ונקבר בכ"ו, בכ"ז הוציאו אויל מרודך בנו מקברו וגררו בשביל לבטל גזירותיו, לקיים מה שנאמר (ישעיהו יד, יט) "וְאַתָּה הָשְׁלַכְתָּ מִקִּבְרְךָ" וגו', בו בפרק מת צדקיה שתי שמריא דכלהו דרי [-שתה את השמרים של כל הדור, כלומר נענש בעוון הדור], לקיים מה שנאמר "בשלום תמות" (ילקוט שמעוני).
26. ר"י קרא.
27. מצודת דוד.
28. כך היה דרכם לשרוף על המלכים מיטתן וכלי תשמישן (רש"י, מצודת דוד) ביחד עם בשמים מרוקחים, וזהו כבוד שהיו עושים למלכים במיתתם (אברבנאל). ורבותינו ז"ל אמרו (ע"ז יא.) שורפין על המלכים ואין בו משום דרכי האמורי שנאמר "בשלום תמות ובמשרפות אבותיך המלכים" וגו', וכשם ששורפין על המלכים כך שורפין על הנשיאים, ומה הם שורפין על המלכים? מיטתן וכלי תשמישן, ומעשה שמת ר"ג הזקן ושרף עליו אונקלוס הגר שבעים מנה צורי (ילקוט שמעוני). ור"י קרא מבאר שהיו מעשנין המלכים במותם בבשמים כדי שלא יסריחו.
29. מצודת דוד.
30. מצודת דוד.
31. מצודת דוד.
32. מצודת דוד.
33. רד"ק.
34. רד"ק, מצודת דוד. למרות שטבע הענין יחייב שיהרוג אותך ע"פ משפט על כך שעברת על השבועה, תינצל ממוות מפני שאני דברתי (מלבי"ם). ורוצה לומר גזירה היא גזורה מלפני ולא אשוב ממנה, והיה עניין זה לומר שלמרות שצדקיהו היה גולה וחוץ מארצו ומשולל ממלכותו, הנה במותו יעשו לו את כל הכבוד שהיו עושים למלכים בהיותם בארצם ובמלכותם, אם מהמשרפות ואם מההספד שיספדו לו (אברבנאל).
35. תרגום יונתן.
36. מצודת דוד.
37. רד"ק, מצודת דוד.
38. רד"ק, מצודת דוד.
39. תרגום יונתן.
40. כי כי כולם כבשם וְשִׁחֵת מבצרם (מצודת דוד).
41. תרגום יונתן.
42. רד"ק, מצודת דוד.
43. עניין חירות וחופש (מצודת ציון). שדיבר באזני העם שעל ידי הברית הזו יקראו לעצמם דרור, שעד עתה לא היה אחד מהם בטוח בעצמו פן יעני וימכר לעבד, ועל ידי תקנה זו יהיו חפשים כל ימי חייהם, והמלך קרא לעם ולא לשרים, כי חשב שהשרים לא יתרצו לזה [שהם לא ייראו מחשש עניות] רק העם יתרצו (מלבי"ם). נבואה זו קדמה לנבואות שנזכרו למעלה, כי הם היו בשנה העשירית למלך צדקיהו כשהיו חיל בבל במצור על ירושלים, וזאת הנבואה והסיפור על דרור העבדים היה קודם בוא הכשדיים, וכן פירשו בסדר עולם (סדר עולם רבה כו) כי מה שנאמר (יחזקאל כ, א) "וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית בַּחֲמִשִׁי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בָּאוּ אֲנָשִׁים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל לִדְרֹשׁ אֶת ה' וַיֵּשְׁבוּ לְפָנָי", היא השנה השביעית למלכות צדקיהו [שאז הם באו לדרוש את ה' על עניין שילוח העבדים] (רש"י, רד"ק).
44. מצודת דוד.
45. רד"ק, מצודת דוד.
46. תרגום יונתן.
47. רד"ק, מצודת דוד.
48. בתחילה אמר בעברי ובעבריה, ואחר כך לתוספת ביאור אמר ביהודי אחיהו, ור"ל שום איש לא יעבוד עוד ביהודי אחיו אחר שעבדו שש שנים וכמשפט התורה (מצודת דוד). אברבנאל מבאר שאמר "ביהודי אחיהו" אחרי שכבר אמר "העברי והעבריה", לפי שראשונה אמר שישלחו אותם חפשים כפי מצות התורה בגלל היותם עבריים, ואח"כ אמר שיש סיבה נוספת שהיא בגלל היותם אחים ממלכות יהודה שהוא פרטית וקירבה יותר גדולה מקירבת בני שאר השבטים. וחומת אנך מבאר שכל הקונה עבד כקונה אדון לעצמו (קידושין כ.), וזה מה שנאמר "לבלתי עבוד בם" [בל' רבים] שהוא עבודה לעבד ולאדון, וזה מה שנאמר "ביהודי אחיהו איש" דהיינו "ביהודי" העבד וגם "באחיהו איש" שהוא האדון. ומלבי"ם מבאר שתיקן שתי תקנות, א' לשלח את העבדים שהם תחת רשותם ולא עבדו שש שנים, ב' שלא יעבדו איש ביהודי אחיו בעתיד.
49. (מצודת דוד).
50. קבלו על עצמם לשלוח וכן שילחום, ולפי שארכו הדברים במה שאמר לשלח וכו' לכן חזר ואמר וישמעו, וכן דרך המקרא (מצודת דוד). אלשיך מבאר ש"וישמעו" הראשון הוא כמשמעו שמיעת האוזנים, "וישמעו" השני הוא לשון קבלה שהיו נשמעים לעשות.
51. מלבי"ם מבאר "לבלתי עבוד בם" קיבלו על העתיד, "ושלחו" שאחרי שכרתו הברית שמעו ועשו מעשה בפועל וישלחו אותם.
52. מצודת דוד.
53. מצודת דוד.
54. המשבצות זהב הביא בשם ספר אהל מועד לפרש את הכתיב שכתוב "ויכבישום" ופירושו שהם כפו גם על האנשים הטובים שבהם שרצו לשחרר את העבדים, שיכבשום, וכיון שהפעילו אחרים כתוב ויכבישום. עוד כתב שזה מרמז שבי' בתשרי שהוא זמן שחרור העבדים שיוצאים לחירות אז הם כבשום, ולכן בכתיב רמזו והוסיפו את האות י'.
55. מצודת דוד.
56. אברבנאל. וכפי הנראה שבעת ההיא היו רבים מדלת העם נכבשים לעבדים לנושים שנשו בהם, ובעת המצור התיירא המלך שימרדו העבדים ויצאו אל נבוכדנצר כדי שיפטרם מעבדות, ולכן כרתו ברית לשלחם, שכך קרה עם הרומיים בימי קדם שבעת מלחמה הוכרחו לקרא דרור למשועבדים להם בעד חובותיהם כדי להשקיט את המרד כידוע בקורות ימי קדם, ואחר שנסתלק המצור שבו והחזיקו בם לעבדים ושפחות, ובזה חטאו בשתים, מה שעברו על הברית והשבועה, ומה שכבשום לעבדים אחרי שהיו חופשיים, וגזל נפשות זה הינו גזל גמור (מלבי"ם).
57. הוא האמור בתחילת העניין (בפס' ח לעיל) הדבר אשר היה וכו', ולפי שארכו הדברים חזר לומר ויהי דבר ה' (מצודת דוד).
58. תרגום יונתן.
59. שאז כרת ברית על כל המצוות בכללן (מצודת דוד).
60. תרגום יונתן.
61. מצודת דוד.
62. שכמו שהוצאתים מבית עבדים כן לא יעבדו באחיהם שהם יצאו לחירות כמוהם (מלבי"ם).
63. כי הראש יקרא קצה כמו הסוף (מצודת דוד). ראה בגמרא מסכת ערכין (לג.) שהגמ' הקשתה מדוע כתוב כאן "מקץ שבע שנים" שפירושו אחר שיעברו שבע שנים, ואילו בהמשך הפסוק כתוב "ועבדך שש שנים"? ותירצה שמה שכתוב "מקץ שבע שנים" היינו לעבד שנרצע, שאחרי שעברו שבע שמיטות והגיע היובל תשלחו אותו לחפשי, והמשך הפסוק שכתוב "ועבדך שש שנים" הולך על שאר עבדים שעובדים רק שש שנים, והוסיפה הגמ' שם שירמיהו החזיר את השבטים שגלו, ולכך נהג אז היובל.
64. מצודת דוד.
65. מצודת דוד.
66. דהיינו לְמִצְוַת התורה (מלבי"ם).
67. מלבי"ם.
68. מצודת דוד.
69. מלבי"ם.
70. מצודת דוד.
71. מצודת דוד.
72. מצודת דוד. ומלבי"ם לפי דרכו מבאר שאתם ברצותכם לתקן את חטא אבותיכם שבתם בתשובה אל הקצה האחרון, שהוספתם גדר לקרא דרור אף קודם שש שנים, שזה אינו חיוב מצד הדין רק ותעשו הישר בעיני לפנים משורת הדין, וגם ותכרתו על זה ברית.
73. אברבנאל.
74. כי נקרא בית ה' (מצודת דוד).
75. אברבנאל.
76. אברבנאל.
77. מצודת דוד.
78. אברבנאל.
79. מצודת דוד.
80. אברבנאל.
81. ללכת לרצונם (מצודת דוד).
82. מצודת דוד.
83. ומלבי"ם לפי דרכו מבאר שבזה תרעו בשתים, א' שחיללתם את שמי במה שעברתם על דברי הברית, ב' שכבשתם שוב את העבדים שיצאו חופשים שזה גזל גמור.
84. תרגום יונתן.
85. חירות (תרגום יונתן).
86. ראה ביאור בפס' טו לעיל.
87. רוצה לומר אתן אתכם חופשים ממני להיות מופקרים אל החרב וכו' ולא אהיה עוד אדון עליכם למנוע אתכם מידיהם (רש"י, מצודת דוד). כי מי שהוא עבד ה' הוא חופשי מן המקרים ואין דבר אחר שולט עליו, וכשיוצא חפשי מרשות ה' הוא תחת רשות המקרים, וזה עונש על שכבשום לעבדים (מלבי"ם).
88. תרגום יונתן.
89. מצודת דוד.
90. תרגום יונתן.
91. הוא עניין חרדה (מצודת ציון).
92. לזועה כתיב וקרי לזעוה והעניין אחד, שהוא עניין תנועה ותנודה אלא שהאותיות הפוכות כמו כבש וכשב והדומים להם (רד"ק).
93. רוצה לומר כולם יחרידו אתכם (מצודת דוד).
94. אברבנאל, מלבי"ם.
95. תרגום יונתן.
96. מצודת ציון.
97. תרגום יונתן.
98. כפל הדבר במילים שונות (מצודת דוד). ומלבי"ם מבאר שעברו על שתי בריתות, ברית התורה אשר מכבר ועל זה אמר "העוברים את בריתי", והברית שכרתו עתה ועל זה אמר "אשר לא הקימו את דברי הברית אשר כרתו לפני".
99. כך משמע ממצודת דוד.
100. אברבנאל.
101. תרגום יונתן.
102. מצודת ציון. כי כן היה דרך כורתי ברית, וכן היה בברית אברהם אבינו בין הבתרים (רד"ק, מצודת דוד). ולדעת אברבנאל הזכיר כריתת עגל למרות שלא עשו כך בפועל, כי כך היה דרך כורתי בריתות, ואולי באותו ברית שכרת צדקיהו כן כרתו בפועל עגל אחד לשניים ועברו בין בתריו. רש"י מבאר (לפי האמור בסדר עולם) כי בשנה השביעית בחמישי בעשור לחודש כרת המלך ברית עם כל העם אשר בירושלים לקרוא להם דרור, ואולם אחרי כן השיבו את העבדים ואת השפחות ויכבשום לעבדים ולשפחות וכרתו עגל לשנים וגזרו שכל מי שמשלח עבדו ושפחתו חפשיים בשנה השביעית שיכרתוהו לשנים כעגל הזה שכרתו. אך לפי הילוך המקראות לא משמע שכרתו את העגל כדי למרוד במקום לכבוש את העבדים ואת השפחות, אלא משמע שאותו העגל אשר כרתו לשנים הוא הברית אשר כרת המלך צדקיהו לשלח איש את עבדו (ר"י קרא).
103. מצודת דוד.
104. הם השרים אשר מן הערים מחוץ לירושלים (רד"ק).
105. הם שרי בית המלך (רד"ק).
106. הוא רמז לברית אשר כרתו (אברבנאל).
107. תרגום יונתן. ולפי שארכו הדברים חזר לומר ונתתי אותם (מצודת דוד).
108. מצודת דוד.
109. תרגום יונתן.
110. כי חיה בכלל בהמה (מצודת דוד), וראה ר"י קרא בדברים לב, כד ובשמואל-א' יז, מד, שאין דרך בהמות לאכול בשר, וחיה בכלל בהמה. מלבי"ם מבאר שאתן אותם ביד אויביהם על שעברו ברית התורה, והיתה נבלתם למאכל כנגד הברית שכרתו בין בתרי העגל.
111. הגם שלא עבר בין בתרי העגל היה בידו למחות ולא מיחה (מלבי"ם).
112. הם האויבים, והוא כפל עניין במילים שונות (מצודת דוד).
113. מצודת דוד.
114. כמו שכתוב (לקמן לז, ה) "וְחֵיל פַּרְעֹה יָצָא מִמִּצְרָיִם וַיִּשְׁמְעוּ הַכַּשְׂדִּים הַצָּרִים עַל יְרוּשָׁלַם אֶת שִׁמְעָם וַיֵּעָלוּ מֵעַל יְרוּשָׁלָם" (רש"י, רד"ק, מצודת דוד).
115. תרגום יונתן.
116. מצודת דוד.
117. תרגום יונתן.
118. רש"י.
119. מצודת דוד.
120. מצודת דוד.
121. תרגום יונתן.

ניתן ליצור איתנו קשר
בטלפון 072-390-2392

או להשאיר פרטים בטופס ונחזור אליכם אי"ה