/ ירמיהו פרק לה'

פסוקים

ירמיהו פרק לה'

(א) הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְהֹוָה, בִּימֵי יְהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה לֵאמֹר: הַדָּבָר -דבר הנבואה [1] אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְהֹוָה, בִּימֵי יְהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה לֵאמֹר: [2]
(ב) הָלוֹךְ אֶל בֵּית הָרֵכָבִים וְדִבַּרְתָּ אוֹתָם וַהֲבִאוֹתָם בֵּית יְהֹוָה אֶל אַחַת הַלְּשָׁכוֹת, וְהִשְׁקִיתָ אוֹתָם יָיִן: הָלוֹךְ -לך [3] אֶל בֵּית הָרֵכָבִים [4] וְדִבַּרְתָּ -ותדבר [5] אוֹתָם -עמהם, [6] וַהֲבִאוֹתָם -והעלה אותם ל בֵּית יְהֹוָה -המקדש [7] אֶל אַחַת מן [8] הַלְּשָׁכוֹת, וְהִשְׁקִיתָ [9] אוֹתָם יָיִן: [10]
(ג) וָאֶקַּח אֶת יַאֲזַנְיָה בֶן יִרְמְיָהוּ בֶּן חֲבַצִּנְיָה, וְאֶת אֶחָיו, וְאֶת כָּל בָּנָיו, וְאֵת כָּל בֵּית הָרֵכָבִים: ואמר הנביא, וָאֶקַּח אֶת יַאֲזַנְיָה בֶן יִרְמְיָהוּ בֶּן חֲבַצִּנְיָה, וְאֶת אֶחָיו, וְאֶת כָּל בָּנָיו, [11] וְאֵת כָּל בֵּית הָרֵכָבִים:
(ד) וָאָבִא אֹתָם בֵּית יְהֹוָה, אֶל לִשְׁכַּת בְּנֵי חָנָן בֶּן יִגְדַּלְיָהוּ אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר אֵצֶל לִשְׁכַּת הַשָּׂרִים אֲשֶׁר מִמַּעַל לְלִשְׁכַּת מַעֲשֵׂיָהוּ בֶן שַׁלֻּם שֹׁמֵר הַסַּף: וָאָבִא אֹתָם אל [12] בֵּית יְהֹוָה, אֶל לִשְׁכַּת בְּנֵי חָנָן בֶּן יִגְדַּלְיָהוּ אִישׁ הָאֱלֹהִים [13] אֲשֶׁר אֵצֶל -ליד [14] לִשְׁכַּת הַשָּׂרִים אֲשֶׁר מִמַּעַל לְלִשְׁכַּת מַעֲשֵׂיָהוּ בֶן שַׁלֻּם [15] שֹׁמֵר הַסַּף -הכלים: [16]
(ה) וָאֶתֵּן לִפְנֵי בְּנֵי בֵית הָרֵכָבִים גְּבִעִים מְלֵאִים יַיִן, וְכֹסוֹת, וָאֹמַר אֲלֵיהֶם שְׁתוּ יָיִן: וָאֶתֵּן לִפְנֵי בְּנֵי בֵית הָרֵכָבִים גְּבִעִים [17] מְלֵאִים יַיִן, וְכֹסוֹת, [18] וָאֹמַר אֲלֵיהֶם שְׁתוּ יָיִן:
(ו) וַיֹּאמְרוּ לֹא נִשְׁתֶּה יָּיִן כִּי יוֹנָדָב בֶּן רֵכָב אָבִינוּ צִוָּה עָלֵינוּ לֵאמֹר לֹא תִשְׁתּוּ יַיִן אַתֶּם וּבְנֵיכֶם עַד עוֹלָם: וַיֹּאמְרוּ בפני כל העם, [19] לֹא נִשְׁתֶּה יָּיִן כִּי יוֹנָדָב בֶּן רֵכָב אָבִינוּ [20] צִוָּה עָלֵינוּ לֵאמֹר לֹא תִשְׁתּוּ יַיִן אַתֶּם וּבְנֵיכֶם עַד עוֹלָם -סוף כל הדורות: [21]
(ז) וּבַיִת לֹא תִבְנוּ, וְזֶרַע לֹא תִזְרָעוּ, וְכֶרֶם לֹא תִטָּעוּ, וְלֹא יִהְיֶה לָכֶם כִּי בָּאֳהָלִים תֵּשְׁבוּ כָּל יְמֵיכֶם לְמַעַן תִּחְיוּ יָמִים רַבִּים עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם גָּרִים שָׁם: וּבַיִת לֹא תִבְנוּ, וְזֶרַע לֹא תִזְרָעוּ, וְכֶרֶם לֹא תִטָּעוּ, וְ אף בקניין או במתנה [22] לֹא יִהְיֶה לָכֶם בית בנוי ושדה זרוע וכרם נטוע, [23] כִּי בָּאֳהָלִים [24] במדבריות [25] תֵּשְׁבוּ כָּל יְמֵיכֶם , ואפילו בבית של אחרים לא תשבו אלא רק באהלים, [26] לְמַעַן תִּחְיוּ יָמִים רַבִּים עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה [27] אֲשֶׁר אַתֶּם גָּרִים שָׁם: [28]
(ח) וַנִּשְׁמַע בְּקוֹל יְהוֹנָדָב בֶּן רֵכָב אָבִינוּ לְכֹל אֲשֶׁר צִוָּנוּ לְבִלְתִּי שְׁתוֹת יַיִן כָּל יָמֵינוּ, אֲנַחְנוּ נָשֵׁינוּ בָּנֵינוּ וּבְנֹתֵינוּ: וַנִּשְׁמַע בְּקוֹל [29] יְהוֹנָדָב בֶּן רֵכָב אָבִינוּ [30] לְכֹל אֲשֶׁר צִוָּנוּ לְבִלְתִּי שְׁתוֹת יַיִן כָּל יָמֵינוּ, אֲנַחְנוּ נָשֵׁינוּ בָּנֵינוּ וּבְנֹתֵינוּ [31] , אין איש עובר על מצוותו: [32]
(ט) וּלְבִלְתִּי בְּנוֹת בָּתִּים לְשִׁבְתֵּנוּ וְכֶרֶם וְשָׂדֶה וָזֶרַע לֹא יִהְיֶה לָּנוּ: וּלְבִלְתִּי בְּנוֹת בָּתִּים לְשִׁבְתֵּנוּ -שנשב בהם, [33] וְ כן שמענו לאשר ציוונו כי כֶרֶם וְשָׂדֶה וָזֶרַע [34] לֹא יִהְיֶה לָּנוּ:
(י) וַנֵּשֶׁב בָּאֳהָלִים וַנִּשְׁמַע וַנַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּנוּ יוֹנָדָב אָבִינוּ: וַנֵּשֶׁב בָּאֳהָלִים עד עתה, [35] וַנִּשְׁמַע וַנַּעַשׂ -וכן עשינו [36] כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּנוּ יוֹנָדָב אָבִינוּ: [37]
(יא) וַיְהִי בַּעֲלוֹת נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל אֶל הָאָרֶץ, וַנֹּאמֶר בֹּאוּ וְנָבוֹא יְרוּשָׁלִַם מִפְּנֵי חֵיל הַכַּשְׂדִּים וּמִפְּנֵי חֵיל אֲרָם וַנֵּשֶׁב בִּירוּשָׁלִָם: וזה שעתה אנחנו יושבים בבתי העיר [38] על כרחינו הדבר, שכן, [39] וַיְהִי בַּעֲלוֹת נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל אֶל הָאָרֶץ, [40] וַנֹּאמֶר -אז אמרנו אלו לאלו [41] בֹּאוּ [42] וְנָבוֹא אל [43] יְרוּשָׁלִַם מִפְּנֵי -מפחד [44] חֵיל הַכַּשְׂדִּים וּמִפְּנֵי -ומפחד [45] חֵיל אֲרָם אשר עמהם כדי שלא ישללו אותנו, [46] וַנֵּשֶׁב -ולכן ישבנו [47] בִּירוּשָׁלִָם , ובנסיבות הללו לא נקרא שהפרנו את ציווי אבינו: [48]
(יב) וַיְהִי דְּבַר יְהֹוָה אֶל יִרְמְיָהוּ לֵאמֹר: לאחר שנשמעו דבריהם, [49] וַיְהִי דְּבַר יְהֹוָה אֶל יִרְמְיָהוּ לֵאמֹר:
(יג) כֹּה אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הָלֹךְ וְאָמַרְתָּ לְאִישׁ יְהוּדָה וּלְיוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלָם, הֲלוֹא תִקְחוּ מוּסָר לִשְׁמֹעַ אֶל דְּבָרַי?! נְאֻם יְהֹוָה: כֹּה -כך [50] אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הָלֹךְ -לך [51] וְאָמַרְתָּ לְאִישׁ -לאנשי [52] יְהוּדָה וּלְיוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלָם, הֲלוֹא תִקְחוּ מוּסָר מהנסיון הזה אשר ראיתם ומדברי הרכבים אשר שמעתם, ותלמדו מזה [53] לִשְׁמֹעַ אֶל דְּבָרַי?! נְאֻם -אמר [54] יְהֹוָה:
(יד) הוּקַם אֶת דִּבְרֵי יְהוֹנָדָב בֶּן רֵכָב אֲשֶׁר צִוָּה אֶת בָּנָיו לְבִלְתִּי שְׁתוֹת יַיִן, וְלֹא שָׁתוּ עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּי שָׁמְעוּ אֵת מִצְוַת אֲבִיהֶם, וְאָנֹכִי דִּבַּרְתִּי אֲלֵיכֶם הַשְׁכֵּם וְדַבֵּר, וְלֹא שְׁמַעְתֶּם אֵלָי: הנה [55] הוּקַם -קיימו וקיבלו הרכבים [56] אֶת דִּבְרֵי יְהוֹנָדָב בֶּן רֵכָב אֲשֶׁר צִוָּה אֶת בָּנָיו לְבִלְתִּי שְׁתוֹת יַיִן, וְלֹא שָׁתוּ יין [57] עַד הַיּוֹם הַזֶּה [58] כִּי שָׁמְעוּ אֵת מִצְוַת אֲבִיהֶם, וְאָנֹכִי דִּבַּרְתִּי אֲלֵיכֶם הַשְׁכֵּם וְדַבֵּר, [59] וְ עם כל זה [60] לֹא שְׁמַעְתֶּם אֵלָי:
(טו) וָאֶשְׁלַח אֲלֵיכֶם אֶת כָּל עֲבָדַי הַנְּבִאִים הַשְׁכֵּם וְשָׁלֹחַ לֵאמֹר, שֻׁבוּ נָא אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וְהֵיטִיבוּ מַעַלְלֵיכֶם, וְאַל תֵּלְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לְעָבְדָם, וּשְׁבוּ אֶל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם וְלַאֲבֹתֵיכֶם, וְלֹא הִטִּיתֶם אֶת אָזְנְכֶם, וְלֹא שְׁמַעְתֶּם אֵלָי: וָאֶשְׁלַח אֲלֵיכֶם אֶת כָּל עֲבָדַי הַנְּבִאִים הַשְׁכֵּם וְשָׁלֹחַ [61] לֵאמֹר, שֻׁבוּ נָא -עתה כל [62] אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה [63] וְהֵיטִיבוּ מעתה [64] מַעַלְלֵיכֶם, [65] וְאַל תֵּלְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לְעָבְדָם, [66] וּשְׁבוּ -ואז תשבו [67] אֶל -על [68] הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם וְלַאֲבֹתֵיכֶם, וְ למרות זאת [69] לֹא הִטִּיתֶם אֶת אָזְנְכֶם, [70] וְלֹא שְׁמַעְתֶּם אֵלָי: [71]
(טז) כִּי הֵקִימוּ בְּנֵי יְהוֹנָדָב בֶּן רֵכָב אֶת מִצְוַת אֲבִיהֶם אֲשֶׁר צִוָּם וְהָעָם הַזֶּה לֹא שָׁמְעוּ אֵלָי: ובעבור מה שהזכרתי [72] כִּי הֵקִימוּ בְּנֵי יְהוֹנָדָב בֶּן רֵכָב אֶת מִצְוַת אֲבִיהֶם אֲשֶׁר צִוָּם -ציווה אותם, [73] וְהָעָם הַזֶּה לֹא שָׁמְעוּ אֵלָי ולא למדו מהם: [74]
(יז) לָכֵן כֹּה אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הִנְנִי מֵבִיא אֶל יְהוּדָה וְאֶל כָּל יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עֲלֵיהֶם, יַעַן דִּבַּרְתִּי אֲלֵיהֶם וְלֹא שָׁמֵעוּ, וָאֶקְרָא לָהֶם וְלֹא עָנוּ: לָכֵן הואיל ולא שמעו ולא למדו מהם, [75] כֹּה -כך [76] אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הִנְנִי מֵבִיא אֶל יְהוּדָה וְאֶל כָּל יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עֲלֵיהֶם, [77] יַעַן -בעבור [78] שֶׁ דִּבַּרְתִּי אֲלֵיהֶם וְלֹא שָׁמֵעוּ, וָאֶקְרָא לָהֶם לשוב אלי [79] וְלֹא עָנוּ:
(יח) וּלְבֵית הָרֵכָבִים אָמַר יִרְמְיָהוּ, כֹּה אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, יַעַן אֲשֶׁר שְׁמַעְתֶּם עַל מִצְוַת יְהוֹנָדָב אֲבִיכֶם וַתִּשְׁמְרוּ אֶת כָּל מִצְוֹתָיו וַתַּעֲשׂוּ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם: וּלְבֵית הָרֵכָבִים אָמַר יִרְמְיָהוּ, כֹּה -כך [80] אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, יַעַן אֲשֶׁר שְׁמַעְתֶּם עַל -אל [81] מִצְוַת יְהוֹנָדָב אֲבִיכֶם לקבל מאמריו, [82] וַתִּשְׁמְרוּ בליבכם [83] אֶת כָּל מִצְוֹתָיו [84] ולא שכחתם אותם, [85] וַתַּעֲשׂוּ [86] כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם: [87]
(יט) לָכֵן, כֹּה אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, לֹא יִכָּרֵת אִישׁ לְיוֹנָדָב בֶּן רֵכָב עֹמֵד לְפָנַי כָּל הַיָּמִים: לָכֵן, כֹּה -כך [88] אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, לֹא יִכָּרֵת -יפסק מלהיות [89] אִישׁ לְיוֹנָדָב -מזרעו של יונדב [90] בֶּן רֵכָב עֹמֵד לְפָנַי כָּל הַיָּמִים: [91]

הערות

1. תרגום יונתן.
2. הנבואה הזאת נכתבה כאן למרות היותה קודמת בזמן, כדי להוכיח בנבואה זו על עניין דרור העבדים והשפחות, ולכך הביא אחריה את נבואת בני רכב שכיון שהיו שומרים ומקיימים מצות אביהם, הוכיח את בני יהודה למה הם לא יקיימו מצות ה' יתברך שציווה אותם על דרור העבדים והשפחות. וכדי שלא נחשוב שבזמן הזה בהיות המצור על ירושלים הגיעה לירמיהו הנבואה הזאת, הודיע ואמר שהיתה בימי יהויקים בן יאשיהו מלך יהודה (אברבנאל).
3. תרגום יונתן.
4. הם בני יונדב בן רכב, ומזרע יתרו היו (רש"י, מצודת דוד). ומבית חובב חותן משה היו, ונקראו בית הרכבים על שם רכב אבי יונדב שהיה גדול המשפחה (רד"ק, אברבנאל). והיו כולם חונים בירושלים בבית אחד לכן אמר "אל בית הרכבים" (אברבנאל).
5. תרגום יונתן.
6. תרגום יונתן.
7. תרגום יונתן. לפרסם הדבר (מלבי"ם).
8. מצודת דוד.
9. כלומר שישתדל להשקותם יין, כי באמת הם לא שתו אבל שמו לפניהם לשתות (אברבנאל).
10. דהיינו שידבר עמהם ומתוך הדיבור יביאום אל בית היין, שלא יבינו שמביא אותם בכוונה כדי להשקותם, שאז ישמרו את עצמם מלשתות, והשתדל להשקותם אם ירצו (מלבי"ם).
11. והנה הנביא לקח הגדולים עם הקטנים לראות אם יתעורר אחד מהם לשתות, אם מהזקנים לחולשת זקנתו ואם מהנערים לחולשת דעתו בשמירת המצוות (אברבנאל).
12. תרגום יונתן.
13. דהיינו נביא ה' (רד"ק, רש"י, מצודת דוד).
14. הלשכה ההיא היתה ליד הלשכה אשר השרים נאספים שמה וממעל ללשכת מעשיהו (מצודת דוד).
15. והביאם לשם לפי שהיו שם מתקבצים העם בפרסום גדול, ובאותה לשכה שהיתה של בני חנן שהיה איש האלהים ובמקום ההוא יהיה יראת אלהים תמיד, וגם היתה ליד לשכת השרים כדי שיעיינו בדבר, וגם שהיתה ממעל ללשכת שומר הסף וידעו כל הנכנסים והיוצאים (אברבנאל, מלבי"ם).
16. ר"י קרא. "סף" הוא כלל לכלי הבית וכלי היין וזולתם (רד"ק). רש"י בלעז תרגם גזבר. ומצודת ציון מבאר שומר מזוזות השערים.
17. הם כעין כוסות, וגדולים יותר מכוסות, ובהם מביאים את היין (מצודת ציון).
18. לשפוך בהם את היין מהגביעים כדי לשתות מהם (מצודת דוד).
19. כי ליד כל העם היה המעשה (אברבנאל).
20. דהיינו ראש המשפחה (מצודת דוד), כי הנה מצאנו יונדב בן רכב כשמלך יהוא בן נמשי, וממנו עד ממלכות יהויקים עברו קרוב לשלוש מאות שנה (רד"ק). ובמדרש תנחומא (פר' שמיני פרק ה') משמע שהוא היה חי בזמן ירמיהו, וזה לשון המדרש: ומה ראה לומר [יונדב לבניו] אל תשתו יין אתם ובניכם? אלא ששמע לירמיה שהיה מתנבא על חורבן בית המקדש, התחיל מצוה את בניו, מעכשיו אל תשתו יין ובית לא תבנו וזרע לא תזרעו וכרם לא תטעו כי באהלים תשבו כל ימיכם, והיו מתאבלים מעכשיו ושמרו מצות אביהם.
21. מצודת דוד.
22. רד"ק, מצודת דוד.
23. רד"ק, מצודת דוד.
24. העשויים על פני השדה שאפשר להעתיקם ממקום למקום (מצודת דוד).
25. רש"י.
26. מלבי"ם.
27. כי בית ושדה וכרם יש בהם סיבה המעכבת את האדם במקום כלשהו, ולפעמים אם באותו מקום יהיה רעב או מלחמות, יאבד עם אנשי אותו המקום, אבל היושב באהלים ואין לו שדה וכרם בקלות יוכל להעתיק את מקומו ממקום למקום (רד"ק, מצודת דוד). וטעם מניעת שתיית היין לא הוצרך לפרש, כי ידוע הוא שמביא למעשים מגונים (מצודת דוד), וראשון ששתה היין [-נח] אע"פ שהיה צדיק ותמים, נשתכר בו ונתבזה בו (רד"ק).
28. במקום נטיית האהלים (מצודת דוד). רש"י מבאר כי לא היה להם חלק בארץ, שבני גרים היו.
29. כלומר קיבלנו דבריו (מצודת דוד).
30. ראה ביאור בפס' ו'.
31. אף הקטנים והקטנות (מצודת דוד).
32. אברבנאל.
33. מצודת דוד.
34. והנה הוסיפו הרכבים דברים בעניין הבית והשדה והכרם מלבד היין שנשאלו עליו כדי לפרסם שמצוות רבות ציוה אותם יונדב ואת כולם היו שומרים מבלי חילול כלל (מלבי"ם). והטעם שהנביא לא עשה הנסיון הזה על שאר הדברים שציוה גם כן יונדב בן רכב לבניו, אלא רק על היין לבד, כי אם היה אומר להם בנו בתים או זרעו שדות ונטעו כרמים, היו הרואים אומרים איך יבנו ואין להם עצים ולא אבנים ולא קרקע, ואיך יטעו ואין להם קרקע, או שיאמרו שהם נעדרים מהבתים והשדה והכרם לפי שהם נכרים ולא ניתן להם חלק ונחלה בארץ, או שהם דלים או סכלים ואינם יודעים לעשותו וגם שאין להם הקרן שצריך אליו, ולכן לא עשה נסיונו אלא מהיין שאין צריך לשתייתו לא חכמה ולא קרן ולא הכנות כי היו הכוסות והגביעים לעיניהם, וגם שבשתייתו היה להם ערבות ועידון ולא עמל כמו בשאר הדברים (אברבנאל בפס' ב).
35. מצודת דוד.
36. כלומר כמו שקבלנו על עצמינו כן עשינו (מצודת דוד).
37. ראה ביאור בפס' ו'.
38. מצודת דוד.
39. רש"י.
40. והיה זה בימי יהויקים (מצודת דוד).
41. מצודת דוד.
42. לשון זירוז (רד"ק).
43. מצודת דוד.
44. מצודת דוד.
45. מצודת דוד.
46. מצודת דוד.
47. מלבי"ם.
48. כי כל מטרת ציווי אבינו היתה "באהלים תשבו למען תחיו ימים רבים על פני האדמה", וממילא היה תנאי בזה שנשב באהלים שעל ידי כך נחיה על האדמה, כי כובשי ארצות לא ילכו לכבוש יושבי אהלים, אולם עתה שבא נבוכדנצר להחריב את הארץ והיתה ישיבה באהלים בשדה מקום סכנה, אם כן נכלל בציווי אבינו שבאופן זה ישבו בעיר מבצר, כי התנה באהלים תשבו למען תחיו ומכלל הן אתה שומע לאו, שאם ישיבת האהלים סכנה לא ישבו בם, וא"כ גם בזה שמענו ונעש ככל אשר ציווה אבינו (מלבי"ם בפס' קודם).
49. אברבנאל.
50. תרגום יונתן.
51. תרגום יונתן.
52. מצודת דוד.
53. אברבנאל.
54. תרגום יונתן.
55. מצודת דוד.
56. אברבנאל.
57. מצודת דוד.
58. ולא אמר מה שנמנעו לקחת בית ושדה וכרם, כי את מניעת שתיית היין ראו בעיניהם אבל לא את אלו (מצודת דוד). אברבנאל מבאר שלא הזכיר להם שדה וכרם כדי שלא יגידו שאין להם נחלת שדה וכרם כי ארץ ישראל לבני השבטים נתחלקה ולא לנכרים ולכן הם אינם מתעסקים בזה, ולכן הזכיר להם רק את עניין מניעת שתיית היין.
59. ר"ל בזריזות רב בהשכמה אני מדבר אליכם ע"י הנביאים, ולמרות כל זה לא שמעתם (מצודת דוד).
60. מצודת דוד.
61. בהשכמה ובזריזות (מצודת דוד). רוצה לומר בכל יום הייתי משתדל בזה כאדם המשכים לעשות מלאכתו, ובאומרו "את כל עבדי הנביאים" גילה בזה שלא קמו נביאים עבדי ה' בשום אומה אחרת אלא רק בישראל כדי להישירם (אברבנאל).
62. מצודת דוד.
63. במצוות לא תעשה (אברבנאל, מלבי"ם).
64. מצודת דוד.
65. במצוות עשה (אברבנאל, מלבי"ם) שהם מצוות שיש בהם תועלת (מלבי"ם).
66. ובפרט היו מזהירים אותם להרחיקם מהעבודה זרה כי היא שקולה כנגד כל העבירות (אברבנאל).
67. מצודת דוד.
68. רד"ק, מצודת דוד.
69. מלבי"ם.
70. לדברי הנביאים (מלבי"ם).
71. לדברי התורה (מלבי"ם).
72. אברבנאל.
73. תרגום יונתן.
74. מצודת דוד.
75. מצודת דוד.
76. תרגום יונתן.
77. הם הפורענויות שייעדתי ע"י הנביאים (מצודת דוד) ואברבנאל מבאר שדיברתי עליהם בקללות האמורות בתורה ועל ידי הנביאים.
78. מצודת דוד.
79. מצודת דוד.
80. תרגום יונתן.
81. רד"ק, מצודת דוד.
82. מצודת דוד.
83. מצודת דוד.
84. הלא תעשה, של שתיית יין ובנות בית ונטיעת כרם (מלבי"ם).
85. מצודת דוד.
86. את מצוות העשה לשבת באוהלים (מלבי"ם).
87. וזאת למרות שהוא ציווה אתכם צִוּוּיִים רבים (מצודת דוד).
88. תרגום יונתן.
89. מצודת דוד.
90. מצודת דוד.
91. כלומר עד עולם יהיו מהם יושבים בסנהדרין ומורים בדברי תורה, כן אמרו רבותינו ז"ל, או שיהיו יראי ה' וחושבי שמו ונכנעים לעבודתו (מצודת דוד). ובמדרש, ר' יונתן אומר, גדול הברית שנכרת עם יונדב בן רכב מן הברית שנכרת עם דוד, שהברית שנכרת עם דוד לא נכרת אלא על תנאי, שנאמר (תהלים קלב, יב) "אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ בְּרִיתִי", ואם לאו (תהלים פט, לג) "וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם", אבל הברית שנכרת עם יהונדב לא נכרת עמו על תנאי שנאמר "לָכֵן כֹּה אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יִכָּרֵת אִישׁ לְיוֹנָדָב בֶּן רֵכָב עֹמֵד לְפָנַי כָּל הַיָּמִים", רבי יונתן אומר וכי גרים נכנסין להיכל?! אלא היו יושבים בסנהדרין ומורים בדברי תורה, ויש אומרים בנותיהם נישאו לכהנים והיו בני בניהם מקריבים על גבי המזבח, ומנין לבני יונדב בן רכב שהמה מבני בניו של יתרו? שנאמר (דה"י-א' ב, נה) "הֵמָּה הַקִּינִים הַבָּאִים מֵחַמַּת אֲבִי בֵית רֵכָב", ומה אלו שקרבו עצמם כך קרבן המקום, ישראל שעושים רצונו של מקום אחת כמה וכמה (ילקוט שמעוני). ועוד במדרש, וכשם שחיבב יתרו את התורה כך חיבבו בניו את התורה, שנאמר "הלוך אל בית הרכבים ודבר אליהם דברי ה'", הואיל ובית זה עתיד ליחרב רואים אותו כאלו הוא חרב עכשיו, "ובית לא תבנו וזרע לא תזרעו וגו' ונשמע בקול יונדב וגו' ונשב באהלים ונשמע ונעש ככל אשר צונו יונדב אבינו", ועל ששמעו למצות יונדב אביהם העמיד מהם המקום סופרים, שנאמר (דברי הימים-א' ב, נה) "וּמִשְׁפְּחוֹת סֹפְרִים יֹשְׁבֵי יַעְבֵּץ תִּרְעָתִים שִׁמְעָתִים שׂוּכָתִים", "תרעתים" על שם ששמעו תרועה מהר סיני, "תרעתים" על שם שהיו מתריעים ומתענים, "תרעתים" על שם שלא היו מגלחים, "תרעתים" על שם שהיו יושבים בפתח שערי ירושלם, "שמעתים" על שם ששמעו מצות אביהם, "סוכתים" על שם שלא סכו את השמן, "סוכתים" על שם שהיו יושבים בסוכות, "יושבי יעבץ" שהניחו את יריחו והלכו להם אצל יעבץ לעדר ללמוד הימנו תורה, שנאמר (דברי הימים-א' ד, י) "וַיִּקְרָא יַעְבֵּץ לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וגו' וַיָּבֵא אֱלֹהִים אֵת אֲשֶׁר שָׁאָל", הם חסרים ממי ילמדו, והוא חסר למי ילמד, באו חסרים ללמוד אצל חסר למי ילמד, שנאמר (שופטים א, טז) "וּבְנֵי קֵינִי חֹתֵן מֹשֶׁה עָלוּ מֵעִיר הַתְּמָרִים" וגו', ומנין שבניו של יונדב בן רכב הן הן בניו של יתרו? שנאמר (דה"י-א' ב, נה) "הֵמָּה הַקִּינִים הַבָּאִים מֵחַמַּת אֲבִי בֵית רֵכָב", מה שכר נטלו על כך? "ולבית הרכבים אמר ירמיה כה אמר ה' צבאות אלהי ישראל יען אשר שמעתם אל מצות יהונדב אביכם לא יכרת איש ליונדב בן רכב עומד לפני כל הימים" (ספרי במדבר פר' בהעלותך).

ניתן ליצור איתנו קשר
בטלפון 072-390-2392

או להשאיר פרטים בטופס ונחזור אליכם אי"ה