/ ירמיהו פרק לו'

פסוקים

ירמיהו פרק לו'

(א) וַיְהִי בַּשָּׁנָה הָרְבִעִית לִיהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה, הָיָה הַדָּבָר הַזֶּה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְהֹוָה לֵאמֹר: לפי שהזכיר הנביא בפרק הקודם את הנבואה שבאה לו על דבר בני רכב שהיתה בימי יהויקים מלך יהודה, ראה לספר אחריה הנבואות שבאו לו גם כן בימי יהויקים, וכך אמר, [1] וַיְהִי בַּשָּׁנָה הָרְבִעִית לִיהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה, הָיָה הַדָּבָר הַזֶּה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְהֹוָה לֵאמֹר:
(ב) קַח לְךָ מְגִלַּת סֵפֶר וְכָתַבְתָּ אֵלֶיהָ אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֵלֶיךָ עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל יְהוּדָה וְעַל כָּל הַגּוֹיִם מִיּוֹם דִּבַּרְתִּי אֵלֶיךָ מִימֵי יֹאשִׁיָּהוּ וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה: קַח לְךָ מְגִלַּת סֵפֶר [2] וְכָתַבְתָּ -וכתוב [3] אֵלֶיהָ -עליה [4] אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֵלֶיךָ עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל יְהוּדָה בחורבנם וגלותם, [5] וְעַל כָּל הַגּוֹיִם [6] , ותזכיר בה את כל הנבואות [7] מִיּוֹם דִּבַּרְתִּי -שהתחלתי לדבר [8] אֵלֶיךָ מִימֵי יֹאשִׁיָּהוּ וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה:
(ג) אוּלַי יִשְׁמְעוּ בֵּית יְהוּדָה אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר אָנֹכִי חֹשֵׁב לַעֲשׂוֹת לָהֶם לְמַעַן יָשׁוּבוּ אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וְסָלַחְתִּי לַעֲוֹנָם וּלְחַטָּאתָם: וכשתזכיר את הנבואות הללו תזכיר אותם כאילו כבר התקיימו, [9] אוּלַי כך יִשְׁמְעוּ בֵּית יְהוּדָה אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר אָנֹכִי חֹשֵׁב לַעֲשׂוֹת לָהֶם , ותהיה תועלת בדבר [10] לְמַעַן יָשׁוּבוּ אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וְסָלַחְתִּי -ואז אסלח [11] לַעֲוֹנָם וּלְחַטָּאתָם , ועל ידי כך לא תבוא הרעה ההיא: [12]
(ד) וַיִּקְרָא יִרְמְיָהוּ אֶת בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה, וַיִּכְתֹּב בָּרוּךְ מִפִּי יִרְמְיָהוּ אֵת כָּל דִּבְרֵי יְהֹוָה אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו עַל מְגִלַּת סֵפֶר: וַיִּקְרָא יִרְמְיָהוּ אֶת בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה, וַיִּכְתֹּב בָּרוּךְ מִפִּי יִרְמְיָהוּ [13] אֵת כָּל דִּבְרֵי יְהֹוָה אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו [14] , ואותם כתב [15] עַל מְגִלַּת סֵפֶר:
(ה) וַיְצַוֶּה יִרְמְיָהוּ אֶת בָּרוּךְ לֵאמֹר, אֲנִי עָצוּר לֹא אוּכַל לָבוֹא בֵּית יְהֹוָה: וַיְצַוֶּה יִרְמְיָהוּ אֶת בָּרוּךְ בן נריה לֵאמֹר, אֲנִי עָצוּר בבית הכלא, [16] לֹא אוּכַל לָבוֹא אל בֵּית מקדש [17] יְהֹוָה:
(ו) וּבָאתָ אַתָּה, וְקָרָאתָ בַמְּגִלָּה אֲשֶׁר כָּתַבְתָּ מִפִּי אֶת דִּבְרֵי יְהֹוָה בְּאָזְנֵי הָעָם בֵּית יְהֹוָה בְּיוֹם צוֹם וְגַם בְּאָזְנֵי כָל יְהוּדָה הַבָּאִים מֵעָרֵיהֶם תִּקְרָאֵם: וּבָאתָ -ותבוא [18] אַתָּה, וְקָרָאתָ -ותקרא [19] בַמְּגִלָּה אֲשֶׁר כָּתַבְתָּ מִפִּי אֶת דִּבְרֵי יְהֹוָה [20] בְּאָזְנֵי הָעָם בֵּית -בבית מקדש [21] יְהֹוָה בְּיוֹם צוֹם -תענית, [22] וְגַם בְּאָזְנֵי כָל יְהוּדָה הַבָּאִים מֵעָרֵיהֶם תִּקְרָאֵם:
(ז) אוּלַי תִּפֹּל תְּחִנָּתָם לִפְנֵי יְהֹוָה וְיָשֻׁבוּ אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה, כִּי גָדוֹל הָאַף וְהַחֵמָה אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה אֶל הָעָם הַזֶּה: אוּלַי כשישמעו את הדברים האלה יכנע ליבם [23] וְ תִּפֹּל תְּחִנָּתָם [24] לִפְנֵי יְהֹוָה וְיָשֻׁבוּ אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה, כִּי גָדוֹל הָאַף וְהַחֵמָה אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה אֶל -על [25] הָעָם הַזֶּה: [26]
(ח) וַיַּעַשׂ בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּהוּ יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא לִקְרֹא בַסֵּפֶר דִּבְרֵי יְהֹוָה בֵּית יְהוָֹה: וַיַּעַשׂ בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּהוּ יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא לִקְרֹא בַסֵּפֶר את דִּבְרֵי יְהֹוָה בֵּית -בבית מקדש [27] יְהוָֹה:
(ט) וַיְהִי בַשָּׁנָה הַחֲמִשִׁית לִיהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה, בַּחֹדֶשׁ הַתְּשִׁעִי קָרְאוּ צוֹם לִפְנֵי יְהֹוָה כָּל הָעָם בִּירוּשָׁלָם, וְכָל הָעָם הַבָּאִים מֵעָרֵי יְהוּדָה בִּירוּשָׁלִָם: וכך היה המעשה, [28] וַיְהִי בַשָּׁנָה הַחֲמִשִׁית לִיהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה, בַּחֹדֶשׁ הַתְּשִׁעִי קָרְאוּ -גזרו צוֹם [29] לִפְנֵי יְהֹוָה כָּל הָעָם בִּירוּשָׁלָם, וְכָל הָעָם הַבָּאִים מֵעָרֵי יְהוּדָה בִּירוּשָׁלִָם: [30]
(י) וַיִּקְרָא בָרוּךְ בַּסֵּפֶר אֶת דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ בֵּית יְהֹוָה, בְּלִשְׁכַּת גְּמַרְיָהוּ בֶן שָׁפָן הַסֹּפֵר בֶּחָצֵר הָעֶלְיוֹן פֶּתַח שַׁעַר בֵּית יְהֹוָה הֶחָדָשׁ, בְּאָזְנֵי כָּל הָעָם: וַיִּקְרָא בָרוּךְ בן נריה בַּסֵּפֶר אֶת דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ [31] בֵּית -בבית מקדש [32] יְהֹוָה, בְּלִשְׁכַּת גְּמַרְיָהוּ בֶן שָׁפָן הַסֹּפֵר שהיתה [33] בֶּחָצֵר הָעֶלְיוֹן [34] פֶּתַח -בחלל [35] שַׁעַר בֵּית יְהֹוָה הֶחָדָשׁ, [36] בְּאָזְנֵי כָּל הָעָם: [37]
(יא) וַיִּשְׁמַע מִכָיְהוּ בֶן גְּמַרְיָהוּ בֶן שָׁפָן אֶת כָּל דִּבְרֵי יְהֹוָה מֵעַל הַסֵּפֶר: וַיִּשְׁמַע מִכָיְהוּ בֶן גְּמַרְיָהוּ בֶן שָׁפָן אֶת כָּל דִּבְרֵי יְהֹוָה האמורים ברוח הקודש [38] , ואשר היו כתובים [39] ונקראים [40] מֵעַל הַסֵּפֶר: [41]
(יב) וַיֵּרֶד בֵּית הַמֶּלֶךְ עַל לִשְׁכַּת הַסֹּפֵר, וְהִנֵּה שָׁם כָּל הַשָּׂרִים יוֹשְׁבִים, אֱלִישָׁמָע הַסֹּפֵר, וּדְלָיָהוּ בֶן שְׁמַעְיָהוּ, וְאֶלְנָתָן בֶּן עַכְבּוֹר, וּגְמַרְיָהוּ בֶן שָׁפָן, וְצִדְקִיָּהוּ בֶן חֲנַנְיָהוּ, וְכָל הַשָּׂרִים: וַיֵּרֶד -ואז הלך מיכיהו [42] אל [43] בֵּית הַמֶּלֶךְ עַל -אל [44] לִשְׁכַּת הַסֹּפֵר, וְהִנֵּה שָׁם כָּל הַשָּׂרִים יוֹשְׁבִים, אֱלִישָׁמָע הַסֹּפֵר, וּדְלָיָהוּ בֶן שְׁמַעְיָהוּ, וְאֶלְנָתָן בֶּן עַכְבּוֹר, וּגְמַרְיָהוּ [45] בֶן שָׁפָן, וְצִדְקִיָּהוּ בֶן חֲנַנְיָהוּ, וְכָל הַשָּׂרִים:
(יג) וַיַּגֵּד לָהֶם מִכָיְהוּ אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמֵעַ בִּקְרֹא בָרוּךְ בַּסֵּפֶר בְּאָזְנֵי הָעָם: וַיַּגֵּד -והגיד [46] לָהֶם מִכָיְהוּ אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמֵעַ בִּקְרֹא -כאשר קרא [47] בָרוּךְ בן נריה בַּסֵּפֶר בְּאָזְנֵי הָעָם:
(יד) וַיִּשְׁלְחוּ כָל הַשָּׂרִים אֶל בָּרוּךְ אֶת יְהוּדִי בֶּן נְתַנְיָהוּ בֶּן שֶׁלֶמְיָהוּ בֶן כּוּשִׁי לֵאמֹר, הַמְּגִלָּה אֲשֶׁר קָרָאתָ בָּהּ בְּאָזְנֵי הָעָם קָחֶנָּה בְיָדְךָ וָלֵךְ וַיִּקַּח בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּהוּ אֶת הַמְּגִלָּה בְּיָדוֹ וַיָּבֹא אֲלֵיהֶם: וַיִּשְׁלְחוּ כָל הַשָּׂרִים אֶל בָּרוּךְ בן נריה אֶת יְהוּדִי בֶּן נְתַנְיָהוּ בֶּן שֶׁלֶמְיָהוּ בֶן כּוּשִׁי לֵאמֹר, הַמְּגִלָּה אֲשֶׁר קָרָאתָ בָּהּ בְּאָזְנֵי הָעָם קָחֶנָּה בְיָדְךָ וָלֵךְ ממקומך ובוא אלינו, [48] וַיִּקַּח בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּהוּ אֶת הַמְּגִלָּה בְּיָדוֹ וַיָּבֹא אֲלֵיהֶם:
(טו) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו שֵׁב נָא וּקְרָאֶנָּה בְּאָזְנֵינוּ וַיִּקְרָא בָרוּךְ בְּאָזְנֵיהֶם: וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו שֵׁב נָא וּקְרָאֶנָּה בְּאָזְנֵינוּ וַיִּקְרָא אותה [49] בָרוּךְ בן נריה בְּאָזְנֵיהֶם:
(טז) וַיְהִי כְּשָׁמְעָם אֶת כָּל הַדְּבָרִים, פָּחֲדוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיֹּאמְרוּ אֶל בָּרוּךְ הַגֵּיד נַגִּיד לַמֶּלֶךְ אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה: וַיְהִי כְּשָׁמְעָם אֶת כָּל הַדְּבָרִים, פָּחֲדוּ אִישׁ אֶל -מפני [50] רֵעֵהוּ פן יגיד אחד מהם למלך וְיִקְצֹף עליהם המלך על שלא הודיעוהו, [51] וַיֹּאמְרוּ אֶל בָּרוּךְ בן נריה, דע לך כי [52] הַגֵּיד נַגִּיד לַמֶּלֶךְ [53] אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אולי ישמע: [54]
(יז) וְאֶת בָּרוּךְ שָׁאֲלוּ לֵאמֹר, הַגֶּד נָא לָנוּ אֵיךְ כָּתַבְתָּ אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה מִפִּיו?: וְאֶת בָּרוּךְ בן נריה שָׁאֲלוּ לֵאמֹר, הַגֶּד נָא לָנוּ אֵיךְ כָּתַבְתָּ אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה מִפִּיו? [55] היתה לך שליחות לכתוב או לא? הוספת ממך דברים או לא?: [56]
(יח) וַיֹּאמֶר לָהֶם בָּרוּךְ מִפִּיו יִקְרָא אֵלַי אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַאֲנִי כֹּתֵב עַל הַסֵּפֶר בַּדְּיוֹ: וַיֹּאמֶר לָהֶם בָּרוּךְ בן נריה, מִפִּיו יִקְרָא -קרא [57] אֵלַי -לי [58] אֵת כָּל פרטי [59] הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַאֲנִי בעת שהיה קורא [60] הייתי [61] כֹּתֵב אותו מיד [62] עַל הַסֵּפֶר [63] בַּדְּיוֹ [64] , ולא הוספתי דבר: [65]
(יט) וַיֹּאמְרוּ הַשָּׂרִים אֶל בָּרוּךְ לֵךְ הִסָּתֵר אַתָּה וְיִרְמְיָהוּ וְאִישׁ אַל יֵדַע אֵיפֹה אַתֶּם: וַיֹּאמְרוּ הַשָּׂרִים אֶל בָּרוּךְ בן נריה, לֵךְ הִסָּתֵר בתוך חצר המטרה [66] אַתָּה וְיִרְמְיָהוּ פן יבקש המלך להרוג אתכם, [67] וְאִישׁ אַל יֵדַע אֵיפֹה אַתֶּם פן יגלה למלך: [68]
(כ) וַיָּבֹאוּ אֶל הַמֶּלֶךְ חָצֵרָה וְאֶת הַמְּגִלָּה הִפְקִדוּ בְּלִשְׁכַּת אֱלִישָׁמָע הַסֹּפֵר, וַיַּגִּידוּ בְּאָזְנֵי הַמֶּלֶךְ אֵת כָּל הַדְּבָרִים: וַיָּבֹאוּ אֶל הַמֶּלֶךְ חָצֵרָה -אל החצר, [69] וְאֶת הַמְּגִלָּה הִפְקִדוּ [70] בְּלִשְׁכַּת אֱלִישָׁמָע הַסֹּפֵר, וַיַּגִּידוּ בְּאָזְנֵי הַמֶּלֶךְ אֵת כָּל הַדְּבָרִים:
(כא) וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ אֶת יְהוּדִי לָקַחַת אֶת הַמְּגִלָּה, וַיִּקָּחֶהָ מִלִּשְׁכַּת אֱלִישָׁמָע הַסֹּפֵר, וַיִּקְרָאֶהָ יְהוּדִי בְּאָזְנֵי הַמֶּלֶךְ וּבְאָזְנֵי כָּל הַשָּׂרִים הָעֹמְדִים מֵעַל הַמֶּלֶךְ: וכאשר סיפר יהודי בן נתניהו למלך את עניין המגילה, [71] וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ אֶת יְהוּדִי בן נתניהו לָקַחַת אֶת הַמְּגִלָּה, וַיִּקָּחֶהָ יהודי בן נתניהו מִלִּשְׁכַּת אֱלִישָׁמָע הַסֹּפֵר, וַיִּקְרָאֶהָ יְהוּדִי בן נתניהו בְּאָזְנֵי הַמֶּלֶךְ וּבְאָזְנֵי כָּל הַשָּׂרִים הָעֹמְדִים מֵעַל הַמֶּלֶךְ: [72]
(כב) וְהַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב בֵּית הַחֹרֶף בַּחֹדֶשׁ הַתְּשִׁיעִי, וְאֶת הָאָח לְפָנָיו מְבֹעָרֶת: וְהַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב בֵּית -בבית [73] הַחֹרֶף [74] בַּחֹדֶשׁ הַתְּשִׁיעִי, [75] וְאֶת -והיתה [76] הָאָח [77] לְפָנָיו מְבֹעָרֶת -דולקת [78] להתחמם כנגדה: [79]
(כג) וַיְהִי כִּקְרוֹא יְהוּדִי שָׁלֹשׁ דְּלָתוֹת וְאַרְבָּעָה יִקְרָעֶהָ בְּתַעַר הַסֹּפֵר, וְהַשְׁלֵךְ אֶל הָאֵשׁ אֲשֶׁר אֶל הָאָח עַד תֹּם כָּל הַמְּגִלָּה עַל הָאֵשׁ אֲשֶׁר עַל הָאָח: וַיְהִי כִּקְרוֹא יְהוּדִי בן נתניהו שָׁלֹשׁ דְּלָתוֹת -פסוקים [80] וְאַרְבָּעָה -וגמר לקרוא את הרביעי, [81] יִקְרָעֶהָ -קרע וחתך אותם המלך [82] בְּתַעַר הַסֹּפֵר, וְהַשְׁלֵךְ -והשליכם [83] אֶל הָאֵשׁ אֲשֶׁר אֶל -על [84] הָאָח , וכך היה קורע ומשליך [85] עַד תֹּם -שסיים [86] להשליך את [87] כָּל הַמְּגִלָּה עַל הָאֵשׁ אֲשֶׁר עַל הָאָח:
(כד) וְלֹא פָחֲדוּ וְלֹא קָרְעוּ אֶת בִּגְדֵיהֶם הַמֶּלֶךְ וְכָל עֲבָדָיו הַשֹּׁמְעִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה: וְ למרות כל זה, [88] לֹא פָחֲדוּ מהדברים הנאמרים במגילה [89] וְלֹא קָרְעוּ דרך צער ואבל [90] אֶת בִּגְדֵיהֶם , לא [91] הַמֶּלֶךְ וְ לא [92] כָל עֲבָדָיו הַשֹּׁמְעִים [93] אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה , כפי שהיה ראוי להם לעשות: [94]
(כה) וְגַם אֶלְנָתָן וּדְלָיָהוּ וּגְמַרְיָהוּ הִפְגִּעוּ בַמֶּלֶךְ לְבִלְתִּי שְׂרֹף אֶת הַמְּגִלָּה, וְלֹא שָׁמַע אֲלֵיהֶם: וְגַם -ולמרות [95] שֶׁ אֶלְנָתָן וּדְלָיָהוּ וּגְמַרְיָהוּ הִפְגִּעוּ -התחננו [96] בַמֶּלֶךְ -לפני המלך [97] לְבִלְתִּי שְׂרֹף אֶת הַמְּגִלָּה, וְ עם כל זאת [98] לֹא שָׁמַע אֲלֵיהֶם:
(כו) וַיְצַוֶּה הַמֶּלֶךְ אֶת יְרַחְמְאֵל בֶּן הַמֶּלֶךְ, וְאֶת שְׂרָיָהוּ בֶן עַזְרִיאֵל, וְאֶת שֶׁלֶמְיָהוּ בֶּן עַבְדְּאֵל, לָקַחַת אֶת בָּרוּךְ הַסֹּפֵר וְאֵת יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא וַיַּסְתִּרֵם יְהֹוָה: וַיְצַוֶּה הַמֶּלֶךְ אֶת יְרַחְמְאֵל בֶּן הַמֶּלֶךְ, וְאֶת שְׂרָיָהוּ בֶן עַזְרִיאֵל, וְאֶת שֶׁלֶמְיָהוּ בֶּן עַבְדְּאֵל, לָקַחַת אֶת בָּרוּךְ הַסֹּפֵר [99] וְאֵת יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא [100] כי רצה להורגם על דבר המגילה, [101] וַיַּסְתִּרֵם יְהֹוָה מעיניהם דרך נס: [102]
(כז) וַיְהִי דְבַר יְהֹוָה אֶל יִרְמְיָהוּ אַחֲרֵי שְׂרֹף הַמֶּלֶךְ אֶת הַמְּגִלָּה וְאֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר כָּתַב בָּרוּךְ מִפִּי יִרְמְיָהוּ, לֵאמֹר: וַיְהִי דְבַר יְהֹוָה אֶל יִרְמְיָהוּ אַחֲרֵי שְׂרֹף -ששרף [103] הַמֶּלֶךְ אֶת הַמְּגִלָּה וְאֶת הַדְּבָרִים [104] אֲשֶׁר כָּתַב בָּרוּךְ מִפִּי יִרְמְיָהוּ, לֵאמֹר -וכך היה דבר ה': [105]
(כח) שׁוּב קַח לְךָ מְגִלָּה אַחֶרֶת, וּכְתֹב עָלֶיהָ אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַמְּגִלָּה הָרִאשֹׁנָה אֲשֶׁר שָׂרַף יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה: שׁוּב -חזור [106] וְ קַח לְךָ מְגִלָּה אַחֶרֶת, וּכְתֹב עָלֶיהָ אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַמְּגִלָּה הָרִאשֹׁנָה אֲשֶׁר שָׂרַף יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה:
(כט) וְעַל יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה תֹּאמַר, כֹּה אָמַר יְהֹוָה, אַתָּה שָׂרַפְתָּ אֶת הַמְּגִלָּה הַזֹּאת לֵאמֹר מַדּוּעַ כָּתַבְתָּ עָלֶיהָ לֵאמֹר בֹּא יָבוֹא מֶלֶךְ בָּבֶל וְהִשְׁחִית אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת וְהִשְׁבִּית מִמֶּנָּה אָדָם וּבְהֵמָה?: וְעַל -ואל [107] יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה תֹּאמַר, כֹּה -כך [108] אָמַר יְהֹוָה, אַתָּה שָׂרַפְתָּ אֶת הַמְּגִלָּה הַזֹּאת לֵאמֹר -כי אמרת [109] מַדּוּעַ כָּתַבְתָּ עָלֶיהָ דברים [110] לֵאמֹר -המורים כי [111] בֹּא יָבוֹא מֶלֶךְ בָּבֶל וְהִשְׁחִית -וישחית [112] אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת וְהִשְׁבִּית -וישבית [113] מִמֶּנָּה אָדָם וּבְהֵמָה?:
(ל) לָכֵן כֹּה אָמַר יְהֹוָה עַל יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה, לֹא יִהְיֶה לּוֹ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא דָוִד וְנִבְלָתוֹ תִּהְיֶה מֻשְׁלֶכֶת לַחֹרֶב בַּיּוֹם וְלַקֶּרַח בַּלָּיְלָה: לָכֵן כֹּה -כך [114] אָמַר יְהֹוָה עַל יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה, לֹא יִהְיֶה לּוֹ בן [115] יוֹשֵׁב -אשר יתמיד לשבת [116] עַל כִּסֵּא דָוִד [117] , ולאחר מותו לא יקבר יהויקים [118] וְנִבְלָתוֹ תִּהְיֶה מֻשְׁלֶכֶת לַחֹרֶב -לחום [119] בַּיּוֹם וְלַקֶּרַח בַּלָּיְלָה: [120]
(לא) וּפָקַדְתִּי עָלָיו וְעַל זַרְעוֹ וְעַל עֲבָדָיו אֶת עֲוֹנָם, וְהֵבֵאתִי עֲלֵיהֶם וְעַל יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם וְאֶל אִישׁ יְהוּדָה אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֲלֵיהֶם וְלֹא שָׁמֵעוּ: וּפָקַדְתִּי -ואזכור [121] עָלָיו וְעַל זַרְעוֹ וְעַל עֲבָדָיו אֶת עֲוֹנָם, [122] וְהֵבֵאתִי -ואביא [123] עֲלֵיהֶם וְעַל יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם וְאֶל אִישׁ -אנשי [124] יְהוּדָה אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֲלֵיהֶם [125] וְלֹא שָׁמֵעוּ:
(לב) וְיִרְמְיָהוּ לָקַח מְגִלָּה אַחֶרֶת, וַיִּתְּנָהּ אֶל בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּהוּ הַסֹּפֵר, וַיִּכְתֹּב עָלֶיהָ מִפִּי יִרְמְיָהוּ אֵת כָּל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר אֲשֶׁר שָׂרַף יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה בָּאֵשׁ, וְעוֹד נוֹסַף עֲלֵיהֶם דְּבָרִים רַבִּים כָּהֵמָּה: וְיִרְמְיָהוּ לָקַח מְגִלָּה אַחֶרֶת, וַיִּתְּנָהּ אֶל בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּהוּ הַסֹּפֵר, וַיִּכְתֹּב עָלֶיהָ נריה מִפִּי יִרְמְיָהוּ אֵת כָּל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר אֲשֶׁר שָׂרַף יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה בָּאֵשׁ, וְעוֹד נוֹסַף עֲלֵיהֶם מפי ירמיהו [126] ברוח הקודש [127] דְּבָרִים רַבִּים כָּהֵמָּה -כמותם: [128]

הערות

1. אברבנאל.
2. הקלף קרוי "מגילה" וכשהיא כתובה קרויה "מגילת ספר", וקראה על שם סופה כי כשלקחה עדיין לא כתב בה (מצודת דוד). ואמרו רבותינו ז"ל כי זאת מגילת איכה (רד"ק, מצודת דוד).
3. תרגום יונתן.
4. רד"ק, מצודת דוד.
5. אברבנאל.
6. שמוזכר בה גם נקמת ה' בגויים, כמו שכתוב (איכה א, כב) "תָּבֹא כׇל רָעָתָם לְפָנֶיךָ" (אברבנאל).
7. מצודת דוד.
8. מצודת דוד.
9. מצודת דוד.
10. מצודת דוד.
11. מצודת דוד.
12. מצודת דוד. שכל זה לעורר את ליבם שישובו בתשובה כדי שיזכו לסליחה ולא יבואו לחורבן, כי זהו רצון הבורא יתברך כמו שכתוב (יחזקאל יח,לב) "כִּי לֹא אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת נְאֻם אֲדֹנָי יֱהֹוִה וְהָשִׁיבוּ וִחְיוּ" (אברבנאל), וכמו שכתוב (לעיל יח, לא) "וְעַתָּה אֱמָר נָא אֶל אִישׁ יְהוּדָה וְעַל יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלַ͏ִם לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְהֹוָה הִנֵּה אָנֹכִי יוֹצֵר עֲלֵיכֶם רָעָה וְחֹשֵׁב עֲלֵיכֶם מַחֲשָׁבָה שׁוּבוּ נָא אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וְהֵיטִיבוּ דַרְכֵיכֶם וּמַעַלְלֵיכֶם" (מלבי"ם).
13. שירמיהו אמר את הדברים מפיו וברוך היה כותבם בספר (מצודת דוד). והנה ראה ירמיהו לכתוב מגילה זו על ידי ברוך ולא כמו בשאר נבואותיו שירמיהו בעצמו כתב כל ספרו זה וכל ספר מלכים וגם ספר שמואל, לפי שהספרים שחוברו בנבואה, הנבואה ההיא תעוררהו ותעזרהו לשים אותה על ספר, אבל מגילת קינות לא נעשתה כי אם ברוח הקודש [ועל זה אמר אח"כ ויקרא ברוך את דברי ירמיה שאם היו דברי נבואה היה קוראם דברי ה'] שהיא מדרגה למטה מהנבואה, והיות שמגילת קינות מלשון ירמיהו ומליצתו הוצרך להקל עליו את המלאכה לכתבה ע"י ברוך בן נריה, כי המליצה והשיר הנעשה ברוח הקודש צריכים התבודדות רבה, ולכן לא יוכל היה להטריד עצמו בכתיבה (אברבנאל).
14. כלומר כפי כל העניין אשר ציווה לו ה' (מצודת דוד).
15. מצודת דוד.
16. רש"י. כי גם יהויקים כלאו במאסר למרות שלא נזכר במקרא (מצודת דוד). ובאשר לסדר והשתלשלויות מאסרי הנביא ירמיהו ראה ביאור להלן לז, טז.
17. תרגום יונתן.
18. תרגום יונתן.
19. תרגום יונתן.
20. רצה לומר העניין אשר ציווה לו ה', וגם לפי שירמיהו אמרם ברוח הקודש יִקָּרְאוּ דברי ה', למרות שלא אמרם בנבואה ממש (מצודת דוד).
21. תרגום יונתן.
22. מצודת ציון. כי אז יתקבצו שמה עם רב מירושלים ומערי יהודה (רד"ק, מצודת דוד). ואבי רד"ק פירש ביום קיבוץ, מלשון צומת הגידין (מקום שמתקבצין בו הגידין) ור"ל יום שיתקבצו לדבר ולהתייעץ על צרתם.
23. מצודת דוד.
24. תתקבל בקשתם (תרגום יונתן).
25. מצודת דוד.
26. רוצה לומר הם מתחננים על הרע ההווה, וע"י שתקרא באזניהם ישימו על ליבם ויתחננו על העתיד, ויתקנו את העתיד שלהם בתשובה שיעשו (מלבי"ם).
27. תרגום יונתן.
28. רצה לומר כי ירמיהו ציווהו בשנה הרביעית ליהויקים והוא לא קרא אלא עד השנה החמישית בחודש התשיעי, ומבאר שזה היה מפני "שעשה ככל אשר צוהו ירמיהו" דהיינו כפי התנאים שציווהו באיזה אופן יקרא את דברי ה' בבית ה', שהיה הציווי שיהיה בבית ה' וביום צום, ובעת שמתקבצים גם מן הערים כמו שכתוב "וגם באזני כל יהודה הבאים מעריהם תקראם", ולכן היה זה בשנה החמישית ליהויקים שרק אז התקיימו התנאים הללו (מלבי"ם).
29. והכריזו ברבים (מצודת דוד). רש"י בתשובות (שו"ת רש"י סימן ב) מבאר, "קראו צום" גזרו תענית, שהיו יראים מפני נבוכדנצר, צדיקים מתענים לפני הקדוש ברוך הוא והרשעים לפני ע"ז. ובמשבצות זהב הביא בשם המשך חכמה שהם גזרו תענית בר"ח כסליו על עצירת גשמים.
30. רצונו לומר לאנשי ירושלים ואנשי ערי יהודה אשר באו אז והיו בירושלים (מצודת דוד).
31. שדיבר ברוח הקודש (מצודת דוד).
32. תרגום יונתן.
33. מצודת דוד.
34. היא עזרת כהנים שעמדה במעלה ההר מול עזרת ישראל (מצודת דוד).
35. מצודת דוד.
36. הוא שער המזרחי (רש"י, רד"ק), ויתכן שנפל וחידשו אותו בבניין (מצודת דוד).
37. והנה ברוך לא הלך לקרוא את המגילה לשרים אלא לעם, אבל בחר לקרוא אותה בלשכת גמריהו הסופר כדי שהוא בהיותו חכם וסופר יראה את הדברים (אברבנאל).
38. מצודת דוד. וקראם דברי ה' לפי שכל דברי הנביאים אף שיהיו ברוח הקודש היו מיחסים אליו יתעלה שקיבלו ממנו (אברבנאל).
39. רד"ק.
40. מצודת דוד.
41. ואמר שמכיהו שמע את הדברים "מעל הספר", כלומר לא שמעם מפי ברוך אלא עיין בכתיבה, ומעל הספר שמעם וקבלם (אברבנאל).
42. אברבנאל.
43. תרגום יונתן.
44. רד"ק, מצודת דוד.
45. הוא אביו של מיכיהו (אברבנאל).
46. אברבנאל.
47. תרגום יונתן.
48. מצודת דוד.
49. אברבנאל.
50. מצודת דוד.
51. מצודת דוד, מלבי"ם. אברבנאל מבאר כי פחדו מה' ומעונשו ואמרו לברוך דע לך שאנחנו נגיד למלך את כל הדברים האלה, ואמרו אליו זאת כדי שלא יתרעם עליהם למה גילו את סודו, וגם מפני מה שאמרו לו אחרי זה (להלן בפס' יט) "הִסָּתֵר אַתָּה וְיִרְמְיָהוּ וְאִישׁ אַל יֵדַע אֵיפֹה אַתֶּם", כי הנה פחדו גם כן אולי ישלח המלך להרוג אותם ולכן יעצוהו על זה והפקידו את המגילה שמה בלשכת בן אלישמע הסופר כדי שמשם יקחוה אם ירצה המלך לשומעה.
52. מצודת דוד.
53. שאנו מוכרחים להגיד, שמא יקצוף עלינו המלך (מלבי"ם).
54. רש"י.
55. רצונו לומר, איך היה הכתיבה מפיו? וכאומר אם ירמיה אמר מפיו גם פרטי הדברים כמו שהם ואם כן יש לחשוש הרבה גם על הפרטים, או שאמר רק כללות העניין ואתה סדרת את הפרטים ואין לחשוש עליהם כל כך (מצודת דוד).
56. כי השרים בימי יהויקים כבר החליטו שאין משפט מוות לירמיה על נבואתו כי בשם ה' דיבר (כמו שכתוב בפרק כו לעיל), רק על ברוך נסתפקו פן העתיק הוא את הדברים מספרו של ירמיה מדעתו בלי שליחות מה' ובזה יתחייב מיתה, ועל זה שאלו איך כתבת? וגם כללו בזה אם לא הוסיף בה דברים מדעתו (מלבי"ם).
57. מצודת דוד.
58. תרגום יונתן.
59. מצודת דוד.
60. מצודת דוד.
61. אברבנאל.
62. אברבנאל.
63. וקראו ספר על שם סופו שאחר הכתיבה נעשה ספר (רד"ק, מצודת דוד).
64. וכאומר לא המתנתי עד שיגמור כל דבריו, אלא מיד כשאמר דבר כתבתיו למען לא אשנה דבר ממה שסידר הוא, ולא שמתי דבר במגילה ההיא אלא הדיו והכתיבה בלבד (מצודת דוד). מלבי"ם מבאר שברוך אמר שירמיהו קרא הדברים מפיו בדרך נבואה, והראיה שאני כותב על הספר ובדיו, כי כתבי הקודש אין נכתבים בע"פ אלא מתוך הכתב, ואיך כתבתי מפיו? ועל כרחך שקריאתו הוא קריאת ה' בעצמו בנבואה כומ"ש בפ"ק דב"ב (טו.) הקב"ה אומר ומשה כותב, ומזה בעצמו נודע ג"כ שהוא מכלל כתבי הקודש ולכן כתבם על הספר ובדיו כדין כתבי הקודש.
65. מלבי"ם.
66. רד"ק.
67. מצודת דוד.
68. מצודת דוד. ואמרו לו כך כי רצו להצילו, שאם היה אומר שהעתיק מספר שכתב ירמיהו לעצמו לא היה ירמיהו מתחייב למלך על זה שכתב זכרון דברים לעצמו, אבל מאחר ואמר שהוא נשלח בשליחות מירמיהו הלא יתחייב גם ירמיהו, וכבר אמרו חז"ל שיהויקים היה רשע ודורו היו צדיקים, וההיפך היה בצדקיהו, שכן תראה כאן שהם רצו להציל את ירמיהו והמלך רצה להורגו, ובימי צדקיהו היה להיפך שהשרים רצו להורגו והמלך הצילו (מלבי"ם).
69. רש"י, רד"ק, מצודת דוד.
70. מלשון פיקדון וגניזה (מצודת ציון).
71. אברבנאל.
72. דהיינו אשר היו סמוכים למלך (מצודת דוד). רצה לומר לא היו אלו השרים ששמעו אותה בלשכה, אלא שרים אחרים שהיו עם המלך (אברבנאל, מלבי"ם).
73. אברבנאל.
74. כי היה לו בית מיוחד לקיץ עם חלונות שתכנס בו הרוח כדי לקרר, ובית החורף היה במחסה ומסתור שלא יכנסו בו הרוח והקור (רד"ק).
75. הוא חודש כסליו שאז הזמן קר (מצודת דוד).
76. מצודת דוד.
77. כך שם הכלי שמבערין בו האש (רש"י, רד"ק, מצודת ציון). ופירשו רבותינו עצים על שם שנדלקים באחווה, כלומר שנדלקים זה מזה כאחים שמהנים זה לזה (רש"י, רד"ק). ומלבי"ם מבאר ש"אח" הוא מלשון (בראשית מא, יח) "וַתִּרְעֶ֖ינָה בָּאָֽחוּ", שהיו מייבשים את האחו ומבעירים בהם את האש בעצים, ואמר "ואת האח לפניו מבוערת" כלומר שעם האח היו מבעירים ועל ידו האש מבוערת.
78. מצודת ציון. ואמר "מבוערת" מפני העצים הבוערים בה כאילו היא מבוערת (רד"ק).
79. מצודת דוד.
80. מצודת דוד. רד"ק מבאר דפים, ונקראו דפי המגילה דלתות לפי שנפתחים ונסגרים כדלתות. ר"י קרא מבאר יריעות.
81. מצודת דוד. ובמדרש, מגילת קינות היתה, קראו לפניו "איכה", "בכה תבכה", "גלתה יהודה", "דרכי ציון אבילות" (איכה א, א-ה), בכל זה לא חש, אמר אני מלך על הנותרים, כיון שקרא "היו צריה לראש" (שם א, ה) אמר מעכשיו איני מלך, מיד ויקרעה בתער הסופר ושרפה באש (רש"י, רד"ק, מצודת דוד). במשבצות זהב שואל מדוע נאמר בפסוק "שלש דלתות וארבעה", והרי לכאורה היה צריך לומר שלאחר שקרא ארבעה דלתות קרע אותה? ותירץ (בשם ספר נועם מלך) שבפסוק הרביעי שמתחיל "דרכי ציון אבילות" אמר יהיויקים אני מלך, אבל בהמשך הפסוק שאמר "כהניה נאנחים" נהיה לו ספק, לפי שאפשר לפרש "כהניה" על הכהנים מזרע אהרן, ואפשר לפרש "כהניה" על השרים וראשי העם שגם הם נקראים בשם "כהנים", כמו שנאמר (שמואל-ב' ח, יח) "וּבְנֵי דָוִד כֹּהֲנִים הָיוּ", והכוונה שהם היו שרים, אבל כששמע את הפסוק החמישי "היו צריה לראש" אמר מעכשיו איני מלך, ואז החליט לקרוע את המגילה.
82. מצודת דוד.
83. מצודת דוד.
84. רד"ק, מצודת דוד.
85. מצודת דוד. ר"י קרא מבאר שקרעה במקום התפר שבין יריעה ויריעה על ידי תער הסופר והשליך לאש, וכן עשה לכל יריעה ויריעה עד תום כל המגילה.
86. מצודת ציון.
87. מצודת דוד.
88. אברבנאל.
89. מצודת דוד.
90. מצודת דוד. ורד"ק מבאר כי היה להם לפחוד ולקרוע בשמעם הדברים ולשוב בתשובה לפני האל. ומלבי"ם מבאר ולא קרעו בגדיהם על שריפת המגילה, שהרואה כתבי הקודש נשרפין צריך לקרוע. ובמדרש מובא שהוא קדר [-חתך] את כל האזכרות שבה ושרפן באש, וכתיב "ולא פחדו ולא קרעו את בגדיהם" מכלל דבעי מקרעי [-משמע שהם היו צריכים לקרוע את בגדיהם בגלל שקדר את המקומות בהם כתוב את שם ה'] (ילקוט שמעוני רמז שכד).
91. מצודת דוד.
92. מצודת דוד.
93. הם השרים העומדים מעל למלך (מלבי"ם). אבל השרים שבאו אל המלך והגידו לו כן פחדו, כמו שכתוב לעיל (בפס' טז) "פָּחֲדוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ", וכן התחננו למלך לבלתי שרוף את המגילה כמובא בפס' הבא (רד"ק).
94. מצודת דוד.
95. מצודת דוד.
96. רש"י, רד"ק, מצודת ציון.
97. מצודת ציון.
98. מצודת דוד.
99. שהוא היה הסופר שכתב מגילה זו (אברבנאל).
100. שהוא היה הנביא שניבא אותה (אברבנאל).
101. מצודת דוד.
102. מצודת דוד. שחיפשו במקום שהיו ולא מצאום כי הסתירם ה', ואפשר שְׁשָׁת חושך סביבותם או שביטל כח ראותם באותו מקום שהיו ירמיהו וברוך (רד"ק).
103. תרגום יונתן.
104. דהיינו שרף את הגליון והכתב עצמו (מצודת דוד). ורבותינו ז"ל למדו מזה שהרואה ספר תורה שנשרף חייב לקרוע שתי קריעות, אחת על הגויל ואחת על הכתב, שנאמר (כאן) "את המגלה ואת הדברים" המגילה זה הגויל, הדברים זה הכתב (רד"ק, ילקוט שמעוני), וזה לפי שאף שהגויל בלי כתב, אחרי שהיה מיוחד לדברי הנבואה כבר חלה בו קדושה רבה (אברבנאל).
105. מצודת דוד.
106. תרגום יונתן.
107. מצודת דוד.
108. תרגום יונתן.
109. מצודת דוד.
110. מצודת דוד.
111. מצודת דוד.
112. תרגום יונתן.
113. מצודת דוד.
114. תרוגם יונתן.
115. מצודת דוד.
116. מצודת דוד.
117. דהיינו על כסא המלוכה, ואכן יכניה בנו לא מלך כי אם שלושה חודשים ועשרה ימים (רד"ק, מצודת דוד).
118. כי בדרך ימות כשיוליכוהו בגולה (מצודת דוד), ולא הניחו הכשדים לקבור אותו (רד"ק).
119. מצודת ציון.
120. שיתבזה בשוכבו ביום מול חום השמש, ובלילה כשיקפאו המים מחמת הקור (מצודת דוד). ובתלמוד, אמר רבי חייא בר אבויה, כתוב על גלגלתו של יהויקים זאת ועוד אחרת [כלומר נעשתה בה נקמה אחת, ועוד אחרת תעשה בה]. זקינו דרבי פרידא אשכח [-מצא] ההוא גולגלתא דהות שדיא [-גולגולת שהיתה מושלכת] בשערי ירושלים והוה כתוב עילויה [-והיה כתוב עליה] 'זאת ועוד אחרת'. קברה, והדר נבוג [-בצבצה ויצאה] קברה והדר נבוג. אמר: האי גולגלתא של יהויקים דכתיב ביה (לעיל כב, יט) "קְבוּרַת חֲמוֹר יִקָּבֵר סָחוֹב וְהַשְׁלֵךְ מֵהָלְאָה לְשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִָם" אמר מלכא הוא, ולאו אורח ארעא לבזויי [-ואין זה דרך ארץ לבזותו]. שקלה [-לקח אותה], כרכה בשיראי [-עטף אותה בבגד], ואותביה בסיפטא [-והניחה בארגז], אתאי דביתהו חזיתה [-הגיע אשתו וראתה], נפקת [-יצאה] אמרה להו לשיבבתהא [-סיפרה לשכנתה], אמרי לה, האי דאיתתא קמייתא היא [-זוהי הגולגולת של אשתו הקודמת] דלא קא מנשי לה [-שהוא לא שכח אותה], שגרתא לתנורא וקלתה [-הדליקה את התנור ושרפתה], כי אתא [-כשבא] אמר היינו דכתיב עילויה [-עליה] זאת ועוד אחרת (סנהדרין פב.).
121. מצודת דוד.
122. הוא עוון שריפת המגילה (מצודת דוד), כי אם היה רומז על שאר העבירות היה לו לומר את כל עוונותיהם (אברבנאל).
123. תרגום יונתן.
124. מצודת ציון.
125. דהיינו הרעה האמורה במגילה ההיא (מצודת דוד).
126. מצודת דוד.
127. ולכן הושמה המגלה ההיא בין הכתובים ולא הושמה בתוך הנביאים למרות שהמחבר והמסדר אותה היה נביא (אברבנאל).
128. תרגום יונתן. כי מתחילה היו שלש אלפא ביתין, "איכה ישבה", "איכה יעיב", "איכה יועם" והוסיף עליה "אני הגבר" שכל אות משולשת בה (רש"י, מצודת דוד). ורז"ל (איכה רבה פתיחתא כט) נחלקו מה הם הדברים ההמה שהוסיף ירמיהו במגלה השנית הזאת, רבי חמא בר חנינא אמר "ונוסף עליהם" זה איכה יעיב, "דברים" זה איכה יועם, "רבים" זכור ה' "כהמה" זה אני הגבר, שהוא מן תלתא תלתא, ורבנן אמרי "ונוסף עליהם" זו אני הגבר שהוא מן תלתא תלתא מלמד שהיה כתוב על המגילה הראשונה איכה ישבה איכה יעיב איכה יועם, ועוד הוסיף עליהן דברים שהוא אני הגבר שהוא מתלתא תלתא ורבים כהמה הוא זכור ה' (רד"ק, אברבנאל), ובמדרש, "ועוד נוסף עליהם דברים" נמצאת אומר שלושה בנים הם, אחד תבע כבוד האב וכבוד הבן, ואחד תבע כבוד האב ולא כבוד הבן, ואחד תבע כבוד הבן ולא כבוד האב, ירמיה תבע כבוד האב וכבוד הבן שנאמר (איכה ג, מב) "נַחְנוּ פָשַׁעְנוּ וּמָרִינוּ אַתָּה לֹא סָלָחְתָּ", לפיכך נכפלה נבואתו שנאמר (כאן) "וְעוֹד נוֹסַף עֲלֵיהֶם דְּבָרִים רַבִּים כָּהֵמָּה", אליהו תבע כבוד האב ולא כבוד הבן שנאמר (מלכים-א' יט, י) "קַנֹּא קִנֵּאתִי לַיהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ", מה כתיב שם? (יט, טו-טז) "וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֵלָיו לֵךְ שׁוּב לְדַרְכְּךָ... וְאֵת יֵהוּא בֶן נִמְשִׁי תִּמְשַׁח לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל וְאֶת אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט מֵאָבֵל מְחוֹלָה תִּמְשַׁח לְנָבִיא תַּחְתֶּיךָ" שאין ת"ל "תחתיך" אלא שאי אפשר בנבואתך, יונה תבע כבוד הבן ולא כבוד האב מה נאמר בו? (יונה ג, א) "וַיְהִי דְבַר יְהֹוָה אֶל יוֹנָה שֵׁנִית לֵאמֹר", שנית נדבר עימו שלישית לא נדבר עימו (ילקוט שמעוני).

ניתן ליצור איתנו קשר
בטלפון 072-390-2392

או להשאיר פרטים בטופס ונחזור אליכם אי"ה