(א)
לֵאמֹר הֵן יְשַׁלַּח אִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְהָלְכָה מֵאִתּוֹ וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר הֲיָשׁוּב אֵלֶיהָ עוֹד הֲלוֹא חָנוֹף תֶּחֱנַף הָאָרֶץ הַהִיא וְאַתְּ זָנִית רֵעִים רַבִּים, וְשׁוֹב אֵלַי נְאֻם יְהֹוָה:
אומר הנביא, כה צִוַּנִי ה'
[1]
לֵאמֹר
לישראל,
[2]
הֵן
-הנה אם
[3]
יְשַׁלַּח
-יגרש
[4]
אִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְהָלְכָה מֵאִתּוֹ
בהיתר
[5]
וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר
, אפילו אם לא בא עליה
[6]
הֲיָשׁוּב אֵלֶיהָ עוֹד
בעלה הראשון לקחת אותה לאחר שמת השני או גרשה?!
[7]
הֲלוֹא
בעבור עָוֹן מגונה כזה
[8]
חָנוֹף תֶּחֱנַף
[9]
הָאָרֶץ הַהִיא
שיעשה בה זה המעשה,
[10]
וְאַתְּ
ישראל בעודך תַּחְתַּי
[11]
זָנִית
באיסור עם
[12]
רֵעִים
-מאהבים
[13]
רַבִּים,
וְ
עם כל זה
[14]
שׁוֹב אֵלַי
ואקבלך בתשובה
[15]
נְאֻם
-אמר
[16]
יְהֹוָה:
[17]
(ב)
שְׂאִי עֵינַיִךְ עַל שְׁפָיִם וּרְאִי אֵיפֹה לֹא שֻׁכַּבְּתְּ (שגלת עַל דְּרָכִים יָשַׁבְתְּ לָהֶם, כַּעֲרָבִי בַּמִּדְבָּר וַתַּחֲנִיפִי אֶרֶץ בִּזְנוּתַיִךְ וּבְרָעָתֵךְ:
שְׂאִי
-הרימי
[18]
עֵינַיִךְ
להביט
[19]
עַל שְׁפָיִם
-ההרים הגבוהים
[20]
וּרְאִי אֵיפֹה
-איה המקום אשר
[21]
לֹא שֻׁכַּבְּתְּ (שגלת
[22]
כתיב)
-שכבת שמה עם נואפים,
[23]
עַל דְּרָכִים יָשַׁבְתְּ
מזומנת
[24]
לָהֶם,
[25]
כַּעֲרָבִי
הזה הרגיל לשבת
[26]
בַּמִּדְבָּר
במסתור במקום שאין אנשים, כך הסתרת עצמך על הדרכים להסתתר שם עם הנואפים,
[27]
וַתַּחֲנִיפִי
-וחייבת את
[28]
אֶרֶץ
-הארץ להיות חרבה ושוממה
[29]
בִּזְנוּתַיִךְ
[30]
וּבְרָעָתֵךְ:
(ג)
וַיִּמָּנְעוּ רְבִבִים, וּמַלְקוֹשׁ לוֹא הָיָה וּמֵצַח אִשָּׁה זוֹנָה הָיָה לָךְ מֵאַנְתְּ הִכָּלֵם:
הלא בעוונך
[31]
וַיִּמָּנְעוּ
-נמנעו
[32]
הָ
רְבִבִים,
[33]
וּמַלְקוֹשׁ
[34]
לוֹא
-לא
[35]
הָיָה
, אם כן היה לך להתבייש במעשיך
[36]
, ואולם לא נכלמת
[37]
וּמֵצַח
של
[38]
אִשָּׁה זוֹנָה
שאינה מכסה מצחה בעבור בושתה
[39]
הָיָה לָךְ
, ועל אף שהנביאים הוכיחו אותך
[40]
מֵאַנְתְּ
בתוכחת הנביאים
[41]
הִכָּלֵם
- להיות נכלמת ומתביישת ממעשיך:
[42]
(ד)
הֲלוֹא מֵעַתָּה קָרָאת (קראתי) לִי אָבִי אַלּוּף נְעֻרַי אָתָּה":
הֲלוֹא מֵעַתָּה
אחרי שראית את העונש
[43]
שמנעתי את הגשם בעוונך
[44]
, הלוואי ושבת מרעתך
[45]
וְ
קָרָאת (קראתי
[46]
כתיב
) לִי
בפה"
[47]
אָבִי
", ואמרת עלי"
[48]
אַלּוּף
[49]
נְעֻרַי
[50]
אָתָּה":
[51]
(ה)
הֲיִנְטֹר לְעוֹלָם אִם יִשְׁמֹר לָנֶצַח?! הִנֵּה דִבַּרְתְּ (דברתי וַתַּעֲשִׂי הָרָעוֹת וַתּוּכָל:
ואמרת בתפילה
[52]
הֲיִנְטֹר
-וכי ה' ישמור את השנאה
[53]
לְעוֹלָם
?! הַ
אִם יִשְׁמֹר
האיבה
[54]
לָנֶצַח?!
[55]
ועל כל זה אמר ה', כי הדברים האלה היו טובים אילו היית עוזבת את החטא, אולם
[56]
הִנֵּה דִבַּרְתְּ (דברתי
[57]
כתיב)
את הדברים האלה בפיך בלבד, אבל במעשה
[58]
וַתַּעֲשִׂי
-עשית
[59]
הָרָעוֹת וַתּוּכָל
-ככל שיכולת לעשות, ואם כן איך לא תכלמי אם אין ליבך שלם עימי?! ואיך תדברי בתפילה כדברים האלה?!:
[60]
(ו)
וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֵלַי בִּימֵי יֹאשִׁיָּהוּ הַמֶּלֶךְ הֲרָאִיתָ אֲשֶׁר עָשְׂתָה מְשֻׁבָה יִשְׂרָאֵל?! הֹלְכָה הִיא עַל כָּל הַר גָּבֹהַּ וְאֶל תַּחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן וַתִּזְנִי שָׁם:
כאן מספר הנביא כיצד הודיעו ה' חטאת בני יהודה אשר יעשו בסתר והעונש שיקבלו עליו באומרו,
[61]
וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֵלַי בִּימֵי יֹאשִׁיָּהוּ הַמֶּלֶךְ
כְּשֶׁצִּוַּנִי להחזיר את עשרת השבטים מהגלות,
[62]
הֲרָאִיתָ
-האם נתת לב לראות
[63]
אֲשֶׁר עָשְׂתָה מְשֻׁבָה
-המורדת
[64]
יִשְׂרָאֵל?!
[65]
הֹלְכָה
-היתה הולכת
[66]
הִיא
[67]
עַל כָּל הַר גָּבֹהַּ וְאֶל תַּחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן
[68]
וַתִּזְנִי
-וזנתה
[69]
שָׁם
לעבודה זרה:
[70]
(ז)
וָאֹמַר אַחֲרֵי עֲשׂוֹתָהּ אֶת כָּל אֵלֶּה אֵלַי תָּשׁוּב וְלֹא שָׁבָה וַתֵּרֶא (ותראה בָּגוֹדָה אֲחוֹתָהּ יְהוּדָה:
וָאֹמַר
על ידי הנביאים,
[71]
אַחֲרֵי עֲשׂוֹתָהּ אֶת כָּל אֵלֶּה
מצאוה צרות רבות ורעות וְתִתְחָרֵט על מעשיה הרעים, ומשכך
[72]
אֵלַי תָּשׁוּב
-בתשובה,
[73]
וְ
הנה עם כל זה
[74]
לֹא שָׁבָה
-רצתה לשוב,
[75]
וַתֵּרֶא (ותראה
כתיב)
את כל זה
[76]
בָּגוֹדָה
-הבוגדנית המורדת
[77]
הלא היא
אֲחוֹתָהּ יְהוּדָה
, ולא שתה אל ליבה
[78]
ולא לקחה מוסר:
[79]
(ח)
וָאֵרֶא כִּי עַל כָּל אֹדוֹת אֲשֶׁר נִאֲפָה" מְשֻׁבָה יִשְׂרָאֵל" שִׁלַּחְתִּיהָ וָאֶתֵּן אֶת סֵפֶר כְּרִיתֻתֶיהָ אֵלֶיהָ וְלֹא יָרְאָה בֹּגֵדָה יְהוּדָה" אֲחוֹתָהּ וַתֵּלֶךְ וַתִּזֶן גַּם הִיא:
וָאֵרֶא
-ואני רואה ולפני גלוי
[80]
כִּי
למרות
[81]
שֶׁ
עַל כָּל אֹדוֹת אֲשֶׁר נִאֲפָה"
מְשֻׁבָה יִשְׂרָאֵל"
[82]
בעכו"ם
[83]
שִׁלַּחְתִּיהָ
מעל פני,
[84]
וָאֶתֵּן
-ונתתי
אֶת סֵפֶר כְּרִיתֻתֶיהָ אֵלֶיהָ
[85]
, ראתה
[86]
בפורענות הזאת
[87]
וְלֹא יָרְאָה
ממני"
[88]
בֹּגֵדָה יְהוּדָה"
[89]
אֲחוֹתָהּ
שאשלח גם אותה
[90]
בגלות כמלכות ישראל,
[91]
וַתֵּלֶךְ וַתִּזֶן
-ותזנה
[92]
גַּם הִיא
בעכו"ם כאחותה ישראל:
[93]
(ט)
וְהָיָה מִקֹּל זְנוּתָהּ וַתֶּחֱנַף אֶת הָאָרֶץ וַתִּנְאַף אֶת הָאֶבֶן וְאֶת הָעֵץ:
וְהָיָה מִקֹּל
-בגלל קלות
[94]
זְנוּתָהּ
לעכו"ם,
[95]
וַתֶּחֱנַף
-חייבה
[96]
אֶת הָאָרֶץ
להיות חרבה ושממה,
[97]
וַתִּנְאַף אֶת הָאֶבֶן וְאֶת הָעֵץ
בעשותה מהם צלמים לעכו"ם:
[98]
(י)
וְגַם בְּכָל זֹאת לֹא שָׁבָה אֵלַי" בָּגוֹדָה אֲחוֹתָהּ יְהוּדָה" בְּכָל לִבָּהּ כִּי אִם בְּשֶׁקֶר נְאֻם יְהֹוָה:
וְגַם
שראו בקלקלת פורענות חבריהם
[99]
, ולמרות כל הרעה שראתה שבאה על ישראל,
[100]
בְּכָל
-עם כל
[101]
זֹאת לֹא שָׁבָה אֵלַי"
בָּגוֹדָה אֲחוֹתָהּ יְהוּדָה"
[102]
בְּכָל לִבָּהּ כִּי אִם בְּשֶׁקֶר
[103]
, מהשפה ולחוץ
[104]
, כשלבבה נוטה לעבודה זרה,
[105]
נְאֻם
-אמר
[106]
יְהֹוָה:
(יא)
וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֵלַי צִדְּקָה נַפְשָׁהּ מְשֻׁבָה יִשְׂרָאֵל" מִ"בֹּגֵדָה יְהוּדָה":
ולכן
[107]
וַיֹּאמֶר
-אמר
[108]
יְהֹוָה אֵלַי
, אף על פי שישראל חטאה בראשונה, יהודה הכבידה בפשעה כל כך עד אשר
[109]
צִדְּקָה
-צדיקה נחשבה
[110]
נַפְשָׁהּ
של "
מְשֻׁבָה יִשְׂרָאֵל"
מִ"
בֹּגֵדָה יְהוּדָה"
[111]
, שלמול יהודה נחשבה ישראל לצדקת:
[112]
(יב)
הָלֹךְ וְקָרָאתָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה צָפוֹנָה וְאָמַרְתָּ, שׁוּבָה" מְשֻׁבָה יִשְׂרָאֵל" נְאֻם יְהֹוָה, לוֹא אַפִּיל פָּנַי בָּכֶם, כִּי חָסִיד אֲנִי נְאֻם יְהֹוָה לֹא אֶטּוֹר לְעוֹלָם:
ולכן אחרי זה אומר ה' לנביא,
[113]
הָלֹךְ
-לך
[114]
וְקָרָאתָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה
[115]
בירושלים לפני זקני יהודה
[116]
צָפוֹנָה
-אל מול צפון
[117]
למקומות שגלו שם ישראל באשור,
[118]
וְאָמַרְתָּ,
שׁוּבָה"
מְשֻׁבָה יִשְׂרָאֵל"
[119]
נְאֻם
-אמר
[120]
יְהֹוָה,
לוֹא אַפִּיל
-לא אשכין
[121]
פָּנַי
-רוגזי
[122]
בָּכֶם,
כִּי
אע"פ שחטאתם והייתם חייבים כליה
[123]
חָסִיד אֲנִי
[124]
נְאֻם
-אמר
[125]
יְהֹוָה
, ולא כאדם שאינו מוחל לשונאו אף אם יעשה תשובה
[126]
, אלא אני
לֹא אֶטּוֹר
-אשמור
[127]
האיבה
[128]
לְעוֹלָם
כי מיד כשתשובו, תלך לה האיבה
[129]
, ואשכח עוונך מכל וכל:
[130]
(יג)
אַךְ דְּעִי עֲוֹנֵךְ כִּי בַּיְהֹוָה אֱלֹהַיִךְ פָּשָׁעַתְּ וַתְּפַזְּרִי אֶת דְּרָכַיִךְ לַזָּרִים תַּחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן וּבְקוֹלִי לֹא שְׁמַעְתֶּם, נְאֻם יְהֹוָה:
אַךְ
קודם שאשיבך אלי
[131]
דְּעִי
- צריך שתדעי
[132]
עֲוֹנֵךְ
ותכירי בעצמך על מה הגליתיך
[133]
, שהרבית עָוֹן,
[134]
כִּי בַּיְהֹוָה אֱלֹהַיִךְ פָּשָׁעַתְּ
-מרדת
[135]
, ולא עברת דרך עכו"ם אחת לבדה, אלא
[136]
וַתְּפַזְּרִי
-פזרת
[137]
אֶת דְּרָכַיִךְ
-רגלייך
[138]
זה מזה לנאוף
[139]
לַזָּרִים
-להרבה זרים
[140]
תַּחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן
, וקראתי אותך שתשובי אלי והתריתי בך על ידי הנביאים
[141]
וּבְקוֹלִי לֹא שְׁמַעְתֶּם,
[142]
נְאֻם
-אמר
[143]
יְהֹוָה:
(יד)
שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים נְאֻם יְהֹוָה, כִּי אָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָכֶם וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶחָד מֵעִיר וּשְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם צִיּוֹן:
שׁוּבוּ
אלי, אתם
[144]
בָנִים שׁוֹבָבִים
-מורדים
[145]
נְאֻם
-אמר
[146]
יְהֹוָה,
כִּי אָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָכֶם
ונקראתם בשמי, שאני אדון לכם ואין כבודי להניח אתכם ביד אויבי
[147]
, לכן מהראוי שתשובו אלי,
[148]
וְלָקַחְתִּי
-ואז אקח
[149]
אֶתְכֶם
מהגולה, ואף אם מעט ישובו אלי
[150]
אפילו יהודי
[151]
אֶחָד
לבדו
[152]
מֵעִיר
-מערי הגויים, משם אקחנו,
[153]
וּשְׁנַיִם
-ואפילו שנים לבדם
[154]
מִמִּשְׁפָּחָה
מאומה אחת
[155]
, משם אקחם
[156]
ולא ישתקעו שם עם העומדים במרדם,
[157]
וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם צִיּוֹן:
(טו)
וְנָתַתִּי לָכֶם רֹעִים כְּלִבִּי וְרָעוּ אֶתְכֶם דֵּעָה וְהַשְׂכֵּיל:
ולא תחשבו שתמליכו עליכם מלכים רשעים כרצונכם כמו שעשיתם לירבעם ואחאב ושאר מלכי ישראל, לא יהיה הדבר כן,
[158]
וְנָתַתִּי
-כי אני אתן
[159]
לָכֶם רֹעִים
-מלכים צדיקים
[160]
וטובים
[161]
מזרע בית דוד
[162]
שֶׁיִּרְעוּ אתכם
[163]
כְּלִבִּי
-כפי רצון ליבי,
[164]
וְרָעוּ
-וְיִרְעוּ
[165]
אֶתְכֶם
בדרך
[166]
דֵּעָה וְהַשְׂכֵּיל:
(טז)
וְהָיָה כִּי תִרְבּוּ וּפְרִיתֶם בָּאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵמָּה נְאֻם יְהֹוָה, לֹא יֹאמְרוּ עוֹד אֲרוֹן בְּרִית יְהֹוָה וְלֹא יַעֲלֶה עַל לֵב וְלֹא יִזְכְּרוּ בוֹ וְלֹא יִפְקֹדוּ וְלֹא יֵעָשֶׂה עוֹד:
וְהָיָה כִּי תִרְבּוּ וּפְרִיתֶם בָּאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵמָּה נְאֻם
-אמר
[167]
יְהֹוָה,
לֹא יֹאמְרוּ עוֹד
זה לזה נלך להתפלל לפני"
[168]
אֲרוֹן בְּרִית יְהֹוָה
" כי לפי מרבית העם המקום לא יכילם
[169]
וְלֹא יַעֲלֶה עַל לֵב
של מישהו ללכת לשם יחידי, כי מאוד יקשה לבוא שמה מדוחק המון העם,
[170]
וְ
כן
[171]
לֹא יִזְכְּרוּ בוֹ וְלֹא יִפְקֹדוּ
במחשבתם
[172]
וְלֹא יֵעָשֶׂה עוֹד
ארונות אחרים שיוכלו כולם לבוא להתפלל לפניהם:
[173]
(יז)
בָּעֵת הַהִיא יִקְרְאוּ לִירוּשָׁלִַם" כִּסֵּא יְהֹוָה", וְנִקְוּוּ אֵלֶיהָ כָל הַגּוֹיִם לְשֵׁם יְהֹוָה לִירוּשָׁלִָם וְלֹא יֵלְכוּ עוֹד אַחֲרֵי שְׁרִרוּת לִבָּם הָרָע:
בָּעֵת הַהִיא
לא רק שלא יבואו הגויים על ירושלים להילחם אלא
[174]
יִקְרְאוּ לִירוּשָׁלִַם"
כִּסֵּא יְהֹוָה",
[175]
וְנִקְוּוּ
-ויתקבצו
[176]
אֵלֶיהָ כָל הַגּוֹיִם לְשֵׁם
-בעבור שם
[177]
יְהֹוָה
השורה בה;
[178]
לִירוּשָׁלִָם
יתקבצו, כי שמה תהיה השראת השכינה,
[179]
וְלֹא יֵלְכוּ עוֹד
[180]
אַחֲרֵי שְׁרִרוּת לִבָּם
המראה להם את
[181]
הָרָע
ומסית אותם לעשותו
[182]
, כי יכירו כולם את מלכות ה' ואחדותו, דרכיו ותורתו:
[183]
(יח)
בַּיָּמִים הָהֵמָּה יֵלְכוּ בֵית יְהוּדָה עַל בֵּית יִשְׂרָאֵל וְיָבֹאוּ יַחְדָּו מֵאֶרֶץ צָפוֹן עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִנְחַלְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם:
בַּיָּמִים הָהֵמָּה
, בעת קיבוץ הגלויות,
[184]
יֵלְכוּ
ממקום שגלו
[185]
בֵית יְהוּדָה
[186]
עַל
-עִם
[187]
בֵּית יִשְׂרָאֵל
[188]
אשר עימם יתחברו
[189]
, וישימו להם ראש אחד,
[190]
וְיָבֹאוּ יַחְדָּו
יהודה וישראל
[191]
מֵאֶרֶץ צָפוֹן
שם גלו
[192]
עַל
-אל
[193]
הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִנְחַלְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם:
(יט)
וְאָנֹכִי אָמַרְתִּי אֵיךְ אֲשִׁיתֵךְ בַּבָּנִים וְאֶתֶּן לָךְ אֶרֶץ חֶמְדָּה, נַחֲלַת צְבִי צִבְאוֹת גּוֹיִם, וָאֹמַר אָבִי" תִּקְרְאִי (תקראו) לִי וּמֵאַחֲרַי לֹא תָשׁוּבִי (תשובו:
וְ
מתחילה, כשלקחתיך לי לעם
[194]
אָנֹכִי אָמַרְתִּי
בליבי,
[195]
אֵיךְ אֲשִׁיתֵךְ
-אשים אותך
[196]
עדתי ואומתי
[197]
בַּבָּנִים
-בתוך שאר הבנים?!
[198]
לפיכך ביררתי מנה יפה,
[199]
וְאֶתֶּן
-ולזה נתתי
[200]
לָךְ אֶרֶץ חֶמְדָּה,
[201]
נַחֲלַת צְבִי
-מפוארת לכל
[202]
צִבְאוֹת גּוֹיִם,
[203]
וָאֹמַר
בליבי, ע"י שהיא ארץ חמדה, "
[204]
אָבִי"
תִּקְרְאִי (תקראו
כתיב
) לִי
, שתכירי בטובה,
[205]
וּ
מכיוון שהיא נחלת צבי וקיום,
[206]
מֵאַחֲרַי לֹא תָשׁוּבִי (תשובו
כתיב)
עד עולם
[207]
, כי תתקיימי ביראתי כמו שתתקיים תמיד הנחלה בידכם:
[208]
(כ)
אָכֵן בָּגְדָה אִשָּׁה מֵרֵעָהּ כֵּן בְּגַדְתֶּם בִּי בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם יְהֹוָה:
אָכֵן
-ואולם אתם לא עשיתם מחשבתי
[209]
, כי כמו
[210]
שֶׁ
בָּגְדָה
-מרדה
[211]
אִשָּׁה מֵרֵעָהּ
-מבעלה והלכה מאיתו,
[212]
כֵּן
-כך אתם
[213]
בְּגַדְתֶּם בִּי
[214]
בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם
-אמר
[215]
יְהֹוָה
, ועם כל פשעיכם, רואה אני שבאחרית הימים תשובו אלי ואגאל אתכם:
[216]
(כא)
קוֹל עַל שְׁפָיִים נִשְׁמָע בְּכִי תַחֲנוּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי הֶעֱוּוּ אֶת דַּרְכָּם שָׁכְחוּ אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵיהֶם:
כי
[217]
קוֹל עַל שְׁפָיִים
-המקומות הגבוהים
[218]
נִשְׁמָע
-היה ראוי להישמע
[219]
, והקול יהיה של
[220]
בְּכִי תַחֲנוּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
הגולים בצפון
[221]
, קול בכי על מַעֲלָם ועל בקשתם סליחה על
[222]
כִּי הֶעֱוּוּ
-עיקמו
[223]
אֶת דַּרְכָּם
בדברים שבין אדם לחבירו
[224]
, ובמה שבין אדם למקום
[225]
שָׁכְחוּ אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵיהֶם
ולא עבדוהו:
[226]
(כב)
שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים אֶרְפָּה מְשׁוּבֹתֵיכֶם הִנְנוּ אָתָנוּ לָךְ כִּי אַתָּה יְהוָֹה אֱלֹהֵינוּ:
לכן אני אומר לכם, עד שלא יבואו ימי הרעה,
[227]
שׁוּבוּ
אלי
[228]
בָּנִים שׁוֹבָבִים
-מורדים
[229]
, שובו אלי למען
אֶרְפָּה
-ארפא
[230]
מְשׁוּבֹתֵיכֶם
-על המרידה שמרדתם בי
[231]
, ומלמדם הנביא להתוודות ולומר,
[232]
הִנְנוּ אָתָנוּ
-באנו
[233]
לָךְ
בתשובה,
[234]
כִּי אַתָּה
מעולם
[235]
יְהוָֹה אֱלֹהֵינוּ:
(כג)
אָכֵן לַשֶּׁקֶר מִגְּבָעוֹת הָמוֹן הָרִים אָכֵן בַּיהוָֹה אֱלֹהֵינוּ תְּשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל:
וְיִתְוַדּוּ ויאמרו,
[236]
אָכֵן
-ידענו
[237]
באמת
[238]
כי
[239]
לַשֶּׁקֶר
קיווינו לעזר מהעכו"ם העומדים
[240]
מִגְּבָעוֹת
-על הגבעות
[241]
הָמוֹן
-ומהמון הפסילים שעל
[242]
הֶ
הָרִים
[243]
, כי לא הועילו לנו
[244]
שהם והמונם שקר,
[245]
אָכֵן
-ובאמת
[246]
בַּיהוָֹה
-בעזרת ה'
[247]
אֱלֹהֵינוּ
ולא באחר
[248]
באה
[249]
תְּשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל:
(כד)
וְהַבֹּשֶׁת אָכְלָה אֶת יְגִיעַ אֲבוֹתֵינוּ מִנְּעוּרֵינוּ אֶת צֹאנָם וְאֶת בְּקָרָם אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנוֹתֵיהֶם:
וְ
יִתְוַדּוּ גם כן ויאמרו,
[250]
הַבֹּשֶׁת
-העבודה זרה שעסקנו בה
[251]
שהיא לבושת ולכלימה לעובדיה,
[252]
אָכְלָה
וְכִלְּתָה
[253]
אֶת יְגִיעַ אֲבוֹתֵינוּ
, שבעוון עבודתה היה יגיענו לבז
[254]
ובא לנו הכליון וההפסד שהיה
[255]
מִנְּעוּרֵינוּ
-מעת נעורינו
[256]
, את הכל הבושת
[257]
אכלה,
[258]
אֶת צֹאנָם וְאֶת בְּקָרָם אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנוֹתֵיהֶם
[259]
הכל הלך לאבדון
[260]
, לכן אנו בתכלית הייאוש מבלי לעשות דבר, רק:
[261]
(כה)
נִשְׁכְּבָה בְּבָשְׁתֵּנוּ וּתְכַסֵּנוּ כְּלִמָּתֵנוּ כִּי לַיְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ חָטָאנוּ אֲנַחְנוּ וַאֲבוֹתֵינוּ מִנְּעוּרֵינוּ וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה, וְלֹא שָׁמַעְנוּ בְּקוֹל יְהוָֹה אֱלֹהֵינוּ:
נִשְׁכְּבָה בְּבָשְׁתֵּנוּ
אנחנו גם כן כמו אבותינו שהיו כלים בבושתם
[262]
, באותו רֶשַׁע שבו עמדנו מנעורינו בו אנו עומדין היום,
[263]
וּתְכַסֵּנוּ כְּלִמָּתֵנוּ
[264]
כִּי לַיְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ חָטָאנוּ
[265]
אֲנַחְנוּ וַאֲבוֹתֵינוּ מִנְּעוּרֵינוּ
[266]
וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה,
וְלֹא שָׁמַעְנוּ בְּקוֹל יְהוָֹה אֱלֹהֵינוּ:
[267]