/ ירמיהו פרק מג'

פסוקים

ירמיהו פרק מג'

(א) וַיְהִי כְּכַלּוֹת יִרְמְיָהוּ לְדַבֵּר אֶל כָּל הָעָם אֶת כָּל דִּבְרֵי יְהֹוָה אֱלֹהֵיהֶם אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ יְהֹוָה אֱלֹהֵיהֶם אֲלֵיהֶם, אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה: וַיְהִי כְּכַלּוֹת -כאשר סיים [1] יִרְמְיָהוּ לְדַבֵּר אֶל כָּל הָעָם אֶת כָּל דִּבְרֵי יְהֹוָה אֱלֹהֵיהֶם אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ יְהֹוָה אֱלֹהֵיהֶם אֲלֵיהֶם, אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה: [2]
(ב) וַיֹּאמֶר עֲזַרְיָה בֶן הוֹשַׁעְיָה וְיוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ וְכָל הָאֲנָשִׁים הַזֵּדִים אֹמְרִים אֶל יִרְמְיָהוּ, שֶׁקֶר אַתָּה מְדַבֵּר! לֹא שְׁלָחֲךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ לֵאמֹר" לֹא תָבֹאוּ מִצְרַיִם לָגוּר שָׁם": וַיֹּאמֶר עֲזַרְיָה [3] בֶן הוֹשַׁעְיָה וְיוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ וְכָל הָאֲנָשִׁים הַזֵּדִים -הרשעים [4] , היו אֹמְרִים [5] אֶל יִרְמְיָהוּ, שֶׁקֶר אַתָּה מְדַבֵּר! לֹא שְׁלָחֲךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ לֵאמֹר" לֹא תָבֹאוּ מִצְרַיִם לָגוּר שָׁם": [6]
(ג) כִּי בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה מַסִּית אֹתְךָ בָּנוּ לְמַעַן תֵּת אֹתָנוּ בְיַד הַכַּשְׂדִּים לְהָמִית אֹתָנוּ וּלְהַגְלוֹת אֹתָנוּ בָּבֶל: כִּי בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה מַסִּית אֹתְךָ בָּנוּ לְמַעַן תֵּת אֹתָנוּ בְיַד הַכַּשְׂדִּים לְהָמִית אֹתָנוּ -חלק מאיתנו [7] וּלְהַגְלוֹת אֹתָנוּ -חלק מאיתנו [8] לְ בָּבֶל: [9]
(ד) וְלֹא שָׁמַע יוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ וְכָל שָׂרֵי הַחֲיָלִים וְכָל הָעָם בְּקוֹל יְהֹוָה לָשֶׁבֶת בְּאֶרֶץ יְהוּדָה: וְ לכן [10] לֹא שָׁמַע יוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ וְכָל שָׂרֵי הַחֲיָלִים וְכָל הָעָם בְּקוֹל יְהֹוָה לָשֶׁבֶת בְּאֶרֶץ יְהוּדָה:
(ה) וַיִּקַּח יוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ וְכָל שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֵת כָּל שְׁאֵרִית יְהוּדָה אֲשֶׁר שָׁבוּ מִכָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר נִדְּחוּ שָׁם, לָגוּר בְּאֶרֶץ יְהוּדָה: וַיִּקַּח -ויקחו [11] יוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ וְכָל שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֵת כָּל שְׁאֵרִית יְהוּדָה אֲשֶׁר שָׁבוּ -חזרו [12] מִכָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר נִדְּחוּ שָׁם, לָגוּר בְּאֶרֶץ יְהוּדָה:
(ו) אֶת הַגְּבָרִים וְאֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הַטַּף וְאֶת בְּנוֹת הַמֶּלֶךְ, וְאֵת כָּל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר הִנִּיחַ נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים אֶת גְּדַלְיָהוּ בֶּן אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן, וְאֵת יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא וְאֶת בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּהוּ: אֶת הַגְּבָרִים וְאֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הַטַּף וְאֶת בְּנוֹת הַמֶּלֶךְ, וְאֵת כָּל הַנֶּפֶשׁ [13] אֲשֶׁר הִנִּיחַ נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים אֶת -עם [14] גְּדַלְיָהוּ בֶּן אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן, וְאֵת יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא וְאֶת בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּהוּ: [15]
(ז) וַיָּבֹאוּ אֶרֶץ מִצְרַיִם כִּי לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל יְהֹוָה וַיָּבֹאוּ עַד תַּחְפַּנְחֵס: וַיָּבֹאוּ לְ אֶרֶץ [16] מִצְרַיִם כִּי לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל יְהֹוָה אשר ציווה עליהם שלא ללכת, [17] וַיָּבֹאוּ עַד תַּחְפַּנְחֵס אשר בארץ מצרים: [18]
(ח) וַיְהִי דְבַר יְהֹוָה אֶל יִרְמְיָהוּ בְּתַחְפַּנְחֵס לֵאמֹר: וַיְהִי דְבַר יְהֹוָה אֶל יִרְמְיָהוּ בְּתַחְפַּנְחֵס [19] לֵאמֹר:
(ט) קַח בְּיָדְךָ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת, וּטְמַנְתָּם בַּמֶּלֶט בַּמַּלְבֵּן אֲשֶׁר בְּפֶתַח בֵּית פַּרְעֹה בְּתַחְפַּנְחֵס, לְעֵינֵי אֲנָשִׁים יְהוּדִים: קַח בְּיָדְךָ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת, וּטְמַנְתָּם בַּמֶּלֶט [20] בַּמַּלְבֵּן [21] אֲשֶׁר בְּפֶתַח -סמוך לפתח [22] בֵּית פַּרְעֹה בְּתַחְפַּנְחֵס, לְעֵינֵי אֲנָשִׁים יְהוּדִים: [23]
(י) וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, כֹּה אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הִנְנִי שֹׁלֵחַ וְלָקַחְתִּי אֶת נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל עַבְדִּי, וְשַׂמְתִּי כִסְאוֹ מִמַּעַל לָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר טָמָנְתִּי, וְנָטָה אֶת שַׁפְרִירוֹ (שפרורו עֲלֵיהֶם: וְאָמַרְתָּ -ותאמר [24] אֲלֵיהֶם, [25] כֹּה -כך [26] אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת [27] אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הִנְנִי שֹׁלֵחַ -מעיר את ליבו לבוא לפֹה, [28] וְלָקַחְתִּי אֶת נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל עַבְדִּי, [29] וְשַׂמְתִּי -ואשים [30] כִסְאוֹ מִמַּעַל לָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר טָמָנְתִּי, וְנָטָה אֶת שַׁפְרִירוֹ (שפרורו כתיב) -אָהֳלוֹ היפה [31] עֲלֵיהֶם:
(יא) וּבָא (ובאה) וְהִכָּה אֶת אֶרֶץ מִצְרָיִם אֲשֶׁר לַמָּוֶת לַמָּוֶת וַאֲשֶׁר לַשְּׁבִי לַשֶּׁבִי, וַאֲשֶׁר לַחֶרֶב לֶחָרֶב: וּבָא -ויבוא [32] נבוכדנצר [33] (ובאה [34] כתיב ) וְהִכָּה -ויכה [35] אֶת אֶרֶץ מִצְרָיִם , את מי [36] אֲשֶׁר ראוי [37] לַמָּוֶת -למות ברעב לַמָּוֶת -ימות ברעב, [38] וַאֲשֶׁר ראוי [39] לַשְּׁבִי לַשֶּׁבִי, וַאֲשֶׁר ראוי [40] לַחֶרֶב בהיותו בשבי [41] לֶחָרֶב:
(יב) וְהִצַּתִּי אֵשׁ בְּבָתֵּי אֱלֹהֵי מִצְרַיִם, וּשְׂרָפָם וְשָׁבָם וְעָטָה אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם כַּאֲשֶׁר יַעְטֶה הָרֹעֶה אֶת בִּגְדוֹ וְיָצָא מִשָּׁם בְּשָׁלוֹם: וְהִצַּתִּי -ואבעיר [42] אֵשׁ בְּבָתֵּי אֱלֹהֵי מִצְרַיִם, וּשְׂרָפָם -וישרוף אותם נבוכדנצר, [43] וְשָׁבָם -ויקח בשבי את אלוהיהם העשויים עץ כסף וזהב, [44] וְעָטָה -ויכרוך [45] אֶת שלל [46] אֶרֶץ מִצְרַיִם לקחת הכל [47] כַּאֲשֶׁר -כמו [48] שֶׁ יַעְטֶה -שְׁכּוֹרֶךְ [49] הָרֹעֶה אֶת כל כליו עִם [50] בִּגְדוֹ כשנוסע ממקום למקום, [51] וְ לאחר מכן יָצָא -יֵצֵא נבוכדנצר [52] מִשָּׁם בְּשָׁלוֹם ולא יוכלו אנשי מצרים לקחת את שלהם מידו: [53]
(יג) וְשִׁבַּר אֶת מַצְּבוֹת בֵּית שֶׁמֶשׁ אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, וְאֶת בָּתֵּי אֱלֹהֵי מִצְרַיִם יִשְׂרֹף בָּאֵשׁ: וְשִׁבַּר -וישבור [54] אֶת מַצְּבוֹת [55] בֵּית שֶׁמֶשׁ [56] אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, וְאֶת בָּתֵּי אֱלֹהֵי מִצְרַיִם יִשְׂרֹף בָּאֵשׁ: [57]

הערות

1. תרגום יונתן.
2. האמורים לעיל (מצודת דוד). ורצה לומר שגם מה שלכאורה נראה שירמיהו דיבר בעצמו בסוף הפרק הקודם [על כך שבאמת ישראל ירצו ללכת למצרים גם אם תהיה נבואה להישאר בארץ] הם היו דברי ה' שהודיע לירמיהו את מחשבותיהם שהיו מתעים את הנביא (מלבי"ם).
3. יתכן שהוא יזניהו הנזכר לעיל (מ, ח) והיה נקרא בשתי השמות (מצודת ציון).
4. מצודת ציון.
5. ולפי שארכו הדברים אמר שוב אומרים (מצודת דוד).
6. אברבנאל מבאר שלא קיבלו את דברי הנביא כי חשבו שאם היה זה דבר ה' היה בא בשעתו כשביקשו ממנו ולא היה מתאחר כמה ימים (ראה לעיל מב, ז), ולכן חשבו שהנביא אמר זאת מעצמו. מלבי"ם מבאר שלא האמינו לו כי חשבו שיען שברוך בן נריה נכנס ויצא בין העם ושמע דעתם שרוצים בכל אופן ללכת מצרים הגיד זאת לירמיה והוא הסיתו לזה, וגם שמאחר שחשבו שמצד הטבע ירע נבוכדנצר להם על הריגת גדליה וטוב שימלטו מידו, אם כן איך אפשר שיצום ה' להשאר במקום סכנה ויצטרך לשנות בחירת נבוכדנצר שזה נס מחוץ לטבע?! והרי ה' לא יעשה נס כל עוד שיש אפשרות להימלט בדרך הטבע, ועל כן לא האמינו בנבואתו.
7. מצודת דוד.
8. מצודת דוד.
9. תרגום יונתן. ויתכן שהיה להם תגר ומריבה עם ברוך ולכן חשדוהו בזה שהוא מסית בהם את ירמיה לנבאות להם להישאר שם למען יהיו נמסרים ביד הכשדים (מצודת דוד). אברבנאל מבאר כי סברו שברוך בן נריה שכנע את ירמיהו לעשות כן כי ידע שהוא לא יגיע לרוח הקודש במצרים שהיא ארץ טמאה, ולפי זה כשאמר "למען" לא היתה כוונתם שזאת מטרתו של ברוך בן נריה אלא תוצאת מעשיו, כלומר ועל ידי כך יתן אותנו ביד הכשדים, כמו (שמות כג, יב) "לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ" שמטרת השבת היא לא מנוחת החמור והשור, אלא מנוחת החמור והשור היא התוצאה של השבת, כן העניין בזה שאם ישארו שם תהיה ישיבתם שמה סיבה שיהרגום הכשדיים או יגלום לבבל.
10. אברבנאל.
11. אברבנאל.
12. מצודת דוד.
13. העבדים והשפחות (מצודת דוד).
14. רד"ק.
15. גם אותם לקחו שלא בטובתם (מצודת דוד), והוליכום עמהם לארץ מצרים כי רצו שלא יפרד הנביא מהם כדי שזכותו תעמוד להם, ורצו שברוך בן נריה ילך שמה ולא יזכה למעלת הנבואה (אברבנאל).
16. תרגום יונתן.
17. מצודת דוד. ומלבי"ם מבאר שעל ידי שלא שמעו בקול ה' נסתבב שבאו למצרים, כי באמת זוהי הקללה האחרונה שבמשנה תורה (דברים כח, סח) "וֶהֱשִׁיבְךָ יְהֹוָה מִצְרַיִם בָּאֳנִיּוֹת", וביאתם היתה עונש על חטאיהם הקודמים.
18. מצודת דוד.
19. בעבור ששארית יהודה חשבו שלא היה דבר ה' מה שאמר ירמיהו אליהם שלא יבואו למצרים, ושהיה זה לעכבם בארץ יהודה בעבור ברוך בן נריה, לכן באה לו הנבואה בהיותם כבר בתחפנחס שהיא מארץ מצרים (אברבנאל).
20. הוא החומר שעושים ממנו הלבנים או חומר אחר מסיד ומחול (רד"ק).
21. הוא המקום שעושים שם הלבנים (רד"ק, מצודת ציון).
22. מצודת דוד.
23. והיות שגם הנבואה לרעה שישוב ה' ממנה אם ייטיבו העם מעשיהם, אם יעשה הנביא איזה פעולה לא תשוב בשום אופן, שזה מורה חריצות הגזירה, לכן ציווה עליו לעשות פעולה להורות כי נחרץ הדבר בלי השתנות (מלבי"ם).
24. תרגום יונתן.
25. אל היהודים ההם (מצודת דוד).
26. תרגום יונתן.
27. ה' נקרא בשם "צבאות" כי הוא אלוה על צבאות של מעלה ועל צבאות של מטה (רד"ק ישעיהו א, ט).
28. מצודת דוד.
29. רצונו לומר עושה שליחותי (מצודת דוד).
30. תרגום יונתן.
31. רש"י, מצודת ציון. ומפני יופיו נקרא שפריר מלשון (בראשית מט, כא) "אִמְרֵי שָׁפֶר" (רד"ק).
32. תרגום יונתן.
33. רד"ק.
34. כתיב "ובאה" לשון נקבה על המחנה, וקרי "ובא" לשון זכר על נבוכדנצר (רד"ק).
35. תרגום יונתן.
36. מצודת דוד.
37. מצודת דוד.
38. מצודת דוד.
39. מצודת דוד.
40. מצודת דוד.
41. אברבנאל.
42. מצודת ציון.
43. רוצה לומר את הבתים שבהם אלהי מצרים ישרוף (רד"ק, מצודת דוד). אברבנאל מבאר "ושרפם" רוצה לומר את האלוהות ההם.
44. רד"ק, מצודת דוד. בביאורו השני מבאר רד"ק יקח בשבי את עובדי האלילים. ואברבנאל מבאר יקח בשבי את המצריים.
45. מצודת ציון. כלומר יבזוז (רד"ק).
46. מצודת דוד.
47. מצודת דוד.
48. תרגום יונתן.
49. מצודת דוד.
50. מצודת ציון.
51. להביאם עימו ולא ישאיר אף אחד מהם (מצודת דוד). רש"י מבאר יכרוך כל שללה ויצא כאשר יכרוך ויגלול הרועה את בגדו וישליכו מעל כתיפיו כשהוא מוליך צאנו לפניו. רד"ק מבאר כמו שיתעטף הרועה בבגדו ויכרוך את עצמו בו, כן יכרוך הוא כל שלל ארץ מצרים, והזכיר רועה לפי שהרועה עומד יומם ולילה במדבר עם הצאן ויתעטף ויתחבק בבגדו היטב מפני קרח הלילה. ר"י קרא מבאר כאשר יעטה הרועה את בגדו עליו מפני הרוח. ור' יוסף קמחי (אבי רד"ק) מבאר כמו הרועה שנוסע ממקום למקום וכשנוסע מן המקום עוטה בגד האהל שיושב בו והולך לו ולא ישאיר דבר באותו מקום.
52. מצודת דוד.
53. מצודת דוד.
54. תרגום יונתן.
55. מזבח מאבן אחת נקרא מצבה בלשון המקרא (מצודת ציון).
56. הן המצבות שעמדו בבית אשר עבדו שם לשמש עבודת אלהות (רד"ק, מצודת דוד). ורש"י מבאר מזבחות שעשו שם אותם שנתגיירו בימי חזקיהו שבויי סנחריב שהוליך מכוש וממצרים לפני ירושלים ביום מפלתו, כמו שאמר (ישעיה יט, יח) "בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיוּ חָמֵשׁ עָרִים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מְדַבְּרוֹת שְׂפַת כְּנַעַן וְנִשְׁבָּעוֹת לַיהוָה צְבָאוֹת עִיר הַהֶרֶס יֵאָמֵר לְאֶחָת".
57. והנה הודיע הקב"ה לנביא את הנבואה הזו על אלהי מצרים כדי שיגיד אותה לישראל ולא יפנו אחריהם כי גם המה יהיו עדי אובד (אברבנאל).

ניתן ליצור איתנו קשר
בטלפון 072-390-2392

או להשאיר פרטים בטופס ונחזור אליכם אי"ה