(א)
הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה אֶל בָּבֶל אֶל אֶרֶץ כַּשְׂדִּים בְּיַד יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא:
הנביא מתנבא על חורבן בבל באומרו, זה
[1]
הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה אֶל
-על
[2]
בָּבֶל אֶל
-ועל
[3]
אֶרֶץ כַּשְׂדִּים
[4]
בְּיַד יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא:
(ב)
הַגִּידוּ בַגּוֹיִם וְהַשְׁמִיעוּ וּשְׂאוּ נֵס הַשְׁמִיעוּ אַל תְּכַחֵדוּ אִמְרוּ נִלְכְּדָה בָבֶל, הֹבִישׁ בֵּל", חַת מְרֹדָךְ" הֹבִישׁוּ עֲצַבֶּיהָ חַתּוּ גִּלּוּלֶיהָ:
אתם המבשרים חדשות,
[5]
הַגִּידוּ בַגּוֹיִם
בשורה זו על חורבן בבל כי לשמחה יחשב להם,
[6]
וְהַשְׁמִיעוּ
-ותכריזו על זה בפרסום,
[7]
וּשְׂאוּ נֵס
[8]
למען יאספו כולם וישמעו,
[9]
הַשְׁמִיעוּ אַל תְּכַחֵדוּ
-תעלימו דבר מה מגודל החורבן,
[10]
אִמְרוּ נִלְכְּדָה בָבֶל,
הֹבִישׁ
-נתבייש הפסל"
[11]
בֵּל",
חַת
-נשבר הפסל"
[12]
מְרֹדָךְ"
[13]
ולא יוכלו להציל את העם
[14]
שעבד אותם,
[15]
הֹבִישׁוּ
-נתביישו
[16]
עֲצַבֶּיהָ
-כל פסיליה,
[17]
חַתּוּ
-נשברו
[18]
גִּלּוּלֶיהָ:
(ג)
כִּי עָלָה עָלֶיהָ גּוֹי מִצָּפוֹן, הוּא יָשִׁית אֶת אַרְצָהּ לְשַׁמָּה וְלֹא יִהְיֶה יוֹשֵׁב בָּהּ מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה, נָדוּ הָלָכוּ:
והסיבה שיבושו,
[19]
כִּי עָלָה עָלֶיהָ
-על מלכות בבל
[20]
גּוֹי מִצָּפוֹן,
[21]
הוּא יָשִׁית
-ישים
[22]
אֶת אַרְצָהּ לְשַׁמָּה
-לשממה,
[23]
וְלֹא יִהְיֶה יוֹשֵׁב בָּהּ מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה,
נָדוּ
-נדדו
[24]
משם
[25]
הָלָכוּ
-והלכו בגולה:
[26]
(ד)
בַּיָּמִים הָהֵמָּה וּבָעֵת הַהִיא נְאֻם יְהֹוָה, יָבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה וּבְנֵי יְהוּדָה יַחְדָּו, הָלוֹךְ וּבָכוֹ יֵלֵכוּ, וְאֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵיהֶם יְבַקֵּשׁוּ:
בַּיָּמִים הָהֵמָּה וּבָעֵת הַהִיא
של חורבן בבל
[27]
נְאֻם
-אמר
[28]
יְהֹוָה,
יָבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה
[29]
וּבְנֵי יְהוּדָה יַחְדָּו,
הָלוֹךְ וּבָכוֹ
משמחה
[30]
יֵלֵכוּ,
וְאֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵיהֶם יְבַקֵּשׁוּ
לשאול ממנו עזרה ודרך מוצלחת:
[31]
(ה)
צִיּוֹן יִשְׁאָלוּ דֶּרֶךְ הֵנָּה פְנֵיהֶם בֹּאוּ וְנִלְווּ אֶל יְהֹוָה בְּרִית עוֹלָם לֹא תִשָּׁכֵחַ:
ובשובם מגלות בבל
[32]
, את הדרך המובילה ל
צִיּוֹן
[33]
יִשְׁאָלוּ דֶּרֶךְ
-מעוברי דרכים
[34]
, כי עד עתה
[35]
הֵנָּה
-היו
פְנֵיהֶם
לציון בתפילתם
[36]
, ויאמרו אלו לאלו
[37]
בֹּאוּ וְנִלְווּ
-והתחברו
[38]
אֶל יְהֹוָה בְּרִית
-בברית המתקיימת עד
[39]
עוֹלָם
[40]
ו
לֹא תִשָּׁכֵחַ
עוד:
[41]
(ו)
צֹ֤אן אֹֽבְדוֹת֙ הָי֣וּ (היה) עַמִּ֔י רֹעֵיהֶ֣ם הִתְע֔וּם, הָרִ֖ים שֽׁוֹבְב֑וּם (שובבים מֵהַ֤ר אֶל גִּבְעָה֙ הָלָ֔כוּ, שָׁכְח֖וּ רִבְצָֽם:
ואומר הנביא בשם ה', הנה עד עכשיו כמו
[42]
צֹ֤אן אֹֽבְדוֹת֙
מן העדר
[43]
שאין מבקש אותן
[44]
הָי֣וּ (היה
כתיב
) עַמִּ֔י
, כי
[45]
רֹעֵיהֶ֣ם
[46]
הִתְע֔וּם,
[47]
הָרִ֖ים
-שרים שלהם
[48]
שֽׁוֹבְב֑וּם (שובבים
כתיב)
[49]
-הכריחו את ישראל למרוד בה'
[50]
, ולכן
[51]
מֵהַ֤ר אֶל גִּבְעָה֙ הָלָ֔כוּ,
[52]
שָׁכְח֖וּ
את מקום
[53]
רִבְצָֽם:
[54]
(ז)
כָּל מוֹצְאֵיהֶם אֲכָלוּם וְצָרֵיהֶם אָמְרוּ לֹא נֶאְשָׁם תַּחַת אֲשֶׁר חָטְאוּ לַיהוָה נְוֵה צֶדֶק וּמִקְוֵה אֲבוֹתֵיהֶם יְהֹוָה:
והיו כצאן אובדות ומופקרות ההולכות בהרים
[55]
שְׁ
כָּל מוֹצְאֵיהֶם
-המוצא אותם
[56]
אֲכָלוּם
-יאכל אותם,
[57]
וְצָרֵיהֶם
-ואויביהם
[58]
אָמְרוּ לֹא נֶאְשָׁם
-יהיה לנו אשמה על מה שאנו אוכלים אותם
[59]
תַּחַת
-בעבור
[60]
אֲשֶׁר חָטְאוּ לַיהוָה
שהיה להם
[61]
נְוֵה
-מדור
[62]
צֶדֶק וּמִקְוֵה
-וְתִקְוַת
[63]
אֲבוֹתֵיהֶם
[64]
, ושמו הוא
[65]
יְהֹוָה
המורה שהוא מושל בכל והואיל וחטאו לו ראויים המה לאבדון ולא נאשם בהם:
[66]
(ח)
נֻדוּ מִתּוֹךְ בָּבֶל, וּמֵאֶרֶץ כַּשְׂדִּים צֵאוּ (יצאו וִהְיוּ כְּעַתּוּדִים לִפְנֵי צֹאן:
ואומר ה' לצאן עמו
[67]
שנשארו בבבל
[68]
, מעתה
[69]
נֻדוּ מִתּוֹךְ בָּבֶל,
וּמֵאֶרֶץ כַּשְׂדִּים צֵאוּ (יצאו
כתיב)
[70]
במהירות,
[71]
וִהְיוּ כְּעַתּוּדִים
[72]
ההולכים
[73]
לִפְנֵי
שאר
[74]
הַ
צֹאן:
[75]
(ט)
כִּי הִנֵּה אָנֹכִי מֵעִיר וּמַעֲלֶה עַל בָּבֶל קְהַל גּוֹיִם גְּדֹלִים מֵאֶרֶץ צָפוֹן, וְעָרְכוּ לָהּ מִשָּׁם תִּלָּכֵד, חִצָּיו כְּגִבּוֹר מַשְׁכִּיל לֹא יָשׁוּב רֵיקָם:
כִּי הִנֵּה אָנֹכִי מֵעִיר
-מעורר
[76]
וּמַעֲלֶה עַל בָּבֶל קְהַל גּוֹיִם גְּדֹלִים מֵאֶרֶץ צָפוֹן,
[77]
וְעָרְכוּ
-ויערכו
[78]
לָהּ
-עליה מלחמה
[79]
וּ
מִשָּׁם
[80]
תִּלָּכֵד,
[81]
חִצָּיו
של הקהל ההוא
[82]
שיעלו על בבל יהיה
[83]
כְּגִבּוֹר
הַ
מַשְׁכִּיל
[84]
והורג אנשים אשר
[85]
לֹא יָשׁוּב רֵיקָם
מבלי להמית מישהו:
[86]
(י)
וְהָיְתָה כַשְׂדִּים לְשָׁלָל, כָּל שֹׁלְלֶיהָ יִשְׂבָּעוּ, נְאֻם יְהֹוָה:
וְהָיְתָה
-ותהיה
[87]
ארץ
[88]
כַשְׂדִּים
כולה
[89]
לְשָׁלָל,
[90]
כָּל שֹׁלְלֶיהָ יִשְׂבָּעוּ,
[91]
נְאֻם יְהֹוָה:
(יא)
כִּי תִשְׂמְחוּ (תשמחי כִּי תַעַלְזוּ (תעלזי שֹׁסֵי נַחֲלָתִי, כִּי תָפוּשׁוּ (תפושי כְּעֶגְלָה דָשָׁה וְתִצְהֲלוּ (ותצהלי כָּאֲבִּרִים:
כִּי
-ואשר
[92]
תִשְׂמְחוּ (תשמחי
כתיב)
[93]
-שמחתם עד עכשיו,
[94]
כִּי
-ואשר
[95]
תַעַלְזוּ (תעלזי
כתיב)
-עלזתם
[96]
, אַתֶּם
[97]
שֹׁסֵי
-בוזזי
[98]
נַחֲלָתִי,
כִּי
אז הייתם
[99]
תָפוּשׁוּ (תפושי
כתיב)
-משמינים
[100]
מרוב טוב
[101]
ומתרבים
[102]
כְּעֶגְלָה דָשָׁה
-הדשה ואוכלת תמיד מדישתה
[103]
שהיא שמנה ובריאת בשר,
[104]
וְתִצְהֲלוּ (ותצהלי
כתיב)
-וצוהלים בשמחה
[105]
כָּאֲבִּרִים
-כמו הסוסים החזקים:
[106]
(יב)
בּוֹשָׁה אִמְּכֶם מְאֹד, חָפְרָה יוֹלַדְתְּכֶם הִנֵּה אַחֲרִית גּוֹיִם מִדְבָּר צִיָּה וַעֲרָבָה:
ומעתה
[107]
בּוֹשָׁה אִמְּכֶם מְאֹד,
[108]
חָפְרָה
-התביישה
[109]
יוֹלַדְתְּכֶם
[110]
, והבושה תהיה על כי
[111]
הִנֵּה
אתם הכשדיים, אם ראשיתכם גדולה,
[112]
אַחֲרִית גּוֹיִם
-הכשדיים, תהיה חסרה מטובה כמו
[113]
מִדְבָּר צִיָּה
-שממה
[114]
וַעֲרָבָה
[115]
, ומהשמחה שהייתם שמחים כשהייתם שוסים את נחלתי, תהיו עתה בושים כשיבואו אחרים וישוסו אתכם:
[116]
(יג)
מִקֶּצֶף יְהֹוָה לֹא תֵשֵׁב וְהָיְתָה שְׁמָמָה כֻּלָּהּ, כֹּל עֹבֵר עַל בָּבֶל יִשֹּׁם וְיִשְׁרֹק עַל כָּל מַכּוֹתֶיהָ:
מִקֶּצֶף יְהֹוָה
שקצף על בבל
[117]
לכן
[118]
לֹא תֵשֵׁב
-תהיה עוד מיושבת,
[119]
וְהָיְתָה
-ותהיה
[120]
שְׁמָמָה כֻּלָּהּ,
[121]
כֹּל
הָ
עֹבֵר
[122]
עַל
מדינת
[123]
בָּבֶל יִשֹּׁם
-יתמה
[124]
וְיִשְׁרֹק
[125]
עַל כָּל מַכּוֹתֶיהָ:
(יד)
עִרְכוּ עַל בָּבֶל סָבִיב כָּל דֹּרְכֵי קֶשֶׁת, יְדוּ אֵלֶיהָ, אַל תַּחְמְלוּ אֶל חֵץ כִּי לַיהוָה חָטָאָה:
ואמר הנביא בשם ה' כנגד פרס ומדי,
[126]
עִרְכוּ
מלחמה
[127]
עַל בָּבֶל סָבִיב
-מכל סביבותיה
[128]
כָּל דֹּרְכֵי קֶשֶׁת,
[129]
יְדוּ
-השליכו חיצים
[130]
אֵלֶיהָ,
אַל תַּחְמְלוּ אֶל
-על
[131]
הַ
חֵץ
לאמר אולי לא יכה אדם וילך לבטלה,
[132]
כִּי לַיהוָה חָטָאָה
, ולכן תצליחו בה וכל החיצים שתשליכו שמה יהרגו אנשים:
[133]
(טו)
הָרִיעוּ עָלֶיהָ סָבִיב נָתְנָה יָדָהּ נָפְלוּ אָשְׁיוֹתֶיהָ (אשויתיה נֶהֶרְסוּ חוֹמוֹתֶיהָ כִּי נִקְמַת יְהֹוָה הִיא הִנָּקְמוּ בָהּ, כַּאֲשֶׁר עָשְׂתָה עֲשׂוּ לָהּ:
הָרִיעוּ
[134]
עָלֶיהָ
מִ
סָבִיב
להבהיל את העם,
[135]
נָתְנָה
-הושיטה
[136]
יָדָהּ
לעזרה,
[137]
נָפְלוּ אָשְׁיוֹתֶיהָ (אשויתיה
כתיב)
-יסודות של חומת העיר,
[138]
נֶהֶרְסוּ חוֹמוֹתֶיהָ
כפי שהרסה היא את חומות ירושלים
[139]
; על
[140]
כִּי נִקְמַת יְהֹוָה הִיא
שהחריבו בית המקדש וחיללו את שמו
[141]
לכן
[142]
הִנָּקְמוּ בָהּ,
כַּאֲשֶׁר
-כפי
[143]
שֶׁ
עָשְׂתָה
לעיר ה'
[144]
ולישראל, כן
[145]
עֲשׂוּ
-תעשו
[146]
לָהּ:
(טז)
כִּרְתוּ זוֹרֵעַ מִבָּבֶל וְתֹפֵשׂ מַגָּל בְּעֵת קָצִיר מִפְּנֵי חֶרֶב הַיּוֹנָה אִישׁ אֶל עַמּוֹ יִפְנוּ וְאִישׁ לְאַרְצוֹ יָנֻסוּ:
ואחרי חורבנה
[147]
כִּרְתוּ זוֹרֵעַ מִבָּבֶל וְתֹפֵשׂ
-מחזיק
[148]
מַגָּל
[149]
בְּעֵת קָצִיר
כי תהיה שממה ולא יזרע בה אדם ולא יקצור,
[150]
מִפְּנֵי חֶרֶב הַיּוֹנָה
[151]
-האויב האונס ועושק הגוף והממון,
[152]
אִישׁ אֶל עַמּוֹ יִפְנוּ וְאִישׁ לְאַרְצוֹ
אשר באו משם
[153]
יָנֻסוּ:
(יז)
שֶׂה פְזוּרָה יִשְׂרָאֵל אֲרָיוֹת הִדִּיחוּ הָרִאשׁוֹן אֲכָלוֹ מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְזֶה הָאַחֲרוֹן עִצְּמוֹ נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל:
הנה, כמו
[154]
שֶׂה פְזוּרָה
-פרודה מן העדר היתה
[155]
יִשְׂרָאֵל
[156]
, אשר
[157]
אֲרָיוֹת
[158]
הִדִּיחוּ
אותה והבריחוה מעדרה, כי כן הדיחו את עם ישראל מארצו; המדיח
[159]
הָרִאשׁוֹן אֲכָלוֹ
-אכל בשרו, והוא
[160]
מֶלֶךְ אַשּׁוּר
אשר הגלה את עשרת השבטים,
[161]
וְזֶה
המדיח
[162]
הָאַחֲרוֹן עִצְּמוֹ
-שבר עצמותיו, והוא
[163]
נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל
שהגלה את יהודה ובנימין
[164]
והחריב את ירושלים וכל ערי יהודה:
[165]
(יח)
לָכֵן כֹּה אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי פֹקֵד אֶל מֶלֶךְ בָּבֶל וְאֶל אַרְצוֹ כַּאֲשֶׁר פָּקַדְתִּי אֶל מֶלֶךְ אַשּׁוּר:
לָכֵן כֹּה אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת
[166]
אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל
וגואלם,
[167]
הִנְנִי
-הנה אני
[168]
פֹקֵד
-אשגיח להביא גמול
[169]
אֶל
-על
[170]
מֶלֶךְ בָּבֶל וְאֶל
-ועל
[171]
אַרְצוֹ כַּאֲשֶׁר
-כמו
[172]
שֶׁ
פָּקַדְתִּי אֶל
-על
[173]
מֶלֶךְ אַשּׁוּר:
(יט)
וְשֹׁבַבְתִּי אֶת יִשְׂרָאֵל אֶל נָוֵהוּ וְרָעָה הַכַּרְמֶל וְהַבָּשָׁן, וּבְהַר אֶפְרַיִם וְהַגִּלְעָד תִּשְׂבַּע נַפְשׁוֹ:
עוד יבוא זמן בימי המשיח
[174]
וְשֹׁבַבְתִּי
-ואשיב
[175]
אֶת יִשְׂרָאֵל אֶל נָוֵהוּ
-מדורו
[176]
אחר שאפקוד על אויביו,
[177]
וְרָעָה
-וְיִרְעֶה ישראל במרעה
[178]
הַכַּרְמֶל
[179]
וְהַבָּשָׁן,
[180]
וּבְהַר
-וגם בהר
[181]
אֶפְרַיִם וְהַגִּלְעָד
[182]
תִּשְׂבַּע נַפְשׁוֹ
די והותר
[183]
מרוב המרעה המצוי שם:
[184]
(כ)
בַּיָּמִים הָהֵם וּבָעֵת הַהִיא נְאֻם יְהֹוָה יְבֻקַּשׁ אֶת עֲוֹן יִשְׂרָאֵל, וְאֵינֶנּוּ וְאֶת חַטֹּאת יְהוּדָה וְלֹא תִמָּצֶאינָה כִּי אֶסְלַח לַאֲשֶׁר אַשְׁאִיר:
ולפי שגלות בבל היתה על חטאת ישראל והם לא עשו תשובה בבבל, ואם כן איך יצאו משם ויחזרו לירושלים? לכן הוצרך ה' לומר
[185]
בַּיָּמִים הָהֵם וּבָעֵת הַהִיא
[186]
נְאֻם
-אמר
[187]
יְהֹוָה
, אף אם
[188]
יְבֻקַּשׁ אֶת עֲוֹן יִשְׂרָאֵל,
[189]
וְאֵינֶנּוּ
-ולא יהיה,
[190]
וְאֶת חַטֹּאת יְהוּדָה
[191]
וְלֹא תִמָּצֶאינָה
, ולא בגלל היותם נקיים מעוון אלא
[192]
כִּי אֶסְלַח לַאֲשֶׁר
-לאלו אשר
[193]
אַשְׁאִיר
מן הגולה
[194]
, כי עוונותיהם יהיו נמרקים בקושי השעבוד:
[195]
(כא)
עַל הָאָרֶץ מְרָתַיִם עֲלֵה עָלֶיהָ וְאֶל יוֹשְׁבֵי פְּקוֹד" חֲרֹב וְהַחֲרֵם אַחֲרֵיהֶם נְאֻם יְהֹוָה וַעֲשֵׂה כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ:
וחזר הנביא לדבריו הראשונים ואמר אל מחריבה של בבל,
[196]
עַל הָאָרֶץ
-ארץ בבל
[197]
מְרָתַיִם
-שמרדה בי
[198]
והרגיזה אותי
[199]
עֲלֵה עָלֶיהָ
למלחמה,
[200]
וְאֶל
-ועל
[201]
יוֹשְׁבֵי
העיר"
[202]
פְּקוֹד"
[203]
חֲרֹב
-תביא חורבן,
[204]
וְהַחֲרֵם אַחֲרֵיהֶם
-את שאריתם
[205]
נְאֻם יְהֹוָה
, וכדי לזרזו חזר ואמר
[206]
וַעֲשֵׂה כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ:
[207]
(כב)
קוֹל מִלְחָמָה בָּאָרֶץ וְשֶׁבֶר גָּדוֹל:
ואומר הנביא
[208]
קוֹל מִלְחָמָה
נשמע
[209]
בָּאָרֶץ
-בארץ בבל,
[210]
וְ
תכף נשמע קול
[211]
שֶׁבֶר גָּדוֹל
-שנשברה בבל:
[212]
(כג)
אֵיךְ נִגְדַּע וַיִּשָּׁבֵר פַּטִּישׁ כָּל הָאָרֶץ?! אֵיךְ הָיְתָה לְשַׁמָּה בָּבֶל בַּגּוֹיִם:
אֵיךְ נִגְדַּע וַיִּשָּׁבֵר פַּטִּישׁ
שהיה משבר ומפוצץ את
[213]
כָּל הָאָרֶץ?!
[214]
ואחר שהיו תמיד בעזרתה גויים רבים ועצומים
[215]
אֵיךְ הָיְתָה לְשַׁמָּה
-לתימהון
[216]
בָּבֶל בַּגּוֹיִם
-בין כל עובדי הכוכבים, כי כולם יתמהו על חורבנה:
[217]
(כד)
יָקֹשְׁתִּי לָךְ וְגַם נִלְכַּדְתְּ בָּבֶל, וְאַתְּ לֹא יָדָעַתְּ נִמְצֵאת וְגַם נִתְפַּשְׂתְּ כִּי בַיהוָה הִתְגָּרִית:
והקב"ה אומר,
[218]
יָקֹשְׁתִּי
-הכנתי מוקש
[219]
לָךְ וְגַם נִלְכַּדְתְּ
בו
[220]
בָּבֶל,
וְאַתְּ לֹא יָדָעַתְּ
להישמר ממנו כי פתאום בא
[221]
, ואילו ידעת טרם בואו היית בורחת מידי פרס ומדי, אבל עתה שלא ידעת כי פתאום באה עליך הרעה,
[222]
נִמְצֵאת
במקומך
[223]
וְגַם נִתְפַּשְׂתְּ
[224]
, והמכשול הזה ממני
[225]
כִּי בַיהוָה
-עִם ה'
[226]
הִתְגָּרִית
-עשית תגר ומלחמה, כי את עַמּוֹ טבחת ולא חמלת:
[227]
(כה)
פָּתַח יְהֹוָה אֶת אוֹצָרוֹ וַיּוֹצֵא אֶת כְּלֵי זַעְמוֹ, כִּי מְלָאכָה הִיא לַאדֹנָי יֱהֹוִה צְבָאוֹת בְּאֶרֶץ כַּשְׂדִּים:
וכדי שידעו ויכירו כי ה' הוא הנלחם בהם, אמר על דרך משל
[228]
, עתה תדעו שמאת ה' היתה כל רעתכם, כי
[229]
פָּתַח יְהֹוָה אֶת אוֹצָרוֹ וַיּוֹצֵא אֶת כְּלֵי זַעְמוֹ,
[230]
כִּי מְלָאכָה
-דבר שליחות
[231]
הִיא לַאדֹנָי יֱהֹוִה צְבָאוֹת
להשחית
[232]
בְּאֶרֶץ כַּשְׂדִּים:
(כו)
בֹּאוּ לָהּ מִקֵּץ פִּתְחוּ מַאֲבֻסֶיהָ סָלּוּהָ כְמוֹ עֲרֵמִים וְהַחֲרִימוּהָ אַל תְּהִי לָהּ שְׁאֵרִית:
וה' מצוה את המדיים והפרסיים ואומר להם,
[233]
בֹּאוּ לָהּ
-להילחם בבבל פתאום
[234]
מִקֵּץ
-מקצה המדינה,
[235]
פִּתְחוּ מַאֲבֻסֶיהָ
-את אוצרות תבואתה
[236]
לקחת את התבואות האצורים שמה,
[237]
סָלּוּהָ
-רמסו את אנשיה
[238]
כְמוֹ עֲרֵמִים
-שרומסים על אגודות שבלים לדושם,
[239]
וְהַחֲרִימוּהָ
-תאבדו ותכלו אנשיה
[240]
אַל
-עד שלא
[241]
תְּהִי
-תישאר
[242]
לָהּ שְׁאֵרִית:
(כז)
חִרְבוּ כָּל פָּרֶיהָ יֵרְדוּ לַטָּבַח, הוֹי עֲלֵיהֶם כִּי בָא יוֹמָם עֵת פְּקֻדָּתָם:
וכנגד השרים אמר,
[243]
חִרְבוּ
-הרגו בחרב
[244]
כָּל פָּרֶיהָ
-שריה,
[245]
יֵרְדוּ לַטָּבַח,
[246]
הוֹי
-אוי
[247]
עֲלֵיהֶם
-להם
[248]
כִּי בָא יוֹמָם
-יום גמולם,
[249]
עֵת פְּקֻדָּתָם
-זכרון עוונם:
[250]
(כח)
קוֹל נָסִים וּפְלֵטִים מֵאֶרֶץ בָּבֶל לְהַגִּיד בְּצִיּוֹן אֶת נִקְמַת יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ, נִקְמַת הֵיכָלוֹ:
וראה הנביא בנבואתו כאילו רבים מבני ישראל שהיו בבבל היו נסים לירושלים וכך אמר
[251]
, הנה נשמע
[252]
קוֹל
מאנשי ישראל
[253]
הַ
נָסִים וּפְלֵטִים
-ונמלטים
[254]
מֵאֶרֶץ בָּבֶל
[255]
, ובאים
[256]
לְהַגִּיד בְּצִיּוֹן אֶת נִקְמַת יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ,
נִקְמַת הֵיכָלוֹ
ששרפו הכשדיים:
[257]
(כט)
הַשְׁמִיעוּ אֶל בָּבֶל רַבִּים כָּל דֹּרְכֵי קֶשֶׁת, חֲנוּ עָלֶיהָ סָבִיב אַל יְהִי לָהּ פְּלֵיטָה, שַׁלְּמוּ לָהּ כְּפָעֳלָהּ, כְּכֹל אֲשֶׁר עָשְׂתָה עֲשׂוּ לָהּ, כִּי אֶל יְהֹוָה זָדָה אֶל קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל:
ואחר שישראל ינוסו מארץ בבל מצוה שנית שיקבצו עמים רבים באמרו,
[258]
הַשְׁמִיעוּ
-התאספו
[259]
אֶל בָּבֶל רַבִּים
-היורים בחיצים,
[260]
כָּל דֹּרְכֵי קֶשֶׁת,
[261]
חֲנוּ עָלֶיהָ
מִ
סָבִיב אַל
-למען לא
[262]
יְהִי
-יהיה
[263]
לָהּ פְּלֵיטָה,
[264]
שַׁלְּמוּ לָהּ כְּפָעֳלָהּ,
כְּכֹל אֲשֶׁר עָשְׂתָה
לישראל כן
[265]
עֲשׂוּ לָהּ,
כִּי אֶל
-על עם
[266]
יְהֹוָה זָדָה
-הרשיעה,
[267]
אֶל קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל:
[268]
(ל)
לָכֵן יִפְּלוּ בַחוּרֶיהָ בִּרְחֹבֹתֶיהָ, וְכָל אַנְשֵׁי מִלְחַמְתָּהּ יִדַּמּוּ בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם יְהֹוָה:
לָכֵן
[269]
, הואיל והרשיעה,
[270]
יִפְּלוּ בַחוּרֶיהָ בִּרְחֹבֹתֶיהָ,
[271]
וְכָל אַנְשֵׁי מִלְחַמְתָּהּ
של בבל
[272]
יִדַּמּוּ
-יכרתו
[273]
בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם יְהֹוָה:
(לא)
הִנְנִי אֵלֶיךָ זָדוֹן, נְאֻם אֲדֹנָי יֱהֹוִה צְבָאוֹת, כִּי בָּא יוֹמְךָ עֵת פְּקַדְתִּיךָ:
ולפי שבעל הזדון היה בלשצר מלך בבל מזרע אותו רשע נבוכדנצר לכן ניבא כנגדו,
[274]
הִנְנִי
-הנה אני שולח את חמתי
[275]
אֵלֶיךָ
-עליך
[276]
אתה בלשאצר איש
[277]
זָדוֹן,
נְאֻם אֲדֹנָי יֱהֹוִה צְבָאוֹת,
כִּי בָּא יוֹמְךָ
-יום תשלום גמולך,
[278]
עֵת פְּקַדְתִּיךָ
-זכרון עוונך:
[279]
(לב)
וְכָשַׁל זָדוֹן וְנָפַל וְאֵין לוֹ מֵקִים וְהִצַּתִּי אֵשׁ בְּעָרָיו, וְאָכְלָה כָּל סְבִיבֹתָיו:
וְכָשַׁל
-ואז יכשל
[280]
זָדוֹן
[281]
וְנָפַל
-ויהרג,
[282]
וְאֵין לוֹ מֵקִים
כי לא יהיה עוד מזרעו מולך בבבל,
[283]
וְהִצַּתִּי
-ואבעיר
[284]
אֵשׁ בְּעָרָיו,
וְאָכְלָה
-ותשרוף את
[285]
כָּל סְבִיבֹתָיו
-סביבות עריו:
[286]
(לג)
כֹּה אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת, עֲשׁוּקִים בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יְהוּדָה יַחְדָּו וְכָל שֹׁבֵיהֶם הֶחֱזִיקוּ בָם מֵאֲנוּ שַׁלְּחָם:
כֹּה אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת,
עֲשׁוּקִים
-נעשקו
[287]
בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
[288]
על ידי אשור
[289]
וּבְנֵי יְהוּדָה
על ידי מלך בבל
[290]
יַחְדָּו
-אלו כמו אלו,
[291]
וְכָל שֹׁבֵיהֶם
כמו אשור כך בבל
[292]
מלבד הרעה אשר עשו בגלות איתם, הנה עוד היום
[293]
הֶחֱזִיקוּ בָם מֵאֲנוּ
-וממאנים
[294]
לְ
שַׁלְּחָם
חופשי
[295]
, ואתה מלך בבל חשבת שכל המחזיק בבני ישראל ובבני יהודה יזכה בהם לעד?! אין הדבר כן, כי:
[296]
(לד)
גֹּאֲלָם חָזָק! יְהֹוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ, רִיב יָרִיב אֶת רִיבָם לְמַעַן הִרְגִּיעַ אֶת הָאָרֶץ וְהִרְגִּיז לְיֹשְׁבֵי בָבֶל:
גֹּאֲלָם חָזָק!
יְהֹוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ,
רִיב יָרִיב אֶת רִיבָם
ויאבד את בבל ויצאו הגולים לחופשי;
[297]
לְמַעַן הִרְגִּיעַ
-שיהיה מרגוע
[298]
אֶת
-בכל
[299]
הָאָרֶץ
[300]
וְהִרְגִּיז
-ויביא רוגז וחרדה
[301]
לְיֹשְׁבֵי
-על יושבי
[302]
בָבֶל
ולא יוסיפו למשול בעמים:
[303]
(לה)
חֶרֶב עַל כַּשְׂדִּים נְאֻם יְהֹוָה, וְאֶל יֹשְׁבֵי בָבֶל וְאֶל שָׂרֶיהָ וְאֶל חֲכָמֶיהָ:
חֶרֶב
תבוא
[304]
עַל
הַ
כַּשְׂדִּים נְאֻם יְהֹוָה,
וְאֶל
-ועל
[305]
יֹשְׁבֵי בָבֶל וְאֶל
-ועל
[306]
שָׂרֶיהָ וְאֶל
-ועל
[307]
חֲכָמֶיהָ:
[308]
(לו)
חֶרֶב אֶל הַבַּדִּים וְנֹאָלוּ חֶרֶב אֶל גִּבּוֹרֶיהָ וָחָתּוּ:
חֶרֶב אֶל
-על
[309]
הַבַּדִּים
-הקוסמים
[310]
שבודים דברים מליבם
[311]
וְנֹאָלוּ
-ויסכלו בעצתם,
[312]
חֶרֶב אֶל
-על
[313]
גִּבּוֹרֶיהָ וָחָתּוּ
-וישברו:
[314]
(לז)
חֶרֶב אֶל סוּסָיו וְאֶל רִכְבּוֹ וְאֶל כָּל הָעֶרֶב אֲשֶׁר בְּתוֹכָהּ, וְהָיוּ לְנָשִׁים חֶרֶב אֶל אוֹצְרֹתֶיהָ וּבֻזָּזוּ:
חֶרֶב אֶל
-על
[315]
סוּסָיו
-סוסיהם
[316]
המוכנים למלחמה,
[317]
וְאֶל
-ועל
[318]
רִכְבּוֹ
-מרכבותיהם,
[319]
וְאֶל
-ועל
[320]
כָּל הָעֶרֶב
-תערובות האומות
[321]
אֲשֶׁר
היו יושבים
[322]
בְּתוֹכָהּ,
וְהָיוּ
-ויהיו בתשישות כוחם
[323]
חולשתם ופחדם דומים
[324]
לְנָשִׁים
[325]
; ולפי שהבבליים היו בוטחים בעושרם ואוצרותיהם, אמר
[326]
, אנשי
[327]
חֶרֶב
יבואו
[328]
אֶל אוֹצְרֹתֶיהָ וּבֻזָּזוּ
-ויבוזו אותה:
[329]
(לח)
חֹרֶב אֶל מֵימֶיהָ וְיָבֵשׁוּ, כִּי אֶרֶץ פְּסִלִים הִיא, וּבָאֵימִים יִתְהֹלָלוּ:
ולפי שנהר פרת היה עובר בתוך בבל והיה עולה על הארץ כנילוס במצרים וממימיו היו מתברכים תבואותיהם אמר
[330]
על דרך משל,
[331]
חֹרֶב
-יובש
[332]
אֶל מֵימֶיהָ וְיָבֵשׁוּ,
[333]
כִּי אֶרֶץ פְּסִלִים הִיא,
[334]
וּבָאֵימִים
-ובעבודת הכוכבים שלהם
[335]
יִתְהֹלָלוּ
-משתטים
[336]
ומשתגעים:
[337]
(לט)
לָכֵן יֵשְׁבוּ צִיִּים אֶת אִיִּים, וְיָשְׁבוּ בָהּ בְּנוֹת יַעֲנָה, וְלֹא תֵשֵׁב עוֹד לָנֶצַח וְלֹא תִשְׁכּוֹן עַד דּוֹר וָדֹר:
לָכֵן
הואיל והיו כל כך דבוקים בעבודת הצורות, תהיה בבל לחרבה, ושם
[338]
יֵשְׁבוּ צִיִּים
[339]
אֶת
-עִם
[340]
אִיִּים,
[341]
וְיָשְׁבוּ בָהּ בְּנוֹת יַעֲנָה,
וְלֹא תֵשֵׁב
-תהיה מיושבת
[342]
עוֹד לָנֶצַח
-עד עולם,
[343]
וְלֹא תִשְׁכּוֹן עַד דּוֹר וָדֹר:
[344]
(מ)
כְּמַהְפֵּכַת אֱלֹהִים אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה וְאֶת שְׁכֵנֶיהָ נְאֻם יְהֹוָה לֹא יֵשֵׁב שָׁם אִישׁ וְלֹא יָגוּר בָּהּ בֶּן אָדָם:
והיא תהיה
[345]
כְּמַהְפֵּכַת
-כמו ההפיכה אשר הפך
[346]
אֱלֹהִים אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה וְאֶת שְׁכֵנֶיהָ
[347]
נְאֻם יְהֹוָה
, וכמו שבארץ סדום ועמורה לא שכן בה אדם, כן יהיה בבבל,
[348]
לֹא יֵשֵׁב שָׁם אִישׁ וְלֹא יָגוּר בָּהּ בֶּן אָדָם
אף דרך עראי:
[349]
(מא)
הִנֵּה עַם בָּא מִצָּפוֹן, וְגוֹי גָּדוֹל וּמְלָכִים רַבִּים יֵעֹרוּ מִיַּרְכְּתֵי אָרֶץ:
ומספר הנביא איך יהיה חורבן בבל באומרו,
[350]
הִנֵּה עַם בָּא מִצָּפוֹן,
[351]
וְגוֹי גָּדוֹל וּמְלָכִים רַבִּים
-גדולים
[352]
וחשובים
[353]
יֵעֹרוּ
-יתעוררו
[354]
מִיַּרְכְּתֵי
-מסוף
[355]
הָ
אָרֶץ:
[356]
(מב)
קֶשֶׁת וְכִידֹן יַחֲזִיקוּ, אַכְזָרִי הֵמָּה וְלֹא יְרַחֵמוּ, קוֹלָם כַּיָּם יֶהֱמֶה, וְעַל סוּסִים יִרְכָּבוּ, עָרוּךְ כְּאִישׁ לַמִּלְחָמָה עָלַיִךְ בַּת בָּבֶל:
קֶשֶׁת וְכִידֹן
[357]
יַחֲזִיקוּ,
אַכְזָרִי
-ואכזריים
[358]
הֵמָּה
על כל בריה
[359]
וְלֹא יְרַחֵמוּ,
קוֹלָם כַּיָּם
בעת סערה
[360]
יֶהֱמֶה,
וְעַל סוּסִים יִרְכָּבוּ,
עָרוּךְ
בכלי זין
[361]
כְּאִישׁ
גיבור היורד
[362]
לַמִּלְחָמָה
, וְ
עָלַיִךְ
יבואו
[363]
בַּת בָּבֶל:
(מג)
שָׁמַע מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת שִׁמְעָם וְרָפוּ יָדָיו צָרָה הֶחֱזִיקַתְהוּ חִיל כַּיּוֹלֵדָה:
שָׁמַע
בלשצר
[364]
מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת שִׁמְעָם
-שֶׁמַע גבורתם
[365]
וְרָפוּ יָדָיו
מלהילחם מולם
[366]
, הַ
צָרָה הֶחֱזִיקַתְהוּ
-אחזה אותו, והיה לו
[367]
חִיל
-חלחלה ורעד
[368]
כַּיּוֹלֵדָה
-כיולדת בעת לידתה:
[369]
(מד)
הִנֵּה כְּאַרְיֵה יַעֲלֶה מִגְּאוֹן הַיַּרְדֵּן אֶל נְוֵה אֵיתָן, כִּי אַרְגִּעָה אֲרִיצֵם (ארוצם מֵעָלֶיהָ וּמִי בָחוּר אֵלֶיהָ אֶפְקֹד כִּי מִי כָמוֹנִי וּמִי יוֹעִדֶנִּי וּמִי זֶה רֹעֶה אֲשֶׁר יַעֲמֹד לְפָנָי:
הִנֵּה
האויב הבא עליה יעלה בחוזק רב
[370]
כְּ
מו
[371]
אַרְיֵה
אשר
[372]
יַעֲלֶה מִגְּאוֹן הַיַּרְדֵּן
מקום רבצו
[373]
אֶל נְוֵה
-מקום
[374]
אֵיתָן,
[375]
כִּי
חפצי
[376]
אַרְגִּעָה
-להשקיט ולהרגיע את ישראל
[377]
, ובבוא שעת פקידה
[378]
אֲרִיצֵם (ארוצם
כתיב)
-אריץ אותם
[379]
מֵעָלֶיהָ
-מעל ארץ בבל לשוב לארצם,
[380]
וּמִי
-וכל מי שהוא
בָחוּר
למלחמה,
[381]
אֵלֶיהָ
-על בבל
[382]
אֶפְקֹד
-אמנה אותו להילחם בה,
[383]
כִּי מִי כָמוֹנִי
שיוכל למחות בידי?!
[384]
וּמִי יוֹעִדֶנִּי
-יקבע עִמָּדִי זמן מיועד להילחם בי?!
[385]
וּמִי זֶה
הַ
רֹעֶה אֲשֶׁר יַעֲמֹד לְפָנָי
להציל צאנו מידי?!:
[386]
(מה)
לָכֵן שִׁמְעוּ עֲצַת יְהֹוָה אֲשֶׁר יָעַץ אֶל בָּבֶל וּמַחְשְׁבוֹתָיו אֲשֶׁר חָשַׁב אֶל אֶרֶץ כַּשְׂדִּים, אִם לֹא יִסְחָבוּם צְעִירֵי הַצֹּאן, אִם לֹא יַשִּׁים עֲלֵיהֶם נָוֶה:
לָכֵן
הואיל ואין מי שימחה בידו,
[387]
שִׁמְעוּ עֲצַת יְהֹוָה אֲשֶׁר יָעַץ אֶל
-על
[388]
בָּבֶל וּמַחְשְׁבוֹתָיו אֲשֶׁר חָשַׁב אֶל אֶרֶץ כַּשְׂדִּים,
אִם לֹא
[389]
יִסְחָבוּם צְעִירֵי הַצֹּאן,
[390]
אִם לֹא יַשִּׁים
-יעשה שממה
[391]
עֲלֵיהֶם
-בעל כורחם כל
[392]
נָוֶה
ונוה:
[393]
(מו)
מִקּוֹל נִתְפְּשָׂה בָבֶל, נִרְעֲשָׁה הָאָרֶץ וּזְעָקָה בַּגּוֹיִם נִשְׁמָע:
מִקּוֹל
השמועה אשר
[394]
נִתְפְּשָׂה בָבֶל,
נִרְעֲשָׁה
-תרעש
[395]
הָאָרֶץ וּזְעָקָה
-וקול זעקת בבל
[396]
בַּגּוֹיִם
-בין העמים
[397]
נִשְׁמָע
-יִשָּׁמַע, כי יפחדו שלא יקרה להם כמו שקרה לבבל:
[398]