/ ירמיהו פרק נ'

פסוקים

ירמיהו פרק נ'

(א) הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה אֶל בָּבֶל אֶל אֶרֶץ כַּשְׂדִּים בְּיַד יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא: הנביא מתנבא על חורבן בבל באומרו, זה [1] הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה אֶל -על [2] בָּבֶל אֶל -ועל [3] אֶרֶץ כַּשְׂדִּים [4] בְּיַד יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא:
(ב) הַגִּידוּ בַגּוֹיִם וְהַשְׁמִיעוּ וּשְׂאוּ נֵס הַשְׁמִיעוּ אַל תְּכַחֵדוּ אִמְרוּ נִלְכְּדָה בָבֶל, הֹבִישׁ בֵּל", חַת מְרֹדָךְ" הֹבִישׁוּ עֲצַבֶּיהָ חַתּוּ גִּלּוּלֶיהָ: אתם המבשרים חדשות, [5] הַגִּידוּ בַגּוֹיִם בשורה זו על חורבן בבל כי לשמחה יחשב להם, [6] וְהַשְׁמִיעוּ -ותכריזו על זה בפרסום, [7] וּשְׂאוּ נֵס [8] למען יאספו כולם וישמעו, [9] הַשְׁמִיעוּ אַל תְּכַחֵדוּ -תעלימו דבר מה מגודל החורבן, [10] אִמְרוּ נִלְכְּדָה בָבֶל, הֹבִישׁ -נתבייש הפסל" [11] בֵּל", חַת -נשבר הפסל" [12] מְרֹדָךְ" [13] ולא יוכלו להציל את העם [14] שעבד אותם, [15] הֹבִישׁוּ -נתביישו [16] עֲצַבֶּיהָ -כל פסיליה, [17] חַתּוּ -נשברו [18] גִּלּוּלֶיהָ:
(ג) כִּי עָלָה עָלֶיהָ גּוֹי מִצָּפוֹן, הוּא יָשִׁית אֶת אַרְצָהּ לְשַׁמָּה וְלֹא יִהְיֶה יוֹשֵׁב בָּהּ מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה, נָדוּ הָלָכוּ: והסיבה שיבושו, [19] כִּי עָלָה עָלֶיהָ -על מלכות בבל [20] גּוֹי מִצָּפוֹן, [21] הוּא יָשִׁית -ישים [22] אֶת אַרְצָהּ לְשַׁמָּה -לשממה, [23] וְלֹא יִהְיֶה יוֹשֵׁב בָּהּ מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה, נָדוּ -נדדו [24] משם [25] הָלָכוּ -והלכו בגולה: [26]
(ד) בַּיָּמִים הָהֵמָּה וּבָעֵת הַהִיא נְאֻם יְהֹוָה, יָבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה וּבְנֵי יְהוּדָה יַחְדָּו, הָלוֹךְ וּבָכוֹ יֵלֵכוּ, וְאֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵיהֶם יְבַקֵּשׁוּ: בַּיָּמִים הָהֵמָּה וּבָעֵת הַהִיא של חורבן בבל [27] נְאֻם -אמר [28] יְהֹוָה, יָבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה [29] וּבְנֵי יְהוּדָה יַחְדָּו, הָלוֹךְ וּבָכוֹ משמחה [30] יֵלֵכוּ, וְאֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵיהֶם יְבַקֵּשׁוּ לשאול ממנו עזרה ודרך מוצלחת: [31]
(ה) צִיּוֹן יִשְׁאָלוּ דֶּרֶךְ הֵנָּה פְנֵיהֶם בֹּאוּ וְנִלְווּ אֶל יְהֹוָה בְּרִית עוֹלָם לֹא תִשָּׁכֵחַ: ובשובם מגלות בבל [32] , את הדרך המובילה ל צִיּוֹן [33] יִשְׁאָלוּ דֶּרֶךְ -מעוברי דרכים [34] , כי עד עתה [35] הֵנָּה -היו פְנֵיהֶם לציון בתפילתם [36] , ויאמרו אלו לאלו [37] בֹּאוּ וְנִלְווּ -והתחברו [38] אֶל יְהֹוָה בְּרִית -בברית המתקיימת עד [39] עוֹלָם [40] ו לֹא תִשָּׁכֵחַ עוד: [41]
(ו) צֹ֤אן אֹֽבְדוֹת֙ הָי֣וּ (היה) עַמִּ֔י רֹעֵיהֶ֣ם הִתְע֔וּם, הָרִ֖ים שֽׁוֹבְב֑וּם (שובבים מֵהַ֤ר אֶל גִּבְעָה֙ הָלָ֔כוּ, שָׁכְח֖וּ רִבְצָֽם: ואומר הנביא בשם ה', הנה עד עכשיו כמו [42] צֹ֤אן אֹֽבְדוֹת֙ מן העדר [43] שאין מבקש אותן [44] הָי֣וּ (היה כתיב ) עַמִּ֔י , כי [45] רֹעֵיהֶ֣ם [46] הִתְע֔וּם, [47] הָרִ֖ים -שרים שלהם [48] שֽׁוֹבְב֑וּם (שובבים כתיב) [49] -הכריחו את ישראל למרוד בה' [50] , ולכן [51] מֵהַ֤ר אֶל גִּבְעָה֙ הָלָ֔כוּ, [52] שָׁכְח֖וּ את מקום [53] רִבְצָֽם: [54]
(ז) כָּל מוֹצְאֵיהֶם אֲכָלוּם וְצָרֵיהֶם אָמְרוּ לֹא נֶאְשָׁם תַּחַת אֲשֶׁר חָטְאוּ לַיהוָה נְוֵה צֶדֶק וּמִקְוֵה אֲבוֹתֵיהֶם יְהֹוָה: והיו כצאן אובדות ומופקרות ההולכות בהרים [55] שְׁ כָּל מוֹצְאֵיהֶם -המוצא אותם [56] אֲכָלוּם -יאכל אותם, [57] וְצָרֵיהֶם -ואויביהם [58] אָמְרוּ לֹא נֶאְשָׁם -יהיה לנו אשמה על מה שאנו אוכלים אותם [59] תַּחַת -בעבור [60] אֲשֶׁר חָטְאוּ לַיהוָה שהיה להם [61] נְוֵה -מדור [62] צֶדֶק וּמִקְוֵה -וְתִקְוַת [63] אֲבוֹתֵיהֶם [64] , ושמו הוא [65] יְהֹוָה המורה שהוא מושל בכל והואיל וחטאו לו ראויים המה לאבדון ולא נאשם בהם: [66]
(ח) נֻדוּ מִתּוֹךְ בָּבֶל, וּמֵאֶרֶץ כַּשְׂדִּים צֵאוּ (יצאו וִהְיוּ כְּעַתּוּדִים לִפְנֵי צֹאן: ואומר ה' לצאן עמו [67] שנשארו בבבל [68] , מעתה [69] נֻדוּ מִתּוֹךְ בָּבֶל, וּמֵאֶרֶץ כַּשְׂדִּים צֵאוּ (יצאו כתיב) [70] במהירות, [71] וִהְיוּ כְּעַתּוּדִים [72] ההולכים [73] לִפְנֵי שאר [74] הַ צֹאן: [75]
(ט) כִּי הִנֵּה אָנֹכִי מֵעִיר וּמַעֲלֶה עַל בָּבֶל קְהַל גּוֹיִם גְּדֹלִים מֵאֶרֶץ צָפוֹן, וְעָרְכוּ לָהּ מִשָּׁם תִּלָּכֵד, חִצָּיו כְּגִבּוֹר מַשְׁכִּיל לֹא יָשׁוּב רֵיקָם: כִּי הִנֵּה אָנֹכִי מֵעִיר -מעורר [76] וּמַעֲלֶה עַל בָּבֶל קְהַל גּוֹיִם גְּדֹלִים מֵאֶרֶץ צָפוֹן, [77] וְעָרְכוּ -ויערכו [78] לָהּ -עליה מלחמה [79] וּ מִשָּׁם [80] תִּלָּכֵד, [81] חִצָּיו של הקהל ההוא [82] שיעלו על בבל יהיה [83] כְּגִבּוֹר הַ מַשְׁכִּיל [84] והורג אנשים אשר [85] לֹא יָשׁוּב רֵיקָם מבלי להמית מישהו: [86]
(י) וְהָיְתָה כַשְׂדִּים לְשָׁלָל, כָּל שֹׁלְלֶיהָ יִשְׂבָּעוּ, נְאֻם יְהֹוָה: וְהָיְתָה -ותהיה [87] ארץ [88] כַשְׂדִּים כולה [89] לְשָׁלָל, [90] כָּל שֹׁלְלֶיהָ יִשְׂבָּעוּ, [91] נְאֻם יְהֹוָה:
(יא) כִּי תִשְׂמְחוּ (תשמחי כִּי תַעַלְזוּ (תעלזי שֹׁסֵי נַחֲלָתִי, כִּי תָפוּשׁוּ (תפושי כְּעֶגְלָה דָשָׁה וְתִצְהֲלוּ (ותצהלי כָּאֲבִּרִים: כִּי -ואשר [92] תִשְׂמְחוּ (תשמחי כתיב) [93] -שמחתם עד עכשיו, [94] כִּי -ואשר [95] תַעַלְזוּ (תעלזי כתיב) -עלזתם [96] , אַתֶּם [97] שֹׁסֵי -בוזזי [98] נַחֲלָתִי, כִּי אז הייתם [99] תָפוּשׁוּ (תפושי כתיב) -משמינים [100] מרוב טוב [101] ומתרבים [102] כְּעֶגְלָה דָשָׁה -הדשה ואוכלת תמיד מדישתה [103] שהיא שמנה ובריאת בשר, [104] וְתִצְהֲלוּ (ותצהלי כתיב) -וצוהלים בשמחה [105] כָּאֲבִּרִים -כמו הסוסים החזקים: [106]
(יב) בּוֹשָׁה אִמְּכֶם מְאֹד, חָפְרָה יוֹלַדְתְּכֶם הִנֵּה אַחֲרִית גּוֹיִם מִדְבָּר צִיָּה וַעֲרָבָה: ומעתה [107] בּוֹשָׁה אִמְּכֶם מְאֹד, [108] חָפְרָה -התביישה [109] יוֹלַדְתְּכֶם [110] , והבושה תהיה על כי [111] הִנֵּה אתם הכשדיים, אם ראשיתכם גדולה, [112] אַחֲרִית גּוֹיִם -הכשדיים, תהיה חסרה מטובה כמו [113] מִדְבָּר צִיָּה -שממה [114] וַעֲרָבָה [115] , ומהשמחה שהייתם שמחים כשהייתם שוסים את נחלתי, תהיו עתה בושים כשיבואו אחרים וישוסו אתכם: [116]
(יג) מִקֶּצֶף יְהֹוָה לֹא תֵשֵׁב וְהָיְתָה שְׁמָמָה כֻּלָּהּ, כֹּל עֹבֵר עַל בָּבֶל יִשֹּׁם וְיִשְׁרֹק עַל כָּל מַכּוֹתֶיהָ: מִקֶּצֶף יְהֹוָה שקצף על בבל [117] לכן [118] לֹא תֵשֵׁב -תהיה עוד מיושבת, [119] וְהָיְתָה -ותהיה [120] שְׁמָמָה כֻּלָּהּ, [121] כֹּל הָ עֹבֵר [122] עַל מדינת [123] בָּבֶל יִשֹּׁם -יתמה [124] וְיִשְׁרֹק [125] עַל כָּל מַכּוֹתֶיהָ:
(יד) עִרְכוּ עַל בָּבֶל סָבִיב כָּל דֹּרְכֵי קֶשֶׁת, יְדוּ אֵלֶיהָ, אַל תַּחְמְלוּ אֶל חֵץ כִּי לַיהוָה חָטָאָה: ואמר הנביא בשם ה' כנגד פרס ומדי, [126] עִרְכוּ מלחמה [127] עַל בָּבֶל סָבִיב -מכל סביבותיה [128] כָּל דֹּרְכֵי קֶשֶׁת, [129] יְדוּ -השליכו חיצים [130] אֵלֶיהָ, אַל תַּחְמְלוּ אֶל -על [131] הַ חֵץ לאמר אולי לא יכה אדם וילך לבטלה, [132] כִּי לַיהוָה חָטָאָה , ולכן תצליחו בה וכל החיצים שתשליכו שמה יהרגו אנשים: [133]
(טו) הָרִיעוּ עָלֶיהָ סָבִיב נָתְנָה יָדָהּ נָפְלוּ אָשְׁיוֹתֶיהָ (אשויתיה נֶהֶרְסוּ חוֹמוֹתֶיהָ כִּי נִקְמַת יְהֹוָה הִיא הִנָּקְמוּ בָהּ, כַּאֲשֶׁר עָשְׂתָה עֲשׂוּ לָהּ: הָרִיעוּ [134] עָלֶיהָ מִ סָבִיב להבהיל את העם, [135] נָתְנָה -הושיטה [136] יָדָהּ לעזרה, [137] נָפְלוּ אָשְׁיוֹתֶיהָ (אשויתיה כתיב) -יסודות של חומת העיר, [138] נֶהֶרְסוּ חוֹמוֹתֶיהָ כפי שהרסה היא את חומות ירושלים [139] ; על [140] כִּי נִקְמַת יְהֹוָה הִיא שהחריבו בית המקדש וחיללו את שמו [141] לכן [142] הִנָּקְמוּ בָהּ, כַּאֲשֶׁר -כפי [143] שֶׁ עָשְׂתָה לעיר ה' [144] ולישראל, כן [145] עֲשׂוּ -תעשו [146] לָהּ:
(טז) כִּרְתוּ זוֹרֵעַ מִבָּבֶל וְתֹפֵשׂ מַגָּל בְּעֵת קָצִיר מִפְּנֵי חֶרֶב הַיּוֹנָה אִישׁ אֶל עַמּוֹ יִפְנוּ וְאִישׁ לְאַרְצוֹ יָנֻסוּ: ואחרי חורבנה [147] כִּרְתוּ זוֹרֵעַ מִבָּבֶל וְתֹפֵשׂ -מחזיק [148] מַגָּל [149] בְּעֵת קָצִיר כי תהיה שממה ולא יזרע בה אדם ולא יקצור, [150] מִפְּנֵי חֶרֶב הַיּוֹנָה [151] -האויב האונס ועושק הגוף והממון, [152] אִישׁ אֶל עַמּוֹ יִפְנוּ וְאִישׁ לְאַרְצוֹ אשר באו משם [153] יָנֻסוּ:
(יז) שֶׂה פְזוּרָה יִשְׂרָאֵל אֲרָיוֹת הִדִּיחוּ הָרִאשׁוֹן אֲכָלוֹ מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְזֶה הָאַחֲרוֹן עִצְּמוֹ נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל: הנה, כמו [154] שֶׂה פְזוּרָה -פרודה מן העדר היתה [155] יִשְׂרָאֵל [156] , אשר [157] אֲרָיוֹת [158] הִדִּיחוּ אותה והבריחוה מעדרה, כי כן הדיחו את עם ישראל מארצו; המדיח [159] הָרִאשׁוֹן אֲכָלוֹ -אכל בשרו, והוא [160] מֶלֶךְ אַשּׁוּר אשר הגלה את עשרת השבטים, [161] וְזֶה המדיח [162] הָאַחֲרוֹן עִצְּמוֹ -שבר עצמותיו, והוא [163] נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל שהגלה את יהודה ובנימין [164] והחריב את ירושלים וכל ערי יהודה: [165]
(יח) לָכֵן כֹּה אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי פֹקֵד אֶל מֶלֶךְ בָּבֶל וְאֶל אַרְצוֹ כַּאֲשֶׁר פָּקַדְתִּי אֶל מֶלֶךְ אַשּׁוּר: לָכֵן כֹּה אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת [166] אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וגואלם, [167] הִנְנִי -הנה אני [168] פֹקֵד -אשגיח להביא גמול [169] אֶל -על [170] מֶלֶךְ בָּבֶל וְאֶל -ועל [171] אַרְצוֹ כַּאֲשֶׁר -כמו [172] שֶׁ פָּקַדְתִּי אֶל -על [173] מֶלֶךְ אַשּׁוּר:
(יט) וְשֹׁבַבְתִּי אֶת יִשְׂרָאֵל אֶל נָוֵהוּ וְרָעָה הַכַּרְמֶל וְהַבָּשָׁן, וּבְהַר אֶפְרַיִם וְהַגִּלְעָד תִּשְׂבַּע נַפְשׁוֹ: עוד יבוא זמן בימי המשיח [174] וְשֹׁבַבְתִּי -ואשיב [175] אֶת יִשְׂרָאֵל אֶל נָוֵהוּ -מדורו [176] אחר שאפקוד על אויביו, [177] וְרָעָה -וְיִרְעֶה ישראל במרעה [178] הַכַּרְמֶל [179] וְהַבָּשָׁן, [180] וּבְהַר -וגם בהר [181] אֶפְרַיִם וְהַגִּלְעָד [182] תִּשְׂבַּע נַפְשׁוֹ די והותר [183] מרוב המרעה המצוי שם: [184]
(כ) בַּיָּמִים הָהֵם וּבָעֵת הַהִיא נְאֻם יְהֹוָה יְבֻקַּשׁ אֶת עֲוֹן יִשְׂרָאֵל, וְאֵינֶנּוּ וְאֶת חַטֹּאת יְהוּדָה וְלֹא תִמָּצֶאינָה כִּי אֶסְלַח לַאֲשֶׁר אַשְׁאִיר: ולפי שגלות בבל היתה על חטאת ישראל והם לא עשו תשובה בבבל, ואם כן איך יצאו משם ויחזרו לירושלים? לכן הוצרך ה' לומר [185] בַּיָּמִים הָהֵם וּבָעֵת הַהִיא [186] נְאֻם -אמר [187] יְהֹוָה , אף אם [188] יְבֻקַּשׁ אֶת עֲוֹן יִשְׂרָאֵל, [189] וְאֵינֶנּוּ -ולא יהיה, [190] וְאֶת חַטֹּאת יְהוּדָה [191] וְלֹא תִמָּצֶאינָה , ולא בגלל היותם נקיים מעוון אלא [192] כִּי אֶסְלַח לַאֲשֶׁר -לאלו אשר [193] אַשְׁאִיר מן הגולה [194] , כי עוונותיהם יהיו נמרקים בקושי השעבוד: [195]
(כא) עַל הָאָרֶץ מְרָתַיִם עֲלֵה עָלֶיהָ וְאֶל יוֹשְׁבֵי פְּקוֹד" חֲרֹב וְהַחֲרֵם אַחֲרֵיהֶם נְאֻם יְהֹוָה וַעֲשֵׂה כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ: וחזר הנביא לדבריו הראשונים ואמר אל מחריבה של בבל, [196] עַל הָאָרֶץ -ארץ בבל [197] מְרָתַיִם -שמרדה בי [198] והרגיזה אותי [199] עֲלֵה עָלֶיהָ למלחמה, [200] וְאֶל -ועל [201] יוֹשְׁבֵי העיר" [202] פְּקוֹד" [203] חֲרֹב -תביא חורבן, [204] וְהַחֲרֵם אַחֲרֵיהֶם -את שאריתם [205] נְאֻם יְהֹוָה , וכדי לזרזו חזר ואמר [206] וַעֲשֵׂה כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ: [207]
(כב) קוֹל מִלְחָמָה בָּאָרֶץ וְשֶׁבֶר גָּדוֹל: ואומר הנביא [208] קוֹל מִלְחָמָה נשמע [209] בָּאָרֶץ -בארץ בבל, [210] וְ תכף נשמע קול [211] שֶׁבֶר גָּדוֹל -שנשברה בבל: [212]
(כג) אֵיךְ נִגְדַּע וַיִּשָּׁבֵר פַּטִּישׁ כָּל הָאָרֶץ?! אֵיךְ הָיְתָה לְשַׁמָּה בָּבֶל בַּגּוֹיִם: אֵיךְ נִגְדַּע וַיִּשָּׁבֵר פַּטִּישׁ שהיה משבר ומפוצץ את [213] כָּל הָאָרֶץ?! [214] ואחר שהיו תמיד בעזרתה גויים רבים ועצומים [215] אֵיךְ הָיְתָה לְשַׁמָּה -לתימהון [216] בָּבֶל בַּגּוֹיִם -בין כל עובדי הכוכבים, כי כולם יתמהו על חורבנה: [217]
(כד) יָקֹשְׁתִּי לָךְ וְגַם נִלְכַּדְתְּ בָּבֶל, וְאַתְּ לֹא יָדָעַתְּ נִמְצֵאת וְגַם נִתְפַּשְׂתְּ כִּי בַיהוָה הִתְגָּרִית: והקב"ה אומר, [218] יָקֹשְׁתִּי -הכנתי מוקש [219] לָךְ וְגַם נִלְכַּדְתְּ בו [220] בָּבֶל, וְאַתְּ לֹא יָדָעַתְּ להישמר ממנו כי פתאום בא [221] , ואילו ידעת טרם בואו היית בורחת מידי פרס ומדי, אבל עתה שלא ידעת כי פתאום באה עליך הרעה, [222] נִמְצֵאת במקומך [223] וְגַם נִתְפַּשְׂתְּ [224] , והמכשול הזה ממני [225] כִּי בַיהוָה -עִם ה' [226] הִתְגָּרִית -עשית תגר ומלחמה, כי את עַמּוֹ טבחת ולא חמלת: [227]
(כה) פָּתַח יְהֹוָה אֶת אוֹצָרוֹ וַיּוֹצֵא אֶת כְּלֵי זַעְמוֹ, כִּי מְלָאכָה הִיא לַאדֹנָי יֱהֹוִה צְבָאוֹת בְּאֶרֶץ כַּשְׂדִּים: וכדי שידעו ויכירו כי ה' הוא הנלחם בהם, אמר על דרך משל [228] , עתה תדעו שמאת ה' היתה כל רעתכם, כי [229] פָּתַח יְהֹוָה אֶת אוֹצָרוֹ וַיּוֹצֵא אֶת כְּלֵי זַעְמוֹ, [230] כִּי מְלָאכָה -דבר שליחות [231] הִיא לַאדֹנָי יֱהֹוִה צְבָאוֹת להשחית [232] בְּאֶרֶץ כַּשְׂדִּים:
(כו) בֹּאוּ לָהּ מִקֵּץ פִּתְחוּ מַאֲבֻסֶיהָ סָלּוּהָ כְמוֹ עֲרֵמִים וְהַחֲרִימוּהָ אַל תְּהִי לָהּ שְׁאֵרִית: וה' מצוה את המדיים והפרסיים ואומר להם, [233] בֹּאוּ לָהּ -להילחם בבבל פתאום [234] מִקֵּץ -מקצה המדינה, [235] פִּתְחוּ מַאֲבֻסֶיהָ -את אוצרות תבואתה [236] לקחת את התבואות האצורים שמה, [237] סָלּוּהָ -רמסו את אנשיה [238] כְמוֹ עֲרֵמִים -שרומסים על אגודות שבלים לדושם, [239] וְהַחֲרִימוּהָ -תאבדו ותכלו אנשיה [240] אַל -עד שלא [241] תְּהִי -תישאר [242] לָהּ שְׁאֵרִית:
(כז) חִרְבוּ כָּל פָּרֶיהָ יֵרְדוּ לַטָּבַח, הוֹי עֲלֵיהֶם כִּי בָא יוֹמָם עֵת פְּקֻדָּתָם: וכנגד השרים אמר, [243] חִרְבוּ -הרגו בחרב [244] כָּל פָּרֶיהָ -שריה, [245] יֵרְדוּ לַטָּבַח, [246] הוֹי -אוי [247] עֲלֵיהֶם -להם [248] כִּי בָא יוֹמָם -יום גמולם, [249] עֵת פְּקֻדָּתָם -זכרון עוונם: [250]
(כח) קוֹל נָסִים וּפְלֵטִים מֵאֶרֶץ בָּבֶל לְהַגִּיד בְּצִיּוֹן אֶת נִקְמַת יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ, נִקְמַת הֵיכָלוֹ: וראה הנביא בנבואתו כאילו רבים מבני ישראל שהיו בבבל היו נסים לירושלים וכך אמר [251] , הנה נשמע [252] קוֹל מאנשי ישראל [253] הַ נָסִים וּפְלֵטִים -ונמלטים [254] מֵאֶרֶץ בָּבֶל [255] , ובאים [256] לְהַגִּיד בְּצִיּוֹן אֶת נִקְמַת יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ, נִקְמַת הֵיכָלוֹ ששרפו הכשדיים: [257]
(כט) הַשְׁמִיעוּ אֶל בָּבֶל רַבִּים כָּל דֹּרְכֵי קֶשֶׁת, חֲנוּ עָלֶיהָ סָבִיב אַל יְהִי לָהּ פְּלֵיטָה, שַׁלְּמוּ לָהּ כְּפָעֳלָהּ, כְּכֹל אֲשֶׁר עָשְׂתָה עֲשׂוּ לָהּ, כִּי אֶל יְהֹוָה זָדָה אֶל קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל: ואחר שישראל ינוסו מארץ בבל מצוה שנית שיקבצו עמים רבים באמרו, [258] הַשְׁמִיעוּ -התאספו [259] אֶל בָּבֶל רַבִּים -היורים בחיצים, [260] כָּל דֹּרְכֵי קֶשֶׁת, [261] חֲנוּ עָלֶיהָ מִ סָבִיב אַל -למען לא [262] יְהִי -יהיה [263] לָהּ פְּלֵיטָה, [264] שַׁלְּמוּ לָהּ כְּפָעֳלָהּ, כְּכֹל אֲשֶׁר עָשְׂתָה לישראל כן [265] עֲשׂוּ לָהּ, כִּי אֶל -על עם [266] יְהֹוָה זָדָה -הרשיעה, [267] אֶל קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל: [268]
(ל) לָכֵן יִפְּלוּ בַחוּרֶיהָ בִּרְחֹבֹתֶיהָ, וְכָל אַנְשֵׁי מִלְחַמְתָּהּ יִדַּמּוּ בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם יְהֹוָה: לָכֵן [269] , הואיל והרשיעה, [270] יִפְּלוּ בַחוּרֶיהָ בִּרְחֹבֹתֶיהָ, [271] וְכָל אַנְשֵׁי מִלְחַמְתָּהּ של בבל [272] יִדַּמּוּ -יכרתו [273] בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם יְהֹוָה:
(לא) הִנְנִי אֵלֶיךָ זָדוֹן, נְאֻם אֲדֹנָי יֱהֹוִה צְבָאוֹת, כִּי בָּא יוֹמְךָ עֵת פְּקַדְתִּיךָ: ולפי שבעל הזדון היה בלשצר מלך בבל מזרע אותו רשע נבוכדנצר לכן ניבא כנגדו, [274] הִנְנִי -הנה אני שולח את חמתי [275] אֵלֶיךָ -עליך [276] אתה בלשאצר איש [277] זָדוֹן, נְאֻם אֲדֹנָי יֱהֹוִה צְבָאוֹת, כִּי בָּא יוֹמְךָ -יום תשלום גמולך, [278] עֵת פְּקַדְתִּיךָ -זכרון עוונך: [279]
(לב) וְכָשַׁל זָדוֹן וְנָפַל וְאֵין לוֹ מֵקִים וְהִצַּתִּי אֵשׁ בְּעָרָיו, וְאָכְלָה כָּל סְבִיבֹתָיו: וְכָשַׁל -ואז יכשל [280] זָדוֹן [281] וְנָפַל -ויהרג, [282] וְאֵין לוֹ מֵקִים כי לא יהיה עוד מזרעו מולך בבבל, [283] וְהִצַּתִּי -ואבעיר [284] אֵשׁ בְּעָרָיו, וְאָכְלָה -ותשרוף את [285] כָּל סְבִיבֹתָיו -סביבות עריו: [286]
(לג) כֹּה אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת, עֲשׁוּקִים בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יְהוּדָה יַחְדָּו וְכָל שֹׁבֵיהֶם הֶחֱזִיקוּ בָם מֵאֲנוּ שַׁלְּחָם: כֹּה אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת, עֲשׁוּקִים -נעשקו [287] בְּנֵי יִשְׂרָאֵל [288] על ידי אשור [289] וּבְנֵי יְהוּדָה על ידי מלך בבל [290] יַחְדָּו -אלו כמו אלו, [291] וְכָל שֹׁבֵיהֶם כמו אשור כך בבל [292] מלבד הרעה אשר עשו בגלות איתם, הנה עוד היום [293] הֶחֱזִיקוּ בָם מֵאֲנוּ -וממאנים [294] לְ שַׁלְּחָם חופשי [295] , ואתה מלך בבל חשבת שכל המחזיק בבני ישראל ובבני יהודה יזכה בהם לעד?! אין הדבר כן, כי: [296]
(לד) גֹּאֲלָם חָזָק! יְהֹוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ, רִיב יָרִיב אֶת רִיבָם לְמַעַן הִרְגִּיעַ אֶת הָאָרֶץ וְהִרְגִּיז לְיֹשְׁבֵי בָבֶל: גֹּאֲלָם חָזָק! יְהֹוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ, רִיב יָרִיב אֶת רִיבָם ויאבד את בבל ויצאו הגולים לחופשי; [297] לְמַעַן הִרְגִּיעַ -שיהיה מרגוע [298] אֶת -בכל [299] הָאָרֶץ [300] וְהִרְגִּיז -ויביא רוגז וחרדה [301] לְיֹשְׁבֵי -על יושבי [302] בָבֶל ולא יוסיפו למשול בעמים: [303]
(לה) חֶרֶב עַל כַּשְׂדִּים נְאֻם יְהֹוָה, וְאֶל יֹשְׁבֵי בָבֶל וְאֶל שָׂרֶיהָ וְאֶל חֲכָמֶיהָ: חֶרֶב תבוא [304] עַל הַ כַּשְׂדִּים נְאֻם יְהֹוָה, וְאֶל -ועל [305] יֹשְׁבֵי בָבֶל וְאֶל -ועל [306] שָׂרֶיהָ וְאֶל -ועל [307] חֲכָמֶיהָ: [308]
(לו) חֶרֶב אֶל הַבַּדִּים וְנֹאָלוּ חֶרֶב אֶל גִּבּוֹרֶיהָ וָחָתּוּ: חֶרֶב אֶל -על [309] הַבַּדִּים -הקוסמים [310] שבודים דברים מליבם [311] וְנֹאָלוּ -ויסכלו בעצתם, [312] חֶרֶב אֶל -על [313] גִּבּוֹרֶיהָ וָחָתּוּ -וישברו: [314]
(לז) חֶרֶב אֶל סוּסָיו וְאֶל רִכְבּוֹ וְאֶל כָּל הָעֶרֶב אֲשֶׁר בְּתוֹכָהּ, וְהָיוּ לְנָשִׁים חֶרֶב אֶל אוֹצְרֹתֶיהָ וּבֻזָּזוּ: חֶרֶב אֶל -על [315] סוּסָיו -סוסיהם [316] המוכנים למלחמה, [317] וְאֶל -ועל [318] רִכְבּוֹ -מרכבותיהם, [319] וְאֶל -ועל [320] כָּל הָעֶרֶב -תערובות האומות [321] אֲשֶׁר היו יושבים [322] בְּתוֹכָהּ, וְהָיוּ -ויהיו בתשישות כוחם [323] חולשתם ופחדם דומים [324] לְנָשִׁים [325] ; ולפי שהבבליים היו בוטחים בעושרם ואוצרותיהם, אמר [326] , אנשי [327] חֶרֶב יבואו [328] אֶל אוֹצְרֹתֶיהָ וּבֻזָּזוּ -ויבוזו אותה: [329]
(לח) חֹרֶב אֶל מֵימֶיהָ וְיָבֵשׁוּ, כִּי אֶרֶץ פְּסִלִים הִיא, וּבָאֵימִים יִתְהֹלָלוּ: ולפי שנהר פרת היה עובר בתוך בבל והיה עולה על הארץ כנילוס במצרים וממימיו היו מתברכים תבואותיהם אמר [330] על דרך משל, [331] חֹרֶב -יובש [332] אֶל מֵימֶיהָ וְיָבֵשׁוּ, [333] כִּי אֶרֶץ פְּסִלִים הִיא, [334] וּבָאֵימִים -ובעבודת הכוכבים שלהם [335] יִתְהֹלָלוּ -משתטים [336] ומשתגעים: [337]
(לט) לָכֵן יֵשְׁבוּ צִיִּים אֶת אִיִּים, וְיָשְׁבוּ בָהּ בְּנוֹת יַעֲנָה, וְלֹא תֵשֵׁב עוֹד לָנֶצַח וְלֹא תִשְׁכּוֹן עַד דּוֹר וָדֹר: לָכֵן הואיל והיו כל כך דבוקים בעבודת הצורות, תהיה בבל לחרבה, ושם [338] יֵשְׁבוּ צִיִּים [339] אֶת -עִם [340] אִיִּים, [341] וְיָשְׁבוּ בָהּ בְּנוֹת יַעֲנָה, וְלֹא תֵשֵׁב -תהיה מיושבת [342] עוֹד לָנֶצַח -עד עולם, [343] וְלֹא תִשְׁכּוֹן עַד דּוֹר וָדֹר: [344]
(מ) כְּמַהְפֵּכַת אֱלֹהִים אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה וְאֶת שְׁכֵנֶיהָ נְאֻם יְהֹוָה לֹא יֵשֵׁב שָׁם אִישׁ וְלֹא יָגוּר בָּהּ בֶּן אָדָם: והיא תהיה [345] כְּמַהְפֵּכַת -כמו ההפיכה אשר הפך [346] אֱלֹהִים אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה וְאֶת שְׁכֵנֶיהָ [347] נְאֻם יְהֹוָה , וכמו שבארץ סדום ועמורה לא שכן בה אדם, כן יהיה בבבל, [348] לֹא יֵשֵׁב שָׁם אִישׁ וְלֹא יָגוּר בָּהּ בֶּן אָדָם אף דרך עראי: [349]
(מא) הִנֵּה עַם בָּא מִצָּפוֹן, וְגוֹי גָּדוֹל וּמְלָכִים רַבִּים יֵעֹרוּ מִיַּרְכְּתֵי אָרֶץ: ומספר הנביא איך יהיה חורבן בבל באומרו, [350] הִנֵּה עַם בָּא מִצָּפוֹן, [351] וְגוֹי גָּדוֹל וּמְלָכִים רַבִּים -גדולים [352] וחשובים [353] יֵעֹרוּ -יתעוררו [354] מִיַּרְכְּתֵי -מסוף [355] הָ אָרֶץ: [356]
(מב) קֶשֶׁת וְכִידֹן יַחֲזִיקוּ, אַכְזָרִי הֵמָּה וְלֹא יְרַחֵמוּ, קוֹלָם כַּיָּם יֶהֱמֶה, וְעַל סוּסִים יִרְכָּבוּ, עָרוּךְ כְּאִישׁ לַמִּלְחָמָה עָלַיִךְ בַּת בָּבֶל: קֶשֶׁת וְכִידֹן [357] יַחֲזִיקוּ, אַכְזָרִי -ואכזריים [358] הֵמָּה על כל בריה [359] וְלֹא יְרַחֵמוּ, קוֹלָם כַּיָּם בעת סערה [360] יֶהֱמֶה, וְעַל סוּסִים יִרְכָּבוּ, עָרוּךְ בכלי זין [361] כְּאִישׁ גיבור היורד [362] לַמִּלְחָמָה , וְ עָלַיִךְ יבואו [363] בַּת בָּבֶל:
(מג) שָׁמַע מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת שִׁמְעָם וְרָפוּ יָדָיו צָרָה הֶחֱזִיקַתְהוּ חִיל כַּיּוֹלֵדָה: שָׁמַע בלשצר [364] מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת שִׁמְעָם -שֶׁמַע גבורתם [365] וְרָפוּ יָדָיו מלהילחם מולם [366] , הַ צָרָה הֶחֱזִיקַתְהוּ -אחזה אותו, והיה לו [367] חִיל -חלחלה ורעד [368] כַּיּוֹלֵדָה -כיולדת בעת לידתה: [369]
(מד) הִנֵּה כְּאַרְיֵה יַעֲלֶה מִגְּאוֹן הַיַּרְדֵּן אֶל נְוֵה אֵיתָן, כִּי אַרְגִּעָה אֲרִיצֵם (ארוצם מֵעָלֶיהָ וּמִי בָחוּר אֵלֶיהָ אֶפְקֹד כִּי מִי כָמוֹנִי וּמִי יוֹעִדֶנִּי וּמִי זֶה רֹעֶה אֲשֶׁר יַעֲמֹד לְפָנָי: הִנֵּה האויב הבא עליה יעלה בחוזק רב [370] כְּ מו [371] אַרְיֵה אשר [372] יַעֲלֶה מִגְּאוֹן הַיַּרְדֵּן מקום רבצו [373] אֶל נְוֵה -מקום [374] אֵיתָן, [375] כִּי חפצי [376] אַרְגִּעָה -להשקיט ולהרגיע את ישראל [377] , ובבוא שעת פקידה [378] אֲרִיצֵם (ארוצם כתיב) -אריץ אותם [379] מֵעָלֶיהָ -מעל ארץ בבל לשוב לארצם, [380] וּמִי -וכל מי שהוא בָחוּר למלחמה, [381] אֵלֶיהָ -על בבל [382] אֶפְקֹד -אמנה אותו להילחם בה, [383] כִּי מִי כָמוֹנִי שיוכל למחות בידי?! [384] וּמִי יוֹעִדֶנִּי -יקבע עִמָּדִי זמן מיועד להילחם בי?! [385] וּמִי זֶה הַ רֹעֶה אֲשֶׁר יַעֲמֹד לְפָנָי להציל צאנו מידי?!: [386]
(מה) לָכֵן שִׁמְעוּ עֲצַת יְהֹוָה אֲשֶׁר יָעַץ אֶל בָּבֶל וּמַחְשְׁבוֹתָיו אֲשֶׁר חָשַׁב אֶל אֶרֶץ כַּשְׂדִּים, אִם לֹא יִסְחָבוּם צְעִירֵי הַצֹּאן, אִם לֹא יַשִּׁים עֲלֵיהֶם נָוֶה: לָכֵן הואיל ואין מי שימחה בידו, [387] שִׁמְעוּ עֲצַת יְהֹוָה אֲשֶׁר יָעַץ אֶל -על [388] בָּבֶל וּמַחְשְׁבוֹתָיו אֲשֶׁר חָשַׁב אֶל אֶרֶץ כַּשְׂדִּים, אִם לֹא [389] יִסְחָבוּם צְעִירֵי הַצֹּאן, [390] אִם לֹא יַשִּׁים -יעשה שממה [391] עֲלֵיהֶם -בעל כורחם כל [392] נָוֶה ונוה: [393]
(מו) מִקּוֹל נִתְפְּשָׂה בָבֶל, נִרְעֲשָׁה הָאָרֶץ וּזְעָקָה בַּגּוֹיִם נִשְׁמָע: מִקּוֹל השמועה אשר [394] נִתְפְּשָׂה בָבֶל, נִרְעֲשָׁה -תרעש [395] הָאָרֶץ וּזְעָקָה -וקול זעקת בבל [396] בַּגּוֹיִם -בין העמים [397] נִשְׁמָע -יִשָּׁמַע, כי יפחדו שלא יקרה להם כמו שקרה לבבל: [398]

הערות

1. אברבנאל.
2. מצודת דוד.
3. מצודת דוד.
4. "בבל" הוא שם המקום, ו"כשדים" הוא שם העם היושב בו (משבצות זהב).
5. מצודת דוד.
6. כי נבוכדנצר החריב עמים רבים (רד"ק, מצודת דוד).
7. מלבי"ם.
8. כלונס ארוך ומפה בראשו, והוא נועד לרמז שמתקיימת אסיפה (מצודת ציון).
9. מצודת דוד.
10. מצודת דוד.
11. מצודת דוד.
12. מצודת דוד.
13. "בל" ו"מרודך" הם שמות גילולי בבל (רש"י, רד"ק, מצודת ציון).
14. מצודת דוד.
15. רד"ק.
16. מצודת דוד.
17. מצודת דוד. כן יקראו הגילולים על כי מעציב לב עובדיהם צועקים אליו ואינם נענים (מצודת ציון).
18. מצודת ציון.
19. אברבנאל.
20. אברבנאל.
21. הם מדי ופרס (רש"י, רד"ק, מצודת דוד) השוכנים בפאת צפון במקצוע צפונית מזרחית (מצודת דוד).
22. מצודת ציון.
23. תרגום יונתן.
24. מצודת ציון.
25. מצודת דוד.
26. מצודת דוד.
27. כי כשחרבה בבל יצאו ישראל מהגלות על ידי כורש מלך פרס (רד"ק).
28. תרגום יונתן.
29. פירוש "המה" אותם שהיו בגלות בבל עם יהודה ובנימין, כי כשגלו עשרת השבטים נשארו בארץ מעטים מפוזרים כמו שכתוב בדברי חזקיהו ויאשיהו, ועל אותם בני ישראל אומר שגלו עם יהודה לבבל והם יצאו עמהם כשעלו מבבל על ידי כורש מלך פרס (רד"ק, מצודת דוד).
30. משמחתם בשובם לארצם, כי יש בכי של שמחה (רד"ק). ומצודת דוד מבאר בבכי של תשובה ותחנונים ילכו.
31. מצודת דוד. לקיים מה שנאמר (דברים ד, כט) "וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ וּמָצָאתָ כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ בְּכׇל לְבָבְךָ וּבְכׇל נַפְשֶׁךָ (ר"י קרא).
32. רד"ק.
33. מלבי"ם.
34. ר"י קרא.
35. מלבי"ם.
36. מלבי"ם.
37. רד"ק, מצודת דוד.
38. מצודת ציון.
39. מצודת דוד.
40. ולא נשוב לחטוא לפניו (אברבנאל).
41. מצודת דוד.
42. מצודת דוד.
43. מצודת דוד.
44. רד"ק.
45. מצודת דוד.
46. הוא כינוי למלכים (תרגום יונתן, ר"י קרא).
47. הם ירבעם וחבריו שהתעו את ישראל אחרי עבודה זרה (ר"י קרא).
48. ר"י קרא.
49. כתוב ביו"ד וקרי בוא"ו כי אותיות אהו"י מתחלפות (רד"ק).
50. "שובבום" לשון שובבה (ר"י קרא). ורש"י מבאר שגדוליהם התעום ללכת אל עבודה זרה שבהרים.
51. מצודת דוד.
52. רוצה לומר לכן הלכו בגולה על ההרים וגורשו מארצם (מצודת דוד). ורד"ק מבאר שברום וכתתום בלכתם בגלות מהר אל הר, ומהר אל גבעה.
53. מצודת דוד.
54. כן היו עמי עד אותו הזמן שתחרב בבל, כי אז יהיה להם דורש ומבקש (רד"ק). מלבי"ם מבאר שרועיהם התעו אותם ועלו על ההרים, ר"ל שתחילה עבדו עבודת אלילים בארצם, ועל ידי כך הלכו מן ההר אל הגבעה שתחת ההר, ועל ידי כך שכחו רבצם הקודם, דהיינו שאחר כך עבדו עבודת אלילים בארצות אויביהם..
55. מצודת דוד.
56. מצודת דוד.
57. מצודת דוד.
58. מצודת ציון.
59. מצודת דוד. דהיינו אין לנו אשם בהרע להם (רד"ק).
60. מצודת ציון.
61. רד"ק.
62. מצודת ציון.
63. מצודת ציון.
64. שהיו אבותיהם בוטחים בו ומקווים אליו והיו מוצאים תקוותם בו (רד"ק).
65. מצודת דוד.
66. מצודת דוד.
67. מלבי"ם.
68. אברבנאל.
69. מצודת דוד.
70. הכתיב יצאו מדבר שלא לנוכח והקרי "צאו" מדבר לנוכח, והוא עניין אחד (רד"ק).
71. מצודת דוד.
72. הם הזכרים מן העיזים (מצודת ציון) שדרכם ללכת לפני העדר בראש העיזים (רש"י). ודימה העולים לירושלים בגבורתם וזריזותם לעתודים, והנשארים שמה לצאן החלושות (אברבנאל).
73. מצודת דוד.
74. מצודת דוד.
75. רצונו לומר אף אם רבים ישארו בבבל אתם השבים מהרו ללכת (מצודת דוד). והם המנהיגים שהלכו לפניהם שהם עזרא ונחמיה וראשי הגולה (מלבי"ם).
76. מצודת ציון.
77. הם מדי ופרס (מצודת דוד).
78. מצודת דוד.
79. מצודת דוד.
80. מהמקום שיערכו עליה מלחמה (רד"ק, מצודת דוד).
81. ולא יצטרכו ללכת ממקום אל מקום (רד"ק, מצודת דוד).
82. רד"ק, מצודת דוד.
83. רד"ק.
84. מלשון שכול והרג (רד"ק, מצודת ציון).
85. מצודת דוד.
86. כן יהיו כל חִיצֵי הקהל ההוא (מצודת דוד) הנלחמים על בבל (אברבנאל). ורד"ק מבאר שלא ישוב ריקם ביראתו שלא יהרג.
87. תרגום יונתן.
88. רד"ק.
89. אברבנאל.
90. רצונו לומר הרבה שלל ישללו בה (מצודת דוד).
91. כי יאספו די והותר מהממון עד שישבעו מהשלל ההוא (אברבנאל).
92. מצודת דוד.
93. כתוב ביו"ד וקרי בוי"ו, כי הכתיב שהוא בלשון נקבה מדבר כנגד בבל האומה, והקרי מדבר כנגד יושבי בבל (רד"ק).
94. מצודת דוד.
95. מצודת דוד.
96. ר"י קרא. והוא עניין שמחה (מצודת ציון).
97. מצודת דוד.
98. רש"י, מצודת ציון.
99. מצודת דוד.
100. רש"י.
101. מלבי"ם.
102. רד"ק, מצודת דוד.
103. רש"י, מצודת דוד. בשונה מעגלה שהיא חורשת שאיננה אוכלת (רד"ק).
104. רד"ק.
105. הרמת קול בשמחה (מצודת דוד), בהיותכם מנצחים את בני יהודה (אברבנאל). ואתם לא בגבורתכם ניצחתם את עמי, אלא בגלל כעסי שהיה עליהם (רד"ק).
106. המרימים קול שמחה (מצודת דוד).
107. מצודת דוד.
108. היא בבל אשר ילדה בנים לבהלה (מצודת דוד).
109. מצודת ציון.
110. כפל הדבר במילים שונות (מצודת דוד). ומלבי"ם מבאר כי חפרה הוא יותר מבושה, ואמכם כולל גם האומנת אבל יולדת היא רק האם שילדה ובושתה גדולה יותר.
111. מצודת דוד.
112. רש"י.
113. מצודת דוד.
114. מצודת ציון.
115. עניינו כמו מדבר (מצודת ציון). וכפל המלים בשמות נרדפים (מצודת דוד). ורד"ק מבאר שסופם שתהיה ארצם מדבר כי הם יהרגו ותשאר ארצם ציה וערבה כמו מדבר.
116. רד"ק.
117. רד"ק, אברבנאל, מצודת דוד.
118. מצודת דוד.
119. מצודת דוד.
120. תרגום יונתן.
121. שלא ישאר בכל העיר שום ישוב (רד"ק). ואין ספק שנתקיים כל זה כי נחרבה בבל רבתא, והעיר אשר ישב בה אחר כך דריוש וכורש ואשר היא בבל עד היום הזה אינה בבל הראשונה שהיתה בימי נבוכדנצר, כי היא נחרבה ולא ישב בה עוד בן אדם, אלא נבנתה בבל אחרת הרחק ממנה מעט באותה בקעה שקראה בשמה בבל בלשון היהודים, אבל הישמעאלים לא יקראו לה אלה בגדד (רד"ק, אברבנאל).
122. אברבנאל.
123. אברבנאל.
124. מצודת דוד.
125. הוא הקול הבא בקיבוץ השפתים, ודרך לעשותם על אבדן דבר חשוב (מצודת ציון).
126. אברבנאל.
127. רד"ק, מצודת דוד.
128. מצודת דוד.
129. נקרא "דורכי" כיון שהדרך לדרוך ברגל על הקשת כדי למותחה היטב לירות למרחוק (מצודת ציון).
130. רד"ק, מצודת דוד. ורש"י מבאר זרקו לה אבנים.
131. רד"ק, מצודת דוד.
132. מצודת דוד.
133. רד"ק, מצודת דוד.
134. מלשון תרועה והרמת קול (מצודת ציון) ור"י קרא מבאר הריעו עליהן סביב בקול שמחה שכבר פושטין ידיהן.
135. מצודת דוד. כמו שעשו ביריחו (רד"ק).
136. רש"י.
137. רש"י, מצודת דוד. רד"ק מבאר מסרה עצמה אל האויבים כי לא תוכל לעמוד בפניהם וכנגדם.
138. מצודת דוד.
139. רד"ק.
140. מצודת דוד.
141. מלבי"ם.
142. מצודת דוד.
143. תרגום יונתן.
144. רש"י.
145. מצודת דוד.
146. תרגום יונתן.
147. אברבנאל.
148. מצודת ציון.
149. הוא כלי העשוי לקצור בו (מצודת ציון).
150. רד"ק, מצודת דוד. דהיינו שגם הנזרע כבר לא ימצא מי שיקצרנו (מלבי"ם). ויונתן תירגם דרך משל "שֵׁיצוּ מַלְכָּא מִבָּבֶל וַאֲחִדוּ חַרְבָּא בְּעִדַן קְטוֹל" [-השמידו את מלכה של בבל, והחזיקו בחרב בעת ההריגה] (רש"י, רד"ק).
151. מלשון אונאה, ועניינו עשיקת הגוף והממון (מצודת ציון). מפני חרב השונא (תרגום יונתן).
152. מצודת דוד.
153. מצודת דוד. ואמר כך לפי שהקוצרים בתבואות הם אנשים שבאים מארץ אחרת לקצור (אברבנאל, מלבי"ם). רד"ק מבאר שאמר כך כי היו בבבל גולים מעמים רבים ולכן אמר שיפנו איש אל עמו.
154. מצודת דוד.
155. מצודת דוד.
156. ובמדרש, ישראל משולים כשה, מה דרכו של שה לוקה באחד מאבריו וכולם מרגישים אף ישראל אחד חוטא וכולם נענשים. תני רבי שמעון בן יוחאי, משל לשני בני אדם שהיו נתונים בספינה נטל אחד מהם מקדח והתחיל קודח תחתיו, אמרו לו חבריו למה אתה עושה כך?! אמר להם מה איכפת לכם לא תחתי אני קודח?! אמרו לו מפני שאתה מציף עלינו את הספינה... (ילקוט שמעוני).
157. מצודת דוד.
158. אריות הוא משל על מלכי האומות שהגלו אותם מארצם (רד"ק).
159. מצודת דוד.
160. מצודת דוד.
161. רש"י, רד"ק, מצודת דוד.
162. מצודת דוד.
163. מצודת דוד. רד"ק ביאר אכל בשרו שלא נשאר לו אלא העצמות והוא מלך אשור שהגלה לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשה (דברי הימים-א' ה-כו) ואחר כך שאר השבטים, כך שלא לא נשאר אלא יהודה ובנימין.
164. רד"ק, מצודת דוד.
165. רד"ק.
166. ה' נקרא בשם "צבאות" כי הוא אלוה על צבאות של מעלה ועל צבאות של מטה (רד"ק ישעיהו א, ט). אברבנאל מבאר "כה אמר ה' צבאות" שהוא "אלהי ישראל וגואלם".
167. אברבנאל.
168. תרגום יונתן.
169. מצודת דוד. המילה פוקד היא עניין השגחת הבאת הרעה (מצודת ציון).
170. רד"ק.
171. רד"ק.
172. תרגום יונתן.
173. תרגום יונתן.
174. מצודת דוד.
175. מצודת ציון.
176. מצודת ציון. והיא ירושלים (אברבנאל).
177. וכמו שפקד ה' על מלך אשור ועל מלך בבל כן יפקוד על כל לוחצי ישראל (רד"ק).
178. רש"י, מצודת דוד.
179. כן יקרא מקום שדות וכרמים (מצודת ציון).
180. שהם מקום מרעה שמן, ולפי שהמשילם לשה אמר לשון הנופל בשה (מצודת דוד).
181. מלבי"ם.
182. הזכיר המקומות ההם לפי שהם כולם ארץ מרעה (אברבנאל).
183. מלבי"ם.
184. מצודת דוד.
185. אברבנאל.
186. והרד"ק ביאר שהפסוק מדבר לעתיד לבוא.
187. תרגום יונתן.
188. מצודת דוד.
189. עשרת השבטים עבדו ע"ז שזה נקרא עוון, שמורה על עיוות השכל והכפירה (מלבי"ם).
190. מצודת דוד.
191. יהודה לא הכחישו את ה', רק היו להם חטאים מצד התאווה שזה נקרא חטאת (מלבי"ם).
192. אברבנאל.
193. מצודת דוד.
194. מלבי"ם.
195. מצודת דוד.
196. מצודת דוד. הוא דריוש (רד"ק) שה' ציוה שיחריב את בבל (אברבנאל).
197. רד"ק, מצודת דוד.
198. בעבודת כוכבים (מצודת דוד). מלשון מרי ומרד (רד"ק, מצודת ציון).
199. רש"י.
200. מצודת דוד.
201. תרגום יונתן.
202. מצודת דוד.
203. היא עיר מבבל (מצודת דוד), ואפשר גם לפרש שהיא בבל עצמה, וקראה כן לפי שבא עת לפקוד ולזכור עוונה (רד"ק, מצודת דוד).
204. מצודת ציון.
205. תרגום יונתן. רד"ק ומצודת דוד מבארים תחריב אותה ואת הבורחים רדוף אחריהם והחרימם.
206. מצודת דוד.
207. שאמרתי על ידי ישעיה (ישעיה כא, ב) "עֲלִי עֵילָם צוּרִי מָדַי" (ר"י קרא).
208. אברבנאל.
209. מצודת דוד.
210. מצודת דוד.
211. מלבי"ם.
212. מלבי"ם.
213. מצודת דוד.
214. דהיינו איך נכרתה בבל שהיתה משברת ומפוצצת את כל הארץ, כפטיש המפוצץ סלע (מצודת דוד), כי פיזרו את כל האומות לשברים (מלבי"ם), ועכשיו היא נשברת?! (רד"ק).
215. מלבי"ם.
216. מצודת דוד. לשממה (תרגום יונתן).
217. מצודת דוד.
218. אברבנאל.
219. רד"ק, מצודת דוד.
220. רד"ק, מצודת דוד.
221. מצודת דוד.
222. רד"ק.
223. רד"ק.
224. יונתן תרגם "אִתְבְּעִיאוּ חוֹבָךְ אִשְׁתַּכָּחוּ" [-לא ידעת כי נתבעו חטאיך ונמצאו].
225. אברבנאל.
226. מצודת דוד.
227. מצודת דוד.
228. רד"ק.
229. אברבנאל.
230. הם פרס ומדי, ורצה לומר המקום העיר ליבם לבוא על בבל להשחיתה (מצודת דוד).
231. מצודת ציון.
232. מצודת דוד.
233. אברבנאל.
234. מצודת דוד. שלא תדע ותתפש פתאום (רש"י).
235. מצודת דוד. רש"י מבאר מסוף העיר. ורד"ק מבאר מעת שבא קיצה [-סופה] בואו לה.
236. מצודת ציון. והוא מלשון אבוס, שהוא מקום שנותנים בו מאכל הבהמות (רד"ק, מצודת ציון).
237. מצודת דוד.
238. מצודת דוד.
239. להוציא התבואה (מצודת דוד). והוא מלשון עַרֵמָה (מצודת ציון). ור' יוסף קמחי (אבי רד"ק) ביאר עשו תלים תלים כמו ערמות משללה, כי כל לשון מסילה עניינו הרמה.
240. מצודת דוד.
241. מלבי"ם.
242. מלבי"ם.
243. אברבנאל.
244. מצודת דוד.
245. רש"י, מצודת ציון. כן דרך הנביאים להמשיל את השרים לפרים אבירים ולעתודים (רש"י). ורד"ק מבאר גיבוריה.
246. כפל הדבר במילים שונות (מצודת דוד).
247. מצודת דוד.
248. מצודת דוד.
249. מצודת דוד.
250. מצודת דוד.
251. אברבנאל.
252. מצודת דוד.
253. מצודת דוד.
254. מצודת ציון.
255. ואף על פי שלא היה להם לנוס כי כורש העביר קול בכל מלכותו "מִי בָכֶם מִכׇּל עַמּוֹ יְהִי אֱלֹהָיו עִמּוֹ וְיַעַל" (עזרא א, ג), דריוש מלך קודם כורש והוא כבש את בבל והחריבה, וכשבא חילו על בבל היו מקצת ישראל נסים מתוכה והולכים לציון כי ידעו שדבר ה' הוא שניבא להם ירמיהו על חורבן בבל (רד"ק).
256. מצודת דוד.
257. אברבנאל.
258. מלבי"ם.
259. רד"ק, מצודת דוד. ואמר "השמיעו" לפי שאסיפת העם על יד השמעת קול נאמרה בלשון שמיעה (רד"ק).
260. רש"י, רד"ק, מצודת ציון.
261. הדרך לדרוך ברגל על הקשת למותחה היטב לירות למרחוק (מצודת ציון בפס' יד).
262. מצודת דוד.
263. מצודת דוד.
264. שלא יוכל מישהו לברוח (מצודת דוד).
265. מצודת דוד.
266. תרגום יונתן.
267. מצודת דוד. מלשון זדון (רד"ק, מצודת ציון).
268. העסק שלה היה מצד שזדה אל ה' לכפור ביכלתו, והמעשה עצמו ששרפו את בית המקדש ועיר הקודש הוא מעשה נגד קדוש ישראל, שבשם זה נקרא בו מצד קדושת ישראל וקדושת הקודש והמקדש השוכן בה (מלבי"ם).
269. לשון שבועה (רש"י).
270. הואיל וזדה אל ה' לכן יפלו וכו' (מצודת דוד).
271. על ידי שיחנו עליה מסביב ולא יוכלו להימלט (מלבי"ם).
272. אברבנאל.
273. רד"ק, מצודת ציון.
274. אברבנאל.
275. תרגום יונתן.
276. תרגום יונתן.
277. מצודת דוד.
278. מצודת דוד.
279. מצודת דוד.
280. אברבנאל.
281. הוא בלשצר מלך בבל (מצודת דוד).
282. מצודת ציון.
283. מצודת דוד.
284. תרגום יונתן.
285. מצודת ציון.
286. מצודת דוד. ואברבנאל מבאר העוזרים אותו.
287. מצודת דוד.
288. הם עשרת השבטים (מצודת דוד).
289. מצודת דוד.
290. מצודת דוד.
291. מצודת דוד.
292. מצודת דוד.
293. אברבנאל.
294. מצודת דוד.
295. מצודת דוד.
296. אברבנאל.
297. מצודת דוד.
298. מצודת דוד.
299. מצודת דוד.
300. כי מלך בבל היה מרגיז הארץ ומרעיש ממלכות (רד"ק), וכשתיפול בבל יהיה מרגוע והנחה לכל (רש"י).
301. מצודת דוד.
302. מצודת דוד.
303. מצודת דוד.
304. מצודת דוד.
305. תרגום יונתן.
306. תרגום יונתן.
307. תרגום יונתן.
308. אשר יושבים גם כן בבבל (מלבי"ם).
309. תרגום יונתן.
310. רש"י, מצודת דוד.
311. מצודת דוד.
312. ולא ידעו במה ינצלו (מצודת דוד). רוצה לומר שחכמי בבל וקוסמיו היו מייעדים לכשדיים הצלחה וכבוד, ועתה שידעו כי בדים הם וכוזבים יהרגום (אברבנאל). ומלבי"ם מבאר כי לא יחכמו עוד באצטגנינות שלהם.
313. תרגום יונתן.
314. מצודת ציון.
315. תרגום יונתן.
316. תרגום יונתן.
317. מלבי"ם.
318. תרגום יונתן.
319. תרגום יונתן.
320. תרגום יונתן.
321. מצודת דוד, רד"ק בביאורו הראשון. שהיו בבבל אנשים מכמה ארצות (רד"ק). בביאורו השני מבאר רד"ק כל אנשי הערב כלומר הסוחרים. ורש"י מבאר לשון ערבות דהיינו הערבים שלה.
322. מצודת דוד.
323. מצודת דוד.
324. אברבנאל.
325. שלא ילחמו כנגד אויביהם (רד"ק).
326. אברבנאל.
327. מצודת דוד.
328. מצודת דוד.
329. מצודת דוד. ורד"ק מבאר חרב ההריסה והנתיצה תבוא על אוצרותיה.
330. אברבנאל.
331. רד"ק.
332. מצודת ציון.
333. לפי שנהר פרת היה עובר בבבל והיה משקה שדותם כנילוס במצרים לכן אמר שיבוא חורב אל מימיה ויבשו (מצודת ציון), ורוצה לומר שיכלה טובה ועושרה (רד"ק).
334. שהרבה פסילים עשו לעבודת כוכבים (מצודת דוד) ורד"ק מבאר לפי שהיו בוטחים בפסיליהם.
335. אימים הוא שם כינוי לגילולים (מצודת ציון), כי מביאים אימה על עובדיהם (רד"ק, מצודת דוד). מלבי"ם מבאר שהם תמונות מחיות משונות המטילים אימה ופחד.
336. רש"י, מצודת דוד. ובביאורו השני מבאר רש"י "ובאימים יתהללו" שהיו משתבחין באלהי הענקים שהיו להם.
337. מצודת דוד, רד"ק.
338. מצודת דוד.
339. חיות השוכנות בציה (רד"ק).
340. מצודת דוד.
341. חתולים (ר"י קרא). ציים ואיים הם שמות מיני חיות (מצודת ציון) שדרכם לשכון בחרבות (רש"י, מצודת דוד). ומלבי"ם מבאר אשלח לשם חיות נוראות כדמות חיות האימים שהיו להם לפסילים.
342. מצודת דוד.
343. מצודת דוד.
344. עד שיכלו כל ימי הדורות, וכפל הדבר במילים שונות (מצודת דוד).
345. מצודת דוד.
346. מצודת דוד.
347. שכני סדום ועמורה הם אדמה וצבוים והאחרות (רד"ק).
348. אברבנאל.
349. מצודת דוד. ואין ספק שנתקיים כל זה כי נחרבה בבל רבתא, והעיר אשר ישב בה אחר כך דריוש וכורש ואשר היא בבל עד היום הזה אינה בבל הראשונה שהיתה בימי נבוכדנצר, כי היא נחרבה ולא ישב בה עוד בן אדם, אלא נבנתה בבל אחרת הרחק ממנה מעט באותה בקעה שקראה בשמה בבל בלשון היהודים, אבל הישמעאלים לא יקראו לה אלה בגדד (רד"ק, אברבנאל לעיל פס' יג).
350. אברבנאל.
351. הם מדי ופרס שמצפון בבל (מצודת דוד).
352. רד"ק, מצודת דוד.
353. והם דריוש מלך מדי וכורש מלך פרס (רד"ק בביאור הראשון). ובביאורו השני מבאר רד"ק רבים במניין, שבאו עם דריוש מלכי אומות אחרות.
354. מצודת ציון.
355. מצודת דוד.
356. רצונו לומר ממרחק.
357. הוא כעין רומח (רד"ק בביאור השני, מצודת ציון). ובביאורו הראשון מבאר רד"ק שהוא כלי מגן.
358. אברבנאל.
359. אברבנאל.
360. מצודת דוד.
361. רד"ק, מצודת דוד.
362. מצודת דוד.
363. מצודת דוד.
364. רד"ק.
365. מצודת דוד.
366. מצודת דוד. מתוך הפחד ומורך הלב (אברבנאל).
367. מצודת דוד.
368. מצודת ציון.
369. אברבנאל.
370. מצודת דוד.
371. מצודת דוד.
372. רש"י.
373. מצודת דוד. גאון הירדן הוא מקום אריות (רש"י). רד"ק מבאר כי משחית בבל יעלה כמו אריה בלי פחד, ויתגבר כמו שמתגברים המים כשהירדן בגאונו מלא על כל גדותיו, והזכיר ירדן לפי שהוא בארץ ישראל ומגאון ישראל יבוא עליהם הרע, כלומר מעונש ישראל יבא הרע לבבל, ויעלו ישראל לגאון על ידי המלך הכובש את בבל.
374. רד"ק.
375. היא בבל (רד"ק).
376. מצודת דוד.
377. מצודת דוד.
378. אברבנאל.
379. רד"ק, מצודת דוד.
380. מצודת דוד.
381. רד"ק. ירמוז לכורש שהוא הבחור שיפקוד למשול בבבל, כי דריוש לא משל בה כי אם שנה אחת (אברבנאל).
382. רד"ק.
383. רד"ק.
384. מצודת דוד.
385. רש"י, מצודת דוד.
386. רצונו לומר מי הוא הרועה שיציל עמו מידי, וכפל הדבר במילים שונות (מצודת דוד). אברבנאל מבאר כי מי כמוני לתת ממשלה לנבוכדנצר ומי יועידני להסירה ממנו, ומי זה הרועה אשר יעמוד לְפָנַי להמליך את כורש בעולם?!.
387. מצודת דוד.
388. רש"י.
389. הוא עניין שבועה, ורצה לומר שהעצה היא בשבועה (מצודת דוד).
390. אלו פרס שהוא הצעיר בבני יפת (רש"י, מצודת דוד). ורד"ק מבאר כי הם ישראל, ואף על פי שהסוחבים בני בבל לא היו ישראל כי אם מדי ופרס, ישראל היו סיבת סחיבתם והרי הם כאילו הם סחבום, כי בעונש ישראל בא עליהם האויב כמו שנאמר (לעיל בפס' כח) "נִקְמַת יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ נִקְמַת הֵיכָלוֹ".
391. מצודת דוד.
392. מצודת דוד.
393. מצודת דוד. דהיינו מדור (תרגום יונתן).
394. מצודת דוד.
395. מצודת דוד.
396. רד"ק, מצודת דוד.
397. מצודת דוד.
398. מצודת דוד. וכבר נאמרו הפסוקים האלה למעלה בחורבן אדום, ואינו מן התימה, כי לפי שהיה פרס המחריב את בבל והוא העתיד להחריב את אדום ולכן אמר בשניהם הפסוקים שווה בשווה, וגם כי אופן החורבן והמהפכה תהיה שווה בשניהם (אברבנאל). @00

ניתן ליצור איתנו קשר
בטלפון 072-390-2392

או להשאיר פרטים בטופס ונחזור אליכם אי"ה