(א)
לִבְנֵי עַמּוֹן כֹּה אָמַר יְהֹוָה, הֲבָנִים אֵין לְיִשְׂרָאֵל אִם יוֹרֵשׁ אֵין לוֹ?! מַדּוּעַ יָרַשׁ מַלְכָּם" אֶת גָּד, וְעַמּוֹ בְּעָרָיו יָשָׁב?!:
לִבְנֵי
-על בני
[1]
עַמּוֹן
[2]
אמר הנביא
[3]
כֹּה
-כך
[4]
אָמַר יְהֹוָה,
הֲבָנִים
-וכי בנים
[5]
אֵין לְיִשְׂרָאֵל
לרשת ארצם?!
[6]
הַ
אִם יוֹרֵשׁ אֵין לוֹ?!
[7]
מַדּוּעַ
אם כן
יָרַשׁ
העבודה זרה של בני עמון
[8]
שנקראת"
[9]
מַלְכָּם"
אֶת
ארץ
[10]
גָּד,
[11]
וְעַמּוֹ
של "מלכם"
[12]
בְּעָרָיו
של גד
[13]
יָשָׁב?!:
(ב)
לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יְהֹוָה, וְהִשְׁמַעְתִּי אֶל רַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן תְּרוּעַת מִלְחָמָה וְהָיְתָה לְתֵל שְׁמָמָה, וּבְנֹתֶיהָ בָּאֵשׁ תִּצַּתְנָה וְיָרַשׁ יִשְׂרָאֵל אֶת יֹרְשָׁיו אָמַר יְהֹוָה:
לָכֵן
לפי שהוא החזיק בארץ גד,
[14]
הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם
-אמר
[15]
יְהֹוָה,
וְהִשְׁמַעְתִּי
-ואשמיע
[16]
אֶל רַבַּת
-עיר המלוכה של
[17]
בְּנֵי עַמּוֹן תְּרוּעַת מִלְחָמָה
מן הכשדים שיבואו עליהם וילכדוה
[18]
ויחריבוה,
[19]
וְהָיְתָה
-ותהיה
[20]
לְתֵל
[21]
שְׁמָמָה,
וּבְנֹתֶיהָ
-והעיירות הסמוכות לה
[22]
בָּאֵשׁ תִּצַּתְנָה
-תשרפנה,
[23]
וְ
עוד יבוא זמן אשר
[24]
יָרַשׁ
-ירשו
[25]
יִשְׂרָאֵל אֶת
בני עמון, שהם עתה
[26]
יֹרְשָׁיו
-היורשים של ישראל
[27]
, כך
אָמַר יְהֹוָה:
(ג)
הֵילִילִי חֶשְׁבּוֹן כִּי שֻׁדְּדָה עַי צְעַקְנָה בְּנוֹת רַבָּה חֲגֹרְנָה שַׂקִּים סְפֹדְנָה וְהִתְשׁוֹטַטְנָה בַּגְּדֵרוֹת, כִּי מַלְכָּם" בַּגּוֹלָה יֵלֵךְ, כֹּהֲנָיו וְשָׂרָיו יַחְדָּיו:
הֵילִילִי
-תייללו יושבי
[28]
חֶשְׁבּוֹן
שהיא מארץ מואב,
[29]
כִּי
כבר
[30]
שֻׁדְּדָה
העיר
עַי
שהיא מארץ בני עמון
[31]
, ומהעיר עי יבוא נבוכדנצר לחשבון ללכדה,
[32]
צְעַקְנָה בְּנוֹת רַבָּה
-רבת בני עמון,
[33]
חֲגֹרְנָה שַׂקִּים
דרך אבל וצער,
[34]
סְפֹדְנָה
על אובדן רבת בני עמון,
[35]
וְהִתְשׁוֹטַטְנָה
-ולכו הנה והנה
[36]
להיטמן
[37]
בַּגְּדֵרוֹת,
[38]
כִּי
אליליהם"
[39]
מַלְכָּם"
[40]
בַּגּוֹלָה יֵלֵךְ,
[41]
כֹּהֲנָיו וְשָׂרָיו יַחְדָּיו
ילכו בשבי:
[42]
(ד)
מַה תִּתְהַלְלִי בָּעֲמָקִים זָב עִמְקֵךְ הַבַּת הַשּׁוֹבֵבָה הַבֹּטְחָה בְּאֹצְרֹתֶיהָ, מִי יָבוֹא אֵלָי:
ואמר הנביא בשמו של ה',
מַה תִּתְהַלְלִי
-תתפארי
[43]
בָּעֲמָקִים
[44]
של ארצך
[45]
וברוב תבואתה?!
[46]
עכשיו
[47]
זָב
[48]
עִמְקֵךְ
-יזוב אותו העמק שאת משתבחת בו בדם חלליך
[49]
, אַתְּ
[50]
הַבַּת
-העדה
[51]
הַשּׁוֹבֵבָה
-ההולכת בדרכי ליבה ומורדת
[52]
, אַתְּ
[53]
הַבֹּטְחָה
-הבוטחת
[54]
בְּאֹצְרֹתֶיהָ,
מִי יָבוֹא אֵלָי
להתחנן לפני עליכם:
[55]
(ה)
הִנְנִי מֵבִיא עָלַיִךְ פַּחַד נְאֻם אֲדֹנָי יֱהֹוִה צְבָאוֹת מִכָּל סְבִיבָיִךְ, וְנִדַּחְתֶּם אִישׁ לְפָנָיו וְאֵין מְקַבֵּץ לַנֹּדֵד:
כי
[56]
הִנְנִי מֵבִיא עָלַיִךְ פַּחַד נְאֻם אֲדֹנָי יֱהֹוִה צְבָאוֹת
[57]
, הפחד יבוא עליך
מִכָּל סְבִיבָיִךְ,
[58]
וְנִדַּחְתֶּם
-ותתפזרו
[59]
כל
[60]
אִישׁ לְפָנָיו
-לכל רוח
[61]
וְאֵין
-ולא יִמָּצֵא
[62]
מְקַבֵּץ
-מישהו שיקבץ
[63]
לַנֹּדֵד
-את הנודדים לשבת יחד להיות מנוחמים אלה מאלה:
[64]
(ו)
וְאַחֲרֵי כֵן אָשִׁיב אֶת שְׁבוּת בְּנֵי עַמּוֹן, נְאֻם יְהֹוָה:
וְאַחֲרֵי כֵן
-שיקבלו את גמולם,
[65]
אָשִׁיב
לארצם
[66]
אֶת שְׁבוּת
-בני השבי של
[67]
בְּנֵי עַמּוֹן,
נְאֻם יְהֹוָה:
(ז)
לֶאֱדוֹם כֹּה אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת הַאֵין עוֹד חָכְמָה בְּתֵימָן אָבְדָה עֵצָה מִבָּנִים נִסְרְחָה חָכְמָתָם:
לֶאֱדוֹם
-על אדום
[68]
כֹּה אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת
, איך לא מילט אדום את נפשו ממלך בבל?!
[69]
הַאֵין
-וכי אין
[70]
עוֹד חָכְמָה בְּתֵימָן
[71]
וכי
[72]
אָבְדָה עֵצָה מִבָּנִים
-מאנשי בינה?!
[73]
הנה עתה
[74]
נִסְרְחָה
-נפסדה
[75]
חָכְמָתָם
ולא מצאו בה תועלת:
[76]
(ח)
נֻסוּ הָפְנוּ הֶעְמִיקוּ לָשֶׁבֶת יֹשְׁבֵי דְּדָן, כִּי אֵיד עֵשָׂו הֵבֵאתִי עָלָיו, עֵת פְּקַדְתִּיו:
הנה
[77]
נֻסוּ
-ברחו
[78]
הָפְנוּ
-התפנו מארצם
[79]
הֶעְמִיקוּ
-והתחבאו
[80]
לָשֶׁבֶת
בעמקי מסתרים
[81]
יֹשְׁבֵי דְּדָן,
[82]
כִּי אֵיד
-שבר ומקרה רעה
[83]
הראוי
[84]
לְ
עֵשָׂו הֵבֵאתִי עָלָיו,
עֵת פְּקַדְתִּיו
-פקדתי עוונותיו הראשונים:
[85]
(ט)
אִם בֹּצְרִים בָּאוּ לָךְ לֹא יַשְׁאִרוּ עוֹלֵלוֹת?! אִם גַּנָּבִים בַּלַּיְלָה הִשְׁחִיתוּ דַיָּם:
ובדרך משל אומר הנביא
[86]
, הלא
[87]
אִם בֹּצְרִים בָּאוּ לָךְ
-על כרמיך, האם
[88]
לֹא יַשְׁאִרוּ עוֹלֵלוֹת?!
[89]
אִם גַּנָּבִים
באים
[90]
בַּלַּיְלָה
הלא
[91]
הִשְׁחִיתוּ
-ישחיתו
[92]
דַיָּם
-די סיפוקם הנצרך להם ולא ישחיתו הכל, מדוע אם כן האויב האביד אותך מכל וכל מבלי להשאיר שארית?!:
[93]
(י)
כִּי אֲנִי חָשַׂפְתִּי אֶת עֵשָׂו, גִּלֵּיתִי אֶת מִסְתָּרָיו, וְנֶחְבָּה לֹא יוּכָל שֻׁדַּד זַרְעוֹ וְאֶחָיו וּשְׁכֵנָיו, וְאֵינֶנּוּ:
אולם כך היה
[94]
כִּי אֲנִי חָשַׂפְתִּי
-גיליתי
[95]
אֶת
מקום מחבואו של
[96]
עֵשָׂו,
גִּלֵּיתִי אֶת מִסְתָּרָיו,
[97]
וְנֶחְבָּה
-ולהחביא את עצמו
[98]
לֹא יוּכָל
-יכול היה, והנה
[99]
שֻׁדַּד זַרְעוֹ
של עשיו
[100]
וְאֶחָיו וּשְׁכֵנָיו,
וְאֵינֶנּוּ
-ולא נשאר מהם אדם:
[101]
(יא)
עָזְבָה יְתֹמֶיךָ אֲנִי אֲחַיֶּה וְאַלְמְנוֹתֶיךָ עָלַי תִּבְטָחוּ:
שֶׁיֹּאמַר לחברו
[102]
, אם אתה נהרגת,
[103]
עָזְבָה
-עזוב
[104]
יְתֹמֶיךָ
עלי
[105]
כי
[106]
אֲנִי אֲחַיֶּה
אותם לתת להם די סיפוקם,
[107]
וְאַלְמְנוֹתֶיךָ עָלַי תִּבְטָחוּ
-תבטחנה שאתן להן מחסורן:
[108]
(יב)
כִּי כֹה אָמַר יְהֹוָה, הִנֵּה אֲשֶׁר אֵין מִשְׁפָּטָם לִשְׁתּוֹת הַכּוֹס שָׁתוֹ יִשְׁתּוּ וְאַתָּה הוּא נָקֹה תִּנָּקֶה?! לֹא תִנָּקֶה! כִּי שָׁתֹה תִּשְׁתֶּה:
כִּי כֹה אָמַר יְהֹוָה,
הִנֵּה
מצרים, פלשתים, דמשק, קדר ועילם
[109]
אֲשֶׁר אֵין מִשְׁפָּטָם
חמור כל כך
[110]
לִשְׁתּוֹת הַכּוֹס
-כוס התרעלה
[111]
, עם כל זה בעבור מה שעזרו ושמחו בחורבנם של יהודה וישראל
[112]
שָׁתוֹ יִשְׁתּוּ
מכוס התרעלה,
[113]
וְ
הלא
[114]
אַתָּה הוּא
זה אשר דין משפטך לשתותה
[115]
ואם כן איך
[116]
נָקֹה תִּנָּקֶה?!
לֹא תִנָּקֶה!
כִּי שָׁתֹה תִּשְׁתֶּה
מכוס החימה יותר משאר האומות:
[117]
(יג)
כִּי בִי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם יְהֹוָה, כִּי לְשַׁמָּה לְחֶרְפָּה לְחֹרֶב וְלִקְלָלָה תִּהְיֶה בָצְרָה, וְכָל עָרֶיהָ תִהְיֶינָה לְחָרְבוֹת עוֹלָם:
כִּי בִי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם יְהֹוָה,
כִּי
עוד יבוא זמן באחרית הימים שאז,
[118]
לְשַׁמָּה
-לשממה
[119]
לְחֶרְפָּה
[120]
לְחֹרֶב
[121]
וְלִקְלָלָה
[122]
תִּהְיֶה בָצְרָה,
[123]
וְכָל עָרֶיהָ
-הערים שתחת ממשלתה
[124]
תִהְיֶינָה לְחָרְבוֹת עוֹלָם:
[125]
(יד)
שְׁמוּעָה שָׁמַעְתִּי מֵאֵת יְהֹוָה, וְצִיר בַּגּוֹיִם שָׁלוּחַ הִתְקַבְּצוּ וּבֹאוּ עָלֶיהָ וְקוּמוּ לַמִּלְחָמָה:
אומר הנביא,
[126]
שְׁמוּעָה שָׁמַעְתִּי מֵאֵת יְהֹוָה,
וְ
השמועה היא כי
[127]
לעתיד לבוא
[128]
צִיר
-שליח
[129]
בַּגּוֹיִם
-בין הגויים יהיה
[130]
שָׁלוּחַ
מזה לזה לומר,
[131]
הִתְקַבְּצוּ וּבֹאוּ עָלֶיהָ
-על בָּצְרָה ועל עריה,
[132]
וְקוּמוּ לַמִּלְחָמָה:
[133]
(טו)
כִּי הִנֵּה קָטֹן נְתַתִּיךָ בַּגּוֹיִם בָּזוּי בָּאָדָם:
ואמר הנביא כנגד אדום,
[134]
כִּי הִנֵּה קָטֹן נְתַתִּיךָ בַּגּוֹיִם
בתחילת מושבך בְּשֵׂעִיר,
[135]
בָּזוּי בָּאָדָם
-בין בני אדם, כי היתה אדום ממלכה שפלה
[136]
, אבל לאחר מכן גדלה ממשלתך:
[137]
(טז)
תִּפְלַצְתְּךָ הִשִּׁיא אֹתָךְ זְדוֹן לִבֶּךָ שֹׁכְנִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע תֹּפְשִׂי מְרוֹם גִּבְעָה כִּי תַגְבִּיהַ כַּנֶּשֶׁר קִנֶּךָ, מִשָּׁם אוֹרִידְךָ נְאֻם יְהֹוָה:
הנה עתה שנתגדלת למשול ממשל רב, כאשר באת לעיר הבצורה
[138]
תִּפְלַצְתְּךָ
-אימתך ופחדך המוטל על כל הארצות
[139]
הִשִּׁיא
-הסית
[140]
אֹתָךְ
להרע
[141]
לכל הארצות שכבשת
[142]
ואף לאחיך יעקב
[143]
, ולהביא
[144]
זְדוֹן לִבֶּךָ
-בליבך להתגאות יותר מדי כאילו אתה
[145]
שֹׁכְנִי
-שוכן
[146]
בְּחַגְוֵי
-בבקעי
[147]
הַסֶּלַע
שלא יוכל אף אחד להתקרב אליך, וכאילו
[148]
תֹּפְשִׂי
-תפשת
[149]
מְרוֹם גִּבְעָה
[150]
בחושבך שאין מי שיוכל להוריד אותך, ואולם לא יהיה כן,
[151]
כִּי
גם אם
[152]
תַגְבִּיהַ כַּנֶּשֶׁר קִנֶּךָ,
[153]
מִשָּׁם אוֹרִידְךָ
לארץ ותמסר ביד האויב,
[154]
נְאֻם יְהֹוָה:
(יז)
וְהָיְתָה אֱדוֹם לְשַׁמָּה כֹּל עֹבֵר עָלֶיהָ יִשֹּׁם וְיִשְׁרֹק עַל כָּל מַכּוֹתֶהָ:
וְהָיְתָה
-ותהיה
[155]
אֱדוֹם לְשַׁמָּה
-לשממה,
[156]
כֹּל עֹבֵר עָלֶיהָ יִשֹּׁם
-יתמה על גודל חורבנה
[157]
וְיִשְׁרֹק עַל כָּל מַכּוֹתֶהָ:
[158]
(יח)
כְּמַהְפֵּכַת סְדֹם וַעֲמֹרָה וּשְׁכֵנֶיהָ אָמַר יְהֹוָה, לֹא יֵשֵׁב שָׁם אִישׁ וְלֹא יָגוּר בָּהּ בֶּן אָדָם:
ותהפך בָּצְרָה
[159]
כְּמַהְפֵּכַת סְדֹם וַעֲמֹרָה וּשְׁכֵנֶיהָ
[160]
אָמַר יְהֹוָה,
לֹא יֵשֵׁב שָׁם אִישׁ וְלֹא יָגוּר
-ידור
[161]
בָּהּ בֶּן אָדָם
אפילו דרך עראי:
[162]
(יט)
הִנֵּה כְּאַרְיֵה יַעֲלֶה מִגְּאוֹן הַיַּרְדֵּן אֶל נְוֵה אֵיתָן, כִּי אַרְגִּיעָה אֲרִיצֶנּוּ מֵעָלֶיהָ וּמִי בָחוּר אֵלֶיה אֶפְקֹד כִּי מִי כָמוֹנִי וּמִי יֹעִידֶנִּי וּמִי זֶה רֹעֶה אֲשֶׁר יַעֲמֹד לְפָנָי:
ומדמה הנביא את התקפת בבל על אדום לאריה העולה ממקומו לטרוף את הצאן בחזקה באומרו,
[163]
הִנֵּה
האויב הבא עליה יעלה בחוזק רב
[164]
כְּאַרְיֵה
-כמו שהאריה
[165]
יַעֲלֶה מִגְּאוֹן הַיַּרְדֵּן
מקום רבצו
[166]
אֶל נְוֵה אֵיתָן,
[167]
כִּי אַרְגִּיעָה
-כשאקרב את הרגע,
[168]
אֲרִיצֶנּוּ מֵעָלֶיהָ
-פתאום ובהצלחה יחריבנה וישוב לו ברגע קטן אל מקומו,
[169]
וּמִי
-ואת מי
[170]
בָחוּר
-שאבחר לנקום נקמתי
[171]
אֵלֶיה
-עליה
[172]
, אותו
[173]
אֶפְקֹד
-אצווה להשחית,
[174]
כִּי מִי כָמוֹנִי
שיוכל למחות בידי?!
[175]
וּמִי יֹעִידֶנִּי
-יקבע עמדי זמן מיועד להילחם בי?!
[176]
וּמִי
הוא
[177]
זֶה
הָ
רֹעֶה
[178]
אֲשֶׁר יַעֲמֹד לְפָנָי
להציל צאנו מידי?!:
[179]
(כ)
לָכֵן שִׁמְעוּ עֲצַת יְהֹוָה אֲשֶׁר יָעַץ אֶל אֱדוֹם וּמַחְשְׁבוֹתָיו אֲשֶׁר חָשַׁב אֶל יֹשְׁבֵי תֵימָן אִם לֹא יִסְחָבוּם צְעִירֵי הַצֹּאן, אִם לֹא יַשִּׁים עֲלֵיהֶם נְוֵהֶם:
לָכֵן
, הואיל ואין מי שימחה בידו של הקב"ה ועצתו תקום,
[180]
שִׁמְעוּ עֲצַת יְהֹוָה אֲשֶׁר יָעַץ אֶל
-על
[181]
אֱדוֹם וּמַחְשְׁבוֹתָיו אֲשֶׁר חָשַׁב אֶל
-על
[182]
יֹשְׁבֵי תֵימָן
-ארץ דרום
[183]
, שנשבע ה'
[184]
אִם לֹא יִסְחָבוּם
-יגררו אותם
[185]
צְעִירֵי הַצֹּאן,
[186]
אִם לֹא יַשִּׁים
-יעשה שממה
[187]
עֲלֵיהֶם
את
[188]
נְוֵהֶם
-מדורם:
[189]
(כא)
מִקּוֹל נִפְלָם רָעֲשָׁה הָאָרֶץ, צְעָקָה בְּיַם סוּף נִשְׁמַע קוֹלָהּ:
ואמר הנביא שיהיה חורבן אדום כל כך עצום עד אשר
[190]
מִקּוֹל
-משמועת קול
[191]
נִפְלָם
-מפלתם
[192]
רָעֲשָׁה
-תרעש
[193]
הָאָרֶץ,
[194]
צְעָקָה
גדולה תִּשָּׁמַע בעולם,
[195]
בְּיַם סוּף
הרחוקה מאדום
[196]
נִשְׁמַע
-יִשָּׁמַע
[197]
קוֹלָהּ:
[198]
(כב)
הִנֵּה כַנֶּשֶׁר יַעֲלֶה וְיִדְאֶה וְיִפְרֹשׂ כְּנָפָיו עַל בָּצְרָה וְהָיָה לֵב גִּבּוֹרֵי אֱדוֹם בַּיּוֹם הַהוּא כְּלֵב אִשָּׁה מְצֵרָה:
הִנֵּה כַנֶּשֶׁר יַעֲלֶה
האויב
[199]
וְיִדְאֶה
-ויעופף
[200]
וְיִפְרֹשׂ כְּנָפָיו
לבוא
[201]
עַל
העיר
[202]
בָּצְרָה
[203]
להחריבה,
[204]
וְהָיָה
-ויהיה
[205]
לֵב גִּבּוֹרֵי אֱדוֹם בַּיּוֹם הַהוּא כְּלֵב אִשָּׁה
אשר
[206]
מְצֵרָה
בחבלי לידה
[207]
שאז ליבה נשבר מאד:
[208]
(כג)
לְדַמֶּשֶׂק בּוֹשָׁה חֲמָת וְאַרְפָּד, כִּי שְׁמֻעָה רָעָה שָׁמְעוּ, נָמֹגוּ בַּיָּם דְּאָגָה הַשְׁקֵט לֹא יוּכָל:
וכאן התנבא הנביא
[209]
לְדַמֶּשֶׂק
-על מפלת דמשק
[210]
שיכבשנה נבוכדנצר, באומרו,
[211]
בּוֹשָׁה
-התביישי
חֲמָת וְאַרְפָּד,
[212]
כִּי שְׁמֻעָה רָעָה
על ביאת הכשדים
[213]
שָׁמְעוּ,
נָמֹגוּ
-נמס ליבם; ולְדַאֲגַת ההולך
[214]
בַּיָּם
[215]
דומה
[216]
דְּאָגָה
-דאגתו של ארם,
[217]
הַשְׁקֵט
-ולשקוט מדאגתו
[218]
לֹא יוּכָל:
(כד)
רָפְתָה דַמֶּשֶׂק הִפְנְתָה לָנוּס וְרֶטֶט הֶחֱזִיקָה צָרָה וַחֲבָלִים אֲחָזַתָּה כַּיּוֹלֵדָה:
רָפְתָה
-רפו ידיה של
[219]
דַמֶּשֶׂק
מלהילחם
[220]
נגד אויביה
[221]
, וְ
הִפְנְתָה
-והסתובבה
[222]
לָנוּס
-לברוח
[223]
מן המלחמה
[224]
וְ
לא הצליחה כי
[225]
רֶטֶט
- חרדה
[226]
הֶחֱזִיקָה
-אחז אותה
[227]
, עד אשר
[228]
צָרָה וַחֲבָלִים אֲחָזַתָּה
-אחזו בה
[229]
כַּיּוֹלֵדָה
-כאישה יולדת שיש לה חבלי לידה:
[230]
(כה)
אֵיךְ לֹא עֻזְּבָה עִיר תְּהִלָּת (תהלה קִרְיַת מְשׂוֹשִׂי:
ואמר הנביא כמתמיה על כי נבוכדנצר החריב את דמשק באומרו
[231]
בלשון קינה,
[232]
אֵיךְ לֹא עֻזְּבָה
-הניח לה נבוכדנצר
[233]
מלהילחם בה
[234]
, שלמרות שהחריב שאר הארצות, היה לו לרחם עליה מפני יופיה ולהימנע מלהחריבה להיותה
[235]
עִיר תְּהִלָּת (תהלה
[236]
כתיב),
קִרְיַת
-עיר
[237]
מְשׂוֹשִׂי
-משוש:
[238]
(כו)
לָכֵן יִפְּלוּ בַחוּרֶיהָ בִּרְחֹבֹתֶיהָ, וְכָל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה יִדַּמּוּ בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם יְהֹוָה צְבָאוֹת:
ועל כך הקב"ה משיב,
[239]
לָכֵן
[240]
מפני שהיא עיר חשובה מאד
[241]
ילחמו אנשיה עליה עד שימותו
[242]
, וְ
יִפְּלוּ
חללים
[243]
בַחוּרֶיהָ בִּרְחֹבֹתֶיהָ,
[244]
וְכָל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה יִדַּמּוּ
-יִכָּרְתוּ
[245]
בַּיּוֹם הַהוּא
ולא ינוס אחד מהם, כי ילחמו בעבור העיר עד שימותו כולם,
[246]
נְאֻם יְהֹוָה צְבָאוֹת:
(כז)
וְהִצַּתִּי אֵשׁ בְּחוֹמַת דַּמָּשֶׂק, וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת בֶּן הֲדָד:
ומסיים הנביא בתיאור כאילו מן השמים ידליקו ויבערו אש בחומת דמשק באומרו,
[247]
וְהִצַּתִּי
-ואדליק
[248]
אֵשׁ בְּחוֹמַת דַּמָּשֶׂק,
וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת בֶּן הֲדָד
מלך ארם:
[249]
(כח)
לְקֵדָר וּלְמַמְלְכוֹת חָצוֹר אֲשֶׁר הִכָּה נְבוּכַדְרֶאצַּר (נבוכדראצור) מֶלֶךְ בָּבֶל, כֹּה אָמַר יְהֹוָה קוּמוּ! עֲלוּ אֶל קֵדָר וְשָׁדְדוּ אֶת בְּנֵי קֶדֶם:
לְקֵדָר
-על קדר
[250]
וּלְמַמְלְכוֹת חָצוֹר אֲשֶׁר הִכָּה נְבוּכַדְרֶאצַּר (נבוכדראצור
[251]
כתיב
) מֶלֶךְ בָּבֶל,
[252]
כֹּה אָמַר יְהֹוָה
לנבוכדנצר ולחילותיו,
[253]
קוּמוּ!
עֲלוּ
[254]
אֶל קֵדָר וְשָׁדְדוּ אֶת בְּנֵי קֶדֶם:
[255]
(כט)
אָהֳלֵיהֶם וְצֹאנָם יִקָּחוּ יְרִיעוֹתֵיהֶם וְכָל כְּלֵיהֶם וּגְמַלֵּיהֶם יִשְׂאוּ לָהֶם וְקָרְאוּ עֲלֵיהֶם מָגוֹר מִסָּבִיב:
וכיון שאין להם בתים לשבת והם שוכני מדבריות באהלים, את
[256]
אָהֳלֵיהֶם וְצֹאנָם יִקָּחוּ
השודדים
[257]
, את
יְרִיעוֹתֵיהֶם
[258]
וְכָל כְּלֵיהֶם וּגְמַלֵּיהֶם יִשְׂאוּ
-יקחו
[259]
לָהֶם
לעצמם
[260]
הכשדים,
[261]
וְקָרְאוּ
-ויקראו
[262]
עֲלֵיהֶם מָגוֹר
-פחד
[263]
מִסָּבִיב
-מכל סביבותם:
[264]
(ל)
נֻסוּ נֻּדוּ מְאֹד, הֶעְמִיקוּ לָשֶׁבֶת יֹשְׁבֵי חָצוֹר נְאֻם יְהֹוָה, כִּי יָעַץ עֲלֵיכֶם נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל עֵצָה וְחָשַׁב עֲלֵיכֶם (עליהם) מַחֲשָׁבָה:
וכאילו הנביא מזהירם לאמר להם
[265]
בשם ה',
[266]
נֻסוּ
ממקומכם
[267]
נֻּדוּ
-והיו נדים למקום רחוק
[268]
מְאֹד,
הֶעְמִיקוּ לָשֶׁבֶת
-להחבא בעמקי מסתרים
[269]
יֹשְׁבֵי חָצוֹר
[270]
נְאֻם יְהֹוָה,
כִּי יָעַץ עֲלֵיכֶם נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל עֵצָה
ללחום אתכם,
[271]
וְ
גם
[272]
חָשַׁב עֲלֵיכֶם (עליהם
כתיב
) מַחֲשָׁבָה
-תחבולות איך ימצא אתכם בכל מקום אשר תפנו ללכת שמה:
[273]
(לא)
קוּמוּ עֲלוּ אֶל גּוֹי שְׁלֵיו יוֹשֵׁב לָבֶטַח נְאֻם יְהֹוָה, לֹא דְלָתַיִם וְלֹא בְרִיחַ לוֹ, בָּדָד יִשְׁכֹּנוּ:
וזאת היא העצה והמחשבה שאמר נבוכדנצר לעמו,
[274]
קוּמוּ עֲלוּ אֶל גּוֹי שְׁלֵיו
-שָׁלֵו אשר
[275]
יוֹשֵׁב לָבֶטַח
ואין לו מלחמה עם אף אחד שיהיה נשמר ונזהר
[276]
נְאֻם יְהֹוָה,
לֹא דְלָתַיִם וְלֹא בְרִיחַ לוֹ,
[277]
בָּדָד יִשְׁכֹּנוּ:
[278]
(לב)
וְהָיוּ גְמַלֵּיהֶם לָבַז וַהֲמוֹן מִקְנֵיהֶם לְשָׁלָל, וְזֵרִתִים לְכָל רוּחַ קְצוּצֵי פֵאָה וּמִכָּל עֲבָרָיו אָבִיא אֶת אֵידָם נְאֻם יְהֹוָה:
וְהָיוּ
-ויהיו
[279]
גְמַלֵּיהֶם לָבַז
-לביזה
[280]
וַהֲמוֹן מִקְנֵיהֶם לְשָׁלָל,
וְזֵרִתִים
-ואפזר אותם
[281]
לְכָל רוּחַ
-עבר
[282]
קְצוּצֵי
-בקצות
[283]
פֵאָה
-פאת העולם,
[284]
וּמִכָּל עֲבָרָיו
-צדדיו
[285]
אָבִיא
להם
[286]
אֶת אֵידָם
[287]
ושברם
[288]
נְאֻם יְהֹוָה:
(לג)
וְהָיְתָה חָצוֹר לִמְעוֹן תַּנִּים, שְׁמָמָה עַד עוֹלָם לֹא יֵשֵׁב שָׁם אִישׁ, וְלֹא יָגוּר בָּהּ בֶּן אָדָם:
וְהָיְתָה
-ותהיה
[289]
חָצוֹר
[290]
לִמְעוֹן תַּנִּים,
[291]
שְׁמָמָה עַד עוֹלָם
תהיה,
[292]
לֹא יֵשֵׁב שָׁם אִישׁ,
וְלֹא יָגוּר בָּהּ בֶּן אָדָם
אף דרך עראי:
[293]
(לד)
אֲשֶׁר הָיָה דְבַר יְהֹוָה אֶל יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא אֶל עֵילָם בְּרֵאשִׁית מַלְכוּת צִדְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה, לֵאמֹר:
ואחר כך התנבא הנביא על עילם,
[294]
אֲשֶׁר הָיָה דְבַר יְהֹוָה אֶל יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא אֶל
-על
[295]
עֵילָם
ממלכות מדי
[296]
, ונבואה זו נאמרה
[297]
בְּרֵאשִׁית מַלְכוּת צִדְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה,
[298]
לֵאמֹר:
[299]
(לה)
כֹּה אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת, הִנְנִי שֹׁבֵר אֶת קֶשֶׁת עֵילָם רֵאשִׁית גְּבוּרָתָם:
כֹּה אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת,
הִנְנִי שֹׁבֵר אֶת קֶשֶׁת
- חָזְקַת
[300]
עֵילָם רֵאשִׁית גְּבוּרָתָם:
(לו)
וְהֵבֵאתִי אֶל עֵילָם אַרְבַּע רוּחוֹת מֵאַרְבַּע קְצוֹת הַשָּׁמַיִם, וְזֵרִתִים לְכֹל הָרֻחוֹת הָאֵלֶּה, וְלֹא יִהְיֶה הַגּוֹי אֲשֶׁר לֹא יָבוֹא שָׁם נִדְּחֵי עֵילָם (עולם:
וְהֵבֵאתִי
-ואביא
[301]
אֶל עֵילָם אַרְבַּע רוּחוֹת מֵאַרְבַּע קְצוֹת הַשָּׁמַיִם,
[302]
וְזֵרִתִים לְכֹל הָרֻחוֹת הָאֵלֶּה,
[303]
וְלֹא יִהְיֶה הַגּוֹי
-גוי ואומה בעולם
[304]
אֲשֶׁר לֹא יָבוֹא
-יבואו לְ
שָׁם
[305]
נִדְּחֵי עֵילָם (עולם
כתיב)
, וחרון אף ה' ירדפם בכל מקום לרעה:
[306]
(לז)
וְהַחְתַּתִּי אֶת עֵילָם לִפְנֵי אֹיְבֵיהֶם וְלִפְנֵי מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם וְהֵבֵאתִי עֲלֵיהֶם רָעָה אֶת חֲרוֹן אַפִּי נְאֻם יְהֹוָה, וְשִׁלַּחְתִּי אַחֲרֵיהֶם אֶת הַחֶרֶב עַד כַּלּוֹתִי אוֹתָם:
וְהַחְתַּתִּי
-ואשבור
[307]
אֶת עֵילָם לִפְנֵי אֹיְבֵיהֶם וְלִפְנֵי מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם
שישפילו אותם ויכניעו אותם,
[308]
וְהֵבֵאתִי
-ואביא
[309]
עֲלֵיהֶם רָעָה אֶת חֲרוֹן אַפִּי
על שהרעו לישראל
[310]
נְאֻם יְהֹוָה,
וְשִׁלַּחְתִּי
-ואשלח
[311]
אַחֲרֵיהֶם אֶת הַחֶרֶב
-חרב אויביהם
[312]
אל המקומות אשר ינוסו שמה
[313]
עַד כַּלּוֹתִי אוֹתָם:
(לח)
וְשַׂמְתִּי כִסְאִי בְּעֵילָם, וְהַאֲבַדְתִּי מִשָּׁם מֶלֶךְ וְשָׂרִים, נְאֻם יְהֹוָה:
וחתם הנביא את דבריו באומרו,
[314]
וְשַׂמְתִּי
-ואשים
[315]
כִסְאִי בְּעֵילָם,
[316]
וְהַאֲבַדְתִּי
-ואאביד
[317]
מִשָּׁם מֶלֶךְ
[318]
וְשָׂרִים,
נְאֻם יְהֹוָה:
(לט)
וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים אָשִׁיב (אשוב אֶת שְׁבוּת (שבית עֵילָם, נְאֻם יְהֹוָה:
וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים
[319]
אָשִׁיב (אשוב
כתיב)
לארצם
[320]
אֶת שְׁבוּת (שבית
כתיב)
-גלות
[321]
עֵילָם,
נְאֻם יְהֹוָה: