(א)
מִי יִתְּנֵנִי בַמִּדְבָּר מְלוֹן אֹרְחִים וְאֶעֶזְבָה אֶת עַמִּי וְאֵלְכָה מֵאִתָּם כִּי כֻלָּם מְנָאֲפִים, עֲצֶרֶת בֹּגְדִים:
אמר הנביא,
[1]
מִי יִתְּנֵנִי
-יתן לי
[2]
בַמִּדְבָּר מְלוֹן אֹרְחִים
-להולכי אורח,
[3]
וְאֶעֶזְבָה
-אז הייתי עוזב
[4]
אֶת עַמִּי וְאֵלְכָה
-ללכת
[5]
מֵאִתָּם
אל מלון המדבר
[6]
, ולא לְשִׂנְאָתִי אותם, אלא
[7]
כִּי
אם מפני
[8]
שֶׁ
כֻלָּם מְנָאֲפִים,
עֲצֶרֶת
-קבוצת אנשים
[9]
בֹּגְדִים:
[10]
(ב)
וַיַּדְרְכוּ אֶת לְשׁוֹנָם קַשְׁתָּם שֶׁקֶר, וְלֹא לֶאֱמוּנָה גָּבְרוּ בָאָרֶץ כִּי מֵרָעָה אֶל רָעָה יָצָאוּ, וְאֹתִי לֹא יָדָעוּ נְאֻם יְהֹוָ֗ה:
והמשילם הנביא לְקַשָּׁת ואמר,
[11]
וַיַּדְרְכוּ
-הזמינו
[12]
אֶת לְשׁוֹנָם
שהיא להם
[13]
קַשְׁתָּם
[14]
לדבר
[15]
שֶׁקֶר,
וְלֹא לֶ
מַעַן תחזק ידם לעשות
[16]
אֱמוּנָה
-משפט אמת
[17]
גָּבְרוּ בָאָרֶץ
על החלשים,
[18]
כִּי מֵרָעָה
-מעבירה אחת
[19]
אֶל רָעָה
-לעבירה אחרת
[20]
יָצָאוּ,
[21]
וְאֹתִי לֹא יָדָעוּ
-אינם נותנים לב לדעת אותי,
[22]
נְאֻם
-אמר
[23]
יְהֹוָ֗ה:
[24]
(ג)
אִישׁ מֵרֵעֵהוּ הִשָּׁמֵרוּ וְעַל כָּל אָח אַל תִּבְטָחוּ, כִּי כָל אָח עָקוֹב יַעְקֹב וְכָל רֵעַ רָכִיל יַהֲלֹךְ:
אִישׁ מֵרֵעֵהוּ הִשָּׁמֵרוּ
-תהיו נשמרים זה מזה שלא לגלות מסתרי לבבו,
[25]
וְעַל כָּל
-שום
[26]
אָח אַל תִּבְטָחוּ,
כִּי כָל אָח עָקוֹב יַעְקֹב
[27]
-יעקם ויעוות דרכו מול אחיו,
[28]
וְכָל רֵעַ רָכִיל יַהֲלֹךְ
על רעהו
[29]
ויגלה סודותיו:
[30]
(ד)
וְאִישׁ בְּרֵעֵהוּ יְהָתֵלּוּ וֶאֱמֶת לֹא יְדַבֵּרוּ, לִמְּדוּ לְשׁוֹנָם דַּבֶּר שֶׁקֶר, הַעֲוֵה נִלְאוּ:
וְ
כל
[31]
אִישׁ בְּרֵעֵהוּ יְהָתֵלּוּ
-מהתל ומלעיג,
[32]
וֶאֱמֶת לֹא יְדַבֵּרוּ,
לִמְּדוּ
-הרגילו את
[33]
לְשׁוֹנָם
לְ
דַּבֶּר שֶׁקֶר,
[34]
הַעֲוֵה
-לעוות דרכם
[35]
ולעשות מעשה עָוֶל
[36]
נִלְאוּ
-יגעו
[37]
וטרחו:
[38]
(ה)
שִׁבְתְּךָ בְּתוֹךְ מִרְמָה בְּמִרְמָה מֵאֲנוּ דַעַת אוֹתִי נְאֻם יְהֹוָ֗ה:
שִׁבְתְּךָ בְּתוֹךְ מִרְמָה
[39]
-כשהם יושבים הם חושבים מחשבות מרמה,
[40]
בְּמִרְמָה
-ובעבור שעסוקים במרמה
[41]
החליפו יראתי
[42]
וּ
מֵאֲנוּ
לָ
דַעַת אוֹתִי
[43]
נְאֻם
-אמר
[44]
יְהֹוָ֗ה:
(ו)
לָכֵן כֹּה אָמַר יְהֹוָ֗ה צְבָאוֹת, הִנְנִי צוֹרְפָם וּבְחַנְתִּים כִּי אֵיךְ אֶעֱשֶׂה מִפְּנֵי בַּת עַמִּי:
לָכֵן כֹּה אָמַר יְהֹוָ֗ה צְבָאוֹת,
הִנְנִי צוֹרְפָם
-אביא עליהם פורענויות
[45]
וּבְחַנְתִּים
-ואבחן אותם אם נצרפו כהוגן,
[46]
כִּי
מאחר שאני מזהירם לשוב אלי ואינם שבים
[47]
אֵיךְ אֶעֱשֶׂה מִפְּנֵי
-בעבור
[48]
בַּת עַמִּי
?! אם אניחם להיות משוקעים בעוון הלא המה עמי וראויים הם להיות עם קדוש, ואם אעשה עמהם כליה הלא המה עדת עמי ורחמי עליהם, ולכן אצרפם בייסורים למרק מהם העוון שישארו מנוקים מעוון:
[49]
(ז)
חֵץ שָׁחוּט (שוחט לְשׁוֹנָם מִרְמָה דִבֵּר בְּפִיו שָׁלוֹם אֶת רֵעֵהוּ יְדַבֵּר, וּבְקִרְבּוֹ יָשִׂים אָרְבּוֹ:
לֶ
חֵץ שָׁחוּט (שוחט
[50]
כתיב)
-מחודד
[51]
נדמה
[52]
לְשׁוֹנָם
[53]
, כל אחד
[54]
מִרְמָה דִבֵּר
-מדבר עם חבירו, כי
[55]
בְּפִיו שָׁלוֹם אֶת
-עם
[56]
רֵעֵהוּ יְדַבֵּר,
וּבְקִרְבּוֹ
-ובקרב ליבו
[57]
יָשִׂים אָרְבּוֹ
-מארב עליו:
[58]
(ח)
הַעַל אֵלֶּה לֹא אֶפְקָד בָּם נְאֻם יְהֹוָ֗ה, אִם בְּגוֹי אֲשֶׁר כָּזֶה לֹא תִתְנַקֵּם נַפְשִׁי?!:
הַעַל
-וכי על מעשים
[59]
כָּ
אֵלֶּה לֹא אֶפְקָד
-אשגיח
[60]
בָּם
להפרע מהם?!
[61]
נְאֻם
-אמר
[62]
יְהֹוָ֗ה,
אִם
וכי
[63]
בְּגוֹי אֲשֶׁר כָּזֶה לֹא תִתְנַקֵּם נַפְשִׁי?!:
[64]
(ט)
עַל הֶהָרִים אֶשָּׂא בְכִי וָנֶהִי וְעַל נְאוֹת מִדְבָּר קִינָה כִּי נִצְּתוּ מִבְּלִי אִישׁ עֹבֵר וְלֹא שָׁמְעוּ קוֹל מִקְנֶה מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם וְעַד בְּהֵמָה נָדְדוּ הָלָכוּ:
וקונן הנביא על עמו ונחלתו באומרו,
[65]
עַל הֶהָרִים
[66]
אֶשָּׂא
-ארים קול
[67]
בְכִי וָנֶהִי
-ויללה,
[68]
וְעַל
חורבן
[69]
נְאוֹת
-אָהֳלֵי הרועים אשר
[70]
בַּ
מִדְבָּר
[71]
ארים
[72]
קִינָה כִּי נִצְּתוּ
-נעשו צִיָּה ושממה
[73]
מִבְּלִי
-ואין
[74]
אִישׁ עֹבֵר
שם,
[75]
וְלֹא שָׁמְעוּ
-נשמע
[76]
קוֹל מִקְנֶה
כי האויב שללם לעצמו,
[77]
מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם וְעַד בְּהֵמָה
[78]
נָדְדוּ
ממקומם וְ
הָלָכוּ
[79]
להם:
[80]
(י)
וְנָתַתִּי אֶת יְרוּשָׁלַם לְגַלִּים מְעוֹן תַּנִּים וְאֶת עָרֵי יְהוּדָה אֶתֵּן שְׁמָמָה מִבְּלִי יוֹשֵׁב:
וְנָתַתִּי
-ואתן
[81]
אֶת יְרוּשָׁלַם לְגַלִּים
-לגלי אבנים מהריסות הבתים
[82]
והחומות
[83]
, ויהיו
[84]
מְעוֹן
-מדור
[85]
לַ
תַּנִּים
[86]
אשר יקוננו שם,
[87]
וְאֶת עָרֵי יְהוּדָה אֶתֵּן שְׁמָמָה מִבְּלִי יוֹשֵׁב
כי כולם ילכו בגלות:
[88]
(יא)
מִי הָאִישׁ הֶחָכָם וְיָבֵן אֶת זֹאת, וַאֲשֶׁר דִּבֶּר פִּי יְהֹוָ֗ה אֵלָיו וְיַגִּדָהּ עַל מָה אָבְדָה הָאָרֶץ נִצְּתָה כַמִּדְבָּר מִבְּלִי עֹבֵר:
מִי הָאִישׁ הֶחָכָם
שיודע חוקי החכמה
[89]
וְיָבֵן
-ויבין מדעתו
[90]
אֶת
הרעה
[91]
הַ
זֹאת,
וַאֲשֶׁר
-ומי הנביא אשר
[92]
דִּבֶּר פִּי יְהֹוָ֗ה אֵלָיו
[93]
וְיַגִּדָהּ עַל מָה אָבְדָה הָאָרֶץ
הקדושה
[94]
ובאה כל הפורענות הזאת
[95]
, ויגיד אותו האיש או אותו הנביא
[96]
על מה
נִצְּתָה
-נעשתה הארץ צִיָּה ושממה
[97]
כַמִּדְבָּר מִבְּלִי עֹבֵר
שמה:
[98]
(יב)
וַיֹּאמֶר יְהֹוָ֗ה עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵיהֶם, וְלֹא שָׁמְעוּ בְקוֹלִי, וְלֹא הָלְכוּ בָהּ:
וַיֹּאמֶר יְהֹוָ֗ה
[99]
כי העיקר הוא
[100]
עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵיהֶם,
[101]
וְ
לכן
[102]
לֹא שָׁמְעוּ בְקוֹלִי,
[103]
וְלֹא הָלְכוּ בָהּ
-בדרך התורה לקיים מצוותיה:
[104]
(יג)
וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי שְׁרִרוּת לִבָּם וְאַחֲרֵי הַבְּעָלִים אֲשֶׁר לִמְּדוּם אֲבוֹתָם:
אלא עשו ההיפך,
[105]
וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי שְׁרִרוּת
-הרהור
[106]
לִבָּם
[107]
וְאַחֲרֵי הַבְּעָלִים אֲשֶׁר לִמְּדוּם
-הרגילו אותם בהם
[108]
אֲבוֹתָם:
[109]
(יד)
לָכֵן כֹּה אָמַר יְהֹוָ֗ה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי מַאֲכִילָם אֶת הָעָם הַזֶּה לַעֲנָה וְהִשְׁקִיתִים מֵי רֹאשׁ:
לָכֵן כֹּה
-כך
[110]
אָמַר יְהֹוָ֗ה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל
, כמו שהשׂביעו את נפשם במאכלים מרים ואמונות ארסיות המשחיתים את הנפש, כך אני
[111]
הִנְנִי מַאֲכִילָם אֶת הָעָם הַזֶּה לַעֲנָה
[112]
וְהִשְׁקִיתִים
-ואשקה אותם
[113]
מֵי
סחיטת
[114]
רֹאשׁ
-עשב מר:
[115]
(טו)
וַהֲפִצוֹתִים בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ הֵמָּה וַאֲבוֹתָם וְשִׁלַּחְתִּי אַחֲרֵיהֶם אֶת הַחֶרֶב עַד כַּלּוֹתִי אוֹתָם:
וַהֲפִצוֹתִים
-ואפזר אותם
[116]
בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ
-הכירו מעולם
[117]
, גם
[118]
הֵמָּה
-הם
[119]
וַאֲבוֹתָם
-וגם אבותם,
[120]
וְשִׁלַּחְתִּי
-ואשלח
[121]
אַחֲרֵיהֶם
[122]
אֶת הַחֶרֶב
-חרב האויב
[123]
עַד כַּלּוֹתִי
-אשר אכלה
[124]
אוֹתָם
-את רובם:
[125]
(טז)
כֹּה אָמַר יְהֹוָ֗ה צְבָאוֹת, הִתְבּוֹנְנוּ וְקִרְאוּ לַמְקוֹנְנוֹת וּתְבוֹאֶינָה וְאֶל הַחֲכָמוֹת שִׁלְחוּ וְתָבוֹאנָה:
כֹּה
-כך
[126]
אָמַר יְהֹוָ֗ה צְבָאוֹת,
הִתְבּוֹנְנוּ
-תנו לב להבין ברעה הזאת העתידה לבוא
[127]
וְקִרְאוּ
מעתה
[128]
לַמְקוֹנְנוֹת
[129]
וּתְבוֹאֶינָה
-וְתָבוֹאנָה אליכם לעורר קינות ויללות,
[130]
וְאֶל הַחֲכָמוֹת
בדברי הספד וקינה
[131]
שִׁלְחוּ
לקרוא להן
[132]
וְתָבוֹאנָה:
[133]
(יז)
וּתְמַהֵרְנָה וְתִשֶּׂנָה עָלֵינוּ נֶהִי וְתֵרַדְנָה עֵינֵינוּ דִּמְעָה, וְעַפְעַפֵּינוּ יִזְּלוּ מָיִם:
וּתְמַהֵרְנָה וְתִשֶּׂנָה
-ותשאנה
[134]
עָלֵינוּ
-בעבורינו
[135]
נֶהִי
-קול יללה
[136]
למען יתעוררו לבבינו
[137]
וְתֵרַדְנָה עֵינֵינוּ דִּמְעָה,
[138]
וְעַפְעַפֵּינוּ
[139]
יִזְּלוּ
-יטיפו
[140]
מָיִם
-מי דמעות:
[141]
(יח)
כִּי קוֹל נְהִי נִשְׁמַע מִצִּיּוֹן אֵיךְ שֻׁדָּדְנוּ?! בֹּשְׁנוּ מְאֹד כִּי עָזַבְנוּ אָרֶץ כִּי הִשְׁלִיכוּ מִשְׁכְּנוֹתֵינוּ:
כִּי קוֹל נְהִי
-יללה
[142]
נִשְׁמַע מִצִּיּוֹן
שאומרים
[143]
אֵיךְ שֻׁדָּדְנוּ?!
בֹּשְׁנוּ מְאֹד
כי חשבנו להתבצר בציון, ועתה לא כך היה,
[144]
כִּי עָזַבְנוּ
את
אָרֶץ
נחלתנו
[145]
לצאת בגולה,
[146]
כִּי
האויבים
[147]
הִשְׁלִיכוּ
אותנו
[148]
לחוץ
[149]
מִשְׁכְּנוֹתֵינוּ:
[150]
(יט)
כִּי שְׁמַעְנָה נָשִׁים דְּבַר יְהֹוָ֗ה וְתִקַּח אָזְנְכֶם דְּבַר פִּיו וְלַמֵּדְנָה בְנוֹתֵיכֶם נֶהִי וְאִשָּׁה רְעוּתָהּ קִינָה:
כִּי שְׁמַעְנָה נָשִׁים
[151]
את
דְּבַר יְהֹוָ֗ה
שאמר שהפורענות עתידה לבוא,
[152]
וְתִקַּח
-ותקבל
[153]
אָזְנְכֶם דְּבַר פִּיו
[154]
שמצווה על הקינה והנהי,
[155]
וְלַמֵּדְנָה בְנוֹתֵיכֶם נֶהִי
-דברי יללה,
[156]
וְאִשָּׁה
את
[157]
רְעוּתָהּ
-חברתה
[158]
תְּלַמֵּד
[159]
קִינָה
באופן שכל אישה תדע לקונן על הרעה הגדולה הזאת:
[160]
(כ)
כִּי עָלָה מָוֶת בְּחַלּוֹנֵינוּ בָּא בְּאַרְמְנוֹתֵינוּ לְהַכְרִית עוֹלָל מִחוּץ בַּחוּרִים מֵרְחֹבוֹת:
והקינה אשר ילמדו לקונן אותה היא
[161]
כִּי
אף שסגרנו את שערי הארמון שלא יוכל האויב הממית לבוא, הנה
[162]
עָלָה מָוֶת בְּחַלּוֹנֵינוּ
[163]
-דרך חלונותינו, ומשם
[164]
בָּא בְּאַרְמְנוֹתֵינוּ
[165]
, והיה בדעתו
[166]
לְהַכְרִית עוֹלָל
-קבוצת העוללים
[167]
מִחוּץ
-מן השוק
[168]
, וכן את הַ
בַּחוּרִים מֵרְחֹבוֹת
-מן הרחובות:
[169]
(כא)
דַּבֵּר כֹּה נְאֻם יְהֹוָ֗ה, וְנָפְלָה נִבְלַת הָאָדָם כְּדֹמֶן עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה, וּכְעָמִיר מֵאַחֲרֵי הַקֹּצֵר וְאֵין מְאַסֵּף:
ואמר האל לנביא,
[170]
דַּבֵּר
אל ישראל
[171]
ואמור להם,
[172]
כֹּה
-כך
[173]
נְאֻם
-אמר
[174]
יְהֹוָ֗ה,
וְנָפְלָה
-תושלך
[175]
נִבְלַת הָאָדָם
[176]
כְּדֹמֶן
-כזבל
[177]
עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה,
וּכְעָמִיר
-וכעומרי התבואה המושלכים
[178]
מֵאַחֲרֵי הַקֹּצֵר
[179]
וְאֵין מְאַסֵּף
אותו, כך יהיו פגריכם כנשכחים על פני השדה ואין קובר אותם:
[180]
(כב)
כֹּה אָמַר יְהֹוָ֗ה, אַל יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ וְאַל יִתְהַלֵּל הַגִּבּוֹר בִּגְבוּרָתוֹ אַל יִתְהַלֵּל עָשִׁיר בְּעָשְׁרוֹ:
כֹּה
-כך
[181]
אָמַר יְהֹוָ֗ה,
אַל יִתְהַלֵּל
[182]
חָכָם בְּחָכְמָתוֹ
[183]
, כי לא יוכל להציל נפשו בחכמתו,
[184]
וְאַל יִתְהַלֵּל הַגִּבּוֹר בִּגְבוּרָתוֹ
, כי לא יוכל בהם להציל נפשו בגבורתו,
[185]
אַל יִתְהַלֵּל עָשִׁיר בְּעָשְׁרוֹ
, כי לא יוכל לפדות נפשו בעושרו:
[186]
(כג)
כִּי אִם בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי כִּי אֲנִי יְהֹוָ֗ה עֹשֶׂה חֶסֶד מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ כִּי בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי נְאֻם יְהֹוָ֗ה:
כִּי אִם בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל
-המשבח עצמו,
[187]
הַשְׂכֵּל
-במה שהשכיל
[188]
וְיָדֹעַ אוֹתִי כִּי אֲנִי יְהֹוָ֗ה
ואין עוד מלבדי, ואני הוא אשר
[189]
עֹשֶׂה חֶסֶד
לאוהבי ולשומרי מצוותי
[190]
, ואני הוא העושה
[191]
מִשְׁפָּט
להיפרע מן הרשעים
[192]
וּצְדָקָה בָּאָרֶץ
-עם בני העולם
[193]
לקבל את השבים ולהסיר מעליהם המשפט,
כִּי בְאֵלֶּה
-בכל אלה
[194]
חָפַצְתִּי
אני לתת לכל אחד כגמולו,
[195]
נְאֻם
-כך אמר
[196]
יְהֹוָ֗ה:
(כד)
הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יְהֹוָ֗ה, וּפָקַדְתִּי עַל כָּל מוּל בְּעָרְלָה:
הִנֵּה יָמִים בָּאִים
-קרובים לבוא
[197]
נְאֻם
-אמר
[198]
יְהֹוָ֗ה,
וּפָקַדְתִּי
-אשגיח להעניש ולהביא גמול
[199]
עַל כָּל מוּל
-הנימולים
[200]
ועל אלה אשר
[201]
בְּעָרְלָה
שלא נימולו:
[202]
(כה)
עַל מִצְרַיִם וְעַל יְהוּדָה וְעַל אֱדוֹם וְעַל בְּנֵי עַמּוֹן וְעַל מוֹאָב, וְעַל כָּל קְצוּצֵי פֵאָה הַיֹּשְׁבִים בַּמִּדְבָּר, כִּי כָל הַגּוֹיִם עֲרֵלִים וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל עַרְלֵי לֵב:
ומפרש מי הם המקבלים העונש והגמול ליפול ביד נבוכדנצר באומרו
[203]
, אפקוד
[204]
עַל מִצְרַיִם
שהם ערלי בשר
[205]
וְעַל יְהוּדָה
שהם ערלי לב,
[206]
וְ
כן אפקוד
[207]
עַל אֱדוֹם וְעַל בְּנֵי עַמּוֹן וְעַל
בני
[208]
מוֹאָב,
וְעַל כָּל קְצוּצֵי פֵאָה
-הנפרדים והמפוזרים
[209]
הַיֹּשְׁבִים בַּמִּדְבָּר,
כִּי כָל הַגּוֹיִם עֲרֵלִים
בבשרם
[210]
וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל
בכללם
[211]
עַרְלֵי לֵב
[212]
, לכן אלו ואלו יחריב נבוכדנצר:
[213]