/ שיר השירים פרק ז'

פסוקים

שיר השירים פרק ז'

(א) שׁוּבִי שׁוּבִי הַשּׁוּלַמִּית שׁוּבִי שׁוּבִי וְנֶחֱזֶה בָּךְ מַה תֶּחֱזוּ בַּשּׁוּלַמִּית כִּמְחֹלַת הַמַּחֲנָיִם: כאשר נשמע אל החשוק שחשוקתו מתאוננת על שלא נזהרה בכבודו, שלח אמריו לאמר לה, [1] שׁוּבִי שׁוּבִי הַשּׁוּלַמִּית [2] -הַשְּׁלֵמָה במעלות ומידות הגונות, [3] שׁוּבִי שׁוּבִי אלי להיות עימי כמאז [4] וְנֶחֱזֶה -ונסתכל ונביט [5] בָּךְ אני ואנשי ביתי להשלים חפצך בכל אשר תשאלי, ופונה הוא לאנשי ביתו באומרו, דעו [6] מַה הדבר אשר [7] תֶּחֱזוּ בַּשּׁוּלַמִּית למלאות תשוקתה להרחיב ליבה בשמחה מרובה [8] כִּמְחֹלַת -כשמחת ריקוד מחולות [9] הַמַּחֲנָיִם -של מחנות רבים: [10]
(ב) מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים בַּת נָדִיב, חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ כְּמוֹ חֲלָאִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמָּן: מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ -רגלייך [11] כאשר הם [12] בַּנְּעָלִים המהודקים בהם לפי מידתם [13] אַתְּ בַּת נָדִיב, [14] חַמּוּקֵי -היקף [15] יְרֵכַיִךְ [16] כְּמוֹ -שווים בהיקפם כעיגול [17] חֲלָאִים -תכשיטים [18] עגולים [19] אשר הם [20] מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמָּן הבקי במלאכתו: [21]
(ג) שָׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים: שָׁרְרֵךְ -הטבור שלך [22] אַגַּן -כמזרק עגול כדמות [23] הַסַּהַר -הירח [24] , ולפי שהטבור הוא מקום רב הלחות המזין את הגוף, לכן אמר לה [25] אַל יֶחְסַר בטבורך לחות כאגן הזה שלא יחסר בו [26] הַמָּזֶג -היין המזוג, [27] בִּטְנֵךְ יפה ומריחה כמו [28] עֲרֵמַת -אגודת שיבולי [29] חִטִּים שכולם צריכים להם [30] , אשר היא סוּגָה -גדורה ומסוייגת [31] בַּשּׁוֹשַׁנִּים -בגדר שושנים [32] המעלים ריח טוב: [33]
(ד) שְׁנֵי שָׁדַיִךְ כִּשְׁנֵי עֳפָרִים תָּאֳמֵי צְבִיָּה: שְׁנֵי שָׁדַיִךְ שווים זה לזה וְהֵמָּה [34] כִּשְׁנֵי עֳפָרִים תָּאֳמֵי -תאומים, ילדי [35] צְבִיָּה: [36]
(ה) צַוָּארֵךְ כְּמִגְדַּל הַשֵּׁן עֵינַיִךְ בְּרֵכוֹת בְּחֶשְׁבּוֹן עַל שַׁעַר בַּת רַבִּים, אַפֵּךְ כְּמִגְדַּל הַלְּבָנוֹן צוֹפֶה פְּנֵי דַמָּשֶׂק: צַוָּארֵךְ זקוף ומיושר, ובתכלית הלובן [37] כְּ מו מִגְדַּל הַשֵּׁן -משן הפיל, [38] עֵינַיִךְ זַכּוֹת ובהירות כמו [39] בְּרֵכוֹת המים [40] אשר [41] בְּ עיר [42] חֶשְׁבּוֹן עַל -שליד [43] שַׁעַר ששמו [44] בַּת רַבִּים, אַפֵּךְ [45] ללא עקמומיות [46] כְּמִגְדַּל העומד ביער [47] הַלְּבָנוֹן אשר צוֹפֶה [48] אל פְּנֵי דַמָּשֶׂק , שממולו: [49]
(ו) רֹאשֵׁךְ עָלַיִךְ כַּכַּרְמֶל וְדַלַּת רֹאשֵׁךְ כָּאַרְגָּמָן מֶלֶךְ אָסוּר בָּרְהָטִים: רֹאשֵׁךְ אשר [50] עָלַיִךְ עומד זקוף והינו סגלגל [51] כַּכַּרְמֶל -כהר הכרמל, [52] וְדַלַּת -וקצוות שיער [53] רֹאשֵׁךְ יפים [54] כָּאַרְגָּמָן -כפתילים [55] אדומים [56] הרכים [57] , וכל כך תהי נחמדה לעין עד שֶׁהַ מֶלֶךְ בעצמו ירצה להיות [58] אָסוּר -קשור [59] בָּרְהָטִים -בבניין שבעליית הבית, בחשבו כי שם יראה אותך מתהלכת: [60]
(ז) מַה יָּפִית וּמַה נָּעַמְתְּ אַהֲבָה בַּתַּעֲנוּגִים: ולאחר שפירט קילוס כל אבר ואבר שיבחה בכלליות וכך אמר, [61] מַה יָּפִית כולך, [62] וּמַה נָּעַמְתְּ לידבק בך, [63] אַהֲבָה בַּתַּעֲנוּגִים -ההגונה להתענג בה [64] , ובעוד שכאשר אני נפרד ממך אהבתי אלייך היא הסיבה לעצב, כשתשבי עמדי תהיה אהבתי אלייך סיבה לתענוג: [65]
(ח) זֹאת קוֹמָתֵךְ דָּמְתָה לְתָמָר וְשָׁדַיִךְ לְאַשְׁכֹּלוֹת: זֹאת -כך יהיה מראה [66] קוֹמָתֵךְ -הגובה שלך, [67] דָּמְתָה -תהיה דומה [68] לְ אילן [69] תָמָר הזקוף מבלי עקמימות, [70] וְשָׁדַיִךְ -ודדיך יהיו תלויים כלפי מטה בדומה [71] לְאַשְׁכֹּלוֹת [72] הנוטים מטה מן האילן: [73]
(ט) אָמַרְתִּי אֶעֱלֶה בְתָמָר אֹחֲזָה בְּסַנְסִנָּיו וְיִהְיוּ נָא שָׁדַיִךְ כְּאֶשְׁכְּלוֹת הַגֶּפֶן וְרֵיחַ אַפֵּךְ כַּתַּפּוּחִים: אָמַרְתִּי אֶעֱלֶה בְתָמָר -על עץ התמר, [74] אֹחֲזָה -ואני אֱחֹז בְּסַנְסִנָּיו -בענפיו [75] שלא להיפרד ממנו, [76] וְיִהְיוּ נָא -ויהיו עכשיו [77] שָׁדַיִךְ התלוים למטה [78] כְּאֶשְׁכְּלוֹת הַגֶּפֶן ואתענג בהם, [79] וְרֵיחַ אַפֵּךְ יהיה כַּתַּפּוּחִים -כריח התפוחים: [80]
(י) וְחִכֵּךְ כְּיֵין הַטּוֹב הוֹלֵךְ לְדוֹדִי לְמֵישָׁרִים דּוֹבֵב שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים: וְחִכֵּךְ -אמרי פיך [81] היוצאים מהַחֵךְ שלך [82] ישמחו ליבי [83] כְּיֵין הַטּוֹב אשר [84] הוֹלֵךְ לְדוֹדִי -לדודים [85] , מאהוב לאהוב [86] לְמֵישָׁרִים -ליישר האהבה ביניהם [87] , ושהוא בחוזקו [88] מְ דּוֹבֵב -גורם שידברו [89] שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים [90] כדרכם של היינות החזקים שמרגילים את שותיהם לדבר הרבה: [91]
(יא) אֲנִי לְדוֹדִי וְעָלַי תְּשׁוּקָתוֹ: וכאשר נשמע אל החשוקה ההבטחה והייעודים הללו, אמרה הנה מאז ידעתי כי [92] אֲנִי מיוחדת [93] לְדוֹדִי לבדו [94] , וגם הוא משתוקק אלי [95] וְעָלַי -בלבד כל [96] תְּשׁוּקָתוֹ -תאוותו: [97]
(יב) לְכָה דוֹדִי, נֵצֵא הַשָּׂדֶה, נָלִינָה בַּכְּפָרִים: ושלחה היא אמריה לחלות פני החשוק וכך אמרה, [98] לְכָה -נלך בזריזות [99] דוֹדִי, נֵצֵא מן העיר אל [100] הַשָּׂדֶה, נָלִינָה בַּכְּפָרִים -באחד מן הכפרים אשר הכרמים סמוכים אליו: [101]
(יג) נַשְׁכִּימָה לַכְּרָמִים נִרְאֶה אִם פָּרְחָה הַגֶּפֶן פִּתַּח הַסְּמָדַר, הֵנֵצוּ הָרִמּוֹנִים, שָׁם אֶתֵּן אֶת דֹּדַי לָךְ: וכיון שהכרמים סמוכים לכפר, [102] נַשְׁכִּימָה לפני שתזרח השמש בתוקף החום, ונבוא [103] לַכְּרָמִים הסמוכים, [104] נִרְאֶה -נתענג לראות [105] אִם כבר [106] פָּרְחָה הַגֶּפֶן , האם פִּתַּח הַסְּמָדַר, [107] הֵנֵצוּ -האם נפלו ניצני [108] הָרִמּוֹנִים, שָׁם בכרמים, אחרי שתהיה לנו הרחבת הלב מתענוג ראיית פרחי הגפן, [109] אֶתֵּן אֶת דֹּדַי -את אהבתי וחיבתי [110] לָךְ: [111]
(יד) הַדּוּדָאִים נָתְנוּ רֵיחַ וְעַל פְּתָחֵינוּ כָּל מְגָדִים חֲדָשִׁים גַּם יְשָׁנִים דּוֹדִי צָפַנְתִּי לָךְ: וקרוב הדבר שפרחה הגפן והנצו הרימונים, כי הנה עשבי [112] הַדּוּדָאִים [113] כבר הפריחו [114] וְ נָתְנוּ רֵיחַ טוב, [115] וְעַל פְּתָחֵינוּ כבר יש [116] כָּל מיני [117] מְגָדִים חֲדָשִׁים וְ גַּם יְשָׁנִים של אשתקד, אשר קניתי [118] דּוֹדִי , וְ צָפַנְתִּי -והטמנתי [119] אותם לְתִתָּם [120] לָךְ: [121]

הערות

1. מצודת דוד.
2. מלשון שלימות (מצודת ציון).
3. מצודת דוד.
4. שם.
5. שם.
6. שם.
7. שם.
8. שם.
9. מצודת ציון.
10. מצודת דוד. והנמשל, כאילו הקב"ה אומר לכנסת ישראל, שובי מהגולה ואני באמצעות מלאכי מעלה נשלים חפצך בהחזרת בית המקדש וחילוק המחנות של שכינה לויה וישראל כאשר היה לפני החורבן (מצודת דוד). ורש"י ולקח טוב ביארו שהגויים אמרו לישראל "שובי שובי" שובי מאחרי המקום, שובי אלינו, והיא ענתה "מה תחזו בשולמית" מה גדולה אתם יכולים לפסוק לי שתהא שוה לגדולתי?! כלום אתם יכולים לעשות לי כגדולת דגלי מחנות המדבר? ובמדרש, למה נאמר ד' פעמים שובי שובי? כנגד ארבעה מלכיות שאומות העולם אומרים לישראל הואיל ושכח אתכם בואו והכנסו אצלינו ותהיו כמונו (לקח טוב).
11. מצודת ציון.
12. מצודת דוד.
13. שם.
14. וקראה "בת נדיב" כמו שהיא אמרה לו (לעיל ו, יב) "מרכבות עמי נדיב", אבן עזרא. ולקח טוב ביאר שקראה כך ע"ש אברהם אבינו שנקרא נדיב.
15. מצודת דוד, מצודת ציון. ואבן עזרא ביאר שהוא המקום שיסוב בו הירך.
16. מלשון ירך, והוא מפרקי הרגל (מצודת ציון).
17. מצודת דוד.
18. מצודת ציון. ורש"י ביאר קבוצת שרשראות זהב.
19. אבן עזרא.
20. מצודת דוד.
21. מצודת ציון. והנמשל, הקב"ה אומר לכנסת ישראל, את מזרע אברהם, מה מאוד תתייפי בשובך לארצך, ובבואך לבית המקדש ברגלים ג' פעמים בשנה כאשר תקיפו בעזרה ברגל להיות נראים לפני, תהי חמודה בעיני כתכשיטים נאים (מצודת דוד). ורש"י ביאר שהאומות אומרים לכנסת ישראל, חפצים אנו שתדבקו בנו בשביל נוי וחשיבות שראינו בך בעודך ביפייך. ובמדרש, ישראל מקלסים את הקב"ה מלמעלה למטה, מתחילין מ"ראשו כתם פז" (לעיל ה, א) ויורדים ובאים עד "שוקיו עמודי שש" (לעיל ה, טו), לפי שהם באים לרצותו להוריד שכינתו מן העליונים לתחתונים, והקב"ה מונה קילוסם מלמטה למעלה, "מה יפו פעמיך" הם הרגלים, ומונה והולך עד "ראשך עליך ככרמל" (לעיל ז, ו) שהוא בא למושכה אליו (רש"י). ועוד דרשו "פעמיך ברגלים" אלו הרגלים שנקראו פעמים, ר' אליעזר ור' יהושע אמרו "מה יפו פעמיך בנעלים", מה היה יפיין לפעמיך שהיו נועלים בעד כל הצרות, מעשה באחד ששכח לנעול דלתי ביתו ועלה לפעמי רגלים וכשבא מצא הנחש קשור בטבעות דלתותיו, שוב מעשה באחד ששכח ולא הכניס תרנגולתיו לתוך ביתו ועלה לפעמי רגלים, ובא ומצא החתולות מקורעות לפניהם, שוב מעשה באחד ששכח ולא הכניס כרי של חטים לתוך ביתו ועלה לרגל, וכשבא מצא אריות מקיפים לחיטים, אמר רבי פנחס מעשה בשני אחים עשירים שהיו באשקלון והיו להם שכנים רעים מאומות העולם, והיו אומרים אימתי יעלו אלו להתפלל בירושלים ונקפח בתיהם ונחריבם, וכשעלו לרגל זימן להם הקב"ה מלאכים כדמותם שהיו נכנסים ויוצאים בתוך בתיהם (מדרש רבה). ועוד דרשו, "פעמיך" לשון פעמון, כלומר נאים הם ישראל בזמן שמשמיעים קולם כפעמונים בתלמוד תורה ובתפילה, "בנעלים" בזמן שהם נועלים עליהם במדרשות ויושבים ועוסקים בתורה, ובזמן שהם נועלים עצמם מכל איסור, "בת נדיב" בתו של אברהם שנקרא נדיב, "חמוקי ירכיך" הם דברי תורה שצריכים צניעות כמו הירך של אשה שהיא מכוסה, "כמו חלאים" אלו טעמי תורה שהם יוצאים מן התורה כמו החלאים לירך, "מעשה ידי אמן" דברי תורה שהם מעשה אומנותו של הקב"ה (לקח טוב).
22. רש"י, אבן עזרא, מצודת דוד, מצודת ציון.
23. מצודת דוד. ורש"י ביאר כאגן של מים צלולים שרוחצים בהם והוא עגול ועשוי מאבני שיש ובלשון ערבי קרוי "סהר", ועל שם שהטבור כמין נקב עגול המשילו באוגן עגול (רש"י). ואבן עזרא ביאר כלי עגול.
24. אבן עזרא, מצודת דוד, מצודת ציון.
25. מצודת דוד.
26. שם.
27. מצודת דוד. ורש"י ביאר המשקה.
28. מצודת דוד.
29. שם.
30. רש"י.
31. שם. והוא מלשון סייג וגדר (מצודת ציון).
32. רש"י, מצודת דוד.
33. מצודת דוד. והנמשל, ההשפעה המסבבת ובאה שלא תופסק בשום זמן, ובא הרמז בטבור כי דרכו באה הזנת הולד במעי אמו, וכאילו הוא אומר פרי בטנך יתרבו כגרעיני ערמת חטים, וכולם יהיו גדורים בגדרים נחמדים והגונים לבל יכשלו בדבר איסור (מצודת דוד). ורש"י ביאר שהטבור הוא משל ללשכת הגזית היושבת בטבור הארץ שכולם צריכים לה, ומבקש שלא "יחסר בה המזג" דהיינו שלא יפסקו משם דברי הוראה. ובמדרש, "סוגה בשושנים" גדורה ומסוייגת בגדר שושנים, ודי לה לכנסת ישראל בגדר קל, ואין אחד מכם פורץ בו ליכנס, כמו למשל חתן הנכנס לחופה ומגעגע לחיבת חיתוניו, בא ליזקק לה, אמרה לו "טיפה כחרדל ראיתי" הרי הופך פניו לצד אחר, איזה נחש נשכו ואיזה עקרב עקצו?! או הרי שהוא עובר בדרך ראה בִּכּוּרוֹת בראשי תאנים, פשט ידו ליטול, אמרו לו "של ישראל הן", והוא מושך ידו בשביל הגזל, זהו "סוגה בשושנים" (רש"י, מדרש רבה). ועוד דרשו, "שררך" אלו סנהדרין, מה תינוק זה כל זמן שהוא במעי אמו אינו חי אלא מטבורו, כך אין ישראל יכולין לעשות דבר חוץ מסנהדרין שלהם, "אל יחסר המזג" אל תחסר סנהדרין שהוא ממזג לה את ההלכה (מדרש רבה).
34. מצודת דוד.
35. שם.
36. הם ילדי העופר והאיל (מצודת ציון). והנמשל, המלך והכהן גדול המיניקים ומשפיעים, טובת המלך במלחמתו וכהן גדול בעבודתו, ואמר שישוו בגדולה ויהיו מסכימים ונשמעים זה לזה כרעים אהובים (רש"י, מצודת דוד).
37. מצודת דוד.
38. שם.
39. שם.
40. מצודת ציון.
41. מצודת דוד.
42. שם.
43. שם.
44. שם.
45. אבן עזרא מצודת דוד ומצודת ציון ביארו אף ממש, ואילו רש"י ביאר "פנים" משום שאין קילוס נוי בחוטם גדול וזקוף כמגדל.
46. מצודת דוד.
47. שם.
48. עניין הבטה וראיה (מצודת ציון).
49. מצודת דוד. והנמשל, הצוואר הוא בית המקדש שהוא חוזקם ומבצרם של ישראל שעומד על הר גבוה תלול ובנוי מהמבחר שבבניינים, משם יביא מחילת החטא וליבון העוון, "ברכות חשבון" אלו החכמים שהם עיני העדה להורותם הדרך אשר ילכו בה, שהם יהיו כבריכת מושכות מים המשקים את הגינות, "אפך" זה השופט אשר יהיה בימים ההם שהוא תואר פני הדור, כחוטם הזה שהוא תואר הפרצוף, והוא יהיה מיושר בלי עקמימות כמגדל הלבנון (מצודת דוד). ורש"י ביאר שהצוואר אלו ההיכל והמזבח שהם זקופים וגבוהים, ולשכת הגזית שהיא עשויה לחוזק ולמגן כמגדל השן, "ברכות בחשבון" אלו החכמים היושבים בשערי ירושלים ועסוקים בחשבון תקופות ומזלות, חכמתם ובינתם לעיני העמים, "צופה פני דמשק" פניך מצפות לבוא שערי ירושלים עד דמשק שעתידה להרחיב עד דמשק. ובמדרש, "כמגדל הלבנון" זה בית יער הלבנון שעשה שלמה, שהעומד עליו צופה ומונה כמה בתים יש בדמשק (רש"י, מדרש זוטא).
50. מצודת דוד.
51. שם.
52. שם.
53. אבן עזרא, מצודת דוד. ורש"י ביאר קליעת השערות.
54. מצודת דוד.
55. שם.
56. מצודת ציון.
57. אבן עזרא.
58. מצודת דוד.
59. רש"י, מצודת ציון.
60. מצודת דוד. והנמשל, השכינה שהיא הראש אשר עליך יראה כהר הכרמל, וקצוות השער הם הנביאים הנשפעים מהמקום ברוך הוא שפע הנבואה, וכנבואתם כן יקום, כצבע ארגמן הנראה למרחוק ולא יסור כי אם בקושי רב, וכאילו המקום ברוך הוא יהיה אז אסור בבניני בית המקדש כי לא תסור עוד משם שכינתו, מצודת דוד. ובמדרש, אמר הקב"ה לישראל "ראשך עליך ככרמל" הרשים שבכם חביבים עלי כאליהו שעלה להר הכרמל, "מלך אסור" זה מלך מלכי המלכים הקב"ה שאסר עצמו בשבועה שהוא משרה שכינתו בתוך ישראל, "ברהטים" בזכות יעקב אבינו שהציג המקלות ברהטים (מדרש רבה).
61. רש"י.
62. שם.
63. שם.
64. שם.
65. מצודת דוד. והנמשל, כשתשובי מן הגולה יהיה שמחה לפני המקום ברוך הוא, ולא כן כשהיא בגולה (מצודת דוד). ומה יפה תהא כנסת ישראל כשתחזור לגדולתה (אבן עזרא). ובמדרש, מה יפית במצוות, ומה נעמת בגמילות חסדים, מה יפית במצות עשה, ומה נעמת במצות לא תעשה, מה יפית במצות הבית בחלוק תרומה ומעשרות, ומה נעמת במצות השדה בלקט שכחה ופאה ומעשר עני וההפקר, מה יפית בכלאים ומה נעמת בסדין בציצית, מה יפית בנטיעה, ומה נעמת בערלה, מה יפית בנטע רבעי, ומה נעמת במילה, מה יפית בפריעה ומה נעמת בתפילה, מה יפית בקריאת שמע, ומה נעמת במזוזה, מה יפית בתפילין, ומה נעמת בסוכה, מה יפית בלולב, ומה נעמת בתשובה, מה יפית במעשים טובים, ומה נעמת בעולם הזה, מה יפית בעוה"ב, ומה נעמת לימות המשיח (מדרש רבה).
66. מצודת דוד.
67. מצודת ציון.
68. שם.
69. מצודת דוד.
70. שם.
71. שם.
72. הוא הענף שהגרגרים תלויים בו (מצודת ציון).
73. מצודת דוד. והנמשל, כל האומה תהיה בכללה ישרה, והמלך וכהן גדול המניקים את כנסת ישראל להשפיע לה טובה, וישפיעו טובה מרובה כאשכלות הגפן המשפיעים יין רב (מצודת דוד). ורש"י ביאר, ראינו נוי קומתך בימי נבוכדנצר שכל האומות היו כורעות ונופלות לפני הצלם, ואת, כנסת ישראל עמדת בקומה זקופה כתמר הזה, וכן ראינו את דניאל חנניה מישאל ועזריה שהיו לך כשדיים לינק מהם, "דמו לאשכולות" שמשפיעות משקה, כך הם השפיעו להניק וללמד את הכל שאין יראה כיראתם. ובמדרש, אלו ישראל שמכוונים לבם לאביהם שבשמים כתמר, "ושדייך" אלו תלמידי חכמים שמלמדים תורה לישראל, שמניקים את ישראל חכמה כשם שהשדיים מניקים את התינוק חלב, והם נקראו אשכולות (לקח טוב).
74. דהיינו אשב עם הרעיה שדמתה לאילן תמר ולא אפרד ממנה (מצודת דוד).
75. מצודת ציון.
76. מצודת דוד.
77. מצודת ציון.
78. מצודת דוד.
79. שם.
80. והנמשל, שהמקום ברוך הוא ישרה על כנסת ישראל את שכינתו ולא תפרד ממנה, ושבזמן קרוב ישפיעו לה המלך וכהן גדול טובה מרובה כאשכולות המשפיעים את היין, והקב"ה ירצה קרבנותיהם של ישראל שיעלו לריח ניחוח (מצודת דוד). ורש"י ביאר שהקב"ה מתפאר בין חיילות של מעלה בישראל שמתעלה ומתקדש על ידם בתחתונים על שמקדשים את שמו בין האומות, ומבקש הקב"ה מחכמי ישראל שהם כמו השדיים המניקים והמשפיעים להשיב דברים למפתים את ישראל, ומבקש מהם גם ללמד את ישראל ללכת בדרכי ה'.
81. מצודת דוד.
82. מצודת ציון.
83. מצודת דוד.
84. שם.
85. מצודת ציון.
86. מצודת דוד.
87. שם.
88. שם.
89. שם. והוא עניין דיבור (אבן עזרא, מצודת ציון).
90. מלשון שינה. כאילו היין החזק גורם אף לישנים לדבר (מצודת דוד).
91. מצודת דוד. והנמשל, הנה עתר תפילתך ועסק למודך יקובל ברצון לפני הקב"ה (מצודת דוד). ורש"י ביאר שכנסת ישראל אומרת זהירה אני להשיב להם שאעמוד באמונתי שיהא חיכי הולך לפני דודי לאהבת מישור שהוא מן הלב ולא ברמיה ועקיבה, "כיין הטוב שהוא דובב שפתי ישנים" אף אבותי בקבר ישמחו בו ויודו על חלקם. ובמדרש, א"ר יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי, כל תלמיד חכם שאומרים דבר שמועה מפיו בעוה"ז שפתותיו דובבות בקבר, ככומר של ענבים, מה כומר של ענבים כיון שמניח אדם אצבעו עליו מיד דובב אף ת"ח כיון שאומרים דבר שמועה מפיו בעוה"ז שפתותיו דובבות בקבר (מדרש רבה, יבמות צז.).
92. מצודת דוד.
93. שם.
94. אבן עזרא.
95. רש"י.
96. מצודת דוד.
97. מצודת ציון. והנמשל, כנסת ישראל כאילו אומרת, מאז ידעתי שאני לו לעם ולא ימאס בי להחליפני בעם אחר (מצודת דוד). ובמדרש, "אני לדודי" אני מחכה לישועתו כענין שנאמר (תהלים קל, ז) "יַחֵל יִשְׂרָאֵל אֶל ה'", "ועלי תשוקתו" ועלי עתיד להביא כל התשוקות והחמודות שבעולם (לקח טוב). ועוד דרשו, "ועלי תשוקתו" תָּשִׁים אנו, אע"פ שאנו תשים, אנו מצפים ומקוים לישועתו של הקב"ה בכל יום ויום, ומייחדים שמו שתי פעמים ואומרים שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד (מדרש רבה).
98. מצודת דוד.
99. מצודת ציון.
100. מצודת דוד.
101. שם. ואכן כך נהוג שהכרמים אינם סמוכים לעיר, וכן הפרדסים, כי אם סמוך לכפרים (רשב"ם). והנמשל, כנסת ישראל כאילו אומרת אל המקום ברוך הוא, לך נא בערי השדה ובכפרים להשגיח במעשה אנשיהם, למרות שאינם מיושרים ומחוכמים כאנשי כרכים ועיירות גדולות שיש בהם ממי ללמוד, כי חכמיהם רבו למעלה אשר לא ימצא כן בערי השדה ובכפרים (מצודת דוד). ובמדרש, דרשו רבותינו (עירובין כא:), אמרה כנסת ישראל, רבונו של עולם, אל תדינני כיושבי כרכים שיש בהן גזל ועריות, אלא כיושבי פרזות שהם בעלי אומנות ועוסקים בתורה מתוך הדחק. ועוד במדרש, "נלינה בכפרים" אל תקרא בכפרים אלא בכופרים, שאומרת כנסת ישראל להקב"ה, בוא אראך בני עֵשָׂו שהשפעת להם טובה וכופרים בך (רש"י).
102. מצודת דוד.
103. שם.
104. אבן עזרא.
105. מצודת דוד.
106. שם.
107. כשהפרח נופל והענבים ניכרים הוא פיתוח הסמדר (רש"י, מצודת ציון).
108. רש"י. והוא חנטת הפרי, מצודת ציון.
109. מצודת דוד.
110. מצודת ציון.
111. והנמשל, כנסת ישראל כאילו אומרת להקב"ה, לך שם לבתי כנסיות ומדרשות וראה אם התלמידים והחכמים הפריחו חכמת התורה ומעשים טובים, ושם תראה גודל שבחי ואהבתי לך (מצודת דוד). ורש"י ביאר שהכרמים הם בנמשל בתי כנסיות ובתי מדרשות, הגפן אלו בעלי מקרא, הסמדר הם בעלי משנה שהם קרובים ליהנות מהם בהוראת התורה, והרימונים המבושלים הם בעלי התלמוד שהם בחכמה גמורה וראויים להורות, ולאחר שתראה כל זאת "שם אתן את דודי" דהיינו שם אראך כבודי וגודלי שבח בני ובנותי.
112. מצודת דוד.
113. שם עשב כדמות אדם זכר ונקבה (אבן עזרא, מצודת ציון). ורש"י ביאר תאנים.
114. מצודת דוד.
115. שם.
116. שם.
117. שם.
118. שם.
119. מצודת ציון.
120. מצודת דוד.
121. והנמשל, כנסת ישראל כאילו אומרת, הלא אף עמי הארצות שבהם, שהם רק בצורת אדם כדמות עשבי הדודאים, עם כל זה גם הם נתנו ריח בעסק המצוות, ויש אם כן בהם הרבה זכויות ממה שעשו מחדש ומה שעשו מזמן רב, וכולם עשויים הם בעבור כבוד שמך ולא להתיהר, ואם כה עשו עמי הארצות, כמה הם עוד הזכויות אשר תמצא בין החכמים והתלמידים (מצודת דוד). ורש"י ביאר שהדודאים אלו דודאי התאנים הטובות והרעות, "נתנו ריח" כולם מבקשים פניך, "ועל פתחינו כל מגדים" יש בידינו שכר מצוות הרבה, "חדשים גם ישנים" שחדשו סופרים עם הישנים שכתבת עלי, "צפנתי לך" לשמך ולעבודתך צפנתים בליבי. ובמדרש, "הדודאים נתנו ריח" אלו עלמי ישראל שלא טעמו טעם חטא, "ועל פתחינו כל מגדים" אלו בנות ישראל שדבקו בבעליהן ואינן מכירות אדם אחר (מדרש רבה). ועוד דרשו, דור שעתידים ליגאל עתידים ליתן ריח טוב במעשיהם כריח הדודאים (לקח טוב).

ניתן ליצור איתנו קשר
בטלפון 072-390-2392

או להשאיר פרטים בטופס ונחזור אליכם אי"ה