(א)
אֵיכָה יָעִיב בְּאַפּוֹ אֲדֹנָי אֶת בַּת צִיּוֹן הִשְׁלִיךְ מִשָּׁמַיִם אֶרֶץ תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל וְלֹא זָכַר הֲדֹם רַגְלָיו בְּיוֹם אַפּוֹ:
אֵיכָה
-איך
[1]
יָעִיב
-העריב והחשיך
[2]
והאפיל
[3]
בְּאַפּוֹ
-ברוגזו
[4]
אֲדֹנָי אֶת בַּת צִיּוֹן
-כנסת ישראל?!
[5]
, ולאחר שהגביהם עד לשמים
[6]
הִשְׁלִיךְ
-השליכם
מִשָּׁמַיִם
לארץ בבת אחת
[7]
, השליך
אֶרֶץ תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל
הם מבצרי בת יהודה וכל נאות יעקב וממלכה ושריה
[8]
, וְעִמָּם השליך לגלות אף את קדושת ארץ ישראל,
[9]
וְלֹא זָכַר
את בית המקדש אשר הוא
[10]
הֲדֹם רַגְלָיו
-שרפרף מרגלותיו
[11]
בְּיוֹם
שחרה
[12]
אַפּוֹ
וגבר רוגזו
[13]
, והשחית וכילה את הכל:
[14]
(ב)
בִּלַּע אֲדֹנָי וְלֹא (לא) חָמַל אֵת כָּל נְאוֹת יַעֲקֹב, הָרַס בְּעֶבְרָתוֹ מִבְצְרֵי בַת יְהוּדָה, הִגִּיעַ לָאָרֶץ, חִלֵּל מַמְלָכָה וְשָׂרֶיהָ:
בִּלַּע
-השחית
[15]
אֲדֹנָי וְלֹא (לא
כתיב
) חָמַל
-חָס
[16]
אֵת כָּל נְאוֹת
-על כל בָּתֵי
[17]
יַעֲקֹב,
[18]
הָרַס בְּעֶבְרָתוֹ
-בכעסו את
[19]
מִבְצְרֵי בַת יְהוּדָה,
[20]
הִגִּיעַ
-השפילם
[21]
לָאָרֶץ,
חִלֵּל
את
מַמְלָכָה
-מלכותה
[22]
של ישראל
[23]
וְ
את
שָׂרֶיהָ
[24]
, את מָלְכָהּ ואת עַמָּהּ:
[25]
(ג)
גָּדַע בָּחֳרִי אַף כֹּל קֶרֶן יִשְׂרָאֵל הֵשִׁיב אָחוֹר יְמִינוֹ מִפְּנֵי אוֹיֵב, וַיִּבְעַר בְּיַעֲקֹב כְּאֵשׁ לֶהָבָה אָכְלָה סָבִיב:
גָּדַע
-כרת
[26]
בָּחֳרִי אַף
את
כֹּל קֶרֶן יִשְׂרָאֵל
, קרן כהונה, קרן לויה, קרן מלכות, קרן נבואה וקרן תורה
[27]
; עשה עצמו
[28]
הֵשִׁיב
-כמשיב
[29]
לְ
אָחוֹר
את יד
[30]
יְמִינוֹ
ולא סייע
[31]
כבעבר
[32]
להלחם בעד בניו
[33]
מִפְּנֵי אוֹיֵב,
וַיִּבְעַר
בָּחֳרִי-אַף
[34]
בְּיַעֲקֹב כְּאֵשׁ לֶהָבָה אָכְלָה
-אשר כילתה
[35]
סָבִיב
-את כל סביבותיה:
[36]
(ד)
דָּרַךְ קַשְׁתּוֹ כְּאוֹיֵב נִצָּב יְמִינוֹ כְּצָר וַיַּהֲרֹג כֹּל מַחֲמַדֵּי עָיִן בְּאֹהֶל בַּת צִיּוֹן שָׁפַךְ כָּאֵשׁ חֲמָתוֹ:
דָּרַךְ
-מתח את
[37]
קַשְׁתּוֹ כְּאוֹיֵב
[38]
לירות בו את החץ,
[39]
נִצָּב
-נִצְּבָה
יְמִינוֹ
שהיתה עומדת לישראל לעזרה והפכה להיות להם לרעה
[40]
כְּצָר
-כצורר
[41]
, וניצב לימינו של נבוכדנצר כאילו ה' הוא זה שהיה האויב של עמו ישראל,
[42]
וַיַּהֲרֹג
ה'
כֹּל מַחֲמַדֵּי עָיִן
אלו תינוקות של ישראל,
[43]
בְּאֹהֶל בַּת צִיּוֹן
[44]
שָׁפַךְ כָּאֵשׁ חֲמָתוֹ
, אש שאינה מבחינה בין נאה למגונה:
[45]
(ה)
הָיָה אֲדֹנָי כְּאוֹיֵב, בִּלַּע יִשְׂרָאֵל בִּלַּע כָּל אַרְמְנוֹתֶיהָ שִׁחֵת מִבְצָרָיו וַיֶּרֶב בְּבַת יְהוּדָה תַּאֲנִיָּה וַאֲנִיָּה:
הָיָה אֲדֹנָי כְּאוֹיֵב,
בִּלַּע
-השחית את
[46]
יִשְׂרָאֵל
בגלות שומרון
[47]
והבליעם בין האומות
[48]
, ואחרי גלות עשרת השבטים הגיע החורבן בממלכת יהודה,
[49]
בִּלַּע
-השחית ה' את
[50]
כָּל אַרְמְנוֹתֶיהָ
-הֵיכָלֶיהָ,
[51]
שִׁחֵת
וְחִבֵּל את
[52]
מִבְצָרָיו
-הערים הבצורות של יהודה,
[53]
וַיֶּרֶב
-וְהִרְבָּה
[54]
והגדיל
[55]
בְּבַת
-בִּכְנֶסֶת
[56]
יְהוּדָה תַּאֲנִיָּה
-צער
[57]
ועצב
[58]
וַאֲנִיָּה
-ויללה
[59]
וַאֲנִינוּת
[60]
ואבלות:
[61]
(ו)
וַיַּחְמֹס כַּגַּן שֻׂכּוֹ שִׁחֵת מֹעֲדוֹ שִׁכַּח יְהֹוָה בְּצִיּוֹן מוֹעֵד וְשַׁבָּת וַיִּנְאַץ בְּזַעַם אַפּוֹ מֶלֶךְ וְכֹהֵן:
ולאחר מכן,
[62]
וַיַּחְמֹס
-כרת
[63]
כַּגַּן
-כמו שגוזזים ירקות הגינה
[64]
שֻׂכּוֹ
-את בית מקדשו,
[65]
שִׁחֵת
-חיבל את
[66]
מֹעֲדוֹ
הוא בית קודש הקדשים ששם היה נועד לבניו
[67]
, ומן היום ההוא
[68]
שִׁכַּח
-השכיח
[69]
יְהֹוָה בְּצִיּוֹן מוֹעֵד וְשַׁבָּת
, שבשעת החורבן לא היה להם לישראל כח לשמור לא מועד ולא שבת
[70]
, ובוטלו עולי רגלים,
[71]
וַיִּנְאַץ
-ושנא
[72]
בְּזַעַם אַפּוֹ
-בכעסו החזק
[73]
מֶלֶךְ
הוא צדקיהו,
[74]
וְכֹהֵן
הוא שְׂרָיָהוּ כהן גדול:
[75]
(ז)
זָנַח אֲדֹנָי מִזְבְּחוֹ נִאֵר מִקְדָּשׁוֹ הִסְגִּיר בְּיַד אוֹיֵב חוֹמֹת אַרְמְנוֹתֶיהָ קוֹל נָתְנוּ בְּבֵית יְהֹוָה כְּיוֹם מוֹעֵד:
ומאותו היום ואילך
[76]
זָנַח אֲדֹנָי מִזְבְּחוֹ
ולא קיבל ממנו ריח ניחוח,
[77]
נִאֵר
-ביטל
[78]
ועזב
[79]
ה'
מִקְדָּשׁוֹ
שהיה מכפר על ישראל,
[80]
הִסְגִּיר בְּיַד אוֹיֵב
את
חוֹמֹת אַרְמְנוֹתֶיהָ
של ירושלים;
[81]
קוֹל
שמחה
[82]
נָתְנוּ
האויבים
[83]
בְּבֵית יְהֹוָה
-בבית המקדש
[84]
כְּ
פי שהיו עושים ישראל
[85]
בְּ
יוֹם מוֹעֵד
-בשלושת הרגלים
[86]
, כאשר היו שמחים ומשוררים בתוכו בקול רם
[87]
, והלויים משוררים ונותנים בו קול תודה וקול זמרה:
[88]
(ח)
חָשַׁב יְהֹוָה לְהַשְׁחִית חוֹמַת בַּת צִיּוֹן נָטָה קָו לֹא הֵשִׁיב יָדוֹ מִבַּלֵּעַ וַיַּאֲבֶל חֵל וְחוֹמָה יַחְדָּו אֻמְלָלוּ:
זה ימים רבים
[89]
שֶׁ
חָשַׁב יְהֹוָה
ועלה בדעתו
[90]
לְהַשְׁחִית
את
חוֹמַת בַּת צִיּוֹן
-ירושלים
[91]
, וגזר עליה גזירה
[92]
של השחתה וחורבן,
[93]
נָטָה קָו
של משפט ליפרע על עֲווֹנֵינוּ
[94]
, ושלא כמו בפעמים הקודמות
[95]
בפעם הזו
לֹא הֵשִׁיב יָדוֹ
-לא שב מאותה גזירה
[96]
מִבַּלֵּעַ
-מלהשחית
[97]
, משום שהם לא שבו בתשובה,
[98]
וַיַּאֲבֶל
-והשחית את
[99]
חֵל
-החומה החיצונית הנמוכה
[100]
של העיר,
וְ
את הַ
חוֹמָה
הפנימית
[101]
הגבוהה שמולה
[102]
, ושתיהן
יַחְדָּו אֻמְלָלוּ
-פסקו מלהגן
[103]
כי נכרתו
[104]
, וכך נבקעה החומה, נפלה העיר והבית נלכד:
[105]
(ט)
טָבְעוּ בָאָרֶץ שְׁעָרֶיהָ אִבַּד וְשִׁבַּר בְּרִיחֶיהָ מַלְכָּהּ וְשָׂרֶיהָ בַגּוֹיִם אֵין תּוֹרָה גַּם נְבִיאֶיהָ לֹא מָצְאוּ חָזוֹן מֵיְהֹוָה:
טָבְעוּ
[106]
בָאָרֶץ שְׁעָרֶיהָ
של ציון
[107]
לבל תשלוט בהם יד האויבים
[108]
, ואין אדם נותן לב עליהם לבנותם,
אִבַּד
-אִבֵּד הקב"ה
[109]
וְשִׁבַּר
-וְשִׁבֵּר את
[110]
בְּרִיחֶיהָ
-מנעול דלתותיה,
[111]
מַלְכָּהּ וְשָׂרֶיהָ
גָּלוּ
[112]
בַגּוֹיִם
, ומן היום ההוא
[113]
מעוני ומרוב עבודה
[114]
אֵין תּוֹרָה
בתוך הגויים
[115]
, ואין תורה מתקיימת בישראל
[116]
, הזקנים והשופטים איבדו את השררה שלהם
[117]
ואין בהם מורה הוראה,
[118]
גַּם נְבִיאֶיהָ
הסתלקה מהם הנבואה
[119]
וְ
לֹא מָצְאוּ חָזוֹן מֵיְהֹוָה
בארץ נכריה:
[120]
(י)
יֵשְׁבוּ לָאָרֶץ יִדְּמוּ זִקְנֵי בַת צִיּוֹן הֶעֱלוּ עָפָר עַל רֹאשָׁם, חָגְרוּ שַׂקִּים הוֹרִידוּ לָאָרֶץ רֹאשָׁן בְּתוּלֹת יְרוּשָׁלִָם:
ולאות אבל
[121]
על שנפלה ציון,
[122]
יֵשְׁבוּ
-יושבים
[123]
לָאָרֶץ
-על הארץ
[124]
על אבידת כבוד תפארתם
[125]
יִדְּמוּ
-ושותקים
[126]
זִקְנֵי בַת צִיּוֹן
הם חכמי הסנהדרין
[127]
אשר היו בגולה
[128]
, כל כך גרם עון ביטול התורה!;
[129]
הֶעֱלוּ
הם
עָפָר עַל רֹאשָׁם,
[130]
חָגְרוּ שַׂקִּים
[131]
; ובמקום לשמוח בחופתן
[132]
הוֹרִידוּ לָאָרֶץ
את
רֹאשָׁן בְּתוּלֹת יְרוּשָׁלִָם
[133]
שלא היתה להם הרמת ראש מפני האויב:
[134]
(יא)
כָּלוּ בַדְּמָעוֹת עֵינַי חֳמַרְמְרוּ מֵעַי נִשְׁפַּךְ לָאָרֶץ כְּבֵדִי עַל שֶׁבֶר בַּת עַמִּי בֵּעָטֵף עוֹלֵל וְיוֹנֵק בִּרְחֹבוֹת קִרְיָה:
וכל אחד מהזקנים אומר,
[135]
כָּלוּ
-התכלו
[136]
בַדְּמָעוֹת עֵינַי
כאשר יִזָּכְרוּ ימי הרעב בציון,
[137]
חֳמַרְמְרוּ
-התכווצו
[138]
ונהיו עכורים
[139]
מֵעַי
ונעשו גושים,
[140]
נִשְׁפַּךְ לָאָרֶץ כְּבֵדִי
מרוב צער,
[141]
עַל שֶׁבֶר
שעבר על
בַּת עַמִּי
, שנשברו קודם השבר ששברו אותם האויבים כאשר גדלה הרעה בארץ;
[142]
בֵּעָטֵף
-בהתעלף
[143]
עוֹלֵל וְיוֹנֵק
מרוב רעב
[144]
בִּרְחֹבוֹת קִרְיָה
-עיר:
[145]
(יב)
לְאִמֹּתָם יֹאמְרוּ אַיֵּה דָּגָן וָיָיִן בְּהִתְעַטְּפָם כֶּחָלָל בִּרְחֹבוֹת עִיר בְּהִשְׁתַּפֵּךְ נַפְשָׁם אֶל חֵיק אִמֹּתָם:
לְאִמֹּתָם יֹאמְרוּ
העוללים,
[146]
אַיֵּה
-היכן
[147]
דָּגָן וָיָיִן
להשיב נפשינו?!
[148]
ואין קול ואין עונה!,
[149]
בְּהִתְעַטְּפָם
-בהתעלפם
[150]
וּבְפִרְפּוּרָם
[151]
מחמת רעב
[152]
כֶּחָלָל
-כחללי חרב
[153]
בִּרְחֹבוֹת עִיר
אין מי שיחזק אותם,
[154]
בְּהִשְׁתַּפֵּךְ נַפְשָׁם
של העוללים הקטנים
[155]
אֶל חֵיק אִמֹּתָם
עיניהם רואות וכלות ואין מושיע:
[156]
(יג)
מָה אֲעִידֵךְ מָה אֲדַמֶּה לָּךְ הַבַּת יְרוּשָׁלִַם?!, מָה אַשְׁוֶה לָּךְ וַאֲנַחֲמֵךְ בְּתוּלַת בַּת צִיּוֹן?! כִּי גָדוֹל כַּיָּם שִׁבְרֵךְ מִי יִרְפָּא לָךְ?!:
מָה אֲעִידֵךְ
-אלו עדים אביא לנחמך
[157]
שיעידו שעבר עליהם מה שעבר עלייך?!
[158]
מָה אֲדַמֶּה לָּךְ
-למי אדמה אותך בָּרָעוֹת אשר היו עלייך
[159]
הַבַּת
-עֲדַת
[160]
יְרוּשָׁלִַם?!,
[161]
מָה אַשְׁוֶה לָּךְ
-למי אשווה אותך בכמות הרעות אשר הגיעו אלייך
[162]
וַאֲנַחֲמֵךְ
בכך
[163]
בְּתוּלַת בַּת צִיּוֹן?!
[164]
אין דומה לך באומות
[165]
כִּי גָדוֹל כַּיָּם
[166]
שִׁבְרֵךְ
-השבר שלך,
[167]
מִי יִרְפָּא לָךְ?!
[168]
רק את, על ידי תשובה:
[169]
(יד)
נְבִיאַיִךְ חָזוּ לָךְ שָׁוְא וְתָפֵל וְלֹא גִלּוּ עַל עֲוֹנֵךְ לְהָשִׁיב שְׁבוּתֵךְ (שביתך וַיֶּחֱזוּ לָךְ מַשְׂאוֹת שָׁוְא וּמַדּוּחִים:
ומי גרם לך לכל הרעה הזאת?
[170]
נְבִיאַיִךְ
אשר היו לכם לרועים
[171]
, ולא נביאי ה' אלא
[172]
נביאי השקר שלך
[173]
אשר
[174]
חָזוּ לָךְ שָׁוְא
-שקר
[175]
וְתָפֵל
-ודברים שאין בהם טעם
[176]
, ולא הוכיחו אותך
[177]
אלא היו מנחמים אותך בדברי תפל אלו
[178]
, ושמו מסווה על פנייך
[179]
וְלֹא גִלּוּ
לך כי אחריתך תהיה מרה
[180]
עַל עֲוֹנֵךְ לְהָשִׁיב
-שתשובי
[181]
שְׁבוּתֵךְ (שביתך
כתיב)
בתשובה
[182]
, ולא די בכך
[183]
אלא עשו את ההיפך והשיבו אותך למעשי השובבות שלך,
[184]
וַיֶּחֱזוּ לָךְ מַשְׂאוֹת
-נבואות
[185]
שָׁוְא
[186]
וּמַדּוּחִים
-דברים שהדיחו אותך מהדרך ישרה
[187]
, מדרכי המקום:
[188]
(טו)
סָפְקוּ עָלַיִךְ כַּפַּיִם כָּל עֹבְרֵי דֶרֶךְ, שָׁרְקוּ וַיָּנִעוּ רֹאשָׁם עַל בַּת יְרוּשָׁלִָם הֲזֹאת הָעִיר שֶׁיֹּאמְרוּ כְּלִילַת יֹפִי מָשׂוֹשׂ לְכָל הָאָרֶץ?!:
ומרוב תְּמִיהָה,
[189]
סָפְקוּ עָלַיִךְ כַּפַּיִם כָּל עֹבְרֵי דֶרֶךְ,
שָׁרְקוּ
כדרך הרואה דבר החשוב שֶׁחָרַב וְכָלָה,
[190]
וַיָּנִעוּ רֹאשָׁם
חלקם באנחה וחלקם בלעג
[191]
עַל בַּת
-עֲדַת
[192]
יְרוּשָׁלִָם
[193]
כפי שעושה אדם כשרואה את חבירו משונה ממה שהיה
[194]
, וכך היו שואלים בִּתְמִיהָה,
[195]
הֲזֹאת הָעִיר שֶׁיֹּאמְרוּ
עליה
כְּלִילַת יֹפִי
-שכל היופי היה שלה,
[196]
מָשׂוֹשׂ
-שִׂמְחָה
[197]
לְכָל
יושבי
[198]
הָאָרֶץ?!:
(טז)
פָּצוּ עָלַיִךְ פִּיהֶם כָּל אֹיְבַיִךְ שָׁרְקוּ וַיַּחַרְקוּ שֵׁן אָמְרוּ בִּלָּעְנוּ אַךְ זֶה הַיּוֹם שֶׁקִּוִּינֻהוּ מָצָאנוּ רָאִינוּ:
פָּצוּ
-פתחו
[199]
עָלַיִךְ פִּיהֶם כָּל אֹיְבַיִךְ
שישבו מסביב לארץ ישראל
[200]
והיו שמחים במפלתך,
[201]
שָׁרְקוּ וַיַּחַרְקוּ שֵׁן
מתוך שנאה ואיבה,
[202]
אָמְרוּ
מה תשתוממו על זה?! אנחנו אלה אשר
[203]
בִּלָּעְנוּ
-השמדנו
[204]
את העיר והפכנו אותה שממה,
[205]
אַךְ
-אכן
[206]
זֶה הַיּוֹם שֶׁקִּוִּינֻהוּ
-שֶׁקִּוִּינוּ לוֹ
מָצָאנוּ רָאִינוּ
שכבר נעשה מעצמו:
[207]
(יז)
עָשָׂה יְהֹוָה אֲשֶׁר זָמָם, בִּצַּע אֶמְרָתוֹ אֲשֶׁר צִוָּה מִימֵי קֶדֶם, הָרַס וְלֹא חָמָל וַיְשַׂמַּח עָלַיִךְ אוֹיֵב, הֵרִים קֶרֶן צָרָיִךְ:
עָשָׂה יְהֹוָה
את
אֲשֶׁר זָמָם,
בִּצַּע
-כִּלָּה
[208]
אֶמְרָתוֹ
-גְּזֵרָתוֹ
[209]
אֲשֶׁר צִוָּה
-גזר
[210]
מִימֵי קֶדֶם,
[211]
הָרַס
את כותלי בית המקדש
[212]
וְלֹא חָמָל
על קדושתם,
[213]
וַיְשַׂמַּח
-שִׂמֵּחַ
עָלַיִךְ
את הָ
אוֹיֵב,
הֵרִים
ה' את
קֶרֶן צָרָיִךְ
-אויבייך:
[214]
(יח)
צָעַק לִבָּם אֶל אֲדֹנָי חוֹמַת בַּת צִיּוֹן הוֹרִידִי כַנַּחַל דִּמְעָה יוֹמָם וָלַיְלָה, אַל תִּתְּנִי פוּגַת לָךְ אַל תִּדֹּם בַּת עֵינֵךְ:
בתחילה לא צעקו אל ה' בליבם, אבל בבוא עליהם צרה וצוקה בגלותם
[215]
צָעַק לִבָּם אֶל אֲדֹנָי
ונתבטלה מהם גזר השמד
[216]
, אך אילו צעק לבם אל ה' בעוד היו יושבים על אדמתם בשלוה, לא היו גולים ולא היו צריכים לצעוק
[217]
; ועתה מדבר הנביא אל חומת ירושלים,
[218]
חוֹמַת בַּת צִיּוֹן
חומה נשגבה אשר לא נטמאת ולא שטית תחת אישך, מה לך נרדמת מלהתאונן ולהשתטח על שבר בת עמך?!
[219]
הוֹרִידִי כַנַּחַל דִּמְעָה יוֹמָם וָלַיְלָה,
אַל תִּתְּנִי פוּגַת לָךְ
-תנחומים לצערך
[220]
ומעצור
[221]
לתפילותייך,
[222]
אַל תִּדֹּם
-תשתוק
[223]
בַּת עֵינֵךְ
-אישון עינך
[224]
מלדמוע
[225]
ולהתחנן על העוללים המתים ברעב:
[226]
(יט)
קוּמִי רֹנִּי בַלַּיְלָה (בליל) לְרֹאשׁ אַשְׁמֻרוֹת שִׁפְכִי כַמַּיִם לִבֵּךְ נֹכַח פְּנֵי אֲדֹנָי שְׂאִי אֵלָיו כַּפַּיִךְ עַל נֶפֶשׁ עוֹלָלַיִךְ הָעֲטוּפִים בְּרָעָב בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת:
קוּמִי
כנסת ישראל
[227]
רֹנִּי
-שִׁירִי שִׁירֵי נְהִי והספד
[228]
בקול צעקה
[229]
בַלַּיְלָה (בליל
[230]
כתיב
) לְרֹאשׁ
-בתחילת
אַשְׁמֻרוֹת
[231]
, בשעה שהתנומה מתנודדת מבני אדם
[232]
, וכדי שֶׁתִּשָּׁמַע תפילתך
[233]
שִׁפְכִי כַמַּיִם לִבֵּךְ נֹכַח פְּנֵי אֲדֹנָי
[234]
ותקני את עקמומיות ליבך,
[235]
שְׂאִי אֵלָיו כַּפַּיִךְ
[236]
עַל נֶפֶשׁ עוֹלָלַיִךְ הָעֲטוּפִים
-המעולפים
[237]
בְּרָעָב
, המפוזרים
[238]
בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת
הגויים בחוץ לארץ:
[239]
(כ)
רְאֵה יְהֹוָה וְהַבִּיטָה לְמִי עוֹלַלְתָּ כֹּה אִם תֹּאכַלְנָה נָשִׁים פִּרְיָם עֹלֲלֵי טִפֻּחִים אִם יֵהָרֵג בְּמִקְדַּשׁ אֲדֹנָי כֹּהֵן וְנָבִיא:
רְאֵה יְהֹוָה וְהַבִּיטָה
על כל העונשים והצרות שהבאת עלי
[240]
, מבין כל האומות
[241]
לְמִי עוֹלַלְתָּ כֹּה
-כך
[242]
כשם שעוללת לי?
[243]
הַ
אִם
נשמע על עַם אשר
[244]
תֹּאכַלְנָה נָשִׁים פִּרְיָם
-פרי בטניהם
[245]
כשם שנשים יהודיות רחמניות בשלו ילדיהן?!
[246]
עֹלֲלֵי טִפֻּחִים
-ילדים רכים שעדיין גדלים בטפחי אמותם!
[247]
, הַ
אִם
ראינו עַם אשר
[248]
יֵהָרֵג
אצלו
בְּמִקְדַּשׁ אֲדֹנָי כֹּהֵן וְנָבִיא
כשם שנהרגו אצלנו כהנים על עבודתם?!:
[249]
(כא)
שָׁכְבוּ לָאָרֶץ חוּצוֹת נַעַר וְזָקֵן בְּתוּלֹתַי וּבַחוּרַי נָפְלוּ בֶחָרֶב הָרַגְתָּ בְּיוֹם אַפֶּךָ טָבַחְתָּ לֹא חָמָלְתָּ:
מפני הרעב
[250]
שָׁכְבוּ
-מתו
[251]
והיו מוטלים
[252]
לָאָרֶץ
בְּ
חוּצוֹת נַעַר וְזָקֵן
כְּדֹמֶן על פני האדמה
[253]
, וזאת משום שלא יכלו לשרוד את הרעב,
[254]
בְּתוּלֹתַי וּבַחוּרַי
שכן יכלו לשרוד את הרעב
[255]
נָפְלוּ בֶחָרֶב
באופן שנראה לכל כי אתה ה' חפצת זאת, אתה עשית!
[256]
שאם לא נתת רשות לאומות העולם אין כל אומה שהיתה יכולה לי,
[257]
הָרַגְתָּ בְּיוֹם אַפֶּךָ
-כעסך,
[258]
טָבַחְתָּ
בנו כטובח בקר וצאן בימי המשתה בהם אין ראוי לחמול על השחוטים כלל, כך אתה
[259]
לֹא חָמָלְתָּ
עלינו:
(כב)
תִּקְרָא כְיוֹם מוֹעֵד מְגוּרַי מִסָּבִיב וְלֹא הָיָה בְּיוֹם אַף יְהֹוָה פָּלִיט וְשָׂרִיד אֲשֶׁר טִפַּחְתִּי וְרִבִּיתִי אֹיְבִי כִלָּם:
תִּקְרָא
-קראת
[260]
לעמים מסביב להתאסף נגדי,
[261]
כְיוֹם
-כמו שמתאספים ביום
[262]
מוֹעֵד
לחג ולשמחה
[263]
, כך קראת לִ
מְגוּרַי
-לשכני הרעים
[264]
מִסָּבִיב
להאסף עלי להשחיתני
[265]
, שכניי אלו אשר בעבר היו יראים ומפחדים ממני,
[266]
וְלֹא הָיָה בְּיוֹם אַף יְהֹוָה
-רוגז ה'
[267]
פָּלִיט וְשָׂרִיד
מהילדים,
[268]
אֲשֶׁר טִפַּחְתִּי
-גידלתי בתפנוקי מלכים
[269]
וְרִבִּיתִי
-וגידלתי, בא
[270]
אֹיְבִי כִלָּם
-וְכִלָּה אותם
[271]
, כמה בחורים של ישראל וכמה בתולות שנתגדלו בכל מיני תענוגים נפלו ביד צר, וכולם הלכו להם:
[272]