(א)
אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כְּשֹׁךְ חֲמַת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ זָכַר אֶת וַשְׁתִּי וְאֵת אֲשֶׁר עָשָׂתָה וְאֵת אֲשֶׁר נִגְזַר עָלֶיהָ:
אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה,
כְּשֹׁךְ
-כשנרגעה
[1]
חֲמַת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ
לאחר שנתקרר מיינו,
[2]
זָכַר אֶת
יופיה של
[3]
וַשְׁתִּי
והיה מזכיר זאת בדיבורו,
[4]
וְ
זכר גם
אֵת אֲשֶׁר עָשָׂתָה
שלא עשתה מאמרו
[5]
, ולמעשה מרדה בו,
[6]
וְאֵת אֲשֶׁר נִגְזַר עָלֶיהָ
בשל כך שהסירה המלך מהמלכות
[7]
וְהָרָגָהּ
[8]
; ונעצב המלך
[9]
, והיה דואג אם ימצא יפה כמוה
[10]
, ומשרתיו הבחינו בצער המלך:
[11]
(ב)
וַיֹּאמְרוּ נַעֲרֵי הַמֶּלֶךְ מְשָׁרְתָיו יְבַקְשׁוּ לַמֶּלֶךְ נְעָרוֹת בְּתוּלוֹת טוֹבוֹת מַרְאֶה:
וכאשר הודיע המלך פַּחֲדוֹ למשרתיו,
[12]
וַיֹּאמְרוּ נַעֲרֵי הַמֶּלֶךְ מְשָׁרְתָיו
העומדים לפניו תמיד,
[13]
יְבַקְשׁוּ לַמֶּלֶךְ נְעָרוֹת בְּתוּלוֹת
הראויות למלך
[14]
ולא יחפשו ליחוס הנערות, כי מלך גדול כזה אין לו צורך באישה מיוחסת, אלא די שיהיו
[15]
טוֹבוֹת מַרְאֶה
בעיניו:
[16]
(ג)
וְיַפְקֵד הַמֶּלֶךְ פְּקִידִים בְּכָל מְדִינוֹת מַלְכוּתוֹ וְיִקְבְּצוּ אֶת כָּל נַעֲרָה בְתוּלָה טוֹבַת מַרְאֶה אֶל שׁוּשַׁן הַבִּירָה, אֶל בֵּית הַנָּשִׁים אֶל יַד הֵגֶא סְרִיס הַמֶּלֶךְ שֹׁמֵר הַנָּשִׁים, וְנָתוֹן תַּמְרוּקֵיהֶן:
וְיַפְקֵד
-וימנה
[17]
הַמֶּלֶךְ פְּקִידִים בְּכָל מְדִינוֹת מַלְכוּתוֹ
לפי שכל פקיד ופקיד ידועות לו הנשים היפות שבמדינתו,
[18]
וְיִקְבְּצוּ
ביד חזקה
[19]
אֶת כָּל נַעֲרָה בְתוּלָה
[20]
טוֹבַת מַרְאֶה אֶל שׁוּשַׁן הַבִּירָה,
אֶל בֵּית הַנָּשִׁים
שם מגדלים את נשות המלכות
[21]
, ויביאו אותן שם
אֶל יַד הֵגֶא
, הוא
סְרִיס
[22]
הַמֶּלֶךְ שֹׁמֵר הַנָּשִׁים,
וְ
אל יביאו הנשים תמרוקים מביתן, אלא
[23]
נָתוֹן
-יתנו להן כדי לְיַפּוֹתָן את
[24]
תַּמְרוּקֵיהֶן
ע"י הסריסים
[25]
, כגון שמן ערב ומיני בשמים המטהרים ומעדנים את הבשר
[26]
, כדי שתוכלנה הנערות לסוך ולשפשף פניהן ובשרן:
[27]
(ד)
וְהַנַּעֲרָה אֲשֶׁר תִּיטַב בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ תִּמְלֹךְ תַּחַת וַשְׁתִּי וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ, וַיַּעַשׂ כֵּן:
וְהַנַּעֲרָה אֲשֶׁר תִּיטַב
ותשא חן וחסד
[28]
בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ
[29]
תִּמְלֹךְ תַּחַת
-במקום
[30]
וַשְׁתִּי
גם אם היא אינה מיוחסת,
[31]
וַיִּיטַב
-והוטב
[32]
הַדָּבָר בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ,
וַיַּעַשׂ כֵּן
למנות פקידים
[33]
, ואולם בשושן הבירה עצמה היו בתולות יפות מאוד אשר לא נמצאו כמותן בכל המדינות, ומשכך לא היה צריך עוד להמתין לפקידים להמליך מלכה חדשה, וכך היה המעשה:
[34]
(ה)
אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי בֶּן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי בֶּן קִישׁ אִישׁ יְמִינִי:
אִישׁ
[35]
יְהוּדִי
[36]
הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה
[37]
, והוא היה שם כי מיום שיצא לַגָּלוּת, שם היה בית מדרשו,
[38]
וּשְׁמוֹ
[39]
של האיש היה
מָרְדֳּכַי
[40]
בֶּן יָאִיר
[41]
בֶּן שִׁמְעִי
[42]
בֶּן קִישׁ
[43]
, והיה הוא
אִישׁ יְמִינִי
-משבט בנימין:
[44]
(ו)
אֲשֶׁר הָגְלָה מִירוּשָׁלַיִם עִם הַגֹּלָה אֲשֶׁר הָגְלְתָה עִם יְכָנְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה, אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְנֶצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל:
אֲשֶׁר הָגְלָה
[45]
מִירוּשָׁלַיִם עִם הַגֹּלָה
השניה של גלות יהודה,
[46]
אֲשֶׁר הָגְלְתָה עִם יְכָנְיָה
הוא המלך יהויכין
[47]
מֶלֶךְ יְהוּדָה,
אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְנֶצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל:
[48]
(ז)
וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה הִיא אֶסְתֵּר בַּת דֹּדוֹ כִּי אֵין לָהּ אָב וָאֵם, וְהַנַּעֲרָה יְפַת תֹּאַר וְטוֹבַת מַרְאֶה וּבְמוֹת אָבִיהָ וְאִמָּהּ לְקָחָהּ מָרְדֳּכַי לוֹ לְבַת:
וַיְהִי
-והיה מרדכי
אֹמֵן
-מגדל
[49]
אֶת הֲדַסָּה הִיא אֶסְתֵּר
[50]
בַּת דֹּדוֹ
של מרדכי,
[51]
כִּי אֵין
-לא היה
[52]
לָהּ אָב וָאֵם,
[53]
וְהַנַּעֲרָה
היתה
יְפַת תֹּאַר
בפניה
[54]
ובכל איבריה,
[55]
וְטוֹבַת מַרְאֶה
בקומתה הנאה,
[56]
וּבְמוֹת אָבִיהָ וְאִמָּהּ
של הנערה
לְקָחָהּ מָרְדֳּכַי לוֹ
-לגדלה
[57]
לְבַת
-כאילו היתה בִּתּוֹ
[58]
, והיתה אסתר מטמנת עצמה ולא נראית לכל אדם ארבע שנים, משנת שלוש למלכו של אחשורוש עד השנה השביעית למלכותו:
[59]
(ח)
וַיְהִי בְּהִשָּׁמַע דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ וּבְהִקָּבֵץ נְעָרוֹת רַבּוֹת אֶל שׁוּשַׁן הַבִּירָה אֶל יַד הֵגָי וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל בֵּית הַמֶּלֶךְ, אֶל יַד הֵגַי שֹׁמֵר הַנָּשִׁים:
וַיְהִי בְּהִשָּׁמַע דְּבַר הַמֶּלֶךְ
שיתקבצו אל שושן הנערות מרצונן,
[60]
וְ
לאחר שנשמעה
דָתוֹ
-גזרתו
[61]
של המלך בפעם השניה שיביאו בעל כרחן את הבתולות שלא באו מרצונן ומי שיסתיר את ביתו יומת
[62]
, נקבצו נערות רבות שהיו מחוץ לשושן אל תוך שושן הבירה,
[63]
וּבְהִקָּבֵץ
-ובעת שנקבצו
[64]
נְעָרוֹת רַבּוֹת אֶל שׁוּשַׁן הַבִּירָה אֶל יַד הֵגָי
סריס המלך שומר הנשים,
[65]
וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר
שלא ברצונה ושלא ברצון מרדכי
[66]
אֶל בֵּית הַמֶּלֶךְ,
אֶל יַד הֵגַי שֹׁמֵר הַנָּשִׁים:
(ט)
וַתִּיטַב הַנַּעֲרָה בְעֵינָיו וַתִּשָּׂא חֶסֶד לְפָנָיו וַיְבַהֵל אֶת תַּמְרוּקֶיהָ, וְאֶת מָנוֹתֶהָ לָתֵת לָהּ וְאֵת שֶׁבַע הַנְּעָרוֹת הָרְאֻיוֹת לָתֶת לָהּ מִבֵּית הַמֶּלֶךְ וַיְשַׁנֶּהָ וְאֶת נַעֲרוֹתֶיהָ לְטוֹב בֵּית הַנָּשִׁים:
וַתִּיטַב הַנַּעֲרָה בְעֵינָיו
של הֵגַי,
[67]
וַתִּשָּׂא חֶסֶד לְפָנָיו
, ולא סר החסד ממנה על כל מי שהביט אליה
[68]
, ומפני יופיה הבין הֵגַי כי היא תמלוך
[69]
, לכן
וַיְבַהֵל
-הזדרז הֵגַי לספק לה מהר יותר מכל הנשים
[70]
אֶת תַּמְרוּקֶיהָ,
[71]
וְ
כן
אֶת מָנוֹתֶהָ
-דברי מאכלה אשר היה צריך
[72]
לָתֵת לָהּ
כדי שתשמין כראוי,
[73]
וְ
הזדרז הֵגַי לתת לה
אֵת שֶׁבַע הַנְּעָרוֹת הָרְאֻיוֹת לָתֶת לָהּ
אח"כ בעת שתמלוך, כי לא נסתפק כלל במלכותה
[74]
, והביא אותן אליה כדי לשרתה
[75]
מִבֵּית הַמֶּלֶךְ
שם היו שפחות,
[76]
וַיְשַׁנֶּהָ
-וְשִׁנָּה
[77]
אותה לטובה
[78]
בכך ששינה את מנותיה,
[79]
וְ
כן שינה הֵגַי
[80]
אֶת נַעֲרוֹתֶיהָ לְטוֹב
-לטובה
[81]
בֵּית
-בבית
[82]
הַנָּשִׁים
, שאם שאר הנערות היו לובשות פשתן נערותיה היו לובשת מעילים, ואם שאר הנערות היו שותות יין נערותיה ישתו קונדיטון:
[83]
(י)
לֹא הִגִּידָה אֶסְתֵּר אֶת עַמָּהּ וְאֶת מוֹלַדְתָּהּ כִּי מָרְדֳּכַי צִוָּה עָלֶיהָ אֲשֶׁר לֹא תַגִּיד:
לֹא הִגִּידָה אֶסְתֵּר אֶת עַמָּהּ
שהיא יהודיה,
[84]
וְאֶת מוֹלַדְתָּהּ
-השבט ממנו היא באה,
[85]
כִּי מָרְדֳּכַי צִוָּה עָלֶיהָ אֲשֶׁר לֹא תַגִּיד
, וכך ציווה עליה כדי שיחשבו שהיא ממשפחה בזויה וישלחוה, שאם ידעו שהיא יהודית וממשפחת שאול המלך יחזיקו בה
[86]
, ועוד שאם תסתיר את עמה, גם אם היא תיבחר להיות המלכה תוכל לשמור על דתה בסתר מבלי שיכריחוה לעבור על דתה במאכלות אסורים וכדומה:
[87]
(יא)
וּבְכָל יוֹם וָיוֹם מָרְדֳּכַי מִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי חֲצַר בֵּית הַנָּשִׁים לָדַעַת אֶת שְׁלוֹם אֶסְתֵּר וּמַה יֵּעָשֶׂה בָּהּ:
וּבְכָל יוֹם וָיוֹם
היה
מָרְדֳּכַי מִתְהַלֵּךְ
ומתפלל
[88]
לִפְנֵי חֲצַר בֵּית הַנָּשִׁים
[89]
לָדַעַת אֶת שְׁלוֹם אֶסְתֵּר
אם היא צריכה לרופאים,
[90]
וּמַה יֵּעָשֶׂה בָּהּ
בסופה
[91]
, האם יענישוה או יגרשוה על כי לא הגידה עמה ומולדתה
[92]
, או האם ימליכנה המלך:
[93]
(יב)
וּבְהַגִּיעַ תֹּר נַעֲרָה וְנַעֲרָה לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ מִקֵּץ הֱיוֹת לָהּ כְּדָת הַנָּשִׁים שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, כִּי כֵּן יִמְלְאוּ יְמֵי מְרוּקֵיהֶן שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בְּשֶׁמֶן הַמֹּר וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בַּבְּשָׂמִים וּבְתַמְרוּקֵי הַנָּשִׁים:
וּבְהַגִּיעַ תֹּר
-זמנה
[94]
של כל
[95]
נַעֲרָה וְנַעֲרָה לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ מִקֵּץ
-אחרי
[96]
הֱיוֹת לָהּ כְּדָת
-כחוק
[97]
הַנָּשִׁים
במשך
שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ,
כִּי כֵּן
-כך
יִמְלְאוּ
-הושלמו
[98]
יְמֵי מְרוּקֵיהֶן
-תמרוקיהן
[99]
של הנערות,
שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים
הראשונים
[100]
בְּשֶׁמֶן הַמֹּר
המחמם את האיברים
[101]
וּמַּשִּׁיר את השיער ומעדן את העור,
[102]
וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים
האחרונים
[103]
בַּבְּשָׂמִים וּבְתַמְרוּקֵי הַנָּשִׁים:
(יג)
וּבָזֶה הַנַּעֲרָה בָּאָה אֶל הַמֶּלֶךְ, אֵת כָּל אֲשֶׁר תֹּאמַר יִנָּתֵן לָהּ לָבוֹא עִמָּהּ מִבֵּית הַנָּשִׁים עַד בֵּית הַמֶּלֶךְ:
וּ
כדי שלא תבוא בדאגה אל המלך ושלא תהא עצובת רוח
[104]
, אלא תבוא ברצונה ולא תֵּרָאֶה אנוסה,
[105]
בָזֶה
-בדרך מנהג זה
[106]
הַנַּעֲרָה
-כל נערה היתה
[107]
בָּאָה אֶל הַמֶּלֶךְ,
אֵת כָּל אֲשֶׁר תֹּאמַר
להביא לה, אם מלבושים
[108]
אם מתנות וכדומה
[109]
, כל מה שתרצה
[110]
יִנָּתֵן
-היה ניתן
[111]
לָהּ לָבוֹא עִמָּהּ מִבֵּית הַנָּשִׁים עַד בֵּית הַמֶּלֶךְ
בליווי כל מיני זמר ושחוק שהיתה מבקשת
[112]
, ובהגיע זמנה לבוא אל המלך, היתה שואלת שינתן לה אדם חשוב מעמה וממולדתה שיוליכנה מבית הנשים עד בית המלך:
[113]
(יד)
בָּעֶרֶב הִיא בָאָה וּבַבֹּקֶר הִיא שָׁבָה אֶל בֵּית הַנָּשִׁים שֵׁנִי אֶל יַד שַׁעֲשְׁגַז סְרִיס הַמֶּלֶךְ שֹׁמֵר הַפִּילַגְשִׁים, לֹא תָבוֹא עוֹד אֶל הַמֶּלֶךְ כִּי אִם חָפֵץ בָּהּ הַמֶּלֶךְ וְנִקְרְאָה בְשֵׁם:
בָּעֶרֶב הִיא
היתה
[114]
בָאָה
[115]
לשמש עם המלך,
[116]
וּבַבֹּקֶר
כשנעשית פלגש, לא היתה חוזרת לבית הנשים הבתולות
[117]
, אלא היתה
[118]
הִיא שָׁבָה אֶל בֵּית הַנָּשִׁים
הַ
שֵׁנִי
[119]
בו ישבו הפילגשים
[120]
צרורות,
[121]
אֶל יַד
-לידי
[122]
שַׁעֲשְׁגַז סְרִיס הַמֶּלֶךְ שֹׁמֵר הַפִּילַגְשִׁים,
לֹא תָבוֹא
-היתה באה
[123]
עוֹד
מבית הפלגשים
[124]
אֶל הַמֶּלֶךְ
אפילו פעם אחת,
[125]
כִּי
-אלא
[126]
אִם
היה
[127]
חָפֵץ בָּהּ הַמֶּלֶךְ וְ
אז
נִקְרְאָה
-היתה נקראת
[128]
בְשֵׁם
-בשמה
[129]
לפני המלך, ובאה אליו:
[130]
(טו)
וּבְהַגִּיעַ תֹּר אֶסְתֵּר בַּת אֲבִיחַיִל דֹּד מָרְדֳּכַי אֲשֶׁר לָקַח לוֹ לְבַת לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ לֹא בִקְשָׁה דָּבָר כִּי אִם אֶת אֲשֶׁר יֹאמַר הֵגַי סְרִיס הַמֶּלֶךְ שֹׁמֵר הַנָּשִׁים וַתְּהִי אֶסְתֵּר נֹשֵׂאת חֵן בְּעֵינֵי כָּל רֹאֶיהָ:
וּבְהַגִּיעַ תֹּר אֶסְתֵּר בַּת אֲבִיחַיִל דֹּד מָרְדֳּכַי אֲשֶׁר לָקַח לוֹ לְבַת
-כאילו היתה בִּתּוֹ,
[131]
לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ
, מרוב צערה
[132]
לֹא בִקְשָׁה
אסתר
דָּבָר
, להבדיל מכל הנשים שהיו מבקשות מי ומי יבוא עמהן, ומבקשות מלבושים ותכשיטים
[133]
, אלא הראתה עצמה כאנוסה שאינה מתרצה לבוא אל המלך, ולא לקחה עמה כלום
[134]
כִּי אִם אֶת אֲשֶׁר יֹאמַר הֵגַי סְרִיס הַמֶּלֶךְ שֹׁמֵר הַנָּשִׁים
שתיקח, והכריח אותה לקחת
[135]
, והעמידו מָדִיּוֹת מכאן ופרסיות מכאן והיתה אסתר יפה מכולן,
[136]
וַתְּהִי אֶסְתֵּר נֹשֵׂאת חֵן בְּעֵינֵי כָּל רֹאֶיהָ
שחוט של חסד היה משוך עליה
[137]
, ולכל אחד היה נדמה כי היא מהאומה שלו:
[138]
(טז)
וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, אֶל בֵּית מַלְכוּתוֹ בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי הוּא חֹדֶשׁ טֵבֵת בִּשְׁנַת שֶׁבַע לְמַלְכוּתוֹ:
וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר
בעל כורחה,
[139]
אֶל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, אֶל בֵּית מַלְכוּתוֹ
בחדר המיוחד למלך,
[140]
בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי הוּא חֹדֶשׁ טֵבֵת
[141]
בעת הצינה
[142]
, והיה זה
בִּשְׁנַת שֶׁבַע לְמַלְכוּתוֹ
של המלך אחשורוש:
[143]
(יז)
וַיֶּאֱהַב הַמֶּלֶךְ אֶת אֶסְתֵּר מִכָּל הַנָּשִׁים וַתִּשָּׂא חֵן וָחֶסֶד לְפָנָיו מִכָּל הַבְּתוּלֹת וַיָּשֶׂם כֶּתֶר מַלְכוּת בְּרֹאשָׁהּ וַיַּמְלִיכֶהָ תַּחַת וַשְׁתִּי:
וַיֶּאֱהַב הַמֶּלֶךְ אֶת אֶסְתֵּר מִכָּל הַנָּשִׁים
הבעולות שהביאו לו
[144]
, ומכל נשותיו שהיו לו,
[145]
וַתִּשָּׂא
אסתר
חֵן וָחֶסֶד
[146]
לְפָנָיו מִכָּל הַבְּתוּלֹת
שנקבצו,
[147]
וַיָּשֶׂם
המלך
[148]
כֶּתֶר מַלְכוּת בְּרֹאשָׁהּ
של אסתר
וַיַּמְלִיכֶהָ תַּחַת
-במקום
[149]
וַשְׁתִּי:
[150]
(יח)
וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ מִשְׁתֶּה גָדוֹל לְכָל שָׂרָיו וַעֲבָדָיו אֵת מִשְׁתֵּה אֶסְתֵּר וַהֲנָחָה לַמְּדִינוֹת עָשָׂה וַיִּתֵּן מַשְׂאֵת כְּיַד הַמֶּלֶךְ:
וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ
לכבוד חתונתו,
[151]
מִשְׁתֶּה גָדוֹל
-חשוב
[152]
לְכָל שָׂרָיו וַעֲבָדָיו
שהיו נמצאים לפניו,
[153]
אֵת
"
מִשְׁתֵּה אֶסְתֵּר
", וכך קרא לו להראות שאסתר היא סיבת המשתה,
[154]
וַהֲנָחָה
-ויום שבתון עשה את יום חתונתו
[155]
, והקלה במס
[156]
לַמְּדִינוֹת עָשָׂה
שלכבודה הניח להן מן המס שעליהם היה לשלם לו
[157]
באותה שנה
[158]
, ובכך הקל על דלת הארץ,
[159]
וַיִּתֵּן
לה
[160]
ולשרים
[161]
מַשְׂאֵת
-מתנות
[162]
כְּיַד
-כהשגת יד
[163]
הַמֶּלֶךְ
, ובמשתה עצמו נתן מנות אוכל יפות ובתכלית הריבוי:
[164]
(יט)
וּבְהִקָּבֵץ בְּתוּלוֹת שֵׁנִית וּמָרְדֳּכַי יֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ:
ולאחר שנישאה אסתר למלך, קיבץ המלך שוב את הבתולות כדי לקנאות את אסתר, אולי כך תגיד מאיזו משפחה היא,
[165]
וּבְהִקָּבֵץ בְּתוּלוֹת שֵׁנִית
-בפעם השניה,
[166]
וּמָרְדֳּכַי
היה
יֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ
שכן מפני חכמתו היו שואלים עצתו במשפט
[167]
; ואף כי לכבוד היה נחשב לאסתר לגלות שהיא קרובתו של מרדכי:
[168]
(כ)
אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת עַמָּהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה עָלֶיהָ מָרְדֳּכָי, וְאֶת מַאֲמַר מָרְדֳּכַי אֶסְתֵּר עֹשָׂה כַּאֲשֶׁר הָיְתָה בְאָמְנָה אִתּוֹ:
אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת עַמָּהּ
לא למלך, ולא לסריסים שהעמיד לפניה
[169]
כַּאֲשֶׁר
-כפי שֶׁ
צִוָּה עָלֶיהָ מָרְדֳּכָי,
[170]
וְאֶת מַאֲמַר
-מִצְוַת
[171]
מָרְדֳּכַי אֶסְתֵּר
היתה
עֹשָׂה
[172]
והיתה נוהגת במנהגי היהודים
[173]
כַּאֲשֶׁר הָיְתָה
עושה
[174]
בְאָמְנָה אִתּוֹ
-כשהיתה תחת רשותו בעת האומנה:
[175]
(כא)
בַּיָּמִים הָהֵם וּמָרְדֳּכַי יֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ קָצַף בִּגְתָן וָתֶרֶשׁ, שְׁנֵי סָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ מִשֹּׁמְרֵי הַסַּף וַיְבַקְשׁוּ לִשְׁלֹחַ יָד בַּמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ:
בַּיָּמִים הָהֵם
כשהיתה אסתר מעלימה את דבר עמה ומולדתה,
[176]
וּמָרְדֳּכַי
היה
יֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ
לשפוט,
[177]
קָצַף
-התרגזו על המלך
[178]
בִּגְתָן וָתֶרֶשׁ,
שְׁנֵי סָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ מִשֹּׁמְרֵי הַסַּף
בחצר הפנימית
[179]
, וכעסו הם על כי העביר אותם המלך מתפקידם והושיב את מרדכי במקומם,
[180]
וַיְבַקְשׁוּ
בגתן ותרש
לִשְׁלֹחַ יָד בַּמֶּלֶךְ
-להרוג את המלך
[181]
אֲחַשְׁוֵרֹשׁ
ולהשקותו סם המוות
[182]
בתוך היין:
[183]
(כב)
וַיִּוָּדַע הַדָּבָר לְמָרְדֳּכַי, וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ בְּשֵׁם מָרְדֳּכָי:
וַיִּוָּדַע הַדָּבָר לְמָרְדֳּכַי,
[184]
וַיַּגֵּד
מרדכי על ידי שליח
[185]
לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה
אודות כוונות בגתן ותרש,
וַתֹּאמֶר
-וסיפרה ישירות
[186]
אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ בְּשֵׁם מָרְדֳּכָי
על מזימתם, ולא נטלה את הגדולה לעצמה
[187]
אלא אמרה זאת בשם מרדכי כדי שימצא מרדכי חן בעיניו
[188]
, והבינה שיצא מזה נס:
[189]
(כג)
וַיְבֻקַּשׁ הַדָּבָר וַיִּמָּצֵא וַיִּתָּלוּ שְׁנֵיהֶם עַל עֵץ, וַיִּכָּתֵב בְּסֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ:
וַיְבֻקַּשׁ הַדָּבָר וַיִּמָּצֵא
כי דברי מרדכי נכונים
[190]
, שכן לא נמצא כל שומר במשמרתו
[191]
, ונמצא הסם בו רצו להמיתו,
[192]
וַיִּתָּלוּ שְׁנֵיהֶם עַל עֵץ,
וַיִּכָּתֵב
אודות הטובה שעשה מרדכי למלך
[193]
בְּסֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים
[194]
, ונכתב
[195]
לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ
כך שלא יכול היה הסופר לזייף ולגרוע בגודל המעשה של מרדכי:
[196]