(א)
בַּיּוֹם הַהוּא נָתַן הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה אֶת בֵּית הָמָן צֹרֵר הַיְּהוּדִים (היהודיים וּמָרְדֳּכַי בָּא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ כִּי הִגִּידָה אֶסְתֵּר מַה הוּא לָהּ:
היות והיה חוק מימי קדם כי הרוגי מלכות נכסיהם למלך, והמלך רצה להראות שלא עבור מרדו במלך נתלה המן אלא על כי מרד במלכה ובעמה היהודים, ומשכך נכסיו מגיעים למלכה
[1]
, לכן
בַּיּוֹם הַהוּא
[2]
נָתַן הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה אֶת בֵּית הָמָן צֹרֵר הַיְּהוּדִים (היהודיים
כתיב)
שיהיו בני ביתו ובניו עבדים לה,
[3]
וּמָרְדֳּכַי
אשר גידלו המלך תיכף,
[4]
בָּא
ברשות
[5]
לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ כִּי הִגִּידָה אֶסְתֵּר מַה הוּא לָהּ
-מהי קרבתו אליה
[6]
, שהוא דּוֹדָהּ:
[7]
(ב)
וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת טַבַּעְתּוֹ אֲשֶׁר הֶעֱבִיר מֵהָמָן, וַיִּתְּנָהּ לְמָרְדֳּכָי, וַתָּשֶׂם אֶסְתֵּר אֶת מָרְדֳּכַי עַל בֵּית הָמָן:
וַיָּסַר
-והסיר
[8]
הַמֶּלֶךְ אֶת טַבַּעְתּוֹ אֲשֶׁר הֶעֱבִיר מֵהָמָן,
וַיִּתְּנָהּ
-ונתן אותה ישירות
[9]
לְמָרְדֳּכָי,
[10]
וַתָּשֶׂם אֶסְתֵּר אֶת מָרְדֳּכַי
מושל
[11]
עבורה
[12]
עַל בֵּית הָמָן
להיות אדון על נכסי המן, ועל נפשות ביתו:
[13]
(ג)
וַתּוֹסֶף אֶסְתֵּר וַתְּדַבֵּר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וַתִּפֹּל לִפְנֵי רַגְלָיו, וַתֵּבְךְּ וַתִּתְחַנֶּן לוֹ לְהַעֲבִיר אֶת רָעַת הָמָן הָאֲגָגִי וְאֵת מַחֲשַׁבְתּוֹ אֲשֶׁר חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים:
ובראות אסתר כי המלך נותן לה מתנות אך אינו מורה על ביטול גזרת השמד, נכנס בה פחד שמא המלך נותן לה מתנות אלו כפיצוי על כך שאין בכוונתו להיעתר לביטול הגזרה
[14]
, וכשראתה שלא נקראה למלך לעניין זה, סיכנה שוב את נפשה לבוא אליו מבלי שיקרא לה,
[15]
וַתּוֹסֶף אֶסְתֵּר וַתְּדַבֵּר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ
בדברי טעם ודעת שיבטל את עצתו הרעה של המן,
[16]
וַתִּפֹּל
-והפילה עצמה
[17]
לִפְנֵי רַגְלָיו,
וַתֵּבְךְּ
-ובכתה
[18]
וַתִּתְחַנֶּן לוֹ לְהַעֲבִיר
-לבטל
[19]
אֶת רָעַת הָמָן
בן המדתא
[20]
הָאֲגָגִי
ולהשיב את אגרות השמד,
[21]
וְ
כן לבטל
אֵת
קיום
מַחֲשַׁבְתּוֹ אֲשֶׁר חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים
להורגם
[22]
ע"י שילחמו איתם כל שונאיהם מזרע עמלק:
[23]
(ד)
וַיּוֹשֶׁט הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר אֵת שַׁרְבִט הַזָּהָב וַתָּקָם אֶסְתֵּר וַתַּעֲמֹד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ:
וַיּוֹשֶׁט הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר אֵת שַׁרְבִט הַזָּהָב
להקימה ולהעמידה על רגליה
[24]
ולתת לה רשות לדבר דבריה,
[25]
וַתָּקָם אֶסְתֵּר וַתַּעֲמֹד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ:
(ה)
וַתֹּאמֶר אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב וְאִם מָצָאתִי חֵן לְפָנָיו וְכָשֵׁר הַדָּבָר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְטוֹבָה אֲנִי בְּעֵינָיו יִכָּתֵב לְהָשִׁיב אֶת הַסְּפָרִים מַחֲשֶׁבֶת הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי אֲשֶׁר כָּתַב לְאַבֵּד אֶת הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ:
וַתֹּאמֶר
עתה שהודעתיך שמזרע היהודים אנוכי,
[26]
אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב
מצד בקשתי,
[27]
וְאִם מָצָאתִי חֵן לְפָנָיו
מצד עצמי,
[28]
וְכָשֵׁר
-וטוב
[29]
וישר
[30]
הַדָּבָר
עצמו
[31]
לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ
וישיג תועלת
[32]
בכך שלא ישמיד עם שלא חטא,
[33]
וְטוֹבָה אֲנִי בְּעֵינָיו
ואינו רוצה שאמות מלראות בצער עמי
[34]
, ואם אני ראויה בעיניו למלכות על אף היותי יהודייה,
[35]
יִכָּתֵב לְהָשִׁיב
-להחזיר
[36]
אֶת הַסְּפָרִים
-איגרות
[37]
מַחֲשֶׁבֶת הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי אֲשֶׁר כָּתַב
בהן
לְאַבֵּד אֶת הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ
, וישלח המלך רצים לקחת את האיגרות החתומות בהן כתוב מחשבת המן, וכיוון שאין השרים יודעים עדיין מה כתוב בהן, לא יהיה בזה בזיון למלך:
[38]
(ו)
כִּי אֵיכָכָה אוּכַל וְרָאִיתִי בָּרָעָה אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת עַמִּי וְאֵיכָכָה אוּכַל וְרָאִיתִי בְּאָבְדַן מוֹלַדְתִּי?!:
והמשיכה אסתר להסביר למלך מדוע אי אפשר לכתוב איגרות שניות שיבטלו את הראשונות ולהניחם ביד השרים, וכי חייבים להשיב את האגרות הראשונות, באומרה,
[39]
כִּי אֵיכָכָה
-היאך
[40]
אוּכַל
לחיות
[41]
וְרָאִיתִי
-ולראות
[42]
בָּרָעָה אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת עַמִּי
עד אשר יגיע זמן האיגרות השניות, שהרי בתוך הזמן הזה יהיו למשסה וחרפות, ואולי גם לא ישמעו שונאי ישראל לאיגרות השניות,
[43]
וְאֵיכָכָה
-והיאך
[44]
אוּכַל
אם כן
[45]
וְרָאִיתִי
-לראות
[46]
בְּאָבְדַן מוֹלַדְתִּי?!:
(ז)
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וּלְמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי הִנֵּה בֵית הָמָן נָתַתִּי לְאֶסְתֵּר וְאֹתוֹ תָּלוּ עַל הָעֵץ עַל אֲשֶׁר שָׁלַח יָדוֹ בַּיְּהוּדִים (ביהודיים:
אולם המלך לא הסכים לעצת אסתר להשיב את הספרים, אך יעץ עצה נכונה בהשכל ודעת שישארו הספרים הראשונים ביד השרים ובכל זאת לא יִגָּרֵם נזק ליהודים,
[47]
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וּלְמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי
[48]
, אני מלך ואיני יכול לבטל גזרתי
[49]
כי כך דת מדי ופרס
[50]
, אך
הִנֵּה בֵית הָמָן
גדול השרים
[51]
נָתַתִּי לְאֶסְתֵּר
ומעתה כולם רואים שאני חפץ בכם, וכל מה שתאמרו יאמינו כולם שֶׁמֵּאִתִּי הוא,
[52]
וְ
הנה
אֹתוֹ תָּלוּ עַל הָעֵץ עַל אֲשֶׁר שָׁלַח יָדוֹ בַּיְּהוּדִים (ביהודיים
כתיב)
והשרים אשר יבינו כי האגרות הראשונות נכתבו נגד רצוני
[53]
יסתירו אותן, ואם כן לא יֵדְעוּ העמים מה כתוב באותן אגרות ראשונות, וכך לא תהיה סכנה לישראל:
[54]
(ח)
וְאַתֶּם כִּתְבוּ עַל הַיְּהוּדִים כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ וְחִתְמוּ בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ, כִּי כְתָב אֲשֶׁר נִכְתָּב בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ וְנַחְתּוֹם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ אֵין לְהָשִׁיב:
וְאַתֶּם כִּתְבוּ עַל הַיְּהוּדִים
אגרות אחרות
[55]
כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ
שתעשו בשנאיכם את אשר זממו עליכם, ומתוך כך תהיה בטילה הגזירה מעצמה,
[56]
וְחִתְמוּ
על אגרות אלו
בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ,
כִּי כְתָב אֲשֶׁר נִכְתָּב בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ וְנַחְתּוֹם
-ונחתם
[57]
בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ אֵין לְהָשִׁיב
-לבטל:
[58]
(ט)
וַיִּקָּרְאוּ סֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ בָּעֵת הַהִיא, בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי הוּא חֹדֶשׁ סִיוָן, בִּשְׁלוֹשָׁה וְעֶשְׂרִים בּוֹ, וַיִּכָּתֵב כְּכָל אֲשֶׁר צִוָּה מָרְדֳּכַי אֶל הַיְּהוּדִים וְאֶל הָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים וְהַפַּחוֹת וְשָׂרֵי הַמְּדִינוֹת אֲשֶׁר מֵהֹדּוּ וְעַד כּוּשׁ, שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ וְעַם וָעָם כִּלְשֹׁנוֹ וְאֶל הַיְּהוּדִים כִּכְתָבָם וְכִלְשׁוֹנָם:
וַיִּקָּרְאוּ סֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ בָּעֵת הַהִיא,
בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי הוּא חֹדֶשׁ סִיוָן,
[59]
בִּשְׁלוֹשָׁה וְעֶשְׂרִים בּוֹ,
[60]
וַיִּכָּתֵב כְּכָל אֲשֶׁר צִוָּה מָרְדֳּכַי אֶל הַיְּהוּדִים וְאֶל הָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים
-ממוני המלך
[61]
וְ
אל
הַפַּחוֹת
[62]
וְ
אל
שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת אֲשֶׁר מֵהֹדּוּ וְעַד כּוּשׁ,
שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה
, ונכתבו האגרות לכל
מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ
-באותיות שלה,
[63]
וְ
לכל
עַם וָעָם כִּלְשֹׁנוֹ
-כדיבורו,
[64]
וְאֶל הַיְּהוּדִים
נשלחו האגרות שיהיו מוכנים ליום הזה
[65]
, ונכתבו
כִּכְתָבָם וְכִלְשׁוֹנָם
של היהודים:
[66]
(י)
וַיִּכְתֹּב בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ, וַיַּחְתֹּם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ, וַיִּשְׁלַח סְפָרִים בְּיַד הָרָצִים בַּסּוּסִים רֹכְבֵי הָרֶכֶשׁ הָאֲחַשְׁתְּרָנִים בְּנֵי הָרַמָּכִים:
וַיִּכְתֹּב
מרדכי איגרות
[67]
בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ,
וַיַּחְתֹּם
עליהם
בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ,
וַיִּשְׁלַח סְפָרִים
-את האיגרות
[68]
בְּיַד הָרָצִים
הרגילים לרכוב מהר
[69]
בַּסּוּסִים
[70]
רֹכְבֵי הָרֶכֶשׁ
-ממבחר רכש המלך שאין כמותם
[71]
, ושלח את הרצים הללו לרכוב על
[72]
הָאֲחַשְׁתְּרָנִים
-הפרדים
[73]
בְּנֵי הָרַמָּכִים
-הסוסות:
[74]
(יא)
אֲשֶׁר נָתַן הַמֶּלֶךְ לַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל עִיר וָעִיר לְהִקָּהֵל וְלַעֲמֹד עַל נַפְשָׁם, לְהַשְׁמִיד וְלַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל חֵיל עַם וּמְדִינָה הַצָּרִים אֹתָם טַף וְנָשִׁים, וּשְׁלָלָם לָבוֹז:
ובאיגרות הללו היה כתוב על
אֲשֶׁר נָתַן הַמֶּלֶךְ לַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל עִיר וָעִיר
ובכל מקום ומקום
[75]
לְהִקָּהֵל וְלַעֲמֹד
-ולנקום נקמתם
[76]
עַל נַפְשָׁם,
לְהַשְׁמִיד
את שנאיהם ורודפיהם
[77]
וְלַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל חֵיל
-גדודי
[78]
עַם וּמְדִינָה הַצָּרִים
אשר צרו
[79]
אֹתָם
קודם הזמן שהיה מיועד על פי איגרות השמד
[80]
, ולהרוג בהם
טַף וְנָשִׁים,
וּשְׁלָלָם לָבוֹז
-לבזוז באותו יום:
[81]
(יב)
בְּיוֹם אֶחָד בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר:
בְּיוֹם אֶחָד
לנקום נקמתם
[82]
בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ
, והיום יהיה
[83]
בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר:
[84]
(יג)
פַּתְשֶׁגֶן הַכְּתָב לְהִנָּתֵן דָּת בְּכָל מְדִינָה וּמְדִינָה, גָּלוּי לְכָל הָעַמִּים וְלִהְיוֹת הַיְּהוּדִים (היהודיים) עֲתִידִים (עתודים לַיּוֹם הַזֶּה לְהִנָּקֵם מֵאֹיְבֵיהֶם:
פַּתְשֶׁגֶן הַכְּתָב
-הנוסח
[85]
המפורש
[86]
של האגרות
[87]
ציין
לְהִנָּתֵן
-שתינתן
[88]
דָּת
-גזירה
[89]
בְּכָל מְדִינָה וּמְדִינָה,
גָּלוּי
היה הנוסח
לְכָל הָעַמִּים
שלא יוכל עַם אחד למנוע את ישראל מהרוג באויביהם,
[90]
וְלִהְיוֹת
-ושיהיו
[91]
הַיְּהוּדִים (היהודיים
כתיב
) עֲתִידִים (עתודים
כתיב)
-מוכנים ומזומנים
[92]
לַיּוֹם הַזֶּה
שלושה עשר לחודש אדר
לְהִנָּקֵם
בו
מֵאֹיְבֵיהֶם
, וככל אשר כתב המן כנגד היהודים, כך כתב מרדכי כנגד אויבי היהודים:
[93]
(יד)
הָרָצִים רֹכְבֵי הָרֶכֶשׁ הָאֲחַשְׁתְּרָנִים יָצְאוּ מְבֹהָלִים וּדְחוּפִים בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ, וְהַדָּת נִתְּנָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה:
הָרָצִים
הרגילים לרכוב מהר,
[94]
רֹכְבֵי הָרֶכֶשׁ
-הרוכבים ממבחר רכש המלך,
[95]
הָאֲחַשְׁתְּרָנִים
-הפרדים,
[96]
יָצְאוּ
כולם
מְבֹהָלִים
שמיהרו אותם,
[97]
וּדְחוּפִים
-וללא דיחוי
[98]
בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ,
וְהַדָּת
-והגזרה
[99]
נִתְּנָה בְּ
ארמון
[100]
שׁוּשַׁן הַבִּירָה
על העמים אשר גזרו על ישראל, ונהפך עליהם לרעה, מידה כנגד מידה
[101]
, ואין יכולת באדם לערער:
[102]
(טו)
וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה וְתַכְרִיךְ בּוּץ וְאַרְגָּמָן, וְהָעִיר שׁוּשָׁן צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה:
וּ
לאחר שנודעה קרבתו לאסתר המלכה,
[103]
מָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת
, בצבעי
תְּכֵלֶת
[104]
וָחוּר
-ולבן,
[105]
וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה
מעל ראשו,
[106]
וְ
עטוף הוא
[107]
תַכְרִיךְ
-אדרת
[108]
בּוּץ
-פשתן
[109]
וְ
צבעה
אַרְגָּמָן,
[110]
וְהָעִיר שׁוּשָׁן
שם היו היהודים,
[111]
צָהֲלָה
בקול רם,
[112]
וְשָׂמֵחָה
בלב
[113]
, וכך מעיר נבוכה הפכה העיר לצוהלת ושמחה:
[114]
(טז)
לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר:
לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה
-צהלה
[115]
והרווחה,
[116]
וְשִׂמְחָה
בלב,
[117]
וְשָׂשֹׂן
בפיהם לנגן,
[118]
וִיקָר
-וכבוד
[119]
לעיני העמים
[120]
מפני גדולת מרדכי בבית המלך:
[121]
(יז)
וּבְכָל מְדִינָה וּמְדִינָה וּבְכָל עִיר וָעִיר מְקוֹם אֲשֶׁר דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ מַגִּיעַ, שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן לַיְּהוּדִים, מִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב וְרַבִּים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ מִתְיַהֲדִים כִּי נָפַל פַּחַד הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם:
וּבְכָל מְדִינָה וּמְדִינָה
-מחוז ומחוז,
[122]
וּבְכָל עִיר וָעִיר
, בכל
מְקוֹם אֲשֶׁר דְּבַר הַמֶּלֶךְ
שנאמר בעל פה,
[123]
וְדָתוֹ
-וגזרתו
[124]
שנכתבה
[125]
מַגִּיעַ,
שִׂמְחָה
[126]
וְשָׂשׂוֹן לַיְּהוּדִים,
מִשְׁתֶּה
[127]
וְיוֹם טוֹב
לאכול מעדנים
[128]
מרוב שמחה,
[129]
וְרַבִּים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ מִתְיַהֲדִים
-מתגיירים,
[130]
כִּי נָפַל פַּחַד הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם
ורצו בכך להינצל מהיום המיועד בו היהודים יעשו נקם באויביהם:
[131]