/ ירמיהו פרק ג'

פסוקים

ירמיהו פרק ג'

(א) לֵאמֹר הֵן יְשַׁלַּח אִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְהָלְכָה מֵאִתּוֹ וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר הֲיָשׁוּב אֵלֶיהָ עוֹד הֲלוֹא חָנוֹף תֶּחֱנַף הָאָרֶץ הַהִיא וְאַתְּ זָנִית רֵעִים רַבִּים, וְשׁוֹב אֵלַי נְאֻם יְהֹוָה: אומר הנביא, כה צִוַּנִי ה' [1] לֵאמֹר לישראל, [2] הֵן -הנה אם [3] יְשַׁלַּח -יגרש [4] אִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְהָלְכָה מֵאִתּוֹ בהיתר [5] וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר , אפילו אם לא בא עליה [6] הֲיָשׁוּב אֵלֶיהָ עוֹד בעלה הראשון לקחת אותה לאחר שמת השני או גרשה?! [7] הֲלוֹא בעבור עָוֹן מגונה כזה [8] חָנוֹף תֶּחֱנַף [9] הָאָרֶץ הַהִיא שיעשה בה זה המעשה, [10] וְאַתְּ ישראל בעודך תַּחְתַּי [11] זָנִית באיסור עם [12] רֵעִים -מאהבים [13] רַבִּים, וְ עם כל זה [14] שׁוֹב אֵלַי ואקבלך בתשובה [15] נְאֻם -אמר [16] יְהֹוָה: [17]
(ב) שְׂאִי עֵינַיִךְ עַל שְׁפָיִם וּרְאִי אֵיפֹה לֹא שֻׁכַּבְּתְּ (שגלת עַל דְּרָכִים יָשַׁבְתְּ לָהֶם, כַּעֲרָבִי בַּמִּדְבָּר וַתַּחֲנִיפִי אֶרֶץ בִּזְנוּתַיִךְ וּבְרָעָתֵךְ: שְׂאִי -הרימי [18] עֵינַיִךְ להביט [19] עַל שְׁפָיִם -ההרים הגבוהים [20] וּרְאִי אֵיפֹה -איה המקום אשר [21] לֹא שֻׁכַּבְּתְּ (שגלת [22] כתיב) -שכבת שמה עם נואפים, [23] עַל דְּרָכִים יָשַׁבְתְּ מזומנת [24] לָהֶם, [25] כַּעֲרָבִי הזה הרגיל לשבת [26] בַּמִּדְבָּר במסתור במקום שאין אנשים, כך הסתרת עצמך על הדרכים להסתתר שם עם הנואפים, [27] וַתַּחֲנִיפִי -וחייבת את [28] אֶרֶץ -הארץ להיות חרבה ושוממה [29] בִּזְנוּתַיִךְ [30] וּבְרָעָתֵךְ:
(ג) וַיִּמָּנְעוּ רְבִבִים, וּמַלְקוֹשׁ לוֹא הָיָה וּמֵצַח אִשָּׁה זוֹנָה הָיָה לָךְ מֵאַנְתְּ הִכָּלֵם: הלא בעוונך [31] וַיִּמָּנְעוּ -נמנעו [32] הָ רְבִבִים, [33] וּמַלְקוֹשׁ [34] לוֹא -לא [35] הָיָה , אם כן היה לך להתבייש במעשיך [36] , ואולם לא נכלמת [37] וּמֵצַח של [38] אִשָּׁה זוֹנָה שאינה מכסה מצחה בעבור בושתה [39] הָיָה לָךְ , ועל אף שהנביאים הוכיחו אותך [40] מֵאַנְתְּ בתוכחת הנביאים [41] הִכָּלֵם - להיות נכלמת ומתביישת ממעשיך: [42]
(ד) הֲלוֹא מֵעַתָּה קָרָאת (קראתי) לִי אָבִי אַלּוּף נְעֻרַי אָתָּה": הֲלוֹא מֵעַתָּה אחרי שראית את העונש [43] שמנעתי את הגשם בעוונך [44] , הלוואי ושבת מרעתך [45] וְ קָרָאת (קראתי [46] כתיב ) לִי בפה" [47] אָבִי ", ואמרת עלי" [48] אַלּוּף [49] נְעֻרַי [50] אָתָּה": [51]
(ה) הֲיִנְטֹר לְעוֹלָם אִם יִשְׁמֹר לָנֶצַח?! הִנֵּה דִבַּרְתְּ (דברתי וַתַּעֲשִׂי הָרָעוֹת וַתּוּכָל: ואמרת בתפילה [52] הֲיִנְטֹר -וכי ה' ישמור את השנאה [53] לְעוֹלָם ?! הַ אִם יִשְׁמֹר האיבה [54] לָנֶצַח?! [55] ועל כל זה אמר ה', כי הדברים האלה היו טובים אילו היית עוזבת את החטא, אולם [56] הִנֵּה דִבַּרְתְּ (דברתי [57] כתיב) את הדברים האלה בפיך בלבד, אבל במעשה [58] וַתַּעֲשִׂי -עשית [59] הָרָעוֹת וַתּוּכָל -ככל שיכולת לעשות, ואם כן איך לא תכלמי אם אין ליבך שלם עימי?! ואיך תדברי בתפילה כדברים האלה?!: [60]
(ו) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֵלַי בִּימֵי יֹאשִׁיָּהוּ הַמֶּלֶךְ הֲרָאִיתָ אֲשֶׁר עָשְׂתָה מְשֻׁבָה יִשְׂרָאֵל?! הֹלְכָה הִיא עַל כָּל הַר גָּבֹהַּ וְאֶל תַּחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן וַתִּזְנִי שָׁם: כאן מספר הנביא כיצד הודיעו ה' חטאת בני יהודה אשר יעשו בסתר והעונש שיקבלו עליו באומרו, [61] וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֵלַי בִּימֵי יֹאשִׁיָּהוּ הַמֶּלֶךְ כְּשֶׁצִּוַּנִי להחזיר את עשרת השבטים מהגלות, [62] הֲרָאִיתָ -האם נתת לב לראות [63] אֲשֶׁר עָשְׂתָה מְשֻׁבָה -המורדת [64] יִשְׂרָאֵל?! [65] הֹלְכָה -היתה הולכת [66] הִיא [67] עַל כָּל הַר גָּבֹהַּ וְאֶל תַּחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן [68] וַתִּזְנִי -וזנתה [69] שָׁם לעבודה זרה: [70]
(ז) וָאֹמַר אַחֲרֵי עֲשׂוֹתָהּ אֶת כָּל אֵלֶּה אֵלַי תָּשׁוּב וְלֹא שָׁבָה וַתֵּרֶא (ותראה בָּגוֹדָה אֲחוֹתָהּ יְהוּדָה: וָאֹמַר על ידי הנביאים, [71] אַחֲרֵי עֲשׂוֹתָהּ אֶת כָּל אֵלֶּה מצאוה צרות רבות ורעות וְתִתְחָרֵט על מעשיה הרעים, ומשכך [72] אֵלַי תָּשׁוּב -בתשובה, [73] וְ הנה עם כל זה [74] לֹא שָׁבָה -רצתה לשוב, [75] וַתֵּרֶא (ותראה כתיב) את כל זה [76] בָּגוֹדָה -הבוגדנית המורדת [77] הלא היא אֲחוֹתָהּ יְהוּדָה , ולא שתה אל ליבה [78] ולא לקחה מוסר: [79]
(ח) וָאֵרֶא כִּי עַל כָּל אֹדוֹת אֲשֶׁר נִאֲפָה" מְשֻׁבָה יִשְׂרָאֵל" שִׁלַּחְתִּיהָ וָאֶתֵּן אֶת סֵפֶר כְּרִיתֻתֶיהָ אֵלֶיהָ וְלֹא יָרְאָה בֹּגֵדָה יְהוּדָה" אֲחוֹתָהּ וַתֵּלֶךְ וַתִּזֶן גַּם הִיא: וָאֵרֶא -ואני רואה ולפני גלוי [80] כִּי למרות [81] שֶׁ עַל כָּל אֹדוֹת אֲשֶׁר נִאֲפָה" מְשֻׁבָה יִשְׂרָאֵל" [82] בעכו"ם [83] שִׁלַּחְתִּיהָ מעל פני, [84] וָאֶתֵּן -ונתתי אֶת סֵפֶר כְּרִיתֻתֶיהָ אֵלֶיהָ [85] , ראתה [86] בפורענות הזאת [87] וְלֹא יָרְאָה ממני" [88] בֹּגֵדָה יְהוּדָה" [89] אֲחוֹתָהּ שאשלח גם אותה [90] בגלות כמלכות ישראל, [91] וַתֵּלֶךְ וַתִּזֶן -ותזנה [92] גַּם הִיא בעכו"ם כאחותה ישראל: [93]
(ט) וְהָיָה מִקֹּל זְנוּתָהּ וַתֶּחֱנַף אֶת הָאָרֶץ וַתִּנְאַף אֶת הָאֶבֶן וְאֶת הָעֵץ: וְהָיָה מִקֹּל -בגלל קלות [94] זְנוּתָהּ לעכו"ם, [95] וַתֶּחֱנַף -חייבה [96] אֶת הָאָרֶץ להיות חרבה ושממה, [97] וַתִּנְאַף אֶת הָאֶבֶן וְאֶת הָעֵץ בעשותה מהם צלמים לעכו"ם: [98]
(י) וְגַם בְּכָל זֹאת לֹא שָׁבָה אֵלַי" בָּגוֹדָה אֲחוֹתָהּ יְהוּדָה" בְּכָל לִבָּהּ כִּי אִם בְּשֶׁקֶר נְאֻם יְהֹוָה: וְגַם שראו בקלקלת פורענות חבריהם [99] , ולמרות כל הרעה שראתה שבאה על ישראל, [100] בְּכָל -עם כל [101] זֹאת לֹא שָׁבָה אֵלַי" בָּגוֹדָה אֲחוֹתָהּ יְהוּדָה" [102] בְּכָל לִבָּהּ כִּי אִם בְּשֶׁקֶר [103] , מהשפה ולחוץ [104] , כשלבבה נוטה לעבודה זרה, [105] נְאֻם -אמר [106] יְהֹוָה:
(יא) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֵלַי צִדְּקָה נַפְשָׁהּ מְשֻׁבָה יִשְׂרָאֵל" מִ"בֹּגֵדָה יְהוּדָה": ולכן [107] וַיֹּאמֶר -אמר [108] יְהֹוָה אֵלַי , אף על פי שישראל חטאה בראשונה, יהודה הכבידה בפשעה כל כך עד אשר [109] צִדְּקָה -צדיקה נחשבה [110] נַפְשָׁהּ של " מְשֻׁבָה יִשְׂרָאֵל" מִ" בֹּגֵדָה יְהוּדָה" [111] , שלמול יהודה נחשבה ישראל לצדקת: [112]
(יב) הָלֹךְ וְקָרָאתָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה צָפוֹנָה וְאָמַרְתָּ, שׁוּבָה" מְשֻׁבָה יִשְׂרָאֵל" נְאֻם יְהֹוָה, לוֹא אַפִּיל פָּנַי בָּכֶם, כִּי חָסִיד אֲנִי נְאֻם יְהֹוָה לֹא אֶטּוֹר לְעוֹלָם: ולכן אחרי זה אומר ה' לנביא, [113] הָלֹךְ -לך [114] וְקָרָאתָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה [115] בירושלים לפני זקני יהודה [116] צָפוֹנָה -אל מול צפון [117] למקומות שגלו שם ישראל באשור, [118] וְאָמַרְתָּ, שׁוּבָה" מְשֻׁבָה יִשְׂרָאֵל" [119] נְאֻם -אמר [120] יְהֹוָה, לוֹא אַפִּיל -לא אשכין [121] פָּנַי -רוגזי [122] בָּכֶם, כִּי אע"פ שחטאתם והייתם חייבים כליה [123] חָסִיד אֲנִי [124] נְאֻם -אמר [125] יְהֹוָה , ולא כאדם שאינו מוחל לשונאו אף אם יעשה תשובה [126] , אלא אני לֹא אֶטּוֹר -אשמור [127] האיבה [128] לְעוֹלָם כי מיד כשתשובו, תלך לה האיבה [129] , ואשכח עוונך מכל וכל: [130]
(יג) אַךְ דְּעִי עֲוֹנֵךְ כִּי בַּיְהֹוָה אֱלֹהַיִךְ פָּשָׁעַתְּ וַתְּפַזְּרִי אֶת דְּרָכַיִךְ לַזָּרִים תַּחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן וּבְקוֹלִי לֹא שְׁמַעְתֶּם, נְאֻם יְהֹוָה: אַךְ קודם שאשיבך אלי [131] דְּעִי - צריך שתדעי [132] עֲוֹנֵךְ ותכירי בעצמך על מה הגליתיך [133] , שהרבית עָוֹן, [134] כִּי בַּיְהֹוָה אֱלֹהַיִךְ פָּשָׁעַתְּ -מרדת [135] , ולא עברת דרך עכו"ם אחת לבדה, אלא [136] וַתְּפַזְּרִי -פזרת [137] אֶת דְּרָכַיִךְ -רגלייך [138] זה מזה לנאוף [139] לַזָּרִים -להרבה זרים [140] תַּחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן , וקראתי אותך שתשובי אלי והתריתי בך על ידי הנביאים [141] וּבְקוֹלִי לֹא שְׁמַעְתֶּם, [142] נְאֻם -אמר [143] יְהֹוָה:
(יד) שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים נְאֻם יְהֹוָה, כִּי אָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָכֶם וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶחָד מֵעִיר וּשְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם צִיּוֹן: שׁוּבוּ אלי, אתם [144] בָנִים שׁוֹבָבִים -מורדים [145] נְאֻם -אמר [146] יְהֹוָה, כִּי אָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָכֶם ונקראתם בשמי, שאני אדון לכם ואין כבודי להניח אתכם ביד אויבי [147] , לכן מהראוי שתשובו אלי, [148] וְלָקַחְתִּי -ואז אקח [149] אֶתְכֶם מהגולה, ואף אם מעט ישובו אלי [150] אפילו יהודי [151] אֶחָד לבדו [152] מֵעִיר -מערי הגויים, משם אקחנו, [153] וּשְׁנַיִם -ואפילו שנים לבדם [154] מִמִּשְׁפָּחָה מאומה אחת [155] , משם אקחם [156] ולא ישתקעו שם עם העומדים במרדם, [157] וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם צִיּוֹן:
(טו) וְנָתַתִּי לָכֶם רֹעִים כְּלִבִּי וְרָעוּ אֶתְכֶם דֵּעָה וְהַשְׂכֵּיל: ולא תחשבו שתמליכו עליכם מלכים רשעים כרצונכם כמו שעשיתם לירבעם ואחאב ושאר מלכי ישראל, לא יהיה הדבר כן, [158] וְנָתַתִּי -כי אני אתן [159] לָכֶם רֹעִים -מלכים צדיקים [160] וטובים [161] מזרע בית דוד [162] שֶׁיִּרְעוּ אתכם [163] כְּלִבִּי -כפי רצון ליבי, [164] וְרָעוּ -וְיִרְעוּ [165] אֶתְכֶם בדרך [166] דֵּעָה וְהַשְׂכֵּיל:
(טז) וְהָיָה כִּי תִרְבּוּ וּפְרִיתֶם בָּאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵמָּה נְאֻם יְהֹוָה, לֹא יֹאמְרוּ עוֹד אֲרוֹן בְּרִית יְהֹוָה וְלֹא יַעֲלֶה עַל לֵב וְלֹא יִזְכְּרוּ בוֹ וְלֹא יִפְקֹדוּ וְלֹא יֵעָשֶׂה עוֹד: וְהָיָה כִּי תִרְבּוּ וּפְרִיתֶם בָּאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵמָּה נְאֻם -אמר [167] יְהֹוָה, לֹא יֹאמְרוּ עוֹד זה לזה נלך להתפלל לפני" [168] אֲרוֹן בְּרִית יְהֹוָה " כי לפי מרבית העם המקום לא יכילם [169] וְלֹא יַעֲלֶה עַל לֵב של מישהו ללכת לשם יחידי, כי מאוד יקשה לבוא שמה מדוחק המון העם, [170] וְ כן [171] לֹא יִזְכְּרוּ בוֹ וְלֹא יִפְקֹדוּ במחשבתם [172] וְלֹא יֵעָשֶׂה עוֹד ארונות אחרים שיוכלו כולם לבוא להתפלל לפניהם: [173]
(יז) בָּעֵת הַהִיא יִקְרְאוּ לִירוּשָׁלִַם" כִּסֵּא יְהֹוָה", וְנִקְוּוּ אֵלֶיהָ כָל הַגּוֹיִם לְשֵׁם יְהֹוָה לִירוּשָׁלִָם וְלֹא יֵלְכוּ עוֹד אַחֲרֵי שְׁרִרוּת לִבָּם הָרָע: בָּעֵת הַהִיא לא רק שלא יבואו הגויים על ירושלים להילחם אלא [174] יִקְרְאוּ לִירוּשָׁלִַם" כִּסֵּא יְהֹוָה", [175] וְנִקְוּוּ -ויתקבצו [176] אֵלֶיהָ כָל הַגּוֹיִם לְשֵׁם -בעבור שם [177] יְהֹוָה השורה בה; [178] לִירוּשָׁלִָם יתקבצו, כי שמה תהיה השראת השכינה, [179] וְלֹא יֵלְכוּ עוֹד [180] אַחֲרֵי שְׁרִרוּת לִבָּם המראה להם את [181] הָרָע ומסית אותם לעשותו [182] , כי יכירו כולם את מלכות ה' ואחדותו, דרכיו ותורתו: [183]
(יח) בַּיָּמִים הָהֵמָּה יֵלְכוּ בֵית יְהוּדָה עַל בֵּית יִשְׂרָאֵל וְיָבֹאוּ יַחְדָּו מֵאֶרֶץ צָפוֹן עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִנְחַלְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם: בַּיָּמִים הָהֵמָּה , בעת קיבוץ הגלויות, [184] יֵלְכוּ ממקום שגלו [185] בֵית יְהוּדָה [186] עַל -עִם [187] בֵּית יִשְׂרָאֵל [188] אשר עימם יתחברו [189] , וישימו להם ראש אחד, [190] וְיָבֹאוּ יַחְדָּו יהודה וישראל [191] מֵאֶרֶץ צָפוֹן שם גלו [192] עַל -אל [193] הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִנְחַלְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם:
(יט) וְאָנֹכִי אָמַרְתִּי אֵיךְ אֲשִׁיתֵךְ בַּבָּנִים וְאֶתֶּן לָךְ אֶרֶץ חֶמְדָּה, נַחֲלַת צְבִי צִבְאוֹת גּוֹיִם, וָאֹמַר אָבִי" תִּקְרְאִי (תקראו) לִי וּמֵאַחֲרַי לֹא תָשׁוּבִי (תשובו: וְ מתחילה, כשלקחתיך לי לעם [194] אָנֹכִי אָמַרְתִּי בליבי, [195] אֵיךְ אֲשִׁיתֵךְ -אשים אותך [196] עדתי ואומתי [197] בַּבָּנִים -בתוך שאר הבנים?! [198] לפיכך ביררתי מנה יפה, [199] וְאֶתֶּן -ולזה נתתי [200] לָךְ אֶרֶץ חֶמְדָּה, [201] נַחֲלַת צְבִי -מפוארת לכל [202] צִבְאוֹת גּוֹיִם, [203] וָאֹמַר בליבי, ע"י שהיא ארץ חמדה, " [204] אָבִי" תִּקְרְאִי (תקראו כתיב ) לִי , שתכירי בטובה, [205] וּ מכיוון שהיא נחלת צבי וקיום, [206] מֵאַחֲרַי לֹא תָשׁוּבִי (תשובו כתיב) עד עולם [207] , כי תתקיימי ביראתי כמו שתתקיים תמיד הנחלה בידכם: [208]
(כ) אָכֵן בָּגְדָה אִשָּׁה מֵרֵעָהּ כֵּן בְּגַדְתֶּם בִּי בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם יְהֹוָה: אָכֵן -ואולם אתם לא עשיתם מחשבתי [209] , כי כמו [210] שֶׁ בָּגְדָה -מרדה [211] אִשָּׁה מֵרֵעָהּ -מבעלה והלכה מאיתו, [212] כֵּן -כך אתם [213] בְּגַדְתֶּם בִּי [214] בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם -אמר [215] יְהֹוָה , ועם כל פשעיכם, רואה אני שבאחרית הימים תשובו אלי ואגאל אתכם: [216]
(כא) קוֹל עַל שְׁפָיִים נִשְׁמָע בְּכִי תַחֲנוּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי הֶעֱוּוּ אֶת דַּרְכָּם שָׁכְחוּ אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵיהֶם: כי [217] קוֹל עַל שְׁפָיִים -המקומות הגבוהים [218] נִשְׁמָע -היה ראוי להישמע [219] , והקול יהיה של [220] בְּכִי תַחֲנוּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הגולים בצפון [221] , קול בכי על מַעֲלָם ועל בקשתם סליחה על [222] כִּי הֶעֱוּוּ -עיקמו [223] אֶת דַּרְכָּם בדברים שבין אדם לחבירו [224] , ובמה שבין אדם למקום [225] שָׁכְחוּ אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵיהֶם ולא עבדוהו: [226]
(כב) שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים אֶרְפָּה מְשׁוּבֹתֵיכֶם הִנְנוּ אָתָנוּ לָךְ כִּי אַתָּה יְהוָֹה אֱלֹהֵינוּ: לכן אני אומר לכם, עד שלא יבואו ימי הרעה, [227] שׁוּבוּ אלי [228] בָּנִים שׁוֹבָבִים -מורדים [229] , שובו אלי למען אֶרְפָּה -ארפא [230] מְשׁוּבֹתֵיכֶם -על המרידה שמרדתם בי [231] , ומלמדם הנביא להתוודות ולומר, [232] הִנְנוּ אָתָנוּ -באנו [233] לָךְ בתשובה, [234] כִּי אַתָּה מעולם [235] יְהוָֹה אֱלֹהֵינוּ:
(כג) אָכֵן לַשֶּׁקֶר מִגְּבָעוֹת הָמוֹן הָרִים אָכֵן בַּיהוָֹה אֱלֹהֵינוּ תְּשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל: וְיִתְוַדּוּ ויאמרו, [236] אָכֵן -ידענו [237] באמת [238] כי [239] לַשֶּׁקֶר קיווינו לעזר מהעכו"ם העומדים [240] מִגְּבָעוֹת -על הגבעות [241] הָמוֹן -ומהמון הפסילים שעל [242] הֶ הָרִים [243] , כי לא הועילו לנו [244] שהם והמונם שקר, [245] אָכֵן -ובאמת [246] בַּיהוָֹה -בעזרת ה' [247] אֱלֹהֵינוּ ולא באחר [248] באה [249] תְּשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל:
(כד) וְהַבֹּשֶׁת אָכְלָה אֶת יְגִיעַ אֲבוֹתֵינוּ מִנְּעוּרֵינוּ אֶת צֹאנָם וְאֶת בְּקָרָם אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנוֹתֵיהֶם: וְ יִתְוַדּוּ גם כן ויאמרו, [250] הַבֹּשֶׁת -העבודה זרה שעסקנו בה [251] שהיא לבושת ולכלימה לעובדיה, [252] אָכְלָה וְכִלְּתָה [253] אֶת יְגִיעַ אֲבוֹתֵינוּ , שבעוון עבודתה היה יגיענו לבז [254] ובא לנו הכליון וההפסד שהיה [255] מִנְּעוּרֵינוּ -מעת נעורינו [256] , את הכל הבושת [257] אכלה, [258] אֶת צֹאנָם וְאֶת בְּקָרָם אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנוֹתֵיהֶם [259] הכל הלך לאבדון [260] , לכן אנו בתכלית הייאוש מבלי לעשות דבר, רק: [261]
(כה) נִשְׁכְּבָה בְּבָשְׁתֵּנוּ וּתְכַסֵּנוּ כְּלִמָּתֵנוּ כִּי לַיְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ חָטָאנוּ אֲנַחְנוּ וַאֲבוֹתֵינוּ מִנְּעוּרֵינוּ וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה, וְלֹא שָׁמַעְנוּ בְּקוֹל יְהוָֹה אֱלֹהֵינוּ: נִשְׁכְּבָה בְּבָשְׁתֵּנוּ אנחנו גם כן כמו אבותינו שהיו כלים בבושתם [262] , באותו רֶשַׁע שבו עמדנו מנעורינו בו אנו עומדין היום, [263] וּתְכַסֵּנוּ כְּלִמָּתֵנוּ [264] כִּי לַיְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ חָטָאנוּ [265] אֲנַחְנוּ וַאֲבוֹתֵינוּ מִנְּעוּרֵינוּ [266] וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה, וְלֹא שָׁמַעְנוּ בְּקוֹל יְהוָֹה אֱלֹהֵינוּ: [267]

הערות

1. ר"י קרא.
2. מצודת דוד.
3. מצודת דוד.
4. מצודת ציון.
5. מצודת דוד.
6. מצודת דוד.
7. מצודת דוד.
8. מצודת דוד.
9. עניין חיוב ואשמה (מצודת ציון).
10. כמו שאמרה התורה (דברים כד, ד) "כִּי תוֹעֵבָה הִוא לִפְנֵי יְהֹוָה וְלֹא תַחֲטִיא אֶת הָאָרֶץ" (רד"ק).
11. מצודת דוד.
12. מצודת דוד.
13. רש"י, מצודת דוד.
14. רש"י, מצודת דוד.
15. מצודת דוד. רד"ק מבאר כי במקומות רבים המשיל הכתוב את כנסת ישראל לאשה והקב"ה לבעלה, כלומר שלקחה לו לעם נחלה והיא לו כאשה והוא לה כבעל, וכמו האשה שתזנה תחת בעלה שהיא חייבת, כן קורא הכתוב "זנות" לכך שישראל הלכו אחרי עמים רבים ודבקו בטעותם, וזה העניין נמצא בנביאים שדיברו בזה המשל וקראו לכך עניין "זנות" והשתמשו בו בכל לשון של זנות, ואמר כי אחר שהלכת לבעלים איך תשובי אלי עוד?! ואפילו תשובי בתשובה לא תוכלי לשוב אלי עד שתגלי מארצך ותשבי שם ימים רבים עד שתשכחי עוונך הראשון ולא יעלה על ליבך עוד עבודת אלילים, ואחר כן תשוב אלי ואשוב אליך.
16. תרגום יונתן.
17. מלבי"ם מבאר כי הכוונה שאם היו מומרים לעבודת אלילים מיוחדת ככל גויי הארץ ודבקים בה אי אפשר היה להשיבם, אבל אומר הקב"ה את לא דבקת בעבודת אלילים דיבוק עצמי רק בזנות לפי שעה, ולא רק בעבודת אלילים אחת, אלא התהלכת מגוי אל גוי וניסית להתדמות אל גויי הארצות, וכיון שנדבקת באלילים רק כדי להתדמות לגויים, לכן אפשר לך לשוב בתשובה. ובמדרש, אמר ר' יוחנן, גדולה תשובה שדוחה לא תעשה שבתורה, שנאמר "לֵאמֹר הֵן יְשַׁלַּח אִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ... וְאַתְּ זָנִית רֵעִים רַבִּים וְשׁוֹב אֵלַי נְאֻם יְהֹוָה", עתידה כנסת ישראל שתאמר לפני הקב"ה, רבש"ע כבר הכתבת "לֵאמֹר הֵן יְשַׁלַּח אִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ" אמר לה, כלום הכתבתי אלא איש, והלא כבר נאמר (הושע יא, ט) "כִּי אֵל אָנֹכִי וְלֹא אִישׁ", וכי גרושים אתם לי בית ישראל?! "כֹּה אָמַר יְהֹוָה אֵי זֶה סֵפֶר כְּרִיתוּת אִמְּכֶם אֲשֶׁר שִׁלַּחְתִּיהָ" (ישעיהו נ, א, ילקוט שמעוני).
18. מצודת דוד.
19. מצודת דוד.
20. מצודת דוד. כן היה דרך עובדי עכו"ם בזמן ההוא לעבוד על ההרים הגבוהים (רד"ק). ורש"י מבאר יבלי מים.
21. מצודת דוד.
22. קרי שכבת, כתיב שגלת, והוא כמו (דברים כח, ל) "ישגלנה - ישכבנה" שהיא לשון נקיה, ולשון הזנות והשכיבה הוא עניין העכו"ם (רד"ק). ורש"י מבאר לשון פילגש.
23. רוצה לומר אשר לא עבדת שמה עכו"ם (מצודת דוד).
24. מצודת דוד.
25. למנאפים (ר"י קרא), להיות נכונה לקראתם (רש"י). ולפי שהמשילה לזונה אמר לשון הנופל בזונה היושבת על הדרכים להיות כמזומנת אל הנואפים, ורצה לומר, היית ממציאה עצמך לכל מין עכו"ם (מצודת דוד).
26. מצודת דוד. רש"י מבאר יושב אוהלים שהוא תמיד מצוי בחוץ במדברות, ועל שם כך הוא קרוי ערבי ששוכן בערבה.
27. ורצה לומר מאד היית נרדפת אחרי עבודת הפסילים (מצודת דוד). רד"ק מבאר שדרך הערביים השכנים במדבר יושבים להם על הדרכים מייחלים לשיירות העוברות למכור להם ולקנות מהם, כך את ישבת מייחלת לעוברי דרכים שהם מכמה מקומות, רוצה לומר כל עם ועם עובד לאלהיו ואת התאווית לכולם לעובדם.
28. מצודת דוד.
29. מצודת דוד.
30. לעכו"ם (מצודת דוד).
31. מצודת דוד.
32. מצודת דוד.
33. מטר רב היורד בתחילה (מצודת ציון) במרחשון והוא הנקרא יורה (רד"ק).
34. כן נקרא המטר המאוחר היורד בניסן על הקשין ועל המלילות (רש"י, רד"ק, מצודת ציון). והזכיר את שני הזמנים שהם זמני המטר לצורך התבואה, ועניין הפסוק אומר כי נמנעו הגשמים מפני מעשיהם הרעים, כמו שנאמר בתורה (דברים יא, טז-יז) "וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וגו' וְחָרָה אַף ה' בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר" (רד"ק).
35. תרגום יונתן.
36. מצודת דוד.
37. רד"ק.
38. מצודת דוד.
39. שלא כדרך הצנועות שמכסות מצחן אם יקרה להן דבר בושה (מצודת דוד). ורד"ק מבאר היה לך מצח כאשה זונה שאינה בושה מנאפופיה ומרימה מצח ומעיזה פניה. ויונתן תרגם חוצפה כאשה זונה.
40. רד"ק.
41. רד"ק.
42. מצודת דוד. ובמדרש, א"ר סלא אמר רב המנונא, אין הגשמים נעצרים אלא בשביל עזי פנים שבדור, שנאמר "וַיִּמָּנְעוּ רְבִבִים וּמַלְקוֹשׁ לוֹא הָיָה", ואמר רב סלא אמר רב המנונא, כל אדם שיש לו עזות פנים לסוף נכשל בעבירה, שנאמר "וּמֵצַח אִשָּׁה זוֹנָה הָיָה לָךְ" (ילקוט שמעוני).
43. אברבנאל.
44. מצודת דוד.
45. רש"י.
46. רד"ק מבאר שהכתיב ביו"ד כאילו הוא מדבר בעדו (דיברתי), וקרי בלא יו"ד כמו לנמצא, ופירוש הכתוב, אמר "הלא מעתה" כלומר היה לך מעתה לקרוא לי "אבי" כיון שקראתי לך על ידי נביאי "בני", לכן היה לך לענות ולומר לי "אבי אלוף נעורי אתה", ולא עשית כן. ופירוש הקרי, אמר הלא מעתה כיון שראית שעצרתי את הגשמים היה לך לשוב אלי ולקרוא לי "אבי אלוף נעורי".
47. מצודת דוד.
48. מצודת דוד.
49. שר ואדון (מצודת ציון).
50. והוא זמן יציאת מצרים, כי אז נכנסו ישראל תחת כנפי השכינה ונתחנכו במצוותיו ובידיעת אלהותו כמו הנער הנכנס ללמוד ומחנכין אותו בידיעת תורה וחכמה (רד"ק).
51. רוצה לומר אתה האדון שלי מעת נעורי מיום שבחרת בי (מצודת דוד).
52. מצודת דוד.
53. מצודת דוד.
54. מצודת דוד.
55. הוא כפל עניין במילים שונות (מצודת דוד).
56. אברבנאל.
57. רד"ק מבאר שהכתיב "דברתי", כלומר הנביא אומר הנה דברתי לך לשוב ולא עשית אלא הרעות, וקרי "דברת" דהיינו הנה דברת לעשות רעות ועשית כמו שדברת.
58. מצודת דוד.
59. מצודת דוד.
60. מוסב על האמור למעלה (מצודת דוד).
61. אברבנאל.
62. רש"י. והלא ידוע כי בימי יאשיהו נתנבא, אם כן למה ציין זאת? אלא לפי שנתנבא אף בימי יהויקים ובימי צדקיהו, אמר כי נבואתו זו היתה בימי יאשיהו קודם שיאשיהו ויהודה עשו תשובה. ומה שאמר (בפס' י') "וְגַם בְּכׇל זֹאת לֹא שָׁבָה אֵלַי... כִּי אִם בְּשֶׁקֶר" שדומה שעשו תשובה אלא שעשו אותה בשקר, דהיינו שבתוכחות הנביא ירמיה שהתנבא עליהם שבו מקצתם בנראה ובגלוי אך לא בסתר. וגם אפשר לפרש שנבואה זו נאמרה אחר התשובה, ואף על פי שאומר ביאשיהו (מלכים-ב' כג, כה) "אֲשֶׁר שָׁב אֶל יְהֹוָה בְּכָל לְבָבוֹ וּבְכָל נַפְשׁוֹ", יאשיהו הוא ששב בכל לבבו אבל אנשי דורו שבו מאימת המלך, וזהו שאמר (בפס' י') "וְגַם בְּכׇל זֹאת לֹא שָׁבָה אֵלַי... כִּי אִם בְּשֶׁקֶר" (רד"ק).
63. מצודת דוד. אברבנאל מבאר כי אין הכוונה שישאל ה' את הנביא אם ראה מה שעשתה מלכות ישראל מהתועבות, כי הנה כאשר ניבא ירמיה בי"ג שנה למלכות יאשיהו כבר היו עשרת השבטים בגלות, אלא עניינו באמור "הראית מה עשתה ישראל" דהיינו הראית אשר עשתה שהיא לימדה כמעשיה את בני יהודה לעבוד אלהים אחרים כאשר היא היתה עושה. רד"ק מבאר שמשמעות השאלה היא השמעת או הידעת, כי לא יתכן שראה ירמיהו מה שעשו ישראל קודם גלותם, שהרי בתחילת נבואת ירמיהו כבר גלתה ממלכת ישראל והוא אמר (לעיל א, ו) "לֹא יָדַעְתִּי דַּבֵּר כִּי נַעַר אָנֹכִי", או אפשר לפרש "אשר עשתה" על השארית שהיתה מישראל מפוזרין בארץ מצרים וממנשה ומשמעון ומנפתלי שהיו שם בימי יאשיהו כמו שנאמר (דה"י-ב' לד, ו) "וּבְעָרֵי מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם וְשִׁמְעוֹן וְעַד נַפְתָּלִי", ואמר (שם פס' ט') "אֲשֶׁר אָסְפוּ הַלְוִיִּם שֹׁמְרֵי הַסַּף מִיַּד מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם וּמִכֹּל שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל".
64. רד"ק, מצודת ציון.
65. הם בני עשרת השבטים (רד"ק, מצודת דוד).
66. רד"ק.
67. בעודה על אדמתה קודם שגלתה, בימי חזקיה עם הושע בן אלה (רד"ק).
68. לח ורטוב (מצודת ציון).
69. רש"י.
70. רש"י. שעבדה שם לפסילים (מצודת דוד).
71. מצודת דוד. הם עמוס והושע בן בארי ושאר נביאים (רש"י).
72. רד"ק.
73. מצודת דוד.
74. רד"ק.
75. מצודת דוד.
76. רש"י, רד"ק.
77. מצודת ציון. קרא לישראל שהם עשרת השבטים בשם "משובה", שהיו דומים כאשה שובבה שיצאה מתחת רשות בעלה לזנות בפרהסיא, ואת שבט יהודה קרא בשם "בוגדה" שדומה כזונה הבוגדת בבעלה בצנעה בלי ידיעתו אכלה ומחתה פיה ואמרה "לא פעלתי און" (מלבי"ם). רש"י מבאר כי "בגודה" קשה מ"משובה", ישראל שהם ראשונים לקילקול ולא ראו פורענות ללמוד ממנו ולשוב קרויים "משובה", ויהודה שראו שגלו אלו ולא לקחו מוסר קרויים "בגודה".
78. רד"ק. ומצודת דוד מבאר ועוד סיבבה שאחותה בגודה יהודה ראתה את מעשיה ולמדה ממנה.
79. רש"י.
80. מצודת דוד. מה שאין כן בני אדם שלא ראו זאת, אבל אני שאני בוחן לב כן ראיתי כי תשובתה בשקר ולא בכל ליבה (רד"ק).
81. מצודת דוד.
82. ראה ביאור בפס' ו' לעיל.
83. מצודת דוד.
84. רש"י.
85. אבל ליהודה לא נתן ספר כריתות אלא כבעל שמוציא אשתו מביתו שקצף עליה אך לא נתן לה ספר כריתות מפני שעתיד להחזירה אליו, וכך יהודה עתיד להחזיר המלכות אליו, ונוכל לפרש גם כן לפי שעשרת השבטים לא שבו בשוב הגלות מבבל, ועוד משגלו לא יצאו ממקום גלותם וארך להם הגלות מאד הרי הם כאילו נתן להם ספר כריתות וזאת אף על פי שעתידים לחזור, אבל שבט יהודה הרי הם כאילו לא נתן להם ספר כריתות שהרי שבו לארצם אחר שבעים שנה וישבו בארצם ת"כ שנה, ואע"פ ששבט יהודה לא גלו עדיין, הנביא דיבר על העתיד ונחמה שמנחם ישראל שהם בזה הגלות שישובו כי לא נמכרו כי אם בעוונותיהם, ובשובם אל האל ישיב שבותם (רד"ק).
86. רד"ק.
87. רש"י.
88. מצודת דוד.
89. ראה ביאור בפס' ז' לעיל.
90. רד"ק.
91. אברבנאל.
92. מצודת ציון.
93. מצודת דוד.
94. רש"י, רד"ק, מצודת ציון.
95. מצודת דוד.
96. ראה ביאור בפס' א' לעיל.
97. מצודת דוד.
98. מצודת דוד. מלבי"ם מבאר "והיה מקול זנותה", רוצה לומר מסיבת קול זנותה, יען שחשבה להסתיר זנותה ויראה מפני הקול שלא יצא עליה, "ותחנף את הארץ" דהיינו שחנפה להראות בגלוי שהיא אשה כשרה ויראת ה', "ותנאף את האבן" בצנעה ולא על כל הר גבוה כמשובה ישראל, אלא רק בהסתר וחונף, וחטא זה גרוע יותר שזוהי אונאה וכפירה בהשגחה.
99. רש"י.
100. מצודת דוד.
101. מצודת דוד.
102. ראה ביאור בפס' ז' לעיל. ואברבנאל מבאר הבוגדה יהודה שהיא באמת אחותה של ישראל במעשיה.
103. וזה היה קודם ששב יאשיהו בתשובה, ויתכן גם להסביר שהיה זה אחרי ששב בתשובה, אלא שלא היתה תשובתם של ישראל אמיתית (וראה ביאור בהערה לעיל פס' ו', רד"ק), ואמר כי לא שבה "בגודה יהודה" שכן אם עשו תשובה בימי יאשיהו לא היתה התשובה "בכל לבה כי אם בשקר" מן השפה ולחוץ, ולא מבפנים (אברבנאל), שדורו של יאשיה היו מראין עצמם שהם צדיקים והם רשעים, היו צרים צורות של עבודה זרה על דלתותיהם מבפנים חציה על זו וחציה על זו, וכשהיו מבערי עבודה זרה בודקים, היתה הדלת פתוחה ולא היו מכירין בה (רש"י).
104. מצודת דוד.
105. מלבי"ם.
106. תרגום יונתן.
107. אברבנאל.
108. אברבנאל.
109. מצודת דוד. ותוספת החטא ביהודה היתה בזה שביזו את בית האל להכניס שם פסיליהם ואליליהם ולבטל שם עבודת האל ולעבוד עכו"ם בבית עצמו, כמו שנאמר באחז שציוה לעשות מזבח בבית ה' וביטל עבודת מזבח ה', ונאמר עליו שגם את בניו העביר באש כתועבות הגויים, וכן במנשה נאמר שֶׁהִשְׁתַּחֲווּ לכל צבא השמים ושהעביר את בנו באש ועונן וניחש וכישף ועשה אוב וידעוני וְהִרְבָּה לעשות הרע בעיני ה', ונאמר עליו שעשה הרע יותר מכל אשר עשו האמורי אשר לפניו, והחטיא גם את יהודה בגילוליו, וגם דם נקי שפך הרבה מאד עד אשר מילא את ירושלים חללים מפה לפה (רד"ק).
110. רש"י.
111. ראה ביאור בפס' ז' לעיל.
112. רד"ק, מצודת דוד. רש"י מבאר שישראל נקתה ופטרה עצמה מן הדין כי לא היה לה ממי ללמוד, שלא כמו יהודה שיכלו ללמוד ממה שקרא לישראל. ר"י קרא מבאר שעשרת השבטים לא היו דור לפניהם, שגלו בעוונם ולא היה להם ממי ללמוד מוסר, אבל שבט יהודה שראו שגלו עשרת השבטים לפניהם בימי הושע בן אלה ובכל זאת לא יראו ולא שבו אל ה', נמצאו עשרת השבטים צדיקים מהם.
113. אברבנאל.
114. רש"י. והוא לשון זרוז (מצודת ציון).
115. אלו שנאמרו לעיל (מלבי"ם).
116. רד"ק. והיה ייעוד נבואה זו שלא יתיאשו בגלותם אלא ישובו בתשובה וכך לא יפול עליהם כעס ה' וחרון אפו (אברבנאל). רש"י מבאר כי כאן ציווהו לילך ולהחזיר את עשרת השבטים בימי יאשיהו, כמו שאמר למעלה שבימי יאשיהו נאמרה לו נבואה זו וחזרו מקצת מהן בשמונה עשרה ליאשיהו.
117. מצודת דוד.
118. רש"י, מצודת דוד. ורד"ק מבאר שאינו אומר לנביא שילך צפונה למקום שגלו עשרת השבטים, כי הגלה אותם מלך אשור בחלח וחבור וערי מדי והם צפון העולם כלפי מזרח, אלא פירוש "הלוך" עניין זרוז, ר"ל שיקרא הדברים האלה בירושלים לפני זקני יהודה ויקרא הדברים כנגד ישראל שגלו כאילו מדבר עמהם פנים בפנים (רד"ק).
119. ראה ביאור בפס' ו' לעיל. רד"ק מבאר כי כאן רמז להם שהם עתידים לשוב באחרית הימים.
120. תרגום יונתן.
121. מצודת ציון.
122. תרגום יונתן, רש"י. רד"ק ביאר "כעסי".
123. רד"ק.
124. כמו שאמר במידות האל "ורב חסד", והחסד הוא יתרון הטובה יותר על הראוי (רד"ק).
125. תרגום יונתן.
126. מצודת דוד.
127. מצודת ציון.
128. מצודת דוד.
129. מצודת דוד.
130. מלבי"ם.
131. רד"ק.
132. רד"ק.
133. וכיוון שתכירי זה תשובי אלי ואשובה אליך (רד"ק).
134. מצודת דוד.
135. רש"י.
136. רד"ק.
137. מצודת דוד.
138. על שם שדורכים ופוסעים בו (מצודת ציון). ורש"י מבאר שהוא לשון זנות פיסוק רגלים למשכבי אשה.
139. מצודת דוד.
140. ורצה לומר עבדת עכו"ם הרבה (מצודת דוד).
141. רד"ק.
142. רוצה לומר לא עבדתם אותי אף בשיתוף (מצודת דוד). ורד"ק מבאר בקולי שהייתי מתרה בכם תמיד על ידי הנביאים לא שמעתם.
143. תרגום יונתן.
144. מצודת דוד.
145. רד"ק, מצודת דוד. רש"י מבאר "הוללים" ששובבתם דרככם מרוב כל שהייתם בשלווה ועונג.
146. תרגום יונתן.
147. רש"י.
148. מצודת דוד.
149. מצודת דוד.
150. מצודת דוד.
151. רד"ק.
152. רד"ק.
153. רד"ק.
154. רד"ק.
155. אומה נקראת משפחה כמו (זכריה יד, יח) "וְאִם מִשְׁפַּחַת מִצְרַיִם לֹא תַעֲלֶה" (רד"ק).
156. רד"ק.
157. מצודת דוד. ובמדרש, א"ל ר' יוחנן... אחד מעיר מזכה את כל העיר, שנים ממשפחה מזכים את כל המשפחה ובזכותן יצאו כולם מהגלות (רד"ק, ילקוט שמעוני).
158. אברבנאל.
159. אברבנאל.
160. מצודת דוד. לפי שנאמר (לעיל ב, ח) "וְהָרֹעִים פָּשְׁעוּ בִי" חזר ואמר כאן "וְנָתַתִּי לָכֶם רֹעִים כְּלִבִּי" (ר"י קרא).
161. מלבי"ם.
162. אברבנאל.
163. רד"ק.
164. לא כמו לשעבר שהמליכו מדעתם מלכים רשעים והם הסיתו אותם לעכו"ם, כי לעתיד המשיח ימלוך עליכם (מצודת דוד). רד"ק מבאר לא כרועים הראשונים שהם מלכי ישראל ויהודה שהיו מדריכים אותם בדרך רעה והסיתו אותם לעבוד עכו"ם, אבל אותם הרועים שאתן להם בזמן הישועה ירעו אותם דעה והשכל, והרועים הם פרנסי ישראל שיהיו עם מלך המשיח כמו שנאמר בנבואת מיכה (מיכה ה, ד) "וַהֲקֵמֹנוּ עָלָיו שִׁבְעָה רֹעִים וּשְׁמֹנָה נְסִיכֵי אָדָם".
165. מצודת דוד.
166. מצודת דוד.
167. תרגום יונתן.
168. מצודת דוד.
169. מצודת דוד.
170. מצודת דוד.
171. מלבי"ם.
172. מלבי"ם. וכפל הדבר במילים שונות (מצודת דוד).
173. כפי שיאמר למטה שהשראת השכינה יהיה בכל ירושלים ושמה יקובל תפלת המתפללים (מצודת דוד). רש"י מבאר כי לא יאמרו עוד ארון ברית ה' כי כל כניסתכם תהיה קדושה והשכינה תשכון בה כאילו היא ארון, ולא יעשה עוד מה שנעשה בו כבר בשילה שהביאוהו במלחמה עם פלשתים בימי עלי. רד"ק מבאר אע"פ שתרבו ופריתם בארץ לא יקנאו בכם הגויים שיבואו להלחם בכם ותצטרכו לצאת למלחמה וארון האלהים עמכם, כמו שהיה מנהגם שהיו מוציאים הארון במלחמה, ובימים ההם לא יצטרכו לזה כי לא יהיה להם מלחמה עוד. אברבנאל מבאר גם אחרי שירבו ויפרו בארץ שברוב עם תתמעט הקדושה ויראת אלהים, הנה עם כל זה לא תזוז מהם הקדושה, עד שבימים ההם לא יאמרו האנשים "ארון ברית ה'" כמזכירים הברית שכרת ה' עמהם ושהוא בארון כדי שיפחדו מלפניו, כי הם בקדושתם לא יצטרכו אל ברית ה' ולא ידברו בו. מלבי"ם מבאר לא יאמרו עוד ארון ברית ה' ולא יעלה על לב, דהיינו שבפיהם ובשפתיהם יכבדוהו וליבם רחוק ממנו, ורצה לומר שהגם שמדברים בפיהם ומזכירים קדושת ארון הברית ודברי ספר התורה הנתונה בו, מכל מקום ליבם רחוק מן הדיבור ואין מעלים אותו על ליבם, וכן בעת שמעלים את הארון על ליבם, בכל זאת אין עושים מעשה כפי דברי הברית הזאת, ולעתיד לא יהיה כן.
174. רד"ק.
175. ורצה לומר שגם שם תהיה השראת השכינה (מצודת דוד).
176. רש"י, מצודת ציון.
177. מצודת דוד.
178. מצודת דוד.
179. מצודת דוד.
180. לא ישראל ולא הגויים (רד"ק).
181. מצודת דוד. והמילה "שרירות" היא לשון ראִיה, כמו (במדבר כד, יז) "אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב" (רש"י), או כמו (איוב לו, כד) "אֲשֶׁר שֹׁרְרוּ אֲנָשִׁים" שפירושו ראו (מצודת ציון). ורד"ק מבאר כי שרירות הוא חיזוק ליבם, דהיינו שלא ילכו עוד אחרי חיזוק לבם הרע.
182. מצודת דוד.
183. מלבי"ם. ולכן לא יצטרכו לבקש מחילת חטאים לפני הארון ולא ללכת להישבע שמה על כל דבר פשע (אברבנאל).
184. רד"ק.
185. מצודת דוד.
186. אלו שגלו מערי יהודה ע"י סנחריב מלך אשור ולא חזרו בבית השני (מצודת דוד).
187. רד"ק, מצודת ציון.
188. הם בני עשרת השבטים (מצודת דוד).
189. ויתווספו עליהם להיות ממלכה אחת (רש"י).
190. מלבי"ם.
191. מצודת דוד.
192. מצודת דוד. כלפי מזרח מהלאה לבבל (רד"ק).
193. תרגום יונתן, מצודת דוד.
194. מצודת דוד.
195. רש"י, מצודת דוד.
196. מצודת ציון.
197. רש"י.
198. רש"י. דהיינו איך אתן לך נחלה בין האומות? (ר"י קרא). מצודת דוד מבאר באיזה עניין אשימך בין הבנים ודומה להם, דהיינו להיות דומים למלאכי מעלה הנקראים בני אלהים כמו שנאמר (איוב א, ו) "וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים".
199. רש"י.
200. מצודת דוד.
201. שחומדים אותה כל הגויים (רד"ק). ובמדרש, ארץ שחמדו לה גדולי הדור, אברהם אמר לבני חת (בראשית כג, ד) "תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת קֶבֶר עִמָּכֶם", הקב"ה מחבבה לפני יצחק שנאמר (בראשית כו, ג) "גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ", יעקב אמר (בראשית נ, ה) "בְּקִבְרִי אֲשֶׁר כָּרִיתִי לִי" (ילקוט שמעוני).
202. מצודת דוד. ורד"ק מבאר כי צבי פירושו חפץ והוא כמו חמדה, וכפל העניין במילים שונות. ובמדרש, מה הצבי הזה שוחטין אותו ומפשיטין אותו ואין מחזיק הבשר לתוך העור, כך ארץ ישראל איננה מחזקת פירותיה. דבר אחר, מה הצבי הזה אחת משבע חיות טהורות... כך ארץ ישראל ארץ שבעה עממין. דבר אחר, נחלת צבי צבאות גויים, ארץ שכל מלכי עולם נתאוו לה, שנאמר (יהושע יב, ט) "מֶלֶךְ יְרִיחוֹ אֶחָד מֶלֶךְ הָעַי... אֶחָד" ואין בין יריחו לעי אלא שלושת מילין?! אלא שכל מי שקונה בחוצה לארץ ולא קנה בארץ ישראל לא היה נקרא מלך, אמר רב חסדא מה הצבי קל ברגליו מכל החיות, כך ארץ ישראל קלה מכל הארצות לבשל פירותיה... מה הצבי הזה אינו רך ואין בשרו שמן, אף ארץ ישראל אינה רכה ואין פירותיה שמנים, וזה שנאמר (דברים כו, ט) "אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ", שמנים מחלב ומתוקים מדבש (ילקוט שמעוני).
203. כי כולם משתוקקים ומתאווים לה ומפארים אותה על כי הוא מקום השראת השכינה והוא מבוא גדול לירא את ה' להיות כמלאכי מעלה (מצודת דוד).
204. מלבי"ם.
205. מלבי"ם.
206. מלבי"ם.
207. מצודת דוד.
208. מלבי"ם. רד"ק מבאר את הפסוק באופן אחר, "אנכי אמרתי" דהיינו זה שנאמר עד הנה אני עתיד לקיים כולם באחרית הימים אע"פ שתהיו בגלות ימים רבים, אבל אם תרצו לא תגלו כי "אנכי אמרתי איך אשיתך בבנים" כלומר במאמר שֶׁתִּקָּרְאוּ לי "בנים" אזי "ואתן לך", כלומר אשאירך בהם כמו שנתתיה לך הארץ שנקראת ארץ חמדה שחומדין אותה כל הגויים. אברבנאל מבאר שהנה ה' יתברך הזכיר להם עתה עניינם במצרים כאומרו ואנכי אמרתי כשהיית במצרים בבית עבדים "איך אשיתך בבנים" רוצה לומר איך אוציא אתכם מעבדות קשה ואשיתך במעלה עליונה כאילו אתם בני אל חי ובני עליון כולכם, ואיך אתן "לך ארץ חמדה נחלת צבי צבאות גויים" שהיא ארץ ישראל השלימה מכל המחוזות, צבי היא לכל הארצות, "ואומר אבי תקראי לי" ואמרתי כי העם הזה כיון שאוציא אותם מעבדות לחירות ומשפלות גדולה להיות בָּנַי ולתת להם ארץ חמדה כזאת, באמת יהיו נכנעים לפני ויקראוני תמיד אבי כיון שאני שמתי אותם במעלת בנים ומאחרי לא ישובו בעבור הארץ אשר נתתי להם. ובמדרש, אמר ר' אלעזר בן פדת, מהו "אשיתך"? עלתה על דעתי שנהיה בעולם אני ואתם, היאך עשיתם לי להכניס ביניכם עובדי אלילים?!... ר' חמא בר חנינא אמר, אהבה גדולה היתה ביני וביניכם היאך עשיתם לי שאהיה שונא אתכם?!... רבי יהושע בן לוי אמר אני הייתי מלמד עליכם סניגוריא, עשיתם לי שאני מקטרג אתכם ומחייב אתכם?!... ר' ברכיה אמר חביבים הייתם לי כאדם שיש לו שדה אחת והוא מזבלה ומעדרה ומנכשה היאך עשיתם לי לעשות אתכם הפקר?!... דבר אחר, "איך אשיתך בבנים ואתן לך ארץ חמדה" משל למלך שהיו לו פלגשים והיו לו הרבה בנים מהן, והיה לו בן אחד ממטרונא אשתו והיה מחבבה יותר מדאי, נתן המלך לכל בני הפלגשים שדות וכרמים ואח"כ נתן לבנו פרדס אחר שממנו היה כל קילרין [-הָאָסָם] שלו עולה, שלח הבן ואמר לו, לאותן נתת שדות וכרמים ולי נתת פרדס אחד בלבד?! אמר לו המלך, חייך שכל קילרין [-הָאָסָם] שלי מפרדס הזה הוא, ובשביל שאני מחבבך יותר נתתיו לך, כך הרבה אומות יש לו להקב"ה... ויש לו אומה אחת... וחילק הקב"ה לאומות העולם שדות וכרמים... ונתן לישראל פרדס אחד זו ארץ ישראל קילורין של הקב"ה, הקרבנות ממנה לחם הפנים ממנה, וכל כך למה?! שיהא הבדל בין בנה של מטרונא לבני הפלגשים (ילקוט שמעוני).
209. רש"י.
210. מצודת דוד.
211. מצודת ציון.
212. רד"ק, מצודת דוד. על שאינו יכול להספיק מזונותיה (רש"י).
213. רד"ק, מצודת דוד.
214. כאילו לא נתתי לכם צרכיכם (מלבי"ם). ואני הוא זה אשר מספק לכם כל טוב (רש"י ע"פ מדרש אגדה).
215. תרגום יונתן.
216. אברבנאל.
217. אברבנאל.
218. רד"ק, מצודת ציון. ואמר על שפיים כדי שישמע קולה למרחוק בהתוודותם (רד"ק).
219. כלומר, ראוי היה שישמע קולם של ישראל שיבכו ויתחננו וְיִתְוַדּוּ, כי הרבה רעות עשו שהעקימו את דרכם מה שבין אדם לחבירו ושכחו את ה' ולא עבדוהו, ואם היו עושים זאת הייתי מקבל אותם בתשובה ואומר להם (בפס' הבא) "שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים" (רד"ק, מצודת דוד).
220. מצודת דוד.
221. אברבנאל.
222. מצודת דוד.
223. מצודת ציון.
224. מצודת דוד.
225. אברבנאל.
226. מצודת דוד.
227. ר"י קרא.
228. מצודת דוד.
229. מצודת דוד. ובמדרש, שאל רבי מתיא בן חרש את ר' אלעזר בן עזריה ברומי, שמעת ארבעה חילוקי כפרה שהיה ר' ישמעאל דורש ברומי? אמר לו שלושה הם, ותשובה עם כל אחד ואחד, כיצד? עבר אדם על מצות עֲשֵׂה ועשה תשובה, מוחלין לו מיד, שנאמר "שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים", עבר אדם על מצות לא תעשה ועשה תשובה, תשובה תולה ויום הכפורים מכפר, שנאמר (ויקרא טז, ל) "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם", עבר אדם על כריתות ומיתות בית דין ועשה תשובה, תשובה ויום הכיפורים תולים, וייסורין ממרקין, שנאמר (תהלים פט, לג) "וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם וּבִנְגָעִים עֲו‍ֹנָם", אבל כל מי שיש בו חילול השם, אין כח לא בתשובה לתלות ולא ביום הכפורים ולא ביסורין למרק, אלא כולם תולים ומיתה ממרקת, שנאמר (ישעיהו כב, יד) "וְנִגְלָה בְאָזְנָי יְהֹוָה צְבָאוֹת אִם יְכֻפַּר הֶעָו‍ֹן הַזֶּה לָכֶם עַד תְּמֻתוּן", היכי דמי [-איך יתואר] חלול השם? כדתניא ואהבת את ה' אלהיך שיהא שם שמים מתאהב על ידך, שיהא אדם קורא ושונה ודיבורו בנחת עם הבריות ומקחו ומשאו נאה, כשרואין שנושא ונותן באמונה, מה הבריות אומרים עליו? אשרי פלוני שלמד תורה אשרי אביו שלמדו תורה אשרי רבו שלמדו תורה, אוי להם לבני אדם שלא למדו תורה, ראו פלוני שלמד תורה כמה נאים ויפים מעשיו כמה מתוקנין דרכיו, עליו הכתוב אומר (ישעיהו מט, ג) "וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר", ובזמן שאדם קורא ושונה ואין מקחו ומשאו נאה ואין מקחו ומתנו באמונה, מה הבריות אמרים עליו? אוי לו לפלוני שלמד תורה, אוי לו לאביו שלמדו תורה, אוי לו לרבו שלמדו תורה, אשריהם בני אדם שלא למדו תורה ראו פלוני זה שלמד תורה כמה מעשיו מכוערים כמה דרכיו מכוערים ומקולקלים, עליו הכתוב אומר (יחזקאל לו, כ) "בֶּאֱמֹר לָהֶם עַם יְהֹוָה אֵלֶּה וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ". ועוד במדרש, אמר ר' חמא, גדולה תשובה שמביאה רפואה לעולם, שנאמר "שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים אֶרְפָּה" (ילקוט שמעוני).
230. הוא עניין רפואה (מצודת ציון). ואמר עניין רפואה על הסליחה דרך השאלה, כי כמו שמכת הגוף נרפאת ברפואה שעושין לה, כן מכת הנפש והוא העוון, רפואתה היא הסליחה עם התשובה (רד"ק).
231. מצודת דוד.
232. רש"י, רד"ק.
233. רש"י, מצודת ציון.
234. מצודת דוד.
235. מצודת דוד.
236. רד"ק.
237. אברבנאל.
238. רש"י, מצודת דוד.
239. אברבנאל.
240. מצודת דוד.
241. מצודת דוד.
242. מצודת דוד.
243. שעבדנו לבעלים שם ועל חינם בטחנו בהם (ר"י קרא). כלומר, התשועה שהיינו מקווים מהגבעות בעבודה שהיינו עובדים עליהם, לשקר הוא, וכן ההמון שהיינו מתקבצים בהרים לעבוד שם עכו"ם, לשקר הוא. ואמר מגבעות המון הרים, כי היו עובדים העכו"ם על ההרים ועל הגבעות (רד"ק).
244. רד"ק.
245. אברבנאל.
246. רש"י.
247. מצודת דוד.
248. אברבנאל.
249. מצודת דוד.
250. רד"ק.
251. רש"י. הבעל שהיו עובדים נקרא "בֹּשֶׁת", כמו (הושע ט, י) "וַיִּנָּזְרוּ לַבֹּשֶׁת" שהוא כמו לבעל, וכן נקרא ירובשת ירובעל, כי הבעל הוא בושת וכלימה למי שיתעסק בו (רד"ק).
252. מצודת דוד.
253. מצודת ציון.
254. רש"י. מצודת דוד מבאר עוון עבודתה כילה והפסיד את אשר אספו אבותינו ביגיעה ועמל. ורד"ק מבאר "יגיע" היא תבואת השדה, כי בעונש זה העוון נהרסה תבואתם משידפון או ירקון או ארבה או אויב.
255. מצודת דוד.
256. מצודת דוד. ויונתן תרגם, אנחנו ראינו מנעורינו כי יגיע אבותינו נאכל בעוונינו (רד"ק).
257. רד"ק.
258. רד"ק.
259. שהיו מתים בַּדֶּבֶר בעונש עוון עבודת כוכבים ומזלות (רד"ק).
260. אברבנאל.
261. מלבי"ם.
262. כן אנחנו אחריהם אחזנו דרכיהם ונשכבה בבשתינו, ואמר "נשכבה" לפי שכאשר האדם בצרה גדולה ולא יודע מה לעשות, מפיל עצמו בשינה ושוכב (רד"ק). ומצודת דוד מבאר הנה הבושת מסבבת אותנו מסביב כאילו נשכב על מצעות הבושת, וכאילו הכלימה מכסה אותנו ממעל, והוא ענין מליצה.
263. ר"י קרא.
264. מלבי"ם מבאר שיש הבדל בין בושה וכלימה, הבושה היא מעצמו והכלימה היא מאחרים.
265. ואין בושת גדולה מזו (מצודת דוד). וגם מקרא זה מן הווידוי, והקב"ה עתיד להשיבן כשיתוודו על עוונם ועל עוון אבותם (ר"י קרא).
266. רצונו לומר מעת שלקח אותנו לעם (מצודת דוד).
267. כפל הדבר במילים שונות (מצודת דוד).

ניתן ליצור איתנו קשר
בטלפון 072-390-2392

או להשאיר פרטים בטופס ונחזור אליכם אי"ה