(א)
בָּעֵת הַהִיא נְאֻם יְהֹוָה יוֹצִיאוּ (ויציאו אֶת עַצְמוֹת מַלְכֵי יְהוּדָה, וְאֶת עַצְמוֹת שָׂרָיו, וְאֶת עַצְמוֹת הַכֹּהֲנִים, וְאֵת עַצְמוֹת הַנְּבִיאִים, וְאֵת עַצְמוֹת יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלָם מִקִּבְרֵיהֶם:
בפרק זה ממשיך הנביא את נבואתו מהפרק הקודם באומרו,
[1]
בָּעֵת הַהִיא נְאֻם
-אמר
[2]
יְהֹוָה
, לא רק שלא יקברו את המתים, אלא גם
[3]
יוֹצִיאוּ (ויציאו
כתיב)
האויבים הבאים
[4]
אֶת עַצְמוֹת מַלְכֵי יְהוּדָה,
[5]
וְאֶת עַצְמוֹת שָׂרָיו,
וְאֶת עַצְמוֹת הַכֹּהֲנִים,
[6]
וְאֵת עַצְמוֹת הַנְּבִיאִים,
[7]
וְאֵת עַצְמוֹת
כל
[8]
יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלָם
[9]
מִקִּבְרֵיהֶם
כדי לבזותם:
[10]
(ב)
וּשְׁטָחוּם לַשֶּׁמֶשׁ וְלַיָּרֵחַ, וּלְכֹל צְבָא הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר אֲהֵבוּם וַאֲשֶׁר עֲבָדוּם וַאֲשֶׁר הָלְכוּ אַחֲרֵיהֶם וַאֲשֶׁר דְּרָשׁוּם וַאֲשֶׁר הִשְׁתַּחֲווּ לָהֶם לֹא יֵאָסְפוּ וְלֹא יִקָּבֵרוּ, לְדֹמֶן עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה יִהְיוּ:
וּשְׁטָחוּם
-ויפרשו אותם
[11]
כדי לבזותם
[12]
לַשֶּׁמֶשׁ
-אל מול השמש,
[13]
וְ
אל מול
[14]
לַיָּרֵחַ,
וּ
מול
[15]
לְכֹל צְבָא הַשָּׁמַיִם
[16]
אֲשֶׁר אֲהֵבוּם
לקבלם לאלוהות
[17]
מאהבה,
[18]
וַאֲשֶׁר עֲבָדוּם
מיראה,
[19]
וַאֲשֶׁר הָלְכוּ אַחֲרֵיהֶם
לְהִדָּמוֹת למידותיהם ודרכיהם,
[20]
וַאֲשֶׁר דְּרָשׁוּם
לדעת עתידות ונסתרות,
[21]
וַאֲשֶׁר הִשְׁתַּחֲווּ לָהֶם
[22]
לרוממם ולכבדם,
[23]
לֹא יֵאָסְפוּ
-יכניסום אל הקבר
[24]
וְלֹא יִקָּבֵרוּ,
[25]
לְדֹמֶן
-לזבל
[26]
עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה יִהְיוּ
מונחים:
[27]
(ג)
וְנִבְחַר מָוֶת מֵחַיִּים לְכֹל הַשְּׁאֵרִית הַנִּשְׁאָרִים מִן הַמִּשְׁפָּחָה הָרָעָה הַזֹּאת בְּכָל הַמְּקֹמוֹת הַנִּשְׁאָרִים אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים שָׁם, נְאֻם יְהֹוָה צְבָאוֹת:
וְ
הנשארים מן המיתה ההולכים בגולה יהיו בצרה גדולה עד אשר
[28]
למרות שיראו את המתים נתונים בביזיון
[29]
נִבְחַר
-יבחרו
[30]
מָוֶת מֵחַיִּים
[31]
, כך יהיה
לְכֹל הַשְּׁאֵרִית הַנִּשְׁאָרִים מִן הַמִּשְׁפָּחָה הָרָעָה הַזֹּאת
אשר עבדו לבעל
[32]
, וכך יהיה
בְּכָל הַמְּקֹמוֹת
אשר בהם יהיו
[33]
הַנִּשְׁאָרִים
ההם
אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים
-הגליתי אותם
[34]
שָׁם,
[35]
נְאֻם
-כך אמר
[36]
יְהֹוָה צְבָאוֹת:
(ד)
וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, כֹּה אָמַר יְהֹוָה, הֲיִפְּלוּ וְלֹא יָקוּמוּ אִם יָשׁוּב וְלֹא יָשׁוּב:
ולפי שהיו הייעודים הללו קשים מאוד והם לא נתנו לב לשוב בתשובה, אמר הקב"ה לנביא
[37]
וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם,
כֹּה
-כך
[38]
אָמַר יְהֹוָה,
הֲיִפְּלוּ
-וכי בעוונם יפלו
[39]
וְלֹא יָקוּמוּ
-יוכלו לקום?!
[40]
הטוב להם שיפילו את עצמם לנפילה שאין להם תקומה?!
[41]
, וכי
[42]
אִם
מישהו מהם
[43]
יָשׁוּב
בתשובה
[44]
וְלֹא
-האם לא
[45]
יָשׁוּב
ה' מחרון אפו?!
[46]
האם היה כדבר הזה?!:
(ה)
מַדּוּעַ שׁוֹבְבָה הָעָם הַזֶּה יְרוּשָׁלַם מְשֻׁבָה נִצַּחַת הֶחֱזִיקוּ בַּתַּרְמִת מֵאֲנוּ לָשׁוּב:
אם כן
[47]
מַדּוּעַ שׁוֹבְבָה
-מרד
[48]
הָעָם הַזֶּה
עַם
[49]
יְרוּשָׁלַם מְשֻׁבָה
-מרידה
[50]
נִצַּחַת
-מתמדת עד עולם?!
[51]
הֶחֱזִיקוּ
-אחזו
[52]
בַּתַּרְמִת
-במרמה,
[53]
מֵאֲנוּ לָשׁוּב
[54]
כאילו אין תשובה מועילה:
[55]
(ו)
הִקְשַׁבְתִּי וָאֶשְׁמָע לוֹא כֵן יְדַבֵּרוּ אֵין אִישׁ נִחָם עַל רָעָתוֹ לֵאמֹר" מֶה עָשִׂיתִי?!" כֻּלֹּה שָׁב בִּמְרוּצָתָם (במרצותם) כְּסוּס שׁוֹטֵף בַּמִּלְחָמָה:
ואומר הנביא, כשאני הולך ביניהם
[56]
הִקְשַׁבְתִּי
-אני מקשיב
[57]
ומאזין להם אם אחד מדבר טוב ואם לאו,
[58]
וָאֶשְׁמָע
-ואני שומע כי
[59]
לוֹא כֵן
-טוב וכשר
[60]
יְדַבֵּרוּ
, שממאנים לשוב בגלל שחושבים שאין התשובה מועילה,
אֵין אִישׁ נִחָם
-מתחרט
[61]
עַל רָעָתוֹ לֵאמֹר"
מֶה עָשִׂיתִי?!"
[62]
הלא פגמתי בנפשי! ולא די שאינם מתחרטים אלא,
[63]
כֻּלֹּה
-כולם הולכים
[64]
שָׁב
-ושבים
[65]
בִּמְרוּצָתָם
[66]
(במרצותם
[67]
כתיב
) כְּסוּס
-כמו הסוס
[68]
שׁוֹטֵף
-הרודף
[69]
בַּמִּלְחָמָה
[70]
, כך הם רודפים אחר הרעות למרות שמאבדים נפשם בזה
[71]
, והיותר קשה שראיתי בעניינם הוא שחושבים ומחזיקים את נפשם כחכמים ונבונים:
[72]
(ז)
גַּם חֲסִידָה בַשָּׁמַיִם יָדְעָה מוֹעֲדֶיהָ וְתֹר וְסִיס (וסוס) וְעָגוּר שָׁמְרוּ אֶת עֵת בֹּאָנָה וְעַמִּי לֹא יָדְעוּ אֵת מִשְׁפַּט יְהֹוָה:
ואין הדבר כן, כי הנה
[73]
גַּם חֲסִידָה
[74]
המעופפת
[75]
בַשָּׁמַיִם
[76]
הלא בעת שעוברת אל איי הים מפני הצינה, ובעת שובה,
[77]
יָדְעָה
-תדע
[78]
מוֹעֲדֶיהָ
-זמניה מתי תלך ומתי תשוב,
[79]
וְתֹר וְסִיס (וסוס
כתיב
) וְעָגוּר
[80]
גם המה בלכתם לארצות החמות
[81]
שָׁמְרוּ
-ממתינים
[82]
אֶת עֵת
-זמן
[83]
בֹּאָנָה
-בואם ולא יקדימו ולא יאחרו
[84]
, והנה אפילו העופות שאין להם שכל יש להם ידיעה להתרחק מן הנזק ולהתקרב אל הטוב ושומרים מנהגם ומה שגדלו עליו,
[85]
וְעַמִּי
שיש להם שכל
[86]
לֹא יָדְעוּ אֵת מִשְׁפַּט יְהֹוָה
והנהגתו, שמשלם לאיש כמפעלו:
[87]
(ח)
אֵיכָה תֹאמְרוּ חֲכָמִים אֲנַחְנוּ וְתוֹרַת יְהֹוָה אִתָּנוּ?! אָכֵן הִנֵּה לַשֶּׁקֶר עָשָׂה עֵט שֶׁקֶר סֹפְרִים:
אֵיכָה
-איך
[88]
תֹאמְרוּ חֲכָמִים אֲנַחְנוּ
בחוכמות החיצונות
[89]
וְ
עוד
[90]
תוֹרַת יְהֹוָה אִתָּנוּ?!
[91]
, ואם תורת ה' אתכם מה תועיל אם לא תקיימו אותה?!
[92]
אָכֵן
-באמת
[93]
הִנֵּה לַשֶּׁקֶר
-לחינם
[94]
עָשָׂה
העושה את
[95]
עֵט
-הקולמוס
[96]
לכתוב ספר התורה,
[97]
שֶׁקֶר
-לחינם היו
[98]
הַ
סֹפְרִים
[99]
שכתבו את התורה הואיל ואינכם מקיימים אותה
[100]
, כי אחרי שאין אתם מקיימים אותה הרי היא כאילו אינה כתובה:
[101]
(ט)
הֹבִשׁוּ חֲכָמִים חַתּוּ וַיִּלָּכֵדוּ הִנֵּה בִדְבַר יְהֹוָה מָאָסוּ, וְחָכְמַת מֶה לָהֶם:
ולפי שהם היו מואסים בתורת ה' ובוחרים בעיון שאר החכמות, לכן אמר הנביא, הלא
[102]
הֹבִשׁוּ
-יבושו הם המחזיקים עצמם
[103]
לְ
חֲכָמִים
כאשר
[104]
חַתּוּ
-ישברו
[105]
וַיִּלָּכֵדוּ
ברעה ולא יצילו נפשם בחכמתם,
[106]
הִנֵּה בִדְבַר יְהֹוָה מָאָסוּ,
וְ
אחר שמאסו בחכמת התורה
[107]
שהיתה ירושה לקהילת יעקב,
[108]
חָכְמַת
-החכמה שבידם
[109]
מֶה
תועיל
[110]
לָהֶם
להציל נפשם?! ואם כן במה יתפארו?!:
[111]
(י)
לָכֵן אֶתֵּן אֶת נְשֵׁיהֶם לַאֲחֵרִים שְׂדוֹתֵיהֶם לְיוֹרְשִׁים כִּי מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל כֻּלֹּה בֹּצֵעַ בָּצַע מִנָּבִיא וְעַד כֹּהֵן כֻּלֹּה עֹשֶׂה שָּׁקֶר":
לָכֵן
עונשם יהיה מידה כנגד מידה, וכמו שהם הרחיקו מהם את התורה, כך גם אני
[112]
אֶתֵּן אֶת נְשֵׁיהֶם לַאֲחֵרִים
-לעם אחר
[113]
, ואת
שְׂדוֹתֵיהֶם לְיוֹרְשִׁים
-לכל מי שירצו לרשת,
[114]
כִּי מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל כֻּלֹּה
-כולם"
[115]
בֹּצֵעַ בָּצַע
" -גוזלים הון,
[116]
מִנָּבִיא
השקר
[117]
וְעַד כֹּהֵן
הבעל
[118]
כֻּלֹּה
-כולם"
[119]
עֹשֶׂה שָּׁקֶר":
[120]
(יא)
וַיְרַפּוּ אֶת שֶׁבֶר בַּת עַמִּי עַל נְקַלָּה לֵאמֹר שָׁלוֹם שָׁלוֹם וְאֵין שָׁלוֹם:
ולכן
[121]
וַיְרַפּוּ
-הם
[122]
מרפאים
[123]
אֶת שֶׁבֶר בַּת
-עדת
[124]
עַמִּי
ורעתם העתידה לבוא עליהם
[125]
עַל
-עִם אמירה
[126]
נְקַלָּה
ומבוזה
[127]
לֵאמֹר שָׁלוֹם שָׁלוֹם
יהיה ולא תבוא הרעה,
[128]
וְ
אולם
[129]
אֵין
-לא יהיה
[130]
שָׁלוֹם
כי אין שלום אמר ה' לרשעים:
[131]
(יב)
הֹבִשׁוּ כִּי תוֹעֵבָה עָשׂוּ גַּם בּוֹשׁ לֹא יֵבֹשׁוּ וְהִכָּלֵם לֹא יָדָעוּ לָכֵן יִפְּלוּ בַנֹּפְלִים בְּעֵת פְּקֻדָּתָם יִכָּשְׁלוּ אָמַר יְהֹוָה:
האם תחשוב כי בראותם חורבנם ורעתם
[132]
הֹבִשׁוּ
הרשעים האלה
[133]
כִּי תוֹעֵבָה
[134]
עָשׂוּ
?!, הרי היה להם לנביאים והכהנים האלה להיות נכלמים
[135]
, והם
גַּם בּוֹשׁ לֹא יֵבֹשׁוּ
על התועבות שעשו
[136]
ולא נותנים לב לשוב,
[137]
וְהִכָּלֵם
-וכלימה
[138]
לֹא יָדָעוּ
מה היא,
[139]
לָכֵן
הנביאים והכהנים ההם
[140]
יִפְּלוּ בַנֹּפְלִים
-עם כל הנופלים על ידי האויבים,
[141]
בְּעֵת פְּקֻדָּתָם
[142]
יִכָּשְׁלוּ
בעוונם
[143]
אָמַר יְהֹוָה:
(יג)
אָסֹף אֲסִיפֵם נְאֻם יְהוָֹה, אֵין עֲנָבִים בַּגֶּפֶן, וְאֵין תְּאֵנִים בַּתְּאֵנָה וְהֶעָלֶה נָבֵל וָאֶתֵּן לָהֶם יַעַבְרוּם:
אָסֹף
-כָּלֶה
[144]
אֲסִיפֵם
-אֲכַלֶּה אותם מן העולם
[145]
נְאֻם
-אמר
[146]
יְהוָֹה,
אֵין
-לא ישארו
[147]
עֲנָבִים בַּגֶּפֶן,
[148]
וְאֵין תְּאֵנִים בַּתְּאֵנָה
-בעצי התאנה,
[149]
וְ
לא יקוו שיצמחו שוב, כי גם
[150]
הֶעָלֶה
-העלים
[151]
נָבֵל
-יִנְבְּלוּ
[152]
טרם זמנם,
[153]
וָאֶתֵּן
-ואזמין
[154]
לָהֶם
אויבים אשר
[155]
יַעַבְרוּם
-יעבירו אותם מן העולם:
[156]
(יד)
עַל מָה אֲנַחְנוּ יֹשְׁבִים הֵאָסְפוּ וְנָבוֹא אֶל עָרֵי הַמִּבְצָר וְנִדְּמָה שָּׁם, כִּי יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ הֲדִמָּנוּ וַיַּשְׁקֵנוּ מֵי רֹאשׁ כִּי חָטָאנוּ לַיְהֹוָה:
וכשיבוא האויב יאמרו יושבי השדות,
[157]
עַל מָה אֲנַחְנוּ יֹשְׁבִים
בכפרים ובערי המישור כבטוחים
[158]
בעוד נהיה נמסרים ביד האויב הבא עלינו?!
[159]
הֵאָסְפוּ וְנָבוֹא אֶל עָרֵי הַמִּבְצָר וְנִדְּמָה
-ונשתוק
[160]
שָּׁם,
כִּי יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ הֲדִמָּנוּ
-השתיק אותנו
[161]
וַיַּשְׁקֵנוּ
-והשקנו סם המוות העשוי
[162]
מֵי רֹאשׁ
[163]
, ולא לחינם עשה זאת אלא על
[164]
כִּי חָטָאנוּ לַיְהֹוָה:
(טו)
קַוֵּה לְשָׁלוֹם וְאֵין טוֹב לְעֵת מַרְפֵּה וְהִנֵּה בְעָתָה:
ואחרי היותם בערי המבצר
[165]
קַוֵּה
-יְקַוּוּ הם
[166]
לְשָׁלוֹם וְאֵין
-ולא יהיה
[167]
טוֹב
כי לא יבוא שלום; הם יְקַוּוּ
[168]
לְעֵת מַרְפֵּה
-רפואה
[169]
ממכאוב הצרות
[170]
וְהִנֵּה
באה
[171]
בְעָתָה
-חרדה
[172]
ורעד
[173]
ורעה גדולה באה אליהם בגלל בוא האויב:
[174]
(טז)
מִדָּן נִשְׁמַע נַחְרַת סוּסָיו מִקּוֹל מִצְהֲלוֹת אַבִּירָיו רָעֲשָׁה כָּל הָאָרֶץ, וַיָּבוֹאוּ וַיֹּאכְלוּ אֶרֶץ וּמְלוֹאָהּ עִיר וְיֹשְׁבֵי בָהּ:
מִדָּן
אשר בקצה גבול ארץ ישראל אשר שם יהיה האויב, יהיה
[175]
נִשְׁמַע נַחְרַת
-הקול היוצא מנחירי
[176]
סוּסָיו
של האויב,
[177]
מִקּוֹל מִצְהֲלוֹת
[178]
של
אַבִּירָיו
-גיבוריו
[179]
רָעֲשָׁה כָּל הָאָרֶץ,
וַיָּבוֹאוּ וַיֹּאכְלוּ
-ויבוזו
[180]
אֶרֶץ וּמְלוֹאָהּ
[181]
, ויאבדו כל
[182]
עִיר
[183]
וְיֹשְׁבֵי
-והיושבים
[184]
בָהּ:
(יז)
כִּי הִנְנִי מְשַׁלֵּחַ בָּכֶם נְחָשִׁים צִפְעֹנִים אֲשֶׁר אֵין לָהֶם לָחַשׁ, וְנִשְּׁכוּ אֶתְכֶם נְאֻם יְהֹוָה:
כִּי הִנְנִי מְשַׁלֵּחַ
-מגרה
[185]
בָּכֶם
עמים שהורגים כמו
[186]
נְחָשִׁים צִפְעֹנִים
[187]
אֲשֶׁר אֵין
מועיל
[188]
לָהֶם לָחַשׁ,
[189]
וְנִשְּׁכוּ
-והם ינשכו
[190]
אֶתְכֶם נְאֻם
-אמר
[191]
יְהֹוָה:
[192]
(יח)
מַבְלִיגִיתִי עֲלֵי יָגוֹן עָלַי לִבִּי דַוָּי:
ולאנשים אשר ביקשו לחזקו, עונה הנביא
[193]
, אם אמרתי
[194]
מַבְלִיגִיתִי
-להבליג ולהתאפק
[195]
עֲלֵי
-על
[196]
יָגוֹן
-יגוני
[197]
לבל אתמיד בו, לא אוכל כי
[198]
עָלַי
[199]
לִבִּי דַוָּי
-חלש
[200]
מקול הנבואות הנגלות אלי בפורעניות הבאות:
[201]
(יט)
הִנֵּה קוֹל שַׁוְעַת בַּת עַמִּי מֵאֶרֶץ מַרְחַקִּים הַיְהֹוָה אֵין בְּצִיּוֹן אִם מַלְכָּהּ אֵין בָּהּ?! מַדּוּעַ הִכְעִסוּנִי בִּפְסִלֵיהֶם, בְּהַבְלֵי נֵכָר?!:
ואיך לא ידווה ליבי?!
[202]
הלא הגלות בעיני כאילו כבר נעשתה, וכאילו
[203]
הִנֵּה
אני שומע את
[204]
קוֹל שַׁוְעַת
-צעקת
[205]
בַּת
-עדת
[206]
עַמִּי
צועקים
[207]
מֵאֶרֶץ מַרְחַקִּים
אשר הלכו שם בגלות
[208]
, ולמה כל זאת?
[209]
הלא בידם היה לתקן הדבר, שכן
[210]
הַיְהֹוָה
-האם ה'
[211]
אֵין בְּצִיּוֹן
?! הַ
אִם מַלְכָּהּ אֵין בָּהּ?!
מַדּוּעַ
אם כן לא התפללו אליו לבטל הגזרה?! ומדוע עוד הוסיפו
[212]
ו
הִכְעִסוּנִי בִּפְסִלֵיהֶם,
בְּהַבְלֵי
אל
[213]
נֵכָר?!:
[214]
(כ)
עָבַר קָצִיר כָּלָה קָיִץ, וַאֲנַחְנוּ לוֹא נוֹשָׁעְנוּ:
מפני זה
[215]
עָבַר
הַ
קָצִיר
, וכבר
[216]
כָּלָה
זמן
[217]
הַ
קָיִץ,
וַאֲנַחְנוּ
עדיין
[218]
לוֹא
-לא
[219]
נוֹשָׁעְנוּ:
[220]
(כא)
עַל שֶׁבֶר בַּת עַמִּי הָשְׁבָּרְתִּי קָדַרְתִּי שַׁמָּה הֶחֱזִקָתְנִי:
ועתה אחרי שציפינו לישועה ימים רבים, הנה
[221]
עַל שֶׁבֶר
-הפורענות העתידה לבוא על
[222]
בַּת
-עדת
[223]
עַמִּי
[224]
שתלך בגלות
[225]
הָשְׁבָּרְתִּי
-נשברתי
[226]
גם אני,
[227]
קָדַרְתִּי
-הושחר תָּאֳרִי,
[228]
שַׁמָּה
-התמהון
[229]
והבלבול
[230]
הֶחֱזִקָתְנִי
-אחז אותי:
[231]
(כב)
הַצֳרִי אֵין בְּגִלְעָד אִם רֹפֵא אֵין שָׁם?! כִּי מַדּוּעַ לֹא עָלְתָה אֲרֻכַת בַּת עַמִּי?!:
והמשיך הנביא דרך משל
[232]
והתרעם על העם באומרו,
[233]
הַצֳרִי
-האם צֳרִי
[234]
לרפאות בו החולי
[235]
אֵין בְּגִלְעָד
?! הלא שָׁם הוא מקום הַצֳּרִי?!
[236]
וְהַ
אִם רֹפֵא
לדעת את אופן הרפואה
[237]
אֵין שָׁם?!
כִּי
-אם כן
[238]
מַדּוּעַ לֹא עָלְתָה אֲרֻכַת
-רפואת
[239]
בַּת
-עדת
[240]
עַמִּי?!
[241]
אין זאת כי הם עצמם אשמים בדבר, שלא אבו להתרפא מֵחָלְיָם:
[242]
(כג)
מִי יִתֵּן רֹאשִׁי מַיִם וְעֵינִי מְקוֹר דִּמְעָה, וְאֶבְכֶּה יוֹמָם וָלַיְלָה אֵת חַלְלֵי בַת עַמִּי:
ומרוב דאגתו אומר הנביא,
[243]
מִי יִתֵּן
-הלוואי והיה
[244]
רֹאשִׁי
מלא
[245]
מַיִם
-מֵי בכי,
[246]
וְעֵינִי
היתה
[247]
מְקוֹר
- מַעֲיָן
[248]
הנובע
[249]
דִּמְעָה,
וְ
אז
[250]
אֶבְכֶּה
- הייתי בוכה
[251]
יוֹמָם וָלַיְלָה אֵת
-על
[252]
חַלְלֵי בַת עַמִּי:
[253]