/ ירמיהו פרק ח'

פסוקים

ירמיהו פרק ח'

(א) בָּעֵת הַהִיא נְאֻם יְהֹוָה יוֹצִיאוּ (ויציאו אֶת עַצְמוֹת מַלְכֵי יְהוּדָה, וְאֶת עַצְמוֹת שָׂרָיו, וְאֶת עַצְמוֹת הַכֹּהֲנִים, וְאֵת עַצְמוֹת הַנְּבִיאִים, וְאֵת עַצְמוֹת יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלָם מִקִּבְרֵיהֶם: בפרק זה ממשיך הנביא את נבואתו מהפרק הקודם באומרו, [1] בָּעֵת הַהִיא נְאֻם -אמר [2] יְהֹוָה , לא רק שלא יקברו את המתים, אלא גם [3] יוֹצִיאוּ (ויציאו כתיב) האויבים הבאים [4] אֶת עַצְמוֹת מַלְכֵי יְהוּדָה, [5] וְאֶת עַצְמוֹת שָׂרָיו, וְאֶת עַצְמוֹת הַכֹּהֲנִים, [6] וְאֵת עַצְמוֹת הַנְּבִיאִים, [7] וְאֵת עַצְמוֹת כל [8] יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלָם [9] מִקִּבְרֵיהֶם כדי לבזותם: [10]
(ב) וּשְׁטָחוּם לַשֶּׁמֶשׁ וְלַיָּרֵחַ, וּלְכֹל צְבָא הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר אֲהֵבוּם וַאֲשֶׁר עֲבָדוּם וַאֲשֶׁר הָלְכוּ אַחֲרֵיהֶם וַאֲשֶׁר דְּרָשׁוּם וַאֲשֶׁר הִשְׁתַּחֲווּ לָהֶם לֹא יֵאָסְפוּ וְלֹא יִקָּבֵרוּ, לְדֹמֶן עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה יִהְיוּ: וּשְׁטָחוּם -ויפרשו אותם [11] כדי לבזותם [12] לַשֶּׁמֶשׁ -אל מול השמש, [13] וְ אל מול [14] לַיָּרֵחַ, וּ מול [15] לְכֹל צְבָא הַשָּׁמַיִם [16] אֲשֶׁר אֲהֵבוּם לקבלם לאלוהות [17] מאהבה, [18] וַאֲשֶׁר עֲבָדוּם מיראה, [19] וַאֲשֶׁר הָלְכוּ אַחֲרֵיהֶם לְהִדָּמוֹת למידותיהם ודרכיהם, [20] וַאֲשֶׁר דְּרָשׁוּם לדעת עתידות ונסתרות, [21] וַאֲשֶׁר הִשְׁתַּחֲווּ לָהֶם [22] לרוממם ולכבדם, [23] לֹא יֵאָסְפוּ -יכניסום אל הקבר [24] וְלֹא יִקָּבֵרוּ, [25] לְדֹמֶן -לזבל [26] עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה יִהְיוּ מונחים: [27]
(ג) וְנִבְחַר מָוֶת מֵחַיִּים לְכֹל הַשְּׁאֵרִית הַנִּשְׁאָרִים מִן הַמִּשְׁפָּחָה הָרָעָה הַזֹּאת בְּכָל הַמְּקֹמוֹת הַנִּשְׁאָרִים אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים שָׁם, נְאֻם יְהֹוָה צְבָאוֹת: וְ הנשארים מן המיתה ההולכים בגולה יהיו בצרה גדולה עד אשר [28] למרות שיראו את המתים נתונים בביזיון [29] נִבְחַר -יבחרו [30] מָוֶת מֵחַיִּים [31] , כך יהיה לְכֹל הַשְּׁאֵרִית הַנִּשְׁאָרִים מִן הַמִּשְׁפָּחָה הָרָעָה הַזֹּאת אשר עבדו לבעל [32] , וכך יהיה בְּכָל הַמְּקֹמוֹת אשר בהם יהיו [33] הַנִּשְׁאָרִים ההם אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים -הגליתי אותם [34] שָׁם, [35] נְאֻם -כך אמר [36] יְהֹוָה צְבָאוֹת:
(ד) וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, כֹּה אָמַר יְהֹוָה, הֲיִפְּלוּ וְלֹא יָקוּמוּ אִם יָשׁוּב וְלֹא יָשׁוּב: ולפי שהיו הייעודים הללו קשים מאוד והם לא נתנו לב לשוב בתשובה, אמר הקב"ה לנביא [37] וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, כֹּה -כך [38] אָמַר יְהֹוָה, הֲיִפְּלוּ -וכי בעוונם יפלו [39] וְלֹא יָקוּמוּ -יוכלו לקום?! [40] הטוב להם שיפילו את עצמם לנפילה שאין להם תקומה?! [41] , וכי [42] אִם מישהו מהם [43] יָשׁוּב בתשובה [44] וְלֹא -האם לא [45] יָשׁוּב ה' מחרון אפו?! [46] האם היה כדבר הזה?!:
(ה) מַדּוּעַ שׁוֹבְבָה הָעָם הַזֶּה יְרוּשָׁלַם מְשֻׁבָה נִצַּחַת הֶחֱזִיקוּ בַּתַּרְמִת מֵאֲנוּ לָשׁוּב: אם כן [47] מַדּוּעַ שׁוֹבְבָה -מרד [48] הָעָם הַזֶּה עַם [49] יְרוּשָׁלַם מְשֻׁבָה -מרידה [50] נִצַּחַת -מתמדת עד עולם?! [51] הֶחֱזִיקוּ -אחזו [52] בַּתַּרְמִת -במרמה, [53] מֵאֲנוּ לָשׁוּב [54] כאילו אין תשובה מועילה: [55]
(ו) הִקְשַׁבְתִּי וָאֶשְׁמָע לוֹא כֵן יְדַבֵּרוּ אֵין אִישׁ נִחָם עַל רָעָתוֹ לֵאמֹר" מֶה עָשִׂיתִי?!" כֻּלֹּה שָׁב בִּמְרוּצָתָם (במרצותם) כְּסוּס שׁוֹטֵף בַּמִּלְחָמָה: ואומר הנביא, כשאני הולך ביניהם [56] הִקְשַׁבְתִּי -אני מקשיב [57] ומאזין להם אם אחד מדבר טוב ואם לאו, [58] וָאֶשְׁמָע -ואני שומע כי [59] לוֹא כֵן -טוב וכשר [60] יְדַבֵּרוּ , שממאנים לשוב בגלל שחושבים שאין התשובה מועילה, אֵין אִישׁ נִחָם -מתחרט [61] עַל רָעָתוֹ לֵאמֹר" מֶה עָשִׂיתִי?!" [62] הלא פגמתי בנפשי! ולא די שאינם מתחרטים אלא, [63] כֻּלֹּה -כולם הולכים [64] שָׁב -ושבים [65] בִּמְרוּצָתָם [66] (במרצותם [67] כתיב ) כְּסוּס -כמו הסוס [68] שׁוֹטֵף -הרודף [69] בַּמִּלְחָמָה [70] , כך הם רודפים אחר הרעות למרות שמאבדים נפשם בזה [71] , והיותר קשה שראיתי בעניינם הוא שחושבים ומחזיקים את נפשם כחכמים ונבונים: [72]
(ז) גַּם חֲסִידָה בַשָּׁמַיִם יָדְעָה מוֹעֲדֶיהָ וְתֹר וְסִיס (וסוס) וְעָגוּר שָׁמְרוּ אֶת עֵת בֹּאָנָה וְעַמִּי לֹא יָדְעוּ אֵת מִשְׁפַּט יְהֹוָה: ואין הדבר כן, כי הנה [73] גַּם חֲסִידָה [74] המעופפת [75] בַשָּׁמַיִם [76] הלא בעת שעוברת אל איי הים מפני הצינה, ובעת שובה, [77] יָדְעָה -תדע [78] מוֹעֲדֶיהָ -זמניה מתי תלך ומתי תשוב, [79] וְתֹר וְסִיס (וסוס כתיב ) וְעָגוּר [80] גם המה בלכתם לארצות החמות [81] שָׁמְרוּ -ממתינים [82] אֶת עֵת -זמן [83] בֹּאָנָה -בואם ולא יקדימו ולא יאחרו [84] , והנה אפילו העופות שאין להם שכל יש להם ידיעה להתרחק מן הנזק ולהתקרב אל הטוב ושומרים מנהגם ומה שגדלו עליו, [85] וְעַמִּי שיש להם שכל [86] לֹא יָדְעוּ אֵת מִשְׁפַּט יְהֹוָה והנהגתו, שמשלם לאיש כמפעלו: [87]
(ח) אֵיכָה תֹאמְרוּ חֲכָמִים אֲנַחְנוּ וְתוֹרַת יְהֹוָה אִתָּנוּ?! אָכֵן הִנֵּה לַשֶּׁקֶר עָשָׂה עֵט שֶׁקֶר סֹפְרִים: אֵיכָה -איך [88] תֹאמְרוּ חֲכָמִים אֲנַחְנוּ בחוכמות החיצונות [89] וְ עוד [90] תוֹרַת יְהֹוָה אִתָּנוּ?! [91] , ואם תורת ה' אתכם מה תועיל אם לא תקיימו אותה?! [92] אָכֵן -באמת [93] הִנֵּה לַשֶּׁקֶר -לחינם [94] עָשָׂה העושה את [95] עֵט -הקולמוס [96] לכתוב ספר התורה, [97] שֶׁקֶר -לחינם היו [98] הַ סֹפְרִים [99] שכתבו את התורה הואיל ואינכם מקיימים אותה [100] , כי אחרי שאין אתם מקיימים אותה הרי היא כאילו אינה כתובה: [101]
(ט) הֹבִשׁוּ חֲכָמִים חַתּוּ וַיִּלָּכֵדוּ הִנֵּה בִדְבַר יְהֹוָה מָאָסוּ, וְחָכְמַת מֶה לָהֶם: ולפי שהם היו מואסים בתורת ה' ובוחרים בעיון שאר החכמות, לכן אמר הנביא, הלא [102] הֹבִשׁוּ -יבושו הם המחזיקים עצמם [103] לְ חֲכָמִים כאשר [104] חַתּוּ -ישברו [105] וַיִּלָּכֵדוּ ברעה ולא יצילו נפשם בחכמתם, [106] הִנֵּה בִדְבַר יְהֹוָה מָאָסוּ, וְ אחר שמאסו בחכמת התורה [107] שהיתה ירושה לקהילת יעקב, [108] חָכְמַת -החכמה שבידם [109] מֶה תועיל [110] לָהֶם להציל נפשם?! ואם כן במה יתפארו?!: [111]
(י) לָכֵן אֶתֵּן אֶת נְשֵׁיהֶם לַאֲחֵרִים שְׂדוֹתֵיהֶם לְיוֹרְשִׁים כִּי מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל כֻּלֹּה בֹּצֵעַ בָּצַע מִנָּבִיא וְעַד כֹּהֵן כֻּלֹּה עֹשֶׂה שָּׁקֶר": לָכֵן עונשם יהיה מידה כנגד מידה, וכמו שהם הרחיקו מהם את התורה, כך גם אני [112] אֶתֵּן אֶת נְשֵׁיהֶם לַאֲחֵרִים -לעם אחר [113] , ואת שְׂדוֹתֵיהֶם לְיוֹרְשִׁים -לכל מי שירצו לרשת, [114] כִּי מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל כֻּלֹּה -כולם" [115] בֹּצֵעַ בָּצַע " -גוזלים הון, [116] מִנָּבִיא השקר [117] וְעַד כֹּהֵן הבעל [118] כֻּלֹּה -כולם" [119] עֹשֶׂה שָּׁקֶר": [120]
(יא) וַיְרַפּוּ אֶת שֶׁבֶר בַּת עַמִּי עַל נְקַלָּה לֵאמֹר שָׁלוֹם שָׁלוֹם וְאֵין שָׁלוֹם: ולכן [121] וַיְרַפּוּ -הם [122] מרפאים [123] אֶת שֶׁבֶר בַּת -עדת [124] עַמִּי ורעתם העתידה לבוא עליהם [125] עַל -עִם אמירה [126] נְקַלָּה ומבוזה [127] לֵאמֹר שָׁלוֹם שָׁלוֹם יהיה ולא תבוא הרעה, [128] וְ אולם [129] אֵין -לא יהיה [130] שָׁלוֹם כי אין שלום אמר ה' לרשעים: [131]
(יב) הֹבִשׁוּ כִּי תוֹעֵבָה עָשׂוּ גַּם בּוֹשׁ לֹא יֵבֹשׁוּ וְהִכָּלֵם לֹא יָדָעוּ לָכֵן יִפְּלוּ בַנֹּפְלִים בְּעֵת פְּקֻדָּתָם יִכָּשְׁלוּ אָמַר יְהֹוָה: האם תחשוב כי בראותם חורבנם ורעתם [132] הֹבִשׁוּ הרשעים האלה [133] כִּי תוֹעֵבָה [134] עָשׂוּ ?!, הרי היה להם לנביאים והכהנים האלה להיות נכלמים [135] , והם גַּם בּוֹשׁ לֹא יֵבֹשׁוּ על התועבות שעשו [136] ולא נותנים לב לשוב, [137] וְהִכָּלֵם -וכלימה [138] לֹא יָדָעוּ מה היא, [139] לָכֵן הנביאים והכהנים ההם [140] יִפְּלוּ בַנֹּפְלִים -עם כל הנופלים על ידי האויבים, [141] בְּעֵת פְּקֻדָּתָם [142] יִכָּשְׁלוּ בעוונם [143] אָמַר יְהֹוָה:
(יג) אָסֹף אֲסִיפֵם נְאֻם יְהוָֹה, אֵין עֲנָבִים בַּגֶּפֶן, וְאֵין תְּאֵנִים בַּתְּאֵנָה וְהֶעָלֶה נָבֵל וָאֶתֵּן לָהֶם יַעַבְרוּם: אָסֹף -כָּלֶה [144] אֲסִיפֵם -אֲכַלֶּה אותם מן העולם [145] נְאֻם -אמר [146] יְהוָֹה, אֵין -לא ישארו [147] עֲנָבִים בַּגֶּפֶן, [148] וְאֵין תְּאֵנִים בַּתְּאֵנָה -בעצי התאנה, [149] וְ לא יקוו שיצמחו שוב, כי גם [150] הֶעָלֶה -העלים [151] נָבֵל -יִנְבְּלוּ [152] טרם זמנם, [153] וָאֶתֵּן -ואזמין [154] לָהֶם אויבים אשר [155] יַעַבְרוּם -יעבירו אותם מן העולם: [156]
(יד) עַל מָה אֲנַחְנוּ יֹשְׁבִים הֵאָסְפוּ וְנָבוֹא אֶל עָרֵי הַמִּבְצָר וְנִדְּמָה שָּׁם, כִּי יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ הֲדִמָּנוּ וַיַּשְׁקֵנוּ מֵי רֹאשׁ כִּי חָטָאנוּ לַיְהֹוָה: וכשיבוא האויב יאמרו יושבי השדות, [157] עַל מָה אֲנַחְנוּ יֹשְׁבִים בכפרים ובערי המישור כבטוחים [158] בעוד נהיה נמסרים ביד האויב הבא עלינו?! [159] הֵאָסְפוּ וְנָבוֹא אֶל עָרֵי הַמִּבְצָר וְנִדְּמָה -ונשתוק [160] שָּׁם, כִּי יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ הֲדִמָּנוּ -השתיק אותנו [161] וַיַּשְׁקֵנוּ -והשקנו סם המוות העשוי [162] מֵי רֹאשׁ [163] , ולא לחינם עשה זאת אלא על [164] כִּי חָטָאנוּ לַיְהֹוָה:
(טו) קַוֵּה לְשָׁלוֹם וְאֵין טוֹב לְעֵת מַרְפֵּה וְהִנֵּה בְעָתָה: ואחרי היותם בערי המבצר [165] קַוֵּה -יְקַוּוּ הם [166] לְשָׁלוֹם וְאֵין -ולא יהיה [167] טוֹב כי לא יבוא שלום; הם יְקַוּוּ [168] לְעֵת מַרְפֵּה -רפואה [169] ממכאוב הצרות [170] וְהִנֵּה באה [171] בְעָתָה -חרדה [172] ורעד [173] ורעה גדולה באה אליהם בגלל בוא האויב: [174]
(טז) מִדָּן נִשְׁמַע נַחְרַת סוּסָיו מִקּוֹל מִצְהֲלוֹת אַבִּירָיו רָעֲשָׁה כָּל הָאָרֶץ, וַיָּבוֹאוּ וַיֹּאכְלוּ אֶרֶץ וּמְלוֹאָהּ עִיר וְיֹשְׁבֵי בָהּ: מִדָּן אשר בקצה גבול ארץ ישראל אשר שם יהיה האויב, יהיה [175] נִשְׁמַע נַחְרַת -הקול היוצא מנחירי [176] סוּסָיו של האויב, [177] מִקּוֹל מִצְהֲלוֹת [178] של אַבִּירָיו -גיבוריו [179] רָעֲשָׁה כָּל הָאָרֶץ, וַיָּבוֹאוּ וַיֹּאכְלוּ -ויבוזו [180] אֶרֶץ וּמְלוֹאָהּ [181] , ויאבדו כל [182] עִיר [183] וְיֹשְׁבֵי -והיושבים [184] בָהּ:
(יז) כִּי הִנְנִי מְשַׁלֵּחַ בָּכֶם נְחָשִׁים צִפְעֹנִים אֲשֶׁר אֵין לָהֶם לָחַשׁ, וְנִשְּׁכוּ אֶתְכֶם נְאֻם יְהֹוָה: כִּי הִנְנִי מְשַׁלֵּחַ -מגרה [185] בָּכֶם עמים שהורגים כמו [186] נְחָשִׁים צִפְעֹנִים [187] אֲשֶׁר אֵין מועיל [188] לָהֶם לָחַשׁ, [189] וְנִשְּׁכוּ -והם ינשכו [190] אֶתְכֶם נְאֻם -אמר [191] יְהֹוָה: [192]
(יח) מַבְלִיגִיתִי עֲלֵי יָגוֹן עָלַי לִבִּי דַוָּי: ולאנשים אשר ביקשו לחזקו, עונה הנביא [193] , אם אמרתי [194] מַבְלִיגִיתִי -להבליג ולהתאפק [195] עֲלֵי -על [196] יָגוֹן -יגוני [197] לבל אתמיד בו, לא אוכל כי [198] עָלַי [199] לִבִּי דַוָּי -חלש [200] מקול הנבואות הנגלות אלי בפורעניות הבאות: [201]
(יט) הִנֵּה קוֹל שַׁוְעַת בַּת עַמִּי מֵאֶרֶץ מַרְחַקִּים הַיְהֹוָה אֵין בְּצִיּוֹן אִם מַלְכָּהּ אֵין בָּהּ?! מַדּוּעַ הִכְעִסוּנִי בִּפְסִלֵיהֶם, בְּהַבְלֵי נֵכָר?!: ואיך לא ידווה ליבי?! [202] הלא הגלות בעיני כאילו כבר נעשתה, וכאילו [203] הִנֵּה אני שומע את [204] קוֹל שַׁוְעַת -צעקת [205] בַּת -עדת [206] עַמִּי צועקים [207] מֵאֶרֶץ מַרְחַקִּים אשר הלכו שם בגלות [208] , ולמה כל זאת? [209] הלא בידם היה לתקן הדבר, שכן [210] הַיְהֹוָה -האם ה' [211] אֵין בְּצִיּוֹן ?! הַ אִם מַלְכָּהּ אֵין בָּהּ?! מַדּוּעַ אם כן לא התפללו אליו לבטל הגזרה?! ומדוע עוד הוסיפו [212] ו הִכְעִסוּנִי בִּפְסִלֵיהֶם, בְּהַבְלֵי אל [213] נֵכָר?!: [214]
(כ) עָבַר קָצִיר כָּלָה קָיִץ, וַאֲנַחְנוּ לוֹא נוֹשָׁעְנוּ: מפני זה [215] עָבַר הַ קָצִיר , וכבר [216] כָּלָה זמן [217] הַ קָיִץ, וַאֲנַחְנוּ עדיין [218] לוֹא -לא [219] נוֹשָׁעְנוּ: [220]
(כא) עַל שֶׁבֶר בַּת עַמִּי הָשְׁבָּרְתִּי קָדַרְתִּי שַׁמָּה הֶחֱזִקָתְנִי: ועתה אחרי שציפינו לישועה ימים רבים, הנה [221] עַל שֶׁבֶר -הפורענות העתידה לבוא על [222] בַּת -עדת [223] עַמִּי [224] שתלך בגלות [225] הָשְׁבָּרְתִּי -נשברתי [226] גם אני, [227] קָדַרְתִּי -הושחר תָּאֳרִי, [228] שַׁמָּה -התמהון [229] והבלבול [230] הֶחֱזִקָתְנִי -אחז אותי: [231]
(כב) הַצֳרִי אֵין בְּגִלְעָד אִם רֹפֵא אֵין שָׁם?! כִּי מַדּוּעַ לֹא עָלְתָה אֲרֻכַת בַּת עַמִּי?!: והמשיך הנביא דרך משל [232] והתרעם על העם באומרו, [233] הַצֳרִי -האם צֳרִי [234] לרפאות בו החולי [235] אֵין בְּגִלְעָד ?! הלא שָׁם הוא מקום הַצֳּרִי?! [236] וְהַ אִם רֹפֵא לדעת את אופן הרפואה [237] אֵין שָׁם?! כִּי -אם כן [238] מַדּוּעַ לֹא עָלְתָה אֲרֻכַת -רפואת [239] בַּת -עדת [240] עַמִּי?! [241] אין זאת כי הם עצמם אשמים בדבר, שלא אבו להתרפא מֵחָלְיָם: [242]
(כג) מִי יִתֵּן רֹאשִׁי מַיִם וְעֵינִי מְקוֹר דִּמְעָה, וְאֶבְכֶּה יוֹמָם וָלַיְלָה אֵת חַלְלֵי בַת עַמִּי: ומרוב דאגתו אומר הנביא, [243] מִי יִתֵּן -הלוואי והיה [244] רֹאשִׁי מלא [245] מַיִם -מֵי בכי, [246] וְעֵינִי היתה [247] מְקוֹר - מַעֲיָן [248] הנובע [249] דִּמְעָה, וְ אז [250] אֶבְכֶּה - הייתי בוכה [251] יוֹמָם וָלַיְלָה אֵת -על [252] חַלְלֵי בַת עַמִּי: [253]

הערות

1. אברבנאל.
2. תרגום יונתן.
3. מלבי"ם.
4. מצודת דוד.
5. מכאן שהקב"ה פורע מן הרשעים על עוון עבודה זרה בחייהם ובמותם (ר"י קרא). ובמדרש, אמר ר' נתן, סימן טוב לאדם שנפרעים ממנו לאחר מיתתו, מת ולא נספד ולא נקבר, אכלו חיה או שירדו גשמים עליו, סימן טוב הוא לו שנאמר (כאן) "בעת ההיא וגו' יוציאו" וגו' (ילקוט שמעוני).
6. כוהני הבעל (מצודת דוד).
7. נביאי השקר (מצודת דוד). וחומת אנך מבאר שאפילו אם היו המלכים השרים והכהנים צדיקים, הם יענשו בעוון שלא הוכיחו את העם.
8. אברבנאל.
9. מיתר העם (מצודת דוד).
10. מצודת דוד. וזה העניין לא סיפר הכתוב בחורבן ירושלים בספר מלכים שהוציאו הכשדים עצמות המלכים והשרים והכהנים והנביאים מיושבי ירושלים מקבריהם, אלא הנביא שניבא עליהם שיהיה כך והיה כך ואע"פ שלא סיפר הכתוב, וזה יהיה העונש להם אחר מיתתם כמו שנאמר (רד"ק).
11. מצודת ציון.
12. מצודת דוד.
13. מצודת דוד.
14. מצודת דוד.
15. מצודת דוד.
16. דהיינו עבודת כוכבים ומזלות (מצודת ציון).
17. מצודת דוד.
18. מלבי"ם.
19. מלבי"ם.
20. מלבי"ם.
21. מלבי"ם.
22. כפל הדבר במילים שונות להתמדת הדבר (מצודת דוד).
23. מלבי"ם.
24. מצודת דוד.
25. כפל הדבר במילים שונות (מצודת דוד). הדרך היא לאסוף את עצמות השרים לארונות נכבדים, והם "לא יאספו", ויותר מזה שגם "לא יקברו" כלל (מלבי"ם).
26. רש"י, מצודת ציון. בדומה לזבל המושלך יהיו מונחים (מצודת דוד), כי לא יקברו אלא יהיו לעולם על האדמה, ולרוב עמידתם על פני האדמה ירקבו וישובו להיות עפר וזבל (רד"ק).
27. מצודת דוד.
28. מצודת דוד.
29. רש"י.
30. מצודת דוד.
31. כל כך תהיה צרת החיים גדולה (רש"י), כי יהיו ביד גוי נבל, עבדים לעם אכזרים שלא ירחמו עליהם, וטוב מותם מחייהם (רד"ק).
32. מצודת דוד.
33. רד"ק, מצודת דוד.
34. תרגום יונתן.
35. סדר המקרא הפוך, וכאילו אמר הנשארים בכל המקומות אשר הדחתים שם בגולה (רד"ק, מצודת דוד).
36. תרגום יונתן.
37. אברבנאל.
38. תרגום יונתן.
39. מצודת דוד.
40. רוצה לומר, וכי אין התשובה מועילה שיקומו מנפילתם?! (מצודת דוד).
41. רש"י, אברבנאל.
42. מצודת דוד.
43. מצודת דוד.
44. מצודת דוד.
45. רד"ק, מצודת דוד.
46. רש"י בביאור הראשון, רד"ק, מצודת דוד. דבר אחר, אף אם ישובו בתשובה לא תתקיים בידם, כי ימהרו לשוב לרשעתם (רש"י בביאור השני, תרגום יונתן).
47. רד"ק.
48. מצודת ציון. ואמר בלשון נקבה כי דיבר הכתוב על כנסת ישראל (רד"ק).
49. רד"ק, מצודת דוד.
50. מצודת דוד.
51. מצודת דוד. כאשה זו שמנאפת תחת בעלה, ובעלה בא להשיבה מדרך הרע והיא נותנת כתף סוררת ושבה מאחריו (ר"י קרא). ובמדרש, אמר רב תשובה נצחת השיבוהו כנסת ישראל לנביא, אמר להם נביא לישראל חזרו בתשובה, אבותיכם שחטאו היכן הם?! אמרו לו ונביאים שלא חטאו היכן הם? שנאמר (זכריה א, ה) "אֲבוֹתֵיכֶם אַיֵּה הֵם וְהַנְּבִאִים הַלְעוֹלָם יִחְיוּ", ואעפ"כ חזרו והודו לו, שנאמר (שם פס' ו') "אַךְ דְּבָרַי וְחֻקַּי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת עֲבָדַי הַנְּבִיאִים וגו' וַיָּשׁוּבוּ" וגו' (סנהדרין קה., ילקוט שמעוני).
52. רש"י, רד"ק, מצודת דוד.
53. רש"י, רד"ק, מצודת דוד.
54. וידמה כי לעולם ירצו להחזיק בה (רד"ק).
55. מצודת דוד.
56. רד"ק.
57. רד"ק, מצודת דוד.
58. רד"ק.
59. מצודת דוד.
60. רד"ק.
61. מצודת ציון.
62. המלבי"ם מבאר "לא כן ידברו" שהווידוי שמתוודים בעת התשובה אינה כראוי ונכון, "אין איש נחם על רעתו לאמר מה עשיתי" רוצה לומר, כי בבוא עליהם פורעניות אז הם שבים מדרכם, אבל אין הם מתחרטים על רוע מעשיהם מצד עצמם, אלא הם מתאוננים על הנזק שהגיע להם ע"י מעשיהם כגנב שנתפס במחתרת ואינו מתחרט על מה שגנב רק על מה שנמצא.
63. מצודת דוד.
64. רד"ק.
65. רד"ק.
66. כמו שהיו רודפים מאז אחר הרעות כן הם רודפים גם עתה (מצודת דוד).
67. הכתיב דרך כלל והקרי דרך פרט (רד"ק).
68. מצודת דוד.
69. מצודת ציון.
70. שלא ישוב מפני שום דבר (אברבנאל).
71. מצודת דוד.
72. אברבנאל.
73. אברבנאל.
74. פירשו רז"ל חסידה זו דיה לבנה, ולמה נקרא שמה חסידה? שעושה חסידות עם חברותיה כלומר במזונות שמחלקת להם, והזכיר שהחסידה בשמים לפי שהיא מקננת בישוב במגדלים הגבוהים ובמדבר בעצים הגבוהים (רד"ק).
75. מצודת דוד.
76. אשר איננה ברשות אדם (מצודת דוד).
77. רד"ק.
78. מצודת דוד.
79. כי דרכה לעוף בזמן הקור לארצות החמות, ובזמן הקיץ תשוב לארצות הקרות (מצודת דוד).
80. גם הם שמות עופות (מצודת ציון). ויש מפרשים שעגור הוא העוף המצפצף מילות מעטות כלשון בני אדם כשמלמדין אותו (רד"ק).
81. מצודת דוד.
82. רש"י, מצודת ציון.
83. אברבנאל.
84. מצודת דוד.
85. רד"ק.
86. רד"ק.
87. מצודת דוד.
88. מצודת ציון.
89. רד"ק.
90. רד"ק.
91. כלומר אצלנו היא כתובה (רד"ק). מצודת דוד מבאר יודעים אנו את התורה.
92. רד"ק.
93. מצודת דוד.
94. רד"ק, מצודת דוד.
95. מצודת דוד.
96. רד"ק, מצודת ציון.
97. מצודת דוד.
98. רד"ק, מצודת ציון.
99. רש"י ביאר נביאכם.
100. רד"ק, מצודת דוד.
101. רד"ק.
102. מצודת דוד.
103. מצודת דוד.
104. מצודת דוד.
105. מצודת ציון.
106. מצודת דוד. ובזה יתביישו ויראו כי אם היו מתעסקים בתורה ומקיימים אותה היתה מועילה להם להצילם מהרעות הבאות עליהם (רד"ק).
107. מצודת דוד.
108. רד"ק.
109. מצודת דוד.
110. רד"ק.
111. מצודת דוד.
112. כי כמו שהם הרחיקו את התורה שהיא ככלה מקודשת להקב"ה באומרם שאינה אלקית ושנעשית לשקר, כך גם נשיהם ושדותיהם יהיו לאחרים מרוחקים מהם (אברבנאל).
113. מצודת דוד.
114. מצודת דוד. ולא נאמר "ליורשיהם" כי גם בניהם ימותו, ונכרים יקחו את שדותיהם וירשו אותם (ר"י קרא). ורד"ק מבאר שמי שיחזיקו בהם בגלות נחשבים כאילו הם יורשים.
115. מצודת דוד.
116. מצודת דוד.
117. מצודת דוד.
118. מצודת דוד.
119. מצודת דוד.
120. כלומר שהיו מנבאים שקרים והכהן היה מחזיק בידם (אברבנאל).
121. אברבנאל.
122. מצודת דוד. כלומר נביאי השקר.
123. רש"י, רד"ק, מצודת דוד.
124. מצודת ציון.
125. אברבנאל. רוצה לומר הם מוציאים מליבם דאגת הרעה הבאה (מצודת דוד).
126. מצודת דוד.
127. אברבנאל.
128. ובזה המה מרפאים שברם (מצודת דוד) בדברי שקר (תרגום יונתן).
129. מצודת דוד.
130. מצודת דוד.
131. ישעיהו מח, כב (אברבנאל).
132. אברבנאל.
133. אברבנאל.
134. דבר איסור וגנאי (מצודת ציון).
135. כדרך החשובים אשר ייכלמו אם בא לידם דבר תועבה במקרה (מצודת דוד). רש"י מבאר בושת וכלימה תבוא להם.
136. מצודת דוד.
137. רש"י.
138. מצודת דוד.
139. כפל הדבר במילים שונות (מצודת דוד).
140. מצודת דוד.
141. מצודת דוד.
142. שאזכור עליהם עוונם להיפרע מהם, והוא בזמן החורבן, אז יכשלו גם המה (מצודת דוד).
143. אברבנאל.
144. לשון כליה (רש"י, רד"ק, מצודת ציון).
145. מצודת דוד.
146. תרגום יונתן.
147. מצודת דוד.
148. רצונו לומר שלא יוותר דבר (רש"י, מצודת דוד). ור"י קרא מבאר אפילו הטובים הנקראים 'גפן' לא יישארו בישראל.
149. מצודת דוד. והזכיר את המינים הללו כי שניהם עיקר הפירות, ולכן נאמר בברכה (מיכה ד, ד) "וְיָשְׁבוּ אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ וְאֵין מַחֲרִיד", ובקללה נאמר (לעיל ה, יז) "יֹאכַל גַּפְנְךָ וּתְאֵנָתֶךָ" (אברבנאל).
150. אברבנאל.
151. מצודת דוד.
152. רוצה לומר שלא יישאר כל שארית (מצודת דוד). ר"י קרא ביאר כל שכן שהרשעים יבולו כלומר ימותו, מפני שנתתי להם מצוותי והם עברו עליהם.
153. וזאת כדי להרבות רעתם (רד"ק).
154. מצודת דוד.
155. מצודת דוד.
156. מצודת דוד. רש"י מבאר כל זאת תהיה להם על כי נתתי להם חוקים ועברו עליהם. רד"ק ביאר מה שנתתי להם רוב הפירות וּבֵרַכְתִּי פרי אדמתם, יעברו מהם, שיאכלום האויבים.
157. מצודת דוד.
158. רד"ק.
159. מצודת דוד.
160. ר"י קרא. דהיינו נשב שם דוממים ואבלים (רש"י). רד"ק מבאר נשתוק כי אין לנו להתלונן ולהתרעם על מה באה עלינו הצרה, כי ה' אלהינו הדימנו כי חטאנו לו. והמצודות ביאר ש"נדמה" ו"הדימנו" הוא מל' כריתה, שקרוב הדבר שגם בערי המבצר נהיה נכרתים ואבודים, כי ה' הכרית אותנו ואין עצה נגד גזרת המקום.
161. ר"י קרא. רד"ק מבאר הוא השתיקנו ואין לנו רשות להתלונן כי חטאנו לו ואיך נעיז פנינו לנגדו. מלבי"ם מבאר כי ה' אלהינו מדמה אותם שם לאבלים היושבים ודוממים, ותחת שדרך להשקות את האבלים כוס תנחומים "השקנו מי ראש", וזה יען שחטאנו לה'. ותרגום יהונתן פירש שה' אלוקינו הביא עלינו שבר.
162. רד"ק.
163. הוא שם עשב מר (מצודת ציון). דהיינו השקה אותנו מים הנסחטים מעשב מר, רוצה לומר ה' הכין לנו פורעניות, ולא על חנם, כי באמת חטאנו לה' ובגמול הוא (מצודת דוד).
164. מצודת דוד.
165. אברבנאל.
166. מצודת דוד.
167. מצודת דוד.
168. מצודת דוד.
169. רד"ק מצודת ציון.
170. רד"ק.
171. מצודת דוד.
172. מצודת ציון. צרות גדולות שמכאיבים ושמכעיסים אותנו (רד"ק).
173. מצודת דוד.
174. אברבנאל.
175. מצודת דוד.
176. מצודת ציון. ונקראת העטישה נחירה על שם הנחיריים שהם נקבי האף (רד"ק).
177. מצודת דוד. ובמדרש, עבודת אלילים מכה לפניה [-לפני שעבדו אותה] ומכה לאחריה [-לאחר שעבדו אותה], מכה מלפניה שנאמר על אברהם "וַיִּרְדֹּף עַד דָּן" (בראשית יד, יד) ושם תשש כחו, שראה שעתידין בניו להעמיד שם עגל (רש"י שם), ומאחריה שנאמר (כאן) "מִדָּן נִשְׁמַע נַחְרַת סוּסָיו" (ילקוט שמעוני).
178. עניין הרמת קול גדול (מצודת ציון).
179. מצודת דוד. והוא מלשון אביר וחוזק (מצודת ציון). רש"י ורד"ק מבארים שעל הסוסים אמר "אביריו", ו"מצהלות" הוא עניין השמעת קול הסוסים בצהלה ושמחה.
180. תרגום יונתן.
181. דהיינו הדברים שהארץ מלאה מהם (מצודת דוד).
182. מצודת דוד.
183. רמז לירושלים (אברבנאל).
184. מצודת דוד.
185. רד"ק, מצודת ציון.
186. תרגום יונתן.
187. הם מין נחש רע (מצודת ציון). ובמדרש, אמר הקב"ה לישראל, בָּנַי אם אין אתם עושים רצוני, כשם שנתגרה הנחש באדם וְחַוָּה ואבדם מן העולם, כך אני מגרה בכם את עובדי האלילים שנמשלו כנחשים שנאמר (לקמן מו, כב) "קוֹלָהּ כַּנָּחָשׁ יֵלֵךְ", וכן (קהלת י, יא) "אִם יִשֹּׁךְ הַנָּחָשׁ בְּלוֹא לָחַשׁ" (ילקוט שמעוני).
188. מצודת דוד.
189. ר"ל לא תוכלו לרצות את האויב בדברים רכים ותחנונים (מצודת דוד) כמו הנחש כשמזקין ונעשה צפעוני אוטם אזנו שלא ישמע לחישת בני אדם (ר"י קרא).
190. מצודת דוד.
191. תרגום יונתן.
192. ובמדרש, "אשר אין להם לחש", שלא אשמע תפילה שיתפללו עליהם, כשם שאמר לירמיה (לעיל ז, טז) "וְאַתָּה אַל תִּתְפַּלֵּל בְּעַד הָעָם הַזֶּה", אבל אם עשיתם רצוני חייכם, כשם שביישתי לנחש ואררתי אותו שנאמר (בראשית ג, יד) "אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה" כך אני עתיד לאררן ולביישן, שנאמר (מיכה ז, טז-יז) "יִרְאוּ גוֹיִם וְיֵבֹשׁוּ מִכֹּל גְּבוּרָתָם יָשִׂימוּ יָד עַל פֶּה אָזְנֵיהֶם תֶּחֱרַשְׁנָה, יְלַחֲכוּ עָפָר כַּנָּחָשׁ כְּזֹחֲלֵי אֶרֶץ" (ילקוט שמעוני).
193. רד"ק.
194. רש"י, מצודת דוד.
195. רש"י.
196. רש"י, מצודת דוד.
197. רש"י.
198. מצודת דוד.
199. ומה שאמר "עלי לבי דוי" דהיינו על צרתי, מוסף על צרת ישראל שאני מוכיחם ולא ישמעו לי, וזהו שאמר "עלי" (רד"ק).
200. תרגום איכה א, כב. והוא מלשון מַדְוֶה וחולי (מצודת ציון). ובישעיהו (א, ה) ביאר מצודת ציון שהוא לשון מכאוב.
201. רש"י.
202. אברבנאל, מצודת דוד.
203. מצודת דוד.
204. מצודת דוד.
205. מצודת ציון.
206. ראה לעיל בפס' יא.
207. מצודת דוד.
208. היא בבל (מצודת דוד). ורד"ק מבאר אני שומע אותם צועקים מפחד האויב הבא מארץ מרחקים ואומרים השם אין בציון אם מלכם אין בה? אם כן איך יבוא עלינו האויב, האל ה' שכינתו בציון ומלך יש בציון ואיך ישלוט בה האויב?! וה' משיבם איך יחשבו להנצל בהיותי בציון והם הכעיסוני בפסיליהם וכו'.
209. רש"י.
210. מצודת דוד.
211. מצודת דוד.
212. מצודת דוד.
213. רד"ק, מצודת דוד.
214. הם העובדי כוכבים ומזלות (מצודת דוד).
215. אברבנאל.
216. מצודת דוד.
217. מצודת דוד.
218. מצודת דוד.
219. תרגום יונתן.
220. ר"ל זה זמן רב אנו בתוחלת ממושכת (מצודת דוד). רש"י מבאר ציפינו לעזרת מצרים ולא באה, אמרנו יעבור הקציר והם יהיו פנויים ויבואו, והנה עבר זמן הקציר באייר וזמן הקיץ בתמוז ולא באו. רד"ק מבאר כי קציר הוא זמן שיוושע אדם בו מפני הבצורת, ואדם שמח בבוא הקציר כמו שכתוב (ישעיהו ט, ב) "שָׂמְחוּ לְפָנֶיךָ כְּשִׂמְחַת בַּקָּצִיר", וכן בזמן הקיץ אדם שמח בפירות הקיץ, ואומר זאת דרך משל, כלומר עברו הזמנים שחשבנו להיוושע בהם ולא נושענו. אברבנאל מבאר כי רמז בזה לאורך הגלות אשר אנחנו בו עד היום הזה.
221. מלבי"ם בפס' קודם.
222. מצודת דוד.
223. מצודת ציון בפס' יא.
224. הם שבט יהודה (מלבי"ם).
225. אברבנאל.
226. מצודת ציון.
227. מצודת דוד.
228. מצודת דוד.
229. רש"י, מצודת דוד.
230. מצודת ציון.
231. רש"י, מצודת ציון. אמר שלש לשונות, "השברתי", "קדרתי","שמה החזקתני", לרמוז אל שלוש גליות, כי הנה אמר "השברתי" על גלות מלכות אפרים, ו"קדרתי" על גלות מלכות יהודה לבבל, ו"שמה החזיקתני" על חרבן בית שני (אברבנאל). ושילש לשונו כנגד שלושת הפעמים שבא נבוכדנצר על ירושלים והגלה אותם (מלבי"ם). יונתן תרגם את הפסוק שהם דברי ירושלים על עם ישראל, והרד"ק ביאר שהוא דברי הנביא על עצמו שהוא נשבר מחמת שבר ישראל. ובמדרש, "על שבר בת עמי השברתי" משל לבן מלך שביקש להגביה אבן, כיון שבא להגביה אותה נפלה עליו ושברה אותו, שמע המלך שנשבר בנו, התחיל אומר "נשברתי", אמרו לו בני פלטין שלו, בנך נשבר ואתה אומר נשברתי?! ומהו "קָדַרְתִּי שַׁמָּה הֶחֱזִקָתְנִי", משל לחכם שלא ראה אבל מימיו והיה לו בן אחד ומת, קרא לתלמידיו אמר להם, בבקשה מכם הראו לי היאך בני אדם מתאבלים, אמרו לו אבל קורע בגדיו וכו' (ילקוט שמעוני).
232. רד"ק. התשובה נמשלת לרפואה, ודברי ה' ביד הנביאים נמשלו לרופאים (ר"י קרא).
233. אברבנאל.
234. הוא 'נטף' המוזכר בסממני הקטורת, והוא שרף אילן המיוחד לרפואה (מצודת ציון).
235. מצודת דוד.
236. רש"י, רד"ק, מצודת דוד. הצרי מצוי בגלעד ומועיל לרפואה, כעניין שנאמר (בראשית לז, כה) "וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט" (ר"י קרא).
237. מצודת דוד.
238. מצודת דוד.
239. רש"י, מצודת ציון.
240. מצודת ציון בפס' יא.
241. רצונו לומר, וכי אין בידם תורה ומצוות?! וכי אין להם חכמים להורותם הדרך?! ומדוע אם כן לא החזירום למוטב לבטל את הגזרה?! (מצודת דוד). רש"י מבאר וכי לא היו להם אנשים צדיקים ממי ללמוד ויטיבו דרכיהם?!. רד"ק מבאר וכי אין חסיד ביניהם שיכפר האל בעדו?!.
242. מלבי"ם.
243. אברבנאל.
244. מצודת דוד.
245. מצודת דוד.
246. מצודת דוד.
247. מצודת דוד.
248. מצודת ציון. כלומר מי יתן שיהיה ראשי כולו מים ויזובו דרך עיני בבכי וכן תהיה עיני מקור דמעה שלא יפסק (רד"ק).
249. מצודת דוד.
250. מצודת דוד.
251. מצודת דוד.
252. מצודת ציון.
253. והר"י קרא ביאר שכל זה מן התרעומת שישראל עתידים להתרעם בגלותם, והקב"ה משיב בו בלשון כנגדן (בתחילת הפרק הבא) "מִי יִתְּנֵנִי בַמִּדְבָּר מְלוֹן אֹרְחִים" וגו'. ובמדרש, אמר רב אחא, כיון שחרבה ציון וירושלים ובית המקדש, ונשרף ההיכל ויצאו ישראל בקולרין, היו מבקשים לבכות ולא הניחום השונאים, אלא היו רודפים אותם ומכים אותם על צוואריהם, שנאמר (איכה ה, ה) "עַל צַוָּארֵנוּ נִרְדָּפְנוּ", וכיון שיצא יום ראשון, נפנו אלו לאכילה ושתיה ונפנו אלו לבכייה, ועליהם ירמיה מקונן (איכה א, ב) "בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה", אמרו ישראל לירמיהו, נעשה תנאי בינינו אנו ואתה, שאתה נתון ברווחה דכתיב (לקמן לט, יב) "קָחֶנּוּ וְעֵינֶיךָ שִׂים עָלָיו וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה רָּע", הוי בוכה ביום ואנו בוכים בלילה, וכן עשו, ירמיהו היה בוכה ביום ואומר (לקמן כ, יד) "אָרוּר הַיּוֹם אֲשֶׁר יֻלַּדְתִּי בּוֹ יוֹם אֲשֶׁר יְלָדַתְנִי אִמִּי אַל יְהִי בָרוּךְ", אמר הקב"ה, ישראל בוכים בלילה וירמיה בוכה ביום, ואני אבכה ביום ובלילה שנאמר "וְאֶבְכֶּה יוֹמָם וָלַיְלָה אֵת חַלְלֵי בַת עַמִּי". דבר אחר, אמר הקב"ה, נתתי תורה לישראל שהם עוסקים בה שנאמר (יהושע א, ח) "וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה", לכך נאמר ואבכה יומם ולילה. דבר אחר "מי יתן ראשי מים" אמר הקב"ה, הלואי לא ירדתי להר סיני ולא נתתי להם תורה שיעברו עליה ויענשו בה (ילקוט שמעוני).

ניתן ליצור איתנו קשר
בטלפון 072-390-2392

או להשאיר פרטים בטופס ונחזור אליכם אי"ה