(א)
צַדִּיק אַתָּה יְהֹוָ֗ה כִּי אָרִיב אֵלֶיךָ אַךְ מִשְׁפָּטִים אֲדַבֵּר אוֹתָךְ מַדּוּעַ דֶּרֶךְ רְשָׁעִים צָלֵחָה שָׁלוּ כָּל בֹּגְדֵי בָגֶד?!:
אמר ירמיהו;
צַדִּיק אַתָּה יְהֹוָ֗ה
ולכן לא יתכן
[1]
כִּי
-שאני
אָרִיב אֵלֶיךָ
-עמך,
[2]
אַךְ
עם כל זה
[3]
מִשְׁפָּטִים
-דברי ויכוח
[4]
אֲדַבֵּר אוֹתָךְ
-עימך, כי אני נבוך בזה
[5]
, ואלו דְּבָרַי;
[6]
מַדּוּעַ דֶּרֶךְ רְשָׁעִים
[7]
צָלֵחָה
-מצליחה,
[8]
שָׁלוּ
-ויושבים בשלווה
[9]
כָּל בֹּגְדֵי בָגֶד?!:
[10]
(ב)
נְטַעְתָּם גַּם שֹׁרָשׁוּ יֵלְכוּ גַּם עָשׂוּ פֶרִי קָרוֹב אַתָּה בְּפִיהֶם וְרָחוֹק מִכִּלְיוֹתֵיהֶם:
נְטַעְתָּם
-נטעת אותם
[11]
ומיד
[12]
גַּם שֹׁרָשׁוּ
-השתרש גזעם בארץ,
[13]
יֵלְכוּ
-הם הולכים ומתפשטים,
[14]
גַּם עָשׂוּ פֶרִי
-פירות מרובים
[15]
; גם כאשר
[16]
קָרוֹב אַתָּה בְּפִיהֶם
[17]
זהו מן השפה ולחוץ, כי הם מראים עצמם יראים את האל,
[18]
וְ
אולם
רָחוֹק
אתה
[19]
מִכִּלְיוֹתֵיהֶם
-ממחשבות כליותיהם ולא יאמינו בך באמת
[20]
, לכן אין תקווה שישובו:
[21]
(ג)
וְאַתָּה יְהֹוָ֗ה יְדַעְתָּנִי תִּרְאֵנִי וּבָחַנְתָּ לִבִּי אִתָּךְ הַתִּקֵם כְּצֹאן לְטִבְחָה וְהַקְדִּשֵׁם לְיוֹם הֲרֵגָה:
וְאַתָּה יְהֹוָ֗ה
הלא
[22]
יְדַעְתָּנִי
-ידעת אותי
[23]
תִּרְאֵנִי
-ותראה ליבי,
[24]
וּבָחַנְתָּ לִבִּי
אם הוא
[25]
אִתָּךְ
להאמין בך
[26]
ולא כליבם
[27]
, אם כן למה הם בטוב ואני ברע?!
[28]
לכן
[29]
הַתִּקֵם
- נתקם מן החיים למוות
[30]
כְּצֹאן לְטִבְחָה
[31]
וְהַקְדִּשֵׁם
-והזמינם
[32]
לְיוֹם הֲרֵגָה
-שיהיה בו הרג רב
[33]
, והוא יום החורבן:
[34]
(ד)
עַד מָתַי תֶּאֱבַל הָאָרֶץ וְעֵשֶׂב כָּל הַשָּׂדֶה יִיבָשׁ מֵרָעַת יֹשְׁבֵי בָהּ, סָפְתָה בְהֵמוֹת וָעוֹף כִּי אָמְרוּ לֹא יִרְאֶה אֶת אַחֲרִיתֵנוּ:
עַד מָתַי תֶּאֱבַל
-תִּשָׁחֵת
[35]
הָאָרֶץ
בעוון החוטאים
[36]
וְעֵשֶׂב כָּל הַשָּׂדֶה יִיבָשׁ מֵרָעַת
-בגלל רשעת
[37]
יֹשְׁבֵי בָהּ,
סָפְתָה
-כָּלוּ
[38]
בְהֵמוֹת וָעוֹף
[39]
מפני קללת פשעיהם על
[40]
כִּי אָמְרוּ
[41]
לֹא יִרְאֶה
[42]
הקב"ה
אֶת אַחֲרִיתֵנוּ
לדעת מה יהיה בסופנו:
[43]
(ה)
כִּי אֶת רַגְלִים רַצְתָּה וַיַּלְאוּךָ וְאֵיךְ תְּתַחֲרֶה אֶת הַסּוּסִים וּבְאֶרֶץ שָׁלוֹם אַתָּה בוֹטֵחַ וְאֵיךְ תַּעֲשֶׂה בִּגְאוֹן הַיַּרְדֵּן:
עד כאן דבריו של ירמיהו, ומכאן משיב לו הקב"ה על שאלתו ואומר לו שלא יהרהר אחר מידותיו
[44]
, והמשיל לו משל באומרו,
[45]
כִּי
-הלא
[46]
אֶת
-עִם
[47]
רַגְלִים
-אנשים הולכי רגל כמותך
[48]
רַצְתָּה וַיַּלְאוּךָ
-ועייפו אותך
[49]
, כי הם רצו יותר מהר ממך ולא היתה לך יכולת להשיגם,
[50]
וְאֵיךְ תְּתַחֲרֶה אֶת
-עִם רוכבי
[51]
הַסּוּסִים
לרוץ עמהם?!
[52]
והוסיף לו עוד ואמר,
[53]
וּבְאֶרֶץ
ענתות שהיה ראוי שתהיה לך ארץ
[54]
שָׁלוֹם
ובה
אַתָּה בוֹטֵחַ
ביושביה, אינך יכול לבטוח בהם, כי הם מערימים אליך להמיתך,
[55]
וְאֵיךְ
אם כן
[56]
תַּעֲשֶׂה בִּגְאוֹן
-במקום שמתגאים גלי
[57]
הַיַּרְדֵּן
?! שהם שרי יהודה וירושלים:
[58]
(ו)
כִּי גַם אַחֶיךָ וּבֵית אָבִיךָ גַּם הֵמָּה בָּגְדוּ בָךְ גַּם הֵמָּה קָרְאוּ אַחֲרֶיךָ מָלֵא אַל תַּאֲמֵן בָּם, כִּי יְדַבְּרוּ אֵלֶיךָ טוֹבוֹת:
כִּי גַם אַחֶיךָ וּבֵית אָבִיךָ גַּם הֵמָּה בָּגְדוּ בָךְ
, כי היית בוטח בהם ואמרו להאכילך סם המוות,
[59]
גַּם הֵמָּה קָרְאוּ אַחֲרֶיךָ מָלֵא
-לקבץ את העם עליך להורגך
[60]
אם תתנבא להם,
[61]
אַל תַּאֲמֵן בָּם,
כִּי
-אם יקרבוך ואם
[62]
יְדַבְּרוּ אֵלֶיךָ טוֹבוֹת
שקר הם דוברים, שכן דעתם שתקרב אצלם ותהיה בבתיהם לאכול ולשתות עמהם ויאכילו או ישקו אותך סם המוות:
[63]
(ז)
עָזַבְתִּי אֶת בֵּיתִי נָטַשְׁתִּי אֶת נַחֲלָתִי נָתַתִּי אֶת יְדִדוּת נַפְשִׁי בְּכַף אֹיְבֶיהָ:
לכן
[64]
עָזַבְתִּי אֶת בֵּיתִי
הוא בית המקדש
[65]
ואהיה מוכרח להחריבו
[66]
, בעוונותיהם
[67]
נָטַשְׁתִּי אֶת נַחֲלָתִי
-ישראל,
[68]
נָתַתִּי אֶת
ישראל
[69]
יְדִדוּת
-אהבת
[70]
נַפְשִׁי
[71]
, עַם סגולתי
[72]
בְּכַף אֹיְבֶיהָ:
[73]
(ח)
הָיְתָה לִּי נַחֲלָתִי כְּאַרְיֵה בַיָּעַר נָתְנָה עָלַי בְּקוֹלָהּ עַל כֵּן שְׂנֵאתִיהָ:
הָיְתָה לִּי נַחֲלָתִי
-עדת ישראל
[74]
כְּאַרְיֵה בַיָּעַר
הטורף כל בשר, כי כן המה טורפים ומאבדים זה את זה,
[75]
נָתְנָה עָלַי בְּקוֹלָהּ
[76]
עַל כֵּן שְׂנֵאתִיהָ
ונטשתיה
[77]
, כי התעייפתי מלשאת עוד את מעשיה הרעים:
[78]
(ט)
הַעַיִט צָבוּעַ נַחֲלָתִי לִי הַעַיִט סָבִיב עָלֶיהָ לְכוּ אִסְפוּ כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה הֵתָיוּ לְאָכְלָה:
הַעַיִט
-האם כמו עיט
[79]
צָבוּעַ
-בעל גוונים
[80]
השנוא על כל העופות
[81]
נַחֲלָתִי
ישראל
[82]
לִי
-לפני?!
[83]
בעוונותיהם גרמו להם להיות כמו
[84]
הַעַיִט
הזה אשר קבוצת העופות הדורסים תחנה
[85]
סָבִיב עָלֶיהָ
לאוכלה
[86]
, ועוד יוסיפו לזרז זה את זה לומר
[87]
לְכוּ אִסְפוּ
את
כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה הֵתָיוּ
-אשר יבואו גם המה
[88]
לְאָכְלָה
, כי כך אנשי נבוכדנצר שונאים את ישראל ומזרזים זה את זה לכלותם:
[89]
(י)
רֹעִים רַבִּים שִׁחֲתוּ כַרְמִי בֹּסְסוּ אֶת חֶלְקָתִי, נָתְנוּ אֶת חֶלְקַת חֶמְדָּתִי לְמִדְבַּר שְׁמָמָה:
רֹעִים רַבִּים
[90]
שִׁחֲתוּ
את
כַרְמִי
-ישראל,
[91]
בֹּסְסוּ
-רמסו
[92]
אֶת חֶלְקָתִי,
[93]
נָתְנוּ אֶת חֶלְקַת
-שדה
[94]
חֶמְדָּתִי
[95]
לְמִדְבַּר
-להיות מדבר
[96]
שְׁמָמָה:
[97]
(יא)
שָׂמָהּ לִשְׁמָמָה אָבְלָה עָלַי שְׁמֵמָה נָשַׁמָּה כָּל הָאָרֶץ, כִּי אֵין אִישׁ שָׂם עַל לֵב:
שָׂמָהּ
-שָׂם נבוכדנצר את ארצי
[98]
לִשְׁמָמָה
, והנה
[99]
אָבְלָה
-מתאבלת
[100]
עָלַי
-לפני
[101]
שְׁמֵמָה
-הארץ השוממה, ועם כל זה לא אֲרַחֵם, ותהיה
[102]
נָשַׁמָּה
-שממה
[103]
כָּל הָאָרֶץ,
כִּי אֵין
בה
[104]
אִישׁ
אשר
שָׂם עַל לֵב
את דברי ותוכחותי
[105]
להתחרט מעוונו לשוב אלי:
[106]
(יב)
עַל כָּל שְׁפָיִם בַּמִּדְבָּר בָּאוּ שֹׁדְדִים כִּי חֶרֶב לַיְהֹוָ֗ה אֹכְלָה מִקְצֵה אֶרֶץ וְעַד קְצֵה הָאָרֶץ, אֵין שָׁלוֹם לְכָל בָּשָׂר:
כי הנה
[107]
גם
[108]
עַל כָּל שְׁפָיִם
-המקומות הגבוהים אשר
[109]
בַּמִּדְבָּר בָּאוּ שֹׁדְדִים
ולא באו בכוחם וגבורתם, אלא
[110]
כִּי חֶרֶב
מלחמה אשר הוכנה
[111]
לַיְהֹוָ֗ה
-מה'
[112]
אֹכְלָה
-היא תאכל ותאבד
[113]
מִקְצֵה אֶרֶץ וְעַד קְצֵה הָאָרֶץ,
אֵין
-ולא יהיה
[114]
שָׁלוֹם לְכָל בָּשָׂר
, כי נבוכדנצר יעורר מלחמות על כל העכו"ם ויכבוש את כולם:
[115]
(יג)
זָרְעוּ חִטִּים וְקֹצִים קָצָרוּ נֶחְלוּ לֹא יוֹעִלוּ וּבֹשׁוּ מִתְּבוּאֹתֵיכֶם מֵחֲרוֹן אַף יְהֹוָ֗ה:
זָרְעוּ
-יזרעו
[116]
חִטִּים וְקֹצִים קָצָרוּ
-יקצרו
[117]
, ממצוקת הרעבון
[118]
נֶחְלוּ
-יהיו חולים
[119]
, ולמחלתם
לֹא יוֹעִלוּ
-ימצאו רפואה מועילה,
[120]
וּ
מן הראוי היה כי
[121]
בֹשׁוּ
-תתביישו
[122]
מִתְּבוּאֹתֵיכֶם
אומר להם הנביא, שהתגלה הדבר כי לא במקרה תבואתכם מקוללת, אלא מקוללת היא
[123]
מֵחֲרוֹן אַף יְהֹוָ֗ה:
[124]
(יד)
כֹּה אָמַר יְהֹוָ֗ה, עַל כָּל שְׁכֵנַי הָרָעִים הַנֹּגְעִים בַּנַּחֲלָה אֲשֶׁר הִנְחַלְתִּי אֶת עַמִּי אֶת יִשְׂרָאֵל, הִנְנִי נֹתְשָׁם מֵעַל אַדְמָתָם וְאֶת בֵּית יְהוּדָה אֶתּוֹשׁ מִתּוֹכָם:
כֹּה
-כך
[125]
אָמַר יְהֹוָ֗ה,
עַל כָּל שְׁכֵנַי
-שכני ארץ ישראל
[126]
הָרָעִים הַנֹּגְעִים
לרעה
[127]
בַּנַּחֲלָה אֲשֶׁר הִנְחַלְתִּי אֶת עַמִּי אֶת יִשְׂרָאֵל,
[128]
הִנְנִי נֹתְשָׁם
-אעקור אותם
[129]
מֵעַל אַדְמָתָם
שילכו בגולה
[130]
כדי שיטעמו טעם גלות כישראל,
[131]
וְ
גם
[132]
אֶת בֵּית יְהוּדָה
שגלו מביניהם, בשובי שבות עמי
[133]
אֶתּוֹשׁ
-אעקור
[134]
מִתּוֹכָם:
[135]
(טו)
וְהָיָה אַחֲרֵי נָתְשִׁי אוֹתָם אָשׁוּב וְרִחַמְתִּים, וַהֲשִׁבֹתִים אִישׁ לְנַחֲלָתוֹ וְאִישׁ לְאַרְצוֹ:
וְהָיָה אַחֲרֵי נָתְשִׁי אוֹתָם
-את האומות מאדמתם,
[136]
אָשׁוּב וְרִחַמְתִּים,
וַהֲשִׁבֹתִים אִישׁ לְנַחֲלָתוֹ וְאִישׁ לְאַרְצוֹ
ותשוב כל אומה למקומה:
[137]
(טז)
וְהָיָה אִם לָמֹד יִלְמְדוּ אֶת דַּרְכֵי עַמִּי לְהִשָּׁבֵעַ בִּשְׁמִי חַי יְהֹוָ֗ה", כַּאֲשֶׁר לִמְּדוּ אֶת עַמִּי לְהִשָּׁבֵעַ בַּבָּעַל, וְנִבְנוּ בְּתוֹךְ עַמִּי:
וְהָיָה אִם לָמֹד יִלְמְדוּ
האומות
[138]
אֶת דַּרְכֵי עַמִּי
להאמין בי
[139]
וּ
לְהִשָּׁבֵעַ בִּשְׁמִי
לומר בשבועתם"
[140]
חַי יְהֹוָ֗ה",
[141]
כַּאֲשֶׁר
-כמו
[142]
שבתחילה
[143]
לִמְּדוּ
הם
[144]
אֶת עַמִּי לְהִשָּׁבֵעַ בַּבָּעַל,
וְנִבְנוּ
-אז יהיו בנויים ומתקיימים
[145]
בְּתוֹךְ עַמִּי:
[146]
(יז)
וְאִם לֹא יִשְׁמָעוּ וְנָתַשְׁתִּי אֶת הַגּוֹי הַהוּא נָתוֹשׁ וְאַבֵּד נְאֻם יְהֹוָ֗ה:
וְאִם לֹא יִשְׁמָעוּ
ללמוד מעמי אמונת ה',
[147]
וְנָתַשְׁתִּי
-אז אעקור שוב
[148]
אֶת הַגּוֹי הַהוּא
, אך הפעם לא תהיה הנתישה על מנת לטעת שנית, אלא הגוי ההוא יהיה
[149]
נָתוֹשׁ
-נעקר
[150]
וְאַבֵּד
-וְאָבוּד עד עולם
[151]
נְאֻם
-אמר
[152]
יְהֹוָ֗ה: