(א)
חַטַּ֣את יְהוּדָ֗ה כְּתוּבָ֛ה בְּעֵ֥ט בַּרְזֶ֖ל בְּצִפֹּ֣רֶן שָׁמִ֑יר, חֲרוּשָׁה֙ עַל ל֣וּחַ לִבָּ֔ם, וּלְקַרְנ֖וֹת מִזְבְּחוֹתֵיכֶֽם:
בהמשך לפרק הקודם בו נאמר כי בסוף גם הגויים יעזבו את הפסלים וְיַאֲמִינוּ בה', אומר הנביא, בדרך משל,
[1]
חַטַּ֣את יְהוּדָ֗ה
חקוקה בְּלִבָּם שקשה למוחקה כאילו היא
[2]
כְּתוּבָ֛ה
-חקוקה
[3]
בְּעֵ֥ט
-בקולמוס
[4]
בַּרְזֶ֖ל
וּ
בְּצִפֹּ֣רֶן
מִ
שָׁמִ֑יר,
חֲרוּשָׁה֙
-חרותה היא בעומק
[5]
עַל ל֣וּחַ לִבָּ֔ם,
[6]
וּלְקַרְנ֖וֹת
-וגם בקרנות
[7]
מִזְבְּחוֹתֵיכֶֽם
חרותה חטאתם:
[8]
(ב)
כִּזְכֹּ֤ר בְּנֵיהֶם֙ מִזְבְּחוֹתָ֔ם וַאֲשֵׁרֵיהֶ֖ם עַל עֵ֣ץ רַֽעֲנָ֑ן עַ֖ל גְּבָע֥וֹת הַגְּבֹהֽוֹת:
כִּזְכֹּ֤ר
-כמו שהם זוכרים תמיד את
[9]
בְּנֵיהֶם֙
[10]
, כך הם זוכרים את
[11]
מִזְבְּחוֹתָ֔ם וַאֲשֵׁרֵיהֶ֖ם
[12]
שהעמידו
[13]
עַל
-סמוך
[14]
לְ
עֵ֣ץ רַֽעֲנָ֑ן
, וְ
עַ֖ל גְּבָע֥וֹת הַגְּבֹהֽוֹת:
[15]
(ג)
הֲרָרִי֙ בַּשָּׂדֶ֔ה חֵילְךָ֥ כָל אוֹצְרוֹתֶ֖יךָ לָבַ֣ז אֶתֵּ֑ן בָּמֹתֶ֕יךָ בְּחַטָּ֖את בְּכָל גְּבוּלֶֽיךָ:
הֲרָרִי֙
! -אתם יהודה העובדים לעכו"ם העומדים על ההרים,
[16]
בַּשָּׂדֶ֔ה
[17]
יחלקו ביניהם השוללים את
[18]
חֵילְךָ֥
-ממונך
[19]
, וְ
כָל אוֹצְרוֹתֶ֖יךָ
הטמונים
[20]
לָבַ֣ז
-לביזה ושלל
[21]
אֶתֵּ֑ן
להם
[22]
, וזאת בעבור
[23]
בָּמֹתֶ֕יךָ
העשויות
[24]
בְּחַטָּ֖את
לעבודה זרה, העומדות
[25]
בְּכָל גְּבוּלֶֽיךָ:
(ד)
וְשָׁמַטְתָּ֗ה וּבְךָ֙ מִנַּחֲלָֽתְךָ֙ אֲשֶׁ֣ר נָתַ֣תִּי לָ֔ךְ וְהַעֲבַדְתִּ֙יךָ֙ אֶת אֹ֣יְבֶ֔יךָ בָּאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא יָדָ֑עְתָּ כִּֽי אֵ֛שׁ קְדַחְתֶּ֥ם בְּאַפִּ֖י עַד עוֹלָ֥ם תּוּקָֽד:
ובעוון שלא שמרתם שמיטת הארץ בעוד היותכם בארצכם,
[26]
וְשָׁמַטְתָּ֗ה
-על כרחך תשמט את ארצך,
[27]
וּבְךָ֙
אֶנָּקֵם
[28]
מִנַּחֲלָֽתְךָ֙
-מחמת נחלתך
[29]
אֲשֶׁ֣ר נָתַ֣תִּי לָ֔ךְ
שלא עשית רצוני להשמיטה,
[30]
וְהַעֲבַדְתִּ֙יךָ֙
-ואתה תעבוד
[31]
אֶת
אדמת
[32]
אֹ֣יְבֶ֔יךָ
[33]
בָּאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא יָדָ֑עְתָּ
-הכרת לפני כן,
[34]
כִּֽי אֵ֛שׁ קְדַחְתֶּ֥ם
-הבערתם
[35]
בְּאַפִּ֖י עַד עוֹלָ֥ם תּוּקָֽד
-תבער:
[36]
(ה)
כֹּ֣ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה, אָר֤וּר הַגֶּ֙בֶר֙ אֲשֶׁ֣ר יִבְטַ֣ח בָּֽאָדָ֔ם וְשָׂ֥ם בָּשָׂ֖ר זְרֹע֑וֹ וּמִן יְהֹוָ֗ה יָס֥וּר לִבּֽוֹ:
ולפי שהיו ישראל בוטחים במצרים ובאשור, אמר הנביא,
[37]
כֹּ֣ה
-כך
[38]
אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה,
אָר֤וּר הַגֶּ֙בֶר֙ אֲשֶׁ֣ר יִבְטַ֣ח בָּֽאָדָ֔ם וְשָׂ֥ם בָּשָׂ֖ר
-באדם שהוא בשר
[39]
ודם
[40]
זְרֹע֑וֹ
-חוזקו וביטחונו,
[41]
וּמִן
-ומלבטוח
[42]
יְהֹוָ֗ה
-בה'
[43]
יָס֥וּר לִבּֽוֹ:
[44]
(ו)
וְהָיָה֙ כְּעַרְעָ֣ר בָּֽעֲרָבָ֔ה וְלֹ֥א יִרְאֶ֖ה כִּי יָב֣וֹא ט֑וֹב וְשָׁכַ֤ן חֲרֵרִים֙ בַּמִּדְבָּ֔ר אֶ֥רֶץ מְלֵחָ֖ה וְלֹ֥א תֵשֵֽׁב:
וְהָיָה֙
האיש ההוא
[45]
כְּעַרְעָ֣ר
[46]
הגדל
[47]
בָּֽעֲרָבָ֔ה
-במדבר
[48]
וְלֹ֥א
-אשר לא
[49]
יִרְאֶ֖ה כִּי
-כאשר
[50]
יָב֣וֹא ט֑וֹב
בעולם,
[51]
וְשָׁכַ֤ן
-ושוכן שם
[52]
חֲרֵרִים֙
-ביבשות מרוב החמימות אשר
[53]
בַּמִּדְבָּ֔ר
[54]
, והיא
[55]
אֶ֥רֶץ מְלֵחָ֖ה
-שעפרה מלוח
[56]
וְלֹ֥א תֵשֵֽׁב
-מיושבת:
[57]
(ז)
בָּר֣וּךְ הַגֶּ֔בֶר אֲשֶׁ֥ר יִבְטַ֖ח בַּֽיְהֹוָ֗ה, וְהָיָ֥ה יְהֹוָ֗ה מִבְטַחֽוֹ:
ולעומת זאת
[58]
בָּר֣וּךְ הַגֶּ֔בֶר אֲשֶׁ֥ר יִבְטַ֖ח בַּֽיְהֹוָ֗ה,
[59]
וְ
אם כך יעשה, אזי
[60]
הָיָ֥ה
-יהיה
[61]
יְהֹוָ֗ה מִבְטַחֽוֹ
ולא יירא מכל רע:
[62]
(ח)
וְהָיָ֞ה כְּעֵ֣ץ שָׁת֣וּל עַל מַ֗יִם וְעַל יוּבַל֙ יְשַׁלַּ֣ח שָֽׁרָשָׁ֔יו, וְלֹ֤א יִרְאֶה֙ (ירא כִּֽי יָבֹ֣א חֹ֔ם וְהָיָ֥ה עָלֵ֖הוּ רַֽעֲנָ֑ן וּבִשְׁנַ֤ת בַּצֹּ֙רֶת לֹ֣א יִדְאָ֔ג וְלֹ֥א יָמִ֖ישׁ מֵעֲשׂ֥וֹת פֶּֽרִי:
וְהָיָ֞ה
-ויהיה ממולא בטוב
[63]
כְּעֵ֣ץ שָׁת֣וּל
-נטוע
[64]
עַל
יד
[65]
מַ֗יִם
שלא יצמא לעולם,
[66]
וְעַל
-אשר ליד
[67]
יוּבַל֙
-פלגי מים
[68]
יְשַׁלַּ֣ח
-יפשוט
[69]
שָֽׁרָשָׁ֔יו,
[70]
וְלֹ֤א יִרְאֶה֙ (ירא
כתיב)
-ירגיש
[71]
כִּֽי
-כאשר
[72]
יָבֹ֣א חֹ֔ם
ושרב,
[73]
וְהָיָ֥ה
-ויהיה
[74]
עָלֵ֖הוּ
[75]
רַֽעֲנָ֑ן
-לח,
[76]
וּבִשְׁנַ֤ת בַּצֹּ֙רֶת לֹ֣א יִדְאָ֔ג
[77]
וְלֹ֥א יָמִ֖ישׁ
-יפסיק
[78]
מֵעֲשׂ֥וֹת
-מלגדל
[79]
פֶּֽרִי
-פירות
[80]
בְּעִתָּם
[81]
, כך יהיה הבוטח בה' שלא יחסר לו שום דבר ולא ידאג מהצרות המתרגשות בעולם:
[82]
(ט)
עָקֹ֥ב הַלֵּ֛ב מִכֹּ֖ל וְאָנֻ֣שׁ ה֑וּא מִ֖י יֵדָעֶֽנּוּ:
ולפי שדיבר על הבטחון בה' התלוי בכוונת הלב, לפיכך דיבר בעניין כוונת הלב ואמר,
[83]
עָקֹ֥ב
-עקום ומעוות
[84]
הַלֵּ֛ב
יותר
[85]
מִכֹּ֖ל
איברי האדם,
[86]
וְאָנֻ֣שׁ ה֑וּא
-ויש לו כאב
[87]
חזק
[88]
, והוא חושב
[89]
מִ֖י יֵדָעֶֽנּוּ
-הוא היודע תעלומות ליבי אם אני בוטח באמת או לא:
[90]
(י)
אֲנִ֧י יְהֹוָ֗ה חֹקֵ֥ר לֵ֖ב בֹּחֵ֣ן כְּלָי֑וֹת וְלָתֵ֤ת לְאִישׁ֙ כִּדְרָכָ֔יו (כדרכו כִּפְרִ֖י מַעֲלָלָֽיו:
אולם
[91]
אֲנִ֧י יְהֹוָ֗ה חֹקֵ֥ר לֵ֖ב
האדם
[92]
וּ
בֹּחֵ֣ן
הַ
כְּלָי֑וֹת
לדעת מה הוא חושב,
[93]
וְ
זאת כדי
[94]
לָתֵ֤ת לְ
כל
[95]
אִישׁ֙ כִּדְרָכָ֔יו (כדרכו
כתיב)
[96]
-כדרכי ליבו
[97]
וּ
כִּפְרִ֖י מַעֲלָלָֽיו:
[98]
(יא)
קֹרֵ֤א דָגַר֙ וְלֹ֣א יָלָ֔ד עֹ֥שֶׂה עֹ֖שֶׁר וְלֹ֣א בְמִשְׁפָּ֑ט בַּחֲצִ֤י יָמָו֙ יַעַזְבֶ֔נּוּ וּבְאַחֲרִית֖וֹ יִהְיֶ֥ה נָבָֽל:
ודומה האדם שאינו בוטח בה' לעוף ששמו "
קֹרֵ֤א
" אשר
דָגַר֙
-אוסף ביצים
[99]
וְ
הוא
[100]
לֹ֣א יָלָ֔ד
אותם, והוא יושב על הביצים ומחמם אותם עד שהאפרוחים יוצאים מהם
[101]
, וכשהם יוצאים לאוויר העולם הם לא יהיו כמו בניו שילכו אחריו אלא יעזבוהו ולא יכירוהו
[102]
, כך גם הרשע אשר גוזל את הבריות
[103]
עֹ֥שֶׂה
-ומקבץ
[104]
עֹ֖שֶׁר וְלֹ֣א בְמִשְׁפָּ֑ט
יושר כי אם בערמת הלב, העושר הזה לא יתקיים בידו
[105]
, אלא
בַּחֲצִ֤י יָמָו֙ יַעַזְבֶ֔נּוּ
העושר ההוא,
[106]
וּבְאַחֲרִית֖וֹ
-ובסוף תתגלה לאנשים ערמת לבו, והוא
[107]
יִהְיֶ֥ה
מוחזק
[108]
לְ
נָבָֽל:
[109]
(יב)
כִּסֵּ֣א כָב֔וֹד מָר֖וֹם מֵֽרִאשׁ֑וֹן מְק֖וֹם מִקְדָּשֵֽׁנוּ:
ומתחיל הנביא בקילוסו של מקום באומרו
[110]
, כמו
[111]
כִּסֵּ֣א כָב֔וֹד
-הכבוד, והוא שְׁמֵי
[112]
מָר֖וֹם
[113]
אשר הוכן לך
[114]
מֵֽרִאשׁ֑וֹן
-מאז מקדם
[115]
, כן הוא
[116]
מְק֖וֹם מִקְדָּשֵֽׁנוּ
, כי כמו שהשכינה בשמיים כך היא בבית המקדש:
[117]
(יג)
מִקְוֵ֤ה יִשְׂרָאֵל֙ יְהֹוָ֗ה כָּל עֹזְבֶ֖יךָ יֵבֹ֑שׁוּ וְסוּרַי֙ (יסורי בָּאָ֣רֶץ יִכָּתֵ֔בוּ כִּ֥י עָזְב֛וּ מְק֥וֹר מַֽיִם חַיִּ֖ים אֶת יְהֹוָ֗ה:
לכן, הואיל ונטע את שכינתו ביניהם, מן הראוי כי
[118]
מִקְוֵ֤ה
-תקוות
[119]
יִשְׂרָאֵל֙
תהיה אל
[120]
יְהֹוָ֗ה
, וְ
כָּל עֹזְבֶ֖יךָ
-העוזבים אותך ובוטחים באדם ראוי כי
[121]
יֵבֹ֑שׁוּ
, וממשיך הנביא בדבר האל באומרו,
[122]
וְסוּרַי֙ (יסורי
כתיב)
-והסרים ממני,
[123]
בָּאָ֣רֶץ
-בקברות תחתיות ארץ
[124]
יִכָּתֵ֔בוּ
[125]
לרדת שם, וזאת על
[126]
כִּ֥י עָזְב֛וּ מְק֥וֹר
הנובע
[127]
מַֽיִם חַיִּ֖ים
בכך שעזבו
[128]
אֶת יְהֹוָ֗ה
המשפיע טובה בכל עת:
[129]
(יד)
רְפָאֵ֤נִי יְהֹוָ֗ה וְאֵ֣רָפֵ֔א הוֹשִׁיעֵ֖נִי וְאִוָּשֵׁ֑עָה כִּ֥י תְהִלָּתִ֖י אָֽתָּה:
ולפי שאמר
[130]
"לָמָּה הָיָה כְאֵבִי נֶצַח וּמַכָּתִי אֲנוּשָׁה" חתם כאן הנביא את דבריו באומרו,
[131]
רְפָאֵ֤נִי
-כשאתה תרפא אותי
[132]
יְהֹוָ֗ה וְאֵ֣רָפֵ֔א
-אהיה נרפא
[133]
מן המכה והכאב,
[134]
הוֹשִׁיעֵ֖נִי
מן הרשעים האלה
[135]
הקמים עלי
[136]
וְאִוָּשֵׁ֑עָה
-ואז אהיה נושע,
[137]
כִּ֥י תְהִלָּתִ֖י אָֽתָּה
שבך אני מתהלל לומר שאתה אלוהי ישעי
[138]
אשר תצילני מידם:
[139]
(טו)
הִנֵּה הֵ֕מָּה אֹמְרִ֖ים אֵלָ֑י אַיֵּ֥ה דְבַר יְהֹוָ֗ה יָ֥בוֹא נָֽא:
והזכיר הנביא את רשעת אנשי דורו באומרו,
[140]
הִנֵּה הֵ֕מָּה
הקמים עלי
[141]
וְ
אֹמְרִ֖ים אֵלָ֑י
בלעג,
[142]
אַיֵּ֥ה דְבַר יְהֹוָ֗ה
שאתה אומר שתחרב הארץ?!
[143]
יָ֥בוֹא נָֽא
-עתה
[144]
ונראה אם האמת איתך:
[145]
(טז)
וַאֲנִ֞י לֹא אַ֣צְתִּי מֵרֹעֶ֣ה אַחֲרֶ֗יךָ, וְי֥וֹם אָנ֛וּשׁ לֹ֥א הִתְאַוֵּ֖יתִי אַתָּ֣ה יָדָ֑עְתָּ מוֹצָ֣א שְׂפָתַ֔י נֹ֥כַח פָּנֶ֖יךָ הָיָֽה:
וַאֲנִ֞י
לא רק שאיני בּוֹדֶה פורעניות מליבי, אלא גם כשבחרתני להיות רועה ומנהיג
[146]
לֹא אַ֣צְתִּי
-מיהרתי
[147]
מֵרֹעֶ֣ה
-להיות עליהם רועה
[148]
אַחֲרֶ֗יךָ,
[149]
וְ
אף אחרי שהלכתי להתנבאות שלא ברצוני, לנבאות עליהם שיבוא
[150]
י֥וֹם אָנ֛וּשׁ
-כואב מאד
[151]
של חולי ופורענות
[152]
לֹ֥א הִתְאַוֵּ֖יתִי
[153]
, וכל זה
[154]
אַתָּ֣ה יָדָ֑עְתָּ
כי כן הוא,
[155]
מוֹצָ֣א שְׂפָתַ֔י
שהתפללתי עליהם להשיב חמתך מהם
[156]
הלא
[157]
נֹ֥כַח
-מול
[158]
פָּנֶ֖יךָ הָיָֽה:
[159]
(יז)
אַל תִּֽהְיֵה לִ֖י לִמְחִתָּ֑ה מַֽחֲסִי אַ֖תָּה בְּי֥וֹם רָעָֽה:
וכיון שהם משלמים לי רעה תחת טובה
[160]
, בקשתי היא,
[161]
אַל תִּֽהְיֵה לִ֖י
נבואתי
[162]
לִמְחִתָּ֑ה
-למכשול ולשבר
[163]
, שהרי הם מכשילים ומביישים אותי כשאדבר בשמך אליהם
[164]
, הלא מעולם
[165]
מַֽחֲסִי אַ֖תָּה בְּי֥וֹם
-בעת
[166]
רָעָֽה
, ולכן הושיעני גם עתה:
[167]
(יח)
יֵבֹ֤שׁוּ רֹדְפַי֙ וְאַל אֵבֹ֣שָׁה אָ֔נִי, יֵחַ֣תּוּ הֵ֔מָּה וְאַל אֵחַ֖תָּה אָ֑נִי הָבִ֤יא עֲלֵיהֶם֙ י֣וֹם רָעָ֔ה וּמִשְׁנֶ֥ה שִׁבָּר֖וֹן שָׁבְרֵֽם:
יֵבֹ֤שׁוּ רֹדְפַי֙
[168]
בעת שילכו לגולה
[169]
וְאַל אֵבֹ֣שָׁה אָ֔נִי,
יֵחַ֣תּוּ
-יִשָּׁבְרוּ
[170]
הֵ֔מָּה
ביד האויב
[171]
וְאַל אֵחַ֖תָּה
-אשבר
[172]
אָ֑נִי
, ומאחר שהם אומרים "אַיֵּה דְבַר יְהֹוָ֗ה יָבוֹא נָא",
[173]
הָבִ֤יא עֲלֵיהֶם֙ י֣וֹם רָעָ֔ה
העתיד לבוא עליהם ע"פ נבואתי,
[174]
וּמִשְׁנֶ֥ה שִׁבָּר֖וֹן
-שבר כפול
[175]
שָׁבְרֵֽם:
(יט)
כֹּה אָמַ֨ר יְהֹוָ֗ה אֵלַ֗י, הָלֹ֤ךְ וְעָֽמַדְתָּ֙ בְּשַׁ֣עַר בְּנֵֽי הָעָ֔ם (עם) אֲשֶׁ֨ר יָבֹ֤אוּ בוֹ֙ מַלְכֵ֣י יְהוּדָ֔ה וַאֲשֶׁ֖ר יֵ֣צְאוּ ב֑וֹ, וּבְכֹ֖ל שַׁעֲרֵ֥י יְרוּשָׁלִָֽם:
וכדי לפרסם רוע מעשיהם הזכיר מה שציווהו ה' באומרו,
[176]
כֹּה
-כך
[177]
אָמַ֨ר יְהֹוָ֗ה אֵלַ֗י,
הָלֹ֤ךְ וְעָֽמַדְתָּ֙ בְּשַׁ֣עַר
שמצויים שם
[178]
בְּנֵֽי הָעָ֔ם (עם
כתיב
[179]
) אֲשֶׁ֨ר יָבֹ֤אוּ בוֹ֙
, הוא השער אשר
[180]
מַלְכֵ֣י יְהוּדָ֔ה
באים
[181]
וַאֲשֶׁ֖ר יֵ֣צְאוּ ב֑וֹ,
[182]
וּבְכֹ֖ל
-וכן תלך ותעמוד בכל
[183]
שַׁעֲרֵ֥י יְרוּשָׁלִָֽם
להתרות בכל העם:
[184]
(כ)
וְאָמַרְתָּ֣ אֲ֠לֵיהֶם, שִׁמְע֨וּ דְבַר יְהֹוָ֗ה מַלְכֵ֤י יְהוּדָה֙, וְכָל יְהוּדָ֔ה, וְכֹ֖ל יֹשְׁבֵ֣י יְרוּשָׁלָ֑ם הַבָּאִ֖ים בַּשְּׁעָרִ֥ים הָאֵֽלֶּה:
וְאָמַרְתָּ֣
-ותאמר
[185]
אֲ֠לֵיהֶם,
שִׁמְע֨וּ דְבַר יְהֹוָ֗ה מַלְכֵ֤י
[186]
בית
[187]
יְהוּדָה֙,
וְכָל
בית
[188]
יְהוּדָ֔ה,
וְכֹ֖ל יֹשְׁבֵ֣י יְרוּשָׁלָ֑ם הַבָּאִ֖ים בַּשְּׁעָרִ֥ים הָאֵֽלֶּה:
(כא)
כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה, הִשָּׁמְר֖וּ בְּנַפְשֽׁוֹתֵיכֶ֑ם וְאַל תִּשְׂא֤וּ מַשָּׂא֙ בְּי֣וֹם הַשַּׁבָּ֔ת וַהֲבֵאתֶ֖ם בְּשַׁעֲרֵ֥י יְרוּשָׁלִָֽם:
כֹּ֚ה
-כך
[189]
אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה,
הִשָּׁמְר֖וּ בְּנַפְשֽׁוֹתֵיכֶ֑ם
[190]
וְאַל תִּשְׂא֤וּ מַשָּׂא֙ בְּי֣וֹם הַשַּׁבָּ֔ת
[191]
וַהֲבֵאתֶ֖ם
-להביא אותו מן החוץ
[192]
בְּ
תוך
[193]
שַׁעֲרֵ֥י יְרוּשָׁלִָֽם
[194]
, כי במעשה זה חייבים מיתה וכרת:
[195]
(כב)
וְלֹא תוֹצִ֨יאוּ מַשָּׂ֤א מִבָּֽתֵּיכֶם֙ בְּי֣וֹם הַשַּׁבָּ֔ת וְכָל מְלָאכָ֖ה לֹ֣א תַֽעֲשׂ֑וּ, וְקִדַּשְׁתֶּם֙ אֶת י֣וֹם הַשַּׁבָּ֔ת כַּאֲשֶׁ֥ר צִוִּ֖יתִי אֶת אֲבוֹתֵיכֶֽם:
וְלֹא תוֹצִ֨יאוּ מַשָּׂ֤א מִבָּֽתֵּיכֶם֙ בְּי֣וֹם הַשַּׁבָּ֔ת
מחוץ לעיר,
[196]
וְכָל
-ושום
[197]
מְלָאכָ֖ה לֹ֣א תַֽעֲשׂ֑וּ,
וְקִדַּשְׁתֶּם֙ אֶת י֣וֹם הַשַּׁבָּ֔ת
מבלי לחללו בדבר הנאסר בשבת
[198]
כַּאֲשֶׁ֥ר צִוִּ֖יתִי אֶת אֲבוֹתֵיכֶֽם:
(כג)
וְלֹ֣א שָֽׁמְע֔וּ וְלֹ֥א הִטּ֖וּ אֶת אָזְנָ֑ם וַיַּקְשׁוּ֙ אֶת עָרְפָּ֔ם לְבִלְתִּ֣י שְׁמ֔וֹעַ (שומע) וּלְבִלְתִּ֖י קַ֥חַת מוּסָֽר:
וְלֹ֣א שָֽׁמְע֔וּ
אבותיכם למה שציוויתים,
[199]
וְלֹ֥א הִטּ֖וּ אֶת אָזְנָ֑ם
כלל לשמוע,
[200]
וַיַּקְשׁוּ֙ אֶת עָרְפָּ֔ם
[201]
לְבִלְתִּ֣י שְׁמ֔וֹעַ (שומע
כתיב
) וּלְבִלְתִּ֖י קַ֥חַת מוּסָֽר
ותוכחה מן הנביאים:
[202]
(כד)
וְ֠הָיָה אִם שָׁמֹ֨עַ תִּשְׁמְע֤וּן אֵלַי֙ נְאֻם יְהֹוָ֗ה, לְבִלְתִּ֣י הָבִ֣יא מַשָּׂ֗א בְּשַׁעֲרֵ֛י הָעִ֥יר הַזֹּ֖את בְּי֣וֹם הַשַּׁבָּ֑ת, וּלְקַדֵּשׁ֙ אֶת י֣וֹם הַשַּׁבָּ֔ת לְבִלְתִּ֥י עֲשֽׂוֹת בּ֖וֹ (בה) כָּל מְלָאכָֽה:
ולכן התרה בהם עכשיו גם על עניין השבת כמו שהתרה על העבודה זרה לאמר,
[203]
וְ֠הָיָה אִם שָׁמֹ֨עַ תִּשְׁמְע֤וּן אֵלַי֙ נְאֻם
-אמר
[204]
יְהֹוָ֗ה,
לְבִלְתִּ֣י הָבִ֣יא מַשָּׂ֗א בְּשַׁעֲרֵ֛י הָעִ֥יר הַזֹּ֖את בְּי֣וֹם הַשַּׁבָּ֑ת,
וּלְקַדֵּשׁ֙ אֶת י֣וֹם הַשַּׁבָּ֔ת לְבִלְתִּ֥י עֲשֽׂוֹת בּ֖וֹ (בה
כתיב
[205]
) כָּל מְלָאכָֽה:
(כה)
וּבָ֣אוּ בְשַׁעֲרֵ֣י הָעִ֣יר הַזֹּ֡את מְלָכִ֣ים וְשָׂרִ֡ים יֹשְׁבִים֩ עַל כִּסֵּ֨א דָוִ֜ד רֹכְבִ֣ים בָּרֶ֣כֶב וּבַסּוּסִ֗ים, הֵ֚מָּה וְשָׂ֣רֵיהֶ֔ם אִ֥ישׁ יְהוּדָ֖ה וְיֹשְׁבֵ֣י יְרוּשָׁלָ֑ם, וְיָשְׁבָ֥ה הָֽעִיר הַזֹּ֖את לְעוֹלָֽם:
וּבָ֣אוּ
-אז יבואו
[206]
בְשַׁעֲרֵ֣י הָעִ֣יר הַזֹּ֡את מְלָכִ֣ים וְשָׂרִ֡ים
, מלכים
[207]
יֹשְׁבִים֩ עַל כִּסֵּ֨א דָוִ֜ד
[208]
, ושרים
[209]
רֹכְבִ֣ים בָּרֶ֣כֶב
-במרכבה
[210]
וּבַסּוּסִ֗ים,
[211]
הֵ֚מָּה
המלכים
[212]
וְשָׂ֣רֵיהֶ֔ם
וכן
אִ֥ישׁ
-אנשי
[213]
יְהוּדָ֖ה
מיתר העם
[214]
וְיֹשְׁבֵ֣י יְרוּשָׁלָ֑ם,
וְיָשְׁבָ֥ה
-ותהיה מיושבת
[215]
הָֽעִיר הַזֹּ֖את
ולא תחרב
[216]
לְעוֹלָֽם
, ולא ישלטו שם זרים
[217]
, ותתמיד מלכות בית דוד עליכם וישבה ירושלים בטח:
[218]
(כו)
וּבָ֣אוּ מֵעָרֵֽי יְ֠הוּדָה, וּמִסְּבִיב֨וֹת יְרוּשָׁלִַ֜ם, וּמֵאֶ֣רֶץ בִּנְיָמִ֗ן, וּמִן הַשְּׁפֵלָ֤ה, וּמִן הָהָר֙, וּמִן הַנֶּ֔גֶב מְבִאִ֛ים עוֹלָ֥ה וְזֶ֖בַח וּמִנְחָ֣ה וּלְבוֹנָ֑ה, וּמְבִאֵ֥י תוֹדָ֖ה בֵּ֥ית יְהֹוָ֗ה:
וכן לא יֻשְׁבַּת המקדש ועבודת ה',
[219]
וּבָ֣אוּ
-ויבואו אנשים
[220]
מֵעָרֵֽי יְ֠הוּדָה,
וּמִסְּבִיב֨וֹת יְרוּשָׁלִַ֜ם,
וּמֵאֶ֣רֶץ בִּנְיָמִ֗ן,
וּמִן הַשְּׁפֵלָ֤ה,
[221]
וּמִן הָהָר֙,
וּמִן הַנֶּ֔גֶב
[222]
, והמה יהיו
[223]
מְבִאִ֛ים עוֹלָ֥ה וְזֶ֖בַח וּמִנְחָ֣ה וּלְבוֹנָ֑ה,
וּמְבִאֵ֥י
-ומהם יהיו מביאים קרבן
[224]
תוֹדָ֖ה
[225]
אל
[226]
בֵּ֥ית יְהֹוָ֗ה:
(כז)
וְאִם לֹ֨א תִשְׁמְע֜וּ אֵלַ֗י לְקַדֵּשׁ֙ אֶת י֣וֹם הַשַּׁבָּ֔ת וּלְבִלְתִּ֣י שְׂאֵ֣ת מַשָּׂ֗א וּבֹ֛א בְּשַׁעֲרֵ֥י יְרוּשָׁלַ֖ם בְּי֣וֹם הַשַּׁבָּ֑ת, וְהִצַּ֧תִּי אֵ֣שׁ בִּשְׁעָרֶ֗יהָ וְאָֽכְלָ֛ה אַרְמְנ֥וֹת יְרוּשָׁלִַ֖ם, וְלֹ֥א תִכְבֶּֽה:
וְאִם לֹ֨א תִשְׁמְע֜וּ אֵלַ֗י
במה שציוויתי
[227]
לְקַדֵּשׁ֙ אֶת י֣וֹם הַשַּׁבָּ֔ת וּלְבִלְתִּ֣י שְׂאֵ֣ת מַשָּׂ֗א וּבֹ֛א
-ולבוא עימו
[228]
בְּשַׁעֲרֵ֥י יְרוּשָׁלַ֖ם בְּי֣וֹם הַשַּׁבָּ֑ת,
וְהִצַּ֧תִּי
-אז אבעיר
[229]
אֵ֣שׁ בִּשְׁעָרֶ֗יהָ וְאָֽכְלָ֛ה
-ותשרוף את
[230]
אַרְמְנ֥וֹת
[231]
יְרוּשָׁלִַ֖ם,
וְלֹ֥א תִכְבֶּֽה
עד אשר תשרוף הכל:
[232]