/ ירמיהו פרק כא'

פסוקים

ירמיהו פרק כא'

(א) הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְהֹוָ֗ה בִּשְׁלֹחַ אֵלָיו הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ אֶת פַּשְׁחוּר בֶּן מַלְכִּיָּה, וְאֶת צְפַנְיָה בֶן מַעֲשֵׂיָה הַכֹּהֵן, לֵאמֹר: הַדָּבָר -זהו דבר הנבואה [1] אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְהֹוָ֗ה בִּשְׁלֹחַ -כאשר שלח [2] אֵלָיו הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ אֶת פַּשְׁחוּר בֶּן מַלְכִּיָּה, וְאֶת צְפַנְיָה בֶן מַעֲשֵׂיָה הַכֹּהֵן, לֵאמֹר -וכך אמרו [3] הכהנים הללו לירמיהו: [4]
(ב) דְּרָשׁ נָא בַעֲדֵנוּ אֶת יְהֹוָ֗ה, כִּי נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל נִלְחָם עָלֵינוּ, אוּלַי יַעֲשֶׂה יְהֹוָ֗ה אוֹתָנוּ כְּכָל נִפְלְאֹתָיו וְיַעֲלֶה מֵעָלֵינוּ: דְּרָשׁ -דרוש בתפילה [5] נָא -עתה [6] בַעֲדֵנוּ אֶת -אל [7] יְהֹוָ֗ה, כִּי נְבוּכַדְרֶאצַּר [8] מֶלֶךְ בָּבֶל נִלְחָם עָלֵינוּ, אוּלַי יַעֲשֶׂה יְהֹוָ֗ה אוֹתָנוּ -עִמָּנוּ [9] כְּכָל -כמו כל [10] נִפְלְאֹתָיו שרגיל מאז לעשות, [11] וְיַעֲלֶה -ויסתלק נבוכדנצר [12] מֵעָלֵינוּ:
(ג) וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ אֲלֵיהֶם, כֹּה תֹאמְרֻן אֶל צִדְקִיָּהוּ: וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ אֲלֵיהֶם, [13] כֹּה -כך [14] תֹאמְרֻן אֶל צִדְקִיָּהוּ:
(ד) כֹּה אָמַר יְהֹוָ֗ה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הִנְנִי מֵסֵב אֶת כְּלֵי הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר בְּיֶדְכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם נִלְחָמִים בָּם אֶת מֶלֶךְ בָּבֶל וְאֶת הַכַּשְׂדִּים הַצָּרִים עֲלֵיכֶם מִחוּץ לַחוֹמָה, וְאָסַפְתִּי אוֹתָם אֶל תּוֹךְ הָעִיר הַזֹּאת: כֹּה -כך [15] אָמַר יְהֹוָ֗ה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הִנְנִי מֵסֵב -מסובב [16] אֶת כְּלֵי הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר בְּיֶדְכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם נִלְחָמִים בָּם לתת אותם [17] אֶת -אל [18] מֶלֶךְ בָּבֶל וְאֶת -ואל [19] הַכַּשְׂדִּים הַצָּרִים עֲלֵיכֶם מִחוּץ לַחוֹמָה, [20] וְאָסַפְתִּי -ואני אכניס [21] אוֹתָם [22] אֶל תּוֹךְ הָעִיר הַזֹּאת [23] ולא תוכלו למונעם: [24]
(ה) וְנִלְחַמְתִּי אֲנִי אִתְּכֶם בְּיָד נְטוּיָה, וּבִזְרוֹעַ חֲזָקָה, וּבְאַף וּבְחֵמָה וּבְקֶצֶף גָּדוֹל: וְנִלְחַמְתִּי -ואלחם [25] אֲנִי אִתְּכֶם [26] בְּיָד נְטוּיָה, [27] וּבִזְרוֹעַ חֲזָקָה, [28] וּבְאַף וּבְחֵמָה וּבְקֶצֶף גָּדוֹל:
(ו) וְהִכֵּיתִי אֶת יוֹשְׁבֵי הָעִיר הַזֹּאת, וְאֶת הָאָדָם וְאֶת הַבְּהֵמָה, בְּדֶבֶר גָּדוֹל יָמֻתוּ: וְהִכֵּיתִי אֶת יוֹשְׁבֵי הָעִיר הַזֹּאת, וְאֶת הָאָדָם [29] וְאֶת הַבְּהֵמָה, בְּדֶבֶר גָּדוֹל יָמֻתוּ: [30]
(ז) וְאַחֲרֵי כֵן נְאֻם יְהֹוָ֗ה, אֶתֵּן אֶת צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וְאֶת עֲבָדָיו וְאֶת הָעָם וְאֶת הַנִּשְׁאָרִים בָּעִיר הַזֹּאת מִן הַדֶּבֶר מִן הַחֶרֶב וּמִן הָרָעָב, בְּיַד נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וּבְיַד אֹיְבֵיהֶם וּבְיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם, וְהִכָּם לְפִי חֶרֶב, לֹא יָחוּס עֲלֵיהֶם וְלֹא יַחְמֹל וְלֹא יְרַחֵם: וְאַחֲרֵי כֵן נְאֻם -אמר [31] יְהֹוָ֗ה, אֶתֵּן אף [32] אֶת צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וְאֶת עֲבָדָיו שברחו, [33] וְ כן אֶת הָעָם אזרחי ירושלים, [34] וְאֶת הַנִּשְׁאָרִים בָּעִיר הַזֹּאת [35] מִן הַדֶּבֶר מִן הַחֶרֶב -ומחרב המלחמה [36] וּמִן הָרָעָב, בְּיַד נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל [37] וּבְיַד אֹיְבֵיהֶם וּבְיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם, וְהִכָּם -ויכה אותם [38] לְפִי חֶרֶב, [39] לֹא יָחוּס עֲלֵיהֶם וְלֹא יַחְמֹל [40] וְלֹא יְרַחֵם: [41]
(ח) וְאֶל הָעָם הַזֶּה תֹּאמַר, כֹּה אָמַר יְהֹוָ֗ה, הִנְנִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם אֶת דֶּרֶךְ הַחַיִּים וְאֶת דֶּרֶךְ הַמָּוֶת: וְ כיוון שכך הדבר, [42] אֶל הָעָם הַזֶּה תֹּאמַר, כֹּה -כך [43] אָמַר יְהֹוָ֗ה, הִנְנִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם אֶת דֶּרֶךְ הַחַיִּים וְאֶת דֶּרֶךְ הַמָּוֶת: [44]
(ט) הַיֹּשֵׁב בָּעִיר הַזֹּאת יָמוּת בַּחֶרֶב וּבָרָעָב וּבַדָּבֶר וְהַיּוֹצֵא וְנָפַל עַל הַכַּשְׂדִּים הַצָּרִים עֲלֵיכֶם וְחָיָה (יחיה וְהָיְתָה לּוֹ נַפְשׁוֹ לְשָׁלָל: הַיֹּשֵׁב בָּעִיר הַזֹּאת יָמוּת באחד מאלה, או [45] בַּחֶרֶב וּבָרָעָב -או ברעב [46] וּבַדָּבֶר -או בַּדֶּבֶר, [47] וְהַיּוֹצֵא ממנה וְנָפַל -ישכון [48] עַל הַכַּשְׂדִּים [49] הַצָּרִים עֲלֵיכֶם להיות סר למשמעתם [50] וְחָיָה (יחיה כתיב) [51] -יחיה, [52] וְהָיְתָה -ותהיה [53] לּוֹ נַפְשׁוֹ לְשָׁלָל: [54]
(י) כִּי שַׂמְתִּי פָנַי בָּעִיר הַזֹּאת, לְרָעָה וְלֹא לְטוֹבָה נְאֻם יְהֹוָ֗ה, בְּיַד מֶלֶךְ בָּבֶל תִּנָּתֵן וּשְׂרָפָהּ בָּאֵשׁ: כִּי שַׂמְתִּי פָנַי -רוגזי [55] בָּעִיר הַזֹּאת, לְרָעָה וְלֹא לְטוֹבָה נְאֻם -אמר [56] יְהֹוָ֗ה, בְּיַד מֶלֶךְ בָּבֶל תִּנָּתֵן וּשְׂרָפָהּ -וישרוף אותה [57] בָּאֵשׁ:
(יא) וּלְבֵית מֶלֶךְ יְהוּדָה שִׁמְעוּ דְּבַר יְהֹוָ֗ה: וּלְבֵית מֶלֶךְ יְהוּדָה [58] תאמר, [59] שִׁמְעוּ דְּבַר יְהֹוָ֗ה:
(יב) בֵּית דָּוִד! כֹּה אָמַר יְהֹוָ֗ה, דִּינוּ לַבֹּקֶר מִשְׁפָּט, וְהַצִּילוּ גָזוּל מִיַּד עוֹשֵׁק פֶּן תֵּצֵא כָאֵשׁ חֲמָתִי וּבָעֲרָה, וְאֵין מְכַבֶּה מִפְּנֵי רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם (מעלליהם: בֵּית דָּוִד! [60] כֹּה -כך [61] אָמַר יְהֹוָ֗ה, דִּינוּ -תדונו [62] לַבֹּקֶר -בבוקר [63] מִשְׁפָּט, וְהַצִּילוּ גָזוּל -את הנגזל [64] מִיַּד עוֹשֵׁק -מי שעושק אותו וגוזלו, [65] פֶּן תֵּצֵא כָאֵשׁ חֲמָתִי וּבָעֲרָה, וְ לא יהיה לכם פליטה כי [66] אֵין מְכַבֶּה אותה [67] מִפְּנֵי רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם (מעלליהם [68] כתיב):
(יג) הִנְנִי אֵלַיִךְ יֹשֶׁבֶת הָעֵמֶק צוּר הַמִּישֹׁר נְאֻם יְהֹוָ֗ה הָאֹמְרִים מִי יֵחַת עָלֵינוּ וּמִי יָבוֹא בִּמְעוֹנוֹתֵינוּ: ולפי שהיה בית דוד בירושלים אמר, [69] הִנְנִי -הנה אני [70] אֵלַיִךְ להצר לך, אַת ירושלים [71] הַ יֹשֶׁבֶת בתוך [72] הָעֵמֶק [73] , אַת היושבת על [74] הַ צוּר [75] הַמִּישֹׁר -אשר במישור [76] נְאֻם -אמר [77] יְהֹוָ֗ה ; ובגלל אותם אלה [78] הָאֹמְרִים מִי יֵחַת -ירד [79] מראש ההר [80] ויחנה [81] עָלֵינוּ למשול בנו?! [82] וּמִי יָבוֹא בִּמְעוֹנוֹתֵינוּ ?! הלא העיר בצורה וחזקה ומי יערב ליבו לגשת אלינו למלחמה, ומי יכבוש אותה?! [83] לכן אני אבוא אליך ונלחמתי איתך: [84]
(יד) וּפָקַדְתִּי עֲלֵיכֶם כִּפְרִי מַעַלְלֵיכֶם נְאֻם יְהֹוָ֗ה, וְהִצַּתִּי אֵשׁ בְּיַעְרָהּ וְאָכְלָה כָּל סְבִיבֶיהָ: וּפָקַדְתִּי -ואשגיח [85] עֲלֵיכֶם כִּפְרִי מַעַלְלֵיכֶם [86] נְאֻם -אמר [87] יְהֹוָ֗ה, וְהִצַּתִּי אֵשׁ בְּיַעְרָהּ -בערים אשר סביבותיה, [88] וְאָכְלָה -וְתִשְׂרֹף האש את [89] כָּל סְבִיבֶיהָ -סביבותיה: [90]

הערות

1. תרגום יונתן.
2. תרגום יונתן.
3. ביאור הגר"א יהושע א, א.
4. אברבנאל מבאר שהנבואה הזאת היתה אחרי שנבוכדנצר עשה מצור על ירושלים, שאז שלח המלך לומר לירמיהו שידרוש מה' שיעשה עמהם ככל נפלאותיו שהיה עושה מקדם באופן שיסתלק נבוכדנצר מעליהם, והנה צדקיהו לא שב בתשובה וגם לא עַמו, אבל הוא לבדו ביקש מירמיהו שיתפלל על זה כאילו הכל תלוי בנביא וגם בלי תשובה ישוב ה' מחרון אפו.
5. מצודת דוד. דהיינו תתפלל (תרגום יונתן).
6. מצודת דוד.
7. מצודת דוד.
8. הוא נבוכדנצר (ר"י קרא). ובמדרש, אמר רבי אלעזר, נבוכדרצר כתיב, שעצרם במדבר והרגם (ילקוט שמעוני רמז של"ג).
9. תרגום יונתן.
10. מצודת דוד.
11. מצודת דוד. כמו שעשה לחזקיהו כשצר סנחריב עליו (ר"י קרא).
12. מצודת דוד.
13. בדבר ה' (אברבנאל).
14. תרגום יונתן.
15. תרגום יונתן.
16. מצודת ציון. ור"י קרא מבאר "הנני מיסב את כלי המלחמה אשר בידכם" אשר אתם סבורין להלחם בם עם מלך בבל, כלומר במה שאתם סבורין שאני נלחם בעדכם על מלך [בבל] שאתם סבורים שאני כלי מלחמתכם להלחם בעדכם עם מלך בבל, שאתם אומרים אולי יעשה ה' ככל נפלאותיו, אינו כן, אלא מיסב אני את פני ומחזק את בבל הנלחם עליכם.
17. מצודת דוד.
18. מצודת דוד.
19. מצודת דוד.
20. כאילו כלי המלחמה אשר בידכם יהיו לקוחים מכם ויהיו בידם כך שלא יהיה לכם כח להלחם כנגדם (רד"ק, מצודת דוד). אברבנאל (בפס' ו') ביאר כי כלי המלחמה יגיעו לידי הכשדים ע"י שיהיה דֶּבֶר בעיר, ויכנסו הכשדים לעיר ויקחו מישראל את כלי נשקם.
21. מצודת ציון.
22. את הכשדים (מצודת דוד).
23. היא ירושלים (אברבנאל).
24. מצודת דוד. רש"י מבאר לפי הדרש, שהיו בהם היודעים להשביע את השרים של מעלה הממונים על הפורעניות להציל איש איש מן הרעה שהוא ממונה עליה, ואמר להם הנביא, בכך אתם בוטחים, הנני מיסב את השררה של שרי מעלה זה לזה ולא תדעו את מי להשביע, "ואספתי אותם" דהיינו כלי המלחמה "אל תוך העיר הזאת" שאשחית אתכם בַּדֶּבֶר ע"י מלאך המוות שהוא מן השרים העליונים, וכן מפורש (בפס' ו) "בְּדֶבֶר גָּדוֹל יָמֻתוּ". מלבי"ם מבאר שרצה לומר שע"י הרעב יתהווה מרד בעיר, כי מקצתם ירצו להמסר לכשדים, ויצטרכו בעלי המלחמה ללחום את העם.
25. תרגום יונתן.
26. רצונו לומר אגביר את הכשדים עליכם כאילו אני נלחם עמכם (מצודת דוד). רד"ק מבאר הכשדים ילחמו אתכם מחוץ ואני אלחם אתכם בְּדֶבֶר גדול שאכה אתכם ואת בהמתכם. ומלבי"ם מבאר ותוך כך אחר שיהיה חרב ורעב אבוא אני להלחם עמהם.
27. אחז במשל כמו גיבור הנלחם ונוטה ידו מול האויב (מצודת דוד). ומלבי"ם מבאר כי יד נטויה זו הַדֶּבֶר.
28. מלבי"ם מבאר כי זו החרב.
29. חזר ופירש את יושבי העיר שהם האדם והבהמה (מצודת דוד) ומלבי"ם מבאר כי מה שכתוב "ואת האדם" היינו אף אלה שאינם מיושבי העיר.
30. רוצה לומר שההכאה תהיה שימותו בְּדֶבֶר גדול (מצודת דוד).
31. תרגום יונתן.
32. רד"ק.
33. רד"ק.
34. מלבי"ם.
35. דהיינו הנשארים מן האדם שאינם מיושבי ירושלים (מלבי"ם).
36. רד"ק.
37. כשיכבוש את העיר (רד"ק).
38. יונתן תרגם לשון מְחִיָּה, השמדה.
39. את מי שירצה להמית ימית, ואת מי שירצה להגלות יגלה (רד"ק).
40. שהרי שחט את בני צדקיהו לעיניו (לקמן נב, י), וכן על השרים והזקנים לא חמל (רד"ק).
41. וכפל הדבר במילים שונות (מצודת ציון). ומלבי"ם מבאר שיש הבדל ביניהם, חוס הוא מצד צורך האדם את הדבר כמו שחס אדם מלהשחית את כליו וקנייניו, והחמלה היא מצד שאינו רוצה להשחית הדבר עצמו כי יש בו איזה מעלה, והרחמים הם מצד התפעלות הנפש מלראות בצרת חברו ושייך רק על אדם. כנגד מה שאמר שיתנם ביד נבוכדנצר אמר שלא יחוס מצד שהם קנייניו, ונגד מה שאמר שיתנם ביד אויביהם אמר שהאויב לא יחמול כי מצד איבתו אינם חשובים אצלו כלום, ונגד מבקשי נפשם אמר שלא ירחם כי המבקש נפשו מתאכזר ומשחית.
42. אברבנאל.
43. תרגום יונתן.
44. רצונו לומר, מפרש אני לפניכם באיזה עניין תמצאו חיים ובאיזה עניין תשיג אתכם המיתה (מצודת דוד).
45. מצודת דוד.
46. מצודת דוד.
47. מצודת דוד.
48. להיות סר למשמעתם (מצודת דוד), והוא עניין השכנה ונטיה (מצודת ציון). יונתן תרגם וְיִשְׁתְּמַע לכשדים, ומלבי"ם ביאר וְיִמָּסֵר לכשדים.
49. כי לא הניחו לשום אדם לצאת מן העיר, רק בעת שנפלו על הכשדים ללחום עמם אז מי שרצה היה נמסר אל הכשדים ונשאר שם ולא שב לעיר (מלבי"ם).
50. מצודת דוד.
51. יחיה בכתיב, וחיה בקרי והעניין אחד (רד"ק).
52. תרגום יונתן.
53. תרגום יונתן.
54. דהיינו ישאר חי וירוויח נפשו כאילו שללה לעצמו מיד ההורגים (רד"ק, מצודת דוד).
55. תרגום יונתן, רש"י. מצודת דוד מבאר מחשבותי. אברבנאל מבאר כי כבר נגזרה גזירה לפני לשום פני וחמתי על העיר הזאת לרעה.
56. תרגום יונתן.
57. תרגום יונתן.
58. דהיינו לו ולבניו ושריו שהם בני משפחתו (רד"ק). ונתנבא שתהיה פליטה לזרע בית דוד (מלבי"ם).
59. רד"ק, מצודת דוד.
60. הזכיר את דוד לפי שהוא היה עושה משפט, כמו שנאמר (שמואל-ב' ח, טו) "וַיְהִי דָוִד עֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכׇל עַמּוֹ", כן היה ראוי שיעשו בניו ובני ביתו שילמדו ממעשיו הטובים (רד"ק).
61. תרגום יונתן.
62. תרגום יונתן.
63. קודם שתתעסקו באכילה ושתיה ובדבר מצרכיכם, וכן אמר במשה רבינו ע"ה (שמות יח, יג) "וַיֵּשֶׁב מֹשֶׁה לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל מֹשֶׁה מִן הַבֹּקֶר" (רד"ק). מצודת דוד מבאר שאמר "בוקר" בדרך זירוז. ומלבי"ם מבאר שבאומרו "בוקר" רצה לומר טרם בוא הצרה והחשכה תדונו משפט, כמו שכתוב (ישעיהו א, כז) " צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה", כי חורבן ירושלים היה בעבור גזל ועושק וחסרון משפט. ובמדרש, דרש ר' יאשיה ואי תימא ר' נחמן בר יצחק, וכי בבוקר דנים וכל היום אין דנים? אלא אם ברור לך הדבר כבוקר אמרהו ואם לאו אל תאמרהו (סנהדרין יט., ילקוט שמעוני).
64. מצודת דוד.
65. הגוזל הוא מי שחוטף מיד חברו או לוקח מידו או מביתו בחוזקה, ועושק הוא מי שבא ממון חבירו לידו בפקדון או בהלוואה או שכירות ואין רוצה לתתו לו (רד"ק).
66. מלבי"ם.
67. אברבנאל. רצונו לומר אין מי שימחה בידי (מצודת דוד).
68. כתוב בה"א לנסתרים וקרי בכ"ף מעלליכם לנמצאים (רד"ק).
69. אברבנאל.
70. מצודת דוד.
71. מצודת דוד.
72. מצודת דוד.
73. כי סביב ירושלים בסמוך לה היה עמק והיא על ההר ממעל (רש"י, רד"ק, מצודת דוד). דבר אחר שהעמיק הקב"ה עצה עליך להחריבך (רש"י).
74. מצודת דוד.
75. סלע (מצודת ציון). ורד"ק מבאר קראה צור המישור כי היה צור והר וסביבותיה מישור.
76. מצודת דוד.
77. תרגום יונתן.
78. היושבים בך (רד"ק).
79. רד"ק.
80. מלבי"ם.
81. רש"י, רד"ק.
82. אברבנאל.
83. מצודת דוד.
84. רד"ק.
85. מצודת דוד.
86. להשיב כגמול רוע מעשיכם (מצודת דוד).
87. תרגום יונתן.
88. הם ערי יהודה (מצודת דוד) והמשילם ליער לעניין האש (רד"ק). ר"י קרא מבאר "ביערה" דהיינו בבית המקדש.
89. מצודת ציון.
90. אברבנאל.

ניתן ליצור איתנו קשר
בטלפון 072-390-2392

או להשאיר פרטים בטופס ונחזור אליכם אי"ה