/ ירמיהו פרק כב'

פסוקים

ירמיהו פרק כב'

(א) כֹּה אָמַר יְהֹוָ֗ה, רֵד בֵּית מֶלֶךְ יְהוּדָה וְדִבַּרְתָּ שָׁם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה: ומלבד הנבואה אשר אמר הנביא לכל בית דוד, ציווהו ה' שירד לְנַבֵּא למלך באומרו, [1] כֹּה כך [2] אָמַר יְהֹוָ֗ה, רֵד [3] אל [4] בֵּית צדקיהו [5] מֶלֶךְ יְהוּדָה וְדִבַּרְתָּ -ודבר שָׁם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה:
(ב) וְאָמַרְתָּ שְׁמַע דְּבַר יְהֹוָ֗ה מֶלֶךְ יְהוּדָה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסֵּא דָוִד, אַתָּה וַעֲבָדֶיךָ וְעַמְּךָ הַבָּאִים בַּשְּׁעָרִים הָאֵלֶּה: וְאָמַרְתָּ -ותאמר, [6] שְׁמַע דְּבַר יְהֹוָ֗ה מֶלֶךְ יְהוּדָה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסֵּא דָוִד, אַתָּה וַעֲבָדֶיךָ וְעַמְּךָ הַבָּאִים בַּשְּׁעָרִים הָאֵלֶּה -שערי בית המלך [7] תשמעו את דבר ה': [8]
(ג) כֹּה אָמַר יְהֹוָ֗ה, עֲשׂוּ מִשְׁפָּט וּצְדָקָה וְהַצִּילוּ גָזוּל מִיַּד עָשׁוֹק וְגֵר יָתוֹם וְאַלְמָנָה אַל תֹּנוּ, אַל תַּחְמֹסוּ, וְדָם נָקִי אַל תִּשְׁפְּכוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה: כֹּה -כך [9] אָמַר יְהֹוָ֗ה, עֲשׂוּ מִשְׁפָּט וּצְדָקָה וְהַצִּילוּ גָזוּל -את הנגזל [10] מִיַּד עָשׁוֹק -הגזלן, [11] וְגֵר יָתוֹם וְאַלְמָנָה אַל תֹּנוּ, [12] אַל תַּחְמֹסוּ, [13] וְדָם נָקִי אַל תִּשְׁפְּכוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה:
(ד) כִּי אִם עָשׂוֹ תַּעֲשׂוּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, וּבָאוּ בְשַׁעֲרֵי הַבַּיִת הַזֶּה מְלָכִים יֹשְׁבִים לְדָוִד עַל כִּסְאוֹ רֹכְבִים בָּרֶכֶב וּבַסּוּסִים הוּא וַעֲבָדָו וְעַמּוֹ: כִּי אִם עָשׂוֹ תַּעֲשׂוּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, וּבָאוּ -אז יבואו [14] בְשַׁעֲרֵי הַבַּיִת הַזֶּה [15] מְלָכִים יֹשְׁבִים לְדָוִד עַל כִּסְאוֹ למלוך על ישראל [16] בכבוד גדול, [17] רֹכְבִים בָּרֶכֶב -במרכבה הראויה למלך [18] וּבַסּוּסִים המושכים את הרכב, ואותו המלך מזרע דוד [19] הוּא יבוא בשערי הבית הזה, [20] וַעֲבָדָו וְעַמּוֹ יבואו עִמּוֹ: [21]
(ה) וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם יְהֹוָ֗ה, כִּי לְחָרְבָּה יִהְיֶה הַבַּיִת הַזֶּה: וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אין לכם לבטוח בהיכל ה', כי [22] בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם -אמר [23] יְהֹוָ֗ה, כִּי לְחָרְבָּה יִהְיֶה הַבַּיִת הַזֶּה [24] , ואין מי שיבוא בשעריו: [25]
(ו) כִּי כֹה אָמַר יְהֹוָ֗ה עַל בֵּית מֶלֶךְ יְהוּדָה גִּלְעָד אַתָּה לִי רֹאשׁ הַלְּבָנוֹן אִם לֹא אֲשִׁיתְךָ מִדְבָּר עָרִים לֹא נוֹשָׁבוּ (נושבה: כִּי כֹה -כך [26] אָמַר יְהֹוָ֗ה עַל בֵּית מֶלֶךְ יְהוּדָה , כמו [27] גִּלְעָד שהוא ראש ממלכת ישראל, כך [28] אַתָּה היית [29] לִי [30] , וכן היית [31] רֹאשׁ הַלְּבָנוֹן [32] , ועם כל זה [33] הריני נשבע [34] אִם לֹא אֲשִׁיתְךָ -אֲשִׂימְךָ [35] מִדְבָּר -כמו מדבר [36] וכמו [37] עָרִים אשר [38] לֹא נוֹשָׁבוּ (נושבה [39] כתיב) -נתיישבו מעולם: [40]
(ז) וְקִדַּשְׁתִּי עָלֶיךָ מַשְׁחִתִים אִישׁ וְכֵלָיו וְכָרְתוּ מִבְחַר אֲרָזֶיךָ וְהִפִּילוּ עַל הָאֵשׁ: וְקִדַּשְׁתִּי -ואזמין [41] עָלֶיךָ אנשים [42] מַשְׁחִתִים [43] , כל [44] אִישׁ וְכֵלָיו -יהיה עם כלי מלחמתו [45] להפיל הבית, [46] וְכָרְתוּ -ויכרתו את מִבְחַר אֲרָזֶיךָ וְהִפִּילוּ -ויפילו אותם עַל הָאֵשׁ: [47]
(ח) וְעָבְרוּ גּוֹיִם רַבִּים עַל הָעִיר הַזֹּאת וְאָמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ, עַל מֶה עָשָׂה יְהֹוָ֗ה כָּכָה לָעִיר הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת?!: וְ הגם שתהיה כמדבר, [48] עָבְרוּ -יעברו [49] גּוֹיִם רַבִּים עַל -סמוך [50] הָעִיר -לעיר [51] הַזֹּאת [52] לראות ולהשתומם על שוממותה, [53] וְאָמְרוּ -ויאמרו [54] אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ, עַל -בעבור [55] מֶה -מָה [56] עָשָׂה יְהֹוָ֗ה כָּכָה לָעִיר הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת?!: [57]
(ט) וְאָמְרוּ עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת בְּרִית יְהֹוָ֗ה אֱלֹהֵיהֶם וַיִּשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים וַיַּעַבְדוּם: וְאָמְרוּ -וישיבו רעיהם [58] וְיֹאמְרוּ, [59] עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת בְּרִית יְהֹוָ֗ה אֱלֹהֵיהֶם וַיִּשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים וַיַּעַבְדוּם:
(י) אַל תִּבְכּוּ לְמֵת וְאַל תָּנֻדוּ לוֹ בְּכוּ בָכוֹ לַהֹלֵךְ כִּי לֹא יָשׁוּב עוֹד וְרָאָה אֶת אֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ: ולכן [60] אַל תִּבְכּוּ [61] לְמֵת שמת בארצו ונקבר בקברי אבותיו, [62] וְאַל תָּנֻדוּ [63] לוֹ [64] , אלא [65] בְּכוּ בָכוֹ -בכי [66] לַהֹלֵךְ [67] מארצו בשבי, על [68] כִּי לֹא יָשׁוּב עוֹד לארצו [69] וְרָאָה -לראות [70] אֶת אֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ , כי שם בגולה ימות ויקבר: [71]
(יא) כִּי כֹה אָמַר יְהֹוָ֗ה אֶל שַׁלֻּם בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה הַמֹּלֵךְ תַּחַת יֹאשִׁיָּהוּ אָבִיו, אֲשֶׁר יָצָא מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה, לֹא יָשׁוּב שָׁם עוֹד: וביאר על מי ממלכי בית דוד אמר זאת באומרו, [72] כִּי כֹה -כך [73] אָמַר יְהֹוָ֗ה אֶל שַׁלֻּם בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ [74] מֶלֶךְ יְהוּדָה הַמֹּלֵךְ תַּחַת יֹאשִׁיָּהוּ אָבִיו, אֲשֶׁר יָצָא בשבי לבבל [75] מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה, לֹא יָשׁוּב שָׁם עוֹד:
(יב) כִּי בִּמְקוֹם אֲשֶׁר הִגְלוּ אֹתוֹ, שָׁם יָמוּת, וְאֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לֹא יִרְאֶה עוֹד: כִּי בִּמְקוֹם -בַּמָּקוֹם [76] אֲשֶׁר הִגְלוּ אֹתוֹ, שָׁם יָמוּת, וְ לא רק שלא ישוב לירושלים, כי גם [77] אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לֹא יִרְאֶה עוֹד: [78]
(יג) הוֹי בֹּנֶה בֵיתוֹ בְּלֹא צֶדֶק וַעֲלִיּוֹתָיו בְּלֹא מִשְׁפָּט בְּרֵעֵהוּ יַעֲבֹד חִנָּם וּפֹעֲלוֹ לֹא יִתֶּן לוֹ: ועל יהויקים אמר, [79] הוֹי -אוֹי [80] בֹּנֶה בֵיתוֹ בְּלֹא צֶדֶק וַעֲלִיּוֹתָיו -ועליות הבית בנה [81] בְּלֹא מִשְׁפָּט , כי [82] בְּרֵעֵהוּ יַעֲבֹד חִנָּם כי לא הקדים לו שכרו, [83] וּ בנוסף, אף אחר העבודה את שכר [84] פֹעֲלוֹ -פעולתו [85] לֹא יִתֶּן לוֹ: [86]
(יד) הָאֹמֵר אֶבְנֶה לִּי בֵּית מִדּוֹת וַעֲלִיּוֹת מְרֻוָּחִים וְקָרַע לוֹ חַלּוֹנָי וְסָפוּן בָּאָרֶז וּמָשׁוֹחַ בַּשָּׁשַׁר: ולא תאמר שלא היה לו בית לשבתו, [87] הָאֹמֵר -כי היה מתפאר בעצמו באומרו [88] אֶבְנֶה לִּי בֵּית מִדּוֹת [89] וַעֲלִיּוֹת מְרֻוָּחִים -מרווחות, [90] וְ בבית שבנה [91] קָרַע -פתח [92] לוֹ חַלּוֹנָי -חלונות רבים כדי להתענג ברוח היום בזמן החום, [93] וְסָפוּן -והיה מכסה הבתים [94] בָּאָרֶז -בלוחות ארז [95] וּמָשׁוֹחַ -ומצייר [96] על הלוחות [97] בַּשָּׁשַׁר: [98]
(טו) הֲתִמְלֹךְ כִּי אַתָּה מְתַחֲרֶה בָאָרֶז אָבִיךָ הֲלוֹא אָכַל וְשָׁתָה וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה אָז טוֹב לוֹ: הֲתִמְלֹךְ -וכי סבור אתה שתמלוך לזמן רב [99] כִּי -שֶׁ אַתָּה מְתַחֲרֶה -מתערב ונאחז [100] בָאָרֶז -בעצי ארזים לשבת בהם על שהם מתקיימים לזמן מרובה?! [101] האם איש כמוך המתגאה בבניינים של ארז ראוי למלכות?! [102] לא הייתי תופש אותך בהנאותיך אם היית עושה משפט וצדקה [103] , כי הנה אָבִיךָ יאשיהו [104] שהתנהג בענווה [105] הֲלוֹא אָכַל וְשָׁתָה כדרך המלכים ונהנה בטובתו, [106] וְ אולם כיון [107] שֶׁ עָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לכל עמו [108] אָז טוֹב היה [109] לוֹ כל ימי חייו [110] , אבל אתה נהנה בטובת העולם הזה בדרך רעה: [111]
(טז) דָּן דִּין עָנִי וְאֶבְיוֹן, אָז טוֹב הֲלוֹא הִיא" הַדַּעַת אֹתִי נְאֻם יְהֹוָ֗ה: אביך היה [112] דָּן דִּין עָנִי וְאֶבְיוֹן, אָז בעבור זה [113] היה לו טוֹב , כי [114] הֲלוֹא הִיא" הַדַּעַת אֹתִי " בה אני חפץ [115] ועליה דיברתי [116] נְאֻם -אמר [117] יְהֹוָ֗ה , כי במקום שיש משפט וצדקה יש תורה, ולמה אינך עושה כן אלא מהנה את עצמך מבלי לעשות משפט וצדקה אלא חמס ועוול עם השכירים אשר איתך?!: [118]
(יז) כִּי אֵין עֵינֶיךָ וְלִבְּךָ כִּי אִם עַל בִּצְעֶךָ וְעַל דַּם הַנָּקִי לִשְׁפּוֹךְ, וְעַל הָעֹשֶׁק וְעַל הַמְּרוּצָה לַעֲשׂוֹת: כִּי אֵין עֵינֶיךָ וְלִבְּךָ [119] כִּי אִם עַל בִּצְעֶךָ – לגזול ממון, [120] וְ מחשבתך בפועל [121] עַל דַּם הַנָּקִי להמשיך [122] לִשְׁפּוֹךְ, וְעַל הָעֹשֶׁק [123] וְעַל הַמְּרוּצָה [124] להמשיך [125] לַעֲשׂוֹת:
(יח) לָכֵן כֹּה אָמַר יְהֹוָ֗ה אֶל יְהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה לֹא יִסְפְּדוּ לוֹ הוֹי אָחִי וְהוֹי אָחוֹת לֹא יִסְפְּדוּ לוֹ הוֹי אָדוֹן וְהוֹי הֹדֹה: לָכֵן כֹּה -כך [126] אָמַר יְהֹוָ֗ה אֶל יְהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה , כאשר ימות [127] לֹא יִסְפְּדוּ לוֹ -עליו קרוביו לומר [128] הוֹי -אוי [129] כי [130] אָחִי היה, [131] וְ קרובותיו לא תספדנה לומר [132] הוֹי כי הייתי לו [133] לְ אָחוֹת , עבדיו [134] לֹא יִסְפְּדוּ לוֹ לומר [135] הוֹי כי [136] אָדוֹן היה לנו, [137] וְ עמו לא יספדו לומר [138] הוֹי על [139] הֹדֹה -הודו [140] והדרו: [141]
(יט) קְבוּרַת חֲמוֹר יִקָּבֵר סָחוֹב וְהַשְׁלֵךְ מֵהָלְאָה לְשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִָם: קְבוּרַת חֲמוֹר יִקָּבֵר [142] , וכמו שאת נבלת החמור [143] ישליכו לאשפה [144] , כך את נבלת יהויקים [145] סָחוֹב -יגררו [146] וְהַשְׁלֵךְ -וישליכוהו [147] מֵהָלְאָה -מחוץ [148] לְשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִָם ולא יקבר כלל: [149]
(כ) עֲלִי הַלְּבָנוֹן וּצְעָקִי וּבַבָּשָׁן תְּנִי קוֹלֵךְ, וְצַעֲקִי מֵעֲבָרִים כִּי נִשְׁבְּרוּ כָּל מְאַהֲבָיִךְ: אחרי שניבא ירמיהו על יהואחז בן יאשיהו ועל יהויקים אחיו, ניבא על יכניהו הוא יהויכין שהיה בנו של יהויקים ומלך תחתיו, והתחיל לומר כנגד עדת בית יהודה, [150] עֲלִי על הר [151] הַלְּבָנוֹן [152] וּצְעָקִי למען יהיה נשמע הקול למרחוק, [153] וּבַבָּשָׁן [154] תְּנִי -הרימי [155] קוֹלֵךְ, [156] וְצַעֲקִי מֵעֲבָרִים -מכל עבר ומכל צד [157] כִּי נִשְׁבְּרוּ כָּל מְאַהֲבָיִךְ [158] , ומעתה לא תמצאי עוזרים: [159]
(כא) דִּבַּרְתִּי אֵלַיִךְ בְּשַׁלְוֹתַיִךְ אָמַרְתְּ" לֹא אֶשְׁמָע", זֶה דַרְכֵּךְ מִנְּעוּרַיִךְ כִּי לֹא שָׁמַעַתְּ בְּקוֹלִי: דִּבַּרְתִּי אֵלַיִךְ לשוב אלי [160] בְּשַׁלְוֹתַיִךְ -עוד כאשר היית יושבת בשלווה [161] , ואת תמיד [162] אָמַרְתְּ" לֹא אֶשְׁמָע", זֶה דַרְכֵּךְ מִנְּעוּרַיִךְ -מאז בחרתיך לי לעם [163] כִּי לֹא שָׁמַעַתְּ בְּקוֹלִי: [164]
(כב) כָּל רֹעַיִךְ תִּרְעֶה רוּחַ, וּמְאַהֲבַיִךְ בַּשְּׁבִי יֵלֵכוּ, כִּי אָז תֵּבֹשִׁי וְנִכְלַמְתְּ מִכֹּל רָעָתֵךְ: ועתה תראי בעיניך כי [165] כָּל רֹעַיִךְ [166] תִּרְעֶה -תשבר אותם [167] הָ רוּחַ, [168] וּמְאַהֲבַיִךְ [169] בַּשְּׁבִי יֵלֵכוּ, כִּי אָז [170] תֵּבֹשִׁי וְנִכְלַמְתְּ -ותיכלמי [171] מִכֹּל רָעָתֵךְ אשר עשית לבטוח בהם ולהסיר הביטחון מעל אלהיך: [172]
(כג) יֹשַׁבְתְּ (ישבתי בַּלְּבָנוֹן, מְקֻנַּנְתְּ (מקננתי בָּאֲרָזִים, מַה נֵּחַנְתְּ בְּבֹא לָךְ חֲבָלִים חִיל כַּיֹּלֵדָה?!: ופונה הנביא לעם ואומר, אַתְּ ישראל [173] יֹשַׁבְתְּ (ישבתי כתיב) -היושבת [174] בַּלְּבָנוֹן, מְקֻנַּנְתְּ (מקננתי כתיב) -המתגוררת [175] בָּאֲרָזִים, [176] מַה נֵּחַנְתְּ -מהו החן אשר נשאר לך [177] בְּבֹא לָךְ חֲבָלִים -מכאובים [178] וְ חִיל -וחלחלה [179] כַּיֹּלֵדָה?!: [180]
(כד) חַי אָנִי נְאֻם יְהֹוָ֗ה כִּי אִם יִהְיֶה כָּנְיָהוּ בֶן יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה חוֹתָם עַל יַד יְמִינִי כִּי מִשָּׁם אֶתְּקֶנְךָּ: ואחז במשל בדרך הנהוגה בבני אדם באומרו, [181] חַי אָנִי נְאֻם -אמר [182] יְהֹוָ֗ה כִּי אפילו [183] אִם יִהְיֶה כָּנְיָהוּ -יהויכין [184] בֶן יְהוֹיָקִים [185] מֶלֶךְ יְהוּדָה חוֹתָם [186] עַל יַד יְמִינִי כִּי עם כל זה [187] מִשָּׁם אֶתְּקֶנְךָּ -אנתק אותך [188] ואסיר אותך מן היד: [189]
(כה) וּנְתַתִּיךָ בְּיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשֶׁךָ וּבְיַד אֲשֶׁר אַתָּה יָגוֹר מִפְּנֵיהֶם וּבְיַד נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וּבְיַד הַכַּשְׂדִּים: וּנְתַתִּיךָ -ואתן אותך [190] כָּנְיָהוּ [191] בְּיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשֶׁךָ שלא יחמלו עליך, [192] וּבְיַד אֲשֶׁר אַתָּה יָגוֹר -מפחד [193] מִפְּנֵיהֶם שלא יהיה לך כח לעמוד כנגדם, [194] וּבְיַד נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל שהוא מלך עז וקשה, [195] וּבְיַד הַכַּשְׂדִּים שהם גוי עז וקשה אשר לא ישא פנים: [196]
(כו) וְהֵטַלְתִּי אֹתְךָ וְאֶת אִמְּךָ אֲשֶׁר יְלָדַתְךָ עַל הָאָרֶץ אַחֶרֶת אֲשֶׁר לֹא יֻלַּדְתֶּם שָׁם, וְשָׁם תָּמוּתוּ: וְהֵטַלְתִּי -ואשליך [197] אֹתְךָ וְאֶת אִמְּךָ [198] אֲשֶׁר יְלָדַתְךָ [199] עַל -אל [200] הָאָרֶץ -ארץ [201] אַחֶרֶת אֲשֶׁר לֹא יֻלַּדְתֶּם שָׁם, [202] וְשָׁם בארץ טמאה [203] תָּמוּתוּ: [204]
(כז) וְעַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר הֵם מְנַשְּׂאִים אֶת נַפְשָׁם לָשׁוּב שָׁם, שָׁמָּה לֹא יָשׁוּבוּ: וְעַל -ואל [205] הָאָרֶץ אֲשֶׁר הֵם מְנַשְּׂאִים -מצפים ומרוממים ומבטיחים [206] אֶת נַפְשָׁם לָשׁוּב שָׁם, [207] שָׁמָּה לֹא יָשׁוּבוּ ובארץ טמאה ימותו: [208]
(כח) הַעֶצֶב נִבְזֶה נָפוּץ הָאִישׁ הַזֶּה כָּנְיָהוּ אִם כְּלִי אֵין חֵפֶץ בּוֹ?! מַדּוּעַ הוּטֲלוּ הוּא וְזַרְעוֹ וְהֻשְׁלְכוּ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא יָדָעוּ: הַ אם הוא דומה [209] לְ עֶצֶב -צורה [210] שהוא [211] נִבְזֶה וְ נָפוּץ -ושבור [212] הָאִישׁ הַזֶּה כָּנְיָהוּ אשר הושלך מעל פני?! [213] או הַ אִם דומה הוא [214] לְ כְּלִי אשר אֵין חֵפֶץ -צורך [215] בּוֹ?! מַדּוּעַ אם כן [216] הוּטֲלוּ -הושלכו [217] מארצם [218] הוּא וְזַרְעוֹ [219] וְהֻשְׁלְכוּ [220] עַל -אל [221] הָאָרֶץ -ארץ [222] אֲשֶׁר לֹא יָדָעוּ עד הנה?!: [223]
(כט) אֶרֶץ! אֶרֶץ! אָרֶץ! שִׁמְעִי דְּבַר יְהֹוָ֗ה: ופנה הנביא ליושבי הארץ ואמר, [224] אֶרֶץ! אֶרֶץ! אָרֶץ! [225] המיוחדת בכל הארצות ועולה על כולן, [226] שִׁמְעִי דְּבַר יְהֹוָ֗ה:
(ל) כֹּה אָמַר יְהֹוָ֗ה, כִּתְבוּ אֶת הָאִישׁ הַזֶּה עֲרִירִי גֶּבֶר לֹא יִצְלַח בְּיָמָיו כִּי לֹא יִצְלַח מִזַּרְעוֹ אִישׁ יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא דָוִד וּמֹשֵׁל עוֹד בִּיהוּדָה: כֹּה -כך [227] אָמַר יְהֹוָ֗ה, כִּתְבוּ בחוקי המדינה [228] אֶת הָאִישׁ הַזֶּה כָּנְיָהוּ [229] עֲרִירִי מן המלכות, [230] גֶּבֶר אשר [231] לֹא יִצְלַח בְּיָמָיו -כל ימיו, [232] כִּי בימיו [233] לֹא יִצְלַח מִזַּרְעוֹ אִישׁ יֹשֵׁב -לשבת [234] עַל כִּסֵּא דָוִד וּמֹשֵׁל -ולמשול [235] עוֹד בִּיהוּדָה: [236]

הערות

1. אברבנאל.
2. תרגום יונתן.
3. ואמר "רד" כי נבואה זו באה לו בהר הבית (רד"ק, אברבנאל), שירד משם אל בית המלך לאומרה אליו לבדו, שמפני כבודו ראוי היה לְנַבֵּא לו אותה בפרטיות (אברבנאל). בספר משבצות זהב מביא פירוש נוסף בשם המנחה גדולה, לך רד מגדולתך היינו מנבואתך, שכיון שאין בית המקדש אין לך זכות להיות נביא, שכל הנבואה היא רק עבור ישראל.
4. תרגום יונתן.
5. ראה פרק כא לעיל.
6. תרגום יונתן.
7. רד"ק, מצודת דוד. או שערי העזרה (רד"ק בביאורו הראשון).
8. מצודת דוד.
9. תרגום יונתן.
10. מצודת דוד.
11. מצודת דוד.
12. זו אונאת דברים של עגמת נפש (רש"י, מצודת דוד).
13. זהו עושק הממון (מצודת דוד).
14. מצודת דוד.
15. הוא בית המלך או בית ה' (אברבנאל).
16. דהיינו מלכים מזרעו של דוד המלך היושבים על כסאו למלוך על ישראל (מצודת דוד).
17. אברבנאל.
18. מצודת דוד.
19. מצודת דוד.
20. מצודת דוד.
21. מצודת דוד.
22. אברבנאל.
23. תרגום יונתן.
24. ירמוז לבית ה' ולבית דוד שהוא בית מלכות (אברבנאל).
25. מצודת דוד.
26. תרגום יונתן.
27. רד"ק.
28. רד"ק. ויונתן תרגם כי גלעד הוא בית המקדש, ועל דרך זו ביאר רש"י "גלעד אתה לי" הוא בית המקדש שממנו בא צרי ורפואה לכל העולם.
29. רד"ק.
30. כי גלעד עיר אחת בעבר הירדן וכל הארץ ההיא ארץ סיחון ועוג וכל הבשן היתה נקראת על שמה ארץ הגלעד, כי היא ראש להם, וכן היית אתה לי ראש ממלכת ישראל, כי ציון וירושלים ראש לכל ארץ ישראל (רד"ק).
31. רד"ק.
32. דהיינו ראש לכל ארץ ישראל הנקראת בשם לבנון (מצודת דוד).
33. אברבנאל.
34. המונח "אם לא" הוא עניין לשון שבועה, כאדם האומר אם לא כן הוא יהיה כזאת וכזאת (רד"ק, מצודת דוד).
35. מצודת ציון.
36. מצודת דוד.
37. מצודת דוד.
38. מצודת דוד.
39. כתוב "נושבה" בה"א על הארץ דרך כלל, וקרי "נושבו" על הערים (רד"ק).
40. מצודת דוד.
41. רש"י, רד"ק, מצודת ציון.
42. מצודת דוד.
43. הם מלכי הכשדיים (אברבנאל).
44. מצודת דוד.
45. מצודת דוד.
46. רד"ק.
47. ורצה לומר, יהרגו את השרים והגיבורים (מצודת דוד), ולפי שאמר "ראש הלבנון" אמר לשון הנופל בעצי היער (רש"י, מצודת דוד). והוא משל לבתי ירושלים וארמנותיו שישרפו באש (אברבנאל), כמו שנאמר (מלכים-ב' כה, ט) "וַיִּשְׂרֹף אֶת בֵּית יְהֹוָ֗ה וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֵת כָּל בָּתֵּי יְרוּשָׁלַ͏ִם וְאֶת כָּל בֵּית גָּדוֹל שָׂרַף בָּאֵשׁ" (רד"ק).
48. אברבנאל.
49. תרגום יונתן.
50. מצודת דוד.
51. מצודת דוד.
52. היא ירושלים (אברבנאל בפס' ו').
53. ולהכיר שהיה העונש בעבור חטאם (מלבי"ם).
54. תרגום יונתן.
55. מצודת דוד.
56. מצודת דוד.
57. שגם האויבים יכירו וידעו כי יד ה' עשתה זאת ושבהשגחתו באה עליהם הרעה, כי ישאלו האויבים איש לרעהו על מה עשה ה' ככה (אברבנאל).
58. מצודת דוד.
59. תרגום יונתן.
60. אברבנאל.
61. דהיינו אין ראוי לבכות (מצודת דוד).
62. מצודת דוד. ואמר אל תבכו לו כיון שטוב לו שמת משיגלה ויחיה חיי צער ובזיון כמו יהויכין (רד"ק). וזה נאמר על יהויקים שימות לפני השער כשיסחבוהו להגלותו מירושלים (רש"י).
63. והוא עניין הנעה (מצודת ציון). שכך דרך המקונן להניע בראשו דרך אבל וצער (מצודת דוד).
64. ובמדרש, "אל תבכו למת ואל תנודו לו", אל תבכו למת יותר מדאי ואל תנודו לו יותר מכשיעור, הא כיצד? שלושה לבכי, שבעה להספד, שלושים לגיהוץ ולתספורת, מכאן ואילך אמר הקב"ה אי [-אין] אתם מרחמים בו יותר ממני (מועד קטן כז:, ילקוט שמעוני).
65. רד"ק.
66. תרגום יונתן.
67. בגלות (אברבנאל). ורש"י מבאר בכו ליהויכין ולצדקיהו. ובמדרש, אמר ר' יהודה אמר רב כל המתקשה על מתו יותר מדאי על מת אחר הוא בוכה. ועוד במדרש, "בכו בכו להולך" א"ר יהודה להולך בלא בנים, ריב"ל לא הוה אזיל לבי אבלא אלא למאן דאזיל בלא בני [-לא היה הולך לבית האבל אלא למי שהלך בלא בנים] (מועד קטן כז:, ילקוט שמעוני).
68. מצודת דוד.
69. מצודת דוד. וזהו יהויכין שהגלו אותו לבבל והיה בבית הכלא ל"ז שנה ושם מת, לו ראוי לבכות (רד"ק). אמור מעתה, חביבה מיתתו של יהויקים שנאמר בו (לקמן לו, ל) "וְנִבְלָתוֹ תִּהְיֶה מֻשְׁלֶכֶת לַחֹרֶב בַּיּוֹם וְלַקֶּרַח בַּלָּיְלָה", מחייו של יהויכין שנאמר בו (לקמן נב, לד) "וַאֲרֻחָתוֹ אֲרֻחַת תָּמִיד נִתְּנָה לּוֹ מֵאֵת מֶלֶךְ בָּבֶל" (רש"י).
70. אברבנאל.
71. מצודת דוד. ובמדרש, "כי לא ישוב עוד וראה את ארץ מולדתו", אמר ר' הונא זה שעבר עבירה ושנה בה, ר' הונא לטעמיה דאמר ר' הונא כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה הותרה לו, הותרה לו סלקא דעתך [-תעלה בדעתך]? אלא נעשה לו כהתר (מועד קטן כז:, ילקוט שמעוני).
72. אברבנאל.
73. תרגום יונתן.
74. הוא צדקיהו (רש"י, מצודת דוד). ולפי שלא באה לו המלוכה מפאת יכניה שמלך לפניו כי אם מפאת יאשיהו אביו, לכן אמר המולך תחת יאשיהו אביו (מצודת דוד). ורד"ק מבאר כי שלום הוא יהויכין, ושני שמות היו לו, ואע"פ שהיה נכדו של יאשיהו קראו בנו כי בני בנים הרי הם כבנים, והביא את האבן עזרא שביאר כי שַׁלֻּם הוא יהואחז כי במצרים מת. והארבנאל פירש ששלום בן יאשיהו הוא יהויכין, והוא היה בן בנו ולא בנו, ובשם חז"ל הוסיף שאמרו (כריתות ה, ב) ששלום הוא צדקיהו, והקשה על כך איך יבכה על צדקיהו ראשונה ואחריו על יהויקים, ולכן פירש שקרא שלום את יהואחז, כי הוא אשר מלך תחת יאשיהו אביו מיד אחרי מותו, והוא גלה למצרים שהגלה אותו פרעה נכה, ובמצרים מת, ושני שמות היו לו יהואחז ושלום, ואחר שניבא על יהואחז הבן הראשון ליאשיהו ניבא אחריו על יהויקים שהיה הבן השני לו.
75. מצודת דוד. ואע"פ שעדיין לא יצא צדקיהו, מתנבא עליו כאילו יצא (רש"י).
76. תרגום יונתן.
77. מלבי"ם.
78. שלא יהיה לו רשות אף לשבת בעיר אחרת מערי ארץ ישראל (מלבי"ם).
79. כפי שמוכיח הכתוב להלן בפס' יח (רש"י, רד"ק). כי כשהמליכו מלך מצרים תחת יהואחז אחיו, בנה יהויקים בתים גדולים ויפים בנויים לתלפיות ולא היה משלם שכר לפועלים שהיו עמלים בבניין (אברבנאל).
80. תרגום יונתן.
81. מצודת דוד.
82. מצודת דוד.
83. מצודת דוד.
84. מצודת דוד. מלבי"ם מבאר כי יש הבדל בין שכר לפעולה, השכר הוא לפי מה שסיכם עמו, והפעולה הוא לפי מה שפעל, והוא "ברעהו יעבד חנם" ולא זו בלבד שלא יתן שכרו כי לא סיכם עימו, אלא גם שכר פועלו שפעל לא יתן לו.
85. רד"ק, מצודת ציון.
86. ואף שמן הדין שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף, ובעת שבנה הבית עדיין לא הוטל עליו מצד המשפט לשלם לפועלים שבנו בקבלנות, מכל מקום היה ראוי שישלם להם תחילה מצד הצדק שהוא לפנים משורת הדין, אבל בעת שבנה העליה שכבר נגמר הבית כבר היה מחויב מצד המשפט לשלם לפועלים, וכשלא שלם "בנה בלא משפט, ברעהו" (מלבי"ם). אברבנאל מבאר שהעניין כאן אינו בנית הבניין שהיה כנגד הצדק והיושר, אלא שעם היותו מלך לא היה משתדל לעשות משפט וצדקה לכל עמו כדוד אביו, וכל השתדלותו היתה לבנות בתים, ובני יהודה שהיו עובדים בבניין לא היה משלם שכרם, והפועל שהיה פועל בבית היה גם כן חנם, כי לא היה נותן לשום שכיר שכרו.
87. מלבי"ם.
88. אברבנאל.
89. הוא בית גדול (רש"י).
90. מלשון רווח (מצודת ציון). רד"ק מבאר מלשון הרחבה, ומביא פי' נוסף שהוא מלשון רוּח, כלומר שיכנס בהם הרוח בימי הקיץ.
91. מצודת דוד.
92. מצודת ציון.
93. מצודת דוד.
94. מצודת דוד. אברבנאל מבאר מצפה. רש"י ורד"ק מבארים מקורה.
95. מצודת דוד.
96. רש"י, רד"ק. ונקרא מעשה הציור בזה הלשון לפי שהוא במשיכת היד על הדבר כמו המשיחה (רד"ק). ומצודת דוד מבאר שהיה מושח בטיח ששר על הלוחות, והוא מין צבע.
97. מצודת דוד.
98. הוא מין צבע חשוב (מצודת ציון). ולא היה לו לגזול שכר עני ואביון (מלבי"ם).
99. מצודת דוד. רש"י מבאר התאריך ימים על שאתה מתחרה להכביד על ממשלתך להודיע שאתה מלך?! רד"ק מבאר התחשוב לעמוד במלכותך בעבור זאת ההנאה שאתה נהנה בבתים הנאים הבנוים בחמס?! ומלבי"ם מבאר וכי זה יסוד המלכות שיהיה למלך בית גדול וכל משכיות לבב?!.
100. מצודת דוד.
101. ורצה לומר למה לך בית חזק כל כך, וכי תשב בו לאורך ימים?! (מצודת דוד).
102. ר"י קרא.
103. רד"ק.
104. רש"י, מצודת דוד.
105. רש"י.
106. רד"ק.
107. רד"ק.
108. אברבנאל.
109. רד"ק.
110. רש"י, רד"ק.
111. שבנייניך שאתה נהנה בהם אינם ביושר ובמשפט כי אם בעושק, וכן מאכלך ומשקך ושאר הנאותיך הם בחמס (רד"ק). ויש אומרים כי יהויקים היה מתענה תמיד והיה סבור כי התעניות היו תשלום מעשיו הרעים, לפיכך אמר לו הלא אביך התענג במאכל ומשתה ועשה משפט וצדקה ובעבור זה היה טוב לו כי לא עשה הרע ולא היה לו צורך להסתגף (רד"ק, מצודת דוד). ויונתן תרגם, (הובא ברד"ק) "הַאַתְּ מְדַמֵי לְמֶהֱוֵי בְּמַלְכָּא קַדְמָאָה" [-האם אתה חושב להיות כמו המלך הראשון?] רוצה לומר כדוד שהיה המלך הראשון, ואתה לפי שאתה מזרעו אתה חושב להיות כמוהו?! אין זה, כי דוד עשה משפט וצדקה (שמואל-ב' ח, טו), וקרא לדוד "ארז" כי היה כארז בלבנון. מלבי"ם ביאר אביך לא נהג כן, כי גם בעת שאכל ושתה עשה משפט וצדקה, לא אכל סעודת מלכים ולא התענג בתענוגים כי היה עוסק במשפט גם בעת האכילה, אז טוב לו, כי אין טוב למלך לדרוש טובת גוייתו אלא רק את טובת הכלל.
112. אברבנאל.
113. מצודת דוד.
114. מצודת דוד.
115. ר"י קרא. כי בזה הוא מִדַּבֵּק בְּמַעֲשָׂי לרחם על העניים כמוני (מצודת דוד).
116. לעיל (בפרק ט' פס' כב-כג) "כֹּה אָמַר ה' אַל יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ וְאַל יִתְהַלֵּל הַגִּבּוֹר בִּגְבוּרָתוֹ אַל יִתְהַלֵּל עָשִׁיר בְּעָשְׁרוֹ, כִּי אִם בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי כִּי אֲנִי ה' עֹשֶׂה חֶסֶד מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ כִּי בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי נְאֻם ה'" (רד"ק).
117. תרגום יונתן.
118. אברבנאל.
119. דהיינו מחשבותך (מצודת דוד).
120. רש"י. כלומר אבל בסיגוף שלך אין נחת, כי כל מחשבתך היא על חמדת הממון ולסגף עצמך למען יכופר העבר ולעשותה שוב (מצודת דוד).
121. מלבי"ם.
122. מצודת דוד.
123. הוא הגזל (מצודת ציון).
124. הוא ריצוץ ועושק דלים (רש"י, מצודת דוד). ורד"ק מבאר שהעושק בממון והמרוצה בגוף, שהיה עושק שכר שכיר והיה מכה אותם ומכריחם לעבודתו, וזוהי המרוצה.
125. מצודת דוד.
126. תרגום יונתן.
127. מצודת דוד.
128. מצודת דוד.
129. הוא עניין לשון יללה (מצודת ציון).
130. מצודת דוד.
131. מצודת דוד.
132. מצודת דוד. או אמר "הוי אחות" על אשת יהויקים ואף על פי שלא הוזכרה (רד"ק).
133. מצודת דוד.
134. מצודת דוד.
135. מצודת דוד.
136. מצודת דוד.
137. מצודת דוד.
138. מלבי"ם.
139. מצודת דוד.
140. מצודת דוד. רש"י מבאר תפארתו. ורד"ק מבאר כוחו והדרו כלומר מלכותו.
141. רוצה לומר על מלכותו שאבדה ממנו במותו (מצודת דוד).
142. רוצה לומר שכמו שלא יקבר החמור כשימות בדרך אלא יעזבוהו שם, כן יהיה עם יהויקים כי יוליכוהו בגולה וימות בדרך, וכמו שאין לחמור קבורה כך לא יהיה לו (מצודת דוד).
143. תרגום יונתן.
144. רד"ק.
145. רד"ק.
146. מצודת ציון.
147. מצודת דוד.
148. מצודת דוד.
149. מצודת דוד. כי מחוץ לירושלם מת כשהיו מוליכים אותו בגלות בפעם השניה, והכשדים לא הניחוהו להיקבר (רד"ק).
150. אברבנאל. רד"ק מבאר כי אמר כנגד כנסת ישראל.
151. רד"ק, מצודת דוד. כי מן ההרים ישמע קול הצועק למרחוק (רד"ק).
152. יונתן תרגם כי לבנון הוא בית המקדש, וראה בהערה להלן.
153. מצודת דוד.
154. דהיינו על הר הבשן (מצודת דוד).
155. מצודת דוד.
156. ויונתן תרגם כי לבנון הוא בית המקדש, כלומר עלי לבית המקדש וצעקי, ואמרו רז"ל שנקרא בית המקדש לבנון כי היה מלבין עונותיהם של ישראל, "ובבשן תני קולך" תרגם יונתן ובשערי הר הבית, ואולי כינה הר הבית בשם "בשן" לפי שהבשן היה מקום מרעה הבהמות ובבית המקדש גם כן היה תמיד בהמות לקרבן (רד"ק). ורש"י מפרש שלשון בשן שייך על שערי הר הבית בגלל הדלתות שהיו מאלוני הבשן והוא שם מקום, או פירושו שבשן הוא מקום בקעה רחבה, וכן היקף הר הבית מגרש רווח לבית המקדש, ואמר "ובבשן תני קולך" על כך שיחרב.
157. רד"ק, מצודת דוד.
158. דהיינו העכו"ם שהיו לך לעזרה והם אשור ומצרים שגם המה נשברו על ידי נבוכדנצר (רד"ק, מצודת דוד), ואף על פי שאחר זמן בימי צדקיהו אמר (לקמן לז, ה) "וְחֵיל פַּרְעֹה יָצָא מִמִּצְרָיִם וַיִּשְׁמְעוּ הַכַּשְׂדִּים הַצָּרִים עַל יְרוּשָׁלַם אֶת שִׁמְעָם וַיֵּעָלוּ מֵעַל יְרוּשָׁלַם", באחרונה ניצח נבוכדנצר והחריב את מצרים (רד"ק).
159. מצודת דוד.
160. מצודת דוד.
161. רש"י, מצודת דוד. אמר בלשון רבים כי היו להם שלוות רבות כשהיו מעשיהם טובים, וכאשר החלו להרע והיו בשלוותם הוכיחם האל על ידי הנביאים ולא הועיל (רד"ק).
162. אברבנאל.
163. מצודת דוד. זהו דור המדבר שהיה להם כימי הנעורים, כי תחילת היכנס האומה בעבודת האל ובמצוותיו היה הדור ההוא (רד"ק).
164. כלומר וזה היה תמיד דרכך מנעוריך שלא לשמוע בקולי (אברבנאל).
165. אברבנאל.
166. הם אשור ומצרים שהיו רועים ומנהיגים אותך (מצודת דוד). רש"י ביאר כל מלכיך. ר"י קרא מבאר מלכי יהודה. יונתן תרגם כָּל פַּרְנָסָךְ, וכך ביאר רד"ק כל פרנסיך הם מלכי אשור ומצרים שהיו להם כפרנסים וכרועים.
167. מצודת ציון.
168. כלומר שישברו בקלות ובמהרה כאילו הרוח הדיחה אותם (רד"ק). ועל נבוכדנצר נאמר כי הוא ישברם (מצודת דוד).
169. הם אשור ומצרים, וכפל הדבר במילים שונות (מצודת דוד).
170. כי אז כאשר ילכו אשור ומצרים בשבי תבושי מכל רעתך אשר עזבת את ה' ובטחת עליהם.
171. מצודת דוד.
172. אברבנאל.
173. מצודת דוד.
174. מצודת דוד.
175. מצודת ציון.
176. רצונו לומר את היושבת בבתי עצי ארזי לבנון (מצודת דוד).
177. מהחן אשר היה לך (רד"ק).
178. מצודת ציון.
179. מצודת ציון.
180. ר"ל וכי בעבור זה תמצא חן בעיני האויב? (מצודת דוד). רש"י מבאר מה מצאת חן בשביל גובה מגדלייך בעיני שודדיך בבוא לך חבלים של לידה.
181. מצודת דוד.
182. תרגום יונתן.
183. רד"ק.
184. וקראו כָּנְיָהוּ לפחיתות (רד"ק). וכדי להפחית עניינו ולהשפילו קראו כָּנְיָהוּ (אברבנאל).
185. מפני שהוא "בן יהויקים", שלכן נגזרה עליו הגזירה ולכן הגלהו נבוכדנצר בעוון אביו (מלבי"ם).
186. כך נקראת הטבעת שחותמים בה האגרות הנתונה תמיד על יד הימין, והטבעת ההיא לא תסור מיד האדם לא ביום ולא בלילה (רד"ק, מצודת דוד). רש"י ביאר חקוק וחתום בתוך בשר זרועי.
187. מצודת דוד.
188. רש"י.
189. ולפי שהמשילו לטבעת שחותמין בו אמר לשון הנופל בטבעת, ורצה לומר אף שאתה מזרע דוד מכל מקום אעזבך (מצודת דוד). ובמדרש אמרו שבמקום שניתק שם נתקן [-מל' תיקון], כי בבית האסורים עשה תשובה וקיבלו הקב"ה ונולד לו בן בבית האסורים, ומשל בן בנו זרובבל בן שאלתיאל ביהודה, וישב על כסא דוד, ואמר לו (חגי ב, כג) "וְשַׂמְתִּיךָ כַּחוֹתָם" כנגד מה שאמר לאביו (כאן) "אִם יִהְיֶה כָּנְיָהוּ בֶן יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה חוֹתָם עַל יַד יְמִינִי כִּי מִשָּׁם אֶתְּקֶנְךָּ" (רש"י, רד"ק).
190. תרגום יונתן.
191. ר"י קרא.
192. רד"ק. מלבי"ם ביאר כי כפי הנראה היתה כת ביהודה שרצו בצדקיהו, והגלהו נבוכדנצר למלאת שאלת הכת הזאת, והם היו מבקשי נפשו והוא היה מפחד מפניהם.
193. מצודת ציון.
194. רד"ק.
195. כמו שנאמר עליו (לעיל ד, ז) "עָלָה אַרְיֵה מִסֻּבְּכוֹ וּמַשְׁחִית גּוֹיִם נָסַע יָצָא מִמְּקֹמוֹ לָשׂוּם אַרְצֵךְ לְשַׁמָּה עָרַיִךְ תִּצֶּינָה מֵאֵין יוֹשֵׁב" (רד"ק), ומזלו גובר לכבוש ולהחריב מלכויות (אברבנאל).
196. כמו שנאמר עליהם (חבקוק א, ו) "הַגּוֹי הַמַּר וְהַנִּמְהָר" (רד"ק). וכפל הדבר פעמים רבות במילים שונות להגדיל העניין ולהפחידו (מצודת דוד).
197. רש"י, רד"ק, מצודת ציון.
198. רצה לומר שהיה דומה לה במעשים רעים לפיכך נאמר (מלכים-ב' כד, ח) "בֶּן שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה יְהוֹיָכִין בְּמָלְכוֹ... וְשֵׁם אִמּוֹ" לפי שהיה הבן דומה לאם (רד"ק), ואכן גלתה אמו כמו שכתוב (שם פס' טו) "וַיֶּגֶל אֶת יְהוֹיָכִין בָּבֶלָה וְאֶת אֵם הַמֶּלֶךְ ... מִירוּשָׁלַם בָּבֶלָה" (ר"י קרא).
199. וכיוון שגם האומנת תקרא אם, לכן הוסיף "אשר ילדתך" (מלבי"ם). מצודת דוד מבאר אשר גידלה אותך ללכת בדרך הרעה.
200. תרגום יונתן.
201. מלבי"ם.
202. שלא תמצאו שם בני משפחה שירחמו עליכם (רד"ק).
203. רד"ק.
204. ועצם המיתה בארץ טמאה, לכשעצמה קללה היא (רד"ק). אברבנאל מבאר כי נאמר "הארץ אשר לא ילדתם שם" כדי להגיד שיהיה טבע הארץ ההיא מונגד לטבעם ולכן ימותו במהרה שמה.
205. רד"ק, מצודת דוד.
206. מצודת דוד.
207. שהיו מבטיחים אותם נביאי השקר שישובו הגולים עתה מהרה, שאמר (לקמן כז, טז) "הִנֵּה כְלֵי בֵית יְהֹוָ֗ה מוּשָׁבִים מִבָּבֶלָה עַתָּה מְהֵרָה כִּי שֶׁקֶר הֵמָּה נִבְּאִים לָכֶם", ובעבור זה היו מנשאים את נפשם ובוטחים על שקר המלך יהויכין ושאר הגולים (רד"ק).
208. ועיקר הקללה היתה שימותו בארץ טמאה ולא ישובו אל הארץ אשר הם היו מבטיחים ומנשאים את נפשם לשוב אליה (אברבנאל).
209. מצודת דוד.
210. רש"י, מצודת ציון. כן נקראת הצורה הנעבדת, כמו שכתוב (תהלים קלה, טו) "עֲצַבֵּי הַגּוֹיִם כֶּסֶף וְזָהָב" ונקרא כך לפי שמעצב לב עובדיו, צועק אליו ואינו נענה, ובדרך שאלה קרא כך לכולם (מצודת דוד).
211. רד"ק.
212. רד"ק, מצודת ציון. שאדם המכיר בו שהוא הבל ואין בו תועלת משליך אותו ומשבר אותו (רד"ק).
213. כמי שאין חפץ בו (רש"י).
214. מלבי"ם.
215. מצודת ציון.
216. מצודת דוד.
217. רש"י, רד"ק, מצודת ציון.
218. מצודת דוד.
219. רד"ק מבאר שיתכן שהיו לו בנים בצאתו בגולה ומתו בבבל, ולכן נאמר (בפס' ל) שהיה ערירי.
220. ואמר "הושלכו" אחר שאמר "הוטלו", והעניין אחד לחזק הדבר, רד"ק. ומלבי"ם מבאר שהוטלו הוא מלמעלה למטה, והשלכה היא מרחוק.
221. תרגום יונתן.
222. מלבי"ם פס' כו.
223. מצודת דוד.
224. רד"ק.
225. שילש את המילה "ארץ" לחזק העניין, כי כן מנהג הלשון לומר פעם בשתי מילים ופעם בשלוש מילים (רד"ק). רש"י מבאר מארצו גלה אל ארץ אחרת וְאַתְּ ארץ ישראל שמעי דבר ה', דבר אחר, ארץ שהיא ארץ שבארצות שהיתה חשובה שבכולן, דבר אחר, שבארץ ישראל היו שלוש ארצות שהם יהודה ועבר הירדן והגליל. ר"י קרא מבאר שאמר ג' פעמים כנגד ג' גלויות שגלו על ידי נבוכדנצר. אברבנאל מבאר כי אמר ג' פעמים ארץ לפי שהארץ הנבחרת, תחילה היתה בידי הכנעניים ובחטאותיהם הקיאה אותם הארץ, ואח"כ בהיות ישראל בארץ שומעים דבר ה' נתקיימה הארץ בידיהם, ועתה שהרשיעו לעשות תקיא אותם הארץ, והרי לה ג' הפוכים בארץ ואליהם רמז. ומלבי"ם מבאר כי פנה לבבל ור"ל שהיא ארץ החומריות, ואמר שארץ בבל היא ארץ ארץ, כלומר הארץ של הארץ, מקום השפל והמוריד והמגושם שבכל הארץ.
226. רש"י, מצודת דוד.
227. תרגום יונתן.
228. וכן נכתב בדתי ארץ בבל לחוק שבניו איבדו את זכותם וירושתם במלכות כל זמן שיהיה יכניה חי, שעל זה אמר להלן "בימיו", כי אחרי מותו היה זרובבל שר ומושל, כי היה החוק הנכתב רק בחיי יהויכין (מלבי"ם).
229. מצודת דוד.
230. ולא ערירי מן הבנים כמו שמפרש והולך (ר"י קרא). רד"ק מבאר אם היו לו בנים ימותו בחייו, ואם לא היו לו לא יהיו לו. ומצודת דוד ביאר ערירי שיהיה נשחת ונחרב.
231. מצודת דוד.
232. מלבי"ם ביאר לא יצליח במלוכה. רד"ק ביאר כי לא יצליח כל ימיו, כי כל ימי חייו היה בשבי.
233. מצודת דוד.
234. מצודת דוד.
235. מצודת דוד.
236. כי כשגלה הוא לא ניתנה המלוכה לזרעו אלא לצדקיהו דודו, ולא היה לזרעו ממשלה כל שהיא בימיו, אבל לאחר מותו היתה ממשלה לזרובבל שהיה מזרעו (מצודת דוד). ובמדרש, בימיו אינו מצליח, בימי בנו מצליח, וגדולה תשובה שביטלה את הגזרה וביטלה את השבועה, ביטלה את השבועה מנין? שנאמר (בפס' כד) "חַי אָנִי נְאֻם יְהֹוָ֗ה כִּי אִם יִהְיֶה כָּנְיָהוּ בֶן יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה חוֹתָם עַל יַד יְמִינִי כִּי מִשָּׁם אֶתְּקֶנְךָּ", וכתיב (חגי ב, כג) "בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם יְהֹוָ֗ה צְבָאוֹת אֶקָּחֲךָ זְרֻבָּבֶל בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל", ביטלה את הגזרה מנין? שנאמר (כאן) "כֹּה אָמַר יְהֹוָ֗ה כִּתְבוּ אֶת הָאִישׁ הַזֶּה עֲרִירִי", וכתיב (דברי הימים-א' ג, יז) "וּבְנֵי יְכָנְיָה אַסִּר" שהיה חבוש בבית האסורים, שאלתיאל שממנו נשתלה מלכות בית דוד, אמר ר' תנחום אסיר שאסר הקב"ה עצמו בשבועה, שאלתיאל שנשאל לבית דין של מעלה והתירו לו (ילקוט שמעוני).

ניתן ליצור איתנו קשר
בטלפון 072-390-2392

או להשאיר פרטים בטופס ונחזור אליכם אי"ה